בני ברק - בני ברק - הכנה ליום הכיפורים

"ואתה בן אדם אמור אל בני ישראל כן אמרתם לאמר כי פשענו וחטאתו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". רש"י מפרש: "כן אמרתם"- לפי כך אין אתם חפצם לשוב, כי סבורים אתם שלא תועיל לכם תשובה. הגאון רבי יצחק בלזר זצ"ל בספרו "כוכבי אור", במאמר ג', מקשה: הנה אם אומנם כי אין לתמוה רוח הדור ההוא אשר הרבו לפשוע בה' ולעשות הרע בעיניו. וה' יתברך שמו שלח להם את עבדיו הנביאים יום יום השכם וערב, ולא אבו שמוע לשוב אל ה' יתברך שמו. יען כי יצר לה האדם רע מנעוריו. והיצר הרע לפתח חטאת רובץ. על כן על זה השתומם כל לב אחרי אשר כפי המבואר. כבר נחמו על הרעה. ויט לבבם לשוב אל ה' יתברך שמו. רק חסרון האמונה בתשובה עמד בפניהם לשטן ולא רצו לשוב אל ה' יתברך שמו. והיו סבורים שלא תועיל להם תשובה. ויפלא. יפלא מאוד מה ראו על ככה, ומה הגיע עליהם להיות מעליבים במלאכי אלוקים ומתעתעים בנביאיו. אשר כל הנביאים מראש ניבאו בשם ה' על התשובה. כי אם ישובו בני ישראל מדרכם הרעה, יהיה נסלח לכל חטאתם ועוונותיהם לא תזכרנה עוד. עיין שם שהאריך שם לתרץ ותוכן דבריו כי אנשי אותו הדור התביישו לפני הקב"ה לבקש ממנו שיסלח להם. אחר שהבינו את חטאתם בהמרותם פי ה' יתברך שמו. זאת אומרת המדרגה שלהם הייתה גבוהה בהבנה שהם הבינו מה גודל העוונות שלהם והם התביישו לפני הקב"ה, לבקש ממנו שיסלח להם. אבל מדברים על דור שהיה בסמן יחזקאל הנביא. זה דור שהכירו נביאים וארו את פעולותיהם ואיך ה' מקיים את דבריהם, למרות זאת יצר הרע הצליח עליהם. וכשבא הנביא בשם ה' ואומר להם לשוב, ה' יסלח, הם לא שבים.

אחזור על הפסוקים מהתחלה ונבין: "ואתה בן אדם", אומר הקב"ה ליחזקאל הנביא. "אמור אל בני ישראל". אמור לשון אמירה רכה. "כן אמרתם לאמר כי פשענו וחטאתו עלינו, ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה". זאת אומרת הם אומרים אנחנו לא יכולים להתפטר מהצרה חלה הרעה הזאת של העוונות והפשעים שעשינו וזה עלינו, זה גומר עלינו, אנחנו נמקים, לא נוכל לחיות. מי שיש לו נמק זה רק מתפשט. איך נחיה? אז אתה תאמר להם, אומר הקב"ה ליחזקאל: "אמור אליהם חי אני נאום ה' אלוקים", אני נשבע להם "אם אחפוץ במות הרשע...", אני לא חפץ בזה, "כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה". את הרק תשעה את שלך, תשוב בתשובה אמיתית ואני מחיה אותך. רש"י מפרש "כן אמרתם", מה זה "כן אמרתם"? לפי כך אין אתם חפצים לשוב. למה? כי סבורים אתם שלא תועיל לכם תשובה.

אז איך מבארים דבר כזה? הנה בכל חטא שאדם חוטא לפני ה', מלבד המרתו את פי ה', החטא גורם לחולי הנפש והגוף. כל חטא הוא פוגם גם בנפשו וגם בגופו. כל חטא מביא על החוטא מחלה בגוף ובנפש גם יחד. לכן שמתים צריך שיתפורר הגוף לעפר כדי שרושם בחטא שבגוף לא יישאר, ולכן צריך להיות בגהנום כדי שרושם החטא בנשמה לא יישאר. ואז מנקים את הבן אדם לחלוטין, כי הפגם הוא גם בגוף וגם בנפש. אלא אם כן עשה תשובה אמיתית לחלוטין, לפי כל הדרכים שלימדו אותנו חכמים זכרונם לברכה, ובפרט רבנו יונה בשערי תשובה.

ולפי כך, אם יתעורר אחר כך לשוב מחטאו, למרות שהוא פגם בחטאה בגופו ונפשו, אז מה קורה לאדם כזה? התעורר עכשיו, החליט עכשיו לחזור בתשובה. אין בו את הכוחות הגופניים והנפשיים הדרושים לזאת. כי כולו שקוע כבר בביצת חטאיו. למה הדבר דומה? לאדם ששקע בזפת. בשעה שהוא שוכב בזפת, אז המצע רך, נוח לו לשכב. זפת זה כייפי. אבל ברגע שהוא חפץ לקום, רואה הוא שהגוף נדבק לזפת וכל כולו מלוכלך. והוא לבד לא יכול לצאת מן הזפת, אלא אם כן ימשכהו הבריות וירחצו אותו. ואז ישוב להתהלך כאחד האדם. עכשיו יודעים הרשעים שדרכם חושך, יודעים המה שהם שקועים בחומר של החטאים, אבל אין בהם את הכח לצאת, מפני חולשת הגוף והנפש. כי הקנאה, תאווה והכבוד מוציאים מן העולם. סביב מה כל הזמן בן אדם מסתובב? אלה שלושת אבות המרעין בישין זה הקנאה של אנשים, העין שלהם צרה ושל האנשים. קנאים, בעלי תאוות ואוהבי כבוד, ורודפי כבוד.

זה השלושה יסודות אלה אבות הטומאה. מהם מתפצלים עוד הרבה דברים. אבל אלה היסודות. הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. וכל חטא מביא על האדם עצבות. והוא לא נמצא במצב של סיפוק בחייו. אדם לא יכול להגיע לסיפוק בחייו. מה שלא תיתן לו לא יגיע לסיפוק. כי הנפש לא תמלא. הנפש היא לא מתלאת מחומר. תן לו חומר, כמה שיש חומר לא יעזור החומר. בסדר, אחרי שקנית את זה, התלהבת יומיים, עכשיו משהו אחר. אבל זה מספק את הבן אדם. הנפש היא ריקה והיא לא מתמלאת. ואיפה דיכאון? בנפש. לא בגוף. אז כשאדם רואה עדיין חסר, הוא לא יודע אפילו מה הוא רוצה, הוא לא יודע מה הוא מבקש. לרגעים חשוב אדם שיבלה את הזמן בהבל וריק, בתיאטרון, בסינמה או בשאר מקומות בילוי. שהיום הם מרובים למכביר, אבל אחרי זמן רואים שהם לא הואילו להם מאומה. לכן רשעים מלאים חרטות. כי רואים הם בעצם איך הם נאבדים מן העולם. ואין ביכולתם לעזור לעצמם. מסיבה זו ישנם אנשים שלכאורה לא חסר להם כלום, ואף על פי הם מאבדים את עצמם לדעת. וכל כך למה? מפני שאין להם סיפוק כלל בחיים, והם תובעים בלי הרף, עמוק, עמוק בבוץ, עד שמתייאשים מן החיים ושמים קץ לחיים שכאלה. לא רק המסכנים והמוגבלים והחסרים והתפרנים, לא. הפוך! הרבה שחקנים, הרבה אנשים מפורסמים, שמים קץ לחייהם. יש להם הכל ואין להם כלום. והם לא יודעים מה חסר להם. והנפש לא תמלא. היה אחד מסכן אומלל, אסור לרחם עליו אפילו. אבל קראו לו "ראשון בבידור". הוא קרא לתוכנית "הראשון בבידור". הוא צחק על כולם, עשה כסף על כולם, עשה מעשים שלא יעשו. אי אפשר לפרט. בית כנסת. ובסוף הוא התאבד. למה? לא נתנו לו עוד במה. די, כבר הפסיקו לפרגן לו וזהו. ברגע שזה נגמר, אז בשביל מה הוא צריך חיים? התאבד.

ואף גם זאת אנחנו רואים שהחופשיים, החילוניים רוצים לעקור את שבת קודש ואת שאר המצוות בכל ערי השדה. כולם רוצים תחבורה ציבורית, רוצים להכניס עוד ועוד, וכל מיני קלקולים. ואפילו מנהג כפרות שלפי מר"ן זה מעשה נוכרי, אבל אלה שנוהגים החליטו לבטל בכמה ערים כגון פתח תקווה ואחרים ואומרים "צער בעלי חיים". דואגים רק לבעלי החיים. זה הדבר הכי חשוב, בעלי חיים. יכול שלהיות שהם צודקים. בעלי חיים בכל אופן נקראים בעלי חיים, אבל הרשעים נקראים מתים. הם לא בעלי חיים הם בעלי מתים. אז יכול להיות. מכל מקום. אף גם זאת אנחנו רואים שחופשיים רוצים לעקור את שבת קודש ושאר המצוות. למה הם רוצים? מה אכפת להם אם אנחנו שומרים שבת? מה זה עניינך? זה מגיע אליהם מפני שהם לא יכולים לראות שלאנשים אחרים יש סיפוק בחיים. עינם יכולה לשאת שהיא רואה שיהודי שומר שבת, איך הוא נהנה משבת קודש, איך הוא נהנה מן החיים בשעה שהוא לומד תורה, מעמיק מחשבה בדף גמרא. לא יכולים! הם רואים את לומדי התורה בכולל כמו חזזית. הם יושבים לומדים כל מיני מדעים: מדעי הרוח, מדעי אדמה, מדעי זה, מדעי זה, אין שום בעיה, במקבלים תקציבים בלי סוף. אבל 400 שקלים לאיזה אברך,לא יכולים! זה נקרא בטלה אצלם, שילך לעבוד! מה זה עניינך מה הוא לומד? אבל אם סטודנט שלומד באוניברסיטה תלמוד זה כן. כמו שהם לומדים. לא על מנת לקיים, על מנת ללמוד. סתם, שיהיה ידיעות, כמו גיאוגרפיה. מה כואב לך? העין שלו לא יכולה לראות את היהודי נהנה, כי החילוני חסר תוכן חיים. הוא ל איכול לראות בעונג רב מנת חלקו של יהודי שומר תורה ומצוות. זה לא מקובל עליו. שאדם בטלן לפי דעתו, שהו אלא יצרן שהוא לא פועל כל כך כמו שהוא מבין, כמו שהוא חושב שצריך. הוא לא לומד ליבה! זה אין לו זכות קיום בכלל. הם יכולים לקבל את כל הפליטים שמגיעים, שקוראים להם פליטים, כן? כל המסתננים, פליטים. שהם יהיו בטלנים, שיתמקמו בתחנה מרכזית, שיתמקמו בערי השדה, שיעשו מעשים שלא יעשו, שישדדו ויגנבו יאנסו והכל, והם גם לא פרודוקטיביים, והם גם לא מחייבים אותם ליבה ולא שום דבר! מתוך רחמנות של בעלי חיים. אבל שיהודי ישב וילמד תורה?! ועל זה קורא החילוני "תמות נפשי עם פלשתים", וחפצו לבטל את כל התורה כולה שאיש לא יהנה ממנה.

 בכל אופן, רב אהרון קוטלר, זכרונו לחיי העולם הבא, אומר: רחמנות גדולה על אותם יהודים שהם רחוקים מתורתנו הקדושה, ומי שיש לו לב יהודי צריך פשוט לבכות עליהם מתוך רגשי רחמנות. כשרואים אותם מחללים שבת או עוברים שאר עבירות, הרי היהודים האלה בכל אופן בנים המה לה'. וכשם שעלינו לזעוק בבכי שנראה אדם עומד לעיננו ושוחט את עצמו בסכין שבידו, כך צריכים לבכות  כשרואים אדם שמתרחק מהתורה הקדושה. את זה הבינו אנשי דורו של יחזקאל הנביא. הם אמרו כי פשענו וחטאתו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה? הם הרגישו שבחטאם הביאו על עצמן מחלות נוראות, רחמנא ליצלן. ואם כן, מה תועיל להם התשובה? ואיך יחיו במצב שכזה. הן ה', הן ה' יסלח לחטאתם, בסדר, אבל הגוף והנפש כבר נחלו במחלות אנושות, ואין בהם את הכח לצאת ולהשתחרר מן המחלות האופפות אותם. והם שאלו "ואיך נחיה"?. הלא כיוון שחטאנו אז משוכה אחרינו עבירה והמידות הרעות אוחזות בנו, ואז אבדה התקווה משני העולמות, ואיך מחיה?

אורח חיים הקדוש מעיד שבדורו רשעים שבדורו, רשעים, אמרו לו: רבנו אנחנו מוכנים לחזור בתשובה, בתנאי שנמות מיד אחרי התשובה. למה? כי לעשות תשובה אנחנו מוכנים, אבל אנחנו יודעים שלא נחזיק מעמד בתשובה. מיד אחרי התשובה, נחזור לביצה שאנחנו שקועים. אז למות ולקנות חיי עולם הבא תכף ומיד זה הם מוכנים. אתם מבינים? הרשעים הבינו את הערך של העולם הבא בדורו, של אורח חיים הקודש. הם הבינו! הם הבינו שהעולם הזה זה חארטה. זה חולף. אבל הם כבר שקועים, בביצה.ובאמת כך מצינו בחכמים זכרונם לברכה שאמרו: שאלו לחוכמה: מה עושים לנפש החוטאת? מה השיבה החוכמה? הנפש החוטאת תמות. מה טעם הדבר? על פי דרכי הטבע אין עצה להירפא מן המחלות שהחטא יוצר. זה הרבה יותר גרוע מסרטן, זה הרבה יותר גרוע מכל המחלות הידועות הקשות והמפחידות, ומן הזוהמה והלכלוך שמתדבקים בנפש החוטאת. ולכן לא רצו דורו של יחזקאל לעשות תשובה. עד שהקב"ה בכבודו ובעצמו נשבע להם שאם יחזרו בתשובה שלמה, יקבל אותם וירפא למושבתם למעלה מדרך הטבע. נכון, אומר הקב"ה, על פי הטבע מה שנבדק בכם מטומאת החטאים, על פי טבע אי אפשר להירפא מזה. אבל אני מבטיח לכם שאני אעשה עמכם מעל הטבע. נשבע ה'. ורבנו יונה בשערי תשובה מביא את הלשון הזה: "והתבאר בתורה כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת". אדם שחוזר בתשובה, הוא זוכה לסיעתא דשמיא מן ה', מה שעל פי הטבע אי אפשר להשיג. מה שאין יד טבעם משגת. ויחדש בקרבם רוח טהרה להשיג מעלת אהבתו. אז הקב"ה בעצמו מכניס בנו רוח טהרה והיא תהיה חדשה בקרבנו ועל ידי נשיג את מעלת אהבתו. וממלא אם נשגה באהבתו, נחשוב רק באהבתו, ממלא לא נתעסק עם הבלים. מפה רואים שבלא עזר שמים שהוא למעלה מדרך הטבע, אין ביד טבעו של החוטא כח לשוב בתשובה. ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לשוב ולהירפא ממושבתם.

אז דורו של יחזקאל הנביא צדקו. אבל ה' הבטיח להם בשבועה שהוא יסייע להם ,והם יוכלו לשוב תשובה, יוכלו לצאת מכל הטומאה וכו'. לכן כיוונו חכמים זכרונם לברכה שאמרנו לנו שבראיה התשובה קדמה לבריאת העולם. העולם זה בריאת הטבע. שנברא העולם "בראשית ברא אלוקים את הארץ", הוא ברא את הטבע. אז הכל מתנהג בטבע. בעולם הטבעי הכל הולך על פי הטבע. אומנם הטבע זה אלוקים גימטריה, אבל התשובה נבראה לפני הבריאה. שבע דברים נבראו לפני בריאת העולם ואחד מהם זה התשובה. כי היא למעלה מן הטבע. ולכן אם למעלה מן הטבע אפשר להתגבר על הטבע. כמו שנס הוא למעלה מן הטבע, ועל פי הטבע אי אפשר להינצל במקרה א', ב' ו-ג', אבל אם נעשה נס שהוא למעלה מן הטבע, אז הטבע לא יכול לעקב. ולכאורה, הלא קודם בריאת העולם לא היה מושג של חטא. עוד לא נברא העולם, עוד לא היה מי שיחטא, עוד לא נברא האדם. אז מה הצורך בתשובה. למה נבראה תשובה לפני בריאת העולם? אין חטא. אלה כוונה של חכמים להורות לנו כשנבראו שמים וארץ וכל צבאם, נבראו עימם כל המעלות והמידות הנעלות. כמו : אהבה ויראה, והם הוטבעו בנשמה של האדם. יש בכל אדם יראה ואהבה. אבל כח התשובה לא נברא בששת ימי בריאת הטבע. התשובה נבראה קודם לבריאת העולם, טרם בריאת הטבע, שכן למעלה מדרך הטבע היא. מכיוון שכוחה של תשובה הוא למעלה מן הטבע, צריך החוטא לקבל סיוע מלמעלה, לחלץ אותו מהביצה של החטא שלו. על זה נאמר: אתה נותן יד לפושעים, כי בלי הושטת יד של בורא עולם מלמעלה, אין יד טבעו של אדם יכולה להשיג את דרכי התשובה.

בדרך זו באר מורנו ורבנו הגאון הצדיק רבי משה רוזנשטיין,זצ"ל, שהיה משגיח לומז'ה, את הנוסח של חתימת ברכת היום בתפילת יום הכיפורים: "אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה". ככה אנחנו מסיימים את תפילת היום, יום הכיפורים. והוא מקשה:  מאי קא משמע לן? אין לנו מלך מוחל וסולח אלא הקב"ה? אז מי יסלח לו אם לא הוא? אם ראובן חוטא לשמעון, אז ראובן צריך לבקש מחילה מלוי? פשוט שהוא צריך לבקש משמעון, ממי שהוא חטא לו. למי חטאנו? חטאנו לה'. אז מי יכול למחול ולסלוח? ה'. אז מה זה שאנחנו אומרים: "אין לנו אלא אתה". אז מי כן? מי במקום? אלה פירוש הדבר כך: בודאי במה שחטאנו והמרנו את פי ה', אין מי שיסלח לנו אלא הקב"ה, אבל נוסח הברכה מכוון על עניין המחלות שבאות על גופו ונפשו של האדם, שהן נגרמות כתוצאה מן החטאים והמידות הרעות. גם זאת אין מי שירפא לאדם. לא הוא עצמו ולא זולתו. כי אם הקב"ה ואין בלתו. וזהו עניין כפרת יום הכיפורים וטהרתו. שרק בכוחו לרפא את השב, מי ששב בתשובה, לכבס עוונו. ולרוחצו מלכלוך החטא למען יהיה יכולת בידו להיפך לאדם אחר ולשנות דרכיו את הצד הטוב. "אין לנו מלך מוחל וסולח אל אתה", ולא רק לעניין הסליחה רק, אלא להעברת כל המחלות מהגוף והנפש שנגרמו מהחטים והמידות הרעות. אדם לא יכו לרפא את עצמו לבד, וזהו העניין שצריך את יום הכיפורים. יום מחילה וסליחה וכפרה. לרפא את השב וצריך לכבס את העוון ולרחוץ אותו מלכלוך החטא. בימות השנה זה מתבצע על ידי ייסורים שהם ממרקים את הבן אדם. שהם ממרקים את הגוף שלו, מענים אותו. מה היה לך? תאווה? הלכת אחריה? נכשלת? חטאת? בגוף נהנתה? אותו גוף יצטרך להתייסר כדי לנקות את כל הטומאה והחלאה שנדבקה. זאת אומרת אדם צריך לדעת שיום הכיפורים מסור רק ביד ה', רק הוא יכול לנקות. לכן אנחנו מבקשים את הדבר הזה.

בינה ובנה, יש פה סיפור יפה שאמר אותו הרב גלינסקי בהיותו חולה. הוא היה חולה, בבית חולים. והוא מספר מה קרה לו שם: "אבינו מלכנו", מה אנחנו אומרים, "שלח רפואה שלמה לחולי עמך". אם נדע שהייסורים הם שלוחים ממרום, אם נישא את עניינו למרום בשעה שיש ייסורים אל אבינו מלכנו, כמו שאנחנו "אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחולי עמך", אז ניוושע. "רפאנו ה' ונרפא". אם אתה תהיה רופאנו, נרפא. הושעינו, אז ניוושע. כי אל רופא ורחמן. כי אל נאמן ורחמן אתה.   

ידוע שהגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל נשאל על ידי הכמרים: מדוע אומרים היהודים בתפילת "רופא חולה עמו ישראל"?. מכאן הראייה שהם לא רוצים שהחולים של הנוכרים יתרפאו. אז הוא ענה להם: חלילה וחס, איננו חפצים בסבל של שום בריאה. אבל הגמרא במגילה י"ז אומרת שברכת "רפאנו" היא השמינית שבתפילת העמידה, כנגד המילה שניתנה ליום השמיני וצריכה רפואה. ורפואה זו ייחודית לעם ישראל. כי כל הגויים ערלים הם לא צריכים בכלל את הרפואה הזאת. שמעו הכמרים ונחה דעתם. אמרו לו תלמידיו: רבנו, לאלה דחית בקש, אבל לנו מה אתה אומר? אמר להם: אין פשוט מזה. הגויים עוסקים ברפואות ומשליכים יהבם עליהם. אנו עוסקים בהם רק כהשתדלות גרדה. ויודעים שהרפואה ביד הרופא. לכן אנחנו פונים לה'. הם לא מאמינים בזה שה' מרפא. ה' מרפא? צריך רופא! בלי רופא? הרופא מרפא. ה' יכול לתת לך חיטה וזה, אבל רפואה? צריך ללמוד, צריך להיות דוקטור, צריך להיות פרופסור, מה קרה לך?! זה מה שהגויים אוחזים. אז מה שייך להגיד "רפא חולה כלל העולם"? או כמו שאמרה ביתו של פרס: "ועל כל בני האדם".

אכן כשהיה ביד ההמון ספר רפואות שכתב אותו שלמה המלך, ובו היו כל התרופות לכל המחלות, וסמכו עליו. עמד חזקהו המלך וגנז אותו. כדי שיבקשו רחמים מה' ולא יסמכו על הספר ושיבחו אותו חכמים על כך. אתם שומעים? היה ספר שכל התרופות נמצאות. כל התרופות וכל המחלות אבל מי היה פונה לה'? בשביל מה יש מחלה. לעורר את הבן אדם, להגיד לו "הלו! תתבונן. מישהו שמה שלח לך איתות, דבר איתו". אבל אם לא, מי צריך? אין שום דבר מאיים שיוכל להפריע. ושמעתי מהחזון איש זצ"ל, אמרנו גם בהרצאות בעבר, שבכל דור ודר מביא הקב"ה מביא מחלה שהרפואה חסרת אונים לעומתה. מתגברים על האבעבועות שחורות, יש טיפוס, יש סרטן, יש חיידק אלים טורף, יש.. כל פעם יש משהו חדש שלא יכולים עליו. מצליחים, יצליחו, תבוא מחר מחלה חדשה שאין לה תרופה. למה זה אומר? כדי להראות שהרופאים כמו המחלות, הם רק שלוחים. לא רק המחלות שלוחים, גם הרופאים שלוחים. או שליח טוב או שליח לא טוב. כמו שיש מחלות, או שמעוררות בן אדם או שממיתות אותו. זה רק שלוחים. אבל מפתח הרפואה ביד הקב"ה.

ואספר, אומר הרב גלינסקי זכרונו לחיי העולם הבא: היה מאושפז בבית חולים בילינסון, חיידק התמקם לו באוזן. ומאן לצאת. טיפלו בו במסירות, הרופאים יצרו איתו יחסי ידידות. יום אחד ניגש למיטה סגן מנהל המחלקה: "הרב גלינסקי, האם נכון הדבר שבתלמוד שלכם כתוב שהטוב שברופאים לגיהנום?". כתוב ודאי כתוב. הוא לא אמר לו לא. אבל ההתנסחות שלו לא מצאה חן בעיני הרב גלינסקי "בתלמוד שלכם". "לכם" ולא "לו", לכם, עוד כמו תורשה באגדה, לכם ולא לו. הכה את שיניו, הכה את שיניו. התעלמתי ממנו. חשב שלא שמעתי. החיידק פגע בשמיעתי. חזר על השאלה בקול רם. החולים האחרים בחדר הזדקפו. המשכתי להתעלם. חזר בשלישית בצעקה. האחיות באו לראות מה קרה. הבנתי שאם אמשיך להתעלם, יבוא עם ציוד הגברה. לא הייתה ברירה, אז עניתי לו: "כן! כתוב!". "נו? ואיך אתה מסביר את זה? זה מעליב אתה יודע?". אמרתי: "אולי. אבל אתה לא צריך להיעלב. למה? כי אתה אינך הטוב שברופאים. תביא את הטוב שברופאים ואני אסביר לו". חייך, חייך בטוב לב. "טוב, נו! נו! עכשיו ברצינות". הוא היה בטוח שהוא התבדח הרב גלינסקי. והוא לא העלה בגעתו שהוא הלא טוב שברופאים, הוא לא העלה בדעתו כזה דבר. אמרתי לו כך: "הלא תבין, בתפילת העמידה יש 18 ברכות. אחת מהן זה הבקשה מהבורא 'רפאנו ה' ונרפא, הושיענו וניוושע כי רופא נאמן ורחמן אתה'. אבל אם הרופא סובר שהוא המרפא והוא לא זקוק לעזר שמים, הוא ידלג על הברכה הזו. איך הוא יכול להגיד דבר שקר? הרי הוא הרופא, אז איך אומרים שה' הוא המרפא. אז הוא ידלג. נמצא שאיון בידיו, אלא 17 ברכות. כי הוא הוריד את זה, אז זה כמניין טוב. וזה מה שכתוב 'טוב שברופאים לגיהנום'.לכן אמרתי שאתה לא הטוב שברואים, כי יודע אתה שידכם קצרה. מה הראייה? עדיין אני לא שומע אותך."

ועוד, מוסיף הרב גלינסקי: שהייתי מאושפז בבית חולים נוכחתי באוזלת ידם של הרופאים. לפי הספר הייתי אמור להירפא מזמן. החיידק התנחל באוזניים וסירב לצאת. והגמרא גילת הלנו כאשר מחלה נשלחת משביעים אותה כמה זמן היא תקנן בגופו של אדם. וגם משביעים אותה שהיא לא תצא אלא על ידי רופא פלוני, וסם פלוני. כמו שכתוב בעבודה זרה נ"ה. אבל אצלי אחד מן השלושה, או שלא הגיע הזמן או שלא היה זה הרופא הנכון או שלא נמצאה תרופה נכונה. בוקר אחד ראיתי תחונה סביב המיטה, רופאים רבים סבוני כדבורים. "הרב גלינסקי...", בישר מנהל המחלקה, "הבאנו את טובי המומחים להתייעצות". נו! אם הוא משתף אותי אז יש לי גם מה לומר: "פרופסור נאמן גם פה?". כך שאלתי. השתררה שתיקה מבוכה. מי זה פרופסור נאמן? מה המומחיות? לאיזה תחום הוא שייך? אולי הוא לא שייך לכאן? אתה מתבלבל. לא, לא, אני מתכוון לפרופסור נאמן, הבאתם אותו? מנהל מחלקה רכן מעליי: "רב גלינסקי, מי זה פרופסור נאמן"?. "אם היית מתפלל היית יודע! בכל יום אני פונה להקב"ה 'כי מלך רופא נאמן ורחמן אתה'. אם הוא כאן, הכל כאן. אם הוא אינו כאן מי כאן?". טובי המומחים הגיעו! הוא מחליט מתי זה יכנס ומתי זה יצא ועל ידי  מי. התייעצות. אם לא הבאת פרופסור נאמן ורחמן גם, אז חבל על הזמן.

טוב זה קטע רק להבין שאנחנו מבקשים מהקב"ה ביום הכיפורים שהקב"ה יסלח, כי רק הוא מלך, מוחל וסולח ומוציא את כל המחלות ואת כל הטומאות ומכפר. רק הוא!

ואומנם גם אחרי שנתבאר לנו כוחה של תשובה ומעלתה, וגם שנתחדש לנו כעת כי היא מועילה תשובה גמורה גם לכבס את העוון, ולחלץ את החוטא מזוהמת החטא, זה בתושבה גמורה. אז רואים אנו כי החזרה בתשובה כרוכה בקושי רב, וכמה קשה לו לאדם לשוב בתשובה. כל כך למה? כי בהיות התשובה למעלה מדרכי הטבע, הרי כל עוד שהאדם שרוי בעולם הזה, מסובב בטבע של העולם, אין בכח הדל שלו להעפיל אל על מדרכי הטבע, אל חיק התשובה ומעלתה. ורק אחר פטירתו שעה שמסתלקים מעל האדם כל טבעי העולם, והוא שרוי בעולם הרוחני למעלה מן הטבע, רק אז מתעוררים כוחות התשובה שהכין בחייו לפעול במלוא כוחם למרק את הנפש החוטאת ולטהר אות המכל סיג זוהמת החטא. וצא ולמד מהאדם הראשון: אף על פי ששב בתשובה שלמה לפני קונו, 130 שנה היה בתשובה, לא הועילה תשובתו לרפא את הנשמה לגמרי. ואותו פגם בנשמתו שגם גרם קנס מיתה לו ולכל באי העולם, לא נמחק לו בחייו. נמצאת הלמד כי אין תשובה פועלת בעולם הזה באופן מושלם לרפא לגמרי את הנשמה, אלא התשובה מועילה, שאחרי מיתתו של אדם תכבס את נשמתו לגמרי. אומנם יש עבירה. שהיא פוגמת באופן עמוק בנשמת האדם, עד שאין בכח התשובה לטהר את הנשמה כלל וכלל. כל זמן שהיא שוכנת בתוך גוף האדם העכור וזה חילול ה'.  שכך שנינו במסכת יומא: מי שיש בידו עוון חילול ה', אין כח תשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורים למרק אלא, כולם תולים ומיתה ממרקת. שכיוון שעוון חילול ה' פגם כה עמוק בנשמת האדם, אין בכח התשובה לחדור למעקי נשמת החוטא כל עוד נשמתו באפו. ולכן אין תשובתו מועילה בעולם הזה, כי אם אחר מיתה. ועתה, אפשר לומר דמה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כי מיתה מכפרת על עוון חילול ה', אין הכוונה ייסורי המיתה. שאם את האומר ייסורים שבמיתה מכפרים, אז למה אין ייסורי החיים מכפרים? והלא ייסורים גדולים מן המיתה. כמה זה מיתה? לוקח דקה, חצי דקה, כמה לוקח? חצי שעה? כמה? וייסורים יכולים להיות שנים, עשרות שנים. אז לא ייסורי המיתה הם הממרקים. אלא כוונת חכמים כי אומנם התשובה היא הממרקת והמכפרת, אבל אין בכוחה לפעול עד שתיפרד הנשמה מהכבלים של טבעי העולם. ואז הרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה,ורק אז יתעורר כח התשובה למרק את נשמת החוטא. כמו שלמדנו, מי שזוכר, באחר השיעורים שרשע שלא מצוות מעולם, מעולם, מעולם, אבל אם היה לו רק הרהור אחד של תשובה, כל ימי חייו, אז הוא ייכנס לגיהנום וישהה שמה עשרות, מאות, אלפי שנים, לפי עוונותיו, ובסוף בסוף אותו הרהור תשובה עולה ומצפצף לפני הקב"ה, ובזכות אותו הרהור יוציאו אותו בסוף מהגיהנום. אז זאת אומרת רק התשובה תתעורר לאחר מיתה.  

עתה, אחרי שלמדנו כי כל עבירות אם עשה תשובה אינה מועילה לו לרפואתו לגמרי, אלא אחר מיתה, ועוון חילול ה' אינה מועילה לו כלל, כי אם אחר מיתה, אם כן כמה רבה חובה לשמור על עצמנו מן החטא. ואפילו שהטיב הבורא עימנו והכין לנו את הדרך לשוב אליו, אומנם הלא ארוכה הדרך עד אשר תתרפא הנמה כליל מזוהמת החטא, ולא בעולם הזה תתרפא כי אם בעלמא דאתי. עולם הבא. אז חובה כפול ומכופלת עלינו לשמר שלא נלכד בחטאים ובעוונות. אבל גם אם נלכדנו חס ושלום בחטא... מדברים איתנו פה בחטא, חטא זה בשגגה...אנחנו עוברים על פשעים ומרדים ביגיעה, מה זה! מתכננים את זה. רחמנא ליצלן! אבל בכל אופן הבטיח לנו הקב"ה בשבועה שאם יעשה אדם אשר ביכולתו לעשות, יעזרהו מן המשים ויקבלו אותו בתשובה. אתם שומעים? אז כל הטענה של דור יחזקאל הנביא, שהייתה נכונה לכאורה, היא לא נכונה אחרי השבוע של הקב"ה. כי הקב"ה גילה ש... אני נשבע שאם תעשו תשובה גמורה, אני מוחל ומכפר והכל.

אבל יש לנו ישועה רבותי. אני איש בשורות. כבר אמרתי את זה בעבר. לא הרבה זוכרים. רבנו יונה בשערי תשובה אומר שכנגד החילול גם יש עצה: לעשות קידוש ה'. אם אתה עושה כנגד החילול קידוש ה', אתה מתקן את החילול. אבל צריך לעשות הרבה קידוש ה', כי אתם לא יודעים כמה חילול ה'. חילול ה' זה לא חושבים בן אדם עושה דברים ביד רמה, לעיני כולם, מחלל שבת לפני כולם, מעשן בבית כנסת בשבת.. זה לא... חילול ה' יש בו דרגות. תלוי לפי האדם. אצל גדולי תורה, כמו רב ורבי יוחנן, זה יכול להיות כמו אחד שלוקח בשר מהאטליז ולא משלם. רב היה אומר אצלו חילול ה' אם הוא ייכנס לאטליז ולא ישלם, אז יהיה חילול ה'. למה? מה יגידו אנשים? אתם מכירים את האנשים איך הם מדברים וחושדים את הרבנים וזה. מה יגידו? אהה! בטח הוא מתיר לו את הטרפות, בשביל זה הוא נותן לו ככה מהצד ככה בלי לשלם. אהה! ככה יש אחד הפירושים. או שהוא גזלן. כאילו תראה הוא לוקח והוא יודע שלא נעים, מה יבקש מהרב? אז הוא לא יבקש ממנו, אז הוא ייקח והולך וזהו! שלום! זה חילול ה'. או כמו רבי יוחנן: אם הוא ילך ארבע אמות בלא תפילין, הם היו הולכים כל היום, אם הוא ילך בלי תפילין מאיזה סיבת חולי, יחשדו אותו ש... אה! הנה זה וגמרנו! או ילך בלי להגיד ארבע אמות, ונגיד הוא חש בראשו ולא יכול  או משהו כזה, ישר יגידו הבריות הנה, הנה ראית. אז חילול ה' אצל הגדולים זה אפילו בקטנה שבקטנה שבכלל אין כיוון כזה ואין כלום, אבל הטועים יאמרו. זה ייחשב חילל ה' אצל הגדולים. לכן צריך שלא יהיה כתם אפילו בבגדו של תלמיד חכם וכו', וכו'. טוב, זה ברמי המעלה. אבל אצל אנשים אחרים? לדוגמה בן אדם יושב בבית כנסת, בשעה שיש דרשה נגיד והוא מדבר, מקשקש וכל מיני דברים כאלה, אז הוא מבטל תורה? הוא מפריע לאנשים להתרכז. זה נקרא מבטל תורה. ביטול תורה זה חמור ביותר. אז זה חילול ה', לומדים ממנו. ואם הוא אדם שנחשב, נגיד הוא אברך? אז רואים שאברך מדבר אין בעיה, אז מה האדם הפשוט יגיד? אם הוא מדבר גם אני יכול לדבר. ואם הוא מדבר בקדיש והוא מתפנה לכל מיני עניינים אחרים, אז הוא גם כן יכול לדבר וילמד ממנו. ואז יתרגלו כולם.זה חילול ה'! מה הוא המציא תקלה עכשיו לרבים. זה מחטיא הרבים.

אז זאת אומרת, צריך לעשות הרבה קידוש ה' והרבה דברים. אז אם אכל מאכלות אסורות, לתאבון, היה חונה כל פעם ב"הלו תימן", "הלו ימאן", ואוכל שם מחמוד. אז עכשיו צריך לעשות תיקון. צריך לחלק שמה קונטרסים על שמירה ממאכלות אסורות, צריך לחלק דיסקים, צריך להציל אנשים! כמה אכלנו? כמה אכלנו בלי ידיעה? שנים! שנים. זה חילול ה'. בפרט אם מישהו שמע  שמעות שהכשר כזה לא טוב, והוא אמר מה אבל זה מה, עולה בזול, מה אני אלך לזה וזה... הנה כולם קונים, מה אני לא אקנה? כולם קונים. אבל התברר לו שיש בזה חילול ה', כי ממנו גם למדו אחרים. עכשיו אתה עם זקן כבר סוחף זקן. והמשפחה שלך לא כל כך דתיים, הם רואים שאתה קונה מזה, אז הם גם קונים,וחושבים שהם כבר צדיקים וחסידים. ופתאום מתברר שאתה אכלת והאכלת לא טוב. מה עכשיו? צריך לתקן! אז כנגד זה צריך לפרסם הרבה, צריך למחות ב.., צריך להודיע, צריך לעשות הרבה פעולות! פעם היית מארגן מסיבות, פעם היית שומע תקליטים, משמיע, מחלק, מפיץ. חילול ה'! חילול ה'! מה תעשה עכשיו? צריך לפרסם הפוך. דיסקים נגד. נגד הזמרים הפסולים וכו', וכו'. בכל מקום להתריע וזה... זה נקרא קידוש ה', אפילו אם כולם יבזו אותך. ויגידו מה אתה קיצוני, ואתה חוץ מהקונצנזוס, ומה קרה לך נהיית מהפנאטים והזה. כמה יש אנשים כאלה בסה"כ ? אתם קומץ של שמונה אנשים, מה אתה מבלבל את המוח! כל העולם אוכלים, כולם שומעים, כולם זה וזה... זה קידוש ה'! מי היה מקדש ה' הכי גדול? אברהם אבינו. כמה היה לו? הוא? הוא נגד כולם! הוא אומר שכולם טועים, כולם משוגעים, כולם משתחווים לפסלים, וכולם אומרים מה קרה לך? תסתכל כולם, כולם הולכים ככה רק אתה יחידי ואתה "צודק", אתה "צודק". אז לכן צריך להבין רבותיי שכל אחד ואחד צריך להשתדל לעשות קידוש ה'. אז בואו נראה עכשיו:

הזוהר הקדוש אומר: רבי יחיא הקדים ופתח "שלום, שלום לרחוק ולקרוב". אני מתרגם: פעמיים "שלום". שלום, שלום לרחוק ולקרוב. אחד "שלום" לרחוק ואחד לקרוב, אבל כל אחד. מדובר באחד. לא שלום לרחוק מה' ושלום לקרוב לה'. אלא מדובר באחד, בבעל תשובה, שה' אומר לו פעמיים שלום. שלום לרחוק שנעשה קרוב. הוא היה בהתחלה רחוק, עכשיו הוא נהיה קרוב. זה נקרא בעל תשובה. אדון התשובה. קודם היה רחוק ועכשיו הוא רחוק, אומר הזוהר, לזה, לבעל התשובה אומר הקב"ה "שלום", "שלום". פעמים שלום. למי הוא אומר? לבעל תשובה.

בימים האלה, יום אחד לפני היום הקדוש, כל אחד צריך להתבונן מה אפשר עוד להספיק לזכות בסגולה של יום הכיפורים שהיא תלוי ה בתשובה. צריך לרכז את המחשבה בפרטים הנחוצים לפי מצבו של כל אחד ואחד. לפי המידות שלו, לפי התכונות שלו. מה צריך לעשות, מה לתקן. ולתקן גם בעניינים כלליים הנוגעים להרבה מפרטי המעשים שלו. וגם מה יש תיקון רב לאחרים מה אתה יכול לתקן ולסייע לאחרים.

מובא במדרש על הפסוק: "חלותי היא שנות ימין עליון". אמר רבי שמואל בר נחמני: על שלא חילנו פנייך בתשובה נשתנתה ימין. נתחללה אותה שבועה שכרת בחורב. ימין זה חסד כידוע. החסד היותר גדול בעולם הוא התשובה. אין חסד יותר גדול מזה. "טוב ישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". הקב"ה חותר חתירה מתחת כיסא הכבוד לקבל שבים. מה גדר שלחתירה? לפי חוקי המציאות גם עד המציאות היותר עליונה שהיא כיסא הכבוד... כבר למדנו קודם... אין מקום לתשובה כלל!  אבל לרוב טובו ויושרו יורה חטאים בדרך לקבל תשובתם. ולא עוד, אלא גם מסייע לתשובה. והקב"ה מצפה לאדם שישוב. וימנו פשוטה לקבל שבים. אבל אם האדם אינו פונה כלל, הרי זה תביעה גדולה עליו וצער כלפי מעלה. כמו שלמדנו אתמול בדרשה. זה שכתוב "צור ילדך תשי". מתישים חס ושלום את הכח של מעלה."הצור", הקב"ה ילדך, ואתה מתיש את כוחו כביכול, לא נותן לו את האפשרות לזכות אותך, להציל אותך, להעניק לך את מה שהוא רוצה. אני מבקש להטיב לכם ואתם מתישים כח הרחמים? ברצוני להטיב. ואדם עומד ודוחה את היד הפשוטה אליו מאת ה' יתברך. זה מה שאמרו חכמים בסוכה י"ד: הרשעים מהפכים מידת הרחמים למידת הדין, כי הם מרחיקים את הרחמים. והפסוק אומר "חלותי" ותשובה על מה ששאל קודם, מה שאל מקודם? הלעולמים יזנח ה'? שאלה: מה הקב"ה זנח את עם ישראל לעולמים? הלעולמים יזנח ה'? ולא יוסיף לרצות עוד? הוא לא ירצה אותנו יותר? "האפס לנצח חסדו". "השכח חנות אל". "אם קפץ באף רחמיו סלע". על זה באה התשובה. "חלותי שנות ימים עליון". לפי שלא חילנו פנייך בתשובה נשתנתה הימין, החסד.ז ה לא בגללו, זה בגללנו! שאנחנו לא מנצלים את התשובה. התשובה היא בכלל חסד. ובייחוד ביום הכיפורים, שהסיוע לתשובה הוא גדול ביתור. וה' פותח שערי רחמים, ומאיר את העניים של מי שמחכים לסליחתו. ועוד זאת, שגם עיצומו של היום מכפר. רבי אומר שעצמו של יום מכפר. אפילו לתשובה. אומנם אין הלכה כרבי, אבל רבי אומר שכל כך קדוש היום וכל כך כפרה יש בו שגם עצם זה שאדם עובר ביום הזה חי, מכפר. אז זאת אומרת, כוחו של היום הזה הוא עצום וגדול. ואם אדם אינו שב חס ושלום ביום הכיפורים, התביעה גדולה למאוד. שהרי הזהיר הקב"ה לפני ה' תטהרו. מתי? "כי ביום הזה יכפר עליכם אם לפני ה' תטהרו". חיוב מיוחד לשוב ביום הכיפורים. וה' ברא עולמות של חסד. ואם אדם לא משתמש בזה, הרי לחינם הקב"ה עשה את כל השינויים הגדולים בטבע של העולם, והא גורם חס ושלום צער כלפי מעלה. ו"בנפש החיים" כתב בשער ב', י"א: שאין ערוך לצער הזה. ואם האדם אינו פונה לתקן מה גדול הצער כלפי מעלה. זה מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה: כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יחלנו זה יום הכיפורים. כי הוא נורא מאוד! לאלה שאינם שבים. אוי ואווי! מה מחכה לאלה שלא שבים.

בארבע חילוקי כפרה, שהיה רבי ישמעאל דורש, מפורש שם: שבחמורות בשוגג אין יום הכיפורים גומר את הכפרה. בחמורות צריך לקבל גם ייסורים וכו'. ובן תורה שנמצא במקום של תורה, צריך לחשש גם לחמורות. ואמרנו איך אדע מחילול ה'? כגון אנא דשכן בישרא ולא יהיבנא דמי לאלתר. כגון אנא דמשניה, ארבע מאות בלא תורה ותפילין. אפילו שצדקו רב ורבי יוחנן בהנהגתם הרואים את מעשיהם ולמדין מהם אינם אלא טועים, מכל מקום נחשב חילול ה'. עכשיו כל אחד שנמצא בתוך ציבור של רבם, צריך לחשוש לזה מאוד. שמא בהנהגתו ילמדו ממנו לזלזל בביטול תורה וכדומה. כמו שאמרנו. וכן דרשו בזה בגמרא בסנהדרין צ"ט על הפסוק: "כי דבר ה' בזה", על מי נאמר? זה שאפשר לעשות בתורה ואינו עוסק. אחד יכול לעסוק בתשורה ולא עוסק, הוא מבזה את דבר ה', עליו נאמר: "ונכרת הנפש ההיא". כרת. יכול לעסוק ואינו עוסק, הוא מבזה את דבר ה'. והוא לא מוותר על העיתון, הוא לא מוותר על חדשות, הוא לא מוותר על הוואצאפ, הוא לא מוותר על הרבה דברים. אבל על דבר ה' הוא מוותר. זה דבר בזה ונכרת.

כתוב "בחסד ואמת יכופר עוון". גם העוונות מסוג חילול ה' ומסוג חייבי מיתות בית דין, גם אלה כמו שאמרו בבית עלי, בראש השנה י"ח: בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. ורבנו יונה שאמרתי קודם, הוסיף "ובקידוש ה'". זאת אומרת אם אתה עושה תורה וגמילות חסדים ומקדש את ה'. מה שאנחנו אומרים תמיד: להשפיל את כיתות השקר זה קידשו ה', ולנסר את כיתות האמת, זה קידוש ה'. זה מה שה' רוצה מאיתנו. אם אתה עושה כן, הנה כשאחד מתחזק בתורה יש בזה סיוע גדול גם לאחרים שיתחזקו גם הם. התחלו ארבעה פה ללמוד בכולל, היום נוספו שתיים, כבר יש שישה. אז מי גרם? הארבעה שהתיישבו. אם לא היו ארבעה, אז גם השניים לא באים. אבל אחרי שיש כבר ארבעה, באו עוד שניים. וככה יבואו עוד ועוד, ועוד, ועוד. מי גרם? מי שמתחיל במצווה. אשריו! מי שיש לו שכל, תמיד הוא הפורץ הראשון. ואז ממלא באים אחריו ומתחזקים. אז הוא מקדש את ה', הוא מגדיל תורה פי כמה כפי האנשים וכו'. ובפרט אם הוא משתדל להשפיע על אחרים על ידי דיבוק חברים, הרי זה תורה, וחסד ביחד. אז אתה כבר מקיים תורה וחסד, ואמת, וחסד ואמת יכופר עוון. ותורה ומלמדה זה תורה של חסד. אדם שגם לומד תורה וגם מלמד לאחרים, זה נקרא תורה של חסד. וזה חסד אמיתי ונצחי לאין שיעור. וזה גם עניין של קידוש שם שמים. כמו שהגרמא של החלשת לימוד הוא חילול ה', ככה החיזוק הוא קידוש ה'.

אז הנה היום זכינו כולנו בקידוש ה'. כי אם מתאספים אנשים לשמוע דברי תורה, יש אנשים באו פה מבני ברק, יש אנשים באו מחוץ לעיר, יש אנשים נסעו ממרחק. יש כאל הוכו', וכו', יש אנשים וויתרו על דברים אחרים ובאו עד לפה, יש פה יהודי מירושלים, אני רואה. יש פה יהודים מכל מיני מקומות. ובאו זה קידוש ה'. מה? "ברוב עם אדרת מלך", ואז יוצא שכל אחד מקבל כנגד כל אחד שנמצא. זאת אומרת : אני אמרתי עכשיו מילים, כל מילה זה תרי"ג מצוות, אבל זה לא רק תרי"ג מצוות. זה תרי"ג מצוות שאני אמרתי. כל מילה שאני אמרתי שצריך מצוות שאני אמרתי. אז כמה יש כפול המילים, כפול תרי"ג זה מה שיש לי. וכפול האנשים שנמצאים ששומעים, וכפול אלו שרואים עכשיו בשידור ישיר, וכפול אלה שיראו אחר כך. כל זה קידוש ה'. זה תורה וחסד. כי תורה וחסד זה מלמד אותה. וזה קידוש ה' גם. אז זה מכפר כל העוונות! ולא צריך לחכות עד המיתה, שרק אחרי המיתה יתכפר. אבל זה לא רק אני, זה גם אתם. רק אתם אין לכם שידור ישיר, ואין לכם שידור חוזר. אבל כי כנגד כל מי שבא ומקדש את ה', אז ככה זה... "ליתן שכר לנביאיהם". למה מביאים את הטף לבית המקדש? ליתן שכר לנביאיהם. מה השכר? בזה שהם מביאים את הילדים. מה יש לילדים? האבות שומעים, האבות לומדים, הנשים שומעות והילדים מה? מה עושים? אומר הם רואים את קידוש ה'. הם רואים. מאות אלפים! כולם עומדים. בית המקדש! את התמונה הזהו של יראת שמים הם לא ישכחו לעולם! זה קידוש ה'. שיש הרבה הרבה יהודים שמתאספים לעשות מצווה, זה קידוש ה'. לכן כל אדם שמצטרף לדבר של מצווה, הוא גם זוכה שמקבלים. אבל מי שלא נמצא, אם עושה מצווה, לא מקבל. לא זוכה איתם ביחד.

עכשיו יש חסד: גם לשמח את חברו ולעודד את רוחו, להתעניין במצבו, להטיב לו. גם חסד גשמי הוא בכל. לא רק חסד רוחני. מה הראייה? מרבא. אביי ורבא הם היו מבית עלי. בית עלי כתוב שמרבית מהם ימותו צעירים. רבא מת בגיל 40, אביי בגיל 60. למה? רבא עסק רק בתורה. אביי גם בגמילת חסדים. אז הוא האריך עד גיל 60. תורה וגמילת חסדים. מה הראייה מרבא? שהוא עסק בתורה והוא עשה חסד רוחני הרבה. אבל אתם יודעים שיש מידה כנגד מידה. כדי להציל אותו מעונש גשמי צריך גם חסד בגשמיות. תלמדו את זה, תזכרו את זה. אתה רוצה להינצל ממוות, אתה רוצה להינצל? יש לך שלך בעיות גופניות? תעשה חסדים בגופניות, בגשמיות גם. זאת אומרת הוא לא עשה כך, לכן נחסרנו לו 20 שנה מה שאביי זכה, כי הוא עסק גם בחסד גשמי. זאת אומרת לא מספיק חסד רוחני, צריך גם חסד גשמי.

ומפורש בספרי על הפסוק: "לו חכמו ישכילו זאת"- אם היו מסתכלים ישראל בדברי תורה שניתנה להם, לא היית השולטת בהם אומה ולשון. אומה אמרתי לכם. קבלו עליהם עול מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים, ויתנהגו בעולם הזה בגמילות חסדים. אז רואים חסד בנפש! והתועלת של החדש הוא גם מצד אחר. במצווה שיש לה פירות נותנים לנו פירות גם בעולם הזה. וזה הסיוע היותר גדול לזכות ביום הדין. אז אנחנו לא נספיק אולי הרבה לעשות, אז קודם כל מי שחייב כסף למישהו שיחזיר. מי שהתנדב שישלם. מי שחטא לחברו שיבקש מחילה. מי שלא מספיק לעשות חסדים לתרום לאנשים מזון, אוכל, סיוע כל שהוא, מה יעשה? יתחייב. יקבל על עצמו שהוא יעשה מיד אחרי יום כיפור מה שהוא לא מספיק כרגע, וזה נחשב בשמים כמי שעשה. חשב לעשות מצוה כבר כמי שעשה. זאת אומרת אז אם בן אדם יחליא שנה הבאה  תבוא עלינו טובה, אנחנו נפיץ דברי תורה, נפיץ מאכלות אסורות, נפיץ זמרים פסולים, נפיץ שיעורי תורה, נשעה הרצאות, נעשה.., נעשה.., נעשה... כל מה שהוא מתחייב יעשה זה יעמוד לו לזכות וזיכוי הרבים זה למעלה מן הכל. כי אז יהיו תלויים בו הרבה הרבה אנשים שהוא צריך לתת להם את הזכות. אז זה סיעתא דשמיא שאין כדוגמתה. לכן מצווה שיש לה פירות נותנים לנו גם את הפירות בעולם זה. אמרנו נובכדנצר נגזר עליו שיהיה חית השדה, והוא שאל את דניאל מה לעשות? אמר לו תן צדקה ולא יחול עלייך. והא נתן צדקה במשך 12 חודש לעניי ישראל ולא קרה לו כלום. יום אחד אמר "מה אני מכלה את אוצרותיו? מה זה?! אני נותן להם זה?". כבר נשתכח ממנו הפחד. אחרי שדניאל הודיע לו שזה מה שה' רוצה לעשות איתו, אז הוא... אחרי שנה שוכחים, כן... נשכח תיק אמת מלב, 12 חודש שכח כבר. ברגע שהפסיק הפך להיות חית השדה שבע שנים. שבע שנים! חיה על ארבע. ולא אספר לכם מה עשו לו החיות שמה. בכל אופן רואים שאם אדם מחליט ומקבל על עצמו "צדקה תציל ממות". וכתוב "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". או מעבירין ממנו לאחרים או שמעבירין אותו על הגזר דין. כאילו עשו גשר. היה נהר שוטף, הוא לא יכול לעבור אותו, ואם לא הוא ימות. עשו לו גשר והוא עבר מעליו, עבר מעל הסכנה וכו'. זה לא אומר הוא התפטר כבר מהסכנה.ז ה לא אומר. הנה אצלו הוא לא התפטר, זה רק העביר אותו שנה אחת, אבל הוא הפסיק אחר כך. אבל זה מעבירין. אם זה מעבירין לאחר אז הוא נפטר לגמרי, ואם זה רק כזה, אז תלוי כמה הוא עשה, מה שיעור של התשובה, מה השיעור של התפילה, מה השיעור של הצדקה וכו'. אז לכן רואים הסיוע הגדול ביותר לזכות ביום הדין, זה לעשות חסדים בפירות וכו', ולקבל תורה וגמילות חסדים וקידוש ה'.

ועוד, שההתנהגות בחסד מסייעת למידת החסד בהנהגת העולם , כמו שאמרו זכרונם לברכה בספרי: עד שלא בא אברהם אבינו היה המקום דן את העולם באכזריות כביכול. שימו לב למה אני מספר את זה... וההתנהגות בחסד, אם כל אחד מפה עושה חסד, עושה חסדים, הוא מפעיל את מידת החסד בעולם, וכל העולם מתפרנס ממנו בזכות החסד שהוא עושה. החסד זה לא רק למי שנתת, החסד מפעיל את מידת החסד בשעה שאת המוריד חסד למישהו, גם נפתח השער של חסד וכבר יורד חסד לעולם. עד שלא בא  אברהם אבינו  היה מקום דן, המקום זה הקב"ה, דן את העולם באכזריות כביכול. אנשים היו מתים ... נגמר! אבל משבא אברהם הוא היה עמוד החסד, התחילו ייסורים ממשמשים ובאים. במקום לחסל את האנשים כמו שאומרים, אז לא הרגו אותם, הביאו להם ייסורים. ובמקום מיתה ייסורים מכפרים. "ויהיה רעב בארץ וירד אברהם מצרימה..". זאת אומרת הנה, גלות מכפרת עוון. אז במקום מיתה, גלות מכפרת עוון. ואם תאמר מפני מה הייסורים באים? מפני חיבתן של ישראל. הקב"ה כל כך אוהב אותם, שבמקום לקחת אותנו, אז הוא נותן לנו בתשלומים. ייסורים בתשלומים. אפילו העגל "וביום פוקדי ופקדתי", ה' אם היה משלם את מה שמגיע לעגל אז, אז מתו כשלושת אלפים, אבל אם היה משלם את הכל, אז לא היה נשאר אף אחד. מה עשה הקב"ה? פרס לנו תשלומים עד עכשיו! עד עכשיו! כל פעם קצת, קצת, ככה העם מקבל כל מיני קטנות כאלה וזה. הוא אפילו  לא יודע שהוא עדיין משלם את החוב של העגל שפתחו אבותינו. כי אברהם היה מידת החסד ונשתנתה הנהגה לחסד. נתעורר עניין הסליחה ביתר שאת.

לסיום: אני רוצה להראות לכם מה משתלם. יש קצת בלבלה שאנשים העניים מטעות אותן. מה לעשות. העיניים רואות מה שהשכל מבין אחרת. אבל מה אתה יכול לעשות אם השכל אומר אל"ף, והעיניים אומרות אבל הנה בי"ת, הנה בי"ת! אז איך אתה אומר לי אל"ף. מה עושים? כתוב: "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם". אומר הרב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא: שמעתי מרבי אלחנן שפירא: תמה מי לא יודע שצדיקים הולכים בדרך ה', אז למה קוראים להם צדיקים? הלא הכתוב רוצה לומר שלמרות שישרים דרכי ה', נכשלים הם הפושעים בהם. אבל שהצדיקים הולכים בם, בשביל מה צריך להגיד? מיותר. אם היינו אומרים "ישרים דרכי ה' ופושעים יכשלו בה", מה חסר? למה צריך להגיד "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם", בטח! אז מי ילך בהם? אלא שאמרו במדרש על הפסוק: ותשחק ליום אחרון". מי שחק ליום אחרון? מי שחק ליום האחרון? אברהם או נמרוד? משה או פרעה? נבוכדנצר או חנניה, מישאל ועזריה? ככה אומר המדרש. מה הביאור? נמרוד מלך בכיפה. מה זה בכיפה? הוא שלט בכל העולם כולו. כל העולם רעד ממנו. רעד! לא היה מלך שכל העולם נתיירא ממנו. נמרוד מלך בכיפה, הוא היה מלך הראשון. הוא קבע שכל העולם ביחד כולם יבנו מגדל ואף אחד לא ימרוד בי. רק אשור אחר כך עזב אותו, ראה שמה מה הכוונות שלו וכו'. נמרוד מלך בכיפה תחת כל כיפת הרקיע. והשליך את אברהם אבינו לכבשן האש, וכבש אותו 10 שנים בבית האסורים. והוכרח לצאת מארצו. סילק אותו. ובא לארץ ישראל, אברהם אבינו, בציווי הקב"ה ועשה נפשות לאמונתו, וקרא בשם ה'. והנה בא רעב. הרעב הראשון מימי המבול. פעם ראשונה. הרעב הראשון  בעולם בזמן אברהם. דווקא עם אברהם. דווקא אברהם צריך להיות ברעב? דווקא מי שמגלה את שמך בכל העולם כולו, בא הרעב. מה אמרו הבריות? אתה רואה, עזבו את העבודה זרה, נטשו את האמונה, אז לכן הם נענשים. כולם צחקו! הצדיק הזה שחושב אותו צדיק, ראית? אכל אותה! רעב? ייאלה תרד מצרימה. אברהם סובל, וכולם שואלים אייכה אלוקיו? איפה הוא? מהוא לא יכול לתת לך אוכל? איפה האלוקים שלך? ירד למצרים. חמסו את אשתו! צדיק כזה לוקחים לו את האשיה. מה זה?! מה לבסוף קרה? פרעה נוגע בנגעים גדולים. אתם יודעים סגרו להם את הנקבים. אין, אין יציאה. אתם יודעים איזה פיצוץ זה?! ופרעה נוגע בנגעים גדולים ובסוף החזיר את שרה בליווי כסף וזהב לרוב, וחזר אברהם בעושר גדול, ובחזרה... הוא היה תפרן בהלוך, פרע את חובותיו. כל מקום שהוא אכל סמכו עליו בגלל שהוא ידעו שהוא צדיק, הוא ישלם. אבל לא היה לו לשלם. רק שהוא חזר הוא פרע את ההקפה שהוא לקח. ואז הוא השיב על כל הקושיות שנותרו בלי מענה קודם. איך זה אתה צדיק וה' לא עוזר לך וכו'. חזר עתור ניצחון גם במלחמה הניסית כנגד ארבעת המלאכים. עד שהגיע למצב שהושבו כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלוקים ולקצין. והקים עם נצחי, את עם ישראל, שנושא את לפיד האמונה מדור דור עד לתיקון עולם במלכות שדי. נו, אז מה אנחנו אומרים? "ותשחק ליום האחרון". מי צוחק אברהם או נמרוד? אברהם.  

מי שחק ליום אחרון משה או פרעה? משה בטרם הלידה כבר נגזרה עליו מיתה. שבגיל שלושה חודשים הופקר בתיבה. פרעה ביקש להרוג אותו שהסיר את הכתר שלו בהיותו עולל. אתם מכירים את הסיפור מהמדרש.  כשהרג את המצרי, שהיה בחור, כבר נתנו חרב על צווארו ורדפו אחריו להורגו. גלה ממצרים לכוש, ונכלא לעשר שנים במידיין. על ידי יתרו. חמיו הלשין עליו. ויצא מבית האסורים בהיותו בן 77. וראה את צאן יתרו במדבר. זה ההיסטוריה של משה רבנו עד עכשיו. עכשיו מי שחק ליום אחרון משה עם המצב הזה או פרעה? שפרעה הריש לו יוסף את כל הכסף והזהב שבעולם. וגבה לבו להשחית עד שאמר: "לי יאורי ואני עשיתני". והשתבח לומר על עצמו שהוא אלוהים. מה היה בסופו? לקה בעשר מכות וניער פרעה וחילו ביום סוף, ולבסוף ירד לגיהנום. ושמה רבנו היה אלוהים לפרעה, שופט אותו ורודה אותו במכות וייסורים. "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים", מי זה? משה. "מוליך לימין משה זרוע תפארתו", הקב"ה היה מוליך לימין משה את זרוע גבורתו בכל עת שהוצרך לעזרתו. והוריד לנו את התורה והוריד לנו את המן, וזכה, וזיכה את הרבים, וזכות הרבים תלוי בו, והתפשטותו של משה רבנו בכל דור ודור. והגאולה הקרובה תהיה בזכותו. ועד עכשיו הוא עומד ומשמש בגן עדן לפני ה'. אז מי שחק ליום אחרון? משה או פרעה? זה העומק של הפסוק "כי ישרים דרכי ה'".

מאיפה יודעים את זה? לפעמים נראה שדווקא דרך הרשעים מצליחה והם פורחים כמו עשב, והצדיקים נראים נרדפים ומוכים, אבל בסופו של דבר רואים: צדיקים ילכו בם, והם שוחקים ליום אחרון ופושעים יכשלו בם להשמידם עדי עד. אז לא להתפעל ממה שרואים בינתיים. השאלה מי ישחק ביום האחרון. אז זה לא רק שנפטרים. עוד מעט יהיה הגאולה, ובגאולה... "כותבנו בספר גאולה וישועה". "כותבנו בספר גאולה וישועה", אנחנו אומרים. מה זה "כותבנו"? סתם כותבים? מה זה כותבנו? יש אנשים שיהיו בגאלה, אבל לא תהיה להם ישועה. המצב שלהם יהיה קשה מאוד. הם ירצו להתקרב למלך המשיח והוא ידחה אותם, יעיף אותם לכל הרוחות. ונהיו דתיים, עם התלבושת, והזקן. הכל יהיה להם, כל האצטלה יהיה  להם. אבל הם לא יוכלו להיות בישועה. כי מי שלא דקדק במצות, ולא עשה קידוש ה', ולא חזר בתשובה כמו שצריך, אפילו שהוא מגודר דתי, זה יהיה כתב ההרשעה שלו. כמו שלמדנו בדרשות הקודמות שיש עושים מצוות אנשים מלומדה או לא לשמה. ולא עושים מצווה כמאמרה או לשמה, ויש חילוק: אלה נקראים רשעים ואלה נקראים צדיקים. אז צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, אנחנו כבר לא מדברים על פרעה ומשה, לא מדברים על נמרוד ואברהם. מדברים על צדיקים! כאילו הם נראים צדיקים. זה מה שכתוב בסוף בנבואה: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". מי זה עבד אלוקים אשר לא עבדו? זה שלמד את המשנה 101 פעם, זה עובד ה'. זה ששנה את המשנה 100 פעם, זה לא עובד ה'.וזה יראו באחרית הימים, שיבוא מלך המשיח. מי שהיה יכול לעשות יותר, עוד פעם אפילו, אפילו עוד פעם, אפילו  שהוא עשה הרבה אבל יכול לעשות עוד פעם ולא עשה, זה נקרא "לא עבדו". למה הפסקת? יכולת לעשות עוד. למה אתה נח על זרי דפנה? למה אתה לא ממשיך? למה אתה לא הולך הלאה? אחד מהדברים שמסביר הרמב"ן למה הנזיר צריך להביא קורבן על חטא? מה החטא של נזיר? נזיר הרי זה כהן גדול, זה כמו נביא, זה שכינה מעליו וכו', למה הוא צריך להביא קורבן? אתם יודעים למה? כי אם היית נזיר לאלוקים ופרשת מתאוות העולם הזה ועלית למדרגה של פלא שהרמב"ן רוב העולם נמשכים אחרי התאוות, ואתה פרשת מיין! אתה איזה כח יש לך! אתה פרשת מסיגריות?  אתה פרשת מטמבלוויזיה? אתה אשי פלא! איפה יש אנשים כאלה?! אתה שברת אייפון? יו! איזה פלא! אז זאת אומרת... זה פלא. אז אומר: כן, אבל למה אחרי שנהיה הפלא הזה, חזרת עוד פעם? הפסקת את הנזירות וחזרת להיות איש התאוות עוד פעם. על זה אתה צריך להביא קורבן.

"מעלין בקודש ואין מורידין". תמיד צריך לשאוף לעלות. כל שנה צריך לעלות. כל שנה צריך לקבל עוד קבלות. כל שנה צריך לעלות, לעלות, לעלות, לעלות. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. אבל לעלות כאילו... ולרדת אז אתה בלונה פארק. אתה עולה בגלגל עד למעלה ויורד. אז מה עשינו? אלול בעשרת ימי תשובה, נגיד שהוא עלה, עלה, עלה, עלה, נגמר זה, גמרנו! אחר כך הוא נוחת וחוזר בחזרה למסלול. זהו! נגמר הסיבוב, אומרים לו רד, מתירים לו את החגורה, ייאלה אתה יכול ללכת הביתה. זה לא הצגה, זה לונה פארק, זה לא יריד, זה אמיתי, חבר'ה! זה אמתי! העולם הזה זה אמיתי. זה העולם שקובע מה יהיה לנו עולם הבא.

 אז לכן צריך לזכור: יש לנו דרך לעושת תשובה, אפילו אם אתה מיואש מעצמך, ואתה חשוב שלא תצא מהביצה, ויהיה לך קשה, אל תפחד! ה' לידך, ה' לימינך! ה' צלך על יד ימינך, אל תפחד! תגיד אני חוזר ותעשה את כל מה שאתה יוכל בידך, והוא ידחף אותך. אל תדאג! מה שאין יד טיבעם של בעלי תשובה משגת, ה' מסייע וייתן לנו אהבה ויראה, לעובדו בלבב שלם ולעלות מעלה מעלה ולהיחתם לחיים טובים ולשלום במהרה בימינו, אמן ואמן!