בני ברק - מעלות הממון וחסרונן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב לעילוי משמת שמואל בן יעקוד, ג'קלין,

ותשובה שלמה לכל יוצא חלציו.

יואל בן שמואל ומרלין

יעזוב את הגויה וילדיה,

יזכה לבנות בית נאמן בישראל,

בכלל כל המתבוללים בעם ישראל.

יונתן בן שמואל ומרלין זיוו גגון עם יהודייה במהרה,

ודבורה בת שמואל ומרלין,

חופה וקידושין בברכה ובהצלחה במהרה, אמן.

הערב גם יהיה לעילוי משמת הורי,

וחמים נוחתם עדן.

והפעם מעשה

הממון נמשל לסולם,

סולם גימטרי הממון.

מיום שניתן הממון עניין רע לענות בו את בני האדם,

וכולם עוברים בסולם הזה,

מי בעלייה ומי בירידה.

הראשונים מועטים, והאחרונים מרובים מאוד.

אפילו מלאכי אלוהים,

כלומר בני האדם הדומים למלאכים,

גם הם עולים ויורדים בו.

יש עולים גבוה גבוה במעלות הסולם, ומעלים את הממון איתם,

עד שהוא נהפך מעניין רע לעניין טוב.

ויש הממון נעשה להם חלילה למכשול, ויורדים בו ממעלותיהם.

היו צדיקים שאמרו, הואיל וממון מעלה יש בו,

למה נשאירנו בשפלותו?

רבי חיים מצאנז היה אוסף ומקבץ ממון רב,

ומפזר אותו בין הנצרכים לו.

אוסף ומפזר ומרבה חסד בעולם.

בכך היה מעלה את הממון

שבידי חסידיו לשורשו,

ומביאו לתכלית האמת שלו.

בשביל זה הוא נברא.

שתקוים בו מצוות גמילות חסדים,

מלבד מה שיכול אדם לקיים בגופו.

ומפני שגם מכשולים יש בממון,

על כן ירא היה מפניו ביותר,

ונזהר מאוד לבל ידבק בידו מאומה מן החרם שבממון.

וכך הייתה דרכו בקודש לעשות בכל לילה ולילה.

היה עושה ביעור חמץ מביתו,

שפרוטה אחת לא תישאר ללון עמו.

מספרים שפעם אחת לאחר ביעור החמץ,

לאחר שכבר עלה על משכבו,

עפעפיו אינן נסגרות והשינה אינה פוקדת אותו.

כלום יש לו לרבי חיים צנזר,

רגעים מיותרים לבזבז,

שיתהפך על משכבו ויצפה לשינה שתבוא?

מימיו היה רגיל שבבוא השעה שכבה למנוחת גופו,

חצם עיניו וישן מיד.

או שמא יבוא וישנה מן הסדר הקבוע שלו לקום עכשיו ולשכב בשעה אחרת?

או שמא יכול הוא לוותר לגמרי על שינה מועטת

במעת לעת,

אחר שכבר צמצם ומיעט רק עד כדי שישאר הגוף בריא לעבודת הבורא וקימץ בה

עד שאין לקמץ יותר.

ובכן,

נתן את דעתו על הדבר לדעת על מה זה באו עליו נדודי שינה אלה.

חזר ובדק שנית בחורים ובסדקים,

חיפש היטב עד שמצא דינר אחד שנתעלם

באחת מפינות הבית.

מה עשה?

קרא למשמשו ומינה אותו שליח

שיזכה בדינר הזה בשביל פלוני העני.

וחזה למשכבו ומיד נרדם.

רבי ישראל צ'י מרוז'ין

הייתה לו דרך אחרת.

דרכו פליאה ונשגבה מדעת רוב הבריות.

רק בני בינה השיגו אפס קצהו.

אף הוא קיבץ ואסף ממון הרבה יותר,

ומלבד שהיה מרבה לעשות חסד בצנעה,

היה נוהג ברחבות בפרהסיה,

ביתו מלא פאר והדר מלכות.

כל ביתו כסף וזהב.

לבושו בגדי חמודות.

אמרו עליו רבי ישראל צ'י מרוז'ין,

שלא נמצא בעולם רוח, נשבר רק מותו.

אם כן, כל הפאר הזה למה?

אלא שבא להורות דרך חדשה בעבודת ה'.

צריך האדם לעמוד גם בניסיון העושר.

לב שמח בקפותה של קרעי קרעים

לא היה עוד רבותא לחסידים.

בא רבי ישראל צ'י וחידש לב קרוע ומורתח בבגדי שיראין.

כדוגמתם היו צדיקים אחרים שהלכו כל אחד ואחד בדרכו שלו,

והיו כולם עולים ומתעלים ומעלים איתם אותו,

את אותו עניין רע,

ועושים ממנו עטרות לקדוש ברוך הוא, לאורייתא ולישראל.

עוד היו צדיקים שדרך אחרת עמהם ודין אחר דנו לעצמם.

ואף הוא כולו לשמיים.

הם אמרו אוהל והממון מכשולים רבים בו.

ושמץ מיניהו כשנדבק שלא לשם שמיים גורם לפגם גדול ברוח,

בנפש ובנשמה.

מוטב להרחיקו לגמרי ולא ליהנות ממנו כלל.

גם את הטוב שבו לא נקבל,

וגם את הרע לא נקבל.

ואולם בין שנהגו ליהנות מן האחרים כאלישע,

ובין שנהגו כשמואל הרמתי שלא היה נהנה אלא משלו,

ובכל מקום שבא שם ביתו עמו,

היו מדקדקים עם הבאים להסתופף בצלם שיהיו נותנים פדיון נפש,

איש כפי יכולתו,

איש כפי נדבת ליבו.

ויש גם שהיה צדיק תובע כך וכך תיתן לי,

ובזאת אבוא אל המלך מלכו של עולם לבקש עליך רחמים.

מסוד גדול יש בעניין זה, וכמוסו מאתנו.

ורק זאת נדע שבאותם הפדיונות

הם נעשו גם בעת צדקה לצורכי פדיון שבויים

להכנסת כלות, יתומות,

תמיכת עניים בני טובים,

החזקת תלמידי חכמים ועוד.

מאז שהופיע שמשוד שרבי ישראל,

בעל שם טוב,

זיכרונו לברכה ולחיי העולם הבא,

האיר דרך לתלמידיו,

שהצדיק הרוצה להשפיע שבע טוב על עמו,

צריך להיות קשור ודבוק עמו בכל העולמות,

שכדי שיוכל להשפיע עליו שפע עליון,

הוא צריך לרדת אליו ואל צרותיו הגשמיות.

ואין צדיק אלא זה שנדחק ובא בכל שערי העוני והמצוק בבתי ישראל,

לדעת מה הם צריכים.

ואין צדיק אלא זה שאוכל שיריים משולחנם הדל של ישראל,

ואין לו משלו מאומה.

אמנם לכאורה, כשהצדיק נהנה מן הפשוט שבעם,

הרי דבר זה ירידה היא בשבילו.

אבל זוהי הדרך הישרה לצדיק הרוצה להעלות ירודים,

שירא תחילה הוא עליהם,

ומשם להעלות שוב ולהעלות אותם איתו.

ואין לך מידה של מסירות נפש גדולה מזו,

של הצדיק המפיל גורלו בין פשוטי העם,

ונעשה להם משרת ורועה נאמן, אשר טלאיו ביד יקבץ.

ואת תורחם ומסם ישא,

אף על פי שמסע ותורח זה מפריעים אותו מהתרומם אל על,

ומליהנות

מן האורות העליונים כאשר נפשו שוקקה תמיד,

אלא שבשכר מסירות נפש זו

ניתן בידו כוח להשפיע שפערם ברוחניות ובגשמיות,

ואז צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.

איש אחד היה ביניהם אשר לא השווה את מידותיו למידותיהם של חבריו,

והייתה דרכו לברוח מן הממון עד הקצה האחרון

ולהתרחק ממנו

כלהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה.

אותו הצדיק כהלך בלבושו,

כאביון במאכלו,

כמחוסר כל במגוריו,

עבודת עבודה לא עבד,

מתנות לא קיבל,

וממעשה ניסים לא רצה להיענות.

אז מניין יהיה לו?

עני ואביון היה,

ועני ואביון ביקש להיות.

אלפים השכימו לפתחו,

ביניהם מופלגים בעושר.

ביקשו להנאותו, והוא לא קיבל.

רבי נחום צ'רלנובר,

צ'רלנובר קראו לו,

מעשרה הראשונים באותה חבריה שהתאבקה בעפר רגליו

של הבעל שם טוב, זכר צדיק ברכה.

שמא תאמר חס ושלום, גבה הלבו יותר מחבריו,

והרי אותו צדיק אינו בעיני עצמו אלא כחרס הנשבר

בכל אדם אחר מישראל,

ואפילו הוא עשיר שבעשירים,

חביב עליו יותר מגופו.

שמא תאמר חס ושלום,

מידתו במסירות נפש על ישראל חסרה משהו ממידתם של חבריו במסירות נפש?

ועל כן,

התקשה עליו ההנאה מהם?

השמרנו אלוהים ממחשבת אבן שכזאת?

שהרי הכל יודעים שמימיו הראשונים ועד סוף ימיו,

מנוחה לא נתן לנפשו,

וכמה היה מחטט רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי לעמוד להם לישראל.

יושבים שם

בכל דוחקם.

מקום שהיה צריך למלמד תינוקות,

נעשה להם מלמד.

מקום שהיה נחוץ עוזר למלמד,

נעשה עוזר למלמד.

פעמים היה נעשה מגיד מישרים.

מקום שהיה צריך לתוכחה,

הוא בא ומוכיח ומתקן.

ומקום שצרה מתרגשת עליו וצריך חיזוק,

הוא בא לשם ומטיף לתוכו טיפין של ניחומים

וקורא להתחזקות ומעורר את הלבבות ומכניס בהם שמחה.

ולא הייתה לרבי נחומצ'י שמחה גדולה כשעה שראה שמחה אצל חברו.

רצה אדם לעשות חסד גדול

עם רבי נחומצ'י,

לא היה צריך אלא להראות לו פנים סוחקות,

וכבר מלא ליבו של רבי נחומצ'י שמחה גדולה.

בו הוראו עד אחד מגעת מסירות נפש של רבי נחומצ'י.

פעם אחת הוגד לו שבמקום פלוני אין מקווה טהרה,

ונשי ישראל עשירות שבהן

נוסעות לטבילתן לעיירה סמוכה,

והעניות הולכות לנהר

הן בימות החמה,

הן בימות הגשמים,

ובאות לידי סכנה.

מה עשה?

הלך לאותו מקום,

בא אצל הגביר של המקום, וכך אמר לו

רצונך לזכות בכל חלקי לעולם הבא?

לך ובנה את המקווה.

בשכר זה אני מוכר לך את כל העולם הבא שלי,

מכירה גמורה כדת וכדין,

בשטר ובעדים ובקניין גמור,

אגב סודר.

אותו גביר, אף על פי שקמצן מופלג הוא,

קפץ על המציאה.

מטמון שכזה,

אוצרות של עולם הבא.

כל חלקו של רבי נחומצ'י.

מיד נגמר העסק.

ותנאי יתנאי אמור רבי נחומצ'י,

שלא רק בניית המקווה

אלא גם ההחזקה תהיה על חשבונו כל ימי חייו.

ולא יגבו שכר טבילה משום אדם,

בין עני ובין עשיר.

וכל כך למה?

שלא לבייש מי שאין לו.

כשדבר העסק הזה נודע ברבים,

נעשה רעש גדול.

הנשמע דבר כזה שאדם ימכור את כל העולם הבא שלו?

ואף הוא השיב בנועם אמריו לאמור,

וכי לא חסידים אתם?

גם אני רוצה להיות חסיד.

ודוד המלך לא קרא לנפשו חסיד?

עד שמסר נפשו על מצווה זו לתאר אישה לבעלה?

ומסירות נפש כצד?

בכל מאודיך.

ועתה אדרבה, הגיעו בעצמכם.

מה יש לו לעני שכמותי שווה כסף?

זולת חלקי לעולם הבא,

שאוכל לקיים בו בכל מאוד איך אראה את אהבתי לשם בכל מאודי.

זה מאודי, אין לי ממון.

אז חלקי לעולם הבא, זה ממוני.

אהבת נפש אוהב רבי נחומצ'י לכל אדם מישראל,

אולם חיבה יתרה נודעה ממנו לעניים.

אילו רב היה ויושב על מדין,

ודאי שהיום קיים בעצמו מצוות בדל לא תהדר בריבו.

אבל עכשיו, שהוא לא רב ולא שופט,

ולא שם אותו אלוקים כך לאחיו,

אלא למחי השלכה הוא בתוכם,

לאחיות רוח שפלים,

לאחיות לב נתקעים,

הרי הוא עושה שליחותו ומאשפות ירים אביון,

ומושיב אותו עם נדיבי העם ולמעלה מהם.

שהרי בכל מקום העשירים ראשונים לכל דבר,

ואפילו בבית הכנסת מכובדים הם על פני העניים.

כדאי, אם הם עניים,

שלפחות במקום אחד יהיו הם הראשונים והמכובדים והקודמים לאחרים.

המקום הזה היה ביתו של רבי נחומצ׳י.

לא שהיה מגרש חלילה עשירים מתוך ביתו,

אלא שהיה מהדר את פני הדלים,

ואת פני העשיר לא מהדר.

עשיר ועני שבאו אליו יחדיו,

עני נכנס תחילה.

אם העשיר היה סח קצרות,

ואם העני סח ארוכות.

כיוון שעני הוא

אדם חשוב הוא בביתו של רבי נחומצ׳י.

עשירים שמחסידים,

שהיו יראים ושלמים באמת ולא היה בהם אלא פגם

הזה שהם עשירים,

מחלו על כבודם ולא מחלו על זכותם להסתופף בצילו של רבי נחומצ׳י.

למרות שהם היו

פחות מועדפים.

ולא עוד אלא שביקשו לעמוד גם על זכותם להשתתף במצוות הגדולות

שאדם יכול לזכות בהן בממונו.

וכי למה ייגרע חלקם אצל רבי נחומצ׳י מחלקם אצל שאר הצדיקים?

מדוע לא ירצה לקבל מהם את הביכורים אשר יביאו מן העושר שחנן אותם ה'

כדי שיעשה בזה צדקה וחסד?

רבי נחום אפילו בשמאל לא היה דוחה אותם.

חס ושלום.

אבל כך אמר להם

למה לכם לעשות אותי אפוטרופוס עליכם ועל ממונכם

ועל מעשים טובים שלכם?

כשאתם יכולים לעשות את המצווה בעצמכם?

אתה פלוני העשיר

לך לעני הפלוני ותן לו כך וכך.

ואתה פלוני לך למקום פלוני ותפדה שבוי

מבין הגויים בכך וכך.

ואתה פלוני

עשה עצמך שושבין של חתן וכלה הללו שיתומים הם.

וכך וכך תוציא מכספך להכניסם לחופה.

וכן כיוצא בזה היה מראה להם מקומות של מצווה

שילכו בעצמם לקיימה

לא רק בממונם

אלא גם בגופם.

בכי לשליח אתם צריכים?

למה תאמינו לי יותר ממה שאתם מאמינים לעצמכם?

אני מאמין לכם

כמו שאתם מאמינים לי.

ומובטחני בכם שלא תשנו ולא תגרעו מאומה

מכל אשר סיכמנו.

כל כך למה היה רבי נחומצ'י מתיירא מן הממון

ונזהר מלנגוע בו?

לפי שיש סכנה בממון

ואדם בא על ידו לידי ניסיון.

והרי אין אדם צריך להכניס עצמו לתוך הסכנה.

בכל יום אנו מתפללים ועל טבעינו לידי ניסיון.

כשבאו חסידיו ואמרו לו ילמדנו רבנו על מה ולמה שונה הוא בהליכותיו מכל הצדיקים

ומדוע רבי

היה מכבד עשירים

ולמה כבודו מכבד דווקא עניים.

השיב להם ולמה לא אלמד מדרכי אבי שבשמיים

שגם הוא אוהב ומכבד את העניים דווקא.

כמו שנאמר מרום וקדוש אשכון

ואת דקה ושפל רוח.

זאת אומרת למרות שהקדוש ברוך הוא במרום והוא קדוש ושם הוא שוכן כביכול,

אבל את דקה ושפל רוח הוא נמצא.

ונאמר כי יעמוד לימין אביון.

לא כתוב יעמוד לימין עשיר.

זאת אומרת רבנו הקדוש

שהיה מכבד עשירים

לא מידה זו לבדה הייתה בו

אלא הייתה גם מידה זו

שאף על פי שהיה עשיר שבעשירים

ויכול לזקוף עשר אצבעות כלפי מעלה ולהעיד על עצמו

שהוא לא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה.

אבל אלמלא יכולתי גם אני לקיים בי את שניהם,

גם להחזיק ממון

ולא להתלכלך בו,

לכבד את העשירים

ולהיות חלקים עניים,

אז הייתי מקיים זאת.

אבל עכשיו שאני לא יכול לקיים

רק אחת ממידותיו,

אז אני בוחר בעניות.

ודאי דרכו של רבנו הקדוש גבוהה יותר,

מידתו שלמה יותר,

באשר לכל ההולכים תמים בדרכו כמוהו.

אבל אני, מי אני כי אבקש לי גדולות כאלה?

ולמה אהיה נוהג ברחבות?

והרי חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו ומעידים

יאה עניות על ישראל, העניות היא ראויה ונאה לישראל.

משמע שהעניות היא תכשיט,

ותכשיט זה אדם זוכה בו בחינם אין כסף.

ואין בתכשיט הזה לא קנאה

ולא שנאה

ולא תחרות,

ואין עליו קושיות

ולא צריך פרחות,

ואין חששות,

ואין נגיעות,

ולא פניות,

ולא הנאות.

פשוט תכשיט הזה בתכלית הפשטות,

והכול מבינים בו

בלי פירושים,

בלי רמזים,

בלי דרשות,

בלי סודות.

תכשיט כזה קניתי לי,

ואתם רוצים שאני אעבד אותו ממני?

ואם בכל זאת

יש שמץ של עבירה במנהגי זה,

לא אשנה ממנהגי.

כי אני מתיירא יותר מן המצוות שיש לי הנאה בהן,

ממה שאני מתיירא מן העבירות

שאין לי הנאה בהן.

אלא דברי

רבי נחומצ'י,

ויש

מה ללמוד מהם.

ברור לי שאף אחד לא יבחר במידתו זו

וכולם יעדיפו את העשירות,

אבל

אלה שאין להם כרגע לעת מצוא

יכולים להתנחם בדרכו של רבי נחומצ'י ולהבין שגם העניות נקראת תכשיט,

שיש בו הרבה מאוד מעלות

ופחות מאוד מניסיונות,

וככה לא מסתבכים

כלפי שמיא.

תודה על ההקשבה,

בריאות והצלחה

בכל מיני דמיטב לכולם.

ערב טוב.