פרקי דרבי אליעזר - י"ח | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם ה' נעשה ונצליח.

אנחנו ממשיכים בלימוד הפרקת דרבי אליעזר.

אנחנו בפרק שישה ושלושים.

בלכתך לא ייצר צעדיך, ואם תרוץ לא תיכשל.

כך אומר שלמה המלך במשלי ד' יא.

לא צרו צעדיו של יעקב ולא נכשל כוחו,

וכגיבור כוח גלל את האבן מעל פי הבאר.

והייתה הבאר עולה ושופכת לה מים חוצה לה.

והיו הרועים רועים וטמאו כולם,

התפלאו איך זה יכול להיות.

בדרך כלל הם צריכים להתאמץ,

גם לגלול את האבן מעל פי הבאר.

זה לא היה בכוחו של אחד מהם לעשות את זה, אלא ונאספו, אומרת התורה, כל העדרים שם.

וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן.

וגם היו צריכים לעמול,

להכניס דליים,

להוריד עם החבל דלי,

זה הדליים של עץ, לא כמו היום דלי מפלסטיק או מפח שזה קל משקל.

זה היה כל דלי דלי.

ולהעלות את זה עם מים,

ובחצי יום מסתומה גם זה נוזל, לא היה להם כזה טכנולוגיה כמו היום, שזה הכל נשמר כמו שצריך.

אז ללכת ולהשקות את כל הצאן,

ואם זה גמלים, כתוב שהם שותים כפול.

מאיפה אנחנו לומדים את זה? מאצל רבקה.

כתוב שם עד... עם לבן.

שם כתוב עד אם כילו לשתות.

שהיא אומרת, אני אתן כל כך הרבה לגמלים שלך, אני אשאב בתור ילדה בת שלוש.

תלך תשאב כמויות כאלה גדולות עד אם כילו לשתות.

עד שהגמלים לא יימנו, לא יגידו די,

אני אפנק אותם.

אני אתן להם כמו שצריך.

וכגיבור כוח גלל את האבן, אז יעקב אבינו הזיז את האבן מעל פי הבאר,

להבדיל כמו שהאדם מסובב את הפקק שמעל הבקבוק.

ככה, בקלות כזו, באצבע אחת.

והייתה הבאר עולה ושופכת מים חוצה לה. גם הבאר עלתה לקראתו.

וראו הרועים וטמאו כולם. פעמיים עלתה הבאר לקראת

יעקב אבינו.

זה לא בדיוק באר, הפעם השנייה זה היה נילוס במצרים.

כתוב שהוא בא לפני הנילוס,

אז הנילוס עלה על גדותיו והשקה את כל שדות מצרים.

הנביא כותב שלעתיד לבוא, אם מצרים לא יעלו, אמרנו זה כמה פעמים,

אם מצרים לא יעלו לראות את פני השם,

שזה האומה,

לפי דברי הנביא, האומה בין היחידות שתישאר,

קיימת גם אחר ימות המשיח זה מצרים,

כי הם עשו את רצון השם יתברך ושיאבדו את עם ישראל,

ולכן זה השכר שלהם לקבל אחר ימות המשיח.

אם הם לא יעלו לראות את פני השם שלוש פעמים בשנה כמו עם ישראל ולא עליהם יהיה הגשם,

לא ירד להם גשם, ממילא הנילוס לא יעלה על גדותיו,

אם הנילוס לא יעלה על גדותיו, הוא לא ישקה את כל השדות שלהם.

אם הוא לא ישקה את השדות, לא יהיה אוכל,

אם לא יהיה אוכל, לא יהיו חיים במצרים.

אז פעמיים הבאר עלה לקראתם, לקראת יעקב. פעם ראשונה במצב הזה שהיה שהוא הולך למצוא לעצמו שידוך,

ופה רואים פילי פלואים שהבאר עולה, המים עולים לקראתו מעל פי הבאר,

ופעם נוספת זה שהוא פוגש שם את פרעה,

שגם שם פרעה רואה שהמים עולים לקראתו, ידע שהוא איש קדוש ומיוחד.

וטמאו כולם,

כל רואי הצאן היו טמאים ולא היו יכולים לגלגל את האבן. איך הוא גלגל את זה?

מי זה האלוף הזה?

מאיזה חדר כושר הוא מתאמן, אה? מה הוא לוקח?

ככה שאלו?

רבי עקיבא אומר, כל מי שהוא נכנס לעיר,

הוא מוצא נערות לפניו, דרכו מצלחת לפניו.

שם היה כזה,

הנהגה.

מי שנכנס לעיר ומצא מה שנקרא נערות,

בנות,

בנות שנמצאות שם, אז יהיה לו הצלוחן, מסתום הוא ימצא שידוך.

זה הצלוחן.

ומניין תדע שהוא כן? מאיפה הסימן?

בואו ראה מאליעזר עבד אברהם,

שעד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו.

כנראה היה דרכם לצאת ולבוא כדי שיראו אותם, וממילא יתחתנו איתם.

שנאמר בראשית כד, יג,

הנה אנוכי ניצב על עין המים והיה הנערה היוצאת וכו'.

והקדוש ברוך הוא גם הצליח את דרכו של אליעזר, שנאמר, והשם הצליח דרכי, כך הוא אמר להם בשיחה שהוא ישב עם בתואל, לבן וכו'.

ועוד ממי אתה למד? ממשה רבנו.

גם משה רבנו הלך לאן? ברח למדיין.

ובמדיין את מי הוא פוגש?

הוא פוגש בבנות יתרו,

שגם אם היו, היה דרכם לצאת עם הצאן.

שעד שלא נכנס לעיר, מצא נערות יוצאות לפניו, שנאמר, ולכהן מדיין

שבע בנות.

והצליח דרכו ועלה למנוחה, הוא נהיה מלך במדיין שמה,

התחתן עם ציפורה, ונהיה מלך במדיין.

ומנין תדע לך שהוא כן בו וראה מיעקב?

שעד שלא נכנס לעיר, מצא נערות יוצאות לפניו,

שנאמר, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

רב הונא אומר,

הכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא.

קודם שבא יעקב לחרן, מה עשה הקדוש ברוך הוא?

שלח מגפה בצאן

של לבן,

ונשתיירו מעט מהרבה ממה שהייתה רחל רואה.

לא רצו לתת לרחל הצדקת עבודה קשה מן השמיים,

עשו מגפה בצאן של לבן, אבא שלה,

ושמה, מתו לאלפים, והיה לה קצת, ככה, עבודה קלה.

שנאמר, והנה רחל באה עם הצאן אשר לאביה. מה זה אשר לאביה?

כביכול מה שנותר לאביה, כי רואה היא.

ומניין שנשתיירו מעט מהרבה, היה הרבה ונהיה קצת,

שנאמר, ויעקב רואה צאן לבן הנותרות.

מה זה הנותרות?

אלו שנשארו, היה סלמונלה כנראה, היה איזה מגפה שמה, הכל הלך,

והם נותרו בודדים.

מן הנותרות, מסבירים המפרשים, מן המגפה.

ויברך אדוני אותך לרגלי.

ואז כמובן ששם הוא חי, וכולי וכולי.

ומגיע הפסוק הנוסף, ויברך השם אותך לרגלי.

ככה אמר יעקב אבינו בתואנה ללבן, כשהוא אמר לו, אה, מה אתה לוקח? לקחת לי את הכל,

כל הרכוש שעשית פה, אה? אז אתה פה כסף, אה? מאיפה זה?

זה מעדות מאמריקה,

מלבן עשית את כל זה.

לא היה לך שום דבר, באת לפה קרח.

כתוב שאליפז המדרש אומר, שדדת אותו בדרך.

רצה להרוג אותו.

מכירים את המדרש הזה?

מכירים או לא?

כן?

אז רצה להכרת, אמר לו, תקשיב, אם אתה רוצה להרוג אותי, איך תהרוג אותי? אני המלמד שלך. מותר להרוג את הרב?

אסור להרוג את הרב.

אז איך תהרוג אותי? אתה תעבור פה על מורא רבך כמורא שמיים.

צריך לפחד מהרב שלך, לפחד מהשכינה.

אמר לו, אז מה אני אעשה, כבוד הרב? הסתבכתי, תן לי תירוץ.

אמר לו, תקשיב, הגמרא אומרת כמה חשובים כמו מת.

אחד, לא עלינו, לא עליכם, שאין לו ילדים.

אחד כזה,

חשוב כמת,

חס ושלום.

כן?

או אחד שמשהו עני.

ואו הגמרא מביאה עוד שתי דוגמאות.

אז כל האנשים הללו חשובים כמת. אמר לו, קח את כל הרכוש שלי,

ממילא לא יישאר לי כלום.

הוא לא זכר שיש לו פנטאוז של יצחק וכולי.

את זה הוא שכח את כל העושר של יצחק שמחכה לו. אבל זה, ככה היה עכשיו, בלי רגע.

אמר, אתה יודע מה? באמת רעיון טוב. הרי יצחק נתן לו כסף לדרך וכולי, וקצת מתנות לכלה. הוא הולך למצוא כלה, עכשיו צריך להביא לה תכשיטים וכולי.

לקח את הכל, אפילו את הבגדים הוריד.

אומר המדרש, מה הוא עשה? נכנס לנהר, פשט את בגדה, נתן לו את הבגדים והלך.

כשהוא בא לעשו אבי, אמר, הנה זהו, הנה את הבגדים של יעקב. הוא לא אמר, לא הרג, לא הרג.

ואז, אחרי כמה שנים,

אה, עשו שומע שהוא חי. אמר לאליפז, בוא, מה עשית?

אני אמרתי לך, להרוג אותו, מה אתה עשית? השארת אותו בחיים?

אמר לו, אבא, מה אני אעשה? מצד אחד, לא יכול לעבור על כיבוד אביהם.

מצד שני, מורבך כמור השמיים, הסתבכתי.

לכן עשתי את הדבר הזה, לא הייתה בברירה. לכן בא עשו, ויחבקהו וישקהו.

מנוקד שם על המילה, וישקהו, מכאן שרצה לנשוך אותו.

בעורק הראשי קרא, שיעבד הרבה דם וימות יעקב. נעשה נס

ונהפך צווארו של יעקב לשיש,

אבן קיסר, לא סתם,

עם אנץ נצים.

ונשר ככה כל השיניים של עשו,

ועשו בכה, כתוב, ויבק על צוואריו.

זה בכה על השיניים תותבות,

וזה בכה על זה שיורדים מהזכויות שלו, יעקב, אה?

עכשיו, הצילו אותך משם, יורדים לך הזכויות לעולם הבא.

אז על זה הוא בוכה.

ובגלל הבכי הזה של עשו הרשע,

עד היום הם שולטים שם בהר הבית.

בגלל הבכי הזה, תראו מה זה.

בכי של אומות העולם, עד כדי כך.

אבל בעזרת השם עוד מעט הדמעות התייבשו,

ובעזרת השם הכל יהיה בידינו.

הלאה.

ולכן הוא אמר לו, ויברך השם אותך לרגליים. אתה חושב שזה ממך? מה פתאום?

הרי שהייתי פה, היה לך,

לפני שבאתי לפה, נהייה מגפה, כולם מתו.

עכשיו, כשבאתי, ברוך השם, נהייה פה שפע.

וכי רגליו של יעקב להפרות ולהרבות צונות של לבן?

וכי רגליים זה הוקוס פוקוס, הם מפרים ורבים את הצאן? לא שמענו על כזה דבר. לא בוכרים רגליים כאלו בשוק.

ומכאן אמרו, יש רגל אדם מברכת בית, ויש רגל אדם מחרבת בית.

יש אדם נכנס, איך אומרים? זה העין שלו לא טובה.

זה עשה שמאל לעלק, אה?

העיראקים אומרים ככה, לא?

הוא נכנס שם וזה, נתן עין.

אה, אין שום דבר, זה נשבר, הוא נהרז, החליק שבר את הרגל,

הבוס לא מרגיש טוב, ולעומת זה יש אנשים שהוא נכנס. פעם הייתי אצל איזה בן דוד של אשתי, יש לו חנות נעליים בבני ברק.

אה, לפני שנים.

איפה? הרבה שנים לא נכנסתי לשם.

בקיצור, אז טוב, אני יושב שם חמש דקות, שב, שב, עוד שב.

יש לי מה לעשות, באתי לעשות קניות, ככה.

לא, לא, לא, תשב, תשב, תשב. אמרתי לו, תגיד לי, מה לעשות שאתה מושיב אותי פה?

הוא אומר, לא יודע, נכנסת לפה, נכנסים קליינטים, יש ברכה, אז שב, שב.

אז זה כתוב בגמרא, כל המענה תלמיד חכם היא נכסיו.

אדם מכניס תלמיד חכם לביתו, יש ברכה בבית הזה.

לכן זה לא פשוט הדבר הזה, אדם, חשוב שיכניס אורח, בפרט שזה תלמיד חכם לביתו, כן?

תנו לי את הכתובת.

נמשיך.

ומכאן אמרו,

יש רגל אדם מברכת בית, ויש רגל אדם מחרבת בית.

מחרבת, נכון.

כן, ודאי, נכון.

אתה עיראקי?

לא. אה, כמעט, זה דומה.

הלאה.

והיה רגל יעקב מברכת, שנאמר, ויברך השם אותך לרגלי.

וכן אמר לבן ליעקב, ניחשתי,

ויברכני השם בגללך. אחרי שהוא ראה שבאמת יעקב צודק,

לא יכול להכחיש, כי יעקב יודע את ההיסטוריה.

קרא עליו מה שנקרא לפני כן,

באיך זה נקרא שם? ויקיפדיה.

הוא קרא עליו מי זה לבן, מי זה פה, מי זה שם. לא יכול כבר עכשיו להגיד לו לא נכון, כן, נכון. אמר לו, אתה צודק, ניחשתי,

ויברכני השם בגללך. באמת, הברכה בזכותך.

כששמע לבן את שם יעקב בן אחותו וכוח קבורתו שעשה לבאר,

רץ לקראתו לנשקו ולחבקו.

למה הוא רצה לנשק אותו? לחבק אותו, לבדוק. הוא שמע שאליפס שדד אותו.

זה היה בתקשורת, התפרסם.

אבל הוא אמר, אולי הוא מחביא יהלומים בפה.

אז הוא התחיל לנשק אותו.

נשק אותו כדי לבדוק, אולי שזה אבן, משהו שהוא מחזיק ככה בפה,

מראה לנו כאילו שלא.

מה זה, זה בן אדם סודי, זה אי אפשר, הדתיים האלה בעייתיים.

ואז הוא גם מחבק אותו, בודק אותו.

מכירים את זה? מחבק ובודק וזה.

הלאה.

שנאמר, ויהי כשמוע לבן את שם יעקב בן אחותו. מאיפה הוא שמע את זה? מכאן ששמועה טובה מתפרסמת כל שכן, להבדיל שמועה רעה.

ויאמר לבן ליעקב, אחי אחי אתה ועבדתני חינם, אגידו לי ממש כורתר, ופתאום לבן נהיה לארג'.

הגנב הגדול נהיה לארג' הוא אומר, מה, כפרה עליך?

מה אתה,

מה אתה עובד פה חינם? לא יכול להיות, מה אתה עובד חינם.

הוא אמר, ואתה תיקח לו את הכל. אתה תגיד הכל בזכותי, בזכותי. אז מה פתאום אתה עכשיו מפרגן לו?

זה לפני שרוצים לעשות איזה מכה,

כן? מה שנקרא איזה שוד.

אז הוא כאילו, כן, הוא כאילו מפרגן, מה שלומך?

זה ככה עושה. אז מכירים את הסיפור עם אותו אחד?

בעלי המוסר מביאים את זה על הימים הנוראים,

על היצע הרע.

היה איזה אחד נכנס,

גנב, הוא שם עין על איזה חנות חליפות ששם הפדיון היומי בלי עין הרע

גדול מאוד.

הוא אומר, איך אני אשדוד אותם?

זה בעיה ככה, זה כמו מרכז העיר ככה, ירושלים.

הרבה אנשים עוברים ושבים, בקלות יתפסו אותי,

ויהיה בלאגן, יאסרו אותי. אני צריך למצוא איזה פטנט.

חשב, חשב, עלה במוחו רעיון.

עלה במוחו רעיון, נכנס לחנות, אמר, תקשיב, אני יד ימינו של הגביר העשיר.

אני יד ימינו של הגביר, לדוגמה, מיכאל זבילי, כן?

אני יד ימינו, כן, מה אתה רוצה? הוא אין לו זמן לבוא, הוא כל היום בעסקים,

טיסות וזה.

הוא ביקש שאני אקח לו חליפה טובה.

בשבילו הכי יקרה שיש בחנות.

הבעיה היא,

זה היה ככה לקראת סוף היום, כן?

אבל הבעיה היא שאני לא במידות שלו.

הוא יותר רזה ממני, יש לו פיגורה יפה.

ואני טיפה שמן, מה לעשות?

אז אמר לו בעל החנות,

איך אתה רוצה שאני אמדוד אז את החליפה?

איך אתה רוצה לקנות חליפה? איך אני אביא לו חליפה?

אמר, מה אתה אומר? מה נעשה?

אמר, אתה יודע מה? יש לי רעיון.

בוא, אנחנו שתינו נעמוד בחוץ, נסתכל, נראה מי שעובר,

מי נראה לי פחות או יותר בממדים, בגובה,

ונלביש אותו, ואני אסתכל על זה איך זה נראה, ואני אקח.

אמר לו, בעל החנות, בסדר, אין שום בעיה.

טוב, פתאום הוא רואה את מי הוא רואה? הוא רואה את הנער

של אותה חנות,

עם הפדיון הימי שבדיוק הוא בא עם הכסף כדי ללכת להפקיד בבנק לפני שייסגר סוף היום.

ואז הוא אומר, תעשה טובה רגע,

בעל החנות, הוא אומר לו, תעשה טובה, הוא עושה עמדות חליפה יקרה, הוא שמע חליפה יקרה, זה תפרן.

בחיים שלו לא לבש דווסט ועניבה.

אז זו חליפה יקרה עכשיו, ועוד חליפה שעולה כמה מאות דולרים.

הוא אמר לו, מי לא רוצה ללבוש אפילו לדקה חתנה?

אה?

רוצה ליהנות. אמר, בסדר, בסדר, אני בא, אני בא. עוד רץ, לחנו עוד איתו. הוא אומר, מהר, נו, נו, מהר, מהר.

והוא מתחיל להתלבש, וזה, בינתיים הוא שם שם את כל המעטפה עם התיק בצד.

הוא מתלבש, וזה בינתיים הגנב, ואופ, לקח את הכול, ברח.

ברח, בעל הבית, מלביש אותו, וזהו, ומשתגע, אה, רגע, איפה המעטפה שהיה פה? כל הכסף, הכל וזה.

הוא אומר, רגע, זה גנב, גנב, מתחיל לרוץ. בעל הבית תופס אותו, אומר, מה גנב?

קודם כל, תביא את החליפה, אחר כך תלך.

מה גנב? לאן אתה רואה? הוא אומר, זה העץ הרע.

העץ הרע אומר לנו כל השנה, בוא תמדוד חליפה יפה, בוא תראה איזה יופי, בוא פה, בוא שם. הוא אומר, תעזוב את המצוות, המצוות, כביכול.

זה נמשל במעשה הזה לכסף, המזומן, השם ירחם, אין בכלל קרבה.

אבל הוא אומר, בוא תעשה ככה, בוא תעשה ככה.

האדם מביא את המכסה של המצוות, רוצה להעביר אותן לימים הנוראים,

ואצלנו, תניח בצבא, בוא תראה איזה חליפה, בוא תראה איזה תענוגות העולם הזה, בוא תראה איזה עוגות, בוא תראה פה, בוא תראה שם, בוא תראה.

ואז, כשפתאום הוא מגיע, גונב את כל המצוות,

בן רגע עוזב את הכול, מפסיד כל 40 יום.

ואז רגע, הוא גנב לי, הוא גנב לי את 40 יום, אין לי זכויות, מה יהיה לי, איך אני אעמוד לקראת יום הדין?

ואז

תופסים אותו המלאכים ואומרים לו, חבוב, תוריד את החליפה, זה לא מתאים לך.

אתה רגיל ללבות ג'ינס?

איך אתה רוצה ללבוש חליפה כזו יפה לבוא לפני המלך בראש השנה?

תוריד את זה אחר כדי, אז זה אדם צריך לנצל, ועכשיו מה נשאר לנו?

תמוז,

אב, אלול, אוי ואבוי לנו.

אם אדם לא יתכונן מעכשיו, מתי יתכונן?

מתי יתכונן?

האמינו אנשים השנה שיקרה להם ככה, תהיה להם צרה כזו, בעיות כאלה וזה.

אדם לא האמין, היה בטוח, זהו, אני התפלתי טוב, הכל תקין, הכל כמו שצריך.

מעכשיו אדם צריך להתפל בשביל השנה הבאה שתעבור חלק.

מי הבטיח שהכל יעבור חלק?

הנה, הילדה הזו מסכנה היום בזה שרצחו אותה.

מישהו ידע?

כן, מישהו ידע?

מישהו שיער שייכנס איזה מחבל ופה וזה? אף אחד לא שיער, לא ידע, לא כלום.

בין רגע משתנים לאנשים החיים, משפחות עולות ויורדות, וזה פחד פחדים.

פחד פחדים הדבר הזה.

אז אם אדם מעכשיו לא יכין את עצמו בדברים האלה, לא יעשה תשובה, לא יפשפש במעשיו,

כשיגיע ליחס שלום ולשעת האמת, מה יהיה?

מה יגיד?

אז יגיד, חטאתי, אביתי, פשעתי, אז הקדוש ברוך הוא לא חפץ בתשובה הזו.

מעכשיו תשוב, לפני,

הקדוש ברוך הוא לא רוצה להעניש את האדם.

במקום שיעשו לילה בלבן בתורה, עושים לילה בלבן בשטויות.

בלשתות לחיים,

במקום שטויות, היום בלילה.

לילה בלבן, סוגרים את הכבישים, נותנים לאנשים לעשות כל מיני צורים.

עשו לילה בלבן, ליל מישמר, תשבו ותעסקו בתורה. זה לילה לבן.

שיהיה לך נטו זכויות לבנות בשמיים.

בגדים לבנים.

לא, מבזבזים לאנשים את החיים על שטויות ואבנים.

הלאה.

נמשיך

אז לבן שומע את שמא יעקב בן אחותו ואומר לבן ליעקב אחי אחי אתה ועבדת חינם אגיד אלינו אזכורתך וכי אחיו היה

הרי הוא היה בן אחותו

בן אחותו, דוד שלו היה, אז מה אומר לו אחי אחי אתה?

ללמדך שבן אחותו של אדם קרוי בנו האחיין

של כל אחד ואחד מאיתנו קרוי כבן בשבילנו

בסדר?

הוא בן אחיו של אדם

ובן אח של האדם כאחיו

ומניין אנו למדים מאברהם אבינו שאמר ללוט על נא תהי מריבה ביני וביניך כי אנשים אחים אנחנו

מכאן שהבן של האח כאח

וכתוב אחד, הלוואי שזה היה גם היום, ככה היו מתחלקים יפה

וכתוב אחד אומר וישמע אברהם כי נשבע אחיו

וכי היה לו אח

הרי נפטר אחיו

אז מה מי נשבע? הכוונה ללוט שנקרא אחיו וכי אחיו היה והלא בן אחיו היה אלא למדך שבן אחיו של אדם כאחיו

ובני בניו של אדם כבניו ומניין אנו למדים מיעקב שנאמר שאמר אפרים ומנשה

כי ראובן ושמעון יהיו לי הם יהיו כמו הבנים שלי וכי בניו היו והלא בני בניו היו אלא למדך שבני בניו של אדם כבניו

ובני בנותיו של אדם כבניו ומניין מלבן

שאמר לי יעקב הבנות בנותיי והבנים בניי והצון צוני. לבן פחד שכולם יברחו ביום אחד, יעזבו אותו.

עד עכשיו היה רעש בעזה, פתאום הוא יהיה שקט, הוא ואשתו נשארים.

מה יהיה פה?

הוא לא רגיל לכזה שקט, הוא רגיל לרעש, הוא רגיל לאקשן. ילדים רצים, צועקים, סבא, תביא פה, תביא שוקולד, תביא זה.

הכבשים פה, פתאום עכשיו יעקב ייקח את הכל זה, יישארו זוג זקנים לבד,

ימות מדיכאון.

פחד, מה יעשה?

הבנים, בניי הצון צוני, הכל שלי.

זה רשע.

הוא אומר, הכל שלי ושלך, שלי הוא.

שם ירחם.

וכי בניו היו והלא בני בנותיו היו, אלא למדך שבני בנותיו של אדם כבניו.

התחיל יעקב לעבוד באישה שבע שנים.

לאחר שבע שנים עשה שבעה ימים משתה ושמחה,

ולקח את, שנאמר מלא שבוע זאת.

ויעש יעקב כן וימלא שבוע זאת, ועוד הוסיף שבעה ימים משתה,

ולקח את רחל.

אז פה הפרקת של רבי אליעזר משנה מסדר הכתוב בבקרא,

והוא לא מרחיב שלבן רימה אותו וכולי, כמו שמביאים כל רבותינו על התורה.

ואז הוא מוסיף עוד שבעה ימים,

גומר את המשתה ומתחתן גם עם רחל.

שנאמר, וייתן לו את רחל בתו ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב אבינו.

לגמול חסד, באו לאכול על חשבונו.

שנאמר, ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.

אמר הקדוש ברוך הוא, אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי,

השתתפתם בשער הברוכס שלו.

אף אני אתן שכרכם בעולם הזה, רשעים מקבלים בעולם הזה את השכר.

בשביל שלא יהיה נוח לרשעים לעתיד לבוא,

הקדוש ברוך הוא לא רוצה לתת לרשע חלק בעולם הבא.

העולם הבא זה רק לצדיקים.

רק לצדיקים. אה, אבל הוא היה רשע צדיק.

זה נקרא דתי-לאוני הוא היה.

אז הוא צריך לקבל שכר, כמו חסידי אומות העולם וכו'.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? נותן להם את השכר בעולם הזה,

כדי להיפרע מהם בעולם הבא,

שנאמר, ונאמן שרצבה מלך ארם.

לקח לבן שתי שפחותיו ונתנן לשתי בנותיו, וכי שפחותיו היו,

והלא בנותיו היו.

הרי הוא התחתן גם עם פילגש לבן,

ומהפילגש הזו הביא את בלהה וזלפה.

אז הם היו שפחותיו, והלא בנותיו היו,

אלא למדיחה שבניו של אדם מפילגשו נקרעו שפחות.

שנאמר, וייתן לבן לרחל ביתו את בלהה ואת זלפה הלט.

יפה.

עונים בשאלה, זה לא תמוה שמאברהם אבינו יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו?

ודאי שלא תמוה. ככה רצון השם יתברך.

שיצא זה.

זה הפסולת הנקי, הפסולת יוצאת

לצד של הסיט הרחב, והנקי יוצא לצד השני.

יפה.

רבי לוי אמר, ראה הקדוש ברוך הוא בצרתה של לאה,

שהיא הייתה שנואה, וירא השם כי שנואה לאה,

ונתן לה הריון בטן,

וניחומים לנפשה, וילדה איש טוב, טוהר וחכם.

ואמרה, ראו בן שנתן לי הקדוש ברוך הוא,

שנאמר, ותר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן.

ראו בן.

ועל כן קרא שמו ראובן. רבי אליעזר אומר, משבעה חודשים ילדה לאה את בניה.

לא כמו היום תשע חודש.

שבע חודשים את כולם ילדה.

ולשבע שנים נולדו לי יעקב, תוך שבע שנים,

יעקב, נולדו לו אחד עשר שבטים ובת אחת.

אחד עשרה ילדים ובת.

איזה שמחה זה.

וכולם נולדו וזיוו גם עמם.

השידוך שלהם נולד איתם.

אז היה מותר להתחתן, אח באחות וכו'.

כן, קודם מתן תורה.

אחר מתן תורה כבר נאסר.

אז נולד להם השידוך שלהם. למה, לך תמצא להם בנות טובים,

לשבטים הקדושים. צריכים משהו the best, לא יכולים לקחת כל אחת.

אז נולד השידוך שלהם גם, שצ'יקר יכולים להתחתן.

חוץ מיוסף,

אה?

דינה?

גם לה לא השידוך. לא, פה מדובר על השבטים.

היא לא מהשבטים דינה, היא אחות של השבטים.

חוץ מיוסף שלא נולד זיווגו עמו.

למה?

כי כבר בשמיים החליטו,

מאותה טיפה שתצא מאותה ביה של שכם בן חמור על אסנת בת דינה,

על דינה בת לאה,

תיוולד אסנת. ואוסנת הזו ראויה ליוסף הצדיק.

חוץ מדינה שלא נולדה, סליחה,

שהייתה אסנת בת דינה,

ראויה לו לאישה. וחוץ מדינה שלא נולד זיווגה אימה.

גם דינה לא נולד השידוך שלה.

אמרה הילדה הזאת, דין ומשפט היא.

הילדה הזאת לא נולד לה שידוך שלה?

זה דין ומשפט, יש עליה משהו לא נראה טוב.

על כן קראה שמדינה דין השם.

ועוד היה רבי אליעזר אומר, ברח יעקב לבוא אל לבן.

הוא ברח לצאת מפני לבן.

בריחה ראשונה, בריחה ביציאה.

ברח לבוא אל לבן מנין שנאמר, ויברח יעקב שדה ארם. מפני מי? מפני עשיו.

מפני אליפז הוא ברח.

שלא יתחרט ויהרוג אותו. ברח מפני לבן מנין שנאמר, ויוגד ללבן ביום השלישי,

כי ברח יעקב.

ולמה ברח?

שאמר לו הקדוש ברוך הוא יעקב, איני יכול לשכן שכינתי עליך בחוץ לארץ בבית לבן,

אלא שוב אל ארץ אבותיך ואני אשרה את שכינתי עליך.

מכאן שבארץ אומות העולם, ארץ טומאת דמים, חוץ לארץ אין שורש חינם.

איפה נמצאת השכינה?

בארץ ישראל. איפה נמצאים הדולרים?

בחוץ לארץ.

יפה.

כבר לא, היורו לא שווה, אה?

עכשיו יורד.

לפיכך ברח ולקח לבן את כל אנשי ביתו ועירו גיבורי כוח ורדף אחריו כדי להורגו.

ירד מיכאל המלאך

ושלף חרב אחריו וביקש להרוג את לבן.

אמר לו, אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. תיזהר.

אל תתעסק עם יעקב.

שנאמר, ויבוא אלוהים מלבן הארמי בחלום הלילה.

השכים לבן בבוקר וראה את כל אשר ליעקב, ואמר לו, כל אלו משלי.

הואיל ולקחת את כל אלה, למה גנבת את אלוהי?

מה, לא מספיק לקחת את כל זה, גם אתה גונב לי את התרפים?

תשאיר לי משהו.

מה אתה לוקח את הכל?

הואיל ולקחת את כל אלה, למה גנבת את אלוהי, את התרפים שלי,

שהייתי משתחב אליהם?

ומה הן התרפים?

מה זה נקרא תרפים? מה זה הדבר הזה?

איפה קונים את זה?

בואו נראה.

שוחטים אדם בחור.

לוקחים בחור על השחיטה.

למה?

מה?

למה? חכה, כי הם רוצים לדעת הרבה דברים. בואו נראה.

ומולקים את ראשו.

כמו דאעש. צ'יק. בבת אחת.

ומולקים אותו במלח ובשמן.

מתבלנים אותו.

וכותבים על ציץ זהב שם רוח טומאה.

טס זהב, שם רוח טומאה.

ומניחים אותו תחת הלשון של הבכור.

ונותנים אותו בקיר. עושים לו כזה כוך, כזה מגבס יפה,

כמו שעושים היום בשיפוצים.

מסיים אותו שם, מר.

ונותנים אותו בקיר ומדליקים נרות לפניו ומשתחווים לו,

והוא מדבר עימם.

מתחילים לדבר לראש הזה.

ומיניים שהתרפים מדברים, שנאמר כי התרפים דיברו אבן, ככה פסוק בזכריה יב.

לפיכך גנבתם רחל. למה גנבה אותם?

שלא יגלו ליעקב, ללבן. איפה יעקב?

לכן היא פילחה אותם,

כדי שהוא לא ימצא אותם. ולא עוד אלא להחריט,

שלא יגידו ללבן שבח יעקב, ולא עוד אלא להחריט שם עבודה זרה מבית אביה.

היא רצתה שיתחזק.

אז לא הדיסקים של הרב אמנון

שהוא ישמע ויחזור בתשובה.

לא היה את זה.

גם הידרדרות לא היה.

לא היה כלום.

אז מה?

אז הוא נשאר בשאלה, לא מתאים.

צריך לחזק אותו.

אז קשה להוציא אותו. אז בואו ניקח קודם את הסדרה החרמה, בית התרפים.

אחר כך נקבור אותם באיזה מקום נזרוק אותם, ולאט לאט אולי בזכות זה הוא יתחזק. הוא יראה שאין לו את האורים ותומים שלו,

במירכאות ממילא, אולי הוא יתחזק, אולי הוא ישנה כיוון.

אנחנו רואים שהסדרה אחראה לא נותנת לבן אדם.

לא, למה גנבת את אלוהיי? אני לא יכול בלי זה.

קשה לי, קשה לי, בלי זה אני לא יכול. תביאי, תביאי לי את זה, תביאי לי בחזרה.

ויעקב לא ידע בכל אלה, היא לא גילתה לו רחל את הדברים.

ואמר כל מי שגנב את התרפים ימות בלא עיתו,

ימות קודם הזמן. ככה יעקב אבינו אמר.

ואנחנו רואים שקללת צדיק אפילו על תנאי היא מתקיימת.

ויוצא מפי צדיק כיוצא מפי המלאך, וילדה רחל ומתה.

שנאמר, ויהי בצאת נפשה כי מתה,

בצאת נפשה כי מתה.

בסדר? ואז היא יולדת, חזרה בחזרה, ילדה את בנימין.

הנפש חזרה בחזרה, ילדה את בנימין, ואז

עלתה הנפש.

רבי יהודה אומר, שלושה אבות כרתו ברית עם עמי הארץ,

ואלו הם אברהם, יצחק ויעקב. אברהם, כרת ברית עם עמי הארץ, כשנגלו המלאכים עליו,

היה סבור שהם ערבים, מוסלמים,

שבדיוק סיימו את צום הרמדאן,

ורעבים, אז באו לאכול.

כשנגלו המלאכים עליו, היה סבור שהם אורחי עם הארץ, ורץ לקראתם לעשות להם סעודה גדולה, ואמר לשרה לעשות להם סעודה.

ובאותה שעה, כשהייתה לשה שרה,

רעתה דם נידה.

לפיכך, לא הגישה להם מן העוגות.

הרי שרה הייתה עילונית, לא יכלה להביא ילדים.

ופתאום היא פירסה נידה.

אז עכשיו יש דין שכל מה שהנידה נוגעת בו,

טומאה חזקה כל כך גדולה, שאי אפשר לאכול מהדבר הזה.

אז כיוון שהיא פירסה נידה,

ושרה מחזיקה בכל החומרות וההידורים והחזקות

הכי טובות של ההלכה, ממילא היא לא רצתה להביא להם כזה דבר טמא.

לכן היא זרקה את כל העיסה שהיא הכינה.

למה אסור לאכול את זה?

ואמר לשרה לעשות להם סעודה, ובאותה שעה, כשהייתה לשה שרה, ראתה דם נידה.

לפיכך, לא הגיש להם מן העוגות, ורץ להביא בן הבקר.

והבן הבקר הזה ברח לפניו ונכנס למערת המכפלה. הוא לא הכיר את המקום, אברהם, לפני כן.

הבן הבקר רץ, רץ, רץ, רץ, הוא נכנס למערת המכפלה.

ונכנס אחריו שם, ומצא שם, אברהם,

את אדם וחווה שוכבים על המיטות וישנים.

ונרות דולקים על ראשם, עליהם.

וריח טוב,

לא כמו פה של הספרי,

ריח טוב עליהם כריח ניחוח. זה פתח גן עדן התחתון, כתוב.

לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת כווה. הוא רצה להיקבר שם,

נתעבה להיקבר שם.

אמר לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב. מוכן לשלם בזהב ובשטר עולם לאחוזת כווה. אברהם אבינו היה עשיר גדול.

וכי יבוסים היו?

הרי זה לא היו יבוסים, היו שם חיתים.

כתוב שם עפרון, ויעיינו בני חת.

אז מה הקשר יבוסי?

אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים.

ולא קיבלו האנשים,

לא הסכימו. התחיל קורע ומשתחווה להם,

כמו שדרך לכרוע ולהשתחוות,

לכבד אותם.

שנאמר, וישטחו אברהם לפני עם הארץ, התחנן להם. אמרו לו, אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עתיד לתת לך ולזערך את כל הארצות האל.

תכרות איתנו שבועה שאין ישראל יורשים את עיר יבוס,

כי אם ברצונם של בני יבוס.

שלא יהרגו אותם, שלא עשו משהו, אז תגיד,

תעשה איתנו הסכם שהם יורשים את זה ברצון.

כשהיבוסי יחליט למכור את הקרקעות,

אז הם יוכלו לקנות. אבל לא שהם יבואו להילחם, חס שלום ואיזה.

ואחר כך קנה את מערת המכפלה במכר של זהב.

אז הם עשו שם הסכם, ואז קונה את מערת המכפלה.

והוא בכתב עולם לאחוזת עולם, שנאמר, וישמע אברהם אל עפרון, וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר בו עוזני בני חטא. 400 שקל כסף עובר לסוכר.

ומה עשו אנשי יבוס? עשו צלמים של נחושת,

והעמידו אותם ברחוב העיר, וכתבו עליהם שבועת אברהם.

וכשבאו ישראל לארץ,

רצו להיכנס בעיר היבוסי, ולא היו יכולים להיכנס מפני עוד ברית שבועת אברהם. הייתה שבועה, לא יכולים להיכנס. להפר שבועה של אברהם אבינו, אוי ואבוי.

כשנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים. וכשמלאך דוד ורצה להיכנס בעיר היבוסי, גם לא הסכימו לו.

כשנאמר ויאמר לדוד, לאמור לא תבוא הנה, אין לך אישור, אתה לא יכול להפר שבועה.

והלא היו ישראל ככל הים, יכלו לכבוש אתם בן רגע. לא, אלא מכוח ברית שבועת אברהם,

ראה דוד וחזר לאחוריו שנאמר וישב דוד במצודה.

אמרו לו, אין אתה יכול להיכנס בעיר היבוסי עד שתסיר את כל הצלמים הללו שכתוב עליהם עוד שבועת ברית אברהם.

לא מספיק שהם עשו את ההסכם הזה עם אברהם, אלא גם הם שמו את הלוחות כאלה של ההסכם, שכולם ידעו ויראו שאם יבוא, איך אתם מפירים שבועה של סבא שלכם הגדול,

של אבא שלכם הגדול, איך אתם מפירים שבועה כזאת? אסור לכם.

מי שמפר שבועה, חס ושלום, בניו מתים,

שכן הוא נחש וכולי.

אז לא כדאי.

לכן דוד אפילו המלך חוזר אחריו. עם ישראל, כולם חוזרים אחורה.

אז עד שלא הסירו את הצלמים הללו,

שכתוב עליהם עוד שבועת אברהם, לא יכל להיכנס, שנאמר, כי אם הסירך העיוורים והפסחים.

מי זה העיוורים והפסחים? זה הצלמים האלה שהם גם לא רואים,

וגם הם פיסח, לא יכולים לזוז.

אלו הצלמים שנאמר עליהם, על כן יאמרו עיוור ופיסח לא יבוא אל הבית.

אמר דוד לאנשיו,

כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו, שכתוב עליהם עוד ברית שבועת אברהם, יהיה לראש.

מי שיעשה את זה, יהיה לראש.

ועלה בראשונה יואב בן צוריה ויהי לראש.

שנאמר, וייעל בראשונה יואב בן צוריה.

ואחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל בכתב עולם לאחוזת עולם.

ומה עשה לקח מכל שבט חמישים שקלים, הרי כולן שש מאות שקלים.

שנאמר, וייתן דוד לארנן.

ויצחק כרת ברית עם עמי הארץ כשגר בארץ פלישתים. ראה אותם שהפכו פניהם ממנו

ויצא מהם בשלום.

והלכו אחריו אבימלך וכל גדוליו ואמר להם,

הפכתם פניכם ממני ועכשיו אתם באתם אליי?

הרי אתם שנאתם אותי. בשביל מה באתם אליי עכשיו? מה קרה?

שנאמר, ויאמר עליהם יצחק, מדוע באתם אליי?

ואתם שנאתם אותי.

ויאמרו ראור היינו כי היה אדוני עמך.

ידענו שיש ברכה, שצדיק בעל העיר, נהיה ברכה.

אז ראינו.

אמרו אנו יודעים שהקדוש ברוך הוא עתיד לתת לך ולזעך את כל הארצות האלה.

לכן תכרות איתנו ברית שאין ישראל יורשים יותר עץ פלישתים. מה עשה יצחק?

לקח אמה אחת ממתג חמור אשר היה רוכב על האב.

כן,

אז הוא לוקח אמה אחת ממתג חמור אשר היה רוכב עליו,

ונתן לו לאות שיהיה ביניהם ברית ושבועה. כנראה נתן לו כמו את הכיסא כזה שיש על החמור,

עוקף כזה, נקרא עוקף, כן?

נתן לו את זה,

אמר, זה יהיה שבועה, זה יהיה הדבר שיהיה בינינו, שאני לא נכנס

מפני ברית יצחק. עד שלקח מהם עוד ברית שבועת יצחק, שנאמר,

ויקח דוד את מתג העמה מיד פלישתים, וכתיב,

ויכנעו הפלישתים ולא יאכלו הפלישתים עוד,

ויעקב כרת ברית עמה מארץ, שאמר לו לבן, אני יודע שהקדוש ברוך הוא עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל כרות מברית שבועה,

שאין ישראל יורשים את ארץ ארם.

ככה ביקש לבן לכרוד עם יעקב, והציב לו יעקב מצבת אבנים, גל אבנים, גל עד.

והביא את בניו עמו בברית שבועה, שנאמר, ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים,

וכי אחיו היו, ולא בניו היו, שבטים הקדושים, 11. אלא ללמדתך שבניו של אדם כאחיו, אמר לו לבן, אם ישראל יורשים את הארץ,

שלא יעברו בחזרה לארם, לרעה.

שנאמר, אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה,

ואם אתה לא תעבור אליי.

וכשמלאך דוד רצה לבוא בארץ ארם, ולא יכל לבוא, מפני כוח ברית שבועת יעקב.

אז בגימל מקומות רצה דוד לכבוש, ולא יכל,

מפני השבועות של האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

עד ששיבר את המצבה ההיא, שיבר את המצבה, פקע ההסכם ביניהם, ועליו אמר משה,

שבר תשבר מצבותיהם.

ואחר כך כבש את ארץ ארם, שנאמר, וייך דוד את הדד עזר בן,

רחוב מלך צבא.

יפה.

אמן.

בואו נראה

מה המשמעות של אמן.

ידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש פרשת ויינך בגודל ועוצם שכר מי שהוא שומר אמונים,

שיושב ומצפה מתי לבוא לידו לשמוע ברכה כדי לענות אמן.

סליחה, דיברנו על זה שבוע שעבר,

על האמן. סליחה.

אנחנו באחים.

מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.

באהבה ואחווה,

שלום ורעות שאם גדלה חיוב ואהבה ולהיות עזרה בצרות בין אנשים זרים,

על אחת כמה וכמה בין אנשים אחים ואיש את אחיו יעזור וכתיב,

אך לצרה יוולד.

בשמה יש אחים?

לא עלינו עליכם בשביל צרה, לעזור.

וכתיב מבשרך אל תתעלם, ואחיו הוא נקרע בשרו. מה מאוד גנאי הדבר בעיני אלוקים ואדם,

כי יריב בין אנשים אחים.

אחים רבים. אה, על ירושה, על כל מיני דברים, זה, זה. בושה להם.

גלימה להם.

לעגה להם.

ואוי להם אם אינם עוזרים זה לזה לעיתות בצרה.

אם אתה בתור אך לא תעזור לאחיך בשעת צרה, מתי תעזור לו?

או אם האחד עשיר והאחר עני, ואינו מפרנסו בכבוד,

שהרי אמרו במדרש רבה על הפסוק, על נא תהי כמת.

אמר לו אהרן למשה, משה,

אחי צרעת זו, לא על מרים אחותנו נתונה,

אלא על אמרם אבינו היא נתונה.

למה? זה אחותך, זה אחותך. וכאילו מוציא לעג על אבא.

למה היא קיבלה צרעת? כנראה גם אבא שלה היה כזה בעייתי, לכן היא ככה נענשה.

זו תיתן אל ליבו כשאחיו בצרה, יצייר בעצמו כאילו אביו ואמו עומדים לפניו וקובלים עליו ומתחננים שירחם על יוצא חלציהם.

ומי שאינו עושה כן, עוכר שערו אכזרי, ככה אומר שלמה המלך במשלם.

וכדי להיות בשלום בין אחים,

מה צריך לקנות?

לקנות מידות.

ברגע שאדם יש לו מידות טובות, הוא יסתדר עם כל בן אדם.

אם אין לו מידות טובות,

כמובן, אם רשע אתה לא יכול לקנות מידות טובות, צריך לשנוא אותו.

וכדי להיות בשלום בין אחים, צריך שיהיו מעבירים על מידותיהם ומוחלים זה לזה, ואינם מקפידים זה על זה, כי זה ראוי להיות מידת כל אדם, כל שכן בין אחים.

וגדר גדול כדי שיהיה שלום בין אחים, שלא ישבו אחים בבית אחד על שולחן אחד.

למה?

כי הנשים שלהם פלגניות ומשלחות מדנים בין האחים. ראית? ראית את אח שלך?

לקחת שניצל?

מה זה? שחיטה פרטית, זה עולה יקר. למה הוא לקח שתיים? כולם לקחו אחד.

הנשים אוהבות לעשות ככה אקשן.

הן אוהבות לראות את האחים רבים.

למה? היא רוצה אותו אצלה,

את בעלה. היא לא רוצה אותו שם עם האחים שלו.

זה מפריע לה.

אז הן אוהבות לעשות ככה כל מיני איזה פלגניות ומשלחות מדנים, מדנים זה מריבות,

בין אחים.

ואם הם שותפים בחנות ורואים דברי ריבות שמשמשים ובאים ביניהם,

מיד יפרידו את החבילה.

מיד.

לא לחכות.

וכן כל סיבה. למה? אחר כך הנכדים יריבו. אז בשביל מה?

שתהיה מחלוקת ענקית.

וכן כל סיבה שגורם מחלוקת, תכף יסירו הסיבה כדי להסיר את החטא.

זה גורם מחלוקת?

שני הצדדים זורקים את זה, לא מתערבים.

לא נכנסים לזה.

על זה נאמר, בקש שלום ורודפהו.

את השלום צריך לבקש, הוא לא יגיע לבד.

ראיתם כמה ממשלות ניסו לעשות שלום ולא מצליחים?

לא מבקשים את השלום?

בקש שלום וגם רודפהו. אל תגיד רק שלום. כן, כן, אני רוצה שלום.

אין שלום לרשעים, אתם רוצים הפלדסטינים לעשות שלום?

מי תעזור לך? חנין זועבי?

מי יעזור לך? נסראללה?

אתה יכול לעשות הסכם שלום?

זה הכול חרטא, אתה לא יכול לעשות סתם הסכם שלום.

אז מה אתה מחפש?

תבקש שלום ממי שאפשר לעשות אותו שלום, וגם תרדוף אחרי השלום, אז באמת יהיה שלום.

ולא רק תגיד מול המצלמות שלום,

מאחורי המצלמות יצחק איתם לחיים.

וזה כלל גדול לעניין דרכי שלום לרדוף אחר המחלוקת

ולעוקרו בתחילתו קודם שיפרה וירבה.

דהאי תיגרא דמא לביתקת דמיה.

הריב

הוא דומה

לביתקת דמיה.

כיוון דרווח רווח ועוד,

שאף כשיעשו שלום ביניהם לא ייווצר מאשר טינה ונטירה בליבם.

זה לא מספיק שיעשה שלום, אלא גם שלא ישנאו בלב.

יש אחד אומר, כן, כן, אני מת עליך, כפרה עליך, אני אוהב אותך, אבל בלב הוא ממח שימו.

אני מחפש את ההזדמנות הראשונה להרוג אותו.

זה אחד כזה, אוי ואבוי, פי וליבו לא שווים, השם ירחם.

זה צריך להתרחק מאחד כזה.

כמו שאתה אוהב אותו, קראת צריך לאהוב את הכול. אוכל אכולנו, ואהבת את השם אלוקיך.

לא רק מתי שאתה זוכה בלעותו,

אתה צריך לאהוב את השם.

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך, אפילו נוטל ממונך.

כל ממונך.

זהו, אין כסף, נגמר.

הבנק החליט מינוס, הביטוח הלאומי שלח נכתב, אתה חייב כסף.

מה אני חייב? לא חייב להם כלום. לא,

אפילו שזה, נותנים לך דוח וזה,

אפילו זה צריך לאהוב את השם.

זה הניסיון של האדם.

איך הוא באמת אוהב את השם.

ועוד שאף שיעשו שלום ביניהם לא ייבשר מאשר טינה ונטירה בליבם. לכן טוב לגבר שיסתכל ויבין אחרית דבר מראשיתו ויחיש מפלט לו בחן ושכל טוב. עיקר האהבה היא אהבת הנפש.

כי איך ייראה ברע אשר ימצא את אחיו בעולם האמת

ויגיע בושה וכלימה לנפש אביו ואימו צער גדול?

הוא מראה לכולם כאילו הוא אוהב את אחיו ובפועל הוא לא אוהב אותו.

בשמיים הראו את הסרט של החיים שלך, הראו שבאמת לא אהבת.

ואבא ואמא יהיו בצער גדול. איך אתה עושה כזה דבר?

לכן אם רואה את אחיו שהולך בדרך רעה

או שעושה דבר שאינו הגון או שאינו נזהר בעצמו, קראו יחוס על נפשו ועל נפש אביו ואמו,

ויוכיחנו על פניו בתוכן מגולה מאהבה,

בנועם שיח בחן וחחם מתוק ולשון רכה.

ולאחיו יאמר חזק ונתחזק לעשות רצון אבינו שבשמיים,

שכך היא חובתנו וכך נאה לנו,

וכהנה דברים טובים היוצאים מן הלב ונכנסים ללב.

ידבר אליו עד שיחזירנו למוטב,

ובכל אשר יוכל לזכות את אחיו ואת בני אחיו בתורה ומעשים טובים ככה יעשה.

ויישא ברכה מאת ה' ומאביו ואימו על כל הטובה אשר הוא עושה עם אחיו ובית אביו.

וזהו דרך ישרה לאחים ולא יתפרדו וישמע חכם ויוסיף להיקח.

היום בבוקר,

מתפללים בנץ בתל אביב,

אז הגיע מציל של חוף תל ברוך.

התפלאתי, נכנס לבית כנסת, אמר שזה חד שזוף מכף רגל ועד ראש.

מה זה זה?

עושים שיזוף להיראות חומי.

אני מסתכל עליו.

מי כבודו?

לא, אני המציל הראשי של חוף תל ברוך. אמרתי, שועדה, מה אתה עושה בבית הכנסת?

בשעה חמש בבוקר בחוף, לא?

הוא אומר לו, עכשיו זה סוף הרמדאן, הערבים באים, אז בסדר, אפשר לתת להם לתבוע.

הוא בא והוא מתפלל מתוך דבקות, אתה רואה, השתבח שמו יהודי עם שיער ככה ארוך, עם גוונים.

רחוק מתורה מצוות, אתה רואה איך פד לו מתפלל,

כיבדו אותו להרים את הספר תורה.

איזה התרגשות, החזור דו, לחץ ידיים לכולם, כאילו הוא קיבל עכשיו מיליון דולר.

אז זה יהודי, אנחנו רואים כמה לב צריך לתת ליהודי, להאיר לו פנים.

אפילו שהוא רואה מתורה ומצוות,

וככה הוא מתקרב להשם יתברך, וזה נהיה לו מתוק.

הוא רואה את הדברים הטובים, לא חסר לו להראות לו את הדברים השליליים,

את הדברים הלא טובים. להפך, לקרב אותו בדברים הטובים,

להראות לו מה זה דרכה של תורה, להראות לו מה זה תפילה.

התפללתי, בן אדם בא בנץ, חילוני, מה לו אין לנץ?

ואולי במניין שמונה בבוקר יבוא, לא, אבל שמונה עובד,

לא מתאים לו, אז הוא קם בבוקר מוקדם כדי לבוא להשתתף, ואין לו אזכרה או יורצה איתו משהו שהוא בא.

בא לי, רש לי מניין להתפלל בנץ, השתמח שמו בורא העולם.

ואנחנו רואים את המעלה, את השכר אפילו של רחוקים מעם ישראל, מלאים

מצוות כרימו.

ויהי רצון שיקוים בנו מה טוב ומה נעים שבט אחים גם יחד, באהבה ואחווה,

עוד דקות ישראל שיגר בעיניים תורה ומצוות שנאמר ה' יחפץ מעל צדקו יגדיל תורה ויאדיר.