בני ברק - בעל חוב? פורע!

בני ברק 10-5-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

כן, אנחנו נלמד חומר קצת כבד, מה שמתאים ליום, ונקווה שהריכוז שלכם פורה, ונגיע למסקנות.

"ולא תלכו בחוקות הגוי אשר אני משלח מפניכם". יסוד היסודות שבעל חוב פורע, מי שהוא בעל חוב הוא פורע, זה יסוד היסודות. ובאם אין לו לפרוע, אז הוא נופל לפני רגלי המלווה, מתחנן ואומר עבדך אני, וכל אשר לי - לך הם. העיקר שיתן לו אפשרות להחזיר את החוב. אבל בעל חוב שלא יפרע כפשוטו, זה אין בכלל. שבן אדם חייב יגיד אני לא חייב בכלל, זה לא קיים. חוץ מהנוכלים שהם מתכוונים מלכתחילה כך. ואם רואים בעל חוב שלא פורע חובו, אין זה כפשוטו שלא פורע, אלא הוא לא מחזיק את עצמו בכלל כבעל חוב, והוא לא חייב כלום, אז למה יפרע? וזאת היא התביעה על אומות העולם. שבע מצוות שקיבלתם, היכן קיימתם? תביעה של הקב"ה. אתם בעלי חוב או לא בעלי חוב? שבע מצוות שקיבלתם היכן קיימתם? וכשאין מקיימים הרי זה ראיה גדולה שהם אינם בעלי חובות. הם לא מרגישים שהם בעלי חוב. לכן הם לא מקיימים, כי המחזיק עצמו לבעל חוב הוא יפרע בכל האופנים ובכל המצבים. וכשאתם אינכם בעלי חובות, תורה מה לכם? יש טענה לאומות העולם שיבואו ויטענו שהם רוצים תורה כמו שאנחנו קיבלנו, שבע מצוות קיימתם? לא קיימתם, הרגשתם שאתם בעלי חוב? לא. פרעתם משהו? לא. ביקשתם לפרוע? לא. תורה על מה אתם מבקשים?

ראשית התורה היא שנושאים ונותנים עם בעלי חובות, ואתם כי אינכם ממין החייבים ודאי לא תוכלו לקבל את התורה. והתורה היא רק לכלל ישראל מוכנה, הם יקבלוה והם יקיימוה, כי הם אנשים הנעשים בעלי חובות. העדות לזה, שעם ישראל קיים בכל הנסיונות הקשים, של נמרוד לב נבוכדנצר וחבריהם לרעה, ז"א לא רק נמרוד בעצמו, אלא כמו נמרוד, בדורות של כפירה, בדורות של לבן, דורות של שקרנים רמאים ונוכלים, ודורות של נבוכדנצר, של עובדי עבודה זרה, של עריצים, כן טבע החייב שפורע עד הפרוטה האחרונה, בכל המצבים גם הכי קשים, ולהם ודאי נאה ויאה לקבל את התורה הקדושה. אז דווקא לעם ישראל שהם מרגישים שהם בעלי חוב.

על הדרך הזה נבין את לשון החובת הלבבות, שתמיד מקפיד לומר "חייב אתה לבוראך", חייב אתה לבוראך זה מדוייק בתכלית, כי עיקר היסוד הוא רק אם מחויבים, אם נעשים בעלי חוב, כי בזה נשלם כל הענין של בעל חוב פורע.

ובחובת הלבבות בשער עבודת האלקים, פרק ה', "ויאמר לנפש", יש דו שיח בין הנפש לשכל, "ויאמר לנפש, האם התברר אצלך והתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועצם חנותיו" השכל שואל את הנפש, השכל זה החלק הרוחני הנשמה, הנפש זה החלק הבהמי יותר הגוף, והחלק התחתון שבאדם, אז שואל השכל, ויאמר לנפש האם התברר אצלך - זה דבר מבורר אצלך, והתקיים בדעתך - זה דבר מקוים אצלך בדעתך, שאת חבולה בטובות בוראך - הכוונה ממושכנת, שאת ממושכנת כנגד כל הטובות שאת מקבלת מהבורא, וקנויה - את הפכת להיות קנין אצלו ברוב חסדיו ועוצם חנותיו שהוא חונן אותך, האם זה ברור לך או לא ברור לך? זה מציאות של בעל חוב. בעל חוב הוא חבול וקנוי למי שהלווהו מי שנתן לו. ממש חבול וקנוי בתכלית, מחוט ועד שרוך נעל אין איתו, כי הכל קנוי ממש לבוראו. ז"א היודעת את כי הינך בעלת חוב, כי את מחויבת, שואל השכל את הנפש, את יודעת את זה? ותאמר כן, כן, הנפש מודעת, מודה כן. אמר לה השכל, האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא? שאלה לגיטימית, לא? כי זו הבחינה, אם את בעלת חוב, אם את מתכוונת ובדעתך לפרוע מה שאת חייבת לבוראך, אז זה מראה שאת בעלת חוב, את מודה בחוב, אם אתה לא פורע כלום אז אתה לא בעל חוב, אתה מכחיש, אתה כופר. אמרה הנפש כן, הנפש אומרת כן אני חייבת, אמר לה השכל, והיאך יתכן זה עם רפיון כוספך אליו, איך את יכולה לבצע את מה שאת אומרת לי כרגע, עם זה שאת מתרפה בכיסופים שלך אליו. אמרה הנפש, כוספי חזק וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי. מודה הנפש ואומרת שלא תחשוב שאני רפויה ומתרפה, אלא הכיסופים שלי חזקים והצער שלי גדול ואני רוצה לפרוע כל מה שתשיג ידי. אמר לה השכל, אם יהיה כוספך לו אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול, ומיעוט מה שיש ביכולתך ממנו, וכי בהתרפותך בו ומפלתך, ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך, כספך אמת וחפצך נחוץ ואם לאו הוא שקר.

אומר השכל לנפש, רגע, בואי אני אברר לך את הדברים שיהיו ברורים על מה אנחנו מדברים, את אומרת שאת רוצה באמת ואת חזקה ברצון שלך באמת לשלם מחובותיך לקב"ה, בואי אני אתן לך הגדרה אם תעמדי בהגדרה הזאת, הנה דברייך אמת, אבל אם לא- כל מה שאת מדברת זה רק מן השפה ולחוץ.. אז הוא אומר לה ככה: אם יהיה כוספך לו, מה שאת כוספת לקב"ה אחר ידיעה ברורה שזה ברור אצלך, בעוצם מה שאת חייבת לאלקים, עד כמה את חייבת לאלקים, מן הגמול - לשלם את מה שאת חייבת, ואת גם מודעת, מודעת למיעוט מה שיש ביכולתך ממנו, ז"א לא הכל אנחנו יכולים להחזיר כפי מה שאנחנו מקבלים, אבל עוד בסוגריים את צריכה לזכור, אם את יודעת את זה או לא יודעת. כי בהתרפותך בו מפלתך, האם ברור לך שאם תתרפי מלהחזיר את החובות שלך לבורא שמה תהיה מפלתך, ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך, ומהצד השני אם את תשתדלי מאד מאד את מודעת לזה שרק בזה תהיה הצלתך וחיותך, אם זה ככה, שאת מודעת לכל הדברים האלה, אז זה נחשב שכוספך אמת וחפצך נחוץ, ואם זה לא ככה אז זה שקר גמור שאת משקרת את עצמך.

ז"א כל רגע שאנחנו לא מנצלים בחיינו לשלם חובותינו להקב"ה, ואנחנו מתרפים מלשלם את החובות ולא כוספים ממש, אלא על הדרך יוצאים ידי חובה במצוות הכרחיות וכו', ולא מבינים שבהתרפות זה המפלה שלנו ורק בהשתדלות המירבית זה הצלתנו, אז אנחנו חיים בבלוף בשקר. והדברים נוראים מאד. הלא כבר השיבה הנפש, כי כוספי חזק וצערי גדול, הרי כולנו אם ישאלו אותנו, אתה רוצה לעבוד את הבורא? בטח. אתה רוצה ללמוד תורה? ודאי. אתה רוצה לקיים את כל המצוות? בטח. בדקדוק? מה השאלה. כן, אבל בא נסתכל מהבקר עד הערב, כמה אנחנו רצים לעבודת ה', באיזה שמחה, באיזה זריזות, באיזה, איך אנחנו נראים באמת, האם אנחנו לא יותר מתרפים, ז"א עושים אבל בהתרפות, עושים, עושים, לא לא עושים, אבל עושים את זה ככה באיזי, לאט לאט, ככה ל וקחים את זה לאט לאט, ככה לא בבהילות, לא בחפזון, מה שאפשר, לא מטריחים יותר מידי, ודאי שלא מתמסרים עד כלות הנפש, חס ושלום, שלא נתמוטט. אבל כל אחד יבחן את עצמו, האם ההצהרה שאמרה פה הנפש שהיא כוספת מאד, כוספי חזק וצערי גדול, האם זה באמת חל עלינו? ואחרי זה השכל מוכיח אותה ואומר לה כן, כן, הכל יפה, כל מה שאמרת נפלא. מתי אני אראה אם זה נכון? אם אני אראה שתביני שכל התרפות זה מפלה, ואם כל התחזקות זה הצלה. דהיינו להתחזק כל הזמן לעשות יותר ויותר ויותר.

והדברים נוראים מאד, הלא זאת כבר מדרגת דוד המלך שכוספו חזק וצערו גודל, והלא הוא אמר "נכספה וגם כלתה נפשי" בכל זאת עדיין ישנה שאלה אם פרעון הזה בא מצד חייב, ז"א יש כאלה חושבים שהם עושים מעשה חסידות, שהם עושים יותר מאחרים, שהם משתדלים יותר, זה כאילו יותר מהחיוב, הוא לא בא למי שהוא חייב. חייב זה לקיים את המצוות שכתובות בשו"ע, אבל די, יצאתי ידי חובה, עשיתי, מה אתה רוצה עוד, די למדתי קצת היום מה אתה רוצה? ז"א האם אתה מרגיש שאתה עושה למעלה מן החיוב או שאתה עדיין חייב. אז אומר כאן בכל זאת עדיין ישנה שאלה אם פרעון זה מצד חייב, אם זה בא אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול, אם את בעלת חוב כי אז זה טוב, כי כל משא ומתן מחזיקים רק עם בעל חייב. אם אתה עושה את זה מצד שאתה בעל חוב ואתה אומר ודאי שעוד לא יצאתי ידי חובתי, הנה מה טוב, יש על מה לשאת ולתת אתך, יש על מה לדבר, אנחנו מדברים באותו מישור, הקב"ה הוא המעניק, הוא הנותן, הוא החונן הוא הכל, ואתה בכל רגע נעשה בעל חוב גדול יותר כי כל רגע אתה מקבל יותר, ועל זה אתה צריך לפרוע עוד יותר. כמה אדם שזוכה לעשות הוא נהיה בעל חוב יותר גדול, כי אם ה' נותן לך לעשות יותר, אז אתה תקבל ממנו שכר הרבה יותר, ועל זה שהוא נותן לך הרבה יותר ומאפשר לך כלים פה בעולם הזה יותר, לבצע את מה שאתה באמת רוצה, אתה נהיה בעל חוב על הגמול שהוא נותן לך יותר ויותר. כמו שרבינו סעדיה גאון היה חוזר בתשובה כל יום על אתמול. כי אתמול הוא עבד את ה' פחות ממה שהוא הכיר אותו היום. היום הוא למד יותר, הכי אותו כמו שהיום, אתמול הוא הכיר אותו פחות אז הוא עבד אותו לפי ההכרה של אתמול, ולא לפי ההכרה שראויה להיות היום, אז הוא חזר בתשובה על אתמול כי הוא חייב מאתמול. ואנחנו מרגישים שאנחנו בעלי חוב בכלל? הרי אנחנו צריכים לעשות את המצוות, נכון הבנתי צריך לקיים את המצוות, צריך להיות דתי, דתי, אני דתי, דתי מה אתה רוצה, אני דתי. אבל בעל חייב מי מרגיש שהוא בעל חייב?

להיות בעל חייב לא בנקל מגיעים לזה, וכבר הקדים חובת הלבבות שם למנות הרבה כללים שהם תנאים להגעת האדם להתהוות בעל חייב. וכתב כך: אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לענין ההארה השכלית המחייבת את האדם בעבודה, שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב ובחר בצדק וסור מאוון, וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם.

אומר החובת הלבבות, יש כללים רבים ותנאים להגיע להיות בעל חוב. חלק מן הדברים שהוא אמר. הדברים שיגיע בהם האדם לענין ההארה השכלית, שיהיה לו התעוררות שכלית בכלל להבין על מה מדברים ומה צריך לעשות, זו שתחייב את האדם בעבודה, כמו שה' אומר שצריך לעבוד אותו, אז זה דבר ראשוני מקדמי שיתברר אצלו, שיתברר אצלו - פירושו של דבר יהיה ברור מסולט לגמרי, ברור, מה שנטע הבורא בשכל, זה נטיעה בשכלו של כל אדם, כל בר דעת צריך שיהיה לו את מה שהוא אומר עכשיו, בשבח האמת וגנות הכזב. אדם צריך ללכת ולשבח כל הזמן את האמת ולהדבק בה בלא הפסקה, ולגנות את הכזב, לא רק להתרחק ממנו, אני לא שייך לזה, לגנות את הכזב, זה על פי שכל, שאדם רואה דבר שראוי לשבח משבח, רואה דבר שצריך לגנות מגנה. וזה נטיעה בשכל פשוטה. הרבה אנשים מתחמקים מזה, גם מלשבח וגם מלגנות. למה? לשבח זה מתנגש להם עם המידות שלהם, אם אני משבח את ההוא אני מרים אותו על חשבוני, ורוב האנשים מעדיפים להתכבד בקלון חבירו, אז לשבח כל דבר שהוא אמת, כל דבר שהוא נכון, כל דבר שהוא ראוי, לא כולם ממהרים לשבח, כדאי לשבח או לא כדאי, יצא לי מזה משהו או שאני רק מגדיל אותו ואני נשאר במקומי, ולגנות את הכזב, למה להסתבך עם אנשים, למה צריך לגנות אותם? כולם רואים כמוני וזהו נגמר הסיפור, למה צריך להגיד את זה? וזה נטיעה שכלית, זה מינימום התחלתי, כמו שאומרים, שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב, ובחור בצדק וסור מעוול. אדם חייב לבחור תמיד בדברים שהם צודקים, צדיקים, ולהתרחק ולסור מעוול. יש עוול שהוא נראה לגיטימי כזה, גם מעוול לגיטימי, גם מצד של היתרים כאלה ואחרים, כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים בשער הנקיות, שאדם מתרחק גם מכל תאוות כאלה ואחרות שיש עליהם היתרים כביכול יש היתרים, בורח מכל ההיתרים, שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב ובחור בצדק וסור מעוול, ועוד דבר, וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם. אתה צריך לגמול לבעלי הטובה אלה שעשו לך טובה, אתה צריך לגמול להם בטוב. לא כמו כפויי הטובה שכופים על הטובה ומתעלמים ממי שהיטיב להם, אלא זה דבר נטיעה בשכל, שצריך לגמול לבעלי הטובה בטוב והודותם - להודות להם.

אז כל זה אומר החובת הלבבות, מזה הופך להיות בן אדם בעל חייב, זה אחד מהתנאים כדי שאדם יהיה בעל חייב, אז ה' משפיע עליך כל כך הרבה טובה, חיות חיים הכל, כלים אמצעים בשביל שאתה תוכל להשתכר לחיי העולם הבא, ואיפה הבעל חוב פה, איפה אתה שאתה מחזיר לו על זה? מה אתה מחזיר לו? הרי אפילו את החיובים המינימליים שבהם תקנה את חיי עולם הבא שלך, הרי האמצעים שמביאים את האדם לעולם הבא זה קיום המצוות, כמו שאומר הרמח"ל, אז אם אתה לא עושה אותם כמו שצריך, ואתה מתחמק או מתרפה מהם, איך תגיע לזה? ועל זה שה' נותן לך את ההזדמנות והאפשרויות ואתה מתרפה מהם, מראה שאתה לא בעל חוב.

אחרי כי אדם קונה כל אלו המעלות והמידות טובות, על שבח האמת וגנות הכזב, כי אז דווקא ירכוש לו המעלה בנפש להיות איש בעל חייב. רק אחרי זה. כי מידת מחויב זו היא מעלה בעצם ה נפש. להיות בעל חוב, זה מעלה בעצם הנפש, זה לא הכרה שכלית בלבד, זה המהות של הבן אדם, האם הוא מרגיש שהוא בעל חוב או לא מרגיש שהוא בעל חוב לקב"ה.

ולא זוכים למעלה הזו של להיות בעל חוב, רק אחרי קניית המעלות הרבות הנזכרות, ומעלת מחויב היא תכלית המעלות, המשלימה וכוללת את כל קומת האדם, כי החייב פורע, החייב משלם עד הטיפה האחרונה, נוקב ויורד עד התהום ממש, עד מסירות נפש ממש, האיש הזה שהגיע למעלה זו, לא ישקוט ולא ינוח עד אם כילה לעשות. ז"א הוא לא יתן רווח לעצמו, רגע אחד בחייו שלא להשלים את החובות שיש לו כלפי בוראו על כל הטובות והגמולות שנותן לו בכל רגע ורגע. ז"א כל מהותו הופכת להיות בעל חוב. הוא לא עושה טובות, הוא לא חסיד, הוא פשוט בעל חוב.

תשמעו דבר מהמם ומדהים, לא יאומן כי יסופר. הרמב"ן מסביר, בבראשית א' כ"ט, מה הטעם שהותר אכילת בשר לנח, לא יאומן כי יסופר, בעבור שנח הציל מהם לקיום המין, היות ונח הציל את הבעלי חיים כדי לקיים את המין הזה בעולם, נתן הקב"ה רשות לנח ובניו לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו. בגלל שבזכותו הם קיימים הוא יכול לשחוט ולאכול אותם. שמעתם? למה מותר לאכול? אתה הצלת אותם, הם קיימים בזכותך אז אתה יכול לאכול אותם גם. מה זה אומר? הנה מטעם ענין חייב לבד, ז"א כל בעלי החיים נהיו בעלי חוב לנח, בעצם זה שהוא החיה אותם וקיים את מינם, ומטעם כי בעלי חיים  נשארו מחויבים על העובדה של קיומם, על המציאות שהם קיימים, עליהם לפרוע, מה זה לפרוע? עם עצם חיותם, כי חיותם בעבורו, בגלל מי אתם חיים? בגללי, אומר נח, אז אני יכול לאכול אתכם גם, בגלל שקיימתי אתכם. אתם רואים עד איפה החוב של בעל חייב, שאפשר לאכול אותו גם.

עד כדי כך הוא הסוד של ענין של חייב, מצד חייב לבד פורעים בנפשם ממש, החייב פורע עד תמצית דמו עד הטיפה האחרונה. מפה מובן פשוט, שאנחנו מחויבים במסירות נפש לקב"ה כבעלי חוב. אם בעלי החיים בגלל שקיים אותם נח הם כבר ראויים למאכלו, בגלל שהוא קיים אותם והם נהיו בעלי חוב, אז אנחנו שמקוימים ע"י הקב"ה לא מחויבים למסור את נפשנו עד טיפת הדם האחרונה? הרי אנחנו בעלי חוב, כל קיומנו ממנו.

היוצא מדברינו, כי גמול בעלי הטובה בטוב או גמול בעלי הטובה בטוב והודותם, הוא מהמידות הנטועים בשכל. ומידה ונקנה זה אחרי יתר המעלות, מתי קונים את זה? כשאנחנו יודעים לגמול לבעלי הטובה בטוב, מתי אנחנו מגיעים לזה? אחרי שקונים את יתר המעלות כשבח את האמת וגנות את הכזב. ומידה זו היא ממדרגת המדברים, דהיינו בני האדם, ואשר אין לו מידה זו, מי שלא הגיע למידה הזו נופל ממדרגת המדברים. כי זה מושכל ראשון שנטע הקב"ה בשכלו של האדם, מה שהקראנו בחובת הלבבות. ודינו בעולם הבא, מה דינו שהוא לא מרגיש שהוא בעל חוב והוא לא הגיע למדרגה הזו? דינו בעולם הבא, הרעה שאין למעלה ממנה, משום שאיבד כל עצמיותו.

וזה הענין אשר אומות העולם אבדה תקוותם להתעלות במעלות התורה, כי אחרי שלא קיימו שבע מצוות בני נח, הרי כי אין להם שום שייכות במידת חייב, כי חייב פורע, והם חייבים בסך הכל שבע מצוות ולא מקימים, אז אין להם בכלל מדרגת חייב, והם לא קיימו אז הם אינם מסוג החייבים. למה קוראים להם בבחינת בהמה? הם ירדו מדרגת מדברים. אם בן אדם לא מכיר בחוב שלו. והא' של התורה הוא להתהוות חייב, להיות חייב, זה סגולת ישראל על כל העמים, כי בעצם מציאותם הינם בעלי חייב, ועל כן פורעים ומשלמים עד מיצוי הנפש, ושום קשיים שבעולם אין עומדים נגדם, או יהודי או צלוב. יהודי לא מתפשר, יהודי אמיתי לא מתפשר. או יהודי או צלוב. אין ביניים.

ומבואר פשוט עכשיו גם המאמר של חז"ל, שלחו מתם איזהו בן העולם הבא? ענוותן או שפל ברך, שייף עייל שייף ונפיק וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, כי האיש החייב כל מעשיו בחיובים הוא עושה ולא משום חסידות וצדקות, ואיך יחזיק טיבותא לנפשיה, הרי הוא בסה"כ בעל חוב שפורע את חובו. דינא הכי, ומחויב הוא לעשותם, כל מה שאנחנו נצרכים לעשות זה מצד הדין ומחויבים לעשות, וסוג הבעלי חייבים שלמים הם בתכלית והם בני עולם הבא ודאי. אתה רוצה להיות בן עולם הבא ודאי? אתה צריך להיות מאלה שהם נכנסים למדרגת בעל חוב, שהם יודעים שהם בעלי חוב לקב"ה.

ועל זה צריך להחזיק טיבותא למוסר, אי אפשר להיות בעל חייב בלי ללמוד מוסר, הנה עכשיו רק קטע קטן של חובת הלבבות, קטע קטן קטן, מסביר לנו עד כמה זה. והרמב"ן קטן קטן מסביר לנו כמה זה, ואם לומדים ספרי מוסר, דפים על דפים פרקים על פרקים, אדם מתהפך לאדם באמת. אנחנו חושבים שאנחנו במדרגת אדם, אבל אנחנו רואים שאם אתה לא מרגיש שאתה בעל חוב וחייב, ואתה עדיין מתרפה במלאכתך, זה שקר. ואתה יורד ממדרגת מדבר. אז לכן צריך להחזיק טיבותא למוסר, איך אפשר להתהוות בעל חייב בלי מוסר? אין שום דרך בזה. וכל יסוד המוסר זה לעבד את האדם שיגיע להיות חייב בדברים. ותיכף עם ראשית לימוד המוסר הופך להיות אדם מיד לבעל חייב. תיכף ומיד הוא חדל מלהביט על מעשיו, כי מילתא דצדקותא וחסידותא, אנחנו חושבים שאנחנו עושים קצת יותר דברים מאחרים אז אנחנו צדיקים וחסידים, לא, חייב. כל מה שאנחנו עושים, שתבינו, יש אנשים שחושבים שהם מרבים במצוות ועושים, אז הם כאילו כבר עברו את הגדר של החוב, זה לא נכון, כי את האדם דנים לפי ההכרה שלו, והראיה שעל פי ההכרה שלך עשית מעל כולם, אבל זה לא ראיה שעשית את כל מה שאתה יכול לעשות לפי ההכרה שלך. זה שאתה עברת את כולם, זה מורה שאתה בעל הכרה. הראיה שעברת את כולם, אבל זה לא מורה שעשית כבר כל מה שאתה יכול לעשות לפי ההכרה שלך. אז ממילא אל תשווה את עצמך ביחס לאחרים לומר, אני פטור כבר, אני עושה מעל ומעבר. לא! כי כל אדם צריך למלא את הפונקציה שנתנו לו. את החלק לעולם הבא שלו. מה זה החלק לעולם הבא שלו? זה התכלית שלו בעולם הזה לגלות כבוד שמים בעולם. ואתה יודע באמת מה התפקיד שלך וכמה אתה מסוגל? ןרק כשנגיע לשם אנחנו נדע. עד הגיע מקדשי אל אבינה לאחריתם, אבל בינתיים כל זמן שאתה מתרפה ודאי שאתה יורד ממדרגת מדבר. אם תעשה כל מה שביכולתך, הלואי ואולי. אין הנחות, אין הנחות, בעל חוב זה בעל חוב, אתה מקבל צריך לשלם, אתה מקבל צריך להחזיר, אתה מקבל צריך להכיר תודה, אתה לא עושה חסדים, אל תעשה חסדים, זה חיובים. מה מטעה היצר את האדם? שהוא עושה למעלה למעלה ממה שהוא צריך, בהשוואה לאחרים. פה זה הטעות. פה נופלים, ופה המוסר מעמיד מה חייב אדם. בכל דבר ממש מוצאים דינים וחיובים, אשריו של מי שמגיע להיות בעל חייב, דדא ביה הכל ביה, מי שזוכה שיש בו  מידה כזו של בעל חייב, הכל נמצא בו. ויותר מזה אין, זוהי העבדות האמיתית, זוהי העבדות האמיתית "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם" - בעלי חוב.

כשאדם קונה עבד אז העבד קנוי לו לכל מלאכה, והוא צריך לעשות כל מה שבעל הבית אומר לו, הוא לא עושה טובה, הוא קנוי לו. אמר השכל לנפש, את יודעת שאת חבולה בטובות שקיבלתם מהקב"ה? את יודעת שאת ממושכנת על זה? את לא עושה טובה. אז עיקר העיקרים זה להיות בעל חייב, והחייב פורע ועובד וזה כל האדם.

עכשיו אני רוצה לחזור לכם עוד פעם רק על המאמר בין השכל לבין הנפש, להזכירכם. ותראו את המשא ומתן הזה, וכל אחד יבדוק את עצמו איפה הוא מונח עכשיו לאור מה שדיברנו, ואז יזכר מה הוא צריך לעשות עוד.

בחובת הלבבות בשער עבודת האלקים בפרק ה', ויאמר לנפש האם התברר אצלך והתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו. ז"א האם את יודעת כי הינך בעל חוב ומחויבת את? אז הנפש אומרת כן. אמר לה השכל, האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא? כי אם כן זה מראה שהיא בעלת חוב, מה אמרה? אמרה הנפש כן. אמר לה השכל, והיאך יתכן זה עם רפיון כספך אליו? אם אני רואה שאת לא כוספת מספיק, כמו שאמר דוד המלך, "כלתה וגם נכספה נפשי" כלתה, כל הזמן, כמו בכליון עיניים, ממתין כל הזמן איך אפשר לעשות עוד ועוד ועוד ועוד ולשלם חוב, אז הוא אומר, איך יתכן זה עם רפיון כספך אליו. אז הנפש אומרת לא, אומרת לו הנפש כוספי חזק וצערי גדול לפרוע מה שתשיג ידי, היא מצטדקת הנפש, לא תחשוב עלי חלילה דברים לא טובים, אני כוספת כוסף חזק והצער שלי גדול לפרוע מה שתשיג ידי. לא כהתחמקות מה שתשיג ידי אם אני אשיג ואם זה, מה שתשיג - כל מה שתשיג ידי הכל לה'. אמר לה השכל, בירור למה שהיא אומרת. אמר לה השכל, אם יהיה כוספך לו, אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול, ומיעוט מה שיש ביכולתך ממנו. וכי בהתרפותך בו מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותך, אז כוספך אמת וחפצך נחוץ, ואם לאו הוא שקר. פפפפ. עכשיו כל אחד יבדוק עם עצמו האם יש לו התרפות או יש לו השתדלות בלתי פוסקת. וזה המבחן עוד אם אדם נשאר בדרגת מדברים או ירד ממנה, וכל העולם הבא שלנו תלוי בזה, ועל זה תהיה התביעה עלינו, למה לא עשית ככל אשר היה ביכלתך, והלא אתה בעל חוב, למה אתה לא פורע חובות? קיבלת? תשלם, למה אתה לא משלם?

יש מעשה מהבן איש חי ידוע, שמלך ביקש שיביאו לפניו כל אחד מה שיש בידו, אז אחד הביא לו כד שהיה בו סאה, והוא הוסיף מעל זה, גדש מעל הסאה. אז המלך אמר למלא לו את זה באבנים טובות ומרגליות, והיה אחר שהביא עשרה כדים של סאה, אבל הניח אחד חלקי עשר בכל אחד שלא ישפך. אז המלך אמר למלא לו את זה חצץ. שאלו את המלך העבדים, מדוע המלך עושה כך? הלא זה שהביא סאה הביא סאה וקצת, וזה הביא כמעט תשעה סאים וקצת, אז למה זה יקבל אבנים טובות ומרגליות וזה חצץ? אמר זה העריך אותי ביותר ממה שיש לו, וזה העריך אותי בפחות ממה שיש לו. ככה ידונו אותנו, אומר הבן איש חי. ידונו אותך מה אתה היית יכול להכיל, מה היית יכול לעשות, ויראו, עשית כפי, עשית יותר, עשית פחות, זה המבחן. אבל בעל חוב שיודע שכל זמן שהוא לא גמר את החוב הוא בעל חוב והוא לא מפסיק יומם ולילה בשביל להשיג את מה שצריך לשלם כחוב, ידונו אותו. איך אדם מתפוצץ כשהוא רואה את הבעל חוב שלו שמתבכיין שאין לו מה לאכול, יוצא עכשיו ועושה על המנגל. קונה בשר שמונים תשעים מאה שקל, והולך עושה לו על המנגל והוא קונה כמה קילו ומזמין חברים והכל ועושה מנגל, על הכסף שהוא חייב לו, איך הוא מרגיש? הוא חייב לו והולך קונה מכונית פאר, איך הוא מרגיש? וכן הלאה. הקב"ה אומר אתם יודעים כמה אתם חייבים לי? מה אתם עושים, הולכים לטייל, הולכים לבלות על חשבוני, לוקחים את כל הטובות שנתתי לכם, במקום להחזיר את החוב הולכים ולוקחים את זה למה שאתם רוצים, שוכחים שאתם בעלי חוב. יש לכם זמן לכל חוץ מהחוב. כן, מידי פעם אתם פורעים כאילו לסתום את הפה כאילו. איך מסתכל עלינו בעל החוב? אז אדם צריך להתבונן בזה ולהחליט איך הוא רוצה לחיות, כבעל חוב או כאומות העולם שהם אפילו שבע מצוות לא מקיימים. למה? הוא לא חייב כלום. כי בעל חוב פורע, זה כלל. אם אתה לא פורע, אז אתה כופר בחוב, כופר בחוב אז אנחנו מתעסקים עם כופר. יש פה כבר בעיה, מתעסקים עם כופר. מי שכופר בחוב זה בעיה. שמעתם פעם על המושג כופר, זה כופר. כופר בתורה וכופר בחוב זה כופר.

עוד קטע קטן. בקהלת כתוב "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", אמר רבי בנימין בן לוי, ביקשו לגנוז ספר קהלת, שמצאו בו דברים נוטים לצד מינות. אמרו כך היה ראוי שלמה לומר, "שמח בחור בילדותך ויטיבך ליבך בימי בכורותיך" ככה ראוי לו לומר? משה אמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ושלמה הולך, "והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך" אלא הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין. אז ביקשו לגנוז ספר קהלת. כיון שאמר "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, אמרו יפה אמר שלמה. אז לא גנזו את הספר. אבל אתם רואים, אפילו אם שלמה המלך החכם מכל אדם כותב ספר, והוא נבחר ע"י הקב"ה לשבת על כסא ה', מה ששום אדם לא זכה, זכה שלמה המלך, ובנה את בית המקדש והכל, כתב ספר, אבל אם יש דברים שהם נוטים, נוטים,  נוטים לצד מינות, לא מינות חס ושלום, נוטים לצד מינות, יגנז. יגנז. אבל אחרי שראו ברור שעל כל אלה יביאך האלהים במשפט, שכל זה הוא אמר אם אתה תלך בדרך הזאת וזאת וזאת אז אתה תשלם על זה, אז אמרו אה, זה בסדר, אז משאירים את הספר.

עוד נאמר שם, אמר רבי שמואל בר נחמני, ביקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטים לצד מינות, אמרו, כך שלמה היה צריך לומר "מה יתרון לאדם בכל עמלו" יכול אפילו בעמלה של תורה במשמע? מה זה, כל עמל שאדם עמל אין בו שום יתרון ולא נותר מזה שום דבר, מה, יכול להיות שהוא מתכוון גם על התורה, שגם מי שעמל בתורה אין לו שום יתרון? חזרו ואמרו, אילו אמר בכל עמל, מה יתרון לאדם בכל עמל ושתק היינו אומרים אפילו בעמלה של תורה במשמעו, ואז באמת היתה בעיה וצריכים לגנוז. הא אינו אומר אלא בכל עמלו הוא אומר, בעמלו הוא שאינו מועיל, אבל בעמלה של תורה מועיל. לכן הוא אומר, מה יתרון לאדם בכל עמלו שלו, מזה לא נותר לו כלום, עבדת בנית קנית נסעת הלכת, יש לך אין לך, כל זה לא ישאר לו כלום, אבל זה בעמלו, לא בעמל כללי, בעמלו. אבל בעמלה של תורה לא אמר. אמר רבי יהודה, יש עוד דיוק בדבריו של שלמה המלך, הוא אמר את זה בכוונה "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש, תחת השמש אין לו יתרון, למעלה מן השמש יש לו יתרון". כיון שהתורה היא למעלה מן השמש, אז יש לו יתרון, כל הדברים שהם רק נמצאים פה קיימים פה ונותרים פה, זה אין לו יתרון.

המאמר הזה מלמד אותנו את חין ערכה של התורה, שכל חללו של עולם אינו דומה למילה אחת של התורה. למה? כי התורה למעלה מן השמש, אז כל חלל העולם מתחת לשמש, לא מגיע לחין ערכה של אות אחת ומילה אחת מן התורה. ואם שלמה המלך אמר שהיה לו הכל, שהיה לו הכל, אמר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, בודאי לא דיבר ולא נתכוון כלל לעמלה של תורה, כי זה נחשב למעלה מן השמש.

זה מה שאמרו בגמרא. רבא רמי כתיב "כי גדול עד שמים חסדך" וכתיב "כי גדול מעל שמים חסדך" אז פעם עד שמים, פעם מעל שמים, הא כיצד? כאן בעושים לשמה וכאן בעושים שלא לשמה, עד שמים זה לא לשמה ועל שמים זה לשמה. הפירוש, תמיד מידתו של הקב"ה היא מידה כנגד מידה, אם עושה האדם שלא לשמה מטעמים של כבוד וכדומה, ז"א כל מה שהוא עושה זה בשביל כבוד וכדומה, כי חסר לו הלשמה מטעמי עצלות, הרי בגלל זה הם דברים גשמיים שמגיעים רק עד שמים, ומטעם זה גם החסד של הקב"ה מגיע רק עד שמים, אבל אם הוא עושה לשמה, שהפעולות של האדם מגיעות מעל השמים, למען מי שציווה אליהם, אז גם החסד של הקב"ה מגיע מעל שמים.

והנה במדרש אמרו, אין אורח חיים אלא יסורים. ואור החיים תוכחות מוסר. אין אורח חיים אלא יסורים, כמו שכתוב "ודרך חיים תוכחות מוסר". והנה מה התחלת הפסוק הזה? "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". המלבי"ם מבאר, כי אפילו אם יש בידו נר שיאיר לו, עדיין יתכן שאינו הולך בדרך הנכונה, אתה יכול להאיר, אבל מי אמר שאתה על המסלול הנכון? להאיר אין בעיה, אתה תראה את הדרך, אבל מי אמר שהדרך שאתה הולך נכונה. ואם אינו הולך בדרך הנכונה, היינו דרך חיים שזה תוכחות מוסר, לא יועילו לו גם האור וגם הנר, ומי המוליך אותו בדרך חיים? תוכחות מוסר. רק תוכחה יכולה ומסוגלת להביאו לדרך הנכונה. ועל ידי שיקבל תוכחה מן המוסר ילך בדרך החיים, אם לא - כל אחד בוחר לו את הדרך. איך אומרים אנשים, כל אחד והדרך שלו, מה זה כל אחד והדרך שלו? יש רק דרך אחת, דרך התורה. לא, הוא יש לו דרך משלו. דרכי מוות. ואחריתה דרכי מוות, כל דרך איש ישר בעיניו ואחריתה דרכי מוות, מה פירוש, הוא האיש אומר הדרך שלי היא ישרה בעיני, אדוני אתה תלך בדרך שלך אני אלך בדרך שלי, אל תבלבל לי את המח. אז אומרים לנו מראש, אחריתה דרכי מוות, מה זה דרכי, התחלת עם דרך הגעת לדרכי? אומר כן, באחרית אתה תצטרך לחזור בגלגול עוד פעם, כי לא הלכת בדרך הנכונה. אחרי שתמות יחזירו אותך עוד פעם עוד דרך, בדרך האמיתית ללכת הפעם. אומר המלבי"ם, יפה שיש לך נר ויש לך אור, "כי נר מצוה ותורה אור" אבל שתדע זה עדיין לא אומר שאתה הולך בדרך הנכונה, ודרך חיים מה? תוכחות מוסר, היא תעמיד אותך על הדרך הנכונה ואז יועיל לך האור והנר, אבל בלי זה, יכול להיות שאתה הולך בכיוון השני. יש אנשים שלוקחים את התורה ומפרשים אותה למה שהם רוצים, אותה תורה.

ומה שאנו לומדים מזה למעשה, שעלינו להתחזק ולהתבצר בלימוד המוסר בכמות ובאיכות. אי אפשר לפחות פחות משעה מוסר ביום, אי אפשר להבנות, אי אפשר להבנות בשום אופן, ומדובר גם על מי שלומדים תורה תדיר. חייב אדם ללמוד מוסר כל יום שעה, ובאיכות, לא רק בכמות אלא גם באיכות, בעיון. שעל זה הכוונה מה שנאמר "דרך חיים תוכחות מוסר". וידוע מי שלומד מסכת גיטין מאמר החכם אומר, גט העולם הזה קידושין לעולם הבא. מתי יכול אתה להתקדש לחיי העולם הבא? רק אם תתן גט פיטורין לעולם הזה. אם לא תתן גט לעולם הזה, אין קידושין לעולם הבא. חייב קודם גט, אתה רוצה להתקדש? בבקשה. ואפשר לומר כי גירושין כאלה אי אפשר לעשות ולבצע ע"י 12 שורות. ב-12 שורות לא גומרים את הגט עם העולם הזה, גט עם אשה אפשר ב-12 שורות לגמור, אבל גט  מהעולם הזה אי אפשר ב-12 שורות, שכן לא בקלות אפשר לתת גט פיטורין לעולם הזה, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך והמעורב במזג רוחך. איך אתה מעורבב, אתה חתיכה אחת, חדא מחתא, הכל ביחד מעורבב, לשחרר אותו זה סיפור. וכדי לגרש שונא כזה, זקוקים לעבודה רבה ומאומצת ביותר.

ברוח הזו פירש הסבא זצ"ל מקלם את המשנה, הלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נר מחוק, פירש הסבא, כי כל זמן שיש לאדם בליבו ובנפשו רשימות מן העולם הזה, איננו ראוי לקבל ולקלוט רשימות התורה. אם אתה מתרשם ומתפעל מן העולם הזה, זה יבוא על חשבון ההתרשמות וההתפעלות שלך מן העולם הבא. למה? כי אותו דף תופס גם את זה וגם את זה, אותו לב מעורבב גם מציורים של העולם הזה  ומעט מהציורים של העולם הבא, יותר יש לנו ציורים של העולם הזה, עולם הבא עוד לא עשינו ציור שאנחנו נכסוף אליו. אם היה לנו ציור שאנחנו יודעים שזה הציור, זה הציור, אם זה הציור אני עובד ללא לאות. אם היה לנו ציור כזה, לא היינו מפסיקים רגע. כל ציור שהיה בדרך היינו זורקים. אבל אין לנו, למה אנחנו נמשכים לעולם הזה? כי יש לנו מלא מלא ציורים של העולם הזה, וזה על חשבון הציורים של העולם הבא.

אז לכן אינו יכול ואינו קולט את רשימות התורה. אז קודם צריך למחוק את רשימות העולם הזה, שהוא בבחינת נייר מחוק, כי אם אתה מוחק כי אם אתה מוחק אז זה כבר נייר מחוק, ולכן ישתדל האדם להיות במדרגה של הלומד ילד, אם אנחנו  יכולים לגדל ילדים שמהתחלה לא יהיה להם הרשימות של העולם הזה, שלא יצטרכו לנייר מחוק אלא נייר חדש, כדי שיניח לחדור לרשימות העולם הבא ולא עולם הזה, אז יכול להצליח. אין אבידה כאבדת הזמן, אמרו חכמים, וגם בעולם הזה אומר, טיים איז מאני, זמן זה ממון. אנחנו  יודעים שאין אבידה כאבידת הזמן לעניני הרוח בחיי העולם הבא, שכל רגע טומן בחובו נצח נצחים, אבל הטפשים מבינים שהזמן שווה שקלים. הנה אנחנו רואים אנשים עובדים תמורת 25 שקל לשעה, והם מבסוטים. זה הרבה, זה לא שכר מינימום, והם מבסוטים, אז הם מוכרים שעה של החיים שלהם בשביל 25 שקל. אתה מאמין שבן אדם מוכר 25 שקל שעה מהחיים? אתה יודע מה אפשר לעשות בשעה? אדם שלומד שעה מה הוא זוכה? נצח נצחים לאין סוף וגבול. ביליונים של ביליונים מצוות. ומישהו אחר מבסוט, מוכר את השעה ב-25 שקל. אם יש לאדם שעה אחרונה של חייו, ובשביל להאריך את החיים אומרים לו חצי מיליון דולר, זה הדירה שלך, המכונית שלך והעסק שלך והזה והזה והזה ואנחנו נשתדל להצליח בניתוח ואז תוכל לחיות עוד קצת, הוא יתן או לא יתן? בטח שיתן, אם לא יקחו לו גם בלי שיתן. אז הוא יתן, אז מה הוא נתן? את כל מה שהוא חסך כל ימי חייב בכל שעות ימי חייו בשעה האחרונה. מה הוא מבין? ששעה אחת אחרונה בחייו שווה את כל חייו שעבד וטרח. אז איך אתה יקוקו כל ימי חייך היה לך שעות על גבי שעות לאין ספור, ואתה הלכת בזבזת את זה 25 שקל. או היית בטל, או היית בטל לגמרי. מה, אז מה יעשה בלי? מה יעשה? ישב וילמד הקב"ה יזון ויפרנס אותו בעוני ובדוחק, ואם יעשה את זה באמת לשמה כל המקיים את התורה מעוני סופו מקיימה בעושר.

ש. לא לעבוד?

הרב: לא לעבוד בהחלט אם הוא בעל מדרגת בטחון כמו שראוי להיות, כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי. אם הוא יכול בבקשה, אם לא - שיעבוד וישלם על זה על השעה האחרונה למה לא?

ש. אבל לא צריך לזון ולפרנס את הבית

הרב: צריך לזון ולפרנס, ונכון, אתה הצינור המשפיע לזון ולפרנס, ואתה יכול לעשות את זה בדרך של רבי שמעון בר יוחאי, או בדרך של רבי ישמעאל.

ש. אבל לא עלתה בידם

הרב: נכון, והיא אמרה שקצת עלתה בידם. אתה רוצה להיות מהקצת או מההרבה, תחליט.

ש. אבל זה קשה להיות בעל בטחון כזה

הרב: אל תהיה בעל בטחון תהיה בעל עבודה, למה לא? נכון, לא חייבו אותך, אם אתה רוצה תעבוד כמו פלאח כל ימי חייך וזהו.

ש. לא אבל אומרים שמי שעובד וגם ילמד אחרי זה ילמד ובאמת ינצל את הזמן שלו, הוא יקבל בדיוק כמו שאברך יקבל בשמים

הרב: אני לא יודע מי אומר את זה, אבל תלוי מי שמשתדל באמת ומי שיש לו ברירה או לא, אבל ישאלו אותו למה לא היית בעל בטחון, הרי אפשר לקרוא את שער הבטחון בחובת הלבבות במשך חודש חודשיים, ואחרי שהיית לומד זה טוב בעיון ומחליט שזה אמת לאמיתה, אין שום סיבה שלא היית מאמין ובוטח בה' במאה אחוז.

ש. היו תנאים שעבדו, הרב

הרב: אמרתי שלא? אמרתי שכן.

ש. היו תנאים שעבדו

הרב: אמרתי שלא? אמרתי שכן. אז מה אתה רוצה, תהיה כמוהם, אני רוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי.

ש. ומה עם גדול הנהנה מיגיע כפיו?

הרב: זה שיודע שלמרות כל מה שהוא יגע ביגיע כפיו זה רק מהשי"ת ולא מיגיע כפיו, זה ירא שמים. שאחרי שהוא עובד כמו פלאח הוא מבין שהוא לא פעל מאומה. זה גדול הנהנה מיגיעי כפיו. למה? שהוא מבין אפילו שאני הבאתי את הכסף כאילו, אני לא הבאתי את הכסף כי זה בפועל, זה מדרגה יותר גדולה

ש. הרב, וכל אחד בנוי איך שהוא ראוי לשבת ככה

הרב: כל אחד ראוי להיות כמו אדם הראשון בגן עדן וזו היתה התכנית והתכלית של הקב"ה בבריאת האדם שיהיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומשקין אותו יין, בגלל שהוא חטא אז החטא קיפח את הפרנסה, וההשתדלות היא קללה. "בזעת אפך תאכל לחם". ואם אתם רוצים לעבוד וולקם, למה לא? אמר הרמב"ם לולא המשתגעים האלה העולם לא היה קיים. תודה רבה לכם. אין שום בעיה.

ש. לחפץ חיים היה חנות מכולת, הרב.

הרב: נכון אני יודע, אמרתי לכם אני רוצה להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי ואתם תהיו כמו רבי ישמעאל, אין בעיה. יש שתי דרכים, כל אחד יבחר מה שהוא רוצה. אבל כל בן אדם ודאי גם כשהוא עובד מחפש את העבודה הכי קלה והמרוויחה ביותר, הוא לא מחפש להיות פלאח ועובד קשה ושעות הרבה, נכון? אז למה אתה לא מחפש אם יש שתי ברירות,או לעבוד או לא לעבוד, את הלא לעבוד? כי אין לך בטחון, אז תעבוד על בטחון, מה הבעיה? אחד מתלונן אני לא יכול להרים, אשתי שולחת אותי למכולת בקושי אני יכול עם חמש קילו, שולחת אותי להביא עשרים קילו. אתה רוצה באמת להביא ולא להתלונן, לך למכון כושר תתאמן, תביא חמישים קילו. אבל אתה רוצה להתלונן, אתה לא רוצה להביא מהמכולת, זה שאתה לא רוצה להביא מהמכולת זה גורם לך להתלונן.

ש. לרבי ישמעאל לא היה בטחון?

הרב: היה לו, אבל לא כמו רבי שמעון. לא כולם בעלי אותה דרגה, מה לעשות, יש דרגות שונות אצל כל הצדיקים, משה רבינו לא הגיע לדרגה של האבות הקדושים, מה לעשות, מה לעשות, והוא היה משה רבינו. מה לעשות. חזקיה המלך לא הגיע לדרגתו של דוד המלך, מה לעשות? כל הנביאים לא הגיעו לדרגה של ישעיה הנביא, מה לעשות? אנחנו רוצים לשאוף למקסימום, ביקשו מאיתנו לשאוף למקסימום.

ש. כדי שנגיע לדרגה של רבי שמעון צריך להגיע לדרגה של רבי ישמעאל ואח"כ להגיע

הרב: אין בעיה, אם אתה כבר הגעת לשם תמשיך.

ש. אני רוצה להגיע לדרגה של רבי שמעון

הרב: אם לרבי ישמעאל עוד לא הגעת אתה בבעיה חמורה. לא לעצור, לא לעצור חבר'ה, לא לעצור, להמשיך, אנחנו בעלי חובות. צריך להמשיך כל הזמן.

ש. הרב, זה לא דור של רבי שמעון, הפריצות הבלגן שהולך ברחובות, השלטי חוצות, וכל מקום שאני נמצא

הרב:  נכון. ובדור הזה יבוא משיח. איך זה?

ש. יבוא בסדר

הרב: איך זה? איך זה? כי כי כי זהו. אז לכן כל בן אדם שיעשה את מה שהוא יכול יחשב בדור הזה כאילו הוא בזמן התנאים, כמו שאמר הארי הקדוש למרח"ו, אם היית בדור של התנאים היית מגדולי התנאים.

ש. מה זה אם

הרב: מה זה אם, גם אנחנו, אם נדע בדיוק מה גודל עבודתנו בדור כזה אז נדע בדיוק מה גודל עבודתנו בדור כזה, אז נדע מה היתה מדרגתנו אם היינו בדורות קודמים, רק אין לנו את האר"י שיגיד. אבל אנחנו מחויבים להגיע לשיא הדרגות, הרי התורה לא נפסקה, היא לא אומרת שיש ירידה בדורות אז יש ירידה במצוות ויש ירידה בהלכות ויש ירידה, התורה נשארה אותה תורה גם לדור האחרון. איך זה יכול להיות? מה ה' לא יודע שיש ירידת הדורות? הוא יודע שיש ירידת הדורות, אבל הוא לא שינה כלום. אז אנחנו נדרשים כמו בראשית הדורות. מה לעשות? אנחנו יוצרים את ירידת הדורות, אבל עצם זה שאמרו חכמים שיכול לבוא משיח בדור שכולו זכאי ובדור שכולו חייב, משמע שיכול להיות בדור האחרון כולו זכאי. אה, לא חשבנו על זה. אנחנו חושבים דווקא על הכולו חייב אנחנו חושבים, ומה עם הכולו זכאי שזה אפשרות גם? לא חושבים, כי מה יותר קל? להיות חייב, למה להתאמץ? למה להיות בעל חוב. בסוף כולם אוכלים, כולם שותים, כולם מאריכים ימים וכולם מתים, השאלה עם מה יוצאים מפה.

היה אחד אמר לח"ח אני מחכה מתי יבוא המשיח. למה? שיבטל כבר יצר הרע. ואז אני אעשה את כל מה שה' רוצה בלי שום בעיה, יצר הרע לא יפריע לי, אני אעשה את הכל.

ש. אז זה לא חכמה

הרב: נכון שזה לא חכמה, ודאי, אז אמר לו, זה כמו אחד חנווני שהתלונן שהמחיר של הקמח ירד, אז אמר לו מישהו תשמע, אבל אם המחיר ירד יהיו הרבה יותר קונים, אמר לו כן, אבל רווח לא יהיה הרבה. כשהקמח ביוקר יש רווח הרבה. כשהמחיר ירד יש הרבה קונים, עבודה הרבה ורווח מעט. אמר החפץ חיים אותו דבר, כשיבוא לא יהיה הרבה רווח, מלך המשיח, כי אין יצר הרע, אבל עכשיו כפום צערא אגרא, עכשיו אתה עושה, ואדרבא, בדור כזה ירוד כמו שתיארת, כל מצוה, כל דקדוק, כל השתדלות, כל בעל חוב, ווי ווי ווי כמה זה שווה, לעילא ולעילא ולעילא. אז אדרבא, נצל שהדור כזה כמו שאתה אומר, נצל. במקום שאין אנשים היה איש. אבל אנחנו עצלנים,  נרפים אתם נרפים, מחפשים תירוצים. אשתי מבקשת ממני שאני ארים לה עשרים קילו, בקושי אני מרים חמש קילו, לך למכון, תתאמן, תהיה ג'דה, מה זה אתה נח  נח, כל הזמן מתבכיין, אז מה אתה רוצה שהיא תרד?

אדם צריך להבין, יש לנו כוחות אדירים. הרי במקום שאנחנו רואים שאנשים רואים שזה רווח מועט, איך הם מוכנים לקרוע את עצמם, ואם יש איזה מציאה איך הם רצים, ואם זה יהיה מוקדם מוקדם הם ממתינים. אבל אנחנו נרפים, זה הכל, בכיינים, בכיינים.

ש. רוצים חיים קלים

הרב: קלים כן. נכון, בחיים לוקחים אותם בקלות אח"כ. בלי

ש. הרב, מי יעשה את העבודה?

הרב: המשתגעים, המשתגעים, אל תדאג תמיד יהיו משתגעים.

ש. הרב, אם לא היה משוגעים העולם לא היה מתקים

הרב: נכון, אז אנחנו אומרים להם תודה. מודים להם, רק אני לא רוצה להיות מהמשוגעים, אני רוצה להיות מהחכמים.

ש. הרב אם אין קמח אין תורה

הרב: נכון, חידוש גדול אמרת. אתה ראית מישהו שחי אפילו עני בלי קמח?

ש. אם אין קמח אין תורה.

הרב: נכון, ראית עני שחי בלי קמח?

ש. לא

הרב: הכי עני חי עם קמח?

ש. כן

הרב: נו, ואיפה התורה? אז לכולם יש קמח ואיפה התורה? נו, תענה.

ש. יש הרבה עשירים שיש להם הכל ולא לומדים תורה

הרב: אז מה אתה רוצה ממני, שאני יאשים אותם? אני מאשים אותם. אז מה אתה רוצה שאני יעשה?

ש. אם אדם רוצה ללמוד תורה הוא צריך שיהיה לו כסף

הרב: כסף? אמרת קמח. עכשיו נהיה כסף. קמח יתנו לך, בכולל נותנים קמח, לא יותר. כל כולל נותן כסף בשביל קמח, לא יותר.

ש. צריך לשלם חשמל, מים, שכר דירה, ממה תשלם

הרב: הגאון מוילנא אפילו שהיה לו חשמל היה עם נר.

ש. אז מה תישן ברחובות?

הרב: למה ברחוב? יש מערות, אביי ורבא למדו במערה ויצאו אביי ורבא. מה הבעיה? הדור שלנו על הפנים, כן. יש להם מכולת, הם הולכים למכולת.

ש. עם חובות לא תשאר הרבה זמן במצב כזה.

הרב: אדוני, בכל מצב אתה יכול להגיע לשיא השיאים שהקב"ה ביקש. בכל מצב. השאלה

ש. לא במערה

הרב: מה זה לא במערה? בכל מצב. בכל מצב. אני לא רוצה לתאר לך עכשיו מה עברו בזמן השואה ואיך חיו שזה תת אנושיות לגמרי והתקיימו במשך שנים ויצאו משם חיים גם.

ש. אז מי אמר שה' רוצה את זה ממני ככה, הרב

הרב: אמרתי? הוא לא רוצה ממך שום דבר, הוא רוצה שתהיה בעל חוב ותקיים את כל מה שהוא רוצה

ש. יכול גם לקיים את זה לאט לאט

הרב: לאט לאט, טוב אם אני חייב לך מאה אלף דולר, אני אשלם לך לאט לאט, כל יומיים שקל.

ש. לא, לא שקל

הרב: אני אשלם לך כל יומיים שקל.

ש. לא אמרתי שקל

הרב: לאט לאט, לאט לאט.

ש. אבל בזמן שיש פנוי מנצלים אותו

הרב: מה זה בזמן שיש פנוי?

ש. יש בן אדם עובד

הרב: מי תפס לך את הזמן?

ש. ה' אבל רוצה שאני אפרנס

הרב: הוא לא רוצה שום דבר, הוא רוצה שאתה תקיים את כל התורה כלשונה וככתבה בשיא השיאים שלך, ותרתום את אשתך גם כן לזה, ושתהיו שתי הצדיקים כמו אברהם ושרה, זה מה שהוא רוצה. מה אתה חושב שהוא רוצה שתהיה כמו אבוטבול? הוא רוצה כמו שרה ואברהם. למה שהוא ירצה פחות? למה שהוא ירצה פחות? אותה תורה הוא אמר, לכולנו אותו דבר, חוץ מכהן ולוי שיש קצת שינוי, מה הם צריכים עוד לעשות. נו, כל ישראל חייבים באותם מצוות בדקדוקם בקיומם במלואם ולהיות בעלי חוב.

ש. אז למה היה יששכר וזבולון בתורה, למה חלק יצאו לעבודה כדי לפרנס

הרב: מאה אחוז, אין בעיה, אתה רוצה להיות יששכר, אתה רוצה להיות זבולון, אמרתי לך

ש. אין לי ברירה, מה זה אני רוצה אין לי ברירה

הרב: אדוני, יש סוגי עבודות בחיים שצריכות להתמלא ע"י אנשים כאלה ואחרים, כל אחד מלביש את עצמו לאיזה משבצת שהוא מעוניין, זה הכל. עכשיו ישאלו אותך, תגיד לי, אתה למה בחרת בזה ולא בזה? תסביר. תסביר. אם ההסבר יתקבל נפלא, אם לא יתקבל אכלת אותה. המרת לא טוב.

היה אחד ילד, ילד שאבא שלו ואמא שלו באמצע הלילה אמרו שהם עכשיו מתכוונים להוציא אותו מהתלמוד תורה ולשלוח אותו, לאן? להיות שוליה לנגר. למה? הוא לא מצליח, ילד טוב, יהודי נפלא, אבל לא מצליח, לא נקלט, לא נקלט, מה לעשות, אז מה סתם להשאיר אותו, שבסוף הוא יצא לרחוב והכל? שישאר יהודי ירא שמים, ונשים אותו אצל שוליה, ונסדר לו איזה שיעור כזה ש יחזיק וזה הכל. הוא שמע את זה בלילה, רץ מהמיטה בוכה, אומר לא לא לא, תנו לי עוד, תנו לי עוד נסיון, עוד נסיון, עוד נסיון, אמרו די, ניסינו הרבה, דיברנו איתך, דיברנו על ליבך, כל זה, לא הולך מה נעשה? אי אפשר לשנות את זה, זה המציאות. אמר לא, אני רוצה עוד נסיון אחרון. נתנו לו נסיון אחרון, והוא הלך הלך הלך עלה עלה עלה עד שנהיה הנציב מוולאוז'ין. לפני שהוא נפטר בכה, החזיק את הספרים שלו ואמר, הייתי מגיע עכשיו לעולם האמת, והיו שואלים אותי מי אתה? אני - פלוני אלמוני, ומה עסקת? אני הייתי נגר, מוציאים לי את הספרים שלי ואומרים לי, אתה מכיר את הספרים האלה? הייתי אומר לא, אני לא לומד, אני איש מקצוע, אני מהמשתגעים האלה. היו אומרים אתה יודע שאתה היית צריך להוציא את הספרים האלה בעולם? מה הייתי עונה להם? מה הייתי עונה להם, אם לא אותה שיחה ששמעתי אותה ונטלתי את חייב בידי וקיבלתי על עצמי לעשות הכל. אז מילד לא מוצלח, אפשר להגיע לנציב מוולאז'ין. והוא אומר שהתביעה עליו היתה למה הוא לא היה כזה, אז הוא היה אומר מה, אני רציתי ללמוד, ההורים שלי שלחו אותי להיות נגר. היו מאשימים אותו, לא עשית את הכל, ההורים שלך פסקו שאתה צריך להיות כך בגלל מה? בגלל שאתה לא עשית הכל. הראיה שאח"כ עשית הכל. אם היית עושה קודם הכל, מי היה אומר לך ללכת לעבוד? בגלל שלא עשית הכל טעו בך הוריך, אבל החיוב הוא עליך. אז מי יכול להגיד, אני כבר עשיתי כל מה שאני יכול? אנחנו צריכים לחיות בפחד, אם אנחנו לא חיים בפחד וחיים עם תירוצים, תירוצים בשמים לא מתקבלים, אין תירוצים שם, זה עולם האמת לא עולם החרתות. פה אתה יכול לבלף את עצמך את אשתך את הילדים את השכונה את כולם, אין שום בעיה, ידעו לא ידעו יאמינו לא יאמינו זה לא משנה, עברת נגיד, אבל אתה מגיע לשם אומרים לך בא תראה איזה כלי, איזה נשמה קיבלת, בא תראה איזה נשמה, מה עשית? מה אמרת? לאט לאט, לאט לאט, מה קרה? נרפים, עצלים, למה? לא יהיה לנו פתחון פה, לא יעזור, כל התירוצים שלכם יפים, תגידו רבי יוחנן הסנדלר, תגידו רבי יהושע פחמי, ותגידו את כל השמות שאתם מכירים, אבל יראו לכם מי אתם. אמר ר' זושא, אני לא פוחד שיתבעו אותי למה אני לא משה רבינו, אבל אני פוחד שיתבעו אותי למה לא הייתי ר' זושא, כי ר' זושא יש לו את המאה אחוז שהוא צריך למלא, על זה יתבעו אותי.

ש. אז אי אפשר להגיע למאה אחוז?

הרב: אתה אם תמלא את המאה אחוז שלך אאין עליך טענה, אבל מאה אחוז שתבין זה גם לא הסוף, זה ההבדל בין נח לאברהם. נח מילא את עצמו מאה אחוז, נח איש צדיק, צדיק ככל הצדיקים, אבל לא כמו אברהם. אם היה בדורו של אברהם לא נחשב לכלום, כי אברהם עשה יותר מהמאה אחוז, הוא כבר לא עשה בשביל עצמו, הוא השפיע על כל העולם כולו. ז"א אדם צריך לבחון אותו לא רק במצב של המאה אחוז שלו, אלא באפשרויות מעבר לזה אם היה יכול, האם ביקש עוד כלים לעבודת הבורא או לא.

ש. איך הוא יכול לדעת?

הרב: אני אומר לך שכל אחד יכול להיות יותר ממני. שמעת? אני אומר לך שכל אחד יכול להיות יותר ממני. ואני אומר לך שאני יכול יותר ממני להיות פי עשרים. וכל הפחד שלי זה שיתבעו אותי על מה שעוד יכולתי ואני לא הספקתי או לעשית או לא הבנתי, או טעיתי או הטעיתי את עצמי או לא יודע מה.

ש. אבל איך אדם ידע שהוא עושה את המקסימום שלו או לא עושה את המקסימום

הרב: אם עברת אותי אז אתה בדרך. אם לא עברת אותי אתה עוד רחוק.

ש. הלואי והייתי עשירית ממך

הרב: אדוני, אני התחלתי בגיל 24 כחילוני, בלי ידיעה בכלל, לבד, בלי מדריך

ש. אני גם בעל תשובה, הרב

הרב: תודה, אבל אם אני יכולתי להגיע למה שהגעתי מהרצון שלי לעשות מה שהקב"ה מבקש, למה כל אחד שגדל ככה עם כל גדולי דורות ומכיר ויודע ולמד הפוך וישר והכל, למה הוא לא יכול להיות, לא הבנתי, למה הוא לא יכול להיות?

ש. לא כל אחד יש לו כח רצון

הרב: או, הרצון, זהו, הכל תלוי ברצון.

ש. יש אחד יכול עד אחד בלילה ללמוד, ויש שמספיק בא מנחה ערבית, אפילו שיעור של שעה הוא אומר למישהו לא זה הרבה בשבילי

הרב: נכון. ועל זה כתוב "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלקים לאשר לא עבדו" שזה שונה פרקו מאה, וזה מאה ואחד. זה של מאה נקרא לא עבדו, ממש לא עבדו, למה לא עדו? מאה לא טוב? לא עבדו. כי אם הפסקת במקום שיכולת עוד, אז עבדת את עצמך ולא עבדו. אתה מחליט איפה אתה מפסיק. אם יאמר העבד לרבו, הכל אני עושה חוץ מדבר זה, כבר פרק עול אדוניו מעליו, נגמר, אה אתה בעל הבית להגיד גם כן ולא, אה, אז אתה כבר לא עבד של הקב"ה. אתה פרקת את עול האדון. אם יאמר הכל אני עושה חוץ מדבר אחד, כבר פרק עול אדוניו. אתם חיים בפנאן, דתיים יעני, דתיים, אלק דתיים, כולם סוחבים זקן וכולם זה ושטריימלך והכל, איפה עבודת האלקים? איפה בלי הפסקה? איפה? זה יתבעו אותנו.

ש. אבל צריך לעבוד בשביל להתקיים כבודו, להביא פרנסה הביתה

הרב: לא צריך שום דבר

ש. צריך להתקיים

הרב: יש שתי פרנסות, כתוב בספרי המוסר, יש פרנסת העולם הזה ויש פרנסת העולם הבא. פרנסת עולם הזה מזומנת לאדם, פרנסת עולם הבא לא מזומנת לאדם, ומה שאדם ודאי צריך לעבוד לפרנסתו זה פרנסת העולם הבא. היא גם פרנסת אשתו, למה? אם הוא בן תורה ולמד תורה יקום בתחיית המתים וגם היא, אם הוא לא למד גם היא לא תקום. אז ז"א

ש. ז"א רק לו ולא לבני משפחתו

הרב: מה?

ש הפרנסה שלו מזומנת רק לו

הרב: לא.

ש. לא כתוב, כתוב את זה בחובת הלבבות

הרב: לא.

ש. הוא ואשתו וכל הילדים שלו

הרב: לא.

ש. למשפחתו

הרב: לא. הוא הצינור שדרכו יורד למשפחתו ולהכל, כתוב שעיניהם של בני המשפחה לבעל והבעל עיניו לשמים והקב"ה משפיע דרכו, הוא רק צינור. הוא לא המפרנס, כי אם הוא ילך הם יחיו.

ש. אז הוא מחויב לעבוד יום יום

הרב: הוא חייב לעבוד את ה' יום יום, יום יום, בלי הפסקה,

ש. שלש פעמים ביום

הרב: לא שלש פעמים, יום  יום מהבקר עד הלילה

ש. זה עבודת ה', כבודו אני עבדתי ארבעים שנה בחוץ

הרב: אני לא אשם, אני לא אשם

ש. כבר התפללתי בבקר בערב מנחה ערבית הכל התפללתי

הרב: אתה יכול לחזור בתשובה ולהגיד טעיתי שעבדתי ארבעים שנה

ש. לא, לא אני לא טעיתי, לא טעיתי, אני לא טעיתי

הרב: אתה לא טעית? בסדר, אחרי 120 שנה שתאריך ימים נראה אח"כ

ש. אני אגיד להם שלא טעיתי

הרב: אתה יכול להגיד, הרבה יגידו, הרבה יגידו, אתה יודע, אתה יודע מי ידון אותך?

ש. כן

הרב: רבי אליעזר, אתה מכיר את רבי אליעזר?

ש. רבי אלעזר הגדול?

הרב: לא, לא, רבי אליעזר בן חרסום. שהיה לו אלף אניות בים ואלף מדינות ביבשה שאבא שלו הוריש לו והיה לוקח  מקלו ותרמילו והולך ממקום למקום ללמוד תורה. אז יגידו מה, אני לא יכול, מה אני זה, מה פרנסה, הוא אומר הוא היה לו, עזב הכל כמי שאין לו והלך ללמוד תורה. ז"א הוא עשיר והלך כעני והלך ללמוד תורה. מה אתה תוכל להגיד?

ש. טוב, אנחנו לומדים גם

הרב: אני אמרתי שלא?

ש. זה בסדר

הרב: בסדר, על מה שלומדים, אתה יודע כשאדם מגיע למעלה, מלבישים אותו בחלוקא דרבנן. מה זה החלוקא דרבנן? זה מסך התורה והמצוות שלו. עכשיו כל מה שהוא עשה, מורידים מזה מה שהוא לא עשה, מה שהוא לא למד, מה שהוא לא קיים מצוות מה שזה, ובן אדם בסוף אומרים לו תכנס למלתחה תלבש את החלוקא, יוצא החוצה, יהיו אנשים שיצאו עם גרביים רק, כי זה הגודל בסך הכל של מה שהוא עשה. כי תקח מיממה, תוריד מזה את כל הנפח, קח רק אתה שעה שהוא למד או שעתיים

ש. מה, אז יש ברוטו ויש נטו?

הרב: איזה ברוטו ונטו, כן.

ש. אז יקח מפה איזה חליפה מפה

הרב: אתה יכול לקחת חליפה מפה, אין בעיה.

ש. שיהיה במה להתכסות

הרב: מכל מקום רבותי, שלא נחיה בשקר, זו האמת ורק תוכחות מוסר יעמידו אותנו על האמת. ואף פעם לא מאוחר, אדם יכול להחליט שמרגע זה ולהבא הוא בעל חוב שרוצה להחזיר לקב"ה כל רגע בחזרה לקב"ה מלא, מלא בתורה ביראת שמים במצוות בכל. אין קונצים. אין קונצים. קיבלת רגע, מה עשית ישאלו, על כל רגע ישאלו מה עשית, כמו שבן אדם קיבל כסף מבעל הבית, הוא אומר לו על כל פרוטה אני רוצה חשבונית, אני רוצה קבלה מה קנית, מה עשית עם הכסף שנתתי לך, מה עשית עם ה חיים שנתתי לך, נתתי לך חיים מה עשית?

ש. נגלגל את החוב

הרב: שמה אי אפשר ואין גמ"חים. שמה חביבי אתה בא לאחר הכל ואתה צריך למסור דין וחשבון.

ש. הרב, אבל איך גדולי ישראל, שאלנו אחד גדול בישראל, ואמר בסדר, תצא לעבודה

הרב: גדולי ישראל אומרים לפי מה שאתה שואל. אם אתה תגיד שאתה רוצה לדבוק בתורה וחשקה נפשך בתורה, אז אתה תהיה כמו בן זומא, אבל אם אתה לא אומר ככה ואתה אומר תשמע יש לי קשיים ואשתי עושה ככה וככה ואנחנו לא גומרים את החודש וזה וזה אתה מתבכיין, אז הוא יגיד לך אוקי, אז תצא לעבודה. מה לעשות, מה שאתה שואל, אתה אומר לרופא כואב לי פה אז הוא בודק פה. אתה אומר כואב פה אז הוא בודק כאן. אתה לא אומר לו כואב לי כאן והוא בודק לך את הרגל. מה שאתה אומר בודקים, אומרים לך לפי מה שאתה אומר. אבל אתה מחרית. אם היית רוצה באמת להיות מושלם ושלם, אז היית עושה את כל זה. פעם נכנסתי לעשיר באנגליה, ותראה וזה וזה ואנחנו עובדים קשה בשביל הכסף וזה ופה ושם.... אמרתי לו חביבי, אל תספר לי סיפורים, אתה אם היית לומד כל יום ארבע שעות חובת הלבבות שער הבטחון, אחרי זה היית רואה שאתה לא צריך הרבה שעות לעבוד. אם היה לך בטחון אז לא היית צריך לעבוד. כי העבודה לא עשתה אותך עשיר, בגורל שלך הקב"ה מעניק לך כסף, זה בא רק בדרך כזאת שאתה חושב שכוחי ועוצם ידי וזה אפיקורסות. אתה תשלם על זה, אתה תשלם על זה שאתה חושב שאתה עם הקומבינות והביזנס שלך עשית, אתה תשלם על זה כאפיקורוס, אבל אתה צריך להבין שאם כבר יש לך ברכה אתה בכלל לא צריך לעבוד. ואם אין לך בטחון תלמד בטחון. אתה לא יודע ללמוד? בכסף שלך תביא מישהו שילמד אותך.

ש. יש לו יכול ללמוד בלי כסף, בלי לשלם כסף

הרב: ודאי. אבל אמרתי אם אין לך בטחון, כי הוא חושב שהוא עם הקומבינות מנהל את העסק, אז בא תלמד בטחון. אלה אנשים משקרים את עצמם, פשוט אוהבים את זה, הם אוהבים לשבת ליד הקופה לספור את הכס, לראות איך זה נכנס, איך מדווחים להם, הם נהנים, זה העולם הזה שלהם, מזה הם חיים. אבל אם בן אדם היה מוצא את ערבות ומתיקות התורה כמו שהוא אומר, היה משתגע ומתלהט אחרי התורה, שכל חפצי העולם הזה לא שוים לה, אומר האור החיים הקדוש. אבל אנשים לא יושבים וגם לא באמת וגם לא כפורע חוב, אנשים לומדים כי יש להם פחד שבסוף יתבעו אותם וכו' וכו', אדם היה צריך לשבת ללמוד בגלל שזה הדבר הכי טוב בעולם שה' נתן, הדבר הכי טוב בעולם, אם הוא נותן לך את הדבר הכי טוב מה אתה מניח אותו ולוקח פחות טוב. "כי לקח טוב נתתי לכם" ושמחתם בכל הטוב, ואין טוב אלא תורה, ושמחתם בכל הטוב, אם אתה שמח מופלה ואתה שמח משיח ואתה שמח מזה, ולא שמח מתורה, אתה בבעיה, אתה בעל חי.

ש. איך מגיעים לאהבת התורה?

הרב: ע"י שעוסקים בה, כל דבר שעוסקים בו מתאהבים בו, אני משקה את העציץ כל יום, אני מתאהב בו. נופל עלה כואב לי, למה אני מחובר אליו כי אני עמל עליו. כל דבר שמתעסקים בו מתאהבים בו, ממילא אם אתה עוסק עם ה' כל הזמן, אז "ואהבת את ה' אלקיך" אבל אם אתה עוזב אותו והולך לטייל כל היום וזה, אז אתה אוהב את הטבע. אתה אוהב את הנוף אתה אוהב את הזה, אתה אוהב את הקשקושים. אדם צריך את כל חייו לתת לה', וכשהוא נותן הוא המקבל, אין מקבל יותר גדול ממי שנותן.

ש. כמה שעות אדם צריך ללמוד תורה ביום, הרב?

הרב: בלי סוף, בלי סוף.

ש. כמה שעות?

הרב: עד שתיפול. אף פעם אל תגיד די.

ש. לא, צריך לקבוע עיתים לתורה

הרב: לקבוע עיתים בתורה זה המינימום, כמו שצריך לנשום.

ש. ישאלו אות אם קבעת עיתים לתורה

הרב: זה ישאלו אותך אם קבעת פירושו אם גזלת זמן מיצרך הרע, זמן קבוע, ולא יעבור, באותם שעות כל הזמן, שאפילו אם יכנס לך רווח גדול לא תפסיק בשבילו. זה יורה שאכן התורה היתה חשובה לך מכל קניני העולם הזה. אבל אם לא, אז זה סימן שאצלך התורה זה עראי, והעולם הזה הוא קיים והוא הקובע. תסתכל בסימן קנ"ה קנ"ו בשולחן ערוך. ז"א קביעות עיתים לתורה זה לפחות מראה שהבן אדם התורה חשובה אצלו יותר מכל. אבל אם בן אדם לא עושה כן, מה יבוא? מה יספר, מה יגיד, מה זה התורה זה בהזדמן.

ש. הרמב"ם עבד?

הרב: כן

ש. מה הוא היה בעל תשובה חס ושלום?

הרב: לא. לא.

ש. אז אתה אומר שמי שעובד

הרב: בהתחלה הוא לא עבד, היה לו אח עשיר שהיה מממן אותו ואז לא היתה לו ברירה, הוא היה בארץ זרה, והיה צריך להתפרנס, ולא היה מציאות רק על נס לסמוך.

ש. הוא אומר שעדיף שבן אדם לא ילמד תורה מאשר יחיה על חשבון אחרים

הרב: זה משהו אחר מה שאומר הרמב"ם. שאדם לא יתלה את עצמו על קופת צדקה ויאמר אני אלמד בשביל מה אני צריך כל יום לעבוד אם אני יכול ללמוד ולקבל כסף? והוא יחיה על חשבון הצדקה, זה שמכוון כך לחיות על חשבון הצדקה, לא ללמוד תורה לשמה, אלא ככה, זה יש לו תלונה להרמב"ם.

ש. מה עדיף, עדיף בן אדם שיעבוד וילמד אחרי זה, אחרי העבודה שלו, או שיכנס לכולל ויגיע למצב של ליזון מהצדקות

הרב: גם אם אתה לומד בכולל, בסך הכל אתה לומד שבע שעות, ויש לך עדיין שבע עשרה שעות שאיתם אפשר לעשות מה שאתה רוצה.

ש. הרב אז מה עדיף, עדיף לאדם שיעבוד ו

הרב: קודם כל תלמד שבע שעות, ואח"כ יהיה לך עוד זמן במדרגה שלך כאילו, לעבוד גם שמונה שעות, וגם לישון שמונה שעות ועוד ישאר לך קצת. אבל תלמד שבע שעות. ואח"כ שיהיה לך בטחון תוכל לצמצם בעבודה, כי אם אתה מאמין שהפרנסה מה' אז למה צריך שמונה שעות, בגלל שההסתדרות קבעה? לא. לא חייבים שמונה שעות בשביל להתפרנס

ש. הרב, עם חמש שש ילדים

הרב: עם שמונים. עם שמונים, מה הקשר, המפרנס זה אחד, מי מפרנס אתכל העולם, שש מיליארד שבע מיליארד? הקב"ה. זה אותו מפרנס, את האחד את העשר את האלף את המיליארדים, מי המפרנס? הוא. אז מה, חסר לו כמה סנדוויצ'ים לילדים שלך, חמישה שיהיו בריאים, זה הכל? רק אליך לא תגיע האספקה? אז אין לו בעיה לשלוח אליך, לא חסר דרכים שהקב"ה ישלח לאדם הכל. כמו שהוא שולח חיים, הוא שולח מזון. מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. בין במישרין בין בעקיפין. אם אתה תולה בעצמך אז אתה תצטרך להשיג בעצמך, אם אתה תולה על ה' "השלך על ה' יהבך הוא יכלכלך" והרבה סיבות יש לפני המקום ב"ה לתת לך, אתה לא צריך לעזור לו. לא דוחפים קטר עם שישים קרונות עוזרים לו, הוא לא צריך הקטר, הוא יכול לסחוב אותך גם כן, הקב"ה סוחב את כל העולם? קטן עליו אתה. תביא עוד שמונים ילדים מה הבעיה? מה, היה אחד שהלך לעשות הכנסת כלה לבת שלו, 11 ילדים. הלך לאנגליה שבועיים לא מצא כלום, בכה בכה בכה, מישהו ריחם עליו אמר למה אתה בוכה, אמר שבועיים אני פה, אם אני לא מצליח להביא כסף לא תהיה חופה וכו', אמר לו שמע, יש עוד אחד עשיר שאם לא היית אצלו, אבל הוא קצת לא נורמלי, הוא או שהוא נותן סכום או שהוא זורק אותך עם גידופים וחירופים, אם אתה רוצה תנסה. אמר מה יש לי להפסיד הלך אליו. הגיע לשם ראה אחד שם רגליים על השולחן עם פייב ככה סיגר זה פפפפפ אמר לו שלום שלום, אמר לו כן מי אתה, אמר לו אני מפה שם בארץ ישראל, אמר לו כמה ילדים יש לך? אמר לו יש לי 11 ילדים, התחיל לצעוק עליו, נבל ברשות התורה, נבל, אתה מביא ילדים ולא חושב מאיפה תפרנס אותם, ואח"כ אתה בא לחפש כסף, נבל... שפך את דמו. הבן אדם הסתובב בא ללכת, זהו, פתאום עלה ונצנץ במוחו משהו, הסתובב אליו אמר לו סליחה רגע, יש לי רק שאלה אחת, כמה ילדים לך יש? אמר לו אני יש לי אחד. אמר לו אתה יודע מה ההבדל בינינו? שלשה שותפים באדם, הקב"ה האבא והאמא כל אחד נותן את חלקו, הקב"ה לקח אותי שותף 11 פעם, אותך רק פעם אחת. ובא ללכת אמר לו בא בא בא בא בא רגע, בא, בשביל השותף שלך אני אתן לך, בא. כמה? כמה אתה צריך?אמר לו שישים אלף דולר, הוציא צ'ק נתן לו שישים אלף דולר, אמר לו עוד פעם שהשותף שלך יצטרך לחתן מישהו תבוא אלי. הבנת? מי הביא לו את הרעיון אתה חושב? השותף, הביא לו. מי שינה את הראש של הטיפש הזה? השותף. כשיש לך שותף, אל תדאג.

ש. הרב, לפי דבריך מחר אני צריך להגיש מכתב פיטורין לבוס שלי ולהגיד לו אני רוצה לעזוב את העבודה, רק ללמוד תורה.

הרב: אם אתה תהיה בעל בטחון כזה נפלא מאד. למה לא? אם אתה בעל בטחון. לא אם אתה מתלהב.

ש. אז הרב אומר להתחיל קודם כל ללמוד על מידת הבטחון

הרב: אתה קודם כל תנצל את כל שעות הזמן ללמוד תורה, קודם כל. אחרי שניצלת את כל שעות הזמן הפנויות ללמוד תורה ולא למרוח ולא להתרפות, אחרי זה תלמד שער הבטחון טוב טוב הדק הדק ואז תוכל למצמצם לאט לאט לאט לאט עד שתוכל להיות כמו רשב"י בלי שום ספק כלל וכלל. ויש כאלה הרבה היום בדור הזה, יש 66 אלף אברכים בארץ שסומכים על הקב"ה. שמעת? אז אם בדור הזה יש כל כך הרבה שלומדים, אלה מהרשומים, מהמפורסמים, יש כאלה שלומדים גם בלי ללכת לכולל, אבל אם יש כמות כזאת, נו אתה גם יכול להצטרף אליהם.

ש. אתה מכיר עץ שמצמיח כסף?

הרב: יש עץ שמצמיח כסף קוראים לו עץ חיים היא למחזיקים בה, זה מצמיח את הכסף הכי טוב.

ש. אני אף פעם לא קמתי בבוקר ומצאתי חבילה של דולרים ליד המיטה שלי.

הרב: ודאי שלא. ודאי שלא, למה שתמצא, יש לך בטחון? לא. רבי יהודה היה עני, אתה יודע מה זה עני? רבי יהודה. רבי יהודה בר עילאי היה עני, הוא היה לובש חלוק הוא ואשתו, הוא ואשתו חלוק אחד, תאר לך איזה עני, פעם גזרו לבוא לבית המדרש, היתה בצורת שיבוא להתפלל, ידעו שהתפילה שלו מתקבלת, הוא לא בא, אז אמרו בטח אין לו מעיל כי אשתו בטח יצאה לשוק והוא לא יכול לבוא בלי המעיל, אז שלחו להביא לו מעיל. אז כשהוא פתח את הדלת שמע למה מזמינים אותו, ולמה חושבים שהוא לא בא, אמר וכי אני חסר? הרים את השטיח המחצלת שהיתה לו וראו שמה זהב וכסף מה שאתה אומר, דולרים ליד המיטה, ראו. ואז הוא סגר את זה ואח"כ אשתו באה הוא לקח את המעיל והוא בא.

ש. אז שיקנה עוד מעיל

הרב: לא הבנת, לא היה לו. לא היה לו, זה היה מעשה נס לכבודו, רק הוא היה כזה בעל בטחון להראות, אתם חושבים שאני חסר? הנה הא, תראה, רבי שמעון בר יוחאי לא מילא את הבקעה, היו ממלאים דינרים דינרים, אמר להם אתם רוצים ליטול את העולם הזה - קחו, אבל לא יהיה לכם עולם הבא, בבקשה. אין שום בעיה.

ש. הרב, לא סומכים על הנס

הרב: נכון, לא סומכים על הנס, לכן לומדים.

ש. ואיך יבוא לך הפרנסה

הרב: איך באה לך הראיה? איך באה לך השמיעה

ש. נולדתי עם זה

הרב: נולדת, גם עם זה נולדת.

ש. לא נולדתי עם כסף

הרב: נולדת. אתה באת עם שקית אוכל מהבטן? הכינו לך אמא שתניק אותך, הכינו לך אמא שתיתן לך חלב

ש. אבל

הרב: כן או לא?

ש. כן

הרב: אז היה לקב"ה מי שיביא לך?

ש. כן

הרב: ועד היום מביאים לך?

ש. ה' מביא לי,

הרב: אה, ה' מביא לי, זה ה' מביא לי.

ש. אבל אני עושה השתדלות, ה לא בא לי כמו שבא לי מגיל אפס

הרב: אתה יכול להשתדל ללמוד תורה והוא יביא לך יותר כי מגיע לך יותר אם אתה לומד, אם אתה ילד לא לומד מגיע לך פחות. אבא שהבן שלו לומד קונה לו עוד ונותן לועוד, ילד שיוצא לרחוב אומר לו תסתדר לבד.

ש. צריך לעשות השתדלות או לא צריך לעשות השתדלות?

הרב: השתדלות צריך לעשות, להשתדל פחות.

ש. הרב, אפשר גם לעבוד וגם ללמוד ביחד

הרב: מי אמר שלא? אמרתי שלא? אפשר.

ש. לשמוע נגנים תורניים, שיעורי תורה, ותוך כדי כך לעבוד בעבודה

הרב: ודאי. מישהו אמר שלא? אבל בסוף ישאלו אותך אם מיצית את כל כוחותיך, זה הכל, אם תהיה לך תשובה טובה מצוין. אם לא - שמעת ממני שיחה, לא ניצלת אותה ואכלת אותה. אז תחליטו מה שאתם רוצים.

ש. אפשר לעבוד עשר שעות ללמוד עשר שעות, בו זמנית.

הרב: נפלא מאד, אשריך, מישהו אמר שזה לא טוב? כל מה שתוסיף זה נפלא, אבל עדיין ישאלו אותך האם מילאת את הכל, מה תענה? עכשיו אני אתה רואה הביאו לי כוס, תאר לך עכשיו שהכוס הזאת היא כזאת וממלאים לי, הלכו קנו בקבוק גדול ומילאו לי את זה ככה, עד פה, זה מעליב אולא מעליב? זה נסיון לפגיעה ממש. כי אם  נותנים לך כוס כזה ושופכים לך רק פה עשר אחוז מהכמות זה מעליב. אם ה' נתן לך נשמה בכזה גודל ומילאת אותה ככה, הוא יגיד לך מה עם זה? בשביל מה נתתי לך את כל הנשמה הגדולה הזאת, ובסוף ניצלת ארבעים אחוז, מה תענה?

ש. אני אעשה מה שיותר, זה שאני לומד אני שוקע בלימוד, אני חושב על מה שאני שומע, ובסך הכל הידים עושות כמה דברים

הרב: אני אמרתי לך שזה לא טוב? מצוין, אם אתה משלב את שניהם תוך כדי ולא מפסיד גם מלימוד התורה זה נפלא ומצוין, אני מדבר על ארבעים אחוז ומאה אחוז.

ש. זה יכול להיות גם כן מאה אחוז

הרב: אם מאה אחוז, אם זה מאה אחוז אז זה מצוין, אז מה אנחנו מתווכחים, אבל מזה שאתה חושש אני מבין שזה לא מאה אחוז

ש. למה לחשוש?

הרב: אז למה אתה צריך להסביר אם אתה מאה אחוז.

ש. אני שומע אנשים ששואלים אם להפסיק לעבוד ולהתחיל ללמוד, אני אומר להם שאפשר גם וגם בו זמנית

הרב: אתה חושב שכל מלאכה אפשר שבן אדם, נגיד אחד הוא פקיד בבנק והוא יושב ויש לו עכשיו אזניות והוא שומע שיעור תורה, ואומרים לו בבקשה תביא צ'ק כזה, אומר לוחכה הרב מדבר, רק שניה, אפשר ככה לנהל את החיים? אז אתה עובד בעבודה שאתה יכול לשמוע באזניים משהו, אבל לא כל אחד יכול לעשות את הפטנט הזה. אבל הנקודה מאה אחוז או לא מאה אחוז, זה הכל. אם השאיפה למאה אחוז יש סיכוי שתגיע, אם אין שאיפה למאה אחוז ולא הצבת מטרה שאליה אתה רוצה להגיע, לא תגיע לכלום, כי נרפים אתם נרפים, זה הכל, אתה עושה את המינימום המתחייב לפי דעתך, ואתה חושב שזה מספיק, יש לך סיפורים. סיפורים זה מתאים לפה, בעולם האמת אין סיפורים.

ש. הרב, אולי הנחת רוח שאתה עושה בעבודה יותר גדולה משאתה לומד, נגיד שאתה עומד בנסיונות ואתה מנצל את מה שעשית,

הרב: רק תגיד מי חייב אותך בזה ואיפה יש מצוה כזאת בתורה ואז אנחנו נדבר. היות ואין מצוה כזאת, ואסור לאדם להסתבך בנסיונות, ואסור לו לעשות כל מיני דברים כאלה, אז לכן אין בזה שום מצוה.

עכשיו בואו נמשיך רק נסיים את המאמר, ובעזהי"ת אם יהיה לכם עוד משהו נגיד. מכל מקום אמרנו שאדם צריך להשתדל ללמוד עוד בצעירותו כשהנייר לא מחוק. ואמרנו שאין אבידה כאבידת הזמן, ואמרנו שהפתגם הנפוץ אצל אנשים זמן הוא ממון, ולפי מושגי ההמון יש לנצל את הזמן להשיג ממון, שבאמצעותו ממלאים את ההצטרכות והתאוות בענין הגשמי. אבל בואו נראה את השקפת חז"ל על הזמן וערכו, אמרו חז"ל, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אתם שומעים? לפי מה שהוסיפו וביארו בעלי המוסר, אם יצרפו את כל תענוגי העולם הזה, אם תקח את כל האנשים מאדם הראשון עד היום, את כל ההנאות שלהם בחייהם ביחד, עם כל בעלי החיים, הכל, רק תענוגים תענוגים תענוגים, כל תענוגי העולם הזה תאסוף מאדם הראשון עד עכשיו, תקבץ את כולם ותן לבן אדם אחד, זה לא מגיע אפילו לקורת רוח של שעה אחת בעולם הבא. לא ישווה לזה כל מה שאדם יאסוף כל ימי חייו. ועוד אמרו, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, אז תקשיבו את ההפוך על הפוך, שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה כמה שווה? יותר מכל חיי העולם הבא שזה נצח נצים, ששעה אחת של קורת רוח בעולם הבא זה כל הנאות העולם הזה מבראשית, ושעה אחת של תשובה כמה שווה? אז איך אדם מבזבז שעה בשביל 25 שקל, איך אדם יכול להיות טיפש אם יש לו הזדמנויות פז כאלה בכל שעה, לקנות חיי העולם הבא כולו, ששווי של קורת רוח אחת שם זה כל הנאות העולם הזה מאדם הראשון.

ש. ובשבת עוד אמרו שעה זה פי אלף

הרב: נכון

ש. זה החכמה.

הרב: נכון. ועוד אמרו, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, בהתאם להשקפה הזאת יכולים אנחנו לעמוד על הערכת חז"ל את יוקר הזמן ומה אפשר להשיג אם מנצלים כראוי את הזמן.

עוד מצינו, תשמעו מה זה, כשאדם מנצל את יוקר הזמן של ימי הנעורים, הצעירים שבינינו פה ישמעו, כשאמרו חכמים, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, רש"י פירש, ולמה נאמר "ומסרה ליהושע" ולא לאלעזר ולפנחס ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה, למה זכה דווקא יהושע? שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה, וקנה שם טוב בעולם. וזה יהושע שנאמר "יהושע בינון נער לא ימיש מתוך האהל. ואף על פי שכתוב על פנחס, שורת אמת היתה בפיהו, וכן כל המעלות שהיו בו שבגללם זכה לבריתי שלום, ושהציל את כלל ישראל מכליון רח"ל, עם כל המעלות שהיו בו, כיון שלא מצינו עליו עדות שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה, כמו שמצינו אצל יהושע, לא יכול היה לזכות שתמסר התורה על ידו. שמעתם? כמה ימי הנעורים קובעים בחיי האדם. ולכן בני תורה שזכו ללמוד ולקבל תורה בימי הנעורים, עליהם להכיר בזכות הגדולה שנפלה בחלקם, ולנצל את ההזדמנות שבאה לידם ולא לבטל חס ושלום את הזמן הזה, שהוא החשוב ביותר בחייהם.

וזאת עלינו לדעת, כי אפילו אם האדם כבר זכה לידיעת התורה במידה רבה וגדושה, הרי בכל זאת, אם איננו גודר את עצמו מנסיונות איננו יכול להיות בטוח בתורתו. יש אנשים מלאים וגדושים בתורה, אבל אם הוא לא יעמוד בנסיונות הוא יכול לאבד הכל, הכל הוא יכול לאבד. ועיקר הנסיון בזמננו בכלל, ולגבי בן תורה בפרט הוא, שרוצים לחיות חיי נוחות ורווחה. למה הולכים לעבוד? לא בגלל שהוא רוצה לפרנס את אשתו וילדיו בכלל, רוצה קצת נוחות ורווחה, רוצה קצת יותר שיהיה לו רווחה. ונהיה כזו, נהיה כזו עלולה לגרום לו שישכח את כל תורתו.

מה לנו יותר ממה שמצינו בגמרא, אמר רבי חלבו, חמרא דפורגיתא ומיא דדיומסית קיפחו עשרת השבטים מישראל. רבי אלעזר בן ערך, איקלע לאתה, אם משיך בתרייהו איעקר תלמודי, כי הדר אתה קם למקרי בספרא באה למקרי החודש הזה לכם, אמר החרש היה ליבם. באור רבנן עליה והדר תלמודי. שכח מרוב הטוב והעונג שהיה לו רבי אלעזר בן ערך את כל תורתו, עד שהיו צריכים להתפלל עליו חכמים שיחזור לו.

ומי לנו גדול מרבי אלעזר בן ערך, שעליו מצינו במסכת אבות כי הוא הגדול מבין חמשת תלמידויו של רבן יוחנן בן זכאי, והוא היה מכריע את כולם, ובכל זאת אם איקלע לפורגיתא ודיומסית, שם מקומות, ושם נמשך אחר יין של המקום ומימיו, חיי תענוגים אלו גרמו לו שישכח את תלמודו עד כדי כך שלא יכול היה לקרוא כהוגן אפילו פסוק בחומש.

כל שכן לאנשים כמונו, שאם תהיה לנו נטיה לחיי מותרות ותענוגים עלולים אנו לגרום לעצמנו לשכוח את הכל.

וחז"ל אמרו, הרהורי עבירה קשים מעבירה. לכן, שומה עלינו להתחזק ולחזק את היסוד הזה, של יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וכל שכן מכל תענוגות העולם הזה.

עכשיו שהבנו את כל זה, לא נותר לנו אלא להחליט, האם אנחנו בעלי חוב או לא בעלי חוב. אם אנחנו בדרגת מדברים או שירדנו מהדרגה הזאת. כל אחד יחליט, ואני אומר לכם, מאה אחוז תובעים מאיתנו לא פחות. אם היו רוצים שנעשה פחות ה יו נותנים לנו תשעים אחוז שזה מאה אחוז.

ש. לא שומעים

הרב: תשובה ומעשים טובים כתוב,

ש. מי אמר שזה תורה?

הרב: לא אמרו שזה רק תורה, תשובה ומעשים טובים, תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים. אחרי שאתה לומד את התורה ואחרי שאתה מקיים אותה, עדיין תשובה ומעשים טובים, מה היוצא מהלימוד, לימוד כלימוד בלבד, בלי "ולמדתם ועשיתם" גם "ולמדתם" אתה לא מקבל. צריך לקיים את מה שלומדים. צריך שיצא מזה תשובה ומעשים טובים. אם יוצא מתכלית החכמה זה, הגעת למה שה' רוצה.

ש. אם אדם מקיים את מה שרבי נחמן אמר, שעה התבודדות ובזה אתה מקיים את כל התורה כולה בשורש

הרב: אין דבר כזה שאדם בשעה אחת ימלא פונקציה של 24 שעות. יש עוד שעה, מה אתה עושה בשעה האחרת?

ש. יש שעה אחת שאתה

הרב: מה אתה עושה בשעה אחריה

ש. יש כל...

הרב: שמעתי, מה אתה עושה 24 שעות?

ש. אתה מקשר את עצמך לה' בכל מעשה ומעשה שאתה נמצא בו

הרב: הכל נפלא, בשמים מודדים האם אתה מילאת את הפונקציה שאתה צריך במשך 24 שעות כל ימי חייך.

ש. לא שומעים

הרב: אתה אומר ככה, יהי רצון. אבל

ש. ככה אומר רבי נחמן

הרב: מאה אחוז, אבל לא כולם אומרים אותו דבר, ולא כולם אומרים לאחד ולאגד בשעה אחת את הכל, ויש דרכי עבודה שונות, בכל עם ישראל בכל התקופות ובכל הדורות.

ש. לא שומעים

הרב: שמעתי, אתה חוזר על אותו דבר כל פעם ואני אומר לך,

ש. בזה אנחנו עובדים על שורש כל המידות שזה עיקר האמונה.

הרב: חזרת על זה עוד פעם וראיתי ברסלבים עכשיו באניה, לדוגמא, שמתבודדים עם נשים וגם מתופפים באניה עכשיו במג'יק וואן, חסיד עם ציצית מצמר והכל, חסיד ברלסב

ש. אבל לא לזה הוא התכוון

הרב: מה זה, הוא תלמיד של רבינו. למה רבינו אמר שגם מי שיהיה בגיהינום הוא יוציא אותו מהפאות שלו למעלה, כי הוא הבין שגם חסידי ברסלב יכולים להיות בגיהינום והוא יצטרך להוציא אותם עם הפאות עם הפאות, ז"א חסיד ברסלב יכול להיות גם עם פאות בגיהינום. איך הוא הגיע לשם אם הוא עשה שעה וכינס את הכל והאמונה ויותר, מה שרבינו אמר ומה שהוא התכוון ומה שחסידי ברסלב עושים, זה שני דברים אולי נפרדים, אז לכן זה שאתה חושב שאתה עושה, זה עדיין לא אומר.

ש. אז תבין בזה אבל נכונה מה הוא התכוון את המגמה של התורה, את התורה...

הרב: הבנתי, שמעתי, אתה רוצה להגיד לנו את כל תורת רבי נחמן עכשיו? אנחנו מכירים ויודעים, אני מסביר לך, בשמים תבוא עם איזה תורה של מי שאתה רוצה, ואתה תגיע בסוף לשם ישאלו אותך אם קיימת את הכל בעשרים וארבע שעות, על זה ישאלו אותך תענה להם את התשובה הזאת, תביא להם את רבי נחמן תגיד להם, תביא גם את רבי נחמן, ושמה יבדקו אותך, שמה יש רנטגן

ש. אמרו שהוא עמד והעיד מול שני עדים שהוא ערב לתיקון הזה.

הרב: יפה מאד, בסדר גמור אין בעיה.

ש. למה לא לסמוך על זה?

הרב: אמרתי לך לא לסמוך?

ש. אבל לא רק זה, גם את התורה ללמוד בצורה

הרב: אמרתי לך לא לסמוך?

ש. התורה ללמוד

הרב: יש אנשים שקוראים את התיקון הכללי ועוברים על הברית עם התיקון הכללי, אז מה, אז מה אתה אומר, אז הוא אמר, אז הוא אמר ומי שיעשה את כל מה שהוא אמר כמו שהוא אמר ויעשה מאה אחוז את המאה אחוז, אין טענה. אבל יש אנשים שיודעים רק לצטט את רבי נחמן וחיים אתה מבין, בריקודים ובמחולות גם בדיסקוטקים, אז מה? תודה רבה הבנתי אותך. עוד שאלה למי יש? יש עוד שאלה?

ש. זה רק הנחנחים, יש ברסלבים

הרב: ודאי, יש חמש כיתות ה יום בברסלב, אתה צודק.

כן, יש עוד מי שרוצה לשאול שאלה? כן הנה הבחור שמה, כן.

ש. לא שומעים

הרב: תשאיר לי אותם, בסדר אני אטפל בהם. דבר נוסף, אתה צריך להבין דור המדבר היו במדבר, מדבר זה מקום שלא נמצא שום דבר, וארבעים שנה היו במדבר וה' הוכיח שאם הוא רוצה לכלכל את בני ישראל מיליונים אין לו בעיה, הוא מוריד מן מן השמים ונותן בארה של מרים, הוא נותן את כל הטעמים, הוא נותן ענני כבוד, הוא נותן הכל אין לו בעיה, זה שלו העולם, הוא עושה מה שהוא רוצה. במדבר דווקא, במקום הכי הכי לא ישוב שמה הקב"ה הראה שאפשר להכיל את הגן עדן העליון. פה בעולם הזה. אם אנחנו נהיה כאלה בעלי בטחון "ויחן ישראל נגד ההר" אם נהיה כולנו בלב אחד, נעשה ונשמע, נהיה כאלה שרוצים להדבק בקב"ה שזה התכלית האמיתית, אין לקב"ה בעיה לתת ולהעתיר ולהשפיע, השאלה אם אנחנו מאמינים בו או לא, מאמינים או לא, מאמינים ובוטחים גם, לא רק מאמינים צריך להיות גם בוטחים, כי לא כל המאמין בוטח, אבל הבוטח מאמין.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדל תורה ויאדיר.