השואה

- - - לא מוגה! - - - 

ובכן, אברהם, בפרק כ״ח בספר דברים,

פרשת כי תבוא,

פרשת התוכחה,

מתוארת השואה לפרטי פרטים עד דק.

זאת אומרת, התורה אמרה לנו מראש שכך יהיו פני הדברים.

למה?

בוא, אני אקריא לך קטע קטן.

בגלל שאתה אמרת בלי נדר,

אז אני אתאמץ יותר.

בהתחלה יש ברכות,

ואחר כך הקללות.

בברכות, והיה אם שמוע תשמע בקול אדוני אלוהיך לשמו לעשות את כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום,

ונתנך אדוני אלוהיך העליון על כל גויי הארץ.

ובאו עליך כל הברכות האלה ושיגוך כי תשמע בקול אדוני אלוהיך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה.

ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר אלפיך ועשתרות צונך.

ברוך תנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך.

ייתן אדוני את אויביך קמים עליך נגפים לפניך.

בדרך אחת יצאו עיניך ובשבעת דרכים ינוסו לפניך.

ייצב השם אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך וברכך בארץ אשר אדוני אלוהיך נותן לך.

הקימך השם לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמור את מצוות השם אלוקיך והלכת בזרכיו.

וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך,

ואותירך השם לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך

על האדמה אשר נשבע השם לאבותיך לתת לך.

יפתח השם לך את אוצרו הטוב את השמים,

לתת מטר הרצחה בעיתו ולברך את כל מעשי ידיך,

והלווית גויים רבים ואתה לא תלבה,

ונתנך השם לראש ולא לזנב,

והיית רק למעלה ולא תהיה למטה,

כי תשמע אל מצוות השם אלוקיך אשר אנוכי מצווך היום לשמור ולעשות,

ולא תסור מכל הדברים אשר הכי מצווה אתכם היום, ימין ושמאל ללכת אחרי אלוהים אחרים לעובדם.

כל הברכות האלה מובטחות אם תשמע בקול השם אלוקיך,

כמו שהוא התכוון,

לטובתך אתן לך ברכה עד בלי די.

אבל אומר הקדוש ברוך הוא,

והיה אם לא תשמע בקול השם אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו מסורתי, זה לא מספיק.

את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכים צווך היום,

ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך.

ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה,

ארור תנאך ומשארתך, ארור פרי בפניך ופרי אדמתך, אשגר ענפיך ועשתרות צונך,

ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך.

ישלח השם בך את המארה, את המהומה ואת המגערת בכל משלח ידך אשר תעשה,

עד ישמדך ועד עבודך מהר,

מפני רוע מעלליך אשר עזמתני.

מספיק, אה?

הקדוש-ברוך-הוא גם אומר מספיק למה שאנחנו עושים, ואנחנו לא מפסיקים, זה הבעיה.

הלאה אומר,

ידבק השם בך את הדבר עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.

היו שקראו לברלין ירושלים,

עד אשר אתה בא שמה לרשתה.

היו כך השם בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשידפון ובירקון ורדפוך עד עבדיך.

ייתרך השם לגף מפני אויביך בדרך אחת תצא אליו, ובשמעת דרכים תנוס לפניו, והיית לזהבה לכל ממלכות הארץ.

זוועה כמו שנראתה בזמן השואה,

לא נראתה אלפי שנים.

בהייתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהימת הארץ, ואין מה חריד.

אומות העולם ידעו מקיום השואה ולא התערבו,

ובכל שנגמרה הגזירה היה, ואין מה חריד.

אף אחד לא הלך לעשות את מה שצריך לעשות, ועשו בסוף.

יכיח השם בשחין מצרים ובתחורים ובגריו ובחרס אשר לא תוכל לרפא.

יכיח השם בשגעון ובעיוורון ובתימהון לבב.

זאת אומרת, אדם יהיה משוקע ממראה עיניו אשר יראה.

אדם לא מאמין, צלם אלוקים נאבד לגמרי.

והיית ממשש בצהריים כאשר ימשש העיוור באבלה, ולא תצליח את דרכיך?

והיית אך עשוק וגזול כל הימים מאל מושיע.

אשה תארס

ואיש אחר ישכבנה.

בית תבנה ולא תשב בו, כרם תטע ולא תחללנו.

שורך טבוע לעיניך ולא תאכל ממנו.

חמורך גזול מלפניך ולא יישוב לך.

צונך נתונות לאויביך ואין לך מושיע.

בניך ובנותיך נתונים לעם אחר,

ועיניך רואות וכלות עליהם כל היום, ואין לאל ידיך.

והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה.

היקח השם בשחין רע על הברכיים ועל השוקיים, אשר לא תאכל להירפא מכף רגלך ועד קודקודך.

והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים.

אשר הנה ייקח השם שמה.

בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך, כי ילכו בשבי.

וכך ממשיכה התורה ומעריכה, ובאו עליך כל הקללות האלה, הורדפוך והשיגוך.

היו אנשים שהתחבאו מאחורי היותם גרמנים.

והיטלר, ימח שמו וזכרו, אמר להם, לא, אתם לפני שלוש-ארבע דורות הייתם יהודים.

זאת אומרת, הקללות רדפו והשיגו כל אחד.

מי שנגזר עליו באותה גזירה.

כי לא שמעת בקול ה' אלוקיך

לשמור מצוותיו וחוקותיו אשר ציווך.

והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם,

יד ושם בכל העולם,

תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב קול.

תקשיב טוב.

לא שכתוב שרק תעבור עבירות

החמורות שבתורה,

אלא במקום שאתה תעבוד את הקדוש-ברוך-הוא שברא אותך לטובתך,

בשמחה

ובטוב לבב

מרוב קול שנתן לך,

אם לא עבדת אותו בשמחה וניצלת את הטובות שקיבלת

לדברים אחרים שלא נצטווית עליהם,

כתוב, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך

ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כול,

ונתן עול ברזל על צוואריך עד השמידו אותך.

יישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ,

כאשר ידעה הנשר, סמלם של האס אס.

גוי אשר לא תשמע לשונו,

גוי עז פנים אשר לא יישא פנים לזקן,

ונער לא יחון.

וכאן כתובים עוד דברים קשים יותר,

על אכילת בשר בנים ובנות

מהרעב והמצור והמצוק שיציק האויב.

וכן הנה,

וכל זה כתוב בסוף,

והשיב בך את כל מתווה מצרים אשר יגורת מפניהם

ודבקו בך,

גם כל חול יבכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת,

יעלה ה' עליך עד ישמדך

התוצאות של המלחמה.

ונשארתם במתי מעט

תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב,

כי לא שמעת בקול ה' אלוקיך.

היה,

כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם, כמו שאמר בברכות,

כן יסיס ה' עליכם להעביד אתכם ולהשמיד אתכם.

וניסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה.

והפיצך ה' בכל העמים,

מקצה הארץ ועד קצה הארץ.

ועבדת שם, אלוהים אחרים, אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן,

ובגויים הם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך.

ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עיניים ודאבון נפש.

והיו חייך תלויים לך מנגד,

ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך.

בבוקר תאמר מי יתן ערב,

ובערב תאמר מי יתן בוקר מפחד לבבך אשר תפחד,

וממראה עיניך אשר תראה.

וישיבך ה' מצרים בעוניות מעפילים,

בדרך אשר עמלתי לך לא תוסיף עוד לרעותה.

התמכרתם שם לאויביך, לעבדים ולשפחות, בהן כהניך.

אלה דברי הברית,

אשר ציווה השם את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב.

זה אנחנו רואים שכתוב במפורש כל הפרשה הזאת, בלי להיכנס לכל הפרטי-פרטים.

ועכשיו אני אראה לך דבר מדהים.

בפרק ל״א בספר דברים כתוב שם דבר לא יאומן. כידוע לכם שיש היום

גילוי מדהים של קודים בתורה שמגלים דברים שהוסתרו על ידי כותב התורה בדרך מאוד...

תוחכמת שאינה מאפשרת הסבר שהתורה הזאת נכתבה על ידי בשר ודם

כי אדם לא יכול לצפין בצופן קבוע בתורה דברים שעתידים להיות ולהתרחש

רק אם הוא יודע אותם מראש והם מוכרחים לקרות.

ומי יודע מראש 3,300 שנה קדימה מה יהיה בדיוק

ואיך תיקרה המלחמה

ומה יהיה הפרטים שבה וכן על זה הדרך.

בקוד של 49'-50 דילוגי אותיות בתורה מופיע פה בספר דברים, פרק ל״א,

פסוקים

טזן, יזן, יח.

תבדקו את זה בבית.

ויאמר השם אל משה

הינך שוכב עם אבותיך.

זה היה לפני 3,300 שנה.

וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי ניכר הארץ,

אשר הוא בא שמה בקרבו.

בעזבני והפר את בריתי אשר קראתי אתו בזמן השואה

הגיעה ההתבוללות

בגרמניה ל-60%.

זאת אומרת שנגע האפיקורסות וההשכלה פסה בעם

לשיעורים מדהימים

שעוד מעט ולא יישאר כלום.

לצערנו הרב,

היום מספר המתבוללים היהודים באמריקה גדול מזמן השואה,

75%. ובאירופה יותר.

ואחרי השואה נספרנו כ-18 מיליון.

היום, אחרי 50 שנה,

אנחנו מונים 15 מיליון.

איך זה יכול להיות?

איפה הריבוי?

ההתבוללות

חותכת בעם היהודי בלי סוף.

וְּחַרָּהָּבּּי בְּיֹםָהּוּהִוּ וְעֲזַבְתִִּּם וְשְׁתַרְתִּיְפָנֵיְמְהֶם בְּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּהָּ�הָ

־הֶּכּל הָרָעָהּהָהָּהּהָּהָּ כִּיְפְנָהּ אל־אָהֶתְּהָּהֲֶיָּנ־הּהֶּהָֹיָּהָּ֥הְָהֵָרְכְ�ּהָּהָּהְָּ לְאְאָהָתֵּהְָהֹ־ְבִוְהְָאְָָבְבְֵהְאְאְאֲ

מאה ואו,

ארבעים ותשע אותיות,

האות החמישים א',

מאה אלף,

ארבעים ותשע אותיות, האות החמישים ה',

השואה נצפנה בתורה באותו הקשר לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה,

ונקראה בשמה שעוד לא היה ידוע אז.

בפסוק אחרי זה,

פסוק יט כתוב,

ועתה,

כתבו לכם את השירה הזאת,

ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם,

למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל.

זו עדות

שהשירה הזאת, התורה הקדושה, נכתבה,

והיא צופנת בתוכה את כל העתידות של העם היהודי.

עכשיו לנו נראה

שזה חוסר רחמנות.

אם היו אותם יהודים

שהיו בזמן השואה,

המשכילים האחרים, אני אדבר תכף על הצדיקים הקטנים,

אם היו

ממשיכים לחיות,

מזדהים עם הגרמנים,

הולכים במלבושיהם, מדברים את שפתם, חיים את חייהם,

והיו נפטרים באריכות ימים,

לאן היו הולכים?

לגיהנאי גיהנום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

מה שהבטיח בתורה קיים בהם,

אבל מה התוצאה?

הם מתו כהרוגי מלכות

שיש להם שכר

כרבי עקיבא וחבריו.

במקום לגרום

מערכת של גלגולים נוספת

בלי סוף,

בייסורים נוראים, בחיי נצח,

לא לשנים ספורות.

הקדוש ברוך הוא פשוט

כרת

את הנמק שהתפשט בעם ישראל.

אדם שמתחיל אצלו נמק,

אין ברירה,

חייבים לכרות את העבר בשביל שלא יסביק את כל הגוף.

אם לא היה כורת הקדוש ברוך הוא באותו מעמד

את החלק שהחליט שהוא הבטוח שצריך להוריד,

חס ושלום לא הייתה תקומה לשונאיהם של ישראל.

ואתם יודעים, כשכורתים נמק,

פעמים צריך לקחת חלק מן החי, על בטוח שיהיה.

הצדיקים שהיו נתפסים גם בעוון, כי כתוב בשעה שיש גזירה מן השמים ומידת הדין מתוחה.

כשניתנת רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע,

כי ישראל ערבים זה לזה.

אם נוסעים בספינה אחת, לכל אחד יש תא.

אם אחד יחליט בתאו לעשות חור,

כולם יתבעו.

ויש מצוות הוכח, תוכיח את עמיתך,

ואם לא, תישא עליו חטא.

אדם שלא מוכיח את חברו ויש ביכולתו,

בלא הוכחו, יתעלם ממנו.

הוא נתפס בעוון שלו גם.

ועוד הרבה חשבונות שלא אפרט כאן,

אבל הכול נעשה בדין.

וילדים קטנים,

שהם לא בני חיוב ומצוות בכלל,

על מה הם נידונו?

אלה באו בגלגול כדי לתקן את עברם, כמו שהיום עובר

נפטר במעי אמו,

או שהיא מבצעה תפלה, רחמנא נצלן,

או כאלה ילדים שבימינו סתם מתים ממוות עריסה או מקרים אחרים. אסונות כאלה הם לא סתם, אין סתם.

אין מיתה

בליעוון.

אין דבר כזה.

הכול הולך עם חשבון מדוקדק.

אבל לא תמיד על של עכשיו.

כי ילד קטן עד גיל 13 לא חייב במצוות בכלל, אז על מה עונשין אותו?

לא על עכשיו.

על הגלגול הקודם, שאמרנו שאם אדם לא חזר בתשובה

והחליטו מן השמים לתת לו אפשרות נוספת,

פעמים שהוא בא רק לצורך התיקון הזה.

ומביאים את אותו ילד להורים כאלה, שגם על-פי חשבונם

הם ראויים לצער כזה,

ואז נפרעים ממנו ומהם,

אחרת זה לא יהיה צדק.

לכן כתוב, משפטי השם אמת צדקו יחדיו.

לכן כתוב, עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט

אל אמונה ואין עוול,

צדיק וישר הוא.

שואלים חכמים, איזה שבח אתה אומר אין עוול?

גם שופט בשר ודם לא עושה עוול. יש לו ספר חוקים, רוצח זה 25 שנה,

הוא אמר 25 שנה.

זה עוול? ככה כתוב.

זה עוול.

למה?

הוא שולח את הרוצח ל-25 שנה,

אבל באותה עת הוא גוזר על אשתו להיות אלמנה 25 שנה,

ובניו יתומים 25 שנה.

הקדוש ברוך הוא לא כך, אין עוול.

אם יש אדם רשע

שצריך למות על-פי מעשיו,

הקדוש ברוך הוא לא יוציא את דינו עד שיסתכל בכל

הסובבים אותו הקרובים אליו והאוהבים אותו,

עד שכולם יהיו ראויים לרמת הצער לכשיתברר להם שהוא מת.

אם יהיה אחד

שלא ראוי שיצטער במיתתו,

ימתין הקדוש ברוך הוא עד שאותו אחד יתחייב גם הוא במעשיו עד שיגיע להיות ראוי להצטער,

ורק אז יחיל הקדוש ברוך הוא את עונשו על אותו רשע.

לכן כתוב,

משפחה שמת למת תדאג כל המשפחה,

חבורה שמת למת תדאג כל החבורה,

עיר שמת למת

תדאג כל העיר.

מדובר במי שמת שלא בשעתו.

למה?

שאם היו מבני חבורה או בני משפחה או בני העיר כאלה צדיקים שאינם ראויים להצטער,

הקדוש ברוך הוא היה ממתין כי הוא לא עושה עוול.

משמע שאם הוא נפטר ואתה מצטער,

הדין חל גם עליך.

וחוץ מזה, ידידי אברהם,

את כל מידת הרחמים שאתה היום מכיר

זה רק מתנה אלוקית שנתן לך.

אתה ואני ואנחנו חושבים שאנחנו רחמנים.

אם הבן שלנו יתלכלך,

מייד ננקה אותו.

אם הוא נחבל,

נחוס עליו מאוד.

אם נראה את בן חברנו מתלכלך, נקרא לי אמו.

בואי.

איך את מפקירה אותו?

מה, זה לא ילד? למה אתה לא מטפל בו?

זה שלי?

זה לא שלי.

שהיא תדאג לו,

שהוא יבכה.

איפה הרחמים?

אצלנו מידת הרחמים מסויגת.

הקרובים אלינו אנחנו יותר מרחמים,

נרחוקים פחות, שומעים שבמדינה מסוימת היה אסון.

וואי, וואי, וואי. זהו.

זה מה שאתה יודע לעשות.

זהו.

אנחנו קיבלנו מיליגרם רחמים ופונים לבעל הרחמים ואומרים לו, איה רחמך.

חברת חשמל,

עשתה חשמל, תראו איזה יופי, יש חשמל.

אפשר לעשות מיזוג,

יש כוח,

אנרגיות.

אבל היא אומרת, עם כל הטובות שהענקתי לך,

דיר באלק מן החשמל,

חשמל גם מחשמל.

אל תכניס את האצבע לשקע.

אמנם זה מדגדג,

אבל מתים מזה.

והיא זהירה ועשתה זץ.

סימן שלה והתראות.

בא אחת,

רוצה שידגדג אותו.

והוא התפחד, נהיה פחם.

חברת חשמל אשמה.

הקדוש-ברוך-הוא אמר, אם בחוקותיי תלכו,

כל הברכות,

פלורסנטים, אור, חשמל, הכול.

אבל דיר באלק,

אם בחוקותיי לא תלכו,

תתפחד.