ברוקלין - מהו הרגל רע?

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה והרוויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת רבקה הילה, בת יוסף ורחל,

ולעילוי נשמת מייקל יוסף בן רחל,

ולעילוי נשמת הוריים נוחתם עדן.

אנחנו נדבר היום על כוחו של הרגל, טוב ורע.

לכל אדם יש מצפן.

הרגש,

מה נכון ומה לא נכון.

האלוהים עשה את האדם ישר.

כל זמן שאדם לא מקלקל

את היושר הפנימי,

ויש לו את התחושות הבריאות שטבע בו הבורא,

תמיד הוא יימצא במסלול הנכון, בדרך הישרה.

וכשאדם ירצה לעבור עבירה,

הרגש הפנימי

אומר לו אל תעשה,

ומתכוון להנחות אותו בדרך הטוב.

אבל לפעמים אדם משתיק את הקול הפנימי,

אוטם את האוזניים,

ומחליט לעשות עבירה.

אחר כך

הוא לא מבין איך הוא לא הרגיש

בחומרת העבירה.

מתי זה מתחיל?

כשאדם לא מטה אוזנו לשמוע את הרגש הפנימי הטבעי.

לדוגמה,

כשאנחנו שופטים אנשים אחרים שהם באים לעשות מעשה שלא ייעשה,

אז אנחנו מתפלאים, לא מבינים, איך יכול להיות שהוא עושה כזה דבר.

אבל כשאנחנו מחליטים לעשות משהו שלא ראוי לעשות,

אין לנו את התמיהה הזאת,

כי אנחנו החלטנו לעשות.

כל זמן שלא החלטנו לעשות, יש לנו את המבט האמיתי שהקדוש ברוך הוא נטע בתוכנו.

המשנה באבות אומרת, הביא רץ למצווה קלה כבחמורה,

הוא בורח מן העבירה,

שמצווה גוררת מצווה, בעבירה גוררת עבירה.

זה לא סגולה

שאם מישהו עשה מצווה אז אוטומט

הוא יעשה עוד מצווה,

אלא כוונה עמוקה יותר.

כשאדם עושה מצווה מרצון,

הוא מחזק את הרגש הפנימי הטוב והנכון שלו,

ואז כשתזדמן לו עוד מצווה, הוא יתלהב לקראתה.

כי לא רק שהוא עשה מצווה קודם, הוא גם יתחזק ממנה, יתלהב ממנה.

ממילא כשתזדמן לו עוד אחת,

בקלי קלות הוא יעשה אותה.

אבל מצד שני,

אם אדם החליט לעבור עבירה ועבר,

אז מתחזקת אצלו

קהות חושים,

והרגש החשוב שיש לו באופן טבעי

נכבה ממילא כשתבוא עוד עבירה כבר לא תהיה לו בעיה לעבור עליה.

הרב הונא אמר

כיוון שעבר אדם עבירה ושנבה הותרה לו.

הגמרא אומרת איך יכול להיות שאם בן אדם עשה עבירה

וחזר עליה פעם שנייה

מותרת לו?

אלא נעשית לו כהיתר.

זאת אומרת, הוא כבר לא מרגיש, המצפון שלו כבה,

כיוון שהוא עשה פעמיים אותה עבירה,

המצפון כבר לא מעורר אותו,

ואז בשבילו זה כאילו כבר מותר, אין מי שיעורר אותו.

וככה יכול אדם להידרדר מטה-מטה.

הגאון הרב דסלר, זכר צדיק לברכה,

אומר אחרי שהאדם חטא פעמיים,

כבר לא צריך את יצר הרע

שיגרור אותו לחטאים,

כמו שרכב,

אם תעבירו אותו לניוטרל

ותדוממו את המנוע,

הוא ימשיך

לנסוע בכוח האנרציה.

אותו דבר,

אדם, אחרי שעשה מספר עבירות,

זה ממשיך כבר

בלי להתאמץ, לא צריך את יצר הרע לפתות אותו.

עד כדי כך

שהגמרא בסוכה נא מתארת מצב שיהיה בבית המקדש

לעתיד לבוא.

בזמן שהיה בית המקדש בנוי,

בימי הרגל היו עולים ישראל, אנשים ונשים,

והיו באים לידי קלות ראש בגלל תערובת אנשים ונשים.

בהתחלה הנשים היו בפנים והגברים בחוץ,

אחר כך הנשים בחוץ והגברים בפנים,

ועדיין הייתה קלות ראש.

אז התקינו ריבותינו שנשים יהיו למעלה בעזרה והגברים למטה.

והגמרא מקשה ואומרת,

בספר דברי הימים כתוב שהכל בכתב מיד השם עלי השכיל.

זאת אומרת, כל התבנית

של בית המקדש ניתנה בנבואה וחייבים

לבנות את הבית לפי התוכנית

שהקדוש ברוך הוא התווה.

אז איך יכול להיות שהם שינו ועשו עזרה שאנשים יהיו למעלה?

אמר רב,

מצאו פסוק

ודרשו מהפסוק בזכריה יב יב,

שם מדובר בהספד שעתידים ישראל לעשות בימות המשיח,

יש אומרים על הריגתו של משיח בן יוסף.

ושם כתוב, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד,

משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד,

משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד.

אפילו שזה אותו משפחה,

האנשים והנשים

יהיו לבד.

אז אם לעתיד לבוא,

כשיהיו עסוקים בהספד

ומישהו בצער

לא ממהר להקל ראש,

וגם לא יהיה יצר רע כבר שולט אז,

כי הקדוש ברוך הוא שוחטו,

בכל אופן אומרת התורה,

אנשים לבד ונשים לבד.

אז עכשיו,

כשעסוקים בשמחה ועדיין יצר רע שולט,

על אחת כמה וכמה שצריך להיזהר.

אז מה מבואר בגמרא?

שגם לעתיד לבוא,

אחרי שהקדוש ברוך הוא ישחט את יצר הרע,

יעביר אותו מן העולם,

תיתכן מציאות של חטא

כתוצאה מערבוב בין אנשים ונשים.

איך זה יכול להיות?

אם אין יצר הרע שמסית לעבירה,

איך זה יכול להיות?

בכוחו של הרגל.

הרגל הופך להיות טבע,

וטבע הופך להיות שלטון.

אז אם אדם רגיל,

אפילו כבר ימות משיח,

והטומאה תתבער מן העולם.

עדיין יהיו מסוגלים לחטוא מכוח הרגל שהוטבע בהם קודם.

בלי שיצר הרע פועל ומסית, בלי.

רואים שכוח הרגל בעבירה אדיר,

שאפילו אם תסולק לגמרי הסטת יצר הרע,

עדיין אדם

יכול להמשיך לחטוא.

באמת כשאדם נפטר מן העולם הזה,

הוא נפטר עם ההרגלים שהיו לו פה ועם הטווחים שלו

ועם המידות שלו.

וזה עונש גדול.

נדמיין,

אדם שהיה רגיל לאלכוהול,

והוא מת מזה,

הוא מגיע למעלה,

הוא עדיין יחפש אלכוהול.

אין.

איזה צער יש לבן אדם שלא משיג את מה שהוא רגיל?

פה הוא יכול לשדוד, לגנוב,

להרוג אפילו בשביל להשיג את אהבתו.

שם אין.

כשאדם יוצא מפה, הוא יוצא עם המידות שלו.

וזה צער גדול. לכן מי שלא מתקן את עצמו בתשובה ובמידות,

הוא עתיד לסבול מעצמו על עצמו.

עוד בלי הגיהנום.

אומרת הגמרא במסכת יומא,

בואו ראה

לא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם.

מקנית אדם את חברו בדברים,

ספק מתפייס, ספק אינו מתפייס.

אחד פגע בחבר שלו.

הוא רוצה לפייס אותו.

הוא מבין שהוא טעה.

לא בטוח

שהוא יסכים להתפייס.

ואם תאמר שהוא מוכן להתפייס,

ספק מתפייס בדברים,

ספק לא מתפייס בדברים.

יכול להיות שתבוא ותבקש, זה לא מספיק. הוא יבקש ממך כל מיני בקשות.

לך תדע איפה תגמור איתו.

אבל הקדוש ברוך הוא,

אדם עובר עבירה בסתר,

מתפייס ממנו בדברים.

זאת אומרת, אדם רק מדבר דברי תשובה,

קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

עבר עבירה בפועל.

והחליט לחזור בתשובה, איך הוא חוזר? אומר דברים. אנא, שם, חטאתי, עביתי וכולי.

והקדוש ברוך הוא אומר לו, שוב אליי.

ולא רק זה,

אלא הקדוש ברוך הוא מחזיק לו טובה על זה.

אומר הפסוק, וכך טוב.

ולא עוד,

אלא מעלה עליו הכתוב, כאילו הקריב קורבנות פרים,

במה שהוא דיבר רק בפה.

כאילו הוא בא לבית המקדש והקריב קורבנות פרים.

ונשלמה פרים שפתנו, בשפתיים נחשב כאילו הבאנו פרים.

אולי תאמר שהכוונה לקורבנות פרים של חובה?

לא.

ארפה משובתם אוהבם נדבה.

אני מחשיב את זה כאילו הקרבת לי פרים נדבה,

לא חובה.

איך יכול להיות?

הרי מצד הדין, אם אדם חטא,

כתוב בנביא יחזקאל, הנפש החוטאתי תמות.

אין תקנה.

אם אדם חטא, צריך למות.

אבל איך יש תשובה?

תשובה זה חסד של הקדוש ברוך הוא שהוא חותר חתירה מתחת כיסא הכבוד,

והיא מינו פשוטה לקבל שווים.

זה לא על פי דין.

על פי דין היה צריך אדם בחטא למות.

אבל הקדוש ברוך הוא

מוחל וסולח,

ופושט יד ימין לקבל את השווים,

וזה מצד חסד גמור.

כותב רבנו יונה בשערי תשובה,

מן הטובות אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו,

כי הכין להם הדרך

לעלות מתוך פחת מעשיהם.

הקדוש ברוך הוא יודע שעתידים ישראל לחטוא.

מה עשה?

הכין להם דרך איך הם יעלו מהפחתים,

מהפחים

שהם עשו במעשיהם, שלכאורה לא היו יכולים לצאת משם.

מה המקום להפוך את הפרים שנחשבים חובה לנדבה?

מה, לא מספיק שהקדוש ברוך הוא מוותר על העונש?

אבל אם נבין מה זה הרגל,

כמה הרגל הוא הרסני,

נוכל להבין למה זה נחשב אצל הקדוש ברוך הוא נדבה.

אדם שחוזר על מעשים רעים שוב ושוב,

עד שהם נעשים בעיניו היתר גמור,

הוא כבר לא מרגיש שהוא עושה עבירות.

זה כיפים, כיפים, הנאות.

הוא לא קורא לזה עבירות.

הוא נהנה מזה.

אצלו הרגש כבר מת,

אין לו מצפון.

הוא עובר עבירות

בלי נקיפות מצפון.

אם בן אדם כזה מתעורר לשוב בתשובה,

הוא צריך לזה מאמצים עליונים,

לשבור את ההרגל,

להחזיר את המצפון.

צריך לזה כוחות אדירים.

כשאדם פותח דרך חדשה ונמנע מלעשות עבירות שהוא הורגל בהן,

אז עכשיו בשבילו זה כאילו הוא אוסר על עצמו דברים שהיו מותרים לו.

כל העבירות בעיניו היו מותרות.

עשה מה שבא לו.

עכשיו הוא צריך לקום

ולהחליט שכל מה שהיה מותר בעיניו אסור מהיום.

זה כמו שיגיד אדם לעצמו, מהיום אני לא מדבר.

אדם יכול לסתום את הפה לתמיד?

זה כוחות אדירים עליונים,

שמישהו יהיה מסוגל לסתום את הפה לתמיד.

ואם אדם חוזר בתשובה,

הוא לא חוזר יותר על העבירות שהוא עשה.

זאת אומרת, זה כמו לסגור את הפה לתמיד.

אז הקדוש ברוך הוא מעריך את המאמץ הזה שאתה מהפך

את מה שהיה מותר בעיניך לאסור,

כי באמת זה היה אסור תמיד.

אבל אתה התרת לעצמך.

עכשיו אתה אוסר על עצמך את הדבר הזה.

אז לא עצם התשובה שאתה עושה נחשבת קורבן,

אלא המאמץ האדיר שאתה עושה.

כי כוח ההרגל כל כך גדול,

עד שאפילו תשובה מעבירות וחטאים יכולה לחשב ממש קורבן נדבה.

ועכשיו אני רוצה להגיד לכם,

שאני מתפלל במניין

של יהודים נחמדים תימנים.

זה קצת בושה להגיד שהם תימנים,

אבל זו האמת, תימנים.

אתם ראיתם פעם תימנים תאילנדים?

אני מצאתי תימנים תאילנדים.

כי הם אוכלים נבלות וטרפות כמו שהתאילנדים אוכלים חתולים.

מי שאוכל נבלות וטרפות זה בדיוק כמו תאילנדי שאוכל חתול מת.

מה זה נבלה?

בעל חי מת.

לקחת בעל חי מת ולאכול

זה תאילנדי.

והם יודעים שהם אוכלים נבלות וטרפות

והם לא יכולים לסתום את הפה מפני העופות והבשר.

לא יכולים.

אתה מדבר אליהם, אתה דתי?

יש אחד מצחיק שם?

אמרתי לו שאני מדבר עליו היום,

כדי שיחזיק את יד אשתו בשעה שהוא שומע אותי,

אני מקווה שהוא עושה את זה,

כי היא החליטה

לא להיות יותר תאילנדית,

והיא מוכנה להגעיל את הכלים ולעשות הכול.

אבל הוא עוד לא.

שאלתי אותו, איך הסתפרת בעומר?

לא תאמינו מה אמר לי.

אני מקפיד כל שבועיים להסתפר לכבוד שבת אחרי חצות.

לכבוד שבת.

בעומר.

הוא מקפיד

כל שבועיים, תמיד אחרי חצות.

איזה חומרה.

ובלילה הוא הולך לאכול חתולים.

שמעתם איזה מחמיר?

זה לא מחמיר, זה חמר.

לא יאומן כי יסופר. איך בן אדם יכול?

מדברים איתו על נבלות וטרפות. הוא מבין את הכול,

והוא לא יכול להתחייב

שהוא לא יאכל יותר נבלות וטרפות.

נו, אני בחיים שלי לא הייתי מאמין

דבר כזה שאני אתקל ביהודים,

שאחרי שאני מסביר להם והם יודעים והם מבינים

בכל ובשוויון נפש הם ממשיכים.

איך היינו מסתכלים על אדם חרדי נכנס למסעדה שכתוב חזיר,

יושב ואוכל ויוצא לו ריר מפה

ואפילו מברך.

הרי הברכות שהוא מברך זה ברכות לשווא.

הוא עובר על איסור הכי חמור, לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא.

אסור לברך על נבלות וטרפות.

בוצע ברך ניאץ השם.

גם מברך ברכות אסורות, גם אוכל חתולים,

וגם מקפיד.

כל שבועיים אחרי חצות להסתפר אפילו בעומר.

איזה חומרות,

לא יאומן כי יסופר.

אז לכן מי שיכול לשבור את ההרגל,

זה הרגל.

מי שיכול לשבור את ההרגל אצל הקדוש ברוך הוא, זה נחשב קורבן נדבה.

לא רק שהוא לא מעניש אותו,

הוא אומר, אתה בדיבורים שלך, רק שקיבלת על עצמך,

נחשב שהקרבת לי קורבנות נדבה.

אז זה לא פשוט.

להיפטר מהרגלים רעים.

הכתוב אומר,

ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

מה זה יראתו?

בושת פנים.

לבלתי תחטאו הבושה מביאה ליראת חטא.

מי שיש לו בושה זה עוצר אותו מלעשות עבירות.

בלי בושה אדם עז פנים עושה מה שבא לו.

מה מונע מבן אדם לעשות עבירות?

הבושה.

הבושה זה מביא ליראת חטא.

בושה זה יראת שמיים.

כי הרגש המר מציף את האדם כשהוא פועל רעה,

ובזה אפשר למדוד כמה יראת שמיים יש לו.

הבושה אינה נמדדת רק ביראת שמיים,

אלא באים על ידה על יראת שמיים.

שאלו את הרב קרליץ, זכר צדיק לברכה, איך יודעים ששוחט

יש לו יראת שמיים? כי צריך שוחט להיות

עם יראת שמיים מרבים,

לא יראת שמיים רגילה של אנשים יראים ושלמים.

יותר, כי הוא יכול להחטיא את כל הרבים.

הוא אמר, אם אתה רואה אותו אוכל בכל החתונות,

אין לו יראת שמיים.

יש לו תאווה של אוכל, אז הוא לא בודק כלום.

אוכל הכל, הכל בסדר.

בטח יש פה משגיאה, יש פה תעודה, הכל בסדר.

זהו.

שם בודקים את הבן אדם.

ככל שאדם מתייחס יותר למידת הבושה,

הוא דבק יותר במצפון הפנימי שטבע בו הבורא.

כשאדם שוחק את הבושה,

אוטם אוזניים וחושים

מפני הבושה ומתרחק מהשם יותר ויותר.

ההפך מן הבושה זה עזות.

והיא מביאה את האדם לגיהנום.

ככתוב, עז פנים לגיהנום ובושת פנים לגן עדן.

למה בוחר התנא לומר לנו דווקא בושה ועזות?

יש מידות גרועות נוספות.

גאווה,

כעס, קנאה, תאווה,

רדיפת כבוד,

גם אלה מובילים לגיהנום.

אלא שהבושה והעזות

הם היסוד

בעניין של יש יראת שמיים או אין יראת שמיים.

מישהו עז פנים, אין לו יראת שמיים, לכן הוא יכול לעשות את כל העבירות.

מי שיש לו בושת פנים,

יש לו יראת שמיים, וזה ישמור אותו ויציל אותו ומעוור אותו.

על מה חרבה ירושלים? אומרת הגמרא,

לא חרבה אלא מפנה שלא היה להם בושת פנים זה מזה.

ככתוב בירמיהו,

הובישו כי תועבה עשו,

גם בוש

לא יבושו.

זה גרם לחורבן.

כי כשלא מתביישים אחד מהשני,

אז גם לא מוכיחים אחד את השני.

ממילא הדרך סלולה לעבור עבירות כמה שרוצים,

אין מי שיעצור ויבלום, יוכיח ויתריס.

ככה חרבה ירושלים.

אף אחד כבר לא יתבייש אחד מן השני.

אז בואו אני אגיד לכם מה שקשור עכשיו לספירת העומר.

ידוע שבספירת העומר אנחנו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא.

כתוב שמתו 24,000 בין פסח לעצרת

בפרק אחד.

24,000 תלמידים תנאים קדושים.

כל יום היו למעלה מ-600 לוויות

שמתים גדולי ישראל.

אם היינו שומעים היום שאחד מגדולי ישראל נפטר,

וואו.

ופתאום שומעים שבארץ ישראל עוד אחד נפטר, וואו.

ושומעים עוד אחד בארצות הברית נפטר,

וואו.

רק גדולים.

ועוד אחד, ועוד אחד.

600 ביום.

לא יום אחד.

כל יום.

עד 24,000. מה זה?

מה זה?

הם לא חלקו כבוד זה לזה.

איך יכול להיות?

רבי עקיבא אמר כלל גדול.

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.

הרב שלהם אומר את זה, משנן את זה. כולם יודעים מה הוא אומר.

איך יכול להיות שהתלמידים מתעלמים ולא חולקים כבוד זה לזה?

יש למישהו תשובה תמורת 100 דולר?

כן, בגלל שהיה מלחמה,

עם הרמאים,

משהו כ-800 נשים תלמידי של רבי עקיבא.

ולא היה מחרות. הם הוספימו מחרות של תלמידים זכנים לגמור למלחמה,

וביקרו,

הורו גם את התלמידים שלו לבנת סטנקוף.

סטנקוף הוא היה בעל אבירה,

ובגלל איזה שהוא

תלמידים.

זה לא התשובה.

כן.

תבקש מלחמה או לא? כן.

כוח ההרגל אתה אומר.

למה שיתרגלו אבל? אם מההתחלה אמר להם...

אבל למה שיתחילו בכלל? אם הוא אומר להם ואהבת?

זה לא הוא אומר, התורה אומרת, רק הוא אמר שזה כלל גדול.

כל התורה תלויה בזה.

מה הסיבה שהם לא חלקו כבוד זה לזה?

לא, אז אני אסביר לכם.

אתם זוכרים ששכם בן חמור

לקח את דינה ועשה מעשה שלא ייעשה.

שמעון ולוי אחיה הלכו לאנשי שכם שהיו חייבים

להוכיח את שכם בן חמור על המעשה ולהעמיד דיינים לשפוט והם לא עשו.

הם עברו על אחת משבע מצוות בני נוח

לכן היו חייבים מיתה.

שמעון ולוי הלכו והרגו 24,000 איש מאנשי שכם.

שכם בן חמור

התגלגל בזמרי בן סלו.

ה-24,000 שמלו

התגלגלו ב-24,000

בני שמעון

שמתו במגפה

כיוון שחטאו בבנות מדיין.

זמרי בן סלו התגלגל ברבי עקיבא

ו-24,000 שמתו משמעון התגלגלו בתלמידי רבי עקיבא.

יוצא שזמרי בן סלו ורבי עקיבא עכשיו

בתלמידיו

הם בני שמעון.

זמרי בן סלו חטא לעיני כולם, חטא בחטיא.

במעשה שהוא עשה בפרהסיה

עם גויה מדיינית.

24,000 התלמידים

הם היו אלה שהלכו לאוהלים של בנות מדיין, נכנסו לבפנים,

השתחוו לפעור ועשו מעשה עריות.

מה כתוב שם?

ויצמד ישראל לבעל פעור.

מה זה ויצמד?

הם הלכו צמד, שניים שניים בלי להתבייש,

נכנסו ועשו מעשה.

לא כל אחד בסתר עם בושה,

בלי בושה.

שניים, שניים, ויצמד מלשון צמד.

לכן מרומז שלרבי עקיבא היו 24 תלמידים,

אבל כתוב 12,000 זוגים.

שוב מציינים שהם היו זוגות, זוגות, זוגות.

כנגד מה שכתוב ויצמד.

למה הם לא חלקו כבוד זה לזה?

כי הם ידעו שהם באו לתקן את מה שהם לא התביישו.

ונכנסו זוגות-זוגות,

לכן הם לא חלקו כבוד זה לזה.

כי הם ידעו על מה הם באו לתקן.

ורבי עקיבא היה צריך למות על קידוש השם,

לתקן

את מה שהיה חילול השם בגלגול קודם, זמרי בן סלו.

אז רואים שאין בושה

לאיזה דרדור יכולים להגיע.

ואיזה גלגולים צריכים לעבור

בשביל לתקן את מה שאדם לא תיקן בחייו.

הגמרא אומרת בברכות יב,

אמר רבא בר חייננה סבא משמדרה.

כל עושה דבר עבירה

ומתבייש בו,

מוחלין לו על כל עוונותיו.

מה זה, אדם יעבור עבירה ויתבייש

אם חלו לו על כל עוונותיו?

מה הולך פה?

אלא לפי מה שהסברנו,

כשאדם מתבייש ממש,

זה אומר שחזרה לו יראת שמיים.

עכשיו הוא ירא את השם

והוא מתחרט חרטה אמיתית על מה שעבר עבירה.

הרגש שלו פנימי ועמוק

והוא חוזר לאביו שבשמיים.

זו תשובת המשקל.

עכשיו יש לו בושה, זה אומר שיש לו יראת שמיים כנגד חוסר יראת שמיים כשעבר את העבירה.

ומי ששב בתשובת המשקל,

הוא חילל את השם.

עכשיו הוא מקדש את השם,

מוחלין לו על עוונותיו.

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שהבנים שלו ישובו אליו

ויחזרו ליראת שמיים.

עכשיו תשמעו עד איפה זה.

כתוב

בגמרא

בקידוש עמ,

מחשבה טובה

הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

אמר רב אסי,

אפילו חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה,

מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

מחשבה רעה?

אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.

ויש על זה פסוקים.

ואמר עולה,

אמר רב הונא, כיוון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו,

וכי עולה בדעתך שהותרה לו?

אלא נעשית לו כהיתר.

מה הפירוש?

זה סותר לכאורה.

אם בן אדם חשב לעשות

עבירה

והוא חזר עליה פעמיים,

זה כמי שהותרה לו.

אז איך כתוב שהקדוש ברוך הוא לא מצרף מחשבה רעה?

אם אדם חושב מחשבה טובה, אני רוצה לעשות מצווה מסוימת,

ואחר כך קרה אונס והוא לא יכול לעשות,

השם מחשיב לו שהוא עשה.

אם הוא חשב

לעשות מעשה רע,

ולא עשה.

הקדוש ברוך הוא לא מחשיב לו.

אבל אם הוא עבר עבירה כבר פעמיים,

ופעם שלישית הוא רק חשב לעבור עבירה, נחשב לו שהוא עשה אותה גם.

למה?

כי אחרי פעמיים זה כבר נחשב אצלו כאילו מותר לו.

אז הוא היה באמת מקיים את העבירה

אם הוא לא היה נאנס.

קודם,

יהודי רוצה להיות שומר תורה ומצוות,

רוצה לא לעזוב את הקדוש ברוך הוא, רוצה להיות קרוב, רק מה? יש לו יצר הרע.

יצר הרע מפתה אותו הרבה פיתויים,

אבל לא תמיד הוא מתפתה.

הוא שומע את הקול שלו, אומר לו, תעשה, תעשה, תעשה,

והוא לא מסכים.

לפעמים הוא נכשל,

אבל בדרך כלל הוא לא מסכים.

לא מסכים.

היות ויהודי לא רוצה לעשות עבירות,

אז הקדוש ברוך הוא לא מחשיב לו כל זמן שהוא לא עשה מעשים.

כי באמת זו התקפה של היצר הרע,

והוא לא הסכים איתו,

אז הוא לא מחשיב לו את זה למעשה.

אבל אם הוא חשב לעשות מצווה, הוא באמת רוצה לעשות מצווה, רק היה אונס

ולא יצא לעשות.

בשמיים הוא מחשיב, כי השם יודע שהיהודי רוצה ככה.

גוי זה לא ככה.

גוי, גם אם רוצה לעשות משהו,

זה לא רצון אמיתי,

זה אינטרסים.

יש לכם היום נשיא שקוראים לו טראמפ.

זה הכול אצלו אינטרסים, הכול זה עסקים.

חצי מיליארד מהסעודים, 200 מיליארד מהקטרים.

אין לו בעיה, הוא יטוס מכל מקום וילוו אותו עם סוסים וחמורים ומכוניות,

והוא ייקח את הכסף ויחזור הביתה.

ואחר כך הוא יעשה עם הסינים, יסתדר איתם עם ההסכם וזה.

הכול אינטרסים.

הוא לא אוהב ישראל ממש.

אם ירגיז אותו ביבי, יעשה טעות, הוא יתהפך עליו.

זאת אומרת,

כשהם חושבים לעשות רע, הם מתכוונים.

לא תמיד יוצא להם, אבל הם מתכוונים. ביידן התכוון לעשות לנו רע,

לא יצא לו,

לא יצא לו.

כשהם מתכוונים לעשות טוב, don't,

חרטה ברטה, באותו זמן

הוא שלח חצי מיליארד לפלסטינים מעזה בשביל שיתקפו אותנו.

אי אפשר לסמוך על הגויים.

אז אצל הגויים זה לא הולך ככה. מחשבה רעה, קדוש ברוך הוא מחשיב להם אפילו שלא יצא לידי ביצוע.

חשב לעשות עבירה ולא עשה, נחשב.

כאילו עשה ממש.

יהודי לא.

רק אם הוא עשה פעמיים מעשה,

אז המחשבה תיחשב.

אז מה זה שכתוב

שהרהורי עבירה קשים מעבירה?

והקדוש ברוך הוא משלם פרי מחשבותם.

אז רגע,

אם הקדוש ברוך הוא לא מחשיב

מחשבות של עבירה,

איך כתוב שכן?

כשבן אדם מתכוון באמת לעבור עבירה,

מהפנימיות שלו, לא שהוא עולה בדעתו דרך יצר הרע,

הוא באמת רוצה,

זה נחשב.

אבל אם זה רק עובר,

לא נחשב.

כי יש אנשים שבמחשבה עוברים עבירה.

הוא מדמיין לו עבירה שהוא רוצה ממש להיות בה.

באותה שעה הוא עובר עבירה.

אז המחשבה הזאת היא עבירה.

אבל אם הוא חושב, אני אלך למקום פלוני ואעשה כך וכך,

מפיתוי יצר הרע זה לא נחשב.

אז צריך להיזהר ממחשבות

עמוקות אמיתיות בעבירות.

ואם יש לך כאלה במצוות,

גם אם לא תזכה לעשות אותן,

בשמיים יחשב שעשית אותן.

אז יש שוני

בין יהודי לגוי.

אבל אם שניהם

חושבים באמת לעשות עבירה,

הם שווים.

כשאדם שוגה בחטא,

הוא מאבד את תחושת המצפון הפנימית,

ואז הוא מועד עוד פעם לעבור.

אם הוא מאבד את רגש הבושה,

כבר לא יהיו לו עכבות

לעשות עבירות.

ובזה הוא כבר יהיה דומה לגוי.

כמו שהקדוש ברוך הוא מחשיב מחשבה רעה של גוי למעשה,

כי המחשבה שלו עמוקה

והוא רוצה בה בהחלט,

קח מחשבה של מי שחוטא פעמיים בפועל,

כל מחשבה שתבוא אחר כך,

רק מחשבה תיחשב מעשה.

עכשיו יש עוד דבר.

הרגל במצוות.

אדם

שרגיל לעשות מצוות,

אבל עושה אותן בלי רגש,

בלי לב בוער,

אלא מצוות אנשים מלומדה,

הוא מנתק את הקשר בינו לבין הבורא.

אין לו יראת שמיים,

אין לו התלהבות לעבוד את הבורא.

הוא עושה את זה כפורק עול מעליו.

מי שעושה את המצוות באדישות,

מתוך הרגל,

בלי חידוש,

בלי חיות,

מנתק את פתיל יראת שמיים

בערך המצוות, מזדלזל בעיניו.

לכן תראו אנשים שבאים לתפילה,

אבל הם כל הזמן ממהרים, רוצים שיגמרו מהר.

כי מה שחשוב להם זה להגיע בזמן לעבודה.

לא להפסיד את הג'וב.

הם יותר פוחדים מהבוס,

ממה שהם פוחדים מהבורא יתברך.

אז הם כבר עושים מצוות,

אבל בחיפזון לגמור.

אדם יש לו הזדמנות

לבוא לפני הבורא

ולבקש ממנו בקשות.

ואם הוא מתפלל בציבור,

ואפילו שיש בהם חוטאים,

תפילת ציבור מתקבלת.

אז יש לך הזדמנות לבקש מהבורא.

אבל הוא לא נותן דעתו על זה בכלל.

הוא ממהר לקופת חולים.

יש לו תור.

כשהוא אומר את הברכה,

רפאנו ה' ונרפא, הושענו ונבשע.

איך הוא אומר אותה?

הוא מתעכב?

הוא חושב על הבעיה שיש לו?

ושהקדוש ברוך הוא הוא רופא

רחמן ונאמן,

ושהוא יכול לרפא אותו?

מה אמרת?

רפאנו ה'

ונרפא. רק אם אתה תרפא אותנו, נרפא.

המחלות בידך והרפואות בידך. אני מחצתי ואני ארפא.

ואין מיידי מציל, לא בקופת חולים,

לא רופא פרטי,

לא טבעונות,

שום דבר, רק אני.

אתה אומר את זה.

רפאנו ונרפא.

הושיענו,

אז נבשע.

אז למה אתה מהר קופת חולים?

כי הכל הרגל.

באיזה חדווה הולכות הנשים לשופינג?

אם כל יום הבעל ייתן לגברת

אלף דולר, ויגיד לה,

רוצי לשופינג.

איזה חיוכים, איזה שמחה.

איך היא תעבור שוב פעם ושוב פעם על המדפים? אולי ירד המחיר? אולי יכניסו משהו חדש?

היא תסתובב קילומטרים.

קילומטרים.

למה? אולי יש חידוש.

אם היינו ניגשים לתפילה כמו שניגשים לשופינג,

כל הדרישות שלנו היו מתמלאות.

כי אם השם היה רואה שאנחנו באים בחדווה, בשמחה,

מאמינים בו,

ונוטעים רק בו תקווה,

ודאי שהיה נותן לנו משאלות לבנו לטובה.

אבל אנחנו באים בשביל ללכת, בשביל לחזור, ללכת,

לא באים בשביל להישאר.

באים בשביל ללכת.

מי נכנס לשופינג ואחרי סיבוב אחד הוא כבר יוצא?

בשביל מה הוא בא?

מסתובבים, ועולים קומה, ועוד קומה, ויה!

בנסיעה לשם שלוש שעות, וחזור משם שלוש שעות,

והכל רק בשביל, אולי ימצאו משהו בזול.

אולי.

מדהים.

מה יגידו לבורא יתברך?

זה בגלל שעושים את המצוות מתוך הרגל.

מצוות אנשים מלומדה.

אומר הנביא ככה,

יען ניגש אליי העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני,

ולבו רחק ממני.

על כן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

מה זה אומר?

העם הזה מתפללים אליי, אני שומע.

אבל אני אומר לכם, בתהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

אני מדבר על אנשים שיראים אותי,

אבל מה הם באים?

להתפלל מלומדה.

זאת אומרת,

אומרים ברצף את הכל בשביל לגמור צ'יק צ'אק שלוש-ארבע דקות, הם עושים עושה שלום במרומם,

וממתינים, ממתינים,

ונו נו,

נו נו, נו נו,

ועלינו לשבח זה ברחם.

לא הבנתי.

באתם להתפלל או באתם ללכת?

זה נקרא מצוות אנשים מלומדה.

הקדוש ברוך הוא לא מקבל עבודה כזאת והוא מעניש עליה.

מעניש עליה.

אסור להתרגל.

אתם יודעים, בבית המקדש

היו נכנסים בשער זה ויוצאים בשער השני.

למה?

שלא יתרגל שקירות בית המקדש יחשבו כמו קירות ביתו.

תארו לכם,

אם הייתי נכנס פה ויוצא פה בחזרה,

זה כבר להתרגל לבית המקדש,

ואתה כבר לא, זה כמו הבית שלך.

אסור.

נכנס פה, יוצא שם.

נכנס שם, יוצא פה.

מפה נובעת גם ההלכה.

כשאתה הולך לקרוא בספר תורה,

אתה הולך מימין וחוזר משמאל. לא חוזר מאותו מקום,

מאותו דין.

יש עוד הסבר.

מכל מקום רואים שהרגל,

כשהוא נעשה בלי שימת לב,

הוא לא טוב.

לא טוב.

ויאמר השם אל משה, דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש.

למה? אומר רשי, לפי שגילוי שכינתי שם, ייזהר שלא ירגיל לבוא.

אני לא מסכים

שהוא יבוא בכל עת.

אלא מה? הוא צריך לעשות את כל הסדר כמו ביום הכיפורים בשביל להיכנס.

שהכל יהיה בהתחדשות מחדש.

ומה כתוב על אהרון הכהן?

ויעש כן אהרון

בהעלאת הנרות במקדש

אומר רשי להגיד שבחו של אהרון שלא שינה.

ביום הראשון שהוא הדליק את הנרות,

וכל יום ביום,

זה היה כאילו הפעם הראשונה שהוא הדליק.

ואנחנו מצווים בדיוק כמו אהרון.

אנחנו אומרים בקריאת שמע,

היום.

למה אומרים היום?

שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

כל יום כאילו קיבלנו את התורה מחדש.

וצריך להתפעם ולהתפעל מחדש.

אם אין התחדשות,

זה שקיעה.

זה לעשות מעשה קוף.

זה הרגל מצוות אנשים מלומדה שמקבלים עליה עונש.

אתם זוכרים את לוט?

לוט,

כתוב שהוא היה בעל חסד גדול.

הוא למד מאברהם אבינו.

יש לו בת

שעשתה חסד עם עני ורצחו את האסדומים כי הם אסרו.

אבל היא לא יכלה שלא לעשות חסד עם עני כי היא גדלה בבית של לוט.

ולוט

מסר נפש על המלאכים שבאו אליו.

ולמרות שכל בני העיר היו על הדלתות

מבקשים שיוציא אותם להתעלל בהם,

הוא מסר נפש.

לשמור על האורחים.

זה מעלה או לא מעלה?

זה לא מעלה.

אתם יודעים למה?

בגלל שזה הוא למד בחקיינות

מאברהם אבינו.

ככה הוא גדל.

הוא גדל אצל אברהם אבינו

והוא ראה כל הזמן חסד, חסד, חסד, אז זה הוטבע בו.

אבל זה בלא מחשבה.

בלא מחשבה.

מתי אנחנו רואים מעלה אצל לוט?

לא תאמינו איפה.

כתוב,

ויזכור אלוהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה.

נזכר

שלוט ידע ששרה אשתו של אברהם.

הוא שמע שאברהם אמר במצרים על שרה,

אחותי היא,

ולא גילה את הדבר שהיה לוט חס על אברהם.

לכן חס הקדוש ברוך הוא עליו והוציא אותו מסדום ועמורה שלא יישרף איתם.

אם לא היה לו הזכות הזאת הוא היה נשרף איתם.

מה הייתה הזכות?

שהוא לא הלשין על אברהם.

לוט

היה אוהד ממון.

הוא רב עם רועה אברהם על ממון.

הוא עזב את חרן והצטרף

כי הוא ידע שהוא היה ההורש היחידי של אברהם.

וכשאברהם ימות הוא ייקח את כל הכסף.

ואברהם היה עשיר.

אז הייתה לו הזדמנות

ששרה אמרה

שהיא האחות

של אברהם.

היה יכול להגיד, לא, לא, היא אשתו.

מה היה קורה?

היו הורגים אותו,

ואז הוא היה מקבל את המתנות ואת הירושה ואת הכול.

והוא לא עשה זאת.

אנחנו היינו אומרים, מי יכול להלשין

על הדוד שלו, על הרב שלו,

למסור אותו בשביל לקחת את הכסף?

זה שפלות שאין כדוגמתה.

אבל כיוון שהוא היה אוהב ממון,

וזה היה הטבע שלו,

הוא שבר את ההרגל.

הוא שבר את ההרגל וסתם את הפה כשהוא יודע שאם הוא פותח אותו,

הוא עשיר אדיר.

בזכות זה השם הציל אותו. אתה חסת על אברהם, אני חס עליך.

אז אתם שומעים?

כל המעלות של מכניס אורחים במסירות נפש והכול לא נחשב.

למה זה רגילות?

זה אתה עושה מהרגל.

אבל פה אתה שברת את הטבע שלך, את ההרגל,

שאתה אוהב ממון?

איפה? ראית את הכיכר,

וראית את הזה, ואמרת אני אשב פה,

אה?

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לראות,

שאנחנו מסוגלים לשבור את הטבע הרע.

לא טוב.

בדיוק. הנה, הרב תפס את העניין.

יש מישהו שתפס את העניין.

75% ממה שאנחנו, 90% ממה שאנחנו עושים, לא טוב.

הוא צודק.

לא טוב.

מה ההפך מהרגש?

ההפך מהרגש?

ההפך מהרגש,

שגרה.

שגרה.

כשאדם

נכנס למצב של שגרה,

אין רגש.

שגרה.

זה אסון.

כשאדם עושה דברים רק בדרך של שגרה, של הרגל,

בלי שום התפעלות, בלי שום כלום, כלום, כלום,

הוא לא עובד את השם.

הוא פשוט מאוד עושה דברים

באופן

רגיל

בלי התפעלות, בלי התייחסות, בלי התחדשות, בלי שום דבר.

כלום.

כלום. כמו קוף.

קוף.

זהו.

אדם חייב להתחדש כל הזמן. בוא אני אתן לך דוגמה.

תשמע עכשיו ותבין

ותסביר לי אותה, טוב?

ראש הישיבה הגאון הרב אלעזר מנחם ענשך

צעד ברחוב העיר עם הגריז מבריסק,

זכר צדיקים לברכה.

באותו זמן יצא הטלפון.

התפעל הרב שך,

אומר פלא עצום, אדם

מדבר כאן בירושלים,

ושם באמריקה יושב חבר שלו ומאזין לכל דברו באותו רגע.

מתפעל הרב שך.

איך אפשר לחבר בן אדם מפה לאמריקה בטלפון?

חידוש בעולם. חידוש. טלפון.

טלפון.

אומר לו הגאון,

הרב מבריסק,

אומר לו, בוא, בוא רגע, עזוב את הטלפון.

בוא, בוא נתפעל מהקול, מהקול שלנו.

זה פלא אדיר.

אדם מקחקח בגרונו,

בכוונה אני עושה,

הגרון זז ככה ועושה,

מעלה הבל מהריאות, אם אין לך הבל בריאות אתה לא יכול לדבר,

עולה לך הבל בהתאם למה שאתה רוצה להגיד,

בכמות שאתה נצרך בשביל להוציא מילים,

מצקצק בשפתיו

ומקרקש בשיניו,

והלשון רצה ממקום למקום,

בלי שימת לב שלך להוציא את ההגאים שאתה מוציא מפיך,

כל זה נעשה בצ'יק,

ואתה מדבר

ומתנהלת שיחה.

ועכשיו, כשאני מדבר, איך אתה שומע אותי, אתה יודע?

איך?

איך אתה שומע?

באוזן.

מה יש באוזן?

עור הטוף.

מה עושה עור הטוף?

כשאני מדבר,

אני שולח עכשיו גלי קול.

שים את היד פה, שים.

תגיד אחד,

שתיים,

שלוש,

אתה מרגיש את ההדף של האוויר?

מרגיש.

זה מגיע לעור הטוף שלך,

יש לך עור הטוף כמו ממברנה,

גלי הקול עושים תנודות, כמו שראית בבוקסות, כן? הנה יש פה בוקסה,

יש תנודות,

התנודות האלה מתרגמות למוח שלך כצלילים שהוצאתי,

ואז זה מנותח אצלך במוח כמילים שאמרתי.

זה לא עובר אליך ישר מילים

לתוך המוח,

זה ממברנה. אם ייפגע עור הטוף שלך,

אני יכול לדבר כמה שאני רוצה, אתה לא תקלוט אף מילה מה שאני אומר,

כי אין ממברנה.

אתה יודע כמה זה מסובך?

מי עשה את זה?

איך אנחנו לא מתפעלים מזה?

כי אנחנו רגילים כבר, זה דבר פשוט, אם פתאום אחד לא שומע, אתה צוחק עליו,

מה אתה לא שומע?

כאילו ברור לך שהוא צריך לשמוע,

מה אתה לא שומע?

זה פלא פלאות,

רק התרגלנו.

אתה מכניס

אוכל בפנים, מכניס, מכניס, מכניס.

מי יודע לברור בדיוק את הוויטמינים ולהוציא את הפסולת?

מי זה שם בפנים שמפקח

על פירוק המזון באופן כזה שרק הדברים הטובים יישארו בגוף והפסולת תצא החוצה ולא הפוך?

מי זה עשה את זה ואיך זה פועל?

איך זה שאני שם פה אוכל

והוא נמשך למטה

אין מישהו שדוחף לי עם כף לבפנים לתוך הגרון. תראה איזה מרחק מפה עד לבפנים.

ואם זה נתקע,

אחד אכל סופגנייה, מת.

נתקע לו.

כולם אוכלים מיליארדים אנשים, לא נתקע להם.

זה לא פלא.

מי מושך את זה?

יש כוח שקוראים לו כוח המושך.

אתה יודע שאתה בתוך הריאות שלך יש כמין שערות

שיש לך כיח

לך,

שאתה צריך להוציא לפעמים. לפעמים יוצא מהריאות, נכון? אתה עושה פחח. ויוצא לך, נכון?

איך זה עולה מלמטה למעלה?

יש שערות כמו מעלית, ומעלים לך את זה למעלה,

למעלה, למעלה.

אוי ואבווי, אם הם מפסיקים הכל נשאר למטה, ואז נהיה דלקת ריאות, ונהיה בלאגן,

ויכולים למות.

מי עשה את המעלית הזאת עם שערות?

אנחנו מורגלים שאנחנו חיים, וקמים, והולכים, וזה, ופה, ושם.

ומברכים ברכות בבוקר, ברכות דעתם, ודעתם, ודעתם, ודעתם, ודעתם.

כשאתה אומר, רוקע הארץ על המים, אתה מבין מה אתה אומר? רוקע הארץ על המים?

מתחתנו יש תהום, תהום.

והקדוש ברוך הוא רקע, מתח את הארץ

על פני המים.

ולפעמים יש בולען.

פרח!

נופלת הקרקע,

טרררר, לתהום. בבניין שלם, נעלם.

אז אתה הולך היום בכל מקום,

תזכור, רוקע הארץ על המים, זה נס שאתה הולך על קרקע יצוקה.

זה נס.

אבל אתה רגיל, כאילו, אתה בכלל לא מתפעל, לא מודה,

לא כלום.

כשאתה רואה כל יום, אז אתה מברך, פוקח עיוורים, פוקח עיוורים, פוקח עיוורים.

אבל אם חס ושלום, הראייה מטשטשת ואתה הולך להתעוור,

ונגיד שיצליחו להציל לך את הראייה,

הברכה של פוקח עיוורים כבר תהיה אחרת לגמרי, נכון?

למה עכשיו, לפני שתגיע למצב כזה,

אתה לא מודה לשם,

שאתה לא צריך להגיע למצב כזה.

היית צריך להתחדש כל יום מחדש, להבין

שקיבלת מחדש מתנות.

יש אנשים שהולכים כפופים,

ואתה, הקדוש ברוך הוא, זקף אותך, זוקף כפופים.

אין לנו התחדשות, אנחנו חיים בהרגל.

זה רע מאוד.

רע מאוד.

או, איך עושים את זה?

איך עושים את זה?

אז קודם כל, שיודעים,

כבר יש סיכוי שנעשה.

אז ככה, במעשה המצוות עלינו להתחדש כל הזמן, להתרגש, להתפעל.

בשום פנים, באופן, לא להתרגל.

אחד מהדברים שאנחנו הנהגנו,

אולי אתה עוקב אחריי קצת,

הכנסנו שמחה ליהודים,

שגם בשעה שיש להם צער ויגון,

הם מהפכים את הצער והיגון לשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה. בואו לפניו, בירננה.

בואו לפניו, לפניו, בירננה.

בואו לפניו בירננה.

הופ, עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

בואו לפניו, לפניו בירננה. בואו לפניו בירננה.

אם אתה שר כל יום

רבע שעה ורוקד,

כל הגזרות שיש עליך מתהפכות לטובה.

למה?

כי אתה מקבל את כל מה שעושה איתך בורא בשמחה.

כי אבא בשמיים הוא טוב,

ומטיב לכל,

ואוהב אותך, וקורא לך בני בכורי ישראל,

ואומר שאתה עם סגולה שלו.

אם הבורא אוהב אותך, אז הוא אוהב ממש.

ואם הוא אוהב אותך, הוא לא עושה לך רע.

ואם הוא מביא עליך משהו, זה בגללך, לא בגללו.

הוא עשה לך נקודת חשמל.

ואם הכנסת את האצבע על בפנים,

הזרם זה לא הוא, זה אתה.

למה הכנסת למקום שאמרתי לא?

אז אתה הבאת על עצמך את הבעיה.

מה שמתגלגל על האדם זה מפעולותיו, ממעשיו.

השם עושה נס שלא מתחשמלים ומתים.

אבל לעורר אותך, לקבל מכת זץ,

מדי פעם צריך כדי לעורר אותך.

אז זה לטובה.

כמו שמעירים אותך מהשנה.

אתה אומר, אני רוצה לקום בשעה X. ואתה שם שעון מעורר.

אתה לא כועס עליו.

אתה שמת אותו.

אותו דבר.

הקדוש ברוך הוא שעון מעורר. מעורר אותך לא לעבור עבירות ולקיים מצוות.

אז זה לטובה.

אז אתה צריך לשמוח בכל מה שהוא מעורר אותך.

ואם אתה מתעורר,

עורר,

ואתה שמח שהוא עורר אותך,

אז אתה יכול להודות לו בשמחה.

ולכן אתה שר, מזמור לתודה,

הריעו לה'

כל הארץ.

עבדו את ה' בשמחה.

בואו לפניו ברנניו.

אם אתה עושה את זה כל יום, חייך משתנים.

ניסים,

מופתים.

אתה תראה בנחלתך תמיד.

יש לנו אלפי מקרים מתועדים של אנשים שעשו זאת ונושעו בכל מיני ישועות.

כי אדם ששמח בגזרות מהפך מידת הדין לרחמים.

כתוב, הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם.

וכי ביום הזה הם נהיו לעם, זה היה בסוף.

אחרי ארבעים שנה.

איך אומר היום נעשית לעם?

כי בכל יום צריך להרגיש

שהיום הקדוש ברוך הוא בחר בנו

להיות לו לעם סגולה.

דוד המלך

מבקש מהקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם,

אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש.

שבטי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו.

יש סתירה בפסוק.

הוא רוצה לשבת בבית השם

כל ימי חייו.

ואחר כך הוא אומר,

ולבקר בהיכלו.

אם אתה יושב,

מה יש לבקר?

הוא אומר, לא.

אני רוצה לשבת כל ימי חיי,

אבל שאני ארגיש כאילו אני כל פעם בא לביקור מחדש.

שיהיה לי התחדשות כל הזמן, שלא אתרגל

כאילו אני יושב וכבר לא מתפעל.

אני רוצה להרגיש כמו אחד שמבקר מדי פעם.

זה מה שצריך, להרגיש חידוש

בעבודת השם.

מה?

נכון, והרסתיך לי לעולם.

כתוב, יהיה ביתך בית ועד לחכמים,

והווה מתאבק בעפר רגליהם,

והביא שוטה בצמא את דבריהם.

אפילו שבבית שלך תמיד יהיו חכמים,

אל תשכח להיות שומע דבריהם בצמא.

כאילו זו פעם ראשונה שאתה שומע אותם.

לא להתרגל.

ההרגל הוא סכנה.

כתוב, עולה תמיד עשויה בהר סיני לריח ניחוח אישל אדוני.

התורה מבקשת שנקריב כל יום קורבן,

אבל

שיהיה כמו העשויה בהר סיני.

כאילו זו הפעם הראשונה שמקריבים בהר סיני.

זה ריח ניחוח אישל אדוני.

מתוק בהתבוננות, כשאדם מתבונן.

אתה כל רגע, כל נשימה שלך, אתה צריך להודות לשם, נכון?

יש אנשים שפתאום יש להם דום לב. יש אנשים שיש להם מחלת האסטמה, ופתאום אין להם נשימה.

והם צריכים ללכת עם משאף.

אדם כזה, כל רגע שהוא מצליח,

אם הוא לא מוצא את המשאף, השם מרחם.

הלחץ רק שיהיה לו יכול להרוג אותו.

הוא צריך ללכת כל הזמן עם משאף. אתה הולך עם משאף? לא.

אז למה אתה לא מודה לשם שאתה בלי משאף?

כל רגע אתה צריך להודות לשם על כל רגע שאתה חי.

רואה, שומע, מדבר, מבין.

זאת אומרת, אתה צריך לחיות בהתבוננות. שום דבר, שום דבר לא מובטח ברגע הבא.

שום דבר.

כל רגע זה הזדמנות לחיים מחדש.

לא להתרגל לשום דבר.

כל הזמן להתחדש.

עכשיו אני אספר לכם מעשה לקראת סיום מזעזע.

מפה אולי תלמד.

החפץ חיים הקדוש היה נוהג לעשות חשבון נפש.

כל ימי חייו.

תקשיב טוב.

כל ימי חייו.

מדי שבוע,

כשהיה צעיר, נהג לצאת מחוץ לעיר, להתבודד ולפרוט חסרונות עבודתו אחד לאחד.

לא מתפעל ממה שהוא חפץ חיים וכותב ספרים בהלכה והוא גדול הדור. לא!

הוא יוצא, להתבודד

ולבדוק מה החסרונות שלו בעבודת השם.

והיה מגיע לתשובה גמורה בבכי.

כשהיה זקן,

לא יכול לצאת חוץ לעיר.

היה עורך חשבון נפש בעליית הבית.

מסתגר בחדרון קטן.

מכה על חטא, בוכה ומתייפח.

שעה ארוכה.

פעם רבי ירוחם ממיר ניסה לעמוד על המדרגות להאזין לשיחה שלו

דרך חלון קטן

שהיה בעליית הבית.

אחרי רגעים הוא ירד משם חיוור כמו סיד מהפחד,

ממה ששמע את הדברים הנוקבים של הרב שלו

החפץ חיים.

החתן שלו פעם שמע אותו בחשבון הנפש

והוא מספר מה הוא אמר.

הוא היה מדבר

כאילו הוא מדבר

עם מישהו אחר,

וככה הוא היה אומר,

ישראל מאיר,

מה שלומך?

אז כאילו השני עונה לו,

הוא עונה בעצמו כאילו הוא השני.

ברוך הוא, ברוך שמו.

אתה אדם חזק, ישראל מאיר.

והיה טופח על שכמו.

למחרת

אני פוגש אדם אחר,

שומעים את החפץ חיים, הוא אומר את זה.

ישראל מאיר,

מה שלומך היום?

לא כל כך טוב.

לא ישנתי בלילה ואני מרגיש חולשה.

אולי מוטב שתשכב במיתתך,

ואז החופץ חיים ממשיך ואומר,

ישראל מאיר שוכב במיתה ומצבו הולך ומידרדר.

מבקרים נכנסים ויוצאים,

פלוני מציע להשקות מרק חם,

אלמוני מצדד בלחם טרי,

אבל המצב לא מבשר טובות,

וישראל מאיר מרגיש שהוא הולך להסתלק מן העולם.

אנשי החבר'ה קדישה עומדים ליד מיתתו,

והוא אומר איתם את מילות הווידוי.

ישראל מאיר מנסה להתעודד שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל יתייאש מן הרחמים.

אבל שום דבר לא עזר.

ישראל מאיר נפטר לבית עולמו.

ואז הוא ממשיך, החופץ חיים.

נספר לעצמו בקול רוען.

לוקחים את ישראל מאיר לחדר הטהרה,

מלבישים אותו בתכריכים,

ומישהו שם אומר,

ישראל מאיר,

הרי היית חזק ובריא,

מי חלם שתמות כל כך מהר?

והנה הלוויה יוצאת לדרך.

ישראל מאיר מורד אל הקבר,

עורמים עליו עפר,

מלמטה בקושי שומעים את הקדיש.

חבטה עזה ברחידת השולחן, בעליית הגג?

מה זה אומר?

ישראל מאיר,

חשבת שבקבר מצפה לך מנוחה?

בבכי קורע לבבות?

אתה לא שומע שקוראים לך שם?

הנה ישראל מאיר,

הנך מתבקש לעלות לבית הדין העליון לעמוד בדין.

והחופץ חיים מתייפח ממש מאימת הדין,

והוא מתאר איך שני מלאכים נוטלים נשמתו לבית הדין העליון

ומציגים אותה לפני הדיינים.

המלאך הטוב מונה את המצוות והמעשים טובים.

החופץ חיים נשמע מעודד במקצת.

אוה,

מהרהר בקול שקט.

המצב אינו כה גרוע.

אבל רגע,

מי זה המלאך השחור הזה שמתקרב מאי שם?

מה הוא אומר?

עומד כאן החופץ חיים ופורט את העוונות שלו אחת לאחת.

כאן

חסרה שמחה בתפילה.

כאן חסרה כוונת הלב.

במצווה הזו לא דקדקת כראוי.

במצווה הזו הקלת ראש.

אויני, אבוי לנפשי.

אוי, אוי.

והדיינים מוצאים

שישרוא ירמיהם

יש לו מחצה מצוות,

מחצה עבירות,

ודינו להיכנס לגן עדן.

ושוב הוא חופט על השולחן לפניו.

אבל המלאך המקטרג עומד וזועק

ישראל מאיר,

חי או מת?

אם הוא מת

מגיע לו גן עדן.

אבל אם הוא חי

הרי הוא רשע.

למה הוא לא עושה תשובה על המחצה עבירות?

והדיינים מכריזים

ישראל מאיר,

חי הוא.

באותו רגע

פורץ החפץ חיים בזעקות שבר נוראות.

אוי לך ישראל מאיר, חוטא שכמוך.

אתה עדיין חי ויכול לחזור בתשובה.

שוב, יום אחד לפני מיטתך,

כי אתה עלול למות בכל רגע בלא תשובה.

כך ערך החפץ חיים חשבון נפש

במשך שעה ארוכה,

עד שהוזקק למנוחה.

אחר כך ירד מעודד לחדרו בקומה התחתונה ואמר לאנשי ביתו,

עדיין לא השבנו למכתב של רבי חיים עויזר,

ועוד יש לנו לדרבן בקריאת קודש את אנשי עיירה פלונית

ולהקים מקווה טהרה במקום פלוני.

הבנת?

זה החופץ חיים הקדוש

שפרט לעצמו את העוונות

ועשה חשבון כבר של הסיום, איך הוא מסיים את העולם ומה קורה למעלה.

וככה הוא היה עושה כל שבוע,

כל ימי חייו.

ואז היה מתחדש מחדש בתשובה ורץ למצוות כהזדמנות בלתי חוזרת.

הרב דסלר,

זכר צדיק וברכה, אומר

תנאי הכרחי לקיים מצוות קריאת שמע פעמיים ביום.

כתוב, היו הדברים האלה שאנחנו מצוותך היום

על לבביך.

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.

בלי זה אי אפשר לקרוא קריאת שמע, אומר הרב דסלר.

איך אנחנו יכולים לחדש כל פעם ולהתפעל מקריאת שמע כל יום?

הוא אומר, בעיון, בעיון.

אין עיון בלי חידוש.

כל חידוש

מעורר את הלב ושובר הרגל.

אם אדם מעיין בפסוקי קריאת שמע,

לא קורא כמו כולם במהירות.

חזקה עליו שימצא חידוש כל פעם אחר

בתוך הכתובים.

בזה שאתה מתחדש, אתה מעורר את הלב מחדש.

כמו שבעיון בלימוד זה מחדש אותך ונותן לך חשק עוד פעם ועוד פעם,

ככה גם בתפילות.

אז העיון והחידוש בתורה מעוררים את האדם לשבור את ההרגל מצוות אנשים מלומדה.

זה העבודה שלנו.

זה טוב שאדם רגיל לעשות מצוות ולא עבירות,

אבל רגילות באופן שזה סטנדרט,

שזה חוזר על עצמו,

רק מקיימים בשביל לגמור,

זה לא עבודת השם.

כתוב תפילה זה עבודה.

עבודת הלב.

איך עובדים בלב?

איך עובדים בלב?

בהתחדשות, בעיון, בהתבוננות,

בלהבין מה אנחנו עושים לפני מי אנחנו מדברים.

תחשבו על ההתחדשות בשופינג.

איך אתם עצים רצים בשמחה, יש כסף, ברוך השם,

מדפים מלאים,

רק להוריד לסל.

איזה כיף, אחרי זה שיוצאים עם שקיות, יא ביי.

ואם אתה נכנס לתפילה ויוצא עם שקיות של דרישות ובקשות שיתגשמו,

זה לא יותר טוב מהשקיות של השופינג.

אבל זהו, אנשים רגילים, חיים דתיים, דתיים.

ככה אמר הרב אורי זוהר.

הוא אומר, בהתחלה חזרתי בתשובה עד שנהייתי דתי.

הוא אומר, נהייתי דתי, התחלתי לדבר בתפילה, כמו כולם, וזהו. בהתחלה חיל ורעדה, כל דבר תופסים חידוש.

לא ידעתי, לא ידעתי, לא ידעתי, ועושים הכל ככה בדבקות,

עד שהופכים להיות דתיים.

אז תזכרו,

אם אתם רוצים להיות קרובים לשם,

אם אתם רוצים לקבל סלים מלאים טובות,

דברו איתו מחדש כל פעם.

לא טקסטים קבועים,

מחדש.

התחדשות כל הזמן.

אם חידשתי לכם משהו, אני שמח.

זה לא דרשה רגילה, נכון?

אני לא מרגיל את האנשים לדרשות רגילות.

חידושים, איוואן.

אז בעזרת השם, אני מקווה שמהיום תזכו לעבוד השם בהתחדשות, בשמחה,

ולשיר, לשיר.

לא להתבייש.

בכל מקום, לשיר.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר, נאנם בוא.

לפניו, לפניו ביר, נאנם.

בואו לפניו, לפניו ביר, נאנם. בואו לפניו, ביר, נאנם.

היי! עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

עבדו, עבדו, עבדו, עבדו את השם בשמחה.

בואו לפניו, לפניו ביר, נאנם.

לפניו ולפניו בירננה בואו לפניו בירננה.

נשארה לך עוד בת אחת לשידוך, נכון?

היו ארבע, שתיים התחתנו, השלישית עכשיו, נכון, ויש את הרביעית.

תשאיר איתה כל יום רבע שעה ותרקוד,

עבדו, עבדו, עבדו,

צ'יק צ'אקי, תתחתן, בסדר?

יאללה.

תן לו מיקרופון, יש לך?

תקום, תקום, שיראו אותך. זה הרב של הבית כנסת, כן.

קודם כל רציתי להגיד תודה לרב,

הרב אמר שאם הבת שלי,

בשערי תשובה תשעה חודשים ותוך שנה

גירה שיראו.

אני רוצה להגיד לרב

שבדיוק בשנה,

ממש ביום של השנה,

היא התארסה.

ברוך השם.

כן, זה היה בדיוק ביום השנה.

אז קודם כל, תודה מכל הלב.

תודה, תודה.

רציתי לשאול את הרב,

פרקטי,

מה שהרב אמר, בוא נגיד שמע ישראל.

אז היום אני חושב שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

מאחר שאני אומר אותו,

כל יום אני צריך לבוא עם חידוש חדש?

זה היה רעיון או... תוך כדי שאתה אומר לאט,

אם תגיד מהר כמו שכולם אומרים, לא תחדש כלום ולא תעיין בכלום.

אבל פרקטית אני רוצה להבין, מה הרב חושב כל יום?

אתה צריך להסתכל במילים ויצוץ לך לבד

משהו מתוך המילים האלה שלא שמת לב ביום הקודם.

ואז קופץ לך דבר ואתה רואה את הדבר, הנקודה הזאת המתחדשת, ואתה שמח בה.

העיקר זה להגיע לשמחה בעבודת השם,

שהיא לא תהיה נדושה.

לא דש בה, אלא מתחדש בה.

כן.

עכשיו עוד שאלה אחת, יש לי יהודי טוב פה, קופר, איפה קופר?

אה, קופר בוי, קאמיר.

הוא גם רצה לעשות דיל עם הרב, הוא רוצה להתחתן,

יהודי טוב,

גם מתחזק,

אז הוא רצה לעשות עם הרב גם דיל, כדי שהוא ימצא את הזיווג הנכון. אתה שומר שבת כבר?

כן.

תגדל זקן ותתחתן מהר.

אתה צריך להגיע איזה בירד, ואז אתה תהיה נכון.

תודה רבה.

אתה מגיע?

לא.

מה?

תודה רבה.

הוא לא רוצה להתחתן.

אה? הוא לא רוצה להתחתן.

זקן. הוא אומר שהוא ישמור על זה רק במשך השבוע, אבל לשבת לא.

לא?

נכון.

אתה רוצה להתחיל בירד, בבקשה.

מה, אתה רוצה להתחיל בירד?

בוא, תגיד כן.

לא, לא, הוא לא יגיד סתם, הוא צריך לקבל על עצמו.

מה?

מה? הוא צריך לקבל על עצמו.

אתה צריך להחליט את זה עליך אם אתה רוצה.

כמה זמן אתה רוצה?

הוא אומר, זה קשה.

מה קשה? זה גודל לבד.

הוא אומר, זה לא קשה, זה גודל לבד.

הוא אמר, הוא פעם ניסה את זה, היה לו זקן גדול, אבל... זה מגרד בהתחלה חודש-חודשיים,

ואחרי זה, זה יהיה בסדר, הוא לא ירגיש.

בסדר, הוא ימצא בדרך אחרת, תן לו את הדרך.

הוא שואל אם יש עצה אחרת, כאילו ללמוד או משהו, לא? זקן.

היי, תשמעו, אין שאלה שאלה, קבלו ביר.

זה זה, קבלו ביר.

כן, מה עם שמירת עיניים?

הוא ייקח על עצמו שמירת עיניים.

זקן.

טוב, אתם קבלו ביר, הרמבי אמר, זה זה.

הוא אומר, זה קשה לו, אני לא יודע.

קשה להשיג אישה גם.

הוא רוצה לדעת אם הוא יכול לגלח אחרי שהוא מתחתן.

לא.

מיכאל, יש לך את ה...

אנגליה, אנגליה.

כן?

כן.

אוקיי.

אנגליה, נו.

יש לך?

הרב. אתה יכול לשלוח לו?

כן.

כן. אפשר ברכה בשביל אשתי?

מה יש לה?

היא עומדת ללדת,

ואני רק רוצה להודות שהכול יהיה בסדר.

באיזה חודש?

עוד מעט שהיא.

היא הולכת עם כיסוי ראש מלא?

בכלל לא.

בכלל לא.

אם היא רוצה לרדת כתרנגולת,

שתשים כיסוי ראש ותלך עם כיסוי ראש.

שלא יהיה ניתוח קיסרי.

טוב.

תשאל אותה בטלפון.

אוקיי, אני אשאל אותה.

אפשר עוד ברכה?

ל...

שאני אצליח בעסק שלי?

מה אתה עוסק?

שיפוצים, חוב איפרובמנט.

זהו או שעוד משהו? רק זה.

אני, הלב שלי פתוח, אני לא מסתיר דברים. אני אהבור ישר. הבנתי. כמה זמן אתה לומד ביום?

אני לומד בבוקר,

מסילת ישרים, ובערב אני לומד פרקי אבות.

אתה יכול ללמוד שעתיים ביום?

בבוקר, בערב, זה לא משנה.

לא משנה.

אני יכול ללמוד בערב שעתיים, כן.

אז תצליח בעסק.

תודה.

שאלת ברכה?

מה אמרתי?

אה, תצליח בעסק, זאת תהיה הברכה.

טוב,

השארת ציטיט?

אפשר. איפה הציציות? תודה.

תביא לי.

בכבוד.

תברך שהחיינו.

תן לו.

אתה מוכן לקבל על עצמך?

אם הוא יגיד לך?

אתה מוכן? לא, לא. מה שהיה פעם שעברה.

אוקיי.

כבוד הרב, יש עוד שאלה?

רגע, תן לו לברך. תן לו לברך, אוקיי.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן. וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן. תודה רבה. תהיה בריא.

כן, מה?

אני, יש לי חבר בארץ ישראל,

והוא...

יש לו מחלה, לא עלינו את המחלה הקשה. קוראים לו רפאל גדי גצו בן ססו.

דתי. במצב לא טוב. דתי או לא?

הוא שומר, הוא שחקן כדורגל במכבי חיפה. כולם, אשתו דתייה מאוד חזרה בתשובה, כיסוי ראש והכל שומרת שבת,

קשרות, טהרה.

אנחנו כולנו מפעלים בשבילו. אני גם מוכן לקחת עליו, זאת אומרת,

לקחת כל ספר תהילים פעמיים, לקרוא אותו כל יום בשביל רפואתו.

אתה יכול להעלות אותו על הקו?

עכשיו בארץ זה...

טוב, בוא נראה. אני, אין לי את הסטר שלי. אין לי ש...

אוקיי. תנסה, תנסה.

כן, הלאה.

יש פה אישה עם ספר ביד.

רגע, יש פה סרטון, תראה.

מה שאתה רוצה, שעתיים.

כן,

תראה לי, נו.

כבוד הרב, תגיד קודם כל לבחור עם הזקן שלא רוצה, שיראה את הסרט.

אה, הסרט הזה? כן. אוקיי.

נו,

אני מכיר אותו, הוא שיש לו לב טוב,

אבל אני לא יודע למה קשה לו. הנה, תראה, הרב שיראה, היה לו פעם זקן.

אני חושב שהוא נראה מצוין ככה.

הוא נראה יותר גבר, אבל אני לא יודע למה הוא לא רוצה.

כמו אחד השחקנים.

He says you look like a movie star with a beard.

Put on a beard.

נו,

שימו לב.

למה?

אם אתה מאמין בקדוש ברוך הוא, אתה זוכה לראות

וחוש את האמונה.

בחוש.

בחוש.

ברוך השם, מפעם לפעם, מפעם לפעם,

עוד יותר ועוד יותר, והקדוש ברוך הוא מראה עוד יותר ועוד יותר.

כמה שאתה מאמין ובוטח יותר,

אתה זוכה יותר.

בפעם האחרונה שהיינו כאן, מי שזוכר,

היה כאן יהודי יקר בשם דוד.

הוא היה על כיסא גלגלים.

והוא ישב פה ושאל אותי אם הוא יכול לעשות איתי עסק.

He want to make a deal.

מה ה-deal?

מה הוא יכול לעשות

בשביל לקום מכיסא הגלגלים? כי הוא ראה וידאו,

שבווידאו האישה קיבלה ברכה.

שמה כיסוי ראש ונפקדה אחרי תשע שנים.

אז הוא אמר, למה שאני לא אוכל גם כן?

ויש לו אמונת חכמים,

אז הוא אמר שהוא מוכן.

אני כמובן לא הבטחתי לו שום דבר,

אבל אמרתי לו שאני מאמין.

אני מאמין שאם הקדוש-ברוך-הוא,

3,300 שנה,

יכול להחזיק את העם הזה בנסים,

עוד נס אחד הוא יכול לעשות.

אין בעיה לקדוש-ברוך-הוא לעשות עוד נס אחד.

ואם תאמינו או לא תאמינו,

לא עברו הרבה חודשים מאז שהיינו כאן,

וברוך השם, אירע נס.

אתם רוצים לראות את הנס?

כן.

זה הכול.

רוצים לראות או לא רוצים?

כן.

אפשר לקבוט האור מרד הנס.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שם.

אתה על כיסא גלגלי מולידה או לאחר לידה? מלידה, כן.

ככה נולדת.

כן.

אני לא מכיר הרבה אנשים,

גם לא שמעתי על הרבה אנשים שקמו מכיסא גלגלים,

מדובר כשנולדו כאן.

כאלה שהיה להם לאחר מכן, שמענו.

אבל מלידה זה קשור.

מה הרופאים אומרים?

שאין לי שם.

אני נולדת שש שנה לידה שלוש שנה לידה שלוש שנה לידה.

וכאשר אני נולדת,

האינקובייטור לא היה ידיד,

לא היה סטריליז.

אז בטח הראשון של שני דקות של חיי הייתי נולד עם אוקסיגן,

ולאחרות,

חלק מהחלק שהיה להם נולדים היו נולדים שלי.

הרוב קולנדים בטוח רעשייה וחלק מהחלק מהחלק מהחלק מהחלק מהחלק מהעולם הזה.

כשאני הייתי בערב 14 או 15 עכשיו הקונדיסות שלי רצפה מאוד חרשה ולגל החלוני היו שאין לך בעקבות 5-6 קצות לטורות,

כשאני הייתי בעצם עולה ומדרך בשביל זה.

אני הייתי עוד מאוד מאוד מרגש חדש בנושא ההחלטה בגלל הסיטואציה,

‫במוחים חזק, עם הידיים חזק,

‫כמה שאתה מוחק כפיים יותר חזק, ‫אתה מוחק תיקים יותר.

‫עכשיו אנחנו נמחק את כל התיקים ‫של היהודים באנגליה לפחות.

‫אני באמת חושב שאני חושב ‫האנגלית,

‫ואני מאמין ברבייס, ‫ואני מאמין בבקשה ובשביל ‫בכל מקום רליגיון.

‫אז הייתי פרסמת לרב עמרון ‫לאחר שחזק אותי על אחד מהווידאות,

‫ואני ראה באחד הווידאות ‫החלק שבה האנגלית שלא היהודים,

‫הוא באמת מזלוקח בגבי הרבי, ‫וכמה שנים אחרונה ‫אתה בעצם ראה בווידאות ‫שהיא עברה בגביל ‫האנגלית בבקשה בבקשה.

‫אנחנו נגיד גם את הנוסחה, ‫יש בזה נוסחה.

‫מה הנוסחה?

‫הקדוש ברוך הוא,

‫אנחנו ממליכים אותך.

‫-כככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, ככה, כשאז הוא יכול לדבר אל הרבי.

I received a blessing, but I should jump out of the ocean.

So I thought to myself, you know, I might even go to Israel, even if it's for the weekend,

just to receive a blessing and come back.

But when I decided to go, I actually heard from a friend of mine that the rabbs was planning to come to London in April,

so I waited,

and the rough came and I went to the function.

And when there were people there, I said to myself, you know, this is my moment, I've waited for this for a long time.

And I'm going to ask my question and hopefully get an answer.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, שר.

Having seen your many tapes, of which I was very impressed,

especially the one of the woman that you just showed,

the one that couldn't have children,

I was wondering,

is there a deal we can make between us as a religious person?

is there anything I should do that would take me out of the wheelchair?

תראה, אני לא קוסם.

בדרך כלל, בדרך כלל, על-פי טבע, מי שנולד אימו מהסוג הזה,

אז הוא לא יכול לצופה, על-פי טבע.

אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא מחליט שהוא עושה ניסים.

אני לא מבטיח לך שאם תהיה פרפקט, שאתה תהיה בריא,

שתוכל לעמוד וללכת. אני לא מבטיח את זה.

אין לי פועל על זה ואין לי ספקות.

אבל אני בתור מאמין,

אם הייתי במצב שלך, הייתי מאמין שזה אפשרי.

מה הייתי עושה?

הייתי עושה כל מה שצריך לעשות ומתפלל ומבקש מצב השלום.

אבל בשביל זה אתה צריך להיות פרפקט, מושלם.

בשביל שלא תהיה סיבה למידת הדין לקטרק ולומר, זה לא בסדר.

להגיד לך,

לא יכול,

אבל לבקש בשבילך, אני מוכן,

אם אתה מוכן, לעשות את החלק שלך.

להיות צדיק.

אתה מוכן?

בטח, מאה אחוז. מהעוזרי לך. אתה שומר מצוות עד היום?

כן.

אתה נולדת בבית דתי?

כן.

אתה הולך עם ציצית?

כן. אתה תגדל מהיום זקן?

כן. כן.

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקום, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות מטורנות, מי יברך את השם הטוב?

דוד בן יוסף.

דוד בן יוסף. השם ישלח לו תרופה, משועה, קרובה, מהרה לעמוד בכסאו.

אמן.

אמן.

יש שום דבר שאני צריך לעשות שתביא אותי מהמערכת?

פיזית, יש היו חשבים מאוד אימפרסיבים,

מאוד אימפרסיבים.

הדוקטורים חושבים מאוד קצריים לדבר עליהם.

אני עכשיו יכול לנסוע עד הסטארציה לעומת פרוצים עם רכבים.

אני מנסה לעשות את זה לפני שנה רגע במהלך ההוספטל.

אני בעצם מבחינתי את זה במהלך.

במהלך, לפני שש שנה, אני בעצם מבחינתי את זה במהלך הרבה מאוד קצריים במהלך שלי.

כל שאני רוצה לעשות הוא בעצם להיכנס לנסוע עד הסטארציה ולהגיד

את זה לצריכה שלי, זה יהיה הכי גבוה שאני אעשה לעשות עכשיו.

אני מקווה שזה יחד עם השיבה.

הדמוקרטיה שלי הוא באמת ללכת בוודאי בוודאי בוודאי,

ובמהלך של הדמוקרטיה שלי היא באמת ללכת בוודאי.

אני לא מכיר הרבה אנשים.

אני לא שמעתי על הרבה אנשים שקמו בכסתבר גנים מדובר כשנולדו כך,

אבל אני אמיתי בעד.

אין לקדוש ברוך הוא בעיה.

אם הוא מחזיק עם שלם וניסים לאורך כל ההיסטוריה, אפשר גם פה יכול להיות נס.

תודה.

הבנת?

תודה.

זה אדם שנולד

למה זקן כל כך חשוב

מכל הדברים שיכול לקבל על עצמו? למה זקן זה...

קודם כל זה אחת מהמצוות של התורה ולא תשחית פעד זקניך

דבר שני על פי הזוהר הקדוש זה נקרא דיקנה קדישה

ואם אדם אוחז בזקן זה נקרא שהוא נשבח

ויש בזה עניינים גדולים

זקן זה רחמים ושער הראש זה דינים

ולכן בן אדם שמגדל את הזקן מתמלאים עליו בחסדים

אז אם אתה רוצה שיהיו עליך חסדים ולא דינים

כי אתה מוריד את החסדים אתה מוריד אותם על ידי הגילוח

אז אם אתה תרבה בחסדים יתחסדו בך מן השמיים

הייתה אישה אחת שלא רצתה שבעלה יהיה לו זקן

הוא הלך לבבא סאלי לא היה לו ילדים

ובמשך שנים

בירך אותו וזה לא הועיל

הוא אומר לו כולם באים ונושעים אצלך כבוד הרב למה אני לא?

הוא אומר אין לך זקן

אז הוא אמר לו אני מצידי מוכן לגדל זקן אבל אשתי לא מסכימה

אמר לו תגיד לה שאם אתה לא תגדל יגדל לה

אז כשהוא אמר את זה היא הסכימה

מיד אחרי זה נולדו להם חמישה ילדים

קוראים לו הרב בורוכוב ממונסי

זה סיפור

ומה הוא אמר לו? שיהיה לילדים במה להתפס

בזקן

הזכות של הזקן

גדולה מאוד

כן

שאלה נוספת אחרונה

הוא רוצה לשאול, לבקש בשביל פרנסה, הוא אומר שיש לו דוח גדול בפרנסה

והוא נותן 20% או 30% מכספיו למעשה הוא רוצה לדעת אם הוא יכול לעשות דיל עם הרב

אני לא צריך כסף

לא לא לא, זה מה שהוא יכול לקבל על עצמו מה הוא יכול?

כמה שעות אתה עובד?

12?

לא

כמה?

8, 9, 8, 9 כמה נשאר לך מ-24 שעות?

9, 9, 14, 13, 13, 13, 13, 13 מה אתה עושה ב-13?

מתפלל, יושן, לומד, פעמים. כמה לומד?

חצי שעה בבוקר, פעמים, שעה בלילה.

מתוך 13. כן.

בשביל זה הפרנסה על הפנים.

מה נעשה?

תלמד 4 שעות כל יום.

לא הבנתי, 8 שעות אתה יכול לעבוד וארבע שעות ללמוד אתה לא יכול?

מה יותר קל, לשבת לקרוא או ללכת לעבוד 8 שעות?

היית סטודנט פעם? למדת?

למדתי, עזבתי בית ספר. בסדר, אבל כמה שעות ישבת בבית ספר?

לא הייתי כל כך ילד טוב.

לא ילד טוב, אבל כמה ישבת בבית ספר? בוא נגיד שעה, שעתיים לפעמים.

רק שעה, שעתיים אתה בית ספר?

אפילו בגן ילדים נמצאים יותר זמן.

הוא אומר, זרקו אותו הרבה.

מהיום הראשון זרקו אותו?

הוא אומר, כבר בכיתה בית כבר התחילה. טוב, אז אתה צריך להחזיר עכשיו את הזמן הזה שאתה איבדת.

4 שעות תלמד כל יום,

ואתה תרוויח הרבה כסף.

משהו ספציפי או...

משהו ספציפי זה כל דבר שאתה תלמד, הלכות.

פרשת שבוע,

משנה, מוסר,

גמרא, אם אתה יודע, וכולי.

הכל יתקבל ברצון ושמיים.

זה מראה שאתה רציני.

תודה. אתה עובד את השם, השם ייתן לך עבודה בקלות.

תודה.

אמן. בהצלחה. אני מודה לכם על ההקשבה. רגע, כבוד הרב,

יש לי שאלה. הוא עונה?

לא, הוא לא עונה.

עכשיו הוא ייתן לך שאלה בבית-חולים וזה היה חלק מנותק.

מה אני יכול לומר שהוא... אשתו לא ערה?

הוא לא ערה.

תראה, אם הוא חילוני זה בעיה.

אם הוא לא יקבל על עצמו לחזור בתשובה, אין סיכוי.

כל מה שהוא הגיע למה שהגיע זה בגלל חילול שבת ועבודת עשי מרחם

של אמונה בכוח הרגליים וכל הקשקושים וכבוד וכסף ותהילה וכו'.

אז הקדוש ברוך הוא מאותת.

זה יכול להשתנות, אבל זה רק עם תשובה גדולה.

וכנגד חילול השם שהוא עשה,

הוא צריך לעשות קידוש השם,

שהוא לא חוזר יותר גם אם יהיה בריא,

והוא הופך להיות שומר תורה ומצוות.

היו כמה שחקנים שעשו את זה,

ונהיו אפילו רבנים היום שמזכים את הרבים.

אז לכן

אני אומר,

אם הוא יסכים, תגיד,

תיצור קשר עם בנצי,

ואני אברך אותו במידה שהוא יקבל על עצמו,

בעזרת השם שיהיה לו לישועה.

תודה.

כבוד הרב, כמה אנשים שרוצים לעשות עסקאות עם הרב, אם הרב מסכים. מה?

קודם כל אני אתחיל.

אם אני יכול לעשות דיל עם הרב,

שבעזרת השם יהיה לי עשירות.

שלא יהיה לי, שאני אוכל לעשות מה שאני צריך פה לשלם לאנשים שילמדו.

שלא יחסר לך מה שצריך.

אוקיי, אבל איזה דיל?

אמן.

לא צריך דיל.

שלא יחסר לך מה שצריך. זה שאתה מזכה את הרבים באירועים כאלה,

זכות גדולה.

אמן.

כן.

עכשיו, יש גם אישה עם קרוצ'ז, אני לא יודע איך אומרים את זה בעברית.

שלא, קביים, קביים. קביים, נו. היא רוצה...

אוקיי.

ממה זה? ממה זה?

האם אני יכולה לדבר באנגלית?

אני לא...

את יכולה לדבר באנגלית ואני יכול לא להבין, אין בעיה.

אוקיי.

תשאלי, תשאלי.

תשאלי ב-30 שנות.

אוקיי, תשאלי ב-30 שנות.

קודם כול, אני הייתי בשיקונגו ויש מישהו שדיבר על הווידאו של דוד ורבי אמנון יצחק

שליטר הוא השליח שלהם ללכת.

אני נולדתי עם ספיינוביפדה.

השם עושה ניסן בשבילי.

הבעל שלי נפטר

אחר כך,

שנה אחת לפני כן,

הוא ילמד כל היום ב-20 שנה רבי אמנון יצחק מבין אותי?

כן, הוא למד שנה וחצי בסטולין.

יש לי שתי בנים ואחת בת,

זה ניסם ניסם.

ניסם. הרופאים חושבים שזה לא יקרה.

זה לא יקרה.

אז מה את רוצה?

שמעתי, שמעתי.

את מלמדת?

באיזה גיל? איזה גיל של ילדים?

שמעתי איזה גיל?

מעט אחד.

יש.

מ-16 ומעלה, שאיזה גיל?

9-11.

תשע עד עשר.

מה?

גיל 14 עד 17. הבנתי.

מה?

מותר לך לשיר איתם?

אני לא מנסה להם.

מותר לך.

כן, אבל אני מבחינה שאני מבחינה את הדיסציפלין.

אני מבחינה שאני מבחינה אותם. זה לא כל כך יפה.

זה קשה בשביל...

היום זה קשה...

אני רוצה שתשאירי, יש שם בנים או בנות?

לא, לא, לא. רק בנות. בנות. טוב מאוד.

תשאירי. בית יעקב, בית יעקב. שמעתי. את תגידי להם

שאת בשביל הרפואה שלך

רוצה לשיר איתם, תבקשי רשות גם מהנהלה

לשיר איתם

אמונה אמונה בשביל שתהיי בריאה.

את השיר הזה ששרתי עבדו עבדו עבדו עבדו לשיר רבע שעה כל יום

במשך חודש.

50 דקות.

אני לא אוהבת עבודה כל יום.

מתי שיש לך שיעור?

כן, עם הילדות.

את אומרת להם שזה בשביל שתהיי בריאה,

שהם ישאירו איתך באמונה.

כן, כן, להגיד להם.

כן, שתוכלי ללכת.

כן, כמה פעמים אפשר לדבר.

לא משנה.

ברכה לזיווג, מה השם.

יאבה ביי. אסתר מלכה בת?

הדסה?

אלתה.

אלתה.

אמרת או אלתה? אלתה, עם אלף, עם אלף. עם אלף, אלתה.

אלתה, אלתה. למה אתה מחרבש אותי?

אלתה, כן? אלתה.

שתזכה לשידוך הגון מהירה.

זיווג הגון.

זיווג הגון. אמן.

אמן.

השם ימלא משאלות כולכם לטובה.

אמן.

מי שרוצה ציציות יבוא לפה.

תזיז אותי.

מה השם?

רות שמחה בת? רחל אפרת, גבוהה שלמה, והמחלה תעבור לארדואן.

בעזרת השם, ישועה מהירה.

אבא זיווהר, כבוד הרב וסופה.

ולעוד איתי אח שמוריו ומבוגר ומדחשים בשם הרב.

מה השם?

חריב לו הציון ברוך ובן זמור שטיבורה.

השם ירפא אותו ברכואה שלמה.

ציווג הגון מהירה.

שלומת שעתיים כולנו.

שם ירפא אותו ברכב ומדחשים בשם הרב.

ציווג הגון מהירה. תפועה שלמה.