דוד מלך ישראל חי וקיים | הרב אמנון יצחק
נציב יום: להצלחת אליהו בן אורה - אמן, אמן!!
'דוד מלך ישראל חי וקיים'
המדרש רבה (שמות פרק ח א): 'בשעה שהכניס שלמה המלך הארון בבית קדשי הקודשים עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח בית במקדש היה הפתח עשר אמות והארון של עשר אמות! ואין עשר אמות יכולין להיכנס בתוך עשר אמות. עמד שלמה והיה מתביש ולא היה יודע מה לעשות. התחיל להתפלל לפני הקב"ה! מה עשה שלמה? הלך והביא ארונו של דוד - באותה שעה חיה דוד, ובזכותו היה אפשר להכניס את הארון!'
בפרוש של "העץ יוסף" (על המדרש שם) הוא כותב: 'פרוש שהוא חיה ממש דוד! ואיך היה שלמה מכניס ארונו של דוד אל פתח ההיכל? כי הלא אפילו טמאי מת צריך שלוח ממחנה שכינה! אפילו מי שהוא טמא, צריך להוציא אותו ולשלח אותו ממחנה שכינה. אז איך יכול ש'דוד מלך ישראל' מביאים אותו בארון והוא מת! ומכניסים אותו למקום זה? לכן אמר: 'חיה ממש!'.
ונשאל הג"ר חיים קנייבסקי שליט"א, על דברי המדרש האלה שאלה: 'האם חי דוד באותה שעה בזכות אדם הראשון שנתן לו שבעים שנים משנותיו? ונמצא שנתן אדם הראשון לדוד שבעים שנה ועוד שעה? או שמא אותה שעה חי דוד בזכות עצמו? ו'דוד מלך ישראל חי וקיים!'.?
וכתב הרב קנבייסקי שליט"א: "תפוס לשון שני" כלומר; דוד המלך חי באותה שעה בזכות עצמו ולא משנותיו של אדם הראשון, ו'דוד מלך ישראל חי וקיים'.
לפי הדברים האלה: לאחר פטירת דוד המלך ניתוֹספו לו חיים בזכות עצמו! מובן לפי זה מה שנאמר (ראש השנה דף כה): 'דוד מלך ישראל חי וקיים!' ולכאורה: כיצד יתכן שיהיה חי וקיים לעולם? הלא לא נתנו לו כי אם שבעים שנה במתנה מאדם הראשון ע"ה! אבל לפי מה שאמרנו כעת, אח"כ ניתוֹספו שנות חיים בזכות עצמו!
והרב ממונקאטש, אמר: בשם רבנו בחיי - דבר נפלא! 'יש צדיקים מיוחדים שגם אחרי פטירתם נשארים לחיות בגוף ובנפש! ורק גופם הגס - נקבר בקבר, אבל יש להם גוף דק מאוד שיש בו ממש, ונפשם מתלבש בגוף הזה לעיתים מזומנות, והם באים בעולם בשליחות הקב"ה, ומתראים למי שהוא חפץ בו!'. עד כאן דבריו הנפלאים של רבנו בחיי.
וזה לשונו: "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מט לג) ולא הזכיר בו מיתה, ודרשו ע"ז רבותינו (תענית ה): 'יעקב אבינו - לא מת!' כי נפשו של יעקב היתה מרחפת על גופו תמיד לתוקף קדושתו. כי שאר נפשות הצדיקים שאינן בדרגת הקדושה כמוהו, חוזרות לשורשן ולעיקרן, וכיון שעלו לא ירדו. אבל יעקב לקדושת גופו ומעלתו היתה נפשו עולה ויורדת, והכח הגדול הזה אינו נמצא רק "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (תהלים טז ג) יחידי הדורות! כגון; רבנו הקדוש. ומזה דרשו רבותנו (כתובות קג): 'כל בי שמשא הוה אתי לביתיה' כל בין השמשות היה בא לביתו.
ולפיכך 'יעקב אבינו לא מת! אך נשאר קיים בגוף ובנפש. הגוף הזה הוא הגוף השני הדק שבו הנפש מתלבשת בצורת גוף ויש לו ממש. אבל הוא דק עד מאוד, מתלבשת בו לעיתים מזומנות, והוא 'מערב שבת לערב שבת', או מיום הכיפורים ליום הכיפורים, ומשוטט בעולם בשליחותו של הקב"ה ומתראה למי שהוא חפץ בו. כי הגוף הראשון שהוא הגס - נחנט ונקבר, כמו שכתוב בפשט הפסוק. וזה מה שאמר החכם (תענית ה): 'מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים!'. כלומר: מה זרעו בחיים - בגוף ובנפש, אף יעקב אבינו בחיים - בגוף ובנפש והוא הגוף שהזכרתי!' אומר רבנו בחיי.
ממשיך הרב ממונקאטש: 'שהדברים האלה נותנים לנו חיזוק עצום! בעת שמחה, כשהאבות הקדושים באים לעולם הזה להשתתף בשמחת צאצאיהם. כמו שכתוב ב'זוהר הקדוש' (פרשת פנחס דף ריט), מי שזוכה - יכול לראותם בגופם ובדמותם ממש כמו שהיו בחיים חיותם! והלשון של ה'זוהר הקדוש': "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם" (תהלים קמט ב) היה צריך לומר: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בעושו? "אֶלָּא אִלֵּין קוב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאַף עַל גַּב דְּמִיתוּ, קוב"ה אַעְקַר לוֹן מִגַּן עֵדֶן, וְאַיְיתֵי לוֹן עִמֵּיהּ לְהַהוּא חֶדְוָה"
פרוש: היה צריך לומר: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בעושו - בלשון יחיד על הקב"ה. אז למה אומר בְּעֹשָׂיו? כי שלושה עושים את האדם; 'הקב"ה אביו ואמו' אלא הם הקב"ה אביו ואמו, ואף על גב שמתו ההורים, הקב"ה עוקר אותם מגן עדן ומביא אותם עמו לאותה שמחה! אז לכן לפעמים בשמחות של ילדים - ההורים שנפטרו נמצאים.
ולפי דברי רבנו בחיי: יש לומר שדוד המלך עליו השלום, שעליו אמרו חכמים: 'דוד מלך ישראל חי וקיים' היה מהצדיקים האלה שגופו הדק לא מת, ואותו גוף נתלבש על נפשו באותה שעה שחינך שלמה את בית המקדש, ממילא לא היה שייך אצלו שום 'טומאת מת' כלל, כי גוף זה מעולם לא מת! ולא קשה דבר.
'דוד מלך ישראל - חי וקיים!' {כבוד הרב שליט"א שר עם הקהל...} ראיתם? כבה האור - נדלק האור.. 'חי וקיים!'
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".