חולון - מעלת השמחה ותוצאותיה

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'לכתחילה: השגחה פרטית וקרבת אלקים' (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! - - - 

  ספר: 'לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים'

פרק כד: בזיונות

א. - מיסודות האמונה - שאין יכולת לשום בריה לצער אדם יותר ממה שנגזר עליו מלמעלה.

- עירין קדישין, בית הלוי: 'יאמין שאין לשום בריה ח"ו לצער אותו יותר מן הנגזר מלמעלה, שכל פרט ופרט מושגח בהשגחה נפלאה מאת הבורא ית"ש, ואין שום מקרה בעולם כלל, שכל המקרים הם שלוחים מהקב"ה, והכל בחסדי השי"ת'.

ב. - כמות ועוצמת הסבל של כל אדם קצובה משמים. אין שום אפשרות להשמט מהם, ואין ביכולתו של אף אדם להוסיף סבל לחבירו מעבר למה שנקצב. - הגרי"י קניבסקי (קריינא דאגרתא ח"ב מאמר כו).

ג. - כשאנשים מבזים אותך - תשמח, שהרי לכל אדם יש קצבה של עגמת נפש המגיעה לו, והוא חייב לעבור אותה. את הקצבה הזאת כל אדם יקבל במדוייק, אם לא ממקור זה, אז ממקור אחר. - יסוד הדת.

ד. - בעלי מדרגה ובני עליה אינם עושים כל השתדלות טבעית כדי למנוע בזיונות ועלבונות.

- מסיבות רבות, והעיקרית שבהם משום שזה לא יועיל, כי הנגזר משמים – יגיע לאדם בכל מקרה, ואם כבר נגזר אז מדוע לא להרויח מכך, וכדברי ספר החרדים: 'למה תסבול יסורים בעולם הזה, ובעולם הבא גיהנם על עוונותיך? טוב לך אם תסבול חרפת אנוש וגידופיו ולא תענהו ותשמח ביסורים אלו, כי רפואה הם לנפשך'.

אושרו של המתבזה

ה. - 'סמא דכולא, להיות סבלן ומוחל על עלבונו, ולהיות מעביר על מידותיו; וטוב לו מכל הסיגופים והתעניות לכפרת נפשו'.

- הגר"ח פלאג'י (בספרו כה"ח). הרמ"ע מפאנו נהג לחתום את תשובותיו בתיבות אלו: 'אני הוא החתום בי רבנן מ"ע'. הכינוי מ"ע הוא לא רק ראשי התיבות של שמו הפרטי 'מנחם עזריה', אלא בעיקר ראשי תיבות 'מעביר עוון'. ומעשה שהיה כך היה: כאשר הרמ"ע מפאנו הוציא לאור את ספרו 'עשרה מאמרות', רבים חירפוהו וביזוהו בקהל עם. והרמ"ע שתק. הגה לא הוציא מפיו. בזכות שתיקתו הוא קיבל את התואר מ"ע – מעביר עוון.

ו. - הראוי והנכון ביותר לכתחילה, לחפש מבזים ולשלם להם, או - לפחות - להודות ולהכיר להם טובה על ביזויים ועלבונם, שהרי בזכותם ניצלים מעונשים כבדים וכואבים.

- רבי חיים ויטאל (שערי קדושה א, ו): 'אם עיני שכל לך, היה לך לחפש אחר מי שיצער אותך, כי חיים אתה מבקש לך'.

עוונותיו מתכפרים

ז. - מכל התשובות שבעולם - המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים, היא: סבילת העלבונות והחירופים והגידופים, 'והיא מעולה יותר מכל מלקויות וסיגופי תעניות שבעולם'.

- רבי אברהם גלאנטי בשם הרמ"ק. האר"י ז"ל היה אומר, כי אילו אדם היה יודע כמה מועילים לו הבזיונות שמבזים אותו בני אדם, אזי היה רץ אחריהם לחפש בני אדם שיבזו אותו. מרגלא בפומיה דרבי משה לייב מסאסוב: 'אם ביישוך, קח את הבושה ושים אותה באוצר שלך. מציאה כזו לא תקבל בשום כסף שבעולם. רפואה כזו עבור הנפש לא תקבל בשום בית מרקחת שבעולם. ולא זו בלבד, אלא תן תודה לחברך בעד המתנה היקרה שנתן לך. ודע, שזוהי הרפואה הטובה ביותר לכפר על חטאים ופשעים'. אוצר הפתגמים ומעשיות. הו"ד בחובת האדם בעולמו (פ"ה עמ' 91).

ח. - מעלתו של מי ששמע חרפתו ושתק - גבוהה יותר ממעלתו של אדם שצם אלף תעניות. - ליקוטי רמ"ל בשם האריז"ל והרמ"ק.

תפילותיו מתקבלות

ט. - אדם מבוייש - לבו שבור, והינו קרוב מאוד בעת הזאת אל הבורא יתברך, וראוי לו לנצל רגע נעלה זה לשאת תפילה אל ה' שימלא משאלותיו. - ראה תענית (כד, א) וזוה"ק (שמות פו, וישלח קסח:).

ניצול ממחלות קשות

י. - עצה להצלה ממחלה קשה: לא להגיב לבזיונות שמבזים אותו, אלא ישמע חרפתו וישתוק. - עצה ותושיה (עכ"ז) בשם הדברי חיים.

מאריך ימים

יא. - כל אדם שמעביר על מידותיו ואינו משלם גמול רע למי שציער אותו - מוסיפים לו את אותם שנים שניטלו מאדם שנפטר בקיצור שנים. - חגיגה (ה, א).

הליכות והנהגות

יב. - אחת העצות לפייס את הקב"ה ולרצותו שימחל - היא: למחול לזולת שחטא נגדי על כל הרעה שעשה לי.

- ר"ה (יז, א). 'כי אז הדברים ק"ו: אם אני בשר ודם, קרוץ מחומר, אני מוחל לחברי, אזי הקב"ה בודאי צריך למחול לי'. דיבורי אמונה (ח"ג עקס"א). וכל אחד זקוק שימחלו לו על העוונות. חבל שמחמת איזו שהיא קפידא ותרעומת – הוא ימנע מעצמו שימחלו לו על כל פשעיו. הגר"ד יפה (עבודת הימים הנוראים עמ' פד-פה). המעביר על מידותיו ונח להתפייס ואינו נוקם ונוטר, מלבד מה שמעבירים על כל פשעיו – זוכה גם ש'עושים לו ניסים ונפלאות, וניצול, ומאריכים לו ימים ושנים, ותפילתו נשמעת, והעולם מתקיים על ידו, וזוכה לתורה. וישקול בדעתו, אשר מזה הצער המועט שסובל לרגעים – יגיע לו מזה דבר שאין ערוך אליו'. תורת אשר (הו"ד במחזור תתקבל יו"כ במבוא ע"ח).

יג. - כה אמר הגר"א: 'אין האדם מחרף את חבירו, אלא עוונותיו מחרפין אותו, וצריך שיקבל עליו, ובזה יסתלק המקטרג'.

- על פי האמור מבאר הגר"א את דברי הגמרא בב"ק (צב, ב): 'חברך קרייך חמרא, אוכפיה לגביך מוש', כלומר: אם חברך קורא לך 'חמור' – אל תענה לו, 'כי ה' אמר לו קלל, כי אין אדם מחרף לחבירו, אלא עוונותיו מחרפין אותו'. ביאור אגדות (שם).

יד. - לעולם אל תתרגש כאשר תשמע שמישהו דיבר עליך או עשה דבר מה נגדך. ההתרגשות תגרום שתגיב בדיבורים אסורים.

- מה גם שפעמים רבות מתברר שהענין הוא לא בדיוק כמו שהיה נראה בתחילה, והדברים שנאמרו – כלל אינם מדוייקים.

טו. - כשישאלך אדם דבר מה, אל תהיה בהול להשיב לו, אלא כשיסיים הלה את דבריו - תתיישב בדעתך מה רצון השי"ת שתשיב בזה, ואז השי"ת יהיה בעזרך שתשיב לו כהוגן.

- וכך נאמר במשלי (טו): 'לב צדיק יהגה לענות וגו'', ופרש"י: 'יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר'. הגר"ש הומינר (עיקרי דינים פי"ח).

טז. - אדם שהולך למקום שהוא עלול לקבל בו בזיונות - כדאי שיתכונן מראש לקבלת הבזיונות, כי אז עשתונותיו לא יתבהלו. - ראה לכתחילה בן אדם לחבירו (סור מרע) ושמירת הלשון (עלבונות, חירופים וגידופים).

יז. - מי שאינו בטוח שיוכל לעמוד בנסיון של 'שומע חרפתו ושותק' - ישתמט ויברח ממחרפיו. - ארך אפים (ד, ו).

פרק כה: שמחה

א. - השמחה היא מעלה עליונה שאין למעלה ממנה, ועל כל אדם לשאוף להגיע אליה. - שמחת עולם.

ב. - ה'בעל שם טוב' היה מורה למבקשים דרך קלה בעבודת ה', שיש בה גם עוה"ז וגם עוה"ב: 'קבל על עצמך להיות שמח בחלקך ומרוצה מהנהגת ה' יתברך עמך בכל הענינים'. - היכל הברכה (בראשית רנח) בשם הבעש"ט. ראה גם דברי האור החיים הק' בספרו חפץ ה' (ברכות פ"ט).

ג. - 'הכל עוברים את החיים בעולם, אלא שיש המקבלים את כל מאורעותיהם מתוך שמחה, ויש המקבלים את אותם דברים בעצב ובכי. והנה הנגזר - בין כך ובין כך לא ישתנה, אם כן - מוטב שיחליט בנפשו לקבל הכל בשמחה ויחיה בטוב ובנעימים'. - חזון איש (מעשה איש ח"ב עקנ"ב). ראה רש"י (דברים ב, ז): 'כי ה' אלקיך ברכך, לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמיכם עשירים'. וכמו שאומרים ב'נשמת': 'אילו פינו מלא שירה כים... ועינינו מאירות כשמש וכירח', כלומר: אנו מקבלים את מאורעותינו בפנים מאירות ואנו שמחים בהם ומודים עליהם.

ד. - סוד הצלחתו של יוסף בבית האסורים - הוא מחמת היותו 'גבר קפיץ', כלומר: מקפץ ומרקד, שר ושמח. - בראשית רבה (ס"ו).

אושרו של השמח

ה. - הנקודה המרכזית בחיי האדם, שכל אושר החיים תלוי בה - היא: השמחה ושביעות הרצון מהנהגת הבורא. - בעל נתיבות שלום מסלונים (באחת מאגרותיו): 'אם כי יש לי הרבה מה לכתוב, אני אוהב להתרכז על נקודה אחת, והיא השמחה והשביעות רצון מהנהגת הבורא. אני רואה בזה את הנקודה המרכזית שבחיי האדם, שכל אושר חייו, תוכן וסיפוק החיים, וכן חיים רוחניים – תלויים רק בזה... אם קבע בלבו ומוחו שזה תפקידו בחיים, רק להיות שמח בהנהגת הבורא איתו – חייו עלאיים ביותר, ואינו נפגע מפגעי הזמן'.

ו. - רק בעל בטחון יכול לממש את דברי התנא באבות - 'איזהו עשיר השמח בחלקו' (פ"ד מ"א) כי הוא משוכנע שלא ניתן להשיג יותר מ'חלקו', כי רק חלקו נקצב לו משמים. - מאידך, מי שאינו בוטח – לעולם לא יסתפק ב'חלקו', אלא ישאף ליותר ויותר מתוך מחשבה שהדבר בשליטתו, בכוחו ובעוצם ידו.

זוכה לבריאות שלימה

ז. - אדם ששרוי בשמחה תמידית - אין מחלה בעולם שיכולה להכריעו, וללא ספק יתרפא מכל מחלה שהיא. - הגר"א (משלי יח, יד).

ח. - השמחה גורמת 'שיתחזקו כוחות האיברים לפעול פעולותיהם כראוי, ויתעכל המזון עיכול טוב בקלות, וייטיב מראה הפנים, ויתחזק אור העיניים וכל ההרגשות, ויתחזק אור השכל'. - הגר"א (שם). הוא מסיים: 'ולכן ראוי לאדם לשמוח בחלקו בימי הבלו ולא יבקש יתרונות'.

ט. - כשאדם שמח - ההליכה נעשית קלה עליו. מאידך, כשאדם שרוי בצער - ההליכה קשה עליו. - כתובות (סב, א). שם מסופר על יהודי וגוי שהלכו יחדיו. הגוי לא הספיק להדביק את קצב ההליכה של היהודי, ולכן הזכיר לו את חורבן בית המקדש כדי לצערו, דבר שגרם לו להאט את קצב הליכתו.

זוכה לחכמה

י. - בזמן שאדם שראוי בשמחה - שכלו מתחזק, ונהיה חד וחריף, וחכמתו מתרבה. - ליקוטי שושנים (מע"כ אות ב).

זוכה לחסד ולרחמים

יא. - אדם ששרוי בשמחה - נוהגת בו מידת החסד והרחמים, המונעת כל דבר רע.

מאידך, אדם ששרוי בעצבות - נוהגת בו מידת הדין, המביאה כל דבר רע. - מנחת שמחה.

זוכה לטובה ולברכה

יב. - אדם שמקבל את הרעה בשמחה - ה' חפץ להשלים לו את אשר החל לעשות לטובתו, ויביא את הטובה אשר ביקש להביא. - שמחת עולם.

זוכה לעזרה ממרומים

יג. - אדם ששרוי בשמחה בכל מצב שהוא - יעזרהו ה' היכן שיהיה ובכל מצב שיהיה. זוהי הבטחה שתקיפה בכל הדורות. - הר"מ מקוברין אמר לאנשי שלומו באחרית ימיו: 'הנה נא זקנתי, לפיכך אומר אני לכם, שבמידה ותהיו תמיד שרויים בשמחה – יעזרכם ה' בטח היכן שתהיו ובכל מצב שלא תהיו, אך בלעדי מידה זו – מי יודע'.

ניצול מצרות ומגזירות רעות

יד. - על ידי השמחה אפשר לצאת מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וכל הדינים לא שרירין ולא קיימין. - רמז לדבר: 'כי בשמחה תצאו' – על ידי השמחה אפשר לצאת מכל המצבים הקשים.

זוכה לכלי מלחמה נגד היצר הרע

טו. - השמחה היא הכלי החזק ביותר שעל ידו אפשר לנצח את המלחמה הגדולה עם היצר הבוער. - שמחת חיים.

זוכה להתגבר על נסיונות

טז. - על ידי מידת השמחה אפשר להתגבר על כל נסיונות החיים. - פתחו שערים (עס"ה).

זוכה לצאת מהחומריות

יז. - מידת 'השמח בחלקו' היא הדרך הטובה ביותר לאדם לצאת מיסוד העפר שבו. - רבי חיים ויטאל (שערי קדושה ח"ב שער ד).

זוכה לפרי בטן

יח. - אשה שעדיין לא נפקדה בזרע של קיימא, תשתדל מאוד להיות בשמחה למרות מצבה, ובשכר זאת תפקד במהרה בפרי בטן. - עצה ותושיה עפ"י ברכות (ה, א).

יט. - תפילה על פקידה בזרע של קיימא, מועילה אך ורק אם היא נאמרת מתוך שמחה, ולא כשהתפילה נאמרת מתוך עצבות ושברון לב. - חת"ס (דרשות ח"ב עמ' שנו).

כאילו מסר נפשו על קידוש ה'

כ. - המקבל גזירת עליון בשמחה - נחשב לו 'כאילו מסר נפשו ונפש זרעו על קידוש ה' בשעת הגזירה'. - יסוד העבודה (אגרת חיזוק וניחומים).

פרק כו: שמחה – הליכות והנהגות

א. - טבע האדם להמשך למחשבות עצובות על מצבו האישי ועל פגעי ומקרי הזמן, וצריך להתגבר על כך בכל הכוחות ולשמח את עצמו בכל מה שיוכל. - כמבואר בספר קהלת.

ב. - יקבל אדם על עצמו להיות תמיד שמח בחלקו ומרוצה מהנהגת השם יתברך עמו בכל הענינים. - הדרכת הבעל שם טוב למבקשים דרך בעבודת ה' שיהיה בה גם עולם הזה וגם עולם הבא. היכל הברכה (בראשית רנח).

ג. - בכלל מידת השמחה - להצדיק את כל המאורעות שקורים לו ולדעת שהם מאת הבורא יתברך. - ארחות צדיקים (שער השמחה).

ד. - אם קשה לאדם לקבל את הרעה בשמחה ולהודות עליה, לפחות שיזכיר לעצמו את החסדים שה' עשה עמו בימי הטובה, ודי בזה כדי שה' יושיעו. - זאת כוונת הכתוב בקהלת: 'ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה', כלומר: ביום רעה – ראה והסתכל על הימים הטובים שהיו מכבר ותודה עליהם.

ה. - יש להתפלל מתוך שמחה. המתפלל מתוך עצב - נגרם לו נזק גדול: תפילתו נמאסת, ואין נפשו מסוגלת לקבל את האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. - שער הכוונות (ריש ענין ברכות השחר).

ו. - מידת חסידים ואנשי מעשה לשמוח בכל מצוה ומצוה, ולאחר עשיית המצוה להודות לבורא עולם על הזכות שנפלה בחלקם לעשות לו נחת רוח. - לדעתם, ללא הודאה לה' – המצוות אינן מאירות כלל. בגמ' (קידושין לט, ב) שנינו: 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו', והקשה רבי חיים ויטאל (הקדמת שער המצוות): הלא אנחנו מקיימים מצוות רבות, ומדוע אין אנו רואים בהתגשמותה של הבטחה זו? אלא – אומר הגר"ח ויטאל – שורש קיום המצוות הוא השמחה בעשייתן, אולם כאשר אדם אינו מקיים את המצוה בשמחה, הרי הוא מוכיח שהמצוה עליו לטורח, ומדוע שייטיבו איתו ויאריכו את ימיו?

ז. - כל עובד ה' חייב לדעת שאם ה' מזמן לידו אילוצים להתעסק בדברים שאינם לרוחו - זהו רצון ה' ויש לעשות זאת בשמחה. - עבודת ה'.

ח. - יש להזהר מאוד שלא לצער אדם ביום שמחתו. מי שאינו נזהר בכך - יש בידו עוון נורא. - 'מי שזיכהו ה' ית' לעשות שמחה של מצוה, כגון ברית מילה, או נישואין לבניו – אז פותחים לו כל ההיכלות וממלאים כל משאלותיו, ואותו האיש אשר יצער אותו ביום זה, על ידי זה משך ידו אפילו רגע אחד מכל אותן היכלות – יש לו עוון גדול'. רבי שלמה מקרלין (הו"ד באמרי קודש אות סד).

עצות לרכישת מידת השמחה

ט. - הדרך העיקרית והמוצלחת ביותר להגיע לשמחה היא דרך האמונה והבטחון בה' יתברך - 'שכל הבוטח שרוי תמיד בשמחה'. - פתחו שערים (עס"ה). - עפי"ז ביאר הגראי"ל שטיינמן (כאיל תערוג עת"ע) את מה שאומרים בברכות ק"ש 'כי בשם קדשך בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך' – על ידי 'בשם קדשך בטחנו', זוכים ל'נגילה ונשמחה בישועתך'.

י. - אין שמח כבעל בטחון, שהרי הוא הגיע להבנה שכל קורותיו לטובה וכל מעשי ה' נפלאים. - ראשית חכמה (שער האהבה ו).

יא. - ניתן להגיע למעלת השמחה בדרכים נוספות, - כגון: ע"י לימוד תורה, כפי שנאמר: 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. וכן ע"י שירה, כמבואר במסכת ערכין (יא, א): 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב – איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? זה שירה'. אבל גורם השמחה המקורי והיסודי - שאין צורך לתומכו בעצות נוספות - הוא הבטחון. - הגראי"ל שטיינמן (שם).

יב. - דרך קרובה - נוספת - להגיע לשמחה: 'על ידי הכרה והרגשה שהקב"ה הוא אב הרחמן, נאמן ומסור להיטיב עמו תמיד'. - 'ע"י הרגשה זו יכול להתרומם ולהאמין כי כל הנהגת הבורא עמו בכל עת – היא כולה חטיבה אחת של חסד ורחמים, ולגרום לו להיות שמח ומרוצה מחלקו, למרות מאורעות של עגמת נפש הפוקדים אותו לעתים, בהיותו יודע כי ידיד נפש אב הרחמן'. נתיבות שלום (הו"ד בכי אתה עמדי ח"ה הערה נ).

יג. - אין להלחם על השגת השמחה, אלא להשתדל להמנע ממחשבות של עצבות מכל סוג שהוא. אם האדם לא יניח לעצבות להכנס ללב - אזי השמחה לאט לאט תחדור ללבו.

יד. - אפשרות - נוספת - דומה: מכיון שאדם לא יכול לחשוב שתי מחשבות בו זמנית, לכן בכל פעם שעולה במוחו מחשבת עצבות - יכניס למוחו מחשבות שמחות וינסה להזכר במאורעות שמחים שאירעו לו, והם כבר ידחו את המחשבות העצובות. - רבי משה פיינשטיין (במכתב).

פרק כז: עצבות

א. - אדם שחי ללא אמונה, רוב הזמן הוא שרוי בעצבות ודאגה, ורק סיפוקים רגעיים משכיחים ממנו את עצבותו הקבועה.

מאידך, מצבו הקבוע והטבעי של המאמין הוא: שלווה ושמחה. - הוא חש בכתוב 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד' – על כל צעד ושעל, וגם כאשר לא הכל מסתדר, הוא מאמין שהכל מכוון ומותאם כדי להיטיב לאדם.

ב. - אדם שמתעצב ומתאונן - 'הרי זה ככופר חס ושלום', שכן בעצבותו הוא מראה שרע יורד מלמעלה, והרי 'מאתו לא תצא הרעות', ולעולם 'אין רע יורד מלמעלה'. - 'ועל כן הרחיקו מידת העצבות במאוד חכמי האמת'. אגרת הקודש (לבעל התניא סימן יא).

ג. - אדם שמתהלך רוטן ועצב, זעוף וממורמר, הוא יונהג משמים בהנהגה של דינים קשים. - אורחות אמת.

ד. - העצבות מורידה את האדם לשאול תחתית ודרכה אפשר להגיע לכל העבירות שבעולם, כולל עבודה זרה. - עבודה זרה נקראת על שם העצבות, שנאמר: 'עצביהם כסף וזהב', 'חבור עצבים...'. פרי הארץ (מטו"מ).

ה. - בעת שאדם עצוב - נגרמת עצבות בפמליה של מעלה, וכתוצאה מכך מצטמצם השפע שיורד משמים, הן בגשמיות והן ברוחניות. - שמחת עולם.

ו. - כל עוד אדם שרוי בעצבות - נוהגת בו מידת הדין, וממילא בעיות שונות אופפות אותו.

מאידך, אדם ששרוי בשמחה - נוהגות בו מידות החסד והרחמים, ומידות אלו - כידוע - מונעות כל דבר רע. - אמונת אומן.

ז. - בעת שאדם שרוי בעצב, הנשמה מקבלת חולשה גדולה, ויצר הרע עשוי להכשילו בקלות רבה. - שש ושמח.

כיצד להנצל מעצבות

ח. - מי שמאמין בה' בכל לבו ונפשו - לעולם הוא לא יפול במכמורת העצבות. - חזו"א (שם); נחלי מים (שם).

ט. - מי שבוטח בה' בכל לבו - לעולם הוא לא ילקה אפילו בשמץ של עצבות. - המהר"ם מקוברין היה מבאר את הפסוק (תהלים קטו, ד) 'עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם' באופן זה: מדוע אנשים שרויים בעצבות? אין זאת אלא מפני שהם חושבים כי הכסף והזהב הם מעשי ידי אדם, האדם זוכה בהם בכח מעשי ידיו ולפי ריבוי ההשתדלות, לפיכך ידמו שיש להם סיבה להיות עצובים. לא כן אם האדם מאמין שהכל בהשגחתו יתברך, לעולם לא היה לו שמץ של עצבות.

י. - טבע האדם לראות את המאורעות שעוברים עליו באופן שלילי, ומשום כך הוא מדוכדך ועצוב. יש לכך פתרון אחד: לזכור כי הכל מאת ה' ונועד לטובה.

לא קיימת אפשרות אחרת - יסודית - להשתחרר מעצב ותסכול. - חובה"ל (שער הבטחון).

יא. - אנשים רבים מתהלכים בעולם במרירות, כעס, עצבות, צרות, דכאונות ומועקות, משום שחסרה להם מידת הבטחון. הבוטח - שרוי ברוגע, שלוה, שמחה וטוב לבב. - האמונה והבטחון.

יב. - לעולם הצער והעגמת נפש לא ימשלו באדם שחדור בהכרה ש'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'.

יג. - שאיפה לדברים קשים להשגה - גורמים לעצב ותסכול. - ילדים שרויים – כמעט תמיד – בשמחה, מפני ששאיפותיהם בנות השגה. רוב שאיפותיהם קטנות, ולהשגת שאר השאיפות הם נעזרים בדמיון מפותח. מאידך, המבוגרים שואפים לדברים שקשה מאוד להגשימם, ולכן הם נוחלים אכזבות, כעסים ותסכולים. הבוטח - לעולם לא ישאף להשיג את שכניו וחבריו, כי הוא יודע בבירור שהכל נגזר ונקצב משמים. - אמונה והשגחה.

פרק כח: כעס

א. - הכעס מתפרץ רק אצל אדם שאינו מאמין שהכל בשליטה ובהכוונה מלאה של בורא עולם. - והואיל ומי שאינו מאמין בכך נחשב לכופר, לכן הכועס נחשב כעובד עבודה זרה.

ב. - כל כעס מראה על חוסר אמונה, 'כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו - לא היה בכעס כלל'. - אגרת הקודש (פרק כה): "'כל הכועס כאילו עובד עכו"ם', והטעם: מובן ליודעי בינה, לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה, כי אילו היה מאמין שמאת ה' היתה זאת לו – לא היה בכעס כלל".

ג. - יש להתבונן שכל הסיבות שהביאוהו לכעס הינם מאת ה', כי הרי הוא משגיח על הכל, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, ונמצא שהוא כועס על גזירת ה'. - ר"ח (ענוה א).

ד. - על כל מאורע מכעיס יש להסתכל במבט של אמונה: המכעיס נשלח משמים להכעיס, ואינו אלא כבובה המופעלת מלמעלה עם חוטים, ואין שום סיבה לכעוס על המכעיס. - אין לאדם לכעוס על חבירו שהכהו או ציערו, 'כי כשליח בית דין הוא דומה, שלוחו של מקום לעשות ככל אשר גזר הוא יתברך... ועל פי דין צריך הנפגע לחפש אחר היתר להיות בכעס על הפוגע בו, כי כל שקרה – הרי בהשגחה עליונה באה לו, היתרעם אדם על האבן שנזרקה עליו'. רבי ירוחם ליבוביץ ממיר (דעת תורה מקץ ביאורים).

ה. - בוטח אמיתי שפוגעים בו - הוא מסתכל על הפוגע במבט חיצוני, בלי שיחדור ללבו בדל של כעס. - האמונה והבטחון.

ו. - כעס שנמצא בלבו של אדם - מהווה סכנה חמורה לבריאותו, וכל רגע שמשהה את לכעסו - הנזק גובר; ולכן יש למהר ולהוציא את הכעס החוצה. - ענף יוסף (עין יעקב ברכות סב, א). וזה לשון השיטמ"ק (נדרים כב, א): 'ע"י הכעס – החום הטבעי מתגבר ושורף המאכל, ואינו נעכל עיכול הראוי, ומתוך כך אינו יכול לצאת מהרה מן הגוף, ובא לידי תחתוניות'.

ז. - נזק גופני עצום נגרם לאדם על ידי כעסו. רוב המחלות הקשות נגרמות מריבוי כעסים, וביניהם - מחלות חסוכות מרפא. - ראה ספר חסידים (סימן תתשכו), שבט מוסר (עמוד קכז) וחמדת יהודה (עמוד תלט).

ח. - בטרם יכעס - יחשוב: במה עדיף לי לכפר על עוונותי הרבים, האם על ידי מחלות ואסונות, או על ידי הבלגת הכעס. - תומר דבורה (פרק ב); ראשית חכמה.

פרק כט: קנאה ושנאה

א. - המידות הרעות: קנאה, צרות עין ושנאה - נובעות אך ורק מחוסר אמונה ובטחון. - שכן כשברור לאדם שהכל מאיתו יתברך בהשגחה פרטית, ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, ממילא אין קנאה וצרות עין.

ב. - בעל בטחון לעולם לא יגיע לידי קנאה ושנאה ושאר מידות רעות, שהרי הוא חדור בהכרה שהכל נפעל רק על פי רצון ה'.

אך מי שמחוסר בטחון, גם אם הוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, הוא יכול להיות נגוע בכל המידות הרעות. - אמונה והשגחה.

ג. - המקנא שרוי בכעס תמידי, הורס את חייו ומביא על עצמו חולאיים רבים. - מנורת המאור (הקדמה לנר ראשון); פלא יועץ (ערך קנאה).

ד. - כל מקום שיש קנאה ושנאה בין אחים, תלמידים, שותפים, וכל אחד רוצה להפיל את חבירו ולהתכבד בקלונו - לא ייצאו נקיים ר"ל. - מועד לכל חי (ו, ג).

ה. - עצה להעברת השנאה: יקבל על עצמו לומר על כל מקרה ופגע: 'גם זו לטובה'. - ארחות צדיקים (תחילת השער השישי, שער השנאה).

ו. - עצה נגד קנאה במתחרים: לומר בפה - אף שהלב לא מסכים - תודה לבורא עולם על פרנסתו, הצלחתו, השגיו - של פלוני. כעבור זמן תווכח לראות שגם הלב שלך מתחיל להודות על כך. מעתה - מובטחת לך ברכה והצלחה בעמלך. - רבי משה מקוברין (אמרי חן).

הליכות והנהגות

ז. - אסור לאדם לגרום שאנשים יקנאו בו. ולכן, אין לאדם להראות לעיני כל את הצלחותיו, כי בכך הוא גורם לקנאה. - אורח מישרים (סימן כא); כנלמד מהפסוק: 'למה תתראו', כמבואר בתענית (י, ב); וכ"מ במגילה (ז, א) מאמר דרב שמואל בר יהודה.

ח. - בכל פעם ופעם שמתעוררת בלבו של אדם שנאה כלפי הזולת - עובר באיסור 'לא תשנא'. - חפץ חיים (אהבת ישראל פרק ב). ויש סוברים שהשונא עובר באיסור 'לא תשנא' בכל רגע ורגע. - שערי קדושה (ח"ב ש"ד); פלא יועץ (ערך שנאה).

ט. - אסור לבקש דין מהשמים על חבירו שעשה לו רעה ולומר: 'ה' ישלם לו וישיב לו כרעתו'. העושה כן נכשל בעוון חמור, והוא עצמו נפגע תחילה. - רמ"א (חו"מ תכב, א).

י. - המבקש מה' נקמה באלו שציערוהו או הרעו לו ונתקיימה בקשתו ונענשו, כשיעשה הוא או זרעו חטא דומה - ייענשו. - אך אם לא היה מבקש נקמה – לא היה נענש עבור זה. ספר חסידים (תרנז).

יא. - אדם שפגע וציער את חבירו - יש לנפגע לבקש מה' שיחזיר את הפוגע למוטב ויעזור לו לתקן את מידותיו ומעשיו הרעים. - ספר חסידים (עו).

שאלות ותשובות...