מי שחטא, כיצד מתקן? | הרב אמנון יצחק שליט"א
"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה השם לַעֲשֹׂת אֹתָם" (שמות לה א)
כתב הרמ"א: "מה נראה כי ידוע שהתיקון צריך להיות מעין הקלקול. ומחמת שהמשכן בא לכפר על עוון העגל. וכאשר חטאו בעגל היה על ידי "הקהל" כמו שכתוב (שמות לב א): "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן" כי מלבד חומר העוון של עשיית העגל היה גם ברבים שהוא חילול ה', על כן גם התיקון צריך שיהיה כן ב"הקהל" לקדש שם שמים ושמו יתברך במה שיעשו את התיקון, והתשובה היא: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כיוון שחילול ה' ועוון העגל נעשה בהקהל שנאמר "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן" צריך שיהיה עכשיו התיקון של המשכן דוקא בהקהל "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
"רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סיימון אמר: "אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות; עיניים רמות - זה עבירה! אז מה התיקון? "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו ח). לשון שקר, אתה שקרן - "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים יא יט) זאת אומרת תלמד את הלשון שלך לדבר דברי תורה שהיא אמת. ידיים שופכות דם נקי - "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו ח) לב חורש מחשבות אוון - "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו ו) רגליים ממהרות לרוץ לרעה - הווי רץ אחרי מילה שהיא בין ברכיים. מְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים (משלי ו יט) - "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים לד טו) תמיד התיקון מעין הקלקול.
כותב אור החיים הקדוש: "עוד ירמוז באומרו (שמות לח כא) "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" על דרך שאמרו זכרונם לברכה: "אם עשית חבילות עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות!" כי צריך האדם לתקן החטא כדוגמת שחטאו ישראל; הם חטאו ואמרו (שמות לב ד): "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" לכן באה אֵלֶּה זו "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" כנגד "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ" "אֵלֶּה פְקוּדֵי" בבחינת הזכות לכפרת עוון זה. ותמצא כי אמרו הָעֵדֻת - "אֵלֶּה פְקוּדֵי הָעֵדֻת" שעדות היא להן שנתכפר עוון העגל. וכשתדקדק תמצא, כי כל פרטי עוון העגל - באו כנגן במשכן; הם נתאוו (שמות לב א) אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לפניהם, הנה הם הכינו מקום לה' אלוקים אמת להיות לפניהם במשכן.
הם בנו מזבח והעלו עולות בעגל - הנה הם הכינו מזבח להעלות עולות ושלמים לה'. הם נתנו זהבם לעגל - הנה הם נתנו זהבם וכספם וכל כלי חמדה לה'. הם פרקו נזמיהם - הנה הביאום הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (שמות לה כב) לא נזם לבד אלא כל עדיים וכל כלי חמדם. הם עשו ממונים עליו לעשותו - הנה הם פקדו בצלאל לעשות. אמרו הם אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ - הנה אֵלֶּה פְקוּדֵי לכפרה!" עד כאן דברי אור החיים הקדוש. זאת אומרת כל מעשה המשכן מכוון להיות כפרה ותיקון למעשה העגל בכל פרטיו.
"אמר רבא: "גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא. החזירו לחצאין - לא יצא". למה לא יצא? כי אין כאן תשובה והחזרה שלמה! לפי שהוא גזל והטיל אימה על הנגזל! בייש אותו, השפיל את כבודו, השתלט עליו, והפגין את כוחו בפניו, שיתק אותו ולא נתן לו לפצות את פיו - על כן באותה צורה שגזל אותו, באותם ההרגשים שהרגיש הנגזל ברגעים המפחידים שבהם בוצעה הגזלה - את כל אלה עליו לקבל חזרה בשעת תשובתו והחזרת הגזלה לבעליה. על הגזלן להרגיש אותו הטעם, לחוש אותה הרגשה כפי שעולה לחברו.
עליו לבוא לביתו להקיש על הדלת בעדינות, לבקש רשות כניסה כעני העומד בפתח. להיכנס לבית בפסיעות מדודות וקצובות, להיות חפוי ראש ומבויש. מוכן ונכון לקבל תוכחה, להטות אוזן לכל הביטויים הלא נעימים שיטיחו בו הנגזל בני משפחתו וקרוביו. גם השכנים ישמעו, וגם כל אנשי העיר יראו בבושתו של הגזלן. שירעדו כרעיו וילך בפיק ברכיים, בדיוק כשם שהדבר הזה אירע לנגזל בשעה שבא הגזלן לגזול אותו, עליו לקבל הכל באותה המידה שעולל לנגזל. מטעם זה עליו להחזיר את הגזלה ביום ולא בלילה, כלימה תחת כלימה, חרפה בעבור חרפה, דפיקות לב כגמול לדפיקות הלב שגרם לנגזל, בכל מה שחש והרגיש הוא בעת שנעשק - עליו לספוג ולקבל בשעה שהוא בא להחזיר.
וכן מצאתי בשיטה מקובצת בשם המאירי זכרונו לחיי העולם הבא: "גזל הגר שהחזירו בלילה - לא יצא, צריך להחזירו ביום ונראה לי הטעם: כדי שיחזירהו בפרסום!"
אז התיקון מעין הקלקול; מי שדיבר כנגד מזכה הרבים - צריך לעשות תשובה בפני הרבים! לא בסתר וביחיד, לא חששת ודיברת כנגד כולם, כנגד כל מפעלותיו - תצטרך להתנצל בפניהם גם כן.
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".