יגעת ומצאת תאמין | הרב אמנון יצחק

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח. 

פרשת תרומה:

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה ב) 

פירש בעל הטורים: "פתח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בלשון פיוס כמו: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַָם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ" (ישעיה מ ב) דהיינו; בלשון של פיוס, למה צריך לדבר לבני ישראל בלשון פיוס שיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי? כיוון שיש בזה חסרון כיס! אז צריך לפייסם, חסרון כיס צריך לפייס, אי אפשר לבוא לבן אדם ולתבוע ממנו כסף תרומה או משהו בלשון בוטה, אלא צריך לפייס, לפייס. 

פעם שאלו את הרב כהנמן, כי הוא היה מתאמץ קצת ככה מדבר עם העשירים ופה ושם: "למה זה?" 

אז הוא אמר: "כשרוצים לחלוב פרה חייבים להתכופף...!" 

אז צריך לפייס כתוב. ואיתא במדרש: "אמר רבי אבהו: "ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בלשון פיוס, הדוחקים את ישראל ונוטלים את ממונם מה תהא עליהם?" זאת אומרת המשכן בשביל מה לוקחים תרומה? לבנות את המשכן, המשכן זה משכן כבוד לעם ישראל, הקב"ה משרה שכינתו בעם ישראל, הקב"ה עוזב את העליונים ומוכן לרדת לשהות בתחתונים, והוא מוכן לצמצם את שכינתו בתוך אוהל מועד, יש לך כבוד יותר גדול מזה? 

אם היו אומרים לך: שתלמיד חכם רוצה להתארח אצלך בשבת, תלמיד חכם גדול, גדול הדור רוצה לבוא אליך! 

מה, היה צריך לפייס אותך בשביל שאתה תסכים ולדבר אליך בלשון פיוס? היית קופץ על המציאה! 

כשהרב שטיינמן הגיע לארצות הברית היה מישהו ממונסי ששילם חצי מיליון דולר! בשביל שהוא ישהה אצלו בשבת...! 

זאת אומרת אם זה משכן כבוד ולא עוד אלא כפרה, כפרה על מעשה העגל, משכן זה כפרה על מעשה העגל, מי לא רוצה כפרה? אז אומרים להם: 'תתנו כל אחד תְּרוּמָה, תְּרוּמָה. אז דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בלשון פיוס, ולמרות כל זאת עדיין צריך לדבר אליהם בפיוס. זה לא יאומן כי יסופר! כי אם נתבונן במצב של עם ישראל במדבר אחרי יציאת מצרים, אחרי קריעת ים סוף, זאת אומרת הם ראו את עשר המכות, ואיך הקב"ה הגביה אותם מעל המצרים, הם ראו איך הקב"ה "רָמָה בַיָּם" (שמות טו א) את כל המצרים, ואיך הם יצאו משם ונקרע הים, "וראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי!" וכל הניסים והנפלאות, ועניין המן שיורד להם מן השמים, ובארה של מרים, וענני כבוד, וקבלת התורה. 

רואים: שהקב"ה קיים להם את כל ההבטחות שהבטיח לאבות; "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו יד) ולא סתם רכוש! אלא מאי? חוץ ממה שלקחה "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ" (שמות ג כב) כְּלים אלא דברי חז"ל אומרים: ש"גדולה ביזת הים מביזת מצרים!" ומה היה בביזת מצרים? "כל אחד ואחד מישראל יצא ממצרים עם תשעים חמורים לובים טעונים זהב וכסף ותכשיטים!". כל אחד תשעים חמורים לובים - זה רק ביזת מצרים, ומה עם ביזת הים? היה עוד יותר! וכל קיום ההבטחות האלה מהווים ערובה שיתקיימו גם ההבטחות הנוספות. 

נו, וכל זה מתי? אחרי מצב של עוני ודוחק שהיו במצרים, בשעבוד ועבדות ולא היה להם פת לאכול כמו שצריך, עכשיו פתאום נהיו כולם עשירים מופלגים! אין להם דאגת פרנסה, אין צורך במלבושים, חימום, כיבוס, גיהוץ וכל הדברים האלה, לא צריך ניקוי יבש - יש ענני כבוד שהולכים ומתגהצים בהם, וריח גן עדן. כל הדברים האלה שמצמצמים את האדם ותופסים מחשבותיו הם היו משוחררים מכל זה, כל הכסף והזהב מונח לפניהם!! 

ועל כן תגדל התמיהה: אין להם הוצאות, הם לא צריכים להוציא הוצאות על אוכל, אין טיולים, אין בילויים אין שום דבר, מה יש להם? רק לשמור על החמורים שלא יתערבבו עם החמורים של השני... כל אחד יש לו תשעים חמורים לובים! נו, אז איזה ניסיון זה שצריך לבוא אליהם בדרך פיוס 

ולהגיד להם: 'תעשה טובה!' תפייס אותם ותגיד להם "ויִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" מלשון פיוס. כמה צריך לתרום? לא נדבת לִבּוֹ סתם "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" (שמות ל יג) תביא שקל? תביא שקל - צריך לפייס! תדבר יפה תדבר יפה, אם אתה לא מדבר יפה - הוא יכול לא לתת לך, דבר איתם בלשון פיוס. איייייי... לתרום קצת זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן (שמות כה ד) לצורך המקדש, כל זה צריך בדרך של פיוס? מה, מה העניין הזה? יכול להיות דבר כזה עד כדי כך? מה אתם אומרים? יכול להיות דבר כזה? בשביל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל ככה צריך לטרוח ולפייס? וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". 

אבל יש פה עניין: הקב"ה לא רצה כסף ממי שהלב שלו לא נודב אותו, אם זה לא נדבת לִבּוֹ - אל תקחו! אפילו את החצי שקל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל אל תקחו, אני רוצה: רק משבא לו מנדבת לִבּוֹ. זאת אומרת יכול להיות אנשים שעם כל העשירות המופלגת שנתן להם הקב"ה הם לא יתנו מנדבת לב! רואה שכולם נותנים - אז גם הוא נותן; 

- 'צריך? אז יאלה' תיקח...' 

אבל לא מנדבת לב, והמשכן לא יכול להיבנות בלי נדבת לב. זאת אומרת בן אדם צריך להבין: יש לנו מידות גרועות ופחותות של חוסר הכרת הטוב לאין שיעור! אם מדברים אלינו לא יפה, אפילו שאנחנו חייבים הכרת הטוב לאדם שמדבר אלינו, אנחנו מתהפכים לחלוטין! מתהפכים לחלוטין. 

היה פעם בן שהיה בחוץ לארץ ושלח מכתב לאבא שלו, וכתב לו מכתב, ואבא שלו לא יודע לקרוא, אז שׂם את המכתב בכיס ויום אחד ברחוב עצר מישהו ברחוב 

ואמר: "עשה טובה! אני לא יודע לקרוא הבן שלי שלח לי מחוץ לארץ מכתב אם אתה יכול לקרוא?" 

הוא היה ממהר אז הוא הקריא לו את זה במהירות: "אבא! אני תקוע! אין לי כסף! שלח לי כסף!" 

אמר לו: "תביא תביא תביא אם הוא מדבר ככה – חבל על הזמן! לא אשלח לו שום דבר..." 

לקח את המכתב שׂם בכיס, אחרי כמה זמן חשב ואמר: "לא יכול להיות שהבן שלי מדבר ככה! כמו שאני מכיר אותו הוא לא כזה..." 

בהזדמנות אחרת ישבו ככה בישיבה עם המדעת וגת ככה, נתן למישהו לקרוא, אמר לו: "תעשה טובה! תקרא". 

קורא לו: "אבא! אני תקוע, המצב קשה...!" 

- "או! אם ככה הוא מדבר - נשלח לו!" 

אותם מילים, אותם מילים השאלה: איך אומרים? באיזה טון. אומרים דבר איתם בלשון פיוס, אם לא תדבר בלשון פיוס הכל מתהפך. אבא טוב! אתם יודעים שאבא טוב? אבא טוב, עד מתי? שהוא מרים את הקול... ברגע שהוא מרים את הקול הילדים מתהפכים, פתאום הם נהיים ככה, מורידים את הראש אומרים ביידיש ברתמים עושים ככה, הולכים בורחים לחדר השני ופה ושם 'ברוגז'. איפה הכרת הטוב? אבא מגדל! מחנך, מלביש, נותן, מעניק, אוווו... כמה עושה אבא! כמה עושה אמא, אבל מילה אחת ככה פגעו לו קצת בכבוד בגאווה – פישששששש... שוכח הכל. מקבלים תשעים חמורים לובים! כסף הכל מקבלים מה... 

אומרים להם: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, 

אומר: "דבר אלי יפה! אתה שומע? דבר אלי יפה, תפייס אותי, אם לא תפייס אותי - אז יש לך בעיה! אני לא אתן את זה מנדבת הלב..." 

אייייי! התמיהה הגדולה: שהרי מבקשים תרומה לצורך בניית המשכן שכולה מקור לטובה לכלל ישראל, שעל ידו אפשר לזכות להשראת השכינה, כדברי חז"ל "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם? בתוכו לא נאמר, אלא בְּתוֹכָם בתוכו של אחד ואחד! בכל עת ובכל שעה, "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ כ). הקב"ה רוצה להשכין את שכינתו בתוך ליבו של כל יהודי ויהודי! ועוד צריך לפייס אותו בשביל הדבר הזה?! 

וכל זה אחרי שנכשלו בחטא הנורא של העגל! והביאו עליהם קללה לדורות, שהרי חלוקת העונש של העגל מתחלקת במשך כל הדורות כולל אנחנו, כי הקב"ה ככה חילק את זה כדי שלא נקבל חס ושלום את הכליה שהייתה צריכה לבוא. מכשול המהווה סתירה לכל השגחה ביטול האמונה בכל המדרגות שאליהם הגיעו: "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד לא) הכל בוטל פתאום, והורד עדיים מעליהם, "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג ו) וירדו מהר גבוה לבור עמוק! כל זה במעשה העגל. 

בא המשכן לתקן את המצב הזה כדי שהחטא יִשַכח, וכדי שהשכינה תשוב לשרות ביניהם כבתחילה, וכל זה תמורת תרומה קטנה מכסף! שבין כה וכה הקב"ה נתן להם, בלי שטרחו עליו שום טרחה ואעפ"כ יש צורך לפייס אותם ולבקש מהם, איזה ניסיון טמון כאן? 

בן אדם מגלים לו שיש לו איזה גידול סרטני רחמנא לצלן! 

ואומרים לו: "תשמע! אם אתה רוצה לצאת מזה? תתן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל!" 

אז הוא אומר: "דבר יפה אבל! תבקש את זה יפה, אם לא - אני לא נותן!" 

מה זה הדבר הזה? איזה ניסיון זה? אייייי... אלא מה? אנחנו כפויי טובה! כפויי טובה. מעניקים לנו, נותנים לנו, הרבה אנשים מסביב, אדם שלומד בישיבה - כל הצוות דואג לו! טורח, רוצה לבנות אותו להכין אותו לקראת העתיד שלו, ללמד אותו להחכים אותו, הורים דואגים לילדים הכל. יש הרבה כאלה מסביבנו שדואגים לנו הרבה הרבה-הרבה-הרבה, הרבה אבל? כפיות טובה! ברגע מסוים תיק מהפכים פאזה ולא מכירים את הבן אדם בגלל דיבור לא במקום, בגלל התנהגות כזאת, בגלל שפעם אחת הוא סרב לו, בגלל שפעם אחת... מה זה? מה זה? 

זה רק נובע ממידת כפיות טובה שהיא בסטנד ביי, ואדם מחפש 'סיבה למסיבה', ברגע שאתה עושה את הטעות איתו - זהו יש לו את הסיבה להפעיל את המידה שקוראים לה 'כפיות טובה', והוא מתהפך עליך! אייי... ומהיכן לקוח הנושא הזה של חוסר הכרת הטוב? תלמיד שנמצא בישיבה, לא רק שהוא לא מרגיש שהוא 'בעל חוב', אלא הוא עוד חושב: 'שהוא עושה טובה; אם הוא קם לתפילה בציבור - הוא עושה טובה, הוא עושה טובה למשגיח. קם בזמן, בא לסדר ללמוד - פישש... עושה טובה נכנס לסדר. ובכל מהלך היום חושב: 'רק טובות הוא עושה!' טובות, כל היום טובות. 

וכאילו הישיבה חייבת לו: 'תודה!' תודה, ואם יבקשו ממנו התאמצות והתמסרות ולימוד תורה גם מחוץ לסדרים? וואי וואי וואי איזה טובה גדולה הוא יעשה, כל זה כשמדובר אצלנו. אבל לחשוב ככה על דור דעה, דור המדבר, שלא יהיה עוד דור כזה! דור דעה - כולם היו בדרגת נביאים, 

יעלה על הדעת לבוא לבקש מגדולי הדור: "תעשה טובה! תלמד סדר ג' תלמד עוד קצת ככה בערב קצת..." הרי זה מגוחך! הרי הם היו נתונים יומם ולילה בלי הפסק בלימוד התורה, לא שייך לבוא אליהם בתביעות ובטענות, וכאן לכלל ישראל במדבר צריך כל כך הרבה זהירות ודברי פיוס כדי לבקש מהם משהו לטובת עצמם?! משהו זהב וכסף שבין כה וכה לא טרחו עליו, ולא היה שייך להם זמן קצר לפני כן בכלל, וקיבלו אותו בחבילות של חמורים לובים! 

רואים מכאן: שהתורה ירדה לסוף דעתו של האדם, שום מעלה ברוחניות לא נקנית לאדם בקלות, אלא צריך עמל והתמסרות, אפילו שמדובר בטובתו של אדם - צריך להרגיל אותו בעמל! והתמסרות להשיג איזה מעלה רוחנית, מעלה רוחנית בשביל מי זה? בשבילך! לטובתך! צריך לעמול ולהתמסר בשביל שיזכה, כי הטבע שלו מקושר לעולם הזה ומונע ממנו את המאמץ הכי קטן, מאמץ הכי קטן! אפילו כשתמורתו בצידו ומקבל תמורה מיד צריך לפייס אותו להשפיע עליו ללמוד מוסר וכולי האי ואולי...! וכולי האי ואולי. 

זאת אומרת אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי להפקיר את כל המפריעים לנו בעבודת ה', יש אנשים שמפקירים את כל עבודת ה' בשביל העולם הזה...! אבל צריכים בדיוק הפוך! להפקיר את כל המפריעים לנו בעבודת ה'. מה? כל ההקפדות; הקפדות, איך אנשים אהבים את כל ההקפדות. 

- "אה, ככה הוא מדבר?! ככה הוא אמר, מה זה הוא עבר כאילו אני רוח, לא אמר לי שלום, לא אמר לי כלום, ראית איך לההוא הוא אמר: 'שלום! אהלן'... ולי הוא אה.. ככה, מה זה מה אני פחות מההוא?..' 

נהיה לו הקפדה; 'אתה יודע מה? בפעם הבאה אני לא רואה אותו בכלל!...' מה זה? הקפדות אוווו... פינוקים; פינוקים, אדם אוהב פינוקים, כל הזמן כמה שאפשר יותר להתפנק, לא לעמול, לא לעלות, לא לרדת, לא להביא לא להתכופף לא... כמה שאפשר לחסוך במאמץ פינוקים. כבוד מדומה, אוההה איך אדם חי בכבוד, אבל מדומה! חי בדמיונות שמי יודע איזה מאן דאמר הוא; 

- 'איך כולם לא מרגישים בכלל מי אני מה מעלתי מה ערכי...' 

חי לו בדמיונות... צריך לעקור את אהבת הזהב והכסף והנחושת והבדיל, {הרב צוחק} "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ יט) עושים מהכסף והזהב אלוהים. איייייייי כמה הבן אדם משועבד לדבר הזה, רץ רץ-רץ-רץ-רץ-רץ-רץ-רץ רץ... 

היה אחד רץ בשוק אומר: "מצאתי! מצאתי!" 

כלום התחילו לומר: "זה שלי! זה שלי זה שלי תעמוד! תפסו אותו תפסו אותו! זה שלי!..." 

הגיע עד סוף השוק כל השוק אחריו, עצר פתח את היד אמר: "אין כלום!". 

ככה היצר הרע; היצר הרע אומר... וכולם רצים: "מה? מה-מה-מה-מה-מה!" רצים אחריו רצים רצים מגיעים עד לקבר 

פותח אומר: "אין כלום..!. יאל'ה שכב שכב-שכב...." משכיב את כולם מכניסים אותם, שום דבר לא נשאר כלום רצו אחרי כלום כלום-כלום-כלום איייייייי... אז אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כדי להפקיר את כל המפריעים לנו על עבודת ה'; הקפדות, פינוקים, כבוד מדומה, לעקור מליבנו את אהבת הזהב והנחושת, כדי שנזכה למשכן ולהשראת שכינה בינינו! בלי להפקיר, בלי לתת לא זוכים ולא מקבלים, לא זוכים ולא מקבלים! אם לא תפקיר את כל הדברים האלה, את כל המפריעים האלה, ובלי לתת, לתת מעצמך לעצמך לפחות, לתת מעצמך לעצמך, וכל שכן אם תזכה לאחרים - לא זוכים ולא מקבלים. 

את זה התורה מלמדת אותנו כאן, וכדי לתת, צריך פיוס בשביל להשיג את המטרה. אנחנו גם צריכים ללמוד: לפייס את יצר הרע, יצר הרע אפשר, אפשר! חכמים מלמדים אותנו: שאפשר, אפשר לפייס אותו גם שיעזוב אותנו, יש; "אם פגש אותך המנוול הזה בדרך - מושכהו לבית המדרש!" מה פירוש? 

יצר הרע בא בדרך ואומר לך: "בא נלך לשם... בא נלך לשם..." תמשוך אותו לבית המדרש, איך תמשוך? הוא נותן לך פיתויים כאלה ואחרים ואתה מושך אותו לבית המדרש?!

אתה אומר לו: "אין בעיה! אני בא אתך... אני בא איתך, רק מה אני הולך לבית המדרש תכף אני בא נלמד משהו קטן אח"כ אני בא איתך כל היום רק משהו קטן חמש דקות רק שיראו אותי כאילו שאני באתי ואחרי זה..." 

פטנטים! רודף אחריך כלב, כלב מתחיל להציק לך לנגוס בך: "הב הב!" עושה לך בושות פאדיחות וזה.. מה עושים? איך משתחררים מהכלב? זורקים לו חתיכת בשר חתיכת משהו הוא מתעסק בשלו ואתה הולך. 

למה מוציאים בתפילין פה (בראש) את השערות האלה של הזנב של הפרה למה מוציאים אותם פה? {על תפילין של ראש} בא היצר הרע רואה אותך מניח תפילין וואי וואי וואי וואי איזה מצווה גדולה במצוות עשה! שם על הראש ייחוד ה' יתברך, כל פרשת יציאת מצרים, כל האמונה נמצא לך בראש ככה על המח וואי וואי וואי וואי...! מה עושים? מוציאים לו את זה (השערות)...

הוא אומר: "הנה! הם עדיין מחוברים לפרה לעגל, אה זה בסדר..." 

אז הוא הולך הולך... אלה עוד קשורים לפרה... 

כשאדם נוטל 'מים אחרונים' - מים אחרונים חובה, נוטלים ידיים, אז אומר הבן איש חי: שצריך לשטוף מעט! מעט, לא מעט-מעט כמו אלה ששמים טיפת ככה בקצה ועושים ככה {משפשפים} זה לא מועיל, יש כאלה ראיתי באיזה שהוא בית כנסת שבסוף הארוחה אחד עובר ככה מישהו משפריץ על האצבעות של האנשים והם עושים ככה {משפשפים} ונגמר... צריך פה עד שני פרקים או שלושה וגם זה {האגודלים} צריך לנקות אבל מעט מים אומר הבן איש חי. למה? 'תן חלק לאחר!' זה הולך לסיטרא אחרא, המים האלה שמנקים את הידיים זה הולך לסיטרא אחרא, אז אל תרבה כי יש להם שפע, תן להם מעט אבל תן חלק לאחר, אז תן להם קצת. 

אז יש דרכים שאתה יכול לפייס את היצר הרע בשביל להתרחק ממנו, אז אתה עושה תרגיל כאילו אתה בא איתו והופ! עושה לו פניה אחורה ומשאיר אותו לבד. צריך ללמוד את זה לעשות את הדברים האלה. 

צריך לשאת בעול עם חברו; אדם רוצה לעבוד על המידות שלו, צריך להשקיע בחברים שלו, אם אדם נושא בעול עם חברו, אז אתה מוריד את ההקפדות, את הכבוד המדומה, אתה פשוט מאוד הופך להיות משועבד לשני, אז אתה מבטל את הכבוד ואת הגאווה שלך, הדבר הזה כשאתה מתמסר לאחרים זה מתקן לך את כל המידות! ככל שתרבה לעשות בשביל אחרים - אתה מבטל את "האני" בעל הגאווה שלך, את האנוכיות ויוצא: שאתה עובד על המידה שלך הכי טוב! גם אתה עושה חסד, וגם אתה משפר את עצמך כל הזמן. 

זאת אומרת אדם שנושא בעול עם חברו זה דבר טוב מאוד בשביל לתקן את המידות שלו, אחד עבור כולם וכולם עבור אחד. על ידי זה זוכים להתעלות ולהשיג את המטרה של וְעָשׂוּ לִי משכן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. זאת אומרת, אדם שעושה בדרך זאת יכול להשכין בתוכו את השכינה! הקב"ה רוצה שזה יהיה נדבת הלב, אם הלב נותן את זה, 

אז הקב"ה אומר: 'לב כזה נקי - אני יכול לשכון בתוכו!'. 

אבל אם לאדם רצונות עצמיים זאת אומרת הוא נותן את התרומה אבל הוא נותן אותו בשביל כבוד או ש'לא נעים...' ומכל מיני סיבות, זה הרצון העצמי שלו נתן, לא הלב שלו נתן, אז כל זמן שיש לך רצון עצמי - הקב"ה לא שוכן אצלך! למה? כי אתה 'דוחק רגלי השכינה'. כל זמן שאדם מרגיש שהוא מאן דאמר "אני, אני ואפסי עוד..." הוא דוחק את רגלי השכינה, רק מי שיכול להתבטל לגמרי, אדם כזה משרה שכינה עליו, 

מה אמר משה רבנו ואהרן הכהן? "וַנַחְנוּ מַה" (שמות טז ז)? מַה - זה כלום! כלום לכן שרתה שכינה עליהם, לכן: "קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות לד כט), זאת אומרת לא היה חוצץ בינו לבין ה' יתברך, לא היה מעכב לא היה "אני", לא היה אגו, לא היה מה שיפריע לשכינה לשרות עליו. אדם שמרגיש את עצמו שהוא מאן דאמר יותר מידי אז הוא מבריח את השכינה. לכן אמרו חכמים: "כל הרודף אחרי כבוד – הכבוד בורח ממנו, וכל מי שבורח מן הכבוד – הכבוד רודף אחריו!" 

היה אחד בא לרב שלו אמר לו: "כבוד הרב! אני כבר בורח שנים מהכבוד ואני לא רואה שהוא רודף אחרי..." 

אמר לו: "תגיד, כשאתה בורח ממנו אתה לא מסתכל לפעמים אם הוא לא רודף אחריך?" 

הוא אומר: "כן", 

אז הוא אומר: "הוא חושב שאתה רודף אחריו אז הוא בורח עוד פעם..." 

אדם צריך לעבוד על ביטול האני שלו, ולהיות משמש בקודש לה' יתברך, לעשות רק את רצונו יתברך, וזה אנשים לא מבינים, אנשים לא מבינים! אני אסביר לכם יהודים יקרים. 

הייתי בישיבה של הבן שלי שיחיה שזכה לסיים מסכת 'גיטין' ובאתי לסיום מסכת, ודיברתי שם על העניין של "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיה נהי ג) שהקב"ה נתן לנו אבר מאוד חשוב! האוזן, ואוזן ששומעת? זו המתנה הכי גדולה! כי בכח האוזן לרפא את כל הגוף. 

אומרים חכמים: שאם אדם נופל מראש הגג ונשברים לו כל האיברים – אז צריך לשים תחבושות וגבס ורטיות על כל הגוף שלו עד שיתרפא. 

אבל הקב"ה אומר: "אני איני כן! אלא אבר אחד נתתי בגופו של אדם "אוזן" ואפילו אם הוא חטא בכל גופו, ולקה בכל גופו, אם ה"אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים" (משלי טו לא) אם הוא שומע דברי תורה - מרפאת את כל האיברים כולם!".

 אז מי ששומע - אשריו ואשרי חלקו! נו, אז יום אחד בהפסקת הצהריים הוא ישב ולא עשה כלום, וחבר שלו שגמר כבר את כל הש"ס... 

אתם יודעים, פעם אמרתי בדרשה: "שנמצא אתנו פה גאון! גאון-גאון בן שבע שנים, גאון בן שבע שנים..." 

כולם חיפשו וחיפשו ולא רואים ילד קטן, מחפשים מחפשים-מחפשים, 

אמרתי: "תסתכלו טוב! יש פה גאון בן שבע שנים, כל שאלה שתשאלו אותו הוא יודע לענות, כל שאלה!". 

אף אחד לא מבין, 

בסוף אני מצביע על הרב שיושב לידי ואני אומר: "זה הגאון בן שבע שנים, הוא גמר את הש"ס בשבע שנים!" גאו"ן זה שישים, ובש"ס יש שישים מסכתות, מי שלומד שישים מסכתות הוא גאון, יודע את כל הש"ס, גמר את כל הש"ס לא פעם אחת כמה פעמים, אבל הוא גאון, הוא גאון, כל שאלה שתשאלו אותו - הוא יודע. תוך שבע שנים אפשר להיות גאון אם הוא לומד 'דף היומי' כל יום חצי שעה עד שעה, והיום אפשר באינטרנט להיכנס ללמוד מוכן; הדף לפניך והרב מדבר ואתה יכול לשמוע וללמוד בלי שום בעיה! 

מי יכול להגיד: 'שהוא לא יכול להיות גאון!' ??? 

להשקיע שעה ביממה בשביל לדעת את כל התורה כולה! אתה לומד את הש"ס כל התורה כולה ביד שלך, נו, ואנשים מתבטלים רצים אחרי הבל כסף זהב שטויות. 

אז דיברתי שם בישיבה והסברתי את החילוקים בין שמיעה לשמיעה; בפרשת עבדים אנחנו למדנו: "שאוזן שלא שמעה: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם" (ויקרא כה נה) – תרצע! למה? הלך וקנה לו אדון ונהיה עבד?! יש לך אדון עולם אתה הולך וקונה אדון, בשביל שיהיה לך 'הבטחת הכנסה', זה אדם עם אוזן? זה אוזן סתומה, צריך לעשות לו חור ליד הדלת והמזוזה שהיו עדים: שה' פסח על בני ישראל, ויש השגחה! ואל תדאג והוא ידאג לך לכל, אבל אם אתה לא שמעת את זה טוב נעשה לך חור שמהיום תשמע אולי.... 

ויש את יתרו "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (שמות יח א) יתרו שמע ובא! איזה אוזן!! איזה אוזן, איזה אוזן, עד שזכה שפרשת שופטים נאמרה על ידו בתורה 'פרשת יתרו', 

כל העולם שואל: "מה פרשת השבוע?" 

- "פרשת יתרו! פרשת יתרו, פרשת יתרו" כל היהודים כל העולם "פרשת יתרו, פרשת יתרו" 

ולא זכה רק לפרשת יתרו, זכה להיות "חֹתֵן מֹשֶׁה" וַיִּשְׁמַע כל העולם שמע: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן" (שמות טו יד) אמרו: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'! מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִם ה'" (שמות טו יא) כל העולם וואי וואי וואי...! אבל זה היה מהתלהבות הם התלהבו כמו גפרור שנדלק ואח"כ יורד... ככה הם התלהבו. הוא התפעל! הוא נהיה פעול על ידי השמיעה והתפעל, אוזן. 

אמרתי: שגיליתי שלבן שלי יש אוזן! אוזן, למה? 

החבר שלו אמר לו: "מה אתה עושה עכשיו?" 

אמר לו: "נח", 

אמר לו: "בא נלמד", 

אמר לו: "לא! עד עכשיו למדתי עכשיו אני רוצה לנוח קצת.." 

אומר לו: "חבל! ההפסקה הזאת אפשר להרביץ ככה קצת לימוד.." 

לא, כן, כן, לא, דיבורים עשרים דקות מדבר איתו אומר לו בסוף: "שכנעת אותי!" אמר לו: "אתה יודע מה? בלי נדר מיום ראשון!" 

אמר לו: "למה מיום ראשון? מה, היום זה לא יום? מהיום! עכשיו נשב כמה דקות נתחיל". 

מאותו יום התחילו גמר כבר שתיים וחצי מסכתות! עכשיו אני עולה לשם, נגמר המסכת, בא לשמה, 'סיום מסכת' אומר להם כמה דברים, נגמרת עוד מסכת בא לשם אומר כמה דברים. 

הפעם אמרתי להם: "חבר'ה! אני לא יכול כל פעם לבזבז זמן לבוא בשביל מסכת כי הוא גומר מהר מדי! ואני לא יכול... אבל מה, יש לי עצה, אם אתם רוצים שעוד פעם אני יבוא לכאן אז אני רוצה: שכולם יגמרו מסכת! אם כולם יגמרו מסכת אז בעזרת ה' יהיה משתלם - כולם גומרים מסכת אז אני יבוא לסיום של כולם! מי מוכן? 

שלוש דקות כולם קיבלו על עצמם מסכת גיטין חוץ מאחד שקיבל על עצמו רק מסכת "תענית" תענית, תענית זה קצר יותר, הוא החליט ללמוד תענית, תענית יאל'ה תענית. 

טוב, נותנים יין לעשות ברכת המזון בעשרה, נשבר השעם, נתקע הפקק, אז נתנו לבחור הזה שיפתח את זה, לקח את הסכין שם את זה בשעם, דפק דפק-דפק אז כשהוא דפק אז זה לחץ על היין וזה השפריץ עליו, השפריץ וכולו התמלא יין, 

הסתכלתי עליו ואמרתי לו: "מסכת תענית"... 

זאת אומרת אדם אם שומע, אם שומע – מרוויח! עכשיו כולם לומדים מסכת תענית, כי כולם לומדים מסכת בשביל לגמור מסכת. טוב, הגעתי לפה בליל שבת היה פה שיעור ובסוף הדברים שדיברתי. 

אמרתי: "תשמעו חבר'ה! לא כדאי שאני אבזבז את חלקי נשמתי סתם, כל פעם אני בא ומדבר ומדבר בינתיים הנשמה שלי נפרדת ממני, כי כל רגע שעובר בחיים הנשמה נפרדת ואם אין תועלת אז לא חבל? קיבלתי נשמה לזמן ואני מבזבז אותה סתם! אני לא בא לבדר אנשים אנחנו באים לעשות משהו, אז אני מבקש: מי מוכן לקבל מסכת?" 

שלושים וחמשה (35) חבר'ה קיבלו עליהם לסיים מסכת! 

הנה היהודי הנחמד הזה קיבל על עצמו "ברכות" כבר התחיל מסכת ברכות. זאת אומרת אדם צריך להיות עם אוזן שומעת, "שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" אדם קם מהספר צריך לקחת על עצמו משהו בשביל לצאת לדרך, לא לבוא לשמוע, ומאזין והולך לזה... ונגמר הסיפור. לא! אדם צריך לקום מהספר עם משהו ביד, זאת אומרת אדם צריך להשתדל שלא יהיה הלימוד בחינם, למה? כי אז היצר הרע מרגיל לשמוע, אבל רק לשמוע בלי לקיים, ואז זה הופך להיות הרגל; באים לשיעור, חלק שומעים חלק נרדמים חלק זה... והולכים הביתה חושבים: 'עשינו את שלנו...' - לא! המטרה היא: 'ללמוד על מנת לקיים!'.

 אבל מה? צריך לפייס לפייס, כי אם לא אומרים את זה יפה, אז אנשים לא מוכנים, גם לטובתו של האדם: שיהיה לו חלק לעולם הבא! שיהיה לו שכר שיהיה לו זה.... 

צריך לפייס אותו: "כדאי לך! יהיה לך עולם הבא יהיה לך זה..." 

אז אם נותנים לבן אדם בונבוניירה עם 24 שוקולדים אז הוא מפסוט! אומר: "24 שוקולדים!", 

אומרים: "אפשר לקחת אחד או שתיים?" 

מה הוא צריך להגיד: כן או לא? – "בכבוד!" הוא צריך להגיד נכון? אם אחד אתה נותן לו בונבוניירה 24 שעות 

ואתה אומר לו: "אפשר לקחת אחת מהבונבוניירה?" 

אז הוא אומר לך: "מה פתאום? נתת לי את זה או שלא נתתי לי את זה מה, מה עכשיו אתה...?" 

הבן אדם הזה יקבל עוד בונבוניירה? ההוא יתן לו עוד פעם בונבוניירה? בחיים לא יתן לו בונבוניירה! 

עכשיו, אם הוא אומר לו: "כן, בטח תפאדל! למה לא?... אחת שתיים? הכל שלך! למה לא אין בעיה! קח..." 

אם הקב"ה נותן לנו 24 שעות ביממה; שעה שעתיים לא מגיע לו? בשבילנו! לא בשבילו, לא מגיע לו? 

אומר: "מה? נתתי לי את החיים תן לחיות תן לעשות חיים.....! תרררםם, מה בשביל מה נתתי לי בשביל לקחת חזרה?" 

כאילו כמה הוא לוקח לו, כמה הוא לוקח לו, כמה הוא לקח לך? נתן לך בשבילך אבל תעשה עם זה משהו אל תבזבז סתם מבזבז. 

זה כמו אחד נותנים לו כסף, נותנים שטר של 100$ נותנים לו שטר של 100$ והבן אדם רוצה להדליק סיגריה, מדליק את הדולר יעני מסובב אותו שיהיה לו ככה גפרור ארוך מדליק אותו ו... זה נתנו לך כסף בשביל שתקנה סיגריות לא בשביל שתשרוף את זה להדליק סיגריה, מה אתה עושה? בן אדם לוקח את החיים ושורף אותם! נתנו לך חיים לא לשרוף, תשתמש איתם תעשה מהם חיים! חיים נצחיים! בן אדם עושה טובה... אתה מבין? 

אומרים לו: "תלמד דף היומי חצי שעה- שעה כל יום דף ביום בשבילך לנצח!". 

אומר ה'חפץ חיים' זצוק"ל, אומר "החפץ חיים": אדם צריך לגרוס! לגרוס ללמוד את כל הש"ס קודם כל, מה זה? בקיאות, ללמוד ללמוד-ללמוד, אומר: למה? כי בן אדם שמגיע לעולם האמת, אם יש לו מסכת אחת מסכת "ברכות" ולא למד יותר מזה, כשהוא יגיע למעלה, יסבירו לו את כל מסכת ברכות עם כל הסודות שיש בדבר הזה עד תכלית! אבל אם הוא לא למד מסכתות אחרות - אין, אבל אם הוא גמר את הש"ס ואפילו לא הספיק ללמוד בעיון, ואפילו לא בעמקות אבל לפחות זה החומר שהוא בה! "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו!" הוא בא עם התלמוד ואז ילמדו אותו את כל התורה כולה! 

וכמה זמן זה לוקח? שבע שנים אם תלמד כל יום דף! ואפשר ללמוד שני דפים ביום בלי שום בעיה, לא צריך היום אפילו לכתת את הגליים למי שאין כולל בסביבתו, דרך האינטרנט נכנסים ל'קול הדף' ורואים שמה את כל השיעורים ולומדים מאושרים ושמחים וחוזרים ומבינים, ואם לא - עוצרים חוזרים אחורה ושומעים עוד פעם, אין דבר כזה; בן אדם הכי סתום יכול לדעת. על כוס קפה הוא יושב ולומד ושומע ומשכיל. 

יש את זה היום בטלפון, אפשר לשמוע את זה בטל' בדרך בנסיעה, אפשר היום בכל אפשרות, אי אפשר היום שבן אדם יגיד: "שהוא לא יכול!". אבל מה? אומר שלמה המלך עליו השלום; יש שבעה עצלים והגרוע מכולם: "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" (משלי כו טו) שמעתם? יש עצל...

יש עצל אומר: "אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת" (משלי כו יג) יה! איך אני אלך לשיעור? הרי אריות בחוץ אני לא יכול... ממציא כל מיני דברים, גשם, רוח, זה, כל מיני.... 

אבל יש אחד עצל שיושן כל הזמן "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ" (משלי כו יד) הוא כל הזמן מתהפך, אומר: "עוד 5 דקות עוד 5 דקות עוד 5 דקות..." יש שבעה עצלים שהוא מביא שמה, אבל יש אחד הכי גרוע! "טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת" די, כבר שם אותה בצלחת, אין לו כח "נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו" אין לו כח להרים אותה בשביל לשים אותה בפה, די, הכינו לו את האוכל, עשו מהביל כבר יוצא ריח טעים! הכניס את היד, 

- טוב תרים אותה!

- אין לו כח... 

שמו לך את זה כבר מול הפרצוף! מול הפרצוף עם הדף לא צריך ספר! הכל מולך - שום דבר. פעם היו לומדים את המשנה בעל פה, תורה שבעל פה - רק בעל פה! "דברים שבעל פה - אי אתה רשאי לכותבם!" אסור לכתוב, אבל כיוון שהדורות ירדו והיו גזירות ורדפו אחרי היהודים בסוף "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט קכו) נִתנה רשות לכתוב את המשנה, זה תורה שבעל פה כתבו את המשנה, אבל קודם כל למדו אותה בעל פה! "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו ז) היו הולכים ויודעים את כל התורה שבעל פה בעל פה, ואח"כ כתבו אותה, אז המשנה היא מקוצרת "שישה סדרי משנה" כתובים. 

ואח"כ נהיה מסובך; כי אנשים כבר שכחו בגלל הגזרות והכל, 'מה הפירוש?' כי זה היה כל כך קצר! באה הגמרא ופתחה את כל המשנה, הסבירה: מה המקור של כל הדינים ואיך זה ומה הפירוש וכו' וכו'. אבל עכשיו לך תשׂחה בכל הש"ס ותלמד את הכל ותוציא דין לכל דבר ודבר? אז צריך להתמצא! ולא היה לאנשים זמן וטרדות ומלחמות גזרות וצרות וגלויות וכו' . בא הרמב"ם וצמצם את הכל קיבץ והוציא משמה את כל ההלכות למעשה וכתב את ה"יד החזקה!". בא מר"ן (הבית יוסף קארו) לאחר מכן וכתב את השולחן ערוך, היום השולחן ערוך - הכל חביבי כל סימן, אומר לך את כל הדינים; ברכת המזון, תפילה, קריאת שמע, תפילין הכל כתוב לך! תפתח בבקשה את הסימן תראה בדיוק מה הדינים. 

היום כבר על כל מצווה יש ספר! שמבאר את כל הצורות והפוזות והעניינים והכל וזה וזה.... ויש היום 'קיצורי' הספרים האלה שגם בקיצור, והיום יש גם בחוברות פורמט קטן בכיס אם אתה רוצה. מה לא עשו? וכבר היד שלך בפנים!! רק תחזיר לפה? מ ת ע צ ל. 

איזה טענה יבוא בן אדם לשמים ויגיד: "אני לא יכולתי! לא יכולתי מה אני אגיד לך? אגיד לך את האמת לא היה לי זמן!" 

- אהאהאה אני הבאתי לך את הבונבוניירה... {ההקלטה משובשת} מותק...!" 

על מי אנחנו מדברים עליהם אה או עלינו? 

הרב שואל: עליהם או עלינו? 

הקהל: על עצמנו. 

הרב שואל: מי לוקח עליו מסכת? דף היומי... הנה אוהד הצלם אשריך!! תבורך מפי עליון! הנה הראשון חכם! מי לוקח עליו מסכת? כן, מי? מי לוקח עליו מסכת? הנה עוד יהודי לוקח מסכת איזה מסכת? - שבת אשריך! ואוהד איזה מסכת? הבאה של הדף היומי, אשריך. יובל? יובל יובל... אז תיקח גדול, 

(לא שומעים מה הוא אומר) 

הרב: אז תיקח בינוני, יובל "ברכות", תתחיל עם ברכות, ככה תסיים את הש"ס, מה? יאל'ה אשריך, נו, מי עוד? דניאל אתה כבר לקחת על עצמך אשריך, נו, דף היומי? לא, גמרא אתה חייב! אין 'לאט לאט' אין לאט לאט.... אין לאט לאט מתחילים דף היומי, דף היומי, דף היומי, יאל'ה אשריך. ככה אתה נכנס ישר אני אלמד אותך איך עושים תיק תק. אתה אומנם עסוק אבל אתה יודע בונבוניירה כאן, כן, אשריך. נו, אלחנן לקח כבר? כבודו יקח מסכת על עצמו ללמוד, איך? אני אלמד אותך אשריך הוא ילמד דרך האינטרנט, ואתה בדף היומי - אשריך. ואתה כבר לומד אשריך. אשריכם ישראל! - ה' יזכה אתכם לכל מילי דמיטב! אמן! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".