מנהיגות - חלק לט | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

צביון משפחת אמזלג,

הכרת הטוב לכולנו,

תודה רבה לקהילה

על הדאגה, עזרה, האכפתיות ושכולם יזכו להצלחה מרובה ועלייה רוחנית והם בכלל הברכות, אמן. אמן.

מנהיגות ל״ט,

כוח הבחירה,

כדי להיות יחידים ומיוחדים,

ממלכת כהנים וגוי קדוש,

נתן לנו הקדוש ברוך הוא כישרונות ויכולות עצומות.

נתן לנו את כוח הבחירה לממש ולהוציא מהכוח אל הפועל,

כמו שביאר הרמחל את המטרה והתכנית של עבודת השם בספרו דרך השם.

שם הוא כותב,

התכלית בבריאה

היא להיטיב מטובו יתברך לזולתו,

כי הוא לבדו יתברך שמו השלמות האמיתי,

ואין שלמות אחר כמוהו כלל.

ועל כן,

בהיות חפצו יתברך להיטיב לזולתו,

לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב,

אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב

שאפשר לברואים שיקבלו.

היות והקדוש ברוך הוא טוב גמור,

אז טוב דרכו להיטיב,

ולהיטיב לא מינימום אלא המקסימום שיכול לקבל הנהנה,

המוטב.

לכן, הקדוש ברוך הוא, לא מספיק לו אם הוא מטיב קצת,

אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו.

לכן יש ביליוני פרחים, ביליוני דגים, ביליוני מינים של בעלי חיים,

ביליוני כוכבים וכו', הכל בביליונים.

תכלית ההטבה שיכול להיטיב לברואים.

ובהיותו ולבדו יתברך הטוב האמיתי,

לא יסתפק חפצו הטוב,

אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו,

שהוא בו יתברך מצד עצמו.

יש לנו גריעות אחת, שאנחנו נבראים.

הוא בורא ואנחנו נבראים.

אבל כל מה שהקדוש ברוך הוא יכול להנות אותנו בטוב שהוא עצמו,

שהוא הטוב השלם והאמיתי,

אז לכן הקדוש ברוך הוא גזרה חוכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת תהיה במה?

שיינתן לנו,

לנו,

יינתן מקום לברואים,

להידבק בו.

ובעצם התדבקם בו,

יגיע להם

באותו שיעור שאפשר לתאר בשלמות ההוא את השם יתברך.

מצד היותם מתדבקים בו,

וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא

בערך שאפשר להם להנות בה.

קרבת אלוקים לטוב, אמר דוד המלך,

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם חיים כולכם היום.

כמה שאתה מתדמה לו,

אתה מקבל הנאות וטובות ממנו.

לא בעולם הזה, זה עולם קשקשתא.

העולם האמיתי זה עולם הגמול והשכר.

ושם אתה יכול להגיע לדבקות,

ואז אתה מרגיש את הנועם שכביכול נמצא בו הקדוש ברוך הוא.

מישהו יכול לשחרר דבר כזה?

צריך להיכנס לתמונה, הרי לקדוש ברוך הוא אין חסר, כלום.

שום חסר. הוא השלם האמיתי.

הוא הטוב האמיתי. תאר לך שאתה שלם אמיתי ולא חסר לך שום דבר בעולם, כלום.

פה בעולם מכרת.

לא חסר לך כלום, ממש כלום, ואין לך צרות, ואין לך דאגות,

ואין לך מידות רעות, ואין לך עצלות, ואין כלום, כלום, כלום, כלום.

שלם בכל מיני שלמויות.

‫שלומו המלך פי אלף אלפים יותר במלכותו.

‫כל זה אתה תרגיש אם תזכה להתדבק בו.

‫זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, ‫שהכי הכי הכי

‫תהיה בטוב כמו שהוא.

‫פששש, איזה דבר זה.

‫אולם גזרה חוכמתו של להיות הטוב שלם,

‫ראוי שיהיה נהנה בו בעל הטוב ההוא.

‫שאתה צריך להיות בעל הטוב, ‫זאת אומרת, אתה הגעת לטוב הזה ‫בזכות עצמך.

‫פירוש מי שיקנה את הטוב בעצמו,

‫ולא מי שיתלווה אליו הטוב ‫בדרך מקרה או מתנה.

‫בעל כן גזר וסידר,

‫שיבראו ענייני שלמות

וענייני חסרון,

‫ותברא בריאה,

‫שיהיה בה אפשרות ‫לשני העניינים בשווה.

‫זאת אומרת, יכול לבחור בטוב, ‫יכול לבחור ברע,

‫יכול לבחור בשלמות, ‫יכול לבחור בחסרון.

‫וינתנו לבריאה הזאת אמצעים ‫שעל ידם תקנה לעצמה את השלמות,

‫ותאדיר ממנה את החסרונות.

‫ואז ייקרה שנתדמת

‫במה שהיה אפשר לה לבורא ‫ותהיה ראויה לדבק בו ‫ולהנות מטובו.

‫הבריאה אשר התעתדה ‫לעניין הגדול הזה ‫היא המין האנושי,

‫וההשכלה בכל המידות הטובות ‫הם ענייני שלמות

‫שנמצאו להשתלם במאדם,

‫וענייני החומר והמידות הרעות,

‫הם ענייני החסרון שזכרנו,

‫שאדם מושם ביניהם

לקנות לו השלמות.

‫נחזור.

הבריאה זה אנחנו,

‫ואנחנו מעוטדים לעניין הגדול הזה ‫להיות דבקים בשם ולהרגיש

‫את הטוב בשלמותו.

‫עכשיו, קיבלנו שכל

‫ואנחנו צריכים להשכיל איתו,

‫והשכלה שאנחנו נלמד

‫בכל המידות הטובות

שיש בנו

‫הן ענייני השלמות

‫שהם נמצאו לנו כדי שנוכל ‫להשתלם בהם להגיע לשלמות.

מצד שני,

‫יש את ענייני החומר,

‫שאדם נמשך לחומר,

‫ולמידות הרעות,

‫והם הצד השני שנקראים ענייני החסרון.

‫עכשיו שמים את האדם בתוך זה,

‫ביניהם,

‫והם מצווים לו לקנות את השלמות, ‫הוא בחרת בחיים.

‫אולם,

צריך שיהיה זה בבחירתו וברצונו.

‫זאת אומרת, אנחנו צריכים להשיג את זה ‫על ידי בחירה נכונה וטובה,

‫לבחור בטוב הזה,

‫להשכיל

ולשפר את המידות,

‫וזה צריך לבוא מרצון.

‫כי אם היינו מוכרחים במעשים ‫להיות בוחרים תמיד בשלמות,

‫זה לא נקרא שאנחנו בעלי שלמות.

‫אם אונסים אותנו לבחור בזה,

‫אז אנחנו לא בעלי המעלה הזאת,

‫אלא

‫הוכרחנו לעשות זאת, ‫אז לא מגיע לנו שום דבר.

‫זה כמו שבעלי החיים ‫מתנהגים כפי שמתנהגים,

‫אין להם אפשרות לשנות את טבעם.

‫אז אריה הוא תמיד יישאר אריה, ‫ונמר יישאר נמר,

‫וצבי יישאר צבי ונשר יישאר נשר.

‫הם לא יכולים לשנות את טבעם.

‫ואם היינו גם כן כך,

‫אז על מה מגיע לנו שכר?

‫מגיע לאריה, שכר שהוא אריה, ‫מה הוא עשה בשביל להיות אריה? ‫הוא נולד אריה,

‫הוא לא עשה כלום.

‫זאת אומרת, אנחנו צריכים לבחור,

‫ומה רצון,

‫ואז כשאנחנו בוחרים והופכים ‫את עצמנו להיות מה שנהיה,

‫זה נקרא שאנחנו הבעלים של השלמות.

‫עכשיו, אם זה היה מוקנה לנו מבריאתנו,

‫שנהיה שלמים,

‫אז בעל השלמות זה מי שהקנה לנו את השלמות, ‫אבל לא אנחנו.

‫ואז לא הייתה הכוונה העליונה מתקיימת,

‫כי הכוונה העליונה שאנחנו נהיה ‫בעלי השלמות ונקנה זאת בעצמנו.

‫על כן הוכרח

‫שיונח הדבר לבחירתנו,

‫שתהיה נטייה שקולה

לשני הצדדים,

‫ולא מכריחה

לאחד מהם.

‫ויהיה כוח הבחירה לבחור

בדעת

ובחפץ,

‫באיזה מהם שירצה.

‫אתה בעל דעת,

‫תחליט מה אתה רוצה,

‫מה אתה חפץ.

‫והיכולת בידו לקנות איזה מהם שירצה,

‫או שלמות

או חסרון.

‫על כן נברא האדם

ביצר טוב,

ביצר הרע,

‫והבחירה בידו להטות את עצמו ‫לאיזה צד שהוא רוצה.

‫ועוד אוסיף שם,

‫ואומנם גזר טובו יתברך,

‫שיהיה גבול להשתדלות הזה ‫המצטרך לאדם להשיג את השלמות, ‫זאת אומרת, אורך חיינו.

‫וכשהשלים השתדלותו,

‫ישיג שלמותו,

‫וינוח בהנאתו לנצח נצחים.

על כן,

‫הוחקו לו שני זמנים.

‫אחד, זמן העבודה,

‫זה העולם הזה.

‫פה אנחנו צריכים לעבוד את השם, ‫זה זמן העבודה שלנו, את השם,

‫בעולם הזה.

‫ואחד, זה זמן קיבול השכר,

‫שזה גן עדן והעולם הבא.

‫ואולם מידת הטוב מרובה.

‫ומה היא מרובה מידת הטוב?

‫שהעבודה,

זמן העבודה פה בעולם הזה,

‫יש לה זמן מחוקק.

‫לא עוברים 120 שנה, מה שנקרא.

‫כמו שגזרה חוכמתו יתברך,

‫היותו נאות לזה.

‫וקיבול השכר,

‫אין לו תכלית.

אין לו תכלית.

‫אלא לנצח נצחים הוא מתענג ‫והולך בשלמות שקנה לו.

‫לפי משכניתא,

‫מי שטרח בערב שבת, העולם הזה, ‫יאכל בשבת מה שטרח.

‫זה העולם הבא.

טוב, אחרי שהבנו מה הטוב ‫שהקדוש ברוך הוא הכין לנו,

‫עכשיו,

‫יסוד המנהיגות האישית.

‫לאדם ניתנה בחירה חופשית,

‫להנהיג ולנהל את חייו לטוב ולמוטב.

‫חשוב להבין

‫שאין המשמעות של בחירה זו

‫כמו בחירה בעולם העסקים.

‫תרצה, תיקח,

‫לא תרצה, לא תיקח.

‫הבחירה הזו היא חובה.

‫חובה על האדם לבחור בעבודת השם.

‫לשם כך הוא נברא,

‫כדי להיות עבד השם.

‫ולכן במעמד הר סיני ‫כפה עליהם הר כגיגית,

‫ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה, מוטב,

‫ואם לאו,

שם תהא קבורתכם.

‫לא מדובר פה בחיוב מיתה,

‫אלא שפשוט מאוד אין זכות לחיות.

‫אם לא מקבלים את התורה,

‫אז התכלית לא יכולה לצאת ממך.

‫אז אין טעם להחזיק אותך.

‫שם תהא קבורתכם.

‫הסיבה היחידה לבחירה

‫היא כמו שבאר הרמחל,

‫רק כדי שעבודת השם של היהודי ‫תהיה שלו עצמו,

‫עבודה שלו עצמו.

‫לכן היא חייבת לבוא מכוח בחירה אישית.

‫עליו להיות זה שבוחר ומחליט ‫לעשות את רצון הבורא,

‫כי אם הוא לא יבחר,

‫לא יחשב שהוא קנה את השלמות,

‫ומטרת הבריאה לא תתקיים בו.

‫ועלינו לדעת

‫שכוח הבחירה ניתן לאדם,

‫זהו יסוד כל העבודה הרוחנית ‫של האדם עלי אדמות.

‫כמו שכותב הרמב״ם,

‫פרק ה' מלכות תשובה, הלכה שלישית,

‫בדבר זה עיקר גדול הוא,

‫והוא עמוד התורה והמצווה.

‫מה הדבר הזה? זה כוח הבחירה.

‫הדבר הזה, כוח הבחירה,

‫הוא עיקר גדול,

‫והוא עמוד התורה והמצווה,

‫שנאמר,

‫ראה, נתתי לפניך היום

את החיים ואת הטוב,

‫ואת המוות ואת הרע,

‫ובחרת בחיים.

אם נשים לב,

הרעיון הזה מהווה את היסוד המרכזי ‫של כל מעשה

גדולי האומה,

‫לטוב או למוטב,

‫והוא עובר כחוט השני בתורה,

‫בנביאים ובכתובים,

‫ואף בדברי החכמים, זיכרונם לברכה, ‫מאז ועד היום.

זו הסיבה לכך

שמעולם

לא הסתירו

את המאבקים והכישלונות

‫שפקדו את גדולי ישראל בכל הדורות,

‫משום שהם מעידים על כך

‫שכל מפעליהם הגדולים

‫נבעו מכוח של בחירה,

‫ורק כך הם הגיעו לפסגה.

אם תרצה להוכיח

‫אחת מההוכחות שתורת ישראל אמת,

‫מעבר לדברים שאמרנו בהרצאות,

‫שהיא לא הסתירה את המומים והפגמים ‫והעבירות

‫של הגדולים ביותר.

‫כל מי שעבר עבירה ולו אחת פרסמה אותה תורה.

‫היא לא מכסה,

‫זה לא חיסיון של בי בי די כי עם משוגע,

‫שאם הוא רוצה בטובתנו,

‫מה אתה עושה חיסיון שלושים שנה ‫על החלטות טובות שבחרת בעבורנו?

‫אלא שאתה רשע מרושע,

‫שאתה גורם נזק לאנשים.

‫ואתה לא רוצה שידעו, ‫כי אתה יודע שלא תחיה שלושים שנה,

‫ואז מה אכפת לך שימות כל העולם.

‫זה רשעות.

‫לא מפרסמים

את מה שעושים כאילו לטובה.

‫התורה לא מפרסמת רק טובות.

‫טובות היא מפרסמת בקושי.

‫אברהם, הכנסת אורחים, סיפור אחד. זהו.

‫מאור כשדים, שתי מילים, אור כשדים.

‫אבל במה ידע כי ירשן לה, ידוע תדע, ‫ארבע מאות שנה יהיו בגלות על ארבע מילים.

‫וואו!

על כל דבר, כל פיפס,

‫התורה מגלה אם מישהו שגה, טעה,

‫או נכשל, מפרסמת.

‫עד שחכמים רצו לסלק את שלמה המלך ‫מהעולם הבא אפילו.

‫לא כיסו.

‫התורה לא מכסה על אף אחד.

‫אז מה זה אומר?

‫שגם עם כישלונות ודברים כאלה,

‫הגיעו להיות גדולי עולם.

‫אז זה נמצא בתנ״ך,

‫בדברי החכמים, זכרונם רכה, ‫אף אחד לא כיסה על אף אחד,

‫ומגלים את הכול בשביל לדעת ‫שגם אם יש

מכשולות

‫זו לא סתירה שאתה יכול לעלות.

‫שש פעמים

שגג משה רבנו כלפי הבורא התברך.

‫אבל הקדוש ברוך הוא ‫העניש אותו רק בפעם השישית.

‫ודיברתם אל הסלע.

‫אז הוא אומר לו, מה, בשביל פעם אחת ‫אתה עושה לי ככה?

‫אומר לו, איזה פעם אחת זה? ‫זה כבר שש פעמים. ‫אומר איזה שש פעמים? ‫פורק לו אותם, כתוב במדרש.

‫למה, הרי עותה, ועוד ועוד טענות שטענת,

‫שהיית צריך לקבל עונש.

‫אבל זה היה ביני ובינך.

‫לא שמעו ולא זה, ‫וגם אני מבין שאתה,

‫כאב לך על עם ישראל וזה,

‫אז זה היה בינינו.

אבל פה, כשאני אמרתי לך ציווי מפורש, ‫לעיני כל ישראל,

‫ואתם גרנתם שלא יאמינו,

‫כאילו, יען לא האמנתם בי וכולי,

‫ונהיה חילול השם,

‫במקום שיהיה קידוש השם,

‫שהסלע שומע כאילו יש לו אוזניים,

‫הוא יוציא מים, ‫זה כבר אני לא יכול לשתוק.

‫אבל משהו נגרע ממעלתו של משה רבנו?

‫הסיום זה עבד השם,

‫הדרגה הכי גבוהה בעולם.

‫אז יכול להיות כישלונות,

‫יכול להיות,

‫יכול להיות.

‫זה לא אומר שאדם לא יכול להיות גדול.

‫כמו כן,

כל ההלכות, החיובים והדינים ‫בנויים על היסוד הזה.

‫מזה נובע החלוקה

‫בין כוונה למזיד,

שוגג,

אונס.

‫לכל דרגה יש דינים משלה.

‫הן לצד השלילה ביחס לעונש,

‫והן לצד החיובי ביחס לסחר.

‫והכול נקבע על פי מידת הבחירה ‫שהייתה לאדם.

‫בודקים כל מצווה מפורקת לאלף,

‫ויש מאן דאמר שמפרקים אותה למיליון חלקים,

‫ואפילו אם יש חלק אחד, מיליוני,

‫אחד

יכול להציל אדם מרדת שחד.

‫פדעהו מרדת שחד.

‫עד כדי כך,

‫זכות של חלקיק מיליוני במצווה ‫יכול להציל בן אדם.

‫ולכן, בדרך כלל, במזיד אדם נענש, ‫כי הוא עשה בדעת ובכוונה.

‫בשוגג הוא צריך כפרה ודמות קורבן.

‫באונס הוא פטור,

‫כי אונס, נחמנה פטרה.

‫זה לא מדעת ולא מרצון ובלי כוונה, אונס.

‫והרי אם לא הייתה בחירה,

‫לא היה ניתן להעניש אותו בעשותו רע,

‫וגם לא היה ניתן לתת לו שכר אם יעשה טוב,

‫כי בלי בחירה הוא כלי שרת

בידי כוחות אחרים, ‫מה שרוצים לעשות הלוציפרים.

‫בכלום ניתן להעניש את המקל ‫בגלל שהוא היכה את פלוני?

‫וכי המקליקה?

‫מי שאחז במקליקה,

‫כמו שכתב המלבי בפירושו לאיוב ל״ה ד׳,

‫האדם שמוכרח במעשיהו,

‫אין מגיע לו שכר.

‫כאשר לא ישלמו שכר

לרחיים

‫המתגלגלים בכוח המים ‫ועושים עבודה לטחון הקמח.

‫כל כלי מלאכה

‫לא מקבל שכר בתום המלאכה.

‫ראיתם מישהו שנותן שכר למברגה ‫בתום ההברגה?

‫ולכן ממשיך הרמב״ם

ומבאר,

‫שמכיוון שיש לאדם את כוח הבחירה,

‫לפיכך דנין אותו לפי מעשיו.

‫אם עשה טובה, מטבעין לו,

‫אם עשה רעה, מרעין לו.

‫ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט.

‫כלומר,

‫דע שיש בידך כוח לעשות.

‫בעתיד אתה ליתן את הדין.

כלומר,

‫שום תירוץ לא התקבל ‫בבית דין של מעלה.

‫לא תירוץ לא ידעתי,

‫כי היה עליך ללמוד ולדעת,

‫כי שגיגת תלמוד עולה זדון.

‫אם אתה שוגג, כאילו, אתה אומר, ‫אני אגיד למעלה שאני שוגג, ‫לא יודע לקרוא.

‫אתם זוכרים את הלא יודע לקרוא?

‫אז הוא אומר, זה עולה זדון.

‫זה במזיד אתה לא יודע לקרוא, ‫במזיד אתה לא יודע, לא ידעתי.

‫או כמו שאומרים פה,

‫אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש,

‫והמדינה אף פעם לא מלמדת חוקים.

‫אין שיעורים ללמוד חוקים.

‫כמו תיאוריה שצריך ללמוד את החוקים.

‫אין ללמוד חוקים.

למה?

‫אדרבה, שתיכשר ויקבלו רפורטים, קנסות, אדרבה.

מי רוצה בטוב אותך?

‫המדינה רוצה בטובתך.

‫וגם לא יעזור תירוץ, ‫מה, אבל אמרו לי,

‫אמרו לי החברים,

‫או תירוץ, מה, אבל כולם עשו ככה.

‫היחידי שצריך לשמוע בקולו ‫ולהיות בטל לרצונו, ‫זה הקב'-ברוך-הוא.

אין לך ממי לשמוע.

‫כל זמן שלא ביררת לעצמך ‫מה ה' אומר, מה הוא רוצה,

‫עוונך תישא.

‫לא יעזור לך שום תירוצים.

‫שום תירוצים.

‫עכשיו אנחנו מגיעים לנושא ‫שכל האימהות

וכל האבות

‫צריכים לפקוח את האוזניים ולשמוע היטב,

וגם הילדים...

תשימו לב היטב.

האם יש מגבלות בכוח הבחירה?

אחת התהיות

בשאלות הגדולות בתחום הבחירה,

תעבירו את הקטע הזה לכל מי שאתם מכירים,

אחת התהיות בשאלות הגדולות

בתחום הבחירה

היא האם בכוח הבחירה יכול אדם

לשנות ולהשתלט על קשיים ובעיות נפשיות

כמו הפרעת קשב וריכוז.

המחלה המפורסמת של הדור הזה כדי למכור תרופות,

כדי שהפסיכיאטרים והפסיכולוגים יתפרנסו.

לכן ממציאים כל מיני מחלות, קוראים לזה מחלות נפשיות,

אחרת לא יהיה כסף.

אם כולם יתנו איך לטפל,

מה הם יעשו?

או קלפטומניה,

שאדם יש לו דחף בלתי נשלט לגנוב.

אשתו של בן גורגור הייתה קלפטומנית,

נכנסת לסופר וגונבת.

היא לא יכלה להשתלט על זה, היא אמרה.

כן.

או אם יש נטיות שליליות אחרות,

האם בן אדם יכול בכוח הבחירה שלו לשנות את מצבו?

ובכן, התשובה היא חד משמעית,

יס.

אפשר לשנות הכול.

התורה הקדושה

ניתנה לכל יהודי,

ונכתב בתורה שצריך לעמוד יומם ולילה.

ולמי מדובר? גם למי שיש לו בעיות קשב וריכוז.

היא לא פטרה אותו,

היא חייבה אותו.

איך הוא יעשה מה שהוא לא יכול?

כמו כן,

אם כתוב בתורה לא תגנוב,

אז זה כולל את הקלפטומנים.

לא כתוב לא תגנוב חוץ.

עכשיו,

אין דבר כזה שאדם לא יכול להתגבר על נטייה כלשהי. גם אלה התל אביבים.

למה?

כי אז הוא יהיה מוכרח כאילו להפר ציווי אלוקי.

אז הקדוש ברוך הוא, הוא ברא אותו עם דפקה?

שהוא יפר את הציווי שלו?

אז בשביל מה הוא מצווה ובחרת?

בידך החיים והטוב, המוות והרע.

אז זה לא נכון אם ככה.

איך אתה מצווה ככה ואותי דפקת כאילו ועשית אותי כזה דפוק? יכול להיות דבר כזה.

אין דבר כזה.

אדם צריך להיות עבד ברמח איברים ושסה גידים.

ולא יכולים לפתור אותו שום נטיות שליליות כאלה ואחרות.

נכון,

יש אנשים שפטורים מקיום מצוות.

אבל מדובר באנשים שאין להם דעת בכלל,

כמו קטן,

שוטה,

לא תמיד כל שוטה נחשב שוטה.

צריך לשאול תלמיד חכם.

או חרש אילם מלידה.

וגם זה דינו כשוטה.

היום זה לא כל כך אי אפשר היום ללמד אותם כתב בריל וכל מיני דברים וכל מיני,

יש להם כל מיני שיטות.

אבל חוץ מאלו,

כל יהודי חייב

בקיום כל המצוות.

כמו משה ואהרון.

ואפילו המושג של אונס,

שרחמנא פטרי,

הדבר לא אמור על מי שיכול להתגבר עליו.

מי שיכול להתגבר על האונס הוא לא נקרא אנוס.

לדוגמה, אדם ישן.

אדם ישן, בשעה שהוא ישן ודאי שהוא אנוס.

אדם ישן יכול לקיים מצוות בזער בשעת השינה.

הוא לא יכול לקיים מצוות.

אבל אם אדם הולך לישון בלי שעון מעורר

ולא דואג שאשתו תעיר אותו או אימא שלו או אבא שלו

או שחבר שלו יבוא להעיר אותו במידה ויראה שהוא לא בא

או יצלצל אליו בטלפון לעשות את כל החטא, איך היא תמצא.

הוא לא יכול לתרץ.

יו, היום לא קראתי קריאת שמע בזמן בגלל שהייתי אנוס.

מה היה אונס?

ישנתי, לא הרגשתי כלום.

מה אתה אומר?

כל הכבוד, איזה פתרון.

אדם מחויב לעשות את כל האמצעים

כדי שיקום בזמן.

האדם מחויב ללכת גם נישון מוקדם

ולבקש מאחרים שיעירו אותו.

ואם לא יעשה זאת, הוא לא אנוס, הוא פושע.

כי הוא יודע שהוא לא יקום.

ואז הוא ישתמש בתירוץ, אנוס.

מה אני אעשה? לא קמתי.

שמעתי את זה כל כך הרבה בחיי.

מה אני אעשה? לא קמתי.

לא צלצל לטלפון,

לא צלצל לפעמון, לא צלצל לשעון.

לא העירו אותי.

גם אשתי נרדמה.

מה אני אעשה?

פושע.

אדם יכול בכוח הבחירה שלו להתגבר על האונס

ולנטרל אותו.

הוא מחויב לעשות זאת,

והוא לא נחשב אנוס.

אלא מה?

חלק מהפסיכולוגים המודרניים טוענים שהדבר בלתי אפשרי.

אדם

לא יכול להתגבר על הנטיות הטבעיות.

רק הם עם התרופות

יכולים לפתור לו את הבעיות.

אבל כל טיפול בין 600 ל-1,500,

ואז אתה תראה שזה ייקח לך כמובן סדרה ארוכה

עד שהוא יקנה דירה.

ואז הוא יגיד לך שבעצם אתה ושונה מאחרים אין תרופה למכתך.

ומכאן נובעות כל התהיות בנושא,

שכן לשיטתם המטופשת

והכפרנית

האדם

הוא רק צאצא של קוף,

וממילא אי אפשר לשנות את הקוף

ועליו להשלים

עם הבעיות.

ויש כאלה פסיכולוגים

שטוענים שהאדם מושפע

ומונע

מאירועי העבר,

שהם משפיעים על החלטותיו ומעשיו,

ולכן אין לענישו,

כי זה לא אשמתו.

גם אני שמעתי הרבה אנשים שאומרים,

טוב, אתה לא יודע מה הרקע שלי, אתה לא יודע מאיפה באתי, אתה לא יודע מה עברתי,

אתה לא יודע כמה יתעללו בי,

אתה לא יודע זה, אתה לא יודע זה, אתה לא יודע זה.

נכון, אף אחד לא מכחיש.

אתה רוצה לחיות או לא,

או שאתה רוצה כל הזמן להתנצל.

המחקת עבר,

תתחיל מחדש.

היה פסה,

עכשיו תתחיל מחדש.

וזו התקווה שלך להתחיל לחיות. אתה רוצה כל הזמן להתרפק על העבר, כמו שאומרים.

ולהגיד, אני לא אשם, אני מסכן, ירביצו לי, יעזו לי, אכלו לי, שנתו לי.

אם אתה רוצה ככה לחיות, אתה תמות ככה.

אבל זה לא יפתור אותך, כי התירוצים האלה זה לא אונס.

זה לא יפתור אותך משום דבר.

אתה חייב להתמודד.

זהו.

ואפשר להתמודד.

והתורה מחייבת להתמודד.

ואתה לא צריך את המשוגועים האלה שיגידו לך שטויות

מהייאשותך מהתקווה.

לאדם יש בחירה,

וכל אחד יכול להשתנות.

תכף תשמעו דברים, אני אומר לכם,

שלא תאמינו בהם כלום.

אדם יכול להשתנות.

ייתכן שאצל אחד הבחירה תצריך אותו ותדרוש ממנו מאמצים יותר מאנשים מסוימים.

אבל הדבר אפשרי בהחלט.

והנה נוכיח את הדברים עכשיו.

כבר כותב הרמב״ם שמונה פרקים שלו בפרק ח' וזה לשונו.

אי אפשר

שייוולד האדם

מתחילת עניינו בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון.

כל מי שטוען שמשה רבנו נולד ככה ואברהם אבינו נולד ככה

וכל אחד נולד ככה, לכן הוא ככה ולא כמוני,

אה,

אתה משהו אחר.

הרמב״ם מכחיש אותו.

הוא היה רופא גדול וחכם גדול,

והוא אומר על פי התורה וגם על פי הרפואה.

אי אפשר

שאדם ייוולד

מתחילת עניינו בטבע של בעל מעלה ולא גם בטבע של בעל חסרון.

כמו אי אפשר שייוולד האדם בטבע של בעל מלאכה מן המלאכות.

אחד נולד ישר נגר,

אחד נולד אינסטלטור,

אחד נולד חשמלאי, ישר הוא נולד ככה.

אין דבר כזה.

אבל,

אפשר שייוולד בטבע מוכן למעלה או לחסרון.

זאת אומרת, נטייה טבעית

לדברים מסוימים.

לכל אדם יש נטיות למשהו בשונה מחברו.

והיות פעולות האחד מהן

יותר קלות עליו מפעולות האחר.

זאת אומרת, יש שוני בין האנשים.

לחלק יש יותר נטיות לכאן,

וחלק לכאן, בשונה.

מהאחרים.

אבל פעולות האדם כולן

מסורות לו.

פעולות האדם כולן מסורות לו.

אין מכריח אותו.

אין מכריח אותו בהן,

ולא מביא אותו זולת עצמו כלל.

חוץ ממך,

אף אחד לא יטע בך את הדברים,

אלא אתה צריך לעבוד עליהם בעצמך.

וזה יטע אותך לצד המעלה או לצד החסרון.

אלא אם כן,

תהיה לו הכנת המזגים לבד,

כמו שביארנו,

שיקל בו עניין או יכבד.

זאת אומרת, כל אדם מזוג

מארמ״ע,

אש, רוח, מים, עפר.

בתרכובת הזאת,

אם יש בו יותר אש,

אז הוא נהיה יותר כעסן וכו', אם יש לו מים יותר,

אז הוא יותר בעל תאווה,

וכן הלאה, אם יש לו רוח, אז הוא יותר דברן וכו' וכו',

אם יש לו עפר, יש לו כוח עצלות וכו'.

כל אחד מורכב

במינון שונה,

וממילא זה יוצר שהנטיות של כל אחד הן בשונה.

אבל כל אדם יכול לשנות את עצמו ולהגיע לשיא השלמות.

גם מנקודת הפתיחה הנמוכה אפילו, אם נאמר,

שיש לו.

לאחד יהיה יותר קל בתחום מסוים ולאחד יותר קשה,

אבל כולם

יכולים להגיע לאותה תוצאה.

אבל שתתחייב

פעולה מן הפעולות,

או יהיה בו נמנע שהוא לא יכול לעשות דברים מסוימים,

אין זה כלל.

ואני עד ומעיד

שכל האנשים שאני מכיר,

הפכתי אותם

ממה שלא היו למה שנהיו.

לא רק בתשובה,

לא רק באמונה בעצמה,

לא רק ביכולות,

אלא גם במקצועות

שלא הייתה להם שום נגיעה בהם כלל.

חלק נהיו טבחים,

אופים, חשמלאים, בנאים, אינסטלטורים,

צלמים,

עורכי וידאו,

כל אלה לא ידעו כלום.

כל משימה שנתתי להם

ונתעתי בהם את האמונה שהם מסוגלים,

הם הגיעו לזה.

אין אחד שאמר לי, אני לא יכול.

אין.

נכון?

נכון.

עכשיו, נעבור לפסים מעשיים.

ננסה לחשוף את כוח הבחירה גם במצבים

שעל פניהם נראים משוללי יכולת בחירה לפי השוטים.

אחת הדוגמאות

זה אדם הסובל מבעיות קשב וריכוז.

אני קורא לאלה שסובלים מקשב וריכוז,

גאוני העתיד.

אלה האנשים שיכולים להיות הכי מוצלחים.

אלה הכי פקחים.

ועכשיו תראו עובדות.

הגאון הרוגוצ'ובר.

לא יאומן.

הגאון הרוגוצ'ובר,

אחד מגדולי ישראל, גאון הגאונים, קשה מאוד להשיג.

מה הוא כותב בחוכמתו?

זה לא יאומן כי יסופר.

הרוגוצ'ובר, כשהיה ילד,

ניתן לתאר אותו שהיה לו קושי בקשב וריכוז.

בימינו ודאי שהוא היה מאובחן כך.

הוא היה מסוגל באמצע הלימוד

לרוץ לחצר.

אני מכיר אחד כזה בתלמוד תורה.

באמצע הלימוד,

קם ורץ לחצר,

מטפס על עץ,

מבצע תעלונים שונים וכולי.

נו, זה לא משגע את הרבה?

פתאום בורח לו ילד, הוא אחראי עליו.

צריך לעזוב את הכיתה, לרדוף אחריו לעצים.

וואי וואי וואי.

מה עשה הרבה שלו?

הלך אחריו לעץ,

וישב איתו ללמוד בארץ.

והוא נלחם איתו בסערת מזגו.

איך הוא נלחם?

בדיוק להפך.

ליווה אותו והמשיך את מסע חייו אל הגדלות.

עד שהוא הפך להיות הרגות שוקת.

זה אותו אחד שהיה קושר את הסערות לתקרה,

כדי שלא יירדם.

שאם הוא נרדם,

אז החבל מחזיק לו את הראש בחזרה.

זה היה רוגוצ'ובר.

אז בואו נראה שהגמרא אומרת דבר שאתם לא הייתם מאמינים.

ישמעו ההורים ויבינו.

הגמרא ביום העין ח',

כתוב כשמזהים אצל ילד,

חשק להרוס דברים.

שובר! כל דבר שובר.

הרי שחלק מתהליך ההתפתחות הרצוי בעבורו

זה לקנות לו דברים שיוכל לשבור.

שמעתם פעם דבר כזה?

הגמרא אומרת, תקנה לו.

תקנה לו דברים, תן לו לכסח כמה שהוא רוצה,

עד שימלא את אהבתו. זהו.

עד שכבר יפריע לו באוזן הצליל של השבירה.

אומרת הגמרא, אמר הבייל,

אמרה לי אם,

האומנת,

רביטי דיינוקה,

הגידול של התינוק,

כשהוא קטן,

אז קודם נותנים לו מה?

מייח מימי ומישחא, מישחא.

מים חמים בשמן, למשוח אותו.

גדל פורטה, כשהוא גדל קצת,

יעשו לו לאכול בעטה בקוטחה.

נותנים לו ביצה עם תבשיל קוטח, חלבי.

זה תבלין חמוץ שמעורם בחלב.

גדל פורטה,

אחרי שהוא גדל עוד קצת,

אז מה יעשו לו כשהוא גדל? טבורי מאנה.

ייתנו לו לשבור כלים,

טבורי מאנה, לתבר, לשבר מנים, כלים.

למה? כי הוא נהנה מהשבירה.

וואי, וואי, וואי.

וכל זה למלא תאוותו.

מפורש לנו שקודם

שמים על הילד חמין

בשמן ושחים אותו,

אחר כך

כשהוא גדל בסוף נותנים לו גם דברים לשבור.

וממשיכה הגמרא ואומרת

כי הא דרבא

זבין להוא מאן אגזיזה דפחרה לבנה ומטברה להוא.

יא בביי.

רבא.

האמורה רבא.

רבא.

הוא קנה

כלי חרס שבורים לבנים שלו,

והיו שוברים אותם ונהנים מכך.

שמעתם?

לא הולכים נגד,

אלא

צריך למלא את אהבתו. פעם נתתי עצה, אתה רוצה שהבן שלך לא יעשן?

אתה רואה שהוא בגיל קטן התחבא בשירותים, מעשן?

אתה רוצה שהוא לא יעשן?

קח אותו, תגיד, למה אתה בסתר?

אני אקנה לך קופסה.

ושב לידו,

תן לו לעשן איך שהוא גומר, תן לו עוד אחת,

תן לו עוד אחת,

עוד אחת, עוד אחת, עד שהוא כבר רגע קוץ בזה ולא כלום.

ואם אתה רוצה להגזים,

תן לו סיגר. מה זה סיגריה, בחייאת? מה זה סיגריה?

קח סיגר.

תביא לו סיגר קובאני כמו של ביבי דיקי,

ותן לו פח, פח.

הוא כבר בטוח, לא זה. אתה רואה שהוא מתחיל להשתכר?

כשהוא קטן, מתחיל בירות וזהו.

ככה שותים, זה הכל כוס אחת,

קח שתיים, קח שלוש,

עד שהוא יקיטה מחיים יותר הוא לא ישתה בירות.

וככה,

תזרום, תזרום,

ואתה יכול לשנות אותו איך שאתה רוצה.

עכשיו לא תאמינו,

לא תאמינו.

וואו, זו הפתעה, הפתעה.

מה אתם אומרים, הבן איש חי?

גדל תינוק, קדוש מרחם, אה?

בגיל שבע הוא הרים ידיים,

אחרי שנפל לבור והיה בלי הכרה שבועיים,

הרים ידיים ואמר לקדוש ברוך הוא, אני החבד שלך, ומאז והלאה הוא הפך להיות הבן איש חי, נכון?

זה מה שאנחנו יודעים.

מה הוא כותב בעצמו,

על עצמו,

בספר בניהו,

שנת תשן מכתיבת יד קדשו.

הוא כותב על הגמרא הזאת במסכת יומן

גם עטרת ראשי,

הרב מור זקני,

רבנו משה חיים זכר צדיק ברכה,

היה נוהג

כמנהגו של רבא.

כי אנוכי הצעיר,

בהיותי קטן

היה לי הרבה תאווה מאוד לשבר כלים,

והיה קונה לי כלי חרס פגומים

או סדוקים בזול הרבה,

ומביא לי לשברם למלא תאוותי.

הייתם מאמינים שילד ששובר כלים כל הזמן, בום, טראח, בחצר,

זה יהיה הבן איש חי?

והוא כותב בסוף, השם יתברך ברחמיו,

ינחנו באורח מישור.

היי, היי, היי.

והוא גם דן

בספרו תורה לשמה, סימן תא',

תא',

למה אין בזה בל תשחית?

הוא אומר שאין בזה בל תשחית. זה שאתה קונה לילדים והם שוברים דברים שבורים וזה וזה, אין בזה בל תשחית.

יש לו תשובה על זה.

סיפר

רבי משולם דב סולובייצ'י

בספר הרב מבריסק, חלק ג' עמוד 160,

שכאשר ילד קטן

בבית הרב מבריסק

לקח כוס ושבר,

הורה הבריסקר לא להעיר לו על כך.

וגם כאשר לקח כוס שנייה בשלישית ושבר,

הורה לו הרב מבריסק

לא להעניש אותו,

וזאת על פי הגמרא הזאת.

שמעתם?

אני גם הורדתי בבית אצלי,

אף פעם לא כועסים אם משהו נשבר, נפלה תמונה, מישהו כיסח משהו.

מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב. למה?

להראות שהחומר לא חשוב,

אבל אם זה בעיה ברוחניות, שמה לגעור.

ואז הילד מבין.

אם אבא,

כשלא מכינים שהורים לא אומר כלום, ואם הילד מחרפש לא אומר כלום,

זה מבינים שלא צריך כלום לעשות, אפשר להמשיך ככה.

אבל אם שוברים ממון,

אז הם מבינים שחומר ממון אוי ואבוי, ואז יש להם הערכה רק לממון ולא לרוח.

הרוגוצ'ובר אמר,

אלמלא סבלנותו של מורי,

זה הוא אמר בערוב ימיו,

אז כמה יוסף רוזין איכה בשוקה,

כך קראו לו.

נער עם תסיסה מרקיעה, הייתי בילדותי.

בעיצומו של שיעור,

בלב-ליבו של דיבור התוספות,

תקפה אותי לעיתים רוח קונדסית

התגלגלתי וקפצתי

על גבי אילן החרוב.

ומורי וריבי לא התרגש מהאירוע.

גרר את הכיסא לעבר העץ

והעביר אליי גמרא,

משנה איתי את הפרק מתחת לעץ.

איזה רב חכם.

תראו מה הוא צמיח,

את הרוגוצ'ובר, כל הזכויות שלו,

כל הטוירה שלו.

לא יאומן. זה כמו האימא החכמה שלמדנו עליה.

איי, איי, איי, איזה דברים נפלאים.

אני מכיר ילד שבתלמוד תורה עובר בין הספסלים ככה באמצע השיעור.

ואמרתי, הוא פיקח גדול, הוא צריך רק תשומת לב. הוא מושך תשומת לב, לא מתייחסים אליו כמו שהוא חושב שמגיע לו.

לכן הוא מבליט את עצמו בשובבות וכל מיני דברים.

הוא מוכן אפילו לקבל גערות, רק שהתייחסו אליו.

נפש, הילדים צריכים להכיר.

‫לא להילחם בכל דבר.

‫זה לא ילד עם בעיה.

‫גם אתם לא הייתם, אחי.

‫אם כל אחד יבדוק מה היה בעבר שלו, ‫הוא יראה שהוא לא היה אחי.

‫אז בכל אופן,

‫אפשר להתייצב, אפשר להיות גם רוגוצ'ובר.

‫יש עוד סיפור ידוע,

‫יוסל'ה סלוצקר,

על יוסל'ה.

‫זה, בילדותו הוא היה שובב גדול,

‫עד שהורים שהיו רוצים להזהיר ‫את הילדים שלהם,

‫היו אומרים, אתה רוצה להיות כמו יוסל'ה?

‫אתה עוד בסוף תהיה יוסל'ה. ‫הוא היה שם דבר בסלוצק.

‫יוסל'ה המפורסם,

‫יוסל'ה.

‫יש כאלה שקראו לו יוסל'ה משיגנר,

‫יוסל'ה.

‫אבל בהמשך,

‫הוא נהפך לאחד מגדולי הדור,

‫וחזר לאותה עיר שהוא נקרא יוסל'ה,

‫בה היה הרב של סלוצק,

‫הגאון רבי יוסף פיימר.

‫עד שכשהיו אומרים לרבי חיים בריסקר ‫שרבי יוסף פיימר עובר ברחוב,

‫כל גופו היה רוטט

‫מה ההתרגשות כלפי מי שעובר כאן. ‫אתם מבינים מה זה?

‫ואת הסיפור הזה היה נוהג ‫לספר רבי שלום שבדרון,

‫וגם הביא אותו בספרו ‫שעל אביך ויגד לך בעמוד,

‫לא תאמינו, איזה עמוד,

‫כפז.

‫עיינו שם בהרחבה.

‫ועוד סיפור שמעתי על אחד מגדולי ישראל,

‫בהיותו קטן,

‫תפס תרנגול חי,

‫הניף סכין וברך בורא מיני שוחט,

‫וחתך את צווארו,

‫קרע את מעיו,

‫הוציא את הכבד, צלע אותו ואכל.

‫איש לא חלם שפרא אדם כזה ‫ישב וילמד פעם אחת

‫מי יהיה גם גדול בישראל.

‫אבל הוא נלחם עם עצמו,

‫החדיר בעצמו רצון ללמוד תורה,

‫השתמש במרץ הזה שהיה לו,

‫להשתמש ולהשתלט על התורה הקדושה ‫בכל העוצמה שהשתלט על התרנגול.

‫והוא הפך להיות אחד מגדולי ישראל.

‫לא יודע משום מה, הסתירו את השם.

‫ואכן סיפר לי אחד המחנכים

‫שהיה לו ילד איפראקטיבי ‫שהיה מפריע מאוד בשיעורים,

‫אולם הוא ניחון בכישרונות נפלאים,

‫שתי תכונות

שלפעמים שלובות יחדיו.

‫אותו מחנך האמין בוודאות

מוחלטת

‫שהבן יכול לעלות,

‫להתעלות

במעלות התורה והיראה,

‫אלא צריך הכוונה והדרכה נכונה ‫להתאים

לאישיות שלו הסוערת.

‫אלא שהוא לא ידע כיצד ‫להעניק לו את ההכוונה הזו,

‫ולפיכך

החליט לחקור

‫את העניין לעומקו. ‫הוא לא היה בקיא

איך מטפלים בילד כזה.

‫אז הוא החליט לחקור, תראו איזה מחנך דגול,

‫שדואג לילד אחד,

‫הולך לעשות חקירה,

‫מה עושים. ‫לא הלך להתייעץ עם פסיכיאטר ‫או פסיכולוג או פסיכי למיניהו.

‫כשניסה המחנך

‫לעקוב ולגלות

‫מה ההבדל בין הקבוצות,

‫הוא מצא את ההבדל

בילדות של הילדים האלה.

‫אותם אנשים שהתבגרו, הם היו ילדים.

מה היה בילדות?

‫וגילה את ההבדל הנעוץ ‫במה שאמרו להם,

‫איך התייחסו אליהם.

‫זאת אומרת,

‫איי, איי, איי, איי.

מה זאת אומרת?

‫הוא עלה על קבוצה של אנשים ‫שסבלו מקושי מעין זה בילדותם.

‫וגילה,

חלק מהם התעלו במעלות התורה ויראה.

‫עד שגדלו לתלמידי חכמים מופלגים,

‫דיינים, רבנים וראשי ישיבות.

‫חלק אחר

גדלו

והפכו לאנשים רגילים,

‫וחלק אחר, השלישי,

‫הם הידרדרו מאוד.

‫ואז הוא בירר, מה השוני? ‫למה אלה כך ואלה כך ואלה כך?

‫והתברר שהכול תלוי מה אמרו להם ‫הההורים, המחנכים והסביבה.

‫ילדי הקבוצה השלישית שהידרדרו,

‫ההורים והמחנכים,

‫אמרו להם, יש לך בעיה קשה,

‫אתה לא יוצלח שכמותך,

‫שום דבר לא יצא ממך.

‫ילדי הקבוצה השנייה,

‫אמרו להם, המחנכים וההורים,

‫יהיה לך קצת קשה עכשיו,

‫אבל לא נורא,

‫גיל הנערות יעבור,

‫ובגבי גם הבעיה תעבור.

הקבוצה הראשונה,

‫אלה שהגיעו לעולם הנכבד

‫של דיינות,

‫רבנות וכו',

‫אלה נמנו על הורים ומחנכים ‫שאמרו להם תמיד,

‫אה,

יש לך מתנה.

‫הקב' ברוך הוא נותן לך מתנה.

‫כל השובבות, כל הפיקחות, כל התסיסה, ‫כל ההיפרקטיביות, כל... זה מתנה משמיים.

‫אתה יכול להיות מנהיג.

‫אתה סוער כל הזמן, ‫אתה לא יכול להישאר על השמרים.

‫צריך להניע את העולם.

‫לוקחים את זה לכיוון החיובי, ‫זה מהפכה.

‫יכול לעשות מהפכות בעולם.

‫ואכן,

חזר המחנך אחרי שלמד את הקורס בעצמו,

‫חזר לאותו ילד שהיה בעייתי,

‫והחל מטפטף לו,

‫שהוא קיבל מתנה משמיים.

‫מרץ, יש לך מרץ בלתי נדלה.

‫אתה יכול להפוך את העולם ממש.

‫ובסיעתא דשמיא הוא הצליח מאוד.

‫והבן שלו משמש היום ‫כראש כולל מוצלח מאוד,

‫מוסר שיעורים עמוקים ונפלאים,

‫ואת הטבע הסוער הפנה לאפיקים חיוביים.

‫פעם אחת

בא יהודי לרב עובדיה יוסף,

‫עם הבן שלו כשהוא היפרקטיבי,

‫שאל אותו מה לעשות עם הצדיק הזה.

‫הוא שובע ברמות אדירות,

‫ולאף מלמד בחיידר,

‫אין עצה כנגדו.

‫מה אמר לו?

‫הילד הזה, יש לו מנוע של משאית ‫בגוף של ילד קטן.

‫איך הוא יכול להשתלט על המנוע הזה?

‫המנוע הזה מניע אותו.

‫עליכם לתמוך ולסייע ולעודד?

‫במשך הזמן יצליח להשתלט ‫על המנוע האדיר ‫ויביא אותו למרחקים גדולים ‫בתורה ויראת שמיים.

‫להבין,

אבל לא להשלים.

‫ההבנה הרבה שישנה כיום ‫לקשייהם הנפשיים ‫של הילדים החריגים,

‫הנופלים והנושרים,

‫עוזרת להם מאוד לשרוד ‫בעולם התובעני.

‫אבל זה שאנחנו מבינים אותם ‫לקשיים שלהם,

‫זה גם קובר אותם לפעמים ‫מהשאיפה לשפר את עצמם.

‫ניקח למשל חולה נפש.

‫מצד אחד ההבנה שאנחנו מבינים לרוחו,

‫זה עוזר לו המון.

‫מאידך,

‫אותה הבנה עומדת לרועץ ‫במקרים רבים.

‫הנה, הם מבינים אותי.

‫אז זה לגיטימי להיות משוגע,

‫ואני באמת לא יכול להתגבר.

‫עובדה שכולם מבינים אותי,

‫ככה אומר לעצמו, וככה קוברים אותו.

‫והוא לא יתגבר,

‫אלא יישאר משוגע כל ימיו,

‫בשעה שבאמת,

אם היה מתאמץ,

‫יכול היה להיחלץ ממצבו.

‫לכן צריך לדעת

למצוא את הגבול המדויק,

‫עד כמה נכון להתחשב בחריג,

‫בכדי להראות לו שאנחנו אוהבים ‫ומקבלים אותו על אף החסרונות,

‫אבל מצד שני, לא לוותר לו.

‫וזה סוד ההצלחה של הורים

‫לילדים נפלאים כאלה.

‫אבל גם יש גבול

‫בין ההתחשבות

לבין הוויתור.

‫שלא יהיה נפרץ ומטשטש.

‫אנו פוגשים תיאוריות שונות ומשונות,

‫שמקורן לא בעולם התורה ולא ביראה,

‫והן מתייגות טיפוסים כאלה ואחרים.

‫כי מי שאינם אשמים שהם כאלו, ‫מה אתה רוצה ממנו? ‫הוא לא אשם שהוא כזה.

‫וככה הפך העולם לגן עדן למושחתים.

‫כל מושחת אומר, מה אתה רוצה? ‫ככה אני נולדתי, ככה אני.

‫והם לא חייבים להתגבר על יצרם,

‫כי זה טבעם, הם אומרים.

‫אז בואו תשמעו עכשיו מה אומר ‫הגאון מווילנה ‫ומה אומר בן המלך מליז'ינסק.

‫אדם לא נברא בעולם,

‫אלא רק לשבר את הטבע.

‫קובע רבי אלימלך מליז'ינסקי.

‫וככה גאון מווילנה, בפירושו למשלה.

‫כי מה שהאדם חי

‫הוא כדי לשבור מה שלא שבר עד הנה אותה המידה.

‫צריך לשבור את המידות,

‫ולתקן אותן ולהשלים אותן.

‫לכן צריך תמיד להתחזק.

‫ואם לא יתחזק,

למה לא חיים?

‫באבן שלמה הוא כותב ‫שאם אדם לא יתקן את מידותיו,

‫למה לא חיים?

‫למה בא לעולם בכלל?

‫כל המטרה לתקן את עצמו ‫ולהשלים את עצמו.

‫הרי שניתן

וגם מחויב אדם להתגבר על הטבע,

‫כי זה כל יסוד ומטרת חייו,

‫להתגבר על הטבע.

‫מי יכול לבוא ולטעון ‫שיש לו טבע כזה וכזה ‫ולכן הוא פטור מחובה כלשהי?

‫אדרבה,

אם אתה מזהה שיש לך תכונה רעה,

‫טבע שאתה אומר שהוא טבוע בך,

‫זו המטרה שבגללה ירדת לעולם,

‫לעמול לתקן אותה.

‫זה מה שאתה צריך לעשות.

‫ובהכרח שניתנו לך כל הכוחות ‫הנחוצים לשם כך.

‫ועכשיו לא תאמינו מה שאני אומר.

‫הרב הקדוש,

רבי חיים מצאנז,

‫זכר צדיק וקדוש לברכה,

‫הוא איבד 11 ילדים בשואה,

‫ונשאר איתן

והקים מצאנז.

‫הוא היה קדוש.

‫הם היו הולכים שם במדבריות,

‫היו צמאים, ‫לא נותנים להם הגרמנים לשתות.

‫הוא היה עוצר פתאום את כולם,

‫והוא אומר להם לחפור בידיים, ‫יש מים.

‫היו חופרים, מוצאים מים והיו שותים.

‫אנשים מתפעלים ממופתים, ‫לכן אני מספר לכם את זה. ‫גדולתו בתורה עצומה לאין שיעור.

‫והוא סיפר פעם לחסידים,

‫אל תטעו לחשוב שהתכונות הנפלאות ‫אשר אתם רואים בי,

‫היו לי מאז ומעולם.

‫לא בלא.

לא בלא.

‫שלוש מידות גרועות היו לי,

‫וזכיתי להפוך אותן לטוב.

‫אחת,

הייתי עצל מאוד.

‫אם לא הקיצוני, יכולתי לישון כל היום.

‫גם אני הייתי יכול לישון 17 שעות.

‫ביקשו ממני להגיע לקורס טיס.

‫למדתי בהולץ,

‫בית ספר טכני למטוסים,

‫אז קיבלתי זימון.

‫הלכתי, עברתי פסיכוטכני וכולי.

‫וכשהגעתי לשאלון, לפני שמחליטים, ‫היה כתוב כמה אתה ישן ביום, ‫כתבתי 17 שעות.

‫פסלו אותי.

‫היום אתם יודעים כמה אני אשן?

‫קצר.

‫אז אפשר לתקן.

‫אפשר לתקן.

‫ודבר שני,

הייתי קמצן מאוד

‫עד שאת העוגה

‫שאימא נתנה לי לשבור את הרעבון ‫בשעות הלימוד,

‫מכרתי לאחרים כדי לאסוף כסף לעצמי.

‫שמעתם דבר כזה?

‫והייתה לי עוד מידה אחת גרועה שלישית,

‫אבל אני לא אגלה.

‫זה כבר מוגזם.

‫לא מגלה.

‫אז עם שלוש מידות כאלה קשות,

‫אמר,

‫חייבים לשבור את הטבע ‫ולהילחם נגד האופי היסודי,

‫שיש לנו נטייה

‫שנטע בנו השם.

‫אל תחשבו שקיבלתי נטייה לטוב בירושה.

‫לא ולא.

‫נאבקתי עם עצמי ויכולתי.

‫הרי סיפרנו שהחפץ חיים אמר בעצמו,

‫שכל ימי חייו הוא תיקן שלוש וחצי מידות.

‫למה שלוש וחצי?

‫יכול להיות שזה מה שהוא צריך.

‫שלוש מידות שצריכות תיקון, ‫ועוד חצי, כי החצי היה בסדר, ‫והחצי השני היה צריך להשלים.

‫נטייה מולדת,

‫מציאות קיימת,

‫אבל היא נטייה.

‫היא נטייה,

‫היא לא טבע מוחלט.

‫משום כך היא ניתנת לפיתוח או למחיקה.

‫כמו שכותב הרמב״ם

‫בשמונה פרקים שם,

‫כי אדם בעל ראש טוב

‫וגיבור עם לב אמיץ,

‫גם

אם קל להם יחסית ללמוד וגם להילחם,

‫לא ישיגו מאומה

‫אם לא יפתחו את נטייתם המולדת.

‫ואילו אדם בעל ראש חלש

‫או לב רך

‫יכול להפוך לבעל ראש טוב ‫או לגיבור בעל לב אמיץ.

‫אם רק ילמד להתרגל.

‫אז הכול תלוי בבחירה.

‫וחייבים לעבוד על שינוי התוועים

‫ולהגיע לשלמות

‫כדי שנוכל לדבק בשלם האמיתי.

‫עד כאן המשך יבוא.