שכל האדם מפריע לשיקול דעתו. מדוע? | הרב אמנון יצחק

נציב יום: בעילום שם, זיווג הגון מהרה, עליה בתורה וביראת שמים, פרנסה בשפע רב ובניין עדי עד – אמן! 

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח). 

כשנשקיף על דרכי האדם ותהלוכותיו, ונבקש: איפה מקום הטעות שלו? הן בענייני התורה והן בענייני העולם, ואיפה מקום האבדון שלו? הן ברוחניות והן בגשמיות, נראה: כי בעניינים שאין לשכל שום מבוא בהם, ולא נמסרו לשיקול הדעת, ששם לכאורה יכשל האדם, הדבר להיפך! דוקא בעניינים אלו קל לאדם לעמוד בניסיון, וכל הטעות והמכשול אצל בני אדם הוא רק בעניינים המסורים לשיקול הדעת שלו. "וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם" (הושע יד י). בעניני התורה אנו רואים שאדם נכשל רק במשפטים ולא בחוקים, במשפטים - זה דברים שכליים שהשכל מבין אותם. חוקים – זה דברים שאין להם שום בירור ושום ביאור. בחוקים אדם לא טועה, עושה בלי שום בעיה, במשפטים שמה הוא נכשל. לפעמים הוא יכול להיכשל גם בחוקים, אבל לא בחוקים עצמם אלא במשפטים של החוקים. כי אין חוק בלי משפט. 

אני חוזר להסביר: אם בודקים אותנו מוצאים שבני אדם ברובם נכשלים וטועים בדברים שדווקא יש בהם שיקול הדעת. בדברים שאין בהם שיקול הדעת - בני אדם בדרך כלל לא טועים. מה זה דברים שאין בהם שיקול? חוקים, יש חוק צריך לקיים, אין לך מה להבין זה החוק. בזה אנשים לא טועים, אומנם לחוקים יש גם משפטים, איך מקיימים את החוקים, שמה יכולים לטעות אבל בחוק עצמו לא טועים. אבל גם ברוחניות וגם בגשמיות איפה שיש שיקול דעת שמה אדם נכשל. אבל צריך להיות הפוך, איפה שיש שיקול דעת, כל בר דעת לא אמור להיכשל, בשביל מה יש לו דעת בשביל? מה יש לו שכל? אז איך זה שכל פעם הוא נכשל דווקא בדברים האלה? 

למשל: 'פרה אדומה' זה חוק, 'חוקה חקקתי גזרה גזרתי אין לך רשות להרהר...' אדם לא יכשל בחוק שלה, שהוא לא יעשה בכלל פרה אדומה, אלא במשפטים שלה, הוא יכול להיכשל בזה שאסור להעלות עליה עול, אז הוא יגיד: 'זה לא עול זה כן עול...' או 'בשתי שערות' שיש לה. באתרוג למשל: אנשים קונים אתרוגים, יש שקונים 'מהודר מהודר', יש כאלה מהודר, יש כאלה 'כשר', אבל איפה יכול להיות הרפיון? 

'אה... זה נקודה קטנה! זה לא... זה לא כל כך 'יבש', 

בשיקול דעת, על עצם המצווה הוא רוצה לקיים הוא קנה! אבל 'אה... פה פה זה ככה...' 

תפלין? תפלין - הוא רוצה להניח רוב ישראל מניחין תפילין, תפילין בטח! מה זה תפילין 'קרקפתא דלא מנח תפילין?!' ה' ירחם! אבל אם לא יהיה ריבוע מספיק אה... בשביל זה הוא לא ילך לתקן ויפרק הכל, ולהתחיל מחדש ולשלם, אם זה לא צבוע מספיק אם זה לא שחור זה... זה לא כל כך זה שיקול דעת, נכנס לשיקול דעת, מה מפריע לו? הפסד ממון! אה... כשיש הפסד ממון, כשיש טרחה, כשיש זה.... אז השיקול מתחיל להגיד: 'אה... זה לא בוער! אפשר לחכות, לא עכשיו...' אפשר להגיד כל מיני דברים. בשר! מישהו רוצה לאכול נבלות וטרפות! במוצהר?! ח"ו! ח"ו, נו! אז למה אוכלים הרוב נבלות וטרפות? 

- 'זה עולה כסף! יותר יקר! קשה! זה מגביל, וגם אין לידינו! מה? אני אסע עד לשם! זה בעיה! והם אומרים.. כולם אוכלים!'

 שיקול דעת, אז לכן בני אדם.... שוחטים - הם לא יודעים שיש נבלות וטריפות? הרי הם בעצמם ברובם לא אוכלים ממה שהם שוחטים! אז מה? ולמה הם לא צועקים ברחובות? למה אני צריך לצעוק? למה הם לא צועקים? – 'נבלות וטרפות!' למה הם לא מספרים מה אומרים להם? 

- "אם אתה לא תזדרז - אנחנו נעיף אותך מפה! "אם אתה תעיר יותר מידי - אנחנו נעיף אותך מפה!" 

כי הם צריכים 'פרנסה' יש להם ילדים בבית הם צריכים להביא פרנסה, הם צריכים להביא פרנסה, מה, אם כל דבר הם יגידו: 'זה לא טוב! לא טוב! 

יגידו לו: 'תעוף מפה! לך תהיה סנדלר מה באת לפה?! פה שוחטים... את כל האנשים!! לא את הבהמות!!' 

צריך להרוויח פרנסה. אז כל מקום שיש שיקול הדעת שזה מתערב עם נגיעות ועם מידות ועם כל מיני דברים, אז שיקול הדעת מפיל את הבן אדם. במקום שאין שיקול הדעת אז אין על מה, השכל לא מבלבל את המח. וכבר אמרו חז"ל על שלמה המלך ע"ה שהיה 'החכם מכל האדם!' שהוא טעה בטעמי המצוות, אם לא היתה מגלה התורה את הטעם: "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים" (דברים יז יז) אם היא לא היתה אומרת את הטעם: 'שהם יטו את לבבו יסירו את לבבו!' אם לא היתה אומרת, לא היה לו מקום לטעות, 

כי הוא אמר: 'אני ארבה נשים ואני לא אסור!' 

הוא טעה בשיקול הדעת! בין כל המצוות שנתנה התורה למלך שלוש מצוות והיא נתנה טעם - בשלושתם החכם מכל האדם נכשל בשיקול דעתו! למה?! כי היה לו אינטרס להרבות נשים להרבות סוסים להרבות כסף וזהב!! והתרגום אומר: זה בגלל שהיה לו גאווה! אז רואים: כששיקול הדעת מתערבב עם מידות, זה פוגע באדם אפילו יהיה "החכם מכל אדם". 

פסוקים מפורשים: "הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" (דברים טז יט) חֲכָמִים - שהתורה קוראת להם: חֲכָמִים! מה זה שוחד? כמה פרוטות, טיפה כבוד, כמה דברים, איך יכול להיות?! אתה תטה משפט - אוי ואבוי! אתה תגרום לאדם צער וגזלה, ותבוא בגלגול וכל מיני צרות, בשביל מה? בשביל הנאת רגע זה יכול להיות?! כן. כשיש נגיעות! נגיעות, יש מידות מתערבבות עם שיקול הדעת – 'הכל בסדר...' עוד רואים אנחנו: שדוקא על המידות שהפרסום שלהם גדול כל כך, שאפילו הפחות שבפחותים, כשהוא מחרף את חברו אז הוא לא מגנה אותו אלא רק במה שהתורה מגנה: 

'איזה גנב!! גזלן! רודף!! רודף אחרי כבוד!' 

וכשהוא משבח הוא אומר: "כן, הוא ענו! אדם טוב, מאמין, מאמין, ירא שמיים, האערליך האייד (יהודי טוב)'. 

ודוקא על מידות שאמרו חז"ל: 'רובם – בגזל, וכולם - באבק לשון הרע!'. גזל- מישהו לא יודע שגזל זה אסור? גזל, לקחת של השני, למדנו עכשיו על גניבה שמוכרים את הבן אדם בגלל גניבה וזה... ונותנים לו שפחה כנענית וכו' כמה משפילים אותו על גניבה! הוא רוצה להחזיר - אין לו, מוכרים אותו - שילמד! נו, אז איך זה 'רובם בגזל'? רובם רובם-רובם בגזל? גזל, חושבים: 'זה לבוא ולקחת ככה חוטף מהיד של מישהו אחר....' 

- 'לא!... גזל זה דברים שאדם לא שם לב! 

הסברנו פעם, העברנו שיעורים על גזל; אדם עומד בתחנה ויש לו איזה תיק ואחד לפניו שם מזוודה, הוא שם את התיק שלו על המזוודה שלו, גזל, 'שימוש שלא ברשות – גזל!', אנשים מקפידים על זה, ואם אדם ישים לב 

יגיד לו: 'הלו! הלו מה אתה עושה?' 

אדם נשען על מכונית של מישהו מתיישב עליה ככה נשען, ובפרט שיש לו איזה כפתורים מאחורה שעושים שריטות כמו שצריך- גזל! אסור 'להשתמש שלא ברשות!' מה, זה שלך? אדם לוקח עט, לכתוב, לכתוב, ראה עט, לא שואל: מי? מה? מו? מותר? כותב, כמה הוא הפסיד מהעט כמה דיו? אין לזה מחיר אפילו, כלום! אבל שימוש שלא ברשות - גזל! 'רובם בגזל! וכולם באבק לשון הרע!' נגיד אפילו אם נשמרים מלשון הרע 'לשון הרע', - אבק. הרי לך שדווקא בדברים שהם יותר מושכלים ונמסרים לשיקול הדעת, קרוב וטעות ומצוי המכשול. למה? מה השיקול הדעת אומר: 'מה... מה... מה המזוודה כואב לה?' 

- לא! המזוודה בטח לא כואב לה אבל הבן אדם מתפוצץ...! בעט, אתה לוקח, הלו! תבקש רשות זה שלי מה... אתה נכנס לתחום לוקח את שלי! בלי.... 

- "מה? מה בזבזתי לך מה?...' 

שיקול דעת, שיקול דעת עקום! למה? בגלל שאתה רוצה. 

טוב, עכשיו אם נעמיק בדבר נמצא: שמשום כך כרוכים הטעות והמכשול רק בדברים המסורים לשיקול הדעת, למה? משום שדעת האדם מצומצמת היא, וכשהוא לוקח את הדבר תחת שיקול דעתו, נולד מזה חיסרון ושיבוש. אם היתה דעת האדם צלולה בלי שום נגיעה עצמית בכלל, אז היה המשקל שלו מדויק והיה אפשר לסמוך עליו. אבל דעת האדם מטושטשת, היא מעורבת עם הרצונות שלו, הוא לא מנוטרל מרצונות, כשהוא שוקל דברים הוא שוקל אותם עם הרצונות, ולכן אנחנו מוצאים ששכל האדם נפרד משכל התורה מקצה לקצה! 

עוד דוגמא נוכל לראות: שכשאנחנו דנים אנשים אחרים קל לנו להגיד: 'מה? אני לא מבין אותך! איך אתה עושה?... מה, אין לך שכל?' ואנחנו אומרים לו, ואנחנו אומרים לו – פשוט! למה? כי אין לנו שום נגיעה בהחלטות שלו! אנחנו לא מרגישים את שהוא מרגיש ולמה הוא רוצה וזה.... ואנחנו אומרים: "איך זה מתחיל אצלך בכלל?! מה זה, פשיטא שלא! פשיטא שכן!...' ישר אנחנו אומרים לו, כי אין לנו נגיעות עם ההחלטות שלו, אבל כשזה מגיע אלינו 

- הוא אומר לנו אותו דבר מה שאמרנו לו... 

אומרים לו: 'לא! זה לא כל כך פשוט, אתה חושב שזה ככה? יש פה דברים...' 

- מה יש פה דברים? יש רצונות! יש מידות! זה המפריע לשיקול דעת, לכן שכלו של האדם מצומצם, החלטותיו לא החלטות ישרות, וזה ההבדל בין התורה לבין שכלך. התורה זה נטו, זה אמת לאמיתה לכל אדם! לכל אדם. 

יש טיפשים שאומרים: 'כן זה נכון יש אנשים שיכולים אני לא יכול. יש כאלה שנבראו כך אני לא ככה. יש אנשים ככה ואני לא ככה...' 

אין דבר כזה! התורה היא לטיפש ולחכם - אותו דבר מצווה 'חוץ מהשוטה, חוץ מחרש, אילם, חוץ מקטן!' כל השאר: התורה מחייבת את כולם אותו דבר. וכולם יכולים לעשות אותו דבר, אותו דבר ממש. 

היה פה בן אדם שביקשתי ממנו: 'ללמוד חמש משניות!' חמש, חמש משניות בשבוע ללמוד אותם בעל פה. נו, בחנתי אותו - לא... לא לקח את זה רציני, לא לקח רציני. 

אמרתי לו: 'טוב, עשר לעוד שבוע!' לא בא למבחן בכלל, 

אמרתי לו: 'טוב, עכשיו תלמד את כל מסכת שבת כל המשניות - מאה ארבעים ושש משניות, כולם תלמד בעל פה. כשתגמור תבוא!!' 

ועשיתי לו חשבון: שאפשר לגמור את זה בשלושה חודשים! 

נו, אבל הוא מתח ומתח ומתח ומתח... ומתח ונמתח ומתח ונמתח ומתח ונמתח ומתח ונמתח, אחרי שנה וחצי בערך!!! כן שנה וחצי בערך - סיים! עכשיו הוא יודע את כל המשניות בעל פה יודע למד והכל וזהו, ועכשיו הוא רוצה להיות "אברך" למה? הוא כל כך למד כל כך התאמץ כל כך זה... מה מסובך?! מה מסובך ללמוד בעל פה? יש פה כמה שגמרו כל מסכת שבת! יש כאלה כבר סוכה, יש כאלה כבר פסחים, מה מסובך?! כל יום משקיעים משנה שתים שלוש, וחוזרים וחוזרים-וחוזרים וחוזרים... 

מרן הבית יוסף: למד את כל המשניות בעל פה, ידע את כל התורה שבעל פה בעל פה, כל המשניות - נברא לו מלאך! שנקרא "המשנה" והיה מדבר המלאך מהגרון שלו ומגלה לו סודות עליונים!! ויש ספר נקרא "מגיד מישרים" כל מה שדיבר אתו המלאך. לא טוב? שמלווה אותך מלאך ואומר לך כל דבר, מה אומרים עליך בשמים, מה צריך להיזהר, מה צריך לעשות וככה מה ככה.... הוא זכה להיות בעל "השולחן ערוך!" שכל ישראל הולכים לאורו, 

כי המלאך אמר לו: 'תזדרז! יש עוד שנים גם כן עובדים לכתוב את כל פסקי ההלכות, תזדרז...!' הוא הזדרז וזכה, כל בית ישראל לומדים דינים והלכות מפיו. למה? הוא למד משניות בעל פה נהיה לו "מלאך המשנה" והמלאך הזה הסביר לו הכל אמר לו הכל. אז כדאי או לא כדאי להשקיע? כדאי! מה יש לך לעשות? אייייי. 

אבל אדם חושש למסור את עצמו אל התורה שהיא תנחה אותו בכל אשר ילך. למה? כי הוא רואה שהוא רק נותן ונותן! נותן זמן, קם בבוקר ולומד, נותן, נותן צדקות נותן מעשרות נותן נותן, התורה רק תובעת ממנו: 'תן תן תן תן!...'

אומר: 'אני נותן נותן-נותן-מוותר על הממון על הגוף על הכל! מה אני מקבל?! ועוד בסוף יוצא לרחוב ואמרים עלי: "בעל תשובה... בעל תשובה זה בעל תשובה..." מה, גם לא מעריכים אותי! ולא כלום וזה... נו, אני נותן נותן ולא מעריכים אותי...!' 

- איזה שוטה! 

התורה גלתה לנו שהכל ההיפך: המקבל הוא הנותן והנותן הוא המקבל. לדוגמא: האדם מפחד לוותר על הכבוד, פוחד להפקיר את הכבוד שלו במקום שנוגע לחילול ה'; 

- "מה, אני אגיד דברים כדרבנות?! יפגעו בי! כי אנשים לא אוהבים תוכחת! ואז ירדו עלי ויזלזלו ו... אי... קיצוני סתם הוא מגזים! מה, יש לו אינטרס! מה...!! 

אז הוא אומר: 'אני אשתוק, אני אשמור על הכבוד שלי למה אני צריך... מה, איך קוראים לו, מה, אני הפקר?!!' 

הוא חושב: 'שככה הוא שומר על הכבוד, הוא חושב לפי שכלו ושיקול דעתו המשובש שככה שומרים על הכבוד'. 

אבל דעת התורה היא בדיוק הפוך, התורה אומרת: "כל הבורח מן הגדולה! הגדולה מחזרת אחריו!! 'כשהוא יברח מן הכבוד הוא יקבל כבוד! התורה מלמדת בדיוק הפוך! תגיד, איזה שכל יש לך מאיפה הבאת את השכל הזה? אני אומרת לך: 'כל הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו!' "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ" (משלי ג לה) לא בהתחלה, מה פתאום? בהתחלה מה! בישראל אין דבר כזה לכבד מההתחלה, אולי בסוף אולי לאחר מותו... אבל הכבוד האמיתי זה מאת השי"ת. 

מה אתה צריך כבוד מאנשים? מי שמכבד אותך היום - מחר יבזה אותך! מה, אנשים משתנים בין רגע. זוגות נשואים משתנים בין רגע, ילדים והורים משתנים בין רגע, הורים וילדים משתנים בין רגע, הכל משתנה בין רגע, כל זה מידות, אז מה אתה מצפה שמישהו יכיר אותך בערך אמיתי? אין דבר כזה, תשכח מזה, שכח מזה! אבל הקב"ה בוחן ליבות והכל, בכל אופן התורה אומרת: 'הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו!' רודף עוד לא השיג אותו אבל רודף עדיין והוא ישיג אותו... בסוף מעריכים 

ואומרים: "תאמין לי! הוא היה... הוא היה אני אומר לך...' 

אתה אל תעשה שיקולים של שיקול הדעת שלך - כי הוא משובש! תסמוך על התורה, מה שהתורה אומרת עשה זה הכל בלי שאלות התורה אומרת: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" (קהלת ח ה) על פי שכל התורה אם שומרים את התורה לא רק שלא מפסידים אלא מרוויחים! אבל השכל הדמיוני של האדם מפחד תמיד: 'שהוא יפסיד'. 

- "מה, אני יבוא הביתה ואני אגיד: 'שזה אסור וזה אסור! ואי אפשר זה... ואי אפשר...!' בא הנה יסקלו אותי, ואיך אני אלך לחמי ואיך אלך לחמותי? ואבא שלי והוא יעלב והוא יפגע! ויהיה ככה ויהיה ככה...' 

והוא כבר מדמיין דמיונות שהוא הולך הוא קופץ מהגשר וזהו... מה, איך התורה יכולה לבקש ממני דבר כזה? והתורה אומרת בדיוק הפוך. יש פה יהודי שאמא שלו בת 80 בערך, מדבר אתה שנים! 

'אמא! אמא תשימי כיסוי ראש, אמא תחזרי בתשובה, אמא האוכל לא בסדר צריך לשנות וזה... אמא! אמא-אמא אמא...' 

יום אחד שאל אותי אמרתי לו: 'כן אתה יכול לבוא לפה אל תדאג אמא תסתדר, אבא יסתדר הכל יסתדר הכל טוב!' 

הבן אדם יושב לומד לומד-לומד-לומד, 

אתמול בא ומודיע לי, מתרגש! 'אמא שלי החליטה לחזור בתשובה! להפוך את הבית, לא רוצה יותר בשר שלהם ולא כלום רוצה להגעיל ולהכשיר להגעיל והכל, ורוצה רק בשר מאצלנו מקפ"ז (קהילות פז) - לבד! עם כיסוי ראש! היא החליטה לבד, היא שומעת את הדרשות, והיא התחברה, והבינה לבד, בלי לחץ בלי הסברים בלי שום דבר!' 

אתם יודעים מה זה בגיל שמונים!!! לשנות הכל? תגידו אתם נורמלים? 

אמרתי לו: 'זה בגלל שאתה ישבת פה בבית המדרש ולמדת תורה! התורה שלך עושה את זה. ה' רואה, תורה של אדם פועלת בכל העולמות!' 

בכל העולמות. יש אושר יותר מזה? כמו שאומרים, רגע לפני שעולם השמימה חוזרים בתשובה, והופכים את הבית לטהור וקדוש! והכל נהיה כמו שצריך, איזה אושר זה!! איזה אושר זה? יש הורים שנפטרים ולא יודעים כלום, ואכלו נבלות וטרפות! וטעו ושגו ובסוף מה? רק יוצאים מפה ישר השדים באים לקחת אותם וכל מלאכי החבלה ומראים להם את כל הטעויות שהיו להם בכל החיים, מה שווה כל החיים מה השקיעו מה עשו? מה עשו? 

כך בעניין הבטחון: נראה לאדם שהוא מוסר את עצמו אל גזרת ה': 'מה, אני אפקיר את עצמי? לא לדאוג כלום לא לעשות שום דבר רק ככה לשבת ללמוד? רק לעסוק בתורה ובמצוות? מה יהיה?!...' 

אבל האמת היא שהוא מקבל הרי את הכל, "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ירמיה יז ז) הוא בָּרוּךְ במצב הגשמי, מלבד שהוא אדם שרק ה' יהיה מִבְטַחוֹ, מעלת הנפש שלו גדולה לאין ערוך! יותר ממה שמובטח לו במצב החומרי, כמו שמעלת הגבורה של הגיבור היא יותר גדולה מהריווח שהוא ישיג בענין זה. זאת אומרת מעלת הגבורה - היא לאין שיעור מעלה הרבה יותר גבוה ממנה! אתה לא כל רגע מוכיח את הגבורה שלך, אבל זה שאתה בעל גבורה, זה מעלה שאין כדוגמתה. לכן אמרו חז"ל: 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי העולם הבא!' למה? כי העולם הבא זה עולם השכר והתשלומים, מקבלים שכר. אבל תשובה ומעשים טובים זה עצם המעלה! עצם המעלה שלך שאתה בעל מעלה,

 נגיד אומרים על בן אדם: 'שהוא עובד מצטיין! אחרי 22 שנה שהוא עבד בנאמנות אצל בעל הבית החליטו לתת לו 'תעודת כבוד; העובד המצטיין!' נו, מה עכשיו חשוב, התעודה שעולה מאה שקל, או מה שהוא המעלה שלו שהוא עובד מצטיין? מה, פרעו לו בזה, זה נקרא פרעון, זה שכר? מה זה? זה רק הכירו שהוא הצטיין שהוא בעל מעלה! אבל ודאי שמה שהוא קיבל את התעודה - זה חרטה ברטה לעומת מה שהוא בעצם עובד מצטיין! אז לכן המעלה יותר חשובה ממה שהולכים לקבל. 

משה רבנו תבע מהקב"ה! ואמר לו: 'שקשה לו לנהל את העם, הוא צריך עוזרים!' 

והוא סבר: 'שבלי עוזרים הוא יפסיד מכוחו יותר מידי - ואם יהיו לו עוזרים הוא לא יפסיד כלום!' 

מה אמר לו ה'? 

- 'אתה לא צריך עוזרים! אבל ביקשת? אין בעיה! "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם" (במדבר יא יז) מאיפה אני לוקח עכשיו לתת להם כח לעזור לך? משלך! "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ" שאני נתתי לך, רוח בשביל לנהל את כל המיליונים! ואתה אומר: 'שאתה לא יכול!' - אין בעיה, אני אביא לך, אבל מאיפה אני את הרוח ואת הכח? ממך! ואני אתן עליהם, ואז לא תישאר לו רוח כמו שהיה לו קודם. 

גם בעניין צדקה – 'עשר - בשביל שתתעשר!' הנותן - לוקח, והלוקח נותן. שכל האדם הפוך! הוא רואה רק שהוא נותן והוא לא רואה שהנתינה היא בעצם הקבלה. 

- 'אני נתתי עכשיו כסף למישהו, בנתינה הזאת אני המקבל! אני קיבלתי, מי עושה יותר? העשיר לעני או העשיר לעני? אמרו חכמים: 'העני לעשיר!' "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי י ב) אתה נותן צדקה פרוטות! ומה אתה מקבל? שמירה ממות! אז מה נתת? ומה אתה מקבל?! ומה עם המצווה עצמה, ומה עם המעלה של נותן בנדיבות? אתה המקבל!! כשאתה נותן אתה מקבל. 

ולמה לא רואים את זה כך? כי מעולם לא נסה אדם לחיות על הבחירה של התורה, בדיוק מה שהיא אומרת בלי שאלות, בלי שאלות! מה שהתורה אומרת, היא בחרה לי כבר מה צריך לעשות - אני עושה. לא רוצה לדעת מה התוצאות, לא רוצה לדעת מה ההשלכות, לא מענין אותי שום דבר, אמרו לי לעשות - אני הולך בתמימות אחרי רצון ה' בלי התחכמות. כבר אמרנו את המשל עם "הפחמי" אחד שבחר לעבוד בפחם, כולו שחור! כל היום, והוא תלה את האושר שלו בגלל: 'שהוא לא בחר להיות צורף זהב!' 

- 'איזה חכם הייתי! אני אומר לך כשבחרתי להיות פחמי, אם הייתי צורף זהב, אוי אוי אוי איזה אומלל הייתי! למה? הנה כבר כמה שנים אני פחמי, ואף אחד לא ניגש אלי שאעשה לו טבעת זהב!'...

כל אחד מבין שהוא מטומטם! כי היא הנותנת, משום שאתה פחמי אף אחד לא יבוא אליך עם טבעת זהב! אבל אם היית מחליט להיות צורף זהב - כי אז היו חייך חיי צורף זהב מאושרים! עבודה נקיה, אנשים מכובדים באים קונים משלמים הרבה כסף! אתה בחרת פחם, כמה אתה מרויח על קילו פחם? וכמה אתה נהיה שחור מזה? ואתה מפסוט... 

- 'אה! איזה חכם אני שבחרתי במקצוע הזה...'

אם היית מנסה להיות צורף היית רואה כמה הפער בין הדעת שלך לבין האמת! אז אותו דבר האדם; מעולם הוא לא יצא משיקול דעתו שתמיד הוא כרוך עם המידות והרצונות, ואף פעם הוא לא השליך את יהבו על התורה כמו שאמרו ישראל: "נעשה ונשמע!", ולא ביטל שיקול דעתו מפני שיקול דעת תורה, אז לכן הוא לא יודע בכלל עד כמה שזה אמת ואיזה חיים מאושרים אלה שאין לך שום שיקול דעת במקום שהתורה אמרה. במקום שהתורה אמרה – לי אין שיקול דעת שמה. אני גם לא רוצה לשקול 

"וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה) אַל תִּשָּׁעֵן הבינה רק תסבך אותך! למה? אם התורה אמרה מה אתה עכשיו נכנס לשיקולים?! בלי שיקולים! "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח" (משלי י ט) תלך עם ה' הוא נתן לך את העצה! הקב"ה נתן את העצה מה אתה צריך יותר טוב מזה? כשהולכים אצל צדיקים אצל חכמים אצל פילוסופים אצל זה... מבקשים: 'עצה!' ה' נותן לך עצה!! הוא כותב לך: 'עשה כך – אני משלם!' אני, אני! והוא נאמן לשלם. אז מה אתה מחפש קומבינות; 'ואולי ככה? ואולי ככה...' אין קומבינות אצל הקב"ה תלך ישר מתי שהוא יחליט לתת לך הוא יתן לך בזמן הנכון כפי הראוי לטובתך! לכן אנשים כל הזמן חיים בסתירות; 

- 'הנה! אני עשיתי וזה לא ככה...'

- 'מה אתה מבלבל את המוח? בגלל שאתה מערבב את השכל שלך בתוך זה! תעשה בלי לשאול שאלות. 

בלי לשאול שאלות. זה הכל! "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ" עוד לא הגיע? "וְקַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז יד) אל תדאג! כל זמן שאתה מקווה יש לך קו ישיר אל ה' אל תדאג אתה מחובר כל זמן שאתה מחובר הכל בסדר, גם בטל' אתה מצלצל יש לפעמים הרבה צלצולים עד שעונים ... לפעמים מיד אבל כל זמן שיש צלצול מישהו מחובר בצד השני! יענו לך ... אולי כרגע הוא עסוק... אבל יענו, גם בשמים שומעים הכל עוד לפני שצלצלת יודעים הכל אבל גם יודעים מתי לתת לך! מה אתה חושב, שכל פעם שאתה מבקש תקבל על המקום? מי אמר שזה מגיע לך? מי אמר שזה נכון? מי אמר שזה ראוי? מי אמר שזה טוב?

אם אדם מוסר את עצמו לתורה במאה אחוז הוא רואה ש: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם" (משלי ג יז) התורה לא לוקחת מאיתנו כלום היא רק נותנת לנו חיים והכל! הכל בכל מכל כל. אבל כיון שאדם לא מוסר את עצמו לתורה - יש לו שכל אחר, 

ונדמה לו: 'שהוא רק נותן ונותן ואינו מקבל...' 

והשכל הזה הוא מעורבב עם טבע ומידות שבעצם רוצים: 'רק לקבל ולא רוצים לתת!' והוא לא מכיר את התורה, ויוצא מזה: שהוא נכשל בכל המשפטים שאמרנו, כי הוא בא לשפוט את המשפטים על פי שיקול דעתו, ומנסה להקל מעליו את עול התורה, משום שההשקפה של האדם על התורה כמו על גזלן שבא לגזול ממנו את החופש! את הנוחות את הכסף את הכל! 

- 'מה זה? התורה דורשת רק דרישות!...' 

ככה הוא מתעלם, 'לא, מה שאני יודע זה בסדר... וזה...' לא יאומן כי יסופר! לא יאומן כי יסופר! יש יהודי שהחזרתי אותו בתשובה לפני אולי שלושים ושמונה שנה, יהודי, יהודי! נמצא בסביבתי ובקרבתי שלושים ושמונה שנה, 

והבן שלי דיבר איתו: 'תגיד לי! למה אתה לא... מפסיק לאכול 'מחמוד' (ר' שלמה מחפוד) וכל זה? למה?'

- 'לא! תראה הוא ... אני שואל אותו שאלות ואני שומע את השיעורים שלו... והוא צדיק! וזה....'

הוא אומר לו: 'אבל אבא שלי הוכיח בדברים ברורים! עם כל הוועדה והקלטות הטמין לו עדים ששמעו במפורש! שהוא מודה לו והוא האכיל נבלות וטריפות באלגאוצ'ו ודברים שאתה יודע והרב שפירא כתב נגדו מכתב! וכל גדולי ישראל יצאו נגדו ומה שאמר הרב עובדיה ופה ושם... והעידו נגדו שוחטים והכל! למה אתה לא שומע? למה אתה לא?

הוא אומר: 'לא! אבל הוא צדיק...'

הוא אומר לו: 'אבל הוא מוהל, ואסור למול עם ידים רועדות!'

- 'כן, כן נכון ראיתי שהוא מוהל...'

- 'נו, אז אם הוא עובר על הלכה אז איך אתה?'

- 'לא! אבל הוא צדיק וזה...'

הוא אומר לו: 'אבל לבינתים אתה אוכל נבלות וטרפות! אז אל תאכל בכלל לא זה ולא זה... אבל...'

- 'לא הוא צדיק וזה...'

הוא אומר לו: 'תגיד, אתה שמעת על הרב ברלנד?'

- 'כן! הוא רשע! רשע!!! כן הוא הודה בעצמו 'אני עשיתי... אני עשיתי... זה רשע!'

- 'לא, הוא צדיק מה אתה מדבר? יש לו פיאות מתנפחות.. הוא צדיק מה זה מה אתה מדבר יש לו חסידים כמה רצים לפניו... מה זה הוא צדיק...'

- 'לא! זה רשע... הוא הודה בעצמו!'

- 'גם הוא הודה בעצמו שהוא מאכיל נבלות וטרפות אז איך אתה?....'

- 'לא, הוא צדיק...' 

מה זה? אתם מבינים דבר כזה? בסדר הוא צדיק אבל אל תאכל! אל תאכל!! מה קרה? מה, חובה לאכול? אפילו אם יש ספק למה אתה ממשיך לאכול? אדם כזה יגיע לעולם האמת יקבל כאלה מכות! אבל על כל מכה יגידו:

- 'הוא צדיק!... טאח!...'

- מה זה? אז מה אם הוא צדיק? יש עובדות יש הוכחות! יש הכל מה זה הוא צדיק? איך הוא נשאר צדיק?

הוא אומר: 'לא! אבל עכשיו בטח הוא בסדר...'

אבל יש דין והלכה: מי שפשע בשחיטה בכוונה והאכיל נבלות וטרפות בכוונה- לעולם לא יכול להיות שוחט! מה עם זה? שום דבר! הוא צדיק הוא צדיק – 'הוא זכאי הוא זכאי...!' – 'הוא רשע! הוא גנב!'... איך בחר אותו? אבל הוא זכאי... הוא גנב עכשיו! אז רואים שאפשר להגיד פעם זה פעם גנב... לא מבין את זה! איך שיקול דעתו של אדם מתחלפת? אינטרסים! נישט שייכל – אין שכל.

 אין לאדם לבנות על שיקול דעתו כלום, ואין מקום לשאלה: 'היוכל האדם לעמוד על מדרגה כ"כ גבוהה?'

- 'מה, אני יוכל להיות צדיק כזה שכל דבר שהתורה אומרת אני יעשה?!'

- יכול אדם! כן, יכול אדם לא רק יכול אלא חייב אדם! 

אבל בגלל שזה נובע מחסרון הכרתו בעצם התורה, שהיא לא דורשת ממנו שיקריב עצמו לקרבן לפני ה', אדרבה! היא דורשת אותו: שיוציא את עצמו מן העולם, כי העולם הזה הוא בהעלם הכל דמיון! עולם הזה מלא הזיות... דמיונות;

- 'יואו! אם אני לא יעשה... אם אני לא....'

הכל זה שטויות! תצא מן העולם הזה, תכנס לעולם התורה, אם ימסור עצמו לתורה וישאר רק על שיקול דעת של התורה, אדם זה יזכה לכל בכל מכל שהתורה הבטיחה! ולא יכשל בשום משפטים. הנתינה - היא קבלה! והקבלה היא נתינה, אדם צריך לדעת: שצריך לעשות בלי חשבונות! מה שה' ביקש עושים, לא בגלל שאני נותן אני אקבל, בלי חשבונות, נותן-נותן-נותן. זה המקבל-מקבל-מקבל. לכן כתוב: 'ויקחו לי תרומה' מה פירוש 'ויקחו לי תרומה'? נותנים תרומה למקדש! כל אחד נותן 'מחצית השקל' למקדש, אז ויתנו לי תרומה? 

אומר ה': מה פתאום? מי שנותן הוא לוקח! 'ויקחו לי תרומה' אתה לוקח! אתה לא נותן, מה אתה נותן? מה אתה נותן? הכל זה שלו! הכסף שלו הכל שלו, השכל שלו הכח שלו, מה שלך? מה אתה נותן? מה יש לך לתת? מי אתה בכלל? מה אתה נותן? אתה מקבל רק! אתה רק מקבל. 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' נו, זה לא מקבל? אתה עושה לי מקדש ואני שוכן בתוך הלב שלך! אני משרה שכינתי בתוככך זה לא מקבל? מה נתת לי? מחצית השקל?! מאיפה נתת לי? משלי! ומה אתה מקבל? אותי! אתה לא מקבל?! אז מה אתה נותן?... נותן צדקה – ומה אתה זוכה? להנצל ממות! זה נקרא נותן?! זה מקבל.

אם רוצים אנו להגיע למדרגות הגבוהות, אם יקרים לנו החיים שקיבלנו, והם זמניים, אסור לנו לפחד כלל וכלל אלא ללכת עם ה' במאה אחוז, בלי שום שיקולים, מה ה' אמר – 'הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד' ולתת לתת-לתת את כולנו –כולנו את כל הויתנו להשי"ת במסירות נפש! בנדיבות לב, ואז אנחנו נקבל ס"ד ועזר אלקי בכל מעשינו, כי כל נתינה תהיה לקיח וקבלה, ואז יתקיים בנו הכתוב: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ובלבם – אמן!'. 

(מדרגת האדם). 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".