כל אחד יכול להיות כמשה רבנו | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 17.02.2015, שעה: 08:40
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כתב הרמב"ם, בריש פרקי הצלחה, ודע והבן במה שהישרתי אותך אליו, לפי שכל אחד מבני העולם אם רצה השלמות היה קרוב ממשה רבינו ע"ה, ואם רצה החסרון היה כמו ירבעם בן נבט. אז מדייק הרמב"ם ואומר, שכל אחד מבני העולם, אם רצה השלמות, זה תלוי בך, אתה רוצה להיות שלם בכל מיני השלמות, יכול להיות קרוב ממשה רבינו ע"ה, לא כמו ממש אבל קרוב, ואם רצה החסרון היה כמו ירבעם בן נבט, זה אפשר להיות ממש. אודות החלק הראשון שכתב הרמב"ם, שאם אדם רוצה את השלמות היה קרוב למשה רבינו ע"ה, זה דבר שצריך לעורר שינוי מוחלט, בכל המחשבות שלנו, ולחולל מהפיכה במהלך חיינו, לא מהפיכה בש"ס אלא מהפיכה בחיינו, כי אחד הגורמים העיקריים לאי הצלחתו של האדם זה היאוש שתוקף אותו תמיד שהוא סבור שהוא לא יכול ולא כדאי לו להתמיד בעבודה רוחנית, כי לעולם הוא לא ישיג ולא יגיע לשלמות הנדרשת מחמת קושי וחומר העבודה המוטלת עליו. אבל אם יכיר כי יכול להגיע עד להיות קרוב למשה רבינו ע"ה, תתבטלנה מחשבות היאוש מעליהם. אבל הרמב"ם אומר את זה בוודאות, שכל אחד מבני העולם אם רצה, הכל תלוי באם רצה, השלמות היה קרוב ממשה רבינו ע"ה.
ודברי הרמב"ם צריכים ביאור, איך יתכן שיגיע כל אחד מבני עולם למדרגה עליונה כל כך, להיות קרוב למשה רבינו ע"ה. אך כבר מובא בחכמים ז"ל בתנא דבי אליהו רבה כ"ה, חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב, והיינו נמי כעין דברי הרמב"ן הנזכר, ושמעתי בשם הסבא מקלם זללה"ה לבאר, כי ודאי לא יגיע למדרגת האבות, אלא הכוונה שמעשיו יהיו כדוגמת מעשי האבות, בשאיפות של האבות, ברצון של האבות, אך מכל מקום גם זו מדרגה גבוהה מאד, ועדיין צריך ביאור היאך יתכן שכל אחד ואחד ואפילו פשוטי עם יוכלו להתרומם עד למעלות העליונות הללו.
הרב שלום כהן הפליג בשביל הפוליטיקה ואמר על רובי שהוא משה רבינו של הדור. רק לא הבנתי איך אפשר לדמות הרי זה בזיון שאין כדוגמתו, אדם שהוא עבריין מורשע ושידיו לו אמונה, משה רבינו ידיו אמונה לא נגע בשום כסף של אף אחד, לא קיבל שוחד ולא כלום, משה רבינו לא היה שקרן, ושקרן. ועוד כמה מעלות מן הסוג הזה. עוקר תורה, מבזה תלמידי חכמים, איך אפשר להגיד עליו משה רבינו? איי רח"ל.
וכדי להבין ענינים אלה עלינו לדעת כי טעות גדולה יש בידינו בכל התבוננות האדם בעצמו ובזולתו, כי אין לאדם אלא מה שעיניו רואות, ולכן כיון שעיני בשר רואות מה שלפניו, רואה באדם רק גוף בשר ועצמות, ואיננו יודע כי אין זה האדם, אלא האדם הוא הנפש, והגוף אינו אלא לבוש המכסה את הנפש. וכמו כן אף בהרגשת אדם את עצמו, הוא מרגיש רק את גופו, אבל את הנפש הוא לא חש כלל, ואפילו שפשוט היסוד הזה שהאדם זה הנפש, מכל מקום עיני בשר רואות רק מה שלפניו, לכן כל ההבנה הנכונה נעלמת מאיתנו, וצריך עבודה ויגיעה רבה לא להיות טועים אחרי ראיית העיניים ולראות את הנפש, לחוש אותה, להבינה, לתקנה, אף בעת עשיית המצוות עושים זאת מתוך הרגל, כי חייבים בקיום מצוות, אבל לא עושים מצוות מפני עבודת הנפש, ושעל ידה הנפש תגיע לתכלית הנדרשת, אנשים מקיימים מצוות מתוך הרגל, וביותר שהורגלנו מנעורינו להבין רק את הגוף, וקשה לאדם לעקור הרגלים קודמים, אז אדם לא מבין איך הוא יכול להיות קרוב למשה רבינו, שהגוף לא דיבר אליו בכלל, שיכול היה לצום שלש פעמים ארבעים יום וארבעים לילה, וכשהוא ירד מההר לא הלך הביתה, ישר הלך אל העם, אבל אם נדע ונבין שהאדם הוא חלק אלוה ממעל אז אפשר להבין איך מגיעים למדרגה העליונה הזאת.
ובאגרת המוסר כתב רמב"ם לבנו רבי אברהם, ודע בני אברהם, כי המשכן וכליו בא המשל בו על גוף נכבד, כל המשכן וכליו זה משל על הגוף של האדם הנכבד, והתחיל בארון אשר הוא הלב בלא ספק, הלב שלנו זה הארון, ארון הברית, וכן הוא גם כן ההתחלה בגוף, ובארון גם כן הלוחות אשר הם השכל האנושי. אז מדמה הרמב"ם את השכל שלנו ללוחות, כמו שאמר הרמח"ל שהשכל והתורה זה יצירה אחת, והיינו שהעיקר הוא נפש האדם, וכל המשכן זה רק ציורים לנפש של האדם, ועל זה נאמר "ושכנתי בתוכם" בתוך כל יחיד ויחיד, וכשם שהמשכן היה מדוקדק בכל פרט ופרט כחוט השערה, כך חייבת להיות אף נפשו של האדם, ובעת שהכל כתיקונו נעשה מחובר ודבק בה' יתברך. לו היינו מכירים יסודות אלו ומבינים כי האדם הוא המשכן לשכינת הבורא, וכשם שהמשכן מקום לשכינת ה' יתברך, כך האדם הוא מקום בשביל הבורא, הרי ממילא היו כל חיינו מקבלים מושגים אחרים לגמרי והיו משתנים כל שאיפותינו ומאויי נפשנו.
אתם יודעים, כשאנשים מזמינים אורחים, ובפרט אם הם חשובים, אז יש הכנה והתעוררות מרובה טרם בואם. ואז מרזרים את כל הילדים, תסדר פה תנקה פה תסדר את זה תחזיר את זה תעשה פה ושם הכל מנקים פה ושם הכל כי צריך להגיע אורח חשוב. אם צריך להגיע אורח חשוב, אם צריך להגיע רק לשישי שבת אורחים, וככה מטפחים את הבית ומסדרים ומנקים חצי פסח, אז אם הקב"ה רוצה לבוא לשכון אצלנו בלב ולהשרות את שכינתו כמה אנחנו צריכים לפנות שמה את כל הגשפט שיש שמה, את כל המידות הרעות, את כל המחשבות הזרות, את כל הדברים, להכין את המקום שיהיה ראוי. אפילו לבן הרשע פינה את הבית מעבודה זרה כדי לקבל את האורח אליעזר עבד אברהם. היה מוכן לזרוק את האלהים שלו העבודה זרה החוצה העיקר שיכנס אליעזר עם קצת כסף. אז אנחנו שביל שהקב"ה ישרה בתוך ליבנו לא כדאי קצת שמה לפנות את כל הלכלוך בשביל שישרה?
מובא בחכמים ז"ל בשמות רבה ל"ג ח'. בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר משה רבונו של עולם, יכולים הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה, אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר "כל איש אשר ידבנו ליבו". נראה שלא היתה כוונת משה רבינו ע"ה בשאלה על הקמת ועשיית המשכן בפועל, אלא נראה בביאור הדברים על הדרך שנתבאר, שכל המשכן ציורים לנפש האדם, ומשה רבינו ע"ה שאל האם יתכן שיגיעו ישראל למעלה זו של "ושכנתי בתוכם", שתשרה שכינה בתוך כל יחיד ויחיד, על זה היתה תשובת הקב"ה, אפילו כל אחד מישראל אשר ידבנו ליבו, והיינו שיתן את הלב שלו לה' יתברך יוכל להגיע למדרגה זו שיהיה מקום לשכינתו של הקב"ה. כי המשכן אינו אלא משל לנפש האדם, וכשם שיכולה השכינה לשרות על המשכן, שהוא מעשי ידי אדם, על אחת כמה וכמה שיכולה שכינה לשרות על האדם שהוא צלם אלקים. אז אם על עצים ומתכות שכינה יכולה לשרות, אז בליבו של אדם שהוא בצלם אלקים ודאי על אחת כמה וכמה.
וכבר הזכרנו שחכמי אומות העולם אף הם מודים בגדלותו של ה' יתברך, רק שהם סבורים שאין זה מכבודו לרדת להשגיח בעולם הזה השפל, כמו שכתוב "רם על כל גויים ה' על השמים כבודו" אצל הגויים רם על כל גויים ה' על השמים כבודו, הוא כאילו לא מתעסק בתחתונים, זה לא מכבודו לדעת הגויים, אבל האמת היא, "מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ", למרות שהוא גבוה מעל כל גבוהים, אבל הוא משפיל עצמו כביכול כלפי מטה להשגיח גם בתחתונים. גדלותו של ה' יתברך היא, למרות שמגביהי לשבת משפילי לראות להשגיח בארץ. בזה גופא מונח גדלות ה' יתברך, כי כבודו יתברך בזה שעושים מצוות דוקא עם הגוף והחומר השפל, שאף שהגשם מנוגד לרוחניות, מכל מקום כאשר עושה מצוות עם הגוף מתרבה כבודו של הקב"ה.
אז כבוד ה' יתברך מתרבה יותר כשעושים מצוות עם הגוף ועם החומר, עם ה חומר השפל, למה? הגשם הגשמיות מנוגדת לרוחניות, ומכל מקום עושה מצוות עם הגוף המנוגד לרוחניות, הרי בזה מתרבה כבוד שמים.
בזה נראה לבאר מה שמצינו בגמרא בשבת פ"ח. אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת, מה לילוד אשה בינינו? נראה בכוונה של ילוד אשה מה הם הזכירו את זה? למה? כיון שמונח בו תאוות ויצרים, אז מה לו ולזה? מה לו ולתורה? אמר להם לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך 974 דורות קודם שנברא העולם, ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה, אמר לפניו רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, אמר לו, אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, אמר להם, למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה לכם? ביאור הדברים נראה שטענת המלאכים היתה שמחמת החכמה שיש בהם, חייבת התורה להשאר אצלם, ולא ליתנה לבני ישראל, כי כידוע התורה היא בעצם מהווה את העולמות בכל רגע, "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" עד עכשיו התורה היתה בשליטתם, אם תנתן לישראל אז ישראל יכתיבו איך יראה העולם וגם מה מצבם של המלאכים יהיה, אז הם לא רצו, ועל זה ענה הקב"ה, אחוז בכסא כבודי, והיינו שאף שמבחינת החכמה צודקים המלאכים, אבל עלינו להתבונן בכסא כבודו מה כבודו יתברך, מה כבודו, מבחינה זו צריכה להיות התורה דוקא אצל ילוד אשה, שדוקא אצלה מתגדל כבוד ה' יתברך, שהבעלי הגוף עובדים את ה' עם גופם, להיות כל נבדל זה לא חכמה כשאין לך שום השפעה שום תאוה, זה לא חכמה, אין בזה כבוד, כמו רובוט, אבל במקום שיש בחירה, יש התנגדות של הגוף, והגוף משועבד לעשות רצונו יתברך, זה נקרא כסא כבודי, החזק בכסא כבודי, זה כבודי.
ובהא יש לבאר נמי הא דאיתא שם, כלום במצרים נשתעבדתם? הביאור הוא שכבוד ה' יתברך התגלה בעת שהיו ישראל במצרים, למרות כל השעבוד הקשה נשארו ישראל בשלמותם, זה כבוד ה' יתברך. וזה המשך דברי חכמים ז"ל, בן עמים אתם שרויים שעובדים עבודת גילולים, כלום קנאה יש בכם? יצר הרע יש בכם? והיינו שרק בדרך זו שיש לאדם מידות רעות כקנאה ותאוה וכדומה, ואף על פי כן הגיע למעלות עליונות, דוקא בדרך הזו מתגלה ומתגבר כבוד ה' יתברך.
והגמרא מביאה שבסוף הודו לו המלאכים למשה רבינו, מפני שאף מטרת המלאכים היא להגדיל כבוד שמים, וכיון שראו שבדרך זו גובר יותר כבוד ה' לכן הודו לו ונעשו לו אוהבים.
אם היסוד הנזכר היה ברור לנו, שכח הנפש הוא ללא גבול, ובכח הנפש אפשר להגיע למעלות העליונות של קרוב למעשי האבות, ובכח כל מעשה ומעשה מונח תוצאות שאין אנו מבינים אותם כלל, היינו מקבלים מבט שונה על כל מצבינו הרוחניים. אמר הקב"ה לישראל, מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה. זה נורא למי שמבין כמה מונח במעשי האדם, ה' אומר, מכרתי לכם תורתי וכביכול נמכרתי עמה, שבכל מעשה מצוה שאדם עושה כביכול קונה את הקב"ה, לו נחיה על פי היסודות האלה בהכרה, בהבנה של מציאות האדם שהוא חלק אלוה ממעל וכל הגוף זה רק לבוש ומעטה לנפש, זה פיג'מה, ונדע ונבין שאין כלל דבר קטן, כי כל מחשבה ומעשה אפילו הקטן ב יותר טמון בו חלק אלוה ממעל, אז נרוץ לכל דבר מצוה ולעולם לא ניפול ליאוש, כי נדע להכיר כמה מעלות מסוגלים אנו להגיע.
נחזור על דברי הרמב"ם בפרקי הצלחה, ודע והבן במה שהישרתי אותך אליו, לפי שכל אחד מבני העולם אם רצה השלמות היה קרוב ממשה רבינו ע"ה, ואם רצה החסרון היה כמו ירבעם בן נבט, וכל המשכן הוא רק ציור, ציור לגוף האדם ולנפש האדם, וצריך להשרות את השכינה בתוכו, וזה אפשרות שכל אחד יכול לקיים, שהרי זה תשובתו של הקב"ה למשה רבינו, ששאל את הקב"ה על עסקי המשכן, אמר לו, רבונו של עולם, יכולים הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר "כל איש אשר ידבנו ליבו".
בעזרת ה' יתברך אנחנו נלמד את הזוהר הקדוש בפרשת תרומה, איך אפשר להגיע לזה, "אשר ידבנו ליבו", אה, ואז יבינו איזה מדרגה יכול אדם להגיע ועל זה נאמר "אשר ידבנו ליבו". בימים הקרובים תעקבו ותשמעו עד איפה אדם יכול להגיע.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...