מצוות צריכות כוונה - חלק יד | הרב אמנון יצחק
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'כאשר ציוה השם' עמודים מו-מט לכתבה על הספר - לחץ כאן)
ו) מצוות שבין אדם לחבירו
א] במצוות שבין אדם לחברו כגון; צדקה וחסד צריך גם כן לכוון: 'שעושה זאת לשם מצוה!' (כ) ואם לא כיון - לא קיים מצוה (כא).
מקורות ועיונים:
(כ) ועיין עוד בספר יסוד ושורש העבודה (שער הגדול פרק ח') שכתב: 'נמצא כשאדם מקיים מצות עשה של: "ואהבת לרעך כמוך" למשל ששומע שנולד בן לרעהו ושמח שמחה ממש כאילו נולד לו אותו בן ושמח שמחה זו כדי לקיים מצות עשה של: "ואהבת" וגו' ושמח גם כן בלבו שמחה עצומה על שבא גם כן להבורא יתברך נחת רוח גדול שנולד מי שיעשה לו יתברך שמו נחת רוח כשיגדיל בלמוד תורתו ובקיום מצוותיו הקדושים נמצא מזאת השמחה של זה האדם מכל הנ"ל מגיע להבורא יתברך נחת רוח גדול וזה ששמחים על שמחתו נמצא בשמחה זו עובד האדם להבורא יתברך שמו עבודה גדולה ועצומה לאין קץ ותכלית.
עתה אבאר שנים ושלשה דברים מענין מצות עשה זו של: "ואהבת לרעך כמוך" ומהם יקיש האדם אל כל פרטי הדברים מעצמו וזה הוא; כשרואה אדם את בן חברו שעשה או שדיבר דבר שאינו הגון יוכיח אותו וקודם שיוכיחו על זה יכוין במחשבתו: 'קיום מצות עשה של: "הוכח תוכיח את עמיתך" ויכוין גם כן לקיים מצות עשה של: "ואהבת לרעך כמוך" כי בודאי רצונו גם כן שמי שרואה את בניו בדבר שאינו הגון שיוכיח אותם וראוי שקודם שיוכיח אותו יאמר בפה מלא: 'הריני מוכן ומוזמן לקיים שתיה(2) מצוות עשה מן התורה שצוני בוראי יתברך שמו; מצות עשה של: "הוכח תוכיח את עמיתך" ומצות עשה של: "ואהבת לרעך כמוך".
גם אם שמע שיגיע לחברו איזה היזק אם לא ישמור את עצמו מדבר אחד אז חיוב גדול עליו במצות עשה זו של: "ואהבת" וגו' להגיד לחברו ולזרזו שישמור עצמו מדבר ההוא שיוכל להגיע לו ההיזק מזה וקודם שיאמר ויזרז אותו יאמר בשמחה עצומה! 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה מן התורה של: "ואהבת" וגו' ובזה יש שורש גם כן מענין מצות עשה של: 'השבת אבדה' כי כל אלו המצות מענין אחד וטעינה ופריקה ודומיהם ויזהר האדם מאד שלא ימנע עצמו מדיבורים כאלה וכיוצא.
ובכלל מצות עשה זו הוא גם כן אם רואה בגד חברו מונח על הארץ יגביהו מעל הארץ ויאמר בפה מלא: 'הריני מוכן ומזומן לקיים מצות עשה של: "ואהבת" וגו' וגם 'השבת אבדה' כאמור שצוני יוצרי ובוראי יתברך' כי בודאי אם היה בגד שלו מונח על הארץ היה מגביהו בכדי שלא יפסד ומדברים שהצגתי לפניך יקיש האדם לכל הענינים'.
(כא) כתב בספר אהבת חסד (חלק ב' פרק כג בהגה"ה): 'אין לומר דלענין צדקה וחסד כיון שהעני מקבל הטובה לא בעינן כוונה כלל. עוד כתב שם: 'שמצות צדקה צריכה כוונה בזמן שנותן. גם החיי אדם כתב (בכלל סח סעיף יח): 'שיעשנה מיראה ואפילו מצוות המושכלות כמו צדקה וכיבוד אב וגזל ועריות שהן דברים שהשכל מחייב לא יעשנה או יעזבנה מחמת שהשכל מחייב אלא יעשנו או יעזבנו עבור יראת ה' שהוא צוה על זה'.
וכתב במדרש תלפיות (אות א ענף אב ואם): 'ידוע דכבוד אב ואם הם ממצוות השכליות כנודע אמנם צריך האדם לקיים המצוה בעבור שהקדוש ברוך הוא צוה עליה לא בעבור שהדעת מחייבו לזה שאם עושה כן - אין לו שכר כלל'.
וכן הוא גם בספר יסוד ושורש העבודה (צוואה סימן מה וזה לשונו שם): 'הנה ענין מצות עשה של: "ואהבת לרעך כמוך" – 'שהוא כלל גדול בתורה' כבר הזכרתי כמה ענינים ממצוה זו בחבורי (שער הראשון פרקים ז-ח) ומה שעלתה על דעתי עוד להציג לפניכם בני אהובי! דברים פרטיים בקיום מצות עשה זו שמהם תקישו אל שאר דברים וזה הוא כשראיתי ביודעי ומכירי קריעה קטנה בבגדו הזהרתי אותו שיתקן קריעה זו ומקודם אמרתי בפה מלא ובשמחה עצומה! בזה הלשון: 'יוצרי ובוראי יתברך שמך אני מוכן ומזומן לקיים מצוה של: "ואהבת לרעך כמוך" שציותני בתורתך הקדושה' עד כאן. אחר זה אמרתי לו בזה הלשון: 'אחי ורעי! הלא ידעת מקריעה קטנה נעשה קריעה גדולה הלא טוב לך לתקן הקריעה הזאת מיד בטלאי קטנה, שלא תצטרך אחר כך להניח עליה גדולה!'.
וכן היא דעתו של הרה"ג ר' חיים קניבסקי (מובא בספר הליכות חיים חלק ב אות תז): 'שאלה: אם אמרינן מצוות צריכות כוונה גם במצוות שבין אדם לחבירו כגון; כיבוד אב ואם, תשלומי שכר שכיר, השבת אבידה, פריעת בעל חוב וכדומה או הוי רק במצוות שבין אדם למקום?'. תשובה: 'יש לו זכות אבל יש לומר דהמצוה לא יצא'.
ב] אף על פי שאם לא כיון בעשייתה הפסיד את המצוה מכל מקום אינו מחויב לחזור ולעשותה (כב).
ג] אף על פי שמן המובחר הוא שיכוון רק לשם מצוה (כג) מכל מקום אם מכוון גם לצרכו כגון; שבזכות מצות הצדקה יזכה לרפואה או לעשירות וכדומה כיון שכיון גם לשם מצוה קיים את המצוה (כד).
ד] מי שאינו יכול לפעול בעצמו לעשות צדקה וחסד לשם מצוה לא ימנע משום כך מעשיית המצוה שיש לו שכר גם על זה (כה) ומכל מקום יזהר שלא לעשות את המצוה כדי להתפאר - שבזה הוא מקלקל את המצוה לגמרי! (כו) .
ה] ויש אומרים שבמצוות שבין אדם לחבירו אין צריך כלל לכוון לשם מצוה (כז) ולכתחילה בודאי יש לכוין גם לשיטתם (כח).
מקורות ועיונים:
(כב) קובץ שיעורים (חלק ב סימן כג אות ו) והיינו: כגון; פריעת בעל חוב שאם לא נתכוון בפריעתו לקיים מצוה אף על פי שהפסיד את המצוה מכל מקום אינו מחויב לחזור ולפרעו והיינו מטעם שבמצוה זו ובדומה לה עיקר המצוה היא התכלית שיהא החוב נפרע ולא גוף המעשה ואינה כתקיעת שופר למשל שעיקר המצוה היא שמיעת התקיעה.
(כג) אהבת חסד (חלק ב פרק כג בהגה"ה בשם ספר יש נוחלין), שכשמקיים את המצוה רק לשמו יתברך פועלת קדושת המצוה מעלה מעלה בכל העולמות וכו'.
ועיין עוד בשו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן כה) שמביא דעת כמה פוסקים שכל זה רק כשמכוון לטובת עצמו לרפואה ועשירות וכדומה אבל אם מכוון בעשייתו לעילוי נשמת אביו ואמו אין בזה כלל חסרון של 'שלא לשמה' שכיון שצותה התורה לכבד אב ואם חשובה כוונה הזאת כלשמה ועולה לנחת רוח לפניו יתברך שמו.
(כד) אהבת חסד (שם מ"ב סימן ס ס"ק ט') ואם כוונתו בעשיית המצוה לשום איזה ענין וגם לצאת בה ידי מצוה יצא.
(כה) כדברי הגמרא (בבא קמא לח): 'אין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה!'.
(כו) כן כתב בספר אהבת חסד (שם סוף אות ג') וזה לשונו: 'אך זה צריך ליזהר שלא יעשה הצדקה וחסד כדי להתפאר אחר כך בזה נגד אחרים כי בזה מקלקל המצוה לגמרי'.
(כז) עיין בספר אהבת ציון (מבנו של הנודע ביהודה דרוש י' עמוד ט"ז סע"ד) שכתב: 'ואמר אדוני אבי הגאון בעל נודע ביהודה ז"ל הטעם: למה בכל המצוות צריך לעשות המצוה לשם שמים ולא 'על מנת לקבל פרס' מה שאין כן בצדקה? משום שכל מצוות ה' אם אינו עושה לשם מצוה אין בו ממש! ואינו עושה כלום שהרי אם נטל לולב או הניח תפילין וציצית לולא שיש בזה מצות הבורא יתברך שציונו לעשות כן אין במעשה הזה שום תועלת מצד עצמו ורק מפני שמקיים מצות הבורא שציונו לעשות כן קיום המצוה גורם חשיבות ויקר תפארת המעשה לפיכך אם אינו עושה לשם מצוה אין בו ממש אבל בנתינת צדקה אף שאין בו מחשבת מצוה אפילו הכי יש תועלת ופעולה בעשייתו דהא העני נהנה ממנו ואין חילוק להעני אם מקבל אותה צדקה לשמה או לא'.
ועיין גם בילקוט יוסף (סי' ס סעיף ו ובהערה ו).
(כח) בספר לרעך כמוך (חלק ב' עמוד 297) כתב: 'גם פוסקים אלו הסוברים שבמצוות בין אדם לחברו אין הכוונה מעכבת היינו; שאם לא כיוון יצא אבל מודים שלכתחילה צריך לכוון גם במצוות שבין אדם לחברו שהרי: "לעבדו בכל לבבכם" כתיב וכן כתב בספר אהבת חסד וכן משמע בחיי אדם וביסוד שורש העבודה לכן למעשה יש להשתדל מאד לכתחילה לכווין, שהרי מסתימת שאר הפוסקים משמע שלא חילקו וסבירא להו שבכל המצוות יש לכווין וגם לסוברים שבמצות שבין אדם לחברו אין הכוונה מעכבת אולם הם מודים שלכתחילה צריך לכווין וכנ"ל.