פרקי דרבי אליעזר - ב' | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השיעור יהיה לרפואת רבקה בת רוזה, שתזכה בעזרת השם ללידה קלה.

אמן.

דייזי בת חביבה, רפואה שלמה. אמן. למאיון משמעת עובדיה בן שרה, שלמה בן חזקיה,

מנשה בן

דייזי, סמרקן בת שרה, שרה בת חווה, וגם לרפואת מואבי

אליעזר בן אסתר.

להצלחת כל קהילות פס בארץ ובעולם, אמן. באשר הם.

אמן. ולהצלחת מורנו הרב אמנון יצחק.

שיזכה בעזרת השם להאדיר את האמת בעולם.

אמן.

אנחנו ממשיכים בפרק ידי רבי אליעזר, אנחנו בפרק רביעי.

ביום השני לבריאה ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע ואת המלאכים.

אישו של בשר ודם,

דהיינו האש שלנו,

שאנחנו מכירים,

ואישו של גיהנם,

האש של גיהנם,

גיהנם נברא, אמרנו,

בזמן של בין השמשות.

או קודם בריאת העולם, יש גרסה.

אבל האש של גיהנם,

מתי היא נבראה? ביום השני של בריאת העולם.

שואל אפיר כדי רבי אליעזר, והלא השמיים והארץ נבראו ביום הראשון?

זאת אומרת, אז הכל נברא ביום הראשון, גיהנום, גן עדן.

אז מה זה פתאום עכשיו ביום השני האש של גיהנם?

שנאמר בראשית, ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. ואיזה רקיע ברא ביום השני?

כי בפתיחה, אומר הרב, בשני ברא הקדוש ברוך הוא את הרקיע.

אז איזה רקיע נברא ביום השני?

אם בתחילה הקדוש ברוך הוא בורא את השמיים ואת הארץ.

ואיזה רקיע ברא ביום השני?

רבי אליעזר אומר, רקיע שעל ראשי ארבע החיות.

שנאמר, הוא דמות על ראשי החיי הרקיע כהן הקרח הנורא.

ומהו כהן הקרח הנורא?

כאבנים טובות ומרגליות,

והוא מאיר על כל השמיים כנר שהוא בבית.

כשאדם מדליק נר

בזמן שיש חשיכה,

איך זה מאיר כשיש הפסקת חשמל?

היום יש כל מיני פנסים וטלפונים משוכללים

עם פנסים או כל מיני תאורות חירום,

אבל בזמן הם היו כפשוטי העם.

אתם מכירים את המעשה של אותו יהודי

שהיה לו סכום כסף גדול להשקיע, הוא בא לאחד מגדולי ישראל, לא זכור לי מי זה,

והוא אמר לו, תקנה נרות.

אמר שוהדא, כבוד הרב נרות, מה חסר בחנויות נרות? בחוץ לארץ.

אמר לו, תקנה נרות,

אבל תקנה הרבה שיהיה.

אמרת, בטוח, כבוד הרב?

אמר, כן, אבל אני הולך להשקיע סכום גדול.

קנה בסכום גדול הרבה הרבה הרבה נרות.

ואז קרה את אסון התאומים.

ולא היה חשמל.

ולא היה קווי טלפון פה, אם אתם זוכרים.

גם פה הייתה קריסה של כל מיני קווים, אורנג' וזה.

לא היה טלפון ולא היה פה ולא היה שם וזה,

והוא נהיה עשיר גדול רק מהנרות שהוא מכר. למה?

היו צריכים נרות, היו צריכים להעיר, להדליק בבתים ופה ושם,

כי הורידו את כל קווי החשמל, קווי המתח, סכנה, ופה ושם וזה.

והוא נהיה עשיר גדול רק ממכירת הנרות.

אז תראו מה זה גדולתם של גדולי עולם,

שהם יודעים עוד

קודם לכן ומסתכלים למרחוק

שלבים גדולים, מה ש... איפה אנחנו...

עיני בשר ודם פשוטות.

תמיד זה מביא אותי למצב הזה שאברהם אבינו, הקדוש ברוך הוא, אומר לו,

לך ותעשה לבן שלך מה שתעשה, לא כן.

כאילו, מה, הוא לא צפה את זה, כאילו,

שהוא יקרה ככה וכו' וזה היה, כאילו, אתה יודע מה אני אומר? מבחינה רוחנית, כאילו, זה...

כאילו, לא הגיע למצב כזה,

כאילו, לראות את זה איפשהו,

אבל להיות רגיל, כאילו.

ודאי שאברהם אבינו צפה את מה שהוא צפה,

מה יגידו ואיך יעשו, אבל הוא יתהלך לפניי ויהיה תמים.

זה מה שהוא עשה. לא שואלים שאלות, ולא אומרים סגולות, ולא מה יהיה ואיך יהיה.

ושבחרות ציווה עושים, נגמר.

כמו עם הברית מילה בגיל 99. סיפרנו לכם שיש איזה אחד בין 102 שצריך לבוא.

הוא עדיין שואל שאלות. אברהם אבינו ב-99 לא שאל שאלות. ושבחרות ציווה עושים.

אין שאלות.

הלאה.

והוא מאיר על כל השמיים אותו רקיע שעל ראשי ארבע החיות, שהוא כעין הקרח הנורא, שהוא כעין אבנים, טהורות ומרגליות.

הוא מאיר כמו נר שמאיר בבית.

וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהריים. כמו שהשמש בצהריים ככה

מתגלית עם כל קרניה בחוזקתה, בעוצמתה, ככה הנר הזה, ככה הרקיע הזה מאיר.

זה מה שאנחנו אומרים בתפילה.

המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים.

משפחים נותן לנו אור של רחמים.

לא סתם.

שנאמר הוא נהורה עימי שרא,

ככה מובא בספר דניאל.

וכמות הצדיקים עתידים להאיר לעתיד לבוא.

וכמותו הצדיקים ככה עתידים להאיר בזיו פניהם לעתיד לבוא.

על ידי שאדם שמר את העיניים שלו, כמו שראינו בספר טהרת הקודש, בשיעורים,

אז אדם שמר את העיניים שלו, יהיה לו את האור הזה שהוא יזכה להאיר איתו הלאה.

שנאמר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע.

ואילולא הרקיע ההוא,

שהקדוש ברוך הוא ברא ביום השני,

היה העולם נבלע מן המים שלמעלה ממנו ולמטה ממנו.

זאת אומרת, הרקיע הזה זה משהו שמבדיל, ואי רקיע מבדיל בין

מים למים, מים עליונים למים תחתונים.

אם תסתכלו על הים,

בנוף,

אתם תראו שהמים והשמיים מחוברים.

מה המבדיל ביניהם?

אותו הרקיע.

אותו הרקיע הוא זה שמבדיל בין מים למים.

ואלמלא אותו רקיע,

אומר הפיר כדי רבי אליעזר, היו המים והמים מתחברים, וכל העולם צף מים.

שנאמר, ויאמר אלוקים, יהיה רקיע בתוך המים, ויהיה מבדיל בין מים למים, בין מים העליונים למים התחתונים.

יפה.

על זה לגבי המים קיבלנו תשובה.

והמלאכים שנבראו ביום השני, כשהם נשלחים בדברו,

נעשין לרוחות.

וכשאין משרתין לפני הקדוש ברוך הוא, נעשין של אש.

שנאמר, עושה מלאכיו רוחות

משרתיו אש לוהט.

וארבע כיתות של מלאכי השרת מקלצין לפני הקדוש ברוך הוא.

מחנה ראשונה של מיכאל מימינו,

מחנה שנייה של גבריאל על סמולו,

מחנה שלישית של אוריאל מלפניו,

ומחנה רביעית של רפאל מלאחריו.

ושכינתו של הקדוש ברוך הוא, תיכף אנחנו נראה גם מי ביקר שם עוד,

אולי בשיעורים הלאה, אבל

אם נספיק נגיע לזה.

נראה מי עוד היה בגובה אותם המלאכים שם בשמיים, לא סתם.

ושכינתו של הקדוש ברוך הוא באמצע,

והוא יושב על כיסא רם ונישא. כל התיאורים הללו, זה כביכול, כן?

אין לקדוש ברוך הוא גוף ולא דמות הגוף,

ואין כיסא, מי זה הנגר שבנה את הכיסא?

אין כיסא כזה, זה הכל במושגים שאנחנו מעל השכל, כן?

והוא יושב על כיסא רם ונישא, וכיסאו גבוה ותלוי למעלה באוויר.

הוא מרעיט כבודו כעין החשמל.

לא החשמל הזה.

כמו שאנחנו רואים את הברקים ואת הרעמים, ככה,

זה כעין החשמל.

שנאמר והרס, בן הנביא יחזקאל, וירא כעין חשמל,

ועטרה נתונה בראשו,

וכתר שם המפורש על מצחו,

ועיניו משוטטות בכל הארץ.

חציו של אש וחציו ברד.

מימינו חיים ומשמאלו מוות,

ושבט של אש בידו,

ופרוכת פרושה לפניו,

ושבעה מלאכים שנבראו מתחילה משרתים לפניו לפנים מן הפרוכת.

אז זה תיאורים שאנחנו לא...

אנחנו רק קוראים אותם. להבין אותם זה מאוד קשה.

וגם אם נצליח להבין משהו, אז יהיו לנו שאלות וחקירות שאנחנו לא מתעמקים בדבר.

ושבעה מלאכים, סליחה, ופרוכת פרושה לפניו, ושבעה מלאכים שנבראו מתחילה משרתים לפניו מן הפרוכת.

ואיך נקראת הפרוכת הזאת? פרגוד.

שמעתם את ההוא שעלה כאילו למעלה, הילד הזה?

הייתי ליד הפרגוד, ליד הפרגוד, עם המוות קליני,

החרטות של המוות קליני.

פרגוד, שמע פרגוד.

אז זה הם הביאו מפה,

כנראה שהם קצת קרעו בזוהר או בפירקת רבי אליעזר, אז הם ידעו מה להגיד.

והדום רגליו כאש וברד,

ותחת כיסא כבודו כאבן הספיר.

איפה מוזכר כאבן הספיר?

פרשת כי תישא.

כתוב, כאבן הספיר וכעצם השמיים לטוהר.

ואש מתלקחת סביבות לכיסאו.

צדק ומשפט מכון כיסאו.

ושבעה ענני כבוד סובבים אותו.

ואופן הגלגל הוא כרוב, וחיה נותנים לפניו שבח.

ודמות כיסאו כעין ספיר של ארבע רגליים.

וארבע חיות הקודש קבועות על רגל ורגל.

ארבע בכל רגל. ארבעה פנים לאחת. כל חיה עם ארבע פנים.

וארבע כנפיים לאחת מהן.

שנאמר וארבע כנפיים לאחת.

והן,

הן הכרובים.

אז זה לא הכרובים שאנחנו מכירים, שפניהם כפני תינוק, כמו שאומר השיעי הקדוש

בפרשיות המשכן,

והיו הכרובים פורשי כנפיים, שורחים בכנפיהם,

שכשהיו עם ישראל באחדות וכולי, אז הם היו פניהם זה לזה ואחד מסכך עם כנפיו על השני.

אלא פה זה הכרובים העליונים, זה משהו אחר.

וכשהוא מדבר פני מזרח,

הקדוש ברוך הוא, מדבר מבין שני הכרובים פני אדם.

אמרנו, יש ארבע דמויות.

אדם, שור, אריה.

אז כשהוא מדבר מכיוון מזרח, מדבר מבין שני הכרובים פני אדם.

וכשהוא מדבר פני הדרום, מדבר מפני השני הכרובים פני אריה.

וכשהוא מדבר פני המערב, מדבר מפני שני הכרובים פני שור.

וכשהוא מדבר פני צפון, מדבר מפני שני הכרובים פני נשר.

ולעומתם, זה לא נגמר,

ולעומתם האופנים וגלגלי המרכבה.

וכשהוא יושב, יושב על כיסא רם ונישא,

וכשהוא משקיף על הארץ,

מרכבותיו על האופנים,

ומכל זעקת גלגלי המרכבה, שימו לב מה יוצא לנו,

מכל זעקת גלגלי המרכבה,

ברקים ורעמים יוצאים לעולם.

אז מאיפה יוצאים כל הבומבומים האלה,

שמיישרים עקמומיות שבלב,

ככה אומרת הגמרא,

הברקים וזה, לאשר עקמומיות שבלב, למה זה הבום אחד, אתה מתעורר ככה באמצע הלילה מהשינה,

ובאמת, אתה מתיישר.

כל זה ממה? מאותם גלגלי המרכבה וזעקתם.

מה שנקרא, החריקות של הגלגלים,

מזה נהיה את הברקים ואת הרעמים שיוצאים לעולם.

וכשהוא בשמיים רוכב על אב קל, ענן קל,

שנאמר וירכב על קירוב,

וכשהוא ממהר דוהה על כנפי רוח.

כל התיאורים הללו כדי להראות לנו שמלוא כל ה...

לא רק הארץ, אלא כל העולם ברשות

הבורא יתברך שמו.

שהגדוש ברוך הוא שולט על הכל,

ומשתמש בהכל, ופועל על הכל לטובת העולם כולו.

שנאמר וירכב על קירוב, ויעוף, ויידה על כנפי רוח, והחיות עומדות אצל כיסא כבודו,

והן יודעות את מקום כבודו.

אותן ארבע דמויות שנמצאות שם לא יודעות איפה מקום כבודו,

אבל הן עומדות אצל כבודו, סמוך. אצל זה סמוך.

והחיות עומדות ביראה ובאימה,

ברטט ובזיעה.

ומה יוצא מאותה זיעה שלהם,

ומאותו אימה שלהם, מה יוצא?

ומזיעת פניהם

נהר של אש מושך ויוצא לפניו.

זאת אומרת, תחת כיסא הכבוד זה הנהר של אש,

שנאמר נהר דינור נגד ונפק מין קדמוהי.

כן, נהר דינור נגד ונפק מין קדמוהי. נהר דינור יוצא מאותו מקום.

אז זה נהר הדינור שאנחנו מכירים, שהנהר הזה כתוב לעתיד לבוא הצדיקים. קודם שנכנסים לגן עדן,

כולם עושים מקווה.

בנהר הזה. זה לא מקווה שם בזה, באומן אצל רבי נחמן,

או פה שאנחנו מכירים מקווה.

זה מקווה אש.

זה שם מקווה קרח.

פה זה מקווה של אש,

שמטבילים בו את נשמות הצדיקים ואותן ניצוצות

של רשעים שנדבקו, או פסולת, או כל מיני דברים,

נתאזין מהם החוצה, ואז הוא נכנס סח וטהור לגן עדן.

כי לגן עדן אי אפשר להיכנס

אם אתה לא מאה אחוז נקי.

אי אפשר.

אז כל מי שאומר בהשכבות רוח השם זה נכון בגן עדן, זה לא VIP ישר נכנס.

אין סיכוי.

לא נכנס. פעם הסברנו את זה. שנה שלמה הנשמה משוטטת.

בעולם.

אין לה עדיין מנוחה. רק בבית העלמי אין לה מנוחה.

שנה שלמה היא משוטטת.

מתי היא נכנסת?

אם אכן באמת עשו דין בשמיים והכל בסדר, ויצא זכאי, נכנס לגן עדן, אבל לא לפני המקווה הזה.

לא לפני המקווה. טובל במקווה של נהר הדינור,

שזה יוצא מזיעת החיות הללו,

ולאחר מכן הוא יכול להיכנס זך וטהור ונקי לגן עדן.

שניים שרפים עומדים, אחד מימינו של הקדוש ברוך הוא ואחד משמאלו.

שש כנפיים, שש כנפיים לכל אחד ואחד, בשתיים יכסה פניו.

למה יש לו שש כנפיים?

שני כנפיים יכסה את הפנים שלו.

שלא יביטו חס שלו בפני השכינה.

הם לא יודעים את מקום השכינה.

אבל קדושת,

האור, המסובב, כן, האור המסובב הזה זה

מה שנקרא הארת השכינה, ומזה הם צריכים לכסות פניהם.

בשניים, מכסות רגליהם,

לא צנוע.

הרגליים צריכות להיות מכוסות, לומדים את זה מאיפה?

כתוב מהמעלה של המזבח.

מעלה של המזבח, כתוב שהוא היה לבוש מכנסיים, הכוהן. בשביל מה צריך לבוש מכנסיים?

שחס ושלום,

כמו שכתוב שם בסוף הפרשה, אשר לא תגלה ערבתך עליו.

שלא יפה שהמזבח יראה את ערבתו של הכוהן.

אפילו שהכוהן הוא טבל והוא קדוש והכל וזה.

לכן היה לבוש מכנסיים.

אז גם מתחת לשמלה יש מכנסיים.

זה לא רק שמלה, גם מתחת לשמלה יש מכנסיים.

יפה.

בשניים מכסות רגליהם שלא יראו פני השכינה.

כדי לשכח, עכשיו למה הם מכסים?

למה הם מכסים?

כתוב שרגליהם של המלאכים,

או השדים, כן,

הרגליים שלהם כמו רגליים של תרניגול.

מאיפה אנחנו רואים את זה? מהגמרא שמספרת על השמדי ראש השדים.

השמדי ראש השדים, כשזרק את שלמה המלך

והפיל אותו במקום אחר, ממלכותו, ולבש את בגדיו והכל, אז

כדי לזהות אותו מסר להם סימן שלמה המלך, שילכו ויבדקו איך נראות רגליו של המלך שיושב בארמון. כי אמרו המלך לא קרא כבר כמה ימים לנו, מסתומש הוא עסוק, טרוד,

באיזה סוגיה הלכתית, משהו.

ואז הם שמו לב שהרגליים של השדים, רגליים של תרנקול, ואז הם ידעו שזו השמדה,

יגירשו אותו, ואז החזירו את שלמה וכולי וכולי.

כן,

אז,

פה אומר הרב, כדי לשכח עמידת רגל העגל,

הרי עם ישראל עתידים לחטוא,

ורגל העגל זה דבר שמאוס בפני הקדוש ברוך הוא, אפילו שלא חטאו עדיין.

בסדר?

לכן, כדי לכסות את הדבר הזה, הם מכסים רגליהם בשתי הכנפיים הנוספות, שש כנפיים.

ובשתי הכנפיים, מה עושים? הנוספות מעופפים, מעריצים ומקדשים את שמו הקדוש ברוך הוא,

את שמו הגדול. וזה עונה וזה קורה, ואומרים קדוש, קדוש, קדוש, השם צבעון ולא כל הארץ כבודו.

זאת אומרת, שאנחנו אומרים נקדישך ונעריצך, אנחנו מדמים למלאכים הללו,

שמקדשים בסמוך לקדוש ברוך הוא את קדושתו ומעריצים ומשבחים אותו.

אז אנחנו מידמים למלאכים ומקבלים מעלה יותר ממלאכים בתפילה שלנו, כשאנחנו אומרים קדושה.

תראו כמה גדול היהודי בעיני כל הבריאה כולה,

ובפרט בעיני הקדוש ברוך הוא.

המלאכים לא פה עשייה היהודית. נכון.

למה המלאכים? המלאכים, לא.

מתי הם מתפללים? רק לפנות בוקר.

אנחנו מקדימים אותם בתפילת הערב.

והחיות עומדות אצל כבודו ואינן יודעות גם מקום כבודו, כמו שאמרנו, ועונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם, מרגישים,

ברוך כבוד ה' ממקומו.

וישראל גוי אחד בארץ, שהם מייחדים שמו תמיד, עונים ואומרים שמע ישראל, שמע ישראל,

ה' אלוהינו, ה' אחד.

והוא משיב לעמו ישראל, מה עונה הקדוש ברוך הוא?

אני ה' אלוקיכם, המציל אתכם מכל הצרות.

הלאה.

בשלישי הייתה הארץ משור כבקעה,

והיו המים מכסים על פני כל הארץ, וכשיצא הדיבור

מפי הגבורה, ייקבעו המים.

עלו מקצות הארץ הערים והגבעות,

ווו, פתאום נהיה ערים וגבעות,

ונתפזרו על פני כל הארץ, ונעשו עמקים עמקים על תוכה של ארץ,

ונתגלגלו המים וניקבעו לעמקים, נהיה אוקיינוס, נהיה פה,

הים התיכון, כנרת, וזה וכו'.

שנאמר, ולמקווה המים קרה ימים.

ומיד נתגעו המים,

השוויצו,

אמרו, אנחנו כאלה הרבה, אנחנו היינו רוב בעולם, אה?

בואו נכסה את הכול.

ועלו לכסות את הארץ כבתחילה, עוד מעט זה יהיה.

מה זה יהיה? מה? עוד מעט, עוד מעט הם באים עוד פעם לחסות.

המים.

לחסות את ארצות הברית, אמרנו.

שביט עוזר להם.

כן. ועלו לכסות הארץ כבתחילה.

עד שגער בהם הקדוש ברוך הוא,

וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו. הרי שביכול הוא כעס עליהם.

כבש אותם,

היינו קיבץ אותם, נתן אותם תחת כפות רגליו, כביכול,

ומדדן בשעלו.

שלא להוסיף ולא לגרוע. זה הגבול שלכם, עשה להם גבול.

אנחנו רואים את הגלים, בשפת הים תלכו,

תראו את הגלים, שששש, בואי, הם עושים פוזה, אה? מגיעים עד לארוך,

בקטנה, והופ, חוזר בחזרה.

זה הגבול. גבול שמת בעל יעבורון,

בל ישובון לכסות הארץ.

המזמור הזה, ברכי נפשי, שאנחנו רואים בראש חודש,

איזה דברים נשגבים ונעלים יש בתוכו.

מושגים וסודות של כל הבריאה כולה נמצאים במזמור אחד שכתב דוד המלך.

ברכי נפשי.

ועשה חול, גבול לים. הביא את החול, הקדוש ברוך הוא עשה אותו גבול לים.

כי האדם שהוא עושה גדר לכרם שלו,

וכשהם עולים ורואים את החול,

לפניהם חוזרים לאחורה. הם יודעים שפה הגבול.

אתם יודעים איך הבדילו במצרים? הרי היה מחלוקת גדולה.

סודאן ומצרים זה אחד עד השני.

והיה להם מחלוקת גדולה בין כוש, סודאן למצרים,

היה להם מחלוקת גדולה, איפה הגבול שלהם.

כשהקדוש ברוך הוא הביא כמה מכות,

זה היה הסימנים לדעת איפה הגבול.

כי המצרים היו גנבים לא פשוטים. כל פעם הם לקחו מהגבול עוד חתיכה, עוד חתיכה, השתלדו כמו הפלסטינים.

קרק, קצת קצת היו לוקחים ככה.

כשהקדוש ברוך הוא הביא את מכת דם,

כינים,

ערוב, צפרדעים,

לא, על מצרים, זה היה בדיוק בגבול.

וזה לא חצה את הגבול.

ואז האלה מסודאן באו לאום, אז לא היה אום.

אבל באו לאום, אמרו, הנה, הנה, הנה זה הגבול, הם תמיד אומרים שזה זה, הנה העובדה שאנחנו לא קיבלנו מכות, לא קיבלנו הרבה.

גם הרבה, כל המכות שבאו, באו בדיוק עד הגבול.

לא הלכו לא לגושן ולא הלכו לסודאן.

שמרו את הכול.

שמרו על הזה יותר טוב מאלה החופרים מנהרות,

ואלה זה, בבריאה עצמה, מה שהקדוש ברוך הוא עשה, ת' עשר מכות, שמרו את הכול כמו שצריך.

אז זה היה פלאי המכות, הניסים שבתוך הניסים.

עשר מכות כאלה והניסים שבתוך הניסים. אתה יודע מה זה להעביר את כל הג'ונגל מאפריקה למצרים?

זה פרויקט.

אלפי מטוסים לא היה יכולים לעשות את זה.

ופה מכסים, ובאו לשם חיות,

דברים מיוחדים,

שנראו רק במצרים,

ואולי לעתיד הסלמנדרות וכל מיני דברים שמיוחדים שלא שם. זה לא נמצא בספארי, לא נמצא באפריקה.

מיוחד.

שהבוש ברוך הוא הביא את זה במיוחד לשם.

למה שלמעט שמצרים יראו את ידו החזקה,

שאנחנו נשבח את הבורא בדבר הזה שנקרא עשר מכות.

אנחנו קוראים את זה דיון, צפרדע, כנים ערוב, ככה מסתלבטים,

וזה הכל ערוב, יאללה, בסדר? נו, היה קצת חיות, אריה, כמה זה. זה לא עובד ככה. זה רואה מקילומטר. זה רק לראות את האריה לזה לברוח.

והביא לשם את כל הרציניים,

והבוש ברוך הוא לא הביא את האלפלפים,

ואת כל הזה שהם יפחדו והם היו עושים את הצרכים שלהם, ומה לא היו עושים?

רק מהפחד. ושטרפו אותם ואכלו להם את הילדים ואת הזה.

זה לא נס.

השתבח שמולד.

ועל כל זה יש תיעוד מצרי, תדעו לכם.

כל הדברים האלה נכתבו על גבי כאלה פלטות של אבן,

כתבו את כל הדברים האלה, והארכיאולוגים שם, הארכיבישופים, לא יודע.

הם מצאו את הכל.

כן?

במוזיאון שלהם שם אתה רואה דברים, מה אתם מדברים עכשיו?

אבל זה עוד כלום. יש עוד בפנים שם סודות וזה, שעדיין הם לא, לא נראה לי שעוד הגיעו אליהם. יגיעו אליהם אולי.

אבל זה כל פעם רק מראה לנו, השתבח שמול בורא עולם,

מה המשמעות, כמה התורה היא אמת,

וכמה הדברים הם אמיתיים להפליא ומתגלים עוד ועוד ועוד ועוד.

שנאמר,

האותי לא תיראו נאום השם מפניי לא תכילו אשר שמתי חול גבול הים?

אז זה הראשון ברור שם להם גבול.

ועד שלא ניקבו המים נבראו המאורות ותהומות.

ואלו הן התהומות, מה זה נקרא תהום? מה שנמצא מתחת לארץ.

שהארץ על התהומות נרקעת.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא פרס כביכול את האדמה על גבי הארץ כמו איזה שטיח שפורסים,

ומתחת לזה כל התהומות.

אנחנו רואים כתוב פה פי האדמה, כמו שהיה עם כוח ועדתו.

היה אדמה, איך פתאום נהיה ככה?

בולענים שאנחנו שומעים שקורה.

קרה בחולון כמה פעמים, ליד תחנה, פשט, פתאום בולען נפתח ככה וזה. זה נקרא פי התהום.

כל התהומות הללו שהם ככה, מה שנקרא, מוכנים, שהקדוש ברוך הוא ריסה אותם. לעת הצורך, פשט,

פותחים ובולעים מה שצריך.

כאונייה שהיא צפה בלב ים כך, הארץ מרוקעת על המים, שנאמר לרוקע הארץ על המים.

ופתח לגן עדן פתח בה.

אז אמרנו, יש פתח עליון, פתח תחתון. גם גן עדן, גם גיהנום.

ועוצים ממנה נטעים על פני כל הארץ. מאיפה? מהגן עדן.

כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו. זאת אומרת שטעם עצו ופריו שווים.

היית אוכל את הגזע

של התפוח?

בדיוק בטעם של התפוח.

אותו דבר.

אבל האדמה קלקלה, אנחנו נראה את זה.

וכל מין עשב ודשא נטע מהם.

כל הפירות סרק, אילנות, שאנחנו רואים אילנות סרק, גם הם היו מביאים פירות.

עד שחטאה האדמה.

לעתיד לבוא, הכל יתחדש בחזרה.

עץ אורן יביא פירות.

כל העץ מביא פרית. כל עץ, סתם הגשברו לו ברא עץ.

אם הגשברו ברא, ברא איתו להיטיב לברואב.

זה דבר אחד, בגזע שלו,

אבל מה הם הפירות שלו?

וזה אמרנו, כתוב, אז ירננו עצי היער מלפני ה' קיבל לשפוט את הארץ,

ישפוט הבלי בצדק ועמים במישרים.

מה זה אז ירננו עצי היער? עצי היער אלה העצים שלא מביאים פירות.

הם ירננו, ישמחו, ולפני ה' קיבל לשפוט את הארץ.

למה, מה הארץ עשתה? גרוש ברוך הוא אמר לה, תוצא הארץ זה שעשב מזריע הזרע ועץ פרי עושה פרי למינו.

מה כתוב? ותוצא הארץ זה שעשב מזריע ועץ עושה פרי למינו.

היא לא עשתה את הטעם של העץ שיהיה כמו הטעם של הזה, עשתה נגד רצון ה' יתברך.

אז לעתיד לברוש ברוך הוא יתבע אותה.

יגיד, איך לא שמעת בקולי?

נהנשת עכשיו, זהו, עכשיו עושה מחדש את מה שאני רוצה והיא תהפך.

ואז העצים ישמחו, שהם לא סתם באו לעולם.

יש להם תועלת, יברכו עליהם וכו' וכו'.

העצים ראינו כשהם ראינו הם הוציאו קול של שירה גדולה ועוצמתית וחזקה ממש,

ממש היה מנגינת של עצים כאילו ממש, שפת גדולה מאוד.

יש כאלה שמבינים את שפת העצים.

כן. עשו מחקר.

הם למעשה מביאים את החמצה על הכתוב. נכון, נכון.

יש להם הרבה תפקידים. נכון.

אבל זה אפס קצהו לעומת התועלת האמיתית של העץ.

בסדר?

אפס קצה לעומת התועלת האמיתית של הפירות שלו והכל.

אני אכלתי מלפפון באילת ואכלתי מלפפון פה, אני אומר לך, כבר כמה שבועות, זה לא מלפפון של אילת.

אתה תואם את המלפפון של אילת,

זה המלפפון האורגינל שהיינו אוכלים לפני, לא יודע, שמונה שנים, עשר שנים.

היום הכול זריקות וזה, אין לך טם. אתה אוכל מלפפון, יש לך את הטם של מלפפון של פעם?

לא, אתה לא זוכר. טוב, צריך לטעום.

אני אומר לכם, הכל היום חומרים, זריקות וזה, כלום, אי אפשר לאכול היום כלום.

אמא שלי מספרת שהייתה נוגסת באפרסק,

נער של מים היה יוצא.

היום אתה אוכל תפוח יבש,

אז אפרסק, קרש.

אבל לעומת זאת הייתי בצפון. קרש.

אתה רואה שהכול מלא חומרים והכול זה.

לעומת זאת הייתי בצפון, עצרנו ליד עצמם את הכל, לקחתי, עוצבתי תפוח, נתתי לו ביס, כל הפנים שלי יתמלאו מים.

כאילו, מה שיש שם בעצים, זה לא מגיע אלינו.

זה הטובים, שולחים לדולרים מחוץ לארץ.

למאן דאמר שאילת זה חוץ לארץ, כנראה שלחו לשם את המלפפונים הטובים, אז זכיתי לאכול.

מה, אז ברחים גם על תפוחים האלה.

לא, זה כן, ודאי.

זה שזה פרי ומשתבח וכולי ומברכים עליו, זה כן.

הזוהר אומר, חכה לתפוחים קדישין, יש עניין בערב שבת לאכול תפוחים.

לא סתם.

ערב שבת, בסעודת ערב שבת, יאכל תפוח, יש עניין בזה על פי הסוד.

בסדר?

אבל אני אומר סתם, כאילו, באמת,

הכל היום, חס ושלום, נהפך לגריעותם. מרוב החומריות שיש,

הכל נהרס, זה לא כמו אז.

כשבאתי פעם, אמרתם, הכל נשתנה. אם אדם אוכל כל יום חמישה תפוחים,

הוא מוגן מכל המחלות של דברנו, חמישה תפוחים כל יום.

טוב.

אני עומד בערך הבינתיים.

יפה.

אז אם אדם לומד תורה, הוא יותר מוגן מהכל.

כי אם התפוחים שלו זה בעיה.

וכל מין עצב ודשא נטע מהם, ובהם זרם על הארץ, שנאמר אשר זרעו בו על הארץ, וערך שולחן לבריות.

אז ברוך הוא עשה סעודה.

עד שלא נברא עולם שנאמר, תערוך לפניי שולחן.

פסיק. נגד צורריי.

וכל המעיינות עולים מן התאומות להשקות את כל הבריות.

הבריות לא הכוונה על בני אדם פה, אלא הכוונה על צמחים והכול.

רבי יהושע אומר, עובייה של הארץ, כמה עובי של הארץ?

אה?

מהלך

שישים שנה.

האדם ילך שישים שנה, ימדדו כמה זה, זה העובי של הארץ.

ותהום אחד, שהוא אצל גיהנום, נובע,

ומוציא מים חמים תענוג לבני אדם.

חמי געש, איך זה נקרא שם? חמי יואב?

חמי טבריה.

זה מהמים של גיהנום, ככה יוצא בקטנה.

וזה חם, ואנשים מתענגים מזה.

גייזר, זה טוב שכל מקום שיוצאים גייזר אלו כדור הארץ, זה פתחי גיהנום. נכון.

אמר רבי יהודה, פעם אחת בכל חודש וחודש סילונות עולים מן התאומות,

הוא משכין את כל פני האדמה.

זה לא רק לברור עולם וזהו, יאללה, צמחים יסתדרו.

או שהממטרות יעזרו.

אז לא היה טכנולוגיה כמו היום, השקיה חשמלית ופה ושם וזה.

פעם בחודש ברור,

מעלה את התאומות,

משכין את כל הצמחים והכול, והכול צומח. אתה הולך לאיזה יער, אתה רואה איזה צמיחה, מי משקה פה איזה שגנן ביער הזה?

בור העולם.

מעלה את התאומות מלמטה,

משקה את הכול, ואנחנו רואים בריאה, השתבח שמה בור העולם, יפייפייה.

שנאמר, ועד יעלה מן הארץ וישקה את כל פני האדמה.

והעבים משמיעים את כל צינורותיהם לימים,

והימים משמיעים את כל צינורותיהם לתהומות.

זה נראה כמו כזה וואקום כזה, שזה,

מהצד השני נשמע.

אותו דבר,

ככה, התהומות משמיעים עם הקול,

זה נקרא תהום אל תהום קורא לכל צינוריך, כל משבריך וגליך עליי עברו.

המים הללו קוראים למים הללו, ויש איזה קשר ביניהם, פשוט, ואז הם משקים ביחד, זה מלמעלה, זה מלמטה.

שנאמר תהום אל תהום קורא לכל צינוריך,

והעבים שואבים מים מן תהומות. גם העננים שואבים את המים שלהם מן התהומות. הפיזיקה, אתם מכירים את החוק הפיזיקאי,

שהשמש מקרינה והעדים עולים, ופה ושם.

שנאמר

מעלה נשיאים מקצה הארץ. נשיאים זה הכוונה לעננים.

ענן נקרא נשיא

בשם המקורי שלו.

מעלה נשיאים מקצה הארץ.

אז באותן קצוות של המים,

משם מצטברים אותם וזה, ונהפכים לענלים שמורידים גשם.

ובמקום שיפקוד להם הקדוש ברוך הוא לעלות ולהמטיר שם,

מגשימים, מיד הארץ מתעברת וצמחה.

אז הקדוש ברוך הוא מורה להם מאיפה להעלות את המים, מאיפה להמטיר הכל,

כדי ששם ישתבח האדמה,

ומיד הארץ מתעברת וצמחה.

כביכול אותם המים מעברים את הארץ, זה כמו זרע כזה,

ומהזה רע הזה הארץ משתבחת, וצומחים כל מיני דברים, והכל כי אישה אלמנה שהיא מעוברת מזנות.

אישה אלמנה.

יש לה בעל? אין לה בעל.

אז מאיפה נהיית בהיריון?

כמו עם תמר שהיה שם.

מאיפה? וגם הנה הוציאוה ותישרף, אם הוא צא, הוא יישלח אל חמיה לאמור.

אבל כשירצה הקדוש ברוך הוא לברך צמחה של ארץ וליתן צידן של בריאות,

אם הוא רוצה לתת לנו שיהיה לנו שפע של אוכל,

והוא רוצה לתת לנו שהארץ תצמיח דברים טובים שנוכל לאכול, לא סתם דשא

שאי אפשר לאכול.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? אומרת הגמרא בתענית, שלוש מפתחות

בידיו של הקדוש ברוך הוא.

מפתח של גשמים,

מפתח של יולדת, ומפתח של...

פרנסו, ומאן נאמר, תחיית המתים, נכון?

זאת אומרת, אדם ירוץ אחרי פרנסתו, אם המפתח אצל הקדוש ברוך הוא ולא פתח,

שום דבר לא יעזור.

תחיית המתים, אותו דבר, אם הוא גשבר הוא לא מחליט,

ונאמר נתן לה חיות מתים.

אנחנו אומרים בתפילה, אם הוא לא מחליט לאחות מתים, גורנישט.

המת לא יקום, יישאר בקברו.

אותו דבר יולדת, ילך לפרופסור הכי גדול, לא נקלט, לא הולך,

לא נכנסת להיריון. מה קרה?

הקדוש ברוך הוא מחליט, המפתח בידיים שלו.

לא אצל הפרופסור.

רק בידיו של הקדוש ברוך הוא, לכן גדול כוחה של תפילה.

ואותו דבר גם לגבי גשמים.

גם אם דני רופי יגיד, ירד גשם,

הקדוש ברוך הוא החליט שלא ירד,

לא פתח את האוצר, אין גשם.

שלג, שלג.

שמש, שמש. הכל בידיו של הקדוש ברוך הוא תלוי.

הלאה.

וכשהן מים זכרים, כנראה שיש גם זכרים וגם נקבות.

ומיד הארץ מתעברת ככלה שהיא מתעברת מבעלה הראשון.

וצמחה

זרע של ברכה, מצמיחה דברים מבורכים, טובים, משפיעים גם טוב.

שנאמר יפתח השם לך את אוצרו הטוב, את השמיים.

אז זה מים שיורדים מלמעלה, זה מים זכרים.

וכתיב כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך. וכתיב

כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים.

אז אותו גשם שיורדנו מהשמיים, זה גשם מבורך,

שהוא כדוגמת זכר

הנצרך לנקבה,

ומזה נוצר הוולד.

אותו דבר, אותו הגשם נצרך לאדמה,

מזה נוצרים הצמחים, נוצרת הבריאה לפי ההשתבח שמו.

ברביעי חיבר הקדוש ברוך הוא שני מאורות גדולים.

לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה. השמש והירח, כמו שאנחנו מכירים,

כמו שמובא גם בספר הישר, בסדר הדורות, היו שווים

בגובה שלהם, בגודל שלהם,

בחוזק שלהם,

שווים לחלוטין.

ושווין בגובהן ובטהרן ובאורן,

שנאמר, ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים.

נכנס תחרות ביניהם.

אז מתי הייתה התחרות הראשונה בהיסטוריה?

בין השמש לבין הירח זה היה בחלל.

זה היה מחוץ לחלל.

שם היה את התחרות הראשונה, בין השמש לבין הירח.

מה?

לא, מחלוקת זה לא תחרות.

מחלוקת זה מאן דאמר ומאן דאמר.

תחרות זה תחרות.

זה עושה תחרות, מי יותר טוב.

נכנס תחרות ביניהן, זה אומר לזה, אני גדול ממך.

וזה אומר לזה, אני גדול ממך.

ולא היה שלום ביניהם, שום שלום לא היה ביניהם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הגדיל את האחד והקטין את האחד.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? את האחד הגדיל, זה השמש, ואת הירח

הקטין.

אנחנו יודעים שהוא רק הקטין את הירח.

שמתם לב, המדרש פה שונה ממקורות אחרים.

שנאמר את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים. עשה לו צ'ופר כוכבים.

כל הכוכבים משרתים לשבעה כוכבים של שעות.

ושמן,

איך הקיצור של השמות שלהם? כלש,

כף, למד, שין, צמחן, צדיק, מ, ח, נ, סופי.

הראשון, כוכב.

ככה נקרא.

למד, לבנה, שין, שבתאי.

זה שאמור להגיע, לא?

שבית, שבתאי.

צדיק, צדק,

מ, מאדים,

ח, חמה,

נ, נגה.

והם משרתים לשבעה ימי השבוע. עכשיו זה מה שנקרא,

אתם מכירים את סדר המזלות והגלגלים?

שמעתם על כזה דבר?

אז סוד, סוד הדברים פה. זה גם דברים שהם,

לא יודע, ניסיתי להבין את הפשט, לא הצלחתי.

והם משרתים לשבעת ימי השבוע. יום ראשון, כוכב חמה.

יום שני, צדק לבנה.

מי שכותב כמיהים, באמת, כן, לא החרטוט.

אלה שמיות כותבים, צריכים לכתוב את זה בזמנים מסוימים, בשעות מסוימות, בחודש מסוים,

על פי, נו,

כאילו, יש לזה זמנים. כן, יש לזה זמנים מאוד חשובים. סתם אסור לכתוב, כמיה, נגיד, וקרא בזה, אתה מכתוב שועם ככה.

יש לזה זמנים, מולד וכולי וכולי, זה לא סתם לכתוב.

יום שני, צדק לבנה.

יום שלישי, נוגה מאדים. יום רביעי, שבתאי כוכב. יום חמישי, חמת צדק. יום שישי, לבנה נוגה.

יום שביעי, מאדים שבתאי. וכולם משרתים לשנים עשר מזלות. הנה המזלות.

שהן כנגד שנים עשר חודשים, ואלו הן טלי שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולם, מאזניים, עקרב,

קשת, גדיד, דלי, דגים. זה מה שרשום בעיתון, אותו דבר.

העתיקו מפה.

אתה מכיר את העיתונים האלה שלושים כבר מחרטוט?

אז העתיקו מפה את כל המזלות, ולפי זה כל מיני

חכמים במרכאות,

שהם רואים את הנולד.

אז טלי שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולם, מאזניים, עקרב, קשת, גדיד, דלי דגים.

תמנין איך נעשה מזל בתולה.

שמעתם על זה?

אני מכיר מקור אחר.

אותה כתוב,

אותה נערה למאן דאמר זה הייתה ביתו של לוט שהייתה מביאה לעני אוכל בסדום.

היא מדליש שלה שהייתה רוצה להביא מהמים.

וזה, כצעקתה הבאה אליי.

כתוב שאותה הקדוש ברוך הוא

נטע למעלה,

לקח למעלה, והנה עשתה הבתולה.

ראיתי מקור לזה, לא זכור לי כרגע איפה, אולי פה, אולי במקום אחר,

אבל ראיתי שזה כתוב הדבר הזה.

שהנה עשתה הבתולה שבמזלות.

יש בחור כל כך נתעבה לצדקותה,

שלקח אותה וקבע אותה במזלות.

אני אחפש לזה, ראיתי אבל איזה מקום, אני לא סתם אמרתי לכם דברים.

הלאה.

ואלו שנבראו במעשה בראשית לנהוג את העולם

וכן חוקיהן.

לא סתם הגושברו ברת המזלות הללו.

ושבעה שמשין אלו נבראו וסדירן ברכי השמיים. וכל המזלות משרתים ימות חודש החמה,

וימות חודש החמה שלושים יום, עשר שעות ומחצה.

מה זאת אומרת פתאום הקטורת?

וכל מזל ומזל משרת את ימות חודש החמה, שני ימים ומחצה, שני מזלות לחמישה ימים. השר המתחיל בראש חודש חמה הוא השר המשלים בסוף חודש חמה,

הוא הפותח והוא הסוגר.

ומחזור גדול,

של חמה שמונה ועשרים שנה, עשרים ושמונה שנה, פעם ב-28 שנה השמש. אתם זוכרים את הברכה?

שברכנו לפני כמה שנים, בערב פסח זה היה.

אז זה ברכת החמה, פעם ב-28 שנה.

ושבעה מחזורים הקטנים יש פה מארבע ארבע שנים.

חשבון ימות החמה, 365 ימים,

ורביע היום, 365 ימים.

אנחנו רואים את זה פתאום הקטורים.

תקופות שנת החמה,

ארבעה מתשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה.

וראשי מחזורות של תקופה,

דבז,

אגב,

דלת, בית, זין, ה, ג, א, ו.

כן, ראשי המחזורים של ה...

בין מחזור למחזור חמישה ימים ושש שעות, תקופות של מחזור הקטן ארבע בכל שנה,

וכולם מתשעים ואחת יום ושבע שעות ומחצה.

יש מעין מתשעים ושניים,

שנה הראשונה של מחזור, א, ג, שנה השנייה, ב, ב, שנה השלישית, ג, א,

שנה הרביעית, ד, ד.

לא יודע, לא יודע מה להגיד לכם, כן?

אני רק קורא בינתיים.

תקבלו את הדברים, איך שאני קורא.

ארבעה ראשי תקופות לארבעה ראשי חודשים של ניסן נכנסת תחילת הלילה וחצי הלילה,

תחילת היום וחצי היום,

ושאר כל ימות התקופות, ז, ח, ג, י, ח, א, ח,

ט, ר, ח,

תקופה הראשונה של ניסן נכנסת בראש עוד שבתאי, תקופת עמוז נכנס בחציה של שבתאי. זה מי שבקיא במזלות הכוכבים שם, צריך לשאול את האסטרונאוטים שם מה,

הם בקיאים בזה.

תקופה הראשונה של תשרי נכנסת בראש עוד צדק, תקופת טבת נכנסת בחציו של צדק. אתם מכירים את התקופה שאסור לשתות מים? מכירים את זה מהרף הלאג'י זה.

ושאר כל התקופות נכנסים בראשן של שעות ובחציין של שעות. מחזור הראשון נכנס בראש עוד שבתאי,

בשעה שלפניו בראש אות צדק מחזור השלישי נכנס בראש אות מאדים מחזור רביעי נכנס בראש אות החמה מחזור החמישי נכנס בראש אות נגה השישי בראש אות כוכב שביעי בראש אות לבנה בסוף שבע שעות

בסוף שבעה מחזורות בסוף שישה וחמישה ימים של מחזור הגדול של עשרים ושמונה שנה חוזר לתחילת ליל רביעי בשעת שבתאי בשעה שנברח חוזר למסלול הראשון

וב-366 מעלות החמה עולה ויורדת

מאה שמונים ושלוש עולה ברוח מזרח, זה הסיבובים שבה,

ומאה שמונים ושלוש יורדת ברוח מערב כנגד ימות שנות החמה.

וב-366 חלונות החמה יוצאת ונכנס במזרח.

הקרניים שהוא מאיר.

366 חלונות.

91 יום בקרן דרומית, 91 יום בקרן צפונית, וחלון אחד באמצע, ושמו חלון נוגה.

בתקופת תשרן מתחיל מחלון נוגה והולך וסובב לקרן דרומית,

חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון שבתאי. זה נראה כמו איזה בית כנסת שיש שם בשמיים,

של כל החלונות האלה.

ובתקופת טבת מתחיל מחלון שבתאי והולך וסובב וחוזר לאחוריו חלון אחר חלון,

עד שהוא מגיע לחלון תעלומה שבו האור יוצא. שנאמר, הוא תעלומה יוצא אור.

זה רק מובא באיוב.

ובתקופת ניסן מתחיל מחלון תעלומה שבו האור יוצא והולך אל קרן צפונית חלון אחר חלון,

עד שהוא מגיע לחלון נעמן,

זה השמו.

בתקופת תמוז מתחיל מחלון נעמן,

והולך וסובב וחוזר לאחוריו חלון אחר חלון, עד שהוא מגיע לחלון חדר שבו רוח סופה יוצא.

שנאמר מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה.

באלו שבמזרח היה יוצאו כנגדו במערב הוא נכנס, והשכינה לעולם במערב.

ונכנס ומשתחווה לפני הקדוש ברחו מהשמש,

כן? ואומר לפניו ריבון העולמים, ריבון כל העולמים, עשיתי ככל אשר ציוויתני.

הוא לא סתם קרא מסתלבט עם הסיבובים,

אלא הוא בא ואומר, יש ברוך ריבונו של עולם, היום עשיתי מה שציווית אותי.

להאיר מאיזה חלון, מאיזה כיוון, כמה סיבובים יהיה,

רחוק, קרוב, כמה קרניים וכולי.

וחלון אחד יש באמצע ערקיע ושמו מזרים ואינו יוצא ונכנס בו,

אלא פעם אחת של מחזור הגדול, שבו יוצא ביום שנברא. פעם ב-28 שנה הוא מאיר מהחלון הזה,

שנקרא מזרים.

בלילה במערב החמה בתקופת תשרי וטבת, הולך וסובב לקרן דרומית ולמימי האוקיינוס, בין קצות השמיים לבין קצות הארץ, שוקעת.

שהלילה גדול והדרך גדולה עד שהוא מגיע לחלון של המזרח, לחלון שהוא רוצה לצאת בו.

ובלילה במערב החמה בתקופת ניסן ותמוז,

הולך וסובב לקרן צפונית לימי האוקיינוס שבין קצות השמיים לבין קצות הארץ, שהלילה קצר והדרך

קצרה עד שמגיע לחלונות של המזרח שהוא רוצה לצאת בו.

שנאמר, הולך אל דרום וסובב אל צפון.

הולך אל דרום בתקופת תשרי ובתקופת תמוז, וסובב אל צפון בתקופת ניסן ובתקופת תמוז.

סובב סובב שישה חודשים בקרן דרומית ושישה חודשים בקרן צפונית.

ועל סביבותיו, זה המשך הפסוק, שב הרוח,

לחלון שבמזרח שווה רוח.

החמה שלוש אותיות של שם כתובים בליבו.

חמ״ה שלוש אותיות של שם כתובים בליבו והמלאכים מנהיגים אותו.

אלו שמנהיגים אותו ביום אין מנהיגים אותו בלילה.

אלו שמנהיגים אותו בלילה אין מנהיגים אותו ביום.

המלאכים מסובבים את השמש,

לפי הדברים פה יוצא. המלאכים מנהיגים אותו.

זה כמו שוטרי תנועה שם בשמיים,

הם מדריכים.

החמה רוכב במרכבה ועולה מעוטר כחתן ויסיס כגיבור, זה מאיר כולו, אורות,

שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו.

החמה קרנותיו ופניו המביטות למטה לארץ של אש.

הקרניים שפה,

של אש.

זוכרים מה אמרנו שמתחת כיסא הכבוד יש שם ברד, נכון?

ולמעלה מה יש? מים.

אז מה היה צריך לרדת לנו? מים חמים או מים קרים?

מה?

מים חמים. מים חמים או היה צריך לרדת?

מה עשה הקדוש ברוך הוא? שימו לב.

השמש, תנסו, אה?

להתקרב רק עם חללית לכמה,

לא, לא הרבה, קצת.

פה חם לנו.

פה חם לנו.

בקיץ, אה?

אנשים חושבים שהם בשפת הים.

פה חם.

מה יש שנצא החוצה קצת?

כבר נשרפים.

אז קרנותיו שמביטות לארץ של אש.

ומה שמביט למעלה, זאת אומרת, לצד השני של למעלה, כלפי השמיים, של ברד.

וואי. השתמח שמו ברור העולם.

ואילולא הברד, שהוא מכבה פניו של אש,

זאת אומרת שעושה ככה השמש נעימה,

היה העולם נבער באש.

זאת אומרת, הוא יכול להצית את העולם בשנייה אחת.

רק להסית את הברד הזה טיפה,

השמש תיתן איזה זפטה אחת של קרניים, נגמר הסיפור, כל העולם בוער.

היה עולם נבער באש, שנאמר, ואין

נסתר מחמתו.

זה לא חמותו,

מה שמסבירים כמילתא דבדיחותא. ואין נסתר מחמתו.

זאת אומרת, מהחום

שהקדוש ברוך הוא יכל להעניק.

הוא מסתיר את זה על ידי הברד.

הוא עושה את זה ככה חום נעים.

אז החום שכזה, אוי ואבוי. ובחורף, מה קורה?

אז רגע, איך בחורף השמש היא לא חמה כמו בקיץ?

ובחורף הופך את פניו של מעתה למעלה.

והתהפך הכל, השמש הקרה בא לפה, נהיה נעים.

אז נהיה ככה שמש ככה נעימה עם המזג האוויר בכלל.

ובחורף הופך את פניו של מטה למעלה, ואילולי האש,

שהוא מחמם את הברד,

לא היה העולם יכול לעמוד מפני הכרה.

שמעתם?

הקור הזה עכשיו שיש בחורף,

העולם לא היה יכול לעמוד בקור הזה אם השמש, אם הקרניים שלה לא היו מחממות את הברד כלפי מעלה. הרי החום התהפך לצד השני, הקרניים של האש התהפכו לצד השני,

כדי לחמם את הברד,

כדי שהעולם לא, חס ושלום, ייחרב מהקור.

שנאמר לפני קרתו, מי יעמוד?

אתם רואים מה זה? כמה השמש עושה.

כמה אנחנו אומרים לו תודה.

אוי, מסנוורת אותי עוד פעם, שמים משקפיים של, איך זה נקרא, המותגים האלה.

כל מיני זה,

שמים את זה, לא רוצים לראות את השמש, זה צל, הולכים פה, הולכים שם.

תראו כמה השמש היא טובה לנו.

ואלו הם קצות דרכיו של החמה, זה רק השפיצים, כן?

הקרניים.

זה לא בשמש באורגינל.

כי ברוך הוא יפתח חמה מנער תקרה, אוי ואבוי.

יפה.

פרק שביעי.

ועד עכשיו היה ככה חצי חצי, עכשיו תשמעו דברים יפים.

טוב, אתם יודעים מה? בואו נעצור, נעבור לספר הנוסף.

פלא יועץ, בעזרת השם. אנחנו רואים כוכבים, אבל. כן, ראיתם כוכבים כבר, יפה. מזלות ראינו, כוכבים ראינו, רק מלאכים בלילה תחזור.

כן.

אז דיברנו בשבוע שעבר על האות הראשונה, אות א', אהבה לקדוש ברוך הוא.

איך צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא? ראינו שיש לשמוח בין צרות, בין הכול.

והנה עכשיו אנחנו נראה בעזרת השם

את הדבר הבא.

מה זה נקרא אהבת עצמו?

יש אנשים שאוהבים את עצמו יותר מדי, ולכן הוא לא מתחתן.

הוא מפחד לחלוק עם השני את מה שיש לו.

הוא אוהב את עצמו, רוצה הכל לעצמו, לעצמו.

זה לא שהוא מסכן מחפש זיווג ולא הולך.

על זה לא דיבר הכתוב.

פה נראה בן אדם שהוא יודע, והוא יכול, ויש לו את היכולות והכול.

אהבת עצמו.

טבע בעינו שהטביע בו הבורא, שיהיה אוהב את עצמו.

תראו ילד קטן, זה שלי!

מה שלך?

זה של החבר. לא, לא, זה שלי, זה שלי. אוהב את עצמו.

ואדם קרוב אצל עצמו ואוהב את עצמו יותר מכל העולם ומכל דבר שבעולם.

שימו לו יהלום, שימו לו עצמו.

שימו לו מג'נור.

אז הוא בוחר בעצמו,

אוהב את עצמו. אם הוא מג'נום, הוא בוחר ביהלום.

כי מטבע הדברים, אדם בוחר את עצמו, אוהב את עצמו.

כי כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו.

אדם שחסר שלום יש לו מחלה,

הוא מוכן לשלם מון תועפות שבעולם, העיקר שיקחו את המחלה ממנו.

לא ראיתי באיזה מקום, אז שמעתי איזה אחד אומר, מה, אני כבר שבוע לא עבדתי. הוא אמר, די, כולה יש לך סכרת.

קח, קח את הסכרת שלי, קח, הוא אומר לו, קח את הסכרת שלי לראות אותך.

לא, לא, לא, מה אתה מאחל? אני לא רוצה, לא רוצה.

אדם אוהב את עצמו.

אדם לא מוכן לקחת את מה שלא שלו.

אמרנו פעם בשם הרב לוינשטיין, שאם הקדוש ברוך הוא היה מראה לאדם את השק של הצרות

ואת השק של הדברים הטובים,

היה האדם לוקח בדיוק את מה שהוא צריך.

אז למה כל פעם אתה אומר, הדשא של השכן יותר יפה, המרצדס שלו, אני רוצה,

אני רוצה פה, אני רוצה שם, אני רוצה זה.

זה מה שהאדם אומר, תראה איך הוא עוקף לו, הוא מסתדר, יש לו דירה גדולה, יש לו פה, וזה, וזה.

קח את ההצהרות שלו גם, קח את המחלות,

קח את הסכרת,

קח את ההפסדים,

קח את הכל.

אמר הרב לוינשטיין, אם אדם היה,

היינו נותנים לבחור שם למעלה, לפני שהוא יורד לעולם הזה, הוא היה לוקח בדיוק את השק שלו, של הצהרות,

ובדיוק זה. היה בטוח לוקח את שלו, לא מתחלף מאף אחד. למה שלך זה הכי טוב יותר משל כולם?

ואז אנחנו רואים את זה בסוף הדרך.

בסוף רואים, או, באמת, באמת זה היה עדיף,

מאשר הדברים האחרים.

אבל יש רעה חולה רעת היצא הרע, שאוכל שמורות עיניים ועושה את האדם שיהיה כחולה ושיכור, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו. ככה היצא הרע מבלבל את האדם.

וגורם רעה לעצמו מנפש ועד בשר יכלה באופן שיהיה שום שונא בעולם יכול להרע לו כמעשה ומנוע.

אין שונא לאדם יותר גדול מהיצא הרע.

אנחנו אומרים לה פתח חטאת רובץ.

וזה שטות גדול, ובאמת,

אמרו אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

שמי שהוא שוטה לפעמים יביאו שטות להיות מאבד עצמו לדעת.

למה אנשים עושים כל מיני דברים? מתאבדים, קופצים מהגג, זה, הורגים, זה?

למה כל הדבר הזה?

אין לו סיפוק בחיים, אין לו שום דבר, הוא מאבד לעצמו לדעת.

וכל זה בתנאי שנכנסה בו רוח שטות. אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

ורחמנא ליצלן,

ומי שיש לו מוח בקודקודו ייתן אל ליבו שראוי לאדם לאהוב את עצמו, גופו ונשמתו,

אבל בתנאי, איזה אהבה, שהוא יוכל לאסוף שכר

לטובת היצר הטוב שלו, לא לטובת היצר הרע,

שתתענג בדשא נפשו ויאף בשרו ישכון לבטח לעתיד לבוא,

ולא חשבו לא מתייסר מכל מיני תולעים והכול.

ולפי השכל הישר ראוי לאדם לאהוב את גופו יותר מממונו.

שאלו את האדם, את מי אתה אוהב יותר, את הכסף או אותך?

מכירים את המעשה הזה שהיה?

היה איזה אחד שהרופא אמר לו, זהו, כבר

שלושה ימים יש לך.

הוא אמר, בסדר, רגע, אני חייב חברותה שם.

איך אפשר ללכת בלי?

אני קליתי חלקה בבית העלמין, לא קבר.

הוא הלך לחבר'ה הטובים מהסנוקר.

אמר, תראו, אני עומת הולך,

עוד שלושה ימים נשאר. בואו, אולי תצטרפו איתי.

נמשיך שמה ליהנות, לשחק, לספר בדיחות, בואו, להעביר את הזמן.

אמרו לו, תקשיב.

אנחנו מפחדים,

אנחנו אף פעם לא נכנסנו לבית העלמין, אנחנו לא רוצים.

אמר, אתם יודעים מה, אתם לא חברים.

אמר, אני אלך למי?

למשכנתה.

אין יותר חבר טוב מהמשכנתה.

כל חודש כמו שעון הוא שילם אותה.

בא למנהל בנק, אמר, אולי אתה עם הפקידים,

כל המכרים, ידידים, משפחה.

אמר, חבוב,

אנחנו עשינו ביטוח חיים

של המשכנתה, שאם קורה משהו אתה משלם. לבוא איתך אנחנו לא יכולים.

אמר, טוב, אתה יודע מה, יאללה, אני אלך עם אשתי.

בא לאשתו, אמר לה, בואי, תלווי אותי. אמר לו, תראה, אני אוהבת אותך, אבל עד הקבר.

אני מוכנה לבוא עד הפתח, להיכנס, לא מוכנה.

מה מלווה את האדם

לתוך הקבר?

תורה, מצוות ומעשים טובים. נקודה. זה מה שמלווה. את זה אף אחד לא יכול לקחת לשום אדם.

זה מה שילווה את האדם. לא המנהל בנק,

לא המנהל למועדון,

לא האישה והילדים, כלום. כולם עד.

בקבר עצמו, תורה, מצוות ומעשים טובים. זה מה שילווה את האדם.

אז לכן אסור לאדם לאהוב את עצמו, וכל שכן את ממונו. שאדם רץ אחרי ממונו, מתאבד.

אדם רב, זה מלחמות, בשביל כסף.

לזכן האבא והאימא עוד לא נקברו, כבר ערבים על הירושה.

מה, אתה תיקח איתך מחר?

כמה תשתמש? כמה תהנה?

ואם אבקש בחור הוא רוצה, בלילה אחד פשט גונבים את הכל, מה אתה עושה?

אז לא נהנית משום דבר.

לפחות תחיה בשלום עם האחים שלך. לא, רב איתם.

רוצה עוד, שקל יותר, הוא יהיה מאושר, שהוא קיבל יותר מכולם.

רק בחור מגיע לו פי שניים.

סתם אדם לא מגיע לו פי שניים משאר הילדים, מגיע לו לפי הסדר.

אז תפחות תעשה את זה בשלום, תעשה נחת רוח לאבא.

לא תעשה להפך.

יש כאן אנשים טוב, לפחות רבים אחרי.

יש כאן אנשים בבית העלמין רבים.

עוד לא קברו, מתו מוטל מפניו, והם רבים.

אני אראה לך מה זה, אני אקח לדירה, אני פה, אני שם, אני... מה שמרחם זה.

אוי ואבוי, מה אדם כזה יגידו לו? מה השארת פה בעולם הזה?

ריב ומדון? מה השארת?

בשביל מה אספת כל כך הרבה? אחד כזה יצטער בעולם הבא. בשביל מה אני צריך לאסוף את הכל?

איך אמרת? תבזבז הכל, יאללה.

שלא לריב.

תפרק אותי, אבל... הלאה.

וטוב פת חרבה ושלווה ומנוחה מהון יקר נפיש בטרחה,

ככה אומר שלמה בן-לך.

עדיף לחם,

חרב ככה יבש,

עם איזה ככה,

איזה ממרח,

ושלווה בזה,

מהון יקר,

שכל הזמן אתה טורח להסתיר אותו, להצניע, שלא יפרצו, שלא יגנבו, שלא בוא, מה יהיה?

שלא מס הכנסה, שלא יגלו, זהו... מה צריך את זה, את הכאב ראש הזה?

תשאלו בן אדם, יש לו ארבע דירות, או שתי דירות, שלוש.

יש לך נחת רוח, יש לך, טוב, לא, לא, כל פעם, המזכיר עושה לי בלאגן, לא משלם בזמן,

כל הזמן צריך לריב איתו,

עכשיו מתווך רוצה תוספת שכר על השירות שהוא עושה לי.

אין לו יישוב עדד, אין לו שלווה, אין לו כלום.

תשאלו אחד, יש לו דירה אחת, ככה חמישים מטר,

וזה חמישה ילדים בחדר אחד,

בסלון ככה צפוף, אין לו מקום, וזה, טוב לך?

מאושר, אין יותר מאושר ממני, מתחיל לרקוד משמחה, מה קרה?

מה, אבל זה ששלוט הווילה לכאורה צריך להיות מאושר, לא, אבל זה, יש לו צרות רק.

והווילה לא שייכת לו, כל אלה שבבורסה, אתם חושבים שהכול שייך להם?

כל העשירים, הכול שייך לבנק, לא שייך להם שום דבר.

ומה שלבנק שייך לקדוש ברוך הוא.

הם רק חיים כל היום בהלוואות.

כל היום בהלוואות הם חיים.

אין להם שום דבר שלהם.

ואם הרחיב השם את גבולו ונתן לו כסף כדי להרגיע קצת את נפשו,

לא יהיה עמל בעולם הזה על בצע כסף עוד שקל, רוצה מנה 200 או 300,

אלא יטיב לגופו מעט ויהיה גומל נפשו איש חסד.

ובלבד שלא יהיה בשובעי יין ובזוללי בשר, שאי אפשר לאכול בכלל

עם כל הבלאגן.

ואוכלים למעדנים,

ומרבים בטיולים ימים ולילות.

יש בן אדם כל הזמן חוץ לארץ, לארץ, חוץ לארץ, לארץ. מה אתה עושה?

אני נהנה, אני כל הזמן הולך לטיולים מסגן זה.

תן לגוף קצת מנוחה,

תן לנשמה ליהנות,

איזה שיעור תורה, איזה לימוד, איזה תפילה כמו בן אדם.

כי כל אלה מנפש ועד בשר יכלו. כל התאבות שיש לאדם, בסופו של דבר זה מסתיים באיזה שלב שהוא.

כמה תאכל, אה?

איך אמר שלמה המלך?

אכל דבש דייקה, פן תסבה ואיכת.

דבש, אתה אוכל בזה טו בשבט קצת, אוכלים עם הריבות,

ואוכלים בראש שינה,

אז אוכלים תפוח, שתיים, שלוש, ארגז תפוחים.

בסוף מה קורה? אכלת יותר מדי מתוק, מה קורה?

פן תסבה ואיכת. כבר אדם מקיא.

כן, אבל גם, גם כשאדם אוכל, אוכל, אוכל, אוכל, בסופו של דבר מגיע איזה משהו שכבר סאה, נגמר, נעצר באיזה שלב שהוא. לא יכול להרביץ עוד ולאכול ולאכול.

אז זה אותו דבר לגבי התאוות. כמה שתהיה תאו, עוד ועוד ועוד ועוד ועוד. תראו בן אדם שהיה,

דוגמה, מחפש את הטלפון הכי משוכלל,

והיום,

עם הטכנולוגיה של היום זה לא להאמין.

עכשיו אמרו לו, זהו, עכשיו יצא LG חדש, LG 6. נסע במיוחד לחו״ל, עמד בתור שם כמו, זה לא כמו הישראלים שעוקפים בתור.

עמד כמו האמריקאים שם בתור, קנה את המרשיא החדש,

אחרי שהיה במטוס ובחזור, הוא אומר, תשמע, יצא כבר 7, חדש.

מוכרים את זה ככה בחאפר, מה?

לא, אני חייב לחזור בחזרה.

עוד פעם הוא חוזר בחזרה.

פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, די, כבר זהו, יאללה, כבר כל פעם יוצא חדש, נו כבר די, אין כבר כסף, נמאס לי כל פעם לקנות, כל פעם לרדוף אחרי זה,

מה רע לי וזה?

כשאדם מרגיש כבר זהו, כבר זהו, הוא לא רוצה, אז הוא מרגיש כבר זהו, זה בשבילי כבר זהו, די, יש לו סיפוק מזה.

בתאווה

זה מאוד קשה.

אדם שתאהב למשהו מאוד קשה, אבל

אם לא עכשיו,

אז שהוא יהיה זקן.

הוא אומר, תראה איזה טיפש הייתי.

כמה רצתי אחרי הדבר הזה, כמה עשיתי, כמה פה, כמה... נו מה זה עוזר לנו עכשיו?

כמה הפסדתי, יכולתי להספיק פה, יכולתי להספיק שם, אבל זה הייצר העושה לעדות, התאווה.

שהוא עכשיו ירוץ, כל-כולו, מקדיש כל-כולו לדבר. בסופו של דבר פתאום

יבוא ויעשי, יואו, תראה כמה הפסדתי מהחיים שלי, כמה זמן, כמה פה, כמה שם.

אז זהו ממציא לו, כי כל הדברים הללו מנפש ועד בשר יכלו.

כי כאשר יתבאר במקומו, ועל כן צריך שמירה מן הכעס.

שהרי אמרו, הסר כעס מליבך ועבר העם מבשריך, ומי שאינו נשמר מכל דבר המזיק לגופו, ובפרט הכעס.

כתוב בגמרא, כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטים בו.

זה לא מרגיש גיהינום בעולם הזה,

אלא יש לו דינים כדינים של גיהינום,

וזה שולט עליו, זה מפריע לו ולא נותן לו סיפוק, הוא מרגיש נבך,

הוא לא מרגיש טוב,

זה נותן לו את כל ההרגשת הכי טובות, וזה העצה שרוצה.

לתפוס את היהודי דווקא ברגעים של הנפילה, ושם הוא מפיל אותו אט אט.

אבל אם יהודי תופס את עצמו ואומר, ריבונו של עולם, אני עובד אותך,

מה שלא יהיה, אני איתך.

ואני שומע,

אולי את העצר הטוב,

שהוא טיפה יותר קטן, הוא רק נכנס בגיל 13 אליי.

אני שומע אך ורק לא,

אחד שכזה זוכה באמת להגיע להשגות ולעשות את ארצנו של יתברך.

אבל נכנס לשלום אלמלא זה,

הוא נופל ונופל ונופל ונופל.

איך אומרת הגמרא? עתיד הקדוש ברוך הוא להראות לצדיקים

את העץ הרע כמו הר גבוה. אם לא יאמינו, יגידו, וואי, תראה,

איך הצלחתי לעקוף את האוורסט הזה, להתגבר עליו, להעלות את כולו.

ולרשעים, איך העץ הרע נדמה כחוט השערה?

מה?

תראו, עוד צעד אחד הייתי עושה, הייתי כבר עובר. תראה, זה כזה דק, מה זה חוט השערה?

ראיתם את הפרסומת על השמפו?

מראים לך שיש שם תעלות, ותעלות של תעלות בתוך השערה, אבל זה דק.

אתה רואה בעין שלך את הזה?

לא יודע, מיקרוסקופ, אולי?

אולי נצליח לראות.

הם עושים לך כזה הדמיה שיש שם הכל, וזה כחוט השערה, כזה דק. אז הרשעים בוכים,

והצדיקים גם בוכים. הללו בוכים והללו בוכים.

ושם הם בערך לא יכלו להתגבר עליו, עוד צעד אחד היינו מתגברות.

והצדיקים בוכים משמחה.

תראה, איך הצלחנו לעלות כזה הר גבוה?

להתגבר על כזה עץ הרע הגדול שהוא מאש ואנחנו בשר ודם.

ואז הקדוש ברוך הוא נותן שכר לאלו ולאלו.

לרשעים הוא נותן שכר של 310 עולמות.

אנחנו רואים שהם משתחווים להבל וריק.

ראי כמה זה בגימטרייה? רש 200, י' 10, קמאה, 310. ולצדיקים הקדוש ברוך הוא נותן 310 עולמות, שנאמר להנחיל לו הווי יש, י' 10, ש' 300, 310,

ואוצרותיהם המלא.

קדוש ברוך הוא מלא להם אוצרות,

לא אוצרות של

הוויינים טעונות מרגליות, אלא אוצרות של נחת,

אוצרות של אור, אוצרות של קדושה, זה מה שהם אומרים. תנועה, זה מה שהקדוש ברוך הוא מעלה להם. אז אני אמרתי מכאן הלימוד של מידה כנגד מידה בין רשעים לבין צדיקים.

הרי הקדוש ברוך הוא מידותיו, מידה כנגד מידה. אז איפה מידה כנגד מידה? במידת רשע וצדיק.

התשובה היא בפסוקים הללו להנחיל אוהבי יש ואוצרות הימים מלא שלוש מאות ועשר עולמות של טוב שהקדוש ברוך הוא מנחיל הצדיקים כנגד שלוש מאות ועשר עולמות שהרשע מקבל למעלה שלוש מאות ועשר מידה כנגד מידה

שהקדוש ברוך הוא כל דרכיו מידה כנגד מידה

יהי רצון בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לדבוק במידותיו נזכה לאהוב את עצמנו בדברים שאנחנו צריכים לאהוב להתחזק בתורה ויראת שמיים

בתורה ויראת שמיים, במידות טובות, זה אהבת עצמו.

ולא חס שלום בענייני העולם הזה.

מיעוט של ענייני העולם הזה, אדם צריך.

אבל לא שכל כולו יהיה בעולם הזה, ועל ידי זה נזכה בקרוב ממש לגאולה השלמה. אמן. תחיית המתים. אמן.

ונזכה בעזרת השם שהכוכב יעשה ככה ביקורת, ככה.

ידבר עמים תחתינו, לומים תחת רגלינו. ואנחנו בעזרת השם נזכה ונעלה,

כי עם ישראל מעלה מעלה, עם ישראל יחזור בתשובה שלמה, אמן ואמן.

אמן. ברוכים ציונים.