מסכת עירובין דף ח: | הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה הזקן.

זה רבי אוחנן, בן חנינה בן דותה.

בירעזר בן הורקינוס עמד בערני.

בן דוסה גם כן, חנניה בן דחנינה בן דוסה.

כל העולם נידון ברוך חנינה בני.

בשביל חנינה בני וחנינה בני. די לו בקו חרובין.

בכלל עבודה רב.

כן, אנחנו במשכת ערובין דף ח עמוד ב',

עשר שורות קודם סוף השורות הצרות.

אני חוזר שוב במשכת ערובין,

דף ח עמוד ב',

עשר שורות קודם סוף השורות הצרות.

היבא ידעו מהו להשתמש תחת הקורה.

הדברה כאן באה לבאר

מה דינו של מקום שהוא מתחת הקורה. הרי כידוע,

מבוי.

התיקון בפתח של המבוי צריך להיות שיניח קורה מעל פתח המבוי.

האם מותר להשתמש, היינו לטלטל שם מתחת הקורה או לא?

האם כל ההיתר הוא דווקא עד הקורה ולא תחת הקורה,

או גם מותר להשתמש תחת הקורה?

רב ורב חייא ורבי יוחנן אמרו מותר להשתמש תחת הקורה.

שמואל ורב שמעון ברבי ורב שמעון בן לקיש אמרו אסור להשתמש תחת הקורה.

כלומר, יש מחלוקת אמוראית בדבר,

שיש האומרים מותר להשתמש תחת הקורה ויש האוסרים.

הגמרא מנסה לבאר את מחלוקתם

למה בהקא מפלגה?

האם נאמר שסברת מחלוקתם היא

דמר סבר קורה משום היכר

ומר סבר קורה משום מחיצה?

כלומר,

אלה האומרים שמותר להשתמש תחת הקורה סוברים שטעם הקורה שמתיר את הטלטול במבוי

זה משום היכר.

כלומר, חז״ל,

חכמינו זיכרונם לברכה,

הצריכו

הכר לבני המבוי

כדי שידעו להבדיל

בין המבוי לרשות הרבים ולא יבואו לטלטל

מן המבוי לרשות הרבים או וכן שלא יבואו לטלטל ברשות הרבים עצמה.

איך ההיכר הזה על ידי הקורה?

מאחר וקורה משום מכיר לשיטתם,

אז ההיכר שייך גם אם זה מתחת הקורה.

אבל לה אומר סבר אבל העומרים שאסור להשתמש תחת הקורה סוברים

שקורה,

מה שמועיל לטלטל במקום שהניחו בפתח המבוי קורה,

זה בגלל שקורה משום מחיצה.

זה נחשב כאילו

היא

יורדת לכיוון מטה, חודה של הקורה יורד וסותם.

חודה חיתון? חודה פנימי.

פנימי.

וזה מהווה מחיצה, ואשר על כן,

מאחר שהחודה הפנימי של המחיצה הוא הגורם את ההיתר,

אם כן אין לטלטל אלא עד הקורה ולא תחת הקורה עצמה,

כך

ניסתה הגמרא לבאר את מחלוקתם של האמוראים שהזכרנו מקודם.

באה הגמרא ודוחה, ועונה לו,

אין הכרח לומר שבזה נחלקו.

דיקו לעלמא, קורה משום היכר.

כולם סוברים באמת

שקורה הטעם הוא משום שזה היכר.

זה הטעם שיצליחו קורה כדי שיהיה היכר,

ובנם אבוי שלא יבואו לטלטל,

לרשות וברשות הרבים.

והכא בהכא מפלגי. אז מה אם כן המחלוקת ביניהם כאן, אם מותר להשתמש תחת הקורה או לא?

דבר צוואר היכר מלבא, מלגב.

אלה שסוברים שאסור להשתמש תחת הקורה סוברים,

ההיכר הוא מבפנים.

צריך להיות שההיכר יהיה מבפנים.

מאחר וכן,

כי הרי זה הצורך הרי

להבדיל בין המבוי לרשות הרבים.

בעבור בני המבוי שלא יבואו לטלטל ברשות הרבים.

מאחר והצורך של ההיכר הוא לבני המבוי,

אם כן ההיכר לבני המבוי זה על ידי

צדה הפנימי של הקורה שהוא פונה אליהם.

לכן

אין להשתמש אל עד הקורה ולא תחת הקורה, כי תחת הקורה אין היכר לבני המבוי עצמם.

ומאור סבר, אבל אלה האומרים שמותר להשתמש תחת הקורה?

פתאום היכר. היכר המלבב.

הם סוברים

שגם אם זה היכר, אבל ההיכר הוא מלבר.

כלומר, זה עבור בני רשות הרבים

שלא יטעו לחשוב שמותר לטלטל ברשות הרבים כמו שמותר לטלטל במבוי.

הם יראו שמטלטלים במבוי,

ואלה שברשות הרבים יחשבו הנה הם מטלטלים, אז גם אנחנו נטלטל.

לכן העמידו את הקורה כדי שידעו בני רשות הרבים להבדיל

בין המבוי לבין רשות הרבים. ומאחר

שהתיקון הוא היכר לבני רשות הרבים,

אם כן ודאי וודאי שהחלק הפונה לרשות הרבים הוא הגורם

את ההיתר,

ואשר על כן מותר להשתמש תחת הקורא.

זה לפי

דרך ראשונה בגמרא לבאר את מחלוקתם של האמוראים.

דרך שנייה, ואם היא תהמה,

אם תרצה אומר לך עוד אפשרות לבאר את מחלוקת האמוראים.

דכולי עלמא משום מחיצה.

כולם סוברים

שקורא זה משום מחיצה.

ואם תבוא ותגיד לי, אז למה יש כאלה שסוברים שמותר להשתמש תחת הקורא?

והכה בהכה, מפלגה,

מחלוקתם של האמוראים היא

דמור סבר, חודו הפנימי יורד וסותם.

אלה הסוברים שאסור להשתמש תחת הקורא,

סוברים שהחוד הפנימי,

היינו אותו חוד שהוא כלפי המבוי,

הוא הגורם את המחיצה.

ואשר על כן, אין להשתמש אל עד הקורא ולא תחת הקורא.

אבל הומור סבר, אלה האומרים שמותר להשתמש תחת הקורא,

סוברים שחודו החיצון יורד וסותם.

מה גורם את המחיצה?

החלק החיצוני שבקורא, החלק שפונה כלפי רשות רבים,

הוא גורם את חשיבות הקורא כמחיצה,

ואשר על כן, מותר להשתמש תחת הקורא.

שאלה, מה השיעור שבעיניו, אם הוא דורם,

זה העוב של הקורא?

הקורא זה טפח.

טפח. אם הוא דורם עליו,

נגיד בשתי טמפים, הרגל שלו בלטה החוצה מאחורה. נו, מה יש? זה אומר שהוא טמפסל? לא.

מה עוד? טלטול זה רק באופן שהוא מוציא את הכל החוצה.

מה זה הכל החוצה?

הכל, רשות הרבים שכל החפץ.

החוץ כולל החוץ.

הכל בחוץ.

אוקיי.

הלאה. אפשר להציר פה למה? כי אם אתה תגיד שיש להחביר משום מסך עם הבן אדם ברגל שהוא דורם...

לא קשור. השאלה היא,

האם נחשוש שיבוא אדם

שלא יבדיל בין מבוי לרשות הרבים?

ואז יגיד, אם מותר לטלטל פה,

נטלטל גם כאן. לכן יצריכו קורא.

השאלה, האם הקורא היא בעבור בני המבוי? היא בעבור בני רשות הרבים?

האם החוד החיצוני יורד וסותם?

החוד הפנימי?

זה המחלוקת.

נו, בשביל זה הבאנו

דעות בזה.

מובן.

אז יש לנו, אם כן,

שני ביאורים לבאר את המחלוקת האמוראים הללו,

אם מותר להשתמש תחת הקורה או לא.

מהלך אחד,

כן? כיוון אחד לבאר זה ששניהם סוברים קורה משום היכר,

אלא שהמחלוקת היא האם ההיכר הוא

נצרך לבני המבוי,

ואז ממילא אין להשתמש אלא עד הקורה ולא תחת הקורה,

או שההיכר הוא לבני רשות העבים ולכן מותר להשתמש לאותם בני המבוי תחת הקורה,

או שהסיבה היא לא, כי שניהם סוברים משום מחיצה,

והמחלוקת ביניהם,

מה אם חודו הפנימי יורד וסותם, או חודו החיצון יורד וסותם.

כן.

ממילא אין לנו ידיעה ברורה לומר שהמחלוקת שלהם בעצם הדבר האם זה משום היכר או משום מחיצה. לא.

אנחנו יכולים לומר ששניהם צוברים משום היכר,

ובכל זאת להבין את מחלוקתם.

אנחנו יכולים לומר שהם צוברים משום מחיצה,

ובכל זאת להבין את מחלוקתם.

אמר רב חיסדא,

הכל מודים מבין לחיים שעשו,

כל מה שדיברנו עד עתה,

שיש מי שסובר שמותר להשתמש תחת הקוראה,

זה הכל אם התיקון של המבוי הוא על ידי קוראה.

אבל מה יהיה הדין לחי?

הרי אפשר לתקן את המבוי על ידי לחי.

האם אפשר להשתמש גם ברוחב המבוי כנגד הלחי?

או שלא.

כלומר, ישנו לחי שהוא עומד בפתח המבוי. הוא עומד. נכון.

עכשיו, השאלה, כנגד רוחבו של הלחי, מותר יהיה להשתמש?

למה לא?

או, זה גוף הכתוב פה, שיהיה אסור.

אבל תמימו לרוחבו.

אבל לא, אבל השאלה האם מותר להשתמש עד הלחי,

או גם

בחלק שהוא כנגד הלחי?

אה, אני אסביר.

אני אסביר. עד לפה?

אני אסביר את מה אני מתכוון.

זה המבוי

כן?

בסדר?

ופה עמידו לחי.

פה עמידו לחי, פה זה המבוי.

זה הלחי, בפתח המבוי.

הלחי עצמו בפנים. או החלק שלא בפנים. או החלק שלא בפנים. חלקו בפנים.

השאלה היא אם מותר להשתמש כאן,

שזה כנגד הרוחב של הלחי,

או לא.

אז כתוב פה שכולם מודים.

אז כולם מודים, כתוב פה שכולם מודים שאין להשתמש ברוחב שהוא

כנגד הלחי. אין להשתמש. אין להשתמש.

למה?

מה זה שונה מקורה?

למה בקורה יש מי שסובר שקורה אפשר להשתמש מתחתיה,

ואילו בלחי כולם יודעים שאין להשתמש

כנגד הלחי?

אז יש בזה כמה ביאורים.

התוספות מבארים

בגלל שבקורה צריך שיעור של טפח.

שמה לא חששו שיבוא אדם לטעות אם יתירו.

אם הוא ישתמש תחת הקורה, יבוא לטלטל גם ברשות הרבים.

כי יש פה שיעור גדול.

מה שאם כן מלאכי,

מאחר ומעיקר הדין לא צריך רוחב, אלא אפילו משהו... הגובה, קצרות טפחים.

גובה יצריך עשרה טפחים, אבל הרוחב לא צריך להיות.

ממילא חששו חכמים שאם נתיר לו לטלטל

כנגד הלחי כשהוא רחב,

יבוא להתיר לו לטלטל גם במקום שהוא צר,

שהוא רחב כלשהו,

ואז בוודאי יבוא לטלטל גם ברשות הרבים.

ולכן קבעו

בצורה ברורה, בכל מצב,

אין לטלטל כנגד הרוחב של הלחי.

גם אם הוא רחב,

גם אם הוא רחב,

כי לא רצו ללכת ולבטל... עוד פעם, עוד פעם, לא רצו לבטל,

לתקן שיצטרך רוחב משום לחי, רק באו ואמרו,

מאחר שהתקנה הייתה בלחי שיהיה משהו,

לכן אין לטלטל, אלא עד הלחי ולא כנגד רוחב הלחי.

עכשיו,

יש מי שסומר שזה לא הטעם להבדיל בין קורה לבין לחי,

אלא הטעם אחר, וזה הרשב״א. הרשב״א אומר שכולם מודים

שבן הלחי,

זה מאחר ולחי משום מחיצה, חודו הפנימי סותם.

נדמה לי אם חודו הפנימי סותם,

אז אי אפשר להשתמש אלא עד הלחי, ולא כנגד הלחי.

ברור שעל תבואה נבצה קודמת. כן?

ואם תבוא ותגיד לי,

אבל בקורה מצאנו שיש מי שסובר שהוא מותר,

שם אומרים חודו החיצון, למה בלחי לא נגיד חודו החיצון?

הוא אומר, תדע לך שגם אם תאמר שקורה משום מחיצה,

אבל במחיצה חודו החיצון יורד וסותם, סליחה, בקורה חודו החיצון יורד וסותם.

לחי חודו הפנימי יורד וסותם,

וזו הסיבה להבדיל בין קורה לבין לחי.

אשר על כן,

אשר על כן,

לכן הבדלנו בין לטלטל כנגד הלחי לבין לטלטל מתחת הקורה. תחת הקורה יש מי שסוברים שמותר להשתמש.

כן? אפילו אם זה משום מחיצה,

אבל חודו החיצון יורד וסותם.

לעומת זאת בלחי,

כולם מודים שאסור, כיוון שגם אם זה משום מחיצה,

אבל שם זכותו הפנימי יורד וסותם.

ממילא אין לטלטל אלא עד הלחי, ולא כנגד רוחב הלחי.

נראה את רשי

בדיבור המתחיל,

מהו להשתמש תחת הקורה.

שורה שלישית מהרחבות.

רשי, לקראת סוף העמוד יש שורות רחבות,

והשורה השלישית מתחילת השורות הרחבות.

אתם רואים את רשי?

מהו להשתמש

תחת הקורה.

הכל תבואות קיץ.

הכל מבואות. הכל מבואות קיץ, סליחה.

זה חוזר על כל מבוי ומבוי

שתיקנו אותו על ידי קורה,

האם מותר להשתמש או לא

מתחת הקורה.

אז על זה מביאים

שאולי נאמר שקורה משום מחיצה וחודה ופני מי יורד וסותם.

כל כך אסור, ולכן אסור מתחת הקורה.

זה מן המחיצה ולפנים

בא השתמשה. לכן כל האפשרות להשתמש, היינו לטלטל,

זה רק

מן המחיצה כלפי פנים, כלפי פנים המבוי.

והמחיצה הרי זה בחודו הפנימי של הקורה.

אבל מר צווארי קרע.

לעומת זאת זה שאומר שמותר להשתמש,

סובר שהטעם בקורה זה בשום היכר, להנך מגבהי בעיני.

צריך היכר

לאלה שבפנים, כלומר,

כאן אנחנו מדברים לפי המהלך הראשון שבגמרא,

שכולם סוברים שקורה משום היכר,

אלא המחלוקת האם היכר מלגב או היכר מלבר. מה זה מלגב?

היכר להנך מגבהי בעיני.

צריך את ההיכר לאלה שבפנים, כלומר לבני המבוי.

ממילא בצד הפנימי אבל הוא לא היכר.

איזה חלק בקורה הוא משמש כהיכר לבני המבוי?

זה החלק הפנימי שבקורה,

ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ.

לכן,

תחת הקורה זה כבר נקרא שאתה משתמש

מהחלק של ההיכר כלפי החוץ, וזה ודאי אסור.

אבל המדבר האחר,

אלה שסוברים שמותר להשתמש תחת הקורה,

סוברים שההיכר הוא מלבר. מה זה מלבר? לבני רשות הרבים.

דהיינו, צד החיצון.

לכן, מותר להשתמש תחת הקורה.

ומהלך אחר היה ששניהם סוברים משום מחיצה אליו, מחלוקתי אם חודו הפנימי יורד וסוטה, אם חודו החיצון.

מור שעבר, חודו הפנימי יורד וסוטה.

נמצא תחת הקורה מן המחיצה ולחוץ, ואסור.

לכן, אם הוא רוצה לשמש תחת הקורה, זה נמצא שהוא משתמש מלמחיצה ולחוץ,

וזה ודאי אסור.

אבל אם חודו החיצון יורד וסוטה,

אז שייך שישתמש תחת הקורה,

כי הרמחיצה היא חיצונית ממקום שבו הוא משתמש.

עכשיו נחזור לגמרא,

ישנה שאלה חדושה, אה, הכל מודים, סליחה, לא סיימתי את רש״י.

הכל מודים במבוי

שאין בו קורה,

והכשירו בלחי שאסור להשתמש בין לחייים.

כלומר, הכוונה כנגד הלחי.

ואיידן הכת בלחייים המבואות טו והקאר.

מה שכתוב בין לחייים הוא לא מדבר

על מבוי אחד שיש בו שני לחיים. אין צורך בשני לחיים,

אלא הכוונה,

כל אותן מבואות שמתקנים אותן בלחי,

אסור להשתמש כנגד אותן לחיים שמניחים בפתחי המבואות.

הוא מדבר על מבואות רבים שכל מבוי שתיקונו בלחי

לא ישתמש כנגד רוחב הלחי.

עכשיו אני חוזר לגמרא,

שאלה ששאר רבי בר חמא את רב חזדא.

באה מנה

רמי בר חמא מרב חזדא.

נעץ

שתי יתדות

בשני כותלי מבוי, מבחוץ,

והניח קוראה על גביהן מהו.

יש פה שאלה שאפשר שתראו את זה בציור יב.

כן, מצאת את הציור?

השאלה היא ששאר רבי בר חמא את רב חזדא אם אדם בא לתקן מבוי על ידי קורא אבל

הוא לא הניח אותה על גבי כותלי המבוי

אלא נעץ

שתי יתדות, כלומר שתי מקלות

שהן בולטות כלפי חוץ,

כן,

בשני צדי

המבוי, כלומר בשני הכתלים

של רוחב הפתח,

והניח את הקוראה על גבי אותן יתדות.

כן?

תן לי בבקשה.

הנה, מצאתי.

אני אסביר

מה הכוונה בדברים.

כן, יש כאן

מבוי

בסדר? יש פה מבוי, זה המבוי.

הוא הוציא פה בכותל,

כן,

יתד,

נעץ יתד שיוצאת כלפי חוץ,

ופה כלפי חוץ,

והניח את הקוראה

על שני אותן יתדות,

מה יעדים

במקרה שכזה?

האם

הקורה יכולה להתיר את, הקורה שכזו מתירה את המבוי בטלטול או לא?

אומנם

צידה הפנימי של הקורה הוא צמוד למבוי,

צמוד לפתח המבוי,

אבל שאר הקורה בולטת כלפי חוץ

מפתח המבוי.

האם קורה שכזו מתירה את הטלטול במבוי או לא?

אמר לה,

תלוי אם זה משום היכר.

אתה רואה את ציור יד ב?

יפה.

אמר לה,

ועונה לו רב חיזה לרמי בר חמא,

לדברי המתיר אסור,

לדברי האוסר מותר.

אה?

מה יש פה, מה כתוב כאן?

כן.

אם מותר אסור,

ואם אסור מותר.

מזכיר לי שפעם שאלו מישהו עלה עם איזשהו בעל חי,

כלב לאוטובוס.

שואל את הנהג אם אפשר להכניס אותו.

אז הוא אומר לו, אם מותר אסור, אם אסור מותר.

והתשובה מובנת.

אה?

אם הוא קשור,

אז מותר להכניס אותו,

להעלות אותו לאוטובוס.

אם זה בעצם, הוא מותר. אבל אם הוא מותר, כלומר, הוא אינו קשור, אסור.

אם מותר, אסור. ואם אסור, הוא מותר.

טוב, בכל אופן,

הרב חיסדא עונה לו,

הרי הבאנו

קודם לכן מחלוקת אמוראים אם מותר להשתמש תחת הקורה או לא.

ומה היה המחלוקת?

אז אמרנו שאלה שסוברים,

שמותר להשתמש תחת הקורה,

זה בגלל שהם סוברים שחודו החיצון יורד וסותם.

אז אם חודו החיצון יורד וסותם,

כאן יהיה אסור להשתמש במבוי הזה.

משום שהרי מה גורמת המחיצה?

החודו החיצון.

אם כן נמצא שהמחיצה היא רחוקה מן הפתח.

של טבח. של טבח, בדיוק.

הבנת? אני כבר בטוח שהבנת.

אבל, לדברי האוסר,

אלה הסוברים שאין להשתמש

מתחת הקורה. למה?

כי הם סוברים שחודו הפנימי יורד וסותם.

אם כן נמצא שכאן בנידון דידן שהקורה על גבי תדות

והצד הפנימי שבקורה צמוד למבוי. זה חלק החיצון. אם כן, יהיה אפשר להשתמש כאן במבוי הזה על ידי אותה קורה.

כי הרי מחיצת הקורה דבוקה בכותל המבוי.

כך השיב לו רב חיסדא לרמי בר חמא.

לדברי המתיר אסור,

לדברי האוסר מותר.

רב עמאר, לדברי האוסר נמי אסור.

רבא טוען

שגם לדעת זה שאוסר בגלל שחודו הפנימי יורד וסותם,

בכל זאת כאן יהיה אסור.

למה?

בעינן קורה על גבי מבוי ולקח.

אי אפשר להסתמך

על קורה שרק דבוקה לכותל המבוי.

צריך שהיא תהיה מונחת על גבי אוויר המבוי.

אוויר המבוי זה רק שהיא מונחת על גבי כותלי המבוי,

ולא על גבי תדות שמחוץ לכותלי המבוי.

זה לא נקרא שהיא מונחת על גבי אוויר המבוי, אלא על גבי אוויר, רשות הרבים.

ואשר על כן, מאחר וכאן איננה מונחת על גבי אוויר המבוי, לכו לעלמא תוהה רבה,

יהיה אסור לטלטל במבוי שקורתו מונחת על גבי עתידות מבחוץ.

אי תוה רב עדה בר מתנא לרבה.

בב רב עדה בר מתנא הקשה,

השיב עליו כנגדו, כלומר,

הרי ברייתא המפורשת אומרת כך

הייתה קורתו

משוכה

או תלויה פחות משלושה,

אין צריך להביא קורה אחרת.

שלושה צריך להביא קורה אחרת.

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

פחות מארבעה אין צריך להביא קורה אחרת,

ארבעה

צריך להביא

קורה אחרת.

נסביר.

מה זה הייתה קורתו משוחה?

משוחה,

זו הכוונה שהיא רחוקה מקודלי המבוי,

או שהיא תלויה באוויר המבוי. כלומר, הקורה הייתה קצרה מרוחב המבוי,

והיא לא מגיעה בשני ראשיה לכתלים שמשני צידי הפתח של המבוי.

איך הוא החזיק אותה?

פשוט נעץ קנה

באמצע הפתח,

ועל גבי אותו קנה תלה את הקורה.

לא הייתה לו קורה,

רחבה דיו שתגיע

מכותל אחד לכותל אחר ברוחב המבוי,

אשר על כן

תעמיד אותה באמצע כשהיא תלויה על גבי קנה.

פשוט מקטין. במציאות הכתלים יש בהם רוחב מסוים.

אלא מה, הקורה היא לא מכותל לכותל,

אלא היא קרובה.

הוא עמוד, הוא מניח, הרי הוא תופס את זה,

הוא שם עמוד, אז הוא בעצם מקטין את המרחב הזה במצב מיותר שהוא יוצא כתוב על הדוח.

מה זה משנה?

מה זה משנה? אבל עכשיו צריך להניח קורה,

כן?

אם צריך להניח קורה,

הקורה היא מתירה את הטלטול.

אז איך הוא הניח את הקורה? הוא הניח את הקורה במצב

שגם לא אחד מראשי הקורה מגיע לאחד מכותלי המבוי,

אלא זה מונח על גבי הקנה הזה שאמרנו.

אז מה הדיל במקרה כזה שהקורה משוחה,

כלומר רחוקה מכותלי המבוי,

או שהיא תלויה באוויר המבוי אבל תלויה. כלומר, לא הגיעה להיות מונחת על שני כותלי המבוי שנמצאים באורך המבוי.

אז אומר לנו, הטלטה הראשון בבראה היתה,

אם הקורה מרוחקת פחות משלושה טפחים,

כלומר ההבדל בינה לבין הכותל של המבוי

מכל צד

זה פחות משלושה,

לא צריך להביא קורה אחרת.

כן?

זה כולל גם את החלק עם הקורה משוחה.

משוחה היינו היא רחוקה מכותלי המבוי,

אבל אם היא בתוך שלושה לאן?

לכותלי המבוי, אז זה בסדר, ככה משמע.

אבל אם היא רחוקה שלושה טפחים,

פה אי אפשר לסמוך על קורה שכזו,

לא במשוחה ולא בתלויה, ולכן צריך להביא קורה אחרת.

כך לדעת מי?

התנא הראשון שבברייתא.

אבל רבי שמעון בן גמליאל אומר לו,

זה לא תלוי בשלושה, אלא בארבעה.

אם ההפרש

בין הקורה לבין כותלי המבוי,

בין במשוחה בין בתלויה,

הוא פחות מארבעה, עדיין זה בסדר, הוא לא צריך להביא קורה אחרת.

אבל אם זה רחוק ארבעה במשוחה או בתלויה,

אז צריך להביא קורה אחרת.

אני מקווה שאתם הבנתם מה זה משוחה, מה זה תלויה.

עכשיו הגמרא באה ואומרת, מהי?

לאו משוחה מבחוץ, הוא תלויה מבפנים?

מה זה משוחה, מה זה תלויה? האם לא הכוונה שמשוחה היא רחוקה מכותלי המבוי, כלפי חוץ המבוי,

כשהיא לא נמצאת בכתלים,

אלא רחוקה כלפי חוץ.

ואילו תלויה, הכוונה שהיא אומנם על גבי אוויר המבוי,

אבל אינה מגיעה לכתלים, אלא מונחת על גבי קנה באמצע.

אם כן, אז אתה רואה על כל פנים שכשהיא משוחה,

אפשר להתיר מדין לבוד.

אם זה פחות משלושה, יש דין לבוד,

וזה כשר, גם אם היא משוחה.

מה זה משוחה?

רחוקה מכותלי המבוי.

אז איך

אתה טוען, רבא,

שלדעת כולם

צריך שתהיה הקורה מונחת על גבי אוויר המבוי?

הרב רייטה אומרת שאם הייתה משוחה,

וזה פחות משלושה טווחים בינה לבין כותלי המבוי, זה בסדר.

מה זה משוחה? משוחה מבחוץ לכאורה.

אז לנגד דבריך שאתה פוסל,

עונה הגמרא, לא, הידי והידי מבפנים.

משוחה מרוח אחת,

ותלויה משתי רוחות.

מה הפירוש שהקורה משוחה כלפי חוץ?

כלומר שהיא רחוקה מכותלי המבוי כלפי רשות הרבים.

לא.

אלא בשניהם מדובר בין במשוחה ובין בתלויה.

מדובר שזה על גבי אוויר המבוי.

אלא מה?

משוחה, הכוונה מרוח אחת.

כלומר, הקורה מונחת

על כותל אחת,

ואילו בצד השני, ראש הקורה השני לא מגיע עד הכותל האחר שבצד השני של הפתח.

אז יוצא שהוא מונח רק ברוח אחת.

כן?

אבל תלויה שתי רוחות.

כלומר, אם זה קורה שהיא תלויה משתי רוחות,

כלומר היא לא נמצאת אף לא על אחת מכותלי המבוי,

אלא על גבי הקנה, כמו שהזכרנו,

במצב הזה,

במצב הזה,

באה ברייתא בחדשת, תלוי אם יש בה שלושה או אין בה שלושה.

ולדעת רשב״ג,

אם יש ארבעה או אין ארבעה.

מובן?

זה כוונת

דברי הברייתא.

בין במשוחה, בין בתלויה, מדובר שהיא מונחת על גבי אוויר המבוי.

אלא שמשוחה הכוונה שהיא מונחת באחד מראשיה, הקורה מונחת באחד מראשיה על גבי כותל אחד,

והראש האחר של הקורה אינו מגיע לכותל האחר שכנגדו.

נמצא שאני צריך להגיע לדין לבוד ברוח אחת,

ואילו תלויה בראשו שאף לא אחד מראשי הקורה מגיע להיות מונח על גבי כותלי המבוי שבשני צידי הפתח.

וממילא צריך אני להגיע לדין לבוד משתי רוחו.

זה באברייתא לחדש,

שלא רק במשוחה שזה לבוד מרוח אחת,

אלא גם תלויה שזה משתי רוחות, עדיין אני אומר דין לבוד.

למה? מה עודתם?

הייתי יכול לחשוב,

מרוח אחת אמרינה לבוד.

רק אם צריכים אנו להשלים ברוח אחת

מכוח הדין לבוד, אז נאמרים את הדין לבוד.

אבל משתי רוחות לא אמרינה לבוד.

אבל אם צריכים אנו להגיע,

להכשיר את הקורה על ידי שנאמר לבות בשתי רוחות, ואלמלא שנאמר לבות בשתי רוחות, לא יהיה כשר.

אז הקמאס מעלן שלו, שגם אם אתה צריך להגיע לדין לבות בשתי רוחות,

עדיין הקורה תהיה קשבה.

אלא מה המחלוקת בין דן הקמא לרשב״כ?

מהו השיעור של דין לבות?

לפי הטענה הראשון בעברייתא,

שיעור של אבות זה עד שלושה,

ואילו לפי רשב״כ זה עד ארבעה.

רב אשי אמר,

רב אשי מתרס תירוץ אחר.

הוא אומר אי אפשר לפרס בברייתא,

כי גם משוגע וגם תלויה שתיהן זה מבפנים.

משום שאין סברה לבוא ולחלק,

הייתי חושב שמרוח אחת כן, משתי רוחות לא.

זה לא מסתבר לרב אשי.

ברור הדבר שאם אומרים מרוח אחת נאמר גם משתי רוחות, לא צריך לבוא לחדס את זה.

אלא מה? צריך לומר כך.

הברייתא מדברת משוחה והיא תלויה.

מדובר בקורה אחת שהיא גם משוחה

והיא גם תלויה.

כלומר היא גם קצרה מרוחב פתח המבוי

והיא גם תלויה למעלה מגובה הקטנים.

כלומר הקורה קצרה. שימו לב.

הכותל של המבוי,

נאמר שהוא 500.

כותלי המבוי הם מגובה 500. עכשיו, כשהוא בעל רוחב של המבוי היה גם 500. בסדר?

יופי.

עכשיו, כשהוא בא להניח קורה,

הוא מגלה שהקורה קצרה.

היא 400 וחצי.

מה הוא החליט לעשות?

לקחת קנה,

לנעוץ אותו באמצע הפתח

ולהניח את הקורה מעל גבי אותו קנה.

אבל דא עקא, הבעיה היא שהקנה הוא גבוה מ-500.

הוא 600. נמצא שהקורה יש לה שתי חסרונות.

זה גם, בטוחה וגם בטוחה. זה גם גבוה מכותלי המבוי,

גובה של אמה,

כי הרי גובה כותלי המבוי זה 500,

ואילו הקורה מונחת על גבי קנה שגובה 600. זה חסרון אחד.

חסרון שני,

שגם אם הוא היה כנגד כותלי המבוי,

גם אם הקנה היה רק 500,

עדיין, אבל זה קצר מרוחב המבוי, כי רוחב המבוי הוא 5,

ואילו הקורה היא רק 4.5 אמות.

אז יוצא שיש פה שתי חסרונות בקורה.

זה גובה באה, משנה הברייתא לומר.

עוד פעם, רבי אשי אמר משוחה והיא תלויה. כלומר, היא גם קצרה מרוחב פתח המבוי,

וגם היא תלויה למעלה משני כותלי המבוי. כלומר, גבוה יותר, בגלל שנחץ קנה,

שהקנה עצמו גבוה יותר מבכותלי המבוי.

ואיכא דמי,

כגון שנעץ שתי יתדות עקומות.

אוה,

פה הגמרא מביאה לא על ידי קנה, אלא נעץ שתי יתדות.

שתי יתדות עקומות על שני כותלי המבוי,

שאין בגובהן שלושה ואין בעקמומיתן שלושה.

כלומר, מדובר פה שהוא הניח יתדות עקומות.

היתדות הללו הן היו עשויות כעין רש.

רש, פשוט.

לקח יתד אחד, נעץ אותו בכותל הימני, נאמר,

ושם הוא

נראה כעין רש,

ושוב בציור, בכותל השמאלי, שוב נעץ יתד כזו,

וזה עשוי כעין רש הפוכה.

יש פה רש, כן, ושני רשים,

והניח את הקורה על גבי אותן יתדות.

עכשיו, הבעיה היא שהיתדות הללו הן היו קטנות. כלומר, לא היה בגובהן שלושה טפחים,

שימו לב,

הגובה

שלהן היה פחות משלושה.

ואז נמצא שאם אני מוריד,

אם למעשה הייתי רוצה לאמוד מן הקורה עד הכותל,

יש פחות משלושה,

כי הרי מה שמחזיק את הקורה זה יתד שגובהו פחות משלושה טפחים.

או בנוסף,

ואין בעקמומיתן שלושה,

כלומר החלק שמתעכם,

הלוא אמרנו זה כעין רש, כן?

זה כעין רש.

אז זה פחות משלושה,

וגם החלק שמתעכם, החלק הזה, הוא פחות משלושה,

נמצא שיש פה שתי דינים.

יש פה גם דין לבוד וגם מה שנקרא בהלכה חבות רמי.

כלומר, כאשר הדבר נמצא בגובה ואתה רוצה לשייך אותו לכיוון מטה,

אז אתה אומר, תחבוט אותו ותטיל אותו כלפי מטה.

חבות רמי.

דקה, דקה.

אז עכשיו,

כדי להכשיר את המבוי הזה,

שתלו את הקורה על גבי שני עתידות,

שהעתידות הללו הן

מונחות על גבי כותלי המבוי והן עשויות כעין רש,

וגובהן פחות משלושה,

ועקמומיתן גם פחות משלושה.

אז במצב הזה,

כדי להכשיר את הקורה, אני זכאי גם לומר חבות רמי,

לראות את הקורה כאילו יורדת ממקומה למעלה עד גבי הגובה של כותלי המבוי,

וגם לומר בה לבוד,

כלומר לבוד היינו,

לשייך את הקורה שתיערך כאילו עד כותלי המבוי.

גם להוריד אותה כלפי מטה וגם לתת לה כאילו ממשיכה היא עד כותלי המבוי.

מאחר ואני צריך לומר שתי ההלכות אלו,

היה מקום לבוא ולומר שלא נוכל להכשיר קורה שכל הכשרה היא רק מכוח שתי ההלכות.

הלכה אחת אני יכול לומר,

או לבוד או חבות רמי.

אבל כאן, כשאני צריך להגיע כדי להכשיר את הקורה גם לדין לבוד וגם לדין חבות רמי,

זה בעייתי. הייתי אומר שלא נעשה את זה.

לכן באברייתא לומר, לא, שבכל זאת זה בסדר.

מה אהודתמה? עכשיו אני קורא את זה לפני.

מה אהודתמה?

היה מקום לבוא ולומר, או לבוד אמרינה

או חבות אמרינה.

כלומר, אפשר שנאמר הלכה אחת מתוך אלה, או לבוד או חבות.

אבל לבות וחבות לא אמרינה.

כלומר, גם לבוד וגם חבות רמי לא נאמר.

כמשמע לה, לכן באתנה להשמיע לי,

שנוכל לומר את שני הדינים הללו גם יחד,

וממילא דנים אנו את הקורה הזו גם כאילו

היא ארוכה עד גבי כותלי המבוי וגם שהיא נמוכה מגובה האמיתי,

מאחר שהגובה האמיתי של המס זה פחות משלושה טווחים

כנגד

הקו של גובה כותלי המבוי.

זה פחות משלושה טווחים. שוב, הקורה מונחת בגובה שבין הקו

שמסיימים בו את הגובה של כותלי המבוי,

עד הקורה הזו פחות משלושה.

וגם לומר שהיא ארוכה כאילו עד גבי כותלי המבוי,

זה כבר דין

לבוד.

גם אם אני צריך להגיע לדין חבות, כאילו היא נמוכה.

וגם לומר לבוד כדי להמשיכה כאילו על גבי כותלי המבוי.

למה חבות?

כאילו עובדים בה? חבות הכוונה,

כאילו אתה מכה אותה כלפי מטה,

כלפי מטה,

כן, השפל.

לשון חבות, רש״י בסוכה אומר, השפל והשליך

אותו אל כבל מטה.

זה למעשה מה שמצאנו באחת מההלכות, זה משה מסיני, אם אתם זוכרים.

למדנו שיש מושג של גוד אחית.

מה זה גוד אחית?

גוד

תמשוך כלפי מטה.

אז גם פה, מכוח אותה הלכה,

מכוח אותה הלכה אתה אומר תחבות רמי,

כלומר אתה משליך את זה כלפי מטה והכל זה משהו הלכתי, זה לא מציאותי.

במציאות היא מונחת מעל גבי כותלי המבוי.

משהו דמיוני.

כלומר, באה ההלכה למשה מסיני וחיצה לנו

שיש מושג של גוד אחית.

כלומר, במקרה דנן קוראים לזה חבות רמי.

באו חכמים ואמרו שכמו שמצאנו בסוכה, שזה דין דאורייתא,

שיש מושג שם של חבות רמי,

כאשר אסכך הוא נמצא בהפרש כלשהו מהקטלים.

אז אני אומר חבות רמי,

גם בדרבנן הולכים על אותו אופן

שנוכל להכשיר על דרך של חבות רמי.

וממילא הקורה הזו, גם אם נצרכים אנו בשביל לתת לה דין הכשר,

זה על ידי שתי ההלכות אלו, שהן הלכות למשה מסיני ולא מציאות,

אלא משהו דמיוני,

זה משהו הלכתי,

גם אז נוכל להכשיר את הטלטול במבוי הזה.

מאחר וכך מפרש רב אשי,

אז שוב, אין לנו הכרח

לומר שמה שכתוב במשוכה בברייתא, הכוונה שזה כלפי חוץ

מכותלי המבוי. לא.

בהחלט צריך, לדעת רבא,

שיהיה על גבי אוויר המבוי,

אלא משוכה או תלויה הכוונה שזה מונח יותר למעלה מכותלי המבוי,

וגם שאינם מגיעים לכותלי המבוי.

נמצא שיש פה שני תירוצים בבאור דברי הברייתא.

באור ראשון,

שמשוכה או תלויה, זה שני ציורים שונים.

משוכה הכוונה שזה מונח רק ברוח אחת על גבי כותני המבויים ברוח שנייה? לא.

תלויה הכוונה שהיא קצרה ולא מגיעה, לא לאחד משתי הקצרות המבויים,

לא מגיעה בכלל.

זה ביאור אחד, או משוחה או תלויה, זה שני ציורים שונים.

לפי רב אשי זה ציור אחד.

מדובר פה בציור שהקורה הייתה בפנים,

אלא מה? היא הייתה משוחה, כלומר קצרה יותר מהרוחב של פתח המבוי וגם תלויה וגם שהיא גבוהה יותר מגובה קוטלי המבוי.

וממילא איזה גוף אביים להשמיע עלינו שבכל זאת כאשר המבוא, כאשר המבוא לטלטל על ידי קורה שכזו

נראה את רשי

בשיאתא דשמיא.

רשי אומר

נעץ

שתי יתדות.

אתם מוצאים ברשי?

נעץ שתי יתדות. אתם מוצאים?

לא, לא, לא, לא. אני מדבר בדף ח עמוד ב'.

דף ח עמוד ב',

שש שורות מסוף

דברי רשי.

שש שורות מהסוף.

נעץ שתי יתדות, הוא מביא פה מילה בלועזית,

נעוצות

כלומר זה קלים שעשויים עץ או מתכת, לא משנה.

נעוצות בכותל בעוביו שלצד ראשות הרבים

ונמצאה קורה שעליהן בולטת ונמשכת לחוץ,

יותר מן הכתלים.

וחודה הפנימי דבוק בסמוך לכותל,

כזה, כמו שהוא מצייר פה

רשי מביא את הציור מה הייתה הבעיה של רבי בר חמא

שנעץ שני יתדות בשני כותלי המבוי כלפי חוץ

והניח קורה על גביהן.

אז חודה הפנימי של הקורה צמוד למבוי,

אבל החלק החיצון הוא כלפי, שאר הקורה משוכה כלפי חוץ, כלפי רשות הרבים.

אז הרבי הרב חיסדא ענה לו לדברי האוסר להשתמש תחת הקורה בכל מבואות.

ולמה?

זה טעם משום חודו הפנימי יורד וסותם.

אז מתיר כאן להשתמש במבוי הזה,

אגב, אך קורה,

בגלל הקורה הזו שאינה על גבי מבוי.

למה? למה מותר?

וכיוון שחודו הפנימי סותם, נמצאת סתימת הקורה, דבוקה לכתלים,

סתימה מעליית ההיא.

מאחר והחלק הפנימי שבקורה הוא-הוא הגורם את המחיצה,

אז יוצא שהחלק של המחיצה ממש סמוך לכותל,

סמוך לכותלי המבוי.

ולכן מותר, אבל לדברי המתיר להשתמש תחת הקורה.

עלמא, חיצון יורד וסותם.

אז לדעת זה שבקורה החלק החיצון יורד וסותם,

אז כאן במבוי הזה שקורתו היא פשוחה כלפי חוץ,

אוסר כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת.

למה?

דאין הסתימה מחוברת לכתלים,

משום שמאחר והאחודו החיצון יורד וסותם,

אז הסתימה הזו לא מחוברת לכותלי המבוי, ויש אוויר ביניהם,

והאחלה מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אוויר שמכאן ומכאן על ידי לבוד.

תבוא ותגיד, אז מה יש?

אבל מצאנו דין לבוד,

כלומר,

שאם זה פחות משלושה,

מה אכפת לך שאתה אומר חודו החיצון יורד וסותם?

אבל ההפרש בין חודו החיצון לבין כותלי המבוי זה פחות משלושה, זה טבח,

הלא קורה מספיק טבח.

אומר רשי, מתי אתה אומר דין לבוד?

אם יש משנה צדדים,

קטלים ממש.

אז אתה אומר, אם המרחק ביניהם,

אם המרחק ביניהם זה פחות משלושה, אומרים דין לבוד.

אבל כאן,

החלק שאתה בונה אותו כמחיצה זה חלק דמיוני.

הוא נובע מכוח הלחש של חודו החיצון יורד וסותם.

אין פה מחיצה ממש.

כאשר אין מחיצה ממש, לא נוכל לומר דין לבוד.

משוחם משמע רחוקה היא מן הכתלים,

או תלויה שאין ראשיה מונחים על גבי הכתלים,

אלא תלויה באוויר,

שקצרה משתי רוחותיה,

וכל שנעץ כנה כלשהו באמצע פתח המבוי ונטר על גבו את הקורה,

כזה, כמו הציור שהוא מצייר כאן.

רבי שמעון סבירה לכי בכל דוכתא,

רבי שמעון סובר בכל מקום פחות מארבעה כלבוד דמי. כלומר, הדין של לבוד הוא לא בפחות משלושה, אלא בפחות מארבעה.

הגמרא ענתה שמה שכתוב משוחם תלויה, זה לא הכוונה שהמשוחם זה כלפי חוץ, אלא,

סליחה, בהתחלה הגמרא חשבה על זה משוחם מבחוץ,

שהמשיכה לתוך רשות הרבים, כגון היי בעיה דלעיל,

כמו מה שהסתפק רבי בר חמאד, זה שתי יתדות,

ותלויה הכוונה מבפנים שקצרה משתי רוחות, ואינה מגעת לקטלים אלא לתת באוויר.

ואמרים לבוד להעריך את ראשיה, וזה גוף הבאים לומר דין לבוד כדי להעריך את ראשי הקורה לשני צידי קוטלי, לשני קוטלי המבוי,

כן?

אידי ואידי מבפנים.

אז הגמרא עונה, בשניהם מדובר שהקורה היא בבפנים, כלומר, על גבי אוויר המבוי,

ותרוויהו בקורה קצרה עסקינה.

אז מה זה משוחם, מה זה תלויה?

משוחם מרוח אחת, ראשה אחת על הכותל,

וראשה השני אינו מגיע לכותל שכנגדו,

כן?

רב אשי אמר, משום שתי רוחות לא הצריך עליהן.

וכיוון הייתה לה משוחם מרוח אחת,

הוא הדין משתי רוחות.

אז לא צריך לחדש לי את הדין הזה כמו שהגמרא עונה, אלא חדא קטנא משוחם והיא תלויה.

מדובר פה בציור אחד,

שקצרה היא מהגיעה לקצרים,

גם היא הייתה קצרה שהיא לא יכלה להגיע לכותלי המבוי, ועוד שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי.

ואיך אדמה?

כגון שנעד שתי יתדות עקומות על גבי שני כותלי המבוי,

ועקמימותיהן נוטות זו כלפי זוג להיות סניף להעריך הקורה משני צידיה כשתינתן עליהן,

כלומר העקמימות

זה נקרא העקמימות, זה הכובע של היתדות והעקמימות זה שהן פונות כלפי רוחב המבוי.

אז זה מה שכתוב.

עקמימותיהן נוטות זו לצד זו, אחת כלפי האחרת,

ביתדות,

ואז יוכלו להניח את הקורה על גבי אותן יתדות, והן עצמן אינה ראויות להכשר קורה. מה תבוא ותגיד לי?

למה שהן לא יחשבו כחלק מהקורה?

התשובה היא, זה לא יכול להיות,

משום שאין בהן רוחב טבח, כשהן הוא רכשר קורה זה מדניטי.

אם הן היו ברוחב טבח, אז אין הכי להביא.

זו יכולה להיות קורה על ידי חיבורים של כמה וכמה חלקים.

אבל כאן,

כשהן לא ברוחב טבח, אז הן לא יכולות להיות חלק מקורה.

אז הקורה זה רק החלק העליון.

ממילא, וזו הגופה שלהם, אם זה מותר או לא.

ואין מעקבות איתן שלושה.

ויקרא למימר לבוד מראשי הקורה ולכתלים.

אז מאחר ולמעשה המרחק בין הקורה לבין הכתלים,

אם הייתה כלפי מעטה,

זה פחות משלושה.

וגם באין מגוון של יתידות ממעל, הכתלים שלושה טבחים.

גם בגובה הם לא בהפרש של שלושה טבחים מכותלי המבוי.

דיעבא מגוון שלושה טבחים, אם היה הפרש של גובה שלושה טבחים בין הקורה לבין כותלי המבוי, אבל מי פסלה? זה היה נפסל.

זה קורה על גבי כתלים בעניין, אבל צריך שהקורה תהיי מונחת על גבי הכתלים.

אבל אשתא בפחות משלושה,

מאחר שההפרש הוא פחות משלושה טבחים,

לשון סניף, להעריך.

בזה סיימנו בסייעת הנשמיה להיום,

ומחר נמשיך בעזרת השם.