מצוות צריכות כוונה - חלק יט | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום, מיטב בת מיכל מזל, רפואה שלמה,

שלא יופיעו יותר פרכוסים ותזכה להיות צדיקה ויריאת שמיים.

אורי בן צבי, היזכה לתשובה שלמה ביחד עם כל משפחתו, ופרנסה טובה, אמן.

אנחנו עכשיו במצוות צריכות כוונה, חלק יט.

ככל שיטהר את ליבו יותר,

יתקרב ויהיה אהוב יותר לשם יתברך.

כתב המסילת ישרים,

כשם שאין עולה על גבי המזבח של מטה,

אלא סולת נקייה, מנופה,

בשלוש עשרה נפה,

שכבר טהור לגמרי מכל סיג,

כך

אי אפשר להעלות על רצון מזבחו העליון

להיות מעבודת האל השלמה והמובחרת

אלא המובחר שבמעשים.

זאת אומרת, למעלה לא מתקבל

דבר שהוא לא נקי לגמרי מכל סיג,

וצריך להיות עבודה שלמה ומובחרת.

מי שהוא עובד את השם באמת

לא יתרצה לקחת כסף מעורב בשיגים ובדילים,

דהיינו עבודה מעורבת בפניות לא טובות,

אלא הזך והטהור כראוי.

מי שיודע שהוא עובד לפני מלך מלכי המלכים יכול לשלוח לו עבודה חפיף דליל,

יכול לשלוח לו ככה דרך אגב מורגלה זה נקרא שהוא עובד דע לפני מי אתה עומד.

אדם כזה שהוא באמת ירא שמיים ועובד השם באמת,

הוא בעצמו לא מרוצה

להעביר למעלה מצוות

שהן עם פניות, עם סיגים, עם בדילים, כמו כסף שהוא לא צרוף.

אלא רק הזך והטהור כראוי.

וזה מה שבוחרים עובדי השם בלב שלם.

וזה המבחן

שבו נבחנים ונבדלים עובדי השם עצמם במדרגתם.

איך בוחנים מדרגות בין הצדיקים הגדולים?

כי מי שיודע לטהר את ליבו יותר,

הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך.

המה הראשונים אשר בארץ המה,

אשר גברו וניצחו בדבר הזה.

האבות הקדושים ושאר הרועים אשר טיהרו ליבם לפניו.

זה מה שדוד מלכנו מזהיר את שלמה בנו,

כי כל הלבבות דורש אדוני וכל יצר מחשבות מבין.

רבי אמר, גדולים מעשי חייה, גדולים מעשי חייה,

שהיה זורע פשתן ועושה רשתות בצד צבעים,

פושט את עורם, וכותב ספרי תורה, ואת הבשר מחלק לעניים, והיה לוקח

את התורות שהוא כתב, והולך ומוצא חמישה ילדים,

נותן לכל אחד חומש שילמד,

ואחר כך שילמדו אחד את השני, וכן היה עושה במשנה.

וכל זה היה עושה, הוא בעצמו.

למה אתה מבזבז את הזמן?

תקנה חומשים, ספרי תורות,

ותיתן.

למה ללכת, להתחיל את כל התהליך בשביל שזה יהיה עם מחשבה זכה,

טהורה, שלא,

לשם שמיים, שלא תשתכח תורה מישראל?

כי אם הוא יקנה עכשיו עורות, נגיד,

מאיזה חנות או באיזה מקום,

מעורב בזה כל מיני מחשבות של המוכר,

שהוא עשה את זה בשביל ביזנס,

הוא עשה את זה בשביל זה,

אז זה כבר לא יהיה

על טהרה,

ואז זה לא ישפיע כמו שמשפיע מה שהוא התכוון לשם שמיים.

גדולים מעשי חייה.

והוא גרם שלא תשתכח, והוא עלה על ריבותיו,

והוא טס למעלה עם קתדרה שלו,

בלי מלווים, בלי מלאכים שילוו אותו.

טס מגן עדן תחתון

לעליון לבד.

ומי שרצו לראותו בשעת טיסתו, נתעברו

מרוב קדושתו ומעלתו.

כי זה דברים מזוכחים,

דברים שיש בהם מחשבה למען השם בלבד.

ויש עוד דוגמאות, במה נבדלים? הרי אנחנו מכירים

את הגמרא שאומרת שאינו דומה שונה פרקו

מאה ואחד לשונה פרקו מאה.

מה?

עוד אחד, מה ההבדל בין מאה למאה ואחד? לא, לא, זה הולך עם כוונת הלב.

למה הוא עצר במאה?

למה הוא המשיך במאה ואחד?

או, זה לב, יש פה לב.

יש לזה כמה תירוצים, אבל רואים שיש פה לב, לא מפסיק. עם מספר עגול אני מפסיק, נמשיך מחר. לא.

ממשיך כמה שיכול.

זה עולם אחר לגמרי,

כשזה בא בטהרה גמורה.

כתב הגאון הצדיק,

רבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה,

במכתב

רואים שהרמחל הקדוש במסילת ישרים

מעמיד את עבודת הלב כיסוד עבודת האדם.

עד כדי כך

שאם חסר בלב,

אין עבודת שאר האיברים כלום.

בנורא הדבר למתבונן,

שייתכן שכל עבודת השם

בשאר איברים בשלמות,

אומנם אם חסר בלב,

חסר הכל.

זאת אומרת, אדם יכול לעשות מצווה בשלמות. מה זה בשלמות על כל הצדדים אם תבדוק?

פיקס הוא עשה, לא השמיט

סעיף קטן

במשנה ברורה.

הכל הוא עשה.

הכל, לפי כף החיים, לפי משנה ברורה, לפי כולם.

עשה הכל מצווה בשלמות.

אבל לא היה לב.

לא היה לב. הוא יודע לעשות את המצוות במתכונתם,

בפרטיהם, מצוין.

למד ועושה.

בלי לב.

אסר הכל.

ככה אומר הגאון הצדיק רבי חזקאל לוינשטיין,

שזה מה שיוצא מדברי הרמח״ל שמעמיד את עבודת הלב כיסוד עבודת האדם.

עד כדי כך שאם חסר בלב

אין עבודת שאר האיברים כלום,

כלום, כלום, כלום.

ונורא דבר למתבונן שייתכן שכל עבודת השם

בשאר איברים בשלמות,

אמנם אם חסר בלב, חסר הכל.

מציעים לך לעשות מצווה.

ואתה דוחה ודוחה ודוחה ודוחה ודוחה, זה אומר שאין לב.

אם זה היה דבר שלך,

שהיית נצרך והיה בוער לך,

לא היית דוחה ודוחה ודוחה.

אבל אם זה של אחרים,

מה לי לרוץ?

אז אין פה לב.

אתה תעשה בסוף את המצווה פיקס.

אבל לא היה לב.

איבדת את כל המצווה.

מה לעשות?

זה לא אני אומר,

הרמחל הקדוש ועוד.

זה כל מה שאנחנו לומדים.

שמצוות צריכות כוונה.

זה לא מספיק שאתה יודע לחשוב וחושב על זה. צריך לב, לב, לב. רחמנן ליבבאי. הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב.

ובספר הערות שרבי זיידל אפשטיין, זכר צדיק לברכה, כתב

דוד המלך אומר

ארבעים שנה אקוט בדור

ואומר עם טועה לבב הם.

מה החיסרון שמצא דוד המלך בכל החטאים של דור המדבר?

שהם טועי לב.

טועי לבב.

כמובן,

זה חיסרון של בעלי מעלה.

כמו שמבאר המהר״ל מפראג, בהרבה מקומות,

שכל החטאים של דור המדבר היו חטאים של בעלי מעלה.

אבל בפסוק הזה רואים שהחיסרון הוא טועה לבב.

ושלמה המלך

אומר

במשלי כג כו

תנע בני לבך לי

תנע בני לבך לי אני רוצה את הלב.

ייתכן להבין

בשכל

עד הסוף

ולהיות בעל מדרגה בשכל גבוהה מאוד.

אבל אם חסר את הלב, לא נעשה דבר.

פסוק שאנחנו אומרים כל יום.

וידעת היום, זה לא מספיק.

בהשבות אל לבביך כי אדוני הוא האלוהים.

בשמיים ממען ועל הארץ מתחת אין עוד.

אז מה, אתה עובד אותו כאילו אתה עובד בשר בדם?

כאילו אתה עובד אצל פלוני?

ככה עובדים את השם?

צריך בדחילו ורחימו,

ביראה, באהבה,

באהבה, ביראה, דיחט, קודשא בריך ובשכינתא,

להקים את השכינה מעפר.

זה לא מסוג העבודה שאנחנו עובדים אצל אנשים, לא.

זה לפני מלכו של עולם.

רואים שיש לאנשים מבחנים בחיים, לא משנה אם זה במקצוע ואם זה בעיוני,

איך הם מתרגשים,

איך הם במתח,

איך הם מתכוננים.

מדברים על אנשים רציניים,

לא אנשים שמזלזלים גם במה שהם נבחנים.

ובהתרגשות,

וכשמגיע הרגע והם צריכים להוכיח את עצמם, וזה ממש, יש כאלה שממש נכנסים לבלקאוט,

שהם כבר לא יודעים, מתבלבלים מרוב פחד, ואיזה התרגשות,

וזה בסך הכל אתה עומד לפני בשר ודם.

או שכן, או שלא, או שתצליח, שלא, לא קרה כלום, אפשר לחזור על זה עוד פעם.

אבל אתה עומד לפני מלכו של עולם,

ואתה עושה עבודה שהוא ביקש ממך.

מצוות שהוא ציווה שאתה עושה אותן לפניו.

אז איך אתה עושה אותן? כמו לפני עוזי?

לפני מוישי?

מה זה?

אדם צריך להתבונן לפני מי הוא עובד,

אז איך צריכה להיות העבודה?

כתב חיי אדם בספרו קיצור חרדים.

העושה מצווה בלא כוונה עובר על מצוות עשה של ולעובדו בכל לבבכם.

וואו.

אמרנו

שכל שלא כיוון בעשיית המצווה,

לא קיים את המצווה,

וצריך לחזור עליה עוד פעם,

אמנם בלי ברכה.

וזה לא ייחשב לו בשמיים שהוא עשה מצווה.

ואם ככה היו כל המצוות שלו כל ימי חייו,

אז אין לו שום דבר.

ולמדנו בשיעור האחרון הבוקר,

שאם אדם עשה פעם אחת בימי חייו מצווה אחת לשמה,

קנה עולם הבא.

בכל מה שהוא עשה כל ימי חייו,

מאות אלפי או מיליונים של מצוות, אין לו מהם כלום לעולם הבא.

כלום.

למה הוא עשה מצוות מורגלה,

מלומדה, כמו שהוא עושה אצל עוזי?

מה זה?

אז פה כתוב,

העושה מצווה בלא כוונה, הוא גם עובר.

תאר לך שיש לו מיליוני מצוות,

והוא לא עשה אותן כמו שצריך. הוא עבר מיליונים פעם על עול עובדו בכל לבבכם.

אתם תארים לכם.

הוא חושב שהוא בא עם מצוות, ואומרים לו, אתה מלא עבירות. איזה מצוות?

אז בספר חיי אדם

הוא אומר,

נראה לי

דלכו לעלמא

על כל פנים העושה איזה מצווה מן המצוות בלא כוונה,

ביטל עשה זו

ולעובדו בכל לבבכם.

שהרי לכו לעלמא נאמר המקרא הזה על כל המצוות.

כל המצווה תשמרו לעשות.

ואף למען,

אפילו למען,

שאמר מצוות אינן צריכות כוונה,

היינו שעל כל פנים יוצא ידי המצווה,

ומכל מקום עבר על עשה זו.

למה?

מי שאומר שאין מצוות צריכות כוונה,

אז אמרנו זה בדיעבד,

לכתחילה צריך,

גם לשיטתם.

אבל לעובדו בכל לבבכם, ודאי שהוא לא עשה.

אז לכו לעלמא, כולם מסכימים

שבזה שלא מקיימים מצווה במתכונתה,

עם הכוונה הראויה כמו שלמדנו,

עוברים

עלו לעובדו בכל לבבכם.

ומי שמקיים מצווה כמו שצריך,

אז הוא גם מקיים עוד מצווה, ולעובדו בכל לבבכם.

אז לכל מצווה

שאנחנו עושים,

אפשר לצרף גם מצוות ולעובדו בכל לבבכם.

כמו שאמר רבי וסא.

כתב הנציב,

עשיית המצווה בלי כוונת לשמה עלולה להביא לירידה בעבודת השם.

בספרו העמק דבר

אומר על הפסוק

ואם לא תשמעו לי

ופרשו

לא תשמעו לי מה הכוונה

שלא תעשו לי שמי.

אתם תעשו את המצווה,

אבל לא לשמי.

לא נשמע

לשם המצווה.

ואם כי באמת אין בזה החטא כדי עונש גדול,

מי שלא עושה מצוות לשמה,

אין פה עונש גדול,

אבל מכל מקום הכתוב הולך ומונה איך דרכו של יצר הרע להתחיל בדבר קטן,

ומדרדר את האדם בנוקה ויורד עד התהום.

ולכן מתחילה מפתה שלא לעשות לשמה.

אחד מהתכסיסים זה שהוא נותן לך להמתין עד הרגע האחרון.

נגיד מנחה, יש עוד זמן, תכף נצא.

תכף, תכף, תכף, תכף, ואז אתה בא בבהלה וזה וזה רוצה להספיק.

הוא אומר, הכל יצא חרטא ברטא,

הכל יצא מלומדה.

וככה הוא דואג שאתה תגיע ותעשה הכל בחיפזון, לא בזריזות,

כדי להפסיד אותך את הלשמה,

שלא תוכל להתכונן.

השידים הראשונים היו מקדימים שעה לפני התפילה.

שעת התפילה,

ועוד שעה אחרי התפילה, להתבונן.

אז זאת אומרת,

הייתה להם הכנה גדולה, הם ידעו לפני מי הם עומדים,

והכינו את עצמם היטב היטב

לקראת התפילה.

על כן,

מפתה יצר הרע את האדם קודם כול לא לעשות לשמה.

ומכל שכן,

דברים מדיניים,

דברים מדיניים,

וממעשי צדקה וחסד,

הנהוג גם בטבע ישראל,

כשעושים את זה רק בגלל שככה מורגלים,

אחד מושיט יד, נותנים לו צדקה,

אבל לא מתכוונים לקיים מצוות השם, לשמה.

כי זה דברים רגילים.

וכשנעשה

שלא לשמו של הקדוש ברוך הוא, מגיעים אחר כך

למה שאומר הפסוק, ולא תעשו את כל המצוות האלה.

הוא ידרדר את הבן אדם,

עד שהבן אדם, מזה שהתחיל שלא לשמה,

יגיע לזה שלא יעשה שום מצווה.

זה הפטנט שלו, הוא הולך צעד אחר צעד, לאט לאט לאט, בלי בהלה.

בלי בהלה.

לא כמו הליכוד,

שבאו ישר, אמרו, יעשו רפורמה משפטית ישר,

והם לא ייתנו ללהטבים,

והם לא ייתנו שיהיה חמץ,

והם לא ייתנו... וואי, וואי, וואי.

הפחידו את השמאלנים שחושבים שהמדינה שלהם,

והוציאו אותם לרחובות.

הם היו עושים את זה שוויה שוויה,

צעד אחר צעד בשקט.

אי אפשר היה להתקומם.

אבל כשאתה מכריז שאתה הולך להפוך כערה על פיה ממה שגילים השמאלנים שחושבים שהם אבי אבות המדינה,

למרות שהם לא בנו אותה, התימנים בנו,

אבל יש להם ישראל לראשונה, ויש ישראל לשנייה.

כן, הם החליטו שהם אדוני הארץ.

אתה בא לאדון הארץ, אפילו שהוא הפסיד בבחירות, ואתה מנפנף לו בפרצוף,

והוא אומר לו, אני אהפוך לך את הכול ואת הזה, והוא מבין שהוא כבר לא יעלה עוד פעם,

כי יש ריבוי

בלידות של החרדים והערבים והאחרים והמזרחים,

והם רק מביאים אחד וחצי ילדים ושני כלבלבים,

אז לא יהיה להם יותר צ'אנס. אז הם נלחמים עכשיו

על הדיקטטורה שלהם.

זהו.

יצר הרע צריך ללמוד ממנו.

מאויבי תחכמני מצוותיך.

הוא הולך פסיעה אחר פסיעה, לאט בלי שתרגיש, לא תרגיש, לאט לאט הוא מוריד אותך מקצת, כל פעם מקצת,

מקרר אותך קצת, אומר לא עכשיו, אחר כך.

ואם הפסדת פעם אחת לא קרה כלום, ואחר כך ככה, לאט לאט לאט לאט לאט, עד שהוא מוריד אותך לתהום.

טוב, זה מסר לליכוד, שילמדו איך פועלים.

ובכן,

זה יצר הרע. מביא את האדם ממצווה שלא לשמה,

עד ולא תעשו את כל המצוות האלה.

כתב הקף החיים,

העושה מצווה בלי כוונה,

נחשב את המצווה כגוף

בלי נשמה.

וזה לשונו, באור החיים סימן ס' סעיף יוד.

הרי ידעת כי על ידי עשיית המצוות,

בין אם היא על ידי מעשה,

כגון סוכה ולא לאו,

בין אם היא על ידי דיבור המצווה,

כגון תפילה ותלמוד תורה.

על ידי עשיית גוף המצווה

נעשה בחינת הגוף,

ועל ידי כוונת המחשבה נעשה בחינת נשמה.

אבל אם לא יכוון במחשבה,

אז עשיית המצווה,

היא כגוף בלא נשמה.

אתם יודעים מה זה גוף בלי נשמה?

מת.

זה מצוות מתות.

הם לא יחיו לחיי העולם הבא לתת לך שכר.

אין.

אז אדם טורח כבר,

עושה,

מכין,

קונה,

משלם,

עושה ממש, עושה ממש הכל.

רק מה הוא שכח את הכוונה?

בלי כוונה,

אין כלום.

זכות יש, יקבל כלפי...

הרב קנייבסקי, אם נוחתו עדן, יקבל זכות שכר בעולם הזה, ייתנו לו,

אבל העולם הבא, גורנישט מיד גורנישט.

לא חבל, אנחנו לא עובדים בשביל פה.

מה זה פה? פה זה נגמר יום אחד.

אז מה שהיה פה, נשאר פה.

ואתה הולך לשם, ומה היה לך שם?

אוי ווי ווי.

טוב, מה הדרך להגיע לקיום המצוות בכוונה?

נו, אני רוצה, אני רוצה, תלמד אותי.

תלמד אותי איך אני מגיע לקיים מצוות עם כוונה.

דבר ראשון, יתבונן ויכיר שהמצוות

הן כיהלומים ויותר מזה.

ויחשוב על ההזדמנות הגדולה שניתנה לו לאסוף הרבה יהלומים כפי שיחפוץ. אין, אין הגבלה כמה אתה יכול לאסוף יהלומים.

אז חילקנו

את השש עשרה מצוות תמידיות, שיכול אדם להגיד,

עכשיו אנחנו מארגנים מתוך 270 שמביא החפץ חיים, עוד כמה,

למעלה מ-100 מצוות שאפשר כל יום לצאת ידי חובה כמה פעמים ביום,

ונפרסם את זה בלי נדל.

זה אפשר לעשות מצוות, כל מצווה זה יהלום.

יהלום ממש.

יהלום ממש.

איזה יהלום?

אנחנו רק אומרים יהלום ממש, זה מה שמבינים פה.

איזה יהלום?

אין בכל חלל העולם לשלם שכר על מצווה אחת.

אם שלוש פסיעות של הרשע נבוכדנצר למדנו,

נתנו לשלוט בכיפת העולם שלוש דורות,

אז מה מצווה אמיתית שלמה?

אז צריך להתבונן שהמצוות הן כי יהלומים,

ועוד יותר מזה.

כי אדם לא יודע להעריך משהו יותר מזה, הוא יודע להעריך את המין

יהלומים

לא קטנים, גדולים,

ערימות.

אדם יודע להעריך מזה, ועוד יותר מזה אומר,

הוא יחשוב על ההזדמנות הגדולה שניתנה לו לאסוף הרבה יהלומים כפי שיחפוץ.

כותב בתורת הבית, פרק א', סוף אות א',

בשביל זה ציווה השם יתברך שלא נשקוט ולא ננוח בפה מדברי תורה.

גם בשבטנו בבית,

גם בלכתנו בדרך.

כי בפה מקום עושר האדם.

פה מקום המציאות של אבנים טובות.

שמצויות בכל עבר ופינה,

רק שלא יתעצל ללכתם.

ומפני שטבע האדם

במה שהוא מורגל בו,

אינו מתבונן על גודל נחיצותם.

זאת אומרת,

אדם מורגל בדברים מסוימים,

אז הוא לא מתבונן מה נחוץ יותר,

מה לא, מה סדרי עדיפויות.

ככה גם בעניין הזה.

הרבה מבני האדם

באשר

תורה ומצוות בעולם הזה הפקר לכל

ויכול לקחת בלי כסף,

בלי מחיר.

לכן לא מתבונן על גודל החשיבות.

אתה נכנס פה לבית מדרש, תראה כמה ספרים,

קח ספר,

שם כל מילה תרייג מצוות.

מי חושב ככה?

שכל מילה

תרייג מצוות.

ישבת שעה,

אמרת אלפי מילים,

תכפיל בתרייגים, תראה מה עשית.

בכל מצווה,

כל חלל העולם לא מספיק לשלם.

נו, אז איפה האנשים?

כמה שתסביר להם וכמה שהם יסכימו וכמה שזה,

דקה אחרי ישכחו וילכו לעסקיהם וידברו דברי הבלים ושטויות ובדיחות וסיפורים וקשקושים וזהו,

ומבזבזים את החיים.

לכן הקדוש ברוך הוא ציווה,

והגית בו יומם ולילה ודיברת בם ושיננתם לבניך.

השם רוצה שנרוויח, הוא לא שלח אותנו פה להפסיד.

להרוויח!

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. קחו, קחו, תאספו.

זה המקום שאוספים.

יתבונן ויכיר.

עוד דבר שיעזור לנו לקיים מצוות בכוונה.

צריך להתבונן ולהכיר

שכל תכלית חיינו זה להתקרב לקדוש ברוך הוא.

והדרך להתקרב אליו זה על ידי קיום המצוות. איך מתקרבים לבורא?

איך מתקרבים למצווה? עושים משהו ציבם.

ועל זה אומר הרמחל הקדוש במסילת ישרים, פרק א'.

וכשתסתכל בדבר תראה

כי השלמות האמיתי

הוא רק הדבקות בו יתברך.

מהי השלמות האמיתי?

אם אתה זוכה להתדבק בשם יתברך.

והוא שדוד המלך אומר,

תהילים עין ג'

ואני קרבת אלוהים לי טוב.

בעוד הוא אומר שם בכף ז'

אחת שאלתי מאת אדוניי

אותה אבקש.

שבתי בבית אדוניי כל ימי חיי.

מלך

שולט בעולם,

יש לו בקשה אחת

לשבת בבית ה' כל ימי חיי.

וואי, יש לך ארמון, יש לך זה,

יש לך זה וזה וזה, לא נתאר.

הכול.

תתרווח על הכורסה הגדולה של המלכים,

תתעטר בכתר,

אנשים מכבדים אותך, כולם קורעים ומשתחווים.

פה פה פה,

אומר עזוב, עזוב.

תן לי להיכנס שם לבית המדרש,

לשבת ולעסוק בתורת ה'

להידבק בקדוש ברוך הוא.

אתם שומעים דבר כזה?

שואלים, איפה ביבי?

אומרים ברח לבית המדרש.

שמעתם פעם ראש ממשלה שברח לבית המדרש?

דוד המלך,

אחת.

אין לי שתי בקשות, אחת.

שאלתי, שאלתי זה בקשה.

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש.

זה מה שאני מבקש.

שבתי בבית השם כל ימי חיי.

לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

בסוף אני אזכה לזה.

מה זה היכל למטה?

מה זה ארמון למטה?

מה זה קשקושים?

מה זה?

נברשות ולדים. שטויות של העולם הזה.

שמה, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

כי רק זהו הטוב, אומר הרמחל הקדוש.

דרך אגב, הרמחל הקדוש הזה,

למי שלא יודע,

עד גיל 20 כבר היו יורדים נשמות מהעולם העליון ללמוד איתו.

מה שהוא כתב, הוא השיג.

כל מה שהוא כתב, הוא השיג.

נשמה מיוחדת שירדה לעולם,

ונלחמו בו, ולא עשו,

לא עזר.

לא זוכרים מי אלה שנלחמו בו.

והוא נשאר, אין מקום בעולם שאין מסילת ישרים.

שאומר איך המדרגות לעלות בעבודת ה'.

פי הממרא של רבי פנחס בן יאיר.

אז זאת אומרת,

הרמחל הקדוש הזה, כדאי ללמוד עליו מי הוא היה.

מדהים.

מדהים מה הוא עבר.

מדהים מה הוא עבר.

הגאון מווילנא מעיד עליו שהוא ידע את הסוד 100%. על המארחו,

שהיה תלמיד הארי הקדוש, הסתפק הגאון.

עד שהוא מצא התייחסות שלו בספרא דצניעותא,

שהוא דיבר שם,

המארחו, ואז הוא הבין שהוא באמת מבין את הסוד.

אבל קודם הוא הסתפק עליו.

תקשיבו טוב.

כל תורת הארי הייתה בשביל המארחו,

רבנו חיים ויטל.

ועליו הגאון הסתפק.

אבל על הרמחל הוא אמר שהוא ידע את הסוד 100%. זה הרמחל הקדוש.

כל מילה אצלו. הגאון אמר שהוא עבר על ספרו

מסילת ישרים,

כמדומני שעד פרק כא הוא אמר שלא הייתה מילה אחת לא במקום,

חוץ מאחת שהיה מקום לשקול

אם להגיד אותה או לא, וכל מה שהוא כתב שם שנראה לנו פשט,

זה על פי הסוד.

כל הסוד טמון שם במילים האלה של כל מה שהוא אמר.

מה אנחנו מבינים? בורים מעמי ארצות.

אבל לפחות אולי נוכל לקיים כמה מצוות לשמה.

אם נקיים כמה מצוות לשמה, נזכה לחיי העולם הבא, ואז אולי נבין מה הם עשו פה בעולם,

כל הצדיקים האלה.

מה הם פעלו?

אומר הרמחל הקדוש, וכל זולת זה שיחשבו בני האדם לטוב,

אינו אלא הבל בשווא נטעה.

זאת אומרת, כל מה שתחשוב,

אתה יודע מה טוב? זה טוב, זה טוב מאוד, או זה טוב, זה טוב, זה טוב. אפילו תגיד בדברים כאלה וכאלה, במעשים אפילו רוחניים.

אומר לך, חוץ מדבקות בשם, קרבת אלוקים לטוב,

כל מה שתחשוב עליו שהוא טוב,

אינו אלא הבל ושב נטעה.

אמנם,

לכשיזכה האדם לטובה הזאת,

ראוי שיעמול ראשונה וישתדל בגיעו לקנותה.

איך אתה תגיע לזה?

איך תזכה לטובה הזאת?

הוא אומר, אתה צריך לעמול בהתחלה, בהתחלה, ותשתדל מאוד להתייגע בשביל לקנותה.

אה, איך עושים את זה?

והיינו, שישתדל להתדבק בו, יתברך בכוח מעשים שתולדתם זה העניין.

אם תעשה מעשים שיביאו אותך לדבקות בשם,

אתה תגיע לזה.

ומהם המעשים?

והם-הם המצוות.

אם תעשה את המצוות כמו שצריך לעשות במחשבה,

בלב ובמעשה בשלמות,

אתה נדבק בשם.

ככה מגיעים.

והנה, אחר שידענו זה,

נבין מיד חומר המצוות,

אשר עלינו, זה מוטל עלינו.

ועיקר העבודה אשר בידינו, תראה מה אתה יכול לעשות עם המצוות האלה,

כמה יקר ותפארת אתה משיג בזה.

כי הנה אלה הם האמצעים

המביאים אותנו לשלמות האמיתי,

אשר בלעדם

לא יושג כלל, לעולם לא תגיע לשום שלמות בלי שתעשה את מה שלמדנו.

ואולם ידוע,

כי אין התכלית מגיעה אלא מכוח קיבוץ כל האמצעים

אשר נמצאו,

באשר שימשו להגיעו.

וכפי כוח האמצעים ושימושם,

כן יהיה התכלית הנולד מהם.

וכל הפרש קטן

שימצא באמצעים,

תיבחן תולדתו בבירור ודאי,

בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם,

כמו שכתבתי, וזה ברור.

זאת אומרת, תקשיב,

נתנו לנו אמצעים וכלים,

נתנו לנו מצוות ויכולות.

אם אנחנו נקבץ את כל מה שעשינו וזה יביא לשלמות,

ככה ייבחנו הדברים בקיבוץ כל הזה.

אבל אם אתה התרופפת בשלב מסוים ועשית ככה,

אתה כבר ממעט בכוח הקיבוץ שיתקבץ בסוף,

וזה לא יהיה אותו דבר כמו שאם השתמשת בכל הכלים ובכל היכולות,

כמו שנדרשת ועשית כראוי.

אז זה שלמות גמורה.

ואם לא,

המבחן יהיה בסוף,

כשבודקים מה יצא מכל הקיבוץ

של מה שעשית,

ובזה אתה תקבל בהתאם, או בעולם הזה בלבד,

או לעולם הבא בשלמות.

ומעטה ודאי הוא שהדקדוק שידקדק על עניין המצוות והעבודה,

מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק, בתכלית, עד סוף הדקדוק שצריך,

כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יוקרם.

כל גרם

זה המון כסף.

אז המשקל

ששוקלים זהב ופנינים,

בגלל שהם יקרים מאוד, הוא כזה עדין,

שהוא בודק מיליגרמים,

כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתית,

בעיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו.

אז אם

בשביל כסף וזהב ופנינים

כל כך מדקדקים במשקל,

יש משקל אסטרונומי, נכון בזלי,

שבודק על חלקיקים של הגרם.

תלוי מה הערך של האבן.

אם זה אבן ששוויה מאות אלפי דולרים,

אז כל גרם זה עשרות אם לא יותר דולרים.

אז כל גרם.

אז אתה צריך לדעת שחלקיק של הגרם זה אלפי דולרים.

מי זורק אלפי דולרים?

יכול להיות שזה כל הרבע.

אז זאת אומרת,

אם בדברים האלה ככה מדקדקים ולא מוותרים,

אז במצוות, שאתה הולך לקבל עולמות עליונים,

עולמות, אתה לא מקבל אבן,

שאתה תשים ולא ישימו לב, אתה צריך לעשות עם האוזן כל פעם שיראו שיש לך,

או שעון עם יהלומים שכל פעם תוציא אותו החוצה ותעשה ככה ותגרד,

שידעו שיש לך משהו.

ושילמת על זה הון תועפות כמו רולקס.

אז זה צריך להאמין.

אז במצוות כאלה

אתה צריך לדעת

איך מקיימים את המצווה,

איך מדקדקים בכל הצדדים של המצווה. צריך ללמוד את המצווה על כל צדדיה ופרטיה,

ואחר כך צריך כוונת הלב,

רצון ושמחה ו-17 התנאים,

ואחר כך אתה צריך לעשות את זה עם כוונה לצאת ידי חובה ולעשות לשמוע גדול בלי שום אינטרס בפנייה.

איפה יש לכם זמן לחשוב על זה, כל מה שאמרתי?

אין זמן,

כי אצל רע דוחק. נו, נו, נו, נו, נו, תמחר.

ולמדנו שטוב מעט בכוונה, מהרבות בלא כוונה,

כי השם רוצה בסוף את הלב.

ואם אין להם והכל נעשה בחיפזון,

מורגל, מורגל, מורגל, מורגל, מורגל,

מלומדם, לומדם, לומדה,

אין כלום.

איך אתה ניגש לקידוש היום בערב?

שולום עליכם,

מלאכיה, שולום מלאכיה,

בחלק הזה אתם טובים.

אחר כך ניגשים לקידוש,

לוקח את הקוסי, שעות הסף, ומתחילים.

יום השישים, וכו'.

אתה חשבת מה אתה הולך לעשות, איזה מצווה אתה הולך לקיים, מה אתה עושה?

סגירת יציאת מצרים, מצווה של חכמים לקדש על היין, מצווה מן התורה, לזכור את יציאת מצרים.

אתה יודע מה אתה הולך לעשות.

אתה יושב לאכול, אתה יודע מה לכוון, מה עושים, מה לא עושים.

איזה סלטים, איזה יופי, מה זה, איזה, איזה, איזה, איזה, איזה, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. שמעתם פעם מישהו אומר, יואו, איזה מצווה, איזה קדושה, יואו, איזה דבר, עכשיו אנחנו הולכים לקיים מצוות, או רייטא, ומצוות רבנן, וזה, וואי, וואי, וואי, וואי

אפשר עם האוכל לעלות לגן עדן.

אם עושים את המצווה לשמה, יבא ביי, מה יכולים לזכות?

אבל זה המצב, מה נעשה? יצר הרע עבד עלינו כבר עשרות שנים.

לא שמים לב, לא נותנים על לב. אף אחד לא הסביר לנו את זה. אף פעם לא הסבירו לנו את זה.

אף פעם.

אפילו את דוקדוקי המצוות לא הסבירו לנו.

כל אחד צריך ללמוד לבד.

לבד, באמת, לחפש, לדעת, לקיים על הצד הטוב ביותר כל דבר ודבר, ואחר כך לבוא עם הלב,

עם הלב, אני הולך לעשות מצווה גדולה גדולה יותר מערימה של יהלומים.

וואו!

האוכל זה חטימצה להשיג את העולם הבא.

צריך לחזור על דברי הרמחל בפתיחה שלו כמה פעמים בשביל לקלוט את מה שהוא אמר. אני ניסיתי להסביר קצת, פתחתי את זה קצת,

אבל לחזור על זה כל פעם בשביל לשנן ולהבין כמה הוא צודק

במה שהוא אומר ומגלה לנו את כל סוד החיים, כל סוד החיים. שם נמצא כל סוד החיים של האדם.

אז אני חוזר עוד פעם על דבריו הקדושים בלי להסביר,

ואתם תזכרו מה אמרתי,

ואם לא תחזרו על זה בשידור עוזר.

אומר המסילת ישרים, רמחל הקדוש,

כשתסתכל בדבר תראה,

כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך,

והוא מה שהיה דוד המלך אומר,

ואני קרבת אלוהים לי טוב.

ואומר,

אחת שאלתי מאת אדוני,

אותה אבקש שבתי בבית אדוני כל ימי חיי,

כי רק זהו הטוב,

וכל זולת זה שיחשבו בני האדם לטוב,

אינו אלא הבל ושב נטעה.

אמנם,

לכשיזכה האדם לטובה הזאת,

ראוי שיעמול ראשונה וישתדל בגיעו לקנותה,

והיינו שישתדל לדבק בו יתברך

בכוח מעשים שתולדתם זה העניין,

והם הם המצוות.

והנה אחר שידענו זה,

נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו,

ועיקר העבודה אשר בידינו.

כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתית,

אשר בלעדם לא יושג כלל.

ואולם ידוע,

כי אין התכלית מגיע אלא מכוח קיבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו,

וכפי כוח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם,

וכל הפרש קטן

שיימצא באמצעים תיבחן תולדתו בבירור ודאי,

והגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם.

כמו שכתבתי,

וזה ברור,

מעתה ודאי הוא

שהדקדוק שידקדק על עניין המצוות והעבודה מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק,

כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יוקרם,

כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתית והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו.

עד כאן דברי קודשות.

אז אני חוזר על שתי עצות בינתיים שקיבלנו,

איך להגיע לקיום מצווה בכוונה.

דבר ראשון, יתבונן ויכיר שהמצוות הינן כי יהלומים בעוד יותר מזה,

ויחשוב על ההזדמנות הגדולה שניתנה לנו לאסוף הרבה יהלומים כפי שנחפוץ.

דבר שני,

להתבונן ולהכיר שתכלית חיי האדם היא להתקרב אל הקדוש ברוך הוא,

והדרך לכך

היא על ידי קיום המצוות.

דבר שלישי,

עצה נוספת איך לקיים מצוות בכוונה, אילן,

יקבע

אדם בכל יום

או על כל פנים בכל שבוע.

עת לנפשו

להתבודד בחדרו

ולהיפנות מטרדותיו

ולחשב עצות בנפשו

אודות ענייני אחריתו,

באיזה אופן לתקן את עצמו.

ויחשוב

אם מקיים מצוות השם לשם השם או לא.

אז אדם יפריש זמן

להתבודד בביתו,

סוגר את הדלת, שקט,

ועל מה הוא חושב?

בן כמה אני?

מה הספקתי לעשות?

מה לא עשיתי?

מה הייתי יכול לעשות?

ואיך עשיתי מה שעשיתי?

וכמה זה שווה לפי מה שלמדנו?

גורנישט מת גורנישט.

נו, כמה אני צפוי עוד אם ירצה השם לחיות?

אז מה, מעכשיו להמשיך כמו שהייתי עד עכשיו?

אז אני אשאר בלי כלום.

אז איך אני משנה מעכשיו והלאה?

איך אני מחשב את דרכיי?

ושוב מחדש,

ושוב מסלול מחדש.

איך אני עושה זאת?

איך אני עכשיו

מגיע לתפילת שחרית?

מה ההכנות שאני אעשה?

איך אני אעשה שאני אתכוון בכל המצוות?

וכן הלאה, יעבור דבר דבר ויראה איך היום שלו נראה

מה הוא עושה בחיפזון?

מה הוא עושה בלי תשומת לב?

מה הוא לא מתכוון בכלל?

שהוא עובר על עובדו בכל לבבכם.

כל דבר שהוא לא עושה כראוי זה הוא עובר על עובדו בכל לבבכם. מכל מצווה נהיה לו עבירה.

מכל מצווה נהיה לו עבירה.

אין מצווה

ועבירה יש.

הרי למדנו שאם

שאם

בן

מאכיל את אבי פתומות,

יכול לירוש גיהנום.

הוא מביא לאבא שלו אוכל שווה

מאה אלף דולר.

אבל הוא משליך לו את זה ככה,

לא נותן לו את זה בכבוד,

ככה נותן לו את זה ככה בחפיף דליל כזה.

קח אבא,

הבאתי לך אוכל.

ונותן לו את זה בדרך של ביזיון.

לא מסתכלים על השווי של מה שהוא הביא, ועל הטרחה שהוא טרח, ועל כל... לא.

איך הוא הגיש את זה?

יורש גיהנום.

אז אם אתה מגיש לשם את המצוות ככה בחפיף, וזורק אותה מהפה, וזורק את זה בעשייה כזאת וכזאת,

יורש גיהנום.

ככה מגישים.

כתוב בפסוק, הגישהו לפחתיך, הירצהו.

אתה יכול להביא למלך חשוב,

לשר חשוב, אתה יכול להביא לו דבר פגום?

נגיד, קנית לו צלחת והבאת לו אותה עם סדק.

יכול להיות דבר כזה?

אתה יכול להביא קורבן לפני השם עימום?

אתה יכול להביא לפני הקב' הוא מצווה כשאין

בה שום מחשבה וכלום ואתה משליך אותה ככה?

הגישהו לפחתיך, הירצהו?

תראה בבשר ודם שהוא לא מוכן לקבל דבר פגום.

אתה תקנה חליפה עם חוט בחוץ, אתה תקבל אותה?

אתה אומר, יש דפקט, תחליף לי.

מה זה משנה?

נו, הרי בעוד כמה ימים ייטלש לך שם משהו ואתה תיתקע באיזה גדר ויצא לך חוט?

תחשוב שאתה אחרי הגדר.

יכול להיות שהטיעון נכון,

אבל לא, אני שילמתי כסף מלא על מה?

חליפה שלמה.

אתה הבאת לי אותה עם חוט שיוצא באמצע החליפה.

הבורא נתן לנו איברים שלמים,

ואנחנו לא משתמשים באיברים השלמים

לשלמות המעשים שצריך להגיש לפניו.

אז זאת אומרת, אדם צריך להתבונן, נשבת,

שעה.

ביום, אם הוא יכול, אשריו זה אדם רציני.

לא יכול, פעם בשבוע.

אבל יושב, אחרת כל השבוע הלך, ועוד שבוע הלך, ויקבל רק עונשים.

בן אדם צריך לדעת, לא עושים מצוות אנשים מלומדה,

כי על כן הנני אוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא.

עונשים על עונשים, מכות על מכות,

רק בגלל שאתם עושים את זה ככה בזלזול.

יען ניגש העם הזה,

בפיו ובשפתיו כיבדוני, אבל ליבו רחק ממני.

השם לא מקבל עבודה כזאת.

אגישהו לפחתך, הירצהו.

למה לעשות לשם כזה דבר?

זה בגלל שאדם חי בלי התבוננות.

כשאדם לא מתבונן, זה התוצאה.

פרעה

לא התבונן בדברי משה רבנו,

לכן כל פעם מחדש הוא חזר לסורו.

אפילו שהוא בעצמו אמר, די, די, די, תסיר ממני את המכה. די, די, די, די.

ואחרי זה, הנה אתם שומעים את הדברים שלי כדור בנות.

מבינים אותם, מהנהנים בראש, נכון, נכון, נכון, נכון.

ותראו בערב הקידוש, איך תהיו.

ואחר כך, וואי, שכחתי,

באמת הוא אמר שאנחנו נשכח, והנה, שכחתי.

למה? כי יצר הרע הרגיל אותנו לעשות דברים בלי מחשבה.

בלי מחשבה. הוא לא רוצה שנחשוב

ושנתכוון.

תעשה מצוות, יאללה, תעשה. אבל מהר, מהר, מהר.

כולם חכים, לא יפה, לא נעים.

מה, תתחיל כוונות עכשיו, יגידו, מה קרה לך? רעבים, אנשים רעבים, מחכים לך.

אלוף העולם.

אלוף העולם.

וגם יחשוב בשעה הזאת שהוא פורש מענייני העולם הזה לחשב חשבונות,

יחשוב האם הוא מקיים מצוות בכלל לשם השם

או לא.

תתבונן.

כשאתה עושה כל מצווה,

אז למה עשית?

בגלל שמסתכלים עליך?

בגלל שלא נעים?

בגלל שיש לך מזה כבוד?

בגלל מה?

תראה, תראה, כל מצווה, מצווה.

למה? בגלל חיפזון? בגלל שתספיק? בשביל להגידו שאתה לא מאחר?

כל מיני חשבונות שיצר המכניס לאדם

שלא יעשה את המצווה בשלמות.

אז זה עוד עצה איך להגיע לקיום מצוות בכוונה.

חייבים להקדיש זמן

כל שבוע או כל יום,

להתבונן באמת כדי להוציא תוצר מעולה.

נגיד, יש בית חרושת

של יהלומים.

גמרו לייצר את היהלומים,

בוחנים אותם בשביל להעריך

את האבן,

ופתאום

יש פיחות במחיר.

שואלים למה? הוא אומר, הנה,

פה אתה רואה? במיקרוסקופ יש סדק קטן.

אתה רואה פה יצאו.

אתה רואה פה הפאזה לא.

אתה רואה פה זה.

מורידים. מה זה הקשקוש? אף אחד לא מבחין. מי שקונה לא יודע.

לא יודע.

רק המומחים יודעים.

אבל אלה שבודקים את האבנים

כדי להעריך

כמה הם, לתת לך את התעודה כמו שצריך,

הם בוחנים את זה לפי האמת.

ולפי האמת האבן שווה רק כך וכך.

אבל אם אני אמכור אותה בשוק, כולם יקפצו ויגידו, וואו, איזה אבן, ואיזה זה.

הכל חריד.

בשמיים בודקים יותר מאלה שבודקים אבנים.

שמה בודקים כל הזוויות של כל מצווה, כל מחשבה,

מה היה מעורבב, מה לא היה מעורבב.

האם היה עוד איזה חשבון, פנייה, נגיעה?

בשביל להוציא מצווה אחת לשמה, יא ביי ביי, זה לא פשוט.

לא פשוט.

אז צריך ללמוד את זה, זה אומנות.

ואז אתה הופך להיות אומן.

אומן.

להוציא מצווה כמו שצריך.

השתבח הבורא ויתעלה שמו.

כתב החפץ חיים זכר צדיק לברכה

בספר שם עולם,

שער החזקת התורה, פרק יא.

מרוב הטרדות

שהיצר הרע מטריד את האדם,

שוכח האדם את העיקר על מה הוא בא לעולם הזה.

ואין לנו שום עצה,

כי אם שיקבע האדם בכל יום,

או על כל פנים בכל שבוע,

עת לנפשו להתבודד בחדרו ולהיפנות מטרדותיו,

ולחשב עצות בנפשו

אודות ענייני אחריתו,

באיזה אופן לתקן את עצמו.

ולא יביט

על זריזות בני ביתו,

שהם מזרזים תמיד רק לענייני פרנסה.

אבא, מה עם כסף?

אבא, מה עם זה? אבא, תקנה לי. אבא, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה. כל הזמן, אתה מבין?

לא יביט

על הזריזות של בני ביתו, שמזרזים אותו על ענייני פרנסה.

כי אז הוא יהיה טרוד

כל הזמן, ולא יוכל לקיים מצוות קרוב.

כי צריך האדם לדע

שאף שאשתו

ושאר בני ביתו

בוודאי הם אוהביו,

ואין לו בעולם הזה אוהבים יותר מהם,

מכל מקום הם רק אוהביו,

עד שער העיר ללוותו.

הכוונה עד הקבר.

יכולים ללוות אותו עד השער.

אבל אחר כך כל אחד פונה לדרכו,

והוא יישאר לבדו,

והוא יצטרך להשיב תשובה בעת המשפט

על כל דיבוריו.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

על הפסוק הוא מגיד לאדם מסכו.

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו

מגידים לו בשעת הדין.

וכן על כל שעותיו

עוברים שעה-שעה.

של כל ימי חייו,

מה עשה בהם?

גיל 13,

13 ושעה,

מה עשית?

13 ושעתיים,

מה עשית?

13 ושלוש שעות,

מה עשית?

רגע, רגע, רק נכנסתי לגיל מצוות, רגע, אני עוד ילד.

לא, אתה כבר כמו בן 90,

חייב במצוות כמו שלמדנו.

וההורים צריכים להכין את הילדים לזה.

ואפילו אם עשה איזה דבר טוב,

או, יופי, הנה עשית פה מצווה.

אחרי כמה ימים אנחנו רואים שעשית מצווה. יופי, יופי.

בוא נבדוק אותה.

לא שווה כלום.

גם מה שעשית לא שווה כלום.

האם כיוונת לכבוד השם יתברך,

או להתייער?

אומר קהלת,

כי את כל מעשיה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע.

והיינו אפילו דבר טוב כמו תורה ותפילה וכיוצא בזה, מביאים במשפט

על כל הנעלם.

מה זה נעלם? על המחשבה שלו.

אם היה לשם מצווה או לא.

ומי יחוס על האדם?

אם הוא לא חס על עצמו בימי חייו,

להתבונן בהם תמיד

ולחשב עם נפשו ולתקן בהם צידה

לבית מועדו.

ולא ילכו חייו לריק.

כל החיים ילכו לריק.

הוא חושב הוא דתי? הוא חרדי?

הוא חסיד?

הוא חושב.

אתה יכול לחשוב.

אתה תגיע לשם, יגידו לך ביידיש,

גורנישט מיט גורנישט.

כל גדולי ישראל מדברים מזה.

מי מיישם את זה?

מי מיישם את זה?

לא נוכל להגיד לא ידענו.

ידענו וידענו.

ולמדנו ולמדנו.

ולא רק זה, יש סדרה כזאת שנקראת מצוות צריכות כוונה,

שמסבירה לפרטי פרטים

מה צריך לעשות.

אז עוד עצה.

איך מגיעים למצוות עם כוונות?

יתחיל לקיים מצווה אחת בכוונה.

קח פרויקט.

מצווה אחת שאתה לומד כל מה שצריך לעשות ועושה את זה רק עם כוונה.

ואחר כך יוסיף ויכוון במצוות נוספות.

עד שיבוא לכוון בכל המצוות.

דבר נוסף,

יכין עצמו

ויישב דעתו לפני קיום המצווה

על המצווה שהוא עומד לעשות.

ולא יעשינה בפתע פתאום.

ומתוך כך יתעורר לעשות את המצווה בכוונה, נכונה.

אז לפני שאתה הולך לקיים מצווה, ואין כמעט כל רגע שאנחנו לא עושים מצווה.

צריך להכין את עצמו

וליישב את דעתו

לפני קיום המצווה.

מה המצווה שאני הולך לעשות, ואיך לעשות, ומה לכבד.

אבל לא לעשות בפתע פתאום.

בערוך השולחן,

באור החיים,

סימן קצב, סעיף ב', כתב,

בפסחים קג.

משמע שקודם ברכת הזימון

היו אומרים, הב לד ונבריך,

ונברך.

עיין שם.

והעניין נראה לי,

דהנה כשחושבים לעשות עניין גדול,

עושים הכנה והזמנה מקודם.

ובדור הפלגה,

שרצו למרוד בשם, כתוב,

הבה נבנה לנו עיר.

ופרעוק, כשרצה לאבד את ישראל,

אמר הבה נתחכמה לו.

מה זה הבה?

לשון הזמנה.

וכן בקדושה.

כמאמר הכתוב בתהילים כטא.

הבו לאדוני כבוד ועוז.

ומשה רבנו,

כשנצטווה למנות דיינים ושופטים, אמר,

בדברים א-י ג',

הבו לכם אנשים.

ולכן כל מצווה צריכה הזמנה.

והנה, בכל מצוות מעשיות

יש ברכה מקודם,

והיא הזמנה.

אנחנו הולכים לקיים מצוות תפילין, טלית,

אז אנחנו מזמינים את עצמנו לקיום המצווה על ידי הברכה.

אבל ברכת המזון,

שהמצווה היא הברכה בעצמה,

צריך הכנה קודם הברכה.

לכן אומרים, הב לן ונבריך, הבה.

הב לן ונבריך.

מזמינים את עצמנו, מכינים את עצמנו לקראת הברכה, ליתן את הדעת והמחשבה לפני שמתחילים.

והוא מלשון הבה, שזהו הזמנה.

וכשאתה אומר ביחיד, ואין לך הבלן ונבריך,

אז יש לך לשם ייחוד קודש הבריכה.

וזה ההזמנה וההכנה לפני שאתה הולך לקיים את המצווה, לדעת לפני מי אתה עושה את המצווה,

מה אתה עושה במצווה ומה מטרתה.

וכתב על זה בספר במסילה נעלה,

עמוד 306. נמצא שהברכה שנקבעה לפני המצווה,

מטרתה להכין את לב האדם

לעשיית המצווה ולעורר אותו לעיקר תוכן המצווה,

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו

אומנם גם באותן מצוות שאין עליהן ברכה.

צריך לנהוג באופן דומה ולהשהות את עצמו למצווה,

ובכך יתעורר לעשות המצווה בכוונה נכונה.

לא לפלוט ישר,

אלא להתבונן.

אז יכין את עצמו קודם,

ויישב דעתו לפני קיום המצווה על המצווה שעומד לעשות.

כתב בספר ויאחד לבבנו.

יש לזה מקור בתורה.

וכתוב בפרשת וישלח

בראשית למד הא.

הקדוש ברוך הוא אמר לי יעקב אבינו

קום עלי בית אל

ושב שם

ועשה שם מזבח.

ושב שם

זה מילים מיותרות.

קום עלי בית אל ועשה שם מזבח.

למה כתוב בשב שם?

כתב אספורנו.

המילים בשב שם.

לכוון דעתך קודם שתבנה המזבח.

כעניין שאמרו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת

ומתפללים כדי שיכוונו את ליבם למקום.

וכן,

אומר הרמב״ן,

ואולי ציווה ושב שם

לפנות מחשבתו לדבקה באל.

רק כשאדם מתיישב בדעתו

הוא יכול להתדבק באל.

לכן התורה בפירוש אומרת ושב שם

תתיישב בדעתך

והשבות אל לבביך.

מקור בתורה.

ולא יעשנה בפתע פתאום.

כתב המסילת ישרים פרק יז.

מן המעשים המדריכים את האדם לבוא לטהרת הלב

הוא הזמנה לדברי העבודה והמצוות.

היינו,

שלא ייכנס בקיום המצווה בפתע פתאום,

שאין דעתו מיושבת עליו

ויכולה להתבונן במה שהוא עושה,

אלא יזמין עצמו לדבר ויכין ליבו במתון,

במתינות.

וכתב על זה בספר במסילה נעלה.

מבואר הדבר שהזמנה למצווה

וההמתנה לפני עשיית המצווה היא יסוד גדול במצווה.

וכן כתוב בספר הזוהר הקדוש.

פרשת בלק

ראה דוד שצריך הזמנה

ואמר הברכה

ואם נאמר בשאר ברכות

מדוע אין הזמנה

אלא אותה מילה של ברכה היא הזמנה.

כל הברכות הן הכנה והזמנה לפני המצווה.

ובחיי אדם

כלל סמך חץ סעיף קפה.

שומר מצווה לא ידע דבר רע.

רצה לומר

שמחויב

שירצה לעשות איזו מצווה

לא יעשה אותה בחיפזון ובפתאום.

רק שישמור וימתין.

כמו ואביו שמר את הדבר

ויתיישב בדבר היטב, איך יעסק?

וכמו כן בפסח,

כיוון שהיו צריכים לאכול בחיפזון,

משום חיפזון דשכינה,

בא להזהיר,

שמות יב יא

וככה תאכלו אותו מותניכם חגורים.

ונראה לי שזהו גם כן מה שכתוב, ושמרתם את המצוות.

אז זאת אומרת, צריך הכנה לפני.

וזהו שיסדו לומר,

הנני מוכן ומזומן לקיים.

ורצה לומר שכבר אני מוכן ומזומן.

וזה מה שכתובי, כה נקראת אלוהיך ישראל.

אומר עמוס הנביא, ד' יב.

רצה לומר, תכין את עצמך מקודם,

ולא בפתע פתאום.

וגם לתפילות צריך נטילת ידיים לפני.

לא נטילה דווקא בנטלה,

אבל צריך שהידיים יהיו נקיות כשמוצאים ברכות, תפילות וכו'.

כשלומדים תורה,

לא לחטט באף ולא באוזניים

ולא במקומות המכוסים,

צריך להיות גם טהרה ונקיות.

תכין עצמך מקודם,

ולא בפתע פתאום.

והוא אומר,

בחיי אדם,

וכבר בחנתי בניסיון

שכאשר עשיתי מצווה בפתאום,

לא קיימתי אותה כראוי.

מעיד על עצמו.

לכן צריך להיזהר בזה.

אז נחזור.

יכין עצמו

ויישב דעתו לפני קיום המצווה

על המצווה שעומד לעשות,

ולא יעשינה בפתע פתאום,

ומתוך כך

יתעורר לעשות את המצווה בכוונה נכונה.

עוד עצה.

יתבונן קודם עשיית המצווה מה הוא הולך לעשות,

ולפני מי הוא עומד ועושה.

כתב המסילת ישרים.

ייכנס בהתבוננות.

כשאתה הולך לעשות מצווה, תיכנס אליה בהתבוננות.

ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות.

ולפני מי הוא הולך לעשות?

שהרבי, כנסו בעיון הזה,

קל הוא

שישליך מעליו הפניות החיצוניות

ויקבע בליבו הכוונה האמיתית הרצויה.

ותראה שהחסידים הראשונים

היו שוהים שעה אחת קודם תפילתם,

ואחר כך מתפללים,

כדי שיכוונו ליבם למקום.

ובוודאי שלא היו פונים שעה אחת לבטלה,

אלא מתכוונים ומכינים את ליבם לתפילה

שהיה להם להתפלל,

ודוחים מעליהם המחשבות הזרות,

ומתמלאים היראה והאהבה הצריכה.

ואומר איוב, יא',

אם אתה הכינת ליבך ופרסת אליו כפיך.

אם אתה הכנת את הלב,

עכשיו תפרוס כפיך, נתפלל.

היו מתפללים ככה לפני השבע.

וכתב על זה בספר במסילה נעלם.

מבואר,

עמוד 307, מבואר בלשון רבנו,

שבנוסף על הכוונה לעשות את המצווה כאשר ציווני אדוני אלוהי.

על האדם עוד להתיישב לפני עשיית המצוות

ולהתבונן לפני מי הוא עומד ועושה את המצווה.

דע לפני מי אתה עומד.

והטעם לדבר

שעל ידי שהאדם מצייר לעצמו

כיצד הוא נראה בעיני הקדוש ברוך הוא המשקיף על נגלהו ונסתרו.

או אז יתבייש לעשות את המצווה עם כוונה פסולה.

כלשון הרמב״ם בספר מורה נבוכים,

מובא בשולחן ערוך אורחיים סימן א'

אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו

כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול.

זה החזיר אותי בתשובה.

אדם בבית שלו יושב איך שהוא רוצה משלח רגליו כשלח רגליה שור.

אבל אם הוא יושב לפני מלך, מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא יכול לשבת ככה.

אנשים באים לבית הכנסת, שמים רגל על רגל.

זה דרך יהורה, אסור, כתוב בהלכה.

אסור להתרגל לזה בכלל, גם ביום חול.

זה דרך יהורה,

דרך של גאווה.

הוא יספר לך, זה נוח לי.

זה דרך של יהורה.

אין ישיבתו של האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו,

כי ישיבתו ותנועותיו ועסקיו הוא לפני מלך גדול,

בשר ודם.

ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

אם יסתר איש במסתרים ואני לא הראינו נאום השם.

הלא את כל הארץ אני מלא.

אז הוא רואה אותנו בנגלה ובנסתר.

אז כשאתה עומד לעשות מצווה לפניו, תזכור לפני מי אתה עומד, לפני מי שרואה אותך

בנגלה ובנסתר.

וכך העיד דוד המלך על עצמו,

תהילים תוז חטא.

שיוויתי אדוני לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמות.

דוד המלך צייר תמיד שהוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא,

ובגלל זה היה לו את הכוח לטהר את לבבו מכל הבחינות הזרות המיוחסות לשמאל.

כי מימיני בל אמות.

וחוזר ומסכם בעמוד 309,

כלל זה, ואומר,

למדנו במאמר הזה,

לפני שאדם בא לקיים מצווה,

עליו לשהות,

להכין עצמו למצווה,

לנקות ולתאר מחשבתו מכל פנייה זרה,

ולכוון לשם מצווה.

דהיינו, לחשוב ולומר בפה איזו מצווה מקיים.

לדוגמה,

הבא ללמוד תורה,

יש לו לצייר.

שהוא עומד לפני השם המלמד את תורת ישראל,

והרי הוא בא לקיים מצוות לימוד התורה,

ככתוב, למען תהיה תורת אדוני בפיך.

וכתוב, והגית בו יומם בלילה.

כשנוסע או משלם לנהג,

או משלם לפועל שעשה לו מלאכה,

יאמר שמקיים בזה מצוות עשה של ביומו תיתן שכרו,

ונמנע מעליו של לא תלין.

וכשעושה מעשה הגון לזולתו,

יכוון לשם מצוות חסד,

ומצוות קידוש השם,

ומצוות אהבת השם.

ואני יכול להוסיף עוד

האדם אשר שם לב לכל זה,

יעלה ויתעלה

מלעשות דברים כמצוות אנשים מלומדה,

ויכלול את עצמו יחד עם עובדי השם המכוונים לעבוד אותו, יתברך בכוונה שלמה.

עוד התבאר לנו במאמר הזה,

כדי לחזק את אותה כוונה לשם מצווה,

צריך לצייר

שאנחנו עומדים לפני השם.

והמלך בכבודו מצווה עלינו לעשות את המצווה.

הוא מסתכל על המחשבה,

לראות מה מכוון בשעה שעושה את המצוות.

אז במצוות ולעובדו בכל לבבכם,

ומצוות ויעמוד פי נכס ויפלל שמכוונים לפני התפילה,

וצריך להתבונן שכאילו אתה עומד לפני השם בשמיים,

ואתה מתחיל להגיד את התפילה, השם שפתי תפתר,

ופי יגיד תהילתך. תיזהר שלא תיכנס מחשבה זרה, כי השם בוחן אותך עכשיו. אתה באמצע המבחן.

זה לא מבחן של משניות עם תשע טעויות.

זה אסור לטעות.

צריך לכמן את המחשבה.

אתה עומד לפני השם.

ועיין מה שכתב החפץ חיים בספר שם עולם,

בשער ההתחזקות פרק יו״.

ועל כן בעת שמקיים האדם איזה מצווה ממצוות התורה,

מברך, ברוך אתה, השם אלוקנו, מלך העולם.

ברוך אתה, מדבר לנוכח.

כי השם יתברך מלוא כל ארץ כבודו,

כמו בשמיים כבודו.

ככתוב בירמיה כג כד',

הלא את השמיים ואת הארץ אני מלא נאום אדוני.

והוא עתה עומד לפניו בארץ לעשות רצונו כמו מלאך שבשמיים.

זה שכתוב בתורה וצדקה תהיה לנו,

כי נשמור לעשות

את כל המצווה הזאת

לפני אדוני אלוהינו כאשר ציוונו.

ולמדנו את זה ונחזור שוב.

שצריך במצווה להיות שני דברים.

שנעשה אותה בכל הפרטים כאשר נצטווינו בתורה ולא נחסר חלק ממנה.

דבר שני,

נתבונן בעת עשיית המצווה

שאנו עומדים

לפני השם יתברך לעשות רצונו.

על ידי זה עושים אותה באהבה ויראה כדת.

עם כל הפרטים

ומול השם.

וזה כוונת הכתוב.

וצדקה תהיה לנו.

אמרנו שהתרגום מונקלוס מפרש זכותה.

מתי תהיה לנו צדקה לפני השם?

כי נשמור

לפני אדוני אלוהינו,

שנתבונן בעת עשיית המצווה שאנחנו עומדים לפני אדוני אלוהינו.

וגם נעשה אותה כאשר ציוונו

ולא נחסר שום פרט ממנה.

כלל הדברים,

צריך האיש הנלבב

להתבונן תמיד.

איך שהשם הוא מלוא כל העולם כבודו

והוא עומד לפניו לעשות את רצונו.

ככתוב, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד.

ואנו מתבוננים תמיד שעומדים לפני השם לעשות רצונו.

וזו הייתה עבודת אבותינו הקדושים.

ככתוב, התהלך לפניי

ויהיה תמים.

התהלך לפניי פירושו

שאתה כל הזמן שמתהלך אתה רואה שאני לפניך.

ואז אתה תוכל להיות תמים,

שלם.

תתבונן, תתבונן תמיד כשאתה עומד לפניי.

וקיים אברהם אבינו

את דבר השם בזה.

כתוב, האלוהים אשר התהלכו אבותיי לפניו,

אברהם ויצחק.

הם כל חייהם התהלכו לפניו.

הם ראו את השם לנגד עיניהם כל הזמן.

אם נדמה זאת,

אנשי מדינה

שהיה מצוי אבני חפץ בגבולם,

ורואים את אבני החפץ מושלכים ברחוב,

ולא חוששים לקחת אותם מרוב הרגלם בהם.

אבל כל זה הוא רק לאנשים שהם קטני השכל.

אבל מישהו נלבב, בעל לבב,

בנפשו נקייה מחלאת העולם הזה,

מתבונן על ערך אבני החפץ האלה,

ושעיקר ביאתו לעולם בשבילם.

וצריך לזכור כי לא לעולם חוסן.

ורק היום בידו,

כל זמן שאתה חי,

ואנשים חכמים לא מבלים שעה אחת לריק,

ואוספים וקופצים תמיד אבנים טובות ומרגליות שאין ערך לשוויין,

ובכל כוחו יעמול ללוקתם בצקלונו.

פעם הבאנו סיפור

על אי-היהלומים, אתם זוכרים?

לא זוכרים,

לא שמענו.

היה אדם, אני אקצר.

היה אדם שלא היה לו כסף.

ואז הוא מצא

מגילת סתר שהייתה מסבא שלו,

שהיא מתארת שיש אי של יהלומים עם מפה וזה וזה וזה.

ואז הוא אמר לאשתו, מצבנו דחוק,

אולי אני אלך לפי המפה הזו, אני אגיע לאי-היהלומים,

אמלא לנו שק,

אני אעזור, נהיה עשירים לעולם.

בירכה אותו בהצלחה, נסיעה טובה, נסע.

שבעה חודשים.

והנה הוא מגיע עם סירה שלו ורואה משהו, אור כמו שמש למטה.

ואז הוא מבחין שהוא הגיע לאי-היהלומים.

והוא עולה,

כל הקרקע יהלומית, הכל הכל הכל הכל יהלומים.

והוא בא עם שקים מוכן, עמד חפירה, הכל מוכן,

וירד בהתלהבות, מתחיל למלא מלא מלא מלא מלא מלא. פתאום הוא שומע, צוחקים, מסתכל,

רואה ילידים בלי בגדים, וזה ככה צוחקים, וזה וזה וזה.

מה אתם צוחקים?

ומה אתה עושה?

מה זה השיגעון הזה שאתה...

יהלומים, יהלומים.

זה יהלומים, זה חול זה, זה החול של האי הזה.

אז זה לא אי-היהלומים?

יהלומים, כשאתה קורא להם יהלומים, זה חול פה, זה חול.

אומר להם, רגע, אבל אי-היהלומים צריך להיות פה משהו יקר, אמרו לו, כן.

יש משהו יקר שפה קשה מאוד למצוא, נדיר מאוד.

וסיפרו לנו אבותינו שזה נמצא מאחרי הרי חושך פה באי,

וזה תפוחי אדמה.

וכמה זה שווה? אומרים לו, תיקח את כל היהלומים האלה, את כל החול הזה, לא תוכל לשלם על תפוח אדמה אחד.

אתה יודע מה זה תפוח אדמה?

הלך עוד שלושה חודשים אחרי עושך וזה, בסוף מילא כמה שקים תפוח אדמה, בלילה גרר אותם שלא יתפסו אותו, הגיע לספינה וחזר בחזרה, לא נאריך. בקיצור, בינתיים הם התליעו והסריחו.

הגיע הביתה בחשיכה, נכנס ככה,

זה דופק בדלת, אשתו נבהלה, פותחת את הדלת,

אז תכניסי, תכניסי.

והיא רק מריחת הריח עומדת להתעלף, מה הבאת, מה עשית, מה זה?

ותובאתי לך יהלומים, יהלומים.

פותחים את השקים, היא אומרת, זה מטומטם, מה הבאת? זה תפוחי אדמה, מה, אתה נורמלי?

אומר לה, כן, כן, זה היהלומים האמיתיים.

יא טמבל, הלכת מפה, יש לנו תפוחי אדמה, יש לנו הכול,

קונים פה בשוק בכמה גרושים, מה אתה עשית?

וזה כזה, בעל אהבר כזה.

הוא הלך לישון,

וזהו, פתאום היא מעירה אותו, קום, קום, בעלי הצדיק, בעלי הצדיק,

זה, זה, מה?

מה קרה, נהיה הצדיק? היא אומרת לו, אתה לא יודע מה,

שטפתי את כל השקים והכול, נפלו לי יהלומים,

נפלו לי יהלומים.

איך אתה, אני אומר לך כזה חכם,

מחבא את תת-יהלומים עם תפוחי האדמה שלו, ימצאו כל הכבוד לך, כל זה.

הוא שמע שזה היהלומים,

ולא תפוחי האדמה, התעלף עוד פעם.

בקיצור,

מה התברר?

הוא הפך את העולם.

הוא, היהלומים,

עשה נטולי ערך,

ועם תפוחי האדמה הוא עשה ערך.

אבל היה לו מזל שכשהוא שפך את השקים בשביל למלא את התפוחי האדמה, נדבקו כמה,

וזו הייתה הפרנסה שלו עכשיו.

אדם בא לעולם הזה, כל המצוות, כמו שלמדנו, הם יהלומים ויותר מכך,

אבל הוא פוסע עליהם.

אה, בסדר, אני, יש לי מצוות, אל תדאג, יש לי מצוות, ברוך השם, ברוך השם.

מה כן?

מסעדה, צ'יפסים,

זה, סטייקים,

זה עולם הזה, או, זה הוא אוהב, אתה מבין? אכילה, סעודות, עוגות, זה, גלידות, כל מיני דברים.

זה הוא מחשיב, זה היהלומים בעולם הזה. הערב אני הולך לאכול ארוחה, חמל לך על הזמן, הערב אני הולך לזה, למסעדה, פעם זה ככה.

זהו, זה בשבילו היהלומים. בטטות, בטטות אצלו זה העולם הבא שלו.

הוא יגיע למעלה, יגידו, מוות הבטטות.

מוות.

אבל ינערו, ינערו, בסוף ימצאו איזה כמה כאלה.

ואז יגידו לו, יואו, הנה, יש לך פה מצווה, פה יש לך מצווה, פה יש לך...

הוא יראה מה הערך של מצווה למעלה,

נעומת הבטטות והצ'יפסים הזה,

הוא יתפוס את הראש ויתעלה.

ישמחו במלאכותך שומרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת,

ישמחו במלאכותך שומרי שמרי שמרי שמה וקוראי עונג שבת.

עם מקדשא,

מקדשא,

מקדשא שביעי שבת.

עם מקדשא, מקדשא,

מקדשא שביעי שבת.

אני כיוונתי בראש מצווה,

סטירת השבת, בשיר.

ישמחו

במלאכותך שומרי שמרי שמרי שבת וקוראי עונג שבת,

ישמחו

במלאכותך שומרי שמרי שמרי שמרי שבת וקוראי עונג

שבת שיהיה לנו שבת שלום ומבורך.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים. רבי חנן יאמר כאשר אומר,