סוד המצוות | הרב אמנון יצחק
בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
תאריך פרסום: 26.11.2013, שעה: 17:40
תאריך פרסום: 26.11.2013, שעה: 17:40
(ע"פ הספר 'חכמת המצפון' לכתבה על מחבר הספר זצ"ל - לחץ כאן).
תמלול
סוד המצוות | הרב אמנון יצחק
"ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף". חוקרי הטבע מתפארים שיודעים את הטבע, הנה הם גם מודים כי אחרי כל המחקרים הגיעו רק עד ידי קליפה החיצונה של כדור הארץ, הרי שאי אפשר לעמוד על הטבע הפשוט ועל טבע הרוחניות על אחת כמה וכמה שאי אפשר. ומה גם למעלה מן הטבע ושלא כדרך הטבע, אי אפשר ואי אפשר. אז כל ההשגות של אנשי הטבע, אנשי המדע, זה בקליפה של הקליפה החיצונית של הטבע ולא בכל דבר, אבל אנו יודעים כי דברי תורתנו הקדושה וחכמים ז"ל הקדושים אינם השערות חס ושלום, כי אם גילויים בטבעי הדברים, ובאמת כן הוא, כי רק בורא הטבע יודע עד היכן כוחו של הטבע מגיע.
חכמים ז"ל מגלים לנו, "הוי רץ למצוה קלה שמצוה גוררת מצוה", זה מצד הטבע, וזה כשלעצמו כבר מבהיל הוא, ועדיין ישנו ענין של - שלא כדרך הטבע, שהוא מצד אחר גדר של סיעתא דשמיא, ומצד שני הבא להיטמא פותחין לו, אז אם ככה החכמים הקדושים מגלים לנו טבעי דברים כיון שהבורא הוא מקור הטבע, והוא יודע עד היכן כוחו של הטבע מגיע, אז זה מגלים לנו שלעולם תרוץ אחרי מצוות, "הוי רץ למצוה קלה", למה - שמצוה גוררת מצוה, מי אמר? זה הטבע. הטבע גורם שמצוה גוררת מצוה, שבתוך מצוה שאתה עושה יש כבר את הזרעים של המצוה הבאה. זה לבד הידיעה הזאת היא מבהילה.
יש דבר שהוא לא כדרך הטבע, מצד של גדר של ס"ד, חוקרי הטבע יכולים להשיג דבר כזה סיעתא דשמיא, סיוע מן השמים? זה שייך לטבע בכלל? או הבא להיטמא פותחין לו, שמי שרוצה ללכת בדרך טומאה אז זה הולך לו בקלות ופותחין לו?
אריסטו שאל שאלה גדולה, מצד הטבע של הדברים היה ראוי שמקבל צדקה יאהב יותר את הנותן ממה שהנותן יאהב את המקבל, ז"א העני היה צריך לאהוב יותר את מי שנתן לו כסף מאשר הפוך, אבל הוא אומר אריסטו לא כן הוא, לא כן הוא, אלא הנותן אוהב את המקבל יותר, וזה פלא, מי קיבל? העני, אז מי צריך לאהוב - המקבל, איך זה שהנותן אוהב יותר? והוא מבאר אריסטו, הענין כי אהבה תלויה באיכות הקבלה, מי המקבל יותר. והנה מקבל הצדקה מקבל פרוטה, חמישה שקלים, אז לפי ערך הפרוטה הוא אוהב את הנותן, יש ב'רבי עקיבא' אשה שיושבת אם אתה נותן לה שקל היא זורקת אותו עליך, כאילו מה נתת לה, אז זה גם מייצר שנאה אצלה. אבל איך המקבל אוהב את הנותן - לפי ערך מה שנתן לו. אך הנותן על ידי נתינתו קונה מהמקבל את מידת הנדיבות בנפשו, אז מי קיבל יותר? אם אחד קונה מידת נדיבות בעצמו, שזה קנין, והשני קיבל דבר זמני, ערך שווה פרוטה, נמצא שהנותן מקבל הרבה יותר מאשר העני, ולפי ערך מה שהוא מקבל הוא אוהב את העני, ולכן אוהבו הרבה יותר מאשר העני אוהב אותו, דברי אריסטו, פילוסוף גדול, כל הכבוד.
הנה מצד החכמה, עמד וגילה באמת דבר גדול, ראשית הוא עמד על כך שהנותן מקבל, לא כל אחד היה חושב שהנותן בעצמו הוא המקבל, יפה מאד, ודבר שני, שהוא מקבל מידת נדיבותו מהעני שנטל ממנו פרוטה, יפה מאד, שתי מסקנות הוא הגיע יפות ונכונות. אך בחכמה יכולים לעמוד רק במידה מוגבלת, כדמיון אדם שטוחב עץ קשה עבה בקרקע, בקרקע קשה, שההצלחה להכנס בה פעוטה מאד, אבל חכמים ז"ל הקדושים, שיודעים את סודי הטבע, ומדברים לאמיתו של הטבע, ניגשים לאותו הענין בהיקף אחר לגמרי, בהיקף אחר לגמרי.
עכשיו בואו תראו מה חכמים שלנו יודעים לעומת הגדולים שבחכמי האומות, שאריסטו מצד חכמתו הוא הגיע קרוב, קרוב לנבואה, אמר הרמב"ם. אבל הוא עדיין רחוק רחוק רחוק ממה שחכמים ז"ל ידעו. חכמים ז"ל אמרו כך, תנא בשם רבי יהושע, יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני - העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות שם האיש אשר עשיתי עמו, לא אמרה אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו, היא עשתה איתו חסד שהיא קיבלה ממנו, אמר רבי אבון, העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו, זה מישהו יכול להשיג דבר כזה, להבין דבר כזה? אם נתת לו זה שעומד על ימינו מברכך, שנאמר "כי יעמוד לימין אביון", זה יכול פילוסוף להגיע לזה?
שומעים אנו הגשתם של חכמים ז"ל שמגיעים עד לפסגת מרומים, על ידי פרוטה שהוא נותן לעני הוא מחובר אל מקור הברכות עצמו, אל הקב"ה, וזה אי אפשר להשיג על פי חכמה, עומק כזה מתגלה רק לאלה שידעו את טבע הדברים באמת ולא בהשערות.
מעתה מתגלה לנו יסוד חדש המקיף את כל התורה וכל המצוות, הנה אמרו חכמים ז"ל, הוי רץ למצוה קלה שמצוה גוררת מצוה, וזה מצד הטבע, מפני שמרגיל טבעו כביאור רבינו יונה ז"ל, "הוי רץ למצוה קלה שמצוה גוררת מצוה" וזה מצד הטבע, מפני שמרגיל טבעו כביאורו של רבינו יונה ז"ל, ושכר מצוה מצוה זה כבר למעלה מן הטבע, זה כבר בבחינת "ה' עמו". והנה אדם עשה פעולה אחת טובה או לא טובה, רגיל לחשוב רק על המעשה לבדו ועל השכר או העונש עבור המעשה, ככה אדם חושב, מה עשיתי ומה מגיע לי, בין לטוב בין למוטב. מעתה נבין שיש לחשוב אחרת לגמרי, המעשה עצמו הוא הבל וריק ממש לגבי מה שעליו להתעסק עם עצמו, הן מצד הטבע והן שלא כדרך הטבע, בזריעה, ודאי אין העיקר הגרעין שזורעים בקרקע, כי הגרעין נרקב ונפסד והעיקר הוא מה שיצמח ממנו, אי לזאת, על האדם להתנהג אחרת עם המעשה הכי קטן ממש, עליו לדעת כי אין לו עסק עם המעשה לבד, זה כמו הגרעין, זה רק הזריעה, אלא עם הטבע ושלא כדרך הטבע הנוטל עליו עם המעשה, כי בכל מעשה אתה נוטל עליך את הטבע ואת מה שאינו בטבע, מעל הטבע. ולא בנקלה יעמוד על זה, ז"א, עשית מעשה, אל תתייחס רגע למעשה, המעשה הזה בכוחו לגרור בטבעו עוד מעשה, שכר מצוה מצוה שכר עבירה עבירה, זה מושך עוד, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ז"א זה הטבע של המעשה, תסתכל מה עשית וטבעו שהוא יביא עוד, ודבר שני, שלא כטבע, האם ה' יעמוד לימינך או יתרחק ממך, זה נגרר מהמעשה, וזה היותר חשוב בכל מעשה. הוא שאמר הכתוב, במשלי ט', "אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא" מגלים לנו בזה סוד הדבר, האדם חושב על כל עניניו כעל דברים שמחוצה לו, חושב האדם על עולם הבא, על צדקה וחסד, על שכר ועונש, רק על דבר אחד הוא לא חושב - על עצמו, לא עולה על דעתו שבכל הענינים האלה יש לו עסק עם עצמו, ומגלה לנו הפסוק, אם חכמת - חכמת לך, כלומר אם חכמת ועשית איזה דבר טוב אל תחשוב על המעשה כי עיקר העיקרים זהו החכמת לך, כל סוד של מצוה גוררת מצוה זה טבע שמשתרש בך, וגם השלא כדרך הטבע הבחינה של ה' עמו, זה גם כן מלווה אותך בכל מעשה ומעשה. גם בצד השני אם לצת זה כשלעצמו טפל, עיקר העיקרים עליך לדעת כי לבדך תישא, זה יחול עליך מה שלצת, כי על ידי המעשה הפעוט הזה שלצת כבר מושרש בך טבע של ליצנות, ומעתה יש לך כבר עסק עם טבע הזה. עבירה גוררת עבירה מצד הטבע, ועוד זאת שיש כאן הנהגה שלא כדרך הטבע ופותחים לו, כי לא לאדם דרכו אחרי שכבר בחר, אחרי שכבר בחרת אם בחרת בטוב זה כבר סריה של טוב שיבוא, אם בחרת ברע זה סריה של רע שיבוא, אלה נוראות הדברים זה כבר חל עליך בטבעך.
הרמב"ן כותב, וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ועבור שפחד פרעה מהם במכת בכורות, וביקש מהם "וברכתם גם אותי" תעשו לי מי שברך, לא היה בליבו לרדוף אחריהם, אפילו אם יברחו, אלא שיעשה בו שכרצונו, נמאס לי כבר מהם, ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את ליבו לרדוף אחריהם, באמת הוא לא רצה לרדוף, אבל ה' אמר "וחיזקתי את לב פרעה" נגד טבעו, נגד רצונו. ולמטה אמר פעם אחרת, הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם, כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל, והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלא ליבם לבוא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון גדול, אם בן אדם רודף אחרי מישהו, והוא רואה שהוא רק זהו, יש קיר, הוא לא יכול ללכת, פתאום נפתח לו הקיר והוא עובר, הוא צריך להתמוטט מהפחד, מה זה, ואם זה עוד קיר ועוד פעם נפתח לו, אחרי מי אתה רודף, זה לא אנושי, איך אתה לא נרתע? ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון גדול להם, אבל סיכל עצתו, וחיזק את ליבם להכנס לים, כי ה' רצה שהם יבואו עד לים לשלם להם על זה שהטביעו את ילדי ישראל ביאור. אז מרגע שהם עשו את הטעות כבר ה' בטבע גרר אותם לאן שהם צריכים להגרר, זה כבר לא בשליטתם, הם עשו את ההתחלה וההמשך יבוא.
והנה פרעה מדמה כי הוא חושב כך, הוא מבין כך, וצריך לעשות כך, ככה הוא חושב שזה הוא, והוא לא מבין שזה הקב"ה מבפנוכו מאמץ את ליבו, מחזק את ליבו, רוץ אל תהיה פראייר, רוץ, רוץ, ומביא אותו לאן שהוא רוצה. ובאמת זה הכל היה ליצנות שהקב"ה התלוצץ עליו, התעללתי במצרים, וכך הוא מהלך הדברים, על פי דברינו, אם לליצים הוא יליץ, אתה רוצה ללכת איתי בליצנות, אני אעשה ממך הצגה. בתחילה לא שם ליבו כנאמר "ויפן פרעה ויבוא אל ביתו" ולא שת ליבו גם לזאת, אה, לא שם על לב. מקבל מכה אחרי מכה, אחרי זה לא שת אל ליבו, לא שם לב, כלום, היה ואיננו, שפעת, עבר, כל שנה יש שפעת, אצלו כל חדש יש מכה, זה טבע, זה עובר, זה עובר. וכאשר לא שם אל ליבו ולא החשיב את הענינים, נכנס למסלול של עבירה גוררת עבירה וזה כבר מצד הטבע, כמו שלמדנו. ולא די בטבע לבד, אלא שיש עוד ענין של שכר עבירה - עבירה שלא כדרך הטבע, כשאך נכנסים לטבע, איזה טבע - של אי שימת לב, אז מאבדים את השכל, כשאדם מתחיל לחיות בלי לשים לב, מאבד את השכל. יכול בן אדם לחיות בלי שימת לב, פתאום נהיה לו רווח כזה משו ככה זה, מסתדר לו איזה משהו, יצא מאיזה מועקות, לא היה בלחץ, פתאום הוא יכול ליפול לסמים, פתאום, פתאום הוא לא מבין איך הוא נגרר, מה קרה, מה לי ולזה איך זה נפל עלי וזה, כשחיים באי שימת לב יכול בן אדם ליפול להרבה דברים שהוא לא חלם שהוא יפול אליהם. כשרק נכנסים לטבע של אי שימת לב איבד כל שכל, לא רואים ולא שומעים מאומה, ואובד טעם החכמה ונשארים מעורטלים מהכל, עד שיכול להכנס לתוך הים שאין כפלא הזה בכל המופתים, יכולים להגיע למצב של אי שימת לב במידה כה מרובה עד שאיבד את השכל וכל תבונה, והוא לא מרגיש ולא יודע מאומה, למה - כי יש את הפסוק שמעיד על כך "אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא" וילכו אחר ההבל ויהבלו, האדם בעצמו נהיה הבל, כי מי שנגרר אחרי הבל טבעו של ההבל שהוא מהביל אותו ונהיה אהבל.
במה הצליחו הראשונים? במה הצליחו הראשונים ז"ל להתייצב לפני מלכים? מהיכן למד יוסף להנהיג מלוכה בכושר דיפלומטי מובהק, מאיפה? רק מזה שהוא היה רועה צאן אביו. מה זה רעייה? יש דבר יותר פשוט, שמים את הצאן שישוטט, מה למדת שמה? מה יש ללמוד מרועה צאן? אוה, אוה, אוה מה שאפשר ללמוד, זו עבודה של שימת לב וזהירות מגזל, אתה יודע מה זה להשתלט על עדר של מאות שמסתובבים ולרדוף הופ הופ הופ הופ להזיז אותם שלא יכנסו לשטח של השני ויאכלו שמה, אתה יודע מה זה דבר כזה, אז אם אתה רודף בשביל כמה עשבים שעלולים העיזים והכבשים לאכול מהשני ודאי שתוכל להנהיג ממלכה ולא לגעת בכלום, ההיפך מהמדינאים שלנו, שכל המטרה זה בשביל לגעת. אז ז"א, זו עבודה של שימת לב וזהירות מגזל, זה היה הבית ספר שלו, שמעתם, בלי כיתה א' ב' ג' זה תיכון וזה, בלי, בלי, רק מעשב ועיזים. ולמה אנחנו לא מצליחים במאומה? אתם יודעים למה אנחנו לא מצליחים במאומה, ממה שאנחנו שמים את הגמרא שלא במקומה, לקחת את הגמרא מאיזשהו מקום, החזרת אותה לאותו מקום או השארת אותה על הסטנדר, יבוא מישהו אחר שיחפש. מזה נהרס הכל, מאי שימת לב. בן אדם לקח כלי - הוא מחזיר אותו? משאיר אותו, עשה טיט, הוא מנקה את זה אחרי זה? שיבוא מישהו אחר ישבור את הראש, לכלכת, ניקית? לא, אי שימת לב, מה אכפת לי, יש אחרים אחרי, הוא עשה את שלו והוא הולך. אי שימת לב זאת היא טבע מוטבע לו לרעתו. גם בדברים אח"כ שיהיו שלו הוא יסבול מזה.
סדר זה רווח של חצי זמן, אין סדר - זה הפסד של פי שתיים זמן, ז"א אם בן אדם היה מסודר פה, היה שם לב לכל דבר, אז לא היה מחפש שום דבר, איפה שמתי את הזה, מי ראה את הזה, איפה זה, ראיתם, את מי אתה שואל? אתה שמת, אם אתה לא שם לב אתה רוצה שאחרים ישימו לב על מה שאתה לא שמת לב? והוא משמיע את אהבלה בקול, מישהו ראה, מישהו זה, מה אתה מכריז - שאתה טמבל, אתה משתמש ואתה לא יודע מה אתה משתמש, עד כדי כך שיכול להיות לו עפרון באוזן והוא מחפש אותו, למה - כי הוא רגיל שהוא לא שם לב, כל דבר הוא שואל איפה זה, איפה זה, אפילו אם זה לידו כי הוא כבר רגיל שהוא לא יודע איפה הוא שם כלום.
ממה שאנחנו לא נזהרים בגזל, אנשים שואלים דבר בלא רשות זה גזל, אתה לוקח עט לכתוב - גזלן, אתה משעין את החפץ שלך על דבר של חברך, אפילו שלא נגרם לו נזק אתה גזלן, אנשים באים לתחנת אוטובוס, יש מזוודה עומדת וגם לו יש איזה תיק, הוא שם את זה על המזוודה של השני - גזלן, אתה נשען על אוטו של מישהו ברחוב, נשען עליו - גזלן, בפרט אם זה אוטו חדש, אוטו שמקפיד עליו בעליו, ומה עוד אם יש לך איזה כפתור או תעשה לו שריטה. לא שמים לב. יש אנשים בכלל נוסעים לאיזה מקום, שמים את הכף רגל שלהם על הקיר ונשענים אחורה, משאירים תביעת רגל, כאילו אף אחד לא צבע פה, אף אחד לא מנקה, יש אנשים הולכים לברז, פותחים את המים פול שפריץ, שמים את הידיים ככה ככה משפריצים על המראה על הכל על הזה, ואחרי זה הולכים ככה כשהכל מטפטף עד למגבת, ואח"כ נהיה בוץ וכל אחד מכניס את זה, ומי יעשה ספונג'ה אחרי זה? מה, אתה לא יכול לשים את הידיים בתוך הכיור, לפתוח זרם מים סביר ולשטוף את הידיים בעדינות בלי להשפריץ? מה אתה מתלהב, בגלל שהמים לא על חשבונך? לאט לאט יפה, תמתין שזה ינטוף ואח"כ תגש למגבת בעדינות ותנגב ויופי, כולם מבסוטים, אתה נהנית, הכינו לך הכל ולא השארת אחריך סערה וסופה שיבואו אחרים לעשות עבודה, מה קרה? אי שימת לב גורם שאנחנו כאלה, לא מתקדמים בחיים לכלום.
אבל יוסף שם לב בצאן, והוא רועה את צאן אביו, ווי ווי ווי, איזה רועה. דוד המלך כתוב למה זכה לגדולה, אתם יודעים למה הוא זכה לגדולה ונהיה הרועה של ישראל, מלך ישראל, אתם יודעים למה הוא זכה? בגלל הצאן, כי הוא היה עושה חשבון, היה שם לב, בהתחלה היה מוציא לאכול את הרכים, את הקטנים, כדי שיאכלו את הגבעולים הרכים, אח"כ היה מוציא את הזקנים, כדי שיאכלו את מה שנותר ככה בין לבין, ובסוף מוציא את הצעירים כדי שיאכלו את הקשים, כי יש להם את השיניים ואת היכולת לאכול את הקשים, אבל אם היה מוציא את כולם, כולם היו יוצאים על הגעת למעלה ואוכלים את הטעים והקל והזה ואת הגזעים היו משאירים לזקנים ולתינוקות, איך הם יאכלו? אבל סתם רועה מה אכפת לו מי יאכל מה, שיאכלו, והוא עכשיו מה עושה הבחנה לפי גילים? זה היה דוד המלך. דוד המלך שבאים לפגוע לו בצאן הוא נלחם נגד אריה ונגד דוב, שיקח האריה עז אחד וכבש אחד ואני לא אסתכן, לא, מה פתאום, שמו אותי שומר - אז הוא נלחם. זה נהיה מנהיג ישראל.
משה רבינו פעם אחת שה אחד ברח לו מהעדר אז הוא רדף אחריו וראה שהוא צמא, אמר לא ידעתי שאתה צמא, נתן לו לשתות ולקח אותו על כתפו והחזירו בחזרה וכו' וכו', הוא נהיה המנהיג של ישראל, רועים, רועי צאן, שמעתם איפה הם למדו את הסטאז'? לא עם תיכון, לא עם בגרות ובלי תואר אקדמי ושלטו בעולם כולו, למה - כי הכל תלוי בשימת לב, בחינוך מהבית, יש חינוך או אין חינוך. אתה חי משימת לב או אתה לא חי בשימת לב. יש בן אדם עושה מצוה גדולה, בונה ספריה בבית כנסת, אבל הוא לא מכסה את הריפוד ועושה לו שמה גבס וכל הריפוד מלא עכשיו אבק והכל, מי ינקה? מי יטפל? מי יעשה? מה הבעיה להזיז ולטפל בזה, הרי צריכים לשבת על זה, ומישהו יצטרך לעבוד אחר כך, מה אכפת לו עכשיו הוא בשיא הקדושה דרררר דרררר דרררררר מתקדמים, על חשבון מי? ככה זה עובד, אין שימת לב. ועוד אלפי דוגמאות הייתי נותן, אבל צריכים גם להתפלל.
מכל מקום, במה הצליחו הראשונים ז"ל להתייצב לפני מלכים, מהיכן למד יוסף להנהיג מלוכה בכושר דיפלומטי מובהק - אך ורק ממה שהיה רועה צאן אביו, זוהי עבודה של שימת לב וזהירות מגזל וכדומה, זה היה הבית ספר שלו, נו, ולמה אנחנו לא מצליחים במאומה? ממה ששמים את הגמרא שלא במקומה, ממה שלא נזהרים בגזל כראוי, ממה שלא שמים לב לדברים, מזה נובע הכל. הדבר כשלעצמו הוא דבר פעוט, הפגיעה בחפץ של הזולת, אה זה פרוטה, בחיאת, אני אתן לך כעשרה שקלים, נו, אבל לעצמו כמה הוא הזיק בזה, הנזק לא נמדד בפרוטות, הוא יישאר מושחת לעולם ועד, ואם לצת לבדך תישא, תדע לך, אתה השרשת בעצמך מידה רעה מושחתת, זה הבעיה, וככה אתה תשאר. ואם תרצה לעבוד על זה יקח לך המון זמן, כי אתה כבר מושחת, מושחת במידות, נגמר הסיפור. ככה זה. כי כשאדם עושה פעולה לא להסתכל עליה רק, זה התפל, מה ההשלכות שלה ומה מונבע ממנה, מה כבר סמוי בתוכה, יש בתוכה את כח ההשתלטות עליך בטבע, אם זה מצוות - משתלט עליך אורח המצוות, אם זה עבירות - העבירות והתוצאות הנלוות.
במדרש נאמר, אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף - משלו נתנו לו, תראו מה זה, איזה שליטה גמורה היתה לו ליוסף. פיו שלא נשק בעבירה - "ועל פיך יישק כל עמי" כל המצרים נשמעים לו בגלל שהפה שלו הוא ידע לשמור עליו לא לנשק לעבירה. גופו לא נגע בעבירה - "וילבש אותו בגדי שש", צווארו שלא הרכין בעבירה - "וישם רביד הזהב על צווארו", ידיו שלא משמשו בעבירה - "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף". מחשבה אפילו שלא חשב בעבירה - "ויקראו לפניו אברך" אב בחכמה ורך בשנים, תראו מה זה, ה' הראה לו, כל האיברים שהוא הצטיין בהם, קיבלו את שכרם פה בעולם הזה לעיני כל, והפכו להיות קדושים. הוא היה מלך על עצמו לכן הוא היה יכול למלוך על כל העולם כולו שמונים שנה. זה הסוד של אם חכמת - חכמת לך, אדם תמה, למה כח המחשבה לא פועל אצלו כראוי? כי משלו נתנו לו, בדרך הטבע ושלא בדרך הטבע, כי אם לצת לבדך תישא - אתה אוכל משלך.
אי לזאת מה מאד יש להחשיב מעשה טוב, אפילו הקטן ביותר, כי אין כאן עסק עם המעשה לבדו, עיקר הפלפול מתחיל אחרי המעשה, אם חכמת - חכמת לך, הוא נהיה חכם, הוא נהיה בעל מעלה, ע"י מצוה גוררת מצוה בטבע, ושכר מצוה מצוה שלא כדרך הטבע, עד "וה' עמו" והכל רק ממעשה קטן ביותר. וכן בצד ההפוך, אותו דבר מבהיל הדבר למתבונן. זה הסוד הטמון בכל מעשה, בכל דיבור ובכל מחשבה שלנו, נטוע בו הדברים הלא טבעיים גם, והטבע שנטוע זה לא מסוג הטבע שהפילוסופים יכולים להבין. אז מי חלם שמרועה צאן יכול להגיע בן אדם כזה, איפה מחפשים מנהיגים? בפקולטה, אף אחד לא מחפש אותם אצל העדרים. ומנהיגי עם ישראל במשך כל דורות, רובם היו רועי - רועי צאן, שמה כשהם נמצאים רק הם והקב"ה, שמה שהם יכולים לשים לב בלי שאף אחד רואה מה הם עושים, כי דוד יכול להוציא אותם ככה, ולהגיד אלה לא רוצים לאכול כלום, צריך לקחת אותם לוטרינר יש להם בעיות בשיניים, בגלל זה הם לא אוכלים וכו', לא, הוא יודע שאלקים בשמים הוא מסתכל והוא חי בשימת לב כלפי צאן, יעקב שולח אותו לרעות את שלום אחיו ואת שלום הצאן, שלום הצאן? אהלן עז מה נשמע, כן, גם שלום הצאן, כן, צאן. צריך לראות בכל דבר אתה מבין מה המהות שלו, מה יש בו. אבל אנשים חיים בלי שימת לב, מה זה כיור, הכיור אכפת לו אם אני מטפטף עליו - ינגבו אותו, רק מי תגיד לי, מי, מי צריך להיות זה שיסבול בגללך.
![הספירה לאחור [הסרט]](/storage/thumb/videos/V000107_150.jpg)
![מיקס קליפים [2023]](/storage/thumb/videos/V017157_150.jpg)
![מיקס קליפים [2020] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V016615_150.jpg)
![חוזרים בעבר - מיקס - חלק 2 [3:30 שעות!]](/storage/thumb/videos/V015619_150.jpg)
![מיקס קליפים [2022] 3 שעות!](/storage/thumb/videos/V015525_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V014960_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021]](/storage/thumb/videos/V014491_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
