בניון ורנד במופע אסור
- - - לא מוגה! - - -
עשרים וחמש שנים מופיעים כאן גדולי הזמרים, באמפיתיאטרון שהפך לסמל, אבל ככה עוד אף אחד לא עלה ואמר כאן, ערב טוב קיסריה.
העליון הזה, העליון הזה, חג שמח, חג שמח.
אלפי שנים אחרי שנכבשה על ידי הקיסר אוגוסטוס, נכבשה השבוע קיסריה על ידי חסיד ברסלב. שולי רנד פתח בשיר שהוא תפילה להצלחת ההופעה.
שנחמן אבט לא יפול לי לבאסה, שעמדורסקי אסף יביא אותה קלאדה.
ששמעון יעקב בתוך ובצנח,
שלא תקלטו שאני ניסיונר.
נראה שמו למשל בשיר החסידי שהוא וארקדי דו-כי נחיו.
ולא מקלו, אין לנו מלך.
אבל ארבעת אלפים החילונים,
הדתיים והחרדים שגדשו יחד את קיסריה, חיכו כולם להמנון של שולי. זעקה פרטית שהפכה פה לשירה בציבור.
ושואף,
יומיים אחר כך, אותה הבמה. אלה לא רק שתי הופעות של זמרים שעושים לראשונה קיסריה, אלא סימן למשהו עמוק יותר בתרבות הישראלית. פעם המסלול היה ברור.
אם חוזרים בתשובה, נפרדים מהבמה.
אנחנו מקדשים שם שמיים ברבים!
היום האמונה והאומנות הולכות יחד. נפסיק ליצור חס וחלילה, כי אני קיבלתי מטרה. אני רוצה להגן, אני רוצה להגן. גם דוד המלך שם, הפרוטקציה, אני רוצה לשים את זה. זה, קוראים לכם בזוזה.
זה בדרך כלל בשליש מלמעלה.
זה יהודים שמים את זה.
היום שם אחרי אלפיים שנה פה יש קיסריה, שם את מזוזה היום, היום. אלפיים שנה.
אז כן,
כפיים לקדוש ברוך הוא. כואבים אותך.
שומעים.
אחינו מוניטור, תעביר לי שיר כפרה.
האלפים ששרו איתו כאן כל מילה, שוב, בני כל מגזר אפשרי, לא ידעו שההופעה האמיתית התרחשה בכלל מאחורי הקלעים.
בכל ערב, כשהקהל כבר מחכה, מתחיל הטקס הקבוע של עמיר.
התנחל הקדוש ברוך הוא ובארץ עליו השלום.
זכותו יגן עלינו.
זכות עליו השלום, יגן עלינו.
זה לסבא עמירם.
עליו השלום, זכותו יגן עלינו.
כוס חברי צהל, בעזרת השם, נר, נר, נר, נר, נר, מצווה ותורה אור.
השבוע שבו המוזיקה היהודית כבשה את קיסריה הסתיים בסמליות מסוימת, בניון נפרד מהקהל במילות
ההמנון הלאומי אותה נלביש על מיגון חסידייתי.