מצוות צריכות כוונה - חלק כג' | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
תודה רבה.
נציבי יום
לעילוי נשמת סופי בת שבע,
תהא נפשה צרורה וצרור החיים, אמן.
אליהו בן כוכבה והודיה בת שרה,
יזכו ללידה קלה כת טורנעולת
עובר בריא ושלם בעתו ובזמנו,
ויזכו להצלחה בכל מעשי ידיהם,
ושלום בית מתוך בריאות עד מאה עשרים שנה, אמן.
מצוות צריכות כוונה חלק כג.
בעשיית חסד
צריך לדקדק לעשות לשמה כדי שיהיה חסד של אמת.
שהרי מצינו שמלאכי השרת טענו לפני הקדוש ברוך הוא
שלא הברע את האדם הראשון,
מכיוון שעל פי רוב מעשי החסד שהוא עושה
הם בשביל פניות אחרות.
מובא במדרש
בראשית רבה פרשה ח' עוד ה'.
אמר רבי סיימון
בשעה שבא הקדוש ברוך הוא
לברוע את האדם הראשון
נעשו מלאכי השרת קיטים קיטים
וחבורות חבורות
מהם אומרים
אל יברא
ומהם אומרים יברא
זה שכתוב בתהילים פיהם
חסד ואמת נפגשו
צדק
ושלום נשקו
חסד
אומר יברא שהוא גומל חסדים
ואמת אומר אל יברא
שכולו שקרים
צדק אומר
יברא
שהוא עושה צדקות
שלום אומר
אל יברא
שכולו קטטה
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
נטל אמת
והשליחו לארץ
זהו שכתוב בדניאל ח'
בת תשלך אמת ארצה
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ריבון העולמים
מה אתה מבזה תכסיס על תכסייה שלך?
תעלה אמת מן הארץ
עד ההודכתי בתהילים פיהם אמת מארץ תצמח
בפרש המלבים
האדם נברא חופשי
שיהיה ביכולתו למשול בעצמו על מעשיו על ידי בחירתו
לא כשאר הנבראים
שהם מוכרחים במעשיהם ואין להם כוח מחירה
ונתנו באדם שכל ותמונה
שינהיג בהם מעשיו
וימשיך מעשיו אחריהם
אחרי השכל והתמונה
והנה החוק השכלי הכולל
זה שיעשה אדם חסדים
אבל מתנאי החוק הזה
שלא יעשהו בעבור שום תכלית אחרת
שלא יהיה החוק הזה אמצעי
לשמש אותו לכל מיני הטבות ועניינים ופניות
אלא רק תכלית לעצמו חסד למען חסד, חסד של אמת
ולא בעבור פניות
וזה כמעט בלתי אפשרי
כי על פי רוב
עושה החסד בשביל תכליות אחרות
ופניות
ובזה מפסידים את החסד
כי החסד היה רק כלי בשביל הטבה
אז קיבלת את ההטבה, מה שרצית קיבלת, מה עוד אתה רוצה?
ולכן התנגד האמת
על החסד
וכן הצדק
כי חסד וצדק
הם
חסד זה קום ועשה
פעולה שאתה עושה רצונית
כלפי השני
וצדק
זה שמירה
לא לעשות עוול
אה זה לא צודק
צדק זה לא לעשות עוול
ובזה יש לאדם
גם חוק השכל
וצריך שיעשהו מפני החוק הזה ולא מפני תועלת
שלא ישיג רעה מזולתו
ועל זה טען שלום
שצורך הצדק הנהוג
הוא רק נימוסי
בעבור שהוא מלא קטטות
לא אמת
הצדק הוא לא למנוע עוול
בשביל למנוע עוול שלא יגיע אליך
זה לא אמת
כיוון שהוא מלא קטטות אז הוא משתדל
לעשות צדק שלא יהיה עוול ולא זה אבל זה לא אמת
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
השליך את האמת לארץ
רוצה לומר
שמקבל המצווה
גם אם עושה אותה שלא נשמע
זאת אומרת כאילו כאילו כאילו כאילו כאילו יש ויתור על האמת
הוא זרק אותה לארץ
אז זאת אומרת גם אם אדם עשה מצווה שלא לשמה
השם מקבל
ומלאכי השרת אמרו
מה אתה מבזה תכסיס שלך?
אם כן אין תועלת במצווה
והאשים להם תעלה אמת מן הארץ
כי מתוך שלא נשמע יבוא לשמה
אמת מארץ תצמח
אז רואים
שכשעושים חסדים
צריך לדקדק לעשות לשמה
שיהיה חסד אמת
כי המלאכי השרת טענו
לא לברות האדם הראשון
כי רוב מעשי החסד שהוא עושה זה בשביל פניות אחרות
וגם מה שהקדוש ברוך הוא מקבל את הלא לשמה
למדנו שהם מקבלים שכר על זה רק בעולם הזה, לא בעולם הבא
רק שיגיע לשמה
ומה שהוא מקבל
זה בשביל שיגיע מתוך הלא לשמה לשמה
ואז הוא יגיע לתכלית
עכשיו
אנחנו צריכים לשמוח מאוד מאוד מאוד בקיום המצוות
וצריכים להעריך את הזכות שניתנה לנו לקיים את המצוות של הבורא
כי על ידי המצוות אנחנו מתקרבים אל השם
והשמחה שאנחנו שמחים במצוות
היא עבודה גדולה מאוד וגורמת נחת רוח גדול לפני השם יתברך שמו.
כתב בספר אהבת חסד
חפץ חיים הקדוש בחובת השמירה פרק י״ב
שההתבוננות שיתבונן האדם תביא אותו לזכות בהרבה מצוות
וזה לשונו. עוד אמרתי לעורר איזה עניין
אמרו חכמים זיכרונם ברכה וקידוש נמיהם
לעולם יראה האדם העולם כולו
חציו זכאי וחציו חייב
וגם הוא בעצמו
חציו זכאי וחציו חייב
ואם עשה מצווה אחת
אשרר שהכריע את עצמו ואת כל העולם בכף זכות
זאת אומרת כל העולם מתקיים במצב כזה בזכותו
וכולם חייבים את חייהם וזכויותיהם, לא.
ואם עשה עבירה אחת באותה שעה,
אוי לו שהכריע עצמו בכל העולם כולו לכף חובה.
וכתב בספר חרדים
מעשה
שהיה
ברבנו יוסף
גגטולה, יש אומרים גגטיליה,
שחלה,
מדובר ברבנו,
אחד מגדולי
המקובלים
בצפת,
חלה
עד שהיה קרוב למיתה.
והיה במצב של נים
ולא נים, טיר ולא טיר.
ישן, לא ישן, נעור, לא נעור.
וראה
שני אנשים שוקלים עוונותיו וזכויותיו במאזניים,
והם שקולים שווה בשווה.
מיד התעורר והתחזק ונטע לתפילין ושם אותם עליו.
ומיד
החל לרפא בעלם ממוות לחיים,
כי הכריע את כף הזכות שלו.
אנשים כאלה גדולים יכולים להיות חצי חצי,
יא בביי,
יא בביי.
אבל הכריע את עצמו במצווה אחת.
והנה חכמינו, זיכרונם לברכה,
אמרו בזמנם
את הדבר הזה.
ובזמננו,
שהמצוקות של הזמן גברו עד לשמיים, זה כותב לפני מאה שנה, חפץ חיים.
וכל עין דמעו עת דמע מעין הפוגות לפני אבינו שבשמיים.
וידוע שכל השערים ננעלו,
נשערי דמעות לא ננעלו.
ובוודאי יש למעלה
אלפי מלאכי השרת שמליצים זכות לישראל.
ומי שאמר לעולמו די,
יאמר לצרותינו די.
בעלול מאוד שכעת
מצבנו מחצה על מחצה,
וחסרים רק אחדים להכריע את הכף.
ובוודאי נכון מאוד שכל אחד יתחזק
כיום בתורה ובמצוות,
להכריע את הכף.
ועל ידו ייבשע כל העולם,
ועל זה שייך מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, יש.
קונה עולמו בשעה אחת.
עבודה זה רעיון.
לכן אני אומר כמה מצוות אני מקיים עכשיו שאני נותן לכם את השיעור.
להכריע את הכף
ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר אדוני עליהם ביד משה.
והגית בו יומם ולילה.
והודעת להם את הדרך אל חובע ואת המעשה אשר יעשו.
ושיננתם לבניך,
אלו התלמידים,
אנוך לנער על פי דרכו.
לא תסור מן הדבר אשר הגידו לך ימין ושמאל.
ובו תדבק
והלכת בדרכיו.
כבד את אביך ואת אמך לרבות אחיך הגדול.
הוכח תוכיח את עמיתך.
ואהבת לרעך כמוך.
ואהבתם את הגר.
ולפני עוול לא תיתן מכשול.
מדבר שקר תרחק.
ומלתם את עורת לבבכם.
והתוודו את חטאתם אשר עשו.
אשר תשיבם לאחיך.
וזכרת את אדוני אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
והיה מחנך קדוש.
ותחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.
פקודי אדוני ישרים משמח אליו.
ישועתך קיביתי אדוני.
בקש שלום ברודפהו.
ועשית אי ישר וטוב.
ונקדשתי בתוך בני ישראל.
ותבחר לשון ערומים.
בדעת שפתי ברור מי ללו.
שם רשעים ירכב.
זכר צדיק לברכה.
לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים.
לומר דבר בשם אומרו.
אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.
לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.
ואהבת את אדוני אלוהיך לרבות אהבת הצדיקים.
את אדוני אלוהיך תירא לרבות תלמידי חכמים.
וידעת היום בשבות האל לבביך כי אדוני הוא האלוהים בשמיים ממעל
ועל הארץ מתחת אין עוד.
כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר אדוני אלוהיכם נותן לכם.
והירישתם אותה והישבתם בה
ובחרת בחיים.
נו, אני מקווה שנכריע את העולם לטובה ככה, כל דרשה.
ואתם גם כן, עם הכוונות שלכם, עשרים כוונות בקדיש.
השתבח הבורא, כמה קדישים, כמה זה. אלפי אלפי מצוות.
אלפי אלפי מצוות.
לפי דברי החכמים, זיכרונם לברכה,
אומר הכתוב במשלי י.ח.
החם לב
ייקח מצוות,
והאבל שפתיים ילבט.
דהיינו,
לפי מה שאמרו,
כשאדם נידון אחר רובו,
אז האיש הנלבב
בעל לבב יתחזק בעודו בחייו להוסיף מצוות, כל מה שיוכל. כי באמת,
אדם לא יודע את חשבונו,
מה מצבו,
כדי שיתרבו פעולותיו הטובות על הרעות,
ויכריע הקו שלו לזכות.
ובפרט אם יתבונן על עניין דיבורו,
כמה מאות דיבורים הוא מדבר בכל יום.
וכל שיחה ושיחה יזכירו לו בשעת הדין, ובפרט אם הוא דיבר בבית הכנסת, דברים שהם לא קשורים בכלל לקדושה ולתפילה ולמצוות.
כמו שאמרו חכמים זיכרונם רכה,
ועל כן צריך להתחזק
להרבות דיבורים של קדושה,
שיהיו דבריו כרצון השם.
וכל זה אנחנו אומרים למישהו בן דעת,
אבל מישהו אוויל,
הוא לא חושב על זה בכלל.
וכשיש לא מעט מצוות, הוא כבר מסתפק בזה וחושב בנפשו, מה לי כל העמל הזה להוסיף עוד מצוות, יש לי די ויותר, אני כבר מניח,
תפילין ומתעטף בציצית,
איי, איי, איי, איי,
ולא מתבונן,
שכנגד מעט המצוות שיש לו,
יש לו בכפלי-כפליים פעולות רעות שהוא לא מתבונן בהן.
בעיקר כוח הדיבור.
בוודאי שכל יום מתווספים לו אלפי מילים, דיבורים אסורים,
או במקומות אסורים,
ואינו זוכר אפילו לעשות תשובה עליהן.
עליו קוראים אוויל שפתיים.
זה אוויל
בגלל שהוא מפסיד
כל כך הרבה בשפתיים.
בעל השפתיים ניכרת האיוולת שלו,
כי ברוב דברים לא יחדל פשע.
כמה שאדם מדבר יותר,
הוא לא יכול להישמר,
שלא להגיד דברים מיותרים,
אסורים,
בטלים.
התורה אומרת, ויגיד תבוא יומם ולילה במקום הפטפטה הזאת שאתה מבלבל את המוח.
תגיד מזמורים, תגיד פסוקים, תגיד מצוות, תגיד חידושי תורה, תגיד תורה, תגיד
מה הפטפטה כל הזמן, פטפטה?
מה, את הציפור?
זה נקרא אוויל שפתיים.
אז ישמח בקיום המצוות
ויעריך את הזכות שניתנה לו לקיים את מצוות הבורא
ולהתקרב אל השם על ידיהם.
בספר שערי אורה של הרב הגאון
רבי אביגדור מילר, זכר צדיק לברכה,
בעמוד יח כתב.
התכלית של כל המצוות,
כמו שלמדנו, להתקרב אל השם.
והקדוש ברוך הוא,
בטובו, נתן לנו הזדמנות להתקרב אליו על ידי שיתוף הלב בקיום המצוות.
אבל אם אנחנו חסרים את ההבנה בתכלית הזאת הנעלה להתקרב ולדבק בשם,
ולא מעריכים את ההזדמנות שניתנה לנו על ידי קיום המצוות,
אז משתנה כל הצורה של החסד
שרצה הבורא,
ואז הקדוש ברוך הוא מסלק מאיתנו חלק מההזדמנויות שנתן לנו לקיים מצוות.
ואז הוא החריב את בית המקדש.
לא ניצלתם את מה שנתתי לכם שתשרח לכם שכינה ותדבקו בי.
החריב את בית המקדש, סילק צדיקים.
ובכך גורם שנבוא להכרה שמתוך העדר,
וואי, וואי, מה הפסדנו? נרצה שוב להתקרב.
לומדים מזה
שאם אדם עושה מצוות מלומדה
בהרגל,
אז הוא לא מקיים את המצווה עם הכוונה האמיתית שלה, שזה כוונת הלב.
וזה חיסרון בהשקפה.
והוא לא מעריך את המצוות בכלל ואת המטרה שלהן.
והוא מאבד את ההרגשה שכל עניין המצוות זה להתקרב לשם בעבודת הלב.
וזה גורם שהוא לא יתאמץ לשתף
את מחשבות ליבו בכל מצווה.
ואם לא מעריכים את ההזדמנות כראוי,
אז ייתכן שיותר טוב
שימנעו את היכולת לעשות,
ואולי מזה ישתוקק
לקיים את המצוות,
ותעלה הערכה של המצווה מתוך
ההיעדר.
אז אנחנו לא מצווים לקיים את המצוות רק באופן מעשי,
ולא רק לחשוב מה טעם המצווה שזה חשוב,
אלא צריך להעריך ולהוקיר את ההזדמנות שנותנות המצוות על ידי עבודת הלב.
ובמיוחד צריך לשים לב במצוות שרגילים בהם,
שצריך לשים לב מיוחד,
לא להניח אותם להרגל,
אלא לגשת בהבנה
שזה הזדמנות
לעבוד את השם בשיתוף הלב.
איי!
בספר קדשנו במצוותיך לרב הגאון רבי זיידל אפשטיין, זכר צדיק ברכה,
בפרק כג הוא אומר,
אנחנו אומרים בתפילה,
בעזרת אבותינו,
אומרים שמה ככה,
אשרי איש
שישמע למצוותיך בתורתך,
ודברך,
ישים על ליבו.
אף פעם לא שמתם לב מה זה אומר.
וואי, וואי, וואי. כל הדרשה שאמרנו כתוב פה בשורה אחת.
אשרי איש
שישמע למצוותיך בתורתך, ודברך ישים על ליבו.
הוא הקשה כך.
מה, מה כל כך מאושר אדם ששומע אשרי איש שישמע למצוותיך?
הרי העניין זה לקיים באופן מעניין.
מה זה, רק לשמוע שיש מצוות ולא לעשות?
למה משבח פה אשרי איש שישמע למצוותיך?
אשרי איש שיעשה מצוותיך, למה הוא אומר שישמע?
אז הוא אמר שהכוונה היא
שאם יתבונן אדם יראה שהוא מוקף כל יום,
אלפי אלפים מצוות,
אם זה מתורה,
אם זה חסד,
אם זה מהברכות כל יום,
אם זה תפילות,
אם זה מאות של הזכרת שם שמיים
ומאות פעמים
עשיית רצון השם כשנמנעים מייסורים
אלא שהאדם לא מתבונן בזה בכלל והוא חולף על אלפי מצוות
ולא מתבונן.
ואם יפקח את עיניו,
יראה שכל צעד בחיים מקיימים מצווה.
עכשיו אתם קיימים,
והגית בו יומם בלילה ודיברת בהם
כי הם חיינו ואורך ימינו
וחי בהם
כל כך הרבה דברים ומצוות שהתורה אומרת.
אדם יושב ושומע, אשרי איש אשר ישמע.
והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי.
וואי וואי וואי.
כמה מצוות, כמה מצוות.
וזהו אשרי האיש.
מאושר, מאושר האדם ששומע שבכל דבר ודבר הוא שומע את המצוות.
מצווה שבו.
אתה עונה לחבר, אתה גומל לו חסד.
אתה עונה לו יפה,
אתה מקיים מצוות חכמים לדבר איתו בסבר פנים יפות.
אתה מלבין לו שיניים,
אז אתה גם כן מקיים מצווה.
אתה אומר, אתה כל רגע, רק תתבונן.
תתבונן. מה, מה, כשאני הולך לעשות משהו, מה אני עושה שזה מצוות השם לעשות לו נחת רוח?
אבל אם אני עונה לבן אדם משום נימוס וזה,
לא עשיתי כלום.
כלום.
כלום.
ועל ידי זה מתעלים ומתקדשים ועושים את חובתנו בעולמנו.
וככה הוא תירץ גם את דברי המשנה במכות.
פרק ג', משנתו.
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
לפיכך הרבה להם
תורה ומצוות.
לכאורה,
אם היו המצוות מועטות, יותר קל לקיים.
אבל כשאנחנו מתבוננים שהמצוות מקדשות את האדם
ומרוממות אותו ומביאות אותו לתכלית להידבק בשם,
אז כמה רבה הזכות,
כי המצוות האלה פרוסות על כל החיים.
כל רגע בחיים הן פרוסות.
מתי מכוון לקיים אותן כמאמרן?
אתה משיג את התכלית הזאת,
מתקדש אשר קידשנו במצוותיו.
עד כמה אפשר להתקדש ולהתרומם,
אפילו על ידי קיום מצווה אחת,
הוא היה מביא דוגמה ממצוות עשה של תפילין.
הנוסח שאומרים ביהי רצון לפני המצווה.
הינני מכוון
בהנחת תפילין
לקיים מצוות בוראי.
ובהמשך אומר,
ושנזכור ניסים ונפלאות
בכל פרשה מארבע הפרשיות שיש בראש וארבע ביד
מוזכר יציאת מצרים.
שנזכור
ניסים ונפלאות שעשה עימנו
והוציאנו ממצרים.
באשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים
לעשות בהם כרצונו.
והמצווה היא כנגד הלב
לשעבד בזה תאוות
ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו.
ועל הראש,
נגד המוח
של הנשמה שבמוחי,
עם שאר חושיי וכוחותיי,
כולם יהיו משעובדים לעבודתו יתברך שמו.
תראו מה מצווה אחת מסוגלת לפעול בנו.
עבודה זו
של קדושת השבת
בגדר כאשר ציווך,
ראו את זה אצלו
ביום שבת קודש.
והיה מזכיר
את דברי הראשית חוכמה,
ששבת
זה מרכז השבוע.
כל השבוע ניזון מהשפעת השבת.
מתי מתחילה השבת?
ביום רביעי בבוקר.
ולכן אומרים בשיר של יום רביעי,
לכו נרננה לה',
נריע לצור אישנו.
ביום שישי, בליל שבת, אומרים את זה.
ומסתיימת מתי?
ביום שלישי בערב,
שבוע אחרי זה.
אז איפה השבת? באמצע.
מיום רביעי, אמרנו, כבר מסדרים,
קונים קניות, יום חמישי כבר מסודר השולחן,
והכל לכבוד שבת קודש.
כבר מתחילים להשאיר ישמחו.
תכף אנחנו נשאיר, כבר יום רביעי.
בענף קמינה שאפשר לקדש את השבת במשך כל ימי השבוע,
בזיכרון
על יום השבת.
ובאמירת שיר של יום
וגם בפועל.
זה אני קונה לכבוד שבת קודש.
שבת?
אני אעשה כך וכך. לכבוד שבת קודש.
שבת?
כל הזמן.
א' בשבת, ב' בשבת, ג' בשבת.
שיר של יום שאנחנו אומרים.
זה שכירת יום השבת, כי זה
יום רביעי בשבת.
וכן הלאה.
אז אדם יכול לקיים מצוות בשבת
כל השבוע.
פשש. איזה עשירות אדירה.
אז בואו נרוויח את זה מיד.
הרי אנו מכוונים כי יום מצוות זכירת שבת.
זכור את יום השבת לקדישו.
וגם שמור את יום השבת לקדישו.
כאשר ציווה השם.
ישמחו במלאכותך שומרי,
שומרי,
שומרי, שבת וקוראי עונג שבת.
ישמחו במלאכותך שומרי,
שומרי,
שומרי, שבת וקוראי, עונג שבת.
עם.
מקדישה, מקדישה,
מקדישה שמי, שבת.
עם.
מקדישה,
מקדישה, מקדישה שמי, שבת.
ישמחו במלאכותך.
שומרי, שומרי, שומרי, שמי, שבת וקוראי, עונג שבת.
מקדישה,
מקדישה.
מקדישה שמי, שבת.
אה, מקדשא,
מקדשא,
מקדשא שמשמה אנחנו באמת מרגישים כששרים את השבת, נכון?
כי כל הזמן אנחנו שרים את זה בשבת,
בדרך הביתה, ברחוב,
שרים.
זה נכנס, אתה מרגיש את השבת גם ביום חול כבר.
אנחנו חייבים להודות לקדוש ברוך הוא כאשר ציווה אותנו.
הכל יודוך והכל ישמחוכם והכל יאמרו והכל יאמרו עם קדוש כשם.
יודוך והכל ישמחוכם
והכל יאמרו והכל יאמרו.
אין קדוש כשם,
הכל ידוך והכל ישמחוך,
והכל מהכול מהכל יאמרו עם קדוש כשם.
הכל ידוך והכל ישמחוך,
והכל והכל והכל יאמרו,
אין קדוש כשם.
אנחנו צריכים גם להודות לקדוש ברוך הוא
שעוד מעט מגיע הפסח.
אתם יודעים שבפסח צריך לשמוח בחגים,
אבל עד שיגיע ושמחת בחגיך,
בינתיים נקיים.
ושמחת בימיך,
והיית אך שמח ושמחת בימיך,
והיית אך שמח ושמחת בימיך, והיית שמח,
ושמחת בימיך, והיית שמח ושמחת בימיך,
והיית שמח ושמחת בימיך והיית,
אך שמח ושמחת ובימיך והיית,
אך שמח ושמחת בימיך,
ושמח אית אך שמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח ושמח.
בחגים, אתם יודעים, יש מצווה לשמוח,
אבל צריך לשמח גם את אלה שאין להם,
כי הקדוש ברוך הוא מסתכל על שברי כלים,
וכואב לו מאוד אם אנחנו לא דואגים לאחרים.
לכן כתוב, חודשכם ומועדיכם שנאה נפשי.
אם אתם דואגים שהחגים והמועדים יהיו שלכם, מועדיכם,
אבל אתם לא דואגים לאחרים ומתבוננים סביבותיכם לתת להם קמחא דפסחא,
אז זה עוון פלילי.
חייבים לתת קמחא דפסחא, חייבים.
חייבים.
אתם יודעים למה היה עקדה?
אומר הזוהר הקדוש.
כשנגמל יצחק,
אז אברהם עשה משתה גדול.
היו שם כל גדולי הדור, והיו שם מלנת אלפים אנשים.
בא השטן,
עמד בפתח,
ומרוב שהיה טרוד אברהם אבינו באורחים,
לא ראה אותו.
ואז הוא עלה למעלה, וקטרג אמר לו,
ריבונו של העולם, אתה אומר שהוא איש החסד וזה, אני עומד שם בפתח.
הוא לא קורא לי להיכנס לשום דבר.
אומר לו, איפה יש לך עוד אחד כזה,
איש חסד כזה? הוא אומר, מציאות, עובדה, הייתי שם,
והוא לא הכניס אותי.
מיד נגזרה גזירה,
עקדת יצחק.
ויהי אחר הדברים האלה.
זהו.
אז הזוהר הקדוש אומר, זה להסתכל על שברי כלים.
היו לפקוח עיניים. לא, לא ידעתי, לא ראיתי.
תברר.
תברר.
אז או שמזמינים מישהו לחג,
כל דכפין,
כל מי שרעב,
יתה ויכול, יבוא ויאכל אצלי.
אתה לא מזמין אורחים? בסדר.
תן להם כסף, שהם יקנו.
ויוכלו לחוג את החג.
מה אתה רוצה? שאתה תשמח?
מה, הוא יבקע עם הילדים שלו? אין לו מה לאכול?
אז לכן מצווה גדולה, ולהקדים כמה שיותר, שאנשים יהיו רגועים, כי יש להם מתח מסכנים.
יש להם ארנונה, ושכירות, והוצאות, וזה, ופה, וגנים, ופה, ותלמוד תורה.
הם לא גומרים את החודש.
וכשמגיע חג וכולם שמחים,
רק הם עצובים, כי הם לא רואים אור בקצה המנהרה.
אז כל אחד שיכול,
ירבה כמה שיכול, והשם ישפיע עליו בכפלי כפליים, אמן ואמן.
הריני מכוון,
מצוות חכמים,
רבי חנניו ברגשיו אומר.