חולון - שידור חוזר מההרצאה:חולון 25-03-2008

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אחרי איחור רב,

בזכות צוות

מיוחד שהזמנו לכאן הערב,

נתחיל את ההרצאה.

לרפואת ההרצאה היא לרפואת כל חולה עמו ישראל,

ולעילוי נשמת כל מתי עמו ישראל,

ולרפואת אברהם ישעיהו בן רבקה,

רפואה שלמה שיקום מכיסא הגלגלים.

ולהצלחה בגשמיות ורוחניות, לנוריאל, ישעיהו וכל משפחתו.

בהצלחה ומציאת דירה מתאימה לאליהו ישעיהו מהרה.

ועוד אחד,

לירון חן בת רחן, זיווג הגון מהרה, עם יראת שמיים, מידות טובות, בריא ושלם בגופו ובנפשו.

טוב, אנחנו הולכים ללמוד הערב חומר כבד.

וכיוון שבכל זאת אומרים שיש אנשים אינטליגנטים,

אז אני לא חושש.

ואם לא תבינו מה שאני אומר,

לא נורא, יש שידור חוזר.

אני מקווה שזה יעבור.

אבל בכל מקום תוכלו לחזור על החומר עוד פעם.

ויאמר משה לאהרן קרב אל המזבח,

ועשה את חטאתך ואת עולתך,

וכפר בעדך ובעד העם,

ועשה את קורבן העם וכפר בעדם, כאשר ציווה השם.

הרמב״ן, בספר ויקרא,

פרק ט״ז פסוק ח׳,

מבאר את העניין של שני השעירים

על פי הסוד והקבלה, ובסוף

הוא מתנצל וכותב כך

היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע הנמשכים אחרי היווני.

מי זה היווני?

אריסטו.

היינו צריכים לחסום פי המתחכמים בטבע, אלה שכאילו מבינים בענייני הטבע,

הנמשכים אחר היווני אשר הכחיש כל דבר זולתי המורגש לו.

כל מה שהוא הבין, הוא הבין בפיזיקה,

בדברים שהם גשמיים,

מורגשים.

והגיס דעתו לחשוב הוא ותלמידיו הרשעים,

כי כל עניין שלא השיג אליו הוא בסברתו איננו אמת.

הוא חשב שהוא האבסולוט

של ההיגיון והשכל והרציונל,

והוא חשב שמשהו שהוא לא משיג בשכלו לא קיים בכלל.

כמו שהרוסים, אתם יודעים, הם אתאיסטים.

אז אמר אחד מהמורים לאחד התלמידים שהיה יהודי בשיעור,

אמר שאין אלוקים.

מה ההוכחה שאין אלוקים?

שלא רואים אותו.

תראה לי אותו.

אם תראה לי אותו, אני אאמין.

אמר לו התלמיד,

אם כן, המורה, אין לך שכל.

אמר לו, למה אין לי שכל? אמר, תראה לי אותו.

אז מי שחושב שהכול רואים והכול רק במורגש,

טועה כמו אריסטו שטעה.

והשיעור היום

יהיה להבין

שאין זה כך כלל וכלל.

והרמב״ן חירף בבוז את אריסטו,

שאומנם היה חכם גדול,

כפי עדותו של הרמב״ם,

אבל אם הרמב״ן מבקר אותו, יש לנו על מי לסמוך.

והנה המציא הרמב״ן, זיכרונו לברכה, כי כל חקירותיו וחוכמותיו של החכם אריסטו מגיעים אך ורק עד המורגש,

דברים שניתן לחוש ולמשש.

לולא שמענו,

לא היה זה נוח להאמין איך חכם גדול כזה מתאים אצלו כל השטויות האלה שהוא מאמין רק במורגש.

חכמים, זיכרונם לברכה,

אומרים שכאשר לבן אמר לי יעקב אבינו,

למה גנבת את אלוהיי?

אתם יודעים, הטרפים נעלמו לו.

אז הוא שאל, למה גנבת את אלוהיי?

אתם שומעים את השאלה?

גנבו לו את האלוהים.

שמעתם דבר כזה?

אדם חכם אומר, גנבו לי את האלוהים.

כיוון ששמעו השבטים כך,

אמרו, בושנו בך אביא עמנו.

איזה סבא שטוטניק.

אתה אומר, גנבו לך את האלוהים?

שלעת זקנתך אתה אומר, למה גנבת את אלוהיי?

אם האלוהים שלך לא יכול לשמור על עצמו,

איך הוא ישמור עליך?

אם אפשר לגנוב אותו.

שמעתם דבר כזה?

שכשרואים שאדם גדול מדבר שטויות ופטפוטים כאלה,

קשה לסבול.

ככה היה אריסטו, ככה מדבר עליו הרמב״ן. שטוטניק.

מתחכם גדול בטבע,

אבל סוף כל סוף לא ידע בטבע רק את המורגש ולא יותר.

אתם יודעים, כל הטבע זה פליאה וחידה אדירה.

מה הקשרים

בין חלקיק לחלקיק

ומה מחייב את הקשרים?

ומי גרם להם?

ואיך הם עובדים לתכלית מסוימת?

ומהי ההרמוניה שבה הם עובדים?

אנחנו מורכבים מביליונים, ביליונים, ביליונים של תאים שמותאמים,

חופפים ומתאימים,

ממשיכים ומשלימים אחד את השני לפי תוכנית-אב.

מי עשה את החיבורים האלה? אתם רואים, פה יושבים, צוות קטן.

פתאום נהיה להם צבע שחור-לבן במצלמה, לא עובד.

פתאום נותק הכבל, פתאום לא מחובר, פתאום בזק לא מחבר, שום דבר לא עובד.

זה בסך הכול שלוש מצלמות, שתיים וחצי נקרא להן. הנה, עכשיו הפסיק החשמל, אתם רואים?

הנה, עכשיו אנחנו מדברים על פסיק החשמל.

אתם מבינים?

לא, הנה, נדלק ככה שמעלתם, רואים?

זה לא מתוכנן, כן?

תראו כמה תקלות, הם שעה וחצי פה עובדים על תקלות ועוד לא גמרו אותן,

וזה רק שלושה מכשירים.

איך אנחנו עם בליונים של תאים, תארו לכם את התקלות בבלוטת התריס, אמא מפרישה פחות, קצת נוזל, בן-אדם נולד מונגלואיד.

טיפונת.

אם חזר לך קצת, טיפה של נוזל באוזן התיכונה,

אין לך שיווי משקל, אתה הופך להיות כמו סק קמח.

הכול הולך בטיפונת של הטיפונת.

הנה, עוד תקלות, אתם רואים? בלי עין הרע.

זה אריסטו לא הבין.

הופה, יופי, תמשיכו. כן, כן, טוב מאוד.

בסוף הערב תהיה תקלה גם בתשלום.

מכל מקום,

דבר מדהים,

ואנחנו, בליונים של תאים עובדים בתיאום.

תארו לכם, הנה עכשיו, אתם ראיתם דבר מצחיק? כולכם צחקתם.

לא.

אתה לא, אתה עצוב מההתחלה, ראיתי.

אבל,

אם תארו לכם, הייתה לכם בעיה בדיסק, מה שנקרא,

והייתם רוצים לצחוק, הייתם מתעדשים.

היה מתחלף לכם קצת.

יא וואי וואי, מה היה קורה פה?

הייתי בורח, למה הכול היה ענן?

והכול עובד.

מיליונים תאים כל הזמן, תראו, מזיזים את הידיים, זה, אני רוצה לעשות ככה, עושה את זה. משהו מדהים זה, מה זה?

מערכת מנופים יכולה לעשות מה שאני עושה ככה? אתם יודעים כמה חיתוכים היא הייתה צריכה לעשות עד שהיא תעשה תנועה כזאת?

לצחצח שיניים, אם הייתי צריך, עם רובוט.

אתם יודעים כמה פעולות הוא היה צריך לעשות בשביל להגיע לכל מקום שאני עושה בשניות?

וזה, מי עשה את זה?

ואריסטו נתקע רק במורגש.

הוא החכם היווני הכי גדול.

לא פלא שהרמב״ן יוצא עליו ככה.

אבל הוא היה חכם, אין מה לדבר, הוא היה חכם, חכם גדול.

אבל שטוטניק.

You must remember this word, שטוטניק.

Yes, thank you.

אנחנו מברכים תמיד אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת.

מה ההבדל בינינו לבין כל הטועים והטועים, בטית ובתיו?

מה ההבדל?

שאנחנו קיבלנו תורת אמת,

שהתורה הזאת כולה אמת.

ניתנה מהבורא עצמו

לברואים שלו.

זאת אומרת, הוא ברא אותנו, הוא יצר אותנו,

ואת כל התוכניות וכל התכלית הוא כתב בתורה הקדושה.

צריך להבין עניין הטעויות,

שהטעויות הן לא אצל האנשים החכמים האלה בעמקות,

ובדקדוקים,

במהות פנימית, כאילו הכול, הם מבינים, רק יש להם שם איזו טעות קטנה שם למטה בעמקות.

אם זה היה ככה, זה היה לא נורא. היינו אומרים, תשמע, בעלי שכל, אבל לא השיגו עד תכלית.

הגיעו קרוב מאוד, אבל לא הצליחו יותר מזה.

אבל הטעויות שלהם הן אפילו בהתחלה של ההתחלה,

אפילו בתחילת האלף.

בתחילת האלף. זה כמו לא לדעת שתיים מעוד שתיים, ארבע.

הרי ניסו לבחון מה סיבת הבריאה.

כן? מה סיבת הבריאה.

אז יושבים כל אלה ומתחילים לחשב ולחשבן מה סיבת הבריאה.

יש אחד שכל העולם, מה זה מצדיע לו?

קוראים לו סטיבן הוקינג.

ומה אומר סטיבן הוקינג?

הוא אומר שהעולם נוצר מפיצוץ.

זהו.

הוא מבין שצריכה להיות התחלה לעולם,

הוא מבין שהעולם לא נצחי,

הוא מבין שהעולם התחיל בנקודת זמן מסוימת,

אבל הוא לא מבין איך הוא התחיל.

אז מה הוא אומר? היה פיצוץ.

נפלא.

ואנחנו שואלים אותו,

מישר שטוטניק, מי עשה את הפיצוץ?

מה התפוצץ?

מאיפה היו החומרים לפיצוץ?

מי יצר את החומרים שהתפוצצו?

ומה הגביל אותו לפוצץ דווקא בשביל להמציא את כל מה שנמצא?

ולמה לא עשה את זה בשיטה אחרת?

ומאיפה הוא מצא את החומרים שהתפוצצו?

וממתי שמענו שמפיצוץ נברא דבר מסודר?

בדיוק הפוך,

דבר שמתפוצץ ומתרחק.

חלקיו מתרחקים אחד מן השני,

אבל לא מתאגדים יחדיו.

שמעתם פעם שמפוצצים פצצה נהיה בניין?

אם נפוצץ קפצון, יהיה לנו כוס חד-פעמי?

שמעתם דבר כזה?

אז איך אומר מיסיו שטוטניק

שמפיצוץ נוצר העולם.

לא סתם עולם, עם כל מרכיביו וחלקיו,

כולל אנחנו כאן.

שמעתם? זה הכול היה מפיצוץ.

מדהים.

זה אריסטו של ימינו.

שטוטניק.

כשממציאים המצאות חדשות בטבע,

מתייהרים ומרעישים עולמות על גודל חוכמתם של אנשי המדע, מה גילו, מה פעלו ומה עשו.

ואומנם כן,

יש הרבה חוכמה, היא לא חוכמתם.

זה מה שהשם נטע בשכלם, אם לא

לא היו מוצאים כלום. זה שהוא נתן להם מעט מזער של חוכמה,

בזכותה הם מוצאים מעט מזער מחוכמתו בבריאה.

אבל צריכים לדעת כי אחרי כל החקירות וההישגים בטבע עדיין לא נגעו בטבע כטפח במחרשה.

אתם יודעים, יש מחרשה,

יש לה טפח,

שמחדירים בקרקע וחורשים.

כן? יש כאלה שלושה טפחים.

מחרשה.

כן? עושים תלם.

אבל מה העומק של הקרקע?

שי!

ומה הם עושים רק? טפח במחרשה.

אז הם גילו טפח בבריאה. טפח.

טפח.

עכשיו תראה כמה קרקע יש.

והם עם הטפח שנייהם הולכים ומתהדרים ומתייהרים ומתגאים וואי וואי וואי מה גילינו.

ולו חי אדם כל ימות עולם שיטה אלפי שנים, ששת אלפים שנה,

ובכל יום היה ממציא ומחדש חידושים אפילו נפלאים וגילויים גדולים בטבע,

עדיין לא היה מגיע לעמקותן ונפלאותן הגדולות

המונחים בטבע לבד, רק בטבע.

הנה,

איך נקראים היום כל המדענים של הדור הזה?

ננסים על גבי ענק.

מה פירוש?

האינטליגנציה והחוכמה העולמית

הלכה ובנתה את עצמה עם כל החוכמות,

ובא היום עוד מדען אחד שהוא ננס ביחס לענק של החוכמה של כל החכמים,

במשך כל הדורות,

והוא עולה על גביהן ומוסיף עוד טיפונת.

וזה הכול על אותו ענק של אלפי שנים של כל החכמים בעולם.

אז יש עוד אחד קטנצ'יק לנאסון שמחבר את כל מה שם, מוסיף עוד איזה מיליגרם קטן,

וכולם מתפעלים מחדש, ועוד לא נגעו אפילו בהבנת רגלה של הנמלה,

שלא לדבר על נפיחת נשמה בנמלה.

נראה שיוכלו לנפוח נשמה בנמלה.

שינתחו לי את הראש

של הנמלה.

נרצה מחקר על הראש של הנמלה.

גודל סיכה,

חכמה שאין כדוגמתה.

חכמים אומרים שהנמלה,

אם תחפרו איפה שהיא נכנסת בקרקע,

יש לה שלושה מדורים,

מדור עליון, אמצעי ותחתון.

בעליון היא לא דרה משום הדלף

שיורד מהגשמים,

בתחתון היא לא דרה משום שיש שם תחו,

רק באמצעי, כי יש מיזוג אוויר.

ושם היא מכניסה את כל מה שהיא אוגרת, והיא אוגרת כמויות אדירות.

והיא זריזה,

ואין קצין, ואין שוטר, ואין מושל עליה,

וכולן עובדות וכולן חרוצות,

והן לא גוזלות,

והן מריחות,

זה לא שלי,

אני לא לקחתי ראשונה,

היא מניחה והולכת.

מאיפה היא למדה את זה?

מאיפה זה?

זה בראש של סיכה, זה רק מה שאנחנו רואים.

איך היא מריחה?

איזה חוש ריח שלה?

איך היא יודעת של מי זה, מה זה, מאיפה זה?

איך היא יודעת לחזור על עקבותיה?

היא הולכת, הולכת, מסתובבים, מסתובבים, מסתובבים, איך היא יודעת לחזור?

היא משאירה ריח, שובל של ריח, היא יודעת לחזור לפי הריח שלה וכולי.

מה זה הדבר הזה? זה כלום.

זה כלום. מה אמרתי? כלום. זה כלום.

ראש של נמלה.

נו, שייצרו לי ראש של נמלה.

כלום.

ואנשים מתפעלים.

אנחנו עם נזלת,

עם שפעת,

חפצ'י,

חפצ'י,

חפצ'י.

אלפי שנים עושים חפצ'י, עוד לא מצאו לנו תרופה.

עלו לירח, ירדו,

כבר שולחים תיירים, חוזרים, ועם האף עוד לא הסתדרו.

חפצ'י.

היי, מה, כל חכמי העולם לא יאכלו על ההפצ'י הזה?

הפצ'י.

אתה מבין?

אם יגיד לך מדען, שמע, אנחנו פיתחנו וזה, תגיד לו הפצ'י.

שיבין את עצמו, כמו שאומרים.

אם יגיד עוד משהו, תעשה לו הפצ'י.

אם הוא לא הבין פעם ראשונה.

אבל זהו, זה המצב.

חכמים אומרים, אם מתכנסים כל בעיה עולם לברוא יתוש.

אינם יכולים.

כי ההבנה והידיעה,

אתם יודעים, אנחנו כתבנו בעיתון ארבע כנפות.

אני חושב שחובה להיות מנוי בעיתון הזה, ארבע כנפות.

יש שם קטעים חידושים ודברים, חבל על הזמן.

יש איזה ציפור,

אני כבר לא זוכר בעצמי, מרוב שאני קורא את החומר הזה,

שיכולה להסתובב עשרות סיבובים בשנייה.

סלדות.

עשרות סיבובים בשנייה.

עכשיו, כל אלה שמייצרים מטוסים רוצים להגיע, יש איזה מטוס אחד שמסוגל לעשות ארבעה סיבובים בשנייה. זה שיא השיאים, כאילו, בדור הזה.

הם רוצים להגיע גם כן לחיקוי של הציפור,

איך היא מסוגלת לעשות את זה.

הכל זה רק חיקוי של בעלי חיים, ורק בפוזות החיצוניות שלהם.

זה לא יאומן.

מה החומר הכי חזק בעולם, אתם יודעים?

מה?

אם הייתי רוצה להשתמש בחבל הכי חזק,

למשוך איתו אוניות,

מה זה חומר?

קורע עכביש. קורע עכביש זה החומר הכי חזק בעולם. איך זה יכול להיות?

הפצ'י.

מה אנחנו יודעים? לא יודעים כאילו.

וואי וואי וואי.

אתם יודעים איזה דברים יש? זה לא יאומן כי יסופר.

זאת אומרת, המדע כל הזמן מגלה כמה הוא לא מבין.

כמה הוא לא מבין.

אנשים מתפעלים מה הוא יודע. מה הוא יודע זה אפס.

מה הוא לא מבין זה ההתפעלות.

כי הוא לפחות יודע מה הוא לא מבין. זה דבר גדול מאוד שאדם יודע מה הוא לא מבין.

הבנה וידיעה ביתוש אין לנו.

אבל שלא נחשוב שהם יודעים רק ולא יכולים לברוא יתוש.

אם הם היו יודעים הם היו יכולים לברוא,

אלא הם לא יודעים.

זה צריך לדעת.

לא שיש לנו מגבלה,

אלא יש לנו חוסר ידיעה.

כי אם יש לנו ידיעה,

אין לנו מגבלה לברוא.

העובדה שמטוסים טסים.

כשיש ידיעה,

אין מגבלה.

אבל המגבלה היא בידיעה,

לכן לא יכולים לברוא.

עכשיו,

אנחנו לא יודעים, לדוגמה, את הסוד של הראייה.

בואו תסבירו לי איך מתווה החיבור והדיבוק של העין הם הדבר הנראה. אני רואה אתכם עכשיו,

אתם רואים אותי.

מה זה, איך זה?

איך אני רואה אתכם?

אז אומרים שיש קרן שפוגעת בעצב ומחוזרת בחזרה,

ואז זה משתקף אצלך בתוך העין, ואז המוח מתרגם את זה,

אבל התמונה מגיעה מצולמת הפוך,

ואז המוח עושה צסס,

מחזיר אותה בחזרה.

בשביל מה הוא צריך לקבל את זה הפוך?

אף אחד לא מבין.

מה צריך לעשות בחזרה?

במצלמה שהמציאו, הנה, כמו זאת,

שזאת שחור-לבן וזאת צבעונית, פתאום, אה, כבר עובר?

וואלה, היה נס.

אתם רואים, זה לא טבע.

מכל מקום,

מה זה?

מאות נימי דם מחוברים לעין בשביל שתרעיהם. מה זה מוח?

ג'ילה,

ג'ילה, 67% נוזל

ועוד איזה קרום דק.

יש שם ביליונים של נוירונים,

ואם נמתח אותם,

נגיע עד לירח הלוך וחזור, יש אומרים שלוש פעמים.

זה האורך של סלילי המוח.

מי עשה את זה?

מה? פיצוץ!

אתה יודע איזה פיצוץ היה?

מזה נהיה מוח.

מדהים.

כל זה דיברנו על חוכמת הטבע וגשמיות.

עכשיו תשמעו, אני מכניס אתכם קצת לרוחניות,

ובזה אתם מבינים קצת יותר מגשמיות,

כי הדוגמאות של הנביא מוכרות לכם, אבל לא מובנות לכם.

תקשיבו טוב.

בתשובות הגאונים מובא שרב יוסף

ורב ששת

נהגו כמו רב.

היה אחד מהחכמים, האמוראים, שנקרא רב.

ורב יוסף ורב ששת

נהגו כמו רב,

שרב לא היה מביט לצדדים

ואפילו לפניו.

הוא הלך כל הזמן ככה,

אף פעם לא הביט לצדדים

ואף פעם לא לפניו.

אתם יכולים לחיות ככה?

נכונים?

רב יוסף ורב ששת רצו לנהוג כמותו,

שלא להטות את מבטיהם לצדדים ולא להסתכל ישר,

ולא יכלו לעמוד בזה

עד שהם סימו את עיניהם.

הם עשו את עצמם עיוורים ממש בפועל,

כי הם לא יכלו לעמוד בזה.

הם רצו להיות כמו הרב שלהם.

ואיך משיגים דבר כזה?

איך עושים דבר כזה? הרי סומה סומה חשוב כמת,

והוא פטור מכל המצוות.

מה הם עשו?

אלא הם רצו לשמור את עצמם מהבטה בטלה.

לא להביט בדבר בטל שאין צורך להביט בו כלל.

מה יש? ואם יביטו מבט כלשהו סתם?

יש אנשים שהולכים רק בשביל להביט.

הולכים לטיין.

איזה יופי.

איזה יופי.

תראה.

היית?

היי אה.

כל היום רק מביטים, כשאתה יושבים במרפסת.

אבל היום זה אלוהים ברק. אחד, שתיים, שלוש,

ארבעה אוטובוסים, חמש, שש. כל זה אלוהים ברק, אבל זה יפה, לא?

בטח.

בטוח, בטוח,

בטוח.

הוא ברא גם קוקוס.

אז מה, אתה חייב לקבל אותו בראש? אתה לא חייב.

ברא אבטיח.

אז אתה חייב לאכול את כל האבטיחים שיש?

מה?

יש גרעינים? בלי סוף? כל חמנייה? כאילו.

אז אתה חייב לגמור הכול?

ברא הרבה יצורים. אז צריך להביט בכולם?

מי אמר שצריך להביט בכולם? אז מה אם זה יפה?

אז מה אם זה יפה?

אני הולך ברחוב, רואה שיש הרבה בגדים. אני צריך לקנות את כולם?

יש הרבה אוטובוסים. יש הרבה אוטובוסים. אני אעלה על כולם?

מה לעשות.

אז זאת אומרת, השם ברא.

השאלה, מה אני צריך להשתמש?

רב לא הביט לצדדים ולא לפניו,

לא רצה שתהיה לו הבטה בטלה.

לא רק דברים בטלים. אתה יודע, יש אנשים שאומרים דברים בטלים,

שאין בהם שום תועלת, ויש כאלה אפילו שמדברים על דברים שיש בהם נזק.

אבל לדבר דברים בטלים זה אסור. כתוב ודיברת בם ולא בדברים בטלים.

נתנו לך פה,

זה כלי יקר מאוד.

זה מוות וחיים ביד הלשון. זה הדבר הכי חשוב.

נו,

אנשים משתמשים איתו, אתה מבין, חוץ מבורקס וזה, כן?

משתמשים איתו חופשי.

הם גורמים נזק לעצמם ולאחרים.

הוא לא רצה שתהיה לו הבטה בטלה.

מה יש בהבטה בטלה? מה יש?

מה יש? תשמעו מה יש.

אלא הם ידעו היטב את טבע הרוחניות של הדברים.

אני רואה אותך, אז אני רואה גשם לפני.

אדם גשמי, פיזי,

זה נקרא גשם.

אבל הגשם הזה מורכב מרוחניות.

אם לא היה בו רוחניות, הוא היה דומם.

גם בדומם יש רוחניות.

רוחניות בדרגת מה?

אבל בכל דבר יש רוחניות.

רוחניות של הדבר.

הם ידעו מה טבע הרוחניות.

תשמעו.

הם ידעו מה עושה ופועלת הבטה אחת לבטלה,

כיוון שהם ידעו את סוד הציור שהוא נקרא סוד הדמיון.

אני רק אתן לכם הסבר קצר מהחיים, בשביל שתבינו.

לבבא סאלי, זכר צדיק וקדוש ברכה, היה בן צדיק וקדוש שקראו לו בבא מאיר.

רבי מאיר.

רבי מאיר היה בעל כוח גדול מאוד, שאביו פעמים היה שולח אליו.

הוא היה מכסה את עיניו

כמו רב.

לא רצה להביט לצדדין, מה שנקרא.

לא הסתכל בפני אישה מעולם.

לא רצה להסתכל.

שמר את עיניו.

והיה לו גלימה שמכסה את עיניו.

כשאבא שלו הגיע ממצרים לארץ,

הוא היה גר באשדוד,

אז הוא נצרך, משום כבוד אביו, לצאת להקביד את פניו.

הוא יצא להקביד את פניו. היה צריך להגיע לשדה התעופה

במטוס אחר.

מסביבו היו חסידים רבים, שכמובן כיסו אותו והסתירו אותו, חוץ ממה שהיה לו הסתר שלו עצמו, וחוץ ממה שהוא חשב בדברים קדושים כל הדרך, כי הוא הבין שהוא נכנס למקום סכנה מבחינתו הרוחנית.

והוא המתין שם כ-13 שעה.

ואחרי זה שהוא חזר.

הוא אומר שחמש עשרה שנה לקח לו לנקות את הציורים שהיו לו בראש שהוא לא ראה

שהוא חש בשדה התעופה

עד שהוא ניקה אותם, הוא לא ראה כלום.

חמש עשרה שנה והוא עשה סעודה על זה.

אחרי חמש עשרה שנה שהוא הצליח לסלק אותם מהראש.

זאת אומרת זה ציור שאדם רואה, מבט אחד שהוא רואה

ראיתם פעם מבט של קוברה?

יוא חביבי, הוא מסתכל על הבן אדם

ומשתק אותו.

מה הוא עשה? הוא לא נגע בך.

המבט,

היכולת של העברה של מבט רוחני לתוך השני, משתק אותו.

ראיתם בני אדם שפוחדים ממשהו?

מה אתה מפחד?

מבט, הוא ראה משהו,

קיבל פחד,

כי יש לו ציור.

מה הציור אומר?

מציאות.

הציור הזה, הדמיון,

זה לא דמיון איזה משהו ככה עף לו בראש.

זו מציאות. ההרהור הוא מציאות.

קשין הרהורי עבירה מעבירה. עבירה זה ודאי מציאות.

קשין הרהורי עבירה יותר מעבירה.

זאת אומרת,

מי שיודע את סוד הרוחניות מבין מה זה עושה.

שעניין דמיון זה לא כמו שאנחנו מורגלים,

זה דמיון בעלמא, דבר פורח באוויר.

לא כן.

מדמיון מתהווים מציאויות ממש ובריאות גדולות.

לדוגמה, אתם יודעים שיש כוח שנקרא טלפתיה.

לא המחריפים האלה שמתכננים מראש.

אבל יש דבר כזה, טלפתיה, כוח אמיתי שאדם יכול להתבונן על אדם ולהעביר לו מסרים מחשבתיים אליו,

והוא פועל בחזרה.

יש עוד דבר שנקרא, על-פי הסוד, כוח המשכה.

מה זה כוח המשכה?

אני יכול לכוון שפלוני-אלמוני יעשה דבר

מסוים ובעצם זה שאני עושה את הדבר הזה כאילו מכוון ומרכז

את מחשבתי אני גורם לאוו באמריקה עכשיו לעשות את הדבר.

או אם אני רוצה להביא מישהו אלי,

בכוח ההמשכה פתאום מרגיש, אתה מבין, זקיקות לקום וללכת ולבוא לאן שצריך לבוא.

זה נקרא כוח המשכה.

אז יש כוח כזה שהוא כוח רוחני,

שהרבה אנשים לא מכירים, יודעים שיש דבר כזה, אבל לא מכירים איך הוא פועל.

איך הוא פועל. אנשים מבינים דברים פיזיים, הנה, עוד זזתי את זה, זז.

אבל להזיז אדם במחשבה ממקום למקום, לא מכירים.

איך בן אדם נותן ברכה והשני מתרפא?

אה,

עשו לו כימותרפיה, עשו לו זה, לא עזר.

ניתחו אותו, חתכו, תפרו, החזירו,

לא עוזר.

פתאום ברכה, עוזב. מה זה ברכה?

מילים.

איך זה עוזב?

מה הקשר בין זה לבין זה?

אם מקיימים מצוות, יורד גשם. אם לא מקיימים, בצורת.

בחרה אף השם בכם, עצרת שמים, ולא יהיה מטע.

עושים מצוות, חוזרים בתשובה, פשש.

איך זה עובד זה מול זה? מה הקשר?

זה דבר בכלל רוחני,

זה דבר גשמי. איך זה משפיע? מה הקשר ביניהם?

אז תסבירו לי אתם מה הקשר בכלל בין המוח לבין העין לבין הרגל לבין זה. הקשרים האלה, נכון שהם פיזיים,

אבל בין הקשרים הפיזיים צריך להיות איזה חיבור כלשהו שהופך את זה למקשה אחת.

למה לא כל דבר הוא חלק בפני עצמו?

מה המחבר? מה המלכד?

בציור כבר הכל נעשה ונגמר.

כשאדם מצייר ציור כבר נעשה ונגמר.

מה אמרו חכמים?

אל יהרהר אדם ביום

ויבוא לידי טומאה בלילה.

הנה,

מהרהור שאדם מהרהר ביום.

אין כלום. הוא נמצא לבד בביתו,

והוא מהרהר הרהור אסור,

בא לידי טומאה בלילה. בפועל זה פעל עליו.

מה פעל ההרהור?

לא היה שום מעשה.

מזהירים חכמים? אל יהרהר,

כי אם יהרהר יבוא.

זאת אומרת, כוחו של ההרהור והדמיון גדול מאוד במציאות.

הרמב״ן

אומר על הפסוק, ותהי נציב מלח,

אשת לוט.

היא הביטה וראתה את השרפה.

היא הפכה להיות נציב מלח.

מה הקשר בין ההבטה

לזה שהיא הפכה לנציב מלח?

איך ההבטה

פעלה עליה שתהיה נציב מלח?

רואים שיש כוח בהבטה

שיכול לגרום למצב כזה.

אומר הרמב״ן,

ידוע שכל נישוכי בעלי הארס,

נגיד אלה שנושכו על ידי נחש,

יש בעיתון ארבע כנפות של השבוע על הנחשים,

תקראו דברים מדהימים,

עד נישוכי הכלב השוטה עם הדם,

נשך אותו כלב שוטה,

וכן שאר הבהמות השוטות,

אם נשכו בן אדם.

ידוע שכל אלה,

אם יביטו במים,

יראה להם בבואת הכלב או המזיק,

ימותו.

אם אחד הקיש אותו,

נחש, או נשך אותו כלב שוטה או בהמה שוטה,

והוא ילך ויביט במים,

והוא יראה את הבבואה של הכלב או של המקיש,

ימותו.

מי לא המקישים?

הבן-אדם.

וכן ישמרו אותם הרופאים

מהזכיר בפניהם את שם הנושך.

לא להזכיר את השם כלב או נחש אחרי שהם הוגשו.

שלא יזכרו אותם כלל, כי נפשו,

נפשו תדבק במחשבה ההיא

על אותו מקיש או נושך,

ולא תיפרד ממנה כלל עד שימית אותם.

תראו, יש אנשים שיש להם בעתה לפעמים בלילה.

מה הם ראו? חלום.

והם קמים וצועקים, וואו, צועקים.

מה קרה?

דמיון.

זה לא סתם דמיון.

המראה ההוא נדבק בנפשו בצורה כזאת שכאילו הוא נושך אותו ממש בפועל. הוא חי את זה, הוא חווה את זה.

אדם נזכר בדבר,

בדבר

שהוא יודע שפעם אחת

קרה לו איתו משהו,

וכשהוא נזכר או שהוא רואה את התמונה שלו, או אדם שהוא מפחד ממנו,

או שהרביץ לו פעם או משהו,

הוא יכול למות מפחד, יכול למות מפחד. מה קרה?

ההוא לא התכוון לגעת בו כלום, אפילו לא הבחין בו, רק הוא הבחין בו.

אבל נדבקה מחשבתו

בדבר הזה, והכוח של זה לגרום לו מיתה.

מה זה פחד מוות?

לא עשו לך כלום, אתה לבד מפחד.

אבל המחשבה שלך, אם הנפש שלך נדבקות בדבר ההוא,

כשאתה מפחד שהוא נמצא אצלך רק בדמיון,

אתה יכול למות.

תשמעו מעשה, את החוכמה הזאת ידע הרמב״ם,

לא רק הרמב״ן.

והיה מעשה,

כשבאו למלך מצרים ואמרו לו שהרמב״ם הוא לא רופא כל כך גדול כמו שהוא חושב את עצמו שאומרים עליו, כי הוא היה רופא אישי

למלך מצרים,

אז אמרו הרופאים האחרים שהתקנאו בו,

שהם מוכנים לעשות תחרות איתו.

מי שימציא הרס הכי מרעיל

ויצליח להרעיל את השני,

והשני לא יוכל להמציא נסיוב כנגדו,

הרס

שמפרק את ההרס המרעיל,

הוא ודאי הלא טוב.

מי טוב? מי שיצליחו לתת לו רעל הכי חזק,

והוא יכול לפרק את הרעל הזה אחרי שנכנס בגופו ולהמציא נוגדן ויחיה.

זה רופא אמיתי.

שאלו את הרמב״ם, אתה מסכים?

אמר מסכים.

אמר מלך מצרים, טוב, מי יהיה הראשון שישקה רעל את השני?

אמר הרמב״ם, לא צריך להפיל גורל, אני מוכן.

שיכינו לי את הרעל שהם רוצים

ואני אשתה אותו.

הכינו לו מרקחת של רעלים הכי, הכי, הכי שהם ידעו.

הרמב״ם אמר לתלמידיו,

מה לעשות איתו אחרי שהוא שותה את הרעל?

באיזה עלים,

בענפים וכל מיני דברים נכסות את גופו,

שישאב ממנו את כל הרעלים מן הגוף?

נתנו לו לשתות,

ואחר כך תלמידיו עשו את מה שצריך,

ואחרי שלושה ימים הוא הגיע בחזרה לפני המלך ואמר, עמדתי

במבחן.

אמר, עכשיו אני צריך לעשות את זה להם, נכון?

כן.

אמר להם, ביום ולוני תבואו.

הביא כוס,

בפנים היה נוזל שקוף

כמו מים.

אמר להם, תשתו.

הם שתו,

על המקום מתו.

על המקום מתו.

שאל אותו המלך, מה זה?

אמר לו, אדוני המלך ישתה גם.

מה, אתה רוצה להרוג אותי?

אמר לו, לא.

הנה, תרעניש אותי.

שתה?

ישתה כבודו.

אומר לו, מה זה?

אומר לו, זה מים.

אומר, מים?

רגילים?

מהברז?

אומר לו, כן.

אז איך הם מתו?

אומר, הפחד הרג אותם.

הפחד הרג אותם.

לא הרעל.

אין רעל.

הפחד.

הציור שהיה להם בראש,

שברגע שהם ישתו, מה יקרה להם בגוף, ומה זה, ומה זה, זה, זה,

הרג אותם.

זה החוכמה, לדעת מה זה כוח הציור.

כוח הציור.

גם הרופאים היום מודים

שאם אדם, נותנים לו תקווה, חולה,

נותנים לו תקווה, זה 50% ברפואה.

אדם שלא סועדים אותו,

אחת מהמצוות של ביקור חולים זה לבוא, לעודד את החולה,

לנקות לידו, לטפל, לדבר, לדובב,

לתת לו תקווה.

אז עצם זה שהנפש שלו לא פוחדת,

לא נכנסת דיכאון, לא מתייאש מעצמו,

זה חלק מההחלמה.

חלום.

מה זה חלום?

חלום, דמיון, אדם חלם.

אבל איך שפותרים לו, ככה מתקיים.

כאשר פתר, כן היה.

לכן לא מספרים חלום רק לאוהבים,

ולא לכל אוהב, כי מי שלא יודע לפתור חלומות יכול להזיק.

היה אחת בירושלים, מספרת הגמרא,

שהלך אצל 24 פותרי חלומות,

כל אחד פתר לו אחרת, והתקיימו בו כולם.

אבל פתרון חלום על ידי חכם שיודע לפתור

משנה את הכול לכיוון הטוב,

וכשאדם מאמין בפתרון של החלום שלו,

הוא מוציא אותו מהברוך ומציל אותו.

ואם אדם מופיע לבדים כמו החלום?

אז הוא לא צריך אף אחד, הוא יכול גם לא לחלום.

מכל מקום,

אם לא, יש הטבת חלום שעושים בבית הכנסת.

באים לבית הכנסת, ושם שלושה אנשים אומרים נוסח,

ובנוסח הזה מטיבים לאותו חלום.

מכל מקום, מה אנחנו מדברים כל הזמן? על דברים שהם ציור, דמיון,

לא גשמי, רוחני.

כתוב מעשה בגמרא במדרש בראשית רבה,

מעשה בחושי אחד שנשא לחושית אחת

והוליד ממנה בן לבן.

אה,

אה,

אה, גזמת.

תפס האב לבן ובא לו אצל רבי,

רבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא.

אמר לו,

שמא אינו בני.

אמר לו, היה לך מראות בתוך ביתך?

אמר לו, הן.

אמר לו, שחורות או לבנות?

אמר לו, לבנות.

אמר, מכאן יש לך בן לבן.

האישה,

בשעה

שהיא מסתכלת בדבר מסוים, הציור שיש לה בראש פועל על הבן הנולד.

כתוב שרבי יוחנן היה יפה תואר,

היה יושב בפתח המקווה,

שכשהיו יוצאות נשים מן המקווה

אז הן היו רואות את יופיו בשביל שיצאו להן בנים יפים כמוהו.

כי הציור הזה פועל על הנפש של הנולד.

מי שלא יודע מאיפה בא המקור של זה, מהמוח.

דרך חוד השדרה והלאה.

אז זאת אומרת, אלה סודות שחכמי התורה ידעו. איך עשה יעקב ללבן?

פיצל פצלות במקלות

ונולדו לו ברודים נקודים בעקודים.

לפי הציור שהיו

בעלי החיים מסתכלים בעצים, במקלות,

והציור הזה היה אצלם, והיו מולידים בהתאם לציור.

ככה הוא הצליח להוליד את מה שהוא רצה.

פלאי פלאות.

זה כוח הציור. תבינו, זו מציאות.

אז אם בן שנולד עצם מעצמם של אביו יכול לצאת בניגוד לו באופן גמור, שזו המציאות הכי מציאותית, זה ממני,

עצם מעצמה היא חלק ממני והוא יוצא הפוך לגמרי,

אין את זה ב-DNA, אין את זה ב-DNA.

כושי מוליד כושי,

אין ב-DNA.

אז איך יצא?

יש משהו מעל ה-DNA.

המחשבה והדמיון,

כוחו לפעול מציאות.

זה לא ב-DNA,

זה אפצ'י.

זה הם לא יודעים.

תשמעו מה כתוב בראש רבנו אשר,

באורחות חיים כפיים, הוא כותב,

ואסכם

באומרך את השם אלוקיך

בכל לבבך ובכל נפשך,

למסור גופך וממונך על קדושתו,

ובזה תקיים דברי המשורר, כי עליך הורגנו כל היום.

אומר הראש סוד גדול,

לא עצה, סוד גדול, מה שלמדנו עכשיו.

תסכים בשעה שאתה אומר את הפסוקים, ואהבת את השם אלוקיך,

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

מה זה ואהבת?

בכל לבבך ובכל נפשך. מה זה בכל נפשך?

אפילו נוטל את נפשך, בשעה של יציאת הנשמה שלך.

אם השם מוציא לך את הנשמה הרגע,

אתה צריך לקיים, ואהבת את השם כמו רבי עקיבא,

שבשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

אמר שמע ישראל השם אלוקינו שם אחד,

ומסר את נפשו בקדושה ובאהבה לשם בחזרה.

זה נאמר בכל נפשך,

ובכל מאודיך זה בכל ממונך,

שתאהב את השם, למסור את כל ממונך לאהבתך את השם.

כמו שדוד המלך

אמר אני, ועוני הכינותי בית לשם.

מה זה בעוני?

הוא היה עני, הוא הכין כמות אדירה של כסף,

בזהב, ונחושת, וברזל, ועצים, ואבנים,

לבניין בית המקדש.

אבל הוא אמר, אני חסכתי מסעודתי,

הייתי מענה את נפשי ואוכל, לא כמו מלך,

אפילו לא חצי מנף אלפל,

רק בשביל לחסוך, לתת שיהיה לך בית המקדש.

אז זה בכל ממונך,

בכל ממונך, מרוב אהבתו את השם יתברך.

אז אומר לנו רבנו אשר כך,

תסכים, בשעה שאתה אומר,

את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל רב שלך, למסור את גופך וממונך על קדושתו,

ובזה תקיים.

את דברי המשורר דוד המלך אמר שלום כי עליך הורגנו כל היום ייחשב לך בשמיים שנהרגת הרגע על קידוש השם

נחשב לך ממש

שאתה הרוג מלכות עכשיו

שמעתם דבר כזה?

שואלים חכמים איך בן אדם יכול לקיים תרי״ג מצוות הרי יש מצוות שהוא לא יכול לקיים

יש של כהן, יש של לוי, ויש את זה, איך הוא יכול לקיים?

כשאדם לומד את המצוות ואת ההלכות על מנת לקיים,

אפילו שבפועל הוא לא יכול לקיים או לא מחויב לקיים,

נחשב שקיים, כי הקיום הוא פה.

שמעתם את הסוד הגדול הזה?

מה אדם יכול להגיע?

הנה, כשאדם מצייר בכל נפשך,

אפילו נותן לנפשך, הרי זה כאילו נטלו את נפשו.

תשמעו עכשיו מה אמר

משה רבנו לאהרון, זה התחלנו את הפסוק, על זה התחלנו ללמוד.

ויאמר משה לאהרון,

קרב אל המזבח

ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם

ועשה את קורבן העם וכפר בעדם

כאשר ציווה השם.

מה ביקש ממנו משה? קרב אל המזבח.

תשמעו מה כתוב, כותב הרמב״ן

ויש אומרים

היה אהרון רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו.

אהרון מתקרב למזבח, מה הוא רואה?

שור.

הוא לא רואה מזבח, הוא רואה שור.

מה הטעם?

כיוון שהוא היה קדוש השם אהרון.

והיה בנפשו רק חטא אחד, מעשה העגל.

היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו.

כמו שנאמר, וחטאתי לנגדי תמיד הציור הזה של החטא שהוא עשה עם העגל.

והיה נדמה לו צורת העגל שם על המזבח.

זאת אומרת, הוא ראה ממש עגל עומד לפניו,

והיה צריך חיזוק ממשה רבנו, שיגיד לו קרב אל המזבח.

זה מזבח, לא עגל. קרב, אל תפחד.

קרב.

אתם מכירים ילד שמפחד ממה שאומרים לו? אל תדאג,

תתקרב, בוא, בוא, אל תפחד. קפוץ, קפוץ, אני תופס אותך, קפוץ.

צריך להגיד לו קרב אל המזבח.

מה, הוא לא יודע שאי אפשר להקריב בלי להתקרב?

למה צריך להגיד לו קרב? ברור, אז איך תקריב אם לא תתקרב?

אלא קרב בא להגיד לו, אתה פוחד,

בגלל שאתה רואה תבנית שור.

אל תפחד. קרב.

כי אצלו היה תמיד ציור,

חטאתי נגדי תמיד. הוא לא שכח.

זה מול העיניים שלו היה כל הזמן.

כל בן אדם בוחר לו ציורים.

יש לנו פה מחסן של ציורים.

יש אנשים שחיים בדוכאון.

לא דיכאון, דוכאון.

מה זה?

רק ציורים של רע, קוראים לזה פסימיסטים.

רק ציורים של רע, פחד, דאגה, חרדות,

בלאגנים. יש אנשים אופטימיסטים.

יכול לקפוץ לך מהגג בכיף.

בכיף.

יש היום צעירים שקופצים מגג לגג

מה זה? בכיף.

פעם אחת הם יפספסו,

פאח.

הלך.

אבל בינתיים הם אופטימיסטים.

הכול זה פה, פה, פה, פה. הכול זה פה.

יוצא לנו יסוד גדול

שאם מזיכרון של נשיכה של כלב שוטה יכולה להתהוות מציאות כזאת,

שאם יביטו במים ותיראה להם בבואת הכלב או המזיק יכולים למות.

מעתה אנחנו כבר יכולים לדעת מה זה סוד הציור.

אם אדם ישים אצלו בראש ציורים

של אחריץ

יום אחד אחרי שהוא נפטר,

מה זה גן עדן

ומה זה גיהינום?

לבד שיצייר.

לבד.

שיבין שגן עדן זה מקום טוב

וגיהינום זה מקום רע.

שיצייר לו ציורים.

זה לבד יכול להציל את חייו.

כמו אדם שיודע מה זה פחד לעבור את הכביש הסואן, בהיי-ווי,

לרדת בלי להסתכל איזה מריחה יכולים לעשות לו על הכביש,

אם יש לו ציור כזה אז אף פעם הוא לא ייכשל בריצה לכביש.

אבל אם אין לו דבר כזה,

הוא יכול,

לכן אדם צריך לדעת,

סוד החיים שלנו, אם נזכה לעולם הבא בגן-עדן או בגיהינום, תלוי בסוד הציור. מה שאלתך, בחור? מה אתה? אמרתי לך שאתה בדיכאון מהתחלת הערב.

מה קרה?

תן לו, תן לו, תן לו.

אי-אפשר?

אני אצייר לך עכשיו,

תיכנס לציור שלי עכשיו.

לצייר אפשר. אי-אפשר, גיהנום, איך אתן לי גיהנום? אני אצייר לך עכשיו.

שמעתי, בוא אני אצייר לך.

יש לך גפרורית?

מה, מה, מה, מה, אמרת שאתה רוצה? שמעתי, אתה רוצה?

בוא קח גפרונים רגע.

אין לך? תביאו לו גפרונים. הוא לא מעשן.

לא צריך. בלי לעשן, הנה, קח מציב.

תדליק רגע.

תדליק, נו.

תראו שהוא מדליק. מה אתה מראה לי את הפרצוף שלו? תראה שהוא מדליק.

תראו לי שהוא מדליק.

הנה.

עכשיו, שים את האצבע שלך שנייה פה על האש.

שים אותה ממש על האש. שים, שים. לא, ממש.

על האש, כן. נראה כמה זמן אתה יכול.

עוד אתה לא יכול?

לא יכול.

לא יכול. יפה.

תחשוב שגיהנום זה רק זה.

למה שלא ממש ככה? רגע, חכה.

חכה, חכה.

חכה. שמעתי, אין בעיה. חכה.

חכה.

חכה. אני מסביר.

שמעתי. לא הלכו, לא חזרו, לא יבואו. בסדר, חכה.

עכשיו,

אם אתה לא יכול לעמוד בחום של אש כזאת קטנה,

רגע.

אתה יודע, כשמשלים חמין,

שמים על אש קטנה.

זה נהיה רך, רך, רך.

אם ישימו אותך על אש קטנה כזאת,

לא שעה,

לא שעתיים,

גם לא שנה ולא שנתיים,

לנצח.

אתה יודע מה זה?

יא חביבי,

אתה תהיה ממרח.

זה לא משנה. רגע.

אתה אומר שלא תרגיש.

אני אסביר.

אני אסביר.

כשהגוף נשרף

הוא לא מרגיש.

כשהנשמה נשרפת היא מרגישה.

ואני אתן לך דוגמה.

דוגמה.

כשאדם כועס

הבשר לא כועס.

הבשר לא כועס.

אחד אמר לך ברחוב, תכפיש

לפני כולם.

וואו, אתה רותח.

מה, הוא מבייש אותי ככה לפני כולם?

אתה רותח.

מי רותח? אתה נהיה חם.

אתה מזיע.

מה קרה?

אחד אמר מילה, מה זה?

איך זה נהיה? הנשמה שלך נדלקה.

היא לא יכולה לסבול את הבושה.

הנשמה, לא הגוף.

לא נגעו בו.

לא נגעו בו.

הוא בטלפון אפילו.

לא נגעו בך.

ואתה הדלק.

והיא אומרת לך, אני ככה,

ואני אעשה לך ככה,

ואתה ככה, ואני אעשה לך ככה, ואני אעשה לך ככה.

יואו, מה שקורה. מי קרה לו?

הנשמה שלך, נכון?

אף אחד אחר לא.

זאת אומרת, הנשמה סובלת, מתייסרת, מתפוצצת,

מתחממת,

מחממת,

גורמת להזעת יתר,

ואדם יכול לקבל שבץ לב גם במצבים מסוימים.

רגע, אז מה זה אומר?

שמי הרגיש? לא הגוף.

הנשמה.

כשאתה מת,

הגוף נשאר בקבר. זה לא אתה.

זה לא אתה.

זה השניצל.

הנשמה יוצאת.

הנשמה הולכת לגן עדן או לגיהנום.

ואת הנשמה שורפים, לא באש של מצית,

באש יותר,

יותר,

מחממת מזה. נגיד, הבושה. תאר לך שיש לך בושה, פדיחה.

מראים לכולם בדיוק מי אתה, מה עשית, מה חשבת.

עזוב מה אני... עזוב, עזוב. חכה, חכה. זה עוד...

אלא עזוב, אתה עובר למשהו אחר.

מאיפה אתה יודע? זה משהו אחר.

קודם כל, תבין.

אז הציור, אם אני אכניס ציור כזה לראש,

מה יכול להיות שם? אפילו אם אני לא יודע כלום, אני לא יודע באמת מה יש שם.

נגיד שאני לא יודע כלום,

התורה אמרה מה יש, אבל בוא נגיד שהיא לא אמרה כלום.

ואני לבד מבין שיש שכר ויש עונש.

עונש, אני צריך לצייר ציורים של עונש.

שכר, אני צריך לצייר ציורים של שכר.

תצייר אותה מה שאתה רוצה.

אבל אם לא תצייר את זה, לא תחשוש מזה.

אם לא תחשוש מזה, תיפול בזה.

כי אם לא הייתה לך ההגנה הזאת,

אתה תגיע לשם כמו פתי שחושב שיקבלו אותך בכבוד,

ובדיוק הפוך, אתה מבין?

אז לכן החכם מצייר את הציורים כשהוא חי פה, הוא אומר ראש,

כמו שמחנכים ילד.

אל תיגע בחשבון, תיזהר, זה חם, ככה עושים לו. למה עושים לו ככה? שהוא ידע, צריך להיזהר.

חם, תיגע, תיגע. אה, זהו, יש לו את זה לכל החיים.

אה, הוא יודע מה זה חם עכשיו,

וכן הלאה.

את הציורים האלה עושים לו, לא, לא צריך לראות.

לא צריך לראות.

כשאתה רואה, אתה מצייר לפי מה שאתה רואה, אבל ממה שאני, תקשיב, אני אתן לך דוגמה.

אם אני אומר לך שזורקים רימון, מתים חמישה אנשים,

אם אני אומר לך שיורים טיל,

אז מתים 100 אנשים,

אתה לא מאמין?

אתה לא יכול לעשות את החשבון? לא, לרוד.

תן לרוד, כדי להאמין. שואל, עוד פעם.

שואל שאלה, עזוב את הלרוד.

סליחה, עזוב, זה הכול, עזוב, זה סיפורים, הכול.

תקשיב, אני מדבר.

דבר על רימון.

רימון, לא דיברתי על אל משה, אין תורה,

אין רימון, רימון. זורקים רימון, רימון.

אתה מבין מה קורה אם רימון הורג חמישה אנשים, לדוגמה?

אם המשקל שלו, נגיד, 300 גרם, הוא הורג חמישה אנשים.

כמה?

אחד וחצי.

אתה תגיד, כמה הורג רימון?

כדור, כמה הורג?

יש כאלה שגם ניצלו בכדור. נגיע אותך למשהו? כדור, כמה הורג?

אני שואל, לא צריך להוכיח רימון כמה הורג.

שואל רימון כמה הורג.

אני שואל אותך שאלה, אפשר לא למות?

אפשר גם לא. אפשר לא למות.

כמה את מכירה שלא מתו?

כמה אנשים לא מתו?

כמה אתה מכיר שלא מתו?

תגיד לי שמות.

מה?

20 אנשים אתה מכיר שלא מתו?

איפה הם?

איפה הם? לא מתו.

מי חי וקיים, נגיד, 300 שנה? תראה לי אחד עכשיו.

אז מתו.

ברור שמתו. אה, ברור שמתו פתאום.

אז מה אני מדבר?

אבל לא ראית שהם מתו, אז מה? אז בגלל שלא ראיתי שהם מתו, אז הם לא ימותו?

לא הבנתי. בגלל שלא ראיתי שהם מתו או ימותו,

אז הם לא ימותו?

צריך לראות שהם מתו? כן, צריך לראות. צריך לראות, הבנתי.

אני הולך, הזמינו אותי ללוויה, אני הולך ללוויה ואני אבוא לזה בטיחות אהרון.

לא מאמין שהוא מת. רוצה לראות שהוא מת.

מה הפירוש מתו?

מה זה?

לא מאמין.

לא מאמין.

איזה שטויות. עצר אותך פעם שוטר?

כן. כן? כן.

עשה לך רפורט?

ראיתי בעניין שהוא שוטר. מה, ראית שהוא שוטר?

ראית שהוא שוטר. איך ידעת שהוא שוטר?

איך ידעת?

חוק. חוק. איך ידעת שהוא שוטר?

מה ראית שהוא שוטר?

ראית בגדים, זה הכול.

הבגדים של שוטר. מי אמר שהוא שוטר?

מאיפה אתה יודע שהוא שוטר?

יש תעודה מזהה. מה זאת אומרת? מאיזה תעודה מזהה? אתה ראית את התעודה?

אבל אתה לא ראית את התעודה.

אתה לא ראית את התעודה.

וראית את התעודה?

ומי אמר לך שהתעודה נכונה?

מי אמר לך שהתעודה לא מזויפת?

אתה יודע שהשודים הכי גדולים שעושים, עושים אותם שוטרים מזויפים שבאים כאילו עם תעודה, אומרים לך, תעצור בצד?

אומרים לך, זה, קושרים אותך לעץ ונוסעים עם האוטו? אתה יודע?

כן. בדיוק. אז איפה הראייה? ראיתי שוטר. מה זה ראיתי שוטר? ראית דמיון? כלום לא ראית. אתה ראית לך אותו? קראת לך את האוטנר? לא. אתה לא רוצה? רק תראה לי תעודות.

תקשיב, תראה לי תעודות, תן לי את הפרטים שלך.

תן לי, אני אגיד לך. תן לי את הפרטים שלך. תן לי את הפרטים שלך. שמעתי.

תקשיב, נכון.

יש פלאפון. תקשיב, יש פלאפון.

הלו, חיים,

תברר לי על המספר הזה.

איזה חיים של החיים? מה, אתה לא מכיר את חיים. היית יודע מי זה חיים, היית יודע למה אני מצלצל אליו.

הכול אני יודע, על המקום.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, תקשיב עצוב, תקשיב.

רימון הורג חמישה אנשים בממוצע,

טיל הורג עשרות אנשים בממוצע,

פצצת אטום הורגת עשרות אלפים בממוצע.

לא צריך לראות.

לא צריך לראות. היה עד עכשיו? לא צריך לראות. בטח היה.

בטח היה.

אום-הארץ לא יעטור לך? יא וואי וואי, מאיפה באתם אתם? וואלה, אני אומר לכם,

אתם דמיון, אתם לא פה.

אתם לא פה.

אתה לא פה. אתם לא פה.

אני מסתכל עליכם ורואה שאתם לא פה. בגלל שאת לא איתך. לא, אני החלטתי עכשיו שאתם לא פה. נגמר.

אתם לא פה.

אין דבר כזה.

מה עכשיו?

אתה, אפילו שפצצת אטום נפלה, אתה לא יודע. הוא הכי יחסייה הכולה. לא נפל?

לא היית חי?

הבנתי.

יש לך אבא?

יש לך אבא?

היה. יש לך סבא?

היה. יש לך אבא לסבא?

היה.

היה? מאיפה אתה יודע שהיה?

אתה לא היית חי.

סיפורים. סיפורים זה טוב?

סיפורים זה טוב!

איזה יופי.

סיפורים זה טוב! סיפורים זה טוב! איזה יופי! אז יש לי יותר סיפורים ממך. עוד יותר יש לי.

נכון?

היה או לא היה?

הוא לא יודע.

הוא לא יודע. אמרתי לכם שאתם לא פה. ידעתי. ידעתי.

ידעתי שאתם לא פה.

אבו-סענאק, אני אומר לך. הוא רוצה לראות.

אני צריך להוכיח לעם ישראל.

מה? עד היום אחד. אמרנו משה רבנו. כן. אמרנו משה רבנו. היום יש אמנון יצחק.

אה? אה? אה? אה? אין ארמלה. יש אחד. יש ארזה. יש ארזה. ארזה. לא, אמנון יצחק יש אחד.

הנה, אז אני אומר לך. כמו שיש ארזה. נכון?

טוב שיש אחד.

בטח, יכול להיות גם רבנו.

כן.

למה לא?

כתוב.

כתוב. כתוב. אני אסביר לכם. יש פסוק מפורש.

שתולים בבית השם.

לא, שתולים בבית השם.

בחצרות אלוקינו יפריחו. צריך לראות.

צריך כל דבר לראות?

אתה משעניין אותך עכשיו? בגלל נשמה באה, אני שואל אותך שאלה.

אני שואל אותך שאלה.

אתה, בוא תקשיב. לך יש בעיה. אני אגיד לך מה הבעיה.

אתה כמו הרוסי מבית הספר שאמר שהוא לא מאמין רק במה שהוא רואה.

התלמיד מה היה אומר לך? שאין לך שכל, תראה לי.

לא תענה על זה.

תראה לי, תראה לי. אי אפשר לראות?

אז יש דברים שאי אפשר לראות?

והם קיימים?

אה, אה, אה. חידוש! חידוש!

חידוש! תראה לו דברים שקרו. תראה לו. אני אראה לך. תראה לו. יש לך לב? יש לך לב? תראה לי.

תראה לי.

אני רוצה לראות את הלב שלך. אומרים שיש לך לב טוב, תראה לי. תגיע למצב שלך. אני רוצה לראות את הלב.

תראה לי.

תראה לי, מאמי. תראה לי. אתם יודעים שיש לב טוב. מה יודעים?

גם אנחנו יודעים שעם ישראל לא היה מגיע למה שהוא הגיע, אם לא היה עם ישראל שהיה בהתחלה.

אם לא היה ישראל שבהתחלה לא היינו מגיעים לישראל של היום.

ומאיפה זה התחיל?

מיציאת מצרים.

אז אם אנחנו יודעים את זה, זה מספיק. למה אני צריך לראות?

אני יכול לראות את העבר?

אני יכול לראות את נפוליאון?

אני לומד היסטוריה עכשיו בבית ספר חילוני. המורה אומרת, היה נפוליאון. אני אומר, לא, לא. תביאי אותו לפה.

אני רוצה לדבר איתו, רוצה לשאול אותו כמה שאלות. מאיפה אני יודע מה היה?

אני לא יודע מה היה.

תביא לי אותו לפה.

מה אתה אומר? בעבר, בעבר היה דברים.

בעבר היה דברים באמת, כן.

מי אמר שאין להם את הדברים האלה? מה אתה רוצה שאני אראה לך?

מה אני אראה? נפוליאון? עוד פעם אתה רוצה נפוליאון?

מה אתה רוצה? עוד ניסים? מה, ניסים?

אה, זה הכל? ואם אני אראה לך ניסים? ואז מה אתה, תחזור בתשובה? אני ועוד עשר ימים.

אתה תחזור אתה, מספיק לי אתה, אתה... זה ברור, אבל...

ברור, אתה מאמין רק במה שאתה רואה. אבל אני שואל אותך,

אתה עכשיו, אם תראה ניסים אתה חוזר בתשובה? כן. וגם את? כן. ואתה עברין לנשים?

אני לא, אני אראה לכם, אני אראה לכם תיכף. רק שנייה, שנייה, אני אראה לכם. רק שנייה, שנייה, שנייה.

שנייה, בטח, מה זה, בבא? תן לו דברים שהוא יעמיץ.

אני אבין. תן לו, תן לו עכשיו, עכשיו. עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו.

תסגר אותו קצת. עכשיו, עכשיו, תקשיב, תקשיב.

תקשיב, תקשיב, בבא.

יואו, אבן-עמי, תקשיב, תקשיב, תקשיב.

יואו, תקשיב. כן.

זה JVC 2008. אבל זה 2008. זה מצלמות 2008. זה לא נראה ככה. זה חדש. זה לא נראה ככה. מה, לא נראה?

כי מזכירים את זה. זה משומש נראה. אבל זה 2008. יש אותו ב-2002. נכון.

משה באת?

אני באתי לפני, הביאו אותי בגיפ.

אני באתי בגיפ.

לא, אבל הלכו, עכשיו יבוא וולבו.

עכשיו יבוא וולבו.

עכשיו תשמע, מותק.

אני אביא לך נס.

אני שואל אותך שאלה, רק תגיד לי דבר אחד.

אם הרופאים אומרים שפלוני אלמוני מת עוד שבוע כי יש לו מחלת הסרטן בכל הגוף,

למה אתם לא מראים אותה? כל הזמן היא מדברת, חושבים שאני מדבר עם עצמי.

איזה צלמים אלה? בחייאת.

אז תהיו חכמים. נו, מה קרה לכם? אתם לא חכמים?

אתה שומע?

בקיצור, תשמעו רגע. תשמעו. אתם שומעים? הלו? הלו?

הנה, קחי. יאללה, קחי.

חסי קצת פה. הם לא יכולים לצלם אותך בכלל.

תן לה, תן לה, תן לה. כן, שימי על עצמך. הנה עוד אחד. יאללה, גם לראש.

כן, בקיצור,

בקיצור, תשמעו יהודים יקרים. אתם שומעים?

אם אומרים לך, אתה שומע? אם אומרים לך שבן אדם עוד שבוע גמר את הסיפור, רופאים, הכול.

באמת הבן אדם הזה מסכן.

No chance.

יכול להיות שאם אני אגיד לא,

תחזור בתשובה,

הוא יהיה בריא?

יופי. שואלת אותך עוד שאלה.

ילד חולה בבית החולים, מחלת הסרטן, גוסס,

הרופאים אומרים, שעות אחרונות לחייו.

מת.

יכול להיות שאני אגיד לאבא שלו, אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה שהבן יחיה,

הוא יחיה?

לא יכול להיות.

אבל אם יש דבר כזה, אתה חוזר בתשובה.

כן.

ככה אמרת.

אני יכול להגיד לך, אם יש דבר כזה, שאני אראה. תראה, רק אם תראה.

אם תראה, ממש.

ממש.

עכשיו אני אראה לך.

סרט ראשון, נס מצולם, ואחרי זה, נסים התותח.

ואתה תצא מפה, טיל, טיל אתה תצא מפה, בטיל.

נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו, נו. שימו לב.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא, וזה בגלל שאני מבית-חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם נתברך.

מי שברך חובותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, בכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

נהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי עלתה

בסטיאת עסקים והילד היה איתי בלילה,

מחריף לו בגדים,

ואילן רואה שהבטן שלו נפוחה.

אני יותר מרגל, ואני שואל אותו, יואב,

הבטן כואבת לך? הוא אמר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדישן.

אמרתי, טוב.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי לה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

רפאו אותה פה לרופא הכללי, פה,

כשהיא רק הגיעה משהו בבטן, אם יש לו משהו זה, אז ניקח אותו למנהטן.

והיא לקחה אותו פה לרופא הכללי, זה היה יום שישי,

הרופא ראה את הבטן ואומר, הוא לא אוהב מה שהוא רואה,

הוא רואה, כלומר, מה שהוא מרגיש, וישר לאולטרה סאונד ולראות מה יש לו,

ולונג אלנד ג'ויש וקווינס.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים, כל יום,

כל יום שעובר הוא מתנפח יותר, הוא מתנפח יותר, הבטן גודלת וקשה לו לנשום.

ביום שישי, שבת, בערך ביום ראשון, כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפנימיים של הכבד,

המעיים,

הכיס המרה, הכול, פשוט הכול. וזה כל כך גדול,

הרופא אמר שהוא מוכרח לציין בילד כזה קטנטי,

גידול כזה גדול ועוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה,

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לא רואים אם הם יכולים לעשות את הניתוח,

אמרו, אם יצליחו לעשות את הניתוח, להוציא את זה, יוציאו אותו אם זה ממאיר,

אז יוציאו אותו, אם זה לא ממאיר,

אי-אפשר למנוגע בזה.

והיה מאוד קשה לראות אותו סובב במיטה עם כל הטיפול המקים האלה ואיך הוא משתנה,

כל הגוף שלו משתנה,

כל הצבע משתנה,

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע ממש,

מי שראה אותו לפני כבודו חברי הכנסת,

אחמדות.

סיימנו את הסיבוב של

שש הטיפולים של כימותרפיה,

ואחר כך אמרו שצריכים להתחיל עם רדיאשן.

לפני רדיאשן רצו לראות אם יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובר לכל המכונות,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהלנו, היה נפוח מהניתוח, זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות צריך בן-אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה.

יש את זה מניתוח כזה?

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו עם הקרנות, כל יום

במשך 20 דקות היה צריך לקבל הקרנות.

כל טיפול של 20 דקות

אולי היה מסוגל לעשות כלום, הוא היה מקיא ולא רוצה לאכול, הוא לא רוצה לשחק, הוא לא רוצה לישון, הוא לישון ומקיא

וכואב לו, וממש סבל,

סבל, סבל. זה לא דבר ישוער, איך הוא סבל, כמה הוא סבל.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממשיך לעבוד והוא התחיל להתנפח, וזה הגיע ממצב של פעמיים בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש פעמים בשבוע.

כשמדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

6 ליטר של מים לשים ילד בן שלוש כל פעם ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד, לפני השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפסים של הכבד

בביאפסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים, אין תאים חיים שם בכלל

ולפני זה הם הגיעו למסקנה שבתאים מתים לא יכול להיות שהכבד

regenerate

והוא מרבה את עצמו.

הדרך שהגעתי לרב אמנון יצחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום שאנחנו חושבים עליה, אנחנו צוחקים איך זה.

אני יצרתי קשר עם שתיאל פעם אחת ואמרתי לו שאני

מעוניין שהרב אמנון יצחק יבוא לבית החולים וייתן לו ברכה,

ואולי תבוא הישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו,

ושיש לו כל כך הרבה זכויות שלפעמים אנשים כמונו, הקבוצה שלנו לא עולה ישר למעלה, כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

אז ביקשתי מאוד מאוד אם נוכל לעשות את זה טובה לבן שלי שיבוא,

כלומר הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, אבל הוא בא בעצמו.

הוא בא בבוקר,

וזהו, ידעתי שההופעה בברוקלין קולג'

בברוקלין,

באמת לא היה לי מצב רוח,

שכבתי במיטה ליד הילד,

ופשוט

לא היה לי מה לעשות,

כאילו הסתכלתי על התקרה, מחבק אותו, ומודה לקדוש ברוך הוא, כל דקה שהוא נותן לי איתו,

זה מה שעשיתי.

ירדתי למטה, לקחתי מונית,

הגענו לשם, מאז שהתקשרתי ושאלתי על בית הטלפון, אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין, הוא בא, הכניס תרשימו אותי בשורה הרביעית.

טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, כבר הבאתי, ישבתי שם, ולפתע הוא בא והוא הביא לי את המיקרופון,

אני רוצה לספר את הסיפור שלך.

לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי אף אחד, רק

הסתכלתי על הרב אמנון יצחק וסיפרתי לו את הסיפור,

והתפרסתי מבכי,

וממש ממש מתוך הלב, כאילו כאב אחרון,

כשכולם ישמעו אותי,

שהגדול-ברוך-הוא ישמע אותנו,

ידעתי שיש לנו תכונה בשביל לעשות משהו.

כבוד הרב,

אני באתי כרגע מבית-החולים.

הבן שלי הוא בן שלוש,

לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן.

הוא סובל קשה-קשה. הוא עבר שלושה טיפולים של קימו בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

כרגע אין הרבה טיפולים בשבילו. הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את הפרופס של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, והוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

והוא אומר לאמא שלו,

תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ישלח לי רפואה שלמה.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול לבן כמו בבית-כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו.

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול לבן, ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

קיבלתי ספר תורה.

מה הבעיה זה ספר תורה?

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד, כדי שלא רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, אז במשך חצי שעה

הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה כמה טלפונים,

וב-1330 בלילה משפחה יהודית מברוקסין, שאני לא יודע מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו כיסוי.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום ספר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן

והביאו את ספר תורה לבית-החולים,

ועשו שם

והציגו לו את הספר תורה ונתנו לו את הספר תורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא היה יכול לזוז.

בשעה חמש-שביעית הספר תורה הוא פתאום מתעורר

והוא שאל איפה הספר תורה שלי?

אמרתי לו, את בחדר מחכים לך.

הוא קיבל את הספר תורה במשך שעה, הוא לא היה עוזב את הספר תורה.

כשאמרו לו שצריך לקחת את הספר תורה לבית-המדרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שוב פעם אצלו.

כיום הוא מחכה שנחזיר אותו הביתה ונכניס את הספר תורה לבית-המדרש,

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, בגלל שאני בבית-חולים הרבה זמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ויום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, בכל הקהילות הקדושות והתוארות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל

מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי.

אחד הבחורים שעובד במשרד, לידי,

אני לא יודע שהוא נמצא שם,

הוא בא וחיבק אותי.

ברז פרז סביבי בכי.

ברז ישבתי.

אחרי כמה שניות

הוא עלה לבמה

ולקח על עצמו נזוות שקפית.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד הנייה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא והוא מוכן

ומקבל עליו עוד מצוות למפואדו של הילד.

אשרה ואשרה חכם פה.

נפתוח.

ארוך אתה,

אדוני אלוהינו,

מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו

בעצמו הנדל. אמן!

רגע, רגע.

יהודים יקרים,

עכשיו התרחש דבר גדול, הילד בין השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז ראיתי את כל האנשים האלה שעולים לבמה,

פשוט נבהלתי.

מי עוד,

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עוד מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

מכבוד, בוא צדיק. בוא.

מכבוד. איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה? חבר'ה, בוא. שורה ראשונה. בוא. הנה עוד למנהיג. אשריך.

בכבוד, בוא.

אני רוצה להיות ברוח ואתך, בוא. בואו, בכבוד.

לרפוא ולהרגיש. בואו, אשריכם ישראל. בואו.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי אני,

אני חולם, אני פשוט במקום, אני לא במקום.

מה קורה איתי בעולם?

מה קורה איתי בעולם?

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא התדרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במילים האלה,

יכול להיות

שקב' ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע לרופאים,

בגלל שהם ישתמשו בתרופה זו או אחרת,

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיגידו למצב שיכתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר אין לו סיכוי

להתרפות משל עצמו, הוא צריך השתלת כבד. אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום מזה. אבל אתה מדבר על הבית-חולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם.

כשהם רימו את הידיים,

הם לא יודעים מה לטפל בו יותר בכבד.

הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו כבר, הם אמורים רק להחזיר את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו,

התוכנית שהם הכינו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא עשינו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הקימו,

של הקימותרפיה וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי,

פתאום משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גודלת יותר.

הכבד התחיל לעבוד,

עשו לו בונסקן,

זה סיכת עצמות קאצקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה.

פתאום יצאו לראות לי שאני קורן וצוחק ומחייך לכולם, והולכים, לא הבינו מה קורה, אז נכנסו לחדר,

הם ראו את יואב יושב, משחק, פתאום אוכל פיצה, פתאום אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום.

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה זה והוא רוצה זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. הרופא המנתח שלו

בא והוא מסתכל עליו ואומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה השם,

והוא איטלקי והוא לא יהודי, והוא כל הזמן משתמש במילה השם.

הוא יודע

שזה מעשה שזה נס ולא דרך הטבע.

רחב, רחב, רחב, רחב.

רחל נועה אשר מגיענו רחם.

ים היסטורי בהם לכל רחם.

ימים ראשונם לכל רחם,

רחם, רחם.

ים סיועים ושכן כבוהי דחום.

ים מבוס בי סופין משליכתו.

יאללה, בריס הגורם אל יעקבו.

רחם, רחם, רחם, רחם, רחם, רחם,

רחם, רחם, רחם,

רחם,

רחם, רחם, רחם, רחם, אשכו עליכם.

יאללה, ברשות השאלה, רחם, רחם.

ייו סיועים ושגן כבוהו מדפות.

בים אחוז בית זופין משחררו.

יאללה בית הכל גבוה, רחב, רחב, רחב, רחב, ןאווווויל יפה מושכן,

נגדוי דפלוי,

נגדוי על מזגון פיסורים משחרר.

ועל הבית הגודל והקודות רחים,

רחים, רחם.

ועל הבית הגדול והקודות נתקבלו.

מה אתה אומר על זה?

אה?

נס. נס. יש אלוקים בשמים. אני אתן לך עוד אחד בשביל שתהיה בטוח במאה אחוז.

כאלה יש מאות אנשים שעברו אצלנו, ברוך השם. מאות.

מה אכפת לנו? העיקר אלה שעברו.

בבקשה, נסים התותח.

הייתי כל עברי 25 שנה מדריך חדר כושר.

הייתי קרוב ל-110-110 קילו.

הייתי מעל ישראל בשעבר, שנת 86, 85. והייתי בן-אדם, שפחה זומני מכל ירושלים, חצי ירושלים, מכירה אותי.

הייתי בן-אדם מפלצת מהלכת,

גדול מאוד מבחינה פיזית וגם גדול מאוד מבחינה גאוותנית ואף למעלה.

הרבה גאווה היתה לי.

הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים.

אני התיירשתי.

התחתנתי עם בחורה צעירה.

אישה נפלאה.

אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, ולא ידעתי מה כואב לי.

התחתנתי עם מדריך כושר

מפורסם מאוד בירושלים. אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו.

שם דבר פה.

ובאמת, היינו, חיינו שנתיים כמו,

היה נהדר והכול היה טוב ויפה.

נסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל,

והוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון,

בעצם הזנב בגב.

והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה דחורים וחשב שזה פיסורה והשגנו כל מיני משחות מבתי-מרקחת, וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא.

ואני רואה שבן-אדם,

את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט.

ואני אומרת לנסים, בוא נלך לרובה. יש לך דמנומים.

בוא נלך לרופא.

בן אדם כואבת ללשן, הולך לרופא, כואב הראש, הולך לרופא.

הוא לא היה מוכן בשום אופן. אני מדברת על בן אדם 100 קילו שרירים, גופיות, טייטים, אגו שלו בשמיים. בן אדם ש...

אני ורופא... ועוד להראות את האזור הזה לרופא, כאילו אין מצב, תשכחי מזה.

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהריון,

חודש אישי, הריון מתקדם,

וזה כבר היה בלתי נסבל. הוא פשוט היה נוהג עם

חצי גוף למעלה, כי הוא לא אכל כבר לשבת,

הוא לא יכול לאכול, הוא היה נראה רע מאוד,

צבע שלו הפך צהבהב.

את מי שלא ראה את זה לא הבין. זה היה פשוט קטסטרופה, זו היתה גווייה,

פשוט גווייה מהלכת.

אני קמתי ב-4 בנפון בוקר, פשוט הלכת

20 אלף פעם לשירותים,

הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים.

בפעם ה-30 אני פשוט החלטתי שבאותו לילה לא משתפתי אתו פעולה,

שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא נרות.

קמתי ב-4 בנפון בוקר ואמרתי לו, תקשיב,

אני אוהבת אותך ואתה יקר לי,

אבל

לא רופא, אז יש רבנות.

אחד מהשניים, תחליט. אני ככה לראות אותך לא מסודרת.

בשיחות הזאת הלכתי,

גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם. הוא אמר לי, אתה,

אני לא יודע איך אתה חי,

יש לך סרטן בגודל 15 סנטימטר במעי,

ארבעה גרולות בכבד,

אתה צריך למות,

אתה גבר,

אז זה לא כן, אז אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זה לא כן.

אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע-שבועיים, ויש לך איפה סיכויים.

אמרתי, סליחה,

התמוטטתי,

היישה שלי התמוטטה,

כל המשפחה התאספה,

ובאנו הביתה.

באתי הביתה, התחלתי עוד לא להקל על זה, התחלתי לבכות.

ומאותו רגע

חרב על היום הזה.

אז אמרתי, תשמעי, יש לך בהלך גיבול סרטני.

וכששמעתי את המילה הזאת, לא יכולתי.

אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש...

לא יודעת.

זה משהו שאי-אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים, את הפחד מהם.

פחד, זה פשוט פחד.

אמרתי לו, אבל אתה לא יודע, אתה לקחת את הגיופסקיי לפני יומיים, והגיופסקיי אמרו לי, תשמעי, אני עובדת הרבה, אני מבקשת הריח,

את הצבע,

יש לו גידול סרטני.

ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו כ-15 סנטימטר לגידול.

אני לא יודעת איפה הוא יחזיק.

ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה,

וסיפרה לי מה שיש לו, שגילו לו גידול.

אני הייתי בהיסטריה, רצתי לשטראוס לראות מה מצבו.

כמובן שהזקתי גם את אימא שלי ואת סבא שלי ודודות שלי,

הזקתי ככה את כולם כדי להיות איתו.

הוא היה מטושטש לגמרי,

לא מבין מה נפל עליו, מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת.

אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי,

כמו שאתם רואים בתמונות,

אבא חזק

שמאוד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו,

ופתאום ראיתי שבר כלי.

לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי.

תוך משקל של 100 קילו שרירים ירדתי תוך חודשיים וחצי ל-47 קילו תת-משקל.

ירדתי 53 קילו, הגושת מוטטת לי.

לא יכלתי לאכול, לא שסירבתי לאכול, לא יכולתי לאכול.

זו מחלה קשה, זה אגבה.

אני לא מאחל אותה לאף אדם על אדם, לאף אדם.

הסתכלתי על השמיים ואמרתי, כאילו, למה?

למה?

כאילו, כל כך חיכיתי להיריון וללידה, ו...

למה?

כאילו, זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים, עושים את הבדיקה,

וגומרים עם הסיפור, וזהו.

ופתאום

המחלה הארורה הזאת נכנסת אליך הביתה.

היא שלחה אותנו הביתה ואמרה לנו, תשמע, נסים, אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל

כדי לחשוב אם אפשר להתחיל לתת לך איזה טיפול,

בשביל להאריך את החיים שלך, משהו כמו כמה חודשים.

אין מה לדבר על ניתוח, אין אפשרות בכלל לנתח את המקום.

הגידול מאוד גדול, הוא דבוק לאיברים פנימיים,

הוא יכול ליצור דימומים במהלך הניתוח.

אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום.

הייתי במצב אנוש.

אני שכבתי במיטה, אנשים המבקרים שהיו באים יושבים שתי דקות, לא יכולים לראות אותי, ונעלמים מאות חברים מירושלמים, כי אני הייתי מדריך כושר בחילוניות שלי,

ומאות חברים, אלפים, היתה פה עלייה לרגל. האירועים היו מבוכים,

כי אמרו שהוא צריך למות.

והמשפחה הכינה קבר, אמרו, זהו, זה גמור.

מופיעים לא נתנו לי סיכוי, אמרו, אפס סיכויים.

ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר, כי לא הסכימו לתת לי טיפולים. אמרו שאני חצי בן אדם, אי אפשר לתת טיפול חצי בן אדם,

אם הוא לא יעלה במשקל,

ובכו לי המשפחה, ואשתי בכתה לי, והילדים בכו, וכולם אמרו שאני אוכל. זאת אומרת, אני לא יכול לאכול.

אין לך תאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה לא יכול לאכול, אתה לא יכול לאכול, אתה מוצא להשמיד שיתוך הטיפולים או משהו,

אתה לא יכול, אתה לא עומד בזה.

ופשוט ישבתי ודיברתי עם בורר הולם ואמרתי,

אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה,

עוד לא התחלתי את החיים שלי,

יש לי תינוקת,

תן לי לפחות רק לראות אותה, משהו.

ובאמת, אני פשוט הייתי יושבת וזהו,

זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה שזהו, שככה זה, איזה המצב,

והבעל שלי פשוט הולך לי.

הייתי רואה אותו נגמר לי בין הידיים.

הוא היה יושב, הוא לא היה מדבר איתי, הוא לא היה אוכל,

היו לי מלחמות איתו על האוכל, תאכל, תשתה.

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת.

הוא לטיפולים לא רצה בהתחלה בכלל ללכת.

והכל היו מלחמות, והייתי פשוט נלחמת בו.

ראיתי שאין לי מי לדבר בכלל.

וכל יום, כל יום, כל בוקר כשהייתי קם ורואה אותו לידי, הייתי אומרת תודה לחיים, תודה שהוא חי, תודה, פשוט תודה.

תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה. כל בוקר הייתי, מי היה ישן בכלל? הייתי כל חמש דקות מקשיבה,

דבר ראשון שעלה לי בראש זה, וואו, עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן.

איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה?

עוד שלושה חודשים החתונה,

ולא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכול ולחכות עוד שנה, וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא הולך.

ואז באתי לנסים, אמרתי לו, נסים תשמע,

לא נותנים לך סיכוי.

אין לך הרבה אין לחיות.

אני אוהבת אותך, אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה.

תעשה משהו. אמרה לי האישה שלי, תראה, כל הדופן לא נותן לך סיכוי,

ואני רוצה ללכת לסיכוי לכידוש הקדוש ברוך הוא,

דרך רבנים מסוימים.

אמרתי, אני לא מעוניין בזה, אני אדם מאוד חיוני,

אני לא מאמין בדברים האלה.

אמר לי, מה זה אתה לא מאמין, אנחנו יהודים, בוא נלך ל... איך אומרים,

הצ'אנס האחרון שלנו, בוא נלך.

אני מסכים טוב, הסכמתי.

שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספרייה,

קדושת הקלטות שלו,

והתקשרתי לארגון שלך,

הסיפרתי את הסיפור, הוא נורא נסער, הייתי ממש היסטרית.

הגעתי לכבוד עליו אמנון יצחק,

לכבוד עליו ארתור נבהל. הוא חושב שאני נגרומנו משהו כזה להסתכל עליו במעבד,

שהוא לא הבין מה זה, עד חצי אדם באנו לו,

מה הוא רוצה ממני.

וכבוד עליו הזה הוא דבר,

הוא משה רבנו של ימינו, חבל על הזמן של כולם.

ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה,

כי הוא בא ובירך אותי ואמר לי,

כלה כקשר ניתון השמחה ותתחבר לקדוש-ברוך-הוא כמה שאתה יכול.

מאז שהתחברתי לקדוש-ברוך-הוא,

כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחט ששמו לי, לא קיבלתי את זה.

התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת, ואני כל כך שמח ומאושר

מאין כמוני.

המשפחה, כולם,

חברים, לא האמינו איך שאני קם על נגליים.

כולם בראשי ימות, איכלנו כבר קבר. הם לא האמינו.

ופתאום אני בעצמי,

אמרתי להם מאזין גדולה של הקדוש-ברוך-הוא.

יומיים אחרי זה ביקשתי משה שלי לאכול, היא לא האמינה.

היא קיבלה הלם.

לאכול?

אתה רוצה לאכול, אמרתי, כן?

ביקשתי לטוב צורך לאכול, זה לא סירוב לרוב הזמן, ביקשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי. בשבוע הזה ראיתי ארבע קילו,

בשבוע אחד ארבע קילו,

אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו.

הרופאים היו בהלם, כשאני מתחילה לעלות, איך קרה שהוא התחילה לעלות וזה?

אפשר לתת אולי טיפול או שתיים,

להתחיל לראות איך זה עובד,

ולתתו לי כימיות רפיה בהתחלה. הוא קיבל סדרה של אקרנות,

עשרה מחמש אקרנות רצופות,

עשרה טיפולים כימותרפיים.

מדובר על שלושה ימים כל טיפול,

שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחיותים,

לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול.

שבוע כזה מאוד מטורף, שבוע אחר כזה הוא מתחיל להתאושש,

שוב טיפול.

עד שהוא כבר ככה מגיע לשבת, שוב טיפול.

אנשים היו עמומים.

קודם כול אמר הקדוש-ברוך-הוא יום אחד, יצאת מהדסות ואמר,

אתה יודע מה אבא שבשמים, אם הוא לוקח זקן. הוא אמר לי, אכפת לך? אמרתי לו, אשריך.

הלך את הזקן ואמר,

אני לא אכפת לי להיות קירח,

שלא יהיה לי סערה בגוף, שאת הזקן תשאיר.

וכך היה.

והרופאים היו עמומים.

כאילו, כל פעם שהיה מגיע, היה מגיע למטרסר, וזה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפיים.

טיפולים כימותרפיים, ידוע שצערות הן נושות.

והרופאה שלו הייתה אומרת, במקום להקריח, אתה מסעיר, זה מצחיק.

והוא לא יקיא, והוא לא שלשל,

וזה הפך להיות יותר ויותר נוח.

זה טיפול.

וזהו, כאילו, מקבל את הטיפולים שלו.

ארבעה חודשים חגגתי.

איזה אושר שמחה. מרגיש טוב, הולך, ומתחיל לתפקד.

כמה מבצעת חולים.

ופתאום, בום,

גילו לי פתאום שיש משהו נוסף שבהתחלה אמרו שזה נקי, פסיתי ושמחתי,

וכרגע היה לי מקצרג שבדק אותי

ורצה לבדוק ניסיון, העמיד אותי כדור ברוך הוא ניסיון, אמרו לו, תן לו קצת רבון הראוי, והוא חזר עכשיו בתשובה.

טוב, טוב, טוב, טוב, בואו ניתן לו קצת משהו לראות איך הוא יקים.

ואני קצת כעסתי,

שבבית-חולים בישרו לי שקיבלתי,

שפתאום הם גילו משהו בברקטום,

משהו נוסף, שורש סרטני קטן.

אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, הוא אמר לי, מה אני עושה בשביל מה לעשות,

לא יכול כתוב, כמעט, כמעט, התאכזבתי כמעט.

אשתי צעקה עלי ואמרה לי, ניסיון, תיזהר.

אל, הנה לי יש לך ניסיון, תעמוד בו.

ואז אמרתי,

עד יום מותי אני עם הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר, לא עושה שום דבר נגד זה, נמשיך להיות בדת.

המשכתי,

קיבלתי את הבשורה, אמרתי, אני קבל אותה בשמחה, באהבה,

ניסיון עם הקדוש-ברוך-הוא זה רק באהבה.

כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר ואמרה לי, כן, רון, תשמעי,

אני רוצה לשוחח אתך לבד.

ניסיון הגיע לנו עם 0% סיכוי, היום הוא ב-20% סיכוי לעבור את הניתוח.

20%, 80% שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה, ושאין לה לעשות,

מאותו יום, שנתיים נפגעו.

היא אמרה שהסיכוי שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח, היא לא יודעת להאריך,

אבל יש סיכוי כזה,

כמו בכל ניתוח, ואצלו קצת יותר, כי הגידול הוא בטבעי.

זה היה שלושה שגונות מטורפים.

לא היה רע, ואני חושבת שלא דיברתי אתו מהרבנים הגדולים של ברוכנו. באמת, אני דיברתי והתייעצתי. ואני דיברתי גם עם הקדוש-ברוך-הוא.

הכניתי לו יום ולילה עם כל הצביעות שלי שאני אעבור את הניתוח בשלום.

זה היה שמונה שעות ניתוח, שמונה שעות הכי ארוכות בחיים.

אני חושבת שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים.

ואנחנו יושבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו,

ואחרי זה קראנו כולנו תהילים.

ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם, ואת אומרת לו, אבא שבשמים, ואת מדברת איתו כמו בן אדם רגיל.

פשוט, את יודעת שהוא אבא שלך,

ויש לך יראה ממנו, והוא מלך, מלך כל העולם, ושיש פה בידת הכוח לעשות הכול. ואם תקרוב, אשאם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו, באמת,

באמת,

רצון ערב יעשה, ועד שהוא אדם ישמע, כי ככה, ויושיעם.

ואת מדברת איתו, ואת אומרת לו, אבא שבשמים, בבקשה לך.

אנחנו לא זכאים.

לא לזכויות שלנו אנחנו מבקשים.

מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך,

תרחם עלינו, תעזור לנו.

אין לנו זכאות, זכויות אין לנו.

אנחנו כאלה קטנים.

כך הרבה עבירות את עשינו.

אני יודעת שזהב רחמן.

אני יודעת שרק אתה יכול.

לא, רופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידיים, ואתה מזיז להם את זה, לאיזה פסימון שרק תרצה.

בבקשה ממך, תן לי סימן.

הרופא של המנצח עבר בחוץ

באמצע ניתוח, בן אדם באמצע ניתוח, מה אתה עושה בחוץ?

אני פשוט הסתערתי ואמרתי, כאילו, קפצתי ואמרתי לו, מנצח, מה אתה עושה בחוץ?

כאילו, דוקטור פיקר סתימה אמרתי בדיוק, הכל בסדר, אנחנו עוד לא נכנס להגיד עליו.

ושלחו את הביופסיס על הראש, אמרו שהוא אמר, כאילו,

לא הייתה מושאלות, אני לא חושבת שהיה בן אדם מאושר להסיר את עבודה הקדוש ברוך הוא ממני באותו אמון, זה היה פשוט מדהים.

אני מרגישה תחושה עילאית, קרובה, שהנה הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, הוא פשוט ענה לי.

ואני חייבת לו, אני חייבת את הקדוש ברוך הוא הכול.

הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש.

ופתאום עוד לא עקלתי את המחלה שלו,

וכבר מודיעים לי שזהו, שהוא כבר לא חולה,

שקרה נס.

תודה לאל,

אני בריא ושלם, אין לי כלום לכל מה שאני ציבור.

שחור זה נהיה ורוד, זה הקדוש ברוך הוא.

כי הוא נותן חיים, והוא לוקח חיים.

לא רופאת שאתה בוא תגיד לי,

אתה צריך למוד תוך שנה,

אין לך סיכויים למות,

וברוך השם,

החייה השנה נגמרה, ואני מאושר, ואני בן-אדם בריא,

ואני החיים שלי מבדיש רק לקדוש ברוך הוא.

בשבוע שהיינו אצל הרופאה, והיא אמרה לנו, אני רוצה להגיד לכם שמטובח הוא בנס רפואי.

אז הוא אמר, זה לא נס רפואי, זה נס אלוהי, והיא אמרה אותו, אתה יודע מה נסים?

נס אלוהי. כנראה שהתפילות הזו... רופאים עמומים מכל הסיפור שלנו.

אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו, אני לא מעקרת,

למסקנה, הוא אמר את זה מלמעלה.

הוא אמר, דברים רק משמים.

אני רק רוצה באמת להגיד תודה,

מכל לבי, לרב עבדונית חיים. ושיבדל לחיים אלוקים, כבוד הרב הזה,

מאז ועד היום אני מאושר כמוני.

אנשים לא מבינים את זה.

אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה.

ובסוף אתה מוצא איזה תרופה,

שזה קוראים לו אבא שבשמים.

זו השרפה הכי גדולה לכל עם ישראל,

שעם ישראל צריך להבין את זה.

במיוחד לאנשים חילוניים כמוני וכל החילונים שנמצאים,

שהם חושבים שהכול מובן מאליו.

ובמפורט נושא עולם, תסתכלו לשמים, תראו שיש לנו אהבה.

תנו לו טיפה, תקבלו הרבה.

זה הקטע הכי קשה שהיה לי כשעברתי אותו,

והיום אני אדם מאושר, מעין כמוני.

עצם חזרתי בתשובה.

ואני גאה שאשתי,

ואני שמח שתמדד לחיים אלוקים,

שדחפה אותי לכיוון הצד,

והיום אני שיא העושר.

ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד שיבינו שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי כשהייתי על סף מוות,

שמעכשיו יחזרו לעבור השמים, שלא רק יבקשו, יבקשו, יבקשו,

שייתנו לו קצת.

קרוב השם לכל קוליו, לכל אשר יקראו באמת.

וזה הפרווח הזה שצריך לקרוא, צריך לקרוא אליו, וזהו.

זה מה שאני אבצע.

והיום אני גאה בחדש, אין לי מחלה יותר.

אני גאה, אני שמח לכל חיי, עד יום מותי לתגלתי.

רק הקבוצה שלך, אין עוד מילה טובה.

תודה.

כן, מה כבודו אומר עכשיו, אחרי שהוא רואה בחוש את מה שביקש?

יש נשיא.

מי עושה את הנשיא?

נכון, אז יש הקבוצה ברוך הוא.

אבל אין קשר בין הגשמי לרוחני. הרוחני פועל. זה מה שלמדנו, השיעור הזה, הרוחני.

אז אם אדם מתחבר לרוחניות, לקדוש-ברוך-הוא, הוא שומע בקולו.

מה התרופה שאני נתתי?

ללמוד שעתיים תורה ולחזור בתשובה.

עשיתי משהו?

אמרתי מה שכתוב.

אומר הקדוש-ברוך-הוא, כי לא אחפוץ במות המת,

כי אם ישוב מדרכו וחיה.

אתה רוצה לחיות, אומר הקדוש-ברוך-הוא? אתה כבר מת.

קבעו שאתה מת.

זה הבעיה שלכם, שאתם מחכים עד שרואים בחוש.

זה הבעיה שלכם, כי אתם רוצים רק לראות בחוש.

רק אחרי שמקבלים מכה, נזכרים שיש בורא עולם.

כל זמן שלא רואים,

אומרים לא מאמין, מי אמר שיש גנא גיהנום? מי חזר משם?

זה מה שאומרים, כי לא רוצים לקיים מצוות.

הקדוש-ברוך-הוא אומר, כי לא אחפוץ במות המת. אפילו גזרו עליך שאתה מת.

אני לא חפץ שתמות.

כי אם ישוב מדרכו,

תשוב מהדרך שלך שאתה חילוני ולא רוצה לשמור את מצוותי, בחיה,

ותחיה, אני אומר לך, אתה תחיה.

אבל תשמע לי.

מה זה לשמוע לי?

זה לתורה. התורה אמרה מה המצוות שצריך לעשות,

מה צריך לשמר, מה צריך לעשות.

ואז הקדוש-ברוך-הוא אומר, פה רופא כל בשר ומפליא לעשות.

הבנת, יוני?

עכשיו אתה צריך

גם כן לעשות

מה שאמרת,

לשים ציצית וכיפה

ולצאת לדרך.

ברוך אתה, אדוני יושב-ראש הישיבה ולצאת לדרך, ברוך אתה, אדוני, מלך העולם. שאחיינו. שאחיינו. וקיימנו.

וקיימנו. והגיענו.

הגיענו לזמן הזה. אמן.

ישר לגן-עדן. ישר.

שבת. שבת. מה איתך? עכשיו גם את. למה לא?

למה לא? בואי אני אעשה לך משהו ככה, בהנחה.

תתחילי שישי-שבת.

לכבוד השם.

לכבוד השם.

מה?

לא רוצה לכבד את השם.

שישי שבת, שישי שבת, מה את אומרת?

חס ושלום, אבל את השם מותר,

שקר את השם,

אבל שישי שבת,

תחסי תחסי רגע קודם, כן, שנוכל לדבר, כן?

עכשיו, שישי שבת רק תחסי את הראש, את נשואה, לא?

אלמנה גם חייבת בכיסוי ראש, שישי שבת,

מה אכפת לך ואני אברך אותך שיהיה לך זיווג הגול?

לא פעם. מה אכפת לך?

יבוא לך, בעל משהו-משהו, מה אכפת לך?

אם אנשים יכולים לצאת ממחלה,

זיווג הגון זה קטן עלינו.

לא טוב?

ואם אין זיווג הגון, אז כיסוי ראש, שישי שבת.

למה לא?

אני לא רוצה להתנגד פה עליך.

לא, מה פתאום? מי מדבר על הצגות? מדברים על מציאות.

אין בעיה, אתה רוצה שאני אעשה כפי ראש לרגע, אין לי בעיה. לא, לא בשבילך, לא בשבילי. את רוצה גן-עדן בסוף?

תהיה גן-עדן תביא את זה. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

מי שלא עושה את מצוות השם לא זוכה על גן-עדן.

מקבלים גן-עדן רק כשעושים את מצוות השם,

אבל אם לא עושים, חבל.

יאללה, רבותיי, אני יכול להתנגד. יאללה.

לא, לא לעלות, לא לעלות. פה, פה.

איזה אמנות, את אפילו יודעת צ'יק צ'ק לעשות את זה.

חזק וברוך.

השטרייק.

מי מהבחורים רוצה ציצית?

בכבוד. רגע.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

חזק וברוך.

מי מהאנשים, כיסוי ראש?

חזק וברוך.

נגמר.

נושבת, רגע, נושבת, נושבת.

רגע, רגע.

אני רוצה לתת לכם מתנה. רגע, מתנה.

איפה המתנה?

איפה?

איפה מתנה? הנה עוד כיסוי ראש. מי רוצה עוד כיסוי ראש?

חזק וברוך. נזק וברוך. חזק וברוך. חזק וברוך. חזק וברוך.

אשרינו הצלם, הצלם, לקח עליו הצלם!

הלו, צלם את הצלם, צלם את הצלם, שים, שים עליך, שים.

תביא את הווידאו, תביא את הווידאו, איפה הווידאו?

תביא!

איפה הווידאו?

תביא את הווידאו!

ביום עיני עם המיחדים שלו, כיסוי ראש.

כיסוי ראש.

איפה הווידאו?

איפה הווידאו?

תביאו, מה לא תביאו?

תביאו! תביאו! נו, לך איתו, לך.

כיסוי ראש.

איפה הווידאו?

רגע, רגע, רגע, תתן לך, תתן לך שאלה,

שאלה,

רגע, רגע, תתן לך, תתן לך שאלה,

תתן לך שאלה, שאלה,

שאלה, רגע.

שאלה, רגע.

שאלה, רגע, רגע.

איפה הווידאו?

איפה הווידאו?

מה זה?

איפה הווידאו?

אני רוצה שאתם תזכו ותזכו את הרבים.

תזכו ותזכו את הרבים. אני הבאתי לפה

אלפים של קלטות וידאו שהתחלקו בחינם לחברים, בסדר?

אתם מוכנים? כן. תחלקו? כן. אלפים הבאתי. רק רגע, יכניסו אותם עכשיו, קרטונים,

אבל לחלק למשפחה, לקרובים, למכרים,

בכל מקום לתת, לתת, לתת, שיראו את הסרטים האלה ויבינו שיש אלוקים בשמים. שלא ילכו, חס ושלום, לגיהינום, שילכו לגן-עדן.

אז כבר, רגע, רגע, אני אתן לכם לדבר.

רגע, רגע.

תן לה מיקרופון.

תן לה, תן לה פה, תן לה.

תיכף, תן לה. אוי, לא. לשבת, לשבת. תן לה, תן לה. תן לה לדבר.

כבוד הרב, ערב טוב. אני מברך אותך שהגעת לחולון.

ברחובות? כי ראיתי אותך הרבה.

עכשיו, השאלה שלי היא, מתי הגוג ומגוג מתחיל, אם הוא כבר התחיל?

מתי המשיח יגיע, בעזרת השם, שאני אזכה, אמן?

ומתי יהיה צדק ולא יהיה עני ורע לו וצדיק ולא? בקיצור, מתי יהיה צדק ולא יהיה עוני ולא יהיו מסכנים ולא יהיו נרקומנים שהם סובלים? שיהיה צדק בעולם ולא יהיה עשיר שעושה לו נכסות ולא אומר, מודה, אני לפניך. אין צדק. ואני כועסת, כועסת מאוד, לא על דור העולם.

אני כועסת שזה ככה, ובא לי לבכות על זה.

טוב.

אז תענה לי על זה.

לבת מרחובות לפה בשביל זה? לא, אני נחשבתי גרה כאן. סליחה, ויברך אותי רפואת הנפש ופרנסה מהאור העליון, בזכות הרב קניבסקי ובטלי ובן איש חי ובזכותך.

תהיי בריאה, אמן.

השם יברך אותך על כל הנסים שאתה עושה. אמן, תהיי בריאה.

זה הקדוש-ברוך-הוא, נכון, נכון.

טוב.

זו סליחה ש...

עוד לא התחלנו עם גוג ומגוג, אנחנו בדרך.

אנחנו בדרך,

וגוג ומגוג זה שיילחמו כל אומות העולם בישראל,

ואנחנו מתקרבים לזה.

ובמלחמה הזאת, לאחריה,

יהיה באמת כל מה שאת מייחלת, לא יהיו עניים, לא יהיו עשירים ולא ימותו אנשים, ויאריכו ימים, ויהיו במעדנים, ויהיו באורך ימים,

ושנים,

ויהיה טוב, ויתבטל יצר הרע, ולא יהיו מלחמות.

בעולם הזה, בחולון, בחולון,

בבת-ים, ברחובות, בתל-אביב,

בחיפה, בטבריה, בכל המקומות,

Don't worry, be happy,

בעזרת השם.

הנה, הגיעו הארגזים,

הארגזים לחלוקה,

אלפים, אלפים של וידאו, לחלק ליהודים. לא לעבור לקלקל את המצלמה, שימו לב.

רגע, חכו יהודים יקרים.

תן להם מוזיקה, מגיע להם.

תן לנו ימים של אושר, ואותם תמיני נשמור. גל, גל. תן לו, תן לו לדבר.

רגע, רגע, רגע.

רגע, אני אתן לך לדבר. רגע, רגע, יש לנו פה את הבחורצ'יק שלנו.

מה שמך?

מושיקו. מושיקו. תן לו לדבר.

מושיקו. אחד, שתיים, מושיקו.

יש דבר קטן שמציק.

כן, תן לי לראות אותו. אני לא רואה אותו. למה הוא לא? אף אחד לא מצלם אותו?

מי לוקח אותו?

זוז מתוק, זוז ילד. זוז.

כן, דבר.

יש דבר קטן שמציק לי, כל הפיגועים האלה שיש לנו

במדינה שלנו.

כן.

אתה רוצה תשובה על זה? יש לי קלטת, קוראים לה פיגוע,

של אבא שנהרגו לו שני ילדים קטנים בפיגוע במאה-שערים.

הוא שואל אותי שאלה יותר קשה משלך.

אני עונה לו. שמעתי. אתה אומר אנשים מתפללים בשביל לחיות. אז אתה תראה, תראה את זה. יש גאול שאנשים מתפללים.

הפיגוע, תראה את הקלטת. הישיבה בירושלים, הישיבה, הנה אני מדבר על הישיבה. איך אתה תראה, תראה, תראה, תראה. על אבא יפלל, כן, אתה תראה.

ואתה תראה. ואתה תראה.

קלט את הפיגוע. והאבא חזר בתשובה.

אתה שומע? הוא שאל שאלה קשה,

ואחרי שעניתי לו את התשובה,

האבא בעצמו התחזק וחזר בתשובה.

כן, ואתה תראה את הסרט ותבכה.

תבכה. איפה אתה שואל? קלט את הפיגוע, אולי היא נמצאת פה, ואם לא, באתר האינטרנט שופר.net

כל הקלטות בחינם.

הפיגוע, תעשה בחיפוש הפיגוע,

תצא לך קלטת, תפתח, תראה, כל הסרט על מה שאתה שואל.

בסדר?

יש שם מאות סרטים כאלה שראית.

מאות. אבל תשובה בקטן. אתה יכול להגיד משהו בפסיס?

זה לא בקטן, כי זה לא יספק אותך. אני רוצה שיספק אותך.

זה לא בקצרה. לא בקצרה. אי-אפשר.

ילדים קטנים בפרט, זה על גלגול קודם. הוא צריך להכיר את הנושא, צריך לראות את זה.

כן, מוזיקה, רגע, מחלקים?

תן לה שאלה.

כבוד הרב, אני לא מבקשת שאלה, אלא ברכה.

אמא שלי נמצאת כרגע בתל-השומר.

היום הרופא אמר לנו שהמצב קריטי,

והיא תוך שבוע-שבועיים הולכת לנו.

היום היא התחילה טיפול,

והם לא מאמינים שהיא תעמוד בו, וזה רק נס.

יורשה לי לספר את הסיפור בקצרה? אין צורך, הבנתי. שאלה. אתן נשואות? אחיות? אני נשואה עם שלושה ילדים. וזאת לידך? רווקה. רווקה. אחותך? חברה? אנחנו כולנו ארבע אחיות, ואחי נמצא בבית-חולים גם כן. לפני שבוע ירו בו. קודם כול,

אתם מוכנים לקבל על עצמכם חזרה בתשובה לרפואתה? כן. מוכנות? צניעות גמורה,

שמירת שבת,

כשרות. אנחנו שומרי שבת, ואנחנו מתפללים ומתחזקים. בעד כיסוי ראש.

השאלה היא אם מחר בעלי לא יתגרש ממני. הוא לא יתגרש ממך. הוא רוצה שגם אמא שלך תחיה?

כן. אז שיעשה גם הוא תשובה. למה אם הוא רוצה לעזור לה שהיא תחיה, אז זו תשובה שלא תועיל לה.

השאלה שלו לקבל את זה. זה לא זמן עכשיו,

להתגרש. הוא לא רוצה. בעלי לא רוצה שאני אשים כיסוי ראש. רוצה, לא רוצה. עכשיו זה המצב. אם היית צריכה לשים תחבושת על הראש כי את חולה, הוא היה אומר לרופא, תשמע, אם תשים לה תחבושת ואתה נתגרש?

אנחנו עכשיו רוצים להציל את אמא. נכון. בסדר?

אז את תקבלי על עצמך ותשכנעי אותו.

אם זה היה חס ושלום הפוך לאמא שלו,

הוא היה לא מונע ממנו כל דבר בשביל להציל אותה, נכון? כן. ואולי היית אומרת לו שתתגרשי ממנו בגלל,

נכון?

הוא היה שם ציצית.

נכון.

להיפך, אני רוצה, אנחנו מתכוונים. ודאי. כמה שמקבלים יותר מצוות, עושים יותר זכויות, בגלל שהחולה גרם,

זה מצטרף לו לחשבון והוא יכול להיפטר מהמחלה.

זה מה שעשינו אתם.

מה עשינו?

שיקבלו עליהם מצוות.

מה השם אומר?

לא יחפוץ במות המת, כי אם ישוב מדרכו וחיה.

עכשיו, זה לא רק אתם.

אתם צריכים להגיד לאמא שתקבל עליה תשובה שלמה, שהיא תהיה צדיקה וחסידה בכל העניינים על-פי ההלכה.

אם אין לה כיסוי ראש, לשים לה כיסוי ראש.

אנשים שבהם מגיעים, לא מעניין אותי מאיפה מגיעים, אפילו מהקוטב הצפוני ולא יודעים יהדות בכלל.

אם צריכים מי שיכוון אתכם, אין בעיה. יש רב בבית-החולים.

פונים לרב בבית-החולים, אומרים לו, בבקשה, היינו בהרצאה של הרב אמנון יצחק, הוא אמר לנו שכך צריך, קיבלנו על עצמנו,

תעשה טובה, תסביר לי אמא, מה היא צריכה לקבל על עצמה,

לרפואתה, איזה מצוות.

יש לכם בעיה, אתן לא יודעות,

צלצלו לארגון שופר מחר בצהריים. יש אישה מכובדת, נקראת רחל,

תבקשו ממנה הסבר.

יש לכם אחים שרוצים לדעת? יש אצלנו יהודי בצהריים, קוראים לו אלון.

צלצלו לשופר, 03-06-07-07 ויסבירו לכם בדיוק מה צריך לעשות.

בסדר?

שימי כיסוי ראש קודם כל. בלי נדר, בעזרת השם. מה זה בלי נדר?

זהו, גמרנו, נגמר הסיפור. רוצים שאמא תחיה עם נדר או בלי נדר? שאמא תחיה. יאללה, תשימי.

בעזרת השם. יאללה, תשימי.

אני אפילו לא יודע דווקא.

רפואה שלמה!

קוב יעקב בן פקיזה, רוחל, רפואה שלמה!

סיווג ארגון נעמה בתקווה נהרה.

תני לה לברך, שחיינו.

תני לה לברך. כבוד הרב, אתה מברך את אמא?

בטח. תברכי, שחיינו. גם אחי נמצא בבית-חולים. תברכי, שחיינו.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

מה השם של אמא?

ליזבת ג'וליה.

ליזבת ג'וליה,

השם ישלח לה רפואה שלמה וישועה קרובה בתוך שער חולה עמו ישראל. מהרה, אמן. אמן. בשורות טובות. תן מוזיקה, תן מוזיקה. איפה הקרטונים? איפה הקרטונים? איפה הקרטונים? לחלל, תיקח גם אתה לחלל.

רגע, עוד דבר קטן. רגע, עוד דבר קטן. מה זה?

נמצאה פה טבעת זהב. מי שאיבדה טבעת זהב?

כל האצבעות נמצאות?

טבעת נמצאה?

טבעת זהב. דרור מוצא כל הרצאה, פלאפון, טבעת, משהו.

קח את זה, דרור, אצלך, עד ש...

כן, מי שרוצה לעזור ולהיות שותף אתנו ולזכות לברכה גדולה בשמים ובארץ,

יהיה מוכן לתרום שקל וחצי ליום להציל יהודים.

הוראת קבע, 50 שקל לחודש כפול 20 חודש,

100 דיווידים מחלקים לאנשים רחוקים,

מקרבים אותם לאבא שבשמים.

זכות גדולה לאין-שיעור.

תכתבו על הוראת קבע שם בשם האמא ואתן לכם ברכה,

בעזרת השם, לרפואה, לישועה וגם לחילוי נשמת, אם צריך.

אז מי שרוצה, ירים את היד כשהוא רוצה הוראת קבע ויזכה, הנה, לתת להם הוראות קבע בזריזות, לחלק, להחזיר לחתום ולקבל ברכה, לקחת וידאו ולחלק לחברים, לידידים, משפחה וכו'.

זריז, זריז, חבר'ה, להרים את היד, נקבל הוראת קבע. תן לו, הנה, תן לו, תן לו, הנה, היא רוצה פה, גל, גל.

מאיר יוסף, מאיר יוסף, מאיר יוסף, מאיר יוסף, הנה, איפה היא רוצה, מאיר.

לחלק, לחתום, לכתום, למלא.

מה השם?

רפואה שלמה, מהרה.

רפאל כפיר בן מזל, רפואה והצלחה.

ירון בן רונין, מיכל בן מזל, זרע, חי וקיים.

שלומי בן בתיה, שחרור מהיר.

מלכה חנה בצוליקה, זיווג הגון, מהרה.

למי?

רפואה שלמה, מהרה.

מה השם?

ציון בן מזל, רפואה שלמה, בדיבור, מהרה.

ששון בן תקווה, רפואה והצלחה.

שם?

דוד בן לי, רפואה שלמה, בהחלמה מהירה.

אמן, מאמן, מהרה.

זריז, למלא, לחתום ולהעביר בחזרה.

זכות גדולה, אשריך, אשריך, מושיקו, מושיקו.

זריז. דרור, קח שמה, דרור.

נהרי,

מסתכל אצלך במסך, מה אתה מסתכל?

נהרי, מסתכל עליו,

נשמה, משמים ויום ולילה. אלוהים תדרו.

רפואה שלמה, עם כל הכוח, עכשיו נשמוע.

חזק וברוך, מושיקו.

כרם אל סנדי, רפואה שלמה, מהרה, ותזכה להביא ילדים לעולם.

עכשיו, הדלת הופיעה פה עובדה. זה החירות שלך על הדולר האלה.

כן, תמלא פה את ההוראות, תחתום פה למטה.

קרן וסנדי.

בסדר, אני אסתכל עוד מעט.

ניקח אותו אחר כך.

כן, חברים, זריז למלא, לחתום ולהחזיר. זכות גדולה, ברכה אדירה.

תרשום את הפרטים ותחתום, ואנחנו זה.

נצלצל אליך מחר.

מה השאלה? תכתבי את השאלה.

תכתבי מאחור השאלה.

תביאי על הפרטים.

בריאות עגובה, נפש.

אמן.

אמן.

אמן.

חיים יוסף בנימין, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

ירון בן רונית, מיכל בת מזל זרע חי וקיים, שלום בית נאמן.

אמן.

אמן.

בסדר, אני אקבל את זה.

יום הלילה, אלוקים תמיד שולח נחמה.

אלוקים תמיד שולח נחמה.

משפחת שיריו.

שכל עם ישראל יחזרו בתשובה עם כל הכתובים כאן בפתק, ויתמלאו משרות לבך לטובה מהרה.

כן.

נכון.

יום חדש ושמש תחיי חנה.

כן.

אלירן אליהו,

שחרור בקרוב, הצלחה למשפחת סולימאני,

זיווג הגון יפית בג'ין, ארויטל בת סילבנה,

אוריאל בן מרים,

פועה שלמה למרים בת גוהר,

הצלחה לאביחי יוסף בן וידה,

אביחי יוסף בן וידה, בריאות בכל טוב.

כן, אחרונים, אחרונים, נמסור.

סוויסה אל אלגריסי, אלגרום סולנד, מאלי מגריסן, בריאות עושר, בריאות מהרה.

שכך מנהל, כך.

לעילוי נשמת גדעון אספאו, מנוחתו עדן.

לירן מלינה, הזכירה שוב בתשובה שלמה.

יאני מיסק, לעילוי נשמתו.

שושנה בת חוה, שמניחנה בגן-עדן,

מהרה, ויאני מיסק,

ספאי זיווג הגון למיכאל שלומי, מהרה.

ליזה בת ג'וליה ודוד בן ליזה, שמעון בן ג'וליה וברוך בן פורטונה, תפואה שלמה.

זיווג הגון להוריד בת ליזה ומטען בת ליזה, מהרה.

תפואה שלמה לימור אבי נג'ת בן שושנה, תפואה שלמה, מהרה.

שלום בית לששון בן-תקווה וסיגלית בת-יונה, מהרה בחזרה לכותלי בית-המדרש.

חן, רד, מנבר, ברכה ופרנסה מהרה, בשפע. יעקב בן חיה,

שם ייתן לו רגיעות, הצלחה במקצוע החדש לעילוי נשמת חיה בת רג'ינה, מנוחת העדן, אסתר בטריפ כרפואה שלמה, מהרה.

שלמה בן-צדוק, מתניה, עידו בן-יוסף, עמית בן-בת-יוסף,

גמורה בת יוחאי, בכל מיני משפחה בריאות והצלחה,

תומר בת-סעיד, יוחאי בן-צדוק, מנוחתם עדן.

אחרונים עוד?

איפה השאלה?

פה?

זה?

רק אתה, רק אתה תביא אותי, רק אתה תשמע אותי, רק אתה תביא אותי. תלמדי ספר שערי תשובה של רבנו יונה, חצי שעה, כן, כל יום, שלושה חודשים רצוף, וחיזוק באמונה גדולה.

שהילדה תהיה צדיקה ויראת שמים.

זאת ששואלת על בעלי עם הכיסוי-ראש, יראה את הסרט מבראשית.

המשיח בדרך.

צריך להיות גם בבית עם כיסוי-ראש. זיווג הגון, סיון בצרע, מהרה.

הברכה התקיימה ואת בהיריון, אשרייך.

תזכירי שהזרע יהיה חי וקיים.

ירון בן-דורית ומיכל בן-מזל יזכו לזרע קודש מהרה, כן?

נכון.

רק אתה תשמע אותי, רק אתה תשמע אותי, רק אתה תשמע אותי. אני אמרתי שהנזונות קצובים,

אבל אדם יכול לאבד גם את הנזונות הקצובים אם מעשיו לא טובים,

ואם הוא עושה את מה שצריך, אז הוא לא יפסיד את נזונותיו.

אבל אם הוא ישפר את מעשיו לשנה הבאה, יהיה לו תקציב יותר גדול.

נכון.

חבלתה, אם נגזר עליך שתפסיד ממון בגלל דברים שעשית, אז תקבל את זה ולא תפסיד, יהיה בריא.

דוד בן-אור, הפרנסה טובה מהרה.

דוד בן-אור, רפואה שלמה, מעיין שמחה בצבעה, רפואה שלמה, מרים בת-אור, הזיווג הגון, הרב יוסף שלום בייד, אלינור בת-אור, רפואה שלמה מהרה,

חיים יוסף בן ימימה, רפואה שלמה,

מרים בת-יונה, זרע חי וקיים, עובדיה בן-מרים חזרה בתשובה, יוני בת-מרים חזרה בתשובה שלמה.

חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף.

לילה טוב לכולם, ברוכים תהיו לה' תצליחו, ברכה והצלחה.