בני ברק - ספור תחילת המצור על ירושלים וסיבותיו... חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב,

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח.

הערב להצלחת כבודנו לקירוב הגאולה ברחמים מרובים,

כך כותבים הקודמים.

והתורמות יזכו יחד עם בעליהן, ילדיהם ויקיריהם להינצל ממלחמת גוג ומגוג,

שכל משאלות לבן יתגשמו לטובה.

הערב גם לעילוי נשמת גלית בדבורה,

הורי וחמים נוחתם עדן.

אנחנו ממשיכים עם ענייני החורבן,

מלחמות טיטוס והרעב.

ויעמוד טיטוס בראש צבא הרומיים הצר על ירושלים,

וירא כי עסוקים גדודי ירושלים במלחמה זה עם זה,

ויבוא באין מפריע אל מול חומות ירושלים בחודש ניסן

ויערוך את גדודיו כנגד העיר, ויבנה עליה דיק וסוללות,

וכל כלא משחית,

ויישר את הקרקעות,

ויסלק המכשולות,

ואין מונע בעדו.

אחר כך הקריב טיטוס את אל המשחית אשר לו,

וינגח בחומת ירושלים החיצונה,

היא החומה השלישית.

שלוש חומות היו לעיר,

חומה שלישית בנאה הורדוס,

והייתה חזקה מכולם,

ויבקיעיה טיטוס,

ויראו הפריצים כי נפרצה החומה והסכנה גדולה מאוד,

ויכרתו שלושת הפריצים ברית שלום ביניהם,

למען יעמדו יחדיו כנגד האויב,

ויחלקו את ירושלים לשלושה חלקים,

ועל כל חלק הגן אחד הפריצים.

ויתנפלו הפריצים על האויבים בהתקפות גבורה נוראות,

ויפילו חללים רבים מאוד מהרומיים באופן מפלים מאוד.

ויקרב טיטוס אל החומה השנייה,

וינגח אותה ויפיליה אף היא.

וברעות טיטוס,

כי רבים מאוד חלליו ועצומים הרוגיו,

ביקש מיהודי ירושלים להיכנע ולעבוד את רומי,

ותהי נפשם להם לשלל.

ולא אהבו הפריצים לשמוע אליו,

וגם לא שמעו בקול חכמי הדור,

שהזהירו מפני חורבן הבית והארץ,

והריגת עם השם,

כי הפריצים הלכו בשרירות ליבם

והביאו שואה על עם השם.

ויכבד הרעה בירושלים מאוד, וכל מטה להם נשבר,

ואף העשירים,

אשר היה בידם מעט חיתים,

התייראו לטחון ולאפות,

כי הפריצים הלכו אחר ריח האפייה ושדדו את כל הלחם.

על כן נאלצו העשירים לכסוס את החיתים חיים.

ויחפשו בני ירושלים אוכל באשפתות

להשיב את נפשם.

ואכלו גם כל רמס, עכבר או נחש אשר מצאו,

וזה היה להם לשלל, להשיב את נפשם.

עד כי כלאו העם את כל רמס הארץ.

ויגדל הרעב מאוד עד לזוועה.

עד שקמה אישה בירושלים,

שחטה את בנה הקטן בטבע של אהו לאוכלו.

ויהיה לך רעב הלוך וכבד,

עד כי גם העשירים הגדולים לא מצאו מחיה.

מרתה, בת בייטוס,

הייתה מעשירות אשר בירושלים.

ביקשה משלוחה שיקנה לה לחם סולת, לא מצאה.

ביקשה חיתים, לא מצאה סחורים, לא מצאה סובין, לא מצאה.

בקיצור,

עד שהלך, אזל הכול.

לא נותר כלום.

יצא לרחוב לחפש דבר מאכל.

ונדבק לרגלה צואה.

ומרוב שהייתה

מפונקת וחנוגה, מתה.

יש אומרים שהיא מצאה גרוגרת של רבי צדוק

שהיה שרוי בתוכנית ארבעים שנה

כדי שלא תיחרב ירושלים.

הוא היה אוכל,

מוצץ

את הגרוגרות

וזורק ליפתן, והיא אכלה אחת כזאת מתוך רעב ומתה.

כשעמדה למות הוציאה את כל כספה וזרקה לרחוב

ואמרה מה צורך יש לי בהם.

לא די ברעב

שהיה בעיר, אלא שהוסיפו הרומיים עוד לתחושת הרעב להגביר את המוות בעיר כמו שאמרנו.

אז בחורבן ראשון היו מתים מריח עוקבנין.

עשב, שהיו אויבים כולים ברחום, מביא תיאבון רעב,

אבל בחורבן האחרון

מה היו עושים? מביאים גדיים וצולעים במערב העיר

והריח מפעפע בהם היו מתים.

בזה קוים בהם המאמר טובים היו חללי חרב מחללי רעב

שהם יזובו מדוכרים מתנובות שדאי.

והאנשים יצאו מן העיר ללקות עשבים כי עבר עליהם,

גבר עליהם הרעב מאוד,

והרומיים היו תופסים בהם והורגים

ותולים אותם נוכח שער העיר.

וגם הפריצים היו אורבים ליוצאים,

ליהודים,

והורגים בהם.

כי לא הסכימו שיצאו אל הרומיים.

ויערוך טיטוס את אלי הניגוח אשר לו

הטנקים של פעם

אל מול החומה בארבע רוחותיה.

והתנפלו עליו גדודי ישראל בגבורה נפלאה כפעם בפעם.

וישרפום.

עד כי נתנו בידי טיטוס רק חמישה אלי ניגוח מתוך חמישים שהביא מרומא.

וייצא פטיטוס שלושה אלי ניגוח מהנותרים בידו, ויפקוד עליהם שלושת אלפים חיילים להקימם ולשומרם.

ארבעה

בחורים מישראל קינאו קינאת השם

וידלגו מן החומה

ויבקיעו את מחנה הרומאים

ויתחלקו לשני מחלקות.

שניים פנו על מחנה הרומאים

ונלחמו בהם בגבורה רבה להניסם שלא יקרבו אל העיל.

השניים האחרים

היו תחים את האלים

בזפת וגופרית.

כאשר ראו הרומאים אשר היו במחנה הגדול כי אין החיילים עומדים בפני שני בחורי ישראל,

שלחו צבא רב לעזור

לשומרי העיל

בתהי המלחמה החזקה.

ובכל זאת התחזקו שני הבחורים נגד כל ההמון ויתאזרו בגבורה ולא נתנו לרומאים להתקרב

אל העיל.

בינתיים סיימו החרם לטוח את האלים בזפת

ויציתו בהם אש

ויבערו האלים.

הטנקים האלה נשרפו.

בכל זאת לא נסו ארבעת היהודים משם

כי התעצמו מאוד לעמוד שם נגד כל הרומאים

כדי שלא יקרבו לכבות את האש.

טיטוס היה עומד במחנה הרומאים

וכאשר ראה כי המון חייליו מתייראים מגבורת היהודים,

מפחדים להתקרב

ורק יורים עליהם מרחוק חיצים ובליסטראות

וייקח את גיבוריו היה רוצה למערכה להכניע את ארבעת

היהודים העומדים בגבורה נגד כל חילו.

ובראות זאת היהודים אשר על החומה

נחלצו לקראת אחיהם

הארבעה כדי להושיעם מידי טיטוס וגיבוריו.

500 יהודים יצאו לקראתם בתחזק המלחמה

ויפלו מהרומיים למעלה מ-10,000 איש

ואז נשלחו עוד 40,000 גיבורים רומיים

ויעמדו כנגדם 500 היהודים

ויהרגו בהם עוד 8,000 איש

וכל השאר ברחו כי ראו גבורת ישראל לא כדרך הטבע.

וישובו היהודים לירושלים

וישמחו בתשועה גדולה

אבל בכל זאת לא נתנו על ליבם לשוב בתשובה

ובטחו בגבורתם

ולכן המשיך חרון אף השם בישראל.

צריך להיזהר מכוחי ועוצם ידי של ביבי.

ויצווה טיטוס להביא את שני האלים הנותרים

לבנות אותם מול החומה

והפקיד עליהם חמשת אלפים חיילים לשומרם.

והיהודים

עשו בעורמה

ולא התקיפו הפעם את האלים

כדי שיחשבו הרומאים שאפסו גיבורים מן העיר

ויעשו מלאכתם בטח ויבנו

את האלים.

וכאשר כמעט שלמה מלאכה

והאלים עמדו על מכונם,

יצאו מאה מאנשי ירושלים אל הרומאים בלילה

והם יושבים בטח אצל המדורות שעשו להתחמם

כי זה היה בחודש כסלו והיה קר מאוד.

ויקום היהודים בפתע פתאום ויהרגו רבים מהם.

רבים אחרים נשרפו באש חיים

כי ישליכו מהיהודים אל תוך מדורות האש אשר בערו שם.

והיהודים הציתו את האלים באש ושרפום

וגם את בעלי המלאכה החרשים היודעים מלאכת האלים

לכדו חיים

וישליכום למדורות האש

וישרפו חיים עד לא נותר אחד.

ונכבד הרעב מאוד עד כי לא נותר דבר מאכל בעיר

ואף על פי כן לא פסקה עבודת בית המקדש

כי התאמצו בני ישראל מאוד בהקרבת קורבנות התמיד להקריבם

דבר יום ביומו

ואף על פי שלהם עצמם לא היה מה לאכול

כי לא נותרה בהמה בירושלים

אך עבור הקרבת התמידים התאמצו מאוד

ושיחדו את הרומאים בממון רב לתת להם גדיים להקרבה

בתחילה ויאותו להם הרומאים

ותעמוד לישראל זכות הקורבנות

ולא ניתנו ביד האויב

עד שגברו העוונות

וביום שבעה עשר בתמוז

הרגישו האויבים בדבר כי זכות הקורבנות עומדת להם

ומנעו מהקורבן

ובאותו יום בוטל קורבן התמיד מבית המקדש

ואז התאפשרה פריצת החומות

לכיבוש העיר על ידי האויב

לטיטוס נשאר אל הברזל האחרון

ויצאו להקימו לנגח החומות

ולא יכלו הפריצים למונעו כי גבר עליהם הרעב עד מאוד

ולא נותר בהם כוח

ואם היו מצליחים לשורפו

היו מתייאשים הרומיים מלכבוש את העיר

והיו נוסעים משם

אך יד השם הייתה בהם בגלל עוונותם ושלא חזרו בתשובה

כאשר ראו היהודים

שאין בכוחם לשרוף העיל

התייעצו לבנות קיר נוסף מאחורי החומה

במקום נגיחת העיל

ויהי כאשר יתאזרו הרומיים

לנגוח את החומה ויפלו אבניה

והנה לפניהם חומה נוספת

ויבהלו ויטמאו מעוז רוחם של היהודים

ויתייאשו מלכבוש העיר

וכמעט שמרדו בטיטוס

אך טיטוס הצליח לחזק את ליבם

כי אמר להם

הרי החומה חדשה היא בעינה חזקה דיה ומהרה נצליח להפילה

ויהי בלילה ההוא

לעיל שבעה עשר בתמוז

ויוועדו עשרה חיילים מגיבוריו וידלגו על החומה

ויכו את השומרים אשר נרדמו על משמרתם כיוון שהיו עטופים ברעב

והיו יגעים ממאמץ המלחמה

אחר כך עלה טיטוס וחייליו גם הם על החומה

ובבוקר פרצה מלחמה עם חיל טיטוס בתוך חצר העזרה

ותהי המלחמה כבדה מאוד

כי היהודים מסרו את נפשם עבור בית המקדש

ותארך המלחמה עד רבע יום כשלוש שעות

ותגבר יד היהודים

ויכו ברומיים חללים רבים

ויהדפו אותם מן העזרה

והשלחתי תוסעות שלושת אלפים חיילים להילחם ביהודים אשר במקדש

ותארך המלחמה שבעה ימים

וייסוגו הרומאים מתוך המקדש כי לא הצליחו לחופשו

בצד ההיכל

הייתה בנויה בירנה גדולה

וגבוהה מאוד

מבנה ענק

וכולם מכופה בעצי ארזים

והיהודים עשו בעורמה

טייחו את הבירנה בזפת וגופרית

וכאשר באו שוב הרומאים למלחמה

נסו היהודים לתוך הבירנה

וייכנסו אחריהם הרומאים

והיהודים יצאו מפתח צדדי

ואת הדלת נעלו

הרומאים בחופזם לא הרגישו במזימה

ונכנסו עוד ועוד חיילים

וטיפסו גם בסולמות

ומילאו גם הגגות

ושמחו הרומאים שלכדו את הבירנה

ויבואו היהודים בלט

ויציתו אש בבירנה ובדלתותיה

והאש העזה מאוד להטה את כל הבירנה

ולא יכלו הרומאים לצאת מהשער

כי האש חזקה מאוד מאוד

ונשרפו בתוכה

עשרים ושניים אלף רומאים

ושוב התחזקו הרומאים

והשם נתן בידם את העזרה

ביום השמיני לחודש אב הסבו הרומאים את ההיכל לראות

כיצד ייכנסו בו

וראו שער אחד מצופה בכסף

הבעירו אותו באש ויותח הכסף

וישרפו עצי הדלת בטיפול

והנה לפניהם הדרך פתוחה אל בית קודש הקודשים

ויהי ביום התשיעי לחודש אב

תשעה באב בשעת הצהריים לעת המנחה

ויבואו חיל הרומאים

ויקחו קורות

ויעמידו אותם על שערי הזהב אשר בהיכל

ויציתו בהם אש ויותח הזהב

וישרפו הדלתות וייפלו

ובית קודש הקודשים נפתח לעיני כל

ויריעו הרומאים תרועת שמחה גדולה

וקודש הקודשים היה נשרף בכל סביבותיו שרוף והלוך

עד כי נשרף כולו

והרומאים הכניסו את פסיליהם לחצר המקדש

וניסחו נסחים לאלוהיהם

ויתעוללו

ויחרפו ויגדפו כמשפטם

והיהודים נסו אל הר ציון

מובא במסכת תענית

דף כח

מגלגלין זכות ליום זכאי

בחובה ליום חייו

אמרו חכמים כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה

ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית הייתה

ומשמרת של יריב הייתה

והלוויים היו אומרים שירה ועומדים על דוכנם

ומה שירה היו אומרים?

וישב עליהם את עונם וברעתם יצמיתם

ולא הספיקו לומר יצמיתם אדוני אלוהינו

עד שבאו נוכרים וכבשום

וכן היה בשנייה בבית שני

יצמיתם זה ייחלם

ומבואר בערכים דף יא שלא היה זה שיר אותו יום אלא שמשמיים הכניסו בפיהם את הקינה הזו

בהרבה מקומות מחכמים זיכרונם ברכה

וכן בספר יוסיפון

משמע שרק ההיכל וקודש הקודשים נשרף

שאר

המקדש לא נשרף אלא נחרב

הגמרא בגיטין נ״ו אמר רבי יוחנן

החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו ענוותנותו של זכריה בן אבוקלס

החריבה את ביתנו זאת אומרת הבית חרב לא נשרף

ורק היכלנו שרפה את היכלנו

אף על פי שרצו הרומיים למחות כל זכר במקדש

אך הכותל המערבי שמקיף את הר הבית

לא מקיף את המקדש

לא הצליחו להרוס כי כבר הבטחנו על זאת שלא ייחרב לעולם.

עד עכשיו כל מה שדיברנו בהרצאה קודמת ועכשיו

זה ליקוטים ממדרשי קורות עמנו והמקדשים

שם המאורעות מורחבים יותר

ועכשיו נביא לקט ממעשיות החורבן

מה אספר בהנחותיי עצומות

נקטה נפשי

ומקהלותיי עגומות

שרידיי אשר נשארו מחרב וחמות

עוד הם לא נתקיימו ונותצו בחומות

שודדנו מדור לדור ומקץ לקץ

שורש צפה אותנו עיקץ

תקיף למשפטיך העירה והקץ

ותכפר חטאותינו ותאמר לקרב קץ

מדרש תהילים מזמור עט

אמר רבי לוי

שמונה עשרה שנה

הייתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של נבוכדנצר

ואומרת לו עבדה בישה

שק וחריב ביתה דמרח

דבני מרח לא שומעין להם

הבת קול הייתה אומרת עבד רע

עלה ואחרי בית אדוניך כי בניו לא שומעים לו

ואייר נבוכדנצר מתיירא לעלות

לפי שהיה יודע מה שהגיע לסנחרי בימי חזקיה אמרנו שהוא היה אחד מהניצולים

ולא היה מאמין נבוכדנצר שהקדוש ברוך הוא יחריב את ירושלים

מי עשה עמד

לקסם קסמים לדעת אם לעלות אם לאו

היה זורק חץ לכיוון אנטוחיה

זה בטורקיה

או לשם צור או לשם לודקיה

והחץ היה נשבר

כשהיה יורה חץ לשם ירושלים

לא נשבר

והיה יודע שהיא עתידה להיות בידו חרבה

כיוון שראה כן התחיל לומר לפני הקדוש ברוך הוא

ריבונו של עולם

מי האמין

שייכנסו השונאים לירושלים ומחריבים אותה

ונכנסים למקום שלא הייתה ברייה יכולה לגעבה

הרי נכנסו השונאים וטימאו מקדשך

והרגו את בניך

שנאמר מזמור לאסף

אלוהים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך שמו את ירושלים לאיים

לכך נאמר לו האמינו מלכי ארץ

כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים

ואיכה רבה פרשת ד' יח

היה ירמיה אומר להם עשו תשובה

עד שלא יבואו אויבים

אמרו לו אם יבואו אויבים עלינו מה הם יכולים לעשות לנו

זה שכתוב בישעיה הנביא פרק ה'

האומרים ימהר

יחיש המעשה הוא

למען נראה ותקרב ותבוא עצת קדוש ישראל ונדע

מתרברבים

מה יכול להיות

דוכסה רואה אותי ונוטלני ומושיבני עמו בקרונין

זאת אומרת אנשים אמרו

יבוא הדוכס

אנחנו נתייפייף

הוא יחטוף אותנו, ייקח אותנו בקרון, לא יעשה לנו כלום

אמרה לי ירמיה נדע

דמאן יהא קיימת או דילה נו דילה

התרברבו ואמרו בחוצפה

נראה דבר מי יקום, דבר ה' או דברנו

וכיוון שגרמו עוונות

ובאו שונאיהן

היו מתקשטות ויוצאות לפניהן כזונות

דוכסה רואה אותה ונוטל אותה

אפרקוס רואה אותה ונוטל אותה

אסטרטוליס רואה אותה ונוטל אותה

כל סוגי הקצינים בכל הרמות

חוטפים את בנות ישראל היפהפיות

ומושיבה עמו בקרון

אמר הקדוש ברוך הוא ולא קיימא דידי וקיימא דילהון

וכי שלי לא יתקיים ושלהם יתקיים דבריהם

מי עשה ישעיה ג'

וסיפח ה' קודקוד בנות ציון

בה' פתהן יערן

רבי אלעזר ורבי יוסף ורבי חנינא

רבי אלעזר אמר הלקה אותן בצרעת

הקדוש ברוך הוא את כל הנשים הלקה בצרעת ונמאסו עליהן וזרקו אותן במקרונות

כמו שאמר ולשאת ולספחת

ולבהרת

וסיפח עשה אותן בצרעות

רבי יוסף בר חנינא אמר העלה על ראשיהן משפחות משפחות של קינים

היו יורדות מהסערות שלהן

כמויות של קינים ונגעלו מהן האויבים

וזרקו אותן מהקרון

ורבי יחיא ברבא אמר עשן שפחות מחודניות

זאת אומרת אמהות משועבדות

ויש במפרשים על הפסוק שאומרים

שהקדוש ברוך הוא

פשוט מאוד

את פתיהן יערה

זב מהם דם רב

ונגעלו מהם וזרקו אותם

באיכה רבה פרשת ד' כ'

פעם אחת באו שונאין

ושלחו

אצל פרעה נכון שהוא מפרס בים הגדול

ישראל

ביקשו עזרה מפרעה בשעה שהיה בספינה בים

שיעזור להם

רמז הקדוש ברוך הוא לשלדותיהן

והיו שטים על פני המים

אמרו אלו לאלו מה טיבן של שלדות הללו?

אמרו להם אבותיהם של אלו תחת אבותיכם

עמדו וטביעו אותם במים

לא שלדים ממש של המצרים היו

שהרי אותם שלדים אותם מצרים טבעו בים סוף

אלא כמו שכתב רש״י היו נודות של עור

והחרטומים שהיו בהם

זה אמרו שזה רמז לאבותיהם תזכרו מה עשו היהודים לאבותינו

אז אמרו וכך עשו לאבותינו ואנחנו הולכים ומציאים להם

מיד חזרו

ולא עזרו להם

וזה מה שכתוב בירמיה ל״ז

הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים

על זה נאמר

בציפייתנו ציפינו אל גוי לא יאשיע

אי אפשר על הקדוש ברוך הוא אם הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה תעשה כל תחבולה שבעולם לא יועיל

לא יועיל אין אין נגד השם אין

רק לשמוע בקולו

בעיכה רבה פרשה א״כ״ט כל רודפיה השיגוה בין המצרים

ביומין דעקה

משבעה עשר בתמוז

עד תשעה באב שבהם כתב מרירי מצוי

ככתוב בתהילים צ״א מדבר באופל יהלוך

מכתב ישוד צהריים

רבי אבא בר כהנא ורבי לוי

רבי אבא בר כהנא אמר

דאוגא זיס סוגיה דתיהרה מרישי הון דשית עד סופיהון דתשע

השד הזה ששמו כתב מרירי

הוא עובר בעצם הצהריים מהשעה השישית עד סוף שעה תשיעית בין 12 ל-13 בערך

רבי לוי אמר דאוגא זיס סוגיה דאומא מסופיהון דארבע עד ראשון

דתשע

ואינו מהלך לא בחמה ולא בצל

אלא בצל הסמוך לחמה

אז רבי לוי אומר שהוא מסוף ארבע שעות

עד רשיהון דתשע, עד תחילת תשע

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש

רבי יוחנן אמר כולו מלא עיניים זה תיאור של השד הזה

קליפות קליפות ושערות שערות

ברבי שמעון בן לקיש אמר עין אחת נתונה על ליבו

וכל מי שרואה אותו נופל ומת

ומעשה מחסיד אחת שראה אותו ונפל על פניו ומת

ויש אומרים יהודה ברבי היה

שמואל חמתה ולא נפל

אמר עכן בית

שמואל

ראה אותו ולא נפל ממנו ולא מת

ואמר זה נחש הבית

הכוונה זה ידיד של בני הבית

ואינו מזיק

אצלו זה לא היה מזיק

רבי אבו היה לומד בעירו קיסריה

וראה אדם אוחז במכה להכות את חברו

ואחריו עומד שד

אוחז במוט ברזל

קם רבי אבו ועצרת מכה

אמר לו אם אתה רוצה להרוג את חברך

אמר לו וכי יש במכה לזה כדי להמית

אמר לו כן אתה מכה במקה אבל השד אחריך מכה בברזל והוא יהרוג אותו

זה אותו שד המסוכן בימים אלה

בין 17 בתמוז עד תשעה באב צריך להיזהר בשעות האלה לא להכות ילדים

וכולי ולא לריב

ולא קטטות וכולי

רבי יוחנן היה מצווה את מלמדי הילדים שלא יכו אותם ברצועה בימים האלו

ורבי שמואל היה מצווה את המלמדים לשלוח את העוזרים שלהם מהשעה הרביעית

לא להשאיר אותם עם הילדים מחשש שמא ישכחו ויכו את התלמידים

פעם היו נוהגים

להלקות את התלמידים ברצועה

כמובן לצורך חינוך ולא מכת אכזרי

זוועות הרעב

באיכה רבה פרשה א'-לט

כל עמה נענחים

כתוב בירמיה בחודש הרביעי בתשעה לחודש

ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ

לעם הארץ לא היה לחם

לבני יהודה היה לחם

אלו בחורבן ראשון

אבל בחורבן שני

כל עמה הנענחים מבקשים להם

בתחילה היו משלשלים להם לרומיים קופה של זהב

בתמורה היו נותנים להם קופה של חיטין

חוזרים ומשלשלים להם קופה של זהב

הפעם נותנים להם רק סעורים

חוזרים ומשלשלים להם קופה של זהב

ונותנים להם קופה של תבן.

מה עושים עם תבן?

היו שולקים אותו,

מחממים מבשלים אותו עם מים ושותים מימיו.

חוזרים ומשלשלים להם קופה של זהב וכבר לא נותנים להם כלום.

בפסיקתא רבתי פרשה כט, מעשה במרים ביתו של נקדימון

שהייתה שומרת יוון

ובאת אצל רבי צדוק

ופסק לה מ-25 ליטרות של כסף לקופות בסמים למזונותיה

וסעתה עם יין לתבשילה

בכל שבת ושבת

עושר רב

ואמרה לו כך תפסיקו לבנותיכם קיללה אותם שנתנו לה מעט

מדי לפי מושגיה

וכשהגיע הרעב

נשר סערה מן הרעב

ראה אותה רבי צדוק

שהיא מסבבת עם אביה בשוק

אמר היא אותה מרים שפסקת לה כך וכך בשבת

וקיללה אתכם

אמר רבי צדוק יבוא עליי אם לא ראיתי המלקטת

סובין של סעורים מתוך גללי בהמה

וקראתי עליה פסוק כזה

אם לא תדחי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן

מזעזע

מה שעבר עליהם שם

מעשה באחד מגדולי ירושלים

שאמר לילד להביא לו מים

וחיכה לו בראש הגג

בא הילד ואמר לא מצאתי מים

אמר לו זרוק את הכד לפניי

זרק הכד וגם הוא קפץ מהגג ומת

עליו היה אומר בני ציון היקרים המסולאים בפז

היכן נחשבו לחרש מעשה ידי עוצר

בעיכה רבה פרשת דלת זן

דבק לשון יונק

אמר רבי אבא בר כהנא

אמת המים שהייתה באה מן החנויות זה מקום בהר הבית

עמדו המציקים החרבוה ושפכוה

והיה אדם מוליך את בנו לאמה

ולא מצא מים

והיה מידבק לשונו לחיכו בצמא

על זה נאמר דבק לשון יונק

מימינו ובכסף שתינו

פעם אחת עלו המציקים ונטלו פיתן ויינן ושמנן ומימיהן של ישראל

ואחר כך חזרו ומכרו אותם להם

אמרו אוי לנו שנתקיים בנו הפסוק הזה ממינו בכסף שתינו

עצינו במחיר יבואו

בעיכה רבה פרשה א' נו התלאות שישראל עברו לאחר החורבן

את מוצא שכל מקום שביקשו ישראל לברוח היו מסגירים אותנו

ביקשו לברוח כלפי צפון ולא הניחום

כמו שאומר עמוס הנביא

כה אמר אדוני על שלושה פשעי עזה ועל ארבעה לא אשיבנו על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום

ביקשו לברוח כלפי מזרח

ולא הניחום

עד אהוד הכתיב כה אמר אדוני על שלושה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו

על אסגירם גלות שלמה לאדום

ולא זכרו ברית אחים

ביקשו לברוח כלפי מערב ולא הניחום

ככתוב בישעיה

מסע בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים

ואיכה רבה פרשה הא הא

על צווארנו נרדפנו

אדריאנוס שחיק עצמות פקיד ואמר

אי דעתנן משכחנן סערה ביהודאי

ארימון רשמינן

זה שכתוב על צווארנו נרדפנו

אדריאנוס הקיסר הרשע

ציווה שעל כל היהודים

לגלח שיער ראשם וזקנם

ומי שתימצא בו שערה אחת

יכרתו את ראשו

מסכת גיטין דף נו

אמר רב יהודה מר רב

מעשה בבנו ובביתו של רבי ישמעאל בן אלישע

שנשבו לשני אדונים

לימים נזדווגו שניהם במקום אחד

דהיינו נזדמנו למקום אחד

משני האדונים

זה אומר יש לי עבד שאין כי אופיו בכל העולם

רבי ישמעאל

בן אלישע היה יפה תואר והבנים שלו הבן והבת היו יפים מאוד

אז הוא אמר יש לי עבד שאין כי אופיו בכל העולם

וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כי אופיו

אמר בוא ונסיים זה לזה ונחלק בוולדות

והילדים שיצאו מהם נתחלק בהם

נכניסום לחדר

זה ישב בקרן זווית

וזו ישבה בקרן זווית

זה אומר

אני כהן בין כהנים גדולים אשא שפחה

וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים מנשא לעבד

ובכו כל הלילה

כיוון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זו

ונפלו זו על זו

וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן

ועליהם כונן ירמיה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדם מים

ואיכה רבה פרשה א' ממה

על אלה אני בוכיה אספסיאנוס

מילא שלוש ספינות

מגדולי ירושלים

כדי להושיבן בקלון

של רומי

עמדו ואמרו לא דיינו

שיכעסנו במקדשו

אל אף בחוץ לארץ עכשיו ייקחו אותנו לקלון

לעשות מעשים שאי אפשר לפרש

שם בחוץ לארץ לא מספיק שהכעסנו את הקדוש ברוך הוא והחריב את בית המקדש

בירושלים עוד נלך ונעשה דברים איומים בחוץ לארץ

אמרו לנשים מבקשות אתון לכך

אמרו להם לאו

אמרו מה שדרכן לכך אינן רוצות

אנחנו על אחת כמה וכמה

אני לא מפרש שם מבינימין

תאמרו

אם משליכים אנו עצמנו לים

אנו באים לחיי העולם הבא

מיד האיר הקדוש את

עיניהם האיר הקדוש ברוך את עיניהם בפסוק זה בתהילים סמך חלק

אמר אדוני מבשן אשיב

אשיב ממצולות ים

מבשן אשיב מבשן מבין שיני אריות אשיב

ממצולות ים כמשמעו

עמדה כת ראשונה ואמרה אם שכחנו שם אלוהינו

ונפרוש כפינו לאלזר

והשליכו עצמן לים

זאת אומרת הם לא שוכחים את שם השם

וחלילה לא פורסים כפיים לאלזר

השליכו עצמם לים

עמדה כת שנייה ואמרה כי עליך הורגנו כל היום

נחשבנו כצאן טבחה

והשליכו עצמם לים

עמדה כת שלישית ואמרה

הלא אלוהים יחקור זאת

כי הוא יודע תעלומות לב

והשליכו עצמם לים

ורוח הקודש צווחת ואומרת על אלה אני בוכיה

בערכה רבה פרשה א' מ'

אדריאנוס שחיק עצמות

הושיב שלוש משמרות

אחת בחמתא, אחת בכפר לקטיעה ואחת בבית אל יהוד

שכל מי שיברח ייתפס

כדי ללכוד את כל הפליטים היהודים ולהורגם

והוציא כרוזה קורא ליהודים לסגיר עצמם

מי ששאל מה ירוויח אם יסגיר את עצמו

היה נענה שינצל ולא ייפול בשבי

מי שהאמין לא יצא

ומי שהאמין להם יצא ולקחו את כולם לבקעת בית רימון

וציווה אדריאנוס ושר צבאו להרוג אותם במהירות

לפני שיגמור לאכול את קצה הלחם שלו

וירך התרנגול שהיה אוכל

אלה שנשארו במחווה

נאלצו לאכול מבשר המתים

ובכל יום היה יוצא אחד מהם

ומביא מבשרם לאכול

יום אחד יצא אחד מהם ומצא את גופת אביו המת

לקח והטמין אותו במקום מסתור ושם עליו סימן

חזר ואמר לחבריו שלא מצא כלום לאכול

שלחו אדם אחר והלך לפי ריח הגופה ומצא

והביא אותה לאכול

אחרי שאכלו שאל אותו הראשון היכן מצאת את המת הזה?

אמר לו מקום פלוני

אמר לו ואיזה סימן היה עליו?

אמר לו סימן פלוני

והבינה שואל

שהוא אכל את אביו

ואמר אוי לו לאדם שאכל מבשר אביו

ונתקיים בהם הפסוק ביחזקאל ה׳ לכן אבות יאכלו בנים

בתוכך

ובנים יאכלו אבותם

ועשיתי בך שפטים

וזיריתי את כל שאריתך לכל רוח

טרחינוס שחיק עצמות

ילדה אשתו בליל תשעה באב

והיו כל ישראל אבלים

נשתתק הולד בחנוכה

הילד שלו השתתק, שיתוק

אמרו ישראל נדליק או לא נדליק?

אם הם ידליקו עכשיו נרות של חנוכה זה ייראה שמחה

נדליק או לא נדליק? כאילו מה, שמחים על זה שהוא השתתק?

אמרו נדליק

ואמרו מה שיבוא עלינו יבוא, מה שיגזר ייגזר.

הדליקו.

הלכו ואמרו לשון הרע עליהם לאשתו של

טרחינוס

ואמרו היהודים האלה כשהיא ילדת הם התאבלו.

זה היה תשעה באב.

ועכשיו

כשהילד שלך השתתק הם מדליקים נרות.

שלחה וכתבה לבעלה

עד שאתה הולך לכבוש את הברבריים במרוקו בוא ותכבוש את אלה היהודים שמרדו בך.

עלה לספינה,

חשב לבוא בעשרה ימים

והרוח הביא אותו בחמישה ימים.

בא ומצא אותם בדיוק כמחוסקים בפסוק בדברים כ' ח'

ייסע אדוני עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידעה הנשר.

אמר להם אני הוא הנשר זה היה הסמל של הרומיים.

אני הנשר שחשבתי לבוא בעשרה ימים.

והרוח הביאה אותי בחמישה ימים.

הקיף אותם בלגיונותיו והרג אותם.

אמר לנשים

תשמעו ללגיונותיי ואם לא אני עושה לכם

כדרך שעשיתי לאנשים.

אמרו לו

תעשה בנו מה שעשית בהם.

מיד הקיף

בלגיונות והרגן והתערבו הדמים של אלו בדמים של אלו

והדם היה בוקע והולך עד שהגיע לנהר קיפורוס.

ורוח הקודש צובחת ואומרת

על אלה אני בוכייה. מסרו נפשם לקיים מצוות.

מצוות החנוכה,

תשעה באב.

לא להינתן ביד הרשעים.

מעשה בשני בני צדוק הכהן

שנשבו

אחד היה זכר

ואחת נקבה בן ובת.

נפל זה לשרדיות

וזו לשרדיות.

כל אחד נמסר ביד שר אחר.

הלך זה אצל הזונה ונתן לה זכר.

זאת אומרת לקח את הבן של צדוק הכהן ונתן

לאותה אישה.

והלך זה אצל חנווני ונתן לו את הנקבה,

את הבת של צדוק הכהן.

בעד יין,

לקיים את מה שכתוב ביואל הנביא ד',

ויתנו הילד בזונה,

וילדה מכרו ביין וישתו.

לאחר ימים

הביאה יונה את הבן אל החנווני והציעה לו לזווג את שניהם

ויחלקו בלדות.

הסכים החנווני

והכניסו אותם לחדר אחד,

ואז הנערה בכתה.

אמר לה, הנער, למה את בוכה?

אמרה לו, איך לא אבכה ואני בתו של הכהן הגדול?

איך אנשא לעבד?

אמר לה, בתו של מי את?

אמרה לו, של צדוק הכהן.

אמר לה, והיכן גרתם?

אמרה לו, בשוק העליון.

ואיזה סימן הכר היה לכם בבית?

אמרה לו, סימן פלוני.

אמר, היה לה...

אח או אחות?

אמרה לו היה לי אח שהייתה לו שומה בכתף

נקודת חן

ובכל יום שהיה חוזר מבית הספר הייתי מנשקת אותו

אמר לה אם תראי את השומה

תזהי אותה?

אמרה לו כן

גילה לה את הכתף

וזיהתה שזה אחיה

חיבקו ונשקו זה לזה ויצאה נשמתם מצער

באיכה רבה פרשה א' נ'

מעשה במרים בת נחתום

שנשבית היא ושבעת בניה

קבורה בצפת

נטלן קיסר

זה היה אדריאנוס קיסר

כך מובא בתנא דבל יאור רבה

זה היה לאחר חורבן בית ראשון

ויש סיפור מעשה דומה בזמן אנטיוחס על חנה ושבעת בניה

מכל מקום

הביא את הראשון ואמר לו השתחווה לצלם

אמר לו חס ושלום איני משתחווה לצלם

אמר לו למה?

מפני שכך כתוב בתורתנו

אנוכי אדוני אלוהיך

מיד הוציאו והרגו

הוציא השני

אמר לו השתחווה לצלם

אמר לו חס ושלום

אחי לא השתחווה ואני איני משתחווה

אמר לו למה?

אמר לו כך כתוב בתורה לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי

מיד גזר עליו והרגו

הוציא השלישי

אמר לו השתחווה לצלם

אמר לו איני משתחווה

אמר לו למה?

אמר לו כך כתוב בתורה כי לא תשתחווה לאל אחר

מיד גזר עליו והרגו

הוציא הרביעי

אמר לו פסוק זובח לאלוהים יחורם בלתי לאדוני לבדו

גזר עליו והרגו

הוציא החמישי ואמר גם הוא פסוק

שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד

מיד גזר עליו והרגו

הוציא את השישי

גם הוא אמר לו פסוק

כי אדוני אלוהיך בקרבך אל גדול ונורא

גזר עליו והרגו

הוציא השביעי

הוא היה קטן בכולן

אמר לו בני

השתחווה לצלם

אמר לו חס ושלום

אמר לו למה?

אמר לו כתוב בתורה וידעת היום

והשבות אל לבביך כי אדוני הוא האלוהים

בשמיים ממעל

מעל הארץ מתחת אין עוד

ולא עוד

אלא שנשבענו לאלוהינו שאין אנו ממירין אותו באל אחר

שנאמר עת אדוני האמרת היום

וכשם שנשבענו לו כך נשבע לנו

שאינו ממירנו באומה אחרת

שנאמר בה אדוני האמירך היום

אמר לו הקיסר

אחיך שבעו ימים ושבעו חיים וראו טובה ומבוגרים

אבל אתה קטן

לא שבעת ימים

ולא שבעת חיים ולא ראית טוב בעולם

תשתחווה לצלם

ואני אחסה בך טובות

אמר לו כתוב בתורתנו

אדוני ימלוך לעולם ועד

ואומר בטהילים יום אדוני מלך עולם ועד

אבדו גויים מארצו

ואתם בטלים

ואויביו בטלים

בשר ודם

היום חי ולמחר מת

היום עשיר כמו ביליה דבילי ולמחר עני

הבעל הקדוש ברוך הוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים

אמר לו הקיסר

ראה

אחיך הרוגים לפניך

אני משליך את טבעתי לארץ לפניי

לפני הצלם

ואתה תגביה אותה

כדי שידעו הקול ששמעת לקולי

אמר לו חבל עליך כשר טמבל

מה אם אתה מתיירא מבני אדם שכמותך יש לך בושה אתה מפחד שיראו אותך שלא שומע לך תינוק

אני לא אתיירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא?

אמר לו תגיד לי וכי יש אלוה בעולם?

אמר לו אללה לי עליך כשר מטומבל

וכי עולם של הפקר ראית?

אמר לו וכי יש פה לאלוהיכם?

אמר לו באלוהיכם כתוב

פה להם ולא ידברו

אבל באלוהינו כתוב

בדבר אדוני שמיים נעשו

אמר לו וכי יש עיניים לאלוהיכם?

אמר לו באלוהיכם כתוב

עיניים להם ולא יראו

ובאלוהינו כתוב עיני אדוני

המה משוטטים בכל הארץ

אמר לו וכי יש אוזניים לאלוהיכם?

אמר לו באלוהיכם כתוב

אוזניים להם ולא ישמעו

ובאלוהינו כתוב ויקשב אדוני וישמע.

אמר לו וכי יש אף

לאלוהיכם.

אמר לו באלוהיכם כתוב

אף להם ולא יריחון.

ובאלוהינו כתוב בירח אדוני את ריח הניחוח.

אמר לו וכי יש ידיים לאלוהיכם.

אמר לו באלוהיכם כתוב ידיהם ולא ימישון

ובאלוהינו כתוב אף ידי יסדה ארץ.

אמר לו וכי יש רגליים לאלוהיכם? אמר לו באלוהיכם כתוב רגליהם

ולא יהלכו

ובאלוהינו כתוב בזכריה יד ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

אמר לו וכי יש גרון לאלוהיכם?

אמר לו באלוהיכם כתוב

לא יהגו בגרונם,

ובאלוהינו כתוב, והגה מפיו יצא.

אמר לו, האם יש בו את כל המידות הללו באלוהיכם,

מפני מה אינו מציל אתכם מידי?

כמו שהצילה חנניה, מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר.

אמר לו, חנניה, מישאל ועזריה כשרים היו,

ונבוכדנצר, מלך הגון היה לעשות נס על ידו,

אבל אתה אינך הגון,

ואנחנו נתחייבנו מיתה לשמיים.

אם אין אתה הורגנו,

הרבה הורגים יש להם מקום,

הרבה דובים,

הרבה זאבים,

אריות,

נחשים, נמרים, עקרבים,

שיפגעו בנו ויהרגונו.

אלא לסוף

הקדוש ברוך הוא עתיד להיפרע ממך את דמנו ומבלי הדבילי,

ומיד גזר עליו להורגו.

אמרה לו אמו,

בחיי ראשך קיסר,

תנא את בני ואחבקהו ואנשקהו.

נתנוהו לה והוציאה לו דדיה והניקתו חלב.

אמרה לו, בחיי ראשך קיסר,

הורגני תחילה ואחר כך הורגהו.

אמר לה קיסר,

איני שומע לך

מפני שכתוב בתורתכם

ושור עושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

אמרו לו, שוטה שבעולם,

כבר קיימת כל המצוות ולא נשאר לך אלא זו בלבד?

מיד ציווה עליו להורגו,

נפלה עימו עליו

ואיתם חבקתו ומנשקתו

ואמרה לו, בני,

לך אצל אברהם אביכם

ואמר לו,

כך אמרה עימי,

אל תזוח דעתך עליך ותאמר בניתי מזבח והעליתי את יצחק בני.

הרי אם בנתה שבעה מזבחות

ועלתה שבעה בנים ביום אחד

אתה ניסיון

ואני מעשה.

זאת אומרת, אברהם בסוף לא העלה לעולה את בנו, זה רק היה ניסיון,

ואני בפועל במעשה.

אחת שהייתה מנשקתו ומחבקתו גזר עליו

והרגוהו עליה.

כיוון שנהרג,

שיערו החכמים שנותיו של אותו תינוק.

לא תאמינו בין כמה הוא היה.

ונמצא בין שנתיים

ושישה חודשים

ושש שעות ומחצר.

באותה שעה צעקו כל אומות העולם ואמרו

מה אלוהיהם של אלו עושה להם

שכך נהרגין עליו בכל שעה

ועליהם כתוב כי עליך הורגנו כל היום.

לאחר ימים נשתתת אותה אישה השתגעה מרוב הכאבים והצער

ונפלה מן הגג ומתה

לקיים מה שנאמר בירמיה ט״ו

אומללה יולדת השבעה

ובת קול יוצאת ואומרת

אם הבנים שמחה

ורוח הקודש צווחת ואומרת

על אלה אני בוכיה

במגילת איכה רבה פרשה א״מ ט״ת מעשה במרים בת ביתוס נחתום נשבט

ופדו אותה בעכו

זבין חלוק אחד אזלת למשטפה בימה תא גלה ונסבה

זבינין לא אוחרן

אזלת למשטפה בימה ואתה גלה ונסבה

בעון עוד למזמן לאוחרן

אמרה לא נניחו לו לגבי שיגבה את חובו

קנו לה חלוק אחד

הלכה לכבס אותו בים והגלים סחפו אותו

קנו לה עוד חלוק גם הוא נסחף בגלי הים רצו לקנות לה עוד אחד

היא הבינה שמשמיים מענישים אותה

וכיוון שצידקה עליה את הדין

רמז הקדוש ברוך הוא לים והוציא לה את כל החלוקים בחזרה

איכה רבה פרשה א״ל״ט

ראה ה' ואביתה

אמר רבי פנחס

עובדה אהבה בתרטן נשים זניין באשקלון

דווין מתקטשן דא עמדה

אמרה חדה לה חברתה

כדווין מתקטשן דא עמדה

ליתא תזלם מהכה

דא חזיאן אפיך כי הודיעתא

לבתר יומין התרצת דא לדא אמרה לה על כלה

שרי ושביק לך

אלא על דא אמרת לי חזיאן אפיך כי הודיעתא

לא שרי ולא שביק לך

לכך נאמר ראה ה' ואביתה כי הייתי זוללה

אז המעשה היה בשתי זונות באשקלון שרבו זו עם זו

גויות

אמרה אחת לחברתה תסתלקי מכאן כי הפנים שלך דומות ליהודייה

כעבור זמן התפייסו

אמרה לה על הכל אני סולחת לך חוץ ממה שאמרת שאני דומה ליהודייה

על זה לא אסלח ולא אוותר

נתקיים הפסוק ראה ה' ואביתה כי הייתי זוללה

באיכה רבה פרשה ה״א״

נשים בציון ענו

נבוזרדן ציווה לחילותיו

אמר להם אלוהיהם של אלו שונא זימאו תיזהרו

אל תיגעו באשת איש

כיוון ששמעו נשייה

הנשים שמעו כך

היו באות ואומרות לגבר

מנדילנה אינן נחלן ומנדילנה אינן מתכסים אלא בלבד התקריאה שימך עלן

הנשים היו אומרות לאיש המזון והלבוש מוטל עלינו

רקסה אותנו לאישה

זה שאומר הפסוק בישעיה ד' והחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום ההוא לאמור

לחמנו נוכל ושמלתנו נלבש רק כי קרא שמך עלינו אסוף חרפתנו

בר מתלת נשים שנתעצלו ולא עשו כן

ונטענו

וכך נאמר נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה

בתולות כתוב בלי ו' בתלת

כאילו שלוש רק נשים

במדרש זוטה באיכה פרשה אלף יב'

אמרו שתי נשים היו בירושלים יפהפיות ביותר

תפסום כשדים

והלכו אצלם מאה וחמישים איש עד שמתו מתוך בהילה

והיו צוחקות ואומרות איה רחמך אדוני שבראת בהם עולמך

וכשמתו היה ירמיהו מקונן עליהם

נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה

והיו הקסדים בועלים את הבתולות עד שהלך דם הבעילה כמנגת

שנאמר בתולותיה נוגות

אל תקרא נוגות אלא מנגת

גת דרך אדוני לבתולת בת יהודה

אל תקרא לבתולת אלא לבעולת

אמרו מעשה בשבעים בתולות שנשבו והושיבון בספינה להלוך

להושיבן בקופות

והיו אותן הבתולות אמרות זו לזו בואו ונקדש שמו של הקדוש ברוך הוא

מעל יחללונו גויים ערינים

מה עשו עלו לגג הספינה ונפלו לים וטבעו עצמם בים

מדרש תהילים, מזמור, קל.ז.

קלים היו רודפנו

גם בכינו

מה ראו ישראל לבכות על נערות בבל?

רבי יוחנן אמר הרג בהם פרט נהר פרט בישראל יותר ממה שהרג נבוכדנצר הרשע

כשהיו ישראל שרויים בארץ

לא היו שותים אלא ממי גשמים

וממי נוזלים וממי מעיינות

כיוון שגלו לבבל שתו מים של הפרט והיו מתים

לפיכך היו בוכים על ההרוגים שהרגו בהם אויביהם

ועל מתים שמתו בדרך ועל הרוגים שהרג בהם הפרט

זאת אומרת המים של הפרט גרועים ודלוחים לעומת

המים שהיו רגילים ומעונגים

ותנא דבא אליהו רבה פרק ל באותה שעה נטל נבוכדנצר עצה בלבבו ואמר

יודע אני שאומה זאת חוזרת בתשובה

ויד אלוהיהם פשוטה לעושה תשובה

שמא יעשו תשובה ויקבלם

ונמצא אני מתבייש

מיד העמיד עליהם משמרות

והיו מקדימין עליהם בלילה שלא יעשו תשובה

שנאמר קלים היו רודפנו מנשרי שמיים

ואיכה רמב״ם פרשה הא הא

יגענו ולא הונח לנו

נבוכדנצר שחיק עצמות

ציווה לנבוזרדן

אמר לו אלוהיהם של אלו מקבל בעלי תשובהו

ידו לקבל שווים

כיוון שאתה כובש אותם

אל תניח להם להתפלל

כדי שלא יעשו תשובה

ואז אלוהים ירחם עליהם

והוא הזהיר אותו כך

וקיים לבוזרדן בקשתו

ואם אחד היה מהם עומד לנוח

היו חותכים אותו לאיברים

ומניחים אותו לפניהם

שם ישבנו גם בכינו

מה תלמוד לומר שם ישבנו?

מלמד שמיציאתם מירושלים עד שהגיעו לפרט

לא הייתה להם ישיבה

אמרו אלוהים של אלה רחמנו

מכיוון שהם יסבירו לו פנים יחזור וירחם עליהם

שמא ישוב יתחברו כולם ויקראו לאלוהים ויעזרם

ולא אוכלנו כלום

לפיכך היו דוחקים בם ומריצים אותם על כורחם

על זה נאמר על צווארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו

אמר יהושע בן נביא

נבוזרדן הוא אריוך

רב הטבחים של נבוכדנצר שמוזכר בדניאל פרק ב'

ולמה הוא נקרא אריוך?

שהיה נוהם

על השבויים כמו אריה

עד שהגיעו לפרט

כיוון שהגיעו לפרט

אמר לחילותיו תניחו להם

שינוחו

למה כבר אלוהיהם לא יחזור אליהם?

זה שכתוב בתהילים כ״ל ז'

על נהרות בבל דווקא שם ישבנו גם בכינו

בזוכרנו את ציון את ציון

אבל עד לשם לא ישבנו

לא היה יותר כדאי לעשות תשובה לפני

לא כדאי שעכשיו אנחנו נעשה תשובה לפני כל הגוג ומגוג, לא כדאי

מדרש תהילים מזמור קלז ולא עוד אלא שהיה נבוכדנצר יושב בספינה הוא וכל גדולה וכל שרה ועמהם כל מיני זמר

שנאמר בישעיה מ״ג י״ד

בריחים כולם וקשדים באוניות רמנתם

וכל מלכי יהודה מושלכים בשלשלאות של ברזל

הולכים ערומים על שפת הנהר

נשא נבוכדנצר הרשע את עיניו

וראה אותם

אמר לעבדם מפני מה? לנו הולכים בקומה זקופה

בלי מסוי

אין לכם מסע לתת על צווארם?

באותה שעה הביאו ספרים ועשו אותם כחמות בשקים

ומילאו אותם חול

והניחו על כתפם עד שנכפפה קומתם

על זה אמרו על צווארנו נרדפנו

בזוהר חלק ג' דמ״ה

על הפסוק הזה

כשהלכו ישראל בגלות

ידיהם היו קשורות לאחור

וריחיים תלויים בצווארם

ולא יכלו לפתוח את פיהם

ואיכה רבה פרשה ה״ג בחורים תחוני נשאו

ונערים בעץ כשלו״

אתה מוצא

לא היה רחיים בבבל

למה? כי אין סלעים

בבבל כיוון שהיא בעמק

כשעלה נבוכדנצר התעינן רחיים בהורידן זאת אומרת

צוות היהודים לסחוב אבני רחיים מירושלים להוריד לבבל

זה שכתוב בישעיה מ״ג

כה אמר אדוני גואלכם קדוש ישראל

למענכם שילחתי בבלע

והורדתי בריחים כולם

וחסדים באוניות רינתם

ברחיים כתוב

והורדתי בריחים

כתוב ברחיים

דבר אחר בחורים תחון נשאו

הכוונה לשון נקייהו

כמו שכתוב בשופטים טוז בנחושתיים

ויהי טוחן בבית האסורים

זאת אומרת עשו בהם מעשים שלא יעשו

ונערים בעץ כשלו

אמר רבי יהושע בן לוי

שלוש מאות תינוקות נמצאו חרוזים בסוחה אחת

בתוך ענף אחד תקעו

שלוש מאות

תינוקות כמו שיחים

הכניסו אותם בתוך סוחה אחת ענף אחד

בפסיקתא רבתי פרשה כט

בכו תבכה

מה זה בכו תבכה?

לשון כפול

בוכה על עצמה ובוכה על שפרש מהם ירמיה

למה?

כשהיה מקל את העול מעליהם, מה היה עושה?

היה נותן את הקולר על צווארו

ונבוזרדן היה מסיר לו

והיה אומר לו חובל אתה בנפשי

שלא ישמע המלך ויאמר לי

וכי לא פקטיך עליו?

שנאמר כחנו בעיניך שמעליו ואל תעש לו מאום רע

כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו

פסוק בירמיה ל״ט י״ב

זאת אומרת הוא זר נבוזרתן לא לזיג

לירמיה

והוא נשא איתם בעול והוא לא הסכים לו

אמר לו שלושה דברים אני רואה בך נביא של שקר ורוצח ומבחד בייסורים

אמר לו לא על ידך אמר הקדוש ברוך הוא שהמקום

צריך לחרב

אמר לו על ידי ועל ידי אחרים

והוא מכניס עצמו בקולר

והיו השבעים רודפים

וכיוון שהיו רואים אותו עימהם

היו מהלכים מעט מעט

ואח היו רודפים

מה היו עושים?

היו נותנים אחד מהם והורגים אותו

ועושים אותו איברים איברים ומשליכים אותו לפניהם

והם רואים שאין ברירה הם רוצחים את האנשים היו מהלכים ולא בטובתם

כשם שליסטים עושים כשהם שובים את הצאן

כמו שכתוב על צווארנו נרדפנו לכן בכו בכו בכו בכו תבכה בלילה

במדרס זוטא באיכה פרשה ס' כתוב מי בכה?

ישראל בכה

יש אומרים ירמיה בכה

אמר רבי אחיו

כיוון שחרבת ציון וירושלים ובית המקדש

וגלו ישראל ויצאו בכל ערין

והיו ישראל מבקשים לבכות

ולא הניחו להם הקסדים

אלא היו רודפים ומכים אותם על צוואריהם

על צווארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו

לא מניחים להם לבכות

למה שלא יחזרו בתשובה?

כיוון שיצא יום ראשון

נפנו אלו לאכילה ולשתייה

ואלו נפנו לבכות

שכן לבוזרדן ציווה על ירמיה

קחנו בעיניך שים עליו ואל תעש לו מהומרה

אמרו ישראל ירמיה כנראה שזה פה טעות שנבוכדנצר ציווה על ירמיה

אמרו ישראל ירמיה

נעשה תנאי בינינו

עד שאתה נתון ברווחה

הביא בוכה ביום

כי הוא לא איתם בגזרה אז תבכה אתה ביום

ואנו בוכים בלילה

וכן עשו

ירמיה היה בוכה ביום ואומר

ארור היום אשר יולדתי בו

יום אשר ילדתני עמי

אל יהי ברוך

ארור האיש אשר בישר את אבי לאמור

יולד לך בן זכר

שמח שמחהו

ירמיה כ יד

וישראל בוכים בלילה

שנאמר בכות תבכה בלילה

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל

אתם בוכים בלילה

וירמיה בוכה ביום

ואני בוכה ביום ובלילה

שנאמר

ואבכה יומם בלילה את חללי בת עמי

ירמיה חכ ג

עד היום הקדוש ברוך הוא בוכה איך אנחנו טמבלים אלפיים שנה לא מצליחים

להתגבר על השנאת חינם

ולעשות רצון הבורא ולהביא את הגאולה לעולם

אולי נתעורר הפעם

ונגמור את הסיפור על הצד הטוב ביותר ונראה את כל אויבי ישראל

נופלים לפנינו במהרה בימינו אמן ואמן