מנהיגות - חלק יז - האידיאל העולמי! | הרב אמנון יצחק

אנחנו נמצאים כרגע ב'מנהיגות' חלק יז', האידיאל העולמי!

בשנים האחרונות עדים לתופעה חדשה-ישנה שחודרת לתוך המחנה להדחיק את סיפורי המסירות הנפש האמיתיים שעליהם גדלו וחונכו כל הדורות הלכה ולמעשה! יש טענה; 'כביכול מוטב לא לספר זאת - בוודאי לא בגיל הרך! משום שהדבר עלול לעורר ולהחדיר לנפש אכזריות, או פחד' וגם 'ילדים קטנים - לא יכולים להכיל זאת!' ולמרבה הצער הטענה הזאת תופסת מקום יותר ויותר! מבלי שמרגישים כי מדובר במגישה הרסנית! המגיעה ממחוזות פסולים ביותר!! 

אם היום דורשים לא לספר על 'חנה ושבעת בניה' ולא לספר על 'מעשה רבי אמנון ממגנצא' או על 'עקידת יצחק' יגיע עוד היום שיבקשו: 'שלא נספר על קריאת שמע שכתוב (דברים ו ה): "וּבְכָל נַפְשְׁךָ - אפילו נוטל את נפשך!' אז ננסה להסביר את המשמעות המעוותת של הזמורה הרעה הזו המתאזרחת במחנינו רחמנא ליצלן! לא צריך להוכיח את זה מהמקורות! זה דבר פשוט. רק צריך להסביר: מאין ההשקפה הזאת מגיעה? ומה השקפת התורה מנגד! 

בשבעים שנה האחרונות מאז קום המדינה פוגשים אנחנו צורת חיים שונה לחלוטין לעומת ימים עברו! בימים עברו הוויכוחים בעולם התנהלו סביב דתות או אידיאלים, דתות - זה היה אלילים זה היה נצרות זה היה איסלאם! אידיאלים - זה היה קומוניזם, פשיזם וכולי. באותם הימים האנושות הבינה: כי האידיאל - הוא גדול מהחשיבות של החיים עצמם! וכל הויכוחים והמלחמות נסובו רק סביב השאלה: 'איזהו האידיאל הנכון?' 

אבל היום הערכים של העולם המערבי, של אדום של עשו USA ואירופה זה (ישעיה כב יג): "אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת" להיות בהמות כמו פרות סוסים וחמורים! כל העולם כולו לא נוצר לפי שיטתם אלא להנות ככל שניתן מהנאות העולם... ולכן אתם רואים את השפע הגדול שזה רק לחבר את האדם לגשמיות! ולספק לו תאוות בלי סוף!! ולהמון הנבער אין חוץ מזה שום דבר. אז נוצר מושג: 'שקדושת החיים' זה בשביל הנאות - וזה יותר מכל אידיאל! קדושת החיים מה זה? מסעדה טובה! סטייק אנטריקוט, צ'יפסים ויאללה... 

מאחר וכל העולם כולו בנוי ומושתת על העיקרון הזה של 'מקדונלד' ועיקר תכלית החיים היא 'ליהנות מהעולם הזה' הרי אין דבר יותר גרוע מאשר לסיים את החיים האלה בלי לאכול עוד חתיכת סטייק... וזה שווה יותר מכל העקרונות שבעולם! כי מה בינינו לבין פרה, חמור לאדם?! הרי הם אומרים: 'תנו לחיות – לחיות!' והם אומרים: 'שהחיה היא טובה מן האדם!' והם אומרים 'שעכשיו צריך לדלל את האנשים ולהשאיר את החיות והטבע! כי אנחנו פוגעים בטבע עם דו-תחמוצת הפחמן!' – 'חמורים בני חמורים!'. 

גישת החיים הזו שאנחנו מתמודדים בשנים האחרונות, מאתגרת אותנו משתי בחינות; שהתוצאה שלהם היא הסתה והדחה לעקור את יסודי היהדות ולהורות: 'שאין לדבר על מסירות נפש!', לא צריך להיות הורים, לא צריך להביא ילדים, ואם יש ילדים - הם שייכים למדינה, והורים זה גם לא הורים, אין הורים זאת אומרת 'אבא ואמא' זה לא דבר שנכון להגיד, צריך להיות 'הורה א' והורה ב' ואמא יכולה להיות עם 3 ילדים? לא! אבא יכול להיות עם 3 ילדים, לא! 3 אמהות יכולות להיות עם ילד אחד... אש הדא?! (מה זה) 

אין ערכים! מי אמר שיש ערכים? איזה ערכים? מי קבע שיש ערכים? וככה מפרקים את העולם מכל תשתיתו! אבל, האמת היא נצחית! וצורת החיים שכל יהודי אמור לחיות ולחנך את הצאצאים זה 'שהעולם הזה הוא בסך הכל פרוזדור בפני הטרקלין!' יש עולם הזה ויש עולם אחריו 'גן עדן וגיהנם' ויש אחריו עולם של 'ימות משיח' ויש אחריו 'עולם תחיית המתים' ויש אחריו 'עולם הבא הנצחי!' זה מה שאנחנו יודעים ברור, זה המסלול. כמו שתינוק בא לעולם דרך הבטן של אמא ואחר כך הוא יוצא החוצה, ואין השהות שלו, אפילו שהוא לומד ממלאך! 

וכל סיפוקו וצרכיו זה בתוך הבטן, ואפילו הוא לא עושה 'צרכים' בפנים - כל כך טוב לו! על מזרון מים לפני שהמציאו, ומתנדנד לו ומקופל מבסוט! אבל זה לא התכלית. התכלית - זה לצאת ולהתמודד, ועמל וסבל! וכל הדברים שנברר עכשיו, וזה רק הכנה ליציאה הבאה. העולם הזה הוא בסך הכל פרוזדור! אף אחד לא נשאר, כולם עוברים מפה אל הטרקלין. אז מה התכלית שאנחנו נמצאים פה בינתיים? לקיים את רצון הבורא שברא אותנו לתוך זה, ואמר לנו בדיוק: למה באנו? ומה רצונו, ומה תכליתנו! וכל התכלית היא להשיג את חיי העולם הבא, חיי הנצח היקרים! 

גדולי הדורות הסבירו לנו, שהמעבר מהעולם הזה לעולם הבא - זה 'כיוצא מחדר אל חדר' זה הכל, כיוצא מחדר לחדר, העולם הזה - ותכף ממשיכים הלאה! זה לא נגמר, זה לא מסתיים, זה לא מתכלה זה המשך; משילים את הגוף, את הפיג'מה מסירים, והנשמה ממשיכה! מי זה האדם? זה הנשמה! לא הגוף. ולכן אומר הפסוק (משלי לא כה): "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" מה יש לשחוק לְיוֹם אַחֲרוֹן? פשוט! אם הכנתי צידה לדרך ואני מצויד היטב אני יכול לשמוח, אם הכנתי ציוד וצידה לטיול לחו"ל אני שמח ביום שאני טס! כי אני יודע שיש לי הכל, אני מצויד לא חסר לי כלום אין לי בעיות כשרות, הכל בסדר! 

אז אם אדם מכין את עצמו - הוא יכול לשחוק לְיוֹם אַחֲרוֹן, מה זה יום אחרון? זה יום קבלת הפרס! אתה הולך לבית דין, אם באת והכל מסודר אתה יכול להציג את כל המסמכים מה שנאמר, שיש לך מצוות ואין לך עבירות, או שהיו לך - ועשית תשובה - אז אתה הולך להיכנס לגן עדן! לא צריך לשחוק?! לא צריך לשמוח?! מי שהעביר את החיים כראוי - יום המוות הוא יום שמחה! 

לכן עושים 'הילולא' ביום פטירתו של צדיק - יום שמחה! כי באותו יום מעלים אותו עוד מדרגה! כל שנה בודקים הכל, כי בינתיים הצטרפו לו עוד זכויות, הוא השאיר למטה ספרים, הוא השאיר בעלי תשובה! הוא השאיר זה – הזכויות שלו עוד מצטברות כל הזמן וכל פעם דנים מחדש, והופ! מקפיצים אותו למעלה עוד יותר. אז לכן זה נקרא 'הילולא' – שמחה, שכן סוף סוף הוא מגיע לטוב האמיתי - שכל חיים העולם הזה הם רק ההכנה לקראת. 

אנחנו מוזהרים כשאנחנו נמצאים כאן: לחיות, ולא להביא את חיינו לסיומם 'המאבד עצמו לדעת - אין לו חלק לעולם הבא!' הוא נקלע בכף הקלע לנצח! אסור לאדם לאבד את חייו. לשם כך הקב"ה נטע בנו רצון לחיים עמוק וחזק - כדי שלא יעלה על שום לב אדם מחשבה לסיים את חייו! וציוונו (ויקרא יח ה): "וָחַי בָּהֶם - ולא שימות בהם! "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם!" (דברים ד טו) והקב"ה אומר: 'שאנחנו מותרים לעבור על כל מצוות התורה - על מנת לחיות! 'פיקוח נפש - דוחה הכל! חוץ משלוש עבירות; שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות. כל השאר אפילו חילול שבת ויום כיפור! אם זה שאלה של פיקוח נפש - אנחנו חייבים להישמר מאוד להישאר בחיים. 

אבל, עם כל זאת אין סתירה לאמור; שהעולם הזה הוא בסף הכל פרוזדור - בפני העולם הבא שהוא הטרקלין. גם אם תשמר והכל, בסוף –בסוף אתה תצא מפה, חייבים לצאת, לא באנו בשביל להישאר, באנו בשביל לאסוף! לארוז - להביא איתנו צידה לעולם הנצחי. אז אם ככה, המוות לא אמור להפחיד, כי זה רק מעבר לקבלת שכר, אם נחיה את הדברים האלה באמת, אז אין יותר טוב מאשר להנחיל אותם לבנים, כי הילדים קולטים ומתחנכים כפי רוח הוריהם והמחנכים. וכאשר זה החינוך - אין שום מבוכה ושום קושי להנחיל את המושג העליון 'מסירות נפש!' לילדים; זה לא קשה ולא מפחיד. 

אדרבה! כשנושמים וחיים כך שהעולם הזה הוא רק פרוזדור, גם הילדים ינשמו ויחיו כך. במדרש כתוב: 'שאם צדיק נפטר מן העולם בן 20 - הוא יקבל שכר למעלה כמו בן 80! למה? הוא בא לקב"ה אומר לו: 'ריבונו של עולם! אם לא לקחת את חיי בגיל 20 – הייתי ממשיך לעבוד אותך אותו דבר עד גיל 80! זה שלא עבדתי עד גיל 80 זה לא בגללי' אז זאת אומרת גם אם אדם יצא מן העולם הזה 'מוקדם' - הוא לא הפסיד! הוא פשוט הולך לקבל את השכר מוקדם יותר! מה רע? מה רע, אם הוא מוכן? מה רע?! 

יש 'מבחן ארצי!' 450 שאלות, אחרי 40 שאלות ניגש הבוחן אומר לך: 'סיימת בהצלחה – 100!' – 'אבל עוד לא סיימתי את המבחן?' 'אני אומר לך: יש לך 100! שלום, סיימת, צא!' הוא לא יהיה מבסוט?! ב-40 שאלות הוא כבר גמר את המבחן - נפלא מאוד! זאת אומרת בשמים מחליטים מתי אדם יוצא, לפי מה שטוב לאדם! אפילו רשעים שמקצרים את ימיהם זה טוב להם כדי שהם לא יצטברו יותר עוונות וייענשו אחר כך - לעוד אלפי שנים! אז גם זה טוב להם. אז כל שכן צדיקים! "יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו" (תהלים קטז טו). 

אבל יש עוד נקודה נוספת: הנחת יסוד פשוטה שהמושג 'סבל' – סבל; הוא מושג יחסי, לא פעם אדם עובר סבל נוראי! אבל למרות זאת אנחנו לא נקרא לזה סבל, כך לימוד ה'מסילת ישרים': "אחד מיני אלף לא יימצא שיגרמו לו החיים רק הנאות!" תמצא לי בן אדם אחד מאלף שכל החיים שלו זה רק הנאות! שום צער שום סבל שלווה ונוחות אהדה ואהבה סביבו - אין שום סבל! - לא תמצא!! בכל זאת העולם רודף אחרי התאוות בכל כוחות ובכל מאודו - כשהוא יודע שהוא לא יוכל להשיג. כולם מכירים בכך שלא ניתן ליהנות מהעולם הזה בכל התחומים! 

אתה לא יכול ליהנות מכל התחומים שיש בעולם, לכן כל אחד מסמן לעצמו מטרה בחיים ובוחרים באיזה סוג של הנאה הוא חפץ ובכך הוא משקיע את כל כוחו; יש אחד מחליט להיות 'טייס' השני רוצה להיות 'ימאי' ויש אחד רוצה להיות 'רמאי' וכל אחד תלוי, כל אחד יש לו את מה שהוא חפץ... מעתה יימצא, כי ייתכן שלצורך סוג של תאווה או הנאה, אדם יהיה מוכן להקריב תאוות והנאות אחרות עד כדי סבל - ולמרות זאת אף אחד לא יאמר שהוא 'סובל' ו'מוסר לנפש' למען הנאותיו. 

לדוגמה; אדם החליט שהוא רוצה להיות עשיר - זה משאת חייו 'אני חייב להיות עשיר!' האדם הזה ישקיע עבור זה את כל כוחותיו אפילו על חשבון אכילה! יהיו ימים שהוא לא יכול ממש!! כי הוא באמצע הביזנ'ס - הוא לא יוכל להפסיק, הוא יוותר על השינה! הוא יוותר על המשפחה! הוא יטוס בעולם כל הזמן... וכל זה לא יוגדר כ'סבל'. זה לא נקרא סבל - זה השקעה! זה השקעה בשביל להיות עשיר!! זה לא סבל, אף אחד לא יקרא לזה סבל. 

ספורטאי - קורע את עצמו! למה? בשביל לבעוט בכדור... זה בשבילו לא סבל, זה תענוג! זה הנאה, הוא מותח את השרירים, שוברים לו את הרגליים! וכל מיני דברים הוא עובר... הוא רק 12 קילומטר במשחק! ושיגעון '90 דקות' ואם מוסיפים לו – זה עוד כמה קילומטרים! והכל זה בפתיחות ספרינטים 'הלוך חזור' וזה פה ושם... והוא מזיע! כולו דבק, ובשבילו זה 'הנאה' - אולי הוא יבקיע גול... אפילו לא הוא, אולי אחד מהקבוצה יבקיע גול, איך הם קופצים! 'וואי יא בה בה בה ביי' וכל ה-70-80,000 – 'וואי יא בה בה בה ביי'... זה לא נקרא אצלהם סבל. 

או כמו אדם שרוצה להיות 'ראש ממשלה' כמו 'בנט' - וואי וואי וואי! ביבי - כבר אבד עליו הכלח! אבל בנט - הוא רוצה לזכות בכבוד, ובדרך להיות ראש ממשלה - אין חייו חיים! כמה בזיונות!! קוראים לו 'שקרן! רמאי! גנב את הבחירות! גונב!' זה הדף מסרים שמקבל כל אחד מ'הליכוד' כל מי שעולה לרדיו חייב להגיד את אותו דבר! שהוא גנב את הבחירות, והוא שיקר ורימה והוא הבטיח ל... וכולם חוזרים על זה כל היום! - איזה בזיונות יש לילדים שלו, כשהם הולכים לבית ספר ואומרים להם: 'אבא שלכם גנב את הבחירות ואת זה...' ומבזים אותו! 

ויש לו הפגנות מול הבית והכל, ו'תחקירים' יתחילו עכשיו עליו, ועל העסקים שלו וזה... ולא ירדו ממנו! ויחטטו לו בחיים... וחדירה לחיי הפרט! והשמצות, ורכילויות ועוד מהמורות קשות מחכות לו! ובזיונות - עד שישאלו השואלים: 'מה לו ולצרה הזו?' - אבל שווה לו! הוא בעל גאווה!!! הוא רוצה להיות 'ראש ממשלה' איי... בעל הכיפה'לה ובכל זה לזכות בכבוד מדומה – וכל הקשיים זה לא מהווה 'שיקול' מבחינתו, כמו שאומרים הוא 'צוחק בדרך אל הבנק' זהו. מישהו יגיד שהוא סובל? הוא יגיד שהוא סובל?! זה תענוג בשבילו! 

קל וחומר אז בשנים עברו, כשמלך רצה לכבוש מדינות ויצא למלחמות, הוא ידע מראש שמדובר בסבל נוראי בעבורו! ולא פעם הוא איבד את בניו ומשפחתו בַּקְרַב!! ולעיתים את המלכות וגם את החירות – כל זה היה שווה למען תאוות הכח! והשליטה והכיבוש - ואף אחד לא הגדיר את המלחמות האלה 'סבל' כל אחד הבין: שזה השקעה - שהיא מוצדקת למען המטרה! תראו את ה'חמאס' לא אכפת להם שמיליונים יסבלו רעב! יפוצצו להם את הבנינים, את הבתים, ימותו, גם המשפחה שלהם שימותו יפציצו אותם אחרי 'הקש בגג' - הקש במח... ולא אכפת להם! לא אכפת להם בשביל התאווה לכח וכסף – מיליארדים! 

הם אומרים עכשיו, שכל מה שעשו ישראל - זה עולה 3 מיליארד לתקן עכשיו! צריך כסף, 2 מיליארד יכנס לכיס, ומליארד אחד - יחלקו אותו טיפין טיפין 1000$ לכל אחד... אני יודע מה יעשו שמה... כמו שרגילים המכריטים האלה לעשות! זה שווה להם!! זה בכלל לא 'סבל' זה תענוג בשבילהם! מהמלחמות - הם מתפרנסים, גם אומות העולם; עושים סכסוכים בין עמים – ואח"כ מוכרים להם נשק! ככה זה עובד, זה 'עולם של שקר!' זה לא סבל, זה תענוג! זה השקעה!! זה לא סבל. אם כן, מדובר כאן ב'סולם ערכים' ברגע בו מציבים ערך נעלה בראש הסולם - כל השליבות שבדרך מקבלות משמעות חדשה! והקושי הכרוך בהן - כבר לא נחשב לסבל. 

למה? כי סבל זה מושג יחסי הכל לפי עיני המתבונן והמעיין. אם סובלים סתם בלי מטרה - זה סבל! אבל אם יש מטרה? זה לא סבל בכלל! מה פתאום? זה תענוג, זה השקעה. עכשיו, אחרי שהבנו את זה בכללי, בואו נבין את זה, מה זה המושג סבל בעין יהודית? מבחינת סולם הערכים שלנו; שמירת היהדות והאמונה בבורא - זה הערך העליון! לשמור על היהדות של כל אחד ואחד ושל הכלל ולהאמין בבורא; אין דבר שני לו! זה הדבר הראשון. זה הדבר החשוב בכל הבריאה, בכל מציאותנו כאן. וכאשר מדובר על הערך הנעלה הזה ביותר ברור שכל סבל שלא נעבור – שווה! וזה לא נחשב סבל. 

אלא זה הדרך הלגיטימית להשיג את היעדים הרוחניים, וזוהי השקעה לנצח! כי ראינו, בדרך להשיג ערך נעלה - זה כרוך בויתורים גם על ערכים חשובים פחות, משכך ברור: כדי להשיג ערך נעלה של חיי עולם הנצח - ולהנות מזיו השכינה - זה מצדיק השקעה רבה יותר ממה ששווה לעשיר לסבול למען העושר! ויותר ממה שמלך יוצא למסע כיבוש שעלול לאבד את חייו בשדה הקרב!! כי לא נשכח, מדובר פה בלהשיג חיי נצח והנאה נצחית תמידיים!!! אין דבר ששווה יותר מזה. 

נקח לדוגמא; רופא מנתח - מעשיו נראים אכזריים!! הוא חותך בני אדם, מעלה אותם על שולחן וחותך?! בכל זאת כולם מבינים שזה רחמנות! כי הוא מציל את הבן אדם, הוא מוציא לו את ה'גידול' כל המטרה זה בשביל הצלת חיים! אז מה זה הסבל הרגעי? והרדמה גם! מה הסבל הזה שעוברים את הניתוח? - ואחרי זה נשארים בחיים! זה כלום! זה השקעה קטנה בשביל להישאר בחיים!! אם אנחנו מחנכים את הילדים: ששמירת היהדות והאמונה בבורא - זה עצם החיים! ממילא כל מסר שניתן להם על 'מסירות נפש' בשביל זה - יהיה פשוט וברור להם! והילד יקלוט את זה על הצד הטוב ביותר. 

זו הסיבה שבעבר כל הדברים האלה היו פשוטים! ועליהם גדל כל ילד עם סיפורי המופת של 'חנה ושבעת בניה' ר' אמנון ממגנצא, וכל השאר, 'עשרת הרוגי מלכות!' וכולי כמו שמצינו בספרי השו"תים המופיעים בראשונים; שבעת מסעי הצלב - יהודים לקחו סכין בירכו 'על השחיטה' ושחטו את הילדים!! כדי שלא ילכו לשמד!! והילדים הסכימו בשמחה!!! אולם כיום צצים קולות שונים ומשונים הנובעים מתוך ערכים זרים ופסולים שפשטו במחנה כאילו העולם הזה יש לו תכלית בפני עצמו, וליהנות יש לו משקל כלשהו... מעתה, כל אחד מבין כי בכדי ליהנות מהעולם הזה כדאי גם לסבול! 

אולם כשמגיעים לערכי האמת, כמו עולם הבא וקיום הדת - פתאום 'זה לא כל כך פשוט!' ואז אומרים 'זה סבל!' ו'זה אכזריות!' ולכן אומרים גם: 'לא לעשות ברית לילדים – מסכנים! אתה מטיל בהם מומים למה אתה עושה לו את זה? תן לו לגדול ותשאל אותו...' וכל מיני עקימות שכל ומוח! של הדבילים מהסוג המדובלל. זאת ועוד, חייבים אנחנו להתבונן בתקופה גם בפרספקטיבה היסטורית; קרוב לאלפיים שנה אנחנו בגלות, צרות רבות רדפונו! הרבה תלאות עברו עלינו, וכך היא צורתה של הגלות - עד שיבוא גואל צדק! 

יש תקופות שעם ישראל גם בגלות ישב בשלווה, ורבותינו מלמדים אותנו: שהתקופות האלה נועדו כדי שיוכלו עם ישראל לזרוע זרעים של תורה, לאפשר להם לנבוט - שלא תשתכח תורה מישראל! כשיש רדיפות - קשה לשמור תורה, כשיש מנוחה ורגיעה ושלווה - אפשר להעצים את התורה. אבל צורת היהודי הגלות היתה שהוא 'מוסר נפש להריגה - למען שמו יתברך!' כי זה שיא האידיאל היהודי!! רבי עקיבא אמר: 'מתי יבוא לידי ואקיימנו?!' אחרי כל מעלותיו הגדולות; 'רבן של כל בני הגולה!' כולם יונקים מתורתו - תורה שבעל פה!! 

עם כל הזכויות שיש לו, הוא לא מסתפק! אני עוד לא הגעתי לשלימות, השלימות זה שאני אזכה למסור את הנפש לכבוד ה' יתברך! אתם שומעים מה זה? שיא השיאים ושיא האידיאל! על פניו נראה, כי תקופות השלווה של עם ישראל הן התקופות קלות יחסית בגלות, לאמיתו של דבר זה ההפך הנכון! התקופות האלה טומנות בחובן סיכונים בלתי מבוטלים! של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב טו) – אה! אז היהודי לא נרדף, עכשיו פתח עסק! יש לו זה... לקח תפקיד של שר בממשלת בריטניה! ונהיה כאן... והתמזג עם הגויים! וכולי, ואכן לא פעם איבד עם ישראל מטובי בניו - דווקא בתקופות של השלווה האלה בגלות! 

למשל; תקופת לימוד הפילוסופיה בספרד שנקראה 'תור הזהב!' כמה אנשים המירו את דתם מרצון!! בלי לחץ. ו'ההשכלה בגרמניה' שתוצאותיה היום 'רפורמים, קונסרבטיבים!' וכל המשוגעים למיניהם וכולי. אז את אומרת השלווה לא תמיד מביאה איתה את הברכה, משום שכל זמן שיהודי נתון בגלות - הוא חי בכל מאודו ובכל נפשו את מסירות הנפש של התורה! והוא מחנך את עצמו בכל רגע ורגע למסור את הנפש למען שמו יתברך! 

ברוסיה, היו מחביאים דפי גמרא בנעליים! בשביל שיוכל ללמוד!! דף אחד, חוזרים עליו וחוזרים מתכנסים באיזה חדר אפל, וחוזרים עליו דף אחד שהוא בנעליים, והיום? יש גמרות! תראו ספריה, הכל! כמה אנשים יושבים ולומדים?! אז איך אדם שהוא נמצא במדרגה של גלות ונדחף ונאנס לא ללמוד, איך תתקרב נפשו כשהוא נמצא במדרגה כזאת! אבל בתקופה של שלווה - בשעה שמסירות נפש זה לא 'הלכה למעשה' עלולה דרגה זו להתרופף! וההשלכות עשויות להיות הרות אסון! 

לכן הולכים ל'מכללות' ושולחים את כולם! אומרים להם 'חיי עולם הזה! שיהיה לך משכורת, יהיה לך כבוד, יהיה לך 'תואר אקדמי' יהיה לך ככה...' 'החרדים' כאילו, הם מעודדים לצאת לשוק החיים! להיות כמו החילונים!! כמו הגויים!!! - לא יאומן כי יסופר, זה בדיוק המצב בו אנחנו נמצאים. לפני 90 שנה החלה השואה הגדולה ברוסיה! אחר כך הגיעו לארץ, יושבים במנוחה במידה מסוימת, הפרנסה השתפרה, ועולם התורה גדל וצמח! אבל, בעוד שעד זה לא מכבר עמנו היה דור של 'מוסרי נפש!' הרי שבינתיים כבר הלך הדור ההוא לעולמו, וקם 'דור חדש - שלא מכיר מסירות נפש מהי!' 

הדור הזה יושב "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מלכים-א ה ה), למרות שאין שמד עדיין בכח הזרוע, אבל שמד רוחני יש בכל מוסדות המדינה - לשמד את היהודים ולהעבירם מדתם! ורוצים לכלותנו בפה רך 'לטובתנו' גם 'בריאות – לטובתנו' לכן נותנים זריקות מוות!! למה להישאר בחיים ולסבול ממחלות? אם אפשר לסלק אותך לפני הזמן! קח זריקה ותעוף מפה! ויהיה לך קל... מנסים להחדיר למחנה מושגים וערכים שיעקרו את החרדיות מכל תוכן! ויש 'נח"ל חרדי' הכל יש! 'תיאטרון חרדי' יש הכל של הגויים – 'חרדי' יש 'הפורץ החרדי' הכל יש חרדי! יש 'רדיו חרדי' 

יש אפילו 'שיוויתי ה'' בטמבלויזיה!!! שמעתם? אתם יכולים לראות את זה בהיתדרדרות (הידברות) והכל נקרא 'חרדי', מדביקים את המילה 'חרדי' ואפשר להיות גוי גמור! בלי שום בעיה, רק תכתוב 'חרדי'. אתם זוכרים את הקבצן גוי? גוי קבצן שאמר: 'הֵא! מרוויחים הרבה כסף, מרוויחים הרבה כסף, ולמד; למה נותנים לזה יותר ולזה יותר? עד שבסוף מה, מה קרה בסוף אתם יודעים מה היה בסיפור? מה, כן, הוא שמע שגֵרים מקבלים יותר כי יש מצווה (דברים י יט): "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" וזה, אז הוא התחיל להגיד שהוא 'גר' כי הוא גר אז נתנו לו יותר! 

אז הוא ראה אחד שמקבל יותר! שאל אותו: 'מה זה?' אמרו: 'זה מיוחס לבעל שם טוב!' אז מי שמיוחד לבעל שם טוב – מקבל יותר, אז התחיל להגיד: 'אני גר! מיוחס לבעל שם טוב!! אני גר! מיוחס לבעל שם טוב!!'... ככה זה, אז אפשר להיות... אפשר להיות גם גר, ואפשר להיות מיוחס לבעש"ט, אפשר להיות גם גוי וגם 'חרדי' ואפשר להיות פורץ חרדי אין שום בעיה תגיד רק 'חרדי' והכל בסדר... 

וכאן הבן שואל: הרי כל צורת החינוך שלנו צריכה להיות מסירות נפש על היהדות! כי זו צורתו של היהודי, ולא תתכן מציאות של חינוך לתורה ויראת שמים בלי לחנך למסירות נפש!! זה אחד מהמצוות שבתורה: 'למסור נפש!' מסירות נפש "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב לב) ועל זה אנחנו אומרים: 'קדוש! קדוש קדוש' ומכוונים: וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ומי שאינו מחנך לאהבת השם - "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (דברים ו ה) - אפילו בשעה שנוטל את נפשך"! הרי שאפילו לא התחיל להנחיל 'צורת חיים יהודיים!' לדור הבא שלו. 

מעבר לכך, מכיון שאנחנו לא יודעים מתי יגיע הרגע שבו נצטרך ונצטווה למסור את נפשנו! הרי אם לא נחנוך ונתחנך לזה, עלולים לגלות ברגע האמת: שאנחנו לא מסוגלים לקיים את המצווה הנשגבה ביותר של קידוש ה' בשמחה! בספרד, פשוטי העם - קידשו שם שמים ומסרו נפש! דווקא אלה הפשוטים, הם קידשו שם שמים ועלו ל'רבי עקיבא ועשרת הרוגי מלכות!' שיא השיאים. 

והשאלה הנוקבת: האם לפי צורת החינוך כיום שמלמדים את כולם ברדידות! האם נצליח להעמיד דורות של מוסרי נפש בלב שלם?! האם נוכל לחנך ילדים כמו אותה משפחה שהגיעה לאושוויץ אל 'התחנה הסופית' היו שמה אבא ואמא וילד בן 9, המשפחה הקטנה עצרה לפי פקודה, הילד נשלח שמאלה! והאמא הצטרפה אליו, המשמעות ברורה - זה צד המוות! האבא לעומת זאת נשלח ימינה - לצד של החיים. והאנשים בשורות החלו צועדים כל שורה לדרכה. 

לפתע נשמעה קריאתו של הילד לאביו שצעד בשורה המקבילה: "אבא! אבא!" זועק הילד: "שכחת לתת לי את הסידור הקטן שסימנת לי את המקום של הברכה שצריך לומר לפני שעולים לשמים על קידוש ה'!" והוא אמר זאת ללא התרגשות, בפשטות! מתוך רוגע, כאילו זה היה בוקר רגיל, שהוא הולך להתפלל בשטיבל החסידי ליד הבית. 

עלינו לשאול: האם ילדינו מחונכים למסור נפש??? את הנקודה הזאת צריך להיות המדד העיקרי להצלחה בחינוך! כי כל עבודת ה', כל היהדות תלויה; כמה אנחנו עובדים את ה'? ויראים מלפניו! ואם אין לנו תשובה ברורה: שהילדים שלנו מוכנים למסור נפש עבור התורה קדושה - אז עלינו לערוך חשבון נפש נוקב! ולברר: היכן טעינו? ומה עלינו לשפר?

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787