להיות קנה מידה לאחרים | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
חטאתי כי לא ידעתי, כי אתה ניצב לקראתי בדרך,
ועתה
אם רע בעיניך
אשובה לי
לוקין על משקלות
משעת עשייתן.
כי אם החותם אינו אמיתי,
נמצא כי זה המשקל הוא שקר בצורת אמת.
אדם
שעושה משקולת
הוא כבר לוקה משעת העשייה.
מה הפירוש? אם הוא מזייף במשקולת.
כי אם החותם אינו אמיתי,
נמצא שהוא ייצר משקל שהוא שקר בצורת אמת.
זאת אומרת, הוא מייצר משקל
של 900 גרם וכותב עליו 1 קילוגרם.
הוא רק ייצר, הוא לא ישתמש.
לוקין על משקולות משעת עשייתן.
אז נמצא שהמשקל הוא שקר בצורת אמת.
והנזק וההפסד הוא בלתי משוער.
כי המחזיק ברשותו דפוס
של מטבע השקר
יכול לייצר הרבה מטבעות.
מרגע שיש כבר את הדפוס,
אפשר לייצר הרבה מטבעות.
והסבא, זיכרונו לברכה, אמר
כי ככל שהשקר מוסווה יותר בצורה של אמת,
כך גדול יותר השקר.
מי שמייצר סוכריות לילדים בצורת מטבעות,
לא יטילו אותו לבית האסורים.
אבל שונה הדבר כשהמטבע המזויפת עשויה מתכת.
ולוקין עליהן משעת עשייתן.
ההלקאה היא על צורת האמת שבה.
חתום בחותמת
בניפוח המשקולות.
כל הזיוף מסתמך
על צורת האמת שבדבר.
כי אם נאחזים רק בשקר,
נותר השקר לבד.
מי לא יודע שמטבע של שוקולד זה לא מטבע,
אפילו אם הוא מזהב.
וכולם יודעים, אף אחד לא עושה לזה כלום.
ככל שזה דומה לאמת,
ככה העונש יותר גדול.
ניכר עשויים אנחנו ללמוד שכדי לבדוק ולעמוד על מידת חוזק היסוד של האמת,
צריכים להגיע למקור.
איך אתה יודע מהי אמת?
צריך להגיע למקור.
לפי המקור אתה יודע אם זה אמת או לא אמת.
על סמך מה אפשר להגיע למקור?
אם יש לו מקור
לינוק ממנו,
אז יש לו יסוד.
אם אין לו מקור, אין לו יסוד.
על מה אתה מסתמך?
מאיפה הבאת את זה?
איפה זה כתוב?
איך אנחנו פונים לאנשים? מבקשים מקור.
אסמכתא.
תן לנו.
אם אין לו מקור, אין לו יסוד.
אז איך חותרים להגיע לזה?
מהי אמת המידה שנדע שאדם הולך על פי האמת?
מהי אמת המידה?
מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה?
חייב אדם לומר,
מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב.
אם הוא עומד במידות שמציינות את האבות,
ומידותיו של אברהם אבינו הן נפש שפלה ברוח נמוכה
ועין טובה,
אז אנחנו יודעים שהוא עומד בדרך האמת,
בדרך של האבות הקדושים.
זה המקור שלו.
אבל גם במצב זה יש להיזהר,
שלא ילך בכיוון ההפוך ויהיה סבור שהוא הולך בדרך הישרה בכיוון למטרה.
למשל, למי שמפליג בספינה,
כשנודע לו שפניו מועדות מזרחה,
והנה נתברר לו שהספינה נוסעת מערבה.
מעשה,
הוא הסב את פניו לכיוון מזרח.
אז כאילו עכשיו הוא בכיוון.
הלא שוטה ייחשב.
אם הוא לא ישנה את מהלך הספינה,
זה לא יעזור.
ידוע מה היה סוף דרכו של אברהם,
וידוע מה היה סוף דרכו של בלעם.
אבל קיים מצב ביניים, שעומדים בחצי הדרך.
אחרי שכבר הפליג מדרכו של בלעם,
אך לקצה דרכו של אברהם אבינו לא הגיע.
אדם היה בדרך של בלעם, התברר לו שהוא בדרך של בלעם, החליט לצאת לדרך של אברהם אבינו,
לשנות את הדרך.
כל זמן שהוא לא הגיע לדרכו של אברהם, בסוף,
מה מצבו?
איפה הוא עוד אוחז?
בדרך של בלעם, הוא כבר נמצא אצל אברהם, איפה הוא נמצא?
קשה להבחין שם.
כסבור שהוא עומד על דרכו של אברהם אבינו, וטעות בידו.
דוגמה.
אברהם אבינו נאמר לו תחילה, העלה הוא לעולם,
ואחר כך נאמר לו, אל תשלח ידך.
בחשבונות כאלה
היו גם לבלעם.
בהתחלה התיר לו הקדוש ברוך הוא ללכת עימהם,
ואחר כך אמר לו, לא תעור את העם.
ומסתם היה מקום
לטעות
שהקללות
דומות
לעקידה
העלה הוא
ואל תשלח ידך.
אצל אברהם אבינו,
העלה הוא,
ואל תשלח ידך,
כשהקדוש ברוך הוא אמר לו העלה הוא,
הוא התכוון
להעלות אותו.
בקושי
היה אצל אברהם, אל תשלח ידך.
אצל בלעם,
בהתחלה אמר לו, לא תלך המים, אחר כך אמר לו, לך המים.
כן.
ואחר כך אמר לו, לא תעור את העם.
אז מה זה? זה אותו ניסיון כמו זה?
לא.
אצל בלעם זה היה בדרך שאדם רוצה ללך, בא אמור להכין אותו.
אתה לא רצית לשמוע, ונשארת לא רוצה לשמוע.
ורק אתה משחק אותה, כאילו, מה, כן, אה, לא, בסדר, אם אתה לא רוצה שאני לא אלך, אין שום בעיה.
בסוף מה? אבל אתה הולך.
אז בדרך שאדם רוצה ללך, בא מולך, אוקיי, אם אתה רוצה ללכת, כביכול, אשר אומר, אם אתה רוצה ללכת, בלי להגיד, אם אתה רוצה ללכת, טוב, תלך. אתה יודע מה? תלך.
תלך, נראה מה יהיה.
זה נראה כאילו ציווי בהתחלה ככה, ושינוי אחר כך.
אבל זה בכלל לא דומה.
פרעורה, כי הים נקרע,
ויודע היה, כי הוא לא נבקע לפניו,
אלא לפני ישראל.
מי ליד הים?
ישראל. מי רודף אחריהם?
פרעה.
עכשיו הם לכודים.
נבקע הים. למי נבקע?
לישראל. הוא יודע שלא נבקע בשבילו.
וצריך היה להבין שלא לדחוק את עצמו להמשיך לרדוף אחריהם, כי זה נבקע להם ולא לו.
אלא בשעה שאדם רודף,
הוא שוכח את כל החשבונות.
עיין ערך שס.
הוא מסתכל בכוכבים של אחרים,
והוא אומר, ראו כי רעה נגד פניכם,
ואינו מביט בכוכב של עצמו.
ולא מביט בכוכב של עצמו.
הוא מסתכל בכוכב, מזהיר אותם, ראו כי רעה נגד פניכם. ומה איתך? אתה לא נכנס ישר לים בשביל להיקבר שמה?
איי, איי, איי, הרודף אומר, תסתכל.
המזל שלך לא טוב. אתה טבעתי ובאת, ואתה, מה איתך? לאן אתה נופל? אתה אחרי זה במדד, והוא לא מסתכל.
הוא לא מסתכל.
ותראו בסוף, ראו כי רעה נגד פניכם. כל מה שעשו לי, עושים להם עכשיו. כל מה שעברתי, הם עוברים בגדול.
אחד-אחד.
וכן בלעם.
עין רעה
היא המדריכה אותם.
את בלעם ואנשיו ותלמידיו,
היא מדריכה אותם.
הסתכלות יתרה אצל הזולת יש כאן.
זהירות בעין טובה צריכה להדריך את האדם מלכתחילה.
אם יש לאדם עין טובה,
אז זהירות בעין טובה צריכה להדריך אותו מלכתחילה.
ואם חסר לו את זה, אם אין לו את הזהירות בעין טובה,
בהכרח שיגרם נזק והפסד וחסרון.
ואפילו כשבונים מזבחות
שקורבנות שלהן מתקבלים בשמיים,
בדרך שאדם רוצה ללכת במוליכים אותו, מקבלים איפה את קורבנו של בעל הנפש הרחבה הרשע,
ונותנים לו מקום לטעות.
מקריב 42 קורבנות.
ג'מבורי בורנדו.
מאיפה שאמרנו שקרע השם טובע אותם?
שיצאו אלף משלמה.
בלק מלך מואב.
ומה מואבים? מה יצא רות?
ומה יצא מזה דוד?
כן, הלא נשמה
שהיה של בלק הצמיח את האלף עולות לשמה של שלמה המלך.
צריך אדם לחקור מהו הרצון הראשון אצלו
שכל מידותיו נמשכות אחריו.
יש אדם שהמושכל הראשון אצלו זה להסתדר בחיים.
יש אחד המושכל הראשון שלו זה להיות
מאן דהומר.
שיהיה לו מעמד,
כבוד וכו'.
זה מה שמניע אותו.
מה המניע הראשון של הבן אדם?
מה הרצון הראשון?
מהרצון הזה כל המידות נמשכות והן פועלות בשירות הרצון הראשון.
נגיד אדם רוצה לסגור עסקה
בתחום מסוים,
אז הוא יפעיל את כל המידות שלו בשביל להשיג את העסקה.
הוא יהיה מוכן להיכנע בפני הבן אדם, להחניף לו, לעשות כל מיני דברים.
אם צריך לשקר אותו קצת, אז הוא שקר. צריך לעגל פינות. אם צריך לעשות אלכסונים, מה שצריך הוא יעשה.
העיקר שיוציא, כי זה הרצון הראשון שלו.
אם הרצון הראשון של האדם זה לגלות את האמת,
כי הקב' מצווה רק על האמת,
אז הוא לא מעגל פינות,
הוא לא מחניף ולא מעניין אותו שום דבר והוא אומר ישר בפנים. לא צריך להגיד מקצר העניין.
והוא לא מתפתל בכלל.
לא תראה וזה וזה וזה וזה וזה וזה.
וזה וזה וזה וזה.
היה רב אחד אתמול שדיבר באיזשהו מקום בבת ים ואמר
אמנון יצחק וזה ופה ושם והוא גם החזיר אותו בתשובה.
היום צלצל אליו
אחד מהאנשים ששם אמרנו למה
כבודו קרא לו אמנון יצחק ולא רב אמנון יצחק ולא זה.
אז הוא התחיל להתפתל.
ובסוף היה כמטמיע, אני אמרתי ככה?
כן, כן.
הוא מוקלט ומוסרט.
ואחר כך אמרו לו, ואיך כבודו החזיר אותו בתשובה, הרי הוא חזר בתשובה לבן.
אז הוא אומר, לא אני אמרתי לו פעם שהוא ילמד ככה וככה.
כן, כל הזכויות שלך שלו. כן, הוא אמר לי ככה.
כן, אחד אמר לי, איך קוראים לו,
תפנה ברחוב זה שמאלה,
בזכותי אתה מבין, בזכותו, כל מה שאני עושה מאז זה בזכותו.
אבל להגיד שחזרתי בתשובה מילא, אתה יכול להגיד שסייעת לי בדרך, אתה יכול להגיד, אתה מבין, שעזרת לי, זה נכון.
אני יכול להגיד שפה אין מתנדבים שעזרו לי בבית כנסת, אני יכול לחש את האמת? אני לא יכול לחש.
ולהגיד שחזרת, החזרת אותי בתשובה?
עד שאני הכרתי אותך כבר הייתי,
יא.
אולי בדמיון שלו, הוא בכלל,
אם הוא ערב, הוא ערב אמנון יצחק.
והוא זה שיצר את העולם של יצחק.
לא רק זה, לא רק זה, לא רק זה, לא רק זה,
העצה שלו לא עזרה.
לא,
כי מאז נשארתי רק אמנון יצחק.
אתה מבין? אז מה ההתפארות בכלל?
הכרת אמנון יצחק, ואפשר אמנון יצחק, מה קרה?
בכל אופן צריך האדם לחקור מהו הרצון הראשון אצלו,
שכל מידותיו נמשכות אחריו.
כי יש מידה ראשית
שכל הנטיות נוטות אליה למלא את רצונה,
וממנה נובעות כל הנטיות.
כמו שאמר הגאון,
זיכרונו לחיי העולם הבא, על הכתוב, כל דרך איש ישר בעיניו.
כל דרך איש ישר בעיניו.
מי אמר שזה נכון?
לא משנה, זה ישר בעיניו.
אם בנקודה הראשונה
קיימת הזנחה
שהיא אינה על פי נקודת האמת,
כל חשבון לתקן אותה יהיה מקולקל.
הכל תלוי
בנקודה הראשונה.
כל איש גבש
כל רצף.
כל בנאי
יודע שהכל תלוי
בנקודה הראשונה בפלס.
אם אין פלס,
הכל ילך לאבדון.
אתה צריך אחר כך לפרק את הכל,
או לחרט בהמשך.
אבל זה לא יעזור כבר.
הנקודה הראשונה חייבת להיות פלס.
ישרה ואמיתית.
אם בנקודה הראשונה קיימת הזנחה,
שאינה על פי נקודת האמת,
כל חשבון לתקנה יהיה מקולקל.
אם הספרה הראשונה בשורת מספרים אינה נכונה, ממילא כל החשבונות כוזבים.
במושכל ראשון,
במושכל ראשון, כשאנחנו מתבוננים,
במבט ראשון, בהשכלה ראשונה,
אנחנו רואים אצל בלעם
כמעט
מידת ההשתוות.
חטאתי,
אם רע בעיניך, אשוב.
כאילו הוא מוכן לחזור בו
בזמן שהוא כבר קשור בהבטחה לבלק לקלל.
אין בעיה. מילים להגיד, לא בעיה.
מה הבעיה?
אשוב.
נו, גשבת? לא, הוא המשיך.
הנבואה של בלעם לאחרית הימים נשארה בתורה כתורת אמת.
הנבואה נשארה כתורת אמת.
ולא קם נביא בישראל כמשה,
אבל באומות העולם קם בלעם.
הוא ידע על קריעת ים סוף,
מלחמת עמלק,
קבלת התורה,
שהרי נתקבצו כל האומות אצל בלעם בשאלה.
מה, מה קרה כשהם שמעו?
כל הארץ נזדעזעה בעשרת הדיברות.
מה אמר להם? אדוני עוז לעמו ייתן.
הוא אומר להם, הם מקבלים את התורה עכשיו.
ובכל זאת אמר, רק, רק
תמות נפשי מות ישרים.
אבל הוא לא רצה לחיות כיהודי.
הוא לא רצה.
הוא רצה לחיות עם האתון.
אבל הוא לא רצה לחיות כמו יהודי.
מה עשה?
נעשה סרסור לדבר עבירה,
וסיפק את הזוהמה השפלה ביותר שבחיים, את הזנות.
זה הנביא
של אומות העולם היותר מוצלח.
והוא היה בשמיים.
והוא הגיע לנבואה.
והוא היה יודע דעת עליון.
הכל הוא ידע ולא הבין.
אלא שלא רצה לשנות את הרצון.
לא רצה לשנות את הרצון.
כל השפעה לא תועיל כלום.
כי הייתה לו עין רעה
שהיא מדריכת הכול.
ברגע שיש עין רעה,
נגמר הסיפור.
אצל אברהם ותלמידיו, עין טובה.
מתחיל הסיפור.
הכל בנקודת היסוד, במקור,
מאיפה אתה שואב מה ולאן אתה רוצה להגיע. שם זה.
אם אתה הולך עם אמת,
והאמת היא היסוד שעליו אתה בונה את הכול,
לא יעזור.
אפילו אם תתקל בדרך בדברים עקומים,
אתה לא תשנה את הזווית.
אתה תבין שזה עקום ממך,
ולא אתה עקום ממנו.
כי אתה יודע שאתה מפולס, אז מה אכפת לך מהאחרים?
אם אתה מפולס,
תבדוק אותי.
אני פה, תבדוק אותי מפה, מפה, מאיפה שאתה רוצה, תבדוק.
אני מפולס.
אז אם אני מפולס,
בפרט כלפי הקרקע, כן, מפולס,
אין לי שום מה, כל מה שאני אראה בדרך,
לא יגידו לי, זה האמת וזה, זה, זה, זה הכול חרד כאן.
מה זה עין טובה?
תתאר את השרץ?
מה?
תתאר את השרץ וזה עין טובה?
מה פתאום? איפה אתה, זה?
יכול, כל דבר לראות לא טוב, רק את הדבר החיובי. מה פתאום?
עין טובה זה אדם שחי בלי להסתכל על אחרים, לקנא בהם, לעצר להם,
לפגוע בהם.
רק להיטיב, להיטיב, להיטיב, להיטיב. לא לשנות, לא לשקר, לא זה, אבל להיטיב, מה שצריך להיטיב.
ליישר את העקומים.
לא לראות דווקא את החסרונות שלהם,
לבנות אותם מהחסרונות שלהם.
עין רעה זה מחפש דופי בכל בן אדם.
עין טובה מחפש את השבח ואימור החסרון מביא אותו לשבח.
זה חמלה, זה רחמים, זה חסד, זה...
אז אמרנו, העניין
שהוא לא רצה לשנות את הרצון, וכל השפעה לא תועיל כלום.
כי הרי יש לו עין רעה שהיא מדריכת הכל.
הוא רואה רק את עצמו.
הוא שתום העין.
הוא רואה רק את מעלת עצמו ואת חסרון השני. הוא לעולם רואה את הגדלות של השני.
עניינו הראשון
של בן תורה,
או מי שרוצה ללכת בדרך התורה,
העניין הראשון זה מסירות נפש.
מסירות נפש על התורה, על המצוות,
על האמת,
על הדרך המסורה מהאבות הקדושים.
זה הדבר הראשון, זה העניין הראשון.
אתה רוצה לדעת אם אתה אמיתי,
תפלס את עצמך לפי האבות הקדושים.
יש לך פלס כבר.
רגלי המרכבה,
הם היו אנשים בדיוק כמונו, הם חיו בעולם יותר גרוע משלנו.
כל העולם עובדה עבודה זרה.
לא סתם עובדי עבודה זרה, אתם חושבים אהבלים. לא אהבלים כאלה, מהסוג שאנחנו מכירים.
אצלנו אפשר למלא אותם בשקיות.
שם מדובר באנשים חכמים,
חכמים, חכמים, חכמים, שגם היו להם בטח 70 תירוצים על כל מה שהם עשו.
ועם זה היה צריך להתמודד אברהם אבינו.
זה אנשים שיכלו לבנות גורד שחקים עוד לפני שפה הבינו בכלל מה זה.
אגורד שחקים של פה זה ננס לעומת ההוא, מגדל וראשו בשמיים.
וזה עם אנשים של פעם בבנייה הכי הכי לא מודרנית, כן?
ולעשות פירמידות בתקופות שלהם לאחר מכן.
זה לא אנשים, זה, וחוכמת מצרים ידועה,
וחניתה, דברים שהיום לא יודעים לעשות אותם.
ואם כן, זה רק עם מכשור מתקדם וכולי וכולי.
וכל מיני דברים.
אז זאת אומרת, זה לא פשוט.
ולמרות כל זאת, אברהם אבינו פילס את העולם.
לא רק היה פילס, פילס את העולם.
אז מה צריך?
צריך מסירות נפש. כי בלי מסירות נפש, אז אדם מתמזג עם החברה.
החברה משפיעה, והאדם מתמזג איתה.
בן אדם נמצא בחתונה.
הוא רואה את כולם אוכלים. רבנים, וזה, ופרקים, וכובעים, ושטרי מלאך, וכולם אוכלים. הוא רק רואה את כולם מושיטים לפה, אוכל, אוכל, אוכל, כל הערב.
והוא יודע שפה השגחה היא מסוג מסוים.
והוא יודע שזה לא בסדר.
אז מה אתה אוכל?
מה זה?
אז יש אחת פה נמצא בשיעור,
שהוא תמיד ברום, ברום, ברום, וגם משכנע את המשפחה לאכול רק מה שצריך.
ופתאום אני מקבל ממנו אס.אם.אס.
אני נמצא פה בחתונה, ויש השגחה של.
יש משהו שאני אוכל לאכול מזה?
כתבתי לו כלום.
אבל אתה הרי יודע מזה, צעקת על המשפחה,
שינית להם את המטבחים, אמרת להם שלא אוכלים רק זה וזה, ושום דבר אחר לא.
מה קרה, אתה שואל עכשיו, בחתונה אם אפשר לאכול משהו.
כאילו אולי משהו מאצלם זה כן בסדר.
בגלל שהאוכל מול העיניים,
שהאוכל לא מול העיניים, פשיטא שלא אוכלים, מה קרה לך?
תפסיקו, תתביישו, אל תאכלו, מה זה קרה לך?
אבל כשהוא רואה חתיכת עוגה לפניו,
אס.אם.אס דעוף.
משתמש בטכנולוגיה. כן.
וזה עוד טוב שהוא שואל.
לא, יש כאלה יכולים לשלול לך אס.אם.אס.
אני אכלתי, זה בסדר?
אז פה אנחנו רואים שצריך מסירות נפש,
וצריך תמיד לבקר את עצמו ביקורת,
אם הוא עדיין עומד על השקפה בהכרה הראשונה.
איי איי איי, אדם צריך לעשות ביקורת. בוקר וערב,
בוקר וערב,
אם הוא עדיין בהשקפה הראשונה.
שהוא עדיין הולך בדרך של הפלס שהוא הציב לעצמו.
ערב ובוקר צריך לפלס את עצמו מחדש, האם הוא עדיין בדרך.
הנה דוגמה.
יש עשירים שהעשירו בבורסה.
העשירו.
מכה אחת עלו המניות של,
והוא עלה איתם, מתעשר בן לילה.
אבל תמיד יש לבדוק הרי הם.
לא מסתפקים בידיעה שאתמול הוא היה עשיר,
כי העשירות שלו עומדת בסימן שאלה כל יום.
כי בבורסה ידוע שיש עליות ומורדות.
וכמה פעמים בוחנים בבורסה? פעמיים ביום.
בודקים את העליות.
אז זאת אומרת, צריך לבדוק גם אתה את הבורסה שלך, אתה עדיין עשיר או אתה כבר לא עשיר.
תבדוק, אתה עדיין על הדרך הראשונה או אתה כבר סטית ממנה.
אז לכן, צריכים כל יום פעמיים. מוסר בבוקר ומוסר בערב. כמו שאנחנו לומדים. מוסר בבוקר ומוסר בערב. למה? לבדוק כל הזמן
שעדיין אתה הולך בדרך.
יכולים לפעמים גם לוותר לך.
יכולים לוותר לך.
מתי? בתנאי שאתה עומד עדיין בסימן עלייה.
כל זמן שאתה בסימן עלייה,
יכולים לוותר לך.
ילד שלומד ולא הצליח במשהו,
יעודדו אותו הלאה.
תמשיך, לא נורא. תמשיך, תמשיך, כל זמן. אבל אם הוא יפסיק כבר,
אם הוא יפסיק, איזה ויתור יהיה לו? יתחילו לדבר איתו בשפה אחרת.
כל זמן שהוא עוד עומד,
ייתנו לו עידוד.
כל זמן שאתה עוד במטבח, תקבל עידוד. אבל אם נעלמת,
חביבי, זה בעיה.
הפלס ברח.
הנמנה על תלמידיו
של אברהם אבינו,
הוא עומד על הדרך, איזה דרך?
של מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי, אברהם יצחק ויעבדו. הוא עדיין בדרך,
כי כל הזמן הוא פונה אל מתי יגיעו. מה זה יגיעו?
המעשים שלו צריכים להוביל אותו עד שהוא יגיע לאברהם יצחק ויעבדו.
אז כל זמן שהוא בדרך לשם והוא עושה מעשיהם,
אז יש סיכוי שהוא יגיע.
הוא כרגע בחצי הדרך, אנחנו לא יודעים.
את הסיום של אברהם אנחנו יודעים,
את הסיום של בלעם אנחנו יודעים.
בדרך הם נראו אותו דבר, נביאים.
לכן לא אומרים לנו מה בין אברהם לבין בלעם, אלא מה בין תלמידי.
כי גם התוצאה נבחנת בתלמידים. איך נראים התלמידים שלהם?
מהתלמידים, אתה יודע מי הרבה.
זה ההבדל בין ש״ס לפז, למשל, כן?
רואים מה ההבדל.
מכל מקום,
פלס
בנקודה ראשונית,
ומשמה כל הזמן בכיוון.
זה מה שקובע מהבן אדם.
הרצון הראשון,
לאן אתה שואף להגיע
ובאיזה מחיר,
ומה אתה מוכן להקריב
בשביל להשיג את המטרה.
אבל אם אתה תלך בדרך של פשרה,
אתם יודעים שפשרה זה ההפך מתשובה.
תשובה זה חד משמעי, חד ערכי, מוחלט.
תשובה זה על כל הקופה.
פשרה זה לא תשובה.
זה ההפך.
זה רפורמיזם.
שם יש פשרות.
קונסרבטיבים,
זה פשרות.
צריך ללכת בדרך האמת,
בכל מחיר, בכל מצב, אפילו אם תישאר לבד,
כי אברהם אבינו, תישאר לבד.
אברהם העברי מעבר אחד.
אין שום בעיה, העיקר שתהיה מפולס.
אם אתה מפולס,
מה אכפת לך, מה יש מסביבך?
אדרבא, אתה תהיה קנה המידה
לאחרים.