אשקלון - דארווין היה קופיקו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ועדה ועדה ועדה ועדה

ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועדה ועד

תודה רבה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו וירוויח.

הדברים שנאמר הערב יהיו ליראת שמיים,

לראשי יאיר בן מזל,

להצלחת רבי אבנר סוויסה,

לרפואת טוביה בן שמחה, בריאות והצלחה בניתוח.

ותודה מיוחדת לעמותת אמרי בנימין וארגון אור לישראל והנהלת הרב גורסבן.

בפרשת השבוע, פרשת אמור,

יש מצווה בתורה, לא תחללו את שם קודשי,

ועוד מצווה, ונקדשתי בתוך בני ישראל,

אני אדוני מקדישכם.

יש מצווה לא לחלל שם שמיים,

ויש מצווה לקדש שם שמיים.

בפרשת קדושים כתוב,

התקדישתם וייתם קדושים, כי אני אדוני אלוהיכם.

ובזה אנחנו מצווים

להתקדש במחשבה ובמעשים,

עד שנהיה קדושים במהותנו,

ותחול עלינו הקדושה מלמעלה.

זאת אומרת, עיקר תכלית האדם,

בה עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,

דהיינו, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, הקדוש ברוך הוא רוצה להשכין את שכינתו.

אז כדי שתחול עלינו הקדושה,

אנחנו מצווים להתקדש במחשבות,

וגם במעשים,

עד שנהיה קדושים במהות.

זאת תהיה המהות שלנו, ואז תחול עלינו קדושה.

זה מה שנאמר בפסוק בפרשת קדושים, והתקדישתם וייתם קדושים,

כי אני אדוני אלוהיכם.

אבל יש עוד פסוק אחד, זה בפרשה הזאת, פרשת אמור,

שאנחנו לומדים הנהרגת קדושה נוספת,

ונקדשתי בתוך בני ישראל.

אני, אדוני, מקדישכם.

רש״י אומר,

מה זה ונקדשתי בתוך בני ישראל?

מסור עצמך וקדש מי.

והיינו, שאדם ימסור את נפשו על קידוש שמו של הקדוש ברוך הוא.

וכשהוא מוסר עצמו,

ימסור עצמו על מנת למות.

היינו, דנאמרה בזה החובה למסור את נפשנו על קדושת השם יתברך.

זאת אומרת,

שאדם צריך למסור את נפשו ממש

במקום שהדין וההלכה מחייבים,

בשביל

כבוד שם שמיים,

בזה מקיים, ונקדשתי בתוך בני ישראל.

יוצא

שיש לנו שני חלקים של קדושה.

אחד, לקדש את עצמנו במהותנו על ידי המחשבות והמעשים.

ושתיים, לקדש שם שמיים על ידי זה שנהיה מוכנים למסור את נפשנו על קידוש השם.

אבל נשאלת השאלה,

מה צריך להיות קודם?

האם צריך שאדם יהיה מוכן קודם כל למסור את נפשו

על קידוש השם, דהיינו שיהיה מוכן אפילו למות

על קידוש השם,

או שצריך קודם כל שאדם ילמד לקדש את עצמו במחשבה ובמעשה עד שיהיה קדוש,

ואז התכלית הסופית שהוא יהיה מוכן ויגיע אפילו למצב

שהוא יהיה מוכן למסור את נפשו על קידוש השם.

מה יותר נכון?

אז במושכל ראשון היינו אומרים שלכאורה צריך שקודם כל אדם יהיה מוכן למסור את נפשו

על קידוש השם.

למה? כי אם בסוף הוא לא יגיע לזה,

נמצא שכל עבודתו לא הייתה על צד השלמות

שהוא מוכן באמת

לקדש את שמו יתברך.

כל זמן שזה לא נוגע אליו לגופו, לעצמו, הוא מוכן.

אבל אם זה יגיע אליו לעצמו ולבשרו, הוא לא יהיה מוכן.

אז לכאורה תנאי ראשון היה צריך להיות

שאדם יהיה מוכן קודם כל לקדש שם שמים על ידי מסירות נפש.

אם ניתן דוגמה,

אדם שמתחייל

והופך להיות חייל,

ברור לו שאם הוא התחייל,

פירושו של דבר שהוא יכול גם למות במהלך מלחמה.

זאת אומרת, ברגע שהוא התחייל אז הוא כבר קיבל על עצמו בהסכמה שאם יקרה מקרה והוא יצטרך לעמוד מול האויבים ולהילחם,

אז פירושו של דבר שהוא נלחם עד הסוף.

והוא עלול למות.

אבל אם הוא לא יקבל על עצמו דבר כזה, אז איזה מין חייל זה? כשיגיעה שעת המבחן, הוא לא יעמוד בזה בכלל. אז מה, הוא יפנה עורף ויברח?

אז לכאורה תנאי ראשון צריך להיות שהוא יסכים לזה, ואחר כך הוא יעבור התחיילות, יעבור טירונות,

ולאט לאט יתקדם עד שיהיה חייל מקצועי.

כך היינו אומרים במושכל ראשון.

אבל זה לא מחייב.

האמת היא שאדם יכול להיות מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, ואף על פי כן לא באה מעלת

לא באה מעלת עבודתו לידי שלמותה.

למה?

יכול להיות שכל מה שהוא מוכן למסור את נפשו על קידוש השם זה בשביל לקבל פרס.

אדם יהיה מוכן למות

על קידוש השם על מנת לקבל פרס. איזה פרס?

אם הוא ימות על קידוש השם,

אז הוא יקבל פרס, הוא ילך לגן עדן מיד.

במקום לעבור תהליך ארוך של מצוות וחברות, מצוות וחברות, מצוות וחברות, זה קשה מאוד, כל החיים להישמר.

אז הוא יעדיף,

כן,

למות על קידוש השם, זה צ'יק צ'ק הולך,

אדם יהיה מוכן, מקבלים פרס.

אבל אם הוא עושה את זה בשביל פרס, זה בעיה.

כי זה לא העבודה הנרצית,

לא זה מה שרוצה הקדוש ברוך הוא, שאדם ישתמש במצוות על מנת לקבל פרסים.

אז זאת אומרת, יכול להיות שהבן אדם הזה לא עושה את המצווה כמתכונתם בגלל ציווי השם.

אז בואו נלמד עכשיו פעם אחת מה זה קידוש השם.

אומר הרמב״ם,

כל הפורש מעבירה

או עשה מצווה,

לא מפני דבר בעולם,

לא פחד,

לא יראה,

ולא לבקש כבוד,

אלא מפני הבורא ברוך הוא,

כי מניעת יוסף הצדיק עצמו

מאשת ריבו,

הרי זה מקדש את השם.

אני חוזר.

כל הפורש מעבירה,

יש 365 מצוות לאו בתורה.

לא תעשה.

מצוות לא תעשה,

מי שעובר עליהן הוא עובר עבירה.

אז צריך לפרוש מעבירה. לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד וכו'.

לא.

כל הלאווין האלה

צריך לפרוש.

יש רמ״ח מצוות עשה, 248 מצוות עשה,

שהם צריך לעשות, בקום עשה, צריך לעשות אותן.

אומר הרמב״ם,

כל הפורש מעבירה

או עשה מצווה.

לא מפני דבר בעולם.

כשהוא עשה את המצווה או כשהוא פרש מעבירה, זה לא היה בגלל חשבון כלשהו

שלא נוגע לעצם פרישה מעבירה או עשה מצווה.

את המצווה,

לא פחד,

לא יראה,

ולא לבקש כבוד.

כל מה שהוא עשה זה לא היו הסיבות האלה ולא אחרות.

והוא מביא דוגמה,

שכל מה שהוא עושה זה רק מפני הבורא יתברך,

כמניעת

יוסף הצדיק עצמו מאשת ריבו.

הרי זה מקדש את השם.

יוסף הצדיק היה בן שבע עשרה יפה תואר

בביתו של פוטיפר,

ואשתו כידוע, זליכה,

הייתה מנסה לפתות אותו השכם וערים,

השכם וערב,

ולהחטיאו.

והוא לא נאות לה,

והיא אימה עליו באיומים

עד כדי הריגה.

והוא לא נאות לה.

וכולם מבינים כמה זה קשה כשבחור צעיר כזה נמצא ללא הורים, ללא משפחה, לבד, בארץ זרה,

בבית ששם זה דברים שאין בעיה עם זה,

ובכל אופן

הוא לא מסכים, מונע את עצמו.

ולמה הוא מונע את עצמו?

בגלל שהקדוש ברוך הוא אוסר דבר זה,

מפני ציווי השם.

והוא היה יכול להגיד את כל התירוצים בעולם,

ולהגיד, אני אנוס.

ואנוס, רחמנא פטרי.

מה יעשה הנער ולא יחטא?

שמים אותו מול פיתוי כזה מהבוקר עד הערב, איך לא יחטא?

אבל לא הייתה לו שום מניעה

להימנע אלא רק מפני הבורא יתברך.

זה נקרא מקדש השם,

אפילו שזה בסתר, אף אחד לא יודע מזה.

רק הוא יודע את זה, והיא יודעת את זה.

אף אחד בחוץ לא יודע את זה, וזה נקרא מקדש את השם.

זאת אומרת, אדם שעושה מצווה בלי שום חשבון אחר,

הרי היו לו הרבה חשבונות למה כן לעבור את העבירה,

להציל את חייו,

שלא יזרקו אותו לכלא,

וכן על זה הדרך.

היה לו מספיק תירוצים.

שערי תירוצים לא ננעלו.

אבל הוא לא השתמש בשום תירוץ. היה לו ברור רק דבר אחד, יש ציווי אלוקי אסור?

אסור.

אדם שפורש מעבירה או עושה מצווה, לא מפני שום דבר שבעולם, לא פחד, לא יירא ולא לבקש כבוד, אלא למען הבורא יתברך,

כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת ריבו,

הרי זה מקדש את השם, זה קידוש השם.

הרי

שמי שעושה מצווה או נמנע מעבירה

לשם שמיים שלו על מנת לקבל פרס,

הרי הוא מקדש השם, ואפשר שהוא יותר משובח ממי שמסר את נפשו על קידוש השם ומת,

כי אפשר שהוא עשה את זה לשם קבלת פרס.

זאת אומרת, אדם שעושה מצוות בגלל שהשם ציווה אותם, בלי טררם,

בלי שהרבה אנשים יודעים,

אבל עשה אותם רק בגלל ציווי השם,

זה מקדש שם שמיים,

אם זכה לעשות גם בפרסיה, זה מקדש שם שמיים בפרסיה,

שזו מצווה גדולה,

והוא מקיים, ונקדשתי בתוך בני ישראל,

והייתם קדושים וכולי,

כמו שלמדנו,

יותר אפילו ממי שמסר את נפשו על קידוש השם,

אבל היה לו צד של כבוד,

פרס,

הנאה, סיפוק וכולי.

בזמן השואה הנוראה

היה צדיק גדול, ראש ישיבה בשם

הרב הגאון הרב אלחנן וסרמן, זכר צדיק וקדוש לברכה, השם ינקום דמו.

הנאצים נתנו לו אפשרות לברוח

ולא להרוג אותו,

אבל בני הישיבה שלו גזרו מיתה מול כיתת יורים.

ראש הישיבה הרב לא הסכים.

אמר, אני הולך עם התלמידים שלי ביחד.

כל ההפצרות לא עזרו,

והוא עמד מול כיתת היורים עם התלמידים.

שאלו אותו אם יש לו בקשה אחרונה, אמר כן,

לדבר כמה מילים לתלמידים לפני ההריגה.

והוא אמר להם בהאי אלישנא.

בניי,

נבחרנו להיות קורבן לפני השם יתברך.

תנו דעתכם

שלא תפסלו את הקורבן.

כשם שמחשבת איסור או פסול

פוסלת את הקורבן והוא הופך להיות פיגול,

כך, אם תעלה בכם מחשבת גאווה

שנבחרתם

להיות קורבן,

אתם תהיו פיגול.

זאת אומרת, ברגע הזה, מה הוא מבקש מהם?

אל תתגאו על זה שאתם יוצאים להריגה,

כי אם תתגאו

שנבחרתם להיות קורבן, אתם תהיו פיגול, כמו נבלה.

אתם שומעים?

יוצאים להריגה על עצם היותם יהודים, שזה הרוגי מלכות,

ויכולים להיות פיגול. למה? כי מתערבבת בזה מחשבה של אנוכיות,

נבחרתי להיות קורבן.

זאת אומרת, אדם יכול שיהיה קידוש השם בגופו על ידי שהוא מוסר את נפשו,

אבל יכול לפסול את עצמו בזה,

ויהיה יותר גרוע ממי שעשה מצווה,

כמו שהסברנו, בתנאים

של יוסף הצדיק. ולא צריך להיות דווקא בתנאים כאלה של יוסף הצדיק

באותו ציור,

אלא כל מצווה ומצווה

מרמח מצוות עשה,

או כל עבירה שצריך להימנע ממנה משסה מצוות לא תעשה,

אם יעשה אותם ללא שום חשבון, רק למען הבורא יתברך,

הרי האדם הזה זכה להיות מקדש השם.

הדבר הזה מראה שלמעשה צריך להיות הכנה,

ולא התנאי הראשון שאמרנו שלכאורה צריך קודם אדם להיות מוכן

למסור את נפשו על קידוש השם,

אלא צריך לזה הכנה, כמו רבי עקיבא.

רבי עקיבא,

בשעה שהוציאו אותו האויבים למיטה וסרקו את בשרו במסרקות ברזל,

באותה שעה אמר שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד עד שנפח את נשמתו באחד.

ותלמידיו השתוממו

מהגבורה העילאית

שראו בריבם בשעה זו.

תבינו,

רבן של כל ישראל עומד להריגה,

ארבעים שנה היה עם הארץ,

ארבעים שנה למד,

בארבעים שנה לימד את קול ישראל.

רבן של קול ישראל, רבי עקיבא,

שהיה ראוי

להוריד את התורה לישראל כפי שהבין משה רבנו.

משה רבנו זכה לארבעים ותשע שערי בינה,

והוא זכה גם לשער החמישים.

וסורקים את בשרו במסרקות של ברזל.

איך אתה יכול לעמוד בזה, שואלים התלמידים?

הוא אומר להם, כל ימיי,

כל ימיי

הייתי מחכה וממתין ומצפה,

מתי יבוא לידי פסוק זה ואקיימנו?

איזה פסוק?

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך,

אפילו נוטל את נפשך.

בשעה שהקדוש ברוך הוא נוטל את נפשך, נשמתך יוצאת,

לקיים מצוות ואהבת את השם.

אתם ראיתם פעם מישהו שמקבל סטירה ממישהו, אפילו מאבא שלו, באותו רגע יש לו אהבה גדולה אליו?

ופה סורקים את בשרו,

והוא מקיים מצוות ואהבת את השם אלוקיך בסילודין.

זה רק בגלל שהוא הכין את עצמו כל ימי חייו,

הכנה,

אחר הכנה והתבוננות והסתכלות שאם יקרה מה שיקרה,

לכשיקרה הוא יהיה מוכן

ודרוך לאהוב את השם באותה שעה.

זאת אומרת, העבודה היא שאדם יכשיר את עצמו קודם כל במחשבה ובמעשים לקדש את עצמו עד שמהותו תהיה כזאת,

וצריך לקחת בחשבון שאפשר שהוא יתבקש ביום מן הימים

למסור את נפשו על קידוש השם, וזוהי התכלית.

בואו נראה את הדברים מקרוב ונבין אותם,

משהו מדהים, מה שהגמרא מספרת.

תנור רבנן.

זה מופיע בסוטה יז יח.

סליחה בעבודה.

תנור רבנן,

כשחלה רבי יוסם בן קיסמא,

הלך רבי חנינה בן טורדיון לבקרו.

אמר לו רבי יוסם בן קיסמא לחנינה בן טורדיון,

אחי,

אי אתה יודע שאומה זו מן השמיים ימליכוה?

הכוונה למלכות רומי,

שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו

והרגה את חסידיו

ואיבדה את טוביו,

ועדיין היא קיימת?

ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים,

וספר תורה מונח לך בחיקך.

איך אתה עושה דבר כזה שאתה הולך

ומסכן את חייך ומלמד תורה ברבים עם ספר תורה בידך, והם גזרו שאסור ללמוד תורה, ואתה מתחייב בנפשך?

והרי

המלכות הזאת היא מלכות רביעית שראה דניאל

והסביר שזו אומה השפלה שתחריב את בית המקדש ויש לה את הכוח,

והיא החריבה, ושרפה, והרגה, וטבחה, והיא קיימת.

מה עונה לו רבי חנינה בן טורדיון?

מן השמיים ירחמו.

אמר לו, אני אומר לך דברים של טעם,

ואתה אומר לי, מן השמיים ירחמו?

הרי אני מסביר לך שהיא עדיין קיימת.

נמסר בידם היכולת והאפשרות לעשות ככל העולה על רוחם, זה גזירה משמיים.

ואתה אומר לי, מן השמיים ירחמו?

אמר לו רבי חנינה לרבי יוסף.

רבי,

מה אני לחיי העולם הבא?

עכשיו רבי חנינה שואל את רבי יוסף,

מה אני לחיי העולם הבא? האם אני אזכה לחיי העולם הבא?

אמר לו, כלום מעשה בא לידך?

יש איזה מעשה שעשית אותו כראוי וכהוגן,

שבא לידך?

אמר לו, מעות של פורים התחלפו לי עם מעות של צדקה וחילקתים לעניים.

הוא היה גבאי צדקה, רבי חנינה בן טורדיון,

והיה לו מעות שהן לעניים, לחלק לעניים,

והיו לו מעות שנתנו לו מעות פורים שמחלקים אותם בפורים לעניים,

ונתערבבו לו אלו באלו.

ואז הוא לא לקח את אלה שנתערבבו מקופת הצדקה עוד פעם,

אלא הוא הוציא מכיסו ומממונו,

את הכול הוא חילק לעניים, ואת מעות הפורים החסרות הוא הוציא מממונו.

מה ענה לו רבי יוסף?

רבי יוסף ענה לו,

מחלקך יהיה חלקי ומגורלך יהיה גורלי.

אשריך, אתה בן העולם הבא.

אמרו לו, היו ימים מועטים

עד שהם צאו לרבי חנינה בן טורדיון, שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו.

הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, ושרפוהו.

בסוף היה מה שאמר לו רבי יוסף בן קיסמא.

לקחו אותו, כרכו את הספר תורה סביבו, ועלו אותו באש עם הספר תורה.

כל הדברים פה מפליאים עכשיו.

הרי רבי חנינה בן טורדיון מסר את נפשו ללמד תורה ברבים,

אפילו מול גזרה של אכזרים כאלה,

בשביל שלא יפסיקו ללמוד תורה,

ולא חש ולא פחד,

ולכאורה הוא קידש שם שמיים ברבים,

וכשהוא שואל

את רבי יוסף בן קיסמא, מה אני לחיי העולם הבא?

הוא לא אומר לו, מה השאלה?

אדם כמוך שמוכן למסור את נפשו בשביל התורה ללמד את בני ישראל, ודאי הוא בן העולם הבא.

הוא לא אומר לו.

הוא לא אומר לו.

מה הוא אומר לו כן?

הוא אומר לו, איזה מעשה בא לידך?

ואז מה הוא אומר לו? כן, היה לי איזה מעשה, אמהות שהתחלפו, ואני יוצאתי מכיסי ממוני,

הייתי וטרן בממוני, הוא אומר לו, או,

זה בטוח שאתה בן העולם הבא.

שמעתם פעם דבר כזה?

אחד יושב במסירות נפש ומקדש שם שמיים ככה, ואחד עשה איזה משהו,

התערבב לו מעות עם מעות,

והוא נתן כסף בשלו.

נו.

אבל בואו נעשה עכשיו חשבון, לפי מה שלמדנו.

יכול להיות שכשאתה יושב

ומקהיל קהילות ברבים,

אולי יש לך כבוד מזה שיושבים אנשים ומקשיבים לך?

אולי אתה מרגיש גבורה שאתה אמיץ, ואתה, למרות הגזירה, עומד ואומר דברים ככה בקול רם?

יכול להיות שאתה מחכה, שאתה תמות על קידוש השם,

ויתקדש שמו יתברך, ותקבל פרס על זה,

ותלך ישר לגן העדן?

יכול להיות כל מיני חשבונות.

זה עדיין לא אומר שמה שאתה עושה זה נקי, כמו שלמדנו.

אבל, כשנתחלפו לו מעות במעות, הוא היה לבד.

אף אחד לא ראה מה הוא עושה.

הוא היה יכול להוציא מהקופה השנייה.

מישהו ראה? מישהו ידע?

הוא פחד ממישהו? אף אחד לא יודע.

רק השם יודע.

ולמה הוא עשה את זה? משום ציווי השם.

אתה אחראי הקופת צדקה, אתה צריך לדאוג שלא יתערבבו ולא יתחלפו מעות במעות.

על זה אומר לו רבי יוסף בן קיסמא, מגורלך יהיה גורלי ומחלקך יהיה חלקי.

על זה דווקא.

וזה מדהים, ועל זה מסביר הרמב״ם דבר שנותן פה לכולם סיכוי להיות בני העולם הבא.

אם עד היום לא ידעתם אם תהיו בני העולם הבא,

עכשיו אני מגלה לכם מה הרמב״ם אמר,

בשביל שיהיה לכם סיכוי שתהיו בני העולם הבא.

זה לא קל להיות בן העולם הבא.

מי שלא מבין,

יש חמישה עולמות.

יש עולם הזה,

יש עולם הנשמות, גן עדן, גיהינום, שיוצאים מכאן תכף ומיד,

יש אחרי זה עולם שלישי, ימות משיח,

יש עולם רביעי, עולם תחיית המתים,

ויש עולם חמישי, זה העולם הבא.

להגיע לעולם הבא,

לא כולם מגיעים לעולם הבא.

אשריך שאתה מזומן לחיי העולם הבא,

זה דבר גדול מאוד, מי שזוכה.

ומה התנאים להתקבל שם?

אומר הרמב״ם

על הממרא של רבי יחנניה בן עקשיא.

אתם מכירים את זה? רבי יחנניה בן עקשיא אומר?

אני אגיד את ההתחלה, אתם תמשיכו. רבי יחנניה בן עקשיא אומר?

כולם יודעים את זה.

למה יודעים את זה?

כי סוף סוף גמרו את השיעור, אפשר ללכת הביתה.

אבל,

אתם יודעים מה זה אומר?

עכשיו נראה מי יודע מה זה אומר.

אף אחד לא קם.

נו.

הוא אמר שרבי ילד,

בעת שעה רבי ילדים, שתלמדו את מורה טובה.

כן, אה?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, נכון?

בורוך אותו אדוני,

הלוא הנו מהלך העולם שהכל נהיו בדבורו.

אמן.

תשמעו מה אומר הרמב״ם.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיקה החרבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיל.

אומר הרמב״ם במשנה מכות, זו המשנה האחרונה,

כג כ,

פרק כג,

משנה כ.

מעיקרי האמונה בתורה,

כי כשיקיים אדם מצווה מתרי״ג מצוות,

כראוי וכהוגן,

ולא ישתף עימה כוונה מכוונות העולם בשום פנים,

דהיינו בשום צד שהוא,

אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה,

הנה זכה בה לחיי העולם הבא.

ועל זה אמר רבי חנניה,

רבי חנניה,

כי המצוות בהיותם הרבה,

אי אפשר

שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה,

ובעשתו אותה המצווה,

תחיה נפשו באותו המעשה.

שמעתם?

אני חוזר.

מעיקרי האמונה בתורה,

כי כשיקיים אדם מצווה מתרי״ג מצוות.

וזה לא משנה איזה מצווה.

אתה קובע מזוזה,

אתה מניח תפילין, אתה מתעטף בציצית, אתה אומר ברכת המזון, אתה קורא קריאת שמע, אתה אומר תפילה.

אחת מהמצוות.

כי כשיקיים אדם מצווה, מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן.

זאת אומרת, על פי ההלכה,

איך שמבצעים את המצווה,

בדיוק כראוי וכהוגן.

ולא ישתף עימה כוונה מכוונות העולם בשום פנים.

לא תהיה לו כוונה של כבוד,

לא יהיה לו פחד,

לא יהיה לו מזה חשבון כספי, מעמד,

גאווה.

דברים שהם צדדיים,

שהם לא שייכים למצווה והם לא מעצם המצווה, ואין כוונת המצווה הדברים האלה.

ואני רק אתן דוגמה בשביל שתבינו במאמר מוסגר.

כתוב, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם?

יש שני סוגי בני אדם.

יש כאלה שיראים את השם, עושים את מצוותיו בגלל שהוא ציווה, כמו שלמדנו.

והם עושים את זה ביראת שמיים פנימית, ולא בגלל אנשים, ולא למען אנשים,

ולא בגלל החברה.

הם עושים את זה רק בגלל שהשם

אומר ומצווה.

אלה מקבלים את עיקר שכרם בעולם העליון

ולעולם הבא.

עליהם נאמר, מה רב טובך אשר צפנת? השם מכין להם הרבה טוב,

והוא צופן להם את זה, כי אם ייתן להם פה העולם הזה קצר,

ואם תיתן לאדם את כל העולם בשכר מצווה, לא שילמת לו,

כי מצווה היא נצחית,

ושכר העולם הזה הוא זמני, 70, 80, 100 שנה.

אז אם ייתן לך את כל העולם בעוד 100 שנה לא יהיה לך כלום.

אז זה לא שכר אמיתי, זה שכר זמני, והמצווה היא נצחית.

אז אי אפשר לשלם על מצווה נצחית

שכר זמני, צריך לתת

שכר נצחי.

אז איפה הוא יהיה?

מה רב תובך אשר צפנת?

למי?

ליראיך, אלה שהם יראי שמיים באמת.

פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, זה סוג אחר.

מי אלה?

אלה שהם חוסים בשם רק נגד בני אדם.

כשיש בני אדם נגדם, וואו איך הם מתנדנדים בתפילה,

איזה תנועות.

אוי אוי אוי, יש כאלה מוחאים תפילה בתפילה,

עוצמים עיניים,

מחזיקים בגרטל, מתנדנדים.

יש כאלה ברכת המזון, עוצמים עיניים.

פוזות.

נותנים צדקה. בוא, בוא, בוא, בוא, בוא. רק רגע.

מוציא את הארנק, פותח את השטרות.

קח, קח, קח.

כולם שמעו? יופי. קח!

יש כאלה שהם עושים מצוות, הם חוסים בך רק נגד בני אדם, כשיש בני אדם.

אבל בחדרי חדרים, יא וואי וואי, יא וואי וואי.

וואי וואי וואי. כשהם פושטים את המדים, וואי וואי וואי וואי.

אלה הקדוש ברוך הוא על קצת מצוות שהם עושים, משלם להם. אבל פה בעולם הזה,

לא צופן להם כלום. הכל מקבלים פה.

פעלת, פעלת, פה, פה, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם.

אז אם אדם, אומר הרמב״ם, עושה את המצוות כראוי וכא הוגן, ולא ישתף עימה כוונה מכוונות העולם בשום פנים,

אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה,

הנה זכה בא לחיי העולם הבא.

אתם שומעים אם בן אדם עשה מצווה אחת

כל ימי חייו,

אחת,

כל ימי חייו.

אם הוא עשה אחת כזאת,

זכה בה לחיי העולם הבא.

אחת.

על זה אמר רבי חנניה,

כי המצוות בהיותם הרבה,

אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה,

ובעשותו אותה המצווה תחיה נפשו באותו המעשה.

מדהים.

לכאורה, אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה,

מה היה עושה?

אם הוא רוצה לזכות את ישראל,

הוא היה עושה דבר פשוט,

נותן לנו שתי מצוות.

הוא אומר, תעשו אותם פעם בשבע שנים.

על בטוח, היינו זוכים לחיי העולם הבא, לא?

אדם הראשון, כמה קיבל?

שתי מצוות.

מה לאכול מגן עדן,

ומה לא לאכול.

מכל עץ הגן אכול תאכל,

ומעץ הדעת טוב הרע לא תאכל.

מצוות עשה ומצוות לא עשה.

אם היה עומד בזה, היה עולה לעולם הבא.

כיוון שהוא חטא ונתקלקל,

כל זרעו נתקלקל,

וכיוון שאדם בנוי מתרייג איברים וגידים,

אז קיבלנו תרייג מצוות

כנגד איברים וגידים, וצריכים עכשיו לתקן את כל האיברים וגידים.

אבל הקדוש ברוך הוא הרבה תורה ומצוות. למה?

יש אחד אוהב מצווה מסוימת, יש אחד מצווה אחרת, יש אחד מצווה כזאת.

אי אפשר שבן אדם לא יעשה מכלל המצוות איזו מצווה אחת על מתכונתה ושלמותה,

ולמה זה? כי רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם. למה הרבה להם תורה ומצוות?

כי השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

רוצה לצדק את בריאותיו, שאנחנו נזכה לחיי העולם הבא.

הוא לא ברא את העולם לתוהו, ולא אותנו לתוהו, והוא רוצה ומעוניין.

אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו אפשרויות הרבה,

שאתה חייב לקלוע,

כמו שאומרים באחת המצוות כמו שצריך.

אם ישימו לאחד מטרה,

איזה חייל בדיל אחד,

ויגידו לו, תירה ותקלע.

הוא לא כל כך יודע לכוון, טח, טיח, טח, יגמור את הכדורים, לא פגע פעם אחת.

אתם מכירים את זה, הולכים לאיזה מקומות, ככה, לונה פארק, ועושים טח, טח,

עוד עשר שקל הלך, טח, טח, עוד עשר שקל הלך.

טח, טח. הוא אומר, הרובה עקום, זה הכל רמאות, זה...

טח, טח, לא, תנסה אתה, טח, טח, לקחו להם את הכסף.

לא קלעו.

אבל אם היו שמים לו תרייג חיילים,

ועושה טח, בטוח הוא יוריד אחד.

מתוך 613, לא יוריד אחד.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ארבעה עם תורה ומצוות. איזה חסד אלוקי שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותנו, נתן לנו כל כך הרבה אפשרויות.

אבל מה ההיגיון? אני לא מבין.

אז למה צריך לעשות כל כך הרבה מצוות?

אם בסוף באחת אנחנו זוכים לחיי העולם הבא,

ואם אנחנו, לדוגמה, יתחלף לנו מעות ומעות ועשינו כמו שעשה

רבי חנינא בן טורדיון, אז אנחנו מסודרים לכאורה, לא?

לא, זה לא הולך ככה.

לא, לא להתלהב, חבר'ה, לא להתלהב.

אני אסביר לכם איך זה עובד.

בחוץ לארץ יש כבישי אגרה.

יש שם טאנל.

אתה מגיע, יש לך מחסום.

אתה צריך לשים מטבע,

קווטר נגיד.

אתה עובר, נפתח.

שמת אותו?

זה המטבע המזוהה,

נפתח, אתה עובר.

אם באת עם תרייג מטבעות

ואין לך את המטבע המתאים,

אתה יכול לשלשל, כולם יישארו בפנים,

ואתה לא עובר, אתה תהיה תקוע שם,

כולם יעברו,

ואתה ממשיך לשלשל מטבעות.

לא עובר.

אבל אם יש לך מטבע מדויקת,

נפתח המחסום, עברת.

עם מה עברת?

עם כל מה שיש לך.

בשביל שתזכה לחיי העולם הבא,

אתה צריך קודם כל את המטבע,

את המצווה האמיתית, השלמה והמדויקת על מתכונתה,

שעשויה כראוי וכהוגן, אחת לפחות.

בשביל לפתוח את השער.

אחרי זה אתה תעבור עם כל מה שיש לך ויתחשבנו איתך.

אבל להיכנס לעולם האמת,

זה רק עם מצווה אחת לפחות של אמת.

אם לא,

אין לך בכלל שום שייכות לעולם האמת.

אתם מבינים כמה חשוב לעשות מצוות לשם שמיים, לשמה מאהבה, כמו שאומר הרמב״ם?

שאם אדם עושה מצוות

רק מסיבות כאלה ואחרות,

הוא מפסיד ובגדול.

מפסיד ובגדול.

הייתה אישה אחת

שהיא באה בחלום, וראו שהיא מצטערת מאוד.

שאלו אותה, למה את מצטערת?

אז היא אמרה שהיא נענשת במקום לא טוב.

אמרו לה, על מה?

את היית הרי צדיקה.

טענית הרבה טעניות.

אז למה את ככה מצטערת?

היא אמרה, בגלל שבשמיים אמרו שאני הייתי מפרסמת את זה שאני מטענא.

אז היה לה הנאה יותר מהטענית מהפרסום.

זאת אומרת,

יש אדם עושה מצוות, אבל הוא מפרסם אותן.

אבל התורה אומרת, והצנע הלכת עם השם אלוקיך.

אדם צריך לעשות מצוות.

אם הן מצוות שבפרהסיה, אז אין ברירה, צריך לעשות פרהסיה. אבל יש דברים שהם צריכים צנעה.

ואדם צריך לעשות את זה בצנעה.

מתן בסתר יכפה אף.

אדם שיש עליו חרון אף משמיים,

אם ייתן מתן בסתר בלי פרסום,

שאפילו המקבל העני לא ידע מי הנותן,

ואם עוד יהיה, הוא בעצמו לא יודע למי נתן,

אלא עשה את זה בדרך

כזו או אחרת, מבלי שידע.

אז מתן בסתר יכפה אף. יש לזה כוח אדיר.

אבל אם אדם מפרסם, כבר קיבלת שכר.

נהנית, לא?

פרסמת לכולם.

אז אתה מסודר כאילו, יש לך את זה. אתה יכול להתגאות כבר במשהו שעשית.

מכל מקום,

זה פוגם,

זה כבר צד,

זה כבר יש לך הנאה, אתה בעצמך.

אם כן,

ממשיך הרמב״ם ומסביר לנו,

אני חוזר רק על דבריו, שנזכור אותם.

מעיקרי האמונה בתורה,

כי כשיקיים אדם מצווה, מתרי״ג מצוות כראוי וכהוגן,

ולא ישתף עימה כוונה מכוונות העולם בשום פנים,

אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה,

הנה זכה בה לחיי העולם הבא.

ועל זה אמר רבי חנניה, כי המצוות,

בהיותם הרבה,

אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה,

ובעשתו אותה המצווה, תחיה נפשו באותו מעשה.

ממשיך הרמב״ם ואומר,

וממה שיורה על העיקר הזה,

מה ששאל רבי חנינא בן טורדיון,

מה אני לחיי העולם הבא?

והשיבו המשיב, כלום מעשה בא לידך?

כלומר,

נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן?

השיבו כי נזדמנה לו מצווה צדקה על דרך שלמות

ככל מה שאפשר,

וזכה לחיי העולם הבא.

הנה לימדונו

רבי חנינא בן טורדיון בשאלתו, ורבי יוסף בן קיסמא בתשובתו,

כי עשיית מצווה אחת כתיקונה וכמתכונתה כראוי וכהוגן

בשלמות הנרצית,

מזכה את בעליה לחיי העולם הבא.

דבר זה מבטיח את האדם יותר מאשר מסירות נפש על קידוש השם.

כל הייסורים שהתייסר רבי חנינא בן טורדיון עד שיצאה נשמתו,

לא היה בהם כדי להבטיח לו חיי העולם הבא,

אלא אותה מצוות צדקה שנעשתה ביום פורים

על דרך שלמות בכל מדי אפשר,

ומזה מתברר לנו כי יש לו לאדם להכין את עצמו לקדש שם שמיים כראוי,

מתוך שלמות הכוונה וטהרת הלב,

ועל כן ודאי

כך היא, דרך עבודת הקדושים,

תהיו להתקדש מתחילה בהתקדשות עצמית,

לטהר את ליבו מכל שיג וסרח,

ורק לאחר מכן, ונקדשתי בתוך

בני ישראל, למסור נפשו

על קדושת השם.

אז למדנו דבר גדול,

זה סוג דבר שכמעט אף אחד לא לומד אותו.

מה זה מצוות קדושים תהיו, ונראה לנו שזה מופרך מאיתנו ורחוק,

אנחנו חיים חומריים, גשמיים,

אנחנו שקועים בחומר,

איפה ונתקדשתם, ואיפה ונקדשתי, ואיפה והתקדשתם, איפה כל זה?

אומרים לנו, תשמע,

המחשבה שלך, תקדש אותה,

המעשים שלך, תקדש אותה.

איך? תעשה מצוות כראוי וכהוגן,

ותעשה אותם על מתכונתם ובשלמות,

ותעשה אותם למען השם יתברך

כאשר הוא ציווה, והרי אתה מקדש שם שמיים.

וגם,

תכין את עצמך לאהבת הבורא במצב כזה, שאפילו אם תצטרך למסור את נפשך,

אתה תוכל לעמוד במצב זה שתמסור את הנפש,

והמסירות נפש שלך תהיה כזאת

שאתה תהיה בלי שום פנייה בשעה שאתה מוסר את הנפש.

ולמדנו שהמעשה הקטן

יכול לעבוד קידוש השם יותר מהמעשה הבומבסטי והגדול.

עכשיו אני רוצה לשאול את הקהל הקדוש שאלה.

רוב בני האדם חושבים על עצמם תמיד.

זאת אומרת,

חיי קודמים.

קודם כל, אדם דואג לעצמו.

ובדרך כלל, אחרי כן, הוא דואג אולי לאחרים.

כמה יש אנשים שאתם מכירים שמוסרים את נפשם לכלל על חשבון עצמם?

אצל מרדכי, מה נאמר?

דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

מה הוא היה קודם?

דורש טוב לעמו,

ואחר כך יהיו טענות עליו.

כל החיים אתה נותן לכלל,

ובבית בקושי רואים אותך.

אז צריך להיות דורש שלום,

דורש טוב לעמו ודובר שלום.

זאת אומרת, אחר כך הוא צריך לבוא ולפייס בבית.

הבית אצלו היה האחרון.

כלל ישראל היה קודם.

אחר כך הוא דורש,

אחרי שהוא דורש טוב לעמו, הוא דובר שלום לכל זרעו.

זרעו היו עם תלונות, אין אבא,

אין סבא.

הוא כל הזמן דואג לעם ישראל.

זה רק בודדים יכולים למסור את נפשם של כלל ישראל.

וזו מצווה גדולה.

וצריכים לעשות אותה בשלמות.

לא לשם כבוד, לא לשם גאווה,

לא לשום אינטרסים כאלה ואחרים.

ואשריו של מי שזוכה לזה.

עכשיו בואו אני אשאל אתכם אם אתם מוכנים לעשות מצווה אחת

על מתכונתה כראוי וכהוגן, ושתזכו בה בעזרת השם לחיי העולם הבא.

אתם יודעים שכתוב נר לאחד, נר למאה.

אם מדליקים נר,

מדליקים נר.

אם יבואו אחר כך מאה נרות וידליקו ממנו,

לא גורעים ממנו כלום.

נר לאחד, נר למאה.

נכון?

אם אדם חכם

והוא משפיע מחוכמתו לאחרים, הוא נגרוע,

הוא נחסר, הוא לא נחסר.

הוא פשוט מאוד מרבה חוכמה עוד אצל אחרים.

מה אתם חושבים הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו בעיקר?

מה אתם חושבים שהוא רוצה?

מכולנו, לא מאחד אחד.

מכולנו, מה הוא רוצה?

לא מאחד אחד.

מכלל ישראל, כן, מה הוא רוצה?

שמה?

רגע, רגע, מה?

כן, שנתחזק ונחזור בתשובה.

זה מצווה פרטית לכל אחד ואחד, וזה נכון.

מה עכשיו הקדוש ברוך הוא היה רוצה? אם היו שואלים אותו שאלה,

יש פה קהל שלם באשקלון, יושבים כאן,

מה הוא היה רוצה? אם היו שואלים אותו, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה מכולם עכשיו?

ואהבת לרעך כמוך.

זאת אומרת,

אדם יכול להיות חילוני ולקיים ואהבת לרעך כמוך,

הקדוש ברוך הוא יסתפק בזה.

ככה אתם חושבים?

תתקרב, תתקרב אליו.

מה?

תתקרב אליו.

שנתקרב אליו.

כי אם ליראה הוא חושג. כי אם ליראה.

כי אם ליראה.

אני שואל שאלה, עוד שאלה.

מה מעכב את הקדוש ברוך הוא לגאול אותנו הרגע?

אז אם ישמרו שבת ולא יכבדו אחד את השני, אז אנחנו ניגאל?

לא. כתוב שנאת חינם. עד עכשיו יש לנו גלות.

לשון הרע זה מצווה אחת.

אם שואלים את השם, מה אתה רוצה עכשיו בשביל לגאול אותנו? מה יגיד?

יא וואי וואי, טוב שבאתי לאשקלון.

אתם יודעים מה הוא רוצה?

אומר הקדוש ברוך הוא,

כך מביא רבי שמעון בר יוחאי,

שהקדוש ברוך הוא אומר שהוא אסור במעשה.

ואין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים.

למה הקדוש ברוך הוא לא יכול לגאול אותנו עכשיו?

כי הוא בעצמו אסור במאסר.

מי אסר אותו במאסר?

אנחנו במעשינו הרעים,

שנאמר צור ילדך תשי.

זאת אומרת, אנחנו מתישים כוחו של הקדוש ברוך הוא כביכול.

למה?

כי יש מקטרוגים למעלה שאומרים מה נשתנו אלו עם ישראל מאחרים הגויים.

המוסלמים צועקים אללה וכבור והם מוכנים להתפוצץ.

והילדים שלך, מה הם מוכנים?

הם מוכנים להגיד בעזרת השם, ברוך השם, הכול,

לקיים תורה ומצוות כמו שאתה מצווה או לא?

הם מוכנים למסור את נפשם?

יש קטרוג למעלה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, איך אתם רוצים שאני אגאול אתכם, אם אתם מחזיקים אותי, אסור. שחררו אותי,

תנו עוז לאלוקים, תנו עוז לאלוקים,

ואני משחרר אתכם מיד במבית הגאולה.

ומה השחרור של הקדוש ברוך הוא?

אין ישראל נגאלים אלא בתשובה.

אם עם ישראל עושים תשובה, מיד הם נגאלים.

לא איראן, לא אוחמדינג'אד,

לא ארצות הברית, לא סורים,

לא ירדנים, לא חיזבאללה, לא חמאס, אף אחד.

כלום. כולם כאין וכאפס וכתוהו נחשבו לו. כלום.

ישר הקדוש ברוך הוא לובש את החלוק שלו,

ויוצא למלחמה אל נקמות השם, אל נקמות הופיע,

סוגר חשבון עם כל אומות העולם,

עם ישראל נגאל, הגאולה השלמה מגיעה לכל העולם. אלה שיוותרו,

יהיה להם גן עדן עלי אדמות.

עולם מושלם, כמו האדם הראשון בגן עדן,

מושלם.

לא מוות, לא מלחמות, לא צרות, לא מחלות, לא ייסורים, לא יצר הרע,

מעדנים צויים כעפר,

איש התרעהו אוהבים, כולם מלאים בחוכמה, ביראה,

הכל טוב.

מי מעכב?

התשובה של עם ישראל.

כל העולם הזה לא נגאל,

רק בגלל שאנחנו עוד לא עושים תשובה.

אז אני החלטתי, בעזרת השם יתברך,

לשחרר את הקדוש ברוך הוא.

כבר, כבר, כבר, רגע.

אני רוצה לשחרר את הקדוש ברוך הוא.

זה נקרא להקים שכינתה מעפרה.

מה פירוש?

אם אנחנו נעשה מה שאני אומר כרגע,

בשנה הבאה, בעזרת השם ובלי נדר, אם נעשה מה שאני אומר כרגע,

בשנה הבאה ובלי נדר, אפשר לפני כן אפילו,

שאנחנו נגאלים ממש.

מה צריך לעשות?

תשמעו, לא דבר מסובך, לא קשה, קל מאוד.

יש מיליון בעלי תשובה,

יש מיליון בעלי תשובה,

ויש עוד כמה מאות אלפים של דתיים.

אם כל אחד יקבל על עצמו

מצווה אחת כראוי וכהוגן, כמתכונתה ובשלמותה,

לקרב יהודי אחד בתשובה,

במשך שנה,

ייקח פרויקט, יסמן אחד,

יגיד, זה הפרויקט שלי, את זה אני מחזיר,

עובד עליו שנה,

עד שהוא יחזור.

אחד, שניים, שלוש, אחד אבל לפחות.

אם כל אחד במשך שנה יביא אחד,

בשנה הבאה כמה יש לנו?

עוד מיליון בעלי תשובה.

אם הבאנו לקדוש ברוך הוא מיליון בעלי תשובה בשנה,

אני מבטיח לכם, הוא גואל אותנו מיד.

זה קשה?

קשה?

מסובך?

רגע, קשה?

מסובך?

מי אומר כן?

למה קשה?

מה?

למה קשה?

תן לה, תן לה מיקרופון, נשמע מה היא אומרת.

כבוד הרב, רציתי להגיד לך, לפני שבועיים פתחתי רדיו, בלילה לא יכלתי לישון,

והעברתי תחנות ועליתי על היירוץ של הערבית,

ואני עיראקית, מבינה ערבית,

ושמעתי את הרב שלהם אומר,

בקריאה הזאת שהם קוראים, של, אתה יודע, יש להם תפילה כזאת שהם מדברים.

אז הוא אומר לקהל שלו שאנחנו עכשיו עולים מעל היהודים,

כי היהודים, ירדה להם התורה. כל עוד שהתורה של היהודים ירדה,

ולא חוזרים בתשובה, ומתבוללים,

ועושים דברים רעים, ולא חוזרים בתשובה, היד שלנו מעליהם.

והוא מחזק אותם על עם ישראל.

והוא צודק.

ואז אמרתי ככה, שכל הצעירים האלה, שכולם פה נמצאים,

וכל ההורים וכל האנשים מתחתנים,

אני מבקשת באמת שכל אחד ישלח את הילדים שלו לתורה,

שיהיה כיבוד הורים,

שההורים יקבלו את הכבוד שלהם,

שצריך.

- רגע, אבל אני אבקש ממך גם כן משהו. סליחה, כבוד הרב, שיתחילו קודם כל בכיבוד של ההורים שלהם,

שאין כמו ההורים אימא ואבא,

שידעו כמה הורים מגדלים. מסכים, עכשיו תגידי.

וכשההורים רוצים שהילדים שלהם יעשו להם כבוד,

ישלחו אותם בדרך של תורה.

טוב. ואם זה אימא או סבתא, תשלח את הנכדים שלה ותשפיע,

והצעירים יחזרו בתשובה, והבנות ילכו וישמרו את הצניעות ואת הדת. וזה חשוב מאוד לנו שאנחנו נתחזק ואנחנו נראה לערבים מה זה. או, יפה. לא יגידו עלינו.

רגע, רגע.

את נשואה?

אני לא.

עוד לא נישאת מעולם?

זה אי אפשר להגיד את זה ככה.

אה, את יודעת לאן אני חותר, אה?

תגידי לי, צריך לכבד את ההורים, אמרת, נכון?

נכון. וצריך לכבד את הקדוש ברוך הוא?

זה נכון.

אז את מוכנה לשים כיסוי ראש לכבד אותו?

אני, בפעם שעברה, אם אתה זוכר שהיתה בצורת,

ואני הייתי פה, עמדתי מולך,

ואז אמרתי לי, בואי, תקבלי מטפחת.

אז ביקשתי שיתפללו על הבצורת,

אם אתה זוכר, באשקלון. ובזכותך ירד גשם. לא בזכותי. בזכות הקהל ירד גשם. לא בזכותי. בזכות שאתה ביקשת מהקהל,

וכולם מכל הלב לקחו עליהם לעשות דברים, ואילו אם באמת נתן לנו גשמי ברכה.

חזרתי הביתה בשעה ארבע בבוקר,

נתן לנו אלוהים סימן וירד גשם.

בזכות שכל הקהל קיבל עליו מכל הלב לקחת דברים לעשות.

ואני מאמינה בשם,

ואני מודה לשם שנתן לך להשפיע על עם ישראל וללכת מעיר לעיר, והקלטות שלך, אנחנו שומעים,

ומתחזקים.

לא רק בחיצונות שאתה רואה אותנו לובשים ככה, אבל בתוך הלב שלנו.

ואנחנו תמיד מנסים להשפיע על האחרים.

כל הכבוד, עכשיו עוד דבר.

ואני מקווה שכולם יקבלו את זה. אבל אני רוצה שתהיי דוגמה.

אני, דוגמה, איך שאתה אומר. או, יאללה, מחר עוד.

על זה נאמר ברוך אומר ועושה.

ברכת תנוח העולם, כדושה רצתם. שהחיינו וקיימנו. קיימנו, קיימנו, קיימנו, בזמן הזה. חזק וברוך.

יש שם עוד אישה שרוצה לשים כיסוי ראש, נכון?

יש עוד אישה שרוצה כיסוי ראש? אני לא יודעת בדיוק אם זה להתחיל בכיסוי ראש,

אבל אני רק רוצה להגיד,

אני עברתי הרבה בחיים,

קיבלתי רק טוב מהקדוש ברוך הוא, הרבה טוב.

הרופא גילה לפני עשר שנים שיש לי סרטן.

הוא החליף, אמר לי, את חולה בסרטן.

עברתי שתי טיפולים של ביופסיה והייתי בטוחה מבפנים שאין לי כלום.

ההורים היו חולים, הביאו לי רופא מחו״ל.

אני האמנתי שאין לי כלום. אמרתי, אני בריאה, אין דבר כזה.

אני מאמינה שאין לי שום דבר.

יצאתי, ביליתי,

היה לי טיפול שלישי שהייתי צריכה להגיע,

הלכתי עם אחותי ואבא שלי.

אבא שלי ישב בחוץ, אמרתי לו, אל תדאג,

תאמין שאין לי כלום וככה יהיה.

נכנסתי לרופא,

הרופא אמר לי, לא יודע איך להסביר את זה,

זה נס משמיים, אין לך שום דבר.

פשוט.

כלום, אני לא יודעה איך להסביר את זה.

יצאתי החוצה

אחרי חמש שנים.

ביקשתי להתחתן, התחתנתי.

רציתי בנות, קיבלתי בנות.

בעלי התחזק עכשיו מאוד, הוא בתשובה מלאה,

ואני באמת צופה לו גדולות.

ואני פשוט תקועה באותו מקום. לא, לא, את כבר לא תקועה.

עכשיו את שמה כיסוי ראש,

ואת מתחברת לבעלך, ומגיעים לגדולות ונצורות.

בכבוד.

במעמד הזה, הרב, אני רוצה

במעמד הזה לברך עוד שתי צעירים שיצליחו ושיתחזקו את יאיר בן מזל ואת מרדכי בן ענת.

אמן.

אמן.

שיחיינו, ברוך.

שיחיינו ברוך.

אשריים.

תלמדי אותה, תלמדי אותה.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו, מלך העולם,

שיחיינו ואימנו,

והגיענו לזמן הזה. אמן. אמן.

שיחיינו, ברוך הוא נהיה, ברוך הוא נהיה, ברוך הוא נהיה, ברוך הוא נהיה. אתם רואים כבר הערב? עשינו שניים. לא נשאר הרבה רק.

עכשיו שימו לב, יהודים יקרים, מה העצה שלי.

העצה שלי

היא פשוטה.

כל בן אדם מקבל על עצמו יהודי אחד במשך שנה להחזיר בתשובה.

מה הדרכים העומדות לפנינו?

לא כולם מסוגלים לשכנע ולהשפיע על אחרים,

אבל

יש היום חומרים

שעוברים כמו שאומרים יד ליד ומצליחים להשפיע באחוזים ניכרים,

כמו קלטות הווידאו שלנו, DVD,

CD, CD לשמיעה, אתר האינטרנט שופר.net.

יש ארבע וחצי מיליון דקות

צפייה בחודש,

שמסתכלים באתר אצלנו בקלטות. אין דבר כזה בכל ישראל.

ארבע וחצי מיליון דקות של צפייה. אתם מבינים על מה אנחנו מדברים?

זאת אומרת,

הרבה אנשים מכל העולם נכנסים לראות,

מתחזקים וחוזרים בתשובה.

אבל אני יהודי שלא יושב בטל,

ומשתדל לעשות עוד ועוד, ואני ממש ממהר,

מאוד מאוד ממהר,

כי אני מבין מה הולך להיות בשנים הקרובות.

אתם גם מריחים באוויר, כבר אבק שרפה.

האיראנים שם מתכוננים חזק ביותר,

והחיזבאללה משתלט על לבנון,

והחמאס שם כבר יש לו נשק לא כמו פעם.

ובקיצור, אנחנו מוקפים מאות מיליונים של אויבים ושונאים.

ואנחנו פה צריכים את הכוח היחידי שיכול לעמוד לנו,

הכוח שבזכותו נוכל לעמוד נגדם,

זה כוח התשובה.

שום כוח בעולם לא יוכל לעמוד מולם רק אם נשוב לאבינוש בשמיים.

הייתה כבר גזירה בעם ישראל, גזירתו של המן,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן תו ונשים יום אחד,

ואין מי שיכול היה למנוע את הדבר הזה, כי אחשוורוש חתם גזר דין מוות על כל היהודים במאה ה-27 מדינות.

איך אפשר לעצור דבר כזה?

מרדכי ואסתר ביקשו מעם ישראל לחזור בתשובה,

לצום שלושה ימים, לילה ויום,

לקבל עליהם עול מלכות שמיים,

והגזירה התהפכה,

והשונאים הוצאו להריגה,

ועם ישראל עלה למעלה ולמעלה, ונהפוכו,

אשר ישלטו היהודים המה בשונאים.

יש דרך בדוקה כבר,

ככה ניצחנו מעולם.

כשעם ישראל סטו מן הדרך,

קיבלו מכות, מלחמות, צרות, ייסורים, מחלות.

שבו אל השם,

הקדוש ברוך הוא הפך הכול לטובה.

השם מחכה לנו שנחזור בתשובה.

נחזור,

הוא יחזיר לנו את מלכות בית דוד, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

יבואו, יגלו אותנו, עולם כולם יבואו,

ויהיו לפנינו עבדים ושפחות.

אתם יודעים מה זה?

עולם ומלואו יבואו לפה, ירדפו. אחרי יהודי, תעשה טובה, קח אותי להיות עבד שלך. אנא עבדק, אנא עבדק, בחייאתק.

בחייאתק.

אל תוותר עליי, קח אותי.

מי שיש לו ציצית,

2,800 עבדים ישרתו אותו על ציצית.

על ציצית.

על ציצית.

אתם שומעים מה אני אומר לכם?

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מחכה לנו.

אז החלטתי.

שאין זמן,

וצריך מהר.

אז לכן הבאתי לפה ארגזים מלאים, קלטות וידאו.

יש פה כמה אלפים טובים.

אני עכשיו פותח אותם,

נותן לכם בחינם,

ואתם תקחו,

תראו ותראו, ותשפיעו על אחרים,

וכל אחד לא ינוח ולא ישקוט עד שיעשה לפחות בעל תשובה אחת.

קודם כל, את חייו שלו הוא הציל,

ודבר שני, את חייו שלו הוא הציל,

ואת עם ישראל כולו הוא מציל.

אז עכשיו, כל אחד שרוצה לקבל על עצמו, רגע, רגע,

אל תעשה רעש.

כל אחד שמקבל על עצמו

להחזיר יהודי אחד בתשובה במשך שנה, שירים את היד.

יפה, יפה, אבל מעט עדיין. יפה, גבוה.

גבוה, גבוה.

גם, אני לא רואה, המצלמה לא מראה לי.

גבוה!

גבוה, כן?

אפילו אם לא הצלחתם, זכיתם. גבוה! גבוה!

שמעתם לא הצלחתם? כולם הרימו, אה?

גבוה! גבוה! אשריכם אחרי העולם הבא.

יאללה, חלק להם, חלק.

שחרר את הסחורה, שחרר.

כן, תעביר להם ארגזים לבפנים, תעביר לבפנים.

לך לצד.

לך לצד. גל יוסף, תן להם שם.

למעלה.

לא, לא. תכף, תכף, תכף, תכף.

עוד מעט אני אתן אפשרות לשאלות.

תעביר לאנשים באמצע.

יש מספיק, יש אלפים אלפים קלטות.

זה מצווה, ואהבת לרעך כמוך. ואהבת לרעך כמוך.

לא לזרוק על הראש.

לתת לשכנים, לתת בעבודה.

אומרים שיש עוד אלפיים קלטות בחוץ, טאפ, חינם בחוץ.

בחוץ, בסוף הערב, מי שירצה, יש גם קלטות טאפ. בחוץ יש כמה אלפים. מי שהולך הביתה בסוף, יוכל לקחת

אלפי קלטות טאפ.

בסדר? בסוף יהיה גם שתייה.

עמנואל פה? איפה עמנואל?

עמנואל פה?

עמנואל פה?

עמנואל פה? הנה, הנה, הנה.

כבוד הרב, ברכה בינתיים, עד שיהיה כולם ברכה.

תודה.

כן, אחרונים, קדימה להתארגן,

ממשיכים את הערב.

כל יהודי מחזיר יהודי אחד,

נר לאחד, נר למאה.

עמנואל!

התכלת והאחד צבע אמיתי,

אבל אני אדום מזה. מה פתאום, אתה יפה.

כן,

אדוני.

זה האישה ששמעה בערבית בעיראק.

אברהם בן אילנה מכלוף, יעזור בתשובה שלמה.

מעטיה, תזכה לחזור בתשובה שלמה וזיווג הגון.

כן, נשבת.

אנחנו עוברים לשלב הבא.

נשכחת הכיסא הזה לקרמת אדוני. בסדר. הוא אומר, אשתו שמה כיסאו את זכות הרב ערשום אבידר,

אשתו של חזקיה משהו,

והוא רוצה לדבר עם הרב, יש משמע הרב.

כן, כל אחד לחזור למקומו.

סיימנו את החלק הזה.

אנחנו עוברים לחלק הבא.

מי מהציבור היקר רוצה ציצית?

מי רוצה ציצית?

בבקשה.

כן?

כן?

יש מספיק?

תודה רבה.

תודה רבה.

אההה!

תודה רבה.

תודה רבה.

כן, מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? בבקשה.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש?

איך אני מגיע לשם?

מי מהנשים?

שמה, תן לה.

כן, מי עוד רוצה כיסוי ראש?

כיסוי ראש שמה?

עוד?

רד לשם, תמסור להם.

רד.

תן.

מי מהנשים פה רוצה כיסוי ראש?

כן?

כן?

בואו!

בואו! בואו!

בואו!

שמה, שמה, שלום.

יאללה, שאלות ותשובות. קדימה.

לשבת.

עוד מעט, עוד מעט. עוד מעט.

כן, שאלות למי שיש, בבקשה.

מה זה חשוב?

אסור להגיד.

אנחנו עוברים לחלק של השאלות.

חלק של השאלות.

יש פה בחור, אם אפשר להעביר לו את המיקרופון, שורה שנייה.

תעמוד, תעמוד,

תעמוד.

ערב טוב, כבוד היושב-ראש. ערב טוב.

אתמול בלילה באמת ישבתי במחשב, רציתי להיכנס ל...

הייתה לך הרצאה של האסטרולוגיה,

השכר והעונש.

אני באמת מאוד מתעניין בזה, ואם אתה יכול,

לא הצלחתי להיכנס אתמול, באמת, לא נתן לי.

אם אתה יכול באמת להסביר לי. לא ידעת איך להיכנס, או מה? לא, לא הצלחתי. פשוט הדיבור היה מקוטע מאוד.

לא הצלחתי להיכנס.

אז תיכנס הערב.

אין, אין. ניסיתי, ואני רוצה לשמוע את זה באמת ממך. אמרתי מחר, אני אשאל אותך... מה אתה רוצה לדעת על האסטרולוגיה?

מה זה? מי, מה היה?

כל ירח, כוכבים, זה מאוד מעניין, ומרתק אותי הדברים האלה, מאוד.

זאת אומרת, אתה רוצה להסתכל למעלה ולהאמין הכול? לא, אני רוצה לדעת מה

השכר ומה הולך שם, מה קורה שם, זה מותר, זה אסור. אין שום דבר שנוגע אלינו מהאסטרולוגיה. זה לא קשור בכלל לעם? מה, יענו, זה... שום דבר לא קשור אלינו מהאסטרולוגיה. מי שמשתמש באסטרולוגיה מטעה את האנשים.

יענו, זה הכול חרטא, הדברים האלו? כשהיו יודעים פעם אסטרולוגיה והיו אסטרולוגים,

אז היו יודעים הרבה, אבל היו יודעים מעט.

מה פירוש?

אי אפשר לדעת באסטרולוגיה דברים מדויקים, דברים כלליים אפשר לדעת.

אבל על אדם מסוים, על מקרה מסוים, אי אפשר לדעת, אי אפשר לדייק.

האסטרולוגים הכי חכמים שהיו במצרים אכן ידעו שמושיען של ישראל צריך ללקוט במים,

ולכן זה הביא לגזירה איומה ונוראה טעות שלהם,

ורצחו ילדים יהודים בכמויות.

למה?

כיוון שהם ידעו שמושיען של ישראל צריך ללקוט במים, אז הם הטביעו את כל התינוקות,

בשביל שלא ייוולד משה רבנו.

אבל מה?

באמת משה רבנו לקה

על עניין מי מריבה.

כשעם ישראל ביקשו ממנו שיביא להם מים, היו צמאים למים,

ושם הוא לקה, אבל הוא לא לקה על עניין המים, מה שחשבו האסטרולוגים. וטעות כזאת הייתה הרת גורל כזאת,

שהיא גרמה לרציחתם של תינוקות חפים מפשע.

אז מישהו הולך ושואל, אסטרולוגים, או כל מיני פותחים בקלפים,

או כל מיני מקשקשים למיניהם,

אם פלונית מתאים ונותנים שמות ומערבבים ערבובים,

אז הורסים בתים.

לא שואלים ולא מבררים, הולכים על פי תורה ומצוות.

מה נכון על פי הדין לעשות? עושים.

כל השאר זה לא מענייננו.

תודה רבה לך. תהיה בריא.

כן, שאלה שם, אצל הבחור. תקום.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

הרב דיבר קודם על אדם שבא לקדש את עצמו, לעשות את כל הדברים שיהודי צריך לעשות.

ויש לנו קצת בעיה, זה מצד אחד בעיה ומצד שני טוב, כי אנחנו כמעט לכל מצווה יודעים מה הסיבה שאני עושה אותה. לדוגמת תפילין היא מורידה על האדם שפע, וציצית שומרת על האדם, וכיפה, אז יש מישהו מעליך, אז כל הדברים האלה אתה יודע. אז אתה קם בבוקר

ואומר, אני אניח תפילין, זה עושה לי טוב, ואני אלך לשיעור תורה, כי זה כיף לי,

ואני אנטול ידיים, כי זה נקי, ואני אברך, כי קיבלתי את זה.

איך באמת אדם מגיע לשמה?

קודם כל, מה שאתה יודע, בטעמי המצוות, אף פעם זה לא כל הטעמים עצמם.

דבר שני,

מה שאתה יודע זה ליישב את דעתך.

אבל אני צריך לעשות מצוות בגלל שהשם ציווה אותי. מה אכפת לי, למה הוא ציווה?

אני צריך לקיים את המצוות.

אדם חייל,

בשעה שהוא חייל,

אומרים לו, תלך לשמירה פה, הולך לשמירה פה,

תקום בשעה כך וכך, קח את הנשק, יוצאים למסע אלונקות, לוקח.

צריך לעשות ככה, ככה. צריך לפטרל, לפטרל.

הוא לא מתווכח עם הקצין, שואל, מה הטעם?

למה?

ואם לא תקבל תשובה, אז אתה לא תעשה.

אתה לא צריך לדעת. חייל, אסור לו לדעת.

אסור לו לדעת.

אתה יודע, אבל זה בגלל שהקצין שלך, אין לו בעיה להודיע לך. אבל יש משימות שהוא אומר לך, לא צריך לדעת, ואתה לא תדע.

כי אם תדע, זה יכול לגרום נזק. יש ביטחון שדה, יש כל מיני סיבות למה לא תדע, ולפעמים אומרים לכם דברים לא מדויקים.

העיקר שתעשה אולי לרצות אותך, כי יודעים שאתה בעייתי, נגיד.

אבל זה לא מחייב שאתה צריך לדעת.

גם הקצינים עצמם לא יודעים את כל השיקולים,

אפילו שיוצאים למלחמה.

רק מה שנוגע אליהם.

אתה יודע, בשב״כ

יש אנשים שמבצעים שליחויות מעבר לקווים,

וכל אחד יודע רק את החלק של מה שהוא מטפל בו. הוא לא יודע את הקשר אפילו האחר ולמה הוא עושה.

ואסור לו לדעת שאם הוא ייתפס,

אוי ואבוי אם הוא ידע יותר מדי.

אז יש השכבונות גם לא לדעת.

לכן יש חוקים גם בתורה שאין להם הסבר.

בכוונה.

חוקה חקקתי וגזרה גזרתי,

ואין לך רשות לערער אחריהם.

אדם שהוא עובד בעבודה,

לקחתי אותך להיות צבחי אצלי בבית.

אני אומר לך, צבע לי עכשיו את החדר שינה שלי בצבע כתום.

אתה תתווכח איתי למה? מי עושה כתום בחדר שינה?

מה אכפת לך? אתה רוצה כסף או לא?

תצבע כתום, תעשה לי פרחים.

אתה לא מתווכח.

אז זה עוד בעיה, אני רוצה כסף. אתה צריך לעשות בגלל שאתה שכור אצלי.

נכון, יפה. אתה צריך לעשות מצוות בגלל שאתה נבראת על ידי הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא ברא אותך, ציווה אותך.

אתה לא מתווכח איתו, למה יש לי שתי עיניים?

אפשר לראות גם עם אחת.

למה צריך שתי אוזניים?

שמן צריך לסחוב עוד אחת?

אפשר לשמוע עם אחת.

למה 32 שיניים?

עשה לי כמו שפן.

אתה לא מתווכח.

נתנו לך, זהו, אין לך שאלות. גם זה שלא היה לך שאלות. תעשה בגלל שהשם ציווה.

פשוט יש מצווה, מה ההלכה אומרת? ככה עושים מצווה, ככה אני עושה.

מתי עושים?

אז אני עושה.

יפה, אני רוצה לעשות. איך אני מעלים מעצמי את הדוגמה?

שאני יודע שגם מצווה שאין לי עליה הסבר היא גזרה, לדוגמה.

כן. אז אני יודע שאם אני אעשה את זה,

זה מביא אותי לחיי העולם הבא, ומביא אותי לשכר, ולהשתגע על זה שכר. זה לא מעניין אותי. תראה, כל המצוות יביאו אותך לעולם הבא, אבל אתה לא צריך לעשות... אז זה גם אתה יוצא מגדר שלא נשמע. שמעתי, לא? אתה לא צריך לעשות דווקא בגלל זה. ואם לא היה זה... אבל זה גם חלק, אפילו נכנס חלקיק של אחד פסיק אחד. שמעתי, ואם זה לא, לא, לא, זה לא חלקיק, לא. אם אתה תעשה את זה כמה שאפשר לעשות, כמו שה' ציווה,

אין לך שום בעיה, גם אם תהיה לך ידיעה שבסוף נכנסים לגן עדן. זה לא אומר שאתה צריך לעשות בגלל שנכנסים לגן עדן.

ואם לא נכנסים לגן עדן, אז מה?

אבא שלך עכשיו אומר לך לעשות כמה דברים.

אז אתה שואל אותו למה זה ולא זה, למה זה ולא זה, כמו הילדים, למה אני ולא הוא?

אבא אומר, עושים.

הבנת?

כן.

זה הכי פשוט, תדע לך, בלי ראש כבד.

מה כתוב בהלכה, עושים. מה שכתוב, עושים. וזה, ובלי להיכנס

לשאלות וקושיות ותירוצים והבנות,

לא לסחוב יותר מדי עליך.

תעשה מה שצריך.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן, הנה יש פה בחורצ'יק.

כבוד

הרב יריב טוב,

יש לי שאלה, קצת סיפור יותר,

בקצרה לספר אותו.

לפני כנסת שנתיים סבתא שלי חלתה בסרטן מאוד קשה.

תקופה קצרה אחר כך דוד שלי גם כן חלה בסרטן.

שניהם נפטרו, זיכרונם לברכה, לפני כשנה.

בדיוק כשהקמנו משלושים של סבתא,

נכנסנו ל...

היום למחרת דוד שלי נפטר.

עכשיו, סבתא, אני יודע שחלומות, לא יודע,

אומרים שהיום זה לא מה שהיה פעם, ולא צריך לקחת כל דבר ולהתחיל לפרש אותו ולהיכנס לאוהבי הקורה.

אבל סבתא באה לי בחלום פעם אחת.

היה איזה מין אירוע בחלום, ראיתי אותה, וזהו, פה זה נגמר.

דוד שלי, הייתה תקופה שבאה לי בחלום כל יום,

והיה צער בחלום.

עכשיו, היה אחרי איזה חודש, חודשיים,

מאז שזה הגיע בתקופות מאוד מאוד קרובות אחת לשני, לילה אחרי לילה,

וכל חלום הוא צער אחר,

מרגיש שהוא רוצה להגיד לי משהו וכואב לו.

שאלתי האם להתייחס לחלום הזה או יש פה איזשהו טעם.

אמרו לי, הסבירו לי שהחלומות הם לא משהו שיש לקחת את אותם כאילו ברצינות,

ואולי זה סתם רגע של היום-יום, מחשבות,

נכנס לתוך החלום ואתה מתחיל לחלום,

פה זה יפסיק.

מאז יותר אני כבר לא חולם עליו.

רציתי לשאול אם החלומות האלה היו לקחת אותם ברצינות, לחקור, לחשוב, לשאול,

או שפשוט אין טעם. כמה פעמים הוא בא אליך בחלום?

במספר?

כמה לילות? כן, כן.

הרבה, הרבה במספר. עשר, עשרים?

לפחות עשר. רצוף?

תקופות, כן. היה לילה אחרי לילה, או לילה כן, לילה לא. ומה? אותו חלום, מה אחר?

לא דיברנו, הרבה חלומות לא דיברנו, לרוב היינו לבד.

רק אני והוא.

מה הוא אומר משהו? הוא ראה משהו? כן, כואב לו על הבת שלו.

יש לו שני ילדים קטנים, אחד בן 12, אחת בת 11. וכואב לו על הבת שלו. הוא לא מזכיר את הבן, אנחנו בכלל לא מרגישים את ה... אין תחושה שהבן... מה יש לבת שלו?

הוא פחד עליה, לא יודע.

לא יודע, הוא אמר... כאילו, הרגשתי שצר לגונן עליה.

בת כמה היא?

11. כמה זמן עבר מאז החלומות?

כמה חודשים טובים.

קרה משהו לבת?

לא.

אבל... אחרי שאמרו לך שחלומות שוו ידברו,

אז הפסקת לראות אותו בחלום?

מאז שדיברתי עם דוד שלי, שהוא

רב בעצם בירושלים,

הוא אמר לי שחלומות לא כולם, צריך להתייחס ברצינות.

הייתה איזו תקופה שכן, מאז כבר

אפילו לא פעם אחת.

הוא הפסיק. זאת אומרת, חלומות שוו ידברו.

כי אתה הפסקת לחשוב על הנפטר, אז הוא לא בא.

אז אם חושבים, זה כן בא.

הבנת?

כן. תהיה בריא.

תודה.

כן?

שם היא רוצה לשאול שאלה.

כן, תעמדי בבקשה.

אני רק מבקש, אם יש בקשות לרפואה או ברכות או זה,

להשאיר את זה לסוף הערב בשביל שנספיק

לענות לשאלות של אנשים.

שלום, כבוד הרב, שלום קהל.

שלום, כבוד הרב, שלום קהל.

אמ... אני יולדתי במשפחה אתאיסטית,

אמ... מה שנקרא...

לא מאמינה.

לא הייתה אצלנו מציאות של אמונה, לא הייתה אצלנו מציאות של קידוש.

פעם ב... אבא שלי טריפוליטאי, אז פעם ב... הלכנו ל...

נסענו לסבתא, גם איזה פעמיים בשנה.

כך שלא הייתי חשופה בכלל לאלוקים.

בשבילי מעמד הר סיני, יציאת מצרים, סיפור.

והאדם וחווה סיפור, משל פילוסופי, וזה,

זהו.

עברתי בחיים שלי ייסורים מאוד מאוד קשים, אני עדיין עוברת.

ולפני כשנתיים וחצי אני ניצבתי בפני מבוי סתום שאמרתי

כי זה או למוות או לחיים.

ובאמת,

לא הצטערתי.

אם הייתי צריכה למות, אז הייתי עושה את זה.

ופשוט פניתי למישהו שאולי הוא קיים,

אולי אומרים שיש מישהו למעלה שאולי, אולי.

ואמרתי לו,

זה היה לפני יום כיפור. אמרתי לו,

אני לא מבינה מה אתה רוצה.

מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.

מה אמונתך? מה אתה מאמין בי? מה התכלית שלי? מה זה הסבל הזה שאתה מביא לי? מה זה החיים הנוראים האלה?

גם אני לעצמי וגם מאדם לאדם?

העולם הזה,

אני לא מבינה.

ואני רוצה רק לברוח, לישון וזהו.

מה אתה רוצה ממני?

אז אמרתי לו, אם אתה רוצה שאני אחיה,

אני לא לבד.

אתה עוזר לי, אתה עוזר לי,

ואתה עוזר לי לצאת מכל הייסורים האלה.

אתה תעזור לי לחיות כמו שצריך.

אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני, למה אתה הבאת אותי לאדמה?

אני לא מבינה מה המשמעות של החיים האלה, של הייסורים. בשבילי חיים זה חיה מתה.

אני חיה מתה.

אני נושמת, אבל הלב שלי והנשמה שלי מתים.

אני מתה.

ואני מכירה מובלת, לצערי, אנשים מתוקים ומקסימים שהם פשוט חיים מתים,

פשוט חיים מתים.

ובעצם זה היה לפני יום כיפור,

ואמרתי לו, אני צמתי ביום כיפור כי באיזשהו מקום אני שמרתי את יום כיפור, שמרתי את פסח,

פריחיות אורז,

ואמרתי לבורא עולם, זהו, אם אתה רוצה שאני אחיה,

אתה עוזר לי, זהו, אני לא לבד.

אז באמת שבת אחרי יום כיפור לא שמרתי,

והרגשתי איסור המצפון כי בעצם ביקשתי ממנו עזרה ממישהו,

ביקשתי ממנו עזרה כי לא מצאתי תשועה בשום רופא ואף בן אדם בעולם לא יכול לנחם את הכאב שלי.

ושבת אחרי השבת שאחרי יום כיפור,

פשוט אמרתי לעצמי, אני חייבת לעשות את זה,

חייבת לשמור, ושמרתי את זה בחרדה עצומה, לא ידעתי מה לעשות, מה,

אין לי מושג,

לא אכלתי ארוחות, לא כלום.

האמת שישנתי רוב השבת, אבל פשוט לא ידעתי מה לעשות, לאט לאט

התחלתי, בהתחלה כן הדלקתי קמקום, אחרי זה לא הדלקתי קמקום, אחרי זה לא ראיתי טלוויזיה.

כי אמרתי בעצם, אני מבקשת מבורא עולם, אני לא מבינה מי הוא, מה הוא,

אני מבקשת ממנו מישהו שהביא אותי לפה, אני מבקשת ממנו עזרה,

ואני לא אבוא לקראתו.

אבל עדיין אני לא מוצאת את התשובה,

עדיין אני לא מוצאת אחיזה בקרקע ותכלית.

אני לא מוצאת,

אני לא מבינה מי אני, מה אני,

מי זה הבורא,

ואני לא מדברת מבחינת גאווה או משהו.

אני פשוט רוצה משהו שיחזיק אותי באדמה.

אני רוצה לחיות.

אני פשוט רוצה לחיות. ואני רוצה לחיות באמת.

שהלב שלי ישלם באמת, שאני לא ארגיש שאני משקרת.

כי אני מרגישה שאני משקרת. הנה,

אני מכוסה.

אבל מה אני בפנים?

מה אני בפנים? שקר.

אני לא רוצה לחיות את החיים האלה בשקר.

מוטב באמת באמת,

ויש לי הרבה הרבה ייסורים,

אבל מוטב באמת באמת לא להיות ולא לשקר לא לעצמך ולא לאחרים.

ואין לי מושג, אין לי מושג איך אני אמשיך בדרך עכשיו.

באמת, אני לא יודעת. אני רוצה לחיות ואני רוצה,

בשביל האמונה הפסיכולוגית שלי הייתי רוצה שיהיה בורא,

אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה באמת, באמת לדעת בכל חוש,

כדי שאני

לא אצא מדעתי.

קודם כל, אני מבין אותך, מי שהאתאיסט הוא באמת מת

והוא שקרן גדול שאין כדוגמתו.

ובאמת, איך אפשר לחיות עם שקר כשלא יודעים בשביל מה חיים?

הזעקה שלך היא אמיתית,

וזה הדבר האמיתי שאצלך.

אבל אני רוצה לשאול אותך רק עוד שאלה אחת לפני שאני עונה.

מה האיסורים שאת מצטערת? מה את כל כך סובלת?

איסורי נפש.

מה הם?

התחבטות במה?

צער ממה?

אם זה אישי ואת לא יכולה להגיד, אל תגידי,

אבל אם זה דברים שאפשר להגיד, תגידי.

אני אגיד

ברמז.

נולדתי במשפחה שההורים לא אהבו אחד את השני,

ולא ראיתי כבוד בין ההורים,

ופשוט נולדתי למקום של... בקיצור, הבנתי, ראיתי מורה חיים כזה.

חוסר ביטחון.

בסדר.

תשמעי. אין מקום בטוח בעולם הזה.

תשמעי.

יש לך שכל, אני מבין, כן? את מאמינה שיש לך שכל, נכון?

אני מקווה.

מקווה.

בואי אני אעשה איתך משהו קצר, מבחן קצר,

ואני אפנה אותך אחר כך למקום שמשם תשאבי את כל מה שחסר לך.

אבל אני אעשה לך במהירות את זה בשביל שלא נגזול את הזמן של הציבור, למרות שהחיים שלך חשובים פה לכולם.

ואני רואה איך הם מסתכלים עלייך

ורוצים לעזור לך.

אני חושב שאת גם נציגה של הרבה אנשים שלא אומרים את הדברים, כמו שאמרת, בכנות.

יש כאלה שעוברים את זה גם כן, אבל הם לא מסוגלים לבטא את זה, ואפילו הם לא יודעים שזו הבעיה שלהם.

הם פשוט ריקים, ריקי תוכן. יש המון מתאבדים,

והמתאבדים מתאבדים מסיבות כאלה.

עכשיו בואי תשמעי דבר פשוט.

רצית להכיר את בורא עולם, נכון?

אם הוא קיים, פנית אליו, דיברתי איתו, אמרתי, אם אתה קיים.

אין דבר קיים חוץ ממנו.

כל שחוץ ממנו הוא לא קיים, הוא מקרה.

מה פירוש?

ההוכחה שהבורא קיים

זו את.

את ההוכחה שהוא קיים.

למה?

כיוון שאת נבראת.

את לא בראת את עצמך, נכון?

נכון שלא בראת את עצמך?

במציאות הלא הגיונית של מה יכול לקרות ומה לא יכול לקרות,

אין לי שכל.

את שואל.

יש שתי אפשרויות,

או שהיית לפני שנבראת, או שלא היית לפני שנבראת, נכון?

אני פשוט לא יכולה לענות לך על השאלה הזאת, כי אני באמת לא מבינה בדברים האלה. לא צריך להבין, תשמעי מה אני שואל.

את היום קיימת?

לפני שהיית קיימת.

יש שתי אפשרויות, או שהיית או שלא היית, נכון?

כן. יופי.

אם היית קודם, לפני שנבראת, לא היית צריכה לברוא את עצמך, נכון? כי היית קיימת.

נכון?

בא הזמן נגיד שהיית קיימת תמיד.

את לא קיימת תמיד.

יש לך גיל, נכון?

אז ממילא לפני הגיל הזה לא היית קיימת, נכון?

ואם לא היית קיימת קודם,

אז לא יכולת לברוא את עצמך, נכון? כי לא היית בשביל לברוא את עצמך,

נכון?

מוכרח שאת נבראת על ידי מי שקדם לך,

נכון?

מוכרח שנבראת על ידי מי שקדם לך, נכון?

זה נכון על כל הנבראים, נכון?

כל נברא ונברא, מישהו קדם לו, הוא לא ברא את עצמו, נכון?

כן, אני אגיד לך, יש לי בעיה בתפיסה המופשטת.

אני מסתכלת על בגד.

אני...

הוא מעיד על זה שיש חייט.

נכון, אבל אני...

העולם מעיד על מישהו שברא אותו?

אנחנו כל כך,

כל כך הייתי רגילה לא לחשוב על הדברים האלה. חשבת עכשיו, אני שואל.

האם האולם הזה מעיד על הקבלן?

כן. העולם מעיד על בורא, על יוצר?

אני...

המנורות האלה למעלה בתקרה,

מישהו עשה אותן?

כן. הכוכבים, מישהו עשה אותן?

הן בתקרה.

את השמש מישהו עשה?

את כדור הארץ מישהו עשה?

את הפרח מישהו עשה?

את החמניה, מה את אומרת?

את הציפורים מישהו עשה?

הם עשו את עצמם?

הם היו לפני?

או לא?

אני פשוט לא יודעת. אבל כבר ענית, ענית שנברא חייב להיות מישהו שקדם לו, אחרת הוא לא היה נמצא.

ענית על זה.

ומי אמר ש... אני לא אמרתי כלום עדיין.

אוקיי, אבל מי אמר... לא אמרתי כלום.

אמרתי שהנברא, כל נברא, מעיד על מישהו שקדמנו. דייקתי, מישהו שקדמנו, נכון?

מי, דרווין?

דרווין היה קופיקו.

דרווין לא התחיל עם התא,

אבל לא חשוב.

דרווין גם העתיק.

הוא גם היה שני בתור. היו לפניו כאלה שכבר אמרו את התיאוריה שלו.

מכל מקום, גם אם תגידי שהיה תא, תא, תא ראשון,

מאיפה אתה בא?

גם אתה נברא.

אז מישהו קדם לו.

עכשיו אנחנו שואלים.

אז לפני כל הנבראים, כולם, כולם, כולם, כולם, ראשון הנבראים, אפילו אם נגיד שזה אתה,

היה מישהו שמוכרח להיות שקדם לו?

היה מוכרח, נכון? אחרת איך נברא הנברא הראשון?

אבל מוכרח גם שזה שברא את הנברא הראשון

מוכרח שהוא לא היה נברא.

כי אם גם הוא היה נברא,

אז זה שדיברנו עליו לא היה הראשון,

היה השני.

ואז אנחנו שואלים עוד פעם על הראשון.

הראשון מאיפה נהיה? איך הוא נברא?

צריך מישהו שיהיה קודם לו, נכון?

ולא יכול להיות שהקודם לו גם נברא, נכון?

כי נברא מעיד שהיה לו בורא שקדם לו.

אז הוא מוכרח להיות בורא ראשון שברא לכל הנבראים.

ושהוא לא דומה להם בכלום.

כי אם הוא היה דומה להם, גם הוא היה נברא.

זה פשוט, נכון?

רגע, נכון?

למה אתה לא מראה לי כן?

כן או לא? זה לא. עמנואל, אתה לא מתפקד טוב, עמנואל.

כן. זה לא שזה...

זה מאוד מאוד מאוד מורכב.

זה מאוד מורכב. גמרתי, אני גמרתי. הסברתי הכול. שימי לב עוד פעם.

כן. את נברא, אני נברא,

כולנו נבראים, ציפורים נבראים, טעים נבראים, הכול נברא.

כל חומר הוא נברא.

כל הנבראים האלה היה ראשון שברא את כולם.

הראשון לא יכול להיות כמוהם, כי אז היו נבראים נבראים בלי בורא, וזה אי אפשר.

מי אמר שהוא הראשון?

אולי הוא סברא.

מאה אחוז. אז זה שברא אותו הוא הראשון, וזה שנברא על ידו הוא נברא. מאה אחוז. אז עברת את השאלה לעוד אחד.

כל הכבוד לך.

בסדר גמור. אז תעביר כמה שאתה רוצה,

בסוף תעצר, איפה שאתה רוצה,

איפה שאתה רוצה, סע עד איפה שאתה רוצה, תעצור.

מי דיבר עליו בכלל?

אני דיברתי על הקדוש ברוך הוא, שמעת אותי מדבר על הקדוש ברוך הוא?

אני דיברתי על בורא שברא את הנבראים, זה הכול, לא דיברתי על הקדוש ברוך הוא.

חכה, נגיע אליו. קודם כל יש בורא לכל הנבראים.

אם יש בורא לכל הנבראים וזה מוכרח,

שלום, הרווחנו דבר אחד, שאנחנו כבר לפחות יודעים שיש בורא שהוא לא מסוג הנבראים, לא דומה להם כלל וכלל,

לא שייך לא בנפח ולא במסה ולא בגבולות ולא בכלום,

הוא בורא לכל הנבראים, זה מוכרח. מאיפה אני יודע שנברא לא ברא את עצמו?

יפה?

יפה.

שתיים.

שתיים, אנחנו עכשיו לומדים עוד דבר אחד.

הבורא הזה,

כשבראת הנבראים, כל הנבראים הם מוגבלים,

נכון?

אתה מוגבל, אני מוגבל, השולחן מוגבל, האולם מוגבל, כדור הארץ מוגבל,

הכל מוגבל, נכון?

כל דבר שהוא מוגבל, שיש לו גבול, מישהו הגביל אותו, נכון?

נכון? הוא בגבולותיו,

הוא לא יכול עכשיו לזוז מגבולותיו ולהשתנות ולעשות מה שבא לו, נכון?

כל מוגבל מעיד על מגביל.

נגיד השולחן, הגביל אותו הנגר.

האולם הזה, הגביל אותו הקבלן או העירייה.

כדור הארץ, הגביל אותו מי שברא אותו.

הגלקסיות...

מה אכפת לנו איזה סוג? העיקר מוגבל.

שלום.

אז יש מקביל לכל המוגבלים, נכון?

המקביל לכל המוגבלים הוא גם הבורא לכל הנבראים, כי מי שברא את הנבראים הוא ברא אותם מוגבלים,

והוא לא מוגבל.

כי אם הוא היה מוגבל אז מישהו גם כן הגביל אותו, אז לא מדברים עליו, מדברים על ההוא שלפניו.

נכון?

יפה.

שלוש.

זה שברא את כל הנבראים והוא מגביל לכל המוגבלים הוא גם כל יכול.

שאם הוא לא הכל יכול אז הוא מוגבל.

אז מוכרח שהוא הכל יכול,

אולי נאמר שיש שניים הכל יכול?

הנה, לדוגמה, שני כוסות, נגיד ששניהם הכל יכול.

נשאל שאלה,

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה,

אז זה, לא הכל יכול, כי הוא מוגבל.

ואם הוא לא יכול להגביל את זה, אז הוא בעצמו מוגבל, כי הוא לא יכול להגביל את זה,

אז הוא מוגבל.

מוכרח שלא יכול להיות שניים, הכל יכול, רק אחד.

יצא לנו שיש בורא אחד שברא לכל הנבראים, מקביל לכל המוגבלים, והוא הכל יכול.

מי עובד בשיתוף פעולה?

קודם כל, מעצם זה שיש שניים,

מעצם זה שיש שניים,

אז הם כבר מוגבלים.

כי שניים זה מראה על אחד ועוד אחד, אחד ועוד אחד, זה מוגבל לאחד, וזה מוגבל לאחד, זה מוגבלים.

אם כן, זה לא שניהם, זה שברא את שניהם.

אז לא יכול להיות שניים, אף פעם.

אז עד כאן הבנו, נכון? תראי, זה בקצרה.

עכשיו אני שואל עוד שאלה.

זה שברא את כל הנבראים,

אפילו את דרווין שברא, כן? אפילו את התא של דרווין.

זה שברא את כל הנבראים ומגביל לכל המוגבלים

הוא חכם או לא חכם?

חכם. חכם, אם אנחנו מתפעלים מעין,

איך נברא העין?

לפי דרווין, מפיצוצים.

היה פיצוצים.

פפפם, פפפיא, פפם, פפפם, פים, פם, פם, פם, עין.

אחר כך היה עוד פיצוצים, מקום אחר, פפפם, פם, פם,

פאם כמו זיקוקי די-נור עוד עין

רק אחת הייתה באפריקה ואחת באנטרקטיקה

והיה פיצוצים, פפפם, פפים, פפפפם, והם באו ועמדו כאן

אבל מי יחזיק אותם כאן?

אז היה צריך מהר פיצוץ רציני

פפפום, פפפים, פפם, פפם, ונהיה גולגולת

ואז הגולגולת, פפם, תפסה את העיניים

- זה דרווין.

אני לא יודע איך שחררו אותו מגן חיות.

מכל מקום,

זאת אומרת,

מישהו בר דעת ויש לו טיפה שכל מבין שיש בורא שברא לכל הנבראים והוא חכם.

חכם

לא עושה דברים ללא תכלית, לא עושה סתם ללא סיבה.

מי שעשה את המצלמה הזאת,

עשה את זה בחוכמה בשביל שהיא תפיק צילומים עם צבע והכול.

מי שעשה את ה-LCD הזה, בשביל שאני אוכל לראות אתכם מקרוב.

מי שעשה את הכוס, בשביל שהיא תכיל את המשקה, שנוכל לשתות.

מי שעשה את הספר,

זה בשביל שאפשר יהיה לכתוב עליו ולהעביר מידע.

כל מי שעושה משהו, עושה לתכלית.

בורא עולם שברא את כל הנבראים לא עשה לתכלית, הרי הכל מסודר ובהרמוניה,

ביחסי גומלין בין כל הברואים כולם,

מדהים, חמצן כמה שצריך, מזון, מים,

הכל מסודר, עולם מושלם. חוץ מבני אדם.

נכון,

קלעת בול.

למה בני אדם לא מושלמים, את יודעת? כי הם צריכים להשלים את עצמם.

פם פרארם, פם פם.

שור בן יומו קרוי שור.

אפרוח יוצא מהביצה, כבר הולך.

חתול יודע לאן ללכת, איפה האוכל שלו, יודע ממה להיזהר, מה זה אש, מה אסור, מה מותר.

כל בעל חי יודע מה, איזה עשבים אוכלים, איזה לא.

לא מלמדים אותו, לא כיתה א',

לא טיטולים, לא כלום, שום דבר.

בעלי חיים נבראו מוכנים, רק האדם לא.

למה?

כי האדם היחידי שנברא עם דעת,

מה שאין לבעלי חיים,

אבל הוא נברא נחות מהם בהרבה דברים.

הוא צריך ליצור את המקום שבו הוא...

הוא ישכון

הוא לא גדל בסביבה טבעית שהסביבה כבר מגנה עליו ונותנת לו מחסה.

צו נולד עם הבית שלו.

שמעתם?

אין אצל הצווים משרד השיכון.

ולא רק זה, כמה שהוא גדל מתפתחת הדירה.

קיפוד נולד עם כלי נשק, מוכן.

הוא לא צריך להמציא רובים, רובי סער, רב חמש עשרה,

שש עשרה.

בואש,

לא צריך טילים שיהיו שלוש.

משפריץ עליך ריח, טוז, לך תנקה את עצמך שבוע.

כל בעלי החיים נבראו מוכנים, מוכנים.

זהו.

אבל אין להם שום תכלית וייעוד מצד עצמם, הם רק חלק מהבריאה

שבסוף בסוף זה משרת רק את האדם.

אם כאלה למסע, ואם כאלה לעורם, ואם כאלה לבשרם,

ואם כאלה לככה,

ואחד מהם הוא מזון של השני, בשביל שהם,

הכול עובד בהרמוניה בשביל האדם.

אבל האדם נברא עם דעת ונחות מהם

באפשרויות שלו, והוא צריך הכול ללמוד.

הוא צריך להשלים את עצמו.

יהודי נברא לעולם,

מצווה ראשונה אחרי שמונה ימים צריך לעשות ברית מילה.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שליהודי יהיה עורלה,

אז צריך להוריד את העורלה.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה שיהודי יהיה בלי עורלה, שיברע את היהודי בלי עורלה.

למה צריך שהוא יוריד?

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם ישלים את עצמו.

אני אגיד לך מה לא, ואתה תעשה את מה שאני אומר.

אתה תשלים את עצמך.

אני נותן לך את כל הכלים.

אז אני נותן לך תורה ומצוות,

ספר חוקים,

ואני אומר לך איך אתה תעשה.

זאת אומרת,

נותנים לילד משחק, מונופול, כותבים לו הוראות ואומרים איך משחקים. נותנים לו פאזל, מראים לו תמונה אמיתית, הנה זו התמונה,

התמונה גזורה, קרטון גזור, עכשיו תחבר את זה לבד, תשלים.

אנחנו באנו לעולם, אומרים לנו הנה תרי״ג מצוות,

תשלים את התמונה, תעשה מעצמך צדיק,

תעבוד על עצמך.

עכשיו לאדם מעבר למצוות יש גם נתוני בסיס.

מה זה נתוני בסיס?

יש לאדם מידות,

מידות טובות ומידות לא טובות.

כולן טובות בעצם, אם משתמשים בהן נכון,

אבל אם משתמשים לא נכון, המידות לא טובות. יש גאווה,

יש חוצפה.

לעומתם יש ענווה,

יש עדינות,

יש ותרנות,

יש כל מיני מידות.

עכשיו,

אדם,

התורה אומרת לו איך צריך להתנהג והוא צריך לעבוד על זה. כשהוא לא יעבוד על עצמו,

אדם עייר פרא ייוולד, כמו עייר שהוא פרא, כשהוא נולד,

בועט בכל,

ככה זה, תינוק, ראיתם, נולד,

כל דבר מכסח, כל דבר נושך, כל דבר זורק,

כל דבר

עייר פרא. צריך לחנך לו, לא לזרוק, אסור, תבקש, תגיד תודה,

ומלמדים אותו מאלף עד תו הכל. אם לא,

מצד טבעו הוא כמו בעל חי, יותר גרוע.

בעל חי עוד יודע לשמור את עצמו, אם תשים אותו על מעקה הוא ידע איך להיזהר.

שים תינוק, הוא קופץ ראש.

זאת אומרת,

צריך

להכין אותנו, להרגיל אותנו,

לכן יש מצוות חינוך להורים לחנך את ילדיהם עד גיל מסוים,

ואז כשהם בעלי דעה מגיל 13 או 12,

אז הם מתחילים את החיים שלהם בזכות עצמם.

אז אנחנו צריכים להשלים את עצמנו, ונכון,

יש הרבה אנשים שלא מתקנים את עצמם בכלל, הם חושבים שהם נבראו מושלמים,

ושכולם יעתיקו מהם.

למה? ככה.

מי אמר? בא לי.

לא שואל אותך.

אתם מכירים את זה?

סליחה, כבוד הרב. כן. מי אמר שהתורה הזאת שתתקן אותנו? שאלה טובה. מי אמר שהקריאים שמיים והרבנים כתבו אותם? נכון. נכון, אולי.

נכון.

ומי אמר שהם בחר אותנו?

נכון. ולא את הערבים, ולא את הנוצרים, ולא את ההודים, או... נכון, והטורקים שלך.

נכון.

עכשיו, מי אמר? אני אגיד לך מי אמר.

עכשיו אנחנו סיימנו את חג הפסח, נכון?

את זוכרת חג פסח לזכר מה?

יציאת מצרים. זוכרת.

זה היה שנה שעברה?

לא, אבל חגגנו את זה גם שנה שעברה.

ולפני שנתיים זה היה החג הזה?

גם חגגנו.

ולפני שלוש?

גם חגגנו.

מתי זה התחיל?

כנראה שאם יש

מאורע שקרה, אנחנו חוגגים מאורע שקרה ואנחנו לא חוגגים מאורע שלא קרה.

כל הכבוד לך, אני רואה שאת יהודייה חכמה. אוקיי. אז היה או לא היה?

היה.

אללה.

הכניסו לי יותר מדי דשא. מה אכפת לי מהדשא? עכשיו אני שואל אותך. אני רוצה להוציא לך את זה.

עכשיו תגידי לי, אם עושים כל שנה חג לזכר מה שהיה,

עכשיו אומרים שיהיה שישים שנה למדינה.

בת כמה את?

שלושים. שלושים.

תגידי לי, לפני שלושים היה עצמאות?

כן. היית?

כן. מה, לפני שישים היית? לא, לפני שלושים. ומה עם שישים? עצמאות הייתה לפני שישים.

לא, לא הייתי. מאיפה את יודעת שהיה?

אנשים שהיו.

אנשים שהיו.

אשרי המאמין לאנשים. מה לעשות? אז מה, כל המדינה הזאת חוגגת שישים חרטא? לא היה?

עם המצב שיש היום אני לא מתפלאה. גם אני.

אבל זה במדינת ישראל. מה את אומרת על ארצות הברית שזה בין 250 ל-300 שנה ואין אף אחד שיגיד שהוא היה?

מה את אומרת? היה או לא היה?

כנראה שצריך להאמין. שהיה.

נפוליאון היה?

זו גם שאלה.

שאלה? היא אומרת שדרווין היה.

אני לא הכרתי אותו. גם אני לא.

אבל היה או לא היה?

כנראה שכן. כנראה שכן, מה לעשות? אז אם לא, לא הייתה היסטוריה. היינו זורקים את הכול. כל מי שאומר היסטוריה על אתמול,

היינו אומרים לו, אם לא היה עכשיו, לא היה.

עכשיו שאתם תלכו הביתה,

תשאלו אתכם, היה פה אמנון יצחק? תגידו, מה פתאום? לא היה.

לא היה.

אה, איך יש לך קלטות?

לא יודע, וואלה, לא זוכר.

אני שואל שאלה.

כל שנה חוגגים לזכר מה שהיה.

עכשיו אנחנו בדרך לחג השבועות, חג מתן תורה.

היה או לא היה?

היה. היה? מה לעשות? כל שנה עושים.

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

עם ישראל יצא ממצרים.

מי הוציא אותו ממצרים?

הקדוש ברוך הוא.

היה עשר מכות.

זה לא רק אנחנו אומרים. גם אלה שקיבלו את המכות אומרים.

גם המצרים אומרים.

ויש פפירוסי פובר, שמתאר ממש את כל עשרת המכות מאז.

אז יש גם אמצעים ארכיאולוגיים שמתעדים את זה.

סליחה, כבוד הרב,

למה אנשים מוצאים תירוצים בטבע לכל מיני מכות שקרו.

זה לא נכון?

אני אסביר.

יש אנשים שרוצים להכחיש את ההיסטוריה ויש שרוצים לקיים אותה.

אלה שרוצים להכחיש אותה יחפשו איך להכחיש אותה.

את יודעת, בבית משפט יש פרקליטות, יש סנגוריה.

הפרקליט לא מחפש למצוא את הנאשם בעיניו צדיק.

הוא מחפש רק למצוא עליו האשמות.

בסנגוריה תפקידה להביא עליו רק זכויות.

זה שני הצדדים.

גם בהתנהלות היומיומית שלנו יש כאלה בעד ונגד.

אני לא רוצה לדעת בעד ונגד, אני רוצה לדעת אמת.

קרה או לא? אז האמת היא ככה.

עם שלם, אין עוד עם כמו שלנו.

אין.

אין בעולם

עם שהיה עד מיליונים למעמד הר סיני עם אומות העולם.

לא לבד.

הנצרות אומרת שהיה אחד שקראו לו י' וש' וו',

והוא קיבל כביכול משהו ממישהו,

אף אחד לא היה נוכח.

היו עשרה שליחים שאומרים שהיו, שקיבלו ממנו.

אחרי 200 שנה רק כתבו בנוסחים שונים ומשתנים את מה שהוא לכאורה כאילו אולי אמר.

אבל אף אחד לא היה עד לזה.

מוחמד אותו דבר.

העם היחידי

שעמד במעמד של מיליונים,

ולא רק הוא, אלא עמים נוספים איתו,

והתורה הזאת היא הבסיס לנצרות ולאסלאם ולדתות נוספות,

זה המעמד היחידי שעמדו מיליונים.

עכשיו, הם לא סתם.

הם עמדו,

הם קיבלו באותו מעמד ספר,

שבספר כתוב שהם היו במצרים,

ושהיו עשר מכות,

ושהם יצאו ממצרים,

ונבקע להם הים,

והם הגיעו למדבר,

והם קיבלו את התורה, ושהם ייכנסו לארץ, ושהם יכבשו אותה,

ושהיא נחלתם,

והכל התקיים, לא רק התקיים,

אלא כשנותנים להם את הספר,

ואומרים להם את מה שהיה,

והקדוש ברוך הוא אומר, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים,

אם זה היה בלוף, מה היו אומרים?

שקר. מתי הוצאת אותי ממצרים? אני הייתי אומר שאת באת היום מסעודיה, ואני הבאתי אותך.

אתה היית אומרת לי, נכון, נכון?

היית אומרת שקר.

עומדים מיליונים, והקדוש ברוך הוא מכריז בקולו, בקולו,

בכל העם שומעים, בכל העם רואים את הקולות,

והוא מכריז, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

הם יצאו לא מזמן ממצרים,

בעשר המכות הם ראו שהמצווים קיבלו והם לא.

עם כזה שמקבל את התורה, את רוצה שלא יקיים אותה?

שלא יעשה זכר לכל האירועים?

ללא הפסקה במשך כל הדורות.

עכשיו תקשיבי,

מגיעים יהודים אחרי אלפיים שנה לארץ, נכון היינו אלפיים שנה בגלות?

מגיעים מכל הארצות, מכל העמים,

כולם יש להם אותה ציצית?

שמונה חוטים. כולם יש להם מזוזה?

מה כתוב בפנים? אותו דבר.

כולם תפילין מרובע שחור?

כולם אותו דבר. בכל הארצות, בכל העמים, עם נתק אלפיים שנה?

כולם אוכלים מצות באותו תאריך?

כולם יושבים בסוכות באותו תאריך?

כולם עושים את אותם דינים והלכות?

איך זה?

אם זה חרטא, היה לנו אלף אלפים תורות.

נכון?

כשמוציאים ספר תורה מהאחד, את יודעת מה אומרים כל הציבור?

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

וזאת בדיוק התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, בדיוק.

בכל העולם.

יש לך שמירה כזאת

במשך אלפי שנים, עם נתק של אלפים? איפה יש דבר כזה?

מה את אומרת?

אני שואלת,

למה

הגענו למצב כזה שיש אנשים שצריכים לשאול?

למה?

כי ההורים שלך, אמרתם, אתאיסטים, הם החליטו שהחיים הריקניים, החופשיים לכאורה,

הם חיים שמאפשרים לעשות מה שבא לי.

והרבה אנשים אוהבים לפרוק עול. קחי את הנוער לדוגמה.

הנוער פורק עול.

מה הפירוש?

הוא רוצה לעשות מה שבא לו.

לא שומע להורים, לא שומע למחנכים, לא שומע לאף אחד, שומע לעצמו בקושי.

למה? בא לו.

כל העבודות זרות שהיו בעולם, את יודעת מה היה הבסיס שלהן?

מרידה במוסכמות.

הייתה עבודה שקראו לה זורק אבן למרקוליס.

יש קיר,

קוראים לו מרקוליס,

זה כאילו עבודה זרה, ומה הייתה העבודה?

איך עובדים את המרקוליס?

זורקים אבן על הקיר. אם זה אלוקים, מה אתה זורק עליו אבן?

כי זה שבירת מוסכמות.

היה פעור. את יודעת מה זה פעור? עבודה זרה שקראו לה פעור. אני לא רוצה אפילו לתאר לך מה היו פוערים מעל הפסל הזה.

למה?

שבירת מוסכמות.

זה העבודה זרה.

יש לאדם כוח המרידה,

כיוון שיש לו את כוח הבחירה, חייב שיהיה לו מרידה,

ובמקום לנתב את הבחירה שלו לכיוון החיובי,

הוא מנתב לכיוון השלילי.

ולכן יש אנשים כאלה שמחפשים להיות אתאיסטים.

הם לא שלמים בעצמם, שתביני.

זה כמו שאת אומרת.

הם יודעים בפנים שהם לא שלמים עם עצמם. ברגע האמת, כמו שאמרת, שהרגשת ממש אובדנות,

פנית למשהו גדול ועצום ממך, שבתת מודע את מבינה שאולי יש כזה, מוכרח שיהיה כזה,

אבל פנית למשהו יותר ממה שאת מכירה.

כי הנשמה שלך יודעת שיש מישהו שברא אותה.

אפילו אם תכסי את זה,

כל ימי חייך בשריון יגיע הרגע שהקדוש ברוך הוא ייתן לבן אדם לכרוע על הברכיים ולצעוק לו,

עזור לי.

וההיסטוריה מביאה ממלכי ישראל כאלה,

שהגיעו למצבים כאלה שהקדוש ברוך הוא הביא אותם,

עד שהכניסו אותם אפילו לדוד רותח מנחושת כמו מנשה שהיה מלך רע ורשע.

וכששורפים אותו בדוד אז הוא נזכר גם כאנשי יש אלוקים.

כי הוא למד מאבא שלו, חזקיה המלך שהיה צדיק כשהיה ילד

ואז הוא אמר, ריבונו של עולם אם אתה קיים, אם אתה קיים כמעט כמו שאמרת

רק הוא היה רשע.

אם אתה קיים ואתה תציל אותי,

אז אני אהיה מוכן לשמוע לך.

אם.

ואם לא אתה כמו כולם,

כי הוא קרא לכל עבודה זרע ולא שמעו לו.

והקדוש ברוך הוא הוציא אותו מהדוד והטיס אותו לירושלים.

והוא חזר בתשובה.

את מבינה?

אז לכן האתאיזם זה פשוט יותר נוח.

אנשים רוצים לחיות כמו בעלי חיים.

איך שהם רוצים, מתי שהם רוצים, איפה שהם רוצים,

זה הכי קל.

אבל הם חיים בשקר. כמו שהנשמה שלך זועקת, הם חיים בשקר.

אבל גם אם אני יודע שיש כמה שקר,

אבל הם לא נוחים לענות.

מאה אחוז, אתה צודק.

גם אם יש איך קוראים לו שוטרים ולא נוח לי, אז מי אמר שאני צריך להאמין להם? אני אסע בעדו. מאה אחוז, תקבל רפורט ושתבור לך את הרישיון, אין בעיה.

אל תאמין, והקדוש ברוך הוא ישלול לך את החיים, ייקח אותך אליו, ואחר כך יסביר לך שמה מה שהוא רוצה להסביר, אין בעיה.

מישהו אמר שאתה חייב להאמין? אל תאמין.

עכשיו, אני ממליץ לך, תיכנסי לשופר.net, באתר האינטרנט. יש קלטת מיוחדת בשבילך, נקראת

מבראשית שלוש שעות ורבע, עם כל ההוכחות. אני אמרתי לך בקצרה דברים.

עם כל ההוכחות, כולל המדע שאומר שיש חיים לאחר המוות ויש שכר ועונש.

כל מה שרצית לשאול בימי חייך, תקבלי בקלטת אחת.

אולי חילקנו אותה פה בלי שנדע.

מבראשית,

תראי אותה.

אחר כך תראי קלטת שנקראת נס מצולם.

נס מצולם.

ויש עוד אחד, מדריך ליהודי בגלקסיה.

מדריך ליהודי בגלקסיה.

מבטיחך,

את חוזרת בתשובה ומחזירה את המשפחה, כי את חייבת לפחות אחת תוך שנה להחזיר.

רק רגע, רק שנייה, שנייה, שנייה, שנייה.

לא ברכות ולא מחלות עכשיו. כן, שאלה?

הטיים הכחול, יש לך שאלה?

רק שאלה. רק שאלה, תן לו.

למה קיבלו לי את האור?

עמנואל, אתה אחראי?

כבר.

ערב טוב לכבוד הרב, ערב טוב לקהל הקדוש הזה.

יש פה, רק שנייה לפני שאתה מדבר, יש פה יהודי, פה תראה לי אותו.

אתה רואה אותו?

צלם, צלם,

צלם.

צלם, צלם. את זה אני רוצה שתראה. תרים את היד פה, שורה ראשונה.

כן, תראה אותו. כן, תרים את היד, תרים שירו, כן.

תגיד מה אתה אומר.

סמינר.

או, היהודי הזה מוכן לתרום לך מיני סמינר, עשר קלטות וידאו שלי, זה נקרא מיני סמינר, כדי שתוכלי לעזור בתשובתו.

חזק וברון.

כן, בבקשה.

טוב, יש לי שאלה שקשורה ליום עצמאות,

שהזכרת,

וזה משהו שהתעורר היום דווקא בעבודה.

יש לנו משגיח כשרות,

והעלינו בפניו את הנושא של העמידה דקה במדיעה דומייה לכבוד חיילי צה״ל שניהרגו במלחמות.

והוא... רק רגע שנייה, יוסי פורוצקי פה.

יש לך את האינטרנט.

תפתח בבקשה בשביל שהוא יוכל לשמוע את אמנון לוי.

תחבר לשם בבקשה לסאונד.

לי קוראים אמנון יצחק,

יש אחת שקוראים לו אמנון לוי מהטלוויזיה, אתה מכיר אותו?

מכיר אותו. מכיר אותו.

שאל אותו ירון דקל, שמעת על ירון דקן?

שמעתי. זה שמתעמר כדקן?

שאל אותו, למה? מה אתה אומר על זה שהחרדים לא עומדים בצפירה?

מה אתה אומר שיענה אמנון לוי?

אני לא יודע מה אמר אמנון לוי, אני יודע מה אמר אותו משגיח.

שזה קומם אותי מאוד, מאוד הרגיז אותי. מה אמר המשגיח? זה גם עורר ויכוח בעבודה על העניין הזה.

מה אמר המשגיח? הוא אמר שזו עבודה זרה, זה מעשה גויים.

שלא צריך לעמוד בכלל, לא צריך להתייחס לעניין הזה. הבנתי.

המשגיח... מה דעתו של כבודו על העניין הזה?

ועוד דבר, עוד שאלה קטנה שקשורה גם לזה.

עד מתי אלוהים יעמיד במבחן

את המסכנים האלה של שדרות?

עד מתי?

הבנתי. יופי, שתי שאלות יפות.

אחת טענה על המשגיע ואחת על הקדוש ברוך הוא.

תכף אני אענה לך תשובה על שניהם, אבל בינתיים אנחנו נשמע את אמנון לוי.

אני חושב שאתם,

שאתם,

שאתם,

שאתם,

שאתם תשמעו תכף.

חבר'ה, אני מבקש, כשהוא מדבר, אמנון לוי, לא למחוא כפיים רק בסוף, טוב?

שזה לא יפריע לשמיעה.

מוכנים?

מוכנים? אפשר להשמיע.

שלום לעיתונאי אמנון לוי. שלום, אירון.

אנחנו נדבר על מגזר אחד שתמיד מצולם בטלוויזיה כמי שאיננו מכבד את הצפירה, וזה המגזר החרדי.

נכון, והאמת היא שאני כבר הרבה שנים רוצה לדבר על זה, ואפילו בחריפות,

כי בעיניי זו דוגמה להסתה בוטה ומכוערת נגד החרדים בעניין הזה. מדוע?

תראה, באמת כל שנה מצלמים את החרדים בבני ברק ובירושלים, שהם לא עומדים בתפירה ביום הזיכרון לחללי צה״ל.

וזה מכוער. למה? כי קודם כול,

לא במקרה בוחרים את יום הזיכרון לחללי צה״ל כדי לצלם אותם שם,

אבל הם גם לא עומדים ביום הזיכרון לשואה שחל בדיוק שבוע לפני כן.

גם שבוע לשעבר, בתפירה ליום הזיכרון לשואה,

החרדים לא עמדו. החרדים היותר, בוא נגיד, אדוקים. חלק מהחרדים, אגב, כן עומדים.

חלקם הגדול קשה להם עם התפירה,

והם לא עומדים גם ביום השואה. עכשיו, אתה אומר, ביום השואה זה לא חללי צה״ל שהם מואשמים בניכור אליהם,

זה אבא שלהם, זה אמא שלהם. חסידויות שלמות נשרפו בשואה. הרי אי-אפשר להגיד שהשואה לא מעניינת את החרדים,

אז אולי הסיבה היא בכלל לא עניין של כבוד וזיכרון ויש פה הסתה.

הסתה של מי? של הציבור החילוני נגד החרדים? כן, יש פה כפייה חילונית. אתה יודע, כל כך הרבה אוהבים לדבר על כפייה. מה עם לכבד את רגשותנו שלנו, החילונים העומדים דום? בואו נדבר על זה רגע, אוקיי? רק אני רוצה להגיד דבר אחד. כל כך הרבה אנחנו החילונים אוהבים להגיד שיש כפייה דתית, הנה מקרה מובהק של כפייה חילונית. כי יהודי דתי, יהודי חרדי,

בכל אורחותיו רוצה להבדיל את עצמו מדרך של גויים וללכת בדרך שלו, שהיא על-פי הקוד של ההלכה,

של התנהגות יהודית.

בשביל יהודי דתי לכבד מת זה על-ידי שאתה אומר עליו קדיש, אתה אומר עליו אל מלא רחמים.

יש איזשהו קוד התנהגותי מאוד ברור, תפירה, פרחים, זרים, סרט שחור, זה לא בקוד התנהגות שלהם. מאה אחוז.

אז הוא מה אם לכבד את הרוב החילוני שמכבד או דתיים אחרים שמכבדים את חללי צה״ל בצפירת דומייה?

אז בוא אני אשאל אותך.

נניח שמחר ש״ס עולה לשלטון.

כן. או מפלגה חרדית יותר קיצונית מש״ס. והיא אומרת,

אנחנו רוצים לכבד את זכר חללי צה״ל, אבל בדרכנו.

אשר על כן, בשעה 11 ביום הזיכרון אין צפירה. אלא? כולם, כולל אתה, ירון בקל החילוני,

חייבים לבוא לבית הכנסת ולהגיד קדיש לזכרם של הנופלים. אז אנחנו נגיד לא, לא יעלה על הדעת.

זו בדיוק הנקודה.

זו בדיוק הנקודה, ירון.

אנחנו דורשים מהם יותר מדי. למה שלא נכבד? אתה יודע, גם להם יש נופלים, גם להם יש מותים, מתים. מדוע שלא? כל אחד בדרכו יכבד את המתים האלה. זה בכלל לא קשור לזלזול בזכר החללים.

זה מכוער להגיד את זה, זה הסתה.

וכי יודעים את זה, מי שכן קצת בקיא בהלכות החברה החרדית יודע את זה. אין לזה שום קשר לכבוד לנופלים. אני חייב לומר שדברים כאלה אני לא זוכר ששמעתי, ובוודאי לא מפי איש חילוני. זה דברים שנשמעים בדרך כלל מפי הדוברים המובהקים של הציבור החרדי, אבל מפי עיתונאי חילוני, או חילוני בכלל,

לא שמענו. תראה, צריך קצת להכיר את החרדים כדי להבין, באמת קצת,

כדי להבין שזה לא העניין.

בשנים האחרונות גם הגל הפטריוטי הלאומי שוטף את החרדים באופן שהרבנים שלהם רואים בזה איום.

כל העניין של להגיד ניכור לחללים, ובגלל שהם לא משרתים בצבא, אז לכן לא אכפת להם מאלה שמתו, זה כל כך נמוך, זה כל כך נלוז, זה כל כך... אין בזה שום אמת?

אין בזה שום אמת, אבל יש בזה אמת אחת אחרת נורא גדולה.

חוסר הסובלנות שלנו, הרי אתה יודע, אני רואה את זה בתפירה,

אתה בעיקר...

אבל גם חוסר הסובלנות של החרדים לאכילת חמץ ופסח, מי שאיננו מאמין, זה הדדי, זה לא חד סטרי.

מאה אחוז.

מאה אחוז. צריך לזכור גם את זה. אבל אני אומר, בצפירה, חבר, בצפירה אני עומד וחושב על עצמי ועל חברה. אני לא פוזל לצדדים לראות מי לא עומד.

אמנון לוי.

שמעת את התשובה?

הוא ממש מדבר כמו המשגיח, והוא חילוני.

אז בוא תבין מתוק.

צפירה זה מעשה גויים,

אין ביהדות צפירה.

אדם שמת לו אבא לא צופר,

לא ביום הראשון ולא ביום השביעי ולא ב-30 ולא בשנה.

ולא צריך משרוקית.

אומרים משניות לעילוי נשמת, אומרים קדיש,

ואין צפירות.

הגויים שאין להם קדיש ואין להם כלום, אז הם עושים טו...

זה מה שהם יודעים לעשות, ולהוריד את הדגל לחצי התורן.

או תותחים, יורים תותחים, מטח כבוד,

פותח לשמיים, וזהו.

זה לא מועיל למת ולא מועיל כלום, זה בשבילם.

אבל מה?

אדם שמעריך את הנופלים או את החללים,

יעשה משהו שבאמת מועיל להם.

מה מועיל להם?

מועיל להם שיגידו דברים שמעלים את נשמתם לעולם העליון.

אז יגיד את זה, והוא לא צריך לעמוד.

הוא יכול לשבת בבית ולהגיד משניות, הוא יכול להגיד תהילים.

כמו שיש חולה,

אז לא מביאים משטרוקיות לבית חולים.

יושבים בחוץ, כולם קוראים תהילים, עושים מצוות וכו'.

זה לגבי השאלה הראשונה שלך.

אבל, אבל, אבל, אבל,

נותן תיקותי, נוזרי, כולם עובדים, מה לעבוד? מה הקשר?

אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

אתה יכול לעשות משהו משותף לכולם. לא הבנתי.

מה קשור עכשיו? אני צריך לעשות מה שמועיל. מה שלא מועיל, אני לא עושה. אני לא תוכי, אני לא עושה דברים בגלל שאחרים עושים.

אני עושה מה שנכון.

אז לכן, אם זה מועיל למישהו, מועיל. אם זה לא מועיל, לא מועיל. אני מצטער.

דבר נוסף אתה צריך להבין,

לגבי מה הקדוש ברוך הוא עושה עם תושבי שדרות.

כן?

אז ככה, שתבין, קודם כל, הקדוש ברוך הוא עם תושבי שדרות עושה להם

נס כל יום מחדש, למעט מקרים שמה לעשות,

אחרי זמן מסוים, אז אנחנו מאבדים אחד, שניים וכו'.

בגוש קטיף קיבלו עשרות אלפי פגזים, מרגמות, קסאמים וכו',

ובודדים נהרגו.

במלחמה הקודמת בלבנון השנייה נשלחו אלפי פגזים, וזה עשרות בודדות, פחות מ-20 איש נהרגו.

עכשיו נופלים אלפים על שדרות

ובודדים נהרגו.

זה נס שאין כדוגמתו, והעם סתום מלהבין.

העם סתום.

שדרות זה רק מקום, פעם זה היה חיפה,

פעם זה היה פה, פעם זה היה שם, כל פעם זה התחלף. עוד מעט זה יתחיל גם מיהודה ושומרון.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, הקדוש ברוך הוא מאותת לנו.

אבל זה לא רק טילים.

מה זה טילים?

הטילים האלה הורגים פחות מהמחלות של מספר האנשים שיושבים פה בקהל.

אתה יודע כמה מחלות סרטן יש?

אתה יודע כמה אנשים שבאים, אני שומע שמבקשים ברכה או מבקשים עצה מה לעשות עם מחלות? מה זה?

זה טיל ישר לתוך הבטן, המעיים וכולי,

ושהוא מפרפר את הבן אדם במשך שנה, שנתיים או חודשים וגומר עליו, או שלא.

מה זה? זה לא איתות.

אז הקדוש ברוך הוא יש לו דרכים.

בהתחלה הוא פוגע לאדם בממון,

נותן לו קצת איסורים, בעיות עם שכנים, בעיות עם זה, בעיות עם זה, לא מבין.

ומי לא מחלה, לא מבין, ומי לא יותר קשה, לא מבין. ומי אותו סכן דבשות, לא מבין, לוקח אותו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא,

יש לו את הדרכים שלו איך לעורר אותנו.

היה אצלי גוי בשם סטפן קבויה,

הוא ראש עיריית אנטבה באוגנדה.

ישב אצלי במשרד.

שאלתי אותו, תגיד לי,

ממבצע אנטבה שהיה עד עכשיו,

צהל הראה לכאורה הצלחה גדולה במבצע אנטבה.

ועכשיו נופלים עלינו טילים כמו גרעינים.

מה אתה מסביר?

אמר, אני לא רוצה להגיד

את הדברים, אבל אם אתם מבקשים, אני אסביר לכם.

כשהקדוש ברוך הוא רואה שאתם מתרחקים ממנו,

הוא מעורר אתכם עם טילים.

אתם שומעים?

זה אומר גוי,

שחור עור מאפריקה.

אם הוא מבין את זה, איך אנחנו לא מבינים את זה?

אם השם כבר צריך לזרוק עלינו טילים שנבין, סימן שאנחנו חרשים.

כשהסברתי את זה לפני שנים רבות ואמרתי,

כל דודי דופק,

פתחי לי אחותי רעייתי, תמאתי, יונתי,

פתחי לי, פתחי לי.

הקדוש ברוך הוא דופק בהתחלה חלש,

לא עונים.

יותר חזק, לא עונים.

לא עונים.

לא עונים, בסוף הוא יפרוץ את הדלת.

בהתחלה היה סכינים,

אחר כך היה אקדחים,

אחר כך היה תת מקלעים,

אחר כך היה רימונים,

אחר כך היה מתאבדים,

עכשיו נהיה טילים, קסאמים, עוד מעט שיהיו שלוש,

גרעין, פצצות, ועוד לא מבינים.

שואלים איפה הוא. איפה אנחנו, לא איפה הוא.

אם אנחנו כאלה חירשים, מה לעשות, הוא נכנס הביתה.

נכנס טיל לתוך הבית, ואז שיבינו.

יש מישהו דופק, אף אחד לא פותח.

פתחי לי, תפתחו לי פתח של תשובה.

לא תפתחו פתח של תשובה,

אני אמשיך לדפוק עד שאני אכניס לכם אותו הביתה.

הבנת, בבלה?

כן, הבנתי, אבל...

ואתה באשקלון,

כבר התחילו להגיע לפה, כי גם אתם לא מבינים.

זה נכון, אבל מה?

טיל אומנם לא הורג את ה... לא, לא הרג הרבה אנשים בשדרות, אני מקווה שגם לא יהרוג,

אבל הוא הורג נשמות, את הנפש, הפחד של ילדים, הפחד של נשים, הבהלה. נכון, נכון, נכון. זה אני חושב שקורבן לא חופש גדול. מי שאין לו פחד מהעולם הבא,

מי שלא מפחד מהגיהינום,

מי שלא מפחד מהייסורים שמחכים לו על זה שהוא

מורד במלכו של עולם אז נותנים לו טיפה טעם של פחד שידע.

לא יודע אם זה טיפה.

זה טיפה,

כי אם תדע מה יהיה שם בעולם ההוא,

יא ווי ווייתא תהיה חרדי כמו המשגיח.

כן, למעלה יש בחורה שמנפנפת בידה הרבה זמן, שמה. למעלה, למעלה,

למעלה בירוק.

הרבה זמן, אני כבר צריכה לשים פרוטזה.

מה לעשות, היית מחליפה יד?

ערב טוב, כבוד הרב. יש לי שאלה שקצת קשורה לכשרות.

יש דבר כזה שאנשים, בוא נגיד, עבי בשר,

עושים איזשהו ניתוח לעשות קיצור קיבה,

וזה נקרא בטבעת, אם אתה מ...

כן, מכיר כמה שמנים כאלה שמתו גם.

למה? מרוב שהם נאורזים.

זה מסוכן, מסוכן.

לא תמיד זה מצליח. לאו דווקא. בסדר, לא משנה. בקיצור, אז יש דבר כזה שנקרא טבעת.

כן. עכשיו, עושים אותו בווסת.

כן.

עכשיו,

כשאוכלים, נגיד, אוכל כשהוא בצק, בשר, הוא לא עובר דרך הטבעת, אלא הוא מימי.

מימי.

כן. עכשיו, אם נגיד אני אוכלת, כאילו, לי אין טבעת, כאילו, למישהו אחר. כן. אם הוא, נגיד, הוא אוכל בשר, סטייק. כן. עכשיו, הסטייק לא עובר, כאילו, הוא נתקע פה, וצריך ללכת לשירותים להוציא את זה. כן.

עכשיו, זה בלי חומציות, זה יוצא איך שזה נכנס, אבל זה כאילו, ומוציאים את זה לשירותים. כן. ואני רוצה, נגיד, לאכול חלב. אני יכולה לאכול חלב? כי זה הרי לא הגיע לקיבה שלי.

משהו.

לא, אני מוציאה את זה, אי אפשר. כמה זמן צריך לחכות? כאילו, עדיין שש שעות. אי אפשר, די, שש שעות, שש שעות.

אבל זה נתקע, זה לא... די, די, אם טעמת אותו, מספיק. די, די.

באמת? בטח, מה עכשיו?

אבל מה אכפת לך? לך אין את הבעת, אז מה זה העניינים? אבל מוציאים את זה, זה כבר לא... מה אכפת לך? את נלחמת בשבילו?

מסכן, שאין לה גם מהגלידות. עזבי אותו, שלא יאכל בכלל.

עוד חלב הוא רוצה?

טוב, תודה. תהיי בריאה.

כן.

רגע, תראה, כמה ידיים. רגע, רגע, רגע.

רגע.

כן.

כן.

כן.

הנה, יש פה בחור. הנה, כאן, כאן, כאן. תקום, תקום, אתה עם הירוק. הנה, כאן.

רגע, הוא נותן לך מיקרופון.

כדי להתגבר על החמאס ועל הקצבים יש פתרון אחד,

התפילות והחזרה בתשובה.

יפה מאוד. ועוד דבר אחד. כי כתוב,

שולמית ושיר יצפה לפני צור קדוש ישראל ורוחה היא הרגעה מרוב גלות ששמעאל ואיש חמאס חדול לא יחדול למשול בעם ישראל.

מה זה שולמית ושיר יצפה?

זה התפילות של כנסת ישראל והחזרה בתשובה.

עכשיו,

יש לי מה להגיד.

ה' יער

התאריך הזו, יש לו שלושה מוצגים.

ה' יער שלושה מוצגים. ה' זה שמו של הקדוש ברוך הוא.

א' וי' זה ארץ ישראל. גם אמנון יצחק. יש ויוד.

יש ויוד.

ארץ ויוד זה רשבי.

וארץ ויוד זה ירושלים.

בחודש הזה זה היה חודש של הבילות. י' ורש בסוף זה גם יצחק רבין.

לא. אני מדבר על ירושלים.

כן. זה קשור עם חודש היער.

כן.

עכשיו,

לפני כמה שנים החודש הזה היה חודש של הבילות על מיטת הריגת תלמידים בעקיבא ועל פטירת פזמון.

בתקופה שלנו הקדוש ברוך הוא הפך את החודש הזה לשמחה.

חג העצמאות, שחרור ירושלים,

שזה גאולת האדמה.

חג העכשוות בגאולת הנשמה.

לא תהיה גאולת אדמה,

לא תהיה גאולת הנשמה בלי גאולת אדמה.

עם שאין לו מדינה לא יכול לקיים את התורה.

לכן גאולת ארץ ישראל וגאולת ירושלים ושבועות יש להם משולש אחד,

וזהו.

יפה, אבל זה טעות. אני אגיד לך למה זה טעות, כי הקדוש ברוך הוא נתן את התורה במדבר דווקא,

להגיד שהתורה לא צריכה להתקיים בשום... אני מדבר על התקופה שלנו.

אה, בטח, בתקופה שלנו בטח.

אין, לא יכולה להיות... הקדוש ברוך הוא יכול היה להתקף את התורה. לא יכולה להיות ישיבות בלי שמדינה לא תהיה קיימת. הבנתי. אז בארצות הברית יש הרבה ישיבות, אם אתה לא יודע. אבל מדברים על עם ישראל שהיה בגלות. עם ישראל נמצא גם עכשיו בארצות הברית. לא, אני רוצה להגיד משהו. כשעם ישראל היה בגלות,

לא היה יכול ללמוד תורה בחופשיות כמו שיש עכשיו.

מה, היו לומדים יופי שם בארצות הברית, אם אתה היית יודע. לא, לא, סליחה,

לפני 200 שנה,

לפני 100 שנה, במרוקו לא היו לומדים תורה. מה אתה מדבר? היה כל התור בספרד. כן, אבל אני מדבר פה עכשיו שאר ישראל קיימת. הבנתי. אפשר ללמוד תורה בחופשיות, ויש לנו קצת גאולה, יש לנו מדינות. כמו שנאמר, ה' באייר ירושלים, חזק וברוך.

תהיה בריא.

כן, הנה שאלה שמה באמצע. רגע, אתה כבר דיברת קודם. תן להם צ'אנס שמה.

הנה, באמצע. תן לה, תן לה שמה. תרימי את היד. קומי, קומי, קומי. קומי, קומי, קומי.

קאנה? נו, כן, תן לה, תן לה.

בלבן, בלבן.

בלבן, בלבן. צלם בלבן.

צלם בלבן, צלם, צלם, צלם בלבן, צלם, צלם, צלם, צלם, צלם, תסתכל עליי.

כשאני אומר תן לה, תמיד תסתכל על האצבע שלי, איפה שאני הולך, שם הצלם.

בסדר?

יופי, עכשיו חיברנו שיר, בזכותך חיברנו שיר.

כל הזכויות שמורות לך.

כן.

ערב טוב.

ערב טוב.

לגבי מה שאמרת על הסיפור של רבי עקיבא,

כן. אז אמרת שתלמידיו התפעלו מכך שהוא נתן את עצמו... גבורת הנפש, כן.

שאמר שמע ישראל. אז אני שואלת, מה יש להתפעל בכלל?

כן.

זה הרי ברור שדווקא בשעה הזאת הוא ימסור נפש.

למה זה ברור?

כי להבדיל אפילו כופר בשעה הזאת הנפש שלו דחוקה, אז הוא מוסר את נפשו, כי אין לו ברירה.

לא הבנתי, אבל הוא יכול להיות מלא תרעומת. 120 שנה מתוכם 80 היו קודש לשם, ובסוף הוא ימות בצורה כזאת?

שיסרקו את בשרו במסרקות של ברזל?

אבל לא נותר לו כבר ברירה, אלא רק למסור את נפשו. או שהוא נשאר עכשיו עם השאלות התלויות...

אבל עכשיו אני שואל להגיד את האהבה הכי גדולה שלו, השם אחד ברגע הזה?

כן, למה לא? כמה את מכירה אנשים שיכולים ברגע הזה באמת לחשוב או לצעוק?

איי!

איי! איי!

סורקים את בשרה מסרקות ברזל ונותנים דרשה?

דווקא ברגע הזה יש להרבה אנשים יכולת לעשות את זה. זה אנשים שהכשירו את עצמם והכינו את עצמם לרגע הזה.

זה נכון מה שאת אומרת, בתנאי שאנשים חיו בהכנה לקראת רגע אפשרי כזה.

נכון, את צודקת, אבל רק מי שהכשיר את עצמו, וזה מה שהוא עשה.

אבל הרי שבן אדם שהוא לא מרגיש,

בן אדם שהוא במצב של דוחק,

ואנחנו שומעים את הסיבות. שמעתי, שואל אותך, טומי לפיד, אם היה במצב שלו, היה אומר, שמע ישראל?

יכול להיות,

אין לו מה להפסיד.

אולי לא בקולי קולות,

אבל כמו שאתה אמרת לחברה שלי,

הנפש שלה זעקה להשם.

אין לו ברירה להגיד אחרת. הרי אם הוא יגיד אחרת,

כל מה שהוא עבר עד עכשיו,

זה הולך לפח. מה עם כל אלה שהתאבדו ולא קראו לשם? ואפילו יכול להיות שאם הוא לא היה אומר את זה, שמו הטוב היה הנפגע. לא חס ושלום על רבי עקיבא, אבל אני מדברת... אם אמרת כזה דבר, פירושו של דבר שהוא לא מסר את נפשו לשם שמיים.

אני אומרת, זה מה שאני שואלת.

אז לכן אני אומר, זה לא... מה יש להתפעל?

הרי זה הרגע הכי מושלם להגיד... כל הכבוד לך שיש לך הבנה כזאת, אבל היא לא נמצאת אצל כולם.

מה לעשות שהיא לא נמצאת אצל כולם?

לא כולם אומרים, תשמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, ברגע האחרון של חייהם.

עוד בפרט,

בפרט,

שהם מקבלים עונש.

ובגלל זה אני אומרת שקל וחומר, רבי עקיבא, שהבין את זה וידע את זה,

אז הוא צריך לומר את זה. אז מה יש לתלמידים שלו, שהם כל כך חכמים,

להתפעל מכך? הרי זה אמור להיות ברור להם.

תגידי, את מבינה מה זה בשעה של כאב?

אני מבינה, אבל אני יודעת שרבי עקיבא,

עם כל מה שהוא עשה,

ועם כל הגדולה שלו ושל תלמידיו, זה היה אמור להיות ברור שזה מה שהוא יעשה.

הבנתי, ככה פשוט לך, אחרי שלמדת את זה. אם כופר, כופר, זה את אומרת. ברקע של דוחק, בא, הנה, חברה שלי יאמרת. זה את אומרת, הבנתי. החברה שלי באה אליך ואמרה, אבל היא לא דוגמה.

אמרתי שהכירה... לא, אבל היא לא הכירה את הקדוש ברוך הוא.

אמרתי שהיא לא דוגמה.

למה? כי אצלה באמת הנשמה זעקה מה שאחרים לא עושים כן.

נו, ואצל התלמידים שלו, שהם יודעים... זה הבנתי, את חוזרת פעם רביעית. נו, את לא הבנתי לך. כמה נשים בניתוח, כשהן מולידות עכשיו את בניהן,

כמה מהן עכשיו זועקות לשם יתברך, או זועקות אימא,

או זועקות זעקות אחרות, איי,

או כל מיני קולות כאלה ואחרים?

יש הרבה.

כמה?

לא יודעת. 50-50 נגיד?

נגיד. נו, אז על ה-50 אנחנו מדברים.

טוב, עוד יש לי... אני ככה חוזרת בתשובה כבר תקופה ארוכה, ורציתי שתיתן לי קצת

חיזוק לגבי מרות רבנים.

יש לי...

אמונת, אמונת חכמים.

אמונת חכמים.

לי אישית יש קצת בעיה.

בעיה. לא בעניין הלכתי, כמובן, אלא גם בחיי יום-יום,

לפנות לרב, לקבל את מה שהוא אומר.

בואי אני אסביר לך דבר אחד פשוט.

עשה לך רב והסתלק מן הספק.

כל אחד צריך שיהיה לו רב, בעל שיעור קומה מספיק,

שבקי בהלכות ויודע באמת, ושהוא באמת מוחזק אצל גדולי דור,

כרב מוסמך.

אדם כזה,

יש עניין להתייעץ איתו בדברים שנוגעים

להלכה ואפילו לא דברים שדווקא נוגעים להלכה,

בתחום הרחבת דעתו וידיעתו,

ולהתייעץ ולקבל את הדברים, מה שהוא אומר. כמו שאני,

אם אני לא בקי במשפטים או דברים כאלה, אני פונה לעורך דין,

ואם אני לא בקי בבנייה, אני פונה למהנדס.

וכמו בכל תחום, שאני פונה למי שהוא המומחה והבקיא בתחום.

בתחום הרוחני, ודאי מי שבקיא זה הרבנים.

והרבנים שהם בעלי שיעור קומה,

כמו שתיארתי בתחילה,

ראוי לשאול אותם, להתייעץ ולשמוע בקולם.

יש רבנים שהם,

אני לא יודעת,

כי אני מניחה שבשר ודם לא יכול להבין בכל התחומים.

אז יש עניין ללכת לרב מסוים,

להתייעץ איתו לגבי נושא מסוים? אני לא מדברת על עניין רוחני הלכתי,

אני מדברת על החיי היום-יום. למשל, שאלה ב'.

למשל,

אני יודעת, עצה בשלום בית.

כן.

או בעסקים וכו'.

כן. אז יש רבנים מסוימים שמבינים יותר בעניין של שלום בית. יש רבנים מסוימים, שאני לא יודעת, מבינים יותר ברפואה וכו'.

אז יש עניין ללכת לכל מיני רבנים, לשאול אותם בכל מיני

תחומים שהם עצמם מתעסקים. מן הסתם, אם את נמצאת אצל רב, כמו שאני אמרתי, בשיעור קומה מסוים, הוא גם הדריך אותך את מי לשאול,

במקום שהוא לא יודע, וזה הכי קל.

אבל את צריכה להבין, בעסקים לא צריך בשביל זה רבנים.

בענייני רפואה אכן יש כמה מומחים בעלי שם עולמי, כמו הרב פירר, כמו הרב גרנמן, כמו

רבנים אחרים שהם באמת בקיאים וגם יודעים למי להפנות.

ובתחומים אחרים יש כאלה שהם יותר מתמחים, וגם רבנים אחרים שואלים אצלהם.

זה נכון.

אבל בעיקרון, אם יהיה לך רב אחד, כמו שאמרתי, בעל שיעור קומה, שהוא בקיא בהלכה,

ומוסכם על הרבה מגדולי ישראל,

אדם כזה ראוי לשאול אותו, וממילא הוא גם ייתן את העצות בהתאם.

למען האמת, אני פניתי לרב אחד לגבי איזה עניין שהוא יומיומי,

ופשוט רב אחר אמר לי לא לשאול את הרב הזה ספציפית,

אלא ללכת לרב שהוא מתמחה בעניין הזה. טוב, אל תדברי איתי בקול רם על מי שדיברת, או מי ששאל. לא, לא, חס ושאלה. אני רק שואלת אם יש...

אם תרצי שאני אגיד לך בנוגע לזה,

תרשמי לי את השאלה שלך בכתב,

ואני אענה לך על זה תשובה.

תודה.

כן.

היא כבר מצביעה הרבה זמן באמצע, לפנייך שתי שורות, כן?

תודה.

כן.

כן, שאלתך.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רציתי לשאול אותך משהו לגבי, קודם כול,

והקהל הקדוש הזה היום בערב, אם אפשר בבקשה לעשות איזושהי ברכה,

באמת ברכה מכל הלב, כולם היום בערב,

למען השבויים האלה, המסכנים,

שאלוהים רק בשמיים, הקדוש ברוך הוא יודע איפה הם נמצאים ומה הם עוברים ברגע זה.

טוב.

מי שבירך רבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד שלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא ייתן לנו את הזכויות שאכן נזכה שישובו השבויים לביתם, וייתן לב רחמן וחכם למנהיגים, במרכאות או בלי מרכאות,

שידאגו מספיק בשביל השבויים להבין גודל מצוות פדיון שבויים ולא יפקירו אותם ביד האויבים.

ולפני שנותנים אלפים של אסירים, רוצחים ומרצחים, שדם על ידיהם או בכל מקום אחר,

שייתנו קודם כל לנו,

שבויים שלנו תמורת האלפים, ואם לא, לא יבצעו שום עסקה,

שתהיה להם בינה, חוכמה ודעת לפחות להבין את המינימום המתבקש,

והשם יעזור שאכן זה יועיל ונראה אותם בחזרה בריאים ושלמים איתנו.

אמן.

רגע, הוא באמת כבר מטריח את האצבע,

כן?

בבקשה.

הבחור שלו חייב להאמין, כן.

אז זהו, שאתה כל הזמן אומר לי מה יש למעלה, מה יש למעלה, מה יש למעלה. אני לא אמרתי כלום מה יש.

אתה אומר לי, עולם הבא, עולם הבא, אם תדע מה יש בעולם הבא, אם תדע... אני לא יודע מה יש בעולם הבא, אז מאיפה אני יודע? למה שעכשיו אני אכיה בסבל מבחינתי? מאה אחוז, אתה צודק.

אתה צודק. תן לי לדבר רגע. לא טוב, לא טוב. אתה צודק. כבר על הפתיחה אתה צודק. אתה באמת לא יודע.

אתה יודע מה יקרה איתך אחרי שתגיע הביתה?

כן, לך לישון.

ואם לא תגיע, חס ושלום, מה יקרה?

לך לישון למעלה.

או, אז אתה גם מדבר על למעלה. מאיפה אתה יודע מה יש למעלה? בסדר. אולי לא יושנים שם? בסדר, אבל מה אכפת לי? אולי יש לי יותר למעלה. אולי יש לי למעלה גם סבל, מאיפה אני יודע? אז לכן אני אומר... אבל פה למטה בינתיים, כאילו, אתה אומר לשמור שבת, לשמור שבת. אני מבחינתי שבת ללכת לים.

מבחינתי לא לקום בשעה שבע בבוקר עם הטלית ועם זה, מבחינתי לקום באחד, שתיים, לכו, ללכת לים. נכון, נכון. מה? נכון, למה לא?

למה כן?

אני אמרתי כן?

אמרתי למה לא?

עכשיו מה אתה רוצה להגיד אחרי כל מה שאמרת?

אני גם, יש לי עוד שאלה לגבי... מה השאלה? עוד לא עניתי לך תשובה. בסדר, יש לי עוד שאלה, תענה לי על שתיהן ביחד. הבנתי, טוב.

לגבי הצבא,

אני חושב שכל גבר כאילו במדינה הזאת לפי החוק צריך לעשות שלוש שנים צבא.

אז למה שאתם החרדים תשבו בכולל עם מזגן ותלמדו תורה,

ואנחנו החילונים כביכול נשב בשטחים,

נשמור בשמירות, הכול... הבנתי, החרדים אומרים, אם אתה בא לך לקום בשתיים בשבת, אני בא לי לשבת במזגן.

- האמנת, בבי? - לא. - לא.

אז עכשיו אני אגיד לך משהו.

אם אתה רוצה לדעת אם יש אלוקים, ואם יש תורה, ואם יש מצוות, ואם חייבים, ואם לא, ומה יקרה אם כן ואם לא, ההמלצות שנתתי לה תקפות גם בשבילך,

קלטת מבראשית, באינטרנט, חינם,

תראה, תשמע,

לא תסכים, תתווכח עוד פעם, אבל קודם כל, לפחות תדע את היסוד.

תדע קודם כל מה זה יהודי, איך זה נוצר, מה זה תורה.

אחרי שתדע את הכל, תחליט, אתה רוצה או לא רוצה.

זכותך להחליט כן ולא מה שאתה רוצה.

אבל מה, שתדע,

כמו שאני מחליט בכביש, והבאתי לך דוגמה קודם,

איך לנסוע,

אני גם לוקח בחשבון שהשוטר יכול גם להחליט בשבילי. החוק גם מחליט בשבילי אם אני מסכים או לא מסכים, בא לי או לא בא לי. אבל יש חוק במדינה שאומר שכל בחור מגיל 18 צריך להתגייס לצה״ל. נכון. ואין חוק במדינה שאומר, נכון, שמחביר בשעה בבוקר בשבת ללכת לבית כנסת. נכון, אבל יש חוק שקודם למדינה.

המדינה קיימת שישים, והחוק הזה קיים שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

אז אם אני הולך לקראת תורה, אז אין חוק בתורה שאומר לי לא לנסוע באדום.

מה אתה אומר?

ויאמר אדום לא תעבור בי.

זה פסוק.

מה אתה מדבר?

אז קודם כל אתה צריך להבין דבר אחד,

שהתורה אומרת מה צריך לעשות.

ואם אתה לא יודע, תלמד.

הבנת עיוני?

לא, אבל אני אראה את הקראתות רוחם. זה הכי טוב, זה הכי טוב.

תהיה בריא.

רגע.

תן להם שמה, תן להם שמה, כן.

שלום, כבודה.

שלום וברכה.

לפני כשלוש שנים נולדה לאחותי ילדה,

שהיא נולדה עם קטרת.

כן. וידוע שהקטרת נפוץ אצל מבוגרים בדרך כלל. כן.

שלושה חודשים הרופאים לא עלו על זה,

ולאחר שלושה חודשים אנחנו לבד גילינו.

בעקבות זה, כאילו תמיד היינו ממש דתיים בבית,

ואחותי בעקבות זה גם הוציאה את הטלוויזיה,

וממש ברוך השם התחזקו.

עכשיו, השאלה שלי זה מה אנחנו יכולים לעשות

בשביל שהילדה הזאת תראה בעיניים, כי עד עכשיו היא עשתה ניתוחים והיא מעדשות מגע.

היא בת שלוש,

והראייה שלה ממש ממש לא טובה.

האימא פה?

האימא פה? האימא לא, כי אני לא גרה באשקלון, ואני כאן...

ההורים דתיים? ההורים דתיים שאומרים ממש הכול,

ברוך השם, באמת. תשמעי, הגברים שיקבלו על עצמם מהמשפחה,

שמעוניינים ומוכנים ללמוד שעתיים כל יום תורה בתענית דיבור,

במשך שלושה חודשים רצוף.

אנשים שילמדו חצי שעה כל יום

ספר מוסר, שערי תשובה של רבנו יונה,

הנה הוא ייתן לך את הספר,

ובמשך שלושה חודשים רצוף. זה הנשים.

את זוכרת מה אני אומר? אם את לא זוכרת, תראי את זה בשידור חוזר אחר כך באינטרנט ותדעי מה אמרתי. אם תעשו כן... נשים חצי שעה, גברים שעתיים, כן? כן. ואם תעשו כן, בעזרת השם,

תקוותנו שזה יועיל. מה שמה של הילדה? שילת בת גלית.

שילת בת גלית תזכה, בעזרת השם יתברך, לרפואה שלמה מהרה בתוך שאר חולי עמו ישראל. אמן! רגע, לפני שנמשיך עוד דקות ספורות,

פסק זמן קטן.

מי מהציבור כאן, בעזרת השם יתברך, מוכן להשקיע שקל וחצי

ביום צדקה בשביל להציל את אחינו בני ישראל,

שזה 50 שקלים בחודש,

כפול

20 חודש,

שזה שנה ושמונה חודשים, שקל וחצי כל יום,

בהוראת קבע,

בשביל שנוכל לחלק 100 DVD ליהודים שהתקרבו לאביהם שבשמיים.

אלה שמוכנים לזה זכות גדולה, כל המחזיר את נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא,

ויכתוב על ההוראת קבע גם למעלה את שמו ושם אמו ומה סוג הברכה שהוא רוצה, ואני גם אברך אותו פה בעזרת השם יתברך.

אז המעוניינים, שירימו את הידיים גבוה ולא להוריד

עד שיגיעו אליכם בזריזות, בשביל שיהיו לכם זכויות בעזרת השם יתברך.

קדימה, תעזור שם לחלק.

איפה דוד?

תעבירו טפסים, יוסי, בזריזות. איפה הידיים מורמות למעלה? שיראו אתכם. הנה, שמה יש גם בסוף.

בריצה, ציון, תרים את העיניים, תסתכל.

להרים רגע את הידיים.

יוסי, תראה באמצע,

להעביר, להעביר, לעזור, להעביר. חבר'ה, שמה למעלה נשים. יוסי, נשים למעלה, יוסי, שמה, תרימו את היד גבוה.

ציון, שמה, שמה נשים בסוף, הנה, תרים את הידיים.

יוסי, פה מצד שמאל, קדימה, כן, בריצה,

למלא שם ושם האימא ואת הסוג ברכה שאתם רוצים, ובעזרת השם יתברך, נברך.

אני רק רוצה להגיד לכם שהייתם עשר.

יהי רצון ששום טיל לא ייפול עליכם ושהכול יחזור עליהם בחזרה.

כן, זריז, חבר'ה, זריז בזריזות.

למלא, לחתום למטה ולכתוב שם ושם האימא.

לא יעזור לי, תעשי בחזרה.

כן, אתה לא מצליח לצאת להתאר מדברים באחרים.

כן, אתה צריך לטוע באמונה מחדש אליך. אם לא תטע באמונה מחדש, לא יעזור. איך אני אעשה את המקום?

תעלו אותי, תתנתק מהדברים. תקבע לך לימוד שעתיים ביום כלום. אני שומע כולם בזכות לך מהאוטו.

עוד, אתה צריך ללכת, אתה צריך ללמוד שעתיים תורה ושיעור.

שתתחזק, כן. שתתחזק בזה, יהיה לך חזור בזה.

תצביע.

כן, כן.

תרשם, נבקר אותך.

נעבור לשם, נבוא את הרשימות.

כן, זריס, חברים. טרינג, טרינג, טרנג.

מי שרוצה ללמוד שיעור בארבע וחצי בבוקר איתי,

יכול ללמוד בארבע וחצי בבוקר בבני ברק,

בבני ברק,

ברחוב עוזיאל. הנה, יש פה אחד מהחבר'ה, מגיע, קבוע.

שיעור,

שעה אחרי זה ותיקין,

רחוב עוזיאל, ארבעים ושתיים בבני ברק.

עוזיאל, ארבעים ושתיים בבני ברק, ארבע וחצי, שיעור,

מדרש, תהילים עם פירוש, משהו.

שלא מדבר?

מה שמו?

מה שמו?

רפאל בן גליה, רפואה שלמה מהרה.

מוטי מרדכי בן ענת

ילך בדרך טובים.

מנהגים יש, אין שום בעיה עםיהם.

כמו שנפסק בבתי דינים שלהם, ככה זה נפסק.

כמו שיש בית משפט,

החוק הוא אחד,

החוק הוא אחד,

יש בית משפט שלום,

לפעמים מערערים למחוזי והוא פוסל את דברי בית משפט השלום,

לפעמים מערערים, לא,

כתוב אחרי רבים להטות.

דוד בן תמר, רפואה שלמה מהרה.

יוסף בן תמר, רפואה שלמה, כן.

נעמה ועמית, בנות

מלדי,

רפואה שלמה, בריאות והצלחה.

בן ציון בן רחל. בן ציון בן רחל, בריאות והצלחה.

כן, כן.

אפשר לאסוף מהר את ההוראות קבע ולהעביר לפה, שניתן ברכה, קח ממנה, תמסור.

חתימה למטה, לשים לב שיש חתימה למטה.

רפואה למשה בן מזל, רפואה שלמה בנפש ובגוף,

בתוך שאר חולי עמו ישראל,

להשתחרר מהרה מבית החולים.

יעזור השם שיקום ממיטת חוליו לחיים טובים ולשלום.

אם אפשר ללמוד, כמו שאמרתי, שעתיים וחצי שעה.

לעילוי נשמת פנינה בת דינה, מנוחתה עדן, ולהצלחת רחמים באיתי אחא.

ברוך בן מלכה, רפואה שלמה.

אבי רפאל זקי בן רינה, שלום בית, ושהילדים יהיו יראי שמיים.

כן, כבר.

איפה השואלת פה?

כן.

הרב שלך צודק,

ואת צריכה לבחון פשוט מאוד אם המדובר הוא בעל מידות טובות, משפחה טובה, רקע טוב,

מתאים באופי,

לא צריך יותר.

שרה.

מה כתוב פה? אני לא יודע, תשאל.

בן בן יוכבד יזכה לכל טוב בריאות והצלחה,

ודודו יזכה לכל טוב לעבודתו יתברך.

יוסף חיים,

בריאות פרנסה טובה.

כן?

שיכתבו בריאות.

שלום בית

לרמחמלכה

ולעילון נשמת זוהרה בת יקוט,

לרפואה ולזיווג לשושנה בת סעידה.

מרועי בן שרון הפזית, בת

אסתר זיווג הגון מהרה.

שמואל בן שוקת שושנה, רפואה שלמה ופרנסה טובה.

יוסף בן רחל, שפע של פרנסה, לעבודתו יתברך.

מרדכי בן עליזה, רפואת הנפש והגוף, אודליה בת ג'ולי,

זיווג הגון משאול נשמתיו. עמית וליאור, בנות יהודית, זיווג הגון.

הילנית רחל, בת

ליאון

ואשר בר ששת.

זרע חי וקיים מהרה.

רבי יאשיהו יוסף פינטו, בן זרי, רפואה שלמה ותוך שער חולה הומו ישראל מהרה.

לידה קלה לשני, בת

מישל וסילבי סבח.

מה אסור?

נכון.

למה אסור? אסור.

בריאות

בעיניים משרה בת מרים ומרים חיה בת שרה,

פרנסה ברווח ובהיתר ובנחת לעבודתו יתברך.

זיווג הגון לבנות והבנים מגי,

בן לימור, יניב וגיא, בני אורלי, פלוס בריאות.

בריאות והצלחה לניר חיים, ניב חיים.

שר החיים, איריס, בת לוסי, עליזה,

רפואה שלמה מהרה.

כן?

תמשיך, אני פה.

לעילוי נשמת מרים,

טוטן וטיטן אסתר, זכרונו לברכה.

איי, איי, איי, איי, כבר בירכתי אתכם, זה בסדר.

אין חתימה.

לא, לא, זה שובר ידוע.

חגית בת דניאלה,

לידה קלה.

רבקה, ברכה, בת אסתר.

עלייה בתורה, בריאות ופרנסה טובה.

שמעון בן חנה, בריאות.

אל תחשוש.

כבר.

ניצן בן לאה,

השם יזכה אותו למאוס בגויה ויזכה לזיווג הגון מהרה. לימור בטובה,

וואי וואי.

שימאס עליה גוי מהרה.

רפואה איתנה לשי בן יונה,

וואי וואי.

שימאס עליו העישון בסמים ושתיית אלכוהול.

בחזרה בתשובה.

חזרה בתשובה לשלמה בן אביחן

בן שרה.

אזכו לכל טוב.

כבר.

בריאות והצלחה.

שלמה בן שרה ותמר בתאוס. לא. תפואת הנפש והגוף. זיווג לעיניו. בת תמר.

כבר.

פנינה ויצחק מימון יזכו לזרע חי וקיים מהרה.

היה לה בת סימי אביתן. תזכה לזרע חי וקיים בנים זכרים.

לעילוי נשמת המנוחה. פרידה בת לטיפה, מנוחתה עדן.

גד בן שרה. זיווג הגון מהרה. הילה בת.

רבקה. תזכה ללידה קלה על דרך הטבע.

אילן בן שושנה, השם יחזירהו בתשובה שלמה מהרה.

כן.

אילנה בת חנה.

תזכה לאחים ואחיות.

ומאיה בת חפש ונבדלת בקיימא. אמן.

אילנה בצימי, תזכה לזרע חי וקיים מהרה.

ברוכים תהיו.

אי אפשר.

דוד בן מרים, אילן בן שושנה, ליאו בן מרים, יזכו לחזרה בתשובה שלמה. וקרן בת יונה,

רפואה שלמה מהרה, רפואת הנפש והגוף.

נתנאל יהודה בן יורחבת דדון, יזכה לכל טוב בריאות והצלחה.

זיווג הגון, בריאות הנפש והגוף והנשמה ופרנסה בשפע והתקדמות. בעבודתו יתברך.

שרה חיה, איריס בת לוסיא, עליזה,

תזכה לרפואה שלמה מהרה.

מסעוד אסרב בן רפאל,

זרע חי וקיים מהרה.

כן, אחרונים?

השם יברך את כל הכתובים בפתק הזה.

ברוכים, תהיו לילה טוב.

השם יברך את כל הנותרים כאן, הם כל אלה שהלכו כבר.

והשם יברך אותך. אמן.

תן לספר, תן לספר.