מצוות צריכות כוונה - חלק כ | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום להצלחת אייל בן אסתר ואדווה בתרינה יזכו להקים בית נאמן בישראל.

מתחתנים היום במזל טוב.

התורמת מבקשת להודות להשם יתברך על שנותן לכוחות כל פעם מחדש לעמוד בניסיונות

בהשם הקדוש יעזור הלאה.

מבקשת לזכות שכל הדברים שהיא עושה יהיו לשם שמיים,

והשם יוציא כל שאיפותיה הטובות מהכוח אל הפועל.

ולכוון לעמיתה של תורה וכל בחירותיה.

דוד בן דליה מבקש יראת שמיים,

הצלחה בעבודת השם,

בתיקון המידות,

זיווג הגון מכפז ופרנסה בנקל וברווח.

הודעה בהכרת הטוב לבורא עולם,

גומל חסדים טובים על כל הטוב שהוא עשה איתנו ועם עם ישראל,

ולמי שדואג לנו תמיד,

שנהיה בעלייה מתמדת בעבודת השם וקיום המצוות ותיקון המידות.

בהצלחה מרובה בכל למוסדות, לדעת חוכמה ומוסר,

ביוחאי בן סילבי השרון, השם ישלח לו רפואה שלמה,

יתמיד בריאותו ויזכה לחזור בתשובה שלמה ולתקן את המידות מהרה, אמן.

אנחנו עכשיו במצוות צריכות כוונה חלק כף.

מעלת המצווה שנעשית בכוונה.

על ידי כוונת המצוות

משתנה כל מהות החיים של האדם לטובה,

כי במחשבה הוא כבר דבוק בשם יתברך,

וזה מביא אותו למדרגת שיוויתי השם לנגדי תמיד.

ומי שעושה מצוות רבות בכל יום,

בדעתו ובכוונתו לשם השם,

זוכה בכל עת ובכל שעה

להגיע לתכלית של החיים,

להידבק בקדוש ברוך הוא ולהתענג עליו.

במהלך היום

יש הרבה הזדמנויות לקיום מצוות.

בשעה שעוזר בבית,

מצוות חסד.

בשעה שנוסע במונית

ומשלם בסוף הנסיעה,

מקיים מצוות ביומו תתן שכרו.

עם מלווה כסף לחברו,

מקיים מצוות עם כסף תלווה את עמי.

כשחוצה את הכביש,

מקיים מצוות ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,

כמו שאמר הרב חיים קניבסקי,

זכר צדיק לברכה.

אם האדם משים לב

לכוון

הכוונה לשם השם,

אז בכל פעם מביא עוד הכרה בקדוש ברוך הוא,

והוא מקושר לקדוש ברוך הוא ביותר.

בספר הערות לרב

זיידל אפשטיין,

זכר צדיק לברכה,

כתב, אם נתבונן,

נבחין שעובד השם מוקף כל חייו

במצוות

לאלפים ולרבבות.

כל יום יכול לעשות מאות,

אפילו אלפים,

בכל פעולה בחייו.

הוא שם לב

ומתבונן במעשי המצוות,

ואפילו בצורכי הגוף,

כשיודע או מכיר שזה לצורך עבודת הבורא.

אצל החפץ חיים,

זכר צדיק לברכה,

ראו בכל פעולה ופעולה שהוא עשה מצווה,

בכל פעולה ופעולה שהוא עשה,

הוא עשה מצווה.

לדוגמה, אדם לוקח חטא,

איזה מצווה הוא יכול לקיים?

הוא היה לוקח חטא,

ולפני שכותב בו,

היה כותב עמלק,

ואחר כך מוחק את זה, ומקיים מצווה,

תמחות עם חטא, זכר עמלק.

נו, הייתם חושבים שאפשר לקיים מצווה עם חטא?

אז זה מחיית עמלק וזכירת

מחיית עמלק.

פעולה פשוטה.

בכל פעולה אפשר לקיים מצוות.

רק לשים לב,

כשהיה נוסע בעגלה,

אז בסוף הנסיעה, כשפרע

לעגלון היה אומר, ביומו תיתן שכרו,

וכן הלאה.

על ידי הכוונה

בהתבוננות,

לפני המצווה,

האדם נעשה ירא שמיים,

והוא מתקדש בקדושת המצוות,

הוא מתעלה מעלה-מעלה.

עוד מביא

בספר הערות לרבי זיידל אפשטיין, זכר צדיק וברכה,

שכתב לבאר את הכתוב, שימו לב, זה דבר

יסוד נפלא.

התורה מלמדת,

כתוב, הירא את דבר אדוני

מעבדי פרעה

הניס את עבדיו

ואת מקנהו

אל הבתים.

באשר לא שם ליבו

אל דבר השם,

אז הוא אומר, קושייה.

הראשון כתוב, הירא את דבר השם מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.

מה ההפך מירא?

מי שאינו ירא.

היה צריך לומר, ואשר לא ירא,

לא כתוב, כתוב, אשר לא שם ליבו,

אלא יסוד גדול מלמדת אותנו התורה,

שהיסוד

בהתחלה

של ההפך יראת שמיים

טמון בחיסרון ומיעוט שימת לב.

זו הייתה עצת פרעה רשע כשהוא רצה לגרום לכלל ישראל להתרחק מהאמונה.

מה הוא עשה?

אומר המסילת ישרים, פרק ב',

עצת פרעה הייתה תכבד העבודה על האנשים.

למה?

שלא ישימו ליבם למעשיהם.

מי שטרוד ויגע,

אין לו פנאי.

מול החוץ,

להתבונן

ולשים לב

על המצוות, על אמונה וכו'.

אז זאת אומרת, רואים שחוסר שימת לב,

זה מביא לחוסר יראת שמיים.

המתבונן בדבר משתומם,

שאנו הרי זוכים לעשות כל יום מצוות רבות,

ועם מעט שימת לב והתבוננות,

אפשר להתקדש כל יום בקדושת המצוות

ולהתעלות למעלה למעלה.

וזה על ידי מחשבה רק רגע קטן,

לפני שעושה ברכה אשר קידשנו במצוותיו.

אלוקינו,

מלך העולם,

ועל ידי שהוא שם לב,

נעשה ירש שמיים.

ואת כל זה מאבדים בחסרון שימת לב,

וכן בכל מעשי המצוות.

שבת,

מצווה גדולה מאוד.

כולם שומרים שבת,

משתדלים לקיים אותה בכל הפרטים והדקדוקים,

אבל עם מעט שימת לב,

שזוכרים בכל ההכנות לשבת,

שמתכוננים לשבת, לקיים מצוות הבורא,

כשמתענגים,

כשנחים,

כשאוכלים,

כששותים.

זוכרים הכל לכבוד שבת קודש.

וזה להכיר בבריאת העולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ,

את הים,

ואת כל אשר בם.

וינח ביום השביעי.

כשזוכר זאת ושם לב,

מתקדש.

וכן בתפילה.

מתפללים שלוש פעמים ביום.

עם מעט שימת לב לפני,

צריך לזכור, דע לפני מי אתה עומד.

לפני מלך מלכי המלכים הכל יכול.

ואז התפילה נראית אחרת.

והפירות ממנה לאין ערוך.

אז על ידי הכוונה וההתבוננות לפני המצוות,

נעשה אדם ירא שמיים, כי הוא שם לב.

הוא מתקדש בקדושת המצוות

ומתעלם מעלה-מעלה.

כשלומד תורה,

הוא מכוון בלימוד

לשם ה',

יורדת עליו קדושה כקדושת הקורבן וכקדושת ספר תורה.

לא יאומן כי יסופר.

אתם שומעים?

כתב חפץ חיים בספר תורת הבית, פרק ב' עוד ב',

כשם

שלוקח הסופר הקלף

לכתוב עליו ספר תורה,

והוא אומר שהוא כותב לשם השם,

מיד מתקדש העור

ויורדת עליו קדושה נוראה.

אם משה רבנו

יכתוב ספר תורה

ולא יגיד,

הרי אני כותב לשם קדושת ספר תורה,

אין לספר תורה שום קדושה.

אבל כשהוא אומר,

הריני כותב לשם קדושת ספר תורה,

באותו רגע יורדת קדושה מן השמיים

על העור

ומתקדש הספר תורה.

בלי זה יש לו דין של חומש.

וגם מכל שם השם,

הריני כותב לשם קדושת השם,

מאז יורדת קדושה.

אז כשאתה אומר, הריני לומד לקיים מצוות,

לימוד תורה,

אתה מוריד על עצמך קדושה כמו על ספר תורה.

ואם אתה לא אומר ומתיישב אפשר ללמוד,

גורניש מת גורניש.

כך ממש שאיש ישראל רוצה ללמוד

עניינים מן התורה,

הוא מברך ברכת התורה,

הוא מודה לשם

על אשר בחר בנו,

ציוונו לעסוק בתורה,

הרי הוא ממש כמו שאומר לשם השם.

אז כמו שיורדת קדושה על העור בספר תורה,

כך יורדת הקדושה

של האותיות

על נפשו.

כשהוא מדבר, כשאתה אומר דברי תורה,

יורדת קדושה עליך.

מה שונה המוח שלנו בראש

מהעור?

אם אנחנו על ידי דיבור יכולים למשוך קדושה מהשמיים על העור,

לא יכולים למשוך קדושה על המוח שלנו כשאומרים את הדברים?

ודאי שיכולים.

כל שצריך לומר,

הריני מכוון לקיים מצוות תלמוד תורה,

כאשר ציווה השם,

ודיברת פעם,

ואז יורדת עליו קדושה.

וכן ידוע שאומר אדם על הבהמה שלו,

שהיא רק בעל חי,

והיא לא בן אדם,

הוא אומר, הרי זה קורבן לשם,

תכף יורדת קדושה

על הבהמה, והעור, והצמר, הכל התקדש,

ואסור ליהנות ממנה.

ומי שנהנה ממנה מועל בקודשי שמיים,

וצריך להביא על זה קורבן.

ומזה נדון

קל וחומר על נפש האדם,

שהוא לומד לשם השם,

תכף יורדת קדושת השם על נפשו.

ויש מי שאומר שאפשר שזה כוונת המדרש,

פרשת תרומה,

אמר הקדוש ברוך הוא, מכרתי תורה לעמי ישראל,

כביכול נמכרתי עימה,

ומתקדשת בקדושת התורה.

על ידי הכוונה,

על הקדושה על החפץ שנעשתה עימו המצווה.

אז העט של החפץ חיים היה קדוש,

כי חלה קדושה על החפץ.

והוא השתמש בו למחות את זכר עמלק.

למשל, דפנות סוכה

שעושים לשם החג,

חלה קדושה עליהם.

ומזה יש ללמוד

שאדם שעושה מצווה בכוונה הוא נעשה קדוש,

ודבוק בו יתברך.

כתב בספר לב שלום,

פרשת זכור עמוד שכא.

מה שפסק המשנה ברורה בסימן תרלח,

סעיף קטן ג',

בדין סוכה,

שחל שם שמיים עליה שהוקצתה למצוותה ואסורה כל שמונה.

כל זה בסוכה שעשה אותה לשם חג,

אבל סוכת רועים

ובורגנין

אף על פי שהיא כשרה לאכול שם,

שהרי היא עשויה לציין,

מכל מקום לא סאגי במה שאוכל שם פת,

להאכיל על הסוכה הזאת שם שמיים ולאסור אותה בהנאה כל שמונה.

אז רואים מכאן

מה כוח הכוונה,

שהרי הסוכה עצמה כשרה לו לאדם לאכול חיובי סוכה

כמו כל סוכה אחרת.

אבל כיוון שלא כיוונו בעשייתה לשם מצוות סוכה,

לא חל שם שמיים עליה כלל,

והיא נשארת חולין,

אף על פי שעושים בה את כל המעשים שעושים בסוכה,

כגון אכילה, שתייה, לינה וכו',

ומקיימים בה כל מצוות הסוכה.

בלי כוונה לא חלה קדושה על הסוכה.

וזה מוסר הסכל לאדם,

שכשעושה מעשה בלא כוונה לשם מצווה,

אפילו באופנים

שהוא יוצא ידי חובת המצווה,

בכל מקום הוא עצמו נשאר חולין כמו שהיה,

והוא לא עולה במעלות יראת השם,

ואינו נצרף על ידי המצווה להיות אדם דבוק בשם יתברכנו.

אז שאלנו בשיעורים קודמים שאלה שנשאלה.

יש אנשים לומדים שנים תורה ולא מרגישים שום התעלות.

ידע נוסף להם, אבל לא מרגישים שום התעלות, הם לא מתהפכים להיות,

כמו שכתוב על הצדיקים והחסידים והקדושים.

למה?

אין להם, מעולם לא הייתה להם שום כוונה לקיים מצווה.

הם ישבו ללמוד רגיל וזהו, ולא חל שום דבר.

ומעתה,

ההפך, אם אדם מכוון

בעת עשיית המצווה,

כל מצווה בכוונה, כמו שמבואר

בשולחן ערוך,

הרי הוא נהיה מצורף ביראת שמים,

והוא מתחמם במצווה

ונעשה לאש.

וזוהי עצה נפלאה למי שיש לו קרירות ביראת שמים.

קבלת השכר

על עשיית המצוות

היא רק כשהמצוות נעשו לשם שמים.

בהקדמה לספר חובת הלבבות.

ראיתי מצד הכתוב עוד במכה נפש בשגגה

שאינו חייב מיתה.

ומישהו שוגג במצוות אשר לא תעשינה,

שהיו חייבים עליהן במזיד

אחת מארבע מיתות בית דין,

או כרת.

שאינו חייב עליהן, אלא חטאת או אשם.

וכל זה ראיה,

כי העיקר בחיוב העונש

אינו אלא עד שיהיו הלב והגוף משתתפים במעשה.

הלב בכוונה והגוף בתנועה.

וכן אמרו במי שעשה מצווה ולא נתכוון לעשותה לשם שמים, שאינו מקבל עליה שכר.

אז רואים, אדם שיכה נפש בשגגה,

הוא לא חייב מיתה.

אם הוא עשה במזיד, כן, כי הייתה פה כוונה,

מחשבה ומעשה.

אבל אם אדם עושה בשגגה, רואים שאפילו שזה מסוג הארבע מיתות שחייבים עליהן,

אז הוא לא חייב מיתה.

מה לומדים מפה?

שבשביל שיעשה מעשה צריך כוונת הלב

וצריך את המעשה.

אז אם יש כוונה,

יש מצווה.

אם יש כוונה, יש עבירה.

זה הכל תלוי בכוונה ובמעשה.

זאת אומרת,

צריך שהלב והגוף ישתתפו.

הלב בכוונה והגוף בתנועה.

אז לכן,

מי שעושה מצוות ולא מתכוון לעשות לשם שמיים,

הוא לא מקבל על זה שכר.

ורבנו בחייה כתב

במדבר ל'ה-י'א,

בנס שמה רוצח מכה נפש בשגגה,

אבל אינו חייב מיתה,

כיוון שלא הרגו במזיד.

והדין הזה יורה שהלב הוא עיקר האדם.

הכל הולך אחרי הלב.

בעיקר כל המצוות

בכל העבירות

זה הלב.

ועל כן הוא נענש בגלות

רוצח נפש בשגגה ולא במיתה.

למה? כי ליבו לא הסכים לרציחה.

ואין חיוב העונש במיתה עד שיהיו הגוף והלב משותפים באותה רציחה.

הגוף בתנועתו

והלב בכוונתו.

וכיוון שלא הסכימו שניהם בכך,

גולה

ואינו נהרג.

זאת אומרת, הלב לא הסכים.

נשל הברזל ועף והרג מישהו.

הוא לא התכוון,

הוא לא רצה בזה.

הלב לא הסכים לזה.

אז לכן הוא לא נהרג.

וכך לעניין המצוות.

הכל תלוי בלב.

אם עשה מצווה ולא נתכוון בה בליבו לעשותה לשם שמיים,

אין לו שכר מזה.

שיצטרך האדם שהתכוון במצוות לעשות לשם שמיים.

וכן דוד המלך, הרב השלום,

היה אומר, ואשא כפיי

אל מצוותיך אשר אהבתי.

ונשיאת הכפיים זה הכוונה.

כי העניין שכתוב,

נשא לבבנו אל כפיים.

יש תימנים שאומרים בקידוש

את הפסוק הזה.

וכתב עוד בספר אור יחזקאל,

לקיום המצוות,

צריכים

ראייה והשכלה.

מופיע בדרכי העבודה עמוד קמח.

כי אם לא יתבונן,

אלא יחיה על פי הרגליו הקודמים,

ייתכן והמידות הרעות הנמצאות בקרבו יפעלו בו,

וכל מעשיו ינבעו מחמת הטבע ורצונותיו.

ואפילו מעשיו הטובים לא יהיו אלא מלומדה.

כי הוא פועל מחמת ההרגל שהורגל בנערותו לקיים מצוות.

אך אין למצוותיו שייכות לעבודת השם וליראת שמיים.

מדהים.

המון אנשים עושים מצוות בלי לדעת שהם לא עושים מצוות.

עושים מצוות ולא עושים מצוות.

וראייה לזה ממה שמצינו בפרשת שמות.

ויאמר בילדכן את העבריות

ורעיתן על האובניים

אם בן הוא והמתן אותו

ואם באתי

וחיה

ותראנה המילדות

את האלוהים

ותחיינה את הילדים.

ויהי

כי יראו המילדות את האלוהים

ויעש להם בתים.

מדגישה תורה שפעולת המילדות להציל את הבנים

ולא לעשות כדבר פרעה

נבעה

מחמת יראת שמיים.

ותראנה המילדות

משום כך קיבלו שכרם

מאת השם יתברך.

ביעש להם בתים.

בתי כהונה, בתי מלכות.

רואים מזה שייתכן

שיעשה אדם פעולות טובות

ולא יהיה לזה כלל שייכות ליראת שמיים

אלא הרגל ומלומדה.

ומשום כך כתבה התורה שרק אחרי שהתברך

שיראת שמיים הדריכה את פעולותיהן,

הם זכו לשכר מאת השם יתברך.

לא רק פעולות ומעשים סתמיים ייתכן וינבעו ממקורות זרים,

אלא אפילו פעולות שגובלות במסירות נפש ייתכן שסיבות אחרות גורמות לעשייתם.

לכן צריכים לכוון בכל מצווה

לשם המצווה שציווה השם,

דהיינו לשמו יתברך בלבד.

הרב בן ציון אבא שאול,

זכר צדיק לברכה,

ראש ישיבת פורת יוסף,

עשה חשבון

שסך כל הברכות הנאמרות על האדם בשבעים שנה

מגיע לשניים וחצי מיליון.

מאה ברכות ביום,

שבעים שנה, שתיים וחצי מיליון.

אבל כשיבוא האדם לבית דין של מעלה,

יתברר לו שנשאר לו כמה שקיות ניילון

עם ברכות.

יבואו קרונות ענקיים, מיליונים של ברכות,

שאמר בימי חייו,

אבל כשימיינו את הברכות,

ימצאו שרק כמה מאות ברכות נאמרו בכוונה,

בשמחה ובדבקות,

בטח מראש השנה, יום הכיפורים,

ואולי גם בסוכות.

יש.

ללמוד מהדברים,

גם לשאר המצוות והמעשים טובים.

אדם יכול לעשות אלפים ורבבות של מצוות

ויגיע ליום הדין,

אבל לא יישארו לו בפועל

רק בודדות,

בגלל שפה הוא לא שם לב,

כמו פרעה,

כמו עבדה.

לא שם לב.

הכל תלוי בשימת הלב.

הכל תלוי בלב.

אם הלב מתכוון,

יש מעשה.

אם הלב לא מתכוון,

אין מעשה.

עד כדי כך

שההורג בשגגה, בלי כוונת הלב, לא נהרג על זה.

אבל מי שהתכוון,

נהרג על זה.

אז ככה גם במצוות.

מי שהתכוון לעשות מצווה,

יש מצווה.

ועל זה מגיע לו שכר.

אבל מי שלא עשה,

לצערנו הרעב, לא מגיע לו.

אתם מבינים כמה הצלה יש בשיעורים האלה?

אתם הופכים להיות עשירים אדירים.

עד עכשיו היינו תפרנים.

עשינו, עשינו, עשינו,

ובלי להתכוון.

צריך לכוון ממש על כל מצווה ומצווה כדי שתחשב מצווה.

אז אנחנו מתחילים שבוע חדש,

מתקרבים לחודש ניסן,

חג של ניסים וחסדי השם הגדולים.

צריך להתכוון על חסדי השם, כי לא תמנו,

כי לא חלו רחמיו.

וכל רגע אדם יכול להתבונן בחסדי השם שעושה עמו, שהוא רואה בעיניו ושומע באוזניו ומריח באפו,

ויכול לדבר דברי תורה,

ויכול להלוך ויכול להרגיש בידיו.

אה,

כל רגע אפשר להתבונן בחסדי השם.

כל מה שברא בעולמו, בשבילנו.

יש לך רגע שאתה לא יכול להתבונן בזה?

יוצא שאם אתה מכוון,

אז על כל פעולה ותנועה שלך

גם קיים מצוות הכרה בחסדי השם יתברך.

ואנחנו גם נודה לו.

יש מצווה להודות לשם, אז אנחנו מקיימים מצווה מכל הלב,

להודות לשם יתברך.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אם קדוש ה'

הכל יאמרו הכל יאמרו הקדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש קדוש

והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין כאן דוש כאן שם מתחילים שבוע טוב בעזרת השם אז יש מצווה גם לשמוח

בשמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית

אך שמח ושמחת בימיך והיית שמח

ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך

והיית אך שמח, ושמחת בימיך.

והיית שמח,

ושמחת בימיך.

והיית אך שמח.

תודה רבה לכם, אריני מחמק.