שלום עם מי?! | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

והאלוהים נישא את אברהם.

כתב רבנו סעדיה גאון זכר צדיק לברכה בספרו האמונות והדעות

כי מטרת הניסיון שהבורא יתברך מעמיד בפני הצדיק

כדי שהצדיק יעמוד בניסיון

ועל ידי כך ידעו הכל

שלא לחינם קרבו הקדוש ברוך הוא והעניק לו מדרגות רמות ונשגבות

רוח הקודש

ונבואה

ועל כן ניסיון הוא מלשון נס והדגל

להוכיח צדקתו וחסידותו קבל עם בעולם.

אז רבנו סעדיה גאון

אומר שהמטרה של ניסיון

זה כדי שהצדיק יעמוד בניסיון

וידעו שלא לחינם, לא לחינם קרב אותו הקדוש ברוך הוא ונתן לו מדרגות, רמות ונישאות, רוח הקודש ונבואה.

זה לא בחינם

כי הוא עומד בניסיונות.

הניסיון בא לרומם אותו

מלשון של נס ודגל, להרים נס, ניסיון

והאלוהים נישא את אברהם,

הרים אותו לנס לעיני כולם

שיראו את צדקתו וחסידותו קבל עם ועולם.

מהו הניסיון שהקדוש ברוך הוא מנשא את הצדיק?

הלוא ליבו של הצדיק גלוי וידוע לפני בוחן לבבות.

אלא מטרת הניסיון היא גם להוציא את אהבת השם הטמונה בלב הצדיק מן הכוח אל הפועל.

השם יודע בדיוק מי צדיק ומי לא, מה יעשה עד סוף ימיו.

אבל יש עניין להוציא את האהבה שיש לצדיק, לשם יתברך, שהיא טמונה בליבו,

להוציא אותה מן הכוח אל הפועל,

מהפוטנציאל אל המעשה.

וכלשון רבנו עובדיה ספורנו, זכר צדיק וברכה,

כדי שיהיה בפועל אוהב וירא,

בפועל

שיהיה אוהב וירא,

כמו שהיה בכוח,

כמו שהשם יודע שבכוח יש לך את זה,

אז זה צריך להיות בפועל אוהב וירא.

בזה הוא נדמה יותר לבורא.

שהוא טוב לכל העולם בפועל.

תאר לך שהקדוש ברוך הוא היה טוב רק בכוח ולא היה בפועל, אז מה היה לנו?

כי האדם נברא ללכת בדרכי הבורא ולעבוד אותו במעשים גלויים בעולם המעשה.

אז כמו שהשם פועל

באופן מעשי בעולם,

ככה צדיק צריך לפעול באופן מעשי בעולם.

וכתב בעל העיקרים,

רבנו יוסף אלבו,

זכר צדיק וברכה,

כי עניין הניסיון שנזכר בעקידה הוא שרצה הקדוש ברוך הוא

שהרצון הטוב שהיה בלב האדם יצא מן הכוח אל הפועל,

ויהיה לו שכר המעשה הטוב

ולא שכר המחשבה הטובה בלבד.

יש פה עוד עניין.

זה העניין שאם השם יודע שאדם בליבו הוא טוב והוא מסוגל לעשות את המעשה של הניסיון,

והוא לא יוציא את זה לפועל,

אז הוא יכול לשלם לו רק שכר מחשבה טובה.

אבל שכר מעשה טוב הוא לא ישלם לו. למה? כי לא יצא לפועל.

שכר המעשה הוא אולי ערוך יותר משכר המחשבה.

אז כדי לשלם לו שכרו,

אז צריך להביא אותו לניסיון שיוציא את מה שהוא יודע שיש בו את הכוח לעמוד בניסיון,

להוציא אותו בפועל כדי שייתן לו שכר מעשה ולא שכר מחשבה בלבד.

גם רבנו הרן, זכר צדיק לברכה, כתב כן,

כי בהיות מחשבת הצדיק טובה

ויראתו חזקה,

מביאו השם לידי ניסיון,

למען תצטרף מחשבתו הטובה לידי מעשה.

ולכן,

לא ינושא אלא צדיק העומד בניסיונו.

ככתוב, אדוני צדיק יבחן.

ואמרו במדרש,

היוצר הזה אינו בודק בקנקנים רעועים,

שאינו מספיק להכיש עליהם עד שהוא משברן.

אתה ראית בן אדם שמוכר, נגיד,

קנקנים מזכוכית,

והוא יודע שהם חלשים,

שהוא יראה את חוזקם, ייקח פטיש ויראה לבן אדם, ויגיד לו, בוא תראה כמה זעזק, בום, והוא יודע שזה הולך להישבר.

מי יעשה כזה דבר? זאת אומרת, זה לא יעמוד בניסיון.

על מה הוא כן יכול להכיש?

אם זה זכוכית,

עבה,

ועברה חיסום,

אז הוא יכול לתת לו מכה עם פטיש גם, נגיד לו, בוא תראה.

זה עומד בניסיון.

אז הקדוש ברוך הוא צדיק יבחן, את מי הוא בוחן?

הוא בוחן רק כמו שהיוצר בוחן את הקנקנים, מי שיכול לעמוד.

מי שיכול לעמוד בניסיון, השם בוחן אותו.

מה זה בוחן אותו?

כולם מבחינים לאחר מכן

את טיבו של זה.

התועלת השנייה שיש בניסיון

זה לטובת הכלל.

לא לטובת זה שינוסה ויתרומם,

אלא גם לטובת הכלל. שיראו אנשים עד היכן מגעת אהבת השם יתברך

בלב אוהביו.

ויקחו מזה משל ודוגמה.

מזה יבינו מה גודל המעלה

של אוהבי השם.

אז הניסיון בא להראות עד היכן מגעת

אהבתם

של הצדיקים את השם,

ומזה ייקחו משל ודוגמה.

יש פה מעשה

שאחד מן הצדיקים היה מקפיד להתפלל במניין.

וכשהוא היה מקפיד להתפלל במניין,

אז בזקנותו כבר לא היה לו מניין.

זאת אומרת, לא היה לו כוח ללכת להתפלל במניין,

אז הוא ביקש

שארגנו לו מניין אצלו בבית.

וכשארגנו אצלו מניין בבית,

הסיפור הוא ככה.

הגאון רבי מרדכי לבטון,

זכר צדיק ורכה.

כתוב בפרשה, אולי ימצאון שם עשרה.

משה אברהם מבקש מהקדוש ברוך הוא, אולי ימצא שם בסדום ועמורה, אולי ימצאו עשרה.

אז מכאן קמה חשיבות של תפילה במניין עשרה מישראל.

סח מורנו הגאון רבי יהודה צדקא, זכר צדיק וברכה,

מעשה במקובל האלוקי רבנו מרדכי לבטון, זכר צדיק וברכה, אב בית דין של ארם צובה,

שכאשר הסכין ואפסו כוחותיו לא יכול היה להשכים ולעריב לבית הכנסת.

אז ביקשו מאנשי הקהל שיארגנו מניין אנשים,

שיבואו לביתו בוקר וערב כדי שיוכל להתפלל בציבור.

עשו כן,

היו מתכנסים בבית הגאון הצדיק ומתפללים במחיצתו.

יום אחד,

בעיצומו של החורף,

ירדו גשמי זעף,

והמתפללים לא הגיעו.

הצטער הצדיק צער רב,

אמר למשמשון עושך אליו,

אוהל נא בטובך ותיכנס את האנשים לתפילה.

עשה המשמש את רצון הצדיק, יצא בגשם השוטף,

דפק על דלתות בני המניין.

כעבור שעה ארוכה שב לבדו ואמר לציבור,

מי אין לבוא ביום סגריר כזה.

כולם הודיעוני שהיום התפללו ביחידות בביתם.

אמר לו הצדיק, יודע אתה שאיני עשיר,

אבל בימי חיי צברתי פרוטה לפרוטה.

חסכתי פיתי מפי

ואספתי מעט כסף

כדי לשלם בו לחכמים שיבואו לביתי אחר פטירתי וילמדו לעילוי נשמתי.

תראו מה זה.

עם עיניים קדימה.

מה סוף האדם? שהוא מסתלק.

עכשיו הוא צריך את התמיכה הכי גדולה. מי יתמוך בו?

אז הוא השאיר כסף.

לא סומך.

שאנשים יעשו ככה בהתנדבות, יעריכו את מה שהוא עשה, נתן להם.

‫השאיר כסף, חסך מהפת שלו,

‫אה, חסך, חסך, חסך, חסך, ‫שיש סך כסף שיוכלו ללמוד לעילוי נשמתו,

‫משניות אחרי פטירתו.

‫אמר לו, קח איפה את כספי האחרון,

‫אשר הכינותי

לאחר אריכות ימיי,

‫ותציע לכל המתפללים תשלום הוגן,

‫כדי שיבואו להשלים את המניין בביתי.

‫אתם שומעים? כל הכסף הזה ‫שהוא שמר לאחר פטירתו,

‫אמר, קח את הכסף הזה, ‫תציע לכל המתפללים תשלום הוגן,

‫שיבואו להתפלל עכשיו את המניין בביתי.

‫הלך המשמש ועשה כדבריו.

‫שמעו האנשים עד כמה יקר וחשוב ‫עניין התפילה בציבור, בעיני החכם,

‫שהפקיר לצורכו את כל הכסף ‫שייעד ללימוד לעילוי נשמתו,

‫ובאו כולם בגשם השוטף ‫מבלי לקחת שום תמורה,

‫ובהתפעלות סיפרו את הסיפור ‫מפה לאוזן,

‫וידעו כל בני הקהילה ‫כמה יקר וחשוב ‫הוא עניין התפילה בציבור,

‫וכמה יש להקריב בעבורה,

‫כי שבה ונעלה היא הרבה יותר מכך.

‫אתם שומעים מה זה אהבת הבורא, ‫אהבת המצוות וקיומן?

‫בן אדם, אחרי פטירתו, ‫כבר לא שווה שום דבר.

‫הוא בא רק עם מה שיש לו.

‫ולך תדע מה יהיה הדין. ‫אולי יצטרכו עוד כמה משניות, ‫אולי עוד כמה לימודים, ‫אולי עוד כמה דברים ‫בשביל להכריע את הכף ‫ולאו ללכת אולי לגיהינום, חלילה, ‫להתנקות או משהו כזה.

‫אז בן אדם משאיר את הכסף ‫לפחות לאחריתו.

‫לא כמו הטיפשים שלא חושבים בכלל, ‫והכסף נשאר, ‫לוקחים את זה ואוכלים את זה, ‫ואחר כך שותים בפאבים בשטויות.

‫אז בן אדם חושב,

‫אבל הוא אומר, טוב, זה אנוס. ‫מה אתה רוצה ממנו? אנוס. זקן, הוא לא יכול לכנות בית כנסת. ‫לבוא, אנשים לא רוצים לבוא. ‫מה, יכול לאנוס אותם?

‫הוא אומר, לא, עוד לא ניצלתי ‫את כל האפשרויות. ‫יש לי עוד,

יש לי עוד קצת כסף שהשארתי לאחר מותי.

‫עם זה אני אקנה את התפילה.

‫אני אדאג שיבוא אנשים, ‫תשלם להם כסף, שיבוא להתפלל איתי.

‫אתם שומעים מה זה?

‫בן אדם, כמו שאומרים, ‫את הצוואה שלו, שהעניק לעצמו,

‫מוכן לתת אותה בשביל להתפלל במניין.

‫אתם שומעים דבר כזה?

‫זה רואים את אהבת הבורא, אהבת המצוות.

‫זו דוגמה, כן?

‫אז לפעמים הניסיון הוא גם לטובת הכלל.

‫לך תדע, אם לא ירד גשם באותו יום, ‫רק בשביל המעשה הזה,

‫בגשם זלעפות שלא יוכלו לצאת ‫ולא יסכימו לבוא בשביל שיתברר.

‫כמה אהבת המצוות וחשיבות התפילה ‫במניין בעשרה

‫אצל הרב לבטון,

‫זכר צדיק לברכה.

‫זה, והאלוהים ניסה.

‫כתב רבנו הרמב״ם, זכר צדיק לברכה,

‫דברים מדהימים במורה נבוכים,

‫חלק ג' פרק כד.

‫אומר רבנו הרמב״ם, זכר צדיק לברכה, ‫עניין אברהם אבינו בעקדה,

‫כולל שני עניינים גדולים ‫שהם מעיקרי התורה.

‫והעניין האחד הוא להודיע אותנו, ‫עוצמת אהבת האלוהים ביראתו,

‫עד היכן היא מגעת.

‫כמה צריך לאהוב את השם? ‫כמה צריך לראות את השם? ‫כמה? כמה? עד היכן? עד היכן?

‫וציווה בזה העניין.

‫השם רצה להראות עד היכן,

‫וציווה בזה העניין.

‫אשר לא תדמה לו לא מסירות נפש ‫ולא אובדן ממון.

‫אם אדם ימסור את נפשו, ‫זה עדיין לא מראה את אהבת השם לתכלית.

‫אם יאבד את כל ממונו לכבוד השם, ‫זה עדיין לא מראה בתכלית.

‫אבל הוא מופלג מכל אשר יבוא במציאות, ‫ולא ישוער שיוכל להיות בטבע האדם.

‫אצל אברהם אבינו רואים את זה, ‫את העיקר הזה, ‫עד כמה אהבת השם ביראתו.

‫אצלו זה היה מופלג,

‫מופלג מכל אשר יבוא במציאות,

‫ולא ישוער שיוכל להיות בטבע האדם.

‫והוא,

שיהיה איש עקר,

‫בתכלית ההשתוקקות לילד,

‫ועשיר גדול

ואיש נכבד,

‫ורוצה שתתייסד אומה מזרעו.

‫זה לא עקר

ועשיר ונכבד שרוצה ילד, ‫שיהיה לו לשחק חמש אבואנים.

‫זה הוא רוצה לייסד אומה שתהיה מזרעו.

‫זה אדם שאת כל העולם לקח, ‫להפוך אותם מאמינים בשם,

‫והוא עקר.

‫והוא רוצה לייסד אומה.

‫והוא בתכלית ההשתוקקות, ‫עד גיל מאה, עד גיל מאה הוא משתוקק.

‫ונולד לו בן אחרי הייאוש.

מה זה ייאוש?

מי לא התייאש?

‫הוא לא התייאש, אבל מי לא התייאש ‫אחרי מאה שנה?

מאה שנה.

‫ואשתו בת תשעים, איך תלן?

‫שייך דבר כזה?

‫אז כמה יחשקו בו ואהבתו בו, ‫בילד הזה שיצא לו?

‫אבל ליראתו את אדוני ולאהבתו,

‫לקיים מצוותו,

‫הסכים להקריבו.

‫איפה אפשר להבין דבר כזה.

‫זה שהשליך אברהם אבינו את עצמו ‫לכבשן העז, יש... שלא מונעים את זה בכלל ‫בעשרה ניסיונות.

‫כמו שאומר הרמב״ם.

הוא אומר,

‫לא תדמה לזה לא מסירות נפש ‫ולאובדן ממון.

‫למסור נפש, יש אנשים ‫שמסוגלים למסור נפש. ‫גם אברהם עשה את זה.

‫לא, גם. אברהם עשה את זה, ‫ואחר כך כולם עשו.

‫אבל אברהם עשה את זה.

‫זה לא התפעלות. ‫אבל אחרי התיאור הזה,

‫להיות עקר מאה שנה

‫בתכלית ההשתוקקות לילד, ‫אדם עשיר, אדם נכבד,

‫רוצה לייסד אומה,

‫בסוף הוא מקבל.

‫נולד לו בן, והוא אוהב אותו, ‫וחושק בו, והוא צדיק, צדיק, צדיק, צדיק, ‫צדיק, יסוד עולם.

‫אבל באה מצווה מאת השם,

‫עלה ולעולה,

‫והוא הולך ליראתו את השם ולאהבתו,

‫לקיים מצוותו, והסכים להקריבו.

‫איפה נשמע דבר כזה?

‫מישהו אחר קח אותי.

‫זה לא, רק לא זה. מה? נלחם.

‫אז זה בא להראות לנו העניין ‫של הניסיון של אברהם.

‫עיקר גדול בתורה זה להודיע אותנו ‫את עוצמת אהבת האלוהים ‫ויראתו עד היכן היא מגעת.

‫מי יכל בעולם להראות את זה? ‫אברהם אבינו.

‫העניין השני,

שזה עניין גדול מאוד גם,

‫להשמיענו כוח בהירות הנבואה.

‫שאין הנביא מסתפק כלל באמיתות נבואתו,

‫והיא ברורה אצלו לחלוטין,

‫עד שמכוחה הלכו אברהם ויצחק אל העקדה.

‫הרמב״ם מונה

את בעלת הנבואה,

‫ואומר שיש הפרש בין רוח הקודש לבין נבואה.

‫רוח הקודש זה ידיעה מאת השם,

‫אבל היא לא ברורה וחדה וחותכת

‫ומאומתת ואמיתית

‫כמו נביא שמקבל נבואה.

‫שם זה מוחלט,

‫כשאדם מקבל נבואה,

‫אין בו שום ספק, שום הרהור,

שום שאלה.

‫ברוח הקודש זה פחות מזה, עדיין יכול להיות,

‫כך וכך.

זה לא ברור ומוחלט.

לדוגמה,

רוח הקודש היה לחזקיה.

‫הוא אמר שהוא ראה שלא יצאו ממנו בנים הגונים.

‫זה לא היה נכון.

למה?

‫כי יצא ממנו מנשה שחזר בסוף בתשובה.

‫אז מסבירים שזה למעלה מרוח הקודש, עולם התשובה,

‫לכן הוא לא ראה את זה.

‫קורח, היה לו רוח הקודש.

‫מה ראה לשטות זו?

‫הוא ראה שיוצא ממנו שמואל,

‫אבל הוא לא ראה.

שהוא ייספה

ובניו יישארו מהם יצא שמואל

אז זה לא דבר מבורר עד הסוף רוח הקודש

זה נכון

אבל לא עד הסוף

כמו אצל חזקיה כמו אצל קורח

כי צריך לדעת עוד כמה דברים שברוח הקודש אי אפשר לדעת אותם מסיבות כמו שמנינו לדוגמה

אבל בנבואה היא מוחלטת וחותכת

כי לא הרהר אחר מידותי עברם שום הרהור הוא הולך על מנת כן על מנת כן על מנת כן בלי שום בעיה

מה זה

מה זה הבהירות הזאת שאתה מסוגל ללכת אין לך איזה פקפוק אין לך איזה שאלה

אולי זה ניסיון הפוך אולי הכוונה שתלך ולא תעשה מה שהשם אומר כי הוא רוצה לנסות אותך אם אתה מסוגל לעשות

מעשה שלא יעשה

לא

מפה אומר הרמב״ם

להשמיענו בהירות הנבואה שאין הנביא מסתפק כלל באמיתות נבואתו

והיא ברורה אצלו לחלוטין

עד שמכוחה הלכו אברהם ויצחק אל העקדה

רבי משה אלמושנינו זכר צדיק לברכה בהקדמה לספרו יד משה חקר

מה הגדולה של ניסיון העקדה

והלו המונים מישראל מסרו נפשם להריגה על קדושת שמו יתברך

ותירץ

שהמדרגה הנשגבת של אברהם אבינו עליו השלום בעת עקדת יצחק הייתה

שעשה כל מעשיו בהתלהבות דקדושה ובשמחה עצומה

לעשות את רצון קונו

כן, כן, כן, כן, תדע שכן הוא

איך תדע שכן הוא?

שאמרו בפסחים קי״ז שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה

ואילו לא היה שרוי בשמחה

בעת שהוא לקח את המאכלת

לא היה יכול לקבל את הנבואה

להימנע ממעשהו

הרי אחר כך השם מנע אותו

ונבואה שורה רק על מי ששמח ואם לא היה שמח

לא היה מקבל את הנבואה ואז הוא היה צריך לעקוד אותו

כי אין מי שימנע

והוא הבין שצריך לעקוד

ומדברנו למדנו לקח מרעיש

תשמע עכשיו זה הנהגה לנו לכל החיים

אילו היה אברהם אבינו מתעצב

הולך מקיים את המצווה

יראה את השם

אבל לא שמח על המצווה הזאת היה מתעצב

לא הייתה נבואה מונעת אותו מהמעשה כי לא הייתה שורה עליו כי הוא עצוב

ואז הייתה לו סיבה להתעצב

לא היה יצחק

ומששמח

בעשיית רצון כהונו אז הגיעה לו הנבואה האחרונה

ובאה המניעה

מלעקוד והגדילה את השמחה

אז המהלך הוא ככה

במקום שנראה שצריך להתעצב תשמח

זה יביא לך להגדיל שמחה בסוף אבל אם תתעצב תישאר עצוב

זה יביא עליך עצב אמיתי

כמו אותה אחת שמספרת את הגמרא

שלא רצתה להתנחם על מות בנה ובאו ואמרו לה חכמים שאסור יותר משלושה ימים לבכות על המת וכולי וכולי

אבל היא לא יכלה להפסיק וכולי וכולי קברה עוד אחד באו אליה עוד פעם אמרו לה עוד פעם

לא עזר קברה עוד אחת שבעה בסוף נקברה היא בעצמה

מי שמתעצב במקום שלא אמרו חכמים ותירו

ואין מקום להתעצב יבוא לו עצב נוסף

עצב על עצב איך קוראים לזה היום?

דיכאון

הוא נכנס ממצב למצב עד שמגיע לחרדות וכולי

צריך לעבוד על שמחה

גם דברים שבאים אה

אם בא איזה בעיה צרה מחלה משהו אה

השם רוצה לנסות אותי

מה התפקיד שלי עכשיו? לשמוח בגזירה, לשמוח בזה

ועכשיו לעבוד השם ולעבור את המהלך הזה מתוך שמחה

זה ימהר ויחיש את הגאולה ויביא שמחה בסופו של דבר

זה לומדים מפה, לקח מרעיש

אבל מפה למדנו שוודאי הוא היה בשמחה אחרת איך שרתה עליו

איך שרתה עליו, ככה אומרים על וידום אהרון

וידום אהרון לא רק שהוא דמם, הוא גם שמח שמתו לו שני ילדים,

איך אפשר שאדם שמח ששני בנים צדיקים כאלה יכולים למות נדב ואביהו, איך הוא יכול להיות שמח?

אם השם עושה את זה

אז הוא רגוע

הוא שמח, אם זה מה שהחליט השם, הוא שמח.

איך יודעים שהוא שמח?

מיד אחרי זה נאמרה לו פרשת

שתיית היין,

יין ושחר על טשט

נאמר לו בנבואה

ואין שורה נבואה אלא מתוך שמחה

ומיד נאמר לו את זה,

אז זאת אומרת שהוא היה שמח

גם הוא היה שמח.

מספרים על הרבי מקלויזנבורג, זכר צדיק ברכה,

שהודיעו לו שנפטר בן שלו.

אז הוא עמד ככה

וחשב

איזה פסק זמן קצר,

ואחרי זה הלך רגיל והכל בסדר.

שאלו אותו לאחר מכן מה היה?

אז הוא אמר להם בהתחלה זה דומה לאדם שהולך ברחוב

ופתאום מקבל מכה בגב, בום!

הוא מסתובב ככה, מי זה?

ופתאום הוא רואה איזה אבא, אז הוא אומר, אה, אבא!

מה נשמע, אבא!

הוא אומר, כשקיבלתי את הידיעה זה היה מכה!

כשהסתובבתי רגע לראות מי המכה?

אה, אבא! זה אבא! אם זה אבא זה הכול בסדר. הוא יודע מה לעשות, הכול בסדר.

אפשר לחזור ככה למהלך הטבעי והרגיל, הכול בסדר.

אתם מבינים מה זה?

אף גאון עוזנו, מרן החידה, זכר צדיק ברכה,

נדרש לשאלה הזאת,

והאלוהים נישא את אברהם, במה גדלה מעלת עקדת יצחק?

על מסירות נפשם של כל הדורות על קדושת השם.

וביותר תגדל התמיהה,

שהרי אברהם אבינו עליו השלום עצמו כבר נבחן בהשלכתו לכבשנה אשבור כשדים.

אז מה גדלה מעלת העקדה?

ותרץ,

אומנם גדולה מסירות הנפש בכל הדורות,

עד שאין כל מלאך וברייה יכולים לעמוד

במחיצתם

של מוסרי הנפש בכל הדורות בעולם העניין.

אבל ככלות הכל,

הרי בעל כורחם נלקחו לעקדותיהם.

כל אלה שמסרו את נפשם במשך כל הדורות,

זה בעל כורחם. האויבים לקחו ועקדו אותם.

והם מסרו נפש. היו יכולים,

היו יכולים חס ושלום, להתנצר,

היו יכולים לעשות פעולות אחרות, להינצל.

אבל הם מסרו את נפשם על קידוש השם.

אבל זה היה בעל כורחם.

אבל אברהם אבינו

הוא בעצמו,

בעל כורחו,

הושלך לכבשן האש על ידי נמרוד.

גם הוא נשלח

לכבשן האש, בעל כורחו.

אבל בעקדת יצחק

הם הלכו שניהם בשמחה מרצונם

באין אונס.

הרי השם אמר לו עמוד נא לי בניסיון זה שלא יאמרו שאין ממש בראשונות.

אז הוא לא אנס אותו ולא הכריח אותו. הוא אמר לו עמוד נא לי קח נא את בנך בבקשה בבקשה קח נא עמוד לי בניסיון זה הוא לא היה מחויב

הוא היה יכול להגיד זה גדול עליי אני לא יכול.

מצטער

ריבונו של עולם

תשע עמדתי תשעה ניסיונות זה אני לא יכול.

הוא לא היה נענש על זה

אבל הוא הלך בשמחה ברצון

מעין אונס

רק בגלל

ציווי השם יתברך

וזה שיא הניסיון

שאדם שלא מוכרח

ולא אנוס

ושומע מה השם רוצה זה מספיק לו ואת הכל הוא נותן

רבנו אברבנאל זכר צדיק לברכה מפרש

באלוהים נישא מלשון נס ודגל

רומם את אברהם אבינו לשיא המדרגה בעקדת יצחק

וביארו שהאדם הראשון החדיר לתוכות היצר הרע ותאוותיו באכילתו מעץ הדעת.

על ידי זה שהוא אכל מעץ הדעת הוא החדיר לתוכות היצר הרע ותאוותיו.

והתאוות הלכו וגברו

עד שהאנושות נמחתה במבול

מרוב שזה התפשט.

תראו מה זה אכילה אחת.

מה גרמה שכל העולם חרב.

הכל התחיל מהאכילה.

ונשארו אח נוח וזרעו.

את המפנה חולל אברהם אבינו

שמסר נפשו על הפצת האמונה ועל עבודת השם.

מה גמל לו הקדוש ברוך הוא?

גמל לו ביצחק.

שיצחק נולד באופן פלאי לזקוניו

והורהו לעוקדו על המזבח כקורבן.

ויצחק הסכים

והפקיר את גופו לכבוד קונו

ובכך ביטל את כוחות גופו והגביר את כוחות נפשו

עד לתיקון חלק נכבד מחטא עץ הדעת.

ומכאן ואילך

קל לזרע אברהם ויצחק להתנתק מתאוותיהם

ולהכפיף עצמם לבורא

להיות עמו וצאן מרעיתו.

זוהי התועלת הנצחית של העקידה

שאנחנו אוכלים את פירותיה עד היום.

ועל זה נאמר וייקח את המאכלת.

דרשו חכמים, זיכרונו לברכה, שבזכותה אוכלים ישראל לדורי דורות.

כל שנה קוראים בראש השנה פרשת העקידה ומבקשים.

כשם שכבש אברהם אבינו רחמיו לעשות רצונו יתברך כן נכבשו רחמיו

את כעסו מכתבנו לשנה טובה ומבורכת מלאה ברכת השם.

הרב בכור יעקב זכר צדיק לברכה אומר סופי התיבות וייקח את המאכלת

זה שם קדוש,

חטטכ,

שזה שם של הפרנסה

שמכוונים פותח את ידיך ומשביע לך הרצון נשמע את זה גם.

וייקח את המאכלת

זה שם הפרנסה

כמו סופי התיבות של פותח את ידיך.

פותח את ידיך זה גם סופי תיבות

השם הקדוש הזה.

שישביענו כל טוב.

אז רואים וייקח את המאכלת

אמרו חכמים בזכותה אוכלים ישראל לדורי דורות זאת אומרת אנחנו מתפרנסים בזכות זה וזה רמוז וייקח את המאכלת בשם הקדוש

חטא ת׳ וכ׳

איי איי איי איי

ולא חסכת את בנך את יחידך ממני

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

שאל הגאון מהרש פרימו זכר צדיק וברכה מה זה שכתוב עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

הלא אברהם אבינו עליו השלום כבר עמד בעשרה ניסיונות

ומעשה צדקותיו היו מפורסמים בשמיים ובארץ.

רוח המקום נוחה הימנו כרוח הבריות שנוחה הימנו.

אלא כבר נאמר כי אדם יראה לעיניים ורק אדוני יראה ללבב.

אם כן מניין נדע שלבבו של אברהם אבינו שלם ביראה ואהבת השם

ושרגשותיו תואמים את מעשיו

אלא מכל מצווה כידוע נברא מלאך.

ואם יש חסרון במצווה

יש חסרון במלאך.

אמר המלאך

עתה ידעתי

שאתה מושלם

שכן נבראתי ממצוותך.

איזה מלאך אומר את זה? זה שנברא מהמצווה של העקדה.

ונבראתי מושלם!

איך אתה יודע?

ממני.

עתה ידעתי כי יראה אלוהים מטה

כי לא הסכת את בנך. מאיפה אני יודע את זה? ממני.

אני מסתכל על עצמי המלאך,

אני רואה שאני שלם ואין בי שום חסרון.

אז אני יודע שעשית את המצווה בשלמות.

אה?

נפגע להבדיק כנפיים.

כן.

עתה ידעתי

כי יראה אלוהים מטה. כתב רבנו משה קורדוברו, זכותו יגן עלינו.

אמן. בפרדס רימוניו. כי ודאי ידע הקדוש ברוך הוא לפני כן כי לבבו של אברהם נאמן לפניו.

שערי מוחן לבבות ולפניו נגלו כל תעלומות.

אבל כשיבקש להשפיע רוב טובה על עם ישראל בזכות האבות,

עלולים הם קטרגים לקטרג.

ואין הם יודעים מצפוני הלבבות.

אז לכן,

כמו שראינו עכשיו ממארש פרימו,

שאלמלא ראה המלאך

שנברא

על ידי המצווה של אברהם שהוא שלם,

הוא לא יכול היה לדעת

אם המצווה שלו היא בשלמות או לא.

אם המעשים שלו תואמים את הרגשות שלו והמחשבות שלו.

רק מעצם היווצרותו ככה זה יכול לדעת.

אז כשיבוא הקדוש ברוך הוא להשפיע על עם ישראל טובות,

יבואו הם קטרגים ויגידו מה פתאום אתה נותן להם טובות. מה, לא מגיע להם. הם עושים עבירות, הם עושים ככה, ככה, ככה.

הוא אומר בזכות האבות,

אבל הם לא יודעים מהי הזכות האבות באמת.

הם לא רואים ללבב לדעת.

והם לא יודעים מצפוני הלבבות.

לכן היה נצרך הניסיון בפועל

כדי להראות אהבתו ויראתו לעין כל,

כדי שיוכל לפעול הברכה כי יברך אברכך.

ככה אני יכול לברך אותך.

למה אני יכול לברך אותך? אין מי שימנע, אין מקטרג שיקטרג,

כי ראו בפועל שאתה עשית.

אם אני אגיד שאני יודע שאתה מסוגל לעשות והכול,

המלאכים יקטרגו, אנחנו לא ראינו, אנחנו לא יודעים,

העובדות האלה לא ברורות, אי אפשר להגיש אותן לבית משפט.

אנחנו עומדים פה לדין,

צריך להביא אסמכתאות, צריך להביא עובדות.

עובדות, אז צריך לעמוד בניסיון, נוציא אותו מן הכוח אל הפועל,

ואז מסתמים את פיותיהם. מזה אנחנו אוכלים מעקדה בפועל.

טוב, במה שנוגע כרגע אלינו קצת, ואני אגע בזה בעוד נקודה תכף,

כתוב יירש זרעך את שער אויביו.

ודאי שלא תמיד ניצח עם ישראל במערכות.

ישראל ניגפו לפני הפלישתים,

לפני הבבליים, לפני הרומאים.

אבל כל אלה היו הפסדים בקרבות מקומיים.

במהלך המלחמה הגדולה נמשכת מזה אלפי שנים שרוצים להכחידנו.

אבל הפסוק

מבשר אותנו כאן, ויירש זרעך את שער אויביו.

בסיכום ובסופו של דבר, לאדוני הישועה ועם ישראל לנצח.

ואלו הם דברי הרמב״ן, זיכרונו לברכה.

הנה הובטח

שלא יגרום שום חטא

שיכלה זרעו

של אברהם או שייפול ביד אויביו ולא יקום.

זו הבטחה שלמה

בגאולה עתידה לנו

במהרה בימינו אמן. וירש זרעך את שער אויביו. זו הבטחה

שיש לנו.

אבל בינתיים מנסים לעשות שלום.

אתם יודעים?

הם הפלסטינים השקרנים שאין כזה עם בכלל.

הם לא שייכים לארץ ישראל בכלל, כידוע, ניתנה לאברהם אבינו ולזרוע אחריו בלבד, ולא להם.

אבל בואו תשמעו עם מי מנהלים היום משא ומתן. כשמנהלים משא ומתן צריך להכיר את הצד השני,

לדעת אם אפשר לסמוך עליו בכלל או לא.

האם יש לו רגשי כבוד?

האם מפעמת בו תחושת מחויבות לקיים חלקו בהסכם?

עשו הסכם אוסלו, עשו כל מיני הסכמים רעים וגרועים,

והבטיחו שלא יירו עלינו ויהיה בסדר, נתנו להם שטחים, גירשו את המתנחלים והכל, ובסוף איזה הסכמים? הם יודעים מה זה הסכם?

הם יודעים מה זה הסכם?

מה זה הסכם?

עם מי אתה עושה הסכם?

משא ומתן עם הפלסטינים.

בואו נראה בפרשה פה איך אפשר לסמוך עליהם או אי אפשר לסמוך עליהם.

כשהתנהל במדבר

עם אמו ישמעאל,

מתנהל במדבר עם אמו יולדתו

והמים כלו מן החמת.

כאשר חלם ועמד להתעלף

דאגה הגר אמו והניחה אותו בצל תחד אחד השיחים

והתרחקה משם כמתחווה קשת.

למה?

למה?

אומר רשי

מרחק

שני טווחי חץ

כמתחווה פעמיים טווח של החץ.

כתב רבנו עובדיה מברטנורה,

זכר צדיק לברכה,

מדוע התרחקה מרחק הזה?

משום שישמעאל היה רובה קשת

ואימא שלו,

יולדתו,

פחדה להיות בטווח החץ של הקשת של בני ישמעאל.

הוא יכול להרוג את אמא שלו.

היא עומדת להתפלל בשבילו שיהיה מים,

הוא יכול להרוג אותה.

אין לו בעיה.

דאעש.

זה הפרטנר לשיחות השלום.

בידיו מפקידים את שלומם וביטחונם של יישובים

עליו סומכים שימלא חלקו בהסכמים.

אימא שלו לא סמכה עליו

ובורחת ממנו שני טווחי קשת וחץ.

ופה הישראלים,

לבני סומכת עליו,

השמאל סומך עליו, כולם סומכים עליו.

איי, איי, איי, האם ייתכן

שכל אלה שמנהלים את המשא ומתן לא קראו את פירוש רבנו עובדיה מברטנורה על הפרשה?

חזק.

חזק.

שערי סייעתא דשמיא.

במוצאי שבתות אומרים תפילה נפלאה

שבה מבקשים פתיחת שערי טובה.

שערי אורה.

שערי ברכה.

שערי גילה.

שערי דיצה.

שערי הוד והדר.

מאלף ועד תיו.

פעם שאלו את ביתו של בעל שם טוב הקדוש, זכר נציג ברכה, הודל.

אלו מכולם הם השערים החשובים ביותר.

ענתה

שערי סייעתא דשמיא.

והדברים כה נכונים.

הפתגם אומר,

בלא סייעתא דשמיא אי אפשר לעבור את המפתן.

ועם סייעתא דשמיא אפשר לבקוע גם את הים.

נכון הדבר.

אבל כשנפתחים כבר שערי סייעתא דשמיא.

צריך עוד סייעתא דשמיא שהבן אדם ידע לנצל את הסייעתא

דשמיא למה שצריך.

הגאון רבי חיים שמולביץ, זכר צדיק ברכה,

אמר

אברהם אבינו זכה לסייעתא דשמיא.

ככתוב אלוהים עמך בכל אשר אתה עושה.

זה סייעתא דשמיא או לא?

גברא דמרא סייע,

סייעתא דשמיא.

ואחריו יצחק.

ואחריו יעקב.

ואחריו יוסף.

ודוד כתוב אדוני אמו.

ואיך הם ניצלו אותה.

ולאן הם העפילו.

ואיזה השגות השיגו.

ואיזה זכויות לנצח נצחים.

אברהם, יצחק, יעקב, יוסף ודוד וכו'.

וישמעאל מה איתו? ישמעאל.

גם לא נפתחו שערי סייעתא דשמיא. גם לא.

ככתוב, ויהי אלוהים את הנער

ויגדל. ויהי אלוהים את הנער.

סייעתא דשמיא.

ולמה הוא ניצל את הסייעתא דשמיא?

ויהי רובה קשת.

אלוף העולם בכליעה.

וצבר הרבה גביעים.

והלך לאולימפיאדה.

וזכה מקום ראשון.

זהו.

אלוף הגנבים נהיה.

אלוף הרוצחים.

אלוף הרעים המושחתים.

ועוד הרבה דברים.

שערי טומאה, שערי קללה, שערי...

כל השערים.

איי, איי, איי. כמה מרעישים הדברים.

יש אנשים שמקבלים סיוע מן השמיים וכוחות,

רק צריך לדעת לאן לנתב את ההצלחה ואת המזל הטוב הזה לאפיק הנכון.

לתורה, לחסד, לחברה, למשפחה.

צריך לדעת מה לעשות עם זה.

את הכוח שמפנים האנשים לעשירות,

היו יכולים לבנות עולם של תורה שלם.

אבל הם דואגים רק לעצמם. את כל הסיעתא דשמיא צמצמו

לדבר שלא יישאר בידם.

איי, איי, איי. זה ההבדל בין האבות הקדושים והצדיקים לבין הרשעים. יש גם רשעים בסיעתא דשמיא.

אבל לאן הם לוקחים את זה?

לסיום משהו

קליל

וזה בנוגע להכשרים והשמיטה.

זה ברמז.

מפה אתם תשליכו הלאה כמה צריך לבדוק את הדברים, להיות בטוח מה שגהשת או כן, מה אתה עושה וכידוע מה דעתי בעניין.

כתוב על אברהם אבינו עליו השלום שהוא רץ

אל הבקר ונתן אל הנער.

פירשו במדרש שנתן לו רשות לשחוט.

רץ אל הבקר ונתן אל הנער.

אז המדרש אומר נתן לו רשות לשחוט.

ללמד לך שהחכם צריך לעמוד על ידיעותיו של השוחט

ולראות

הרשאי הוא לעסוק במלאכתו אם לאו.

צריך לבדוק.

כי ידוע לכם שאני רצתי קצת

תקופות לבדוק את הדברים והוצאתי את המסקנות ברבים.

הגאון רבי יהודה אשרף זכר צדיק לברכה מגדולי מצרים היה לפני כשלוש מאות שנה.

הוא היה ריבם של גדולי עולם.

רבנו הפרי חדש

זכר צדיק לברכה

והמהרש פרימו זכר צדיק לברכה.

בספרו מעיל צדיקה

נכתב בספר מעיל צדיקה נכתב בשמו שהוא דרש ברבים

שאם אין לו לאדם אלא שקל אחד לקנות בו לחם לאכול

ונתנו לעני

הרי הוא ערב בעדו

שהבורא ימציא לו פרנסתו.

משום שנתינתו הורתה

על חוסן אמונתו בבורא

והבורא יתברך מתגמל את הבוטחים בו.

עשיתי פעם ניסוי כזה בעקבות הלימוד בשער הביטחון עם תלמידים שלמדו איתי

ואמרתי להם הרואה מעותם מתמעטים ייתן את צדקה.

אדרבה אם אתה רואה שכבר נגמר לך כסף אין לך כלום אל תשמור

תיתן לי צדקה עכשיו

זה הפך הטבע, ההפך ההיגיון.

לא,

זה בדיוק מה שצריך. למה?

אתה מראה שאתה בוטח בשם

ואם אתה נותן לי צדקה

אתה מראה ביטחונך בשם אז השם ישלם לך מידה כנגד מידה.

זה מה שהוא אומר אין לאדם פרוטה לפורטה נשארה לו פרוטה

לקנות לעצמו לחם

ובא לפניו עני ונתן לעני את הפרוטה האחרונה שלו. הוא, אין לו לחם עכשיו.

הוא אומר אני ערב, אני ערב בעדו שהבורא ימציא לו פרנסתו

משום שנתינתו הורתה על חוסן אמונתו בבורא

והבורא יתברך מתגמל את הבוטחים בו. אתם יודעים איזה ניסים היו באותו שיעור שאני אמרתי את זה ואנשים התחילו לעשות את זה?

קיבלו כסף בדרכים שזה לא יאומן כי יסופר.

טוב, פעם אחת הגיע הגאון רבי יהודה שטרף

לכפר אחד

ובין מקבלי פניו היה השוחט המקומי.

והוא כשהסתכל על השוחט הזה לפי מה שהוא ראה עליו, אז הוא אמר, זה נראה לי עם הארץ.

ככה, בינו לבין עצמו.

זה לא יודע אפילו דינים בסיסיים.

איך שהוא ראה אותו, איך הוא מתנהג, איך הוא מדבר, איך הוא ניגש,

הוא אמר, זה עם הארץ.

אבל הוא לא יכול לפעול לפי חשש בלבד, כן?

מה, הוא ימנע אותו משחיטה בגלל שהוא חושש וככה?

טוב,

אחד התושבים האמידים זכה בגאון, בגאון הנכבד כאורח,

וערך לכבודו סעודה.

הזמין אליה את נכבדי העדה ואת השוחט בכללם.

מה עשה הגאון? תשמעו איזה פיקחות, משהו מדהים.

טמן דף בנייר מעטפה,

ביקש מהבת של המערע שבעיצומה של הסעודה תיכנס ותגיש לו את המעטפה.

תעשי לי טובה, באמצע האוכל תגישי לי את המעטפה הזאת.

טוב,

באמצע הסעודה ניגש את הבד, מוציאה,

והוא מוציא מתוכה את הנייר.

מסתכל ומתחיל לבכות.

בוכה.

מה קרה? מה קרה? כולם חרדים.

בעוונותיי הגיעה לי הבשורה המרה שחמשת בנותיי חולות אנושות במגפה שפרצה בעירי.

אוי,

אוי, על בנותיי האהובות.

שהייה,

דרסה,

חלדה,

הגרמה,

עיקור.

אוי, בנותיי,

בנותיי האהובות.

ופנה לשופט, אמר לו,

יעמוד מר ויאמר פרק תהילים לך למתן.

עמד השופט השוחט

ופתח בתפילה

בלי לדעת שהגאון עכשיו מנה את חמשת הדברים שפוסלים את השחיטה,

ואפילו את השמות שלהם הוא לא הכיר עם הארץ הזה.

יש חמישה דברים שפוסלים את השחיטה.

זה שהייה,

דרסה, חלדה,

הגרמה, עיקור.

זה הדברים ש... אין דבר כזה שוחט לא יודע את זה. אם הוא לא יודע את זה, איך הוא שוחט?

אז הוא אמר שאלה השמות של הבנות שלו שעכשיו הן במגפה,

וזה,

הוא בוכה, ואומר לו, בבקשה, יגיד תהילים עליהן.

מכבד אותו.

הוא אפילו לא יודע מה זה.

אתם מבינים.

ככה זה נראה היום, רחמנא נצלן.

ככה זה נראה היום.

רבי חננניהו בן ארגשיו אומר, עושה גודל של ברוך הדקות ישראל לפי כל...