http://live.shofar-tv.com/videos/2778
5-3-13
"ויאמר משה, ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור" כל פעולה, הרגשה, מחשבה או הסכמה, עוד פעם, כל פעולה, הרגשה, מחשבה או הסכמה מלבד מציאותה לעצמה, הרי היא עושה השרשה בנפש, והיא נטיעה למעשים והרגשות מחשבות רבים אחרים ודומים לה בין לטוב בין להיפך, וזה לא רק מצד ההרגל בלבד, אלא גם בענינים שלא שייכים להרגל שהלא היא בגדר נטיעה, וממנה צומחים המעשים בעתיד, עד שנכון לומר שמציאות אדם ומהותו הם המעשים שעשה והמחשבות שחשב, כי פנימיותו של האדם נפשו ורוחו היא בגדר חומר היולי לקבל צורות שונות ומעשיו ומחשבותיו הם הקובעים צורתו. אף אחד לא הבין כלום. נראה מי יכול לחזור על מה שאמרתי.
כל פעולה, הרגשה, מחשבה או הסכמה, בואו נפרט את זה, יש פעולות שאדם עושה, יש הרגשות שעוברות עליו, יש מחשבות שיש לו, יש הסכמות שהוא מסכים לעשות משהו, אז מעבר לדברים האלה, כל פעולה הרגשה מחשבה או הסכמה היא עושה השרשה בנפש, ז"א היא הופכת להיות שורש לבאות, חשבתי ללכת אז זה נהיה שורש שמכוחה אני בסוף הולך. חשבתי לקום בנץ, השרשתי בי עכשיו את הענין שהפעולה הבאה תבוא מזה, וזו נטיעה למעשים ולרגשות ולמחשבות הרבים האחרים בדומים למה שהרגשתי פעלתי חשבתי הסכמתי, בין אם זה לטוב בין אם זה ההיפך.
עכשיו זה לא רק בגלל שזה הופך להיות הרגל, נגיד כל פעולה שאני עושה זה הופך להיות הרגל, אם אני רגיל בדבר מסוים אז לא רק בגלל זה מצד הרגל, גם ענין שאני לא רגיל אליו הוא בגדר נטיעה, לדוגמא היום יש לנו פה אורח שלא רגיל לקום בנץ, אז בכל אופן זה נטיעה כבר, ומכאן צומחים המעשים בעתיד, עד שנכון לומר שמציאות האדם ומהותו, מהי המציאות של האדם והמהות - זה המעשים שהוא עשה, ולא רק המעשים שהוא עשה, גם המחשבות שהוא חשב, כי הפנימיות של האדם נפשו ורוחו היא בגדר חומר היולי לקבל צורות שונות, זה התשתית שעליה באות הצורות ומעשיו ומחשבותיו הם בעצם קובעים צורתו, כשאדם יגיע למעלה פושטים את הגוף, מה נשאר? כל מה שהוא חשב, דיבר, עשה, פעל, הרגיש, הכל זה מה שיש, זה מהותו של הבן אדם.
והעיקר הזה נוגע גם לדורות, כמו שמצינו במקומות רבים, אז זה לא פעולה של איש על עצמו להשריש, אלא אדם יכול להשריש בפעולה אחת שלו לדורות הבאים מחשבה שלו טובה או הפוך, מעשה טוב שלו, כל שנעשה בשלמות לשם ה' ממש, זה נצחי הופך להיות, וזה לא רק לו אלא פעולה אחת נכונה יכולה להיות לדורות הבאים גם.
לדוגמא, לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה כתוב "ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני", אז הוא הודה. דוד, אמר "הודו לה' כי טוב" הוא מזרעה. דניאל מזרעה של לאה, "לא כדהו דהוין ומשבח אנא" משבח ומודה, זה לאה. רחל תפסה פלך שתיקה ועמדו כל בניה בעלי מסתרין, שהם מסתירים. בנימין ישפה, יש-פה, האבן שלו זה ישפה, ישפה - יש-פה, שיודע במכירתו של יוסף ואינו מגיד. שאול, על דבר המלוכה לא הגיד לו, אסתר לא הגידה אסתר את עמה, כל אלה מזרע של רחל, רואים שהפעולה שבה שהיתה שתקנית זה השליך על כל צאצאיה. וכן הוא באידך גיסא, "ותצא דינה" גם באידך בצד השני, "ותצא דינה בת לאה", רש"י אומר בת לאה ולא בת יעקב? אלא על שם יציאתה היא נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה שנאמר "ותצא לאה לקראתו", אז לאה יצאה לקראתו "ותצא דינה" גם כן, אז רואים שיציאה גורמת יציאה בדורות הבאים. ועליה משלו את המשל, כי אמה כבתה, כמו האמא כך הבת. וכן "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם" רש"י אומר בני האדם, אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר "האשה אשר נתת עמדי" אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומילטם מן המבול. ז"א אדם הראשון היה כפוי טובה, והוא טען האשה שנתת עמדי, ממילא מי היו דור הפלגה - בני האדם, למה הם נקראים בני האדם? ברור שהם בני אדם, מה בני חמורים וגמלים? אלא בני האדם, האדם הראשון שכפה על הטובה גם כן וזה השריש בהם גם כן.
רואים שכל פעולה מחשבה הסכמה וכו', הכל משריש לא רק באדם וזה נטיעה, אלא גם בדורות הבאים.
אז כל אבא וכל אמא שיקחו בחשבון שהמעשים המחשבות הכל מה שהם עושים משעת הזיווג והלאה, הכל משפיע על הילדים. ולא רק על הילדים הראשונים, גם על הדורות הבאים, עד סוף הדורות.
הביאור בכל זה אינו התייחסות מצד הדמיון וההשוואה גרידא, שלא נחשוב שזה פה יש השוואה והתייחסות, מייחסים את זה לזה בדרך של השוואה, אלא תוצאה ותולדה, זה תוצאה ותולדה ממה שעשו הראשונים כמו לאה, כמו רחל, כמו כמו כמו. ומצד זה עיקר גדול במעשה הטוב הוא איכות עשייתו, אז העיקר הכי גדול במעשה טוב שאדם עושה זה מה האיכות של העשייה, האם המעשה שטחי או בעומק ופנימיות עם כוונה רצויה. אם הוא עושה בדחילו ורחימו, ביראה ובאהבה ובתוקף הכוונה לשם שמים, ממש הכל זה לשם שמים, שבזה המעשה גופא הוא באופן אחר ובאיכות אחרת לגמרי ממה שעושים אנשים מעשה קוף בעלמא, הרי הוא מטביע בזה כוחות ושורשים מעולים.
אכן לאמיתו של דבר, תוצאות המעשים הם לא רק בדרך טבעיות הפעולות וההרגשות הנפשיות, כלומר לפי ההשרשה הנפשית של הפעולה, אלא לפי סדרי ההשגחה המסבבת שלפי טוב הענינים ייוולדו תוצאות כבירות, אשר הם למעלה מטבעיות הדברים של המעשה הטוב, ופעמים יבוא זה בתורת שכר. וכמו שאמרו ז"ל, כל מה שעשה אברהם בעצמו למלאכי השרת עשה הקב"ה לבניו ע"י עצמו, וכל מה שעשה אברהם למלאכים ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. ז"א לאמיתו של דבר, תוצאות המעשים זה לא רק בדרך של טבעיות הפעולות וההרגשות הנפשיות של מה שאתה עושה ועצם זה ישליך על הבאים, כלומר לפי ההשרשה הנפשית של הפעולה שהשרשת בעצמך זה ישריש גם בבאים אחריך, אלא זה גם לפי סדרי ההשגחה המסבבת, יש השגחה אלקית שמסבבת דברים מסוימים גם לפי מה שאתה פועל וגם לפי מה שההנהגה זקוקה כדי התכלית של יחוד המעשים של הקב"ה, אשר הם למעלה מטבעיות הדברים של המעשה הטוב, כאילו אין בכח מעשה טוב לתת פי כמה וכמה, מעשה טוב צריך לתת איקס נגיד, פעולה צריכה לתת ככה. אבל הקב"ה פעמים נותן שכר טוב גם על פעולה, מעבר למה שהיא נוטעת הוא נותן ברכה נגיד, למשל, יבוא לפעמים בתורת שכר, כתוב בבבא מציעא פ"ו, כל מה שעשה אברהם אבינו עצמו למלאכי השרת, טרח בעצמו, עשה הקב"ה בכבודו ובעצמו לבניו על ידי עצמו. אתה אברהם עשית בעצמך, אני גם עושה להם, אני אישית. למה הקב"ה אמר שכשם שהוא יחיד בעולמו כך אברהם יחיד בעולמו, אז אתה עושה בעצמך - אני עושה בעצמך לך ולזרעך. כל מה שעשה אברהם למלאכים ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח, רואים מצוה בו מבשלוחו, מצוה יותר שאתה תעשה ממה שתעשה ע"י שליח, אתה רואה שזה הבדל מהותי יכול להגרם אם אתה עושה פעולה בעצמך או ע"י שליח.
הכתוב אומר "ואל הבקר רץ אברהם" בעצמו, מה כתוב? "ורוח נשא מאת ה'", מאת ה' הרוח נשא מאת ה', אתה רצת - הרוח תשא את ה'. "ויקח חמאה וחלב ויתן לפניהם", אז בגלל שהוא לקח בעצמו אברהם, "הנני ממטיר לכם לחם" הקב"ה המטיר לחם בעצמו. אתה לקחת בעצמך חמאה וחלב, נתת להם לאכול, אני אתן לבניך לאכול גם כן בעצמי. והוא עומד עליהם, אתה בעצמך עומד עליהם לשרתם, הנני עומד לפניך שם על הצור, אני בעצמי. "ואברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם יומם", אתם רואים פעולה אחת שאדם עושה גורמת שהקב"ה ארבעים שנה הולך לפניהם, זה לא באותו יחס, זה הלך רק פעם אחת וזה ארבעים שנה, כל זה ארבעים שנה, ז"א מקבלים גם בתורת שכר, לא רק טבעיות הפעולות וההשרשה, אלא גם יכולים לקבל שכר לפי האיכות שאתה עשית.
אז כמובן שאברהם בן מאה אחרי ברית ועושה הכנסת אורחים וזה שיא השיאים שאדם יכול לקיים מצוה, במסירות נפש ממש, הכל לשמו יתברך, הוא אפילו עזב את הקב"ה באמצע השיחה והלך לשרת את האורחים, פירושו שזה שיא השיאים, מה הוא מקבל? פי ארבעים שנה.
"ואברהם הולך עמם לשלחם וה' הולך לפניהם יומם", "יוקח נא מעט מים", אייי, פה אברהם אמר יוקח נא מעט מים, ע"י שליח, מה כתוב "והכית בצור ויצאו ממנו מים", ומה נתגלגל מזה? החטא של משה רבינו. ורבות כהנה דוגמאות, אך בעיקר זהו בגדר השראה מלמעלה, שנוצרים ע"י המעשה הטוב כוחות נעלים באדם, ואפשרויות גדולות במציאות העולם לפעולות אחרות גדולות וכבירות, אז זה גדר של השראה מלמעלה, שנוצרים ע"י המעשה הטוב, כוחות נעלים באדם ואפשרויות גדולות במציאות העולם לפעולות אחרות גדולות וכבירות. עוד פעם, אז זה בעיקר גדר השראה מלמעלה, שמה? שע"י המעשה הטוב נוצרים כוחות נעלים באדם, מעצם זה שהוא עשה מעשה טוב אפילו אחד כמו שצריך, מזה נוצרים לו כוחות נעלים בעצמו באדם. ולא רק בו, אלא אפשרויות גדולות במציאות העולם כבר לפעולות אחרות גדולות וכבירות. הנה תראו היום סתם פיתוחים, אדם יושב וחושב על משהו, יש לו איזה רעיון פשששש וזה מתפרסם בעולם והופך להיות אינטרנט, פייסבוק, כל מיני דברים, רעיון אחד, מחשבה אחת, מעשה אחד, פטנט אחד, כל העולם נהנה מזה. או הפוך, אבל מה רואים רבותי, רואים שלא יחשוב בן אדם שמעשה אחד שלו זה רק מעשה אחד, יכול להיות שאתה תעשה מעשה ומישהו יחקה אותך ולך כאילו לא היה יכולת לעשות יותר מפעם אחת, אבל הוא למד ממך ועשה יותר.
דוגמא, היה אחד באלג'יריה ששרף את עצמו בגלל שלא היה לו עבודה, נהיה כל האביב הערבי, התחילו לשרוף אנשים את עצמם ונהיה מהפכות ונהיה ככה ונהיה בלגן, וכל המזרח התיכון רותח מהאש הראשונה שהוא הרתיח את עצמו, ועד עכשיו לא פוסקות המלחמות. אז מעשה של אדם אחד תראו מה יכול, יכול להדליק עולם.
והנה מפורש בתורה בפרשיות של עשיית המשכן, כי היה צריך להיעשות הכל בכוונה עצומה לשם שמים, כל מעשה במשכן חייב היה להיות בכוונה עצומה לשם שמים, ולא סתם, אלא בהכרת וידיעת הסודות הרמוזים במעשה המשכן, כי צריך לכוון בשעה שעושים את המשכן כנגד משכן של מעלה, שזה כנגד מעשה בראשית ומעשה מרכבה, והיינו כל העולמות. וכמו שביארו ז"ל, אמר ר"י אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, ובכל עשיית המשכן נאמר כל פרט ופרט כאשר ציוה ה', כאשר ציוה ה', כאשר ציוה ה', דהיינו בתכלית המכוון. בדיוק כאשר ציווה, אם לא היה לו את כל הכוונות והמחשבות כמו שצריך, זה לא כאשר ציוה.
בארון נאמר "ויעש בצלאל" שהוא בעצמו עשאו. כי אחר שהארון היה תכלית ויסוד קדושת המשכן, שהרי כל המשכן בשביל הארון, צריך היה להיעשות ע"י בצלאל שידע בסוד העולמות כולם. גם לקיחת החומרים, לקחת את החומרים לבנין המשכן וכליו, היתה לשמה, והיה צורך בכל זה כדי שתהיה השראת השכינה בגלוי במשכן. איך תהיה השראת שכינה בגלוי במשכן? צריך לקחת את הכל, כל בנין המשכן וכליו לשמה, ע"י זה השכינה תהיה בגלוי במשכן. הרי שע"י טוב עשייתן נוצרת האפשרות השראת שכינה בגלוי. גם תפילין שלא נכתב לשמה או ספר תורה או מזוזה, אין בזה שום קדושה ושום כלום. והנה זה מובן לגבי השראת כבוד ה' בתוך בני ישראל, והנה זה מובן לגבי השראת כבוד ה' בתוך בני ישראל שתהיה העשייה בתכלית השלמות, אבל באמת נמצא ענין זה לא רק בבנין המשכן אלא בכל המעשים של כל אדם, שמעשה טוב שעושה אדם בכוונה ראויה יש בו השתלשלות ותוצאות לדורות באופן נשגב. אז לא לזלזל בכל מעשה, בכל השכמה, בכל ברכה, בכל דבר אם זה נעשה כמו שצריך יש לזה השרשה לדורות.
ואמרו בגמרא בבא מציעא פ"ה, אמר לי רבי חייא, ענה עבדי לתורה דלא תשתכח תורה מישראל, מאי עבידנא, אזילנא ושדילנא כיתנא וציידנא מהוי בשרייא ליהתני ואריכנא מגילתא וכתבנא חמישה חומשי. מה הוא היה עושה רבי חייא שנאמר עליו בגמרא גדולים מעשי חייא, הוא היה זורע כותנה והיה עושה מזה רשתות וצד צבאים, מאכיל את הבשר שלהם ליתומים, עושה מהעור שלהם מגילות וכותב על זה חמישה חומשי תורה, וסליקנא למטה ומקרי נא חמישה ינוקי וחמישה חומשי, ונתני להשיטא ינוקי שיטה סדרי, אז הוא היה כותב חמישה חומשים, הולך לעיר, לוקח חמישה תינוקות ומלמד אותם, מקריא להם חמישה חומשי תורה, והיה שונה להם לשישה תינוקות ששה סדרי משנה, כל תינוק ידע חומש אחד, וכל תינוק ידע אחד מששה סדרי משנה. ואמרנא להוא הדא הדרנא ואתי קרוהא הדדי ואתני ההדדי, והיה אומר להם עכשיו אני הולך, כשאני אחזור, בינתיים כל אחד ילמד את השני את החומש שלו, אז אחד לימד את כולם את החומש בראשית והשני לימד חומש שמות את כולם, וככה כל אחד לימד את כולם, וזה לימד את הסדר מועד וזה סדר זרעים וכו' וכו', ככה לימדו אחד את השני. ועבדי לה לתורה שלא תשתכח מישראל, וככה הוא עשה שלא תשתכח תורה מישראל.
וידוע בשם הגר"א, הגאון מוילנא, כי כל הסדר הזה שהוא עשה, הוא בעצמו עשה, הוא הלך וזרע כותנה, הוא ארג את הרשתות, הוא עשה את הכל, הוא בעצמו, רבי חייא ברייתות של רבי חייא, יש לך זמן לדברים כאלה? תן למישהו אלף שקל יעשה לך את זה, בשביל מה אתה צריך לעשות את זה לבד? אומר הגאון, כל הסדר הזה שעשה שתהא כל ההכנה מהזריעה של הפשתן לשם לימוד תורה, הרשתות לשם לימוד תורה, הציד - לשם לימוד תורה, פשיטת העור, האכלת הבשר לשם לימוד תורה, הכל לשם לימוד תורה, שכל ההכנה תהיה לשם לימוד תורה, ושיהיו כל המעשים מהתחלה בכוונה קדושה זו, וזה הועיל להצלחת התורה שעל ידי זה לא תשתכח תורה מישראל, ז"א מה שהוא הכניס בכוונה ובמחשבה שלו בכל פעולה ופעולה, זה מה שנתן שלא תשתכח תורה מישראל ועל זה אומרת הגמרא, גדולים מעשי חייא. הוא עבר את רבותיו בעולם העליון. הגמרא מתארת שמה מה קורה איתו.
אף כי דבר זה לא שייך כלל לטבע הדברים, גם לא בתורת שכר, אך כך היא הנהגת ההשגחה כי ע"י זריעה כזו הפירות משובחים, ואפילו שלא נעשו ע"י הבעל דבר בעצמו גם כן גרם לס"ד, הן של הינוקא התינוקות עצמם שלמדו תורה, והן על מה שלהבא נולד על ידיהם לדורות עולם, שלא תשתכח תורה מישראל לעולם.
ויש ללמוד מזה, אם פעולה כל כך רחוקה כמו זריעת פשתן שאדם לא מייחס לזה כלום, השפיעה על הצלחת הלימוד של כל העולם, כמה משפיעה פעולה שהיא קרובה יותר להצלחה המבוקשת, ז"א עד שיגיעו בכלל ללמוד תורה, תתחיל בזריעה של פשתן, תקח לך אח"כ, תעשה רשת, תצוד צבאים, פששששש איזה מסלול עד שבסוף, וככה זה משפיע על כל העולם, אז פעולה שהיא סמוכה להצלחה, שזה במישרין כמו שאומרים, כמה היא יכולה להביא תועלת. אז רואים שזה לא הולך אפילו ביחס של המעשה וגם לא בתורת שכר, זה משהו מדהים, תלוי באיכות המעשה.
בשמואל א' ט"ז כתוב "כי ראיתי בבניו לי מלך" בילקוט שם ברמז קכ"ד, מה זה כי ראיתי בבניו לי מלך? שמואל הנביא נאמר לו שבבניו של ישי יש מלך, לי מלך, שיהיה מלך לשמי, שבכל מקום שנאמר לי קיים לעד ולעולמי עולמים, ומחשיב שם הילקוט כמה שנים ש ילמד בהם לי, בכהנים כתוב לי, בלויים לי, במקדש לי, בבכור לי, יש כמה דברים שכתוב בהם לי, הביאור בזה - כל דבר הנעשה לשם הקב"ה, לי - קיים לעולם. וכן הוא לאידך גיסא, מהצד השני חס ושלום, אמרו ז"ל בתוספות חגיגה ט"ו, אלישע אחר יצא לתרבות רעה למה? לפי שהמחשבה של אביו לא היתה לשמה, כשהוא מסר אותו לתורה הוא מסר אותו ללמוד תורה משום שראה כבוד התורה, שהיו אצלו אורחים ולמדו תורה, ויצאה אש מסביבם כמו מתן תורה, הוא ראה את כבוד התורה, אמר אם ככה זה אני מוסר את בני לתורה, אז המחשבה שלו לא היתה לשמה, ולכן יצא הבן שלו אלישע בן אבויה שהיה גאון צדיק וחסיד, תנא קדוש, רבו של רבי מאיר, יצא בסוף לתרבות רעה בגלל המחשבה הלא טובה שהיתה בתחילה של אביו. והיינו מצד ההתגלות החיצונית של הכבוד, הוא רצה בגלל שהוא ראה שיש כבוד, ווי ווי ווי, איזה כבוד, בגלל זה היה מעשה חיצוני מחשבה חיצונית, הרי שהלא לשמה של אביו כשמסר אותו לתורה לא נתקיים הענין.
וכתב הספורנו בפקודי בשמות ל"ח כ"א, מה שאמרו ז"ל, עצי שיטים עומדים, שעצי השיטים שהיו במשכן עומדים לעד ולעולמי עולמים, שלא נפל דבר מהמשכן ביד האויבים, לא נפל דבר מהמשכן ביד האויבים, המשכן לא נשבה, ההיפך למה שקרה למקדש שלמה וכליו, וסיפר מעלות המשכן, שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן, והכלים שלו מיוחסים לצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם ולא נפל ביד אויבים, אתם רואים, דבר שנעשה לשם שמים בקדושה ובטהרה, אין שליטה של האויבים של הצרים בדבר הזה, בעוד שמקדש שלמה שהיו עושי המלאכה מצור גויים, אע"פ ששרתה בו שכינה נפל ביד האויבים. ויותר התמיד כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש הראשון, ולא נראה כלל במקדש שני, ובזה הורה שלא העושר ולא גודל הבנין יהיו סיבה להשרות שכינה בישראל. יש כאלה בונים בתי כנסת מפוארים, בתי מדרשים, איזה כסאות, איזה שולחנות, איזה ארונות, איזה ספריה איזה פפפפפ ולא שורה שם השכינה בכלל, ויכול להיות בית כנסת ישן מיושן שהשכינה שמה נמצאת כל הזמן. אז זה תלוי בכוונת הנמצאים או בכוונת העושים או הבונים או הקונים, אדם שקונה ספרים נגיד לבית מדרש, או סידורים, וזה לשם שמים ממש, התפילות יהיו אחרת ולימוד התורה של מי שילמד בספר יהיה אחרת. ספר שנכתב ע"י אחרים מורגש הקדושה שלו, אתה קורא רבינו בחיי, אתה קורא ספרים של רבינו יונה וזה, האותיות, האותיות מדברות. אני חושב שאם הייתי קורא ספר אחר ולא של הרב גנצפריד לא הייתי חוזר בתשובה, הספר הזה של הרב גנצפריד שמסר את נפשו, הספר הזה, האותיות שבו הם עשו את הכל, זה לא רק ההלכות ולחשוב. הספר שלו התפרסם בכל תפוצות ישראל, קיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד.
אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכון בתוכם, אז לכן כיון שראשי האומנים עשו הכל והם היו צדיקי הדור, הם עשו את הכל בכוונה שלמה כאשר ציוה ה', זה הסיבה להשרות שכינה בישראל, וה' רוצה את יראיו ואת המעשים שלהם לשכון בתוכם.
מזה יש לנו ללמוד למסקנה, אם אדם מקבל על עצמו עול תורה והסכמה תקיפה והחלטה חזקה שלא למוש מאהל תורה, וכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו, אז יסתדרו הדברים מלמעלה, שתתקיים הסכמתו ויצליח בדרכו. כשאני החלטתי להחזיר בתשובה, לחזור קודם, ולהחזיר, זה היה בהסכמה גמורה שויתרתי על כל עניני העולם הזה, לא הכרתי לא משפחה לא כלום כלום לא קרובים לא ידידים, כלום כלום כלום, כל השנים הראשונות לא ראיתי אף אחד בעיניים, חוץ מלימוד תורה וחזרה בתשובה. כלום, ויתרתי, לא אשה לא ילדים לא כלום, שום דבר. רק נקודה אחת ואני מכוון אליה, ואיתה להגיע עד הקב"ה. אם בן אדם לוקח דבר בהסכמה גמורה אין דבר כזה שהוא לא יצליח, אין דבר כזה בעולם, כי כל מה שאדם רוצה ברוחניות ה' רוצה להשפיע יותר ממה שהוא רוצה לקבל. אתה תתן את הבסיס והקב"ה איתך פי כמה וכמה. אברהם עושה בעצמו ה' עושה בעצמו, אברהם עושה ע"י שליח הקב"ה עושה ע"י שליח, איך שאתה תחליט לעשות כך הקב"ה יעשה לך. אבל אם ההסכמה רפויה, על זה נאמר במשלי כ"ד, "התרפית ביום צרה צר כוחך", אם אתה מתרפה אז כשיגיע חס ושלום יום צרה יהיה צר כוחך - לא יהיה לך כח. ועל זה אמרה ז"ל, כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה. דאם הקבלה שלו היא ברפיון ובדרך של אם ואולי, אתה יודע מה, אני אשתדל לבוא מחר בבוקר, אני אשתדל, זה כבר רואים שזה ברפיון, אני חייב לקום, אני אעשה את הכל, תבוא תעיר אותי תעשה ככה, תרים טלפון, תצלצל זה, לא רטט מטט קשקושים כל יום סיפור חדש, עושה את הכל בשביל שיקום - הוא יקום. מחליט לעשות כך וכך, הוא יעשה. ואז מתגברים הנסיונות והקשיים אין לו כוחות לעמוד בהם אם הוא קיבל ברפיון, מתגברים הנסיונות והקשיים אין לו כוחות לעמוד בהם, לכן הכל תלוי בקבלה בראשית הדברים, איך אדם מקבל.
למדנו אם כך רבותי, שכל מחשבה, כל פעולה, כל הסכמה, כל דבר, זה משריש בבן אדם, זה נטיעה שיצאו ממנה דברים לא רק עכשיו גם לדורות הבאים, ואפילו עד סוף העולם, הכל אם זה בכוונה אמיצה ותקיפה והחלטה גמורה ומסירות נפש על מה שהוא אמר וקיבל על עצמו, סיעתא דשמיא לאין גבולות. אין גבולות מה שאדם יכול לפעול, ומה שהוא עושה בעצמו זה אחרת ממה שהוא עושה ע"י שליח וכן על זה הדרך.
למדנו את סוד החיים איך להצליח עכשיו, מי שרוצה יקבל על עצמו קבלות, ומפה יוצאים לדרך ולך תדע מה אתה תצליח להשפיע בכל העולמות כולם אמן.
גוד מורנינג.