פרקי דרבי אליעזר - ה' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

טוב, השיעור בעזרת השם יהיה להצלחת יוחאי בן שרון ועדווה בת חיירונית לעילוי נשמת שלמה בן חזקיה, עובדיה בן שרה, מנשה בן דייזי,

סמרקן בת שרה, שרה פור זאדא בת חביב, לרפואת רבקה בת רוזה,

בריאות לעובר, לידה קלה,

גם לדייזי בת חביבה, לרפואת כל חולי עמו ישראל.

חודש טוב ומבורך.

כן, אנחנו נמצאים בחודש אדר ב',

משנכנס אדר מרבים בשמחה,

אנחנו חושבים שזו שמחה כפולה,

גם אדר א', גם אדר ב'.

דיברנו בשבוע שעבר על יונה הנביא,

לאחר מכן עסקנו בעניין

המינים הטהורים

להקרבה על גבי המזבח, מה סימניהם,

וכן על זה הדרך.

אנחנו בפרק יב', פרק דרבי אליעזר.

חיבה יתרה חיבב הקדוש ברוך הוא

לאדם הראשון שברעו ממקום טהור וקדוש,

ומאיזה מקום לקח

את עפרו? ממקום בית המקדש,

והכניסו לאפנדו, שנאמר,

וייקח אדוני אלוהים את האדם ויניחהו בגן העדן לעובדה ולשומרה.

גן עדן זה כמו הסלון,

קודש הקודשים של הקדוש ברוך הוא.

ומה עבודה בתוך גן עדן היה? הרי המלאכים היו משרתים אותו, אז איזה עבודה יש לאדם הראשון לעשות?

הוא היה עובד אדמה.

הוא היה רב נוח, כל היום יושב,

לא עושה שום דבר, כולם היו משרתים אותו, מגישים לו, מנפנפים לו, לא מנגל.

מנפנפים לו עם הזה באוויר, והכול, היה לו טוב.

שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן, צריך לזמור את הכרמים, לחרוש ולשדד את האדמה, או להמר או לקצור.

והלא כל האילונות שם צמחים עולים מאליהם.

שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן, אולי להשקוט את האילונות.

והלא נהר יוצא מעדן, וכשנאמר, ונהר יוצא מעדן להשקוט את הגן.

אז מה זה לעובדה ולשומרה?

מה הוא צריך לעבוד ולשמור שם?

אלא לעסוק

בדברי תורה ולשמור את דרך עץ החיים.

ואין עץ החיים אלא תורה,

שנאמר את חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר.

מי יותר מאושר, זהו שלומד תורה או זהו שתומך בתורה?

אה, מה אתם אומרים?

תומכיה.

ותומכיה.

כתוב ותומכיה מאושר.

לא לומד?

לכאורה,

ותומכיה מאושר. אומר הרב אבינשטיין, גם זה וגם זה.

אבל זה שלומד מעלתו כפולה ומכופלת מהתומך.

זה שתומך, יש לו מקום גבוה בגן עדן,

של התומכים, של התורמים.

הם מושיבים אותו במזרח,

ליד הראשי ישיבות.

אבל אלה שעוסקים בתורה, מאושר.

בסדר?

שמחים.

שנאמר אץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר. והיה מטייל האדם הראשון בגן עדן

כאחד ממלאכי השרת.

אמר הקב' ברוך הוא, אני יחיד בעולמי וזה יחיד בעולמו.

אני, אין פרייה ורבייה לפניי, וזה אין פרייה ורבייה לפניי.

שום דבר. אנחנו שנינו יחידים.

לאחר כן, אם אמרו הבריאות, הואיל ואין פרייה וברייה ורבייה הוא שבראנו,

לא טוב להיות האדם לבדו. יעשה לו עזב כנגדו, אז ישמר ברא את האדם.

ככה הקב' ברוך הוא העלה במחשבתו.

רבי יהודה אומר, אל תקריא כנגדו אלא לנגדו.

למה הוא ברא את האישה? שתהיה כל הזמן נגד הבעל.

איך אמר פה מקודם? פיקוד צפון.

פיקוד צפון מתקשר.

אם זכה, תהיה לו עזר, ואם לאו, לנגדו.

להילחם בו.

וכיוון ששמעה הארץ על הלשון הזה,

רעדה ורעשה. כבר הארץ התחילה לפחד, למה? עכשיו יריבו עליה?

מה קורה? כל הזמן נהיה מריבות עליה.

אמרה לפני ברא ריבון כל העולמים, אין לי כוח לזון צונו של אדם.

אמר לה הקדוש ברוך הוא, אני ועד נזון צונו של אדם, וחצו שניהם.

הלילה

לקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא זה שמחיה את כל הבריאה בלילה.

בסדר?

והיום לארץ.

הארץ זנה ומצמיחה והכול וזה ביום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? ברא שנת חיים.

ואדם שוכב וישן,

והוא מזונו ורפואתו.

אדם שלא ישן כמה ימים קורס,

נכון?

אז זה גם חלק מהמזון והרפואה של הגוף שלו,

מחדש את עצמו, אבל לא יותר מדי.

למה?

כי שינה יותר מדי זה,

אתם רואים את העמיתה?

אז לא כדאי לישון הרבה.

וחיים לו ומנוחה לו, שנאמר ישנתי, אז ינוח לי.

והקדוש ברוך הוא סומך את הארץ ומשקה אותה, והיא נותנת פירותיה ומזון לכל הבריאות.

אבל מזונותיו של אדם?

לא, יש קללה.

בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך.

הרס.

וכעס הקדוש ברוך הוא עליו שלא להכאיבו.

אז מה עשה לו? עשה לו הניתוח הראשון בעולם, זה היה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, לאדם הראשון.

הכירורג הראשון.

והעפיל עליו שנת תרדמה, וישן לו, ולקח עצם מעצמותיו ובשר מלבו,

ועשה עזר ועמידה כנגדו,

הקיץ משנתו וראה אותה שהיא עומדת לנגדו,

מיד חיבקה ונשקה.

ואמר ברוכה את להשם עצמך מעצמי,

ולך ראוי לקרוא אישה,

שנאמר עצם מעצמי ובשר מבשרי,

ולזאת יקרא אישה כמעיש לוקר אדום וכו'. עד שהיה לבדו נקרא שמו אדם.

רבי יהושע בן קרחה אומר, למה נקרא שמו אדם? על שם בשר ודם

נקרא שמו אדם.

ומשבנה לו עזר אישה, נקרא שמו איש

והיא אישה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

נתן שמו בין שניהם.

אם הולכים בדרכיו ושומרים מצוותיו,

הרי שמו נתון ביניהם ומציל אותם מכל צרה.

ואם לאו,

הרי אני נוטל את שמי ביניהם והם נעשים אש ואש, והאש אוכלת שנאמר כי אש היא עד אבדון תוכם.

זאת אומרת, אם ניקח את האותיות של איש,

א' בקצה, ימין, וש' בשמאל.

באמצע מה יש י' של הקדוש ברוך הוא? נוציא את זה החוצה.

אישה א', ש', ה'.

ניקח את ה' שלה, את האות השמאלית,

נעלה אותה למעלה.

מה אצלנו? י' ק'.

ונשאר לנו מה? א' וש', אש.

אז הוא אומר, אם איש ואישה זכו, שכינה שרויה ביניהם.

זאת אומרת, אם הם התנהגו אחד לשני כמו שצריך והכול והכול, אז אני משרה את שכינתי בהם, את ה' אצלו,

ואת ה' אצלה.

עכשיו, למה לא שם שלם? למה לא י' ק' ו' ק'?

למה רק י' ק'?

מאיפה הו' ק' נעלם?

אז כתוב, במלחמת עמלק,

אין הכיסא שלם עד שיבוא, עד שימחה שמו של עמלק.

כתוב, עד שיבוא אליהו וימחה שמו של עמלק.

זאת אומרת, מאז שעמלק קירר את האמבטיה הראשונה,

אחרי שהיא הייתה רותחת, הוא קפץ לזה בפנים וקירר אותה.

בהתחלה שרף לו קצת, אבל אחר כך הסתדר.

אה?

קיבל פה, שביעה שם, קביעה, אבל קירר את האמבטיה, ואז כל העמים באו להילחם עם עם ישראל.

כן, וכולי.

אז הוא קירר את האמבטיה הראשון, אמר הקדוש ברוך הוא, אני מוכן למחות את שמי,

את הו״ק הזה, עד שלא יימחה זרעו של עמלק.

לכן בכל דבר ודבר תמיד משתמשים בחצי משם הוויה,

יו״ק.

הו״ק לא משתמשים בו,

כי הקדוש ברוך הוא

בינתיים גנז אותו,

עד שימחה זרעו של עמלק.

אחרי זרעו של עמלק,

השתבח שמו ורועלה.

אז הוא יחזיר את זה.

אז ברגע שהם נעשים אוהבים זה לזה,

הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בהם. בזה יוד, בזה ה' ממילא זה נהיה איש ובזה נהיה אישה.

אבל אם לא,

אז זה נהיה עפור. מה, קדוש ברוך הוא? מסלק את השכינה מביניהם את היו״ד ממנו, את ה'י ממנה.

את החצי שם הוויה.

ממילא נהפך לאש ואש, אש אוכלת אש.

איזה אש אוכלת באש?

מה?

עורך דין מרוויח, זה התשובה.

בסדר?

זה אוכל את זה, והעורך דין מרוויח.

הלאה.

גם העורך דין זה אש,

שנאמר כי אש היא עד אבדון תאכל.

יפה.

עכשיו בואו נראה איך

היה החופה של האדם הראשון. טוב, עכשיו יש זוג.

מצאו חן אחד בעיני השני,

נתן לה מילות חיבה, השתבח שמו.

בבקשה.

עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן,

וכולם של אבנים טובות ומרגליות ושל זהב. לא כמו היום פרחים וחתיכת בד.

אבנים טובות מרגליות ושל זהב.

משהו משובח.

והלא לכל חתן אין עושים לו אלא חופה אחת.

מה הפרוטקציה שזה קיבל עשר?

הרי לכל חתן עושים אחד.

ולמלך עושים שלוש.

אז מה האדם הראשון שונה מכולם שהוא קיבל עשר?

פרוטקציה יותר מדי, אה?

ולמלך אין עושים לו שלוש חופות, אלא לחלוק כבוד לאדם הראשון עשה הקדוש ברוך הוא לו עשר חופות בגן עדן, שנאמר,

בעדן גן אלוהים הייתה כל אבן יקרה,

הרי אלו עשר חופות. זה פסוק ביחזקאל כ' ח', י״ג.

והיו המלאכים מתופפים בתופים ומרקדים כאן נקבות.

היה שם שמחה וששון, היו רוקדים לו,

היו מתופפים, השופרות,

עושים לו ככה.

לא הייתה תזמורת כמו היום, כל מיני תזמורות אסורות.

היה הכול כמו שצריך.

וגם שתי כלים, לא יותר משלושה כלים.

אחר בית המקדש.

כן, שנאמר, מלאכת תופייך ונקבייך בך.

וביום שנברא האדם הראשון, שנאמר, ביום הברכה קוננו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת,

בוא ונגמול חסד לאדם הראשון ולעוזרו.

מי זה עוזרו?

אשתו.

שעל מידת גמילות חסדים העולם עומד, ואנחנו דוגמה אישית צריכים לעשות גמילות חסדים.

אז הקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו עם המלאכים, עושים דוגמה של גמילות חסדים.

אמר הקדוש ברוך הוא חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות

שישראל עתידים להקריב לפניי אל גבי המזבח, שנאמר,

כחסד חפצתי ולא זבע.

גוש ברוך הוא אומר לנו, אם אתה רוצה להביא עכשיו עשרים כבשים,

שלושים פרים,

חמישים תרנגולים, יאללה, לשחוט לכבוד השם יתברך.

נדבה.

רוצה, יאללה.

גוש ברוך הוא לא חפץ בזה.

במה הקדוש ברוך הוא חפץ?

הקדוש ברוך הוא חפץ

במה הקדוש ברוך הוא חפץ?

בחסד.

תעשה מעשה אחד טוב.

תיקח סלי מזון, תחלק,

זה הקדוש ברוך הוא חפץ, יותר מ-20 פרים ו-30 עגלים וזה,

שתשחט ותעשה את זה. כן, מה שעושים פה בקהילות פסכולון.

יפה.

ונגמול חסד לאדם הראשון ולעוזרו, שעל ידי מידת גמילות חסדים העולם עומד.

אמר הקדוש ברוך הוא חפיבא, גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידים להקרים לפניה על גבל מזבח.

רק גמילות חסדים יותר חפיבם מזה,

שנאמר, כי חסד חפצי ולא זבח.

והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, שנאמר,

כי במלאכיו יצווה לך לשמורך בכל דרכיך,

ואין דרכיך אל ידי חתנים כחזן.

מה דרכו של חזן העומד ומברך את הקהלה בתוך חופתה?

כך הקדוש ברוך הוא עמד ובירך לאדם ולעוזרו, שנאמר ויברך אותם אלוקים.

אז זה כל הברכות שאנחנו קוראים להשאיר ברכות, זה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בירך את האדם הראשון.

בסדר?

הלאה.

פרק יג, הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים,

מה האדם ותדהו,

ובן אנוש ותחשבהו,

מה זה עושה לו יותר מדי חשבון,

דע? בשביל מה?

הרי סופו לעפר.

אדם להבל דמה אין על עפר משלו, אמר להם,

מה שאתם מקלסים אותי בעליונים,

הוא מייחד אותי בתחתונים.

מה שאתם משבחים לפניי פה, הוא משבח אותי למטה.

ולא עוד, אלא יכולים אתם לעמוד ולקרוא שמות לכל הבריאות.

אתם יכולים עכשיו לקרוא שמות לכל הבריאות. אז לא את השמות עוד, מי זה אריה, מי זה נמר, מי זה ג'ירפה, זברה, לא היה שמות.

בואו נראה אתכם אם אתם יכולים, כל המלאכים, תנסו לקרוא להם שמות.

אה?

מה אתה אומר?

הביאו את כל אפריקה לפניהם, לא מצליחים, עמדו ולא יכולו.

לא יכלו לקרוא לבהמות, לחיות, לזה שמות, כלום, לא יכלו.

מיד

עמד אדם הראשון וקרא שמות לכל הבריאות. זה כלב, למה?

יש לו כולו לב לבעלים שלו, תוך מגן עליו, זה רק מי שהוא מרים את היד, וואו, וואו, הוא ישר נובח זה.

היה שפן גרא, ארנבת, זה, ג'ירפה,

חתול, חמור, כל אחד נתן לו שם, אבל מה זה בול?

חבל על הזמן.

נגמר הסיפור.

מה?

פיל וקופים לא היה.

חיפשו פה איזה.

לא היו בכלל פיל וקופים? לא, עד אחרי, איך קוראים לו? זה, דור הפלגה.

אבל לא, אבל אמרתי אולי, כמו למשל, נגיד, חשבתי, היו קופים,

ועד, בדור הפלגה הוסיפו עוד סוג של קופים אחר, אני יודע.

לא יודע, לא היינו שם.

ויקרא האדם שמוד לכל הבהמה,

כי מכיוון שראו מלאכי השרת ככה, אמרו,

אם אין אנו באים בעצה על אדם שיחטא לפני בוראין, אנו יכולים לו.

אם אנחנו לא נטכס עצה כדי להחטיא אותו,

אכלנו אותה. המלאכים? המלאכים.

אבל אם הם אומרים את זה, זה אומר שיש להם עצר הרע, אבל למלאכים אין עצר הרע.

לא, זה לא בגלל את זה הרע. הם עכשיו מפחדים שהוא יהיה יותר מהם.

הם צודקים.

הם פחדו על המעמד שלהם.

גם אז היה עניין של תפקידים ומעמדים. זה לא קנאה?

זה הנה הקנאת אהבה והכבוד מוציאים אדם מן העולם. בואו נראה.

אבל מי נתן את הדיבור הזה הראשון?

והסכימו איתו כולם.

והיה סמאל,

סמ״מ אלף ל״מ, זה המלאך השולט.

שולט.

השר הגדול שבשמיים הוא היה.

וחיות ושרפים משש כנפיים הוא.

וסמאל משתים עשרה כנפיים.

כולם שש כנפיים, הוא יש לו שתים עשרה כנפיים.

זה משהו משהו מעופף.

לקח את הכת שלו וירד.

היה לו קבוצה שלו, ירד איתם למטה.

והם בחנו בריאה בריאה,

לדעת על מי להתלבש, כדי שהוא יעשה את החטא לאדם.

וראה כל הבריאות שברא הקדוש ברוך הוא, ולא מצא חכם להרע כמו הנחש.

עכשיו שנבין איך הייתה דמות הנחש בכלל. זה לא כמו שאמרים עוד היום, לפלף.

עושה טובה, אם זה הנקונדה, אז הוא קצת קרה, עושה לנו שרירים.

בואו תראו מה זה דמות של הנחש.

שנאמר, והנחש היה ערום, ערום מלשון חוכמה,

מכל חיית השדה, והיה דמותו של הנחש כמין גמל.

ועלה,

ורחב עליו מסמאל,

והייתה תורה שהיתה תקעת דורות קודם בריאת העולם, צווחת ואומרת, סמאל,

עכשיו נברא עולם ועד למרוד במקום?

אתה עכשיו רוצה למרוד בקדוש ברוך הוא? איך נברא עולם? עזוב אותו.

תן לו בשקט, תן לו לעולם להתקיים. מה עד עכשיו זה? לא שמע.

כעת במרום תמריט, תעלה למעלה בחזרה. מה אתה ירדת למטה?

ריבון העולמים תשחק לסוס ולרוחבו. הראש בור הוא כביכול שוחק לסוס ולרוחבו, לאותו סמאל,

שהוא רוכב כביכול על הנחש שהייתה דמותו כגמל, שתי דבשות והכל, נראה ככה בריא.

משל למה הדבר דומה? לאדם שיש בו רוח רעה.

וכל המעשים שהוא עושה, מדעתו הוא עושה.

נכון?

של מי?

שלו או של הרוח רעה?

לכאורה של העץ הרעה. וכל הדברים שהוא מדבר, מדעתו הוא מדבר.

והלא אינו עושה אלא מידת רוח רעה שיש עליו. הוא לא עושה מדעתו.

בעין מה שאנחנו נראה, אה, כן, מדעתו הוא נורמלי. לא.

אבל תסתכל על הבן אדם הזומנת על ידיים בבוקר,

טומאה שורה עליו, אני יודע, היה בכל מיני מקומות, נגע בכל מיני טומאות והכל וזה.

וכל הטומאות הללו משפיעים עליו.

אז זה לא הוא עושה מעצמו, אלא יש איזה יצר שמחטיא אותו לעשות.

ככה נחש כל מעשיו שעשה וכל דבריו שדיבר, לא דיבר ולא עשה,

אלא מדעתו של המלאך הזה, סמאל.

ועליו הכתוב אומר, ברעתו ידחה רשע.

משל למלך שנשא אישה והשליטה בכל מה שיש לו באבנים טהורות מרגליונתן, את הכספת בידיים.

ואמר לה,

כל מה שיש לי יהיה בידי חוץ מחבית זו שהיא מלאה עקרבים.

יש לי חבית אחת מלאה עקרבים, אני לא מוכן לתת לך את זה.

למה? החבית הזו זה החבית השולטת.

הכל אני נותן לך, כסף, זעם, מפתחות של הכספת, של רודשילד, הכל אני נותן לך.

אבל את החבית של העקרבים זה אצלי.

נכנס אצלה זקן אחד וביקש ממנה חומץ.

אמרה לה, מה המלך נוהג לך? מה המלך נתן לך?

נדוניה.

אמרה לו, כל מה שיש לו נתן בידי והניח בידי חוץ מחבית זו שהיא מלאה עקרבים.

אמר לה, ועלו כל קומיה של מלך הרי בחבית זו.

כל הגדולה שלו זה דווקא החבית הזו, על ידי החבית הזו ישלוט עלייך.

אחד, שתיים, שלוש, עשר, נפתח את החבית.

נגמר הסיפור.

ולא אמר לך כך, אלא שהוא מבקש תלישא אישה אחרת וניתנה לה.

כנראה שהוא מחפש אחת אחרת, מלכה אחרת, כדי לתת לה את החבית הזאת.

דרך אגב, אני חייכתי מקודם, ראיתם?

שחקתי.

למה שחקתי? כי נזכרתי אתמול שהרב אמר שהוא למד את כל המדרשים והכל עד כדי כך שהוא היה בקיא, ועם כל המשלים פה והכל,

אני מבין כמה דוגמאות, והרב מביא את הכל בשלוף.

חפץ חיים חיבר ספר שנקרא משל למה הדבר דומה, משלי החפץ חיים.

המגיד נידובנה וכו' וכו'.

יש גם משלים של הרב אמנון יצחק.

כל, אתה שואל אותו שאלה, הוא עונה לך בתשובה, במשל, בסיפור, בדוגמה.

זה אמנות,

זה לא פשוט.

כל זה על ידי התורה הקדושה של הרב למד, למד, למד, למד, והכניס

אל תוך ראשו,

והדברים הללו עכשיו משתמש בהם, יוצא.

אז הנה, זה עכשיו, כן, פה המדרש שכל פעם מביאים משל,

משל, משל, משל, דוגמאות.

אמר לה המלך,

אמר לאותו זקן התורה, כנראה שהוא רוצה לקרב אישה אחרת.

אומר רבותינו הקדושים, אומר אפיר כדאי רב אליעזר, אז מי זה האדם?

האדם זה אותו מלך, דוגמה של אותו מלך.

האישה הזו חווה.

הזקן,

ששאל חומץ זה הנחש.

הוא בא כביכול להחטיא,

ועליהם, הוא אומר, שם נפלו כל פועלי אבן.

דן נחש דין בינו לבין עצמו, ואמר.

עכשיו הנחש, אחרי שהוא קיבל את הזריקה של השיגעון,

עכשיו הוא מתחיל לעשות לומדס.

לומד.

כאילו שהוא לומד גמרא.

הוא מתפלפל עם עצמו.

מה הוא אומר?

אם אני אומר לאדם,

אם אני אגיד לו, בוא, תשמע, תאכל מעץ ידד, בטוח שהוא לא ישמע לי. למה הוא לא ישמע לי?

כי הוא יציר כפיו של בורא עולם.

זה לא סוג ב',

כמו חווה,

שהיא מה שנקרא פעולה שנייה. זו פעולה ראשונה, בכבודו בעצמו. בטוח שהוא לא ישמע לי, ישמע למי?

לבורא עולם.

חוץ מזה הוא שולט עליי.

הוא קרא לי את השם, אז למה שהוא ישמע לי?

בסדר?

שהאיש קשה לעולם להוציא מדעתו.

יש לאדם, לדוגמה, דעה. אתה הולך להתייעץ עם חבר שלך,

אתה אומר לו, מה אתה אומר ככה וככה? הוא אומר, לא, תעשה ככה. עזוב, אני לא שומע לך, אני עושה מה שאני חושב.

נכון, למה האיש קשה להוציא מדעתו?

אלא הריני אומר לאישה,

ולמה לאישה? כי דעתה קלה.

נשים, כתוב אמפתי.

אתה אומר לה משהו, נגמר הסיפור, קנית אותה. קצת עצובה, הביא לה זר פרחים, שוקולד בונבוניירה, נגמר הסיפור.

מילה טובה בבוגר, זה,

קנה אותה.

אז אותו אב המנחש אמר, האישה היא קלה דעת,

שאני יודע שהיא שומעת לי, שהנשים נשמעות לכל הבריות.

היא תשמע לכולם חוץ מבעלה.

תאמין לכולם חוץ מבעלה, זה טבע של האישה.

שנאמר,

פתאיו תובל יד עמא.

ככה שלמה המלך במשלי אומר על האישה.

היא פתית והיא לא יודעת מה.

אסור לקרוא את זה לאנשים.

מה? שלא ישמעו את זה.

הוא יערוך את זה שלא ישמעו את זה לאנשים.

כן, תעשה את זה בסרטון נפרד, נשלח רק לאנשים.

הלך הנחש ואמר לאישה אמת,

שאף אתם מצווים על פירות הים.

אני יודע שאתם מצווים בברות האילן.

אמרה לו, כן, ודאי, שנאמר הוא מפרי העץ אשר בתוך הגן.

מתוך דבריה מצא פתח להיכנס בו.

אמר לה, אין ציווי זה, זה סתם ציווי, זה עין הרע של בורא העולם כביכול חסר שלו.

בורא העולם כביכול הוא עין צרה, הוא לא רוצה שתאכלו מזה, תאכלו מזה, הוא עושה לכם סנקציות פה, אה?

שבשעה שאתם אוכלים ממנו תהיו כמו אלוהים, תהיו איזה טוב או רע.

תשמע לך, בגלל זה הוא לא רוצה שתאכלו, שלא תהיו כמוהו.

מה הוא עושה?

זאת אומרת, מה הוא עושה? בוראו עולמות,

מחריב עולמות.

זה הקב' ברוך הוא. כך אתם יכולים לברוא עולמות ולהחריב עולמות.

מה דעתך?

מה הוא ממית ומחיה אף אתם יכולים להמית ולהחיות?

שנאמר כי יודע אלוקים כי ביום אכולכם ממנו ולפקחו עיניכם?

ככה אמר לה הנחש.

הלך הנחש מה עשה ונגע באילן.

נתן לו צ'אפ חיים, הזנב.

צווח ואמר האילן לנחש, רשע, אל תיגע בי.

איך אתה נוגע בי?

שנאמר אל תבואני רגל גאווה ויד רשעים, אל תדינני.

פסוק בתהילים.

שם נפלו פה עליה ונלך הנחש ואמר לאישה, הנה, הנה, אני נגעתי באילן ולא מתי.

לא קרה לי שום דבר.

אף את הגיבו ולא תמותי.

למה?

על פי הגרסה של התורה, היא אמרה לו,

לא תאכלו ולא תיגעו בו, פן דמותון.

היא הוסיפה, רצתה להחמיר.

לפעמים להחמיר,

במקום שזה נגד רצון השם יתברך, זה לא טוב.

שזה במקום שרצון השם יתברך, שתחמיר מצויד.

הכי טוב שבעולם. לא להקל, אדרבה, בקדושה, בעניינים של זה. אבל פה, מה את מוסיפה?

אף את גאי בו ולא תמותי. הלכה האישה ונגעה באילן, יש גרסה שאומרות שהוא דחף אותה.

ורעתה מלאך המוות שבא לנגדה.

ואיש היא נגעה, היא רעתה מלאך המוות שבא לנגדה. עכשיו, מה נכנס לפסיכולוגיה בראש?

אמרה, אולי עכשיו אני מתה.

למה? מה קרה שאני אמות לבד, אה?

מה? אני? רק אני? לא, לא, לא מוכנה.

יאללה, בוא, אני אעשה אותו שותף איתי, שימות גם הוא.

אבל זה לפני שהיא יכלה? מה? זה לפני שהיא יכלה, רק נגעה בינתיים.

והקדוש ברוך הוא עושה לו אישה אחרת ונותנה לה אדם.

למה השולחן ארוך אמר, נושא אדם ארבע נשים?

שולחן ארוך.

פסק להלכה, היום בימינו לא עושים כזה דבר הזה, משום פריצות.

אבל השולחן ארוך פסק להלכה, נושא אדם ארבע נשים, והוא דאפשר למי גם בסיפוקה יהיו.

זאת אומרת, אדם יכול,

על פי דין עד השולחן ארוך, לישא ארבע נשים.

רק שאם אחד לא מסתדרים, אז אתה רוצה עוד שלוש?

איך תסתדר איתם?

אז היא פחדה, היא אמרה, אם עכשיו הוא יתחתה, אם עכשיו הוא יטעמו.

אז הוא ייקח, כנראה שהוא יברא לו אחת אחרת. למה קרה? לא, לא רוצה, לא רוצה.

אלא הריני גורמת לו שיאכל עימי.

אם נמות, שנינו נמות.

ואם נחיה, שנינו נחיה.

ולקחה ואכלה מפירות האילן, ונתנה מפירותיו גם לבעלה, שיאכל עימה.

שנאמר, ותיקח מפריו, ותאכל, ותיתן גם לאישה.

כיוון שאכל אדם מפירות האילן, נפקחה דעתו.

את עצמו ערער!

ואיך זה יכול להיות? אני נמצא בתוך, בקודש הקודשים וככה אני ערום.

ונתפקחו עיניו וכהו שיניו.

בסדר?

לפני כן לא היה בעיות של רופא שיניים בגן עדן.

הכל היה טבעי בלי תולעים, בלי כלום.

מאז שאכלו מעץ הדת,

נגזרה מיטה לעולם,

קהות השיניים,

פקיחת משקפיים, עדשות,

הכל נהרס.

מהו זה שהחלטני ושנתפקחו עיניי וכהו שיניי, אמר לה?

מה נתתי לאכול?

על דעתי, כשם שכהו שיניי,

כך יקהו שיני כל הדורות.

ככה הוא בירך,

אדם הראשון, את כל הדורות הלאה, כיוון שכהו שיניי.

בסגיא נאור.

כן, לא יפה להגיד מול המצלם הקללה.

אז הוא אמר, כיוון שכהו שיניי, ככה יקהו שיני כל הדורות.

בסדר? זהו הוא דאג לרופא שיניים.

בסדר? הלאה, פרק ארבע עשר.

יפה.

עשר ירידות ירד הקדוש ברוך הוא על הארץ, ואלו הן. עשר פעמים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד

על הארץ.

עשרה פעמים.

פעם הראשונה בגן עדן,

כשהקדוש ברוך הוא בא ושואל את האדם הראשון,

אייכה?

מה אומר לו? את קולך שמעתי מתהלך בגן ואירא כערום אנוכי ואיחווה.

מאיפה אתה יודע שאתה ערום?

מי אגיד לך כערומתה?

המין העץ.

מפה יצא המן.

המין המן. אתם יודעים שעשו פעם

תחרות

בין כמדומני לרב חיים קניאבסקי למחשב.

מי

יודע כמה פעמים כתוב

המן בכל התנ״ך?

נגיד רב חיים קניאבסקי אמר ארבעים פעם, ומחשב ארבעים ואחת פעם.

בדקו, בדקו, בדקו, בדקו פסוק. מצאו שהמחשב טעה.

במילה המין העץ, זה רשום גם המן העץ.

אז המחשב חשב שזה גם המן, הוא קרא את זה כארבעים ואחת, לדוגמה.

כן? ורב חיים אמר לו ארבעים.

אז אנחנו רואים שהמוח של האדם שיושב ועוסק בתורה, פי כמה יותר ממחשב.

בסדר? תלוי איך אדם מכניס בפנים, מה הוא מכניס בפנים.

אבל אם הוא יעמול והכול, זה יכול לעקוף את המחשב.

ישתבח שמו ברוך הולם.

הלאה.

מחשב לא יכול להבין דבר ודבר.

מה?

לא יודע, כנראה שתכנתו את זה בצורה כזו שכן.

זה, והוא בכל אופן נכשל.

הלאה.

אז אחת בגן עדן ואחת בדור הפלגה.

ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת בסיני ושתיים בנקרת הצור ושתיים באוהל מועד ואחת לעתיד לבוא.

אחת בגן עדן מנין שנאמר וישמעו את כל אדוני אלוהים מתהלך בגן לרוח היום.

וכתוב אחד אומר דודי ירד לגנו לערוגות הבושם.

ישב לו בדין אמת שופה צדק ואמת קרא לאדם ואמר לו, למה ברחת מפניי?

למה התחבאת?

אמר לפניו, שמעך שמעתי ורעדו עצמותיי.

פחדתי.

שלמע את קולך שמעתי בגן ואראה כי ערום אנוכי ואחווה. ואחווה מפועלי.

זאת אומרת מהקדוש ברוך הוא, מהמעסיק.

ואראה ממעשיי כי ערום אנוכי מציווי.

שנאמר כי ערום אנוכי, מה היה לבושו של אדם הראשון?

איזה מותג הוא היה לובש, אה?

איזה מותג היה בגן עדן?

היה קניון, לא?

איזה מותג היה שם?

עור של ציפורן

וענן כבוד מכוסה עליו.

שמעתם? היה לו גם בגד גשמי וגם בגד רוחני.

עור של ציפורן, כל הגוף מציפורן,

וענן כבוד שהיה מכוסה עליו.

כיוון שאכל מפירות האילן,

נפשט עור הציפורן מעליו,

וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו.

אז ברגע שהוא אכל, נשארו לו שאריות, זה הציפורניים שלנו.

נגמר, הכל נעלם, וגם נסתלק ענן הכבוד מעליו. שנאמר, ויאמר, מי יגיד לך גרום אמרת?

אמינא עץ אשר ציוותיך?

זאת אומרת שלא רק הוא חש את זה, אלא גם הרגיש את זה.

גם בגופו וגם בתחושה.

אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא,

זה כמו אדם חס ושלום שעושה עבירה.

אז מה הוא, בהתחלה זה טוב, היה הטעם טוב.

אבל אחרי כמה רגעים, יואו, איזו טעות עשיתי, למה עשיתי עבירה? עכשיו הורדתי את כל מה שעמלתי,

עלה על ההר גבוה, פתאום עכשיו הוא נפל, התגלגל את כל ההר בגלל העבירה.

ככה האדם הראשון הרגיש.

עד עכשיו הוא היה בקדושה,

בדבר גבוה, במעלה גבוהה, פתאום הכל ירד.

אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים, כשהייתי לבדי,

שמא חטאתי לך?

אמר אני, אני אשם?

כשהייתי לבד חטאתי לך, ריבונו של עולם? לא חטאתי לך.

אלא האישה

שהבאת אס לי ודיחה אותי מדבריך, ריבונו של עולם. אני לא אשם, זה היא, זה היא.

אה, הוא הפיל את האשמה עליה, הוא אמר, זה לא אני, זה היא.

ריבונו של עולם.

כן, הוא בא בטרוני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה אני אשם? זה לא אני, זה היא.

תראה, עד עכשיו היה בסדר, נכון?

רק הבאת עוד, תראה איזה בלאגן עשית לי.

שנאמר, האישה אשר נתת עימדי נתנה לי מן העץ והאוכל. יש פה פירוש באחד הספרים הקדושים.

מה זה היא נתנה לי מן העץ והאוכל?

כתוב שהוא לא רצה לאכול.

היא לקחה את, כמדומני זה הזוהר הקדוש, אולי מישהו אחר.

היא לקחה את הענף של העץ, הייתה מרביצה לו.

משם התחיל האלימות במשפחה.

נתנה לו מכות, אוכל!

מה, למה מה קרה שאני אמות לבד?

בסדר?

אז אם יש לאדם אישה כזאת, אז

שתדעו זה בסדר.

כן, כי זה מההיסטוריה גם.

הלאה.

שנאמר, היא נתנה לי מן העץ.

היא נתנה לי מן העץ, נתנה לי לטעום את העץ וגם,

תר דמשמע, גם באכילה, גם במכות.

ואוכל? לא היה לי ברירה, אכלתי.

אמר הקדוש ברוך הוא לחווה, עכשיו הוא פונה לחווה.

לא דייך שחטאת, אלא שהחטאת את האדם. לא מספיק, גם את

חטאת בעצמך, גם את החטאת?

איזו חוצפה כזאת.

אמרה לפניו, ריבונו שלא ילמא לי השם הנחש.

היא שיעה אני ואוכל.

הוא השיח את דעתי לחטוא לפניך.

והביא הקדוש ברוך הוא את שלושתם,

וגזר עליהם גזר דין מתשע קללות ומוות.

זאת אומרת, תשע קללות קיבלו,

מיתה, מוות, לשלושתם.

נחש, אדם וחווה.

רגע, רגע, רגע.

מה קורה עם זה שהחטיא את הנחש? למה אותו הקדוש ברוך הוא לא פונה אליו?

אה?

הרי מי החטיא את הנחש? סמאיל.

אז למה

הוא פונה לאדם הראשון, הוא שולח אותו לחווה. חווה שולחת לנחש. הנחש לאן היה צריך לשלוח?

סמ״ם. למה הוא לא שולח אותו לסמ״ם?

שאלה טובה, לא?

מה?

מה פתאום? עכשיו נפרעים האדם הזה.

אומר הפרק יד רבי אליעזר והפיל את סמאל ואת הכת שלו ממקום קדושתן מן השמיים. סמאל היה יושב בקבינט

של בורא עולם

קודם הפרגוד.

שם הוא היה יושב בתור נציג רע,

ועם שאר המלאכים, גבריאל, רפאל, כל המלאכים הטובים שיושבים, משארי דרגות.

והאלה של הקבינט, מה שנקרא,

של בורא עולם, הם יושבים ככה צמוד בורא עולם. אחד מהם היה סמאל.

המלאך המוות הזה, הוא היה שם יושב.

מאז סגוש ברוך הוא הפיל אותו ממדרגתו ממקום קדושתו מן השעים, הוא וכל הכת שלו.

למה?

אתם עשתם כזה דרר?

אז אין יותר עונש חמור מזה שהוא מרחיק אותו משם.

אז הרחיק אותו מלפניו.

הוריד אותו.

הוא כבר לא בקבינט, לא חבר הקבינט.

ומה עשה הקבינט?

וקצץ רגליו של הנחש.

על גחונך תלך, היה לו רגליים,

צורתו כמו גמל. וערערו מכל החיה ומכל הבהמה. הוא ערור מכל החיה ומכל הבהמה.

הוא פקד עליו שיהיה מפשיט את עורו פעם אחת לשבע שנים בצער גדול.

צער של הנחש הגדול שהוא פעם בשבע שנים חייב

להישאר בלי עור.

משיל את כל העור שלו מעליו.

לבדו, הוא עושה את זה לבד לעצמו.

תארו לכם מה זה, מקלפים,

פצע קדן גרה מגרדים, כבר צופחים, אה?

אדם צריך לקלף את כל העור שלו.

ויהיה סוחף במעב על הארץ.

כל הזמן הבטן שלו

על הארץ.

אבנים, סלעים, הכל תמיד משתפשף.

תמיד הוא סובל.

ומאכלו מתהפך במעב לעפר.

הוא אוכל תפוח,

בפנים, מרגיש גחלים.

אפר, הוא מרגיש.

אוכל זה, ככה. מה שהוא אוכל, אפר, אפר, אפר.

הוא מרורד פתנים, הוא מוות בפיו.

גם נתן לו מרירות,

שיהיה ממורמר.

תמיד הנחש כביכול הוא ממורמר, הוא ממקום למקום הולך.

מחפש לעצמו מה לעשות.

הוא מוות בפיו, את הרעל.

ונתן שנאה בינו לבין האישה,

כדי שלא ימשיך הקשר הזה.

שהוא קשר שעשה נזק לעולם. נתן ביניהם שנאה, נגמר.

שיהיו רוצצים את ראשו.

מי שרוצה להרוג נחש,

אם תחתו בגוף, ממשיך הלאה לחיות.

אתה רוצה להרוג אותו, רק בראש.

ואז שתרוג אותו בראש, נגמרה כל הרכבת.

לא יכולה לזוז.

נתן שנאה בינו? בינו לבין האישה.

הנחש למחסה או... לא, האישה, אשתו של אדם הראשון. חווה.

שיהיו רוצצים את ראשו.

מה?

כן.

שיהיו רוצצים את ראשו, ואחר כל אלה המוות.

ונתן לאישה תשע... כל אחת תשע קללות ומוות בסוף.

עכשיו לאישה.

ונתן לאישה תשע קללות ומוות. באמת זה שיעור קשה לנשים היום.

ונתן לאישה תשע קללות ומוות.

עינוי דם נידתה ודם בתוליה.

דם הבתולים זה עינוי.

דם נידתה זה גם עינוי.

ועינוי הריון הבטן,

גם שאישה בהריון זה צער, לא?

אמנם היא לא צריכה פיגומים

כדי להחזיק את הבטן שלה

בחודשים הגבוהים,

אבל זה צער מאוד גדול בשבילה.

ועינוי לידה,

וואה,

אתם יודעים מה זה לידה? כאילו עולה למעלה ויורדת בחזרה.

ועינוי גידול בנים,

צער גידול בנים.

זה רץ שמה, זה לא רוצה ללבוש פיג'מה, או זה, איזה סנדוויץ' שאתה רוצה לו, אני היום רוצה גרה.

לא, דווקא מה שאין בבית זה מה שהילד רוצה אותו יום.

זה בשביל צער גידול בנים. אין צער גידול בנות. תעשה שיעורים, לא, בנות בדרך כלל הן עוזרות לאמא.

תעשה שיעורים, לא, עכשיו אני רוצה להתקלח.

תעשה מקלח, יאללה, עכשיו אני רוצה לעשות שיעורים.

לא, עכשיו אני רוצה לשחק. זה צער גידול בנים.

וראשה מכוסה כאבל, צריכה לכסות את ראשה

ואינה מגלחת אותו אלא מזנות

בסדר? זה מצינו בפרשה של אותה גויה

שאם אתה מלקח אותה כי תצא למלחמה

והיית בשבייה וגילך את ראשה ועשתה את ציפורניה

מגלחת ראשה כדי שתתגנה עליו

בסדר? אותו דבר פה

אינה מגלחת אותו אלא מזנות

ורצה את אוזנה כעבד לעולם. הגילים?

מצד אחד זה הוצאה לבעל אבל מצד שני זה סימן שהיא עבד של הקדוש ברוך הוא לעולם וגם של בעלה

בסדר? אל תגידו לה את זה בבית, כן?

ורצה את אוזנה כעבד לעולם וכשפחה שהיא משרתת את בעלה אז אחד כנגד עבד אחד כנגד שפחה

שתי הגנים

ואינה נאמנת בעדות

לא יכולה להיות נאמנה בעדות

אי אפשר רק לקחת אותה, לצרף אותה לעוד עד אחד נוסף לחופה וקידושין.

בסדר?

ואחר כל אלה המוות,

זה הדבר האחרון המוות.

יפה, עכשיו אדם.

הוציא לאדם וגזר עליו תשע קללות ומוות

וקיצר כוחו בטומאת קרי, אדם חס שלום שמוציא זרע לבטלה,

נקצר כוחו, נקצרים ימיו.

וקיצר קומתו בטומאת תשמיש המיתה.

גם אדם שהוא מרווה בתשמיש המיתה, נחלש גופו.

זורע חיטים והיה קוצר קוצים.

קרה לו צער.

ומאכלו עשב הארץ כבהמה.

ולחמו, ירקות, כן.

ולחמו בדאגה.

אה, עד שאדם מביא את המשכורת לבית, איך יוצא להמיץ?

אה, כמה זה קשה.

ומזונו בזיע, כמה הוא מזיע.

ואחר כל אלה המוות.

זה יצא מה שנקרא בזול.

האדם.

אם אדם חטא,

עכשיו שואל הפרקת רבי אליעזר, מה אשם הארץ שנתעררה?

הרי גם הקדוש ברוך הוא, ארורה האדמה בעבורך. מה היא אשמה?

מסכנה.

מה היא קשורה לעסקה שהייתה פה?

הם אכלו הם זה, תקלל אותם. אז מה האדמה אשמה?

אלא

היא הייתה צריכה להגיד לקדוש ברוך הוא,

שלא הגידה המעשה.

לא אמרת לקדוש ברוך הוא המעשה.

הרי הוא יציר, ממך הוא נוצר.

למה לא באת ואמרת לקדוש ברוך הוא תראה ככה וככה, עד כמוסה?

כיוון שלא אמרת. לפיכך, גרוע נתערר, קילל אותה, נתעררה.

שבשעה שבני אדם חוטאים מעבירות חמורות,

הוא שולח מגפה לבני אדם.

מי שולח האדמה?

סלמונלה,

שפעת החזירים, שפעת העפות, מאיפה זה כל זה? מהאדמה לאדמה באה.

בסדר? כל מיני מיטות משונות וחוליים והכול, וזה מחלות, מהאדמה מגיע.

אתם לא עושים רצונו של השם יתברך? בבקשה.

ובשעה שבני אדם חוטאים מעבירות קלות,

הוא מכה את הפירות הארץ.

למה פירות לא נראים כל כך יפה?

לא נראים כל כך טוב? כי אפילו אם אדם עושה עבירה קלה, זה משפיע על פירות.

כי בעבור עוונות בני אדם,

שנאמר ארורה האדמה בעבורך, בכל מצב האדמה מקוללת בעבורך

לצורך שלך.

זאת אומרת, בשבילך.

זה לא סתם.

יפה.

פרק 15,

רבי אליעזר אומר, אני שמעתי באוזני ה' צבאות מדבר, ומה דיבר?

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע.

אמר הקדוש ברוך הוא, הרי שני דברים הללו נתתי להם לישראל,

אחד של טובה ואחד של רעה. של טובה היא של חיים,

ושל רעה היא של מוות. של טובה יש בה שני דרכים, אחד של צדקה ואחד של חסד.

ואליהו זכור לטוב, ממוצע ביניהם.

וכשיבוא אדם להיכנס,

אליהו מכריז ואומר,

שמה בגן עדן,

פיתחו שערים ויעבור גוי צדיק שומר אמונים.

אז אדם ששמר נאמנותו לה' יתברך,

עשה את רצון ה' יתברך בחירוף.

בגידוף נפשו, במסירות נפש.

אפילו שלעזרו וצחקו ואמרו שהכל טוב,

והכל בסדר, ועכשיו רוצים לתת בעדה החרדית זריקות,

בשוק.

עכשיו הם נותנים למטה, עכשיו ייתנו למעלה ואולי זה יהיה בסדר. אבל זה לא הכוונה של הבסדר,

המים הסכינים.

לא, הם צריכים לתת זריקות כאלה מסוימות.

המים הסכינים, גם זה לא בסדר.

טוב, הם חושבים שזה יהיה פתרון. בואו נראה.

יפה. וכשיבוא אליהו להיכנס,

האדם מכריז.

מה הוא מכריז?

פיתחו שערים ויבוא גוי צדיק, שומר אמונים. וזה נאמנות הקדוש ברוך הוא.

ושמואל הנביא עמד בין שני הדרכים הללו, ואמר באיזו דרך הלך?

אם הלך בשל חסד, של צדקה טובה היא ממנה.

ואם הלך בשל צדקה, של חסד טובה ממנה.

אלא מעיד אני עלי שמיים וארץ שאיני מניח את שניהם ואקחם לעצמי.

מה עשה שמואל הנביא לקח את שני הדרכים, גם צדקה וגם חסד.

אמר הקדוש ברוך הוא, שמואל,

הטובים הללו חייך אף אני נותן לך שלוש מתנות טובות.

ללמדך שכל מי שהוא רוצה ועושה צדקה וגמילות חסדים,

יורש שלושה מתנות טובות.

ואלו הן חיים,

זה לו אריכות ימים, צדקה,

בסדר? וכבוד.

לא הכוונה כבוד אסול, זה לא הכבוד.

אלא הכוונה שמכבדים אותו במובנים הטובים. מתי הכבוד של האדם האמיתי?

אתם יודעים מתי הכבוד של האדם האמיתי?

מתי הכבוד של האדם האמיתי?

אחרי המאה העשרים.

שכולם בעבודה, נראה מי יוצא עבודה בשביל לחלוק לו כבוד. זה הכבוד האמיתי.

אז רואים מי זה האדם ומה זה האדם.

שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.

האדם שרודף אחר צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד.

ושל רעה יש בה ארבעה פתחים

ועל כל פתח ופתח שבעה שומרים מלאכים יושבים ארבעה מבחוץ, שלוש מבפנים. למה שלא יברח?

תופסים אותו.

אלו שבחוץ, אלה רחמנים עוד, אבל אלו שבפנים, אכזרים הם.

וכשיבוא אדם להיכנס בפתח הראשון, מלאכים הרחמנים מקדמים אותו ואומרים לו, מה לך להיכנס בתוך האש הזאת, גיהנום?

אה?

מכירים את הבדיחה של הבחירות?

שאיזה אחד אמר, זה, אמרו לו, אתה צריך לבחור, יש לך או לפה או לשם.

אמרו, בסדר, אין בעיה. מה בעיה? הולך, עלה לגן עדן,

הסתכל,

הכניסו אותו לגן עדן, רואה שם כולם לפלפים.

חושבים ככה קצת ריח של זהב, המזגן בקושי עובד על 23,

מה, מה לי? ולפה ספרים ישנים קרואים, עזוב.

לא, לא בא לי, בוא נכנס לגן עדן, התחיל הטרנסים.

ואורות צבעונים, ופה, ופלאשים, והכול. וגיהנום, כן.

הוא עובר, הוא רואה חשיש, וזה, כל מיני חומרים, וזה.

אמר, וואלה, פה, הנה כל החברים מהשכונה, הכל הזה.

יאללה, בבקשה, אני רוצה לפה.

אמר לה, המלאך, בסדר, יאללה, תחתום בוכה, אתה, נכנס.

רק כשהוא נכנס, אומר הדי-ג'יי, רגע, רגע, חכה.

החלץ על הגבדו,

השולחן נעלם, כל החומרים האסורים זה, כי לא היו.

המסכים עלו הכול,

הוא רואה חושך, אש, אה, כולם צועקים, עשינו.

הוא אומר, מה קורה פה? אמרו לו, זה היה לפני הבחירות.

עכשיו עבר הבחירות, נגמר, נכנס.

כן.

אז זה אדם נכנס לשם, אומרים לו, מרחמים עליו המלאכים, הם יודעים מה הולך בפנים. הוא אומר לו, בשביל מה לך? לא טוב פה, עזוב, בואו.

אולי תבקש גלגול, משהו לחזור בחזרה בתור תפוח עץ, משהו, אני יודע מה.

בוא, תבקש, בתור דג.

מקדמים אותו, אומרים לו, מה לך להיכנס בתוך האש הזו? ומה לך להיכנס בתוך הרשעים והגחלים? שמע לנו, ושוב בתשובה, אם שמע להם, מותר.

ואם לאו, הרי אומרים להם, בהם אין חיים.

אין חיים.

בא להיכנס בפתח השני, אומרים לו, הרי נכנס לפתח הראשון, בשביל מה לך? אל תיכנס בפתח השני.

מיד המלאכים הרחמנים מקדמים אותו, ואומרים לו, מה לך להיות מרוחק מתורת האלוקים?

שיהיו קוראים אותך טמא,

הרי שם בשמיים צועקים, טמא, טמא, טמא.

עכשיו, זה לא נשמע רק פה, זה נשמע בכל העולמות, איפה תתחבא?

מה תשים, הטמא אוזניים?

מה תשים, ממה תברח?

צועקים, נגמר הסיפור, מה אדם יכול לעשות?

שום דבר. כולם רואים אותו, כל החברים, משפחה, כולם רואים מה עשית כל הרע הזה שלו.

סרט של החיים, כל החברים, הם עקרים וזה, כולם רואים.

ובורחים ממך, שמע לנו ושוב בתשובה.

אם שמע להם מוטה ואם לאו, הרי אומרים להם,

בהם אין חיים.

אין חיים.

בא להיכנס לפתח השלישי, אומרים לו, הרי נכנסת לפתח ראשון ושני, מה לך להיכנס לפתח השלישי?

מיד מהלכה הרחמים, מקדמים אותו, אומרים לו, מה לך להיות מחוק

מספר החיים? בשביל מה לך שתהיימחק מספר החיים? לא טוב לך.

שתהיה חקוק מהיותך מחוק? עדיף שיחקרו אותך

תחת כיסא הקרוב, בשביל מה לך עכשיו להיות מחוק?

שמע לנו ושוב בתשובה, אם שמע להם מוטה ואם לאו,

אוילו ולראשו.

בא להיכנס לפתח הרביעי, אומרים לו,

הרי נכנסת פתח שלישי, אל תיכנס לפתח רביעי.

מיד במלאכי הרחמים מקדמים אותו ואומרים לו, הרי נכנסת לכל הפתחים הללו,

ולא שמעת וישבת עד עתה.

הקדוש ברוך הוא מקבל השבים, עד עתה הקדוש ברוך הוא מוכל וסולח,

ואומר בכל יום שובו,

שנאמר שובו בנים שאוהבים ארפם ושבועותיכם,

אם שמע להם מוטע ואם לאו, אוי לו ולמזלו.

אוי לו ולמזלו. אמרו האכזרים, הואיל ולא שמע תצר רוחו.

שנאמר תצר רוחו,

ועליהם הכתוב אומר אין כל אלה יפעל אל פעמיים

וכן הוא קורא לאליעזר, אמר לו הקדוש ברוך הוא

הוא אתה עשית עצמך כחוט המשולש לשלושה הדברים הללו צדקה, חיים וחסד

חייך אף אני קורא עליך זה הפסוק תמים תהיה עם אדוני אלוהיך למועדם שיש פה את השלושה מידות הללו ממנו הוא נחשב כתמים לפני הקדוש ברוך הוא כן, נעבור לפה ליועץ

כן, כן, נעבור לפה ליועץ

כן, אז שבוע שעבר דיברנו על ענייני מאכלות האכילה ושתייה, המאכלות האסורות

אמרנו ששלמה מלך כתב משנה שהאדם מוטב שישים סכין בלוע שלו

אם הוא בעל נפש ולא יכניס לפיו דברים מפוקפקים או דברים שהם

ודאי

לא טובים

כן, אז בואו נראה וצריך להיזהר שלא להקפיד על בני ביתו על שום דבר והן בכלל בעניין האכילה אפילו הקדיחה תבשילו ולא עשתה אשר יכשר לו ולא יהיה רק שוגג כמזיד ואונס כרצון ולא יכעס עם אשתו ומשרתיו ואנשי ביתו

כי איש כמידתו מן השמיים דנים אותו

וכתיב כי אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד, מה אשיבנו?

העמק בזה ותעביר על מידותיך

אז היא שרפה לך את האוכל, מה קרה?

אז יצא לך חמין שרוף, מה לעשות?

אז מה יעזור עכשיו שתריב?

גם את הצלחת של השרוף לא תאכל

אז יאללה תוותר, תאכל שרוף והכל יהיה בסדר

מה לעשות?

תעביר על מידותיך כי יותר ממה שאשתך ומשרתיך חייבים בכבודיך ובעבודתך אתה חייב בכבוד

עבודת חונך?

אתה חייב בכבוד הקדוש ברוך הוא ואם אבא שברוך הוא עשה את זה

שתאכל בשבת חמין שרוף

סימן שזה מה שצריך להיות

אז תאכל בדאבון, מה אתה רוצה?

מה אתה מתלונן לקדוש ברוך הוא? כן

תגמור את הצלחת עד הסוף, זה הכוונה.

ותגיד לה, אני דווקא אוהב שרוף. או, יפה.

וצריך להיזהר

לומר דברי תורה על השולחן

אתם יודעים, יש פרק שירה

אתם מכירים מה זה נקרא פרק שירה? פרק שירה זה כל הבריאה כולה, שמיים, ארץ, חיות, הכל אומרים שירה, פסוק

להשם יתברך, משוררים לקדוש ברוך הוא שירה בכל יום

בזמן שעם ישראל ישנים

המלאכים משוררים שירה, מתי?

קודם עלות השחר, אבל כל הזמן הזה הבריאה אומרת שירה

בין לבין, זה שלושה

עם ישראל, הבריאה והמלאכים

מה הזבוב אומר?

מה הזבוב אומר?

מה הוא אומר?

חירור לחם.

מה? חירור לחם. זו זו. מה הוא אומר? זו זו. מה התרגום של הזו זו הזה?

של הבזז, זה לפעמים מעצבן. זו זו זו. מה הוא אומר?

שפת הזבובים, זה אומר, השרצים, כן, אז בואו נראה מה אומר.

אומר הפרק, שירה מה הזבוב אומר,

כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום.

זאת אומרת, הזבוב, מתי הוא בא?

מתי הוא בא?

מתי שיש אוכל.

למה?

הוא יודע באיזה בית אומרים דברי תורה, באיזה בית לא אומרים דברי תורה.

בבית שאומרים על השולחן דברי תורה אין זבובים.

האמת שאני לא זוכר מאות פעמים הייתי זבוב, הייתי זובב.

כנראה שאתה אומר דברי תורה כל הזמן.

או שיש לך כותל זבובים.

לא, לא, לא.

כן, או חלון רשת.

אבל תלכו שם על הפארקים, אה?

כמה זבובים יש?

למה זה כפול? זה גם נבלות וטרפות וגם אין דברי תורה.

שם עושים בלאגן.

הזבוב בא בכפול.

מביא את כל החבר'ה. יאללה, בואו, חבר'ה, בואו, עושים סוף שבוע.

כולם מהם עושים שם רעש. לפעמים זה מעצבן, עושה לו ככה.

הוא בא לך מפה, הוא בא לך משם, לפעמים הוא בא בתפילה.

אתה עושה לו ככה.

שלא ייכנס לפה.

אוי ואבוי. למה זה?

הוא רומז לאדם.

אתה אוכל עכשיו, מה זה שולחן? אמרנו מזבח.

ומלח, למה צריך שיהיה על השולחן? אמרנו בשיעור הקודם, על כל קורבנך תקריב מלח. האוכל שלנו זה כמו קורבן.

לכן אדם צריך לכוון, לברך, מילה במילה, טילת ידיים, והכל כמו קורבן. לקדש ולהכין את עצמו כדת וכדין.

כאילו שהוא מקריב קורבן בבית המקדש. בזמן שאין בית המקדש קיים, אז הוא נשלמה פרים שפתנו. מה שאנחנו עושים, כל הפעולות, זה כקורבן.

הזבוב בא ואומר לאדם, רגע, רגע, אתה לא אומר דברי התורה.

אתה לא משבח על הקדוש ברוך הוא, אני בא להגיד מה הוא אומר את הפסוק הזה, כל הבשר חציר.

מה שאתה אוכל כל הבשר זה כמו חציר, מה ההבדל בינך לבין הבהמה?

היא אוכלת חציר, אתה אוכל בשר, זה אותו דבר בעיני הקדוש ברוך הוא.

כל הבשר חציר,

וכל חסדו של הקדוש ברוך הוא, כל החסד שהוא נתן לך לאכול, פרנוסה, ברכה, הצלחה, בנים, אישה וכו',

קיציץ השדה. כמו שהשדה,

יש לו זכויות שהקדוש ברוך הוא נתן לו שהוא מצמיח אותו, אמרנו הרי,

ברור שותף,

עם האדמה, הרי חצי איור חצי איור חצי האדמה,

שהוא מצמיח, אותו דבר, ככה, הרדש ברור נתן לך,

זה בגדר של,

על איתהו לרשאב הימות.

נותן לו עכשיו, כדי להיפרא ממנו בעולם הבא. הוא רשאר, נותן לו, הכול טוב לו, יש לו מרצדס,

לו פה, יש לו שם, זה.

בעולם הבא, פשש... פצצות!

מימן הוא מקבל, פח, פח, פח, פח, פח, זה, זה, גהנום, ואש,

למה לא? למה? כדי להיפרע ממנו. אז הוא נותן לו טוב בעולם הזה, כדי להיפרע ממנו בעולם הבא.

אז כל הבשר חציר וכל חסדור שהוא נתן לך ריש ברוך הוא כעציץ השדה.

יבש חציר,

כשהחציר יבש, הבהמה תאכל אותו?

לא טעים, אה?

כשהאוכל מתקרר זה טעים?

יש מיוחדים כאלה שאוהבים אוכל קר.

אבל בדרך כלל אוהבים לאכול אוכל כמו שצריך. אה, פושער, אני יודע מה.

יבש חציר, אם החציר הזה יבש, בשביל הבהמה זה לא טעים.

נבל ציץ, העשבים הללו נבלו.

שום דבר, ודבר אלוקינו יקום. אבל הדברי תורה,

כשאתה אומר, בשולחן זה תמיד עומד לעולם. זאת אומרת, כשאתה אמרת חידוש עכשיו,

כתוב שבעים פנים לתורה.

כשאתה אמרת חידוש עכשיו, זה נכנס בתוך השכל.

אה? זה לא נכנס מפה, יצא משם.

כשאתה שומע, אולי זה, אם אתה רוצה להפנים את הדברים, להכניס את הדברים הזה, זה נכנס מפה ויישאר בפנים.

וכמובן שאתה צריך לסתום אוזן אחת, שלא יברח מהאוזן השנייה.

כי אם הוא מכניס לראש שלו כל מיני דברים לא טובים, של טינופת והכל וזה, אז זה חסלום יוצא מהצד השני, אין מקום לתורה. זה כמו עם כרטיס זיכרון.

אם אתה מעמיס אותו, עכשיו זה לא יכול לקלוט אותו, לא יכול לצלם, לא יכול לעבוד, לא יכול להכניס לתוכו. למה?

נכנס שם לשטויות.

אז אם אדם מכין את הכול, מוציא את הכול כמו שצריך, והכול טוב,

אז דברי התורה נכנס, נכנס, נכנס, זה נחקק שם בזיכרון שלו. ראינו רבי אליעזר הגדול,

מה היה? בור ועם הארץ.

בא, עולה לבית המדרש שם,

ובוכה, ורוצה ללמוד תורה, ועושה צומות, וטעניות, ואוכל עפר.

אוכל עפר, והקדוש ברוך הוא מחיה אותו, והכול בסדר, והכול כדי לעסוק בתורה, כדי ללמוד תורה.

אז אנחנו, שיש לנו הכול כמו שצריך,

והכול טוב, ומהיד לפה, מה שנקרא, רגוש ברוך הוא זאנו, מפרנס אותנו, והכול.

כמה אדם צריך להודות.

אז כל הבשר חציר, וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר, נבל ציץ.

אם אדם לא יברך על זה, ולא יגיד דברי תורה על השולחן, זה בגדר של כמו הבהמה, אותו דבר.

אבל דברי תורה הוא דבר אלוקנו יקום.

הדברי תורה תמיד הם יהיו בגדר של תקומה, בגדר של העלאה. לכן, אדם שלא אומר דברי תורה על השולחן,

בא זבוב לביקורת, להגיד את החידוש שלו.

ומה החידוש שלו? אמרנו, כל הבשר חציר, כל קסדו כציץ השדה,

אבש חציר נבל ציצו, וברא לו יוקי נעקוב.

אז הנה יש לכם וורד לשבת,

שתראו את הזבוב, רגע, רגע, אשתי נזכרתי עם מה הרב אמר בשיעור,

אני אגיד לך מה הזבוב אומר בבזז,

אני יודע, גם לחבר'ה בעבודה תגידו איזה חידוש יפה.

איזה זמן של רב.

כן.

אה, זה,

אז יש משטרת התנועה של הזבובים.

צריך להיזהר, כן.

וצריך להיזהר לומר דברי תורה על השולחן, ולא יעבור מקרוא, מקרא או משנה.

יש כאלה שמקפידים, הבן אישך הקדוש היה עושה סדר של משניות.

יש לנו בשבת, בסידורים האמיתיים, כן, לא הסידורים שלנו, שזה חצי אין שם בפנים כלום.

יש את הסידורים של עוד יוסף חי וכל זה, שם יש משניות לשבת. גם בסידורים של ימינו היום יש קצת.

פה ושם זייפו, אבל אם תראו את הסידורים העבים של פעם, וזה, שם, בית דוד ושלמה, עוד יוסף חי והכל, וזה, שם יש כל סעודה,

גם בן איש חי מביא באחד הספרים שלו, לא זכור לי כרגע את השם,

אז הוא מביא שם,

שכל סעודה וסעודה יעשה לעצמו סדר של לימוד משניות.

כי הרי זה שהוא מסיים את כל השס

בתוך תקופה,

זה בפרק זמן מסוים, אותו אב בשבת,

משניות שבת, אז צריך לחזור. אם אדם לא ישנן את המשניות שבת בסעודת שבת,

אז איך ידע?

הרי המשנה זה יסוד של כל הגמרות, ומזה נפסקו ההלכות, הכול.

אז אם אדם את המקור לא יודע איך ידע?

מה ההלכה?

מה ילמד? בקיצורים.

בסוף גם מהקיצורים הוא לא זוכר את ההלכה.

לכן האדם צריך לעמוד, ללמוד כדי לעשות את הדבר הזה. לכן תיקנו רבותינו ללמוד את המשניות והכל וזה.

דוגמה, מסורת העדה הבוכרי היא תמיד לא זז מהם הנושא של הזוהר הקדוש.

תמיד, נכון?

תמיד, גם באזכרות, גם בהסמכות, גם בשבתות, הכול תמיד. פתח אליהו זה מהזוהר הקדוש, פתיחת אליהו הנביא.

תמיד אומרים, פתיחת אליהו לפני התפילה והכל וזה, וגם זוהר בסעודות. שלוש סעודות, שלוש קטעים של זוהר.

תמיד, אם ככה, לא מה שידם. רבי שמעון בר יוחאי יוצא לפניהם בשמיים,

הוא אומר, הנה, אלה תמיד למדו בזוהר הקדוש, רבי אבא,

הוא זה שכתב את הכול, רבי שמעון, מה שנקרא, דיבר.

אז הם, כששניהם יוצאים לפניהם ומקבלים אותם, פתחו שערים ויבוא בית צדיק, שומר אמונים.

אז זה טוב שאדם יעשה את הדבר הזה, יעשה לעצמו קביעות, אם זה הלכות שבת,

אם זה דברי תורה, אם זה פרשת שבוע, משהו.

כן, לא חסר היום, אתה לא יודע, יש ספר. אין ספר, יש היום עלונים בשפע.

רק תיקח ותקרא איזה הלכה, איזה משהו, איזה, ככה אדם עושה לעצמו סדר, לאט, לאט, לאט, לאט, נכנס לראש.

במקום לדבר כל מיני שטויות ועבנים בשולחן,

או לדבר לשון לרע וכל מיני דברים לא טובים, אדם יכניס לעצמו דברי תורה והכל וזה.

בני אדם זה הכי קשה,

כשאתה נמצא עם החבר'ה זה הכי קשה.

למה? זה מדבר, ככה זה אומר, ככה זה.

אם בראכי הוא, אם יש לו שכל,

הוא פי ויגיע חכמה לזעקות אחריו, רגע, רגע, רגע, חבר'ה, יש לי וורד על הזבוב.

בואו תשמעו.

ויגיד להם חידושי תורה.

ואם הוא לאו בראכי,

הוא לא כזה תלמיד חוכם,

או דלא מסתייע למילתא, אין לו וורד, הוא לא חזר,

אין לו איזה חידוש, משהו.

על כל פנים, ילמד בינו לבין עצמו. הוא לא יודע לדבר, אין לו שפה ככה לדבר. יש כאלה מומחים לדבר בעיני ציבור.

יש כאלה מתביישים, מתרגשים, מגמגמים וזה.

המילים לא שגורים בפיהם, אז ילמד בינו לבין עצמו איזה משנה. אפילו יגיד כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

רבי חיינה וקשיאה. אתם יודעים, סיפור על רבי חיינה וקשיאה.

הקבר שלו שם נמצא, שאתמול הייתי בפקיעין,

בברית.

אז שם בדרך יש כל מיני קברות צדיקים והכל וזה.

אז באחד המקומות, פעם שהייתי, לפני שנים, אז נסענו כל הכולל והכל, נסענו בקבר של רבי חנניה מן הקשיאה.

מה מיוחד שם בקבר של רבי חנניה מהקשיאה?

הפתח של הכניסה זה כמו פתח של חלון ככה גדול.

זה הפתח של הכניסה. אין כאילו פתח כמו פתח של דלת להיכנס לזה.

עכשיו, שבאנו, אני זוכר את זה ככה,

עוד בתור אברך צעיר, שבאתי להיכנס לזה, היה

אני שומע מלא דבורים, לא זבובים.

אז לא ידעתי מה זבוב אומר עוד,

עד שלמדתי פרק שירה על הסדר.

אני שומע מלא זה,

מלא דבורים, בואנה, בטח יש פה נכיל דבורים, מפחיד להיכנס למקום הזה, שלא יעקצו, שלא פה, שלא שם.

טוב, הכנסתי ככה את הראש הישר, ברחתי החוצה,

ממש.

כמה שניות יצא כל הלהקה של הנכיל, כל הנכיל יצא החוצה.

טוב, ראינו שכל הנכיל יצא החוצה, היה אחד מהאברכים כראה יותר,

אז בדק שהכל בסדרן וזה.

נכנסנו כולם, אחד אחרי שני, מהחלון, רגל, ראש וזה.

שגנירה זו התפללנו שם, קראנו את המשנה, רבי חננה בקשייה.

כתוב שלא היה לו ילדים, הקדוש ברוך הוא הבטיחו שכל פעם לפני איזה סיום יגידו קדיש.

תלמידו נשמתו, לכן תמיד מזכירים רבי חננה בקשייה אחרי כל שיעור, אחרי כל דבר תורה והכל.

כן, בקיצור, וגמרנו, אני אומר לכם, גמרנו את התפילה שם, יצאנו, האחרון שיצא,

הנחיל בחזרה חזר.

לא יודע, תגידו, זה נס, לא נס, לא יודע מה, אבל זה היה ככה.

כדברים האלה.

אמרתי, כנראה שפה לא כל אחד יכול להיכנס.

כנראה שגנירה שגנירה שלח פה את הדבורים לא סתם, שלא כל אחד ייכנס למקום הזה, זה מקום מה שנקרא שמור מלמעלה.

דברים מפחידים.

הלאה.

כן,

כגון כל ישראל, הנה רבי חננה וכדומה, וכל המרבה הרי זה משובח.

לא הסתכלתי מקודם, אם כתבו זימן את זה בדיוק, רבי חננה לסיפור.

וכל המרבה הרי זה משובח. אז אם ירבה בדברי תורה, ישתבח שם.

ומאחר שהפליגו בזוהר הקדוש בשמות קנז ב' בשבח המגיע למעלה זיכרון ב' המקדש על שולחנו, הוא מצר ודואג על חסרונו.

אדם לא רק אוכל, מרגיש אותו, אכלנו ושמנו אוכל ליתאים, לא.

אלא הוא מצר על חורבן בית המקדש, בונה ביחמיו ירושלים, אמן, מתפלל לזה מכל הלב.

אך אמרנו, הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש, כמו שאנחנו בספירת העומר, אבל הוא מתפלל,

הוא בוכה על ירושלים עיר הקודש, מבקש באמת מרגיש ברוך הוא,

ולא רק משפה ולחוץ.

על כן הנהגתי לומר ברייתא זו על השולחן לצאת גם בה ידי חובת דברי תורה.

טניה, מה ברייתא? הנה בואו תראו.

אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה,

אחת מחורבות ירושלים, להתפלל שם.

זה גמרא דף ג' לברכות.

טניה רבי אליעזר אומר שלוש משמרות הווה הלילה,

יהודה בן תימה אומר, ובשבת אני רגיל לומר משנת יהודה בן תימה,

וממרת אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת,

אדם שמענג את השבת, נותנים לו נחלה בלי מיצרים.

יהיה לו וילה שלוש קומות בלי בעיות מהעירייה.

כמו הערבים, אלה בונים וחשבון,

ודרעי מאשר להם.

הוא דואג להם לאישורים.

רבי חננה בן ארגשיה וכו', ואחר כוונות הלב הם הדברים בעידן עציבות עציבות או בעידן חטא וחטא.

אז בדברים של עציבות, עציבות, דברים של שמחה,

שמחה,

כאדם צריך לעשות.

ולכן האיש אשר הרחיב השם את גבולו ומנעים גורלו ייזהר ליתן חלק מסעודתו לעני אשר יחסר לו מתן.

אדם ירחיב לו בעולם הזה ובעולם הבא. תן לו,

תעניק לו.

ומה טוב לגדל יתום ויתומה בתוך ביתו? אם אדם לא קשה לו, יכול להכניס יתום ויתומה לתוך ביתו?

וואו, וואו, זו מעלה גדולה.

שבזה צדקתו עומד לעד בכל סעודה וסעודה. יש רב אחד אצלנו בקהילה,

שקוראים לו הרב שאולוב.

נכון? והוא גידל כמדומני יתומה, נכון?

גידל כמדומני יתומה, והוא רצה לחתן אותה.

אז הוא רצה שהרב אמנון יצחק יבוא.

אני בא בתנאי.

אתה מחתן אותה בעולם,

ושם זה בעיה לאכול,

עם כל הבעיות שיש של תולעים,

והבשר, והעופות, והבישולי עכו, וכו' וכו'. כי היום כל המטבחים עובדים.

עובדים יהודים כמעט ולא, הכל אריתריאים, וסודנים, וערבים, ומה לא עושים שם.

אז עזוב את מצד הנקיות, קודם כל מצד הכשרות, אני לא מדבר אחר כך על נקיות והכול.

כן?

אתם זוכרים מה הראו לאחרונה בטמפלוויזיה?

איך פרסמו מה נעשה בכל המלונות, והחמש כוכבים,

וכולם בגדר של כוכבים.

אבל הכל שם בפנים לא כוכבים ולא מזלות.

כל הישן עושים עוד פעם, שופכים עוד פעם רוטף, ומהפכים, ודברים, ושם ירחם.

זה מצד הבריאות עכשיו, לא מצד הכשרות.

פשוט שגם מצד הכשרות. הוא אמר לו, אני לא מגיע, בתנאי שזה יהיה, כמדומני,

או פרווה או חלבי.

דגים. איך? אה, פרווה, כן, דגים.

הוא אמר, כבוד הרב, איך נעשה? אבל הצד השני, וזה, וזה לא הבת שלו, זה יתומה.

שום חתן. הוא לא חייב לעשות בעולם.

זה בבית הכנסת, ברבנות, חתן אותם. נגמר הסיפור. לא.

רוצה לעשות, גם לה לתת את ההרגשה כאילו זה אחד מהילדים שלו.

והוא עשה שם מעל ומעבר, והעורכים שם, שמעתי, לא הייתי שם, אבל העורכים שם לקיקו את האצבעות. אמרו, לא היה חתונה כזאת.

גם אני הייתי לפני כמה שבועות בחופה שעשינו בירושלים, בממילה שם.

זה נקרא מסעדת קדמה, הרב דורפמן, שיהיה בריא.

הוא גם הפך את הכול שם, על הכשרות, הכול, סידר את הכול. גם דגים היה שם.

ואני אומר לכם, מה? לא היה שם עופות?

לא, לא היה עופות.

ואחד?

איך אפשר? אני לא יכול יום אחד לא לאכול, לא משנה סטוק של בשר. לא יכול.

אתה לא תראה אותי בהצהריים אוכל קולטג' או גבינה לבנה.

אתה צריך ללמוד מהאשכנזים, אוכלים חלבי בלילה.

לא יכול, לא יכול, תראה, סטוק של בשר. אבל יש בעיה, מה אתה עושה?

לא יכול.

מה לא יכול?

גם אני וגם זה ביתי, כאילו, אני פה...

אז הנה, מצאנו לך פתרון, עכשיו עשו שחיטה חדשה.

לפחות תכניס טוב לביתיך,

הטבילה של כל הכלים, הגעלה, הכול. הגעלה על זה תמיד יש סיבות חשובות. מה תמיד יש? עכשיו, עכשיו, על מה שאתה אוכל עכשיו צריך לעשות הגעלה. מה חשבת? לא בפסח עכשיו, לפני פסח. גם זה צריך הגעלה.

כי מה שהיה גם לא טוב.

הכל להגעיל.

אז הוא גם עשה שמה, ואני אומר לכם, כל האורחים יצאו שבעים.

אחד לא יצא כעוס או עצבני, היה שמחה, ורקדו, ו... ומה לא?

זה רואים שאדם מוסר נפשו לדבר הזה, והרב הגיע ושימח והכל.

אז כשאדם מוסר נפשו לדבר,

אין אחד שיבוא ויתלונן ויגיד.

אתם מכירים את הסיפור שהיה, זה בתור מילתא דבדיחותא כזה.

היה איזה אחד שהוא פינק את האורחים שלו במשקאות חריפים על השולחנות והכל.

כולם היו מרוצים.

אבל תמיד הוא היה שומע את זה שביציע תמיד מקטרק אחד מהמשפוחה.

בדרך כלל מהמשפחה הקרובה, מה איזה קמצן זה? מה הביא?

הוא יכול להביא את המשקה החריף הזה יותר רכה? מה הביא את החצי מחיר?

בגלל שהוא קנה את זה בזול, בדיוטי פרי. טוב.

הוא אמר, חכה פעם, באירוע הבא אני אחנך אותו.

באירוע הבא, במקום מים לנטילת ידיים, הוא שם אבסולוט,

וודקה.

שם בזה, שמה וזה, כולם נכנסים, מה זה, זה וודקה.

גם חיתוי

וגם נטילה.

פששש. הפעם הוא אמר, עכשיו בוא נראה מה הוא יגיד.

טוב, הוא עמד הפעם בכבודו ובעצמו ביציאה.

נו, איך היה? מה, משהו, משהו, משהו. מה, פששש.

ופתאום הבן דוד הזה, אם החבר שלו יוצא,

תראה, מה היה? פשש, הכל טוב. אחרי שנייה הוא שומע אותו, הוא אומר, תראה איזה קמצן זה. אפילו מים לנטילת ידיים לא הביא.

תמיד יהיה לבן אדם מה להגיד, תמיד יהיה לו מה לטלון. אבל פה אתה רואה השתבח שמו באור העולם,

וכמו שהקדוש ברוך הוא רוצה,

זה קשה, תדע לך, כל הילה לאכול בשר ועופות זה כבד.

זה קשה,

אי אפשר לאכול.

תראה, בן אדם, אתה יודע מה זה, בדרך כלל אתה בא לאירוע,

כל הילה אתה אוכל את העורז,

כל הילה אתה אוכל את העוף, כל הילה אתה אוכל את התפוח אדמה.

היום עושים דוגמיות.

פעם היו שמים על צלחת, היום היו שמים על בלטות.

אתה מכיר את זה?

כשאתה הולך לאולמות, לוקחים לך קרקרה מכך, חותכים אותה לשלוש,

ולומדים לך באיזה גורמא כזה טעימה מזה, טעימה מזה, וזה, ושמים לך איזה ככה.

פעם אחת הייתי באיזה אולם,

והיו ככה,

אמרתי, מה זה, אין צלחות פה, אני מוכן לתרום.

ממש, הביאו לי, אני מסתכל, אני הופך על זה, אמר, תגיד, מה, אתה רציני, תביא לי צלחת? הוא אומר, לא, לא, זה ככה, פה בעל האירוע הזמין קרמיקות.

קרמיקה, שברו לשלוש, שמו על זה ככה, וזה הצלחת שלך.

משוגעים.

ועל זה אנשים משלמים עוד תורפות, 500 שקל מנה, 600 שקל,

משלמים אירוע.

יש עודף, אה?

בעודף הזה אפשר לקנות עופות מהדרין, כמו שצריך בשחיטה פרטית.

הלאה.

יפה.

אז זה האדם שרוצה, הקדוש ברוך הוא מסייע בעדו.

אם לא רוצה, הקדוש ברוך הוא גם בדרך שהאדם רוצה ללך, בה מוליכין אותו.

אז אם הוא מגדל בביתו יתום ויתומה,

בתוך ביתו,

בזה צדקתו עומדת לעד בכל סעודה וסעודה.

ישבור יזמן לו פרנסתו בכל סעודה וסעודה. ואשר קצור קצרה ידו, הוא קמצן.

הוא לא רוצה עוד מישהו שייהנה מהעוף שלו.

לא, רק אני.

לא מוכן עוד להכניס.

יכוון לקיים זאת באשר זן את בניו ובנותיו.

לפחות תכוון בזה שאתה מאכיל את בניך ובנותיך.

שגם זה נקרא עושה צדקה בכל עת.

ובשבת ויום טוב נכון להיות

כל איש שורר על שולחנו. אתה שר בשבת.

איזה שיר?

כל היום. כל היום לא, בשבת.

בשבת גם אדם צריך לשיר. הרב שך

סיפר

שלמה הבן שלו לא יצא גדול כמוהו בישראל.

הוא היה יהודי טוב,

אבל לא גדול כמוהו. למה? בגלל שהוא היה ישר רץ לדף גמרא.

הוא דקה אחת לא היה מבזבז מהזה. אוכל מיד רץ לגמרא.

אולי השר בשבת.

הוא אמר, תראו מה זה כמה חיסרון.

זה נתן לבן שלו בעניין של השירה. זאת אומרת, אם בזה יתחזקו היהודים,

והיה איזה סחרי בעולם הבא.

ככה אמר הרב שך.

לכן הוא אמר, כל יהודי מוכרח גם לעסוק בתורה, גם דבר תורה, גם לשיר בשבת.

זה לא שהוא נוחר בשבת על השולחן.

זה לא נקרא עונג שבת.

עונג שבת זה לישון במיטה,

אבל בזמן שצריך לישון,

ולא יותר מדי, שלא יטעמת המיטה.

כן.

ולכן ייתן קולו לכבד את קונו מחינו אשר חננו.

אז זה ישבח ויודה לקדוש ברוך הוא, אפילו שהוא מזייף.

אפילו שהשכן יגיד, זייפן זה השכן שלנו,

אבל הוא שר לכבוד בורא עולם, לא משנה.

יפה.

ומים אחרונים חובה.

מבית ומחוץ, בשבט ובלכת.

כן, גם כשאתה בחוץ, גם כשאתה בבית,

תמיד מים אחרונים חובה.

ורבים עברו, ביטלו עליהם נטילות,

הרבים מבטלים את הדבר הזה, או שעושים יותר מדי, מים אחרונים שופכים.

מים אחרונים שופכים קצת,

ובפרט עובר דרכים. אם הוא אכל עכשיו ככה וזהו, הוא אומר,

לא צריך עכשיו זה, אני אברך ברכת מזון בלי מים אחרונים.

וצריך להיזהר יותר ממים ראשונים.

גם נטילת ידיים צריך להיזהר לעשות אותה כמו שצריך.

כי עובר על דברי חכמים חייב מידה.

ולפומצה אגרה, כגודל הצער, כך גודל הסחר. אתם מכירים את הסיפור

עם הרבי מלובביץ', על אותו חייל,

שהוא הבא אצל הרבי מלובביץ', והכול, יש לי שתי סיפורים, דרך אגב. אני אספר סיפור אחד וסיפור שני.

הסיפור הראשון זה על החייל שהוא בא לרבי מלובביץ', הוא הביא לו את הדולר, הוא אמר לו, תקשיב, תקפיד על נטילת ידיים.

הוא התגייס לצבא ארצות הברית והכול, וזה המלחמה, הם היו באיזה מקום,

וכולי וכולי. ובקיצור, הוא אמר, אני לא אוכל. כל החבר'ה אכלו, הוא אמר, אני לא אוכל, אני חייב נטילת ידיים.

אני נתתי הבטחה לרב,

זה כל שכן אבטחה לבורא עולם, בלי זה אני לא אוכל.

כן, לא, כן, לא, כן, לא. אולי הברירה?

אמרו, טוב, יאללה, אתה משוגע אתה, טוב, יאללה, לך. עזב את כולם, שמה, הלך,

חיפש, עד שמצא מקור מים, פתאום בא נחש,

הנקונדה ככה עמד מולו,

עכשיו, אתם יודעים, תזוזה אחת קלה, נגמר הסיפור, נותן לו, זה הורג אותו.

כשהנחש ככה עומד, סימן שהוא הולך לתקוף.

אז הוא עולה לו ברירה, הוא עמד ככה, עמד דום,

ועד שאחרי כמה דקות הנחש ירד והלך לדרכו, לא עשה לו שום דבר.

והוא חזר,

בדרך הוא רואה את המתקפה שאחד מהצבאות של האומה הכנגדית, שתקפה את כל המחנה שהיה שם של החברים שלו, כולם מתו, לא נשאר שום דבר, והוא ניצל.

זה בזכות נטילת ידיים, שהוא הקפיד על הדבר הזה.

אנחנו נדבר לעכב אותו.

כן, הנחש נשלח כדי לעכב אותו.

שאלה זריזה.

כן. אכלתי, נרדנתי, קמתי אחרי שעתיים, עוד הלכתי, קליתי דברים, חזרו לי, חזרתי הביתה,

ועשיתי ידות לכת מאזון היום,

ועכשיו לא עשיתי כי אולי אסור, אולי נותר, אני יכול,

והבטל שלי ידיים פוצטים, כאילו אני שבעה.

יטול ידיים עוד פעם, יאכל לחם,

ואחר כך תעשה.

יאכלתם לחם?

כן, כן, אבל בדרך כלל הם משלימים ללכת עוד פעם. אבל אל תעשה את זה לאבא ככה, לאבא לא.

גמרת מיד, תעשה בכדי למזון.

אז מתי מותר?

מה?

עכשיו, זה סיפור אחד. סיפור שני, תקשיבו טוב,

יום אחד הגיע איזה, הרי היו באים הרבה יהודים לקבל דולרים, לא בגלל, בגלל הברוכם, הרבי מלובביץ'.

יום אחד הגיע איזה יהודי אחד שהוא לא היה מעול.

הרבי לא שאל אותו, אז תברית מילה או לא ברירה, היה לפרצוף שלו שהוא לא מעול.

הוא בא לקחת את הדולר של הברוכן, הוא אמר לו שתעשה ברית מילה, אני אביא לך את הדולר.

טוב, ההוא קצת הסמיק וזה, והמשיך לו הלאה.

המשיך הלאה, עברו שנים, הרבי מלובביץ' כבר נפטר, הכל וזהו, הוא הגיע לחתונה.

הגיע לחתונה והוא הסבא של החתן.

טוב, הסבא, שכמובן שהוא הסבא ברית מילה והכל וזה.

מתן הסבבית מילה בגיל מבוגר. הוא הסבא של החתן.

נכנס יהודי חבדניק,

והמבט שלו נמשך לזקן, אז הוא ניגע והוא אמר לו, תגיד לי, מה מעשיך? מי אתה? מה אתה פה באירוע? וזה אני...

הוא אמר לו, אני הסבא של החתן.

סבא של החתן, אתה יודע מה? אני רוצה לתת לך מתנה.

פתח את האחרנק שלו, נתן לו דולר של הרבי מלובביץ.

נתן לו דולר של הרבי מלובביץ. אז הוא אמר לו, רגע, רגע, רגע, תעצור. הוא אומר, אתה סוגר לי עכשיו מעגל של שנים.

הוא אומר, מה?

הוא אומר, כשעברתי הפעם הראשונה אצל הרבי מבוויץ' לקבל מרכה, הוא לא נתן לי.

והוא אמר לי, תעשה ברית מילה, באמת הייתי ערל, יהודי ערל.

והוא אמר לי, כשתעשה ברית מילה אני אתן לך.

היהודי שמע את זה, בכה.

הוא אמר, תראה מה זה, השתמח שמו ברור היום כשהוא זימן אותי דווקא לפה, להסתכל עליו כדי לתת לו את הזה, בשליחות הרבי,

לתת לו את הדולר, שהרבי היה צריך להעביר דרכו, זה השתמח שמו בעולם. הלאה.

כן.

אז אמרנו גם לגבי מים אחרונים, גודל השכר, הצער, כך גודל השכר. בסעודת מצווה, הנה עכשיו עושים סעודת מצווה לכבוד ראש חודש.

זה לא כל סעודה שאנחנו אוכלים שווארמה,

כן,

כדת וכדין, כן, לא נבלות וטרפות.

אז זה נקרא סעודת מצווה. עכשיו הוא עושה סעודת מצווה, כגון ראש חודש, סיום מסכת וכן הלאה, סעודת חתן וכלה,

בר מצווה, ברית מילה.

שלא תצא שכרן בהפסדן בדבר דבר אשר לא חדת,

שלא ידבר בדברי ליצנות או דברים של הונאת דברים, שחוק וקלות ראש וכדומה.

רק לעולם יהיה מורה שמיים עליו למכסה ובזה אכילתו יירצה כגורבני של השם. יגיד דברי תורה על השולחן.

וכאשר היא תנאה כשורה על פי התורה, יהיה שולחנו כמזבח כפרעו. בסיום יברך ברכת המזון בנחת ובקול רע ובשמחת הלב,

כי יתן לליבו לדברים שהוא מוציא מהפה שלו. מה אתה מוציא מהפה? הזן את העולם כולו בתורו בחן וחזר חיים. מה אתה אומר?

הוא נותן לחם לכל בשר. יש הרבה אנשים חושבים שהלחם זה מאצלם,

ממעשי ידיהם.

עד שהבוס מפטר אותו והוא מבין שזה מבורא העולם.

לפני כן הוא לא מבין.

ולפניו הנראה מדברי הזוהר הקדוש כי יש צורך גדול וחובת גברא למיבת כל תצדקי כדי לברך ברכת המזון בשמחה.

אתה שומע?

גם כשאתה עצוב,

תמיד שיהיה לך את כל הסיבות שבא העולם כדי...

ברכת המזון בשמחה.

כשאדם ואח ברכת המזון בשמחה, הקדוש ברוך הוא נותן לו את פרנסתו בשמחה, ולא בצער.

בהיתר ולא באיסור, בנחת ולא בצער, אנחנו אומרים.

ועל גדר הגדול לכוון שיברך בעיניים סגורות או עיניו למטה בסידור וליבו למעלה, ויכוון בארבע ברכות כנגד ארבע אותיות של שם הוויה, י' כו' כה, להשפיע שפע וברכה בארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, ואשרי ילוד אישה שזוכה בכך.

וכתב בספר החינוך במצוות טף ל' שקבלה יש שכל הזעיר בברכת המזון,

מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימי חייו.

לא צריך פיס בחיים.

צריך ברכת המזון בחיים.

ברגע שאדם ואחר ברכת המזון, כמו שצריך בזריזות,

בברכיות, במילה, בזהירות,

הקדוש ברוך הוא מזמן לו פרנסתו.

צא ולמד מן השכר שעושה נחת רוח גדול ליוצרו,

אם השכר שלו גדול, כל שכן הגש מי שהקדוש ברוך ייתן לו גדול,

וכל מעשיו יהיו לשם שמיים.

ברוך ה' לעולם,

אמן ואמן. רבי חננה בקשה אומרת, יש בכל דקות ישראל,

שיכר בעלי תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.