מנהיגות - חלק ד - להעצים את הנשמה | הרב אמנון יצחק

נציב יום: אנגוטשה בת מלפיה - מודה לה' שנתרפאו רגליה לאחר שנדרה לתרום ל'שופר - ארגון להפצת יהדות'. תזכה לרפואת הנפש, המוח והגוף. תתמצא בדרך, בריאות שלימה ואיתנה. תזכה לנחת יהודית מכל יוצאי חלציה. פרנסה בשפע לילדיה ונזכה כולם לגאולה ברחמים עם כל ישראל - אמן.

'מנהיגות' חלק ד.

פרק ב: נסיך מלכות התורה; להעצים את הנשמה

לבנית המנהיגות האישית ישנה תוכנית סדורה שהכין בורא עולם: והיא לימוד התורה הקדושה!

את לימוד התורה הגדיר מרן הגאון רבי אהרון קוטלר זצ"ל: "בתפילה – אתה מדבר אל הקב"ה, ובתורה – הקב"ה מדבר אליך!". כי הקב"ה צמצם שכינתו בתורה, כמו שכתוב במסכת שבת (קה.) במילה "אנכי" נוטריקון "אנא נפשאי כתבית יהבית". אני את נפשי כתבתי ונתתי. ומי שלומד תורה – מתדבק בו יתברך ממש.

לכן, יש ללמוד את התורה בקדושה וטהרה, ברתת ובזיע, כדי לזכות להתדבק באור הא-לוקי שבה, ולא רק בחכמה החיצונית. ואכן מי שלומד כראוי, אור השכינה שבתורה מאיר בנפשו, מקדשו, מזככו ומחכימו והופך אותו ל'אדם המעלה' ולמנהיג!

מלבד זאת, התורה הקדושה היא ספר ההדרכה למנהיגות על כל צעד ושעל בחיים. כמו שכתב הרמב"ם (בפרק ג מהלכות תלמוד תורה הלכה ג): "אין לך מצווה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן, שהתלמוד מביא לידי מעשה. לפיכך, התלמוד קודם למעשה בכל מקום".

ה"מעשה" שכתב הרמב"ם כולל את כל המעשים הרוחניים והגשמיים, כי מנהיגות יהודית, משמעותה: להיות עבד ה', לחתור בכל בפעולה ובכל מצב לקיים רצונו ומצוותיו בעולם. מכיוון שכן, חייב האדם להשתית את חייו; הן הרוחניים והן הגשמיים, רק על יסודות התורה. ומעתה, מבלי שילמד העבד את התורה היטב, כיצד יוכל לקיים רצון אדונו?

לכן כתב מרן החזון אי"ש זיע"א במכתב ('קובץ אגרות חזו"א' חלק ג אגרת צב): "השיטה, לעשות את התורה לשני חלקים; הוראה באיסור והיתר חלק אחד, והוראה בשוק החיים חלק שני; להיות נכנעים להוראות חכמי הדור בחלק הראשון, ולהשאיר לחופש בחירתם בחלק השני - היא 'השיטה הישנה' של המינים בירידת היהדות באשכנז אשר הדיחו את עם ישראל עד שהתערב בגויים ולא נשאר לפליטה!".

זאת אומרת, התורה מלמדת אותנו שני חלקים: חלק אחד - זה הוראות איסור והיתר. דבר שני מלמדת אותנו התורה איך להתנהג בשוק החיים, איך להתנהג בכל מצב ומצב בחיינו הפרטיים, האישיים וכו'.

אומר החזון איש: אם אדם רק נכנע להוראות חכמי הדור בחלק הראשון באיסור והיתר, ומשאיר לעצמו לחופש בחירה איך להתנהג בחלק השני בשוק החיים – זו 'השיטה הישנה' של המינים בירידת היהדות באשכנז, והם הדיחו את עם ישראל, המשכילים והרפורמים, עד שהתערב בגויים ולא נשאר לפליטה.

גילה לנו מרן החזון איש: היכן היתה נקודת ההתחלה של המשכילים בירידתם? הם הפרידו את החיים משלטון התורה! לעומתם, הזוכה 'בכתרה של התורה' הנוטלת עטרת השלטון על כל תנועותיו הרוחניות והגשמיות, הוא המנהיג האמיתי הזוכה ללכת בדרך האמת המוצלחת!

מכיוון שהקב"ה רוצה: שכל יהודי יהיה מנהיג – ככתוב: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים" (שמות יט ו) כולם מלכים, כולם כהנים, שרים, לכן הוא ציווה שכל יהודי ידע את כל התורה הלכה למעשה, כמו שכתב ב'שולחן ערוך' (יורה דעה סימן רמו סעיף ד): 'שחייב האדם לדעת את כל התורה בעל פה - כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה!' והרחיב על כך ב'שולחן ערוך הרב' (בעל התניא בהלכות תלמוד תורה). רק כך יוכל האדם להכריע בכל דבר על פי התורה, הן במנהיגות האישית – שכל חייו יהיו מונהגים על פי התורה, והן במנהיגות המשפחתית והציבורית.

וזה כתוב: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" – 'שדברי תורה יהיו משוננים, מחודדים בפיך. שאם ישאל אותך אדם דבר – תענה לו מיד! אל תגמגם!' לכן צריך להיות משונן; לשנן את הדברים. כמו שלומדים בקפ"ז (קהילות פז) הילדים לשנן את המשניות. יש כבר ילד אחד ברוך ה' שכמעט רבע מהמשניות בכלל של הש"ס - כבר יודע בעל פה! והוא בדרך לדעת את כל המשניות בעל פה.

אז אם כן, עכשיו מובן כשהרב פיינשטיין זלה"ה השיב תוך כדי הליכה, בצאתו מבית הכנסת בשאלה סבוכה! בדין מסוים, והתרעם עליו מישהו תלמיד חכם ואמר לו: "כבוד הרב! שאלות כאלה ב'חושן משפט' צריך להתיישב, לפתוח ספרים, עד שמשיבים תשובה..." אז הוא אמר לו: "כשתלמד כמוני שבע מאות פעם בעל פה את כל ה'שולחן ערוך'! - תוכל לענות תוך כדי הליכה...". שבע מאות פעם! הוא לא 'למד בעל פה'; הוא עיין ולמד – וידע בעל פה! זה נקרא 'לקיים את ההלכה' (בסימן רמו) "שחייב אדם לדעת את כל התורה בעל פה!". טוב, לא להתייאש, אפשר להתחיל גם מאוחר. אמרנו – גם מי שמתחיל מאוחר הוא צעיר. "החיים עוד לפנינו" אומרים.

נסיך טלזאי

הנה דוגמא לאדם, שבנה את מנהיגותו האישית מא'. בנה מנהיגותו האישית להתעלות בתורה ויראת שמים, הצליח להיות מנהיג משפחתי וציבורי בעל שיעור קומה, הלוא הוא הגאון הנודע רבי מרדכי גיפטר ראש ישבת טלז' בקליבלנד ארצות הברית.

מה היו השורשים של רבי מרדכי גיפטר?

נולד למשפחה אמריקאית פשוטה ביותר, ובכל זאת זכה בכח עמלו ויגיעתו העצומה להיות אחד מגאוני ומנהיגי הדור באמריקה! מוצא משפחתו של רבי מרדכי, היה ממדינת ווירג'יניה בארה"ב. כשהיה ילד, עברו הוריו להתגורר בבולטימור, וכמו כל החברים האמריקאים באותם ימים – גם הוא היה אמור ללמוד 'קצת תורה', אולם בעיקר לרכוש השכלה כללית, לזכות בתואר אקדמאי, להיות עורך דין או רופא וכיוצא בזה.

אביו של רבי מרדכי, היה בעל מכולת פשוט. לקח אותו לשמוע שיחות מגדולי ישראל שפקדו את בולטימור, וכך הזדמן לו פעם לשמוע דברים שנשא הרב מפוניבז'. ואשר הוכיח את ההורים על כך: 'שאין בעיר 'חיידר' כמתכונת באירופה, חיידר שבו מתרכזים אך ורק בלימודים על טהרת הקודש!' בעקבות אותה שיחה, ספג רבי מרדכי אהבת תורה במידה רבה כל כך, עד שבאותו הרגע גמלה בליבו ההחלטה: 'להקדיש שנה אחת תמימה ללימוד גמרא בישיבה אמיתית בליטא! בטרם יתחיל את לימודי המשפטים בקולג' לקראת עתידו כעורך דין'.

קם ונסע לישיבת טלז' בליטא. כשנכנס לראשונה לאולם הישיבה, ראה לפניו ארבע מאות אריות! ששגאו 'בריתחא דאורייתא'. ברגע הראשון, נבהל. "מי אני? איך אני יכול להשתלב במעגל התורה הסוער הזה?" הרהר בכנות, ובאופן טבעי החלו עיניו תרות אחרי דמות נעימה ונינוחה שאליה יוכל להתחבר. הוא ידע שבטלז' ניתן למצוא מגוון רחב של תלמידים, והאמין: כי יצליח למצוא בחורים בעלי נפש, שיסייעו לו להיקלט בחברה ולהשתלב באווירה הישיבתית – חרף המנטליות האמריקאית שלו.

בעודו תר אחר דמות זו, צד במבטו בחור בעל הדרת פנים, אציל בפסיעותיו, מרשים במראהו. "הנה, בחור כלבבי!" אולם אז, בעוד בליל המחשבות מתרוצצות במוחו, רץ לעברו בחור מוותיקי הישיבה, גם הוא תושב בולטימור, והושיט לו יד לשלום: 'ברוכים הבאים!'.

עיניו של מרדכי גיפטר הנער אורו בעקבות קבלת הפנים החמה שהיה זקוק לה מאוד, אולם לאחר מספר מילות נימוסין – הסיט את השיחה לאפיק שונה, עצר את שטף השאלות של הידיד מבולטימור, ושאל: "הבחור העומד שם, בעל הדרת פנים אשר כולו אומר כבוד והדר, מי הוא? האם הינו מגזע אצילים? האם הוריו מאמריקה, או מצאצאי משפחות העשירים וכיוצא בזה? על פי הליכותיו והנהגותיו הוא נראה כבן למשפחה עשירה ומאושרת, בנם של רוזנים ונסיכים! האם קראתי את תואר פניו היטב?" אולם הידיד פרץ בצחוק חרישי ולא השיב.

למראה תהייתו של הנער העומד מולו נבוך, סיפר הידיד: "משפחתו של הבחור מתגוררת כאן, בטלז' העיר הזו לא התברכה בעשירים... עניים רבים מתגוררים בה, וגם כאן, בעיר שרובה עניים ודלים – בולטים הוריו של הבחור הזה בעניותם... הם נחשבים בין העניים הגדולים ביותר שידעה העיר מעודה!"

- "לא. אינני מצליח להאמין לכך. אז הוא רכש מאור פנים שכזה? איך יש לו אושר כזה עמוק בפנים?" שאל מרדכי גיפטר. 

הידיד שהיה מבוגר ממנו בכמה שנים, הביט בחיבה ואמר לו: "מרדכי, מרדכי, אהובי... מה שראו עיניך – זה מתיקות התורה!"

אותו ידיד מבולטימור, היה ראשון, מבלי משים, שהטביע את חותמו על נשמתו של מרדכי גיפטר, והרים את התרומה המכרעת לצמיחתו העתידית והעפלתו לפסגות.

בעקבות אותן מילים ספורות, אמר רבי מרדכי לנפשו: "אם התורה יכולה להפוך עני ואביון לנסיך - גם אני רוצה להיות בן תורה!"...

וכך, משהגיע לטלז' בכוונה: 'להשתלם רק למשך שנה ואחר כך לשוב לעירו לקולג'' דבק בתורה בכל מאודו, נסחף בסערה אל 'בית היין' של התורה בטלז' והחל מתענג בתענוגי תורת ה' וקניניה.

שיחת המלכות

מה היה סוד המלכות של טלז?

הנה שיחה שמסר ראש הישיבה הגאון רבי יוסף יהודה ליב בלוך בענין 'סוד המלכות', שיחה שהעניקה לבני הישיבה השראה להתעלות במעלות התורה והיראה ולהיות 'מלכי רבנן'.

וכה היו דבריו, מופיעים ב'שיעורי דעת' (חלק ג עמוד ט ואילך):

"ראוי להתבונן: מה היא מלוכה? רגילים אנו לקרוא בשם מלך לזה שיש לו מדינה ועם רב העומדים תחת ממשלתו, והוא מושל עליהם בעזרת עבדים ופקידים הסרים למשמעתו, ולמען החזק את ממשלתו עליהם שלא ימרדו בו – יש לו הרבה חיילים השומרים לראשו ומטילים אימתו על בני המדינה.

"מלך כזה, אינו מלך מצד עצמו, אלא מצד העבדים העובדים אותו. על מלך כזה אומרים: 'אין מלך בלי עם' – כי אם תמרוד בו מדינתו, בטלה מלכותו ואיננה!"

- כמו 'ביבי דיקי' שזרקו אותו לפח האשפה... 

"מלך כזה הוא באמת עבד לעבדיו. עבדיו נותנים לו מלכותו, והוא זקוק להם ונצרך לבריות.

"מספרים על מלך אחד שמלך בימינו, ותאי ארמונו מוארים כל הלילה באלפי אורות חשמל, כל הלילה היה יוצא מחדר לחדר כי ירא היה לשהות בחדר פן יוודע לעבדים איה מקומו, ופן יש בהם מי שיתנקש בנפשו. לכן שינה מקומו מספר פעמים בלילה, שהמתנקש לא ידע את מקומו. וכשהאיר הבוקר, היו מוֹצְאִים כמה מעבדיו השומרים אותו להורג, כי נדמה היה לו שלא נאמנה רוחם אליו"

זאת אומרת היו מוציאים כמה כאלה שהיה חושד בהם שרצו להרוג אותו, והיה מחסל על הבוקר 'ארוחת בוקר' כמה, בשביל שהוא יהיה בטוח שהוא מצמצם את האפשרויות של המתנקשים.

"האם לזה – מלך יקרא?

"הרי לא רק שאינו מלך – כי אם נעזב, ואומלל בחייו! גם בלילה לא נח ולא שקט, וירא 'מקול עלה נידף!' הלא נוכל להבין, כי מלך המושל בכח ממליכיו ועבדיו מוכרח להשתדל בכל מיני השתדלויות למצוא חן בעיני מקורביו ובעלי ההשפעה, למען לא יאבד חינו בעיניהם; ונצרך הוא לבריות... 

- לכן הוא יורד 'לשוק מחנה יהודה' מדי פעם... 

"ופניו משתנות 'ככרום' כמו כורכום, כמו שאמרו ז"ל: 'כל הנצרך לברית פניו משתנות ככרום'.

"ואין זה דווקא כשאחד נצרך לבריות לבקש נדבת כסף או פת לחם. כי יותר גרוע חלקו של זה שנצרך לבריות לבקש כבוד! שהרי המבקש לחם, לפחות מעורר רחמים ומרחמים עליו... אבל המבקש כבוד, כל מה שירבה וישתדל בזה – ימאנו ויסרבו לתת לו, וכל מה שירבה וישתדל לנחול כבוד מזולתו – צריך לשנות את פניו לכמה גוונים ככרום!

"לא מלכות כזאת תקרא מלכות. אם אדם זקוק וצריך לבריות להגיע למלכות – הרי שזו עבדות! אין זה כבוד – אלא קלון! לא שררה – אלא שפלות!

"למי קוראים מלך? כשהאדם מתרומם במעלות נפשו על סביבתו, בהיותו תקיף בדעתו, אמיץ בשכלו, מבלי שיונהג מן הסביבה, מבלי שינוע לכל רוח הבא מכל צד!"

- לא מתחסל (חיסון....) ולא 'נבדק' ולא בטיח! יודע בדיוק מה הוא עושה ולמה!...

"וזאת באמת עבודה קשה לאדם. כי טבע האדם להיות מושפע מן החברה. כל מה שמוסכם על ההמון, והתשקורת בפרט, תכנע נפשו. ולא רק קטני שכל, אנשי ההמון, שאין להם שום יוזמה עצמית, אפילו המשכילים בעם ואנשי הדעת קשה להם להשתחרר מן הדעות וההשקפות השוררות בעולם".

- לכן קוראים להם "מיינסטרים"; הזרם המרכזי, הם הולכים ב'זרם המרכזי'. ראיתם שיש סחף לפעמים, שהגשמים הם רבים והם סוחפים בדרך כל מה שנקרה בדרכם? ככה עושה ה'מיינסטרים' לכל המפגרים...

"הם מעמידים ובונים את השקפת עולמם ושכלם על יסודות ומונחים המקובלים בעולם" 

- כולל הרופאים שהם טמבלים! שמאמינים ל'ביג פארמה' שמממנת את לימודיהם ואת המוסדות שלהם והכל והאוניברסיטאות והם שולטים בהם ואומרים להם: 'תורת הרפואה!' השקרית בכדי לשמר רק את החולים. לא לרפא – לשמר. זה בעיקר מה שהתפקיד שהרופאים ממלאים בבלי דעת...

"קשה לו לאדם למצוא בו בעצמו את דעתו והשקפתו הנכונה, הבלתי משועבדת לחברה ולסביבה!"

מלכות התורה

ועוד הוסיף רבי יוסף יהודה ליב: "ובאמת, כל זמן שמלובש האדם בחומר, ויש לו מגע ומשא עם החברה – אי אפשר לו להשתחרר כליל מזה. אך אם האדם מתנשא במידה גדולה על החברה ותקיף הוא בדעתו – דעת תורה, בה במדה שהגיע למדרגת תקיפות דעת מקורית להשקיף מעל ראש ההמון – באותה מדה הוא מולך הוא על החברה, משפיע ומושל בה, וסביבתו אומרת לו כבוד!

"אם רק יש בו כמובן יחד עם זה מן המשקל להיות 'משאו ומתנו בנחת עם הברית' כי לולא זאת יכעיס את חבריו ויקציפם בהנהגתו הקשה, ואף על פי שיש בו מעלות הנפש לנחול כבוד, הוא יעורר קצף ולא יהיה מקובל על הבריות. אבל אם רק אין מזגו והנהגתו הקשה דוחים את הכבוד – אז כל העולם יכיר גדולתו, ויכנעו מפניו, ויתנו לו "כתר מלוכה" כמו שנתנו הגויים לאברהם אבינו למרות תקיפותו את כתר המלוכה ו"נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג ו).

"אולם, למען יגיע אדם למדרגה זו להיות מלך על סביבתו – עליו להיות קודם מלך על עצמו, על כוחותיו, ומושל ברוחו! וזוהי באמת המלכות הכי גדולה והיותר מקפת.

"כי אם נצייר לנו את המלך היותר גדול כמולך בכיפה על כל העולם כולו, עדיין אין לו כל כך הרבה עבדים וסרים למשמעתו כמו המושל על כוחותיו עצמו, שיש לו מליונים רגשות וכוחות! הנמצאים וחיים בלב האדם, ודורשים תפקידם, ומשתוקקים לפעולות, כל כוח לפני ענינו, כל רגש לפי תוכנו.

"וזה האיש שיודע לכלכל את כל הכוחות, למשול בם ולהנהיג אותם, כל אחד לפי הכרתו המקורית ולפי דעתו החזקה, ויודע להשתמש עם כל כוחותיו לתכלית הרצויה לפי שכלו הזך, ולא מניח אותם למשול בו – שכל כוח ימשוך אותו בכל שעה אל אשר יתעורר, ואז יהיה מסור בידם, קופץ אותם יחד בלי מנהל ומחזיק בם. אלא, מושל הוא על כל כוחותיו ומעוטר הוא בעטרה של יראת שמים, כמו שכתוב (ירושלמי שבת פרק א הלכה ג): 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה ככתוב: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'"(תהילים קיא, י)– זהו המלך היותר גדול ונשגב!

"חז"ל (נדרים לב) אמרו: "אברם - בגימטריה רמ"ג, אברהם - רמ"ח; מתחילה, המליך אותו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלושה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים". מלכות גדולה ועצומה היא זו, למלוך על כל האיברים עם ריבוא רבבות כוחות ועניינים. אברהם אבינו, ברוב גדלותו וצדקותו, הגיע סוף סוף לידי מלכות זו."

שולט גם על העיניים וגם על האוזניים ועל ראש הגוויה.

ועוד אמרו חז"ל (גיטין סב): 'רבנן נקראו מלכים –ככתוב: 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ' (משלי ח טו)– כי הם הגיבורים המושלים ביצרם, הם המלכים האמיתיים. לא מלך נקרא זה היושב על כיסא המלוכה והוא עבד נרצע לכל כוח ורגש החי ומתעורר בו, ומתוך כך ודאי מוכרח הוא שיהיה גם כן עבד לכל אלה שהוא זקוק לעזרתם; אלא מלך זה: המושל על עצמו ומתוך כך גם מלכותו בכל משלה!"

יוסף משלו נתנו לו

לא סיים עוד רבי יוסף יהודה לייב... והמשיך להרחיב את היריעה:

"מובא במדרש (בראשית צ ג): 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: 'יוסף – משלו נתנו לו: פיו שלא נשק בעבירה – ועל פיך ישק כל עמי; גופו שלא נגע בעבירה – וילבש אותו בגדי שש; צוארו שלא הרכין לעבירה – וישם רביד הזהב על צווארו' רואים שהוא מלך על אבריו, וכל אבר שלו – המליך אותו על כל העולם כולו. 'ידיו שלא מששו בעבירה – ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף; רגליו שלא פסעו בעבירה –יבואו וירכבו על קרונות, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו; מחשבה שלא חשב בעבירה' אפילו מחשבה של עבירה לא היתה לו 'ואמיצות הלב שבהם משל יוסף בכל אבריו – הם אלה שהביאו אותו למלכות, זה מה שאמרו חז"ל: 'יוסף משלו נתנו לו' מה זה 'משלו'? ממלכותו שלו - נתנו לו מלכות על כל העולם כולו.

"לא כמו שאמרו ביהודה: 'מפני מה זכה יהודה למלוכה? מפני שהודה על מעשה תמר', כי שם מדברים חז"ל אודות מלכות יהודה שהוא נתברך מא-לוקי ישראל: 'להיות גביר לאחיו, ממנו יצמח גואל ישראל משיח בן דוד!' ועל זה אמרו חז"ל: 'מפני מה זכה למלוכה?' מפני שהיה בו גבורת הדעת ואמיצות הלב לא לירא מרוב החרפה שתהיה לו מההודאה, ובשעה שהיה לו אפשר לכסות את המעשה – הודה ולא בוש. זוהי גבורת מלכות, ולו יאתה מלוכה!

"למדנו מזה מה הם הסימנים וכוחות המלוכה, ומה היא 'גדלות האדם': לא גדלותו היא שיתגאה ויגן על כבודו... אדרבה! ללכת בדרך אמת, להשפיל את עצמו אם האמת דורשת זאת ממנו – זאת היא הנותנת לו מלוכה! יהודה, הנמצא בו הכוח הגדול הזה, להודות על מעשה תמר, להשפיל כבודו לפני האמת והישר – אלה הם הגוונים של המלוכה שבשבילם זכה וממנו יבוא מלך המשיח, משיח בן דוד!

"אבל ביוסף, הכוונה של חז"ל למלכות שהגיעה לו במצרים, לכן לא אמרו: 'מפני מה זכה יוסף למלכות?' כי אין מלכות זו כמטרה ותכלית, שנאֹמר שבשביל מעלות נפשו הגיע לה; ולא אמרו אלא: 'יוסף משלו נתנו לו' – ודאי שתכלית המלוכה ענין רם ונעלה כשלעצמה, שבשביל מעלות נפשו זכה יוסף אליה, אבל משלו נתנו לו – כלומר: ממעלות רוחו וגדלות נפשו, שעל ידי זה רכש זכות רבה ומעלה נפלאה שנתנו לו את כוח המלוכה. מכוח זה שהיתה לו – נתנה לו שררה במצרים, כי בכל כוחותיו ואבריו שלט בהם ומשל בם – והם נתנו לו גדולה וכבוד, ופרעה הכיר בגווני המלוכה אשר בו, והרגיש רגש כבוד רב לכל כוח מכוחותיו, לכל אבר מאבריו, עד אשר מבלי חשבון מיוחד נתן גדולה וכבוד לכל אבריו אלה שמשל יוסף בהם!

"זאת לא היתה מתנה מפרעה, אלא מעלות נפשו הם שנתנו לו את הכבוד והמלוכה, 'כי לו נאה וכי לו יאה!' אבל לא לזאת חיכה יוסף. ולא לזאת היתה מטרתו; לא לזה שמר אביו וציפה, ולא על זה 'קינאו בו אחיו'; מלכותו היא מלכות נכונה, מלכות מקורית, מלכות על עצמו, התרוממות על סביבתו – "קדקוד נזיר אחיו" – ומזה זכה למלכות במצרים, ומזה זכה למלכות העתידה, שממנו יצא משיח בן יוסף...".

אז שני אלה שמלכו בעצמם הצמיחו את המלכים העתידיים שלנו – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

מנהיגי התורה

את מסעו הנהדר בקודש סיים רבי יוסף יהודה ליב בפנותו אל בני הישיבה ואמר: "ישיבת טלז' תעודתה היא להוציא מקרבה מנהיגי הדור. מעטים הם בדורנו הראויים להיות מושלים בעצמם, נעלים על סביבתם, תקיפים בדעתם המקורית, שהם גווני המלוכה. ומאין יבואו אלו המושלים ביצרם ובסביבתם אם לא ממקום התורה והדעת?

"ברוך ה' יש לנו לישיבת טלז' סגולות מיוחדות; לחנך אנשים גדולי הדעת הראויים להיות מנהיגי האומה! אמנם לא כל תלמידי הישיבה עתידים להיות מנהיגי הדור, אבל חלק חשוב מהם ראויים לזה, וכל אחד, רק אם ירצה – יכול להשתלם ולהתעלות למדרגה זו!

"אבל זה אפשר רק אם בהיותו בישיבה ישתדל למשול בעצמו, ולמלא את החובות המוטלות על בן הישיבה. ואם חס ושלום יחסר עוד מזה, אות היא: כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו וחובתו הוודאית, והיאך זה יוכל להיות מנהיג את אחרים? אי לזאת משלו על כוחותיכם המפריעים אתכם מעבודת ה', ואז תתפתחו ותשתלמו להיות מושלים על עצמכם, נשיאים על ההמון, ומנהיגי הדור!".

כך היו דבריו המעצימים של ראש ישיבת טלז' ומהם אנחנו למדים: יש דרך ומסלול ל'מנהיגות'; השלב הראשון: פיתוח המנהיגות האישית – בעמל התורה והיראה, ורק מכח זה מגיעים למנהיגות ציבורית. ואכן, אם נשים לב ניווכח, כי מנהיגותם של מנהיגי עם ישראל בכל הדורות – לא האירה בבת אחת את העולם, אלא עברה תמיד דרך שלושת השלבים:

החלה ב'מנהיגות אישית', באמצעותה הצליחו גדולי ישראל להגיע למימוש הפוטנציאל הכביר שהיה טמון בהם. או אז, לאחר שמימשו את הפוטנציאל האישי בעמל התורה והיראה, תהליך אותו עברו בדרך כלל בבחרותם – היו מוכנים כבר לשלב הבא: 'מנהיגות משפחתית', כלומר: נישואין והקמת בית בישראל, ורק בהמשך הדרך התעלו ועברו אל השלב הבא: 'מנהיגות ציבורית' על קהל ועם בישראל...

מנהיגות כזו, שעוברת את השרשרת של השלבים הנכונה, ניתן לומר כפי שכותב רש"י (במדבר יא יז): 'למה משה דומה באותה שעה? לנר שמונח על גבי מנורה והכל מדליקין הימנו, ואין אורו חסר כלום!" כי מנהיג שמקור כוחו הינו בכוח הרוחני הפנימי, גם אם תגדל השפעתו עד רום שמים – לא יחסר מאומה בפנימיותו.

וכך ניתן לראות בבירור מתוך התבוננות בגדולי וצדיקי הדור, על אף שהם מעורבים בין הבריות, פוגשים לעיתים מאות אנשים ביום ומאירים להם פנים – עדין יש לכל אחד מהם איזו 'עוצמה' פנימית רוחנית, שנבנתה מעמל התורה והיראה במשך שנים שממנה נחצבה מנהיגותם לרבים.

נו! עד כאן, בשביל שנוכל לחשוב על זה בשבת, ונמשיך הלאה בלי נדר ה' יתן חיים ביום ראשון אמן ואמן. 'שבת שלום!'.