ואהבת לרעך כמוך. כיצד לקיים מצוה זאת? חלק כ | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 08.07.2019, שעה: 06:51
בס"ד ואהבת לרעך כמוך כיצד לקיים מצוה זאת? חלק כ' 08-07-2019
נציב יום: להצלחת התלמוד תורה החדש שנפתח של קפ"ז מהרה, א מ ן !!!
חלק כ' "ואהבת לרעך כמוך"; האלש"ך הקדוש כותב: "כמו שצריך קשר ושלום בין אדם למקום כן צריך בין אדם לחברו. כי על כן כל התורה תלויה בפסוק: "ואהבת לרעך כמוך". כי כל הנפשות מכל איש ואיש מישראל יש להם אחיזה ושורש באלוקינו יתברך, כל נפש ונפש לפי בחירתה. יש מפאת החסד ויש מפאת הגבורה, וההקש בכל יתר בחינות, על כן בהיות למטה שלום ביניהם יתאחדו נפשותם פה ושורשיהם למעלה, ויעשו ייחוד במקומם העליון יתברך".
אז כיוון שכל שורש של כל אדם הוא אחר: אחד חסד אחד גבורה אחד כך אחד כך - אז ברגע שהם מתאחדים- מתאחדים פה ושורשיהם למעלה וזה ייחוד העליון.
"וההיפך בפרוד ובשנאה: כי נרגן מפריד עליון אלוף חלילה, על כן הספיק עוון זה להחריב את בית המקדש בהגלות את ישראל. כי רב ורע הוא מאוד עד אין קץ למוצאי דעת".
הפרוד בין ישראל הוא רע מאוד מאוד.
"על כן הוא יתברך בעת רצה ללבן נפשותינו, כאשר נתן לנו את השבת לקשר נפשותינו בו יתברך, כן נתן לנו את הדינים המשימים שלום בין אדם לחברו, כי על ידם איש על מקומו יבוא בשלום.
ו"מדבית דינא שקיל גלימא - זמר ואזיל באורחא!". זאת אומרת: מי שנטלו לו הבית דין את הטלית שלו כדי לפרוע לאחר - אז הוא מזמר והולך. שמח והולך, הואיל ודין אמת דנו, הוא לא הפסיד כלום למה? כי הוציאו את הגזלה מידו, והחזירו לו את הגלימה שלו לבן אדם לפרוע לו את החוב, אז הוא צריך לזמר, אז הדין עושה שלום.
ומטעם הזה ציווה יתברך לשים דיינים אצל המזבח. כמו שאמרו זכרונם לברכה במכילתא סוף יתרו: "על סמיכות אלה המשפטים אשר תשים לפני העם" איפה זה כתוב? אצל "מזבח אדמה". למה? "שהמזבח משים שלום בין אדם למקום והדיינים משימים שלום בין אדם לחברו".
אז הורה לנו הקב"ה כי לפניו שני הדברים שווים, המזבח והדיינים שניהם משימים שלום, למה? כי השם חפץ בשלום. "השם יברך את עמו בשלום", אין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום.
כל מקום שיש עשרה שכינה שורה.
הרב הקדוש מורנו הרב רבי מנחם מנדל מקאסו זכרונו לחיי העולם הבא אמר: "כל בי עשרה שכינתא שריא", דהיינו יש התכללות ביניהם שאוהבים זה את זה. אז שכינה שורה ביניהם. אז שמתאספים עשרה ביניהם ללמוד וכו' - שורה שכינה ביניהם, למה? כי אוהבים זה את זה יכולים להתכלל.
זה מה שאמרו "ואהבת לרעך כמוך, זה ככל גדול בתורה" שעל ידי אהבה והתכללות רעים - נמשך התכללות גדול התורה.
והרב הקדוש מורינו הרב ישראל מירוז'ין זכרונו לברכה המשיל את הדבר על דרך משל: שני אוהבים נפשם קשורה באוהבם מאוד, והיו רחוקים זה מזה, והגיעה עילה על אחד מהם, העלילו עליו עלילה ונגמר דינו להיהרג. והוכרז שכל המדינה יבואו לראות האיש הזה הנידון.
ובא האוהב הזה גם כן לשם וכראותו כן –
צעק בקול גדול: "הניחוהו! אני עשיתי את העוול הזה ולא חברי!!"
והדין הגיע למלך וקרה אותם לשאול: "מה האמת, כיוון שרק אחד עשה זאת אז למה יחפוץ זולתו למות בחינם?"
ואז השיב לו: "אני יודע שחברי לא עשה שום עוול, כי אני מכיר את מיזגו ומהותו, שאי אפשר לו לעשות כן, אם כן אין זו רק עלילה, וחיי תלויים בחיי חברי, מוטב שאמות ולא אראה במיתת חברי, כי בודאי אני חייב מיתה כי הגיע לי עונש לראות את מיתת חברי".
וכך השיב גם חברו.
פטר אותם המלך וביקש מהם: "שבין אוהבים כמותם אני חפץ להיות גם כן. תכניסו אותי באהבתכם ואני גם כן יהיה לאוהב כזה!".
כך הדבר: כשמגיע האדם למעלת "ואהבת לרעך כמוך" - אז אני השם מבקש לשרות בכם שתאהבו גם אותי ואני אהיה לכם גם כן אוהב נאמן". עד כאן דבריו.
אור החיים הקדוש פרשת קדושים: "ואהבת לרעך כמוך" נתן טעם לדבר - אני השם. פירוש: על דרך מה שאמרו חכמים שבאמצעות ייחוד הלבבות - מתייחד שמו יתברך. למה? להיות שכל ישראל הם ענפי שם הוי"ה ברוך הוא, ככתוב: "חלק השם עמו". אז אם הם מחוברים אז אני השם.
וכתבו המפרשים את מה שכבר אמרנו בשיעור הקודם: "ואהבת לרעך" וגם הוא "כמוך" שאוהב אותך פעמיים אהבה כשם הוי"ה. ולזה אומר "אני השם".
והרב הקדוש בעל "שפת אמת" זכר צדיק לברכה אמר על הפסוק: "עוונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין השם אלוקיכם", מחמת שיש פרוד ביניכם - אחר כך נעשה פירוד לבין אביו שבשמים, כי הכל אחד. אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל - חד הוא. אז אם יש פרוד בינינו - יש פרוד גם מהשם. כי ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא. אם פה יש פרוד אז גם פה יש פרוד.
"המסילת ישרים" פרק טז': "אין הקב"ה אוהב - אלא למי שאוהב את ישראל!" ככל שאדם מגדיל אהבתו לישראל - גם הקב"ה מגדיל עליו.
למה זה דומה?
לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת. וזה דבר שהטבע יעיד עליו. את מי האבא אוהב יותר? את מי שהוא רואה שאוהבים את הילדים שלו יותר.
כתב האלשי"ך בביאור על "מגילת אסתר": "בל יאמר אדם כל אחד ידרוש טוב שלום וטוב לעצמו והשם ידרוש שלום לכל. אלא הפך! כל עוד שאדם שם פניו להיטיב אל עצמו ולא לרעהו, וגם רעהו עושה כיוצא בו - אז אין הקב"ה מטיב את אחד מהם, שניהם מפסידים. כי אדרבא: "המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה".
השם אומר: "אתה דואג לו? אני אדאג לך!". כי אתה דואג לבן שלי אני אדאג לך. כמו שכתוב: "והשם שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו", אז כדאי שאדם יאהב את חברו תמיד.
ועכשיו נשמע מה אומר החפץ חיים בספרו "זכור למרים" בפרק יא: "מובא "באגדת חכמים" זכרונם לברכה",
תקשיבו טוב! זה לא הרבה יודעים.
"שאמר הקב"ה לישראל: "בניי אהוביי! כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה לזה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראין זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער"
לכך נאמר: "הגיד לך אדם מה טוב, ומה השם דורש ממך, כי עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם השם אלוקיך". מוכח מזה: שעל ידי האחדות שנעשית בישראל - באה נחת רוח לקב"ה. או כמו שמצינו אצל חנוכת המשכן שהיה לו לקב"ה נחת רוח מהנשיאים כמו שנבאר.
והנה אסביר העניין קצת: למה הדבר דומה?
אחד היה עשיר מאוד ולא נמצא כמוהו בכל העולם, והיו לו כמה בנים, כולם סוחרים גדולים ומחוכמים לחשוב מחשבות ואופנים איך לעשות בעשירות ובמסחר, אבל לכל האחים היה קנאה רבה איש על חברו. וכל אחד בכל כוחו חפץ לעלות על חברו בכמה מעלות.
אמר להם חכם אחד: "למה לכם להתייגע כל אחד בפני עצמו הרי אין סוף לעמלכם?, זה מתקנא בזה וזה מתקנא בזה, כל הזמן תחרות, לא תהיה לכם מנוחה, מי יודע מה יהיה הסוף מזה?. טוב יותר שתהיו אוהבים לזה לזה ממש כאיש אחד האוהב את כל איבריו, ולא שייך שנאה וקנאה, כי יד שמאל לא מקנא ביד ימין וימין בשמאל, ואז תהיו כולכם אצל אביכם חביבים כאילו נולד לו בן יחיד לעת זקנתו, וממילא כל העשירות שלו - תהיה לכם, וזה יספיק לבניכם ולבני בניכם עד סוף הדורות!".
ככה בעניינו: הקב"ה הוא אבינו, "לו הגדולה הגבורה והתפארת, כי כל בשמים ובארץ" ושמו שדי - שדי באלוקותו לכל בריה.
והנה, בעשיית המשכן היה לכולם לב אחד לאבינו שבשמים לעשות רצונו, ובעת גמר המשכן, בזמן חינוך המשכן חנוכה - היה זמן שכל אחד יתחכם בפני עצמו, איך לעשות את רצון הקב"ה.
"והיה שם"
{מי שיודע מה שאני הולך להגיד 1000שקל} והיה שם, והיה שם, והיה שם 1000 שקל ואף אחד לא לוקח.
"והיה שם נתנאל בן צוער נשיא יששכר",
נו, נו, נו אמרתי לכם שלא הרבה יודעים, נו,
"וייעץ להם: "שיהיו כל נדבתם של זה כזה - ולא יעדיף אחד על חברו. כדי שלא תיפול קנאה ביניהם, ושלא יהיה כמו אצל קין והבל!".
והיה לו לקב"ה נחת רוח מזה, עד שאמר להם: "אתה עשיתם אופן כזה כדי שתהיו כולכם אהובים לזה ולא תיפול קנאה ושנאה ביניכם "קחו אותי גם כן ביניכם"!!! ואתם לכם את השבת שלי!".
כי קורבן יחיד לא מקריבים בשבת, והקב"ה לא הפסיק אותם והם הקריבו את הקורבן בשבת,יותר מזה! שלכל נשיא ונשיא ניתנה פרשה אחת בפני עצמה, וחוזרים על אותה פרשה כל פעם מחדש.
ולא נאמר בתורה באופן כללי מאמר ראשון והנשארים כנ"ל, שאם כן היה גרעון לכבודם. כי היו אומרים את הנשיא הראשון שהקריב ואז לא חוזרים להגיד מה כל אחד הקריב, זה היה גרעון בכבוד.
אבל כיוון שאתם שמרתם את הכבוד של זה בזה - אז אני גם אשמור על הכבוד שלכם ואני יגיד פרשה פרשה פרשה כל פעם מחדש, וכל שנה מספרים את הנדבה שלהם שהיתה בשלמות. "ביום הראשון נשיא לבני.... ביום השני נשיא לבני.... אותו דבר אותו דבר אותו דבר".
ומזה נידון לכל ישראל; אם היינו באמת אוהבים זה את זה כהוגן - אז היתה מיתוספת השפעה לכל אחד ואחד כי לא קצרה יד השם מהושיע, ואין נפקא מינה לקב"ה אם יש בעולם 7 מיליארד, 8 מיליארד, 100 מיליארד, טריליון לכולם הוא זן ומפרנס, וכשמו כן הוא שדי באלוקותו לכל ברייה.
אתם שמעתם את הדוגמה שנתתי בארצות הברית?
שאלתי: "איזה חברת הובלות פה באמריקה?",
שמעתם את זה? לא, לא, לא? אז איפה הייתם? ישנתם, אמבריגנדו,
שאלתי,
אמרו: "UPS" אמרו "אמזון", אמרו לי כל מיני שמות,
אמרתי להם: "אם אני אתן להם עכשיו משלוח עכשיו לתת לכל הנמלים בארצות הברית משהו, הם יוכלו לבצע את זה?"
אמרו לי: "לא!",
- "למה לא?"
קודם כל; הם לא יודעים כמה נמלים יש,
דבר שני; הם לא יודעים איפה הם,
דבר שלישי; יש נמלים פי מיליונים יותר ממספר האנשים שיכולים לבצע את המשלוח, אז איך יכול אחד להביא למיליונים כל יום ובזמן? אין דבר כזה!".
אבל הקב"ה זן את כל הנמלים לא רק בארצות הברית בכל העולם, חשבתם על זה? ומה עם הדגים? ומה עם העופות? ומה עם בני אדם? אה איזה משלוח אה! "הזן את העולם כולו!" כל יום בעתו "בעתו", איי איי איי אז יש לו אפשרויות, אה, יש לו יש לו.
אז מה ואם נהיה ביחד, אוווווווה! כמה הוא רוצה לתת, למה אין שפע? בגלל שיש פשע, מנותקים! לא מחוברים,
אז ממילא הוא אומר: "אתה דואג לך ואתה דואג לך - אז כל אחד שידאג לעצמו. אבל אם אתם דואגים אחד לשני - אני אדאג לכם, ואז לא יחסר לאף אחד כלום".
זה כח של קבוצה שהיא מאוחדת!, אבל כשנפרדים? "נרגן מפריד אלוף".
"סוף דבר" אומר החפץ חיים: "צריכים אנו להשתדל שנהיה אהובים זה לזה באמת, ונהיה מכבדים זה לזה, ויהיה נחת רוח לקב"ה מאתנו, ועל זה נאמר: "הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש ממך"? זה מורה שסתם בני אדם אינם יודעים למצוא נחת רוח אצל הקב"ה ולכן נאמר לנו "הגיד לך אדם מה טוב ומה השם דורש ממך" אתה רוצה לדעת? בא אני אגיד לך: משפט ואהבת חסד. תלך על פי דין ותעשה חסד. אה, אז יהיה שלום בעולם, זה יהיה טוב.
ואז הוא אומר: אני אתן לך מה שאתה רוצה, לכולם.
ומי שמתנהג בהפך מכל זה, וכל אחד מתגבר על חברו ולא מתנהג בכבוד לגבי חברו, וכן בכל העניינים הוא נגד חברו - העונש שלו גדול.
והרי מצינו בתלמידי רבי עקיבא אפילו שהיו גדולים בתורה מאוד, כיוון "שלא נהגו כבוד זה לזה" - היה בזה חילול כבוד שמים, ופגעה בהם מידת הדין! ומתו כולם במגפה בין פסח לעצרת. מידת הדין תבעה עד כדי כך במהירות!! לא יישאר אף אחד. כל יום יצאו למעלה מ-600 לוויות של תנאים קדושים.
אתם יודעים מה זה?
אתם שומעים לפעמים שעובר פה אותו ואומר: "לוייתו של..." אתם יודעים מה זה למלעלה מ-600 מכוניות מודיעות!!, וכל שם – "שם!", זה לא שם ולא יודעים מי זה, כל שם "תנא קדוש!" כל יום! כל יום כל יום - 24 אלף!! לא יאומן כי יסופר, ועל זה מתאבלים בני ישראל כל שנה בימי הספירה. מתאבלים.
אבל מה?
ועושים כמעשיהם, במקום לעשות את המוסר השכל, ולהבין שצריך לכבד זה לזה, הרי עד עכשיו בגלל שנאת חינם - לא נבנה הבית.
מכל זה רואים בחוש: מתי הבריאה מוצאת חן בעיני הקב"ה ? בשעה שכל ישראל אגודה אחת, ואין ביניהם שום קנאה ושנאה ותחרות. וכל אחד חושב על תקנת וטבת חברו, ואז הקב"ה שמח שברא אותו. ועל זה נאמר "ישמח השם במעשיו".
ובדרך רמז נוכל לבאר זאת, אומר את הכתוב "ואהבת לרעך כמוך אני השם" רוצה לומר: אם תהיה לרעך כמוך - אז אני השם בתוככם, ואני אוהב את שניכם. זאת אומרת: גם אני השם אוהב אתכם. אם ואהבת את רעך כמוך" אז "אני השם" גם אתכם ביחד אוהב את שניכם כמו שמצינו "בנשיאי" ואמר להם הקב"ה: "קבלו אותי בחבורתכם!! . אני נותן לכם את השבת שתוכלו להקריב קורבן בשבת, שהשבת היא שלי, ואני אומר לכם שאני נותן לכם שאפילו על פי דין אסור אני אומר לכם, בגלל שאני רואה את האהבה שיש ביניכם, אז שלא יהיה הפסק! וכל אחד יוכל להקריב בזמנו אחד אחרי השני ולא תהיה המתנה!"
- אז הקב"ה ביטל ואמר: "בגלל שאני אוהב שאתם אוהבים אחד את השני!".
"רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".