פרקי דרבי אליעזר - י"ט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו בפרק שבעה ושלושים, היום השיעור יהיה להצלחת

שלומי בן לאה, אולגה בת שרה, והילדים קרין בת אולגה, דניאל בן אולגה, אייל בן אולגה,

אילן בן אולגה, אב הבת אולגה,

פרנסה בשפע,

ויזכו בעזרת השם לסייעתא דשמיא בהצלחה,

לגמירת החובות, וילכו בדרך התורה והמצוות,

ויזכו להשיב רבים מעוון,

וגם בעזרת השם להצלחת

אחותי הקטנה, בעזרת השם ירוש בחור,

להצליח אותה בכל אשר תפנה ותשכיל ותצליח, וכל הקהילה הקדושה,

קהילות פז חולון,

בעזרת השם יזכו להמעיט חיילים הרבה,

יזכו בעזרת השם להגדיל תורה ולאדירה, החתן בעזרת השם יזכה לחופה בשמחה ובטוב לבב,

כולנו בעזרת השם נזכה לסייעתא דשמיא, יראת שמיים,

שזה הכי חשוב,

יראת שמיים טהורה והתקרבות לאמת ולהידבק אך ורק באמת.

וגם מיטל בת סוזי,

יזכה בעזרה שלנו לחזור בתשובה שלמה, היא וכל שאר

עמו ישראל.

כן, אנחנו בפרק שבעה ושלושים, בפרק ידיר רבי אליעזר.

כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב,

יש בן אדם בורח מהארי, ותופס אותו הדוב באמצע הדרך.

הארי,

מי זה האיש? קודם כל זה יעקב אבינו.

הארי זה לבן,

שרדף אחרי יעקב כדי לחטוף את נפשו.

הדוב,

זה היה אחיו.

זה עשיו שעמד על הדרך כמו דוב שקול.

היה רמאי.

באיצטלה של אחד שקשה לו ההיפרדות מאחיו,

אבל באמת הוא רצה להרוג אותו.

כמו שהתורה אומרת, וישקהו נקוד.

שם יש הרבה נקודות על המילה וישקהו מלמעלה.

וזה עשה עשיו הרשע.

אז הוא עמד על הדרך כדוב שקול,

ורצה להמית אם על הבנים. זה מה שהוא תכנן.

אבל אלמלא המלאכים

שעשו לו שם פתיח,

ואמרו לו, תיזהר להתעסק עם יעקב אבינו, למה אנחנו נתערב?

חס ושלום, חס וחלילה.

היה הורג בנים על אבות,

והארי יש לו בושת פנים.

הארי עדיין יש לו בושה, הארי.

למה? בכל אופן הוא בעל תפקיד.

הוא מלך.

אבל הדוב, אין לו בושת פנים. איזה תפקיד יש לו?

הוא לא יועץ המלך.

הוא לא חשוב. הוא סך הכל חיה טורפת.

אז הוא לא בוחל בשום דבר כמו הרשעים שבדור,

שלא בוחלים בשום דבר. עושים כל מיני דברים, תולשים, וקורעים,

ומקללים, ומשחיתים, ומבזים,

ועושים הכול כנגד התורה.

אבל זה כמו שעון חול.

עכשיו שלהם יורד. עוד מעט זה יתהפך.

וכשזה יתהפך בעזרת השם, אין להם תקומה.

והארי יש לו בושת פנים, והדוב אין לו בושת פנים. עמד יעקב והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר, ריבונו של עולם,

לא כך אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ואל מולדתך ואהיה עמך?

הרי הבטחת לי, ריבונו של עולם,

שתהיה איתי.

שוב אל ארץ אבותיך ואל מולדתך, והטיבה עמך,

ואהיה איתך.

והנה הרי עשיו אחי, עתה בא להורגני ואינו מתיירא ממך.

הוא לא מפחד.

ואני כן מתיירא ממנו.

מכאן אמרו,

אל תתיירא מפני שוטר ומשה.

אסור לאדם לפחד משום אדם.

ממי תפחד? מקוד שבריכו.

ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אם זה רצון השם יתברך,

לא יעזור לאף אחד מאומה.

אפילו יתפוס אותך שוטר,

ויעשה לך כמו החייל שעושים לו משפט שדה,

או כמו שעשו לשאר אנשים,

שום דבר לא יעזור.

סופו של דבר, שהוא יענש אותו אחד.

וגם אם מושל תפס אותך,

אובמבה

תפס אותך והוא רוצה לעשות בך דין,

אל תפחד.

וגם מפני איש אל תפחד.

אלא מפני אדם שאין בו יראת שמיים.

לא רשום פה מפני אדם שאין בו תורה.

תורה יש לה הרבה שחושבים שיש להם תורה.

אם הוא יודע כמה סימנים בעל פה, או כמה סעיפים, או קיבל כמה תעודות,

אז הוא חושב שהוא יכול להתחיל עכשיו להשוות את עצמו ולהקטין את האחרים.

לא, לא, לא, לא.

הכובע לא קובע, והמעיל לא מועיל, והתעודות אפשר לנגב איתם.

את הזכוכיות של החנויות,

זה אפשר לעשות. עם זה, זה היום הכל מדפיסים.

איך אמר לי אתמול מישהו דבר?

אחד אמר, כמה עולה לעבור המבחן?

אני אשלם לך, תעביר את המבחן.

בלי מבחן, בלי מבחן, נעבור ככה, תעביר את זה. נו, תחליק, תחליק. נו מה, שילמתי כל כך הרבה כסף, תחליק.

אתה לומד בשבילי?

אתה לומד בשביל עצמך.

אתה לומד תורה כי הקדוש ברוך הוא ציווה, לא בשביל התואר, ולא בשביל שיגידו כבוד הרב,

ולא בשביל שיגידו את כל הדברים.

אמר פעם איזה רב,

רב זה לא מי שיש לו תעודות, להפך, זה שיש לו תעודות הוא לא רב.

הוא עושה את זה בשביל הבחינות, הוא עושה את זה בשביל הכבוד.

רב זה זה שמשמיים מעידים עליו שהוא רב.

זה זה שתמיד בכל מהווייו וכל דרכיו יש לו את העירת שמיים.

וזה מה שאנחנו אומרים, דרך ארץ קדמה לתורה.

יש תורה.

צריך לקיים את התורה, אבל איפה הדרך ארץ שלך לפני שהתחלת ללמוד תורה?

פעם בא מישהו לרב סגל, זכר צדיק וקדוש לברכה.

זה היה מלמיד ו' של הדור שלנו,

דור שלנו,

אפשר להגיד.

הוא אמר לו, אני רוצה לקבל הסמכה. הוא היה רבה של קריאת שלום, אני רוצה לקבל הסמכה.

הסמכה מרב.

כל רב יכול לתת הסמכה, אני רוצה לקבל הסמכה.

אמר לו, מה למדת?

אמר לו, למדתי ארבע טורים, אני מוכן להיבחן.

אמר לו, מה עם הטור החמישי? למדת אותו?

אמר לו, מחילה, כבוד הרב, אין טור חמישי.

אמר, אם אין טור חמישי, אני לא חותם לך.

אדם צריך לדעת שקודם כל יש טור חמישי

של דרך ארץ, של מידות, של יראת שמיים.

אם אין לך את זה, תלמד יומם ולילה, נבלה טובה ממך.

הפגר הזה של החתול,

שעכשיו בימי החום מסריח, יותר טוב ממך.

מה, אז מה אם גמרת את כל השס?

אז מה אם למדת כל כך הרבה ספרים?

אז מה?

אז מה?

אבל אין לך גרוש של יראת שמיים.

אתה עושה ההפך ממה שלמדת.

אז זה נבלה טובה ממנו.

ולכן, ממי תפחד? לא מבן אדם, שוטר, ממושל, מאיש. זה לא צריך לפחד.

תפחד מבן אדם שאין לו יראת שמיים.

כי אם אין לו יראת שמיים, איך אמר

אברהם אבינו,

אם אין יראת אלוקים והרגוני.

אדם יכול להרוג את חברו כי אין לו יראת שמיים, כי אין לו יראת אלוקים. הוא לא מפחד מאף אחד, הוא עושה את הכל.

הוא יעשה את הכל, העיקר להוכיח ש...

אבל ידידי היקר, אתה תיתן דין וחשבון על העיקר הזה שעשית.

על הלהוכיח ש...

מה, הקדוש ברוך הוא שותק?

עכשיו השעה משחקת לך, אתה רשע.

גם לבלעם השעה שיחקה.

סופו של דבר נענש.

ואת בלעם בן באור הרגו בחרב.

איך הרגו אותו שם מהתרגום?

יונתן בן עוזיאל כותב

שבא אל עזר

ואמר שם המפורש כי בלעם אמר שם טומאה ועלה על השמיים וכולי.

פרשה של השבוע הבא, פרשת בלק, כדאי לראות את התרגום הזה.

תרג'ום.

יונתן בן עוזיאל, דבורים נפלואים.

נגיד את זה בני עדר בשבוע הבא, תזכירו לי.

ולכן

הוא ידע דעת עליון.

זאת אומרת, זה דעת עליון. משה רבנו לא ידע מתי קודשא בריך הוא כועס. בלעם הרשע המרושע ידע מתי קודשא בריך הוא כועס.

אז היה לו מעלה יותר ממוישה רבנו.

ובכל אופן, הסתכלו בכלל על המעלה שלו.

על מה הסתכלו?

יש תורה ויראת שמיים או אין יראת שמיים. תורה, יכול להיות שיש חוכמה בגויים העמיהם.

בגויים זה לאו דווקא אומות העולם.

גם עם ישראל נקרא גוי.

ומי כעם אחד ישראל גוי אחד בארץ?

אז יש הרבה תורה. אבל איפה יראת שמיים של התורה?

שתקיים את הדברים שאתה אומר,

לא רק משפה ולחוץ.

זה קשה היום למצוא.

קשה היום למצוא.

אלא מפני שהאדם, אין בו יראת שמיים, ממנו תפחד.

ולכן עמד לו עשיו על הדרך כדוב שקול.

מה הוא תכנן? הוא בא במטרה להרוג את יעקב אבינו. ולא רק את יעקב, אלא את כל מי שעם יעקב.

הוא בא במטרה להרוג את כולם.

ולכן יעקב ראה את הכול והכין את הכול והיה המחנה הנשאר לפלטה.

סידר את הכול שחס ושלום חס וחלילה.

צריך להיות המשכיות. יעקב אמור להעמיד את כל עם ישראל.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח לו מלאך אלו

ולעושיו מיד עשיו

ונראה לו כאיש,

שנאמר ויהבק איש עימו עד עלות השחר.

וכיוון שעלה עמוד השחר, אמר לו המלאך שלחני.

תן לי לעלות, זה זמן שצריך להגיד שירה

בעולמות העליונים.

שהגיע עת עמידתי לשרת ולזמר לפני הקדוש ברוך הוא.

ולא רצה יעקב לשלחו.

יעקב אחז בדבר רוחני,

עם הכוח הרוחני שהוא עגר,

עם ארבע עשרה שנה שהוא ישב ועסק בתורה בבית מדרשם של שם ועבר.

ולכן לא רצה לשלח אותו יעקב. מה עשה המלאך?

התחיל לשורר ולזמר מן הארץ.

אתם זוכרים שם

בנביא שמובא על סנחריב וחילו?

שהקדוש ברוך הוא רק גילה לאוזנם את שירת המלאכים, מה קרה לכל המיליארדים שהיו שם?

פשוט לא קמו.

פרחה נשמתם.

ופה המלאך מתחיל לשורר ולזמר מן הארץ. יש לו תפקיד, אז לא משנה איפה אני, צריך לעשות את התפקיד.

מה עשה המלאך התחיל לשורר ולזמר מן הארץ, וכששמעו העליונים את קול המלאך שהיה משורר ומזמר מן הארץ, אמרו,

בשביל כבוד הצדיק אנו שומעים את קול המלאך מן הארץ.

אנחנו לא אמורים לשמוע, זה לא המקום הנכון והראוי לשורר.

אבל למה אנחנו שומעים? רק בשביל כבודו של הצדיק.

ועליו הכתוב אומר מכנף הארץ, זמירות שמענו צבי לצדיק. זה פסוק בישעיה.

ועוד אמר לו המלאך שלחני. אמר יעקב, איני משלחך

עד

שתברכני.

יעקב דאג לעצמו?

מה, הוא חיפש ברכה בשביל עצמו?

מה, לא היה מי שיברך אותו?

הרי אבא שלו בירך אותו ברכה עולמית.

אז מה הוא צריך עכשיו ברכה מהמלאך?

ועוד משרו של עשיו.

לא מצאתם מי לקבל ברכה,

רק משרו של עשיו.

שנאמר לא אשלח אחר כי אם ברכתני וברכו.

שנאמר ויברך אותו שם.

אז למה הוא מחכה לבקש ממנו ברכה?

למה?

בכל אופן זה מלאך שנשלח מלמעלה.

בכל אופן זה הכל מלמעלה.

וזה אדם צריך לחזק בעצמו את האמונה, שער הביטחון.

נכון, כל דבר ודבר שסובב וקורא לאדם, ולא רק

מעבר לזה.

נכון, זה רגע של כעס ושטות וכועסים ועצבנים, ולפעמים, חס ושלום, יש פליטות לא טובות.

אבל הוא צריך לדעת שהכל עדיין מהשם יתברך.

הכל הראש ברוך הוא צופה, אין ניסיון לאדם סתם.

אם הניסיון הזה הגיע,

אדם יכול לעמוד בו.

ואם הוא יעמוד בו, הוא יצליח, הוא יקבל על זה שכר פי כמה וכמה.

לא אשלח אחה כי אם ברכתני וברכו, שנאמר ויברך אותו שם. ועוד אמר לו, שלחני.

אמר לו, איני משלח אחה עד שתאמר לי מה שמך.

וקרא שמו ישראל כשמו, שנאמר,

שנקרא שמו ישראל.

רצה יעקב להתגבר עם המלאך והפילו לארץ.

הוא הצליח להפיל את המלאך לארץ, יעקב.

מה עשה המלאך?

אחז בגיד הנשה שעל כף הירך.

ונשה גיד הנשה שלו, ונעשה כחלב המת.

אותה חתיכת בשר הזו,

כביכול,

נתפרדה מאותו מקום, ונעשה כמו

איבר מת.

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.

רגע, זה בבקר, זה באדם, מה הקשר?

כן.

זה תזכורת לדורי דורות.

על כן לא יאכלו בני ישראל. לפיכך,

אסור לבני ישראל לאכול את גיד הנשה שעל כף הירך, שנאמר, על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.

הלאה.

רצה יעקב לעבור את מעבר יבוק ולהתעכב שם, אמר לו המלאך, לא כך אמרת, אסר אסרנו לך?

אתה הבטחת שתאסר.

מה עשה יעקב לקח את כל מקנה גניינו שהביא מפדן העם?

והיו לו חמשת אלפים וחמש מאות צאן.

ועוד אמר המלאך ליעקב, הלא יש לך בנים ולא הסרת אותם לי.

צריך לעשות פדיון הבן?

לא עשית פדיון בבית של לבן.

זה בית עבודה זרה, שם אי אפשר לקיים מצוות.

מה עשה יעקב הפריש ארבעה בכורות לארבעה אמהות?

ונשתיירו שמונה.

התחיל משמעון וגמר בבנימין שהיה במעי אמו.

ועוד התחיל משמעון וגמר בלוי, ועלה לוי מעשר קודש להשם.

שנאמר עשירי יהיה קודש להשם.

רבי ישמעאל אומר כל הבכורות כשהן בשמירת העין

חייבין להתעשר מעשר.

ולא איסר יעקב אלא למפרע.

בנימין עוד לא נולד.

ויעקב מעשר.

התחיל בבנימין שבימי אמו. מה, אפשר לעשר אותו?

אמרו בגדר של נפל עד שלושים יום.

גם אחר שיצא היה למעשר ממנו.

ובכל אופן איסר יעקב ועלה לוי קודש להשם, נהיה עשירי.

ועליו הכתוב אומר העשירי יהיה קודש להשם.

ירד מיכאל המלאך

ונטל את לוי,

תקשיבו טוב,

והעלהו לפני הקדוש ברוך הוא,

ואמר לפניו ריבונו של עולם,

זה גורלך וחלק מעשיך.

ויש גרסה וחלק מעשריך.

ופשעתי עד ימינו וברכו,

שיהיו בני לוי משרתים לפניו בארץ,

כמלאכי השרת המשרתים לפניו בשמיים.

איי, איי.

אז זה לא סתם

להיות מבני לוי,

לעבוד בבית המקדש.

אני תמיד אומר את זה, עוד מעט ייבנה בית המקדש,

ירד באש,

בנוי באש מן השמיים.

מה, אז הכהן יתחיל ללכת לקורסים ללמוד.

יש רמב״ם,

יש משניות,

יש הלכות, יש גמרות.

כהנים צריכים ללמוד

את הנושא הזה, לדעת מה זה הקורבנות,

איך כל קורבן וקורבן מתנהל. יש בזה עשרות ספרים

שכתבו על זה, ונשפך הרבה דיו.

וצריכים ללמוד. והכהן, יש לו זמן עקשן.

כתוב כהנים עקשנים הם.

יש לו זמן, הכל בסדר.

מה הכל בסדר? בכל יום.

ואם יבוא היום,

אז פספסת יום אחד בעבודה.

לכן, הוא חייב להיות מוכן מהר, מהר,

כדי לא לפספס.

וזה הקדוש ברוך הוא הבטיח, ברך את לוי, פשט כביכול.

יד ימינו וברכו שיהיו בניו משרתים לפניו בארץ

כמו המלאכים שמשרתים בשמיים.

אמר מיכאל לפני הקדוש ברוך הוא, ריבון כל העולמים,

המשרתים למלך אינו נותן להם טרף מזונם.

לפיכך, נתן להם לבני לוי כל קודש שעלה לשמו בשמיים, לא מקבלים.

המים האלה שבארץ כן יקבלו או לא יקבלו?

כן.

מה נתן להם הקדוש ברוך הוא?

טרף מזונם.

כל קודש שעלה לשמו הם יקבלו.

כל דבר שהוא קדוש בקדושה, למי מביאים אותו?

קודש לכהן לא יהיה.

שייך לכהן.

זה הסיפור שם במדרש עם קורח.

מכירים את זה?

כן.

שבסוף האלמנה כביכול

הקדישה את כל הכבש. אמר הכוהה, היי מקדש, כל הכבש כביכול שלה.

הכל שייך לי.

לא נשאר לה שום דבר.

איך אמר הרב?

קורח יקמצן, אה? היה לך 300 פרדות רק עם המפתחות של האוצרות.

זה לא כל פרד מחזיק מפתח אחד.

שקים של מפתחות רק.

אבל לא יכולת לסגור את הנושא, להביא לה כמה כבשים וכמה זה.

אלא, אנחנו רואים כמה השקרנים האלה,

הרמאים שעדיין מבני קורח נמצאים בימינו,

והלשון שלהם החלקלקה.

הם יכולים לספר סיפורים כמו קורח.

ויאמינו להם.

בדיוק כמו קורח, כמו שהוא סיפר את הסיפור.

למה? בסיפור מבינים, אנשים מתעניינים. או, יש פה אקשן, אקשן.

קרה פה איזה משהו, יש פה איזה אלמנה מסכנה.

אז אתם כולכם עשירים הרי הייתם.

וקורח פי כמה עשיר יותר מכל, כל יוצאי מצרים.

אז מה הבעיה שלך לתת לאלמנה ולהשתיק את הסיפור מהתקשורת?

לא, צריך שיהיה אקשן.

איך נצא נגד משה?

אז בואו ניתן ככה איזה שואו.

ואז הוא מספר סיפור. היה אלמנה, היה פה, היה שם. זה קורח.

לפיכך נתן להם כל קודש שעלה לשמו, שנאמר, אישי אדוני ונחלתו יאכלו.

וכשעבר יעקב לבוא בארץ כנען, בא אליו עשיו אחיו מהר שעיר בזעף אף

וזמם להורגו, שנאמר, זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו.

אמר,

אישו,

איני הורג את יעקב אחיו בחצים ובקשת, אלא בפי אני הורגו ומוצץ את דמו.

מן האדום האדום הזה הוא רוצה.

רוצה למצוא את זה דמו.

שנאמר, ויער רוצסיו לקראתו, ויחבקהו, ויפול על צווארו, ויישקהו. אמרנו, נקוד.

ויבכו. לא הכנתי את זה לפני כן.

הנה, סייעתא דשמיא.

אל תהיי קורא ויישקהו, אלא ויישכהו.

רצה לנשוך אותו.

ונעשה צווארו של יעקב כעצם השן.

ועליו הכתוב אומר, צווארך כמגדל השן.

וכהו שיניו של עשיו.

נשברו שיניו.

וכיוון שראה שלא עלתה בידו תאוותו, התחיל כועס וחורג בשיניו.

התחיל לחרוג, מעצבים.

שנאמר, רשע יראה וכעס שיניו יחרוג ונמס.

ולקח יעקב את מאסר קניינו שהביא מפדן הרם.

ושילח ביד עבדיו ונתן לעשיו. אמר להם, אמרו לו.

כי הוא אמר, עבדך יעקב, אמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב,

עשית הקודש חול. איך נתת את המעשר לעשיו?

בכורה הוא מכר לך, היית צריך להשאיר את עצמך.

אתה הבכור.

איך נתת את המעשר, עשת קודש חול?

אמר לפניו, ריבון כל העולמים, אני מכניף לרשע בשביל שלא יהרגני.

מה אני אעשה? אני מתחנף לרשע הזה.

מכאן אמרו חכמים מחניפין את הרשעים בעולם הזה מפני דרכי שלום.

אמר לו עשיו,

אחי, יש לי רהב, אל תדאג,

הכול בסדר, אצלי החשבון, לא במינוס.

יהי לך אשר לך. תשאיר, תשאיר את זה אצלך, אני לא צריך.

ובשביל שחלק כבוד יעקב לעשיו, לפיכך חלקו בני יעקב כבוד לעשיו בלשון רב,

שנאמר, רב לכם סוב את ההר הזה.

אמר לו הקב' ברוך הוא, לא דייך שעשית את עצמך קודש חול?

אלא שאמרתי ורב יעבוד צעיר.

ואתה אמרת, עבדך יעקב, אה?

אה, התעללת, התעללת בצדיק שלי.

אמרת, עבדך יעקב.

חייך כי דבריך יהיה.

הוא ימשול עליך בעולם הזה, אי סוב,

ואתה תהיה מושל עליו בעולם הבא.

לפיכך אמר לו יעקב, יעבור נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאיתי. איך אתה בתור צדיק יכול לבזות את עצמך מול הרשע המרושע הזה?

הרי אתה צריך לקיים, ויגבע ליבו בדרכי השם.

כי זה דרך השם, וצריך גברות הלב לשמה,

לרצון השם יתברך.

ולא עשית את זה?

לכן

עם ישראל עד סוף.

עד סוף כל הדורות יהיו תחת שלטונם של העישובים,

עידום,

רומאים,

פרטיזנים וכולי.

אבל העתיד לבוא ידבר עמים תחתינו ולומים תחת רגלינו.

כולם תחת שליטתם של עם ישראל.

ומכאן אתה למד שאין בני עשיו נופלים עד שיבוא

שריד מיעקב ויקצץ רגליהם של בני עשיו מהר שעיר,

שנאמר ירד מיעקב.

וכתיב ולא יהיה שריד לבית יעקב, לבית עשיו, כי השם דיבר.

אז גם לא יישאר מהם שום שריד ופליל.

פרק 830. כתיב ובא בית ושמח ידו על הקיר ונשכו ננחש.

כשבא יעקב לביתו בארץ אחוזתו שבארץ כנען,

נשכו הנחש.

ואיזה נחש?

לא גשמי שאנחנו יודעים הנחש.

זה שכם בן חמור,

שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא הייתה יוצאת החוצה.

ומה עשה שכם בן חמור?

הביא משחקות נערות חוצה למטופפות בתופים,

עשה לה כל מיני ערבי שירה ובידור,

כמו שעושים היום.

ערבי נשים, כן.

ומביאים ליצנים בדמות של ראבנים,

ואחר כך מביאים להם גם שי.

ספר לדעת איך לשמור על הצניעות.

ושאיזה טיפשה אחת שם צועקת בקולי קולות ועוד קוראים לה רבנית, זה בסדר.

בנות! פעם אחת שמעתי את זה, הזדעזעתי.

בנות! מה זה זה? זה דרך ארץ?

זה דרך ארץ?

את קוראת לעצמך בכלל רבנית?

מה את קוראת לעצמך?

זה יותר גרוע מברברית.

מה, את בשוק?

איפה הצניעות שלך?

בקולי קולות.

ניחא היית מוסרת לשיעור מקום סגור, את רוצה לצעוק עליהם, אני יודע.

אבל לא, הם רוצים למשוך אותם. איך הם משחררו אותם? הם עושים כל מיני שיגעונות.

כל מי שאומר, טוב שהיא לא שמה ציצית

הביא משחקות נערות חוצה למתופפות בתופים

יצאה דינה לרעות בבנות המשחקות

ושללה ושכב אותה

כביכול שלל אותה, גנב אותה

שלה אותה

ועשה מה שעשה

והרתה וילדה את אוסנת

בדרך כלל מובא בספרים הקדושים

שממעשים שכאלו בדרך כלל נולד זכר.

אבל פה דווקא נולדה נקרה.

ולמה? כי זה הזיווג הראוי

ליהו יוסף הצדיק במצרים.

ואמרו בני ישראל, מי זה בני ישראל? בני יעקב,

שמעון ולוי, להורגה. צריך להרוג אותה.

בושות.

מה יהיה עכשיו? מה יגידו?

שעכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זימה באוהלי יעקב.

חס ושלום, יעקב

הוציא דברים לא טובים בביתו.

יצא שם, חס ושלום, חילול השם איום ונורא.

מה עשה יעקב?

הביא ציץ

וכתב עליו שם הקודש

ותלה על צווארה

ושילחה והלכה לה.

אז זה גרסה אחת, יש מדרי שאומר

ששם אותה על ראשי ההרים ובא הנשר מביתו של פוטיפר שהיה עקר

ועם הציפורניים שלו תפס את התינוקת הזאת,

אסנת,

ושם אותה בבית העבודה הזרה של פוטיפר.

ופוטיפר אחרי התפילה,

סיום בדיוק הרמדאן, היה אתמול,

אחרי התפילה, היה בטוח שנתקבלה תפילתו אחרי תענית של שלושים יום.

הוא היה מוסלמי,

מצרים.

אה?

ארבעים. ארבעים, לא משנה. לא משנה. גם ככה הם לא צמים.

והוא אמר, הנה, שלחו לי מן אללה.

מה, שלחו לו תינוקת.

הכל בסדר.

כן?

אוסי. אוסי. אה?

שלחו לי את אוסי.

מה זה אוסי?

אה, כן.

והוא לא ידע שזה בסופו של דבר הכל מן השמיים, הכל מזומן ומוכן,

לא כדי שיגידו שהוא יכול להביא ילדים.

כי עובדה שאשת פוטיפר נתעבדה להיות עם יוסף,

אז למה לא הייתה איתו

אם יכול להביא ילדים?

אלא מכאן שהמשיך להיות עקר,

המשח המרושע הזה.

ואמרו בני ישראל להורגה שעכשיו יאמרו כל הארץ שיש בית זימה באוהלי יעקב. ומה עשה יעקב הביא ציץ וכתב עליו שם הקודש ותלה על צווארה ושילחה והלכה לה.

והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא.

הכל מצולם מתורעד. בימינו זה הכי פשוט והכי קל

להבין את הדברים.

וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרה,

שהייתה אסנת ראויה ליוסף לאישה.

והייתה אשתו של פוטיפרה עקרה וגידלה אותה כבת.

זה לא מסתדר עם דברי רש״י, כי רש״י אומר שרצתה להקים מיוסף

דורות.

נתכוונה.

ופה אפיר כדור רבי אליעזר אומר אחרת, הוא אומר שהיא הייתה עקרה.

וכשירד יוסף למצרים לקחה לו שנאמר וייתן לו את אסנת בת פוטיפרה,

כהן און לאישה.

ושמעון ולוי קינאו קינה גדולה על הזנות,

שנאמר, חזונה יעשה את אחותינו,

ולקחו איש חרבו והרגו את כל אנשי שכם.

פעם שמעתי חידוש נפלא. למה הם אמרו להם קודם תעשו ברית ואחר כך

הרגו אותם?

אז אחד הפירושים כדי להחליש אותם.

אבל פירוש נוסף, ניף לו עד מועד.

אמרו, אם אנחנו נהרוג אותם כשהם מוסלמים,

כולם יקומו עלינו, יגידו, מה הרגתם?

ככה הם עשו פרסום.

תעשו ברית מילה.

אה, אלה נהפכו ליהודים? תהרגו, תהרגו.

תהרגו, זה בזה הם לא שלנו, זה בסדר, הולכים להרוג.

ככה אף אחד לא יקום עליהם.

וכששמע יעקב נתיירא מהרבה מאוד, שנאמר עכשיו יצאו כל עמי הארץ.

עליי ויאספו, עליי ויהרגוני.

והתחיל מקלל רוגזם של בניו, את הכעס של אותו רגע שהם כעסו.

התחיל לקלל את הכעס, אז אסור לקלל את הילדים.

שנאמר ארור אפם כי אז,

ועברתם כי קשדה, חלקם ביעקב אפיצם בישראל.

שנאמר,

ועוד שקילל את חרבם בלשון יוונית,

שנאמר כלי חמאס מכורותיהם,

שהיוונים קוראים לחרב מחיר.

מחיר עם כף,

כן?

שמעו כל מלכי ויושבי הארץ ונתייראו מאוד.

שם הובא גם במדרש איך הם עשו מלחמות על החומות.

היו מקפצים מחומה לחומה ונלחמים שם בין כל העמים שקמו עליהם. קמו עליהם והיו נלחמים והורגים את כולם.

וכל יושבי הארץ נתייראו, והמלכים אמרו, אם שני בני עגוב,

רק שתיים,

עשו כזה פיגוע ענק.

אם יאספו כל האחים, יכולים להחריב את כל העולם כולו.

ונפל הפחד והמורך שנתן הקדוש ברוך הוא עליהם, שנאמר, ויהי חיטת אלוהים על הערים אשר סביבותיהם,

ולא רדפו אחרי בני יעקב.

ואז הפסיקו.

ולקח יעקב בניו ובני בניו ונשב והלך לקריית ארבע אצל יצחק אביו,

הוא מצא שם את איסוב ואת נשב יושבים באוהל יצחק, ונטעו לו חוצה לו.

לא יושבים בצדיק, הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, טענה באבות.

וראה יצחק את יעקב ואת נשב ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו, ושמח בליבו מאוד. השתבח שמו לעד, רואים את הבן,

הלך רווק, חזר מלא.

נשוי, ילדים, שון, בקר, ברוך השם.

ועליו הכתוב אומר בתהילים קכח וו,

וראה בנים לבניך, שלום על ישראל.

רב ליבי אומר בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת קניינו ואת כל אשר לו, לשני בניו.

לפיכך גמלו לו חסד שניהם, שנאמר, ויקברו אותו עשיו ויעקב בניו.

אמר איסוב ליעקב, נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשני חלקים, ואני בורר

שאני בכור.

אמר יעקב, הרשע הזה לא מילא עינו מן העושר?

שנאמר, גם עינו לא תשבע עושר?

מה עשה יעקב?

חילק לשני חלקים כל מה שהניח אביו חלק אחד,

ואת ארץ ישראל לחלק אחד.

מה עשה עשיו?

הלך להתייעץ עם העורך דין שלו. מי זה העורך דין שלו?

הלך אצל ישמואל

למדבר להימלך בו,

שנאמר, וילך אל ישמעאל.

אמר לו ישמעאל לעשיו, האמורי והכנעני אז בארץ,

ויעקב בוטח לרשת את הארץ,

אלא תול מה שהניח אביך,

ואין ליעקב מאומה.

גם ככה הרי הם שמה.

קח את הרכוש וזהו, תרוויח.

ולקח עשיו כל מה שהניח אביו,

וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב. איפה הם ישמעו הרשעים האלה?

רוצים את מערת המכפלה.

למי זה שייך?

וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב, אז בדעת הם נתנו את זה.

וכתבו כתב עולם ביניהם.

אמר יעקב לעשיו, לך מארץ אחוזתי,

מארץ כנען.

ולקח עשיו את נשיו ואת כל אשר לו, שנאמר, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ביום ההוא כתוב שם.

הלך עשיו אל הר שעיר וכו'.

ובשכר שפינה את כל כליו בשביל יעקב אחיו, נתן לו

הקדוש ברוך הוא, מאה מדינות,

משעיר ועד מגדיאל, שנאמר, אלוף מגדיאל, אלוף עירם.

עירם זו רומי.

אז ישב יעקב בטח ושאנן בארץ כנען ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו.

שנאמר, וישב יעקב בארץ מגורי אביו. ואיך אומר רשי? ביקש יעקב לשב בשלווה.

עוד לא התחיל לשבת בשלווה, קפץ על הבוגזו של יוסף.

רבי ישמעאל אומר, כל בן זוקן חביב לאביו. כל בן זקונים חביב לאבא שלו, שנאמר, וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לא.

וכי בן זקונים היה יוסף? הרי בנימין היה בן זקונים.

והלא בנימין היה,

אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך, לפיכך היה אוהב אותו מכל בניו.

וקינאו אותו, קנאה גדולה, שנאמר, ויראו אותו אחיו,

כי אותו אהב אביהם, ועוד שראה אותו בחלומו שעתיד למלוך,

והגיד לאביו והוסיפו לו קנאה על קנאה

שנאמר ויוסיפו עוד צנוע אותו על חלומותיו ועל דבריו

ושראה בני פלגשי אביו אוכלים בשר עליות כבשים כשהם חיים

הם כתוב שם שהם יצרו בספר היצירה

בעלי חיים

ולכן הם יכלו לאכול אותם

והוא טען שהם אוכלים איבר מן החי בלי שחיטה

אבל זה היה משהו שהם ייצרו אותו בוקוס פוקוס

של ספר היצירה, כמובן בקדושה וטהרה

ולכן זה לא צריך שחיטה דבר שכזה

אבל הוא ראה שהם לוקחים את הפולקה

וזה לא פולקה של שחיטה פרטית

אי אפשר לאכול את זה,

מה עושים?

ולכן הוציא עליהם דופי לפני אביהם שנאמר ולא יאכלו דברו לשלום אפילו שלום לא היו אומרים לו

יש איזה רשע אחד בלאדין

בבית דין

והוא ראה כנראה את הצד השני

שהם כנגד

והוא אמר אני איש שלום, הוא בא ללחוץ יד לאישה

חרדי, חרדי

בא ללחוץ יד לאישה, הוא אומר אני איש שלום

האישה לא טיפשה, חכמה

אמרה לו, כתוב שני דברים,

קודם כל אסור ללחוץ יד לאישה

דבר שני, איך אתה לא מתבייש? אתה עם כוח וחליפה ועוד בבית הדין?

איך אתה עושה כזה דבר?

וכתוב גם אין שלום לרשעים, אמר השם

ואם אתה רשע אסור להגיד לך שלום

ופשוט שאסור ללחוץ יד

פשוט

וזה חרדים

זה לא חילונים

זה לא כיפה סרוגה

זה חרדים שמתנהגים ככה

אז זה באמת דוגמת מופת

לאנשים כאלה

אחר כך מתפלאים איך העם נהיה ככה

איך נהיה ככה? אם יש חרדים כאלה, העם יהיה ככה

שנאמר ולא יכלו דברו לשלום, אי אפשר לדבר עם אחד כזה אפילו לשלום

אמר יעקב ליוסף, יוסף בני, הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי שלום אחריך ושלום הצאן, שנאמר ויאמר לו, לך נראה את שלום אחריך ואת שלום הצאן

והנער היה הולך וטועה בדרך ופגע בו גבריאל המלאך, שנאמר וימצאהו איש, אומר רשי גבריאל

והנה טועה בשדה איש, זה גבריאל שנאמר, והאיש גבריאל אשר הייתי בחזון, זה בספר דניאל טכא

אמר לו, מה אתה מבקש?

אמר לו, את אחי אנוכי מבקש

שנאמר ויאמר את אחי אנוכי מבקש, הוליכו אצל אחיו וראו אותו ביקשו להורגו

שנאמר וייראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנקלו אותו למיתו

אמר להם ראובן, אל תשפכו דם

השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וימות שם

ושמרו לו אחיו

ולקחו את יוסף והשליכו אותו אל הבור

שנאמר ויקחו וישליכו אותו הבורא

ומה עשה ראובן?

הלך וישב לו באחד מן ההרים להתחבא,

לרד בלילה ולעלות את יוסף מן הבור

אנחנו מכירים את הפירוש שהלך לשרת את אביו כי זה היה תורו

אומר אפיר יא דרבי אליעזר, הלך והתיישב באחד הערים לרד בלילה ולהעלות את יוסף מן הבור, רצה להציל אותו

ותשעה אחים היו יושבים במקום אחד, בלב אחד ועצה אחת, עשו שם סעודה

סוף סוף התפטרנו מהדתי

מהחרדי האמיתי, סוף סוף

זהו, עכשיו שמנו אותו בבור וזהו

אבל הם שכחו שמגביה שפלים עד מרום

ובסופו של דבר

השפל הזה

שהם השפילו אותו

וכל כוונתו הייתה טובה

בכיבוד אב האם שאביו ציווה אותו

סופו של עלה לגדולה

והם קדשו את פניהם בקרקע

וזה מה שהגמרא אומרת, אמר רבי יצחק ברדלה

אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה

זה עוד אנחנו אומרים אוי לנו

הרשעים אפילו לא אמורים אוי לנו

הם כל כך בטוחים שהם יזכו בדין

והכל בסדר

מה הקדוש ברוך הוא לא

גם שנה שעברה נתן לנו אז למה ששנות לנו את הוויזה שהכל יהיה בסדר

יא רשע מרושע, הקדוש ברוך הוא מחכה, הכוס תתמלא בסופו של דבר הוא

ייתן לך צ'פחות אחד אחרי שני

מה אתה עושה?

מה אתה מרשיע? תתעורר

ועברו עליהם ישמעאלים ואמרו לכו ונמכרנו לישמעאלים

והיומו לכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אביו שומע את שמעון

ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף

כתוב שם שהם קנו נעליים ולא סתם נעליים, נעליים חדשות ולבשו אותם

וזה היה רמז ליעקב אבינו כביכול בדרך לא דרך שהם לא אבלים

כי יעקב קרא שמלותיו וישב באבל

וכתוב שמת משתכח מן הלב אחר שנה

ופה הוא לא השתכח מליבו של יעקב אבינו

וזה הסימן שהוא לא מת מן השמיים אבל מה הסימן בארץ?

שהם קנו נעליים חדשות

ואדם שהוא אבל לא קונה נעליים

לא קונה דברים חדשים

וזה הם רמזו ליעקב אבל היות ונסתלקה ממנו רוח הקודש גם נסתלק ממנו הדבר הזה ולא שם אליהם כי מן השמיים הסכימו איתם עד כדי כך

וכל אחד ואחד נטל שני כספים לקנון מנעלים ברגליהם שנאמר על מוכרם בכסף צדיק

כל הרבנים האלה שקיבלו

לכסות את המינוסים על מוכרם בכסף צדיק

מכרו את הצדיק האמיתי את הרב אמנון תמורת כסף מהפוליטיקאים

ואביון בעבור נעליים

מעליים זה הגאווה רצו עוד משרה עוד תפקיד עוד פה עוד שם

אותך נעשה חבר

אותך נעשה זה ניתן לך פה משרה לשם משרה אתה תהיה פה אתה תהיה שם

פרוטקציה נסדר על הילדים שלך עבודה ופה כן כן

כל השירחון עוד לא תצא

אמרו נחרים בינינו שאין אחד ממנו מגיד את הדבר ליעקב עד שיהיה ברשות כולנו

עשו חרם שבועה חמורה שאף אחד לא מדבר

אמר להם יהודה רגע רגע אנחנו תשעה ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה

בית דין

מה עשו שיתפו למקום עמהם והחרמו

צירפו את הקדוש ברוך הוא למניין

והסכימו איתם מן השמיים ועשו חרם

וירד ראובן בלילה לעלות את יוסף מן הבור ולא מצא אותו שם אמר להם

למה הרגתם את יוסף העניין הענייבא העניין הרי הבכור

אני אחראי על כולם

למה הרגתם את יוסף מה אני אגיד עכשיו מה אני אגיד מה אני אענה

והגידו לו את הדבר שעשו ואת החרם שהחרימו

ושמר ראובן את החרם ושתק

וגם הקדוש ברוך הוא שתק

ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב שנסתלקה ממנו כל אותם השנים רוח הקודש

וכתיב בו מה עד אז היה מגיד דבריו ליעקב

חוקיו ומשפטיו לישראל

תמיד הקדוש ברוך הוא אומר כל דבר ליעקב אבינו ומגלה לו כל החוקים וכל המשפטים ופה לא אמרנו

ואת הדבר הזה לא הגיד לי יעקב לפיכך לא ידע יעקב את הדבר שנעשה ליוסף ולמה?

כדי שיוסף יעלה בגדולה

כדי שבסופו של דבר יצמח מזה אך ורק דבר טוב

ואמר מי אמר?

האחראי מבין האחים טרוף טורף יוסף סליחה

ואמר יעקב אבינו, טרוף טורף יוסף

הראו לו שם את הג'לביה שלו, את הגלימה

לא את הגלימה, סליחה, את הקטונת פסים

גלימה זה לא...

הזאב לא אוהב כאלה גלימות

זה לא טעים

הוא אוהב את הקטונת פסים

ואמר טרוף טורף יוסף, עשו שם קרעים בצורה של שינה ודם וכולי

שחטו גדי עזים שדמו דומה לדם האדם

רבי ינאי אומר, מכירת יוסף לא נתקפרה לשבטים עד שמתו

שמעתם?

מכירת יוסף, הם שילמו עד היום האחרון שלהם

שנאמר, ונגלה באוזני ה' צבאות אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון

ובמכירת יוסף בא רעב בארץ ישראל שבע שנים

סבלו גם שבע שנים מרעב שהם בעצמם גם

וירדו אחרי יוסף

עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו את יוסף שהיה חי והתירו את החרם

ושמע יעקב אל יוסף

שהוא חי וחיתה רוחו שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם

וכי מתה הייתה רוחו של יעקב שחיתה אלא מפני החרם נסתלקה רוח הקודש מעליו וכיוון שהתירו את החרם מיד שרתה עליו רוח הקודש כבתחילה שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם

ותרגם אונקלוס ושרת רוח נבואה ליעקב אבוהון

רבי עקיבא אומר, החרם היא השבועה, והשבועה היא החרם.

וכל מי שהוא מפר את החרם, כאילו מפר את השבועה.

וכל מי שיודע הדבר ואינו מגיד בעליו החרם, הוא מכלה אותו.

ואת עציו ואת אבניו שנאמר, וכללתו ואת עציו ואת אבניו.

תדע לך,

אין כוח החרם היה גדול.

איך כוח החרם היה גדול?

בו ראה מיהושע בן נון,

שהחרים את יריחו, אי וכל אשר בא ושרף באש.

אכן בן כרמי, שהיה בן זרח,

ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו,

ואת האדרת שהייתה פרוסה לפניו,

ולשון זהב אחד בפיהם,

וחמד אותם בליבו,

והלך ולקחם וטמנם בתוך העולו, ועל מעלו אשר מעל,

מתו עליו שישה ושלושים צדיקים.

שנאמר, ויוכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש. והלך יהושע וקרע את בגדיו, ונפל על פניו ארצה.

לפני אהרום ברית ה' הוא ביקש תשובה, ונרצע לו.

הקדוש ברוך הוא ואמר לו ליהושע מעל ישראל בחרם, שנאמר, חטא ישראל.

וראה יהושע בשתים עשר אבנים של כהן גדול,

שהם כנגד שנים עשר שבטים,

וכל שבט שהיה מצווה בידו היה מגיע אור מהאבן שלו.

וכל שבט שהיה בידו דבר עבירה, לא היה אור שלו דולק.

והיה,

וידע ששבט יהודה מעל בחרם, והפיל גורלות,

ומן השמיים סידרו שיילכד אכן.

אכן הזה נלכד.

לקח יהושע את אכן, ואת הכסף, ואת האדרת,

ואת לשון הזהב, ואת בניו, ואת בנותיו, ואת כל אשר לו, והעלם לעמק החור.

הוא כתיב, לא יומתו אבות על בנים,

אם כן, אלו מפני מה מתו?

אז למה פה מתו?

שלושים ושישה.

אלא על שידעו בדבר, ולא הגידו.

יכלו למחות, ולא מחו, ונתפסו,

ונענשו.

ידעתם שזה לא טוב,

ואתם אומרים שזה טוב, יאכלו הענבים ויסבאו.

תענשו.

הקדוש ברוך הוא לא מוותר, אבל צדיקים גדולים,

אולי יש ויזה, פרוטקציה, משהו? אין.

מדקדק הקדוש ברוך הוא איתם כחוט השערה.

איי, איי, איי.

ושכלם באבנים ושרפם, אם שרפה להם שכילה, ואם שכילה להם שרפה, אלא שכילה מפני שידעו בדבר ולא הגידו.

שרפה על שמתו עליו שישה ושלושים צדיקים, שנאמר, ויוכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש.

ועל שנתן הודיה לפני הקדוש ברוך הוא,

יש לו חלק לעולם הבא שנאמר, יאחריך אדוני ביום הזה.

היום הזה עתה עכור ואין עתה עכור לעולם הבא. ותדע לך כמה גדול כוח החרם.

בואו ראה מן השבטים שקינאו על הזנות של שבט בנימין,

בלגש בגבעה, כן?

אמר להם הקדוש ברוך הוא, קינאתם על הזנות של שבט בנימין ולא קינאתם על פסל של מיכה?

לפיכך הרגו בהם בני בנימין פעם ראשונה ושנייה ושלישית,

עד שהלכו ונפלו על פניהם ארצה לפני אהרון ברית השם.

ועשו תשובה גדולה וחרמו שיהיה כל ישראל עולים אחריהם, ועשו שבועה

מקטון ועד גדול שנאמר כי השבועה גדולה

וכי שבועה נשבעו כל ישראל, אלא

שהחרם היא השבועה.

אנשי יובש גלעד לא עלו ולא באו עימהם בקהל, ונתחייבו מאיתה שנאמר לה, אשר לא עלי אל השם עוד יומת.

תדע לך כוח החרם

בו הוראה משאול בן קיש

שהחרים שיצומו כל העם מקטון ועד גדול, שנאמר ארור האיש אשר יאכל לחם.

ויהונתן לא שמע ואכל מעט דבש ונהרו עיניו,

שנאמר ותוארנה עיניו.

ראה שאול את הפלישתים חוזרים על ישראל

וידע שמעלו ישראל בחרם, וראה בשנים עשר שבטים שכל שבט ושבט שהיה עושה דבר,

מצווה אבנו היה מגיע אורו,

וכל שבט ושבט שהיה עושה עבירה לא היה אבנו מגיע אורו.

וידע ששבט בנימין מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד

שאול ויונתן, שנאמר וילכד יונתן ושאול.

ולקח שאול את חרבו להרוג את בנו שנאמר, כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף.

אמרו לעם אדוננו המלך שגגה היא, שגגה, זה לא, והקריבו עליו קורבן עולל שגיגתו ונעדר לו,

כדאו ממוות.

שנאמר, ויפדו העם את יונתן ולא מת, והכותים אינם נחשבים לגוי משבעים אומות העולם,

אלא מיתר חמישה גויים החשובים למלך.

שנאמר, וייבא מלך אשור מבבל ומכותא, רבי יוסי אומר,

הוסיף עוד עליהם ארבעה גויים וכולם תשעה גויים הם, שנאמר,

די יענה ועפר סטייך,

זה בספר עזרא.

וכשגלו ישראל במקומן משומרון, שלח המלך את עבדיו

והושיב אותם בשומרון לעלות מס למלכות. מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח בהם את האריות.

והיו הורגים בהם, שנאמר, ויהי בתחילת שבטם שם, שלחו ואמרו למלך בבל, אדוננו המלך,

הארץ ששלחתנו עליה אינה מקבלת אותנו, אוכלים אריות.

כי נשארנו מעט מהרבה, מה נשאר? טרפו האריות את כולם,

שניצלים.

שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל, ואמר להם, כל השנים האלו שהייתם בארצכם, לא שיקלה אתכם חיית השדה.

ועכשיו פתאום אינה מקבלת אתכם? מה קרה?

אני לא חושב שזה משהו בארץ.

כי עד עכשיו היא קיבלה אתכם.

ומה קרה עכשיו חיות השדה טרפו אתכם? מה יש?

מה יום?

יומיים

ועכשיו אינה מקבלת אתכם? אמרו לו דבר של עצה, אולי תחזיר אותנו בחזרה?

אמרו לו אדוננו המלך אולי ישיב אותם לארצם הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נימול

והקדוש ברוך הוא אינו מקבל אותם בארצו?

אמר להם תנו מכם שניים וילכו וימולו אותם וילמדום ספר התורה נעשה ניסיון, תביאו שניים, נעשה להם ברית, תלמדו אותם ספר תורה

ודבר המלך הן להשיב ושלחו את רבי דוסטאי ורבי זכריה ומלו אותם

והיו מלמדים אותם ספר התורה בכתב נוטריקון

ובוכים והגויים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלוהיהם שנאמר

את השם היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים

רקדו על שתי החתונות

וכשעלה עזרה מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק התחילו בונים היכל השם

שנאמר בעדין קם וזרובבל בר שאלתיאל

ובאו עליהם השומרונים למלחמה 180,000 וכי שומרונים היו והלא היו כותים

אלא על שם העיר שומרון נקראו שומרונים ועוד שביקשו להרוג את נחמיה שנאמר לכו ונבעדה יחד בכפרים ועוד שביטלו מלאכת שמיים

שתי שנים

והיה עד שינת היובל ומה עשה עזרה וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק

קיבצו את כל הקהל אל היכל השם והביאו שלוש מאות כהנים ושלוש מאות תינוקות

ושלוש מאות שופרות ושלוש מאות ספרי תורה בידם

והיו תוקעים מלוויים ומשוררים ומזמרים ומנדים את הכותים בסוד השם המפורש

ובכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון

שלא יאכל אדם ישראל פתקותי עד עולם

מפה יצא הדבר הזה

ומכאן אמרו כל האוכל פתקותי

אה הולך הולך לאיזה ערבי

אוכל אצלו שם פת

כאילו אוכל בשר חזיר

דובו רוכר

ואל יתגייר אדם כותי

ואין להם חלק בתחיית המתים

שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית אלוהינו לא בעולם הזה ולא לעולם הבא

ועד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלים שנאמר ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים

ושלחו החרם אצל ישראל שבבבל ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם

והוסיפו עוד המלך כורש וקבע עליהם

חרם עולם

שנאמר בעזרה וי״ב ואלהד איש הכן

שמת תמר.

אנחנו עוברים לפה ליועץ.

איך אפשר בלי מוסר?

איך אפשר? איך?

איי איי איי.

אחדות.

בואו נראה אם היא צריכה להתאחד.

אחדות היא עמוד גדולה לתיקון העולם ולקיים כל דבר.

הסכם בין הפלסטינים לבין ישראל. אחדות.

ורוח המקום נוחה מאוד מדבר זה עד שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה על הפסוק והוא באחד אחד לא נאמר אלא באחד

שאין השכינה שואה בישראל אלא כשהם אחדות וגדולה מזו אמרו על הפסוק חבור עצבים אפרים הנחלו

שאפילו אם עובדים עבודה זרה כשהם באחדות אין מידת הדין יכולה לשלוט בהם.

וזה היה הטעם שלא עשה הקדוש ברוך כליה בדור הפלגה כמו בדור המבול.

למה הוא לא עשה כמו שעשה בדור הפלגה כמו בדור המבול? למה רק בלל את שפתם והם כבר עשו את שער העבודה?

למה?

כיוון שהיו באחדות.

וזה אצלי פשט הכתוב אומר הפה ליועץ הן עם אחד ושפה אחת לכולם ועתה כיוון שהם באחדות לא ייווצר מהם כל אשר יזמו לעשות.

שאין מידת הדין יכולה לשלוט בהם.

ולכן אמר הקדוש ברוך הוא הבל נרדה ונבלה שם שפתה

שלא ישמרו איש שפת רעהו כדי שייכנס מחלוקת.

ואם ייכנס ביניהם מחלוקת יהיה מקום למידת הדין לשלוט בהם.

ואז יהרגו איש ואחים.

ולכן כל חבורה שרוצים לעשות דבר שיהיה לו קיום והעמדה צריך שיהיו כולם באגודה אחת.

ואז כל רוחות שבעולם אין מזיזים אותם למקומם.

תראו קהילות פז.

בארץ ובעולם מאוחדים באחדות כל ראש חודש מתאספים.

שיעורי תורה, כנסים.

שיעורים של הרב.

זה נקרא אחדות אמיתית, לכבוד השם יתברך. זה לא רק אחדות סתם בין איש לחברו,

אלא בינינו לבין השם יתברך.

ואז כל רוחות שבעולם אין מזיזים אותם מכולם.

גם יבואו כל מיני מראין בישין,

בלי שמות שאסור להזכיר בית הכנסת.

לא יעזור שום דבר.

הרוחות הללו נושבות ברחוב ועושות רעש גדול.

ופרסומים לא יצליחו שום דבר.

אבל אם זה אומר בחור, וזה אומר בחור,

כל אחד רוצה את שלו, וכל אחד רוצה שדיבורו יהיה לפנים ולא לאחור, ואומר דידן נצח,

הם נעשים לאגודות אגודות ונפק חורבה והיא לא תצלח,

וזה יהיה רק חרב,

אבדון, כיליון, ולא יצליח.

ומרעה אל רעה יוצאים ובאים לידי מחלוקת, יש להבת שלהבת ורעותיה מובאות אחריה, רעות רבות, רחמנא ליצלן.

וכבר אמרו משל לאגודה אפילו אם היא של קנים, כל זמן שהקנים קשורים יחד,

אין שום גיבור שבגיבורים שיכול לשבור אותם יחד.

אבל כשהם אחת-אחת, הם קלים להישבר.

וכתיב בהושע יב,

חלק ליבם, עתה יש אמור. כיוון שליבם נהיה החלוק, עכשיו אפשר להאשים אותם.

כל קבל דנא רוצה לעשות דבר טוב בעירו, כי איך ידלקה בלי ומיני כל באש ערירו לא ידבר עם כולם יחד,

אלא יקרא אחד לאחד,

וידבר לכל אחד בטוב טעם ודת כדי שישמעו ויבינו ויכנסו דבריו באוזניהם, ואחר כך מנקה לי ולאחדים ויסכימו

כולם עמו בהיותם באגודה אחת, שאם ירצה אדם לשבר שק של אגוזים,

כולם כאחד לא יוכל לשברם.

אבל אחת-אחת ישבר את כולם.

אבל לא יעשה זאת כדי שיעזרו לו לרעה,

ולא יהיה כעדת קורח.

כי עושה זאת בשם מסית ומדיח יקרא,

אלא יעשה זאת על דרך האמת,

כמו שהרב ייחד את כולם

לקהילה קדושה,

על דרך האמת,

להנחותם את הדרך הישרה,

ואז יעשה באופן כזה, כי איך ידלקבלי ומיניהם?

ואז יגדור את הגדרים ויאמר את הדברים כדי שיקבלו.

והגדר הגדול כדי להיות באחדות הוא שיקיים את מה שאמרה התורה אחרי רבים להטות,

ואף אם נראה ברור בעיניו שהם טועים ואליו ראוי לשמוע שהוא אומר דבר הגון, יבטל דעתו נגד דעתם,

ויסייע גם הוא עם הרבים ולא יעבור על דעת חבריו, כמאמר רבי יוסי שאמר בשבת קייח ב'

מעולם לא עברתי על דעת חבריי, יודע אני בעצמי שאיני כהן, ואם היו אומרים לי חבריי עלה לדוכן הייתי עולה.

וגם הוא יצא לקראת נשק נגד החולקים עם הרבים,

ואמר עליהם בנועם שיח שלהם ראוי לשמוע,

אף שאין דעתם מסכמת עמהם.

ולפעמים צריך שהזקנים והגדולים ישמעו על הקטנים ויבטלו רצונם מפני רצונם לפי צורך שעה,

כשרואים שקרוב לצאת פרצה לפי דעתם של בחורים שהם חסרי מדע.

כל ההופעות, וכל הזמרים, וה...

איך זה נקרא ההוא? מאוס מאוס.

שטראוס מאוס.

כן, כל הדברים הללו.

אז זה כנגד דעת הבחורים, מה יש בזה? זה רק הופעה. רק רואים אותו רוקב, את ההוא שעה, אז מה אם הוא שעה?

מה, הוא שינה את המילים למילות קודש.

אבל זה יצא מהסיטרה אחריה, השיר הזה.

אז אתה רוצה לשיר אותו במילות קודש?

אתה גם מבזה את המילים

וגם עובר עבירה?

וכבר אמרו אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים.

יישאו ביום ההוא קל וחומר בעצמם הקטנים וישמעו לגדולים.

ואם יש רב מורה צדק וטובי ומנהיגי העיר שקיבלו מעליהם שעל פיהם יהיה הנהגת העיר,

ראוי שלא יהיה פוצה פה ומצפצף עליהם.

אפילו אם יאמרו על ימין שהוא שמאל וכל ערום יעשה בדת ויעמוד על המשמר ברוב עשת העצומות להתמיד אחדות

ויסבול ויתרח הרבה וכל אשר בכוחו לעשות יעשה.

רפום צהרה אגרא

כי זהו קיום ועמדה ויסוד מניין לכל עניין ומכל מניין דין נהדה.

ברוך ה' לעולם.

אמן ואמן.

רבי חנן אלה מנהיגה שיאמר עדיין יש ברוך לדקות ישראל לפי כך

ובעליהם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיל.