אשקלון - אשקלון

אשקלון 7-4-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח

בפרשת השבוע אנחנו לומדים יותר מעשר פעמים כתוב "וראה הכהן" ופעם אחת כתוב "וראהו הכהן". היינו, שלא די שהכהן יראה אם נשתנה הנגע, אלא צריך לראות גם את פני המצורע אם השתנו. צריך "וראהו" גם את המצורע, לא רק "וראה את הנגע" אז "וראהו" צריך לראות. לא מספיק ולא די שהכהן יראה אם השתנה הנגע, אלא צריך לראות גם אם פני המצורע השתנו. צריך שיראה את האיש אם הוא נשתנה לטובה. האם הימים שישב בהם מבודד מהמצורעים האחרים, הביאו אותו לידי הרהורי תשובה. שהרי כל ענין הנגעים הוא עונש ותיקון על החטא, ואף שנשתנה הנגע, זה סימן שהוא קצת תיקן את עצמו, בכל אופן  נדרש עוד תיקון שיהיה ניכר שהוא השתנה במהותו.

בעלי תשובה זוכים  להשתנות חיצונית מהר, אבל פנימית עדיין צריך לשרש מידות רעות ודברים שהיו תמיד איתם. זה לא מספיק שהנגע מבחוץ כבר לא נראה, צריך שגם הפנימיות של האדם תשתנה לחלוטין, עד שהוא ישרש לגמרי את כל המידות הרעות ויהפוך להיות לכמי שנברא מחדש.

"ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי". מה זה הדבר הזה? יעקב אבינו אומר אם הוא יראה את הבן שלו כבר הוא מוכן למות. אז נדקדק בפסוק. "ויאמר ישראל אל יוסף, אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי". אומר אור החיים הקדוש, צריך לדעת למה אמר יעקב כן, כשבישרו האחים כי יוסף חי מצינו שהוא האמין שראה את העגלות "ותחי רוח יעקב אביהם". אם כן מה דבר ראה חדש עתה שאמר "אמותה הפעם"? למה לא אמר כשבישרוהו שהוא חי "אמותה הפעם"?

אכן כוונת דברי יעקב הם, כי הגם שנתבשר כי עודנו חי, זה הודעה שהוא עדיין קיים במציאות, שהוא חי. אבל ליבו דווי עליו כיון שהוא בין האומות, שפל ועבד ומושלים בו. אם הוא עומד בצדקתו ולא כהתה עינו ולא נס ליחו, או לצד היותו מובדל ממנו ונתון בתוך הקליפות, ובפרט בטומאת מצרים, ומה גם שהוא סבר שטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו. אז דבר ידוע כי הצדיקים יותר יחפצו בהיעדר הבן בהיותו בן מביש, ומה גם יעקב הצדיק אשר על כן לא היתה שמחתו שלמה מספק זה, עד "וירא אליו" והכיר בו בפניו כי הכרת הפנים תענה באיש, כמו שנאמר "הכרת פניהם ענתה בם". אז מה כתוב כאן? כתוב שהצדיקים מעדיפים שיעדר בן כשהוא מביש, דהיינו טוב מותו מחייו, וכמו שאומרת הגמרא, מוטב שהיתה נהפכת שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם, כי אם זה יהיה בן מביש שהולך נגד אלוקיו, הצדיקים לא חפצים בזאת, וזה הטענה של חזקיה המלך שהיתה לישעיה הנביא, שהבנים שיצאו ממנו יהיו לא מהוגנים, לכן הוא לא התחתן כי כך הוא ראה ברוח הקודש. אז ז"א בן מביש - לצדיקים עדיף היעדרו. ועכשיו יעקב אבינו, השמחה שלו לא היתה שלמה שהוא חי, שיוסף חי, היא לא שלמה כי עוד לא ברור לו מה מצבו הרוחני, אז הוא חי, זה בסדר. מה, מה אבל מה חי, מה חי פה? הגוף חי, הנשמה חיה, מי חי פה? גם בעל חי חי, מי חי? עד "וירא אליו" והכיר בו בפניו. וכמו שהצדיקים שלמים וכן רבים הכירו ברושם הפנים מעשי האדם, כמו שכתוב על משה רבינו ע"ה "ואתה תחזה מכל העם" על פי הכרת הפרצוף, כמו שכתוב בזוהר יתרו, מכל שכן יעקב אבינו שיכיר לזה, דהיינו על פי הכרת פניו, וכשהכיר בו ביוסף שהוא באמת שלם ועומד בצדקתו, אמר אליו "אמותה הפעם". פירוש, הפעם הזאת כשאני רואה אותך בעיני, אני מאמין בך ובצדקתך, אבל לא קודם כשנתבשרתי. מה הטעם? אחרי ראותי פניך, והכרתי בך שעודך חי, חי בפנימיות, לא בחיצוניות, פירוש שאתה צדיק כמקודם ולא נשתנית, ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה, אלא עודך חי כי הצדיקים קרויים חיים. עכשיו אמר יעקב אבינו שהוא מוכן למות, אחרי שהוא ראה שהבן הזה שלם בכל מיני השלמות ולא נשתנה מצדקתו, הוא יוסף שהיה נער והוא יוסף שמלך במצרים, אז רואים שקיבל יעקב אבינו לראות את הפנימיות, זה לא מספיק כמו היום יש הרבה אנשים שקרויים בשם חרדים, והם רחוקים מרחק רב מהמושג הזה, חרד זה חרד על דבר ה', החרדים על דברי, אבל חרד זה לא תלבושת, זה לא פורים, זה לא מי שלבוש חרדי הוא חרדי, המעשים שלו יוכיחו, אבל לא המעשים החד פעמיים, המעשים לאורך שנים. המעשים בכל מצב, המעשים תחת נסיון, כשהוא נמצא מול הרוחות שיש ברחוב או גם רוחות שנכנסות לבתי מדרש. יש בדורנו יצר הרע שנכנס לבית המדרש. פעם היו אומרים, משכהו לבית המדרש אם פטיש הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נימוח, היום יצר הרע נכנס גם כן לבית המדרש בתלבושת של חרדי עם דעות כוזבות ורוחות נושבות, ויכול לעורר מדנים בתוך הלומדים, והשקפות זרות, ודעות משובשות, והנה אתם רואים שיש אנשים שיושבים בבתי מדרש, ולא כולם בדעה אחת או בסברה אחת על דברים שלכאורה היו צריכים כולם להיות בדעה אחת, לא מדברים סברה בלימוד, מדברים דברים ברורים מיסודות האמונה והיהדות, ואמונת חכמים.

נמצינו למדים, כי יכול להיות שאף מי שסיגל לעצמו את כל תנאי התשובה, מכל מקום עדיין לא נשתנתה הפנימיות שלו, ואפילו לאחר שנתחולל בו כמה שינויים, עדיין לא היה שינוי במהות. יש בו שינוי, אבל עדיין לא נשתנה כראוי, הנגע אכן נשתנה לטובה אבל האדם בעצמו עדיין לא נשתנה. ואף שזה כבר לאחר שהיה מצורע בבדידות כבר, וכבר תיקן את נפשו, שהלא מקום ההתבודדות מיועד לתיקון הזה, אבל יכול להיות שלאחר היותו שם הוא חוטא בהרהורים, שהרי צריך להביא גם קרבן עולה הבא על הרהורים לא טובים. אז ז"א כשאדם נכנס לישיבה או לכולל אז הוא מבודד לכאורה מן הרחוב, והוא שמור יותר, ובמקום כזה מתוך לימוד בחבורה קדושה, אז האדם מתעלה ורואה מה ההבדל בין איפה שהוא נמצא למה שנמצא בחוץ. נכון שיש פיתויים אבל זה ברור שזה פיתויים והאדם צריך להתגבר. גם חרדים מלידה צריכים להתגבר ועוד יותר מבעלי תשובה, כי בעלי תשובה כבר טעמו טעם חטא, ואם החליטו שהם מסתלקים ממנו כוחם רב על החרדים מבטן ומלידה, שעל זה אומר הרמב"ם שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, אינם יוכלים לעמוד, ז"א בנסיונות שבעל תשובה יכול לעמוד צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. למה? הם לא נתנסו בזה. אבל הרמב"ם אומר, כיון שבעלי תשובה כבר טעמו טעם חטא ופרשו ממנו, כי בעל תשובה זה מי שעומד באותו נסיון באותה אשה באותו זמן באותו גיל וכו', אז אם הם עמדו בזה, אז ז"א הם עומדים על מעמדם ואחרים עדיין לא נתנסו בזה ולא כל אחד יכול לעמוד בזה. אז לכן, צריך לדעת, נסיונות יש אבל צריך הכרה, הכרה, כל הזמן ההכרה צריכה להוביל אותנו שמה שאנחנו הבנו מהרגע הראשון כשהחלטנו לחזור בתשובה, שלא יצטנן ולא יתקרר כי יצר הרע נותן לאדם להכיר את האמת ואח"כ מוביל אותו לאט לאט לדרדר את החזקה שהיתה לו על הדבר הזה, ולאט לאט להתיר לו פה ושם כי הוא הפך אותו כבר למדן, הוא אומר לו כבר עם האצבע ככה הופ הופ הופ הופ לפי זה ולפי ההוא וכך וככה וספיק ספיקא אז אין שום בעיה. וככה מגיעים לאן שרוצים להגיע עם יצר הרע. אז לכן אדם צריך להיות חכם ולא לתת ליצר לעשות עליו 'לומדעס'. עכשיו, בענין הצרעת מובא בכוזרי שבהיותו האדם ברום המעלה היה ענין האלוהי שוכן בישראל בגופים, במלבושים ובבתים כמו נשמה בגוף. הכוזרי אומר שהענין האלוקי, האלוקות, בזמן שעם ישראל היו במעלתם בארץ ישראל המובחרת בלבד, היה ענין האלוקי נמצא בגופותיהם, בבגדיהם ובבתיהם כמו שהנשמה בגוף, כמו שהנשמה בגוף הוא נותנת לנו חיות, וככה אנחנו נראים בני אדם חיים, ככה הבגדים והבתים חוץ מהגופות של עם ישראל באותה תקופה, היו נושמים כמו נשמה בגוף גם הבתים והבגדים היה בהם ענין אלקי. וכמו שבהסתלקות הנשמה מגוף האדם משתנה צורתו, כשהנשמה יוצאת אנחנו יודעים מה קורה לגופה, נכון? משתנה צורתו עד שמתפורר נכון? כך בהתסלקות ענין האלוקי בזמנם, היה נראה שינוי הצורה הן בגוף - כמו המצורע, והן במלבוש והן בבתים נגע צרעת, היה מופיע למה? כי הסתלק הענין האלוקי בגלל החטאים, וממילא כמו שנשמה מסתלקת מגוף משתנית הצורה, אותו דבר כשהענין האלוקי היה מסתלק היה משתנה הבתים, הבגדים והגוף. ומראות הנגע וטומאת צרעת הם כטעם טומאת המת. אז זה חסד אלקי שהקב"ה מראה לאדם נגעים.

גם בימינו, לא צריך להיות מצורע כמו התיאור של התורה, אלא כל מכה,  כל חולי, כל מחלה הם  נגעים מאת הקב"ה לאותת לנו שחלילה הענין האלוקי מתחיל להסתלק מאיתנו, ואנחנו צריכים  מיד מיד להחזיר את השכינה עלינו ע"י סילוק החטאים. קודם סילקנו את השכינה עם החטאים, עכשיו נסלק את החטאים - נחזיר את השכינה. זה התשובה מה שהיא עושה. אז לכן כל אחד צריך לראות כיצד הוא עושה את הדברים האלה, כדי שיוכל בעזהי"ת לשמור על הרצון האמיתי שהיה לו.

עוד כתוב בענין הזה, שהנגעים הם מזבח כפרה, וזה נאמר בכל הנגעים, עכשיו לגבי נגעי בתים ובגדים, כתוב שזה הענין איננו בטבע כלל, ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים זה לא דבר רגיל ולא טבעי ולא הווה בעולם, אבל בהיות ישראל שלמים לה', זה רק במצב שעם ישראל במעלה העליונה, יהיה רוח ה' עליהם תמיד, להעמיד גופם בגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון, יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, לראות כי ה' סר מעליו. והנה, אינו נוהג אלא בארץ שהוא נחלת ה', מפני שלא יבוא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת, רק אלה שנמצאים בארץ ישראל וזכו לספוג מקדושת הארץ, ראויים שיעשה להם הנס, יעשה להם הקב"ה ניסים בגודל רחמיו כדי שיענשו עבור החטאים בעולם הזה, ולא יבואו עם חטאתם לעולם הבא.

"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". אז חושבים טוב ה' לכל זה רק שהוא נותן טוב לפי ההבנות שלנו, אבל אם הוא נותן מה שלפי הבנות שלנו נקרא רע - הוא לא טוב. לא, טוב ה' לכל גם לרשעים גם לצדיקים, ורחמיו על כל מעשיו, גם הצדיקים גם הרשעים. מידת טובו של השי"ת, היא לכל הברואים. אמנם לרחמיו המיוחדים של הקב"ה לא זוכים כל העולם, שימו לב, לרחמים המיוחדים, יש רחמים מיוחדים, לא זוכים כל העולם, אלא דווקא מעשי ידיו שהם היחידים המושלמים, רק היחידים המושלמים זוכים לרחמיו. ומה הם הרחמים? שמענישים אותם על חטאתם בעולם הזה. שמעתם מה זה נקרא רחמים מרובים? רחמים מרובים זה רק היחידים זוכים, שמענישים אותם "וסביביו נשערה מאד" הקב"ה מדקדק עם הצדיקים, מנקה אותם בכל רגע. לא נותן לחטא להשתרש, לא נותן, ישר מנקה, כמו אדם שהרגיש מיד שהתלכלך ממשהו, על המקום הוא מתנער, ככה הקב"ה מטפל בצדיקים. כי הרי העולם הזה אינו עולם הגמול, אלא עולם המעשה, זה עולם העשיה, ולא עולם הגמול שמקבלים את השכר. כי בעי עלמא ליכא אגרא - אין שכר בעולם הזה, מכל מקום יקבלו את העונש בעולם הזה כדי שיזדככו ויבואו טהורים לעולם הגמול.

והנה מצינו, שיצחק אבינו תבע יסורים, כי כדאי לו לקבל יסורים בעולם הזה ולא לקבלם בעולם הבא, מפני שהעולם הבא הוא עולם נצחי, ללא גבול, ואם העונשים הם ללא גבול, אוי ואבוי, אבל היסורים בעולם הזה מוגבלים הן בכוחם והן בזמנם, אי אפשר לתת לאדם יסורים יותר ממה שהוא יכול לסבול כי אז הוא ימות, וגם זה מוגבל בזמן, עד שהוא ימות. אז זה זמן מוגבל. כמה יכול להיות? כמה שיהיה. ומה אח"כ? נקי. אז מה עדיף? הרי להתנקות הוא צריך השאלה אתה רוצה להתנקות עשר שנים, או מיליארד שנה, או בליון שנה, תחליט איפה אתה מעדיף.

והנה עונש המנוגע, הוא לא קל, הוא חייב לשבת בדד חוץ משלש מחנות, להתרחק מחברת בני אדם, לקרוא על עצמו טמא טמא, כדי שיתרחקו ממנו, וכל זה כדאי לאדם, כל זה כדאי לאדם, והעיקר שלא יקבל עונשו בעולם הבא. כי עונש הגיהינום הוא נורא ואיום, נורא ואיום. כמו שאמרו בשער הגמול לרמב"ן, שכל יסורי איוב לא יספיקו לעונש אחת מן העבירות. ואיוב למי שלא זוכר, היה עשיר גדול מאד ונכבד, איבד את כל רכושו, נהיה עני מרוד, איבד עשרה ילדים ביום אחד, והוכה בשחין רע בכל גופו, שהיה חייב להתגרד כל היום, עדיף לאדם לקבל את כל יסורי איוב ולא את התשלום שצריך לשלם בעולם העליון על עבירה אחת! אז מי שיש לו שתיים, יחלאולאו, ומי שיש לו יותר - מה נגיד ומה נדבר? וזה מה שאמר דוד המלך ע"ה, מי יודע עוז אפך, אתם יודעים מה זה חרון אף של הקב"ה? "מי יודע עוז אפך וכיראתך עברתך" - מי יכול לצייר את מידת החרון אפו של הקב"ה, והדרך להבין את עונשו של הקב"ה, זה כשיתבונן בחובת היראה מהקב"ה. כמו שחובת היראה היא ללא תכלית, כן חייבת להיות ההבנה במהותם של עונשי שמים. מפורש במשנה בעדויות, מוטב לי להיות שוטה כל ימי ולא להיות רשע שעה אחת לפני המקום. אתם יודעים, אדם הולך, כל הזמן אדם פוחד  שיעליבו אותו, שיפגעו בו, כל ימיו הוא שומר על הכבוד שלו, ואם מישהו פלט לו איזה משהו הוא נהיה אדום, מחליף צבעים, וקשה לו מאד, אז תאו לכם בן אדם שאיפה שהוא הולך מעליבים אותו. מוטב לאדם להקרא שוטה כל ימיו, רואים אותו ברחוב אהלן אהבל בוא בוא, בא טמבל בא, טיפש בא בא, כל הברכות, כל הזמן קוראים לו ככה בשם הזה, מוטב לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני הקב"ה. הרי אמרו את זה במפורש על מי? לא פחות ולא יותר על שלמה המלך ע"ה, מה אמרו? נח לו לשלמה המלך להיות גורף ביבין ולא יכתב עליו "נשיו היטו את לבבו". וזה על שהוא לא הוכיח אותם, לא שהוא עשה משהו אסור, הוא רק לא הוכיח. זה נקרא שהם היטו את לבבו, וזה כתוב ומחוקק בספר נגמר, נח לו לשלמה שלא יוולד הבן של דוד המלך ולא יהיה מלך ולא חכם ולא כלום, ויהיה גורף ביבין ג'ורה, אתם יודעים מה זה? גורם את זה כל ימיו, ולא יכתב עליו. נו, זה אמיתי או לא? אמיתי. אז טוב להיות שוטה כל ימיו ויקראו לו ולא יחטא פעם אחת? אז אם נתקע לפעמים בחור ישיבה או אברך כולל או אדם חרדי באיזה ביטויים מעליבים או פוגעניים, בין ברחוב, בין במשפחה, בין בתשקורת או בכל מקום שהוא, הוא צריך להיות שמח וגאה על זה שהוא זוכה שיקראו לו שוטה, העיקר הוא לא חוטא. שוטה ולא חוטא זה משהו. אבל חוטא ולא שוטה - גרוע ביותר. גרוע ביותר.

עכשיו כל זה היה החלק המפחיד, לא רואה שאתם מפחדים כל כך אבל זה היה החלק המפחיד. בדורות קודמים אם הייתי אומר דרשה כזאת, מהתחלה שהתחלתי כבר היו בוכים לא היו נותנים לי לדבר מהבכי, אבל אנחנו דור שכבר חיסנו אותנו, אנחנו שומעים את זה, זה דרשה רק, זה כלום, זה רק מדברים על זה והולכים אחרי זה ארוחת צהריים והכל בסדר, ממשיכים כרגיל. אבל בואו נשמע את הצד החיובי, לא שזה לא חיובי, הצד החיובי בעינינו, מרובה מידה טובה ממידת פורענויות פי  חמש מאות. אם על חטא מה מקבלים? אז על מצוה - פי 500 לפי אותו שיעור. אז כדאי להיות חרדי או לא כדאי להיות חרדי, מי נותן לך פי חמש מאות אפילו בחיי היום יום, בקושי נותנים לך מה שמגיע מבקשים הנחה. פה - פי 500 נותנים לך, בלי ויכוחים, בלי ויכוחים, מה שתעשה פי 500 תעשה דבר גדול פי 500, קטן פי 500, הכל פי 500. שווה או לא שווה? שווה.

בואו נראה דברים מדהימים, אם אתה רוצה לראות, אומר הילקוט שמעוני את הדברים, רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של הצדיקים לעתיד לבוא, צא ולמד מאדם הקדמוני, אדם הראשון, שלא נצטווה אלא על מצוה אחת בלא תעשה, לא תאכל ממנו, ועבר עליה, עבר על מצוה אחת, ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות, כל המתים - בזכותו. כולנו מתים מעבירה אחת של אדם הראשון. נו, אז זה רציני הא, כשעושים עבירה, זה רציני, זה רציני חבל על הזמן.

וכי איזה מידה מרובה, שואל המדרש, מידה טובה או מידת פורענות? הוי אומר מידה טובה. עכשיו, כשנתבונן ונרגיל את עצמנו בדברים שאמרנו עכשיו, לא נתפלא עכשיו על מה שכתוב בגמרא בסנהדרין דף צ"ו, מה כתוב? שנבוכדנצר הרשע, רוצח ההמונים, רוצח ההמונים, האדם הרשע עלי אדמות, שאפילו בגיהינום הזוהר הקדוש אומר שהרשעים כשהוא הגיע לא הסכימו שיכנס אליהם, מהפחד, וכולו היה גובה אמה, ויש אומרים טפח, והוא זכה למלכות בכיפת העולם במשך שבעים שנה, ורכב על ארי, והיה מנהיג נחש על צווארו, ואז ארזה, וזה זכה בזכות ארבע פסיעות לכבוד השי"ת. ואפילו שהיה רשע גמור, זה מה שהוא זכה, ואם כן לא יתכן שהיה מעשהו זה זך ונקי לכבוד השי"ת, שהרי הוא נשאר עובד עבודה זרה, ודאי שהיה לו תערובות של מחשבות אישיות, ומכל מקום זכה לשכר רב. אי אפשר לתת לבן אדם יותר מאת כל העולם כולו ושליטה גם על חיות השדה, אי אפשר. מה תתן לו עוד? הכל שלו. נתנו לו שבעים שנה. שבעים שנה על מה? שהוא פסע ארבע פסיעות לכבוד ה', להחליף את המכתב ששולחים לחזקיה המלך, להקדים את הקב"ה בראש המכתב ולא אחרי כמה תיבות, זה הכל! אז כשאדם מקדים את כבוד השי"ת ובשעה שהוא יושב בכולל הוא לא נותן לשום בן אדם להפריע לו כי הוא מדבר עם הקב"ה עכשיו, הוא פי אלפי אלפים יותר מנבוכדנצר, אז אם קיבל נבוכדנצר שבעים שנה מלכות על כל העולם בשביל ארבע פסיעות שלא היו לשם שמים, אתה שלשם שמים לא מוכן לדבר עם אף אחד כי אתה באמצע שיחה עם הקב"ה, מה מגיע לך? אז אין בעולם הזה אפשרות לשלם, ועוד משלמים פי 500 וזה רק לחיי העולם הבא. אבל כל חשבון כזה שה' קודם לכל, ה' קודם לכל, ה' קודם לכל בכל מכל כל. אם אדם הולך עם "שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא קודם לכל, ווי ווי ווי מה השכר שמחכה לו, מה השכר שמחכה לו.

ודברי חכמים האלה, מעוררים תמיהה בלבותינו איך יתכן שעבור מעשה קל כל כך יזכה לשכר עצום ורב לאין שיעור, אבל אנחנו לומדים את זה ממה שכתוב "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, אם תרצה לידע ולהבין מה וכמה שכר של הפעולות שלך, תתבונן מי נותן השכר, היינו מי זה בעל מלאכתך, מי זה שדורש מאיתנו את המלאכה? הקב"ה. כיון שנותן השכר הוא ללא תכלית, אין לו גבולות, כך השכר שהוא נותן ללא גבולות. כשאדם עובד אצל אדם עשיר גדול, יש לו איזה חשש שמא יפשוט את הרגל או לא יהיה לו בסוף החודש כסף או שלא יתן לו? הוא בטוח וסמוך שאם הוא יתן פריון עבודה כראוי יקבל את שכרו פלוס תוספת ודיבידנד ובונוס וכל המילים היפות ודאי. ויש עשירים גדולים שהחברה אפילו מעניקה בלי הבטחה ובלי דבידנדים בסוף השנה לאור הרווחים של החברה לכל העובדים. אז ז"א אם זה בעל מלאכתך פה והוא מסוגל, בורא עולם שהבטיח כבר פי 500, וזה הבטחה, זה ברור, מחוץ לזה - יש עוד מה שלא ברור שהוא יכול לתת, את אברהם אבינו הוא לקח ואמר לו אתה מעתה בעל הברכות, והיה ברכה, ונברכו בך כל גויי הארץ, אני עכשיו לא צריכים לפנות אלי לברכות, אתה המברך הראשי, אתה הברכה העליונה, אתה המשפיע. שמעתם דבר כזה? אין לקב"ה בעיה לתת, נחלה בלי מצרים - בלי גבולות, בלי גבולות.

כל ההתבוננות הזאת עכשיו לאור מה שלמדנו בענשי העולם הזה ובשכר העולם הבא, חייב לגרום לנו חיזוק בנפשותינו, לראות כמה אויל האדם המחליף עולם חולף בעולם חי וקיים לעולם. מה זה אויל? אויל ראשי תיבות - אכול ושתה יאמר לך, כל הענינים שלו מסתובבים סביב החומר - אכילה ושתיה, זה אויל, מחליף עולם הבא בעולם הזה. אני לא יודע מה העולם הבא, מה זה, אני עכשיו אוכל, שותה, אני נהנה עכשיו, מה אתה מספר לי סיפורים זה פה, פה שם. עבור מעט כבוד בעולם הזה מבטל מעצמו את כל ההנאות והשכר הגדול שעתיד לקבל, והרי הכבוד שיקבל בעולם הזה שיקראוהו חכם או למדן ויקומו בפניו לא יתן ולא יוסף לו מאומה. לעומת זאת יפסיד שכר רב כל כך הצפוי לו בעולם הבא. אז יש אנשים שנכנסים לבית המדרש, אבל יש להם מטרות מוגדרות, הם רוצים להיות מאן דאמר, הם רוצים ללבוש את הגלימה, הם רוצים להיות הרב הראשי של, בשביל זה הם עובדים. הם אפילו מתלוננים על זה שלא נותנים ויש מתחרים, מה פתאום יש מתחרים, מה פתאום יש מתחרים, מה לא כולם מבינים שאני הכי חכם? והאנשים האלה חיים כל הזמן בשביל זה, הם מפסידים את השכר לחיי העולם הבא. זה תורה שהיא קרדום לחפור בה. אדם צריך ללמוד ולקיים את התורה ומצוותיה לשם ה' בלבד. פעם היו צריכים לדחוף אנשים לקבל עליהם שררה, צריך אדם להתרחק מן הרבנות שהיא מקברת את בעליה, ואנשים מתים למות. מתים למות. לוקחים על עצמם אחריות, אחריות זה מחייב, לקחת את התואר זה לא רק משכורת וכבוד, תובעים אותך כבעל אחריות, מה זה אתה חושב שאתה לוקח תואר וזהו? יש אחד השיג תואר רב שכונה, טוב, אחרי 120 שנה הוא יגיע למעלה, יגידו לו אדוני, רב השכונה, אתה יודע כמה אצלך היה בלגנים? אתה יודע כמה היו מקרים כאלה, מה עשית בשביל זה? רב השכונה לא אמר כלום! רב בית הכנסת לא העיר למתפללים, ראש הישיבה לא אמר שום דבר, ראש הכולל העלים עין, הרבנות מקברת את בעליה, אדם צריך לדעת - יש לך מחויבות. אפילו אם אנשים טועים בך ואתה לא בחרת תפקיד, אתה בבעיה. אפילו אם לא בחרת בתפקיד, אבל מחזיקים ממך מאן דאמר, אתה צריך חביבי, לעשות מה שחושבים, אתה לא יכול להגיד מי אני מה חיי, מי אני מה חיי, מי אני מה חיי, אין דבר כזה, זה פזמון יפה שהרבה למדו, הוא לא פותר כלום. מי אתה - יגידו לך, ומה חייך - נראה. ז"א אדם צריך לדעת, יש אחריות בחיים, זה לא צחוק.

אז בפרט בישיבה, יש תקופות. עכשיו יצאו לבין הזמנים, אתם ב"ה לומדים, אז זה נפלא מאד, כי אתם נוטלים שכר כנגד כולם. אבל כשחוזרים אחרי בין הזמנים מושפעים מהאוירה ששולטת ברחוב, י'חביבי, חודש ימים הרחוב עושה את שלו. ושמה יש מלא תאוות ורצונות וחופשים וטיולים ורעיונות ומנצלים את הזמן, כמו שאומרים, ועל פי האמת הזמן מנצל אתכם, וכשניגשים לתורה לאחר מכן, ודאי שהתורה לא יכולה להדבק מהר מאד באדם, והנפש החיים אומר שיש חובת טהרה שיטהר את עצמו לפני גישתו לתורה, כי רק בלב טהור ובמחשבות זכות אפשר לקבל את התורה, והדרך להיטהר ולהזדכך חייבת להיות מתוך התבוננות של השכר והעונש שלמדנו היום בקצרה על קצה המזלג מה שנקרא.

עיקר השאיפות צריכות להיות לגדול בתורה, וזו ראשית עבודת האדם. בענין לימוד המוסר כולי עלמא מודו, שחייבים ללמוד מוסר לפחות שעה ביום, אם לא אדם לא יכול להעמיד את עצמו ולתקן את פנימיותו. "וראהו הכהן" צריך לראות בפנימיות של האדם האם הוא השתנה, בלי מוסר אי אפשר לעקר את המידות הרעות. בלי המראה שנקראת מוסר, שאתה מסתכל ורואה בדיוק מה הספר אומר, מי אתה ומה אתה, אתה לא תוכל לדעת, כי אתה תמיד תגיד שזה הדף הבא מה שכתוב עליך, לא זה, ואתה תמיד תראה מה שכתוב בדף זה עליו נאמר, איך זה מתאים לו בול. אבל אדם צריך ללמוד מוסר בעיון, תקראו את הפתיחה של המסילת ישרים, הוא אומר שצריך ללמוד בעיון! בעיון מוסר, בעיון.

ורבותי, הח"ח זצוק"ל אומר, שבראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין - זה תורת המוסר. לכל היצר הרע שאנחנו מכירים או לא מכירים, יש רק תורה אחת שתועיל, לא הלכות ולא דינים ולא גמרא, אלא תורת המוסר. אז לכן צריכים לדעת שחייבים, כי ללא מוסר אדם חסר תבונה כסוס כפרד והיראה והחכמה חד הם, ואינם מנותקים זה מזה.

אז לכן צריכים לדעת, יהודים יקרים, לכלכל את מעשינו באופן הזה, לזכור תמיד את השכר והעונש.

אני רוצה להגיד לכם רק דבר ככה, שאמרתי אותו אתמול והוא יהיה גם בגנזי המלך הקרוב, בענין הרשעים. בהגדה של פסח אנחנו מקבלים ציווי, מה עונים לרשע? מה עונים לו? "הקהה את שיניו" אז אם ההגדה אומרת הקהה את שיניו, מסתבר שיש לנקוט כלפי הרשע בדרך של התנצחות וריחוק. מה זה התנצחות? כתוב "אל תען כסיל כאיוולתו" מצד שני כתוב "ענה כסיל כאיוולתו" מה זה, שלמה המלך אומר שני פסוקים סותרים? הגמרא מתרצת, הא במילי דעלמא הא במילי דאורייתא, כשהכסיל מדבר איתך בעניני העולם הזה והוא מתווכח איתך, אל תענה לו, אל תען כסיל כאיוולתו, תשאיר אותו בקשקושים שלו, אין טעם להכנס איתו לויכוחים, מה זה מועיל, יש דיבורים שהם פסולים ואסורים, הרמב"ם מונה אותם. "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" אמר רבי שמעון, כל ימי גודלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, יש שמה כמה סוגי דיבורים פסולים אסורים ומאוסים, שמונה הרמב"ם, אז אל תען כסיל כאיוולתו, אל תען. אבל בדברי תורה, אם הוא מדבר נגד התורה או יש לו כל מיני ענינים על התורה, ענה כסיל כאיוולתו, תתנצח איתו, הקהה את שיניו. וגם צריך להתרחק ממנו. להתרחק מאד. לא להיות במחיצת הרשעים. אנחנו רואים את זה גם בסוכות, האתרוג נמשל לתלמיד חכם, שלושת המינים האחרים לאחד שי שלו מעשים, אחד שאין לו מעשים, אחד שיש לו לימוד, כן, השלושה כרוכים ביחד, והאתרוג בנפרד. וצריכים לעשות את המצוה ביחד, מצמידים ועושים, נגמרה המצוה, ברגע שנגמרה המצוה מה עושים? מפרידים ביניהם, האתרוג - הת"ח חוזר למקומו והם שמה יכולים להתעסק בשלהם. תלמיד חכם בורח מחברתם של רשעים. אז אם תלמיד חכם בורח, והוא יודע מה לענות להם, כל שכן שמי שלא.

ובכן, מדוע לא מקרבים אותו - את הרשע? למה הקהה את שיניו, למה לא נגיד עליו מה שכתוב בגמרא גם, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, אלא אם גם בשעה גדולה זו של ליל הסדר, הרשע הזה מושפע, מושפע עדיין לרעה ולא לטובה ועדיין הוא מחזיק ברשעו, קשה לתקנו, אז הקהה את שיניו, הקהה את שיניו.

עכשיו בואו נשמע מעשה מצחיק, מפליא, ומלא מוסר. משהו משהו. אתם תאהבו את זה.

משכיל עז פנים, פעם זה היה משכילים, אתם יודעים, אלה שמצאו פתאום את האוניברסיטאות והגימנסיות, והורידו את הבגדים של החרדים באירופה, ונהיו משכילים, כמו אחד העם, כמו ביאליק, כמו הרבה רחובות בישראל. כל אלה היו משכילים, מה זה משכילים? הם היו כאלה שפרקו עול, ואמרו זהו, זה התורה הישנה, היא כבר לא רלוונטית, אנחנו צריכים משהו חדשני, אנחנו צריכים לצעוד עם העולם קדימה. היום ממלאים את הפונקציה הזאת חילונים מסוג מסוים. משכיל עז פנים בא לפני הרב הקדוש, האבני נזר מסוכצ'וב זצ"ל וביקש כך: אם תהיה איזו שאילה על בהמה או עוף ויטריפום - תשלחו את זה אלי. למה - שלא יהיה בל תשחית, על הנבלות והטריפות הוא יאכל אותם, הוא יאכל אותם. אם יהיה בל תשחית, אז בבקשה כל שאלה וספק שיהיה לכם על בשר מסוים, אז נא לשלוח את זה אלי. אז הרבי אמר לו, אתה לא הראשון שמבקש זאת, אתה לא הראשון. אז תמה המשכיל ואמר, מי קדם? אמר לו הרבי הסכת ושמע, כשבאו משה ואהרן בראשונה לארמונו של פרעה, עמדו הכלבים וחסמו בפניהם את הכניסה ואמרו, פרעה נותן לנו את אכלנו והרינו משועבדים להוראותיו, אנחנו לא יכולים לאפשר לכם להכנס לבפנים, אמר להם משה רבינו, פרעה אוכל את המובחר, את הבשר השמן העסיסי, ולכם הוא זורק את העצמות. זה ארוחה? זה מה שנותן לכם פרעה, מלך שיש לו כל כך הרבה, זה מה שהוא משאיר לכלבים המסורים שעומדים בשער ולמדו לדבר ולהגיד... מדקלמים הא? אומר תשמעו, אם תתנו לנו להכנס, אז אנחנו עוד מעט מגיעים להר סיני, ואנחנו נקבל שמה את התורה ובתורה יש הבטחה, שכל נבלה וטריפה לכלב תשליכון אותו, אצלנו אתם תקבלו בשר, בשר אמיתי, לא עצמות, את כל הנבלה ואת כל הטרפה תקבלו. הכלבים שמעו את הטענה הזאת, אחרי שהשיניים שלהם כבר הוקהו מרוב אכילת עצמות אז הם החליטו להכניס את משה ואהרן משתלם, מה יכול להיות, אם הם לא צודקים ימשיכו לאכול, ואם צודקים - יאכלו בשר. ואכן, לא רק שהכלבים הכניסו את משה ואהרן, הם גם לא חרצו את לשונם לבני ישראל עד שיצאו ממצרים, לא חרצו את לשונם. אין האוה או, שום דבר, כלום, כאילו אין כלבים. ואכן בזכות זה הם זכו - "לכלב תשליכון אותו". טוב, זה היה הסיפור של אז. בינתים עברו כמה אלפי שנים וקמו משכילים שמזלזלים במצוות, והחלו לאכול הם בעצמם המשכילים החלו לאכול נבלות וטריפות, קונים בלי הכשר, בלי בד"צ, בלי כלום, לא בודקים מצות, לא יודעים מה זה, מה שמביאים להם - אבלע אטחן, וקיפחו את הכלבים. המשכילים התחילו לקפח את הכלבים כי הם אוכלים את הנבלות והטרפות. תבעו אותם הכלבים לדין, קם הנציג של הנתבעים, אחד מהמשכילים, עו"ד משכיל ואמר, בתורה לא נאמר שיש להשליך את הטרפות לכלבים שהולכים על ארבע, גם כלבים שהולכים על שניים יכולים לאכול. טען כנגדו נציג הכלבים, נכון, גם אתם כלבים כהלכה, אבל התורה זיכתה אותנו בבשר, לכלב תשליכון אותו, וזאת משום שלא חרצנו את לשוננו נגד היהודים, אבל אתם המשכילים - אתם לא חדלים מלחרוץ לשון נגד אחיכם שומרי התורה והמצוות החרדים, אז מדוע מגיע לכם לאכול מבשר הנבלות והטרפות? כל מה שקיבלנו זה היה בגלל שאנחנו לא חורצים את הלשון, אבל אתם חורצים את הלשון נגד אחיכם בני ישראל, אז זה לא מועיל שאתם כלבים על שתיים. שמע המשכיל את הדברים וברח כל עוד נפשו בו.

אני לא צריך לפרש לכם את זה, נכון, אתם מבינים למה זה מדבר ולאן זה נוסע. על זה נאמר "הקהה את שיניו". אז צריכים לדעת שיש דבר כזה שיש כאלה שצריך לענות להם ענה כסיל כאיוולתו, והבעיה שלא כולם מבינים אז מי כן ומי לא, מי כן ומי לא, אז אתמול ד יברנו באריכות בדרשה שנתנו, על הנושא הזה מי כן ומי לא, יש רבים שהם סוברים שצריך להיות כמו הרב מברדיצ'וב ללמד זכות כל הזמן על יהודים, להגיד דברים, לא ללמד חובה, יש כאלה פתאום קופצים עליהך, הא לשון הרע, לשון הרע, לשון הרע..... אסור..... ולא יודעים בכלל את ההלכות והדינים מי מותר ומי אסור, יש מצוה לפעמים להגיד מה שנחשב בעיני הבריות לשון הרע, מצוה להגיד, מצוה לפרסם, מצוה לגנות, מצוה לקלל, מצוה. אבל הם ברדיצ'וב רבה. צריך להבין, הברדיצ'וב רבה לא עבר על מצות הוכח תוכיח את עמיתך, הוא לא המציא פטנט, הוא קיים את כל התורה כולה. ומצות הוכח תוכיח את עמיתך זו מצוה שחייב כל יהודי, גם הרבי להוכיח. אבל הרבי נקרא סנגורן של ישראל, מה זה סנגורן? סנגור מלמד זכות, זה התפקיד שלו, למה שוכרים אותו? הוא מלמד זכות. עכשיו תקשיבו, הרב מברדיצ'וב לדוגמא פעם אמר שהוא מקנא ברשע גדול אפיקורס וכופר מפורסם מאד לשמצה, אמר שהוא מקנא בו. שאלו מה אתה מקנא בו? אמר הדין שאסור להרהר הרהורים בדברי תורה במקומות המטונפים ובמקומות כאלה וכאלה, וזה - מעולם לא עבר עבירה זו, מעולם. אז הוא מקנא בו. נו, אז מה אתם חושבים כשהוא אמר שהוא מקנא בו שהוא רוצה להיות כ מוהו? הוא פשוט לימד זכות לשמים שאפילו האדם הכי רחוק בעולם אפשר למצוא בו איזה נקודות אור כאלה ואחרות. אחד שאכל בפרהסיא בתשעה באב ואמר, אני יודע שהיום תשעה באב ואני יודע שאסור לאוכל ואני אוכל דוקא כי אני כופר ואפיקורוס, אחד כזה אפשר ללמד עליו זכות? הרבי מברדיצ'וב מלמד עליו זכות, הוא אומר תראה מה זה יהודי, לא יוציא דבר שקר מפיו, נו, אז מה הוא מתכון להיות כמוהו? זה לימוד זכות לשמים. אבל הוכח תוכיח את עמיתך זה חובה, ז"א, כשאתה רואה מישהו שעובר עבירה, חובה עליך להוכיחו, גמרת? אחרי זה בינך לבין קונך, תלמד עליו זכות, הוא כזה, הוא זה, הוא יחזור, מה שאתה רוצה תגיד לקב"ה, כל אמתלאה שתמצא ואפילו הכי רחוקה - תלמד זכות, אבל אם תלמד זכות על רשע בפני אחרים, ואיש לפי מהללו - אם אתה מהלל רשע אוי ואבוי לפני אנשים, אתה מכחיש את התורה, אסור להלל רשע, אסור. יש דין לא תחונם על הגויים, שאסור לתת להם חן אפילו, חן אפילו. אז כל שכן רשע, שצריך להזהר כי אם מישהו אומר לא הוא בסדר, הוא בסדר, מה הוא בסדר, אומרים שהוא לא בסדר אומר לא הוא בסדר, כאילו מה אתה עושה, במקום לעזור לכוון אותו לדרך הנכונה, אתה מכסה עליו שישאר ככה, ואתה גם נותן לגיטימציה למעשים שלו, ואתה מכחיש את התורה. אלא מאי, צריך לדעת איך משתמשים בזה. אז לימדתי אתכם את הכלל. הוכח תוכיח זה לעולם קיים, וסנגוריה זה לא בפני הרשעים, לא בתוך קהל, אלא כלפי שמיא. תלך תתפלל כמה שאתה רוצה על כלל ישראל, על היחידים, על הפרטים, על מי שאתה רוצה. זה לימוד סנגוריה, זה טוב מאד, מצוין, אבל הוכח תוכיח נשאר תמיד.

למי שיש שאלות בבקשה.

ש. יש את הכלל הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, מתי נכנס הכלל הזה?

הרב: אם יודעים שיוכיחו את בני האדם בצורה מסוימת, כמובן לא במצוות מפורסמות וידועות, בדבר שמסתפקים בני האדם ולא יודעים בדיוק את הדין וההלכה וכו', וניסו להגיד להם והם לא שומעים, אז אומרים להם הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, זה מדובר בשלא יכולים להוכיח אותם, אבל אם יכולים להוכיח אותם ויקבלו, או לא אלה דווקא, אחרים יכולים להוכיח ויקבלו, אז לא אומרים את הכלל הזה. הנח להם לישראל, זה רק במקום שאין שום אפשרות. והיום שיש מצות תוכחת והיא פועלת ועובדת ומיליון וחצי שחזרו בתשובה יעידו ויוכיחו, יש מצוה זו של הוכח תוכיח, והכלל הזה כמעט ולא נמצא למעט מקרים שאנשים לא מכירים את הדינים וההלכות כלל וכלל, וכבר זה נפוץ וראו וזה וזה וכל מיני דברים. אבל אם יוצאים גדולי ישראל ואומרים, שהכלל הזה לא חל בדבר מסוים או אומרים שמעשה פלוני אסור וצריך להתרחק או לבטל או לא לעשות וכו' וכו', אז הם גם שקלו את הכלל ולמרות הכלל הם אמרו את מה שאמרו. בסדר? אתמול שאל אותי מישהו איזה ילד חמד, ואמר לי שנשלח כמובן ע"י אחרים, ושאל אותי גם אם זה לא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בענין הזמרים לדוגמא, אז אמרתי לו שזה לא גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה, עובדה שלמעלה משני מיליון הפסיקו לשמוע, ו-162 אלף שברו דיסקים, וזה נכון לפני חודשיים בסקר שנעשה, יותר שלשה חדשים כבר, אז ז"א זה כבר ראיה אחת. שתיים, צריך להבין שיש דברים שיותר קשה, לשון הרע, כמה אנשים לא מדברים לשון הרע בכלל? אז אם נגיד שזה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ונתיר את לשון הרע? וגם אם הגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אז מה, זה נקרא גזירה, אם זה מצוה אז זה לא גזירה, גזירה שזה גוזרים חכמים, דבר חדש שלא היה, ואז ציבור צריך לשקול אם הוא יכול לעמוד או לא יכול לעמוד, אבל הלכה, דין, זה לא גזרה מסוג הגזרה שאין יכול לעמוד בה. ביטול תורה - כמה אנשים לא מבטלים תורה? אז מישהו יכול להלביש על זה את הגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה? אין דבר כזה. ועוד הרבה דוגמאות. כן.

ש. כבוד הרב, האם כל אדם ראוי להוכיח? יש אנשים שיש להם בעיה בתוכחת, הם מוכיחים לא כדבעי כמו שצריך, ואז זה גורם לצד השני תסיסה

הרב: נכון, צריך לדעת, יש כללים בזה, כתוב בהרבה ספרי מוסר, אבל אי אפשר להתעלם מהאפשרות להוכיח את האדם. ז"א אם אדם רוצה להזהיר מישהו, כמו לדוגמא, אחד שרואה מישהו שעובר את הכביש, וכשהוא רואה אותו שהוא עובר את הכביש, אז יש אדם שנכנס לפאניקה, יש אדם מתון, ויש ברד, אז זה שהוא בפניקה יצעק, תזהר תזהר, מה שיכול לגרום שהבן אדם אפילו יקפוץ לאמצע הכביש, ויש אחד שיגיד תזהר, תזהר, ויש אחד שיגיד .... זהירות זה כל מיני סוגים, אבל השאלה, האם אחד יכול להגיד, שמע, אני לא יודע להזהיר, שידרס. זה יותר גרוע מכולם, לא? מה פירוש זה, הוא לא יודע עכשיו להזהיר אותו, הוא לא יודע, אבל הבן אדם אם עוד רגע יעבור זהו, הלך מהעולם.כ שאדם רואה שמישהו הולך לעבור עבירה והעבירה הזאת עוד אפשר למנוע אותה, גם אם הוא יודע או לא יודע כל כך להוכיח, אם המטרה אמיתית אצלו בשביל להציל אותו כמו מי שהולך להדרס, אני לא חושב שיכעסו עליו בשמים על זה שהוא אמר את זה בצורה כזאת או כזאת, ואם יעירו לו שהוא לא מעיר נכון, נו, שיתחיל ללמוד להעיר נכון. אבל לפעמים זה גם תלוי בפנימיות של האדם, איה צורבא דרתח אוריתא קמרתא חלה, יש אנשים שהתורה רותחת בקרבם, הוא רואה רק תורה בעיניים, הוא לא רואה כלום, הוא רואה רק תורה, אז התורה מרתיחה אותו והוא אומר את הדבר יו יו, זה כמו שאם תראה מישהו הולך להפיל ספר תורה אתה תצעק, יש אחד אז נפל, אז מה קרה? אז מה קרה? בשבילו ספר תורה זה כלום. אז מה נגיד, שהוא בסדר כי הוא מתון, הוא זה, וההוא שצעק, לא. אז זה תורה מרתיחה אותו, אחד בכלל אין לו תורה ולא מעניין אותו אומר מה אתה צועק, אתה פגעת בו, אתה יודע שפגעת בו? זה כמו זה שעכשיו רצה לעבור את הכביש הוא אומר אתה יודע איך הבהלת אותו, תתבייש לך, אתה יודע איך הבהלת אותו? כן אבל הצלתי אותו ממוות, לא תתבייש לך, הבן אדם נהיה אדום, טוב שיהיה אדום אבל שלא ימות, לא, והוא ימשיך. זה פני הדברים פחות או יותר בכל המקרים. כן, שאלה נוספת.

ש. קודם כל אני רוצה לדעת, כבוד הרב, מה ההגדרה בדיוק של הרשע, אני לפי מה שאני מבין, אין רשעים פה בעם ישראל. כתוב כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כולם צדיקים, ז"א שאין רשעים בעם ישראל, ויש מה שנקרא שומרי מצוות ולא שומרי מצוות, ז"א שאין לנו רשעים בעם ישראל. זה השאלה הראשונה. ויש לי עוד שאלה שאני רוצה לדעת, אני מסתכל על כל האנשים החובשים כיפות, הדתיים וזה שהם לא משמשים דוגמא בכלל לחילונים, לי אין בעיה לחילונים, אני יש לי בעיה עם הדתיים. חילוני הוא ככה, הוא לא שומרי מצוות, זה זכות הבחירה, הוא בחר, הוא לא רוצה לשמור זה זכותו שיעשה מה שהוא רוצה. אבל כשאני רואה אנשים ששומרי תורה ומסורת ומצוות ולומדים כל היום תורה, ומגיעים למשל לשאלה כהלכתה, הם עונים בדיוק דבר אחר או שהם נכנסים ומתפללים ויוצאים וכאילו לא קרה כלום, אז אני פעם למדתי מהרב שלי, שאדם שבא למשל לשיעור של הרב אמנון יצחק ויצא מפה ולא לקח איתו כלום עדיף שלא יבוא, זה שתי השאלות.

הרב: קודם כל אני שמח שבאת סימן שיצא ממך משהו הערב

ש. אני נמצא כל הזמן כמעט בהרצאות שלך, יש לי קסטות, יש לי הכל, הכל בסדר.

הרב ב"ה, טוב, אז עכשיו תדע לך ככה, אם אתה חושב שכולם צדיקים אז היה הקב"ה אומר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויברא את ישראל וכולם צדיקים ויש להם חלק לעולם הבא, ולא צריך תרי"ג מצוות ולא צריך לשמור כלום, לא צריך לעשות כלום ולא עונשים ולא כריתות ולא מיתות ולא ארבע מיתות בית דין ולא שום דבר, ועמך כולם צדיקים, את מי מענישים? מה פתאום מענישים צדיקים? אם כולם צדיקים לא צריך להעניש לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אבל זה שיש לכל ישראל חלק לעולם הבא זה נכון, יש לנו את הזכות והאפשרות כמו שכל ישראל יש להם נחלה לארץ ישראל, אבל לא כולם הגיעו, יש חלק באמריקה ובאירופה ובצ'יינה ובכל מיני מקומות שנמצאים אנשים ולא רוצים לבוא, אז יש להם חלק ולא באים. יש לאנשים חלק לעולם הבא אבל הם לא זכו בו, כי הם עשו עבירות והכל וכו' וכו', אז זה לא מעניק להם שום דבר. הפוך, עוד יתבעו אותם, היתה לך אפשרות להיות צדיק ולא היית צדיק, היית רשע. מה זה רשע? רשע זה מי שלא מקיים את כל מצוות התורה, שאם אדם עובר אפילו עבירה אחת במזיד, אומר הרמב"ם, הוא נקרא רשע. אדם עובר עבירה אחת במזיד, הוא יודע שזה אסור והוא עובר. למי הוא זלזל? לקב"ה שציוה אותו, אומר לו אתה רבונו של עולם אבל לא רבון עלי בדבר זה, בדבר זה אני אדון לעצמי ואני  מחליט שאני לא שומע לך, אני מגלח את הזקן בתער, למה? אני רוצה להיות חתיך. זהו. אדם כזה רשע, לא פעם אחת, על כל פעם ופעם עד שהוא יחזור בתשובה. אז ז"א צדיקים אפשר להיות, רצוי להיות, חייבים להיות, אבל רשעים זה כל מי שלא עושה את מצוות התורה, כמו שכתוב בתורה. ואדם שלא לומד, אחד אומר אני לא יודע, אני לא למדתי, מה אתה רוצה אני גדלתי בבית כזה וכזה וכזה, אז אני לא יודע. אז אצל החילונים אומרים שאי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, זה נכון והגיוני, ואצלנו כתוב "שגגת תלמוד עולה זדון" אם בן אדם יגיד אני לא לומד, אני לא יודע, אני שוגג, אני לא יודע, אומרים לו אדוני, זה זדון. אתה בכוונה לא לומד בשביל להיחשב שוגג, אבל דע לך שזה עולה זדון. אז ז"א בן אדם לא יכול להתחבא מאחורי סיסמאות, מימרות או סיפורי צדיקים, צריך לדעת, רשע - זה כל אדם שעובר על מצוות ה' במזיד, בידיעה. זה לגבי זה. אח"כ לך אין טענות על החילונים כי הם בחרו, ועל הדתיים יש לך טענות כי הם בחרו אבל בחרו לא טוב, למה הם לא עושים בדיוק, כן כן, אבל הם לא מקימים זה הבעיה, הם בחרו אבל לא טוב, למה בחרו להיות טובים ונהיים לא טובים. איך נהיו טובים? נכנסו לבית הכנסת ויצאו מ שם ושום דבר לא איתם. אבל אני יודע שתשעים וחמישה אחוז לפחות מכלל ישראל גם נכנסים לבית הכנסת בראש השנה וביום כיפור והם גם יוצאים ונשארים אותו דבר, גם החילונים הם צעקו, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" על מי הם מדברים, על ההוא על ההם, ומה איתך? וידע כל פעול זה גם אתה, אתה אתה וידע, אתה תדע, אתה תמליך אותו עליך, אתה, אם הוא מלך אתה אומר "אבינו מכלנו" איפה אבינו אם אתה לא שומע לאבא, ואם הוא מלכנו איפה אתה שומע, אז ז"א החילונים גם כן כנראה הם באותו סלסלה אתה צריך לשים אותם. אבל מכל מקום צריך לדעת, טענות אשפר להגיד מכאן לשם, הטענה היחידה שיכולה להשמע זה מהתורה הקדושה שהיא דנה את כולם, רשעים וצדיקים, חילונים וחרדים וכו'. תורה - פותחים את התורה, מה היא אומרת, חייבת לעשות מצוה זו או לא, איך עושים מצוה זו כן, למי עושים אותה, מוסר איך עושים מצוה על מתכונתה לשמה וכו', זה נקרא שבן אדם באמת רוצה לקיים את רצון בוראו, לא יכול לבוא בן אדם לעבודה ויעשה מה שהוא רוצה. יש בעל הבית, נותן הוראות איך מפעילים את המפעל, כל אחד בתפקיד שלו צריך לעשות בדיוק, לא עושה בדיוק, לא משאירים אותו, מפטרים אותו בדיוק על המקום. ז"א אם בעלי בתים של היום היו מלכו של עולם, כל מי שלא היה עושה מה שהם אומרים היו הורגים אותו. והקב"ה אל רחום וחנון, מחזיק את העולם עם הפועלים המורדים, ומשלם להם שכר, נותן להם אוכל, נותן להם חיים, מאיר להם את השמש, כוכבים, ציפורים מציצות, חיים על חשבונו ובועטים. והוא עדיין מחזיק אותם. יש להם טענות על אלה שמשתדלים לפחות לעשות יותר, גם על זה יש להם טענות מרוב צדקותם של הרשעים הם לא יכולים לסבול שקר. הם לא יכולים לסבול שקר, לכן הם רוצים שהחרדים, בחרת להיות חרדי - תהיה קומפלט, אם אתה לא קומפלט - אתה כלום. שמעתם כזה דבר? אז לפי זה צריך לפטר את כל השופטים, למה? כי לא תמיד הם בדעה אחת, אז כאילו אחד לא אומר אותו דבר כמו השניים האחרים, צריך לפטר אותו, איך הוא לא חושב כמוהם? איך הוא לא אומר? אחד אומר זכאי שניים אומרים חייב, אז רגע, מה הם לא יודעים מה הם עושים?

כן, שאלה נוספת.

ש. יש לי שאלה לגבי השמות של הילדים. אנחנו נתנו לנו את הילדים, קודם כל סליחה על ההדיבור,

הרב: אני לא אשם שאתה צרפתי

ש. תודה. באתי ממדינה לא צריך לדבר איתה, ורציתי לדעת, עשו טעות ונתנו לנו המון שמות לילדים, כל ילד יש לו חמש שמות, שבע שמות

הרב: בלי עין הרע, בלי עין הרע

ש. כן, רציתי לדעת, שמעתי מהשיעור של אחד הרבנים הגדולים שהרבה שמות לילד זה לא טוב, ורציתי לדעת אם יש אפשרות בגלל שהשמות שנתנו לנו בברית מילה יש אפשרות לבטל את השמות

הרב: מי זה נתן את כל השמות?

ש. זה אמא סבא סבתא, אני וכולם

הרב: לא לא, אבל מי נתן את השמות, מי החליט על השמות, שנותנים חמש שמות

ש. זה אשתי ואני

הרב: אה, אתם החלטתם

ש. כן

הרב: אתם שונים מכולם, כאילו זה לא תופעה שמה מצרפת

ש. לא זה משהו ענין של כבוד

הרב: