בני ברק - בני ברק
בני ברק 26-4-12
ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח
חילול ה' וקידוש ה'. "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם". איתא בגמרא, הגמרא ביומא פ"ו אומרת, איכא דה מחלול ה', אמר רב כגון אנא אישא קילנא מיסרא מטבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, רב אומר, מה זה חילול ה' - כגון אני, אם אני לוקח בשר מהאיטליז מהטבח ואני לא נותן כסף מיד, אומר רש"י, וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולומד ממני להיות מזלזל בגזל. יש לנו מזה הערה גדולה, כי בעת שאדם גורם למישהו התרשלות או קלות דעת באיזו מצוה, או איסור, אפילו שהחשד שחושדים אותו בו הוא בטעות, ועל אף שהחושד הוא אדם ירוד, וכמו הציור שנתן רב שמדובר שם בטבח שחושד את הרב לגזלן, שזו פחיתות גדולה מצידו של הטבח לחשוב כדבר הזה, ובודאי שזה שקר מוחלט, בכל זאת זה נקרא חילול ה'. היה מקום פה לחשוב, אם הרב לא משלם לאלתר אפשר שהוא מתחמק מלשלם, אם הוא מאחר אפילו לפרוע, אם לא נותן כסף מיד.
רבי יוחנן אומר, כגון אנא, כגון אני דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, אם אני הולך ארבע אמות בלי תורה ובלי תפילין זה חילול ה'.
רש"י אומר, ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה, אז לומדים ממנו להבטל מתלמוד תורה, ואין יודעים שנחלשתי. והמהרש"א מביא מהירושלמי לענין התפילין, שלא היה מניח תפילין מפני שהיה לו כאב ראש, ואנשים לא יודעים, זה נקרא חילול ה'. ז"א הלומד ממנו טועה וגם חושד וזה נקרא חילול ה', קל וחומר אם אדם עושה דבר שהוא באמת נגד התורה וחברו ל ומד ממנו לעשות כמוהו, אז מלבד מה שהוא עובר על התורה הוא גורם בודאי חילול ה' גמור, אז אם במי שחושד וטועה זה נקרא חילול ה', כל שכן במי שעושה מעשה שגורם לחילול ה'. מעשה אסור. אז רואים שחילול ה' זה לא כמו שאנחנו חושבים, מאד קשה ועדין.
עוד דבר לומדים פה, רב כשהוא בא לתאר מה זה חילול ה' מה הוא אומר, כגון אני, ורבי יוחנן כשאומר מה הוא אומר, כגון אני, לא רב לומד על רבי יוחנן ולא הפוך, אלא כל אחד נותן דוגמא מעצמו על עצמו כיצד יתכן שהוא יעשה חילול ה'. אנחנו בד"כ רואים חילול ה' על אחרים ולא רואים על עצמנו. אז כך מוטלת חובה על כל אדם לתקן כל מה שנוגע למצבו, לחפש אולי יש אצלו מעשים והנהגות שעלולים חס ושלום לגרום לחילול ה', וצריך לתקן מה שטעון תיקון.
מכאן שכל מי שהוא בן תורה או שהוא חרדי שומר תורה ומצוות ויש רבים שמסתכלים עליו בעין בוחנת כמו שהיום מסתכלים על החרדים, ועלולים ללמוד ממנו אז מוטלים עליו חיובים גדולים, צריך להשגיח על עצמו ביתר שאת וביתר דקדוק, כדי שלא יצא חילול ה' על ידו.
פעם אחת אמר לי מישהו, אני לא משתדל כל כך לעשות קידוש ה', אבל אני מאד מאד משתדל לא לעשות חילול ה'. יש הרבה אנשים קופצים על קידוש ה' קידוש ה' קידוש ה', אבל לא שמים לב אם נעשה חילול ה' על ידם.
ויקוב בין האשה הישראלית ויקלל ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן, רש"י מפרש, למטה דן מגיד שהרשע גורם גנאי לו, גנאי לאביו וגנאי לשבטו. אז כשאדם עושה דבר שלא יעשה, שלא יחשוב, אני רק לבדי נושא בקלון, הוא מטיל את הקלון על משפחתו ועל שבטו ועל שכונתו ועל כל סביבתו.
כיוצא בזה רואים שהאליהב בל אחיסמך למטה דן, שבח לו שבח לאביו ושבח לשבטו, מזה לומדים כמה מוטלת אחריות להזהר בענין חילול ה', לא רק ביחס לעצמו אלא גם בהתחשב עם שבטו שחילול ה' שלו עלול לייחס גם על הסביבה שלו, גם לציבור ולחברה שבהם הוא נמצא, וגם לאסכולה שאותה הוא מייצג. וזאת צריך לזכור במיוחד מי שהוא מוגדר כחרדי אברך כ ולל ובחור ישיבה, כמו שמצינו אצל הכהן "וקידשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב" רש"י אומר וקידשתו בעל כרחו, וקידשתו על כרחו, כל זה מפני שהוא כהן ומפורסם כי את לחם אלהיך הוא מקריב, לכן איננו עומד ברשות עצמו ויכולין לכופו. אם הוא נשא אשה זונה וחללה אז כופין אותו לגרש ומלקין אותו ומייסרין אותו, בעל כרחו, בגלל שהוא כהן. וקידשתו על כרחו, ז"א הוא חייב לעמוד בקריטריונים הגבוהים של המעמד שלו. ז"א מחוייבים ישראל לכופו כדי שלא יצא חס ושלום חילול ה' ממנו.
מובן שכל חרדי אברך כולל ובן ישיבה הם בבחינת כהן כלפי חוץ, מי שמסתכל עלינו הוא רואה אותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש, הוא לא מבדיל, כל מי שיש לו זקן זה חרדי, אפילו קיבוצניק אם יש לו זקן זה חרדי, ואם הוא יעשה יגידו חרדי עשה, אז כל שכן מי שיש לו זקן ממש אז הוא צריך להזהר אפילו אם הוא לא נושא באיצטלה כלשהי. ז"א אדם צריך לשים לב שלא יתחלל שם שמים על ידו.
לזה התכוון הגאון מוילנא כשאמר, מה שאמרו חז"ל "דרך ארץ קדמה לתורה" פירושו של דבר, שזה המידות שאדם צריך לתקן אותם קודם לכל, צריך לתקן את מידותיו. ולמה? משום שכל תשתית המצוות נעשית על המידות, ועל זה הגאון מפרש את הפסוק "יערוף כמטר לקחי יזל כטל אמרתי", אומר הגאון מוילנא, כשם שיש זרע של חיטה באדמה, אם המטר יערוף עליו יצא חיטים, אם יש זרעים של בשמים יצאו בשמים, אם יש זרעים של קוצים יצאו קוצים, יערוף כמטר לקחי - התורה נקראת לקח טוב והיא כמו המטר, שאדם לומד תורה תלוי איזה מידות יש לו, אם יש לו מידות טובות שהוא רוצה ללמוד תורה ולהיות ממרי חיטיא, אז יצמח ממנו בן תורה אמיתי, אוהב תורה, אם הוא אדם שהלב שלו והמידות שלו זה להפיץ תורה, לזכות את הרבים, לקדש שם שמים, אז הוא כמו בשמים שנוטפים למרחקים וכשתכנס בו התורה אז הוא ישתמש איתה להפיץ אותה בכל מקום ובכל אתר. ואם זה חלילה דם שי שלו מידות של קנטור, שהוא רוצה לקנטר אנשים שהוא יודע טוב מכולם, שהוא ילמד תורה ככל שהוא יוסיף תורה כך הקוצים שלו יהיו יותר קשים והוא יפגע רק באנשים.
אז לכן אומר הגאון מוילנא, דרך ארץ קדמה לתורה, זה המידות שצריכות להקדים לפני שאדם לומד תורה, ואין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון, אם לא אז הוא ישתמש עם התורה לדברים בטלים ולא הגונים. אז לכן כדי שיהיה קידוש ה' ולא חילול ה' צריכים לתקן את המידות.
וידוע מה שאמר רבינו בחיי בחובת הלבבות, שגם אם אדם יגיע למדרגה הגבוהה ביותר של קיום תורה ומצוות, לא יעשה שום עבירות ויקיים את כל המצוות ויהיה חכם בתורה כולה, אבל יש גדול מן העוונות, וזוהי הגאוה. אם אדם נופל בגאוה את כל זכויותיו הוא מפסיד. עד שיחזור בתשובה ויתקן את עצמו להגיע לדרגת הענווה, דרך השפלות, רק אז יוכל לתקן, אם לא תיקן כל מצוותיו לסתרא אחרא. לא ישאר לו מאומה. ותועבת ה' גבה לב. אז לכן חייבים לעבוד על המידות כי דרך ארץ קדמה לתורה.
וההבדל בין מי שמתחייב בנפשו לבין הרוגי מלכות שאין למעלה ממדרגתן ומעלתן, זה תלוי אם אדם עובר עבירות ביחידות או ברבים, שמי שעובר עבירה ברבים שצריך למסור את נפשו עליה זה חילול ה' ברבים, אבל אם אונס אותו גוי ביחיד לא חייב למסור את נפשו. אז כל ההבדל אם זה ברבים או ביחיד, כמו שמופיע בהרמב"ם ביסודי התורה פרק ה'.
מזה צריך כל אחד מאיתנו להבין את החיוב שנמצא בתוך רבים, כמה צריך לדקדק במעשיו ובנהגתו. ובפרט בעת שהוא נמצא במסגרת של כולל או ישיבה או מסגרת תורנית או בית הכנסת, צריך להזהר שלא יגרם חילול ה' ברבים.
עכשיו, מן המקדש לא יצא כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה'", בכל עת שיבואו בני ישראל אל מקדש ה' ויראו את הכהנים בעבודתם ואת הלויים בדוכנם בשירם ובזמרם, וסביב למשכן יחנו והזר הקרב יומת וישאלו, במה זכו אלו לכהונה ולויה, למה הם משרתי ה' ואנחנו לא, למה? פעם החפץ חיים זצוק"ל נכנס אליו תלמיד חכם בצעירותו, שאל אותו, רבי ישראל מאיר מראדין, אמר לו כבודו כהן? אמר לו לא. אמר לו אני כהן, אמר לו אתה יודע למה אני שואל אותך למה אתה לא כהן ואני כהן? למה אתה לא כהן, אתה יודע? אמר לו בגלל שלאבא של אבא שלך בזמן שהיה העגל הוא לא מחה והוא אף השתתף, אז לכן אתה נשארת ישראל, אבל אהרן הכהן אפילו שלא הצליח למנוע אותם מלעשות את העגל, מכל מקום הוא הקים מרכז תורני, הוא אמר מזבח לה' מחר, והוא הקים מזבח ושכולם יתקבצו סביב המזבח ואמר מזבח לה' מחר. והלויים, כשירד משה רבינו מהר סיני אמר מי לה' אלי, ונקבצו אליו כל בני לוי ואמר שיחגרו איש חרבו על ירכו ויהרגו איש באחיו, וכן הם עשו. אומר הם זכו להתכהן ואתה לא. לכן תזכור לאבא של אבא שלך היה פספוס והוא לא ניצל את ההזדמנות לקדש שם שמים לכן הוא נשאר כך, אז אם תהיה לך עוד הזדמנות בחיים אל תעשה מה שעשה אבא של אבא שלך, תהיה דרוך ומוכן, אם יש הזדמנות לקדש שם שמים - קדש, ואל תמתין, תהיה ראשון שקופץ לקדש את שמו יתברך. כמה הזדמנויות יש לאדם בחייו לקדש שם שמים, ואם נופלת לו הזדמנות והוא מפספס אותה הוא נשאר ישראל.
איפה אנחנו רואים את זה? יש לנו תזכורת כל שני וחמישי, שבת ומועד, כהן יעלה בכבוד, לוי יעלה בכבוד, שלישי יעלה בכבוד, מי זה שלישי? כל אחד יכול להיות שלישי. אבל כהן זה הראשון ולוי זה השני, ואם אין כהן נתפרדה חבילה, מה זה אומר? אם לא היה כהן אהרן הכהן אז שאמר חג לה' מחר, נתפרדה חס ושלום חבילה של עם ישראל ולא היה קיום לישראל, כי ה' רצה לכלות. אז לכן אם אין כהן בבית הכנסת נתפרדה חבילה.
זה תזכורת לכל החיים בעם ישראל אלפי שנים, על מבצע חד פעמי, להכריז חג לה' מחר. והנה היום הכריזו שיש חג, בישראל ידועים שלשה חגים - חג פסח חג סוכות וחג שבועות, אין יותר חגים, יש ימי החנוכה, יש יום פורים, יש כיפורים יש ראש השנה, זה לא חגים, חג זה שלשה. עכשיו עשו חג. אבל זה חג לה' מחר, זה החג האמיתי, שיושבים פה סביב המזבח לפני ספר תורה, זה חג לה' מחר, לזה התכוון אהרן הכהן. גם אם ימשמש החג הזה לה' בא יבוא. אבל אתם יודעים מה אומר המדרש, המדרש אומר דבר מדהים, "ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר טביחה לה' בעובדי העגל", וזה מה שהיה למחרת, איזה חג היה? הוא אומר להם חג לה' מחר ומה היה בסוף? הרגו איש באחיו, טבחו את עובדי העגל. אבל עדיין מרכז ה' אשר עשה אהרן אז קיים לכבוד ולתפארת, ונוהרים כל ישראל אליו, ובאחרית הימים יבואו גם הגויים לבקש את ה' ואת תורתו, וגם בגלות עתה כולם מתרכזים סביב ספר התורה, ויעלו את הזכרונות האלה תמיד כהן עולה ראשון, לוי שני נזכור, ושלישי זה ישראל. כדי שידעו עם ישראל בראותם נעוי לב יוצאים ביד רמה נגד ה' ותורתו ומדיחים מבני ישראל רבים ומצליחים, ועכשיו יש גזרה שליברמן רוצה בימים הקרובים להגיש הצעת חוק שכולכם תתגייסו, לא יהיה אחד שלא יתגייס, זה רק מראה שחג לה' מחר קרוב מאד, קרוב מאד. אל ניפול ברוחנו, ואל ירך לבבנו, אם רואים רבים מעמי הארץ מרקדים לפני עגל הזהב ומתהוללים מלפניו במחול משחקים וממנגלים ומנפנפים כדת ה יום, צריך לדעת שחג לה' מחר. המחר שייך לה' והוא בוא יבוא, והעגלים השונים שנעשו וייעשו ייטחנו עד דק וייזרו לרוח כלא היו. ה' ותורתו ינצחו את כל הקמים כנגדם, והמה יתקיימו ושלומי אמוני ישראל אם קצרה ידם מלמחות בעושי הרשע, יעשו להם מרכז, או מרכזים לה', או כמו ברברן לתורתו וליראתו ולעבודתו, ויתחזקו ויחזקו, ויתאמצו ויאמצו איש את רעהו לעבוד את ה', ולעשות נפשות לה', והמה אשר בטעות בני ישראל מעל ה' ישמרו את משמרת ה', במקום שאין אנשים היה איש, בשעת פזר כנס ובשעת כנס פזר, אמר הרב שך זצ"ל, בשעה שהחילונים מפוזרים מעלינו, והם מתעסקים בשלהם זה שעת כנס - להתכנס בבתי כנסת בבתי מדרש ללמוד, בשעה שהם מתכנסים עלינו בעצות רעות פזר - צרי להתפזר בתוך הקהל ולקרב את ה יהודים לאביהם שבשמים ולהודיע להם את דרך ה'. לא להתכנס בשעה זו, להתפזר, לדאוג שיכירו את תורת ה' מהר ודחוף. ככתוב "והלויים והכהנים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בטעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני", זה מה שיהיה זכותם של אלה שיעשו בעת הזאת, בשעה שמתקבצים עלינו רעות מביץ ומחוץ, זה גם מה שיקרה במלחמה, שתגיע המלחמה אתם תראו במי יפגעו ה טילים.
היום אמר חולדאי, כשמו כן הוא, שהוא ידאג שתהיה תחבורה ציבורית בשבת בתל אביב. וליברמן הכריז, והנשיא, וראש הממשלה ושר הבטחון והרמטכ"ל, כולם אומרים שויון כולם משרתים. במקרה ולא - שרות לאומי אולי, אבל אין יוצא ואין בא, גיוס כללי המוני, זה התוכנית. זה מה שאומר לי שהמלחמה קרובה מאד. כי תמיד שיוצאים כנגד החרדים ועושים עליהם עליהום האויבים מבחוץ באים ומכים. זה לא משנה מי, התקשורת מפרסמת את אלה שרוצים להתפרנס פוליטית מן הענין.
מה אומר החפץ חיים, אז מה צריך לעשות? עכשיו תקשיבו, אני יורד מהכסא ויושב החפץ חיים עכשיו ומדבר. זה הדרשה שלו, והוא כתב את זה בספר חומת הדת.
כתוב בתורה "כי תפגע שור אויבך או חמורו טועה השב תשיבנו לו", וכתוב עוד בפרשת תצא, "לא תרא את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך", כתב הרמב"ם, הוסיף בך לומר נחים כי טועה נקרא מי שטעה מדרכו ויכול להטות אותו הדרך בלא עמל גדול, ועתה הזכיר נדחים שברחו ממנו והרחיקו והזכיר את השה שהוא כאובד, מזה נוכל להתבונן אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל אפילו על חמורו או שיו שטעה והרחיק מן הצאן, הרחיק מן הדרך, והוצרך עמל רב להטותו כל שכן כמה צריך לרחם על נפש ישראלית שטעתה מן הדרך. אפילו אם יצטרך עמל רב להשיב אותו מן הדרך הרעה שסטה אליה, מחוייב כל אחד היושב כאן, כל הצופה בנו, כל השומע, כל מי שיראה בשידור חוזר, כל מי שכאן מצווה להעביר, אין אדם שפטור מלהחזיר יהודים בתשובה, כולם חייבים ולמדים את זה מפסוקים מפורשים בתורה, אם שור או חמור או שה אתה חייב להשיב לבעליו, את הנפש הישראלית על אחת כמה וכמה שאתה חייב להשיב לבעליו - לאביו שבשמים.
והנה ידוע מה שכתוב "השב תשיבם לאחיך", ואמרו חז"ל, תשיבם אפילו מאה פעמים, מה פירוש? אם החמור של אחיך, אחיך זה כל אחד מישראל, אם הוא טעה בדרך ואתה ראית אותו וזיהית אתה מחזיר לו אותו, אחרי יומיים אתה רואה עוד פעם הוא טעה, אתה עוד פעם צריך להחזיר אותו, פעם 48 אתה מחזיר, אתה אומר לו דחילק, תשמור עליו, כמה אני יכול להטלטל ברחובות לחפש אותך בשביל להחזיר לך את החמור, אפילו מאה פעם צריך להחזיר לו. לא יגיד אם הוא לא שומר מה אכפת לי, אפילו מאה פעם צריך להחזיר לו. מזה נלמד לענינינו, צריך לעמול אפילו מאה פעם להטות את החילוני לדרך הביתה. אומר לך לא מעוניין - אתה ממשיך, גוער בך - אתה ממשיך, מקלל אותך - אתה ממשיך, לקרב עד שיכה אותך, אם הוא בא להכות אותך אתה פטור, אבל אם לא - מאה פעם, עוד דיסק, עוד הסבר, בא יש שיעור, שולח לו איזה משהו חומר, נותן לו איזה חוברת, מנסה לשדל אותו ללכת לסמינר, עושה כל מה שרק אפשר, לא מוותר עליו. כמו שעל חמור ציוותה התורה, אפילו אם החבר שלך חמור - גם, ואם הוא לא חמור על אחת כמה וכמה, אבל אפילו אם הוא חמור.
אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו - יש בני אדם שפחות מחמורים, "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא אתבונן", אבל זה לא משנה מה מדרגתו, אנחנו מחוייבים בהצלתו, אם לא - הקב"ה יתבע את דמו מאיתנו. שמעתם? נכון שחשבתם שאתם פטורים, שיש רק כמה אנשים שמטפלים בחוזרים בתשובה ואתם פטורים? אף אחד לא פטור, יש לך משפחה? כולם דתיים וחרדים? לא אכפת לך מהם רק לבקר בבר מצוה ובחתונה? לתת צ'ק וללכת? ומה עם להציל אותו?? לא בא בחשבון? לא הוא עקשן, גם עם ישראל היה עקשן, עם ישראל היה עקשן עד שהקב"ה אמר הרף ממני ואכלם, ומשה לא ויתר, אמר אין, ואם אין מחני נא, אז אני לא מוכן לחיות. מה פירוש?
בזמננו גם החוטאים לא חוטאים להכעיס כולם, יש כמה שמאלנים שונאי ישראל שונאי עצמם גם, אבל רובא דרובא זה אנשים טועים. הראיה, אומרים שהדור הזה חלש, ואני אומר שמאז הר סיני עוד לא היה דור חזק כמו הדור הזה. אם בדור כזה יש מיליון וחצי בעלי תשובה, לא היה דבר כזה מאז חזקיה המלך. אז איזה דור חלש? אומרים שהדור הזה לא יכול לצום אפילו תעניות רגילות, ואני הוכחתי שיכולים לצום אלפים, לא תענית, ארבעים תעניות רצופים, למעלה מאלף איש ונשים התענו בשביל הצלת כלל ישראל וכפרת חטאים. וכמעט אף אחד לא הפסיק, בודדים צלצלו וביקשו לפדות וכולם סיימו יש כאלה שעשו יומיים רצופים, שלשה ימים רצופים, ואחד עשה ששה ימים רצופים, יום ולילה, יום ולילה. זה דור חלש? זה דור חזק, זה שיושב לידך מתענה כבר עוד מעט שמונים יום והוא נהג משאית והוא בקיץ והוא לוקח משאות כבדים, והימים התארכו וחם, והוא רואה כולם שותים קולה והוא לא יכול לעשות כלום, והוא מחייך. ז"א אדם צריך לדעת יש לנו כוחות אדירים רק אנחנו אמרו לנו שאנחנו חלשים, אל תאמינו, חזקים ואנחנו נזכה לקבל פני משיח, אז זה הדור הכי חזק שיכול להיות. מה פתאום שיהיה דור חלש? דור חזק, איך יקבלו אותו, חלושים ורפי שכל? אתם יודעים כמה תורה יש בישראל היום? אתם יודעים כמה כוללים? אתם יודעים שיש כשבעים אלף רשומים אברכים חוץ מאלה שלא רשומים, שלא לדבר על בני ישיבות, מה זה, עולם ומלואו. אלא מה, אנחנו מרגישים את עצמנו "ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם", אם אתה לא מחזיק מעצמך אז זה בעיה.
אבל רבותי צריך לדעת, חובה עלינו להורות להם את הדרך ולהציל אותם, אומר רבינו החפץ חיים. והנה יש אנשים, ממשיך החפץ חיים, מבעלי התורה אשר ה' נתן להם חכמה ובינה, והם ראויים להקרא כרועי ישראל ויש בכוחם לרפאות שבר עמנו, להורותם הדרך הסלולה לה', אין להם לחשות בעת הזאת, שעל ידי זה השיים הטועים בדרך נעשים אבודים לגמרי בהמשך הזמן, אם לא פועלים להצילם הם יאבדו, ואז ידרש מהם "ואת דמם מידך אדרוש", כמו שהיה עם פנחס והסנהדרין שקולר תלוי בצווארם על שבעים ושתיים אלף שמתו בעוון פילגש בגבעה שהיה עליהם לחגור את מתניהם ולהרים שמלותיהם ולרוץ יום אחד לבית אל יום אחד לחברון יום אחד לירושלים וללמד תורה, ובגלל שלא עשו כן היה מעשה פילגש בגבעה, וכל האבידות נתלו הקולר בצווארם, וזה פנחס, וזה סנהדרין, "את דמו מידך אבקש".
וידרש מהם ועל זה רמז הנביא יחזקאל, בן אדם הנבא, את הנחלות לא חיזקתם ואת האובדות לא ביקשתם ודרשתי את צאני מידם. והנה ידוע שמנהיגי העדה קרויים שם עיניים, כמו שכתוב "ונעלם מעיני העדה" ועל כן אם הם מסיחים דעתם מלהורותם את דרך ה' נחשבים בני העדה כמו ההולך בדרך בעצימת עיניים שעלול לסכנה ליפול באחד הפחתים, כן ממש בעינינו עלול ההמון לבוא חס ושלום לידי סכנת מוות ע"י עבירות של חייבי כריתות וכדומה, זה מה שהבאתי בשם התנא דבי אליהו אומר החפץ חיים, כל מי שסיפק בידו ואינו עושה נקרא ארור. כל שאין סיפק בידו ועושה ברוך. וגם שכר מיוחד יש לפרנסי ישראל לעולם הבא.
ובאמת בעניננו, אומר החפץ חיים, דומה מי שרואה חברו טובע בנהר או שאר סכנה, מצווה להצילו, ואם אינו יודע לשחות חייב לשכור אנשים בכסף ולהצילו. אחד רואה מישהו טובע בנהר, אומרים לו קפוץ תציל אותו, אומר אני אברך, אני הולך לכולל, אני מאחר, ראש הכולל יכעס עלי, יורידו לי חמישים שקל, זה נורמלי? חייב לקפוץ. אבל הוא אומר, לא יודע לשחות, אומרים לו אין בעיה, תשכיר פועלים ותציל, אומר מה אני, אין לי כסף, תתחייב, תלווה, תציל, פדיון נפש זה לא הולך עם מעשרות וחומש, פדיון נפש כל מה שחייבים, כל מה שצריכים צריכים לתת להם יותר. למה? כי אסור להשאיר במצב כזה. המרא דאתרא הגיע. כבוד הרב שליט"א, תהיה בריא, ברוך הבא.
ובאמת בענייננו, דומה למי שראה את חברו טובע בנהר או שאר סכנה שמצווה להצילו, ואסור לעמוד על דמו שנאמר "לא תעמוד על דם רעך" ואם אין בכוחו להציל מחוייב לשכור אחרים להציל, ואם נתעצל מזה, מתעלם כזה אומר אין לי כסף, הלך, מה הדין שלו? עובר בלא תעמוד על דם רעך, כמו שמובא בחושן משפט סימן תכ"ו. ופשוט הוא הדין, אם רואה לחברו שהוא חולה במחלה עצומה, ומרוב חולשת דעתו רוצה לאכול דברים שגורמים מיתתו חס ושלום, מחוייב למנעו מזה. אם אתה רואה בן אדם שהוא טובע בנהר אתה צריך לשאול אותו סליחה, אני יכול להרים אותך? ואם הוא יגיד לא אתה פטור? לא. ואם אתה רואה שאתה לא יכול לתפוס אותו רק בשערות, אתה צריך לבקש רשות או להרים בשערות? להרים בשערות. ואם אתה יכול להרים אותו רק מהפה עם השיניים, ואתה תעשה לו שריטות בפנים, כן או לא? כן. ואם הוא מתנגד, תן לו זפתה איומה ותרים אותו. אתה לא שואל אותו, אתה חייב להציל אותו. אז ז"א בשביל להציל יהודי אפשר להרים אותו בעדינות אם אפשר, אם אי אפשר מושכים לוב שערות, אם לא תופסים אותו באזניים, אם לא מהפה, אין מה לעשות. כי אם בן אדם הולך לחצות את הכביש ואתה תרצה להיות עדין, דרכיה דרכי נועם, אז אתה תעשה לו פס פס ססס עד שתעשה לו פסס שהוא יבוא הוא כבר יהיה פס. אלא אם רואים אחד שחוצה מה אומרים לו, תזהר! אז הוא יגיד הבהלת אותי, זה לא עדיף מלמות? אז אם צריך גם להפחיד בשביל להציל יהודי תפחיד, ואל תלך לי עם השיטה של דרכיה דרכי נועם ואם לא שימות, לא! כי את דמו מידך אבקש. אתה צריך להציל בכל מחיר. ז"א חובה עלינו לעשות כל מה שאנחנו יכולים.
ותשמעו מה אומר בסוף החפץ חיים, מי ארגן פה את הבר בי רב? הרב פרטוש שיחיה, ההרצאה היא לרפואת נאיד חתון בת אשרה.... ולרבי אברהם פרטוש, תשמעו מה אומר עליו החפץ חיים, אומר כך, כך בענייננו, חייבים להציל, ואם אדם לא יכול להציל בעצמו, אין לו כח שכנוע ולא מצא כסף כעת, מה יעשה? צריכים לחפש אחרי אנשים דרשנים גדולים ויראי אלקים היודעים להמשיך ליבם של ישראל לאביהם שבשמים ובזה יוצאים ידי החובה. אז עכשיו כל אחד מכם צריך לארגן הרצאה, או חוג בית, אתה לא יודע להחזיר בתשובה נכון? אז תדאג שיבואו אלה שיודעים. אתה לא יודע ואתה לא יודע לארגן, תקח דיסקים ותחלק לאנשים, תביא להם את הדרשנים הביתה, תשקיע שני שקלים חמישה שקלים, עשרה שקלים, ותציל, כי אפשר להציל. אתם יודעים כמה יהודים אני הצלתי עם הקלטות שחילקתי עד היום? מאות אלפים. עם קלטות של שקל, בשקל אפשר להציל משפחות. בשקל.
ש. אני ניצלתי בעשר שקל
הרב: הוא ניצל בעשר שקל, יפה.
ש. בחינם, בחינם הקלטות שלך
הרב: נכון נכון נכון, אבל בשביל שאתם תזכו אומר מלך השדים אשמדאי לשלמה המלך, שצריך לקנות באגר שלים בשביל שתשרה הס"ד והשכינה על האיש. כי הסתרא אחרא מזדמנת על מגן על חינם, בריש תרומה בזוהר תראו.
מכל מקום אני אראה לכם יהודים יקרים, אם היו מודיעים לכם עכשיו שבבית חולים אשה יולדת והודיעו שהבן שלה יצא מהבטן מת, ואתם מקבלים טלפון, מה אתם עושים? מה אתם עושים? מודיעים לכם שהוא יצא מת, מה אתם עושים? אומרים ברוך דיין האמת, אני לא אמרתי כך, אני אמרתי שאני מקבל עלי תענית ארבעים יום, אבל הוא מת, אני מקבל תענית ארבעים יום, אתם יודעים מה קרה? בואו תראו על המסך ואח"כ נראה אם יש לכם שכל לקדש שם שמים או לא. בבקשה.
מיכאל: שמי מיכאל, מיכאל אליה, זאת אשתי שני, אנחנו בני 27 התחלנו להתחזק לפני בערך כשלש שנים בזכות הדיסקים של הרב אמנון וההרצאות שלו, הרב אמנון יצחק, אנחנו רוצים לספר לכם על הנס שקרה לנו הבוקר, נס שאין כמוהו, תחיית המתים ממש.
הלידה התקדמה מאד יפה, מרגע שנכנסנו לחדר לידה.
שני: באמת הכל התחיל כמו שצריך והיינו מרוצים מהכל מההתקדמות,
מיכאל: היה אמור להיות לידה רגילה, פשוטה כמה שאפשר, עד שזה התחיל להסתבך עם זה שהיו מים מקוניאלים בבטן, במי שפיר היו מים מקוניאלים שזה נכנס לראות של התינוק וזה הקשה עליו לנשום, וממש לקראת הסוף כבר הוא היה צריך לצאת והנשימות שלו, הדופק היה נעלם מידי פעם.
שני: זה היה בלחץ והרבה עזרה מהרופאים ואני התאמצתי כמה שיכולתי
התחילו לעשות
מיכאל: התחילו לעשות לידה כמה שיותר מהר, ולדחוף כמה שיותר מהר שהתינוק יצא, שהוא לא יפסיק, שזה לא יפגע לו בדופק, ואז בשלב מסויים נעלם הדופק והוא הפסיק לנשום והלידה נתקעה, הוא לא הפסיקו, לא היה כבר צירים שיכולים לעזור לדחוף רק כח מה שאשתי היתה יכולה לעשות, בגלל שהזמן היה מאד קצר כי הילד כבר לא נשם אז הביאו דחוף וואקום בשביל לשאוב אותו משם כמה שיותר מהר.
הרב בהרצאה: התינוק הנולד שני בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'.
אמן.
מיכאל: כל התהליך הזה בערך רבע שעה, עשרים דקות, עד שהתינוק יצא, ובאו עוד רופאים ועל הלידה הזאת היו בערך ארבעה רופאים ועוד מיילדות מסביב,
הרב: עוד פעם אני מבקש, התינוק הנולד בן בת שבע, ה' יציל אותו שיחיה בעזרת ה'
אמן
מיכאל: ברגע שהתינוק יצא אני עמדתי בכניסה לחדר ואני שומע שמברכים את אשתי כל הכבוד, זהו, לחצת טוב הוא יצא, אחרי ש חתכו אותה ושאבו את התינוק עם וואקום וזה ובסופו של דבר התינוק יצא ומברכים אותה על זה, אבל אני לא שמעתי בכי של תינוק, הבנתי משהו לא בסדר, לא הבנתי מה בדיוק קורה שם.
שני: בזריזות קרעו את חבל הטבור והניחו אותו שם ואני רואה כמה רופאים בלחץ מטפלים בו ופתאום כל החדר נהיה כמרקחה ולחץ מטורף היה שם ואני פתאום מבינה שמשהו לא בסדר עם התינוק, אז אני שואלת את הרופאים אם הכל בסדר ואף אחד לא עונה לי. ואני מחבקת את הרבנית ואני מסתכלת עליה והיא מרגיעה אותי ואומרת לי הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ואני שואלת את הרופאים עוד פעם, הכל בסדר? הוא חי? אף אחד לא עונה לי, ככה במשך כל הזמן שהם טיפלו בו אף אחד לא נתן לנו תקוה שהכל בסדר. הם כן אמרו מידי פעם הרופאים בודקים אותו וכבר יודיעו לכם, אף מילה מעבר לזה, אני ממש ראיתי כאילו הולכים להודיע לי שזהו, חמודה, ניסינו הכל. התחלתי לבכות ואני רואה גם את בעלי חסר אונים שם בחוץ,
מיכאל: אבל עמדתי בכניסה וראיתי פתאום מניחים מולי תינוק בצבע סגול כהה, חום כהה כזה שהוא לא זז, אני ברגע הזה אומר הוא לא נושם ואני מבין שמשהו, באותה שניה חשבתי חרב עולמי, אני עשיתי שני צעדים מחוץ לחדר ופתאום הרגשתי, התחלתי לא להרגיש את הגוף מרוב, כי לא ידעתי מה קרה. והבנתי באותו רגע
שני: אמרתי לרבנית זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, אני כל כך השתדלתי כל ההריון לשמור על עצמי ולא לשמוע שירים ולא להסתכל בדברים שלא צריך כדי שהילד הזה יצא צדיק כמו שצריך, זה לא יכול להיות שזה ככה, שיהיה ילד צדיק, והייתי קמה בבוקר עם בעלי לשמוע את ההרצאות של הרב שישמע דברים טובים
מיכאל: באותו זמן כבר בערך רבע שעה הוא היה בלי דופק, פשוט התחלתי ממש, ממש היה קשה לי להאמין למקרה, לא האמנתי שזה יכול לקרות, הריון תשעה חדשים וכל כך אתה מחכה לזה וזה ילד ראשון ואתה מחכה כל כך, ופתאום מוציאים לך פשוט גוש בשר כזה שלא זז ואתה לא יודע איך לקבל את זה.
שני: התינוק ממש יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: והרופאים גם לא דיברו עם אף אחד, התחילו לעבוד מהר על התינוק ולנסות לעשות לו החייאה והנשמה, ואחד מנקה לו את הריאות, אחד לוחץ לו במקומות, אחד מכניס לו מחט עם אדרנלין ללב.
כמה דקות אני לא מצליח להרגע, פשוט אחרי כמה דקות התאוששתי, אמרתי לעצמי, אין, לא יכול להיות שזה קורה לנו, לא יכול להיות שזה קורה לנו.
התחלתי לבטוח בה', אמרתי אין, הקב"ה אני יודע שהכל יהיה בסדר, אין דבר כזה, זה רק מהרב מהשיעורים בבוקר של אמונה ובטחון שפעמיים למדנו את השער הזה עם הרב וזה חיזק אותי וזה נתן לי כח, לא רק בזה בדברים אחרים גם הרבה, אני ראיתי הרבה ניסים ונפלאות, זה שינה לי את החיים האמונה הזאת ושער הבטחון הזה זה שינה לי את החיים מא' ועד ת' ופה זה היה נסיון הכי גדול שלי, ואני לא אשקר, לא עמדתי פה במיליון אחוז, אבל כשאמרתי את זה וכשהאמנתי את זה וכשאני הולך במסדרון אחורה קדימה אחורה ואני אומר, הקב"ה אני מאמין בך, אני יודע שהכל יהיה בסדר, לא יכול לקרות דבר אחר, הכל יהיה בסדר הכל יהיה בסדר, זה בא נטו מהלב, נכנסתי לחדר אשתי וצעקתי לה, אל תדאגי הכל יהיה בסדר, הוא מחיה מתים, הוא מחיה מתים אמרתי לה, הכל יהיה בסדר
שני: אמרתי לעצמי, אני אקבל כיסוי ראש ובעלי בא לידי ואומר לי אני מקבל על עצמי גם ללמוד שש שעות ואני מבקשת מהרבנית שתתקשר לרב ותגיד לו, אולי הרב יכול לברך אותנו, הברכה שלו תמיד עוזרת.
הרב אמנון יצחק: אילו אחיה אלף שנים לא אוכל לשלם תודות לו, אם ישלחני למרחקים בחצי הלילה, רק שניה זה דחוף בית חולים. כן. כן. טוב מה קורה שם? וכרגע מה מנסים לעשות? בסדר, אני לוקח בעזרת ה' תענית ארבעים יום להצלתו בעזרת ה' יתברך. בסדר. מי שרוצה, הילד יצא בלי דופק, תינוק שנולד, מי שרוצה לקחת עליו לרפואה בבקשה. אשריך לחיי העולם הבא.
מיכאל: אשתו של הרב היתה ליד אשתי, היתה עוזרת לה ואשתי ביקשה ממנה לדבר עם הרב, הרב עוד כשהתינוק היה בבטן וככה היה, שהיא שלחה לו הודעה והרב קיבל על עצמו באותו רגע ארבעים יום תענית, ועוד שני אנשים קיבלו את זה על עצמם שם לידו, ואני אמרתי לה', ה' אני מקבל על עצמי שש שעות ביום לימוד תורה ועוד ארבעים יום תענית גם אחרי שהרב קיבל גם אני ארבעים יום קיבלתי.
שני: אשתו של הרב, הרבנית שתהיה בריאה, צדיקה מדהימה, כמה היא חיזקה אותי וכמה היא חיזקה אותי וכמה היא עזרה לי, בלי התמיכה שלה אני לא יודעת אם היה לי כוחות לעמוד בזה, אחרי כל הקושי של הלידה, הלידה היתה מספיק קשה והיא עוד היה לה את הכח לחזק אותי ולהיגד לי שהכל יהיה בסדר ושהאלקים יעזור ולקרוא תהילים, והיא בעצם נתנה לי גם את הדוגמא כמה אני צריכה להיות חזקה.
אמרתי זהו, רק שהרב יברך ולפחות אנחנו אין לנו מספיק זכויות שאלקים יעשה לנו כאלה ניסים, אולי בזכות הרב אלקים יעשה לנו פה איזה נס.
מיכאל: והוא החיה את המת, הוא החיה, הוא החיה את הבן שלנו והרופאים הצליחו להחזיר את הדופק שלו, אחרי בערך עשרים דקות אני שמעתי ככה מוניטור פתאום מתחיל לצפצף לענין ולא צפצוף אחד שלם.
שני: אח"כ מעלי בא ואומר לי מאמי, בסדר, הכל בסדר, יש לו דופק הוא נושם, הכל בסדר, תרגעי, שמעתי אותו בוכה. ואז אנחנו התחלנו כמובן לבכות ולהודות לאלקים כי היה לנו פה נס גלוי, זה לא היה, היה לנו פה נס גלוי, התינוק ממש היה יצא מהבטן לא תינוק חי.
מיכאל: גם עוד יותר פלא, שאחרי כל כך הרבה זמן שהוא לא נשם, אחרי שעשו לו בדיקות ולקחו אותו לטיפול נמרץ של תינוקות אז אחרי יעוץ בין הרופאים ראו שהוא לא צריך טיפול מיוחד, שהוא הכל בסדר, רק צריך השגחה קצת יותר רצינית אבל הוא יהיה בסדר ואין לו שום פגיעה, לא במח, שבמצבים כאלה יש הרבה סיכוי לפגיעה חס ושלום, אבל אצלו הכל ב"ה כאילו בגלל שלא מגיע החמצן למח אז יכול לפגוע, במיוחד אצל תינוק. וב"ה לא נפגע לו שום דבר והוא זז והוא בוכה כמו שצריך וב"ה, אין שבח לאל, שבח לאל, הקב"ה הכין אותנו הרבה הרבה זמן למקרה הזה, לנסיון הזה, זה היה צריך לקרות לנו, ואם לא ההתקרבות שלנו לצדיק, כמו שגם למדנו בשיעורים בבוקר גם לרב להתקרב לצדיק
שני: הרב לא מדבר על עצמו
מיכאל: הרב לא מדבר על עצמו אבל אני אומר לכם שהוא צדיק והוא אחד הצדיקים הגדולים בדור הזה ומי שיכול להתקרב אליו זה רק לטובתו יהיה, זה רק יהיה ל טובתו.
שני: נס גלוי, הרופאים עצמם היו המומים, הרופאים עצמם לא יכלו להרגע אחרי זה. והיו שמה מלא הרבה רופאים בחדר וכולם ראו את הנס הגלוי הזה. מי שרוצה לוודא את הסיפור, לאשש אותו יכול לגשת לבלינסון למחלקת יולדות, את הלידה שלי בטוח לא ישכחו הרבה זמן שמה.
מיכאל: אני לא יודע איך להודות לרב, עוד לא הספקתי עוד להודות לו על החיים שהוא נתן לי ולאשתי שחזרנו בתשובה, אני כבר צריך להודות לו על החיים של תינוק שנולד שהוא קיבל על עצמו ארבעים יום לזכות שהוא יחיה, אז ככה שכל המשפחה שלנו חייבים לו את החיים שלנו, ובעזרת ה' יהיה סנדק, בעזרת ה', ה' יזכה אותנו שהרב יהיה סנדק ושהרב יבחר לו שם בעזרת ה', השם שהוא יחליט זה מה שיהיה, אנחנו לא אכפת לנו, שהרב יחליט, מתבטלים לגמרי בענין הזה, שהוא יחליט איזה שם שהוא רוצה זה מה שיהיה, כי זה יש לו חלק גדול בילד הזה, זה הילד שלו בדיוק כמו שלנו, ושל הרבנית גם, ותודה רבה לכם ותתחזקו ותקחו את זה כי לא מובן מאליו כל הדברים האלה, כי כל יום ויום הוא יום מתנה מהקב"ה.
כעבור שמונה ימים:
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" אני ממנה אותך שליח למול את בני. "ברוך... וציוונו על המילה" "להכניס בריתו של אברהם אבינו" "ברוך... שהחיינו"... ויקרא שמו בישראל אמנון יצחק בן מיכאל אליה, ישמח האב ביוצאי חלציו...
מיכאל: זה היום הכי מאושר בחיים שלי.
שני: אני רוצה להגיד תודה לרב אמנון יצחק ולכל האנשים שהתפללו ולקחו על עצמם כדי שהילד הזה יהיה בריא, חוץ מהרב יש עוד צדיק אחד בשיעור שאני יודעת שלקח על עצמו גם ארבעים יום אנחנו גם מודים לו מאד! והכי חשוב אנחנו מודים לבורא עולם על הנס הזה שעשה לנו.
הרב: ובכן רבותי, מכל מקום רואים שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, נכון? פה אנחנו רואים שגם עוד לפני שאדם מת אפשר להתפלל, ואחרי שמת אפשר לראות שאפשר עוד להתפלל. הקב"ה אל רחום וחנון, אם אתה מוכן להשקיע בשביל הבנים שלו הוא נותן לך את הכח, עכשיו מובן מה זה "מוציא יקר מזולל כפי תהיה", ז"א הקב"ה שמח מאד במי שמקרב את הבנים שלו. ויש לו קרדיט גדול אצל הקב"ה, וכל אחד מחוייב וצריך להיות כזה, וכל אחד צריך להציל את מי שבסביבתו, וכל שיכול להוכיח בביתו בעירו ובעולם כולו מחוייב, הוא לא עושה טובה, מחוייב, נתנו לך כלים - תשתמש, אין לך יכולות לדבר תשתתף בכסף להציל, אתה לא יכול תארגן הרצאות, תעשה משהו, אבל אל תשב פסיבי ותחשוב שהעולם מתנהל ככה ויש רק כמה אחראים, זה לא נכון, אמרנו, החפץ חיים אומר ברור "את דמו מידך אבקש ולא תעמוד על דם רעך".
לכן בואו נחבר את ההתחלה עם הסוף, ההתחלה דיברנו על קידוש ה' כמה צריך לקדש שם שמים, דבר שני שלא יתחלל שם שמים. עכשיו אם אנחנו רואים שיש חילול ה' ברחובות, ויש פריצות ויש לכלוך ויש כפירה ויש רדיפה אחרי שומרי תורה, אנחנו יכולים להמעיט בזה, הרב שך זצ"ל אמר בשעת כנס שלהם פזר שלנו, לצאת ולעשות חיילים לתורה. אז אין לכל אחד את היכולת, החלטנו לעשות מבצע מהיר, הדפסה של מאה אלף דיסקים כאלה, שתי שקל לדיסק, אלף שקלים בעשרה תשלומים, 500 דיסקים, 500 דיסקים כאלה אם מחלקים אצל חילונים ודאי שכמה יהודים משפחות חוזרים בתשובה. אני יודע, יש לי כבר פידבקים ממשפחות שהתעוררו בגלל הסרט הזה, שראו אותו ובכו כמו ילדים קטנים, והם לא מפסיקים לראות ומחדש, ז"א זה לא דבר פשוט, רבותי, מזמן אליהו ואלישע לא היה דבר כזה, מישהו מת עשרים דקות וחוזר לחיים, בלי פגיעה מוחית, בלי כלום, איפה נשמע דבר כזה, דקה שתיים הוא כבר יוצא מסכן לכל החיים, ובריא ושלם ומילה בשמיני, ארבע קילו הוא יצא, ז"א זה לא יאומן כי יסופר. אלא מה, הקב"ה מרעיף עלינו מטובו ומרחמיו.
שמתם לב שהיו 250 טילים בדרום אחד לא נפגע? טובו ורחמיו, אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאפשר, התעניות היו בשביל הדברים האלה. אבל כל יהודי צריך לדעת כי יש בכוחו לפעול, לכן כל מי שרוצה כאן מהקהל הקדוש לעשות מה שהוא יכול, אם הוא לא יכול להציל מעצמו לסחור, אז פה לא סוחרים, פשוט משקיעים במעשרות אלף שקל בעשרה תשלומים מאה שקלים ולוקחים 500 דיסקים ומחלקים או שנחלק בעוברו, וכל מי שלוקח על עצמו אברכהו בעת הזאת בעת של ס"ד, מי הראשונים שירימו את היד, מקדשי שם ה' הראשונים, אלף דיסקים הוא לוקח, אשריך, להרים את היד ויגיעו אליכם, כל אחד שירשום למעלה ואני אברך אותו. הדיסקים האלה מצילים נפשות, הילד הזה יחיה מתים - מתים חילונים, כמו שהסרט נס מצולם החזיר עשרות אלפים בתשובה, גם הסרט הזה יחזיר עשרות אלפי משפחות בתשובה. זה ההזדמנות, על המסך יש טלפונים, מי שצופה בנו בשידור ורוצה לתרום ולהתברך, כשאני מתחיל לברך אני מתחמם, כשאני מברך יותר אני מתחמם יותר, וכשאני מתחמם זה עובד עוד יותר, אז תנצלו את זה לפני שאני הולך. אלה שרוצים לצלצל, 050-5256070, ואיזה עוד מספר? תן להם טפסים, רוצים טפסים. כן להרים את הידיים, גם הנשים רוצות הבנתי, נכון? יש אצלכם אבל ב חורות שמחלקות, תסתכלו. כן, מי עוד רוצה לזכות בעזרת ה', הנה שם לידך בכחול. למלא ולהחזיר ואני מברך. אל תפסידו את ההזדמנות הזאת משום שהסרט הזה מהפכה.