בני ברק - שיעור מרבינו בחיי חובות הלבבות שער התשובה בענין מפסידי התשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וממפסידי העוד ההסכם על העבירה

אדם שמסכים לעשות את העבירה ומתמיד

בעשיית העבירה

ומתאחר מלהניח אותה

לא תיתכן התשובה עם זה או על זה תלוי בנוסח

וכבר נאמר אין קטנה בעבירות

עם ההתמדה ולא גדולה בהן עם בקשת המחילה

גם אם תיקח את הקטנה שבעבירות ותתמיד איתה

זה לא נקרא קטנה אלא גדולה

ולא גדולה בהן עם בקשת המחילה

ואם תיקח את העבירה הכי גדולה

אם מבקשים עליה מחילה כמו שצריך

בחרטה ועזיבה וכל התנאים

אז אין גדולה בהן

וזאת למה?

שההתמדה מורה על זה שהוא מבזה את דבר השם

שהוא מקל במצוותו ובאזהרתו

הוא מזמן עצמו לעונשו זאת אומרת אדם במודע

בוזה את דבר השם

לא שומע בקולו עובר את העבירה

מקל במצווה

ובאזהרה דהיינו במצוות תעשה או בלא תעשה

והוא מזמן את עצמו לעונשו

כמו שהסברנו בשיעור הקודם

אדם יודע שחשמל מחשמל

והוא לא נזהר ומכניס את האצבע

התוצאות יבואו מי שהזמין את העונש יקבל אותו

ובו נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה

ונחלטה הנפש היא מקרב עמה כי דבר השם בזה

זאת אומרת אדם כורת את עצמו

מקרב עמו

כי הוא מבזה את דבר השם הוא בעצמו זה לא

הקדוש ברוך הוא מעניש אותו הוא מעניש את עצמו

יש עונשים שהם קבועים כמו שאומרים בחוק

ולא צריך

ששוטר יתפוס אותך אולי אוטומטית זה עובד

כמו שהיום המצלמות מצלמות ושנותנות לך את הרפורט אוטומטי

לא צריך לעבור דרך מחשבים וכו', אוטומטית

רק מה את הגבייה לא עושים

שולחים לך ואתה צריך עדיין ואתה יכול להתחמק מתשלום בכל מיני סיבות וטוענות אצל הקדוש ברוך הוא אין דבר כזה

אוטומט נשלח העונש

ועוד

כי התמדה על העבירה

ואם היא קטנה הולכת וגדלה בהתמדתו עליה

אדם שמתמיד בעבירה ולו הקטנה ביותר היא הולכת וגדלה וגדלה וגדלה ככל שמתמיד עליה

והגדולה כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה לירת האלוקים

הולכת הלוך וחסור ומתמעטת

עד שתימחה מספר עוונותיו וינקה ממנה בעליה בתשובה

אז הם עושים תשובה אפילו על העבירה הגדולה ביותר

כיוון שאדם עוזב אותה מהירת שמיים היא הולכת

הלוך וחסור ומתמעטת

ובסוף היא תימחה מספר עוונותיו אתם מבינים איזה עושר זה? אין, לא כתוב בספר בכלל את העוונות

והכל תלוי בידו של האדם

הוא מביא דוגמה מחוץ של משי

כמה שהוא חזק כשייקפל פעמים רבות

ואנחנו יודעים שמעיקרו הוא חלוש בדברים כאורים של תולעת

ובכל אופן אם כופלים אותו וכופלים וכופלים הוא נהיה חזק

ונראה את החבל הכי גדול של ספינה הכי עב

שמשתמשים בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור

בישוב חלוש מכל חלוש

זאת אומרת רואים שדבר קטן כמו

חוט משי יכול להתלפף ולהתלפף עד שיהיה עב וגס וחזק

ומצד שני

גם אם אנחנו רואים

את החבל הגדול של הספינה יכול להתחלש במשך הזמן אז כמו העבירה הקטנה שמתמידים עליה נהיית גדולה

וכמו העבירה הגדולה

שחוזרים ממנה ומפסיקים הולכת ונחלשת

עד שנמחקת ונמחית

ועל זה דמע כתוב ואמר הוי מושכי העוון בחבלי השווא

וכאבות חטאה

וכאבות העגלה חטאה

זאת אומרת

הוי מושכי העוון בחבלי השווא

התחלה זה חבלי שווא כמו של משי

אבל זה נהיה כמו אבות עגלה

בסוף זה הולך ומתרבח עד שניה אבות עגלה חטאה

אז מכאן רואים שאחד המפסידים זה שאדם שמסכים לעבור עבירה ומתמיד ומתאחר

לא תיתכן תשובה על זה

ולכן צריך לחזור בו מהר

ולא יאמר שקטנה זה רק קטנה קטנה כיוון שהקטנה מתעבה ומתעבה

ולא יתייאש מהגדולה יגיד אני עשיתי כאלה עוונות שאין טעם שאני אחזור כי לא יסלחו לי אין דבר כזה זה יכול לרדת

עד כדי מחייה

וכבר נאמר אל תאבד לקטנות מה שעשית אל תאבד לגדולת מי שחטאת לו

לא להסתכל אף פעם

אם עשיתי דבר קטן נגד הבורא כי תסתכל מי ציווה על זה זה הבורא

ואם הבורא ציווה ואתה מבזה אותו חלילה ואתה עושה דבר נגדו בפניו

מכוחו זה איום ונורא

ואל תשמח לשכלות בני האדם ברוע מצפוניך

וראוי שתאבד לידיעת הבורא ומה שאתה צופן

מהשקפתו על נצטרותיך ונגלותיך ושהוא זוכר לך אותם יותר ממה שאתה זוכר

מפני שאתה תשכח והוא לא ישכח ותתעלם ולא יתעלם

כמו שנאמר הנה כתובה לפניי

כך אומר ישעיה ירמיהו מרחתת יהודה כתובה

אל תתפעל מהאנשים שאתה רואה אותם שעוברים עבירות וכו' וכו' ואתה סומך על דעת זה שהנה כולם ככה וככה מה אני

אני לא חסיד כזה וכזה וכזה אתה מרגיע את עצמך

אל תרגיע

כדאי שתתחיל להתאבל מעכשיו למה הקדוש ברוך הוא יודע בדיוק מה שאתה עושה מה אתה צופן מה אתה חושב מה אתה מתכנן

גם בנסתרות שלך גם בגלויות שלך

והוא זוכר מה שאתה שוכח

והוא לא מתעלם ממה שאתה מתעלם

ואתה תיתן לי מהחשבון

יותר גרוע אמרנו

שבשעה שהשם רואה את מה שאתה עושה בסתר

בסתר העונש שלך יותר גדול

למה אתה חושב

שתראה לא עשיתי את זה בפרהסיה וכו' וכו'

זה נכון שבפרהסיה זה יותר חמור

אבל כשאתה עושה בסתר יש בעיה

מה הבעיה?

כשאתה עושה בסתר אז הקלון שלך לא התגלה לאנשים

אז אתה אומר את העבירה עשית אותה בתנאים הכי נוחים לך

אבל אם היית עושה מעשה והיה מתפרסם שעשית

אז כבר הביזיונות שקיבלת היו מרככים את העונש

למה? כי כבר אתה התחלת לקבל עונש בפרסום

שאנשים מבזים אותך

אז ממנה יורד מעליך

יותר מהעונש, אבל אם אתה עושה בסתר ואתה עשית את זה ואף אחד לא ראה אז יש לך עוון שלם שעוד אף אחד לא שילם לך עליו

ותצטרך לקבל מהבורא עוד יותר גרוע

אז לכן

מה שמבזים בן אדם

הוא צריך לשמוח

למה?

כי מורידים מעליו

ומי שמבזים אותו ואין בו כמה שכר הוא מקבל

ואם דנים אותו שלא כדין איזה יופי הוא גם מקבל את השכר של אחרים

ועל זה היה בוכה החפץ חיים

למה לא מבזים אותו?

כי הוא אמר זה מחילת עוונות

איך אני מחל על העוונות שלי? כולם מכבדים אותי, כולם זה, אף אחד לא מבזה אותי

אין כפרת עוונות

עכשיו ממה צריך כפרת עוונות החפץ חיים?

לך תדע, אולי משהו לא בסדר, אולי הוא עשה משהו זה, אולי הוא לא התייחס למישהו כראוי

איך כתוב אצל

הרוגי מלכות? על מה אנחנו נידונים?

על מה אנחנו נמסרים להריגה?

אולי מישהו דפק בדלת ואתה איחרת לפתוח לו את הדלת?

אולי אמרת לו המתן עד שאלבשת חלוקי?

מה?

על זה יוצאים להריגה?

ככה מקפידים בשמיים על תלמידי חכמים גדולים

נכון משגמזו יעיד שנתעכב קצת,

ניתן לעני צדקה, נתעכב קצת עד שהוא יוריד מהחמור

בינתיים הוא מת

ולא מחל לעצמו עד

שנכרתו ידיו ורגליו

והיה מוקש חין

נשאר בן אדם רק בטן וראש

אתם מתארים לכם דבר כזה?

ורק אז הוא נרגע

כדי שלא ידונו אותו בשמיים

על האיחור

אז מכן, שלוש דקות?

שלוש דקות, למה אתה לא מודיע חמש איפה הוא איננו?

מה?

אנשים בקושי קמים

וממפסידיה

עוד דבר שמפסיד את התשובה,

החזרה אל העבירה

אחר השלמת תנאי תשובה ממנה.

אדם שחוזר על העבירה

אחרי שהוא החליט שהוא יותר לא עובר את העבירה הזאת

והשלים את כל תנאי התשובה ממנה וחוזר עוד פעם על העבירה,

אז הקראנו בפעם הקודמת

את הפסוק עם ירמיהו של לקרוא להם דרור,

שלח איש את עבדו ואיש את שפחתו.

אז באותו דור

של ירמיה היו לוקחים עבדים,

עבד עברי,

והיו צריכים לשלח אותו בשביעי.

שש שנים יעבוד ובשביעי תשלחנו לחופשי חינם.

ושאלו את ירמיהו, והוא אמר שחייבים לשחרר, ושחררו כולם, והכול היה בסדר,

וכרתו ברית על זה, והכול נפלא.

ואחר כך חזרו עוד פעם לקחת אותם.

חזרו עוד פעם, הקדוש ברוך הוא כעס עד שהתיר את גופותיהם לעוף השמיים ובהימת הארץ,

וקרא להם דרור, לדבר, לחרב, לכל הדברים האלה.

וזאת למה?

למה עונש כזה חמור? בסך הכול עברו עבירה אחת בעבד עברי.

עבירה אחת. אומר לו,

אבל אתם השנמתם את תנאי זה, וכרתם ברית,

והסכמתם עם ירמיהו, שאתם לא חוזרים

לקחת את העבדים יותר מהזמן שהתורה קצבה, הסכמתם?

השלמתם את תנאי התשובה? שלום.

אז זה נמחק ונגמר. די, אין יותר.

אין יותר.

אה, ותשובו עוד פעם.

וכבשתם אותם תחת ידיכם עוד פעם.

עכשיו הקדוש ברוך הוא שחרר,

כמו שאומרים, את כל מלאכי משחית,

והשם ירחם.

לאין מספר. כמה שמתו שם, שלא היה אפשר אפילו לקבור אותם, אלא היה צריך את עוף השמיים בהימת הארץ, שישלים אותם לך.

למה? כי הוא חוזר על עבירה אחרי שהשלים תנאי התשובה ממנה.

אז לכן, אדם צריך להיזהר מאוד. קיבלת על עצמך תשובה?

תעשה את כל הגדרים וכל הסייגים שלא תגיע לזה עוד פעם. אל תתקרב אליה עוד פעם. תעשה הרחקות.

לא להתקרב.

ומפסידי הגם של התשובה יש עוד מפסידים.

מי שיבטיח את נפשו לשוב באחרית ימיו,

זה יש לו שליטה על הזמן, הוא קובע,

אני עוד צעיר, כשאני אגיע להיות מבוגר,

אני אחזור, יש לי תוכניות כאלה,

כבר הנדסתי לי את החיים בצורה מסודרת, הכל בסדר.

חי באשליות.

מי שיבטיח את נפשו לשוב באחרית ימיו וחושב שהתרחק מן העבירות לאחר שיגיע לרצונו וישלים תאוותו מהן,

אבל הוא אומר, קודם כל צריך,

אני קודם כל צריך להגיע לרצוני,

יש לי תאוות שאני חייב, אין, אין, אני קבעתי לעצמי שאני חייב שיהיה לי זה וזה וזה וזה וזה.

אחרי שאני אהיה זה וזה, ואני אהיה שם ושם ושם ושם,

אחרי כל זה, ויהיה לי גם קצת ככה, ככה, ככה, ככה,

אחרי זה אני מתכוון לחזור לתשובה, זהו, אחרי שאני אגיע לרצוני מהעבירות ואני אשלים את תאוותי מהן,

אז אני אחזור, והוא מבטיח לעצמו שהוא ישוב,

והוא כמרמת אלוהיו.

ובו אמרו ריבותינו זיכרונו למלאכה,

אחתה ואשוב, אחתה ואשוב,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ובתוכחה שכתב המחבר בסוף זה הספר,

אמר ככה

נפשי,

אך היא נצדה לרוב,

רבנו בחיי אומר לעצמו, לנפשו,

אך היא נצדה לרוב,

אל תמעיטי,

בעוד בחיים חיותך,

יש לאל ידך, יש לך עדיין כוח,

כי רב ממך דרך.

אדם שהולך לטיול

לוקח צידנית.

אדם שיוצא לטיול יותר ארוך בחוץ לארץ ואין שם אוכל, לוקח מזוודה עם קונסרבים.

אדם שהולך לנצח, מה הוא צריך לקחת?

ממה איזון?

לנצח, אתם מבינים מה זה נצח?

מיליארד שנה זה אפילו לא שנייה בנצח.

אתם מבינים למה מדברים נצח?

לא.

אז פעם אחת

תיארנו את זה על פי מה שמביא הרב טיקוצ'ינסקי בספר גשר החיים.

שאם תיקח את כל החול שבעולם ותכניס אותו ותגביה אותו עוד, עוד תגביה אותו לגובה עוד, עוד, עוד נגיד כמה קילומטרים,

ותכניס את כל העולם בתוך משפך.

ויהיה חור קטן שיכול לצאת גרגיר אחד.

וכל מיליארד שנה יורד גרגיר.

כל זה עד שירד כל החול של כל העולם כולו, עד שירד. זה עוד לא התחלת, זה אפילו לא שנייה בנצח.

ואתה צריך להיות שמה עם מה?

מה הבאת?

זה פחד פחדים.

והאנשים חיים מבסוטים, ישנים טוב, אוכלים טוב, נהנים טוב, נוסעים, מטיילים, זה פה, שם, כאילו יש להם זמן וזה.

הלו, אתה באת להצטייד.

אתה באת רק להצטייד.

ואם אתה לא לוקח לך ציד על הדרך,

אז אומר רבינו נפשי,

אךיני צידה לרוב,

אל תמעיטי,

בעוד בחיים חיותך ויש לאל ידך, כי רם ממך דרך.

ואל תאמרי, למחר אקח צידה, כי יפנה יום,

ולא תדעי מה ילד יום.

מישהו יודע אם הוא יחיה בכלל?

וידעי כי אתמול לעד לא ישו.

כל אשר פעל בו שקול וספור וחשוב.

זהו, זה מה שנשאר.

כמו שאמרנו,

אנוך ילך מברכו,

נושא משך הזרע.

ואל תאמרי, מחר אעשה.

כי יום המוות מכל חי מכוסה.

מה אריה עשות בכל יום חוקו?

תמלא פול.

פול את הטנק.

פול, פול.

את כל היום תמלא.

כי המוות בכל עת ישלח חיצו וברקו.

אתה לא יודע מתי.

ואל תתמהמהי מעשות חוק דבר יום ביומו,

כי כציפור נודדת מנקינה,

כן איש נודד ממקומו.

אין לאדם קביעות. ראיתם ציפורה עומדת כל הזמן באותו מקום? אין דבר כזה. כל כמה רגעים? טוז יעפה.

יושבת על הענף?

טוז יעפה.

כל הזמן. ככה נפשות.

טוז עפים, עפים, עפים, עפים, עפים, עפים.

ולא חוזרים.

אז לכן אדם צריך לדעת

לא להתמהמה

ולעשות את התשובה כמה שיותר מהר ולמלא את היום בפול, פול טנק.

פול טנק.

מי מפסידה התשובה גם כן,

שיהיה שו שו מקצת עוונותיו ומתמיד על קצתם.

זאת אומרת, זה עושה לחצאי נשליש ולרביע, לא שמענו.

השו שו מקצת עוונותיו, מתמיד על קצתם.

כמו למשל שהוא יוצא מהעבירות שבין אדם למקום,

זהו כבר לא עובר עבירות,

וישוב מהן,

אבל הוא עדיין לא יוצא ממה שיש בין אבן בני אדם, מגזל והונאה וגניבה והדומה לזה.

ועל זה נאמר באיוב, אם אבן בידך הרחיקהו.

אם יש בידך אבן, גזל,

הונאה, גניבה, דברים כאלה, אתה צריך להרחיק את זה מידך, חייב להשיב.

ואמרו ריבותינו, זכרם לברכה, בעניין זה, אדם שיש בידו עבירה

ומתוודה

ואינו חוזר בו.

כמו שאנשים אומרים, אשמנו, בגדנו,

דו-דו-דו-דו-דו-דו.

יש כאלה שמתנצלים,

אז הם גם לא אומרים, אשמנו, בגדנו זה. הם אומרים, אם אשמנו, אם גזלנו, אם דיברנו דופי,

אם העבדנו, הכל באים.

אז זה בכלל, זה וידוי, מה זה, זה שום דבר.

אז הוא אומר, ואינו חוזר בו, למה הוא דומה? למי שתופס שרץ בידו,

אפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה.

זרקו מידו עלתה לו טבילה,

שנאמר, ומודה ועוזב ורוחם.

המקווה יכול לתאר מטומאה,

אבל בתנאי שאתה נכנס,

בלי להחזיק את השרץ. אם אתה מחזיק את השרץ ביד, איך תעלה טבילה?

זרוק אותו,

אז זה יועיל.

מודה זה לא מספיק, צריך ועוזב.

לעזוב את העבירות.

מודה,

אחרי שעזבת את העבירות.

עזבת את העבירות, אתה מודה, אסתר רוחם.

אבל אם לא,

מודה ולא עוזב,

אחי רוחם.

אז לכן צריך לראות שאלה מפסידים את התשובה. כל הדמיונות של אנשים שהם עושים עבירה קטנה, שהם עושים ככה, או שהם יחזרו אחר כך, או שהם יעשו ככה, ככה.

כל הדברים האלה מפסידים את התשובה,

ואדם לא זוכה לעשות תשובה אמיתית.

טוב, פרק שמיני עכשיו דן.

האם

השווא בתשובה משתווה לצדיק?

אבל אם משתווה השווא עם הצדיק

אומר כי יש מן השווים

שישתווה אחר התשובה עם הצדיק

אחד שלא חטא מימיו, צדיק שלא חטא מימיו ושווא בתשובה

יש מן השווים שישתווה אחר התשובה לצדיקים

שלא חתומי עולם

ומהם השווים בתשובה יש,

שיש להם יתרון על הצדיק.

שווים בתשובה,

יש להם יתרון על מי שלא חטא אף פעם. זה פירוש של הרמב״ם, תכף נשמע פירוש מדהים.

ומהם,

מי שיש לצדיק יתרון עליו, אף על פי

ששב

יש אחד שהוא שב בתשובה אבל בכל אופן למעלת הצדיק שלא חטא מעולם, אין לו.

לא שהוא לא צדיק,

בכל הציורים מי ששב בתשובה הוא צדיק.

אבל השאלה האם הוא משתווה לצדיק שלא חטא מעולם

או שהוא לא משתווה.

אז במקרה אחד הוא שווה,

במקרה שני הוא יותר, במקרה שלישי הוא פחות.

באור החלק הראשון שהוא משתווה

שיהיה החטא בקיצורו במצוות עשה שאין בה כרת.

אדם שעבר על עבירות שנקראות מצוות עשה שאין בהן כרת, לא כי אין מצוות.

איזה מצוות? למשל,

כמו ציצית,

הוא לא מתעטף בציצית,

או לולב,

הוא לא מנענע לולב,

או סוכה,

הוא לא ישן בסוכה, לא אוכל בסוכה.

זה מצוות עשה שאין בהן כרת, העונש עליהן הוא לא כרת.

כאשר ישוב המקצר בהם, בליבו

ובלשונו,

זאת אומרת, צריכה להיות חרטה אמיתית בלב, עזיבה וכו' וכו', כל התנאים.

כאשר המקצר,

דהיינו מקצר, עשה פחות ממה שהוא צריך מחיובו,

כאשר המקצר ישוב בליבו, בלשונו, והשתדל לעשות אותם בפועל,

זאת אומרת, אם יהיה אונס או משהו, אז בן אדם פטור, אונס רחמנא פטרים.

ולא ישנה קיצורו בהם, והוא לא יחזור עוד פעם לקצר בהם, זאת אומרת,

שנה הוא עושה, שנה הוא לא עושה, פעם הוא שם, פעם הוא לא שם.

לא ישנה קיצורו בהם.

ימחל לו הבורא

וישתבע עם הצדיק

שלא קיצר בהם,

צדיק שאף פעם לא חטא,

ותמיד עשה את כל המצוות האלה.

וזה שלא עשה וחזר בתשובה עליהם בתנאי שאין בהם כרת,

בתשובה שלו משתווה.

כמו שאומר הרמב״ם

בארבע חילוקי כפרה של רבי ישמעאל,

עבר על עבירות,

על מצוות עשה בשווא,

אינו זז עד שמואכלים לו,

ולא מזכירים לו מזה עוון כלל, כלל, כלל.

אף אחד לא יגיד לו שהוא לא ישב בסוכה ולא אכל

ולא תעטף בציצית ולא יניח תפילין ולא ולא ולא, לא יגידו לו, ולא ברכת המזון, לא יגידו לו.

לא יגידו לו. אין לו זז עד שמואכלים לו,

והוא משתווה לצדיק בתנאי

שהוא לא חוזר עוד פעם, לא שונה על הקיצור.

ברגע שהוא עשה,

מרגע זה ואין לך לא זז אפילו צעד אחד, כבר נמחל הכול. לא צריך לחכות ולהמתין,

שייקח זמן עד שזה יימחק מהמחשב, מה שנקרא.

מייד, צ'יק צ'אק.

אבל זה בתנאי שלא ישנה קיצורו בהם.

אז ימחל לו הבורא וישתווה עם הצדיק אשר לא קיצר בהם.

לכן מה שקיבל אדם על עצמו לעשות,

מרגע זה ואילך לכל החיים זה לעשות.

למעט אונס.

זאת אמירה של חזרה ותשובה.

מה?

זאת אמירה של חזרה ותשובה.

זה לא נשמע שאחד שעשה עבירות עד גיל 50,

ומשם הוא באמת עוזב הכול, הוא מקבל את התשובה עליו 100 אחוז,

מתחיל, ואז הוא משתווה לצדיק. כשכבר יש לו 50 שנה שעשה מצוות,

זה כבר אמרנו. אם אתה חושב להמתין עד האיחור,

זה אין מספיק עם מיהדור לעשות תשובה.

בוא נניח שיש דבר כזה. מדובר באחד נגיד בגיל 50 שהיה בלוס אנג'לס ולא ידע בכלל מכל זה, כי הוא היה תימוני שחשב שהוא מסעד אמריקה.

הוא שכח את בית האבא והכל.

אז אחת כזה בכלל לא זוכר, בכלל לא יודע כלום, הוא חושב שהוא עוד צודק והם הפרימיטיביים.

לא יודע בכלל.

שכח,

ברח בגיל 17, נסע, טס,

לא זוכר כלום.

ויתעורב ובית ג'והים וילמד ומעזעם.

נו.

אז אחת כזה בגיל 50. אתה באת אליו ואמרת לו, תשמע, אתה בשכל שלך? אתה יודע מה אתה עושה? אתה יודע מה מחכה לך?

אתה יודע מה יהיה?

אתה יודע איזה שכר אתה מפסיד?

הוא אומר לו, כל הצדדים?

הוא אומר, מה אתה אומר?

כן, אני זוכר פעם וזה וזה. אתה רוצה שאני אלמד אותך?

יאללה, תלמד. מתחיל לצאת איתי ומקבל עליו.

אז על מצוות עשה,

שים לב,

שאין בהן כרת,

על אלה

הוא ישתווה עם הצדה.

החלק השני.

כמו שכתוב, רגע, אני אסיים את זה.

הוא אומר, ואמרו לו, רבותי זכר המלאכה, עבר על מצוות עשה שאין בה כרת

ועשה תשובה, אינו זז ממקומו עד שמחלין לו,

שנאמר, שובו אליי ואשובה אליכם.

החלק השני.

והוא שיש לו בו יתרון השווא על הצדיק. איך יכול להיות שמי שחוזר בתשובה,

יש לו יתרון יותר מצדיק שלא חטא מעולם?

אז הוא אומר, באור זה, שיהיה השווא חוטא,

חטא קטן,

ואיזה מצווה?

מצוות לא תעשה,

שאין בה כרת.

ואחר כך שם ממנה תשובה שלמה בכל תנאיה.

ושם עוונו לעומתו

ונוכח פניו.

אבל הבן אדם הזה, כשעשה תשובה,

תשמעו איזה תשובה, מעבר לכל ארבעת הגדרים ועשרים התנאים,

אז הוא

שם את העוון לעומתו כל הזמן,

מחטאתי לנגדי תמיד,

לנוכח פניו, ומבקש

תמיד המחילה עליו.

תמיד הוא מבקש את המחילה עליו. לא פעם אחת וזהו, תמיד

הוא מבקש המחילה עליו.

ונכלם, נכלם מבושתו מהבורא.

מתבייש, מתבייש.

יש לו בושה מהבורא על מה שהוא עשה, איך הוא עבר על לא תעשה,

שהשם אמר לו, לא תעשה,

והוא כן עשה.

ונכנס בליבו המורא מעונשו.

יש לו באמת פחד שאולי זה לא יתנקה, אולי זה ככה, אולי ככה.

ונשברה נפשו.

ונשברה נפשו, לב נשבר ונתקעה, אלוהים לא תבזה.

והוא נכנע ושפל לפני האלוקים תמיד. אדם כזה מרגיש,

אני עשיתי, זה כמו בן אדם חטא לחברו.

ניקח ציור.

שבן אדם עשה עבירה שהשם ירחם,

וכל פעם שהוא פגש את החבר שלו, הוא לא יכול להסתכל לו בעיניים.

לא יכול להסתכל לו בעיניים.

מה הוא חושב עליי עכשיו כשהוא מסתכל עליי?

האם נשכח ממנו?

האם הוא עוד זוכר את זה?

איך הוא מסתכל עליי? כי אדם בזוי,

שעשיתי לו ככה, הוא סמך עליי, השאיר לי את הבית פתוח והכל, ואני עשיתי לו ככה וככה וככה.

איך אדם כל הזמן נפגש באותו אדם שעשה לו דבר, שהוא אמר לו תשמור לי על הבית, ונגיד הוא גנב ממנו

ככה וככה, ועשה ככה, ורוקן לו את הכספת,

ותפסו אותו במצלמות, ואני לא יודע מה,

וכל פעם שהוא נפגש איתו, אפילו שהוא כאילו מחל לו ואמר לו יאללה סולחה וזה וזה,

אבל בכל אופן צריך שיישאר,

צריך שיישאר משהו שאתה נצבט,

נצבט כל הזמן על מה שעשית.

אם לא, אם אתה כבר לא מרגיש ולא כלום,

אז זה כלום, אתה, זה מה?

אז זאת אומרת, האדם הזה כל הזמן מרגיש,

מרגיש שהוא מתבייש,

יש לו מורא,

והוא נשבר את הנפש, והוא נכנע ושפל.

בעיה, מה קרה? החטא שלו הפך להיות סיבה,

שימו לב,

לכניעה שלו,

ולהשתדלות לפרוע את חובות הבורא.

אז אותו בן אדם הולך ומשתדל לעזור כל הזמן ולסייע, ופה,

ואם צריך אפילו לגבות חובות, לעזור לו,

ולדבר עם אנשים בשביל זה, בשביל לכפר כמה שיותר, וכו' וכו'.

הוא חוזר בתשובה כל זה, כן? כן, חוזר בתשובה.

אחרי שהוא חוזר בתשובה, הוא כל הזמן מרגיש ככה.

ולא ירבה בעיניו, לא יתגאה במאומה ממעשהו הטוב.

לא יתגאה כשהוא חוזר בתשובה, במאומה ממעשהו הטוב, ולא ירבה בעיניו כל מה שהוא עושה, ולא יתפאר במעשים שהוא עושה.

וישמר בשארית ימיו מן המכשול.

חוטא זה יש לו יתרון על הצדיק שלא חטא את החטא ההוא ודומה לו.

למה?

כי הצדיק הזה,

כי הצדיק,

לא זה, כי הצדיק,

אנחנו לא בטוחים בו שלא יתגאה ולא ירום לבבו במעשהו.

צדיק שלא חטא מעולם.

אין לנו ביטחון שהבן אדם הזה יום אחד לא יתגאה ויקבע ליבו וירום במעשהו.

אבל זה,

זה כנוע, נכנע וענב בגלל החטא.

אז החטא נתן לו יתרון על הצדיק,

שהוא שמור מן הגאווה והצדיק אינו שמור מן הגאווה.

זה הזכויות של החטא, פתאום עכשיו. אז בזה הבעלי תשובה במדרגה הזאת

הם למעלה

מהצדיקים הגמורים.

הרב, זה מה שלא שהחטא נקבע לזכות? לא, לא, זה לא כשור עוד.

זה מצד השמירה

שאמרנו שהגדול מן העוונות זה הגאווה.

שגם אם אדם מגיע לדרגה התשיעית,

מתוך עשר,

בקיום התורה ומצוותיה, באהבת הבורא, בכל הדברים,

אמרנו שאם יש לא גאווה, הכל לא יחסית רחלה.

אז ממילא צריך לדעת

שהשמירה הגדולה על הבעל תשובה, דרכם של בעלי תשובה להיות שפלים וחנבים, אומר הרמב״ם.

אז ממילא בעל תשובה כזה הוא שמור מן הגאווה.

וממילא, לכן, איך רואים עם אדם בעל תשובה?

איך רואים עם אדם בעל תשובה?

אם הוא כנוע ושפל

ולא מתגאה על הבריות,

זה נקרא בעל תשובה.

אבל אם בן אדם מבזה בעלי תשובה ומחזירים בתשובה והכול, הוא עוד לא עשה תשובה.

הוא עוד לא עשה תשובה בכלל.

תשובה, דרכם של בעלי תשובה להיות שפנים וחנבים.

אם בן אדם לא מרגיש כנוע והכול, על מה אתה מתגאה?

שעברת עבירות?

על מה אתה מתגאה?

אם אתה עוד אומר,

אני הייתי שונא חרדים,

אני הייתי ס... אתה עוד חוזר על מה?

אני היה לי והיה לי והיה לי והיה לי, זה בעל תשובה?

במקום שזה כלום יהיה בעיניך ולא תזכיר את זה בכלל, לא שום דבר או כלום?

היה לי והיה לי והיה לי. זה פנתרים. לא זה.

זה בעל תשובה?

זה לא מתחיל, לא קרה ספר בימי חייו

ספר לא קרה

אם היה קורא ספר מוסר הראשון שהיה נדקר

היה יודע מה זה תשובה, לא למד

כן

ברור, ברור, הכל אגב. להגיע לדרג אמיתי זה לא כך פשוט. ברור, מהתחלה. זה לא יכול להגיע לזכירות שהוא כל כך אמיתי. ברור, מה? זה עניין של זמן, זה לא כל כך קוראים לזה מהר.

זה כושב יענו הוא ענו, מת זה ענב, הוא עושה חיי באשליות. ברור. זה לא כל כך פשוט כבוד הרב, זה לא כל כך פשוט כבוד הרב. זה לא כל כך פשוט כבוד הרב. אני רוצה להגיד שזה לא כל כך מהאין. לא הבנתי, זאת אומרת אתה אומר לרבנו בחייה, תירגע.

לא ככה לעשות.

תשמע ממני, אני מנוסה, זה רק לאדם. איך הוא יענה אמיתי? הוא יודע מה זה אמיתי בכלל?

בשביל זה עד אמיתי, ככה הוא שנים מה זה אמיתי.

אנחנו חושבים שעניו זה פשוט, מה זה עניו?

זה צריך לדלב בנפש, ברמה חברה אדם.

צריך להכניס את זה בדם, זה כל כך פשוט?

זה כל כך פשוט?

אני עד היום לא יכול להגיע לדרום הזה. עובד על זה, עובד על זה, עובד על זה, לא יכול להגיע לזה.

בסוף השיעור כבר 30 שנה לא יכולו להגיע לזה. אז אנחנו אשמים? אני לא יודע מי אשם.

אני אשם, מי אשם. אני אסביר לך. רק מי אשם. לא הסבירו לך.

על מה אתה יכול להתגאות? אולי תסביר לי אם עברת עבירות. על מה אתה יכול להתגאות?

תסביר לי. הכל דבר, אין מה להתגאות בכלל בעולם הזה. אז מה הבעיה? למה קשה? כלומר, קשה להגיע למדרגה הזאת. לא הבנתי. אז מה אתה מתגאה? הרי אם אתה לא ענב אתה מתגאה. אם אתה לא ענב אז אתה מתגאה. תסביר לי במה אתה מתגאה.

אני לא מתגאה, אז מה הבעיה להיות ענב?

במה אתה מתגאה? אני רוצה להבין. אם אתה לא ענב, אתה מתגאה. תסביר לי במה. אני אסביר לך. הנה, אני עוזר לך. תענה לשאלות שלי, בבקשה. כן, בבקשה. אתה לא ענב, אתה אומר.

איך אני מרגיש? בסדר. אז אתה בעל גאווה.

לא גאווה. אתה בעל גאווה. כך אומרים לי, אני לא יודע. אני אומר לך. כן, אני בעל גאווה. על מה אתה מתגאה?

אני לא יודע.

אין לי מה להתגאות.

אז למה אתה לא ענב?

אז אין לי לא ענב, אז מה אני?

אני שואל, אז אם אתה תוריד את הגאווה, אתה תהיה ענב, מי שאין לו גאווה הוא ענב. עוד פעם.

אבל זה גאווה, להגיד שאלה. הכוהנה לא מדי על גאווה, אלא על הבנות. בדיוק, זה מה שאני אומר, אבל בשביל זה.

בדיוק, זה מה שאני אומר.

אז זאת אומרת, אני שואל שאלה, על מה אתה מתגאה?

אם עברת עבירות,

נגיד עכשיו שאלת לך שאלה,

קצב יצא עכשיו מבית הסוהר.

ואחרי שהוא יוצא, הוא יכול להתגאות ולהגיד, אני הייתי נשיא מדינת ישראל? לא, לא. זה יהיה עוד יותר גנאי, אם הוא יגיד. נכון. עוד יותר, כי אם היית, איך עשית?

על מה הוא יכול להתגאות? הוא כבר לא יכול להתגאות בכלום.

אחרי שהוא עשה את מה שעשה והתפרסם מה שהוא עשה,

על מה הוא יכול להתגאות? אפילו בדברים אמיתיים.

הוא לא יכול להתגאות כמו זה. אז איך הוא יכול להגיד, אדם, אני היה לי, והיה לי מכונית, והיה לי זה, והיה לי פה, והיה לי שם, ואני עשיתי, והיה לי רוצה את זה?

איך אתה יכול להגיד אם אתה בעל עבירה,

עובד עבודה זרה במנזרים?

על מה אתה יכול להתגאות?

איך אדם יכול להתגאות בכלל במשהו, לא משנה במה, במשהו, במה?

אז אדם יכול ואומר אני ואני, ומה אני ואני? מה אני ואני? על מה אתה מדבר?

מה אני ואני? זה מורד כוח הבחירה, אבל זה מורד כוח הבחירה, אבל זה מורד כוח הבחירה. זאת אומרת, אתה תבין,

אתה יותר גרוע מקצב.

כן.

אני אסביר לך למה.

אני אסביר לך למה.

אני אסביר לך למה.

קצב התפרסם עליו עוון אחד כאילו.

אחד, התפרסם אחד.

ואולי יש לו עוד.

לא התפרסמו.

מכל מיני סוגים, לא יודע.

אבל אחד,

אבל אם אחד, אבל אם אחד שהתפרסם,

אם אחד שהתפרסם,

אם אחד שהתפרסם,

הוא הודה, הוא אמר שזה היה אומן רומנטי.

אבל לא חשוב.

כן.

בסדר, חרותו אתם, בסדר. הוא היה צדיק, יסוד עולם, בסדר.

בסדר, מותק, נו. אתם תמימים, אתם מתוקים תמימים, תמשיכו ככה.

בכל אופן,

זה נכון, זה לא נכון לגבי רמת העונש ולגבי זה, זה נכון.

אם זה היה מישהו אחר, יכול להיות שהיה יוצא, אתה מבין,

בעסקת טיעון כזאת ואחרת. אבל אם נתנו לו עסקת טיעון שהוא לא יקבל כלום,

הוא החליט שהוא רוצה חפות,

חפות חרית, כשיש איזה ריח אפילו, ריח, ריח, תעוף, יאללה.

אבל לא משנה.

זה התפרסם לו עוון אחד, עוון אחד.

תאר לך עוון אחד שהתפרסם ברבים, איזה סקנדל.

מדינה שלמה, אומות העולם, נשיא העולם,

ראשי ממשלות, כולם קראו עליו. אין אחד שלא לעז את השם שלו בפה שלו.

מעבירה אחת שהתפרסמה. אתה מתאר לך מה זה בושה כשאדם מגיע לעולם האמת?

ופה הוא אמר חפות, ושם יגידו לו, חפות אתה אמרת, אה?

בוא, בוא, נראה לך את הסרטים.

בוא.

עכשיו עוד יותר, יא בוא ביי.

אז אם אדם היה עושה תשובה אמיתית, היה נמחק לו.

אבל הוא יכול להתגאות?

לא יכול. עכשיו, למה אתה יותר ממנו?

אתה יודע בינך לבין עצמך שעברת שתי עבירות לפחות בחיים.

אה, אז שתיים. אז אם זה אחד,

אז שתיים מה?

עוד לא התפרסמו שלך,

אבל שתיים.

אבל אתה יודע, ובדיוק הוא יודע, אתה מבין? אז על מה אתה יכול להתגאות?

הרי הוא יודע.

זה שהוא עשה לך חסד, שבינתיים לא יודעים מה עשית,

אז תוריד את הראש שלא יזכירו לך, כי אל תטפל סף, כי בסוף מישהו יגיד לך, אדוני,

אל תספר סיפורים, אני מכיר אותך, אתה לא זוכר שהיינו ביום עד אז,

בבורסה, והיה ככה וככה? אז זה על מה ש... מה תגיד?

אז זאת אומרת, דעמם, דעמם. תוריד פרופיל, תוריד, שלא ירגישו שאתה חי, שלא ידעו שאתה נמצא.

תחוש ותחשוש שמא יתפרסם יום אחד,

וכולי וכולי, ואתה מתפחד מהעונש, ואולי יום אחד יפתחו לך את זה באיזה סיבה,

וכולי וכולי וכולי.

בן אדם

שגנב פעם ופרץ,

ומישהו ידע,

כל החיים שלו בפחד,

שמא יום אחד הוא ימכור אותו.

יום אחד הוא יכול למכור אותו.

הוא לא ימכור אותו אפילו בכוונה.

יום אחד הוא יספר לחבר שלו, אתה יודע, אני עם פלוני עשינו פעם שוד, עד היום לא תפסו אותנו.

באו, העביר להוא, והוא העביר להוא, בסוף,

חבר של ההוא היה מהמשטרה, שמע את הסיפור,

מה הוא הזה? פצחו תיק חקירה, טי-טי-טי, הביאו אותו.

מה קרה?

אז כל החיים שלו הוא מכור בידו של השני שיודע עליו דברים.

אז זאת אומרת, אדם צריך לחיות כל הזמן בפחד.

אם אתה יודע שעברת עבירות,

איך אתה לא חושש, לא מפחד, לא ירא, לא מתבייש, לא הכול?

צריך להוריד פרופיל.

דרכם של בעלי תשובה להיות ענבים ושפנים.

למטה, למטה, למטה.

כי זה האמת, הלא עושה.

זה טובה, זה לא מדרגה, זה יש אדם שהוא צדיק והוא עובד על ענווה

הוא צדיק וקשה לו, הנה אומרים, יש חשש שהבן אדם הזה עלול להתגאות כי הוא צדיק

אבל אדם שבטבע שלו הוא עשה דברים כאלה וכאלה וכאלה

זה לא מדרגה להיות ענו,

זה מציאות, על מה אתה יכול להתגאות?

על מה?

עברת עבירות, עשית ככה וככה וככה וככה וככה

אם זה היה אונס גמור,

שהוא לא ידע מכלום וכלום וכלום.

נו, אז הבן אדם הזה בעצם הוא לא אשם גם על פי התורה נגיד,

אז בן אדם הזה לא ידע, אבל מרגע שידע,

הוא התחייב.

אז לכן אתה צריך להבין, אתה לא עושה טובה ולא צריך לעבוד על זה.

אם אתה לא מבין את זה אתה מבין שאין במה להתגאות.

ברגע שאדם עבר אפילו עבירה אחת,

אחת,

לא שתיים,

אחת,

כמו שהבאנו דוגמה,

קיצונית כאילו בעיניכם אולי,

אבל היא לא קיצונית.

יש הרבה אנשים שעשו מעשים שלא יעשו כעין קצב.

יש הרבה אנשים, כמעט כל החבר'ה עברו על זה.

נו,

אז מה? רק לא פרסמו אותם.

אז את אומרת, אבל בשמיים זה יותר חמור ממה שעשו לקצב.

יותר חמור.

הרבה יותר חמור.

כי עריות,

עריות זה יהרג ולא יעבור.

זאת אומרת, גם היית צריך למסור את הנפש בשביל לא לעבור.

ועברת, ובכיף.

אז מה העונש?

וזה לא פעם.

זה פעמיים, ושלוש, וארבע, וחמש, ועשר, ועשרים, ואלף, ואלפיים.

אז מה?

אז עשית תשובה.

לכן אמרנו,

עשה תשובה, צריך להיות נחלם מבושתו מהבורא,

ויתמיד את המחילה,

וישים עוונו לנובך פניו,

וייכנס בלבו המורא מעונש,

ותישבר נפשו,

וייכנע ויישפל לפני האלוקים תמיד.

והחטא שלו יהיה סיבה לכניעה,

אלא ישתדלו לפרוע את כל חובות הבורא מעתה ועד עולם.

ולא יתגאה במאומה ממעשהו הטוב,

ולא ירבה בעיניו, גם כשהוא התחיל לעשות מעשים טובים,

לא יתגאה בהם,

ולא ירבה בעיניו מה שהוא עושה, ויחשוב, הנה אני חושב, עושה ככה וככה,

ולא יתפאר בו,

נשמר בשארית ימיו מינם מכשול. אתה לא עושה טובה. לא עשיתי תשובה.

עשית תשובה?

זו פריבילגיה שהשם נתן לך.

ענווה יש רק בצדיק.

הרב בצבא אין בן אדם שחטא, לא? כי מי שחטא, איך אומרים לך? תראי נגיד, תמיד הוא צריך להביא שפל מעניב.

זה לא ענווה.

אבל מי שצדיק,

שהוא לא יתגאה,

אם אין לו מה להביא שפל, אז שלא יתגאה, אז יש את הענווה, עמידת הענווה.

ענווה זה מה שהאדם נמצא נמוך למטה,

אין לו שום גאווה.

זה נקרא ענו.

זה לא משנה אם הוא היה צדיק או לא היה צדיק. אדם יכול להיות ענו בין אם הוא צדיק בין אם הוא לא צדיק.

אדם שמרגיש שאתם יכול לחזור לא לחזור בתשובה.

לא חזר בתשובה ויכול להיות עניו. מה זה עניו?

פשוט מאוד הוא לא מתגאה בשום דבר.

הוא יודע שאין לו במה להתגאות.

באמת הוא לא מחזיק מעצמו שום דבר.

הוא יודע שהוא לא חכם ולא זה ולא בעל מעשים ולא כלום, באמת, ענב.

זה לא ענב כזה שאתה מכיר או חושב או מצייר בדמיונך,

אבל זה נקרא ענב.

יש אדם שפל, יש אנשים שהולכים

והופכים להיות נזירים וכל מיני דברים כאלה, סתם בשביל פרסום, יעני.

כאילו עושים, אתה מבין, כמו פקירים, כמו זה,

הולכים, מטענים והכול, כאילו הם קונים שם של קדוש אצל אומות העולם והכול.

נו, אז מה?

זה אומר שזו מדרגה אמיתית? זו לא מדרגה, אבל מציאות כזאת יכולה להיות.

להיות במציאות של ענב יכול להיות.

עם מדרגה, בלי מדרגה, עם כוונה, בלי כוונה.

אנחנו מדברים על ענב, מי שיכול להתגאות, כמו משה רבנו, שיכול להתגאות לכאורה בכל מכל כל,

והוא מרגיש שהוא אין.

זה ענבה, אתה מבין, בהכרה.

אבל להיות ענב בלי הכרה יכולים להיות אנשים.

ואתה רואה, אנשים פשוטים, אתה רואה אותו לא מתגאה בכלום,

זה מי אני מחר, והוא באמת כזה, כן? אז זו המציאות שלו.

רק הוא מבין את המציאות שלו יותר טוב מכאלה שלא מבינים את המציאות שלהם.

מכל מקום אחת כזה,

שכל הזמן זה לנגד עיניו,

אדם זה מעלתו יותר גדולה מן הצדיק, במה?

שהוא כנוע לפני ה' באמת,

והצדיק,

ייתכן אפילו שירום לבבו ויגבה ליבו וכולי וכולי,

אז כבר יש לו מעלה,

כי זה כבר אין לו את האופציה להיות כזה,

וזה עדיין יש לו את האופציה להיות כזה,

ממילא זה כבר מעלה יותר.

אז ראינו

ששב יכול להיות שווה לצדיק,

ושב יכול להיות יותר מהצדיק.

זה עוד בלי הפירוש

של הרמב״ם, כיוון שטעמו טעם חטא ושבו.

אז לפי הרמב״ם, על אותו משקל אפשר להגיד,

כיוון שטעמו טעם חטא,

והצדיקים לא טעמו,

אז אלה עברו וחזרו.

לא ברור לנו אם הצדיק יעבור ויחזור,

כי זה עמד במבחן.

נכשל ועמד במבחן.

אבל אצל הצדיק אנחנו לא יודעים

אם הוא יעמוד במבחן.

דהיינו, אם הוא ישוב במדרגת השווא הזה,

כיוון שטעמו טעם חטא.

אמנם הרמב״ם אומר,

שטעמו טעם חטא ופירש ממנו כי זה קשה,

כי מי שכבר טעם טעם חטא זה קשה מאוד לפרוש, כי הוא כבר מכור לדבר.

התאווה הזאת הוא כבר טעם אותה.

תינוק אחרי שטעם איזה סוכריה הוא כבר רוצה בלי הפסקה אותו דבר,

כי הוא טעם כבר.

כל זמן שהוא לא טעם הוא לא יודע מה זה.

אבל ברגע שאדם טעם טעם עבירה,

אז הוא משתוקק אליה תמיד.

אדם שטעם טעם חטא ופרש ממנו, מעלתו גדולה מאוד.

כי הוא יודע להתגבר על התאוות שלו.

צדיק עוד לא נבחן בזה, כי הוא אף פעם לא חטא.

אז יכול להיות שהוא עלול להימשך.

לכן,

בואו תשמעו דרשה יפה עד כמה הם פני הדברים בזה.

כתוב, טוב שם משמן טוב יום המוות מיום היוולדות. טוב שם,

שמו של אדם שקנה אותו בעצמו משמן טוב.

מה זה שמן טוב?

שמן טוב זה יוחסין.

אדם שהוא כמו שמן הטוב,

אם הוא כהן,

אם הוא בן של צדיקים וכולי, יש לו שם טוב, משפחה טובה.

אז טוב שם משמן טוב.

אומר המדרש,

שמן

הריח שלו

נודף מקיטון לטרקלין,

מחדר לחדר.

זה הריח.

שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו.

שמן טוב שמים על מת,

בשביל שלא יהיה לו ריח למת, מבאיש בסוף השמן.

גם הוא מסריח.

שם טוב שמים על מת, לא מבאיש.

טוב

שמם

של חנניה, מישאל ועזריה שנכנסו לכבשן האש ויצאו חיים,

משמן המשחה

שנמשכו נדב ואביהו, הבנים של אהרון,

שנכנסו למשכן ויצאו שרופים.

אז הדוגמאות האלה שמביא המדרש,

הוא מבין המדרש ששלמה המלך לא ישבה בין שם טוב,

שזה דבר רוחני,

לשמן טוב שקונים במכולת.

אז לכן הוא אומר שמן המשחה שזה גם מעלה רוחנית.

אז הוא משווה ביניהם.

חכמי המוסר אומרים להסביר את הדבר, מה מדובר.

שמן זה מקיתונת רקדין.

שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו.

שמים על מת,

מבאיש.

שם טוב על מת, לא מבאיש.

אליהו הנביא שהיה לו שם טוב,

כשהוא גהר על הילד,

החיית המת.

שמן סמים,

מבאיש.

שם טוב סמים,

מחיי מתים.

עכשיו בואו נראה מה מדובר.

אומרים חכמי המוסר, מדובר בשני צדיקים שווים.

אחד שקנה לעצמו שם על ידי מעשיו,

ונהיה לו שם בעולם.

ואחד שיש לו שם מצד אבותיו הוא הבן של הרבה,

הבן של האדמו״ר.

הוא לא עבד בשביל זה, הוא נולד ככה.

ושניהם באמת צדיקים אותו דבר.

שניהם אותו דבר, בלי שם, בלי זה. שניהם עושים אותן פעולות, אותן מידות, הכל.

אותו דבר.

מה יקרה עכשיו

כששניהם שווים?

אז מי יותר? זה שקנה שם עצמי?

בעצמו?

או מי שיש לו שם מבית אביב. עצמי? עצמי?

ברחוב מבינים בדיוק הפוך.

זה הבן של הרבה.

הבן של הרבה.

אז אם הבן של הרבה?

כבוד קדושת?

וזה שבנה שם בעצמו,

אומר שלמה המלך, טוב ש...

הם משמן טוב.

מה פירוש?

זה שהוא בעל יחסין,

שהוא נקרא שמן טוב,

אם אתה שם אותו במקום מסוים,

אז ריחון עודף איפה?

מקיטון לטרקלין.

רק בשכונה,

איפה שהוא נמצא, באזור שהוא נמצא,

ריחון עודף.

זאת אומרת, ההשפעה שלו

היא רק מקומית.

נגיד, הוא רבה באזור מסוים,

או רב מקומי, איזה שם שלו הוא רק במקום הזה, זה מה שיודעים ממנו.

אבל שם טוב זה מסוף העולם ועד סופו. שמו מתהלך בכל העולם כולו ומשפיע בכל העולם כולו.

עכשיו נשאלת השאלה,

אומרים חכמים,

מה יהיה בשעת הניסיון?

מתי נבדוק מי יותר חזק?

השם טוב

או שמן טוב?

נכניס את שניהם לניסיון,

ובואו נבדוק.

אז זה שהוא שמן טוב, שיש לו יחסין, הוא הבן של,

הוא יכול לשמור על השמן הטוב שלו רק במקומו.

אבל אם תוציא אותו חוץ למקומו,

הוא לא יכול להחזיק מעמד.

קח אותו לשיקגו, תשאיר אותו שנה שם לבד.

הוא לא יישאר אותו בן אדם שהוא יצא ממקומו.

אבל בעל השם טוב, כיוון שהוא קנה את השם בעצמו,

כל מקום שהוא יהיה זה אותו בן אדם.

כי זה קניין בנפשו, זה הוא.

זה הוא.

זה לא מכוח מישהו.

זה הוא.

למרות ששניהם עושים אותם מעשים.

זה הוא עושה את המעשים מכוח האנרציה,

מה שאנחנו קוראים, כאילו מכוח ההמשך של אבות אבותיו שהוא למד מהם ועשה.

וזה הוא עושה מצד ההכרה שלו,

כי הוא הגיע לזה בעצמו.

ממילא אצלו זה אף פעם לא יכול להשתנות.

וזה כן יכול להשתנות.

דבר שני,

אומר המדרש,

שאם תשים עכשיו את השמן הטוב על מת יביא איש,

מי זה מת?

רשע.

כי לא אחפוץ במות המת, כי אם ישוב מדרכו בחיה מת,

זה נקרא רשע.

רשעים בחייהם קרויים מתים.

אז אם מפגישים אחד שהוא שמן טוב, אם מת, אם רשע,

הוא לא יוכל לעמוד בשאלות שלו, בכפירה שלו,

בדברים שלו.

הוא לא יכול לעמוד.

לא יכול לעמוד בהם.

אז הוא יבאיש.

הוא יתקלקל.

אתמול הייתי, באיך קוראים לו, בטבריה בשבת,

וניגש אליי חסיד.

שאלתי שאלה, שאלתי חילוני שאלה,

ועד היום היא מפריעה לי, תעשה לי טובה, תסביר לי את זה.

והבן אדם לא מבין, אני מסביר לו והוא לא מבין, לא נתקעה לו השאלה,

לא רוצה לחזור עליה.

עניתי לו,

אבל היא תקועה לו.

אף פעם לא התאורת את השאלה עד שהוא שאל אותו.

זהו, הוא הסתבך, עשה לו פלונטר.

אז תפתח לו.

בסדר.

אבל,

לעומת זאת, אם אתה שם בעל שם

עם מת,

לא רק שהוא לא משפיע עליו המת, אלא הוא מחיית המת ומחזיר אותו בתשובה.

מחיית המת.

כי זה בעל שם.

זאת אומרת,

אז רואים שבשעת ניסיון

בעל שם טוב גובר, על מי?

על מי שהוא שם טוב.

דוגמה שלישית,

מסירות הנפש

של חנניה, מישאל ועזריה שקנו שם עצמי בזכות עצמם,

ושהם לא הסכימו לאכול מפת באג המלך,

למרות שנתנו להם, הם היו סריסים בבית

נמוכדנצר,

והם לא הסכימו לאכול,

אז הם עמדו בניסיון,

והקדוש ברוך הוא עשה להם נס, שלמרות שהם אכלו רק קטניות ודברים כאלה, גופם לא השתנה לרעה,

כי צריכים לראות חסונים וזה בעבודת המלך,

והם לא הסכימו לאכול.

אז הם אכלו רק קטניות, והשם עשה להם נס, והם נשארו אותו דבר.

לא הבחינו שהם

עשו איזה עסק דיל שם עם אחד מהעבדים שלו.

כשאמרו להם להשתחוות לפסל,

שעשה נבוכדנצר, שזה היה לנוי,

זו לא עבודה זרה ממש, הם גם לא הסכימו, והם מוכנים לסרף,

לסרף.

קנו שם עולמי ועמדו בניסיון,

ופקע שמה מן העולם, נכנסו לכבשן האש ויצאו חיים.

לעומת זאת, נדב ואביהו, שהיו קדושים, ואפילו במדרגה מסוימת יותר ממשה רבנו ואהרון הכהן,

נכנסו לאוהל מועד,

והיה להם טיפ-טיפונת גאווה, טיפ-טיפונת, טיפ-טיפונת.

יש 13 דברים שאמרו חכמים שהם נכשלו בהם, וכולם המכנה המשותף,

טיפ-טיפונת גאווה, או טיפ-טיפונת מיעוט בענווה.

כגון שהם אמרו, אנחנו לא יכולים להתחתן, מי נתחתן?

דוד שלנו מלך, אבא שלנו כהן גדול, אנחנו סגני כהונה, אנחנו ככה, ככה, מי יכול להתחתן איתנו?

אז טיפ-טיפונת, כן, זה טיפ-טיפונת.

אז נכנסו

לאוהל מועד ויצאו שרופים.

לכן אומר משה רבנו לעם ישראל,

כשהוא בוחר את בצלאל בן אורי בן חור, הוא אומר, ראו,

קרא השם בשם

בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה.

ראו,

קרא השם בשם בצלאל, קודם כל השם.

קודם כל בשם בצלאל.

אחר כך בן אורי בן חור למטה יהודה.

זאת אומרת, אדם שקונה שם עצמי,

וזה המעלה,

בעל תשובה,

שחזר בתשובה,

והגיע להכרה,

ועשה מה שעשה,

הוא קנה לעצמו שם.

אם זו תשובה אמיתית,

קנה לעצמו שם.

ואז ממילא,

ממילא הוא יעמוד בניסיונות, אם הוא עשה תשובה אמיתית.

צדיק,

לעומת זאת, עוד לא עמד בניסיונות כאלה,

ולא יודע מה יהיה איתו.

אכן מעלתו של השווא

גדולה ממעלתו של מישהו צדיק מעיקרו ועוד לא חטא.

אז זו הסיבה למה.

כן.

תודה רבה. סלח לי, אני אפתחיל לך, לא באתי פה. לא, ברור. אני עושה איך את ההצגה, אל תדאג.

בליל, בליל קוראים.

ממש בליל כדור. אתה רוצה להיות ביום?

אתה רוצה להיות ביום גם?

אני שואל, אני לא מבין. אבל אתה רוצה ביום? אם אתה רוצה, תדבר עם יריב.

כשאנשים אומרים שהוא צדיק פה, השם יודע שהוא... מה זה השם הטוב הזה?

הצדיק לא, על ידי המסור שלו, הוא לא עושה לעצמו שם?

הוא קונה לעצמו שם? אני יודע כבר שהוא לומד. מה זה השם לעשות שם? אמרנו,

יש בן אדם שנפעל מכוח

הבית שלו.

דהיינו, ככה אצלו בבית, כולם לומדים. אין פה משהו אחר. כאילו, מה אתה... זה בדרך לימוד, זה לא בא סתם כזה. מה זה לימוד? אם לא היה לו אבא כזה, אז הוא לא היה כזה.

העובדה שהאחרים לא נהיו כאלה, למה? כי אין להם אבא דוגמה כזאת.

למה הבן של הנגר נהיה נגר?

למה הבן של עורך דין הולך ללמוד משפטים גם?

זה מה שהוא ראה בבית.

אז זה יותר טבעי שבן אדם ממשיך באותו זה. זה לא מעלה שהוא קנה אותה מהכרה דווקא.

אין שום בעיה.

לאיזה דרגה הוא יגיע? כן, אבל זה בא עם שם.

אבא שלו גם היה זה.

הוא המשיך והוא גם קנה על ידי עצמו את הדרגה שלו. עוד פעם, אתה לא שומע מה מדברים.

מדברים עכשיו

שבן אדם הוא הבן של והוא ממשיך מכוחו.

רב חיים, שיהיה בריא,

אמר שהוא לומד ולא מבין, ואבא שלו אמר לו, צריך ללמוד גם לא להבין.

והוא המשיך עד עכשיו, לכן הוא נהיה גדול ישראל.

הוא שמע על אבא שלו, וזה הדרך, ככה צריך לעשות, ושלום.

אבל בן אדם שהיה באחר ג'הנם,

והבן אדם מתעורר לבד

והגיע למדרגה של רבי חיים.

נו,

אז יש הבדל או אין הבדל?

זה המדובר.

תיקח אחד,

ושהגיעו לאותה מדרגה

מאחרי זה. אבל זה בא מכוח הבית,

מה שזה מוטבע אצלהם,

וזה בכלל היה הפוך, הפוך.

והגיע מכוח עצמו, מהכרה עצמית, ונהיה כזה.

על זה מדברים.

אז לכן,

כבר נאמר כי יש חטא שמועיל לשווא יותר מכל צדקות הצדיק,

ויש צדקה שמזקת לצדיק יותר מכל חטות השווא,

שיפנה ליבו מן הכניעה

ודבק בגאות ובחונף ואהבת השבח.

אז תשמעו.

מה כתוב?

יש חטא שמועיל לשווא יותר מכל צדקות הצדיק.

למה? כי הוא מביא אותו להכרה כמה אפסיותו של האדם, שיכול היה להרים יד נגד תורת השם, נגד השם,

לעשות כך וכך.

החטא הזה גרם לו,

כמו שאומרים, לעמוד על דעתו באמת, ומכאן והלאה הוא נהיה מאן דהומר לכל הדעות.

ויש צדקה שמזיקה לצדיק יותר מכל חטות השווא.

שמעתם?

כל חטות השווא שעבר עליהם כולן, כולן, כולן, כולן, יש צדקה אחת שיכולה להפיל את הבן אדם הכי צדיק,

אחת, והיא, כגון שהוא דבק בגאות,

בעל גאווה,

חונף לאחרים כי הוא רוצה תקווה מהם או משהו, או כל מיני אינטרסים,

באהבת השבע, שהוא אוהב שיכבדו אותו,

הוא רוצה שיכבדו אותו, לא מכבדים אותו,

כועס, וזה, וזה, וזה, וזה.

אז הצדקה, מה שהוא הגיע למה שהגיע, גורמת לו נזק

יותר מכל חטות השווא.

שמעתם דבר כזה?

אז זאת אומרת, לא צריך להתפעל ממה שרואים אנשים. לכן כתוב שאדם צריך לעבוד על עצמו בשביל להרחיק עצמו מן הגאווה עד הקצה השני לחלוטין.

כי אם לא יפסיד את הכול, כי תועבת השם כל גבה לב.

וזה אנשים לא קולטים ולא מבינים.

רק מי שלמד הרבה מאוד ספרי מוסר, בלע ושתה ספרי מוסר,

יודע להבחין מי צדיק אמת, מי לא צדיק אמת.

לא מה שידיעות ותור עומדים אצלו, עושים ככה וככה, לא זה מה שקובע בכלל.

אתה יודע כמה אנשים יש שם, אתה יודע כמה זה, אתה יודע איזה סיפורים,

אתה יודע איזה...

גורניש מיט גורניש, זה לא הקנה מידה לבדיקה.

קנה המידה לבדיקה זה מה שכתוב פה,

מה שכתוב בספרים הקדושים, איך בודקים מי, מה, מו.

וכמו שאמר אחד מהצדיקים לתלמידיו, אילו לא היה לכם עוון,

הייתי מפחד עליכם ממשהו גדול מן העוון.

אמרו לו, מה גדול מן העוון?

אמר להם, הגאות והחונף.

אדם שמתגאה אומר, מי הם?

מי הם בכלל?

הם לא מייצגים את הדת.

בעל גאווה סרוחה כזה,

בחונף?

להחניף,

להחניף לרשעים?

זה רק סגנון אחר, הרב ברג, הוא קורא לו הרב ברג, הוא קורא לו הרב ברג,

הרב.

לכויפר ואפיקורס קוראים רב.

ומי שמזכה את הרבים,

אי שדה.

ואנשים עוד חושבים, אתה מבין שיש פה משהו,

ולא מבינים.

אבל זהו, כי אנשים מתפעלים מצבעוניות.

מתפעלים, יש קהל, אין קהל, זה, זה, זה, זהו.

ככה אנשים מבינים, מה לעשות?

לא למדו.

ובשב הכזה אמרו ריבותינו זכרון המלאכה, מי ששב בתשובה באמת, והוא כל הזמן זוכר את כל העוונות, וכולי, והוא ענה, ושפל, וזה, ומתבייש, וירא, וכולי, וכולי.

על כאלה נאמר, במקום שבעלי תשובה עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

במקום שבעלי תשובה עומדים,

שמעתם?

עכשיו אני אגיד לכם חידוש.

נדייק בלשון.

במקום שאין בעלי תשובה עומדים.

במקום שבעלי תשובה עומדים.

איפה הם עומדים? למטה, למטה.

בענווה ובשפלות,

שם הם עומדים.

אחרי שהם חזרו בדרגה הזאת, במקום שהם עומדים,

אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

לעמוד קבוע, שם למטה,

קשה מאוד לצדיקים גמורים, כי יש להם על מה, יש להם על מה להרגיש ככה וככה, אז הם לא יכולים לעמוד כל הזמן באותו מקום.

אז במקום שבעלי תשובה עומדים,

גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

רבי חניניהם, משה אומר.