צפת - צפת

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו, ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לשמירה הדוקה,

לנועם יהודה, אליהו שמואל ומיכאל עוז, שהשם ישמור עליהם מכל רע ויחזירם בתשובה שלמה.

בריאות איתנה ליעקב בן שרונה ואמה אסתר בת יעל רחל,

מהירה.

הצלחה בעסקים לחיים שמשון בן סימה.

חלש, למה אתם מתקמצנים?

כל המברך את חברו מתברך.

הערב יהיה גם לרפואה שלמה של אורה אישה בת פרחה ביחה,

וחביב בן פרחה ביחה,

ושרה בת מזל.

אמן. רפואה שלמה בכל האיברים והגידים, מהרה בכלל שאר חולי עמו ישראל.

אמן. ולעילוי נשמת הוריי היקרים, אבי מורי, יחיא זכריה בן עווד, ואימי הורתי, רומיה בן צלם.

אמן.

אמן.

תודה. תזכו למצוות.

ובכן, יהודים יקרים,

יש פרשה שמזעזעת את כל העולם כולו,

והיא עתידה להתפרסם.

אחד מגדולי ישראל נכשל עם כלתו.

בייקר יהודה,

ויאמר צדקה ממני,

כי עלון את עטיה לשלב ני.

בייקר יהודה.

יהודה שקידש שם שמים בפרהסיה זכה ונקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא.

כמה טועים אנשים ומשתבשים כשבאים לקבוע איזה דבר הוא קידוש השם ואיזה הוא חילול השם.

חכמים לא מספיקים לגמור את הלל על יהודה שהודה במעשה תמר.

ואילו בזמננו אין ספק כשהיו אומרים הבריות שחילול השם גדול היה.

אני הודעתי את ההודעה שאחד מגדולי ישראל נכשל עם כלתו. מה שמענו?

כולם מזועזעים.

וחכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שיהודה שפרסם זאת ברבים והודה לעיני כולם

כדי שם שמיים ברבים.

ואנחנו היינו צועקים חילול השם, חילול השם.

כי אנחנו משובשי השכל, אנחנו לא יודעים בכלל מה זה אמת,

מה זה לא.

לא מבינים.

לא יודעים חרכה של אמת מה היא.

חיים בה שקר,

לכן לא מבינים מושגים של אמת.

האנושות

מושפעת מהחומריות

עד שכל אדם בדבר נמדד לפי הצלחה גשמית.

אם אדם מסודר מבחינה גשמית,

כולם מעריכים אותו,

אומרים, זה צריך ללמוד ממנו.

זה ראה וקדש.

אבל מסירות נפש להודות על אמת,

מאן דכר שמה,

להפקיר חישובים קטנטנים למען רעיונות נשגבים,

זה לא תופס מקום בעיני אנשים.

העיקר אצל

זה אם השיגו חיים טובים ושלווה,

אושר וכבוד.

אבל אם יצטרכו להסתפק

ברמת חיים נמוכה,

סימן שלא זו הדרך ולא זו העיר.

אני מאמין שבתוך הקהל הקדוש הזה יושבים פה עשרות אברכים

שחיים בדוחק,

עם פת לחם חרבה

ומים לחץ.

לא קולה, מים לחץ.

ואני מעריך אותם

כערכת התורה שהם למעלה מהמלאכים.

אם היינו רואים מלאך,

היינו צריכים להשתחוות לפניו.

אם רואים צדיק,

מנשקים אותו.

אבל אם רואים אברך,

מרחמים עליו.

צריך לרחם עלינו, לא עליו.

ולמעלה מהמלאכים.

איך אני יודע?

כתוב ששומרי שביעית

הם כמו המלאכים.

עושה דברו

לשמוע בכל דברו.

על המלאכים נאמר שהם קודם עושים דברו של הקדוש-ברוך-הוא ואחר כך לשמוע.

כמו שישראל אמרו, נעשה ונשמע.

והקדוש-ברוך-הוא שאל, מגילה לבני רז זה שרק המלאכים יודעים אותו?

עם ישראל מתבקש בשנה השביעית

להפקיר את כל מה שיש לו בשדות,

בכרמים.

אפילו יש לאדם אלפי דונמים שמניבים פירות.

כל רגל יכולה להיכנס בלי לשאול את בעל-הבית ולקח וליטול.

והוא יושב במרפסת

ומסתכל איך הקרב הפרדס שטיפח שש שנים

הופך למרמס כל רגל,

בלי שאלה, בלי בקשה ובלי דרישה.

אתם יודעים איזה כוח זה?

נגיד, אחד הניח את הארנק ויש לו רק 200 שקל.

והוא לא יכול לגשת לארנק, והוא רואה שאחד ניגש ולוקח 10 שקלים.

אחריו בא אחד ולוקח 20 שקלים.

אחד מוציא 100 שקלים והרביעי לוקח את הכול.

והולכים מול הפרצוף שלו.

דמו ירתח.

ואם זה 5,000 שקלים?

ואם זה 100,000?

שדות!

אלפים דונמים.

לא יכול לזוז.

שנה.

לא יום, לא יומיים במרפזת.

שנה.

זו גבורה לא אנושית.

עם ישראל שמציית למצווה זו, זה לא אנושי.

זה מלאכי.

אבל אברך, למעלה מזה.

כי הוא כל שנה,

עשרות שנים,

לא זז מן הספר,

חי בדוחק,

מוותר על חיי העולם הזה ועושה את רצון הבורא.

ומה עם הפרנסה?

השם יעזור.

השם ישלח.

אבל הוא לא זז מהספר.

זה יותר ממלאך.

לידו מסתובבים אנשים משופעים בכל טוב,

כולם ממלאים סלים,

עיניו עורגות,

והוא לא יכול, אין לאל ידו.

והוא ממשיך ושוקד על התורה לא יום ולא יומיים, לא חודש ולא חודשיים,

לא שנה ולא שנתיים, עשרות שנים.

וגם את זה לפיד רוצה לקחת לו ולתת את זה לבתי-ספר חילוניים.

גם את ה-900 שקל,

שזה מספיק אולי ליומיים בצפון תל-אביב.

אנחנו לא יודעים להעריך מי נמצאים בקרבנו.

מחזיקי העולם.

הספקתם לראות את הסרט המנצחים?

עכשיו ראיתם סרט המנצחים.

מי מנצחים במלחמות?

לא הלוחמים בקרב,

אלה שיושבים ליד הספר.

כך ניצחנו 3,300 שנה.

לא היה לנו F-16, לא F-15,

ולא מספרים כאלה.

מתתיהו וחמשת בניו ניצחו את כל מלכות יוון,

עם מסירות נפש

על התורה ועל העבודה ועל המצוות,

ומרדו במלכות יוון וניצחו. על זה אנחנו מדליקים

את הנרות להזכיר ולפרסם את הנס.

אבל,

לצערנו הרב, אנשים מעריכים את מי שיש לו הרבה חומר ולא הרבה רוח.

אמרתי, לפעמים אני חונה עם הרכב

אז אני רואה שמציצים לאוטו, מציצים לתוך האוטו.

מה יש שם? מה הם חושבים?

מכרה זהב?

כיסאות.

מה יש לראות בפנים? מה יכול להיות בפנים?

כן. אבל לא ראיתי אף אחד, כשאני הולך ברחוב ואומר, עצור רגע,

ורוצה להציץ לי בראש.

מה יש לי בראש?

מה יש לי באוטו הוא רוצה לראות. מה יש לי בראש הוא לא רוצה לראות.

מעריכים חומר ולא רוח.

ליהודה היו הרבה עצות להתחמק מהפדיחה.

הוא היה יכול לפתור את כל העניין בלי שאף אחד ידע, הוא לא היה צריך להודות.

כשהיא אמרה לו, אקר נא למי אלה,

היא לא התכוונה לחשוף אותו.

היא לא התכוונה.

אלא, היא היתה מוכנה להיכנס לכבשן האש

ולא להלבין את פניו.

ולכן,

יהודה שהיה לו אפשרות להתחמק

מלפרסם ברבים

לא עשה זאת,

והודיע בשער בת רבים לעיני כולם,

צדקה,

ממני,

זה ממני.

וזו הקרבה גדולה מאוד למען בירור האמת.

כמה שאדם מקריב יותר בשביל האמת,

זה קידוש השם יותר גדול.

מי רוצה להתעסק עם הנושא של זמרים פסולים?

שואלים,

מה קרה עד עכשיו שאף אחד לא דיבר?

אני באמת לא יודע למה לא דיברו.

כתבו, אבל לא דיברו.

למה לא דיברו, אני לא יודע.

אבל כשלי התברר ונודע מה עושים

מאותו רגע,

לא הפסקתי לדבר.

אה, ידעתי שיהיה מזה הפסד

כי לאנשים יהיה קשה להם להפסיק לשמוע זמרים פסולים?

ושירים שבלאו הכי אסור בימות החול לשמוע על-פי ההלכה בסימן טקס, בשולחן ערוך?

אבל את מי זה מעניין מה יחשבו האנשים ומה יגידו?

מעניין מה האמת אומרת.

ואת האמת צריך לפרסם.

כל שנה

מפרסמים את זה מחדש.

התורה לא מתביישת לפרסם את האמת,

וגם לא לפרסם את מי שאמר אמת.

היה פעם רב אחת שהשתכר,

ובגילופין הוא עלה על השולחן ולפני כולם הוא רקד

והוריד את הבגדים קצת ובושות חבל על הזמן.

הסריטו אותו כל מה שהוא עושה וצילמו אותו.

בסוף הוא נפל,

גררו אותו הביתה, שמו אותו שם.

בבוקר כשהוא קם, אשתו אומרת לו, אוי ואבוי, אוי ואבוי, מה שעשית אתמול, איזה חילול השמש, איזה חילול השמש.

הסריטו אותך, זה כבר עלה לכל המקומות, וכולם רואים, וואי, וואי, וואי, איזה בושות.

הבן-אדם, מהבושה, לא יצא חודש מהבית.

אחרי חודש הוא יוצא ככה בלילה,

פתאום הוא מגיע לאיזה פוטו,

רואה תמונה מטר על מטר,

רב רוקד על שולחן,

הוא מתקרב, מסתכל, זה הוא!

הבן-אדם רץ מהר הביתה, ברח.

אמר לה, תשמעי, כבר כל הרחוב מלא בתמונה שלי.

אמרה לו, מה אתה חושב, אוי, מה, אתה יודע, מה אתה עשית?

אמר, עוברים דירה.

עברו לעיר אחרת.

אחרי שבוע שהוא הגיע, מסתובב,

רואה גלריה.

מה רואה? שתי מטר על שתי מטר, אותה תמונה שלו, יא ביי ביי.

אמר, טסים לחו״ל.

טסו לחו״ל, הגיעו לארצות-הברית,

ואיכשהו הוא מגיע לשם,

הוא רואה ספר על אחד הדלפקים

בנושא חינוך.

מי בשער?

הוא!

הבן-אדם משתגע, מה זה?

איפה שאני הולך, כולם.

ברח לשווייץ.

אמר, שם זה קפוא,

אולי לא הגיע כלום.

הגיע לשם, יש ועדה,

על נושא השכרות,

ומי מככב בתמונות? הוא!

יכול להיות דבר כזה?

יכול להיות דבר כזה?

שאחד יצלמו אותו וכל העולם, איפה שהוא ילך,

כולם יראו את התמונה שלו? יכול להיות דבר כזה?

אתם שמעתם על הפרשה של נוח?

כתוב נוח וישכר

ויתגל

בתוך האוהלו.

כל שנה,

כל העולם קורא את הפדיחה

שנוח השתכר והתגולל והתגלגל בתוך האוהל.

תמונה לנצח!

וקוראים את הפסוק עם טעמים גם.

כי האמת תצא לאור בכל מקרה,

בין בעלמא הדין,

בין בעלמא דעתה.

יראו לנו את כל התמונות.

מי שצמוד לאמת אין לו לחשוש,

אבל מי שחי בשקר או מסתיר אותה,

יפרסמו לו את האמת בפנים.

אז יהודה קיבל החלטה להגיד את האמת.

וחכמים, זיכרונם לברכה, שיבחו אותו שבחים גדולים ונוראים.

ואדרבה, חילול השם הגדול זה אם בן-אדם מתעלם מן האמת

משום חישובים אנוכיים.

מי שאינו מוכן לוותר על המעמד שלו,

על הכסף שלו,

למען כבוד שמים,

האדם הזה חי בשקר.

אדם שמפקיר את כל החישובים הקטנטנים שלו ונעשה כאסקופה הנדרסת למען השם יתברך,

מראה את החשיבות והחביבות שיש לו עבור דבר השם.

ידוע שההלכה אומרת שעליו אחד דאורייתא חייב אדם למסור את כל ממונו.

אם יבוא גוי ויאמר לך,

השחת את זקנך ואם לאו אני שורף את ביתך,

אתה לא נוגע בזקן,

ואם אין לך דרך למנוע אותו, שישרוף.

חייב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור עליו.

יש אנשים שנכנסים למסעדות לא כשרות

או מפוקפקות,

משלמים כסף לעבור עליו.

לאו דאורייתא.

יש אנשים הולכים לספר ועוברים על לאווין,

משחיתים את הפאות,

עושים פטיים.

וחייב למסור את כל ממונו לא לעבור עליו אחד.

ואומר

הרמב״ן,

שאם אדם היה רואה מה העונש על לאוו אחד,

דאורייתא,

בעולם ההוא,

היה מוכן לקבל 70 שנה רצופות ייסורי איוב ולא את העונש על לאוו אחד.

והגאון מווילנה אמר שהוא ממעיט עוד.

זה יותר גרוע.

אבל מי שדבק באמת ואומר אותה בחי על פיה,

אשרה ואשרה חלקו.

תלמיד חכם שירקוד ברחובות, יש בזה משום חילול השם,

משום שום בזה את כבוד התורה.

בכל שכן, אם הוא תלמיד חכם או מלך.

אבל דוד המלך היה מפזז ומחרכר ורוקד לפני ארון ברית ה'

ומיכל,

בת שאול,

הייתה מלגלגת ומוכיחה אותו ואומרת שאביה שאול היה יותר מכובד ממנו.

מה הוא השיב לה?

שבית אביה היו מבקשים כבוד עצמם

ומניחים כבוד שמים.

אבל הוא מניח כבוד עצמו ומבקש כבוד שמים.

זאת אומרת, יכולים לעשות אותה פעולה,

השאלה מאיזה נקודה זה יוצא.

רואים שאם מוותר אדם על כבוד עצמו להרבות כבוד שמים,

לא שייך בזה חילול השם.

אבל אם בן אדם רוקד ברחוב לפני מכוניות עם מוזיקה של טראנס,

אין בזה כבוד שמים.

יש בזה כבוד הטראנס.

מצאנו בחובת הלבבות,

בשער הביטחון, פרק ג',

אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא מייסר את הצדיק להראות איך הוא עובד את הבורא בשמחה ובסבר פנים יפות

גם כשהוא סובל מעוני ומייסורים,

כדי שילמדו ממנו בני אדם.

בעינינו

ברור שאם אדם

צדיק

חי בשלווה

ויש לו כל טוב בעינינו, זה קידוש השם, מגיע לו צדיק,

כדי שיראו בני אדם שדרך התורה היא הדרך הנכונה.

אבל לא כך חושב הקדוש ברוך הוא,

אלא מביא הקדוש ברוך הוא איסורים על הצדיק להראות את מסירות נפשו ואהבתו.

שקידוש השמש בעבודת השם של הצדיק דווקא בשעת דוחקו,

הרבה יותר ממה שהוא עובד את השם בשלווה.

ביקש יעקב לשבת בשלווה,

קפץ עליו רוגזו של יוסף.

אפילו שבעיני אנשי העולם הדחקות והעוני

זה תכלית הרע וחילול השם,

זה רק מראה כמה סטו אנשים בדעותיהם ונשתבשו שלא מבינים דרכה של תורה.

אז חובת הלבבות אומר שהקדוש ברוך הוא בוחר את הטובים

ומשאיר אותם עניים

שילמדו איך מקיימים תורה במסירות נפש,

כגון

רבי חנינא בן דוסא.

בכל יום בת קול יוצאת ואומרת,

כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובים מערב שבת לערב שבת. כזה עני שהוא אוכל מאכל בהמות

מערב שבת לערב שבת.

כל העולם מתפרנס וניזון ממנו

והוא אין לו.

יש לך סתירה לכאורה יותר גדולה מזה?

ככה הקדוש ברוך הוא רוצה, שיראו איך עובדים את הקדוש ברוך הוא.

במסירות נפש.

אבל שואלים גם שאלה.

שואלים למה בת קול אמרה

שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

ומוסיפה, וחנינא בני די לו בקו חרובים מערב שבת עד ערב שבת.

מה זה משנה לידיעה הראשונה ששמענו,

שהעולם ניזון בשבילו?

אלא יש טענה בפיה בת קול.

תתביישו לכם.

אתם שיודעים שהצדיק הזה, כל העולם ניזון בשבילו.

אתם, שהולכים לקבל ממנו ברכות,

והוא מושיע אתכם.

אתם משאירים אותו רעב ללחם?

מה נכנסים אנשים לצדיק?

איזה צדיק, ראית?

מיתה של הסוכנות,

מנורה בלי אהיל,

כיסא רעוח,

כוס

משנת רפפו,

תראה איזה צדיק, אה אה אה איזה צדיק.

זהו, משאירים אותו ככה.

למה לא תדאג לו להחליף לו את הכיסא?

למה לא תשים לו אהיל? למה לא תחליף לו מיתה? תיתן לו מזרון פרדייז?

למה שלא ינוח וירגע ויקום לעבודת הבורא?

לא מעניין, לקחת ברכה והלך.

צדיק, אני אומר לך, אין כמוהו. ירבו כמותו בישראל.

בושה וחרפה.

גם בנוגע להשפעה על אחרים,

יש טעות אצל רבים שחושבים

שהעיקר זה להשתמש בברק חיצוני להראות העמים והשרים את יופייה,

כי טובת מראה היא,

דהיינו דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

היום קוראים לזה קירוב.

קוראים לזה הידברות.

קוראים לזה ערכים.

לא קוראים לזה חזרה בתשובה,

כי חזרה בתשובה,

משום מה זה מרתיע את החילונים,

אז להגיד מילים חלופיות.

מיליון.

לא להגיד ישר.

אז יש הרבה טועים שהדרך של

החזרה בתשובה וזיכוי רבים וכו',

זה להראות את העמים והשרים את יופייה.

וחושבים שעל ידי זה ימשכו את הבריות לדרך התורה.

אבל גם בזה הבל ידברו.

משום שעיקר המשיכה לתורה ועבודת השם היא על ידי

נקודת האמת שמרגישים אצל העובדים האמיתיים ולא מצד רושם חיצוני.

ואין צורך לאדם לסלסל בשערו

וליפות עניבתו וחגורתו כדי לקרב את הבריות.

השלמות האמיתית בכוחה לקרב אליה את הדורש את האמת

ללא כחל וסרק.

תורת השם תמימה משיבת נפש.

אם התורה היא בשלמות תמימה,

היא משיבת הנפש בתשובה.

ראשי תיבות, תימנית.

זאת אומרת,

אם אדם רוצה לקרב רחוקים,

צריך לומר להם את האמת.

אנחנו לא קבלנים של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה שנפרסם את מה שיש בתורה,

לא מה שיש בדעתנו.

מה שהוא כתב בתורה, ובתורה יש מלא איומים.

ברכות בקושי, בקושי.

פרשה שלמה בחוקותיי, פרשה שלמה כי תבוא, פרשה תאזינו,

פחד פחדים.

98 קללות ברציפות, פרשה אחת, יא באביי, יש עדה,

מה קרה, מה עשינו?

עוד 48, יא באביי.

מה זה כל האיומים?

הקדוש ברוך הוא יודע את נפש האדם.

אם האדם לא רואה את השוט,

שום דבר לא יעצור אותו.

לכן אנשים מגיעים חס ושלום למחלות.

שם הם נעצרים.

כשמגיעים למחלה, מחפשים את הבורא

ומחפשים את נציגיו,

כי הרופאים אומרים, אין סיכוי.

אז תלכו לרופא יותר טוב.

לא,

יודעים את הכתובת. זאת אומרת, ידעו גם קודם.

התעלמו.

לא רצו להכיר באמת.

אמרו, זה מפחיד.

ועכשיו מה זה?

עוד יותר.

אם היית נשמר, על-פי האמת, לא היית מגיעה לזה.

לא נשמר, מגיעה לזה.

אז לא כדאי לדעת את האמת.

אמא לא מזהירה את הילד, כשאתה חוצה את הכביש,

תביט שמאלה, ימינה ושמאלה.

מה, היא באה להפחיד אותו?

היא באה להציל אותו.

כשאמא אומרת, לא לגעת, לא לגעת,

הצעקה הייתה בשביל להפחיד או בשביל להזהיר?

בשביל להזהיר.

מה זה לא טוב?

אלה הקולות הראשונים שאנחנו משמיעים לילדים הקטנים.

אנחנו לא אומרים לילדים הקטנים, זה מותר, זה מותר,

הם בלאו הכי אוכלים הכול, נוגעים בכול, עושים הכול.

אנחנו אומרים להם רק מה אסור.

אותו דבר, בן אדם שלא למד תורה מימיו,

מה יגידו לו? מה מותר? זה הוא עושה בלאו הכי.

מה אסור צריך להגיד לו.

סור מרע

ועושה טוב.

אבל רוצים לייפייף את התורה,

וזה חמור מאוד.

אספר לכם סיפור.

בתחילת התשובה שלי, כשהתחלתי לדבר עם אנשים שיחזרו בתשובה ולעורר אותם,

אז לא הייתי משאיר בן אדם

שילך הביתה לפני שהוא קיבל עליו תשובה.

ואם היה צריך להפחיד אותו, הייתי מפחיד אותו

פחד מוות.

למה שיהיה בטוח שהוא יהיה בגן עדן?

בטוח בגן עדן.

קראו לי מפחיד.

מפחיד.

פעם הגעתי להרצאה, אחרי שנגמרה ההרצאה ירד נהג משאית מהמשאית

וביקש ממני ברכה. אמרתי לו, למה אתה פה? למה לא היית בהרצאה? הוא אמר, תאמין לי, אני הגעתי לפה, פחדתי להיכנס.

הוא אומר, הנה אשתי עד עכשיו מפחדת לרדת.

ככה היו מפחדים.

מה אמרתי להם בסך הכול? מה שכתוב.

לא המצאתי דבר.

אבל אנשים פוחדים מהאמת.

אז פעם חיזק אותי איזה עסקן חרדי.

אמר לי, תשמע, הדרך שלך נכונה.

אתה יודע מאיפה למדתי?

הוא אומר, מהסטייפלר.

הוא אומר, פעם היה לי בחור,

אני מתעסק גם כן בחזרה בתשובה,

אבל בצפון תל אביב.

והבאתי לו בחור שלא הצלחתי לשכנע אותו.

הכנסתי אותו לסטייפלר, זה האבא של הרב קנייבסקי,

שעכשיו גדול הדור.

הוא דיבר איתו, שאל אותו שאלות,

והוא ענה לו הסטייפלר שלושת רבעי שעה.

כשיצאנו

שאלתי אותו, השתכנעת? אמר לי, לא.

אחרי כמה שבועות נכנסתי שוב לסטייפלר,

שאל אותי, מה עם הבחור שהבאת לי?

אמרתי לו, הוא לא השתכנע.

אמר, תביא אותו עוד פעם.

הבאתי אותו.

איך שהוא נכנס,

הוא הפחיד אותו, גיהנום!

גיהנום! אם אתה לא תעשה ככה וככה, תדע לך, חילול שבת זה גיהנום.

מה זה?

ההוא כמעט מת.

אחרי כמה חודשים, הוא אומר, העזתי להיכנס עוד פעם לסטייפלר,

שלא ייזכר שהבאתי אותו, שלא יעשה לי גם כן אותו דבר.

הוא אומר, שאלתי אותו, כבוד הרב, אני רוצה להבין, מה היה ברשע?

מה היה בספר?

למה פעם ראשונה קיבלת אותו ודיברת איתו בחביבות והכול,

ובסוף רעשת עליו עולמות?

הוא אומר, בהתחלה חשבתי שאני אדבר איתו בדרך כזאת,

אז התיישבו הדברים על לבו.

אחרי שהודעת לי שהוא לא קיבל כלום,

פחדתי.

אני אגיע לעולם האמת

וישאלו אותי.

הגיע אליך יהודי,

שאל שאלות באמונה,

ואתה לא אמרת לו את האמת.

בשביל זה הוא נשאר אפיקורוס.

אמרתי, לא רוצה שיחייבו אותי בשמיים.

הזמנתי אותו עוד פעם, אמרתי לו את האמת,

ועכשיו שיחליט מה שהוא רוצה, אבל אותי לא יתבעו

על זה שלא אמרתי לו את האמת.

יש אנשים שבאים להרצאה, יכול להיות שזו פעם ראשונה ואחרונה בחיים שלהם.

והוא לא שמע כלום,

ולא אמרו לו כלום.

והוא הלך, הוא אומר, כן, הייתי פעם,

לא, שום דבר, לא שמעתי כלום.

אבל אפילו אם הוא לא יסכים עם מה שאמרו לו, אבל הוא שמע את האמת,

היא פה.

היא לא תעזוב אותו. יום אחד היא תתעורר.

לא משנה באיזה סיטואציה, אבל תתעורר. היא קיימת. קודם היא לא היתה ידועה.

עכשיו היא ידועה.

אז זאת אומרת, לומר את האמת, זה מה שעשה יהודה. משבחים אותו, גדולי הדור.

אומרים, כי דשם שמים ברבים.

אבל אצל הטיפשים זה חילול השם.

להגיד דבר כזה?

לך תסביר להם עכשיו

שיהודה לא התכוון בכלל למעשה,

ושהמלאך חיטה לו את החמור,

ושממנו צריכים לצאת מלאכים,

ורק מתמר וממנו צריכים לצאת מלאכים ונביאים,

וממנו יצא פרץ, שממנו יצא משיח,

וזה הערמה על יצר הרע שלא ידע בעולם מאיפה יצא המשיח.

לך תסביר עכשיו לעמי ארצות שזו התוכנית האלוקית שיהיה ככה.

אי-אפשר להסביר להם, הם לא מבינים את זה.

יגידו, תמיד יש לכם תירוצים, אתם הדתיים, יש לכם תמיד תירוצים,

אתם תמיד רוצים להגיד איזה משהו.

הוא לא עשה את השיקולים מה יגידו.

הוא אמר את האמת, צדקה ממני, זה ממני.

אמת, אמת. אתם יודעים מה זה אמת?

זה שווה כל הון שבעולם.

השם אמת, תורתו אמת, חותמו אמת, ולעולם הבא, עולם האמת, לא נכנסים אם אין לך שטרות של אמת.

שטר מזויף, מצווה מזויפת, לא עוברת.

לא עוברת.

הפסוק, שקר החן והבל היופי.

אשה יראת השם היא תתהלל.

שקר החן זה דורו של משה ויהושע בן אנון.

הבל היופי זה דורו של חזקיה.

יראת השם היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה בר אלעאי,

שבדורו היו שישה מתקסים בתלית אחת

והיו עוסקים בתורה.

מרוב עניות,

אין שמיכה לכל אחד. לשישה יש שמיכה אחת.

ולומדים תורה.

הדור

של משה ויהושע בן אנון, מעמד הר-סיני,

אותות, מופתים, עשן, קול השופר, הולך וחזק מאוד.

אלוקים מדבר.

מה הולך שם?

שומעים אותו, רואים את הקולות.

מה זה?

איזו הצגה לא היתה כזאת בעולם ולא תהיה.

כן, אבל זה עם ברק חיצוני.

זה, מי לא יתפתה לדבר כזה?

אפילו הגויים אמרו, אשרי העם שככה לו,

אשרי

העם שה' מנוקה.

גם הגויים אמרו.

דורו של חזקיה, הוא תקע ונעץ חרב.

בפתח בית המדרש אמר, מי שלא ייכנס ללמוד, ידקר בחרב. תוך שלוש שנים כולם ידעו את התורה.

זה החוכמה?

מתוך יראה?

כפייה דתית?

זה החוכמה?

זה הבל היופי.

אבל הדור של רבי יהודה בר אל-עאי,

שלא היה ללומדי התורה מה להציע ללומדים.

רק יראת שמיים.

לא מיטות, לא ספות, לא מאוורר, לא כלום.

עניות, עניות, עניות.

רבי יהודה בעצמו לא היה לו חלוק.

לצאת לבית המדרש,

הוא ואשתו הולכים בחלוק אחד.

חלוק שהוא לשניהם, גם לגבר, גם לאישה.

דור של עניים.

אבל ישבו ועסקו בתורה. מי גרם שהם נמשכו לתורה?

היראת שמיים.

לא הברק החיצוני ולא הפחד.

יראת שמיים.

אומר הקדוש ברוך הוא, מכל הדורות

יראת השם היא תתהלל, זה דורו של רבי יהודה בר אלעי.

מי משך אותם? האמת.

האמת מושכת וסוחפת.

הרבה רוצים לחיות על פי האמת, אבל קשה להם.

הם רגילים לשקר.

אנחנו חייבים להיטיב לזולת.

עד כדי תרנגולת מפותמת

ויין ישן. כמו המעשה שמובא בגמרא

עם רבה בכתובות סמך זן.

פעם בא עני לרבה,

ורבה שאל אותו, במה אתה סועד?

אמר לו, בתרנגולת מפותמת ויין ישן.

אמר לו, אתה לא חושש לטרחה דציבורה?

מה, אתה מטריח את הציבור להוציא עליך הוצאות כאלה?

אמר לו האורח, וכי משלך אני אוכל?

אני אוכל משולחנו של הקדוש ברוך הוא.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

כל אחד מקבל את הרצון שלו, אני רוצה לאכול תרנגולת מפותמת ויין ישן.

עד אחי ואחי.

הגיעה אחותו של רבה, אחרי 12 שנה דופקת בדלת,

ועמה היא נכנסת,

תרנגולת מפותמת ויין ישן.

אמר לו, רבה, נעניתי לך.

לא יכול עליך, חביבי.

אתה בעל ביטחון כזה?

לא יכול עליך.

אתם שומעים דבר כזה?

בואו נבין.

אחותו של רבה לא גרה בשכונה.

אם כן,

למה 12 שנה היא לא הגיעה?

אם היא הגיעה אחרי 12 שנה, סימן שהיא גרה רחוק מאוד,

שזה מהלך כמה חודשים אז.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא,

בשביל שהוא יקבל תערוכה שהוא רגיל, ביום פלוני בשעה פלונית,

הוציא לדרך את אחותו של רבה שלושה חודשים לפני שתגיע בזמן.

כי ה' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון,

מה שהוא רוצה.

זה הביטחון האמיתי.

מי שפוטח בשם, ככה הוא מקבל.

אז לזולת

אנחנו חייבים לתת לו מה שהוא רוצה.

אבל לעצמנו אנחנו יכולים להסתפק מהמותרות

ולאכול פחות ולהצטמצם.

משלנו אנחנו יכולים.

משלנו יכולים.

במדרש מובא שפעם באו גבאי צדקה לאיזה בית של עשיר,

וראו שהוא מצטמצם וצועק על אגודת אזוב,

מה קנית את זה? זה יקר?

אפשר במחיר הזה לקנות שתיים

שהן נובלות יותר?

מה זה משנה?

הכול נכנס והכול בסדר?

מה אתה קודם מבזבז? האם רצו לברוח?

כל עוד נפשם בם,

כאילו מה, יבקשו ממנו עוד כסף? אוי ואבוי, ירביץ להם מכות.

בסוף אמרו לו,

תשמע, אנחנו זה פה ושם. אמר להם, תשמעו,

תשמעו,

תלכו אצל אשתי.

הלכו אצל האישה,

אמרו לה, אנחנו גבאי צדקה וזה, ופה ושם.

הבאתם כלי?

הבאתם כלי?

אמרו, כן, הביאו כלי, סל נצרים.

אמרה, תמתינו, מילאה להם את זה.

מלא, מלא, וגדוש.

וגדוש.

אז הם פחדו שהיא נותנת בלי רשות בעלה, הוא קמצן, מה זה קמצן?

ארכוז ברא הוא.

אז הם פחדו, כי אסור לאישה לתת כסף, בלי רשות בעלה זה גזל.

אז הלכו אליו ואמרו לו,

כבודו, לפני שאנחנו הולכים,

אנחנו רוצים לספר לך סיפור. אנחנו היינו אצל האישה, והיא נתנה לנו כסף,

ואנחנו לא מאמינים שאתה מסכים. אתה מסכים לדבר כזה? אנחנו הבאנו כלי כזה וזה.

הוא אמר, איך היא נתנה לכם?

נתנה לכם שטוח או גדוש?

פחדו להגיד לא,

אבל אמרו לו, היא נתנה גדוש.

אמר, או, יופי, עכשיו אתם יכולים ללכת.

אמרו לו, רגע,

תסביר לנו איך יכול להיות שאתה קמצן כזה,

אוכל בקושי פטרוזיליה רקובה ומחלק כסף ככה.

הוא אומר, זה לא שלי הכסף.

זה של הקדוש ברוך הוא.

בשלי אני יכול לקמץ,

בשל הקדוש ברוך הוא אני לא יכול לקמץ.

הקדוש ברוך הוא רוצה שניתן

כפי היכולת, ויש לי יכולת,

אבל בשלי אני רשאי לקמץ,

לכן אני אוכל מה שמספיק.

למה אני צריך לבזבז?

אתם שומעים תפיסה של אנשים?

זו אמת, ככה צריך לחיות.

אבל לצערנו הרב, העולם הזה נקרא עלמא דשקרא,

וקשה מאוד למצוא אנשי אמת.

ואנחנו אומרים כל הזמן, אנשי אמונה אבדו,

באים בכוח מעשיהם,

איפה הם?

גיבורים לעמוד בפרץ, איפה הם?

איפה יש כאלה?

מבטלים את הגזירות, איפה הם?

וכן הלאה.

זאת אומרת, הדור יתום,

קשה מאוד למצוא אנשי אמת.

אבל זה לא אומר שמותר לחיות בשקר.

אז מי שיכול ובכוחו יעשה כל אשר לידו לדבוק באמת,

ומי שלא יכול, יתאמץ.

ואם הוא לא יודע את הדרך, ידבק באנשי אמת.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם?

חיים כולכם היום.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו בקשה שם.

אפשר לעבור מי?

לרבות הרב אמנון יצחק.

קודם כול, אני רציתי שתדע שאני בחור מאוד ביישן, ובאמת קשה לי לדבר בפני כולכם.

אני בחור

בישיבה אור היקר פה בצפת.

קודם כול, אני רוצה

להודות לך.

אני עשיתי עלייה לפני עשר שנים מצרפת,

וההרצאות שלך, שראיתי באינטרנט, עזרו לי מאוד

ברגעים קשים,

ונתנו לי הכוח לעזוב הכול למען האמת.

לפני חודש ומשהו הייתי בהרצאה שלך בטבריאד.

הדברים שאמרת חיזקו אותי עוד יותר בנושא של כיבוד הורים.

אחרי עשר שנים שלא דיברתי עם אבי,

הצלחתי לשבור את הגאווה שלי ולבקש ממנו סליחה.

אבא שלי התחיל לבכות,

והוא כל כך התרגש והוחליט לבוא לישיבה אור היקר, ללמוד אתי איזה שבועיים.

הוא מגיע מחר.

גם רציתי שתדע שכל הנושאים שאמרת בהרצאה, הרגשתי שהם קשורים אלי,

וכאילו בעולם לקח אותי

לשמוע את ההרצאה שלך,

ובגלל זה הרגשתי שהכול קשור אלי,

וגם הדבר שקרה

אתך בכרם התימנים,

זה גם כשעשיתי אותו מעשה,

אם אתה זוכר על מה שדיברת.

עכשיו אני כבר שלושה חודשים בישיבה של אור יקר

של הרב ירמיה הכהן.

עכשיו כאילו באתי לבד מדעתי,

כי עכשיו בישיבה שלנו נמצאים במצב באמת קשה.

הם בסכנה גדולה.

בכל הישיבה כתוב צו 8, כאילו אנחנו במלחמה, ואני רואה שכולם רצים מכל מקום כדי לגייס כספים בשביל תלמוד-התורה של הילדים.

עכשיו יש 150 ילדים שרוצים לסגור את תלמוד-התורה שלהם,

וזה כמה חודשים שהאברכים שם לא קיבלו את המשכורת שלכם.

עכשיו אני ממש מתבייש לבקש ממך עם רשות הרב,

אם אני יכול לך,

הבאתי כאילו אורעות קבע,

ואני מצטער שאני לא רוצה לקחת לך את הבמה,

ועכשיו דיברת על האמת, וצריך לעזור את הגזולה וזה.

ועכשיו ממש כואב לי שהילדים הזה...

האלה לא יוכלו ללמוד, ועכשיו הם גם רוצים לסגור את התלמוד-תורה של הבחורים.

כן.

אז באתי לבקש עזרתך, ואם

אתם יכולים לעזור לנו קצת, כי שם הכול,

כל מי שלומד הוא באמת למען האמת. אנחנו לומדים עשר שעות גמרא ביום,

וגם זה נש שאני לומד שם, אני בחורי פריאקטיבי,

ופתאום אני מוצא את עצמי כל יום לומד עשר שעות גמרא,

ופתאום נחתך לי קצת את המוח ואני מתחיל קצת להבין איזה כמה אחוזים.

טוב, הנה, קח לך 1,000 שקל,

שתהיה תרומה.

תודה רבה לרב.

גם רב, אני אוכל גם לקבל ציציות ממך וברכה, אני מאוד אשמח. כמה ציציות אתה רוצה?

שלוש, ארבע, חמש, איזה שש?

שש אם אפשר, רב. זה לחבר'ה או לחלאכלה?

אני מצטער, אני מקווה שלא גם אני מטיל לך את הבמה או משהו, זה באמת, כי הרגשתי שאני צריך לעשות את זה. לא, הבמה נשארה פה בינתיים.

כן, שאלה נוספת.

תן ליהודי פה, כן, פה, לידך, כן.

אפשר לעמוד? בבקשה.

שלום לכבוד הרב. שלום.

הרב מחזק ומתריע בשער בתרבים

על העניין של השירה,

אף-על-פי שאני לא יודע על מה מדובר,

כל אחד ומה שזה נוגע לו.

הרבה רוצים לדעת מה דעת הרב לגבי המכשירים,

הפלאפונים.

אסורים בתכלית האיסור.

ואם כן, למה אנחנו רואים שהרב לא מרתיע על זה ולא מדבר על זה, כמו השירה וכמו כל דברים אחרים?

עומר, אתה לא נמצא בכל ההרצאות שלי.

עד היום לא שמעתי מזה.

כמה הרצאות שלי שמעת באחרונה?

בדיסקים, בקלטות, הרבה.

אני בכל יום כמעט מדבר.

לא נורא, תמשיך להקשיב עד שתתקל בזה שוב.

כן.

שאלה נוספת.

שאלה נוספת. כן, יש שם אישה שרוצה לשאול בסוף, בסוף.

נו, פתוח, פתוח.

פתוח.

נו.

כן.

כבוד הרב,

אם אתה יכול בבקשה לברך את אמא שלי, אני חלק מה... שם?

שרה בת מזל,

רפואה שלמה. שרה בת מזל, רפואה שלמה מהירה.

אמן.

להעביר את זה שם לבחורה שם.

סוליקה בת סעדה, רפואה שלמה מהירה.

אמן.

שלום, כבוד הרב. רציתי לשאול בעניין המוזיקה.

כן.

על תזמורת שלוות, מה הרב אומר עליה?

לא מכיר.

אני לא מכירה את השם של הזמר, אבל...

גלעד פוטולסקי.

לא מכיר,

אבל אפשר לראות במקומות מסוימים, אם הוא מופיע מעורב,

בפני נשים וגברים, אפילו בנפרד,

זה נקרא תזמורת פסולה וזמר פסול.

כבוד הרב, שמעתי את הדיסק של חלק ב' על הזמרים והתחזקתי מזה מאוד,

וגם החזקתי עוד כמה נשים.

ויש לי פה שקית גדולה של דיסקים שבורים,

ואני שומעת הרבה הרבה שירים, אני אוכלת עם שירים, איש עיניים שירים,

בשבילי זה הרבה הרבה הקרבה.

אשרייך ואשרי חלקך לחיי העולם הבא.

אמן.

כבוד הרב, אני רוצה שהרב יברך אותי לזיווג הגון. זיווג הגון מהירה.

אמן.

מספיק, מספיק.

כן, שאלה אצל הגברים.

שאלה אצל הגברים. הנה, יש פה בחור,

תן לו פה שורה שלישית.

בבקשה, פה.

תקום. תודה.

כן, דבר. כבוד הרב, כשאני הגעתי כאן לערב הזה,

היו הרבה דתיים שהתנגדו, שאנשים פה לא ייכנסו. אמרו, זה חילול השם,

דברים כאלה, אנחנו הולכים, בשביל לחזק, אם הרב יבוא, אני, זה,

לא קיבלתי את זה. אני רציתי להמשיך לאנשים שתיכנסו.

בשביל לחזק

בתורה, ביראה ובמצוות

מותר לשבת גברים ונשים אחד אחרי השני,

בשביל לחזק. דבר נוסף, החזון איש,

זכר צדיק לברכה,

היה אומר שבשביל לקרב יהודים

מותר גם להגיד דברי תורה בפני נשים גלויות ראש,

שזה למעשה אסור להגיד

לפני אישה גלויית ראש,

אבל בשביל להציל ולו אישה או גבר אחד,

שווה.

ההלכה אומרת בלקות שבת.

אם יש יהודי

שרוצה להשתמד

בשבת,

רוצה להשתמד בשבת,

ואומר שעכשיו הוא טס לחו״ל,

וידוע שיש פלוני שמסוגל להניא אותו מן השמד,

מותר לו לנסוע אליו בשבת בשביל להצילו מן השמד.

וזה ספק,

זה לא ודאי.

אז תאר לך מה זה נקרא הצלת נפשות,

לקרב יהודי אחד לאביו שבשמים.

לפעמים מלה אחת, משפט אחד,

תנועה אחת,

יכולה להפוך בני-אדם לחלוטין,

ואני מכיר כאלה אלפים ורבבות.

שמעת אפילו את הבחור הזה,

שרק מהסתכלות באינטרנט

הוא חזר בתשובה.

אנשים שמקבלים דיסקים

חוזרים בתשובה.

מהקלטות טאפ של פעם,

עשרות אלפי משפחות חזרו בתשובה,

וככה זה עובד.

היום צריך לנצל את כל האפשרויות בשביל להחזיר יהודים בתשובה, ולכן התירו

גדולי ישראל את האינטרנט למחזירים בתשובה.

בשביל להחזיר בתשובה.

כמו שרופא,

כשאין ברירה אחרת,

אז הוא מרפא גם נשים וגם ילד אותן.

איך זה גבר עושה כזה דבר?

נשדרירה.

בשביל להציל, עושים כך.

והפסוק אומר, אל תהיי צדיק הרבה,

אומר השיזה הרואה אישה טובעת בנהר,

ולא מצילה. אומר, אני, נשים, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

יתבעו את הדמים ממנו.

אל תהיי צדיק הרבה.

למה תשמם?

אז זה נכון, במקום שאין שום הצדקה,

ודאי שצריך לעשות פירוט גמור.

אבל במקום שאין ברירה,

וזה שומר על גדרי הצניעות,

אז אפשר להגיד, ואף מצווה.

כן, שאלה נוספת.

שאלה נוספת?

כן, הנה הבחור פה, שורה ראשונה.

שלום, כבוד הרב.

שלום.

השאלה, אני רוצה שיש שאלה לגבי,

עכשיו ראיתי את ההקלטות

הקודמות שלך מההרצאות,

בנושא של אנשים שהולכים לצבא או שלא הולכים לצבא.

אז ככה אני הבנתי שאתה אוחז חד-משמעותי שלא טוב ללכת לצבא, אלא להישאר ללמוד תורה, שזה כמובן

הרבה יותר מלהילכים.

זה לא אני אומר,

זה הרב קוק אומר.

כן. אז עכשיו, על הדבר הזה, שאנחנו עכשיו נמצאים בחנוכה,

ופה אני לא,

כמובן שאני לא חולק על זה ש...

מלטתיהו והחשמונאים לא היו לוחמים.

נכון. הם היו כהנים, דתיים,

חרדים.

אבל הם נלחמו.

להילחם, תראה, אלה, תראה אם יהיה איזה מריבה, תראה איך הם יודעים להילחם.

חבל לך על הזמן.

כל אבן, כל פגיעה בול.

כן.

ושאלה כזאת, כמו פעם, שאלה כזאת, שאני מסתכל כ...

ציבור,

כציבור שלפעמים יש לאנשים, יש לאנשים שהם יושבים,

יושבים והם יודעים ללמוד תורה,

מתיישב אצלם.

אבל יש כאלה שאני גם מסתובב עם קצת... מי שלא לומד תורה באמת אין לו את הפטור הזה.

בדיוק, אז אותם אנשים... לא, גם גדולי התורה אומרים. החזון איש זכר צדיק לברכה אמר

שמי שלא תורתו אומנותו,

אבל הוא מתחמק

ויושב שם, ועל-ידי זה הוא יגרום

שיתפסו את בחורי הישיבה ואחר כך ייקחו אותם לצבא. בגלל זה יש לו דין של רודף.

אז כאן, לדיון דעתי,

צריך להגיד שהתורה היא, קודם כול, לימוד התורה זה הכי גבוה.

אבל לבן-אדם

שלא יכול לשבת ולא מונח בתוך לימוד התורה,

שזה גם לא פסול אם הוא ילך וימצא את עצמו,

למשל אמא הוא צריך קודם כול, מישהו אמר פסול?

אבל ככה זה נשמע, זה כאילו שמי שלא לומד תורה. איפה נשמע? איפה שמעת? אני אחזיר לך את הסרט עוד פעם.

למה אתה שומע מה שאתה רוצה? אני לא אמרתי ככה, דייקתי בלשוני.

הפטור הוא למי שתורתו אומנותו.

ולמי שלא?

אין את הפטור.

אז צריך ללכת.

בעיה שלא.

מה אתה רוצה, שאני אדחף אותו? אני לא דוחף אותו, לא לפה.

ולא לפה.

אני אומר מה התורה אומרת.

שהשיא של השיאים הכי גדול זה לימוד התורה הקדושה,

זה השיא שאדם יכול להגיע בחייו.

אין שיא יותר גדול מזה. משה רבנו,

אין שיא יותר מזה.

רבי שמעון בר יוחאי, אין יותר מזה.

עכשיו, מי שלא שם,

אנחנו לא ביקשנו בשבילו כלום.

אבל אנחנו כאן,

אחרי אלפיים שנות גלות, בונים פה ניצוץ חדש של עם ישראל. של עם ישראל איזה?

הרוחני או הגשמי?

של מתיתיהו או של היוונים?

של מתיתיהו או של היוונים?

עוד פעם. אני מסתכל עכשיו לא מצד לא. של מתיתיהו. של מתיתיהו, של דוד המלך, של יהושע בן נון, של משה רבנו רגע את זה.

טוב מאוד. אבל גם משה רבנו, גם היושב-ראש היהודי. מי אמר שלא? אבל אמרתי בסרט שניצחנו בכל המלחמות. ודאי.

אז עכשיו לאותם הדברים שאנחנו מסתכלים עליהם, שאם לבנות,

מה לבנות?

לבנות כאן ניצוץ חדש של עם ישראל. עם ישראל פה. מה לבנות?

לבנות מנגנון. מה זה מנגנון?

מדינה יש. מה מנגנון? לא מדינתי.

אלה של עם ישראל שבתוך עם ישראל, מה מה? ברזלים? ברזלים? טנקים? זה מה? לא טנקים. מה? מה? מה? אבל גם צריכים אנשים, כשאני מסתכל על אנשים,

ואת זה כן שמעתי מפעריו, שמה?

שאלה שהיו הולכים להילחם, כן?

הם היו אפילו יותר צדיקים מאלה שנשארים. נכון. אז מה הבעיה עכשיו?

אז הבעיה עכשיו, שאלה שהיו צדיקים,

הם אומרים לא,

אלה שאפילו לא מניחים תפילין. לא הבנת. הם אלה שיילחמו בשבילנו. לדוגמה.

אנחנו פה, נשאר. לדוגמה, אם עכשיו הצבא היה אומר, אנחנו עוזבים את הארץ.

נגיד.

ועכשיו היו נשארים רק החרדים.

תוקעים את החרדים פה עם הערבים.

מה אתה חושב שהחרדים היו עושים?

לא היו מקימים צבא של לוחמים צדיקים,

כמו שעשו בדורות קודמים.

גם הם היו עושים.

אתה יודע שבארצות-הברית

יש כושים שבאים שם לוויליאמסבורג וכל מיני מקומות כאלה שיש חרדים,

ויש בעיה.

אז החרדים הקימו שם שמירה שלהם.

והם שומרים, והכושים פוחדים מהם.

ואתה יודע, יש כושים שמעיפים אותם מהגשר.

כן.

אז ככה אני ראיתי שבאמת אם היינו מסתכלים,

למשל 20 שנה

אחורה, אז באמת שם הצבא היה הכול מושחת.

היום

רוב הקצינים הם, בואו נגיד,

את אלה שצריך לחזק, לדעתי,

והקצינות, והקצינות.

אז צריך לשנות.

אם לא אנחנו נשנה את זה, אז מי ישנה? למשל, פעם, בסדר. שלא היו דתיים, אז האוכל היה לא כשר. אז במה אנחנו דנים עכשיו? כאילו מי שלומד נשאר בלימוד, מי שלא, יסתדר.

נו, כי אם אנחנו מסתכלים, עוד פעם אתה אומר גדול. אם אנחנו מסתכלים על הדעה הזאת של התפילין,

שאלה שהיו הולכים להילחם,

היו בוחנים אותם, אם הם מתכוונים לפני

תפילין של היד

לבין תפילין של הראש,

אז עכשיו, לדעתי, זה גם צריך להיות.

בסדר. גם צריך להיות. אוקיי. הצעתך התקבלה בממשלה.

יופי.

תודה.

תן לבחור פה.

קודם כול, כמה הערות לגבי הבחור כאן.

אני לא מבין מה דחף,

אלה שלא מתגייסים,

שלא נמדו רע, לדחוף אותם לצבא.

לא ברור.

אני הייתי בצבא שש שנים, שלוש שנים בקבע.

אני מוכן שתבוא אתי לבקר בכל היחידות בצבא, תראי כמה חיילים מיותרים יש.

לא צריך אותם.

זה אחד. זה כסף.

אתה צריך להבין.

עכשיו,

זה לא פופוליזם. אני יודע, אני הייתי שם, ראיתי את זה.

לא רק שאני צודק,

גם למשרד האוצר אין תקציב לגייס את אלה שכן רוצים.

אז על מה אתה מדבר בכלל?

עזוב,

תדייק בעובדות.

תודה.

רבותי,

ברכה אני צריך לתת פה.

רחמא פיאדד, בת מרים, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

כן, שאלה נוספת.

איפה?

הנה, שם יש בחור.

אני כבר יודע מה תהיה השאלה.

אתה יודע.

כבוד הרב,

דבר ראשון אני רוצה לבקש ברכה בשביל אשתי, לפני השאלה.

כן. רונית

בת-פרלה לאה, העובר, אמרו שהוא לא יש... רונית בת-פרלה לאה,

עובר בריא ושלם ולידה קלה על דרך הטבע.

אמן.

ועכשיו השאלה.

הרב, ידעתי שתדעה דרך אגב.

כן, נו.

אבל השאלה שלי היא כזאתי, אנחנו כבר הרבה שנים, זה לא הרבה שנים, איזה איך?

14 שנה, נגיד 15 שנה, בתשובה,

משתדלים ולומדים בכולל, ומשתדלים, מאוד משתדלים.

עכשיו ההורים שלנו,

באמת, אחרי הרבה שנים,

תמיד אמרו לנו לא לדבר איתם,

כאילו לתת להם, ובאמת הם ראו סייעתא דשמיא, ראו שמחים בילדים שלהם והכול.

הבעיה היא שאתה רואה את ההורים, אתה אומר, מה יהיה?

זאת אומרת, ההורים מזדקנים,

וזה לא זה. אתה רואה שהם לא בדרך.

מה עושים, הרב? איך צריך להתנהג?

נלחמים על חייהם, נותנים להם דיסקים, לוקחים אותם. אבל הם לא רוצים.

אין דבר כזה. יושבים מטעם אמא, תעשי לי טובה, בואי תראי סרט מצחיק, בואי ככה, בואי ככה.

זה קל להגיד, אבל אתה יודע, אני התבעתי עם הרבה אברכים. מה זה קל? אני עשיתי את זה עם ההורים שלי, מה זה קל?

אני לא יודע, אצלכם תימנים, אצלנו אשכנזים הם קשים.

זה קשה. אז תביא להם תימנים.

תאמין לי, אם היית בא, זה היה פוטר הכול. אני מוכן שתביאו אותם אליי, אני אקבל אותכם בכבוד. הלוואי שיסכימו. תזמין אותם אליי, אני מוכן לארח אותם, ותראה מה אני אעשה להם. טוב, הרב. תודה.

כן.

שאלה נוספת.

הנה, פה הבחור.

אתה המארגן של ההרצאה?

המארגן של ההרצאה.

כבוד הרב, אני נרגש לדבר מול הרב.

יש לי הודעה ויש לי בקשה.

יש לי חבר מאוד מאוד טוב, שאני מאוד מעריץ אותו בזכות כל העשייה שלו כאן בצפת.

קוראים לו אבי שבאבו,

שמפעיל כאן שלושה מדרשיות,

והוא מחזיר בתשובה בני-נוער כאן בצפת.

אני רואה בו כתלמיד של הרב,

והוא לוקח, לדעתי, את הדרך של הרב ומצליח ממש בהשפעה גדולה על הרבה בני-נוער,

אני מדבר עד כדי מאות אפילו,

במדרשיות שהוא מפעיל.

וההודעה שלי, שהוא שימח אותי היום מאוד,

לפני שנה וחצי, הבחור הזה לא נמצא כאן,

לא סתם מלטא שהוא יגיע לכאן,

הוא נסע עם המשפחה שלו למרכז, אבל לפני שנה וחצי בהרצאה בצפת,

הבחור בשם ברנס,

היה לו משהו כמו עמלק שישב לו על הלב,

והיתה לו התמודדות מאוד קשה, והוא דיבר דברים ממש קשים מבחינת

כפירה.

והרב מוטט לו את כל החומה שהוא הציב לעצמו בכל העניין של האמונה,

והיה קשה לו עדיין להשלים עם זה,

ואבי שלב, הוא לא ויתר, החזיק אותו במדרשייה כל יום במשך כל השנה וחצי האלה,

ואתמול הבחור הזה הודיע שברוך השם הוא חוזר בתשובה, הוא קיבל עליו עולמחות שמיים.

חזק וברוך!

עכשיו, מאוד חשוב, אם אפשר, שהרב יברך גם את קרובת משפחה מאוד קרובה

של אבי שבבו, שחולה במחלה די קשה, שצריך,

אילנית חנה בת אסתר.

אילנית חנה בת אסתר תזכה לישועה ורפואה שלמה מהרה.

אמן. תהיו בריאים.

שאלה נוספת?

תן לגברת שמה.

שלום, כבוד הרב.

יש לי שתי שאלות.

כן.

אחת לגבי המלחמה,

ואחת על המפלגה החדשה שלך, כוח לתת.

לא כוח לתת.

כוח להשפיע, סליחה. כוח להשפיע.

ובכן, לגבי המלחמה, סליחה, סליחה, כבוד הרב, יש לי שאלה.

הבן שלי, עכשיו הוא לומד הנדסאים,

והוא מאוד רצה...

נו, תן לדבר, תן לדבר.

אבל אני מחליט אם מפסיקים. לפני שהוא התחיל ללמוד, הוא רצה ללמוד בישיבה.

כן.

החבר שלו חזר בתשובה

ולמד בישיבה.

הם חברים ממש כמו אחים.

הוא לא שלם עם זה שעכשיו הוא מתפלל, שלוש תפילות ביום,

במכללה, בכדורי, אבל זה לא דתי.

אבל הוא אוסף עשרה חבר'ה.

הוא עושה הכול לשם שמים.

הוא קם בבוקר ב-5.30, הוא מתפלל בנץ,

הוא שם ציצית, הולך בדרך של השם.

אבל הוא לא שלם. הוא אומר לי, אמא, חסר לי משהו.

הוא לא שלם עם זה שהוא לא הלך לישיבה.

אבל הוא אומר, אמא, אני צריך גם פרנסה.

אז אני מחזקת אותו.

יש לי תשע קלטות בנושא ביטחון.

כן.

שישמע אותן, הוא לא ירצה יותר לעבוד,

והפרנסה תגיע עד אליו. אני רוצה שתברך

חזרה בתשובה לבן שלי, השני,

ליאל בן-איריס.

ליאל צריך להחליף את השם. ליאל בן-איריס יזכה, בעזרת השם. קראתי לו אריאל. ללך בדרכי השם תמיד.

ורפואה שלמה.

לשרון, אח שלי, יש לו, שרון בן? איריס. בן ג'ורינה. בן? שרון בן ג'ורינה. ג'ורינה. יזכה לרפואה שלמה מהירה. אמן, אמן, אמן.

לשאלתה של הקודמת, תיקח משם את המיקרופון, תודה.

לשאלתה של הקודמת בעניין המלחמה,

אם מדברים על זאת שנסתיימה,

אז בעצם זה היה בזבוז, כוחות, ממון

והפסד גדול.

אני הודעתי מראש, חמישה חודשים לפני,

שבגלל גיוס בני הישיבות

תהיה מלחמה קטנה.

תוכלו לראות את זה בדיסקים,

או אלה שעדיין מסתכלים באתר יכולים לראות שם את הסרטון.

כי מי שנוגע בבבת עינו של הקדוש ברוך הוא בבני הישיבות,

הקדוש ברוך הוא לא שותק.

ותראו פלא,

המלחמה

הייתה

ללא שום תוצאה מכרעת.

המטרה הייתה שלא יירו יותר,

ולא תהיה אפשרות לירות יותר,

ועד היום האחרון הם יירו כמה שהם רוצים טילים.

75,000 איש גויסו עשרה ימים ולא נעשה בהם כלום כנגד מספר האברכים בארץ.

10 מיליארד בערך בוזבז כסף,

זה הקנס שהקדוש ברוך הוא כנס את המדינה על שרצתה לקנוס ב-100,000 שקל כל ישיבה וכולל שלא ישלחו את הבחורים לצבא.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אל תתעסקו עם הילדים שלי כי הם חשובים לי מאוד,

וזה היה לימוד לקח.

כמובן, שלא ילמדו במדינה

עד שכוח להשפיע ייכנס לבפנים.

אבל,

אני אסביר לכם.

אני, כידוע,

לא בחרתי אף פעם,

במפלגות זה לא מענייני,

אבל כשנודע לי לפני כשנה שלפיד הבן

מתכוון

להמשיך בגזירות של אביו,

ועמדו אותו בשבעה מנדטים,

וראיתי את הכוח השמאלני שמתפשט,

אז החלטתי לעשות שאלה אצל גדול.

שלחתי נאמן בית אצל הרב שטיינמן

וביקשתי לדעת.

על-פי הסקרים, יש לנו שמונה-תשעה מנדטים.

ואם יש כזה כוח אלקטורלי,

האם יש לנו חובה לפעול או לא?

אם לא,

אז המנדטים ילכו לאחרים.

ואם כן,

נשתמש בהם.

הרב ענה, אם יש כוח,

מצווה להציל.

עכשיו, כידוע, רוב האנשים שתומכים ואוהבים אותי

זה הרבה חילונים עם כיפות שקופות.

המונים, המונים בני נוער

בכל מקום שאני הולך בארץ.

אם זה לא בא אליי,

זה הולך לאחרים.

כן. אז בדקנו עוד פעם, עוד סקר,

והסקר המינימלי ביותר,

לפני שאני מכריז ולפני שאני אומר, זה חמש-שש מנדטים.

עוד שלא יצאתי. היום אני אומר לכם

שבעזרת השם אנחנו נקבל 18 מנדטים.

אין לכם מושג איזו אהדה אנחנו מקבלים באימיילים, באס-אם-אסים, במטות, במקומות.

אנשים רוקדים.

אנשים רוקדים, סוף-סוף

יבוא פה מישהו וינער את המדינה.

והגיע הזמן, נמאס מהשקרים של הפוליטיקאים.

שום ביצוע,

שום פעולה, שום דאגה.

מיליון ושמונה מאות מבוגרים עניים.

שמונה מאות אלף ילדים עניים.

לפני שבוע, דוח של המדינה.

בושה וחרפה.

כמה עולה לכם לחם אחיד?

5.40. אני מבטיח שיהיה לחם בשקל.

אתם חושבים שאני עושה טובה או ממציא גלגל?

לא.

בדקנו עם כלכלנים.

הלחם עולה פחות משקל.

פחות משקל.

פחות משקל.

עכשיו אני אומר לכם יותר מזה,

גם אם יצטרכו לסבסד נגיד שקל,

שווה למדינה.

למה?

משום

שמה שעולה לה בבריאות של אלה שאוכלים מפחים

עולה לה פי כמה וכמה מהשקל.

דבר נוסף,

המדינה יכולה להחליט שהיא מחייבת

את המוכרים במאפיות למכור בשקל.

יש להם מספיק נתח בשר להרוויח מלחמים של 17 שקל,

של 12 שקל,

חוץ מעוגות.

אז מה הבעיה אם הם יפסידו נגיד שקל

אבל ירוויחו עשרות שקלים?

וגם אם זה לא היה נכון,

אם רמי לוי יכול להגיד עוף בשקל,

לחם בשקל לא משתלם?

אם זה מושך את הקהל אליו והוא מוכר עוד יותר,

אז אפילו בתור פטנט זה שווה.

ובינתיים אתה מאכיל את כל עם ישראל.

למה לא ליזום את זה?

תקשיבו, דבר מדהים שהתברר לי היום.

אני אמרתי שאני מבטיח שיהיה ביטוח בריאות עם סל תרופות מלא והשתלות חופשי,

ואני מתכוון שגם ניתוחים יהיה בתוך זה.

וביקור של רופא פרטי לכל בית, כל יום אפילו, ב-25 שקל.

איך עושים כזה דבר?

אני עשיתי בעצמי ביטוח שקוראים לו שופר בריאות.

הבטחתי לחברת ביטוח שאני אביא אלף לקוחות,

והם הסכימו לתת לי מחיר 45 שקלים לזוג פלוס שמונה ילדים עד גיל 22.

זל תרופות מלא פלוס השתלות.

ואני צריך להביא את האלף תוך שנתיים.

אם אני מביא לחברת ביטוח 100,000,

אני לא אקבל 20. כבר ישבו אצלי ואמרתי להם, אם לא תיתנו לי את ההצעה הזאת, בלי מדינה,

בלי מדינה,

אני אביא חברות ביטוח מחוץ-לארץ שיעשו את זה.

אבל מה התברר לי היום?

שהמדינה כל שנה נותנת 300 מיליון תוספת לסל התרופות

ומייחדת את הכסף לתרופות מיוחדות לסוג מצומצם של חולים.

תקשיבו טוב,

עשיתי חשבון.

כמה בתי אב יש בישראל?

מיליון וחצי.

כפול 20 שקל,

30 מיליון.

30 מיליון לחודש.

300 מיליון שהם נותנים

כמעט שנה.

ואתם מבטחים את כל המדינה באותו כסף שאתם נותנים רק לכמה תרופות.

תביאו חברת ביטוח שהמדינה תתחייב לתת לה 300 מיליון.

חביבי, אנחנו מקבלים את הביטוח בחינם.

גם את ה-20 שקל לא צריך לשלם.

המדינה לא חושבת.

מפגרים.

ויושבים כלכלנים וטוחנים, ומאיפה יבוא הכסף, מאיפה...

מה אתם מחרטטים? כסף קבור באדמות.

אתם יודעים כמה לקיבוצים יש דונמים?

מיליון ו-200 אלף דונם.

על כמה טרקטורים וכמה זקנים.

על מה ולמה?

64 שנה יש להם את זה.

מדינה עומדת שוממה ואין קרקעות.

וכמה זה? זה רק 5% בערך מהקרקעות.

במקרקעי ישראל מחזיקים 95%. נו,

למה לא משחררים בביורוקרטיה?

בשביל שיש הטלים ומס שבח ומס ג'דדי ועוד מס ועוד מס ועוד מס.

תנו לאנשים לחיות. בנייה קלה,

150,000 שקל בנייה קלה עם ממ״ד שעולה 70,000,

מיציקות בטון עם גבס,

בונים את זה תוך חודש,

וכל הזוגות, בתוך שלוש שנים, יכולים לשבת על קרקעות של הקיבוצים, ולא כולם,

לא כולם,

לוקחים להם רק כמה אלפי דונמים, וכולם מסודרים.

לא מגיע לעם הזה להיענות?

למה? מפאי השתלטה על המדינה?

אנחנו מחזירים השלטון לעם.

זה התפקיד שלנו.

אז לכן הלכנו על מצע חברתי-כלכלי.

אנחנו רוצים לעזור גם לאסירים.

יש אסירים שיושבים,

ואחרי זה הם יוצאים, ויש להם כתם פלילי.

אחרי שבע שנים,

אחרי שבע שנים,

מי שלא עבר שום עבירה,

תינתן לו הזדמנות, על-פי ועדה חד-פעמית בחייו,

למחוק את עברו לגמרי,

חוץ מעבירות שאני לא רוצה להזכיר באיזה סוג,

וחוץ מרוצחים.

כל השאר,

שבע שנים בן-אדם ישתקם, אין לו שום עבירה,

תינתן לו ההזדמנות, על-פי ועדה וקריטריונים למחוק. יש את זה בחוץ-לארץ, בארצות-הברית.

ומשנים לו גם את הזהות.

משנים לו את הזהות.

זאת אומרת, לא שב״כ

ולא אף אחד יוכל לדעת מה היה עברו.

מה חוק?

נותנים לו צ'אנס מחדש,

תשובה פלילית.

למה שאדם יהיה לכם כתם כל ימי חייו?

עשה, טעה, חזר בו, נגמר, שלום.

ריצת עונשו.

לא אכפת לאף אחד מאף אחד. מי רוצה להתעסק עם אסירים?

זה לא כל כך נעים. עזוב, מה?

אבל יש להם משפחות.

יש להם משפחות.

יש להם ילדים שסוחבים את הכתם עליהם גם כן.

אבא שלך היה ככה, אבא שלך היה ככה, אבא שלך ככה.

הוא לא יצא מזה לעולם. הילדים והנכדים יגידו,

זה משפחת ככה וככה.

אבל לעשות חסד לא רק עם האסיר,

עם המשפחה שהיא לא אשמה.

והוא תיקן את דרכיו.

למה לא לתת לו צ'אנס?

אז אם יש עשרות אלפי אסירים, אם לא יותר,

יש להם מאות אלפי בני משפחה שכולם סוחבים את הכתם.

למה לא לנקות אותם?

זה לא אנושי קצת?

יש הרבה מה לתקן.

יש לנו מצע ארוך, מי שרוצה יוכל לראות באתר,

אבל המון דברים שהם פשוטים,

קלים לביצוע, לא מסובכים,

ואף אחד לא פועל עליהם.

אתם יודעים כמה מיליארדים שוכבים באפוטרופוס הכללי?

אתם יודעים כמה מיליארדים שוכבים בביטוח לאומי?

אתם יודעים שאף אחד במדינה לא יודע את הזכויות שלו, רק את החובות?

אתם יודעים שאני רוצה לתת לכם, אם תרצו,

לנסוע במהירות 140 קמ״ש בכבישים תקינים?

עכשיו, יש מצלמות כבר על בלונים.

המשטרה עכשיו עושה מצלמות על בלונים.

כל המיליונים שהם עושים כל יום לא מספיקים. הם רוצים גם על בלונים,

שאתה לא תוכל לזוז.

כל תאונות הדרכים זה רק חצי אחוז

ממהירות.

וגם זה לא ממהירות גרידא,

אלא עם צמיגים משופשפים, עם כביש לא טוב,

עם שכרות,

זה לא חצי אחוז.

אבל אם זו הסיבה,

למה לרדוף אחרי הבן-אדם עם מצלמות כל רגע?

הבן-אדם פתאום עם מצלימה, עושה ככה, הוא נתקע בו.

זה הוא עושה תאונות.

תן לבן-אדם, יש לו אוטו טוב, יש כביש טוב.

הוא רוצה לנסוע 140, הוא רוצה 90, שייסע 90. למה

בגרמניה יכולים לנסוע 250?

מה אמרתי? תקינים.

זו גם סיבה שיתקנו אותם.

לא כמו במדינה בצ'וקמקת,

עושים לך מסלול,

כשמראש צריך שלושה,

אחרי שגומרים אותו ושמים עמודים, שמים גדר,

אחרי החודש מתחילים עוד נתים.

תעשה שניים מההתחלה.

בלאו הכי לקחת תקציב לשנתיים,

אין.

יש בזה חשבון, אתם יודעים, נותנים את המכרזים.

אתם יודעים איך זה עובר במדינה, מכרזים.

אז לכן אנחנו נהיה שם עם הרבה חברים.

לקחנו קבוצה נבחרת

של עורכי דין,

אסטרטגיים, כלכלנים,

עילויים,

חבל לכם על הזמן, יהיו הפתעות שם.

למה? הם צריכים לכבוש את המטרה.

אין אצלנו דברים כאלה. אצלנו בכוח הייתי צריך לדחוף אותם לתפקיד.

אתה יודע מה הם הפסידו?

משרדי עורכי דין גדולים שמרוויחים הון עתק

צריכים עכשיו להסתפק. אתה מבין, משכורת עלובה

של 36,000 ברוטו,

19,000 נטו.

זה תיק אחד, אתה מבין, חרטא של עורך דין, זה תיק אחד.

יש כאלה שעל מכתב לוקחים מחר כזה.

והם יצטרכו לעבוד קשה.

לא קל.

אומנם יש גם מובטלים ששמנו שם, לא בשביל המשכורת,

לא בשביל המשכורת, אבל בגלל שהם חרוצים.

אבל בעזרת השם, הנבחרת הזאת תראה להם שהם חושבים שכולם מדברים גבוהה-גבוהה,

אז הם יודעים להזיז מדינה. המדינה עומדת במקום,

באזרחי ובחברתי,

בכלכלי ובהייטק,

אנחנו סופר. למה? כי זה שייך לאלפיון העליון.

שם יש את הכסף ושם הם ידעים לעשות, אין בעיה.

אבל נתתם הזדמנות לכולם ללמוד בשווה בחינם שנה ראשונה באקדמיה?

לכל העם?

לא נתתם.

השוויתם

את השכר של רב גדול,

גדול גדול, השוויתם לדוקטור ופרופסור? לא.

למה תקעתם אותו בתואר שני רק?

גאון הגאונים שיהיה בישראל,

הגאון מווילנה,

יקבל רק M.A.

דוקטור הוא לא יכול לקבל.

אתה דתי, אתה חרדי, אתה לא תקבל.

רק אם עברת בעוניברסיטה.

אבל אם אתה לומד בכולל,

אתה תהיה תמיד נחות.

לא!

אנחנו נשווה שיהיה השכר והמעמד בשווה.

כן, עוד דבר רגע אני רוצה, מזכירים לי עכשיו, אנחנו נהיה, בעזרת השם יתברך, ביום חמישי, שישי, שבת הקרוב במלון בנהריה,

סוף שבוע ארוך.

מי שירצה, תרשמו טלפון.

מי שירצה, נותרו מקומות ספורים.

מי שרוצה את החוויה,

ביחד

בסוף שבוע אצלי בשבת,

ב-1600 מתחיל שיעור בבוקר,

אחר כך יש נץ,

אחרי זה יש עוד שיעור,

אחרי זה ארוחת בוקר, אחר כך עוד שיעור,

אחר כך מנוחה,

אחר כך תפילה, אחר כך עוד שיעור,

אחר כך

עוד ארוחה ועוד תפילה.

זה בית מדרש.

בית מלון, מדרש.

כן.

055-2560-70.

055-2560-70.

כן, כן.

רגע.

נטפל בהם, נטפל.

נטפל בהם בעזרת השם יתברך.

ניתן להם חשק לעזוב.

יהודים יקרים, לא, אתם לא מבינים למה עושים את זה. עושים את זה בשביל לשנות את המאזן הדמוגרפי.

בגלל שהחרדים מתרבים

אז יש בעיה. מאיפה יבואו הקולות?

אז רוצים לאזרח אותם,

ואז ממילא, מי שיאזרח אותם, הם יבחרו בו.

זה הכול הפטנט.

מדינת כל אזרחיה.

מכל מקום, אני מאמין שאתם גם כן תעזרו לנו לעזור לכם, נכון?

יש לכם כוונות כאלה?

כן. כן. מי שכן יצביע בעבורנו, שירים את היד.

יפה מאוד, אשריכם ואשרי חלקכם.

אני יכול לחלק לכם טפסים שתמלאו אותם ואני מברך אתכם גם?

תן להם טפסים, בעזרת השם יתברך.

תן להם, מגיע להם.

כן, עוד טפסים. עוד, עוד. זה כל מה שיש.

עוד טפסים. איפה יש עוד?

עוד טפסים. עוד מהר, מהר, מהר, מהר.

למלא את כל הפרטים, אבל חוץ מהברכות.

כל הפרטים.

גם מי שיכול לפעול אצל אחרים,

איך?

לא הבנתי.

לא, לא. גבר, גבר.

כן, נמלא מהר, מהר, מהר, מהר, ונחזיר.

שר הבת, מזל, רפואה שלמה מהרה.

נשים רוצות כיסוי ראש? אני יכול לתת פה?

תעביר להם שם, תרשת.

גברים שרוצים ציציות?

כיפות?

אמן. לא נשאר. אמן. תצא למשרד. אפס שלוש. אפס שלוש. גדון, תעסוק. תעסוק.

תודה.

נראה את הפרטים, או לא?

נזכה לכל זאת בריאות והצלחה.

זה המסתבר.

זה המסתבר.

זה המסתבר.

זה המסתבר.