אשקלון - הכח המניע לכל הוא רוחניות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח בהשם עלינו ברחמה

וירוויח הערב יהיה לזיווגים הגונים לילדי סיגלית בת מצלל מזל

שילכו בדרך התורה יזכו ללמוד ללמד לקיים ולהחזיר בתשובה

בריאות איתנה וחזרה בתשובה שלמה למצלל מזל באטבריה וימיני בן קיברה

ילדיהם וצאצאיהם וכל עם ישראל אמן

אמן. הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים מנוחתם עדן.

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

לפי השקפה שטחית על הבריאה

נראים בה שני כוחות נפרדים

שמיים בארץ

כוח רוחני בשמיים

וכל מה שנמצא ממעל

וכוח גשמי על כל אשר בארץ מתחת.

זה בהשקפה שטחית.

אנחנו מבינים שיש רק שני כוחות

והם שני כוחות נפרדים.

יש בשמיים רוחני ויש בארץ גשמי.

אבל אם נעיין נבחין

שאין הנחה הזו נכונה

גם החומר הארצי המגושם ביותר

יש לראות בו את הכוח הרוחני

שהוא היסוד של כל מהותו והווייתו של הגשמי.

כי אם ניקח כל חומר

בשיעור הפחות ביותר ממנו

ואם נרצה להפשיטו מכוח ההרכבה

ומחיבור החלקים

יתפורר ויתפזר עד שיהיה עפר ואפר

וגם את אותם החלקים

נמצא שהם עדיין מורכבים

מחלקים זעירים רבים מאוד

ואין בכוח החושים בעיניים של האדם לראותם

ולהרגיש מציאותם מרוב דכאותם

עד כדי עין ממש.

אז מסתכלים עליהם במיקרוסקופ

ורואים שעדיין ניתן עוד לחלק ולחלק ולחלק לחלק.

ומהו הכוח המדבק אותם?

מה הכוח המקיים אותם, מהווה אותם?

ברור שגם כל מה שמשתקף לפנינו בארץ

הוא באותו כוח רוחני שמימי

בלתי מושג.

זה כוח תמיר ונעלם

שמהווה ומחבר את כל החלקים החומריים

עד היותם לגוש אחד ולצורה אחת.

ותמיד הכוח על הזה מעמיד אותם ומקיים אותם.

מהו הכוח הזה ואיך נקרא לו?

הכתוב אומר, אדוני, בחוכמה יסד ארץ.

כלומר,

היסוד של הארץ שמחזיק אותה ומקיים אותה

זה חוכמה.

חוכמה זה כוח רוחני.

בלתי מושג.

כל אדם יש פה שיושב,

יש לו מנת משכל כלשהי, יש לו חוכמה.

אפשר לתפוס את החוכמה?

אפשר להרגיש אותה?

אפשר לצלם אותה?

אפשר להכניס אותה למיקרוסקופ?

אי אפשר.

אבל אפשר להכיר את פעולתה של החוכמה.

אם אדם פועל בחוכמה, כמו שאנחנו אומרים,

אז יודעים שיש בו חוכמה.

אם רואים שהוא לא פועל בחוכמה,

אז אומרים שהוא חסר דעת, חסר חוכמה.

אז חוכמה יש,

לא מזהים אותה, אבל היא ניכרת מהפעולות, לדוגמה.

ואם אתה מסתכל על כל העולם הזה,

מורכב

לפלאי פלאים,

אז ודאי שאתה מוכרח להכיר שיש את החומר הזה, שהוא רוחני,

שקוראים לו חוכמה.

והנה כתוב בתורה הקדושה,

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ,

והארץ הייתה תוהו ובוהו.

זאת אומרת,

מאיפה נוצרה כל הבריאה?

מהעין הגמור.

זה נקרא יש מעין.

כל היש

זה מעין.

כתוב בחוכמה, מעין תימצא.

אז כל הכוח הרוחני

הוא מהעין.

הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא שברא בעולמו,

והארץ הייתה תוהו ובוהו.

והכוח הרוחני הנעלם

והבלתי מושג, אנחנו לא יכולים להשיגו בכלים שלנו,

הוא הכוח המחיה ומקשר תמיד את העולם,

ומעמיד אותו על תילו.

כמו שנאמר,

אדוני בחוכמה יסד ארץ.

כמה שאדם ירבה להסתכל ויישא למרום את העיניים, עיני השכל,

עליו להכיר עולמות מתקיימים

על אותו יסוד הנעלם שנקרא עין,

הכוח האלוקי שמהווה את כל הבריאה בבחינת יש מאין.

יש למעלה גלגלים.

מה זה גלגלים?

גרמי השמיים.

זה מה שמציירים לכם באסטרונומיה,

כאילו אליפסות כאלה,

שעליהם הכוכבים נעים.

זה נקרא גלגלים.

הגלגלים האלה לא נתפסים בחוש, לא רואים אותם.

אבל משערים שיש אותם שמה, כי כל הזמן הכוכבים עושים

סיבובים ולא חורגים.

יש הרבה גלגלים,

ויש הרבה כוכבים, לאין ספור.

מי מעמיד אותם באוויר? מי מחייב אותם לנוע? מי מניע אותם? מה הכוח הראשוני המניע אותם?

מה הכוח שלא נותן להם להתפרץ החוצה, לצאת החוצה מהמסלול?

מי משמר את כל זה?

אדוני בחוכמה.

כל מה שירבה אדם,

להסתכל וישא למרום את עיניו,

עיני שכלו,

יכיר עולמות מתקיימים על היסוד הנקרא אין,

כוח האלוקי שמהווה את כל הבריאה בבחינת יש מאין.

ועכשיו עלינו להתפלא על המדענים שמכירים ויודעים מערכות צבא בשמיים ומסילותיהם,

והם היו צריכים לראות שיש כוח רוחני יותר מהמון העם.

והיו צריכים להגיע להכרה אמיתית

איך יסוד בקיום כל העולמות.

מה הסיבה שהם לא מבינים זאת

או לא רוצים להבין זאת?

הטעם פשוט.

בגלל הגשמת חוש הראייה

אין מכירים את האמת על הזו, כי אנחנו מכירים כאילו בעיניים רק מה שרואים בחוש,

מה שקולטים,

דבר גשמי, דבר רוחני, אנחנו לא קולטים בעיניים.

לכן הם לא מכירים את האמת על הזו,

ומדמים שלפניהם תמיד זה רק

חומרים גשמיים,

ומתוך כך הורגלו לראות גם את החומר,

אפילו שבמהותו הוא רוחני,

כמו השמיים ושמי השמיים,

אבל הם ממשמישים בחומר לפי מושגים מוחשיים.

ולכן אף אותם חכמי ארץ

לא יוצאים מכלל זה ותהו עיניהם מלראות נכוחה.

רק סרט ה-DNA שגילו לא מזמן,

שהוא מורכב מביליונים,

מי שומר על הרצף הזה?

ואין רצף כזה לאף אחד.

זאת אומרת, כמו טביעות אצבעות,

יש DNA,

שיכול לזהות אותך מידע, הנה עכשיו הרגו את אל-בגדדי,

על המקום תוך 15 דקות

היו שם חבר'ה

שקיבלו את המבחנות ומה שצריך בשביל להגיד האם ה-DNA שלו זה שלו.

ידעו כנראה מלפני כן, כנראה אספו

במקרים מסוימים כבר מראש

DNA שלו,

ותוך 15 דקות ידעו שזה הוא.

מי שהתפוצץ והתאבד זה הוא.

וככה הכריז

מי עשה את זה?

זה יכול להיווצר באקראיות,

רצף של DNA, מי שקורא ולומד מה זה.

לא צריך להיות חכם גדול בשביל להבין שיש פה חוכמה אדירה ולא מקרה.

אבל כיוון שהם משישים כל הזמן בחומר הם לא רוצים לראות

את החלק הרוחני שבחומר.

ומזה נשתרבבה הטעות

גם בלימוד התורה ובקיום המצוות.

מי לא מבין שהתורה כולה היא רוחנית מופשטת?

הרי התורה קדמה לבריאת העולם. עוד לא היה עולם, עוד לא היה חומר בכלל.

כל התורה זה חוכמה אלוקית.

אין לה שום שייכות לחומר.

התורה היא רוחנית כולה,

מופשטת לגמרי.

ואין לה שום דמיון במושגים מוגבלים.

בעליה נאמר ארוכה מארץ מידה.

לא מידה, מידה.

המידה שלה

היא ארוכה מארץ.

מה הכוונה?

את השולחן הזה מודדים במטרים.

את הספר מודדים בסנטימטרים.

את האולם הזה מודדים בחמש מטר, חמש מטר, חמש מטר. כבישים מודדים בקילומטרים.

איך מודדים את התורה?

כתוב שארוכה מארץ מידה.

אם תיקח

את כל כדור הארץ כמידה, כמידה, רק כשמתחילים למדוד,

אז ארוכה מארץ המידה שלה, של התורה, שתוכל למדוד אותה בכלל.

זאת אומרת היא אינסופית.

ובכל זאת,

תראו איך גם אנחנו מגשימים את התורה

אם אנחנו נראה שני אנשים מתפללים.

אחד מרים את הקול,

ומתנועע הרבה בתפילה ובלימוד התורה.

והשני מתפלל בלחש בלי תנועות. ככה.

ממי נתפעל יותר?

מזה שבקול ומתנועע.

וואי, וואי, וואי, תראה איך הוא מתפלל זה, וואי.

כי אנחנו מבינים בגשמיות.

רואים תנועות, רואים קולות, רואים זה, וואו, זה מתפלל.

ויכול להיות שההוא,

שמתפלל חרישי,

הוא מתפלל מהלב.

והוא מתפלל חיצונית רק.

ואין לו לב בכלל, הוא חושב על משהו אחר כשהוא מתפלל.

ומה כתוב? רחמנא לי, בא בעיה. הקדוש ברוך הוא מסתכל על הלב ולא מסתכל על התנועות. הוא לא מתפעל מזה שאתה זז.

אז למה אנחנו מתפעלים מזה שזז ומתנועע ומשמיע את קולו?

כי אנחנו גם כן מגשימים את הקול,

ואנחנו מעדיפים פעולות חומריות

מעל נקודות פנימיות

רוחניות שטמונות בעמקי הלב.

סתם אם היה נכנס לפה עכשיו בן אדם בגובה שני מטר

ורחב מטר,

כולם היו מסתכלים עליו, וואו וואו וואו תראה מה זה, עמוד.

ואם יעבור אחד רזה דקי ככה,

מבט אחד וזהו, לא מתעכבים עליו.

גברור.

למה? מתפעלים מחומר.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה, מי האיש שחכם ויבן זאת?

על מה אבדה הארץ?

שאלה בגמרא בנדרים פא.

הדבר הזה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו.

עד שפרש הקדוש ברוך הוא בעצמו,

ואמר על עוזבם את תורתי שלא בירכו בתורה תחילה.

נחרב הבית,

חרבה הארץ.

ישראל יצאו לגלות.

על מה?

הפסוק אומר מי האיש שחכם ויבן זאת?

על מה אבדה הארץ?

שאלו את הנביאים והחכמים, לא פירשו.

עד שהקדוש ברוך הוא אמר.

על עוזבם את תורתי שלא בירכו בתורה תחילה.

כותב הרן,

רבנו ניסים זיכרונו לחיי העולם הבא.

מצאתי במגילת סתרים של רבנו יונה זיכרונו לברכה

שהפסוק מדייק

על שלא בירכו בתורה תחילה אבדה הארץ.

למה?

אם המדובר שעזבו את התורה ולא היו עוסקים בה, בכלל לא היו לומדים.

אז כשאלו את החכמים,

כשאלו את הנביאים,

אז למה הם לא פירשו על מה אבדה הארץ?

עזבו את התורה.

אז ודאי שתאבד הארץ, אם לא בריתי יומם בלילה,

חוקות שמיים בארץ לא שמתי, זה דבר גלוי וקל לפרש.

מה, חכם לא יכול לענות תשובה על זה?

נביא לא יכול לענות תשובה על זה?

אלא, ודאי היו עוסקים בתורה תמיד,

תמיד, בלי הפוגה.

ולפיכך החכמים והנביאים בעצמם טמאים, על מה אבד הארץ?

עד שהקדוש ברוך הוא פירש בעצמו.

כיוון שהוא יודע את מעמקי הלב,

אמר שלא היו מברכים בתורה תחילה.

כלומר,

התורה לא הייתה חשובה בעיניהם כל כך

שיהיה ראוי לברך עליה.

לא היו עוסקים בה לשמה,

ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה.

והיינו, לא הלכו בה בכוונה ולשמה שלה.

אלה דברי הרב החסיד,

זיכרונו לברכה רבנו יונה,

והם נאים וראויים למי שאמרם.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא רואה

בתי מדרש,

ישיבות,

יושבים אלפים ורבבות,

לומדים תורה, מתנועעים עם הסטנדרים.

הכל מאה אחוז, אתה נכנס, אתה אומר, וואו, תראה כמה יהודים יושבים ולומדים, איזה דבר נפלא.

והקדוש ברוך הוא מה אומר?

בגלל אלה אני מאבד את כל הארץ. אני מחריב את בית המקדש ואני מוציא אותם לגלות. בגלל אלה.

למה?

למה אבדה הארץ?

הוא אומר, הם מזלזלים בתורה, הם לא מברכים על התורה לפני שהם לומדים.

הם לא מברכים.

זאת אומרת, אני רואה את הלב שלהם. הם מזלזלים, זו חוכמה בשבילהם.

זה כמו באוניברסיטה, לדעת.

לדעת, זה טוב לדעת.

אבל הם לא מברכים.

היא לא חשובה בעיניהם בשביל לברך.

וזה מופלא הדבר,

שבאותה שעה שהם עוסקים בלימוד התורה והם מקיימים מצוות,

על פי העדות של החכמים והנביאים,

בכל זאת טובעים אותם מן השמיים כעוזבים את התורה,

כיוון שעיקר לימוד ועסק התורה זה לא ככה בצורה חיצונית,

אלא זה כוח רוחני פנימי ונעולם,

מכוסה גם מעיני חכמים וגם נביאים.

זה הכוח הפנימי של האדם, אם הוא עובד השם או לא עובד השם.

לכן כשהקדוש ברוך הוא מביא אדם במשפט

אז הוא בוחן כל מעשה וגם את המעשים הטובים לברר מה הכוח הנעלם

ולפי השיפוט הזה משתנים כל השיקולים של האדם והמעשים שלו

לכן אפשר לראות אדם עוסק תורה ונידון כעוזב תורה ובגללו עבדה הארץ.

נמצא שלא נעריך שום מעשה לפי ממדים שגרתיים חיצוניים

בין המון בני אדם

כי יש

שיש בהם מעלות עליונות ביותר

שוקדים בתורה יומם בלילה

ובשמיים קוראים להם עוזבי השם

עוזבי השם.

לעומת זאת

יש מעשה קטן

שאדם יעשה בלי עמל ובלי יגיעה

וזה מהווה את כל יסוד הבריאה להחזיק את העולם כולו

כי הכל תלוי בלב, בכוח הרוחני הפנימי

הכל הולך אחרי מצפון הלב והנעלם

רבי חנניה בן טורדיון שאל את רבי יוסף בן קיסמא

מה אני לחיי העולם הבא?

אדם שמסר את נפשו על התורה

סיכן את חייו

ללמד תורה ברבים

והולך ושואל את החכם

מה אני לחיי העולם הבא? יש לי זכות לחיי העולם הבא או אין לי?

מי יגיד שאין לו?

אדם שלמד תורה ולימד תורה וברבים ונגד גזרות של הגויים

במסירות נפש

והוא שואל אם יש לו

מה שואל אותו רבי יוסף בן קיסמא?

בא לפניך דבר? יש איזה מצווה שאתה עשית אותה לשמה?

אומר לו פעם נתחלפו לי מעות של פורים עם מעות של צדקה ונתתי משלי

אומר לו אשריך מחלקך יהיה חלקי אתה בן העולם הבא מה עשה?

מסרת נפש? היה מוכן למות בשביל התורה?

לא בחדר

שם כסף בצד למעות פורים

והיה לו כסף של צדקה וזה התערבב ביחד

מה לעשות?

אז הוא ויתר

ובשביל שלא יהיה חשש שהוא לקח מפה לפה

אז הוא ויתר משלו

מישהו ראה את זה?

לא הוא עשה את זה בשביל כבוד?

לא הוא עשה את זה לשם שמיים אבל השם ראה את זה מעשה כזה קטן

בין העולם הבא

פוסק על זה הרמב״ם

בסוף מכות על הגויים

במשנה האחרונה

רבי חנניה בן חקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות

מה אומר שם?

אומר הרמב״ם בפירוש המשנה הזאת

שאם בן אדם יעשה מצווה

בשלמות

לשם שמיים

לא מיראה

לא בשביל שכר

לא לשום סיבה בעולם רק לשמו יתברך

הרי הוא זוכה בזה לעולם הבא

מצווה אחת אם אדם זכה לעשות בשלמות

מכל ימי חייו

בין העולם הבא

אז זה לא הפוסות

איפה הלב שלך? שם בודקים איפה הלב

איפה הלב בעבודת השם? כי זה הכל כוח רוחני

הכל זה כוח רוחני

ומכאן צריך להבין כמה צריך להיזהר בכל מעשה אפילו הקל

כי אדם לא יודע מה ערכם של מעשים

ומה מניע את הנקודה הפנימית של הנעלם

יכול להיות שזה שיקולים שבין רגע אתה אומר אתה יודע מה כדאי לי לא כדאי לי מה יוצא לי מזה?

לא עזב לא לא עכשיו

אין לי כוח בשביל זה

כל מיני דיבורים כאלה שואפים לך בראש כל רגע

שאתה משקלל אם כן לעשות לא לעשות

ולפעמים האינטרס הקליל אפילו אינטרס כדאי שאני אתן לו פעם פעם פעם יחזיר לי זה כל מיני שיקולים

אבל אם מתערבבים שיקולים זרים בתוך המצווה

היא כבר לא לשמה

היא אינטרסנטיות שלך

רק אם היא תהיה נקייה מאה אחוז שלך אין שום טובת הנאה ממנה

לא כבוד, לא חשש,

לא שתקבל בתמורה, לא שמור לי ואשמור לך,

לא שום סיבה אלא נטו נטו

נטו למען השם יתברך

זה נקרא מצווה לשמה

זה מה שהקדוש ברוך הוא בודק,

מה הטיב של המעשים

זאת אומרת הכל נובע מהכוח הרוחני הפנימי

לא הפעולות המעשיות החיצוניות קובעות אם אתה צדיק או לא,

הפנימיות של האדם

גם האדם עצמו בתחילת היצירה

גם הגוף שלו היה עצם רוחני

כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון

איך הוא ברא אותו?

כעצם רוחני

ככתוב בצלם אלוהים ברא אותו

בצלם אלוהים ברא אותו

אחרי שהוא חטא

הוא ירד מחרכו ונהיה יותר מגושם

וגם כל הבריאה התגשמה איתו

ומאז נראה לעיני כל אדם

כמו גשם וחומר

אבל גם זה עדיין כסות עיניים

גם אתם שיושבים לפניי, אם אני אגע

אני ארגיש גוף, בשר, עצמות

לא

בעצם המהות של כולנו נשארה בריאה רוחנית

ואין מציאות אחרת כלל

מה קורה כשאדם מת?

מה יוצא?

האדם יוצא. מי זה האדם? הנשמה.

הנשמה יוצאת, היא רוחנית.

זה אתה!

כשהיית בגוף

השתמשת בפה, הנה אתה מדבר,

שמעת דרך האוזניים,

ראית דרך העיניים,

תפסת דרך הידיים,

הלכת ברגליים,

עיקלת במעיים,

זה לא האדם.

זה חיצוני, זה בכלל לא האדם. תוציא לו את הרוח חיים,

טראח, שק של פטטות.

דרוך עליו.

טרקטור.

הוא מרגיש

כלום

כמו שניצל.

תן לי שניצל מכה חמש, כי לא.

העוף יצעק.

כשאין רוח חיים אין כלום.

אז מה מחזיק את האדם?

רוח.

רוחניות.

כוח רוחני.

הצלם אלוקים.

זה כיסוי.

ואכן יש אשר לעינינו הגשם ניכר כרוחני.

אנחנו יכולים לראות גם גשם, גשם גשמי,

שהוא כרוחני. לא גשם הכוונה שיורד מהשמיים, אלא גשם זה חומר.

למשל השמש,

באמת כל האור שלה שבא, זה בא מהרוחניות שלה.

אומרים יש שם פיצוצים ולבות וזה,

אבל מי עושה את זה?

איזה כוח מבעבע שם כל הזמן?

מה המניע, מה הגורם שכל הזמן?

ושהיא לא תצא מהמסלול ולא תתפשט ולא תתפוצץ עלינו ולא תתקרב ולא תתרחק ותשמור על המסלול וכו'.

מי עשה את זה?

איזה כוח שומר על זה? מי עושה את זה?

אלא הכל זה מרוחניות שבה

וכל הבריאה אפילו שהיא נראית גשמית,

במציאות היא רוחנית.

הנה הבלטות שאתם דורכים עליהן זה רוחני.

אבל אני דורך ואני מרגיש גשמי, נכון.

אבל מה מקיימת זה רוחני.

מצינו באדם הראשון,

אחרי שהוא התגשם

וכל הירידות שהוא ירד אחרי החטא,

עדיין הוא נשאר גדול יותר מהשמש.

מה זה גדול יותר מהשמש?

הגמרא בבבא בתרא נ״ח אומרת רבי בנאה

היה מציין מערות, קברים.

היה הולך איפה שמוצא קבר היה מציין.

כשהגיע למערה של אדם הראשון איפה הוא קבור?

במערת המכפלה.

כשהגיע למערה של אדם הראשון

הוא שמע בת קול יוצאת ואומרת

בדיוקני אל תסתכל.

אין לך רשות להסתכל בדיוקן שלי.

אמר רבי בנאה נסתכלתי בשתי עקביו של אדם הראשון

ודומים לשני גלגלי חמה.

מה רואים מזה שגם אחרי שהאדם הראשון חטא,

נפטר,

גורש מגן עדן,

נטמעתה קומתו,

יצאה נשמתו,

שב לאדמתו ועדיין עקביו האירו כגלגלי חמה.

ואם העקבים שם הם האיברים הכי נמוכים שבאדם,

כך היו מאירים,

איך כל האיברים החשובים שלו היו מאירים?

הרי על משה רבנו כתוב שזרח אור פניו

ולא יכלו להסתכל עליו מהאור שיצא לו מהפנים והיה צריך לשים מסווה.

וזה משה רבנו מאוחר מאוד.

כבר אחרי אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנה.

ולא הורשה ריבי בנאה להסתכל

בדיוקן שלו,

אז תארו לכם את זה כשהוא מת

וכשהוא היה חי.

איך היה מזהיר בעודו בחייו?

אבל!

ממה נוצר האדם הראשון?

מהעפר!

מהעפר!

אז איך העפר מאיר יותר מהשמש?

אלא מה?

מבואר בתורה שהגוף נפרע מעפר מן האדמה,

ואיך הוא נהפך עד כדי כך לרוחני מזוכח כזה שמלאכי השרת

טעו בו וחשבו שהוא האלוקים.

עכשיו המלאכים אין להם גוף.

ואם הם היו רואים אותו עם גוף,

ודאי שלא היו חושבים שהוא אלוקים.

אז מה הם כן ראו?

אם הם חשבו שאלוקים שהוא יותר זך מהם.

כי אם אתה רואה את עצמך שאתה

ללא גוף רוחני גמור,

אז ממה אתה יכול להתפעל?

מי שפחות ממך או מי שמעליך?

ודאי שמי שמעליך, במה הוא מעליך?

ברוחניות, בזכות.

לא ביקשו לומר לפניו קדוש.

אלא בעל כורחנו שאין בעולם הזה גשם,

גשמיות,

כמו שאנחנו מתארים.

וגם העפר מן האדמה אינו אלא עצם רוחני.

סתם אני נותן דוגמה.

היא לא מדויקת למה שאמרתי, אבל סתם דוגמה.

המשקפיים האלה שאני רואה איתם ודרכם

הם עשויות מעפר,

ממה שאתם דורכים ברחוב.

ממה עושים את זה? מחול.

זכוכיות עושים מחול.

וזה מאיר.

וזה נוצץ.

וזה בהיר.

וזה שקוף.

ואתה יכול להתקל בראש אם זה נקי מאוד, ולא תרגיש בכלל שיש פה חומר.

וזה כחומר.

אבל מה מקיים את זה?

הרוחניות שנמצאת בזה.

אין דבר שאין בו רוחניות.

הדומם הכי מגושם

כולו רוחניות.

זה רק בחוץ נראה ככה.

אז כשם שהבריאה כולה היא רוחנית

והיא נבראה בצורה שאנחנו רואים בעיניים כמו גשמיות וחומר,

גם המצוות

בעיקרן הן רוחניות,

רק הן מתלבשות בגשמיות.

לדוגמה, תפילין.

זה מרגישים, זה גשמי.

אבל כל המצווה הזאת וכל העניין שבו זה עניין רוחני.

טלית

זה גשמי.

אבל כל העניין הרוחני.

סוכה

זה גשמי.

אבל כל העניין זה רוחני.

זה כאילו אתה יושב עכשיו בענני כבוד, בצילא דמי מנותא,

שכינה מעל ראשך,

סוכה זה שני שמות קודש,

אדנות ואבייה.

רוחני.

אז כל המצוות, אפילו שהן נראות לנו גשמיות,

כל מהותן ועניינן רוחניות.

עשרת הדיברות נכתבו על שני לוחות אבנים.

וכן כל המצוות,

אי אפשר לקיים אותן רק באמצעות מעשים גופניים.

והתורה נבראה קודם שנברא העולם.

לפני שהיה גשמיות.

אז איך מחברים אותה עם גשמיות?

אלא מכאן שאפילו אחרי הבריאה.

אין בכל ההוויה שנוצרה

אלא רוחניות בלבד,

ורק לנו אין תפיסה בה

אלא על ידי מושגים גשמיים.

והחובה שלנו

להעלות את עצמנו ואת כל הבריאה איתנו למציאות האמיתית,

לקיים את התורה הרוחנית

ולהחזיר את הכל למקור הרוחני כמו לפני החטא של אדם הראשון,

שהכל היה רוחני.

לפי זה מתרחבים המושגים שלנו לגבי קיום התורה גם.

וצריך למדוד אותם בקנה אחר ממה שאנחנו רגילים.

למשל, אם נשאל אדם מה זה גזל,

אז הוא יאמר,

כשאדם גוזל ממון מחברו זה נקרא גזל גזלן.

אצל האבות הקדושים

מעשי גזל היו במושגים רוחניים.

איך גוזלים ברוחניות?

איך גוזלים ברוחניות?

כתוב, ותאמר שרה אל אברהם

חמסי עליך.

רש״י אומר, דבריך אתה חומס ממני.

אתה שומע בזיונים ושותק.

אברהם אבינו עושה כל ימיו בחסד,

וכמובן שהוא גמל לשרה אשתו רק חסד.

גם כשהוא נשא את הגר לאישה,

הוא עשה חסד עם שרה אשתו,

שביקשה ותאמר שרה אל אברהם, בוא נא אל שפחתי,

אולי אבנה ממנה

וישמע אברהם לקול שרי.

אז מה הייתה התביעה שלה כלפיו?

למה הוא לא מחה על כבודה?

והיא אומרת לו שזה חמס. גזלת אותי.

חמסת.

חמסת ממני.

אתה שומע את הביזיון שהיא מבזה אותי הגר ואתה שותק?

אז רואים שחמס יכול להיות

לא בגזל ממש בכסף או ממון.

גם אם אדם מונע חסד בדיבור,

חסד בדיבור,

יכולת למחות בה,

להגיד לה איך את לא מתביישת?

איך את מדברת על גבירתך?

על שפחתה.

והיא הסכימה

שאני אביא ילד ממך.

מה, את מבזה אותה?

לפי דעת שרי היה צריך להיטיב לה בזה,

ואברהם שתק.

וזה נקרא שהוא חמס ממנה את הדיבור שהיה צריך למחות.

זה נקרא גזל.

אז על אחת כמה וכמה אם אדם מדבר עם חברו

ואינו מתבטא בסגנון נאה.

אדם כזה שהיה יכול לבטא

דיבורים נאים כלפי חברו ולא ביטא אותם, יש בזה משום חמס.

כי הוא מונע מחברו חסד של שיחה נאה.

מהדוגמה הזאת אנחנו למדים על כל המצוות

והמעשים שהם לא נמדדים כמו שאנחנו מבינים

הם נמדדים בקנה מידה אחר לגמרי

וכל המושגים מתעלים לדרגות רוחניות

עילאיות

עכשיו אני אתן לכם דוגמה כואבת

אבל צריך לראות אותה ולדעת

ולהבין

שלא צריך להגיע אפילו לשמיים

בשביל להבין שידונו את האנשים בהפתעה

על מה שהם לא חלמו בכלל שידונו אותם

אני נותן עכשיו סדרה של הרצאות בבוקר

חיזוקים לעבודת ה' כדאי לשמוע את זה, זה נמצא באתר

וכתוב שדנים את האדם כשהוא מגיע למעלה לפי מה שהוא

מה זה הלשון שחכמים אומרים שדנים את האדם לפי מה שהוא?

בטח שידונו אותו לפי מה שהוא, אז מה ידונו אותו לפי מה שהשני?

מה שהוא עשה זה מה שהוא ישלם

לא

אומרים חכמים לא ידונו את האדם רק לפי שולחן ערוך ומה שכתוב בתורה

זאת אומרת יבואו לבן אדם ויגידו לו קיימת את זה?

לא ידעתי

קיימת את זה?

לא קראתי

קיימת את זה?

כן כמה פעמים

ואת זה?

לא ידונו אותו רק על מה שכתוב בתורה ובשולחן ערוך קיימת או לא קיימת עשית או לא עשית לא

זה פשוט, זה כולם ידונו.

ידונו אותו גם לפי מה שהוא. מה זה לפי מה שהוא?

איך שהוא דן אחרים,

ככה ידונו אותו.

ואיך שהוא דן במקרה כזה,

יגידו לו, למה לא דנת גם במקרה השני?

למה פה כן ופה לא?

אתה בעצמך אמרת את הדין הזה,

אם זה הדין, תחיל אותו על כולם.

ואם אמרת את הדין הזה,

תחיל אותו על כולם.

למה פעם ככה, פעם ככה?

אז ידונו אותו לפי מה שהוא.

יצא לו עוד יותר דינים עכשיו.

כי כל פעם בן אדם דן את חברו לפי אינטרסים.

זה לא בא לי עליו.

אומר עליו כך וכך, זה אני אוהב אותו.

אומר עליו רק שבחים.

זה ככה וזה ככה.

אין דבר כזה בשמיים.

מה שאתה דנת,

על פי הדין שדנת, ידונו אותך.

אז אני אראה לכם עכשיו דוגמה.

חלק ראו אותה אולי בעבר,

חלק לא יודעים את הסוף שלה, חלק כן.

אבל הרב לא.

אבל הדוגמה היא מהממת.

אדם יגיע למעלה.

מי אתה?

אני ראש ישיבה.

כמה תלמידים היו לך?

אלפים ורבבות.

לימדת תורה?

כן.

לפי מה שכתוב? כן.

שפטת את הדין בצדק? כן.

עם כולם?

בטח.

אתה בטוח?

כן.

אז מה תענה על זה עכשיו? יראו לו את הסרט הזה. תראו את הסרט.

מה הוא יענה על זה?

עד כאן תודה למי שיש שאלות. בבקשה.

תן לה בבקשה.

כבוד הרב, לאחותי יש חכמה מדהימה, מדהימה, שאין דברים כאלה.

היא בת חמישים וחמש, זכתה לראות שתי נכדים מאחותי, יש לה שתי בנים.

אתמול היא נרדסה, דרסו אותה במעבר חצייה,

במצב קשה.

ועכשיו היא מנשמת במורדמת והיא התנפחה כבר, ואומרים שיש סיכויים שלה קלושים.

ובמקרה ראיתי היום את ההרצאה שלך, ואמרתי, כאילו,

על הלב, על הנשמה, כמו שאמרת,

והלוואי שארפא אותה, כי היא אישה מגמה. היא דתייה או לא?

הם שומרים שבת.

היא שומרת שבת. כן. אורנה יחזקאל בת סעידה. רגע, לא נמהר. יש לה בנים? בנות? שני בנים.

בני כמה?

שלושים?

נשואים?

כן, כן.

תשאלי אותם בטלפון אם הם מוכנים לקבל על עצמם תחנית 40 לרפואתה.

עכשיו? עכשיו. תחנית 40 זה צמים מהבוקר. אפשר רגע?

מעמוד השחר עד

צאת הכוכבים.

חוץ משבת,

ימים טובים.

בבקשה. שמעתי.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון.

בבקשה, אדוני. בינתיים ניתן לי מישהו לשאול.

בסדר? תשיגי אותה.

כן, תן לאישה שמה באמצע.

שלום.

שלום. אני רוצה בבקשה לבקש אם הרב יוכל לברך את אחותי.

היא גרושה ארבעה שנים.

ומה, שיהיה לה זיווג? כן.

היא דתייה או לא?

כן. פה? כן.

תעמוד בבקשה.

את תמיד הולכת עם כיסוי ראש?

כן, גם עם פאה.

בואי נעשה את זה שזה יהיה רק כיסוי ראש ומלא.

להוריד פאה?

כן.

את ספרדיה, לא?

כן. נו?

את מחזיקה מהרב עובדיה?

אנחנו הולכים לפי הרב בן ציון אבי שאול.

ומה הוא התיר ללכת עם פאה? כן.

מה כן?

כן, אבא שלי אמר שאני כן יכולה על פי דרכו. ספרדים לא יכולים ללכת. הרב עובדיה יוצא נגד בחריפות גדולה.

לגבי הרב בן ציון אמרו שמה שאשתו הייתה הולכת והוא לא יכול היה.

אנחנו ממש כאילו לא בקטע אנחנו לא הולכים לפי הרב עובדיה.

אה, דווקא. ממש לא כאילו.

אבל הוא לא מביא פוסק, הוא לא פוסק בעצמו. הוא מביא עשרות של פוסקים ספרדים וגם אשכנזים

שאומרים

שכיסוי ראש צריך להיות דווקא לא פאה.

את רוצה שהברכה תועיל? תשמעי לי.

את לא רוצה שהיא תועיל? אל תשמעי לי.

הייתה אישה בשוויץ, אשכנזיה היחידה שהייתה עגונה ולא רצה

בעלה לתת לה גט

רק תמורת מיליון דולר.

והייתי בהרצאה ואמרתי לה, תשמעי

תקבלי עלייך כיסוי ראש. אמרה, אני אשכנזיה.

אמרתי לה, זמן.

אבל מה, אני אלך יחידה בשוויץ?

אמרתי לה, כן.

את רוצה

תקשירי קשר במטפחת ותתירי את הקשר מבעלך.

בקיצור, היא הסכימה בסוף.

אחרי חודש היא הסכימה לתת לה גט ב-10,000 דולר.

והיא התגרשה.

זה מוסרט, תראי את זה באתר.

כדאי לך.

ואם תמצאי חתן שרוצה רק כיסוי ראש מלא, מה תגידי לו? לך מפה.

היה כבר כמה.

מה?

היה כבר כמה.

שרצו כיסוי מלא והיא ויתרה עליהם?

לא, אז אני לא יכול לעזור.

איך אני יכול לעזור? מה, אני אביא לך מישהו שירצה פאה?

שאני אהיה אחראי לשידוך שיהיה עם פאה?

איך אני יכול לברך דבר כזה?

כי זה גם... זה גם ככה קשה, כאילו, להמשיך עם כיסוי ראש. למה קשה? אני הולך עם שני כיסויים. הנה, אחד ועוד אחד.

וגם עם אנטנה.

מה הבעיה?

בתור גרושה להמשיך עם כיסוי ראש. מה הבעיה? זמנית, עד שאת מתחתנת עוד כמה זמן קצר. מה הבעיה? ארבע שנים זה לא כזה זמני.

אז אני אומר לך עכשיו שיהיה קצר.

את רוצה? בבקשה, את לא רוצה, אין בעיה, לא קרה כלום.

אוקיי. אוקיי.

אז בבקשה לכסות עכשיו מלא, מלא.

כן, מלא, כן. בלי להציץ. בלי להציץ.

בלי להציץ, יופי. עכשיו מה שמך? זה קבוע, כן? זה לא עד ש...

כן?

חנה בת רחל.

רגע, רגע. הקדוש ברוך הוא רואה את הלב, כמו שאמרנו בהרצאה.

כן?

חנה בת רחל.

השם יזכה אותך, מהרה לזיווג הגור עם בן חייל.

כן.

כן.

כן?

תן לבחור שם מאחורה.

רגע, כן, תן לה, תן לה רגע. היא השיגה אותם.

כן, שני האחים, מה אומרים? איזה אח אחד, זה גיסי.

תשאלי אותו, נו.

אליהו, אתה צריך לקרוא, תענית ארבעים יום רצוף.

לא לקרוא, לצום.

אה, לצום ארבעים יום רצוף.

לטובת האימא. לטובת האימא.

אתה מוכן?

ארבעים יום אומר זה לא כזה קל. לא לשתות, לא לאכול?

עשיתי את זה מאה עשרים יום.

ארבעים עשרים יום. בשביל אנשים אחרים עשיתי. לא לשתות ולא לאכול?

ולצום ולצום? מעמוד השחר, תגידי לו. מעמוד השחר. עד צאת הכוכבים זה היום בערך חמש, משהו כזה.

חוץ משבת ו... חוץ משבת ושישי.

לא, וראש חודש.

וראש חודש.

בחנוכה,

אם הוא יגיע עד היום. ובחנוכה. אתה יכול?

לא יכול. מעוניין או לא מעוניין? מעוניין או לא מעוניין, הוא שואל? אתה שומע?

הוא אומר, בשביליו שתצא מזה הוא מעוניין. תודה. שישכנע את אחי ויצלצל.

תשכנע את אח שלו ותצלצל אח שלו. אח שלו, שלו, שלו, שלך. תצלצל לאח שלך.

גם. שגם הוא יעשה. שניכם.

מהר, מהר. האח שלו אמר שהוא לא יאכל כי הוא לא מת,

הוא חי ברומניה. מה קשור? ברומניה גם צמים.

הוא אומר גם ברומניה צמים.

הוא יאכל או לא? אין מה לאכול שם אגב.

הוא אומר שאח שלו לא נראה לו. לא, לא נראה. אימא עכשיו בסכנת חיים. רוצה או לא רוצה?

תודה, אני מחכה.

הוא מחכה.

כן, תן ליהודי שם, כן.

בבריאות הילדים שלי? תכף, תכף. שבי, אנחנו פה.

טוב, כבוד הרב.

כן.

אני קצת מתרגש.

הברכה האחרונה שאתה נתת לי, ברוך השם, השם עזר לי ועברתי את התהליך של הגיור. בהצלחה.

בהצלחה.

אני מבקש ממך ברכה שאני אמשיך בדרך, לא לזוט מהדרך.

בדיוק. השם יזכה אותך לעלות במעלות התורה ולשמור על חוקי התורה. אמן. ושלא תסטה מהם.

אמן. ושיהיה שכרך מרובה.

אמן.

אני רוצה גם ברכה

לבן שלי שהוא ילך בדרך התורה והצליח גם בדרך התורה.

השם יזכה את בנך. נאור בן גילו. כמוך נזכות גם כן ללכת בדרך התורה. אמן.

תודה.

צר כוח אליו. תודה רבה. כן, באמצע, פה אתן לו, באמצע.

שלום, כבוד הרב. שלום. בראש ויוסף.

אבא שלי כרגע בבית חולים בירושלים, בצערי צדק.

הוא בן 95.

נגד כל הסיכויים הוא עבר ניתוח,

שהצליח בערך.

הוא פשוט רוצה ברכה עליו.

הוא דתי או לא?

בן אדם טוב. בן אדם טוב. הוא לא דתי.

כן, ישר. הוא שומע? שומע?

הוא שומע, כן, ברור. אז תגיד לו שאני מבקש שיקבל על עצמו לחזור בתשובה.

כן. אין לו עוד הרבה זמן, רק עד מאה העשרים. בעזרת השם. אז זה לא הרבה.

נכון. הוא כבר בזבז את החיים.

ולפחות שאחרי מאה העשרים הוא יעלה לגן עדן ולא לכיוון אחר.

נכון. תודה, כבוד השר. אז תגיד לו, מה השם שלו? קלוד קרובי.

קלוד בן? קרובי. קרובי בן?

אמא שלו. אמא שלו בן? אה, אמא שלו...

זה היה מזמן, לפני תשעים שנה. כן, אמא שלו...

לא זוכר.

בן חווה,

השם יזכה אותו להחלים מהניתוח ויחסה תשובה שלמה.

אמן. תודה, כבוד השר. תביא לבחורה שמה.

שלום, כבוד הרב. שלום.

אני סובלת מעצם בולטת ברגל.

זה בבואין, וכאילו כל האצבעות הן נוטות לצד.

כאילו, בקיצור, צריך לעשות ניצוח. שמעת אם זה, וזה מחמת מה?

ככה נולדת?

דלקת פרקים או בלי?

לא, זה לא פרקים.

זה, נו, זה עצם בולט את... הרופאים אומרים שצריך לנתח את זה. שמעתי. אני שואל, זה מלידה או שזה השתנה?

לא יודעת. אולי זה נראה לי בארבע שנים האחרונות זה החמיר.

ממה זה? אולי מנהלי עקב או כאלה דברים.

הבנתי. ואורתופד לא יכול למצוא עצה?

אורתופד, היית? הניתוח, כן, כן, הייתי. הוא אמר ניתוח.

הוא אמר אורתופד? כן. מה, הוא לא רוצה למכור נעליים?

אז מה את רוצה, שלא יהיה ניתוח? כן. או שיהיה ניתוח מוצלח?

לא, לא, ניתוח זה לא... זה שתי רגליים וזה כל רגל זה... אז מה תעשי?

ברכה ללא... לא יודעת, אני לא רוצה... מה, שהם יחזרו בחזרה לבד?

נגיד אם את הולכת ככה, את יכולה ללכת הפוך?

אם תלכי הפוך זה יחזור?

אם ההליכה גורמת או הנעליים, האם אם תלכי הפוך?

את יודעת יש ילדים שהולכים הפוך,

שמים להם את הנעליים הפוכות וזה מיישר להם את הרגליים כשהם קטנים.

השאלה אם אצלך יחזור כזה פטנט?

היית אצל רופא שיגיד לך, רופא אורתופד?

אורתופד אמר לי את זה. רופא אורתופד.

כן. האם יש לו עצה בלי ניתוח?

הוא אמר שלא חייב לעשות את הניתוח.

אני שואל האם יש לו עצה בלי ניתוח לסדר או להפחית?

יש סד כזה ששמים... סד.

אז אפשר לעשות משהו.

כן.

אוקיי, בואי תתחילי עם הסד,

ואני אתן ברכה שזה יועיל יותר ממה שחושבים.

אוקיי. מתאים לך? כן. יופי. תלמדי שערי תשובה

של רבנו יולי. אני לומדת.

שלושה חודשים רצוף?

כאילו אני באמצע, אנחנו כבר חמישים יום כבר. טוב מאוד. מצוין, מה שמך?

אפרת בת אורנה.

אפרת בת אורנה, השם יסדר לך את האצבעות ברגליים כראוי.

ואפשר ברכה לזיווג?

עוד שלושה חודשים.

ללמוד שערי תשובה.

אם אין לך סבלנות ללמוד עוד שלושה חודשים, איך תהיה לך סבלנות לבעל?

את יודעת, הוא יבקש הרבה דברים. כביסות, וזה, ואוכל, וסיפור זה.

אבל אין בעיה. אם את רוצה להסתבך, אין בעיה.

אז השם יזכה אותך גם לזיווג הגון מהרה.

אמן.

כן, הנה בחור פה, שורה שנייה.

פה שורה שנייה.

שלום לך.

שלום.

יש לי גאוט.

גאוט?

כן.

What is גאוט?

דלקת פרקים.

כן.

ואני מתעסק בהגברה, תאורה ודברים כאלה.

וקצת קשה לי לעבוד

בכל התחום.

יש משהו שאמרו לך שיכול להועיל?

כדורים.

וחוץ מזה?

כלום.

משהו טבעי לא אמרו לך?

לא.

לא אמרו.

לא אמרו לך, נגיד, זפת בים המלח, בים המלח?

הייתי בים המלח. זה תהיה גברות שם, אז לא.

לא, לא הגברות.

תנסה ללכת במשך

שמונה פעמים לים המלח

להיות שעה בתוך המים

ולשים קצת בוץ על הגוף.

שמונה פעמים כל שבוע יום אחד.

מה יותר חשוב?

הגברות או רפואה?

רפואה.

אז תנסה.

מה השם? חיים.

ואימא?

מרים.

חיים בן מרים, השם ירפא אותך ברפואה שלמה, מהרה.

אמן.

תן לגברת פה שורה שנייה.

שלום, אני רוצה ברכה לזיווגוגון.

לא, למי? זה החיה בקיימא, סליחה.

למי? לבת? לי. זה החיה בקיימא, בעזרת השם, יעל בת כסאי.

יעל בת?

כסאי.

כסאי.

בזכות שתלמדי שלושה חודשים שערי תשובה חצי שעה,

ובעלך ילמד שעתיים תורה כל יום בתכנית דיבור שלושה חודשים רצוף,

כולל שבת וחגים שניכם.

תזכו לזרע חי וקיים, מהרה. אמן.

כן הנה פה יש בחור מרים את היד.

מי? פה פה בלבן, כן.

ערב טוב הרב. ערב טוב. כמה דברים ברשות הרב.

כן.

אם אפשר ברכה לתשובה שלמה, שאני ושני נזכה לעשות תשובה כראוי,

תעשו מה שאמרתי לה, שלושה חודשים שניכם כל אחד מה שצריך. זה אתה זוכר? שעתיים וחצי שעה? כן.

תזכו למה? לזרע חי וקיים?

לא לא. למה? לתשובה שלמה רצינו. תזכו לתשובה שלמה מהרה. אמן. תודה.

ואפשר עוד דבר? כן.

זכינו לשלושה בנים,

והבן הראשון שנולד היה רואסטמה באור,

וזכינו לדבר עם הרב יוסף שני.

הוא אמר לנו מה לעשות, זה נפטר,

אבל עוד שני הבנים שבאו אחריו, גם הם עם אותה תופעה.

אז אם הרב יוכל

לעצור לנו מה לעשות כדי שזה לא יקרה. אם קיבלת כבר חצה והיא הועילה, למה עכשיו זה לא מועיל?

לא ניסיתי. זאת אומרת, זה...

אני מכיר תרופה לזה שמועילה לחצי שנה לפחות,

זה לנסוע לדבוס בשווייץ

ולשהות שם חודש, חמישה שבועות,

גם אם באים עם פצעים מוגלתיים,

חוזרים עם עור כמו של תינוק.

זיסוי עם הילדים?

כן.

זו מטרה בשבילה.

יש קומי אורי, קומי אורי.

יש ארגון, תראה באינטרנט, קומי אורי,

שהם מטפלים בזה, ויש שם מקום, וזול, שהם נותנים אכסניה והכול.

הם מכירים את כל התופעות האלה.

בסדר, אז אני אראה.

ועוד עצה עם מל שער, מערה, ואיך להשתחרר מעול הפרנסה.

אתה עובד ואשתך עובדים? לא, רק אני.

ואתה מרוויח? משתכר? כן. אתה לא רוצה לעבוד?

אני אשמח לעסוק יותר בתורה מאשר בתורה. שואל, אבל כמה היום אתה משקיע בתורה?

פחות משעתיים.

וכמה זמן אתה עובד?

כולל הנסיעות, ארבע עשרה שעות.

ארבע עשרה, ועוד שעתיים זה שש עשרה.

אז שמונה שעות אתה מקפיד לישון?

לפעמים פחות. ואם תישן ארבע?

בעזרת השם, מה שנקרא.

אז כאילו,

היה לי כל מיני תוכניות, אפילו חמש

שעות לנסות. נו, אז יהיה לך עוד שעתיים לפחות ללמוד.

כן. אז בוא נראה קודם שאתה מסוגל ארבע שעות כל יום ללמוד ביממה.

ארבע שעות. ואחר כך נדבר עוד פעם.

בעזרת השם. בהצלחה. תודה רבה לרבי.

תכף גברת. שנייה, כן.

תן לה, תן לה. פה בכחול, פה בכחול.

ערב טוב.

ערב טוב.

רציתי להגיד לך שיש לי בעיות בבית ונורא סובלת מזה, לא יודעת,

נכנסים אליי בבית ולא יודעת מה בגלל שאני גרה לבד

ומציקים לי בכל דבר ודבר. מי? מי? ואני לא יודעת מה לעשות.

מי אלה שנכנסים ומציקים? לא מכירה, זה מהשכונה, אני לא יודעת, רואים אותי לבד.

לא הבנתי, אנשים עם גוף או בלי גוף?

עם גוף.

מה, משאירים סימנים בבית. אה, רק סימנים. את לא ראית אותם פיזית.

ראיתי גם. סימנים רק. אבל דיברו עם הירקן, אמרו לו שאנחנו לא נעזב אותה עד לשגע אותה,

למה הלכה למשטרה.

לא הבנתי. מישהו תקף אותך? מישהו ניסה לגנוב כסף? לא, אבל מציקים לי אישית בבית. את הלכת למשטרה? הלכתי למשטרה. המשטרה באה עם וספה,

אז ברחו שבועיים אחרי שגמרה את החקירה, חזרו בחזרה הביתה.

יש לך מנעול?

יש לי מנעול, יש לי הקורסון. אז איך הם נכנסים?

אני לא יודעת,

אני לא יודעת.

החלונות סגורים?

החלונות סגורים.

אז איך הם נכנסים?

לא יודעת איך נכנסים. את תקרה סגורה?

הרצפה סגורה?

הדלת סגורה?

החלונות סגורים. אז איך הם נכנסים? אז איך אני, איך קורעים לי את הבגדים, שמים לי כל מיני דבקים ברצפה,

שמים לי באוכל? אני הולכת לחדר מיון כל יום.

הבנתי.

את חוששת, תשמעי סתם, את מפחדת. אני לא חושטת ולא מפחדת. את רוצה להמשיך לפחד? הם דיברו עם הירקן ואמרו לו, אנחנו נשגע אותה. הבנתי. עכשיו אני שואלת אותך שאלה.

כן. תגידי לירקן פעם הבאה שהם יבואו, שיצלם אותם.

כשהם יגידו לו שהם רוצים... לא, הוא לא רוצה אפילו להראות לי אותם. אה, הוא לא רוצה להראות? הוא משתף פעולה? לא יודעת.

לא יודעת. אני לא יודעת. אני לא ראיתי... טוב, אני עכשיו עושה

קשטה-קשטה, לגרש אותם, שהם לא יבואו יותר, אבל את תפחדי. לא, לא, אני לא אפחד.

גמרנו.

אני לא אפחד. למה אני לא מפוחדת? אני רואה אותם. ברור. מה השם שלך?

פינטו מזל בת חנינה.

מזל בת חנינה.

כל השדים וכל האנשים. אבל אני לא רואה שדים, זה לא שלי. אני לא אמרתי...

אני כולל את הכול.

וכל הדמויות, וכל האנשים, וכל הדבקים,

קישטה-קישטה-קישטה,

לא יבואו יותר.

אבל תברך אותי.

ברכתי אותך עכשיו. אה, תודה רבה. רפואה שלמה, בריאות והצלחה. תודה רבה.

יאללה, תן לבחור שם עם הכובע.

כן.

נו, תשאל. שלום, כבוד הרב. שלום.

שלום. רציתי שהרב יברך אותי לשידוך,

שידוך זיווג הגון.

בן כמה אתה?

שמונה עשרה וחצי, עוד מעט תשע עשרה.

יפה.

בעזרת השם מהירה תמצא זיווגך.

אמן. ויש לי עוד שאלה. אה, ראוי לך? אמן.

יש לי עוד שאלה קטנה.

כן.

לגבי התיקונים של רבנו ארי.

נו. האם זה שייך בדור הזה למישהו שבעל תשובה שלומד תורה? האם זה שייך? לא.

תלמד תורה בעמל, זה יועיל לך יותר.

יותר מהרבנו אריון.

בסדר? תודה רבה. יאללה, תודה רבה לכולם. בואו לפה אני אתן לכם קצת ספרים ודברים טובים.

תהיו בריאים. בריאות והצלחה.

רק רגע, יש הפתעה. הפתעה. רגע, רגע.

איפה הצלם? פה הצלם? איפה הצלם?

איפה?

איפה הגברת?

שלום.

בואי, בואי לפה. בואי לפה.

תן לה מיקרופון.

תן לה. בואי, בואי. תן לה מיקרופון.

מיכאל. מיכאל. תן לה. בואי תעלי לפה.

תזוזו רגע.

תזוזו רגע.

תנו לה רגע.

תן לה, תן לה. קחי, קחי.

דברי. ערב טוב.

ערב טוב. לא עובד. עובד.

רגע, אני אמורה לדבר מול כולכם? כן, כן. אוקיי, ערב טוב.

אמ... נדבר לפה. לפה, לציבור.

הייתי אצל הרב לפני כמה זמן בהרצאה בפתח תקווה,

אחרי שהתבשרתי שגילו לי את המחלה,

סרטן.

היו כל מיני דיבורים, דברים שיצאו מהקשרם, אני אגיד את הגרסה שלי,

כל מיני דברים אחרים שנאמרו, אני לא יודעת מה, אני אומרת מה אני יודעת. אני, הרופא, לא רצה להגיד לי בטלפון מה היה,

מסתבר שזה כן אובחן כסרטן, הוא רק לא רצה להגיד לי את זה טלפונית.

שורה תחתונה, הרב אמר לי, תקבלי על עצמך כיסוי ראש, התוצאות הבאות, הכול נקי.

קיבלתי על עצמי כיסוי ראש. ותגידי שלא הלכת בדיוק עם תקווה. רגע, כפרה.

אנחנו עדיין באותו יום, לאט-לאט.

קיבלתי על עצמי כיסוי ראש,

אחרי זה הגעתי הביתה, למחרת לא היה לי כיסוי ראש, שמתי סרט. אגב, זה במחילה, כבוד הרב, לא אמרתי לך את זה, שכחתי,

אני מתנצלת.

ואז הלכתי לאשתו של מישהו מהעבודה, אמסלם, שם, אתה יכול להרים את היד.

היא הביאה לי כיסוי ראש,

גם זו שאלה, היא לא תקבל את זה חזרה,

ושמברך אותה.

יום חמישי הגעתי לרב, אחרי שקיבלתי את התוצאות מהרופא, שבאמת הכל זה ודאי, וזה באמת סרטן, ובלה בלה בלה.

הגעתי, הייתי קצת נסערת. שוב, אני אתנצל אם התחשפתי, אם דיברתי לא בכבוד,

ואני יודעת שדיברתי לא בכבוד, אז שוב, אני מבקשת סליחה מכבוד הרב. זה היה בראש העין.

בראש העין, נכון. זה היה באותו שבוע ביום חמישי, אחרי כיפור.

ואמרתי לרב שאני רוצה תוצאות נקיות ואני רוצה לעשות שוב בדיקות והכל הרב אמר לי תקבלי על... והבטחת והבטחת והבטחת והבטחת והבטחת. איך אמרת זה? ראיתי משהו, איך אמרת? דיברתי, לא אמרת? לא זוכרת איך קראת לזה וזה לא חשוב אבל שורה תחתונה לא דיברתי בכבוד אמרתי לך תקבלי מה שאני אומר הרב אמר לי תקבלי על עצמך שבת צניעות שלוש תפילות כיסוי ראש מלא קבוע מה עוד?

וכשרות. יפה.

ותתרפי. והרב אמר לי שתתרפי. אני הרגשתי שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אני לא אצליח לעמוד בכל זה,

אולי יום, יומיים, שבוע, שבועיים אני אצליח, אבל אחרי זה אני אלך אחורה.

אני חושבת שאם אני אקבל על עצמי משהו, שזה יבוא ממקום באמת של להאמין.

הדבר היחיד שהיה לי זה כוח רצון וקצת רצון לחיות.

ואמרתי לה' שאני פתחתי לך פתח כחודו של מחט,

שיפתח לי פתח כפתחו של אולם.

ואחרי זה עשיתי שוב פעם בדיקות,

ויש לי תוצאות. אני אשמח אחרי זה לקבל כתובת אימייל מהרופאה. אני אשלח לך את כל המכתבים, את כל הדברים, הבדיקות, הכול.

יש לי ממצאים עם נגעים, סרטן, ממאירים.

יש לי ממצאים שבוע וחצי אחרי שקיבלתי על עצמי כיסוי ראש.

אין סרטן.

אין סרטן.

והרב, אני רוצה במעמד הזה להודות לך, באמת, תודה רבה.

זיכית אותי, קיבלתי הרבה מאוד פניות מהרבה אנשים שאני לא מכירה. הרבה אנשים קיבלו על עצמם דברים.

הבת שלי תהילין שלם בשבת אמרה בשבילי. אלוהים יברך אותה.

ו...

רגע, גם לשם נגיע. רגע, גם לשם נגיע.

ההורים שלי ששמעו את הבשורה הרעה,

הם עשו סעודת הודיה.

אימא שלי מאוד מאמינה בזה, כשם שמודים על הרע כך מודים על הטוב. הם עשו סעודת הודיה, כל אחד קיבל על עצמו דברים אחרים.

תכף נגיע גם לסיני.

עכשיו, בנוגע לרב של התפילין, דיברתי איתו בטלפון, הוא אומר לי, לא, שיהיה ממצאים סופיים, כל מיני היבט סיגלמי.

אז רציתי לשאול אותך, הרב, האם אני יכולה להקליט אותו ללא ידיעתו שהוא לא רוצה לבוא ולהניח תפילין כפי שהוא הבטיח? האם מותר לעשות את זה? מותר. חוקית ומוסרית?

רגע, מוסרית? כל שיחה בין שניים מותרת, כן.

ומותר לי לבוא ולהופיע עם זה בין קהל ולהשמיע את זה? כל שיחה בין שניים.

אוקיי, אז בלי נדר אני אביא את זה, יחד עם הממצאים אני אשלח את הכל לרב.

עוד משהו, שנייה, עשיתי לי רשימה של מה שזה.

שנייה, שנייה.

קודם כל,

לא הלכתי למעלה משנה עם כיסוי ראש לפני שקיבלתי את זה על עצמי. האם אני צריכה להגיד שהחיינו?

בכיסוי ראש חדש, כן. אני אביא לך חדש עוד פעם, ותברכי עליו שהחיינו.

אוקיי, תכף. האם אני צריכה להגיד הגומל?

על זה שאת תתרפד מהמחלה,

כן. כן.

אוקיי.

והאם אני יכולה לתבוע את הרב על רשלנות רפואית?

את הרופא. אתה רופא, סליחה, אתה רופא, אתה רופא, אתה רופא, אתה רופא.

את באת אליי כמו רופא.

זה לא בטוח, תחכי קצת.

אז תשימי את זה על.

על.

לא חשבתי לרגע, אמרו, אתה יודע מה זה כל בוקר להתעסק עם זה?

כן.

חסרות אבל את כל הסערת יופי, את הכל כן, יופי. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

תקחי את זה, כי על זה בירך.

יש לי אחד. לא משנה, שיהיה לך שניים, בשבת.

עוד משהו שרציתי לספר. הייתי בערב שמחת תורה,

יצאתי עם כמה חברים לסיני.

מודה, זה לא אווירה של חג?

וואלה, היה לי פיתוי.

ירדנו, נהנינו, כיף נסיעה, מגיעים לסיני, פתאום אני רואה, וואה, אין לי דרכון לתוקף. אין לי מושג איך.

לא עלה לי לראש לבדוק את זה לפני, אבל איזשהו סימן משמיים של פיי, קומי, תתעוררי, תחזרי, חלאס לנסות לברוח למקומות הקלים.

המסקנה שלי מכל הדבר הזה, החיים הם קשים, קשים מאוד,

רעים, העולם הוא אכזר.

החיים לא כיפים לאף אחד, כולנו סובלים.

אבל יש לנו מלא מלא נקודות של אור, מלא נקודות כיפיות וטובות.

יש לנו את התורה שמראה לנו דרך של איך ללכת בה.

אני למדתי את זה על הבשר שלי,

חוויתי את זה עליי,

בכיס שלי, בבריאות שלי, בנפש שלי.

הרגשתי את זה על עצמי.

כל מי שפה יכול לראות אותי, הפנים שלי זוהרות, ואני באמת שמחה, אני עם דמעות בעיניים, אני מודה להשם, באמת תודה על כל הטוב שהוא נתן לי.

תלמדו את זה בדרך הקלה.

החיים קשים, אבל תלמדו את זה מהכיף.

תודה. תודה לכולם.

רגע, רגע, רגע,

רק רגע, רק רגע.

כן, הוא מסכים? שניהם?

הוא אמר, הנה, אפשר משהו אחר, כי הוא... לא.

זה קשה לומר. לא, שניהם, שניהם יקבלו עליהם ארבעים מהר, לפני שאני הולך.

מי עוד?

מה קרה?

אפשר משהו אחר?

מה קרה?

אפשר משהו אחר?

כן, בבקשה.

לא, לא!

שני... שני... שני האחים מסכימים

תחנית ארבעים מעמוד השחר אצ את הכוכבים חוץ משבת

וראש חודש רצוף רצוף מה השם של החולה?

איפה? החולה אורנה יחזקאל בת סעידה אורנה יחזקאל בת סעידה תצא בריאה ושלמה מבית החולים מהירה

אהמרד

רב,

רב, רב, רב, רב, רב,

שעה, שעה, שעה, בואי.