פרקי דרבי אליעזר - ד' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, השיעור יהיה לרפואת רבקה בת רוזה, ללידה קלה ובריאות,

איתנה לה ולעוברה,

בעזרת השם דייזי בת חביבה, מור אבי אליעזר בן אסתר,

לעילוי נשמת שלמה בן חזקיה ועבדיה בן שרה, מנשה בן דייזי, סמרקן בת שרה, שרה פור זאדה בת חווה,

ולהצלחה

וביטול גזרות

וסתימת פיות

של כל המקטרגים על יוחאי בן שרון ועדווה בת חי ערונית,

להצלחת קהילות פז בארץ ובעולם ובכל מקום שהם.

למי שלא יודע, אנחנו עשינו בשבוע שעבר חבורה

של מצות,

וזה לא סתם מצות,

אלא

השתדלנו לבדוק את הכול כדת וכדין, לעבור על כל החומר מא' עד ת',

ולראות שאנחנו לא מחסירים אפילו

חומרה אחת. עשינו את הדברים הכי, הכי, הכי, הכי, הכי, ברמה הכי גבוהה

שאפשר לתאר אי פעם, וממש יצאו גם מצות

באיכות מאוד מאוד מאוד גבוהה, פריחות, דקות וטובות.

אז בעזרת השם, מי שירצה לקחת חלק

בהידור הגדול לכבוד חג הפסח,

שהרב לנדא בכבודו ובעצמו השתתף גם בקצירה של

החיתים הללו, זה לא פשוט, כן? לא כל אחד ככה מקבל כזה VIP. אז יוכל, בעזרת השם, להתקשר למספר שפורסם

בשופר, ובעזרת השם לרכוש.

בשם השם נעשה ונצליח.

פרק אחד עשר

בשישי יוציא מן הארץ כל מין בהמות, זכרים ונקבות, טמאים וטהורים.

מאיפה יצאה כל הבריאה הזברות, חיות הכול? מאדמה.

ובשני סימנים הם מטהרים.

במעלה גרה ובמפריסי פרסה.

מה דעתכם על הג'ירפה? מותר לאכול אותה או אסור לאכול אותה?

מותר לאכול אותה. נו, אז למה לא מוכרים ג'ירפה בהשגחת...

אז זו תשובה שמופצת ככה מסביב,

שלא יודעים איפה לשחוט אותה, אבל זה לא נכון.

כל מקום ששם הצווארה נמצא וראוי לשחיטה,

אפשר לשחוט אותה משם, ולא משנה איפה זה יהיה. באמצע הצוואר,

לקראת הראש, לקראת הזה.

איפה שיש עדיין גדר של צוואר,

שוחטים שתי סימנים, קנה ובשט,

יצא כמו שצריך, בודקים עוד הבדיקות פנימיות, הכול בסדר, אפשר לזה.

התשובה המקורית זה למה לא מוכרים בשר של ג'ירפות,

וזה מזלנו,

בגלל שזו חיה שבסכנת הכחדה.

היא נקראת בתורה,

השם של הג'ירפה לא נקרא ג'ירפה,

השם של המקורי נקרא זאמר.

זה היה שם, הוא טעוב, הזאמר.

זה מובא שם בספר ויקרא, בעניין הפרשיות של הקורבנות,

המועדים והכל,

אז שם פרשת שמיני זה, כן? אז שם מובא שהג'ירפה, השם שלה זה זאמר.

זה השם שלה, זאמר.

רואים אותה, מתחילים לזמר, להודות לבורא העולם, היא ככה גבוהה, עם הלשון, היא ככה אוכלת, מי שראה את זה,

איך היא אוכלת עלים מסוף האילן, זה משהו

שטבח שמו לעד.

אז באמת, היות והיא חיה בסכנת הכחדה,

לא שוחטים אותה.

זה יצוייר שתיסעו לאפריקה, ויהיה לכם סכין שחיטה

בדוקה אצל הרב יברוב,

נכון? והרב גלאי,

והכל כמו שצריך ואישרו אותה, ולמדתם שחיטה כדת וכדין עם כל הלכותיה ודקדוקיה, ותרצו לשחוט ולעשות על האש שם, ובאפריקה לא ייתנו לכם דוח בג'ונגל, אז

באמת, תעשו שם על האש עם בשר ג'ירפה, אומרים לי שזה בשר ממש טעים. לא טעמתי, אבל ככה אומרים.

כן?

יפה. אז זה, לא שוחטים אותה, אבל יש שני סימנים.

מה הסימנים? מעלת גירפה ומפריסי פרסה, אבל אצל הג'ירפה, אני אמא אתכם עוד כלל.

כדי לדעת, אני עכשיו נוסע לחוץ לארץ,

אני רוצה לדעת אם החלב הזה של הבהמה הוא טהור או טמא.

הביאו לי עכשיו חלב ואין עליו הכשר, זה לא תנובה, זה לא טרה.

איך אני יודע? לשתות, לא לשתות. נס קפה על הבוקר, כוס קפה עם חלב.

איך אני יודע? נכנס שם לקופיקס.

קופיקס שם זה לא בהכשר כמו בו בית יוסף.

אין שם הכשר, יש שם בהכשר שלא יודע מה מזה.

אז אני רוצה עכשיו נס על חלב, נס הפוך.

יכול לגנות, לא יכול לגנות. מה זה החלב הזאת? יש כאן כלל של ברזל.

חלב של בהמה טמאה לעולם,

בחלב אי אפשר להבדיל, אבל חלב של בהמה טמאה לא מתגבן.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הטביע טבע מיוחד בבריאה הטהורה,

בחיות הטהורות שראויות לאכילה שאפשר לשתות את חלבן,

שאם החלב הזה נהפך לגבינה, סימן שהחיה או הבהמה הזאת טהורה.

אבל אם זה לא נהפך,

ולא יעזור כל החומרים והכימיקלים והעניינים שעושים היום בטכנולוגיה המתקדמת, ששמים 100% מים ו-0% חלב,

ומוכרים לנו את זה כחלב 1.5 ליטר,

ועם אחוז שומן כזה, כל מה שרושמים, הכל חרטא ברטא,

כן, לא יעזור שום דבר,

תטמאו חלב מהטינים של הפרה המקורי או מהזה, ותטמאו את החלב הזה.

זה מים, זה לא חלב, כן?

חלב מקורי הוא ממש חלב, אתה רואה עליו שומן.

אתה יודע, זה לא, כן.

גם היו אוכלים הכל בריא,

היום אוכלים זריקות וכל מיני, סוג ב' ללוחם.

אז בקיצור, אז אין מציאות שהחלב של הבהמה הטמאה מתגבן,

אלא אם כן ערבבו אותו עם חלב של בהמה דאורה.

עכשיו, זאת אומרת, אם אדם נוסע לחוץ לארץ ולא יודע מה ההכשר של החלב שם,

אסור לו לשתות חלב.

יביא חלב מהארץ, חלב עמיד.

במשגרת בדץ העדה החרדית, יקנה ויכול לשתות.

לא, לא יכול לשתות שם חלב.

אתה יודע מאיפה זה? אולי יביאו לך חלב של גמל?

נעקה.

עכשיו, את הג'ירפה עשו בדיקה בזמנו, קראתי על זה ככה מחקר כזה שעשו,

ורצו לדעת אם הג'ירפה היא טהורה גם על פי הסימן של מתגבן או לא מתגבן, אם החלב שלה מתגבן או לא.

הבעיה היא שאי אפשר לקחת ממנה חלב,

כי היא מאוד שמרנית עם החלב שלה כשהיא מולידה רק בשביל היונק שלה.

ומי שינסה להתקרב אליה כדי לקחת את החלב, היא נותנת לו בעיטה עד כדי מוות.

זריקת הרדמה? או, אז מה עשו? עשו את הבדיקה הזו בספארי ונתנו לה זריקת הרדמה,

שאבו ממנה וערבבו את זה, מה שצריך לערבב, וזה התגבן.

וזה היה לה עם סימן שהג'ירפה היא גם טהורה על פי סימני התורה הקדושה.

זאת אומרת, אנחנו רואים כל מה שהתורה הקדושה כותבת,

הכל אמת לאמיתה,

והטכנולוגיה של היום רק נותנת לנו מה שנקרא הסבר, מה שאנחנו לא צריכים, כן? התורה הקדושה מסבירה את הכול. אבל ככה,

כדי לסבר לנו את האוזן,

להראות לנו כמה דברי רבותינו והתורה הקדושה הם אמת לאמיתה.

אז חייתו רע זה מתגבן.

כן. אז נגיד אם אני בא בחו״ל.

הנה בחוץ לארץ, אתה ראית גבינה. עכשיו צריך לדעת אם זה נחלף על ידי עקום או לא נחלף על ידי עקום.

פה זה כבר, אנחנו גם נכנסים לבעיה.

לא יצוייך שהכול תקין והכול זה, ואומרים לך שפה זה מחלבה פרטית, וישראל חולב אותה, והכול בתור וזה, וזה מתגבן.

אז זה בסדר, ולא ערבבו בה עוד סוגים של רלב, כן?

הם מערבבים כמה, אני יודע.

גם של פרה וגם של עוד כמה, ועם חומרים והכול.

עושים את זה, זה חצי גיבון, כאילו.

אתה לא תראה את זה כמו פה, יש גבינות קשות או דברים כאלה.

או זה חומרים או זה.

בסדר? מה שעושים בבית, מה שנקרא, זה המקורי, כן? על זה אנחנו מדברים.

אז לכן ממש צריך להיזהר, ארץ תומאת העמים זה נקרא, בחוץ על הארץ.

לכן עדיף פה לחיות בארץ ישראל, וכל תושבי חוץ לארץ, עדיף שיבואו לפה, לארץ ישראל. עכשיו יש עליות,

כן? עולים ועולים ועולים ועולים, ומי שיצליח להרוויח ויעלה בזמן, ירוויח. מי שלא, מפספס.

זה לא כדאי.

ולא חסר פה שום דבר. קולטו, וארץ ישראל יש לנו פה.

טוב, אז בשני סימנים אמרנו, הם מתארים למעלה גרה ומפריסי פרסה, ושלושה מיני בהמה,

הקדוש ברוך הוא בחר דווקא אותם לקורבן עולה.

מה זה קורבן עולה? הכל עולה כליל. לא לוקחים חלקים, לא זרוע, לא כלום, הכל נטו לקדוש ברוך הוא.

מה עם השלושה לקדוש ברוך הוא בחר? שור,

כבש ועז.

אם תראו, זה שור, זה הגשמי, כאילו, החזק ביותר. הכבש, לעומתו, זה הכי לפלף.

והעז זה באמצע, ככה.

וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטרפה,

בשדה מותר באכילתו.

מה עם זה נבלה וטרפה?

אסור באכילתו. עכשיו,

בשבוע האחרון פרסמה העדה החרדית,

שבכל העופות שלהם יש בעיות.

הכל טרפות, לא לאכול.

כן, בדץ העדה החרדית, זה פרסמו, מכתב של הרב ברנדסופר.

דרך אגב, הבן של הרב ברנדסופר היה איתנו במאפיית מצות.

הנכד, כאילו, של הרב מוישה.

הוא היה איתנו במאפיית מצות, הוא שותף למצות שלנו בשביל זה כמו שצריך.

הוא מומחה בהכנסה של המצות לתנור.

וההשטחה שלהם, לשטוח אותם, זה צריך לדעת. אני ניסיתי לעשות את זה,

הרסתי כמה, אז זרקו את זה לפח.

אמרו, אתה לא יודע לעשות, כבוד הרב.

טוב, אני רוצה שזה לקחת חלק גם במצווה.

אז הוא אמר, בוא תראה, הוא לקח איתי מהידיים, שעשה, ממש.

צריך להיות בעל מויפת לעשות כזה דבר.

זה לא פשוט, להכניס את המצה לתנור ולשטוח את זה ככה, זה מומחיות גדולה.

אז רגע, אז עכשיו הערפות של שמה?

הערפות של שמה זה טרפות ודאי.

שמה זה?

בארץ כבר דיברנו על זה מזמן שהכל בלאגן, לא לאכול.

כל האכשרים שאתם מכירים, הבדצים למיניהם, זה השם ירחם.

מה אוכלים? שחיטה פרטית.

זה בעיה.

אתה יודע כמה זמן לא הגיע בשר לפינו?

ברוך השם, רק עלינו במשקל, לא ירדנו.

ברוך השם.

באמת? ברוך השם. כן.

יפה.

וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה או טריפה בשדה מותר באכילתו.

חוץ משלושה דברים.

איזה שלושה דברים אסור לאכול?

גם בבהמה טהורה.

כן?

זה לא נבלה, זה לא טריפה.

חלב,

שיש בזה איסור כרת, דם,

כי זה דם הוא הנפש, וגיד הנשה.

גיד הנשה זה מה שנקרא בירך.

אתה זוכר עם המלאך שנתן צ'פחה ליעקב אבינו?

ועשה אותו צולע, משם יצא הדין.

על כן לא יאכול אולמי ישראל את גיד הנשה.

חלב זה חלק

כעין לבן שמנוני,

שהוא נמצא בבהמה,

שאת החלק הזה גם לא אוכלים.

ודם זה דם, דם זה הנפש.

בסדר?

הלאה.

שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל. הגשבור השתמש בו נתן הרבה.

אצלנו בחצר למטה, בגינה, גדל מרור.

שמעת על זה?

עכשיו, כן, זו התקופה שבחורף קרה, חורף לקראת זה, גודל מרור.

בשישי האחרון הגיע ערבי מיפו.

אני מסתכל ואחר כך, הוא אומר אותו, שלום,

מה אתה עושה פה?

למטה בחצר. הוא אומר, לא, כבוד הרב, זה אני כותף מרור, זה מרור. אתה זוכר, אוכלים עונות פסח זה?

אוכלים זה?

זה אני שוטף, זה מרור, זה משהו משהו. אמרתי, מה אתה עושה עם זה?

אני מוכר ביפו לחבר'ה.

אמרתי, טוב, יאללה, קח את כל הגינה.

מה אני אעשה עם זה? זה צמח עם הקוצים והדרדרים,

אז גם כנראה שלא יודע, זרעים, לא יודע איך זה צומח שם,

בפלאי הבריאה.

וצמח שם גם מרור, אז הוא יודע לקטוף, להוציא, מנקה את זה, מסדר, הכול. אמרתי, רק יש לנו שולחן שיקוף לבדוק מתולעים.

אם אתה רוצה, אני אדבר עם נחשון.

אז הוא ימכור לך כזה, זה עולה 100 שקל.

אתה שם את החסה שם, את המרור, אתה בודק את זה מתולעים.

אורגינל, אז זה, אתם אוכלים חסה.

זה לא אורגינל.

תראה, ערבי אומר לי.

זה לא אורגינל, תאכלו את האורגינל. אמרתי, טוב, אולי תביא קצת.

אני יודע, נראה, נבדוק את זה מתולעים, נראה, הכול בסדר.

נאכל?

צירום הזה, השתבח שמונה.

אז זה כאילו כסף נתתי לכם את כל הגישברון נתן לאדם המון, יש הרבה מה לאכול, לא חסר מה לאכול.

איך אמר רב חיים קנייבסקי?

שבאו ושאלו אותו, כבוד הרב, אישה אחרי לידה וילדים קטנים וחייבת לאכול בשר, ואין שחיטה פרטית, אין לי כסף לקנות.

שחיטה פרטית זה הרבה כסף.

זה כמעט 40 שקל לעוף, אולי יותר,

בשחיטה פרטית, כמו שצריך.

מקפידים על הכול, זה לא 10 שקל, 12 שקל מבצע בסופר.

שמכניסים את זה כארבע, אתה לא יודע.

אתה לא יודע מה מכניסים לך ואיך מכניסים לך, והנה השבוע, לפני יומיים תפתור פה משאית

מאחד המחסומים,

היה חם לפני יומיים, נכון?

גם אתמול.

משאית מלא עם דופן כפולה בעגלה כזו, מלא עופות ככה גלויים,

והכול היה צריך להכניס את זה פה לארץ.

אז זה דברים שבכל יום שמכניסים ככה, וזה מה שתופסים.

מה לא תופסים?

וכמה משחררים מעטפות

ומעבירים את זה ככה,

וזה מגיע לכל המסעדות הגורמי,

והטובות, והנקיות, והכול. מי עובד במטבח? כל מיני ערבושקים, וכל מיני מצבעי הקש,

זה נקרא.

לבנים ושחורים והכול, כן?

הכול שם. אני לא מדבר על זה שמה שופכים ומתלכלך,

ואם זה ישן ושמים, כמו שהיה כל מיני דברים שראיתם כבר,

בתים בטלוויזיה והכול, איך ממחזרים את האוכל, ואנשים הולכים בטמנון, פשש, חמש כוכבים.

חמש מחזורים, לא חמש כוכבים.

זה כן.

חמש כוכבים זה בבית,

נקי, אתה יודע מה שמו לך,

ולא שמו לך חומרים משמרים, ולא כל מיני חומרים,

זפת של כביש,

כמו ששמים בפירות יבשים וכל הדברים הללו.

זפת של כבישים. כן, זפת של כבישים, או חומרים להעמסת שלג,

שמים לך במישמיש וזה, איך הוא מקבל צבע כתום? בכלל צהוב.

או כל מיני פירות יבשים, פפאיה והכול, וזה.

זה הכול כל מיני חומרים, כן, חומרים חיים. אם אדם אוכל, והוא קונה את זה מחנות טבע, גם שם חרטטים.

הוא קונה מחנות, אמרו לו זה טבעי. מה זה טבעי? לקחו את זה, פתחו את זה מהקופסה, שמו, רשמו טבעי, נגמר,

כולם משלמים כפול.

אומרים שזה בריא? זה מחנות דירה.

הייתי בחנות של זה, פיצורים, לקנות גרעינים, לכבוד שבת.

אז אני שומע איזה אחד, הוא אומר, זה זה, כל מה שאני קונה זה תומו, הוא יכול לומר, כן, זה בריא, זה בריא.

הכול פה בריא, מה שאני מוכר.

הוא רוצה למכור, ישתבח שמונה, לא, הוא יגיד, זה לא בריא.

הלאה.

שנאמר כי הרע כסף נתתי לכם את כל, ובשישי הוציא מן הארץ שבע חיות טהורות. הנה, זה הפסוק.

ואלו הן, אייל,

מה שאנחנו מכירים, צבי,

יחמור, הכול ודישון, וטעוב הזמר, הג'ירפה זה האחרון.

וכולן שחיטתן ואכילתן כעוף.

הדרך של השחיטה שלהם היא כמו עוף, בדיקות, הכול.

ושאר כל חיות שבשדה כולן טמאות.

אתה רוצה עכשיו לאכול ארנבת, מותר?

יש אנשים הולכים שם בכל מיני אוניות של קזינו וכל מיני מקומות כאלה ואחרים,

של הבל וריק, ואוכלים שם כל מיני דברים, וראש של חזיר, וראש של קוף,

אף אחד אמר לי, עם ספגטי ככה שזה,

איזה דברים אנשים מסוגלים ככה להכניס לפה שלהם בכלל,

בלי לבדוק. אני לא מדבר עכשיו על עוף שלא שחטו אותו והוא טרפה וזה.

אבל לאכול חיית טמאה זה מטמטם את מוחו של האדם, משנה, עושה אותו אכזר.

הרי למה הקדוש ברוך הוא לא נתן לנו לאכול כל מיני חיות? תאכל כל מיני חיות, בתאבון שיהיה, למה לא? זה הופך לך לגרם. יפה, כי אתה מקבל את המהות של החיה, אתה מקבל את הטבעים שלה.

הטבעים הפך להיות כמוהם. רק ארבע חיות אנחנו לומדים מהם, הברייתא דרבי יהודה,

רבי, המשנה,

רבי יהודה בן תמאה, ואז כנמר, זה ללמוד את המידות להיות כמוהם בתורה ויראת שמיים,

אבל לא להיות לתנאי כמעשיהם בגשמי בעולם הזה.

להיות כמו הנמר שהוא עז,

או קל כנשר רץ לדבר עבירה חד שלום,

או רץ כצבי, לא הצבי של דואר ישראל.

הצבי שהמשנה מתכוונה,

הצבי של דואר ישראל בתקלה, יש לו שברים ברגליים.

אתה שולח מכתב, אחרי חודשיים הוא מגיע ללקוח.

יש בעיות עם הצבי עכשיו.

וגיבור קארי, לא שכל מי שהוא רואה ברוב ירביץ לו, לא על זה דיבר הכתוב.

אלא לקחת את הטבעים הלא-טובים שלהם ולהשתמש איתם לטוב, לתורה, ליראת שמיים, למידות טובות.

זה מה שהטענה.

אז לכן התשמורות ציווה לא לגעת בחיות הצמאות הללו.

ואיך יהודי יכול להכניס לפה שלו כאלה דברים?

אז גם אנחנו אומרים, לא, אתם יודעים עכשיו בפסח,

יש כל מיני מבצעים.

אחד אומר לי, אני נוסע לפסח לבית מלון.

שנה שעברה נסעו הרבה חרדים,

לא יהודים, חרדים אני מדבר, שחור לבן,

ביניהם רבנים, וכולם אכלו חמץ ודאי שם.

חמץ ודאי. מי אמר את זה? המשגיח שהגיע לבדוק שם בהפתעה, שהוא לא קשור בכלל לאונייה הזאת, הגיע לבדוק, הוא אמר,

פח חמץ ודאי לא הכשירו את הכלים ולא עשו פה ולא עשו שם ולא זה בשלמון תועפות וגם אחר כך היה להם פשלות שם

וגם לא אכלו והיה לזה תחקירים ובלאגנים ותביעות והכל במשפטים

וזה בשביל לחוג את חג הפסח. חג הפסח אפשר לאכול בחוץ.

איפה המסורת של אבותינו הקדושים?

שלא היו מכניסים שום דבר לפה, לא היו הולכים לחבר של המשפחה, לאח, לאחות לא היו הולכים.

לכן המרוקאים היו עושים את המימונה לאחד את כולם,

אחרי שבעה ימים שלא ראו אחד את השני והבוכרים עושים נשאלה, זה נקרא, קצפת כזו עם ביצים וסוכר והכל כדי לאחד את כולם.

כל העדות, כמעט רוב העדות עושים את הדברים האלה. למה?

בשבעה ימים הללו זה כמו אצל אבלים, לא הולכים, לא אוכלים, לא נכנסים, שום דבר.

אתה רוצה ללכת עכשיו, ללכת לאכול כל מקום? פסח?

איך אדם יכול? היום אנשים קונים עוגה לזה,

עוגה לפה, עוגה לשם, איך אתה יכול לקנות? זה פסח זה?

בינינו.

זה פסח שעשה אבא ואמא? זה פסח שעשו סבא וסבתא שלך?

זה לא פסח כזה.

פסח לא מכניסים שום דבר. היום הכול נהיה מותרים לרם, מותרים לרם, לחמניות נהיה,

נהיה ספגטי,

נהיה עוגיות, מה לא נהיה?

ואין הרגשה של פסח.

רק יורדים ויורדים ויורדים במקום לעלות דוכן. לכן אדם צריך למנוע את עצמו מהדברים הללו.

לא להכניס את עצמו לדבר הזה. זה סך הכול שבעים, אפשר לעמוד.

אני מחמיר כמו אשכנזים, לא אוכל אורז בפסח, לא אוכל קטניות בכלל.

לא אוכלים.

זה לא. חומרה מבית אבא ומסבא והכול, דורי דורות לא אוכלים.

אז מישהו יגיד, תעשה התרת נדרים. בסדר, אני לא מקבל את זה.

אני עושה התרת נדרים לדברים שצריך לעשות התרת נדרים.

על דברים כאלה אני לא עושה התרת נדרים. זה מנהג טוב, מנהג יפה. הילדים שלי מרגישים על זה פסח.

זה נחקק לדורי דורות.

בזיכרון.

הלאה.

בשישי יוצאים מן הארץ כל מיני שקצים ורמסים, כולם טמאים.

כל השקצים והרמסים, הכל טמאים.

ואלו שנבראו מן הארץ,

נפשם וגופן מן הארץ.

וכשהם נגבעים, חוזרים למקום שנבראו.

הקדוש ברוך הוא שברא את האדם הראשון, לקח עפר מארבע רוחות העולם.

לא לקח רק בצד צפון, רק בצד צפון, דרום, מזרח, מערב. למה?

אמר, אם מחר ימות במערב, מה יהיה?

האדמה לא תקבל אותו,

כי מאיפה שנלקח עפר, משם היא צריכה לקבל אותו.

מאס הכל שברוך הוא לקח מארבעה מקומות,

מארבעה צדדים, ככה שאיפה שייפתח שם, האדמה תקבל אותו.

אותו דבר לגבי הבריאה.

במקום שנלקח, משם חוזר בחזרה.

בסדר?

הלאה.

וכשהם נגבעים, חוזרים למקום שנבראו,

שנאמר, תוסף רוחם יגבעון ואל עפרם ישובון.

חוזרים בחזרה לעפר.

וכתוב, אחד אומר, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ.

זה לא עולה למעלה, אין גן עדן לבהמות.

אין מושג כזה של גן עדן לבהמות.

בשישי יוצאים מן הארץ בהמה שהוא רבוץ בהרירי אלף.

ובכל יום, שימו לב, זו בהמה מיוחדת,

מה שקרוי בפי כל, כמדומני, הראם.

שמעתם על הראם שהוא ממש בריאה גדולה,

גדולה גדולה,

אי אפשר לראות אותו בספארי.

הוא רבוץ בהריה אלף, ובכל יום ויום מראיתו כמה המנה שלו היומית שהוא אוכל.

אלף הרים.

עשב של אלף הרים.

זה המנה היומית שלו.

ובלילה, סייעתא דשמיא,

הערים עוד פעם צמחים מאליהם,

העשב צומח שם, מוכן למחר, יש לו מנה למחר מוכנה.

אכול וכשרות מאדריך.

צומח לא טרי, התולעים אפילו לא מספיקים להיכנס.

ובלילה הם נצמחים מאליהם כאילו לא נגע בהם אותו יום.

כאילו הוא לא אכל.

שנאמר, כבול הרים יישאו לו.

כמה מובא באיוב. ומירדן להשקותו. הולך לירדן שם,

עם הלשון שלו מלחכת המים,

שמימי הירדן סובבים את כל ארץ ישראל חציין למעלה מן הארץ,

וחציין למטה מן הארץ. שנאמר, יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו. והוא מוכן

למה גרש ברוך הוא ככה עשה אותו כזה משובח שהוא אוכל אלף ערים והכול?

כי הוא מוכן לסעודה גדולה של הצדיקים לעתיד לבוא.

אלה שלא אכלו בשר

יאכלו את הסטייק האורגינל של הראם הגדול,

כמו שצריך.

אתה קרן אותו לאחרונה. אין לי מושג.

זה לא התפרסם אפילו בנשל ג'וגרפיק.

זה דברי הכתוב.

והוא מוכן לסעודה גדולה של צדיקים שנאמר, העושו יגש חרבו.

מי שיצר אותו, הוא יגיש חרבו,

שהוא בכבודו ובעצמו.

ומיד אמר הקדוש ברוך הוא לתורה,

תראו איזה ענווה של קודשא בריחו,

הוא אומר לתורה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אם אומות העולם רואים את הפסוק הזה, או אותם הכופרים,

נשות הכותל וסובביהם,

מה יגידו? מה זה נעשה אדם בצלמנו? מה זה נעשה?

סימן שיש פה כמה אלוקים, חס ושלום, אה?

אז מה זה נעשה?

היה צריך להגיד, לכתוב, עשה האדם בצלמנו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא, התייעץ עם התורה.

איך לברוא את האדם?

ממה לברוא אותו?

הכל. תראו איזה ענווה של הקדוש ברוך הוא.

התורה,

תתקעת דורות קודם בריאת העולם נבראה, והקדוש ברוך הוא הסתכל באורייתא וברא על מה, הסתכל בתורה וברא את העולם,

ועכשיו שהוא רוצה להביא אדם לעולם,

הוא מתייעץ עם התורה.

הוא אומר, הוא צריך להתייעץ עם התורה?

הרי אני בראתי את התורה,

אני יצרתי את המושג הזה שנקרא תורה.

מה אני צריך להתייעץ? לא, זה ענווה.

כדי להורות לנו איך אדם צריך להתנהג.

אדם שיש לו תורה לא צריך להתנסה להגיד שאני,

אני בעל הבית, הכל בסדר, מה אני אומר קדוש. לא?

זה לא נכון.

מה התורה אומרת קדוש?

איך צריך לקיים את התורה בענווה?

ולא שהוא לוקח את התורה כדי לחפור בה, להיות קרדום, כדי להתנגח.

כדי להראות אני מבין, אני יודע. זה לא נכון.

מיד אמר הקדוש ברוך הוא לתורה, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. מה השיבה לו התורה? ואמרה, ריבון העולם, תראו איזה ענווה יש לתורה.

העולם שלך,

האדם הזה שאתה רוצה לברותו, הוא קצר ימים וסבר רוגז ויבוא לידי חטא.

למה לך לברוא אדם אם הוא קצר ימים?

מה יחיא, בעשרים שנה? שש מאות שנה? שבע מאות? אלף שנה?

אלפיים שנה? זה נקרא קצר ימים, יאומת הקדוש ברוך הוא.

כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.

ישראל ברוך הוא אלף שנים, זה יום אחד שלנו.

הוא שבע רוגז, גם הוא כל הזמן מתרגז ושבע, מתרגז ושבע.

ויבוא לידי חטא.

הוא יבוא לידי עבירה אחת שלום. אז מה אתה צריך כזה דבר?

לכעוס עליו, ועוד פעם להביא? עזוב, אל תעשה שום דבר.

שיר ככה.

ואם אין אתה מעריך אפיך עימו, ראוי לו שלא בא לעולם.

הוא יכעס עלינו בעבירה אחת שאנחנו עושים, ניתן לנו את הבומבה.

מה יהיה?

העולם יכול להתקיים?

טוב, אבואו.

כי כל רגע ורגע אדם,

הוא נופל בעבירה,

נופל ברשתו של העץ הרעה.

והקדוש ברוך הוא שותק ומעריך אפו,

ועוד פעם סבלני, והכול וזה. אה, כשהילד עושה משהו אחר, הוא אפשר צועקים עליו. מה אתה עושה?

למה אתה עושה?

תלמד מהאבא שלך בשמיים.

והקדוש ברוך הוא שותק, ועוד פעם מבליג, ועוד פעם יהיה בסדר, יהיה בסדר.

תלמד, למה אתה ישר מעיר?

אמר לה הקדוש ברוך הוא, וכי על חינם נקראתי ערך אפיים ורב חסן?

אני רוצה להשתמש במידה הזאת.

השם, השם, אל רחום וחנון, ערך אפיים ורב חסן, נאמת, פעם.

הקראתי ערך הפעים ורב חסד ואמת

כדי להשתמש במידה הזאת.

אם אני לא אברע אדם, איך אני אשתמש במידה הזאת? למי? להעביר?

למי? לעולם שאין בו תועלת?

מיד התחיל לקבץ את עפרו של אדם הראשון מארבע כנפות הארץ.

אדום,

שחור, לבן, ירוק.

ארבע צבעים.

אדום

זה כנגד אדם.

שחור, אלו הקרביים, כל הפנים.

לבן, אלו עצמות וגידים.

ירוק, זה הגוף.

ולמה כינס את עפרו מארבע פינות העולם?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא,

אם יבוא האדם ממזרח למערב או ממערב למזרח או בכל מקום שילך ובא קיצו להיפטר מן העולם, הגיע הזמן שלו למות.

שלא תאמר הארץ שבאותו מקום, אתה יודע מה?

אין עפר גופך משלי ואני לא מקבלת אותך.

תישאר פה, אני לא מקבלת אותך.

בחוץ, אתה לא יכול להירקב פה, להיכנס פה לאדמה. לא, לא.

פולטת אותך החוצה. למה? זה לא עפר של פה.

לכן, אל תשמעו, גיבל מארבע רוחות?

כל מקום שהוא ייפטר שם הוא זה,

יוכל להתקבל לאדמה.

חזור למקום שנפרדת משם, ככה הייתה מה אתה רוצה להגיד לו. אלא ללמדך שכל מקום שילך אדם ובא קיצו להיפטר מן העולם.

משם הוא עפר גופו ולשם הוא חוזר, ואותו עפר ירים קולו

שנאמר. מה אותו עפר יגיד לו בזמן הקבורה?

אנחנו לא זוכים לשמוע את זה, כן? אבל צדיקים אמיתיים זוכים, יש לשמוע את הדבר הזה.

כן? בת קול שיוצא מהאדמה ואומר, כי עפר עטה ואל עפר תשום.

בסדר?

ו-12 שעות היה היום.

כמה שעות היה היום שהגבי יצר את האדם?

12 שעות.

חצות היום.

בשעה הראשונה, מה עשה הקב'-ברוך-הוא?

צבר את עפרו של האדם, אסף.

שנייה גיבל אותו,

כמו שעושים הבצק של המצות,

מגבלים את הבצק.

שלישית ריקם אותו,

רביעית זרק בו נשמה.

שעה חמישית העמידו על רגליו.

שישית קרא שמות.

מי? האדם, כבר התחיל לקרוא שמות.

שביעית כבר נזדווגה לו חווה,

שידך.

שמינית, כבר נצטוו על אי-אכילה מפירות אילן מסוימים, ומותר שאר הפירות.

תשיעית, עלו למיטה שניים,

וירדו ארבע.

נולדו שתי תאומים, קין והבל.

באותו יום כבר, באותו יום היו גדולים, מדברים הכל, שיניים הכל.

עשירית, הכניסו לגן עדן ועבר על ציוויו.

אחת עשרה נידון,

ובשעה שתים עשרה נתגרש מגן עדן, שנאמר,

ויגרש את האדם. אז כל הסיפור של האדם הראשון, שתים עשרה שעות.

חצי יום שלנו, עשרים וארבע, שתים עשרה, כל הסיפור הזה, שתים עשרה שעות,

הספיק להרוס את הכול.

אם היה ממתין, לא שומע לאשתו,

הכל היה בסדר.

וגיבל את עפרו של האדם הראשון, איפה הוא גיבל אותו? במקום טהור היה.

איפה שהגשבור יצר את העולם הראשון, זה היה מקום טהור.

וטבור הארץ היה.

ורקמו ותקנו.

מה זה נקרא טבור הארץ? ארץ ישראל, שהיא ארץ טהורה,

שלא ירד במבול.

הראיה מהיונה,

שהלכה והביאה זית, לפי אחד המפרשים,

הביאה זית מאיפה זה היה? מארץ ישראל.

ומאן דאמר אומר לו שהביאה זית

כי עץ הזית לא נכחד לעולם, כי איתו לא עשו עבירות,

לא ערבבו מין בשינו מינו.

דור המבול.

היו מערבבים מין בשינו מינו.

ושני עצים אי אפשר לערבב אותם.

גפן,

אי אפשר לעשות כלאיים בגפן,

לעשות גפן וענבים אי אפשר, או גפן ותותים אי אפשר.

לא מקבל, וזיתים.

אבל עם הגפן הם קלקלו, שהם שתו לשוחרה ועשו עבירות.

עם השמן הם לא קלקלו, מה הם?

יסוכו את גופם בשמן?

מה יעשו?

יישתו שמן? מה יעשו?

אז עם השמן הם לא חטאו,

לא יכלו לקלקל אותו, לכן השמן לא נכחד במבול עצמו.

כל העולם נכחד, השמן לא נכחד.

הזיתים לא נכחדו. ולכן היונה הביאה, והנה עלי זית הרב בפיה. מאיפה? מנדה אמר מארץ ישראל, מנדה אמר שעץ הזית נשאר.

לכן כל השנה גם יש לנו, אין בעץ זיתים עונות.

אין מושג של עונות. כל השנה, תראה, יש זיתים עלים, הכל על העץ. אין שלכת בזיתים.

לא שמענו מושג כזה.

לכן כשאנחנו לוקחים את העורלה של התינוק, איפה האבא קובר אותה?

מתחת לעץ של זיתים.

את זיתים.

נחש עפר לחמו. נחש עפר לחמו את זיתים. למה את זיתים?

למה את זיתים? אנחנו עושים

הסבר לזה.

כשם שהזית יוצא ממנו פירות כל השנה, ככה אנחנו כביכול.

רווחים את הילד הזה שיהיה לו הרבה זרע,

שיהיה לו הרבה ילדים, שלא יהיו לו בעיות של פוריות.

בסדר?

אז זה הסוד בעץ הזית שקוברים שם.

יש כאלה נהגו לשים את זה בחצר בית כנסת.

אבל תמרים, מאיפה המקור לזה?

תמרים לפעמים הם מוסלמים,

אז במקום לתת יין בפה,

אז הם שמים תמרים בפה.

אולי זו הדעה.

כן, הלאה, זה כתוב שם בספרים החיצוניים שלהם. פעם אמר לי איזה מישהו.

כן.

ורקמו ותקנו, ורוח נשמה לא הייתה בו.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? נפח בו ברוח נשמת פיו, וזרק בו נשמה.

לא היה בו רוח, לא היה כלום, דומם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

ויכבודו הוא בעצמו בפיו, כביכול,

עשה רוח, נפח בו רוח, וזרק בו נשמה.

שנאמר, ויפח באפיו נשמת חיים,

ויהיה אדם לנפש חיה.

ועמד על רגליו,

והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה.

והייתה קומתו,

כמה גובה שלו, מסוף העולם ועד סופו.

זה האדם הראשון הכי גבוה.

שנאמר, החור וקדם צרדני.

החור זה מערב וקדם זה מזרח.

וראה את כל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא.

והתחיל מפאר לשם בוראו.

ואמר, מה רבו מעשיך אדוני?

עמד על רגליו והיה מתואר בדמות אלוקים.

ראו אותו הבריות ונתייראו,

כשהיו סבורים שהוא הבורא שלהם.

ובאו כולם להשתחוות לו. אמר להם, באתם להשתחוות לי.

בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו את מי שברא עלינו, ועד הם באים אליי.

לפי שהעם ממליכין את המלך, ואין המלך ממליך את עצמו

אם אין הממליכין אותו.

צריך בחירות, לא?

אי אפשר בלי בחירות.

הלך האדם לעצמו והמליך אותו ראשון וכל הבריות אחריו.

שנאמר, אדוני מלך גאות לבש.

עשרה מלכים הלכו מסוף העולם ועד סופו. מלך הראשון זה היה הקדוש ברוך הוא,

שהוא מולך בשמיים ובארץ.

ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ.

תראו, הקדוש ברוך הוא והחמור על כל מעשה אמר יאללה, בואו נעשה גם מלכים שיהיה בארץ.

פרגן לנו.

כן?

ועלה במחשבתו להקים מלכים על הארץ, שנאמר,

והאה מהשנעדניה וזמניה מהאדם מלכין ומהקם מלכין. ככה כתוב בספר דניאל.

המלך השני מזה היה נמרוד,

שמשל מסוף העולם ועד סופו.

שהיו כל הבריאות כרעים מימי המבול, ונמרוד היה עליהם מלך, שנאמר, ותהיי ראשית ממלכתו, בבל.

המלך השלישי זה היה יוסף הצדיק,

שמשל מסוף העולם ועד סופו, שנאמר, וכל הארץ באו מצרימה.

ארץ אין כתיב כאן, אלא וכל הארץ.

מכאן שהארץ, מצרים, היא הייתה האם של כל הארצות.

והיו מביאים את המס שלהן, ומנחה לשבור אל יוסף,

שארבעים שנה היה משנה למלך במצרים, וארבעים שנה מלך בעצמו.

שמונים שנה.

שנאמר, ויעקו מלך חדש על מצרים.

מלך הרביעי זה שלמה המלך,

שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר, ושלמה היה מושל בכל הממלכות,

והמה מביאים איש מנחתו, וכלי כסף וזהב ושמלות ונשק וסמים, סוסים, פרדים, דבר שנה בשנה. כל שנה מביאים לו שמה, אבל הזמן.

מלך החמישי זה היה אחאב מלך ישראל,

שנאמר, חי אדוני אלוהיך אם יש גוי וממלכה.

והיו כל שרי הפרחיות כבושים תחתיו, כולם מפחדים,

ומשלחים ומביאים את המס שלהן לאחיו ומנחותיהם.

והלא כל הפרחיות שבעולם, היו סך הכל 232 הפרחיות,

שנאמר, ויפקוד את נערי שרי המדינות.

אז כן, זה היה הכמות שהיה, וזה מה שהוא מלך.

אחשוורוש,

כבר הוריד בדרגה שלו.

מלך בחצי עולם.

קמה היה 116 מדינות,

ובזכות אסתר המלכה נתווספו לו עוד 11 מדינות, שנאמר,

אחשוורוש, המולך מהודו ועדכוש. ויש בזה מחלוקת.

יש אומרים מהודו ועדכוש זה היה כמו חולון ותל אביב.

קרוב.

ויש אומרים שלא, מהודו ועדכוש זה מקצה עד קצה.

אפשר גם להגיד את זה ככה,

אנחנו נצמודים.

כן.

המלך השישי זה נבוכדנצר, מלך בבל,

שנאמר, ובכל די דרין בני אנשה הוא היה שולט.

ולא עוד,

אלא שגם הוא קיבל קצת משל שלמה. הוא היה מושל בעופות.

הוא היה מושל בעופות, נבוכדנצר.

יכול להיות שהיה גיבוי של שלום?

לא, שלום.

שאפילו עוף לא היה יכול לפתוח את פיו בלי רשות של נבוכדנצר.

אין ציוצים על הבוקר.

לא בטוויטר.

בציפורים אין ציוצים על הבוקר.

אם נבוכדנצר לא קם, לא מפריעים.

המלך עכשיו מחליט שיעשו לו שיר בציוצים,

שכולם מצייצים לו.

היה שולט עליהם עד כדי כך.

מתי לא?

שנאמר, ולא היה נודד כנף

ופוצה פה ומצפצף.

בזמן נבוכדנצר. הכר מובא בישעיה.

המלך השביעי זה היה כורש מלך פרס.

שנאמר, כה אמר, כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ.

המלך השמיני הוא אלכסנדרוס מוקדון,

שמשל מסוף העולם ועד סופו.

שנאמר, ואני הייתי מביא והנה הצפיר עזים בא מן המערב. ככה ראה דניאל במחזה.

על פני הארץ אין כתיב כאן, אלא על פני כל הארץ לדע מה בקצוות הארץ.

ולא עוד,

אלא

שרצה אלכסנדר מוקדון לעלות לשמיים, לדעת מה שבשמיים,

וגם לרדת לתאומות ולדעת מה בתאומות.

וחצה המלכות לארבע רוחות השמיים,

שנאמר, וכעומדות תישבר מלכותו ותה חץ לארבע רוחות השמיים.

בשורה טובה,

המלך התשיעי מזה,

זה מלך המשיח,

שהוא עתיד למלוך מסוף העולם ועד סופו,

שנאמר, והבנה דמחת לצלמה,

עבד לתו רב ומלאת כל הרע.

המלך העשירי חוזר את המלוכה לבעליה,

אחרי שהמלך המשיח יכניע את כל הממלכות כולן,

המלוכה תחזור לקדוש ברוך הוא. והיה אדוני

למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה אדוני אחד,

שמו אחד, לא יהיה מושג של עבודה זרה ואלילים.

וישעיה המלך הראשון הוא המלך האחרון,

שנאמר, אני ראשון ואני אחרון מבלעדיי, אין אלוקים וכתיב, והיה אדוני למלך על כל הארץ.

ותחזור המלוכה ליורשיה.

ואז, והאלים כליל יחלוף.

ונשגב אדוני לבדו ביום ההוא ויראה את צאנו וירביצם. צאנו זה הכוונה על עם ישראל. כי דכתיב, אני יראה את צאני ואני ארביצם.

ונראהו עין בעין.

לא כמו שאנחנו עכשיו יודעים ומאמינים שיש הקדוש ברוך הוא.

אנחנו נראה את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עין בעין.

כמו שכתוב, כי עין בעין יראו בשוב אדוני ציון.

כן,

זה משהו עולמי, זה הפרק הזה רבי אליעזר.

כן, אנחנו עוברים לפה ליועץ.

חייבים קצת מוסר.

עם מוסר אי אפשר לחיות.

או, אכילה ושתייה.

זה מעניין.

אכילה ושתייה יש בהם שלושה סוגים.

מצווה,

היתר ואיסור.

ויש ביד האדם לעשות כל סעודותיו סעודות מצווה,

בהצטרף אלו התנאים הנאמרים באמת מפי סופרים אשר מפיהם אנו חיים.

כל סעודה שאדם יכול, הוא יכול לקיים אותה לשם מצווה ולקבל עליה שכר.

הוא יכול לעשות אותה סתם כסעודה ולקבל עליה איסור,

וסתם סעודה של היתר, שאין בה שום טעם, אין תועלת.

אז מה עדיף? שיעשה סעודה שמרוויח עליה מצווה.

גם הוא גשמיות, גם הוא מרוויח רוחניות.

הדבר הראשון, צריך לכוון בשעת אכילתו,

שאני אוכל

כדי שאני אהיה בריא וחזק, לעבוד את הקדוש ברוך הוא.

זה הדבר הראשון.

וגם להיות גומל נפשו איש חסד.

להחיות את נפשו.

שעל זה שהוא יאכל, הוא יוכל להתפלל, ללמוד תורה והכול. זה נקרא חיות הנפש.

דהיינו לברר ולהוציא לאור כל ניצוצי הקדושה הדבוקים בכל אשר אוכל וישתה. הרי אמרנו, בטוב בשבט מה אנחנו עושים? ואם את כל המינים לשולחן, נכון?

שלושים מינים.

למה?

שם מגולגלים כל מיני נשמות. אז אנחנו מברכים על כל פרי ופרי, ואומרים עליו את הנוסח, יהי רצון, ו-15 פרקי תהילים של שיר המעלות, ונוסח שנמצא בספר פרי עץ אדר, והכול. למה כל זה?

כדי לתקן את אותן נפשות שהם מגולגלים בפנים, שלא זכו לתיקון, והם באו בתור שניצל,

בתור תפוח עץ, בתור מישמיש.

צריכים לתקן אותם, כמובן, בלי חומרים כימיים.

שיהיה הכול כמו שצריך, תראי.

כן.

צריך לברר ולהוציא לאור כל יצוצי הקדושה הדבוקים בכל אשר אוכל ואשר אשתה. וצריך להתפלל על מזונו קודם כל אכילה.

יש נוסח תפילה שמובא בספר של הרב פלאג'י,

שאדם מתפלל

לפני שהוא אוכל, שהמזון הזה יהיה לו בריא לנפש, ולעשות לו מחלות,

לעשות לו דברים וזה.

אז לא כל אדם זוכה להתפלל על הכל וזה, אבל השתדל לפחות.

כי מדומני גם הבן איש חיים מביא את זה,

בלשון חכמים.

והוא חיוב גדול כמבואר בזוהר הקדוש! ופה כותב הרב

ואני הקטן סידרתי נוסח תפילה להוציא הכוונות שאמרנו בפה, כי יש תועלת בהוצאת הפה לזכירת הלב,

וגם יועיל להשרות קדושה על אכילתו בפרט שכוונתו לשם שמיים.

ושמחתייה בבית תפילתי בסייעתא דשמיא. והנה הקורא בספר הקדוש ראשית חכמה,

בשער קדושת טו,

בעיניו יראה את כוונת האכילה אשר שמעו בשיעוריהן עם הקורבנות,

כשאדם אוכל זה כמו קורבן שהוא מקריב.

כך הוא צריך לחשב את הדבר. ואשרי ילוד אישה אשר ידו משגת להיות בונה בשמיים על איותיו על ידי אכילותיו.

אני אומר קודם שנאכל מה שצריך,

אחר כך

נכוון מה שצריך.

כן?

ובלבד שיכוון ליבוש השמיים ויעשה דברים כדת וכהלכה,

ויטהר ידיו, ויוסיף אומץ להיזהר בנטילת ידיים כהוגן, תיקון חזל.

פרנסתו של אדם תלויה בנטילת ידיים שלו.

הברכה בעסק שלו תלוי בנטילת ידיים, לא מפתח הפרנסה שמוכרים מאיזה ארגון שמחפש לעשות כסף. זה לא,

לא בזה תלויה פרנסה, או שאם עושים מפתח גדול מההוא בצומת,

שמוכר את המפתחות בשביל שקל-צדקה,

אז יהיה לו פרנסה בגלל שכתוב על זה דצה חדש,

כל מיני שמות קודש, לא דצה חדש באחריו.

עכשיו כל מיני שמות קודש פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

אז זה הכל חרטות, זה עושים אצל המסגר,

עושים כל מיני מפתחות ומוכרים לאנשים,

או שמים חוטים אדומים על הידיים,

ואומרים לו, אין לך ישועה,

יהיה לך פה, אין לך שם.

זה יהיה ישועה לזה שמוכר את זה.

זה כן, שהוא ירוויח עוד כמה שקלים, זו הישועה שלו,

אבל לא לזה שקונה.

הישועה האמיתית של האדם שהוא מתפלל, והוא מקפיד על המצוות, מדקדק על המצוות כמו שצריך, אז נטילת ידיים זה דבר מאוד חשוב.

כמה אנשים קמים בבוקר בכלל ולא נוטלים ידיים?

כל מה שהוא מכניס לפה אותו יום, הכל טמא.

מטמא את הנפש שלו 24-7. אבל לא לוחצים להם ידיים.

אין בעיה גם ללחוץ אחד כזה ידיים.

לא מדבר על זה, לנשק אותו, אז מה יהיה?

כן?

לנשק את הרוח רעה שלו?

מה?

אדם צריך להקפיד על הדבר הזה, ליטול ידיים, הרבה אנשים לא יודעים את זה.

איך ליטול ידיים? מתי לסעודה, מתי לזה?

יצא משירותים, שטופה ידיים. הרבה אנשים אני ראיתי

בכל מיני מקומות, יצא מבית הכיסא, אני רואה שלא שוטפים אפילו ידיים.

מה זה זה?

לא יודע ככה עם כל החיידקים של זה אתה יוצא ככה. זה יפה.

ואתה מכניס ואוכל 24-7 ושותה, מה?

הכל מכניס מחלות לעצמו, אחר כך הוא אומר.

ואיזה ברכה יש לנו שהדוש ברוך הוא

נתן לנו? אשר יצר את דענו לחומה וברא בו נקבים נקבים. כמה גדולה הברכה הזו, כמה מעלות יש בה, שאני לא מברך,

שום בעיה לא יהיה לו בגופו.

אם יברך כמו שצריך, אבל אם אמרנו לו ככה וג'מבורי בורנטו עושה כזה, שום דבר.

מה?

וחרדי ילבש בבואו לברך את קונו, אשר הזמין מזונו ושאר הנאות. צריך ל...

ברוך אתה. למה אני מברך אותך, הקדוש ברוך הוא? מה, אתה צריך את הברכה? אתה מקור הברכות.

אני מברך אותך לשבח אותך על הדבר מאכל שהבאת לי.

כמה אנשים אוכלים בלי ברכה, אה?

מה מאוד צריך להיזהר לברך הברכות כתיקונן עוד בעוד, תיבה בתיבה?

ומה גם בהזכרת השם?

ירעדו כל עצמותיו.

כי את המלך ה' צבאות רם ונישא יישא ברכה, ואם לא ייזהר חס ושלום,

את אשר הוא מגדף.

אדוני ברוך הוא לא צריך ברכה שהיא מזולזלת.

אם אתה זלזלת בברכה שלך, אדוני ברוך הוא לא צריך את זה, כאילו שאתה מקלל אותו,

כאילו שאתה מגדף את הקדוש ברוך הוא.

לאחר כוונת הלב בין הדברים, לכן צריך להיזהר בכל הברכות, ובפרט

בברכות הנהנין, הברכות הללו של הלפני,

וביותר בברכת המזון שהיא דאורייתא.

בברכת המזון דאורייתא, האדם מתעסק, משחק את השולחן, עושה פרום, משחק בטלפון שלו, מה זה, זה ברכת המזון זה?

גם בברכת המזון זה לכם, מילה מתוך מילה, מובטח לאדם שלו,

מזונותיו, פרנסתו, מובטחים לו, כמו שצריך.

אם יכוון כמו שצריך, בדעת,

התפלל טוב, ונתידת ידיים, זה שלושה דברים עיקריים.

בברכה, שוב, ברוך אתה ה'

ברוך אתה מקור כל הברכות, אתה

נתן לי בהדריכה.

השם, אדון הכל, היה ווויהיה.

אלוקנו, תקיף על רבם ועל כוחות כולם,

וכולי.

יש לנו את זה בסידור.

אתה תראה איזה סידור עבודת השם שם. אדם מתארגן עם זאת, אבל בקריאת שמע, לא שמע ישראל, מה אתה אומר?

מה אמרת? צריך להבין, שמע יקבל ואבין ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,

יחיד ומיוחד, היה וויהיה, הכל.

אם אתה אומר ככה, חנג'ור, זה נגמר.

שום דבר, כאילו לא אמרת שום דבר. אז מה, הגוש ברוך הוא צריך תפילה כזו?

הוא צריך שמע ישראל כזה?

כל דבר שאדם עושה,

אם היה לך יהלום, איך היית מקפיד כל המנקיות או איזה כלי מכסף או זה? איך היית מקפיד? אותו דבר, קח ברכה, זה יהיה יותר טוב לטורת פיך מאלפי זהב הכסף.

נראה לך פה אלפי אלפים,

מילה אחת, תורה אחת, מצווה אחת, יותר.

ובפרט בברכות דניון, ברכת המזון שהיא דאורייתא, לא מפני שהיא ארוכה, אז תהיה חטופה מהר.

רק ארוכה כדת וכהלכה, והוא הדבר שהדת מחייב אותו.

אתה אומר תודה לבורא העולם שנתן לך,

זן ופרנס אותך.

ועיין רואה בנוהג שהעולם אפילו בברכת אדיוט.

כל שכן וקל וחומר בבואו לברך למלך הכבוד, אבל כשאתה בא למישהו, איך אתה מחפש את המילים הכי טוחקה? מה אני אגיד לנשיא?

מה אני אגיד לו? איך אני אדבר איתו?

יש לי פגישה עם ביבי.

איך אני אדבר איתו? מה אני אגיד לו? באיזה מילים? לא, לא, המילה הזו לא טובה. אתה הולך לעשות לך עריכה לשונית, זה סופר ככה, מומחה.

נסח לי את המכתב, שיהיה כמו שצריך, שיהיה כרעי, שלא...

אם אתה בא לקדוש ברוך הוא שהוא מלך על כל המלכים,

שולט על כל זה, יוצר הכול, איך אתה צריך לדבר איתו, אה?

ואיך אנחנו מדברים איתו? ככה.

חפפים.

אלא הוא יקבל את הכול.

גם מילה במילה כמו שצריך.

כל שכן וקל וחומר בבואו אליו הלך למלך הכבוד, איום ונורא,

אשר מחסדו הגדול הרשענו לברכו להזכיר שמו הנכבד והנורא.

מי הסכים לך להזכיר את שמי?

אשמחון נותן לך רשות.

בכבודו תעיד את השם שלי.

ולמצווה ייחשב לנו, וקובע לנו שכר וברכה על כל ברכה.

אתה גם ויכטר כמו שצריך, תקבל על זה שכר עוד.

מי נותן כזה דבר?

גם אכל, גם נהנה, וגם מקבל שכר? עוד הוא משלם לך.

כלומר, את כל הברכות בקול רם. אתה רוצה להצליח בצד שלך?

הכול בקול רם. כשאתה אומר בקול רם, אין סיכוי לבלבולים, אין סיכוי לטעויות.

כי הקול שאדם מוצאים מעורר את כוונתו, ויודע נכונה עם ברך,

ולא ייכנס בספק, ויהיה זוכה ומזכה לענות לאחרים גם אמן. אחרים ענו בזכותך אמן,

בשביל זה היה שווה שאדם יבוא לעולם.

רק בשביל לענות אמן.

אז אם אתה זיכית אחרים שיענו אמן,

רואו איזה זכויות.

וילמדו ממנו שאינם בקיאים גם לברך בקול רם.

ראיתי באיזה מקום, היה שם איזה אחד, גוי, פיליפיני.

איזה זקן שם, שהוא שומע עליו.

ברור, שהכול יאו לדברו. אמן, הוא אמר, הסתכלתי עליו.

הייתי באלה, הוא אמר, תראה מה זה, פיליפיני אומר, אמן.

השתבח שמו הדור שלו, מה שלומך?

ברוך השם, הכול בסדר.

אתה שומע מגוי, ברוך השם, זה נשמע הזוי.

ואומרים, טוב, תודה.

כן. או איזה מילה אחרת, הכול בסדר. ברוך השם, השתבח שמונה.

אתה רואה, זה נהיה סלנג, טוב.

אפילו גוי משתמש עם זה.

אז כל שכן יהודי כמה צריך לשבח ו...

ויהיה זוכר ומזכה לענות אחריו, אמן, וילמדו ממנו שאינם בקיאים. וגם צריך להיזהר לקיים דברי חכמינו, זכרונם לברכה,

לטבול פרוסת המוציא במלח שלוש פעמים,

ולא יעבור במקום שאפשר, כי כל דבריהם עומדים ברומו של עולם.

אז הם נתנו לנו את העניין הזה של טבילת המלח על לחם במלח, מלח אותיות לחם, לחם אותיות מלח,

טבילה, טובלים איזה גימל פעמים, יש כאלה פעם אחת,

ואוכלים את המוציא הזה. כל ארוחת זה ברכת מזון?

לסתומה שכן, כן. רוב כתב את זה, כן. כל ארוחת.

ומלח? כן. אתה יכול לתת את הפיתה או הצלט?

אם יש לך בתוך הפיתה את המלח ואת הזה, אז אין בעיה.

פה מדובר כנראה שהוא בא לאיזה סעודה.

סעודה. זה סוג של מלח. כן.

אבל לא, פה דווקא טבילה.

מלח דווקא.

אתם יודעים שמלח גם על השולחן. אם המלח של הזה נמצא כל על השולחן, אז פרנסתו של אדם גם מזומנת לו.

המלח לא נמצא על השולחן הזה.

ולמה מלח?

כי כתוב, על כל קורבנך תקריב מלח. השולחן זה כמו מזבח.

האוכל שלנו זה כמו קורבן.

ומלח צריך שיהיה על השולחן.

על כל קורבנך תקריב מלח. לכן מאוד חשוב הדבר הזה.

אז זה אדם ממלא פיס ולא זוכה.

אבל יש לנו פה פיס בחינם.

אני בכלל לא מכניס מאחורי.

כן,

בעזרת השם.

כן.

יפה. ואחר כך פחות תעבוד.

יהיה לך הכל בקלות בעזרת השם.

וצריך להישב בכבוד על השולחן. בוא נסיים.

וצריך להישב בכבוד על השולחן.

כי על שולחן המלך הוא אוכל.

זה מזבח של הקדוש ברוך הוא. והוא בכבודו בעצמו משתתף איתך פה. אתה יושב עם הרגליים על השולחן.

הוא יושב ככה לא יפה מול השולחן.

וידוע מעשה הרב רבי ישראל נג'ארה.

זה בעל המחבר כמדומני של הלכה דודי, לא?

זה רבי ישראל... דודי זה... לא, לא. רבי שלמה, נכון, אל קבץ.

לא, לא.

זה רבי ישראל נג'ארה, משהו אחר, גם חיבר איזה פיוט.

לך, אלי, תשוקתי?

לא, לא. אה, לא זוכר. טוב, בקיצור, הוא חיבר גם פיוט, אני זוכר אותו.

רבי ישראל נג'ארה, בזמן האריזל,

שהיה משורר על שולחנו של האריזל בקולנעים. הוא היה פייטן של האריזל הקדוש.

והיו מתקבצים מלאכי השרת

כבזמותי חתן וכלה. כמו שיש אורחים שבאים לחתן וכלה, ככה מתקבצים מתחת לחופה.

ככה היו מלא מלאכים באים להתקבץ לשמוע את השירים שלו על הסעודה של השולחן של האריזל.

ככה היו מגולות מפני החום

ונפל כל מן השמיים,

בירכו לכם מאצל האיש הזה שממעט לכבוד שמיים.

ככה הוא הראה את השרוולים כי היה לו חם.

היה לו חם. מלאכים פה נמצאים. אש!

היה לו חם. הוא הראה את השרוולים.

מהשם יצא קול, תברכו, תברכו, אל תהיו שם, עולם הוא לא ממעט בכבוד שמיים, איך הוא יושב על השולחן ככה?

אז כל שכן לשבת עם גופיה מול שולחן.

שאינו יושב בכבוד על השולחן אשר לפני הקדוש ברוך הוא, ושברוך הוא עכשיו פה, ואתה ככה?

הוא היה צדיק גדול, לא מדובר פה בסתם אדם.

אוי ואבוי, חולצה קצרה, בעיה.

עכשיו אני מבין מה רב חיים קנייבסקי אומר, אתה בא אליו עם חולצה קצרה,

באתי אליו עם איזה אחד, רצה להתחתן, אמרתי שיקבל ברכה מרבחיים.

אז נכנסתי, אז הוא אמר לי,

שיהיה לו כסף לקנות חולצה ארוכה,

בעזרת השם הוא גם יתחתן.

זאת אומרת, אין לך כסף לקנות חולצה ארוכה,

אמרתי לו, אתה בא עם חולצה קצרה, אז איך אתה רוצה להתחתן?

תקנה חולצה ארוכה, אז תוכל להתחתן. שיהיה לך כסף לקנות חולצה ארוכה, אז תתחתן.

מה?

זה גם עבודה ספציפית, רק כנגברת. לא, זה משהו אחר, פה כבר עבודה זה משהו, אבל.

אבל לא שהוא, אתם יודעים, אדם שהולך עם גופייה ככה ברחוב,

הוא פסול לעדות אחד כזה.

אי אפשר לקחת אותו עד לחופה וקידושין, אפילו שהוא אוכל רק הכשר טוב.

אי אפשר, הוא פסול לעדות, לא אוכלים, או אדם שאוכל ברחוב ככה.

פסול לעדות, אחד כזה אי אפשר לקחת אותו.

לשחק בקובייה,

כן?

הימורים וכל הדברים האלה, פסול לעדות, אי אפשר לקחת אותו לקדש בחופה,

לקחת אותו שיהיה עד בחופה, זה לא פשוט הדבר הזה.

הם לוקחים, יאללה, הרב מקדש, זה רואה, יש לו כיפה שחורה על הבובו, אתה תהיה עד. מי זה, מה זה, איך זה, לא חקר, לא בדק, לא כלום, יאללה, עד. מה,

משפחה אולי,

אולי הוא מפריח יונים, אולי הוא משחק בקובייה,

אולי הוא אוכל בחוץ,

זה לא פשוט.

והרב הארי היה רואה מביתו את המראה הגדול הזה,

והאריז על רעה איזה מביתו, וגילה סודו לרב ישראל נג'רה, וחרת חרדה גדולה.

וקישט עצמו וישב בכבוד.

החזיר את העניבה, שם את החפתים,

סגר את החולצה בחזרה, וישב בכבוד, וחזר לשורר כבראשונה, וחזרו

מלאכי השרת להתקבץ שם כבתחילה.

לכן הירא דבר ה' כולו אומר כבוד,

וצריך להיזהר לאכול בדרך ארץ,

ולא כדרך הרעבתנים והגרגרנים שאמרו עליהם בזוהר הקדוש,

שהם מסטרדה עשו דכתיב בעלעיתני נא.

עשו לא חיכה, הוא ראה את המראה ככה, אני פותח כלפי יעקב, אה, תלעית.

ישפוך, אבל זה רותח, יא עיוני, חכה שיתקרעו. לא, לא, לא, אני רעב, תכניס, תכניס.

איפה הוא לא לעס?

זה נקרא גרגרנים ורעבתנים.

הוא אוכל ככה פלאפל

אצל תדמור שם בתל אביב.

מה אתה ככה יושב ברחובה שלי ואוכל ככה זה? עזוב את התולעים שאתה אוכל שם.

צריך לבדוק את הכל כמו שצריך לדעת מה זה פלאפל טוחנים את הכל הזה שהכל צריך לברך.

אי אפשר לברך לזה בורא פרי האדמה על החומוס הזה.

צריך לבדוק.

אולי זה גם בשרי בגלל התולעים.

צריך לבדוק את הכל בחומוס שאין תולעים. תראו כמה נגיעות יש בחומוס, תראו את הסרטונים של הרב דורפמן, אוי ואבוי, מפחיד.

אין דבר שאין בו נגיעות.

בין היחידים מלפפון.

שאפשר ככה לאכול בעיניים עצומות, כמובן אחרי שמקלפים והכול בודקים שאין לו סלמונלה שם, איך זה נקרא? זריקות שם,

שמצאו במלפפונים,

כל מיני מרעין בישין.

אז אם לא בדקת הכל כמו שצריך, איך אתה יכול לאכול ככה? ואנשים אוכלים, רואים,

יש כשרות. איך אמר אחד? הבבא סאלי פה, עובדיה זצל, כולם פה.

אז איך הוא אמר לו אותו רב? הוא אמר, תראה, אם אתה היית תלוי שם, והבבא סאלי היה מוכר לי את הפלאפל, הייתי קונה.

אבל בגלל שהבבבא סאלי שם ואתה פה, איך אני אעבור לקנות?

אי אפשר להאמין. זה לא אם הוא הולך עם ציצית,

או בדרך כלל מסיים את המשגיח שהוא ימכור.

הם רואים חרדים, הם אומרים, זה בסדר.

קודם כל, אצל החרדים צריך לבדוק.

הנה, העדה החרדית.

הם החרדים האמיתיים, אומרים, תבדקו אצלנו שם, לא לאכול עפות.

והם לפחות חרדים אמיתיים שהם מודים בזה.

יש כאלה גם אומרים, לא, הכל בסדר. סתם, סתם ממציאים עלינו שמורות.

סתם, סתם מדברים עלינו.

יש כאלה אפילו לא מודים.

דכתיב בעליתני נעם,

והוא נבזע ונמאס בעיני האלוקים. אז ברור, הוא שונא אחד כזה, שהאכילה שלו גסה.

שהוא, אכפת לו מהכרס שלו, לא אכפת לו מבורא עולם.

הוא מוסיף חס ושלום,

טומאה.

הוא לא מוסיף קדושה לעצמו באוכל הזה, זה נהפך לוחס ושלום לדברים, לדברים לא טובים.

משפיע עליו שלילי, בעבודת השם. קשה לעבוד את השם כמו שצריך. למה זה?

כי אתה לא מקפיד.

שזה השולחן אשר לפני השם. אתה לא מקפיד לעשות את זה כמו שצריך.

אז נקצר ונביא את הדברים פה,

או שנקרא עוד קטע ונמשיך את זה בשבוע הבא, כי זה ממש חשוב.

וכן צריך להיזהר להיות אוכל עשובה נפשו, ולא ימלא את קרסו לצבות בטן באכילה גסה.

אדם אוכל אוכל, כבר זה אוננו. לא.

תאכל מעט,

תהיה רגוע.

כי שם הרגיעה רשעה, כי כל ההולך על גחון בונה מחון ליצע הרעש. הוא אוכל יותר מדי גשמי, גשמי, גשמי, גשמי, גשמי.

הוא נותן חלק ליצע הרעי יותר מהקדושה אצלו.

תראה כמה הכנסת לבטן.

כמה תורה הכנסת, קצת.

כמה גשמי הכנסת, המון.

שכן כתבו המקובלים שכל מה שמוסיף בחול יותר על כדי סובעו מוסיף כוח לסדרה אחרה,

הוא מחזק את יצרו שהתגבר עליו.

אחר כך למה יצר מתגבר עליי כל כך בקלות? אה, אני נופל. למה אתה נופל?

כי אתה מחזק אותו, אתה נותן לו סנדוויצ'ים יותר.

קונה לו עם טונה, עם סביח, עם זה, שם לו שמה. הוא מתחזק, מה אתה חושב?

ומה גם המרבה בסעודות הרשות ושמחת מיעוט מוסיפין כוח גדול בסדרה אחרש מקושי. שכמו שהמצווה מעלה,

הוא מוסיפה כוח בפמליה של מעלה בהיות נעשית ברבים.

אותו דבר אם היא לא נעשית ברבים כמצווה,

אלא לדבר האווירה, הוא מוסיף כוח לצד השני.

או לפה או לפה, זה עם אוזניים.

וכבר כתבו חכמי המוסר שהאוכל יותר מכדי סיפוקו,

כמה רעות עושה.

אדם שאוכל יותר מדי ממה שהוא לא צריך לאכול, הוא עושה לעצמו רעות. מה הרעות? א',

שעובר על בל תשחית. מי הסכים לך לאכול כל כך הרבה?

אתה סתם משחית את זה. אתה אוכל עוד רגע, תקי.

למה אתה אוכל הרבה?

ועוד שמאבד זמן האכילה וזמן היציאה.

אחר כך הוא יצטרך מחילה בעקבותכם לשבת הרבה בבית הכיסא.

זה לא זמן, זה לא ביטול תורה.

שאתה יושב הרבה זמן שם בגלל שאכלת כמה סירים.

אותו דבר גם זמן האכילה, שלוש שעות סעודה,

רבע שעה הוא מקדיש לתורה.

מה?

יתבעו אותך על הזמן הזה. חפצך אמרנו בכל מקור, בקיר בבית היה לו שעון. למה?

כל דקה חבל על הזמן,

שלא יפספס.

ואם יתקלקל להאיץ תומכה ויהיה טרוד,

הרי שלושה זמנים.

אז כן, יהיו לו שם קלקולים ופה ושם ושלשולים ועקאות והכול, בכלל לא.

ואם יחלה וימות מזה, כמה אנשים מתים מזה?

כל המחלות והכול?

קולוסטרול, לחץ דם וסוכר?

הרי זה מתחייב בנפשו. ידעו מאותו בשמיים שהוא אשם בזה.

שהוא ידע שאסור לו והוא אכל דווקא.

למה אתה לא שומר עליו? ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. זה לא רק למעבר חצייה.

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. כל דבר שאתם צריך לשמר את גופו.

כמה אדם שמר את גופו?

לכן שומר נפשו ירחק מאכילה ושתייה מרובה ולא יאכל, אלא כשירעב. אתה רעב? תאכל.

אני לא אגיד אני רעב בפסיכולוגי, זה הרבה פסיכולוגי.

אני רעב, אני רעב. אתה לא רעב עכשיו.

לא, לא, אני רעב.

ולא יאכל עד שיסבע לגמרי, אלא פחות מעט. ישיר מקום.

למה שלא יקיא.

כתב הראב״ד

שהמושך ידו מהמאכל שערב לחיקו, הרי זה בשבילו לכפרת עוונות.

בא לי עכשיו את הבגט טוסט הזה, בהכשר טוב הזה, לא, לא אוכל, לא אוכל.

כפרת עוונות, וכפר על העוונות שלו.

וחשוב לו כאילו יתענעו כמזבח כפרה.

והרי זה פיקח שאוכל לשובה נפשו, וחשוב כאילו יתענע.

והאוכל לשם שמיים לא ילך אחר הערב לחיך ומזיק לגוף.

אני אף פעם לא הבנתי, אבל יש הכשרים מסוימים

שאצלם המוצר חייב,

על פי תקנון ההכשר להיות לא טעים.

זה נשמע קצת הזוי.

אם זה טעים, הם לא נותנים הכשר.

אם זה לא טעים, הם נותנים הכשר.

פעם טעמתם מרציפן?

יש כזה מרציפן כזה, זה כמו אוכלה כזה.

תביא, זה לילד, הוא לא, אחרי שנייה, יותר מדי מתוק לו, זרוק את זה.

על כזה דבר אין הכשר כל כך, אה, זה,

מדוקדק ומוקפד.

אבל עד שאתה מוצא כזה דבר עם הכשר טוב,

ויש לו הכשר טוב, אתה לא אוהב לאכול את זה.

למה ההכשר הזה מקפיד שזה לא יהיה כל כך טעים?

כל המעדנים שאתה רואה טעים, וזה, וזה,

תדע שהכשר שלהם שם חצי.

זה משהו לא טוב.

או שזה כל מיני חברות כאלה ואחרות,

או כל מיני דברים וחומרים והכול, ועושים לך את זה כאילו זה טעים, כאילו זה.

והרי זה פיקח שאוכל עשובה נפשו, וחשוב כאילו את עניו, ואוכל לשם שהאם לא יהיה לככר הערב. אז לא אוהבים מה שערב לי,

לכך, כי זה מזיק לגוף.

אם זה יותר מדי טעים לך,

ניתן לך שזה סימן שזה מזיק לגוף הדבר הזה,

כמו סוכר.

אוכל, אוכל, זה מתוק, מתוק, ומצד שני זה מזיק לגוף, סכרת וזה פה.

אלא אחר המועיל לגוף,

אף על פי שאינו כל כך ערב לחיכור ביותר, צריך להיזהר משתייה מרובה.

מה זה שתייה? מרובנאי? אלכוהול.

יום חמישי היום.

ואנשים הולכים לכל מיני זה, מקומות, ושם מרביצים גם על זה. ברוך השם, עכשיו משטרת התנועה עובדת שעות נוספות,

וגם מעלים את הרף של הדוחות, גם לטלפונים וגם לזה.

אבל צריך להקפיד על הדבר הזה. הילד יוצא לאיזה מקום, לא יודע אם בכלל מותר לצאת למקום כזה בכלל.

אבל נגיד שהוא הולך עם החבר'ה

למקום כשר, נגיד,

הם עושים בבית ככה מפגש עם שיעור והכול, והם שותים שם כל מיני משקאות זה. גם אתה צריך להיזהר בדבר הזה,

זה יכול לפגוע בכבד. כלומר, זה אדם מת.

שמה?

כי אש היא עד אבדון תאכל,

ועצומים כל הרוגיה.

רבים שתו שוד. עכשיו, גם לא לשתות זה גם בעיה.

זאת אומרת, אדם צריך לשתות הרי כל הזמן מים.

הרמב״ם כותב על הבוקר,

כשאדם יקום,

כוס מים מחר תשתה.

שתי תמרים, בדוקים מתונאים יאכל, זה מחזק את גופו של האדם.

פת לחם בבוקר.

דברים שאדם חייב לעשות כל יום.

כמה אדם מקפיד על זה?

אז אם אדם לא שותה כל היומיים, הוא יכול להתייבש.

הוא יכול להתייבש. הוא מסכן את הנפש שלו.

וביכול בימים עכשיו, כשהם משחקים פעם חם, פעם קם.

ושבר, שוד ושבר בגבולם, רע להם ורע לעולם, וכבר חז'ל הפליגו בגנותם של השתיינים.

ובפרט תלמיד חכם.

הוא יושב באיזה מקום, שהוא מרביץ ככה, ומדבר שטויות.

מסתכלים עליו, זה חילול השם.

אני זוכר את זה בשנה הראשונה שהתחתנתי.

אשר הברכות יצא לי בפורים. דרך אגב, היה לי יום הולדת השבוע.

תודה רבה.

אז אשר הברכות, החתונה שלי הייתה,

כן, בדיוק גם באזור של היום הולדת של אשר הברכות היה.

והייתי אצל גיסי בירושלים מאשר הברכות שם, והיה שושן פורים אצל הירושלמים.

ראיתי ממש אברך תלמיד חכם, שהוא היה ככה ממש שיכור עד כדי שהוא נפל לרצפה.

היה הולך עם אשתו ברחוב, נפל לרצפה, והיא מהבושה הייתה מתביישת מחליפה צבעים כל רגע.

שהוא הולך ככה שיכור ונופל כל רגע, והיא מרימה אותו, ומקיא, ומלוכלך, כולו וזה.

זה, אין מצווה כזו להשתכר בפורים. זה לא מה שחכמים כתבו לנו.

חייב הניש תלבסו מאד אלא ידע בן ארור אמן לברוך מרדכי, ילך לישון בזה, אבל לא יקיא ברחובות,

וישתוהל וידבר שטויות או חשפנו וכאלו, או יבוא לידי ניאוף ועבירה.

זה דברים שעליהם הכתוב לא דיבר.

ולכן אדם שעושה כזה דבר, בפרט תלמיד חכם,

חילול השם נורא שאין כמוהו.

אין כפרה לדבר הזה חילול השם.

עד יום מותו,

מה יעשה?

ולכן יגדל הכאב אם ישתה ויצא מן השורה בין עמי הארץ. במיוחד שיושב בין החבר'ה, אה?

רוצה עוד מהחבר'ה להיות כמה הם שותה איתם, שמחיה.

אוי ואבוי. כי שם שמיים מתחלל על עדו, איך אתה יושב עם אנשים כאלה?

ואשרי משכיל יכלכל דבריו במשפט.

ומסיים, וכתיב במשלז ושמת סכין באלוהיך עם בעל נפש אותה.

אומר שלמה המלך במשלי, אם אתה גבר,

שים סכין בלוע שלך, שלא תכניס שום דבר לפה שלך, אני אראה אותך.

לא שתיקח סכין, תכניס עכשיו בגרון.

אלא כמובן אני רואה אותך מתגבר על המידות שלך, תענית ארבעים תעשה.

ארבעים יום תענית, מהבוקר עד הערב לא לאכול.

שלושה ימים רצופים תענית אראה אותך, גבר, אה?

תגבר, יאללה, בבקשה.

הנה, אנשים עשו את זה.

אנשים עשו את זה.

נשים עשו את זה אפילו, השתבחנו. נשים, נשים. תראה מה זה כוח הקבלן. נשים עשו שלוש יום, נכון?

שלוש יום, ארבעים יום תענית.

איך אפשר?

ארבעים יום?

לא לאכול ארבעים יום? לא, מהבוקר עד הערב.

מהבוקר עד הערב, בערב אתה אוכל ארוחה קלה, חלבית.

לא סטייקים, חלבית, אי אפשר לאכול. יש לי בעיה איתי, אני קם באמצע הלילה,

אם אני אוכל 2-4 עוגיות,

אני לא יכול לחזור לישון, לישון. כי אני קם, שותה, אוכל גם עוגיות, אוהב לישון. כמה פעמים נהיה גבוהות.

נשמע לקום, שים ליד המיטה.

מה? לא, זה בדיוק בדלפק, אני לא הולך לישון.

אה.

זה מוכן.

אז אתה צריך כל פעם, אתה צריך כל פעם ליטול ידיים.

אתה צריך ליטול ידיים כל פעם. אני לא שותף ידיים.

מה עכשיו אני אקח? מה אני אוהב לישון? מה אני אעשה? אני מטילת ידיים? אתה ישן ועוד פעם, הנשמה עולה ויורדת. אני קם, מתפנה, עושה יצהר, ופלוגי. אה, זה מה שאולי.

לא, לא נטילת ידיים של הזאב. הוא עושה אשר יצהר. בסדר, שותף ידיים. בסדר, נורא לך.

טוב.

ומה מאוד צריך להיזהר מכל נדנוד איסור התלוי באכילה כי נמצא הגוף גדל באיסור ואשמה הנפש ההיא מרעה אל רעה יצא כי טומעתה בשוליה ולא תוכל להשיג אורחות חיים נהירה ולהווה את השם הנכבד לנורא ולעובדו עבודה שלמה ולכן צריך להיות זריז

וזהיר לעמוד על השוחטים

שיהיו עמונים ובקיאים ויראי השם מרובים. יש כזה דבר היום? קשה למצוא.

ויזרז את בני ביתו שיבדקו יפה עד מקום שידם הגעת על איסור תולעת.

ולא יאכל פרי שגדלים בו תולעים עד שיחתכנו תחילה ויבדקנו.

בורא פרי,

מה בורא פרי? תבדוק, בדקת שאין תולעים?

שלא עשו שם איזה מחילה?

ולא ביקשו מחילה?

ולא יאכל פרי שגדל בו תולעים מצ'יחתכן ויבדקנו תחילה. וצריך להיזהר הרבה מתערובת יטושים ופררושים ומיני שרצים דקים הנופלים במאכלים בימות הקיץ, גם בלא דעת. הוא יושב בגינת הבוסתן שלו שם, ויש מלא עצים, ונופלים שם כל מיני חרבשים

לתוך המרק שלו, והוא שותה את הכל בפנים.

וצריך להיות, מרק עף זה נקרא,

לא מרק עוף.

וצריך להיות בקיא בדיני יינות ומאכלים במגען של עכו'ם.

פתח את העין הזה, מחלל שבת, גוי והכול, מבושל, לא מבושל.

ונעלם מן העין, עכשיו הביאו לו שם איזה זה. אתה יודע מאיפה זה? הוודקה, רובע השבעייסים והכול.

צריך לבדוק אותם. זה מיוצר בחביות מיושנות של יין,

יין של גויים שם.

זה בעיה, כל הדברים האלה. יש כל מיני כשרויות, יש זה, לבדוק את זה, יש מומחים בדבר.

ומה טוב ומה נעים להתנהג בפרישות ולברוח מאה שערים של היתר, כדי להיכנס בשער אחד של איסור.

מאה שערים של היתר תברח,

תחפש את עצמך כדי להיכנס בשער אחד של איסור.

כי עמל אדם לפיהו, הכל תלוי בפה של האדם.

כל העמל שהאדם בא לעולם הזה, החפץ חיים כותב,

אמר את זה הרב כמה פעמים, שבאחרית הימים,

איך יהיה הבירור שידעו מי זה טוב,

מי זה לא טוב, איך המשיח יזהה?

מה?

אז כתוב שם, ויריחהו,

ויראת השם. המשיח יעשה,

שחתא אחת תיקח, זה לא ירא שמים.

זה ערב שמים.

זה עובד השם אמיתי.

ממה זה?

בטח יעשו, ידברו, אה? אז יוצא הבל לפה.

ברגע שאדם הכניס כל מיני מאכלים ודברים לא טובים לפה שלו, אז יש ריח לא טוב של ה...

אז הוא מריח ככה. לא הכוונה מדיבור. גם מדיבור לא טוב.

גם מדיבור לא טוב, אבל החפץ חיים כותב שבאחרית הימים,

איך אדם יימדד ביראת שמים שלו על פי האכילה.

איך אמר הרב, יש אנשים שבטנם אלוהיהם.

הבטן שלו זה האלוקים שלו.

הוא לא יכול בלי הבטן.

מה, תגידו, לא טוב?

אשתי דיברה עם איזה אחת, הוא אומר, מה, אנחנו רק אוכלים את ההפשר של הרב פלוני.

זה הכי טוב בשוק, וזה באמת הכי גרוע בשוק.

אני אוכל את ההפקעות, אתה הכי גרוע.

היום הייתי בסופר.

אז מי עובד שם בזה של הבשר והעופות? לא תאמינו.

ערבי.

סופר חרדי, ערבי עובד שם בזה של הבשר והעופות.

הוא אומר, ברם גרוע, זעזול, 18 שיקל,

העצם הזה ככה, הוא ככה, זה ככה.

הם האנשים שם עומדים בתור וקונים אותם מי זה, מה זה, איך זה.

מה, אתה אוכל ניירות?

מה אתה אוכל? אה, יש לו הכשר, זה בסדר, אני אוכל ניירות. אז הנה חותם, מת, תחתום ותאכל כולם ניירות וחותמות.

אם אתה לא... עזוב את הערבי, זה בעיה לפני הערבי, לא ערבי. עזוב, ערבי זה בסדר עוד.

הבעיה לפני הערבי.

יש כאלה ערבים דוגרים, הוא אומר לך, תשמע, זה מהשטחים.

אני אגיד לך את האמת, זה עשינו ככה, זה.

לא מדבר על זה שמכניסים מכל מיני דברים. אתה יודע מאיפה זה בא, מה זה בא, ראית בעיניים שלך?

אבותיכם ואבותינו היו מקפידים לאכול שחיטה פרטית בבית, שחטו כבש בפסח הזה,

הביאו שוחט, ירע שמים בודק, הכל מוזר וזה, ואז אוכלים את זה לפסח.

מה זה, היום זה ככה?

קונים חנות, סומכים על האור, סומכים על החותמת ההיא, נגמר.

השם ירחם.

אז זה הבירור בדור האחרון, זה בענייני אכילה ושתייה, שאנחנו נצטרך להזדק מהדבר. ושומר פיו ולשונו!

פיו, לא רשום מהלשון הקודם, שומר פיו,

את הפה שלו, ולשונו, מה קורה? שומר מצרות נפשו.

אחד שכזה, אגב, ברור למנוע אותו מכל מיני צרות צרורות.

נסיים פה, בעזרת השם, בשבוע הבא, נמשיך. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.

תודה רבה.