מנהיגות - חלק יב - הנאות מהמחלקה השלישית | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום חזרה בתשובה של כל עם ישראל, גאולה במהרה ברחמים להצלחתנו בכל ואורי יוסף בן סופיה ויעל הודיה בתהובה

יזכו להקים בית של תורה אווירת שמיים ויבורכו בכל מילי דמיטב.

אנחנו במנהיגות יב.

הנאות מהמחלקה השלישית.

מה בעולם יכול לגרום לאנשים לוותר על מה שהם הכי אוהבים?

קודם אמרנו שאדם לא מוכן לוותר על אהבה אפילו בעשר מיליון דולר.

אבל האם יש דבר שיכולים לוותר על הדבר שהכי אוהבים? מהו הדבר הזה שיגרום להם?

התשובה היא מטרה.

מטרה.

השאיפה להותיר חותם חיובי בעולם.

ההשתוקקות למשמעות רבה יותר בחיים.

והצורך לעשות את הנכון והראוי יכולים לגרום שאדם יוותר על משהו שהוא הכי אוהב.

עדיין לא הבנתם, נכון?

מחבלים חוטפים מטוס.

פונים לאחד מבני הערובה.

תהרוג את כל הנוסעים פה.

או שנהרוג אותך ואת הילדים שלך.

האם היה עושה זאת?

אתם הייתם עושים זאת?

אנשים לא מסוגלים להרוג

אנשים חפים מפשע.

אפילו אם משמעות הדבר היא להציל את המשפחה שלהם,

הם יעדיפו למות.

ככה היה בעם ישראל במשך הדורות.

יש את הסיפור בשואה,

שאבא אחד בא לרב

שהיה במחנה ואמר לו,

הגרמנים מבקשים 500 ילדים

כל יום.

ואני יכול להציל את הילד שלי, יש לי כסף

לשחט את הגרמנים,

והוא מוציא את הילד שלי, אבל בתמורה צריך להכניס ילד אחר במקום. מותר לי לעשות או לא.

אז הרב בכה איתו ביחד.

והוא לא עשה את זה.

הוא היה יכול להציל את הילד שלו,

אבל ילד אחר היה מת.

אז הוא לא עשה.

אז הוא ויתר על הילד שלו.

הוא אוהב את הילד שלו או לא אוהב את הילד שלו?

בטח שהוא אוהב את הילד שלו.

אבל מה, הוא יגרום לרצח של ילד אחר תמורת החיים של הילד שלו?

אז רואים שהתורה אומרת לנו, ייהרג ולא יעבור.

אחד מהדברים זה שפיכות דמים.

אם יגידו לך תהרוג את חברך ואם לא נהרוג אותך,

מחויב האדם למות בעצמו ולא יהרג חברו.

אז רואים שיש מקרים שאדם יכול לוותר וחייב לוותר על מה שהכי אהוב לו בעולם,

אבל בשביל המטרה

הנכונה והאמיתית.

יש שאומרים,

אם אתה לא יודע

על מה אתה מוכן למסור נפש,

כנראה שעוד לא התחלת לחיות.

אם אין משמעות

לחיים שלנו,

אז אנחנו בסך הכל בהצגה.

עם כל ההנאות הגשמיות,

עם כל החופשות המקסימות,

אפילו עם בני הזוג הנפלאים והילדים המושלמים,

עדיין אדם יכול להרגיש חסר

וגם הנפש לא תמלא.

יש הרבה אנשים שהגיעו לשפע חומרי,

הכל טוב כמו שאומרים,

עדיין מרגישים חסרים.

אין משמעות לחיים.

צריך מאמצים גדולים להפוך את האדם להיות טוב באמת.

רוב בני האדם לא מגיעים למטרה הזאת.

הם מסתפקים בלהיות לא רעים.

אני לא מפריע לאף אחד, אני חי איתך עם זה, זה, זה,

אבל להגיע להיות טוב,

כמו שהתורה מבקשת ממך.

הוא אומר, מה אתה רוצה ממני? אני לא רוצח, לא גונב, לא זה, לא זה, מכירים את זה.

מה אתה רוצה ממני?

בסדר, אז אני לא מקיים את הכל, אבל אני בן אדם טוב.

אין אנשים שמבינים שמציאות האדם זה להיות טוב,

ולהיות טוב מושלם,

ולא מספיק להיות לא רע.

ולמה לא מתאמצים להיות טובים?

בגלל שזה עול,

זה מאמץ,

זה השקעה.

במקום שנבין שזה הנאה, כי למדנו שהשקעה מביאה הנאה,

אז אדרבה,

ככל שאתה משקיע יותר,

זה יביא לך הנאה בסוף.

אנשים מעפילים לאברסט.

יש להם מטרה להעפיל לאברסט. הם מוכנים לסכן את החיים שלהם בשביל האברסט.

אבל כל השקעה, כל מאמץ,

זה מקרב להם את ההנאה יותר ויותר.

זה טיפשי,

אבל זה מסוג הנאות שאנשים מוכנים לשלם בחייהם.

אבל להפוך את עצמו להיות אדם טוב,

שזה המהות של אדם.

הם לא עובדים על זה.

כי זה עול, זה מאמץ.

זה שבירת המידות.

זה השקעה.

אדם יצא לשהיט בירקון.

הצמחיה צפופה.

המים הגעילים בירקון, אף.

מדינת ישראל השקיעה בזה מאוד,

בפיתוח היתושים שם.

לפתע,

אחד מהאנשים נפל מהסירה והוא לא יודע לסחוט.

הוא טובע בבוצניות שם.

אתה קופץ להצילתו או לא?

אתה יודע לסחוט.

אתה קופץ או לא קופץ?

עם הבגדים, עם החליפה.

וואו, איזה ג'יפי, הכול מסריח והכול.

ואתה בתוך מי המדמנה האלה.

צולל.

תופס אותו. נאבק להוציא אותו.

הוא, אין לו כבר כוחות, והוא מכבד כמו עופרת.

ואתה נושא אותו, גורר אותו בכל הכוחות. מתנשא ומנשא, ואתה מדיף ריח נורא.

אחרי שנראה בעיניך כנצח,

אתה מצליח לגרור אותו אל החוף.

מחכים אנשים, מושיטים לך יד.

האמבולנס מגיע, אוסף את הטובע לבית החולים.

הוא משתעל ויורק מים מלוכלכים, ירוקים.

אבל הוא חי.

הוא בסדר, יצא מכלל סכנה.

אתה חוזר הביתה, מתקלח עשרים פעם

להיפטר מהריח,

ואתה מבטיח לעצמך, אני לעולם לא חוזר לשם.

שלושים שנה,

ומאה חופשות לאחר מכן.

איזה חוויה תזכור מתוך השלושים שנה?

איזה מקרה יעלה בזיכרונך בהנאה המרובה ביותר?

על איזה חוויה תספר הכי הרבה בחיים?

אין ספק,

שקפצת מהסירה והצלת חיי אדם.

ההשקעה הייתה משתלמת,

ועכשיו ההנאה,

יש לי בקופה הצלת חיי אדם.

כל המציל נפש מישראל כאילו הציל עולם מלא.

אתם יודעים,

כולנו יודעים

שהלל בדרך שלו, בענווה שלו,

גייר שלושה גרים.

שלושה גרים הלכו לשמאי, דחה אותם.

הגיעו להלל, גייר אותם.

אז כתוב בספר חסידים, שרבי יהודה החסיד,

שהוא עולה לעולם העליון עם שלוש נשמות שהוא הביא למעלה.

הלל,

עם שלוש נשמות שהוא הביא למעלה.

אתם שומעים?

רבי יהודה החסיד משבח את זה שהוא עולה עם שלוש נשמות

שהוא הביא למעלה,

שהוא שכנע אותם להתגייר.

אז מי שעשה קצת יותר,

מי שעשה הרצאות,

זה הציל בן אדם אחד מתוך הג'יפה של הג'יפה.

זו השקעה.

הוא השקיע, הוא שקע גם, לא רק השקיע,

שקע בתוך המים.

ו...

אז רואים שההנאה הכי גדולה זה דווקא המשקעה הכי שרוחה.

אם כל כך נעים

להיזכר במעשה טוב כזה,

אז למה הוא אמר אני לא חוזר לשם עוד אף פעם?

למה לחשוב על דברים כאלה רק כנוסטלגיה?

למה לא לעשות אותם בכל רגע? למה לא להיות כמו אל חנן באצולה?

בכל יום להציל כמה אנשים?

למה?

למה לא לחפש באופן פעיל אחרי הזדמנויות לעשות טוב, ועוד טוב, ועוד טוב, ועוד טוב, ועוד טוב?

ואפילו יותר מכך,

להתמקד בעני הטוב שלנו כשאנחנו עושים זאת,

זה לא תהיה הנאה ברמה גבוהה ביותר?

האם יש הנאה יותר גדולה מהצלת נפש, מישראל?

או בפרט בתנאים מחפירים כאלה כמו הירקון?

זה לא לבוא אחרי תאונה ולשים אלונקה ולהרים מישהו במהירות, וזה ממש

אבל יש ילדים טיפשים

שתרבות המערב מלמד אותם שטויות

בתים בטלוויזיה

ומראים כל מיני דברים שהם נקראים בעיני הנוער הירואיים,

גבורתיים,

אנשים מפגרים שקופצים מגג לגג במרחקים עצומים,

וכאלה שמטפסים על מגדלים ועומדים ועושים ככה התעמלות ומרימים את הרגליים ועושים ככה בגובה של מאות מטרים וכל מיני דברים משוגעים, ויש מפגרים שעושים רולטה בכבישים,

הם רצים לפני רכב שנוסע במהירות,

כאילו להספיק לפני שהוא ייתן להם את המכה ויעיף אותם למאה מטר.

והם מאמינים שזה דבר גבורה וזה הירואי.

זה זיוף במחלקה השלישית.

יש להם מטרה, דבילית אבל,

אבל המונים יש כאלה, ואנשים סוגדים לאנשים כאלה שעושים את זה, ואומרים, וואו, איזה גבר, ואלה שהולכים עם

הברזל על איזה כבל מקניון, קניון, ככה בורחים וזה וזה.

וחלק מהם צונחים למוות.

וכל מיני משיגנר כאלה, שבמקום להפוך את עצמם לטובים,

את כל היכולות והכוחות שלהם האדירים, הם מפנים לקונצים, קונצים,

טמבלים.

לחברה המערבית,

שמטפחת ישראל פה,

יש סוג נוסף של חיקוי מזויף

להנאות של המחלקה השלישית.

קוראים לזה הצלחה כלכלית.

מטרה,

להצליח כלכלית.

אתה יכול להיות בעל טוב,

אתה יכול להיות חבר טוב,

אדם מכובד,

הורה נפלא,

איש רוח וחוכמה,

אבל אם לא הצלחת לעשות המון כסף, אתה כישלון.

ככה החברה המערבית מחנכת.

אתה לא ב-level שהתייחסו אליך, אתה אפס.

מה אתה מרוויח?

מה יש לך?

הם עומדים את האנשים בכסף, בניירות.

זה לא משנה מי אתה.

חוכמת המסכן בזויה.

מסכן, אין לו.

אבל הוא חכם.

חכם יותר גדול מהעשירים הגדולים.

בזויה.

בזויה.

מי מתחשב בו בכלל?

מה גרם לאלפרד נובל,

איש העסקים השוודי,

העשיר לייסד את הפרס נובל?

פרס נובל. פרס נובל נקרא על שמו של אלפרד נובל,

איש עסקים שוודי עשיר.

נובל המציא את הדינמיט,

החומר שגורם לפיצוצים אדירים, חומר נפץ.

והיה אחד היצרנים הגדולים ביותר בעולם של חומרי נפץ.

כשאחיו נפטר,

העיתון המקומי טעה

ודיווח שאלפרד נובל נפטר.

במקום לכתוב את השם של אחיו,

הוא פתאום קורא שהוא נפטר.

הוא קורא את המאמר

וראה איך מסכמים את חייו

בכל כך הרבה הרג והרס.

כותבים שמה שהוא מת,

כמה הרס,

כמה הרג,

עם החומרי נפץ שהוא המציא, הוא עשה בעולם.

כמה יתומים, כמה אלמנות, כמה, כמה, כמה הרג.

הוא קרא את הכתבות

ואמר אלה החיים שלי?

הוא אמר, אני חייב לעשות משהו טוב.

חייב לעשות משהו טוב.

ואז הוא החליט לייסד את הפרס נובל

שיעניקו לאנשים שתורמים לעולם במעשים חיוביים,

הפוך ממה שהוא עשה.

אז זה בזמן שהוא הספיק עוד לקרוא את המודעות אבל וכתבות אבל עליו,

והבין, אתה מבין, מה החורבן שהוא הביא לעולם.

הוא עשה מזה הרבה כסף.

אבל הוא גרם להרג

והרס בעולם.

אז יש אדם יכול להפנות את כל היכולות והכוחות שלו בשביל להשיג את המטרה שקוראים לה כסף.

תרבות המערב אומרת כסף.

לכן הרשעים הארורים, כל 13 העשירים הגדולים בעולם, הדיפ סטייט,

הם עם כל הכסף רוצים להרוס את כל העולם, לרצוח אנשים.

ג'נוסייד, לא מעניין אותם בכלל שום דבר חוץ מכסף. זו התרבות המערב וזה ראשי המדינות בכל העולם היום.

אבל כשהוא תפס איך מדברים עליו,

הוא חשב שסוגדים לו, שהוא אדם עשיר.

פתאום אמרו לו, מי אתה?

רוצח המונים.

אז הוא החליט להפוך פאזה ולהשתמש בכסף, לחלק אותו

לאלה שיעשו דברים חיוביים, מה שהוא לא עשה.

אז רואים שיש מטרה,

שהמטרה הזאת יכולה להיות יותר נעלה

אפילו מהדבר שהכי הרבה אוהבים.

אז מצד אחד אתה רואה שיש בן אדם שמוכן למות, הוא ומשפחתו,

ולא להרוג אחרים תמורת חייהם.

אתה רואה בן אדם שמוכן סכן את חייו לקפוץ בשביל להציל בן אדם טובע,

כשיש בזה סכנה.

ואתה רואה שבן אדם יכול עם מטרה כזאת מטומטמת

של להשיג את המטרה,

גם לסכן את החיים שלו לעלות לאברסט וללכת על חבלים ולעשות רולטה רוסית או בכבישים.

אתה רואה שגם בן אדם בשביל המטרה שלו יכול לפוצץ את כל העולם עם דינמיט.

העיקר שהוא יעשה כסף.

והוא מוכן לוותר על חייהם של אחרים.

מה שאמרנו קודם, שאנשים יהיו מוכנים לוותר על חייהם ולא להרוג אחרים.

אמר דינמיט אלפרד נובל היה מוכן לפוצץ את העולם, העיקר שיעשה כסף.

כמובן שיכול להיות שהוא יגיד, אני התכוונתי לעשות, לפוצץ בשביל לעשות כבישים, בשביל לעשות זה, אבל היית צריך לקחת בחשבון

שאנשים רעים וישתמשו בזה גם לדברים אחרים.

השאלה אם בשביל כסף כדאי את המין להמציא דבר שיגרום לאנשים למות.

כמובן שמה שעושה פרס נובל

זה לא מעניק לו גן עדן במקום גיהנום.

זה לא מעניק לו.

למה? משום שהאנשים החיוביים שעשו דברים חיוביים, שגם הם לא כולם חיוביים, כן? כולם,

בחקר ה-DNA עשו מזה עכשיו שכפולים של אנשים.

גם אלה מקבלים את הפרס נובל, ממשיכים עם ה...

אבל

זה לא פותר כלום.

למה?

שכר מצווה מצווה, כמו שאומרים, ושכר עבירה עבירה.

מכל מקום עמדנו על המחלקה השלישית,

שיש מטרה,

שהיא נשגבת,

והיא יותר אפילו מאהבה ואפילו אהבת החיים.

זו המטרה השלישית.

ואדם צריך לדעת בחיים על מה הוא מוסר נפש.

יש דברים שגם הנפש שלך לא שווה שתתקיים בתנאים מסוימים,

כמו ייהרג ולא יעבור.

ייהרג ממש ולא יעבור.

צריך לדעת שיש מטרות נעלות

שעליהן צריך למסור נפש.

המשך יבוא.