אם תבקשנה ככסף וכמטמונים | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 04.03.2013, שעה: 07:36
http://live.shofar-tv.com/videos/2777
4-3-13
למה מספרת לנו התורה שיצאו מלפני משה? וכי בכל מקום מספרת התורה איך נכנסו ומתי יצאו? ואפשר לומר, כי בני ישראל התעוררו כל כך מן הציווי להשתתף בנדבתם למלאכת המשכן, עד שמרוב התפעלות ותשוקה יצאו תיכף להביא נדבתם, וכאילו כולם יחדיו נתכוונו באותה רגע לצאת ולא יצאו בזה אחר זה, אלא כולם ממש נפגשו על מפתן הבית, ונדחקו לצאת ביחד, ולכן סיפר הכתב על סדר יציאתם להדגיש גדולת נפשם שהתעוררו ביחד בהתרגשות ומיהרו לעשות המעשה בחפזון למנוע עצמם מהחמצת המצוה. ויצאו כל עדת ישראל, כל עדת ישראל, ויצאו כל עדת ישראל, פירוש שיצאו כולם בזריזות להביא נדבתם. ולא היה אחד מהם שנתעכב מחברו, והם יצאו מלפני משה, פירוש קודם שהוא יתן להם רשות לעמוד מלפניו, והגם דאמרינן ביומא דאין רשות לתלמיד לעמוד לפני רבו אלא עד שיתן לו רשות, אומר אור החיים הקדוש, אפשר מפני אהבת הדבר קלקלה השורה. כבר לא יכלו לחכות, אתה מבין כאילו, אחת שתיים ועוד לא אמר שלש כבר הם בחוץ. ז"א הלהיב אותם משה רבינו מאד לתת את הנדבה וכולם יצאו בבת אחת, כל עדת בני ישראל.
יש עוד פרוש שאומר, ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה, למה מציין, אומר כשהם יצאו כולם ראו שהם יצאו מלפני משה, הדברים והרושם נשאר עליהם עדיין כמו שאמר משה וראו את זה בפועל, שהם יצאו ראו שזה היה מלפני משה. יש כאלה יוצאים מאיזה שיעור ולא ניכר עליהם שום דבר, ויש כאלה יוצאים והרושם עדיין מלוה אותם, אז פה רואים ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה.
"ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, ויכלה העם מהביא" צריך היה צו בכדי לעכב את ישראל מלהביא עוד, זה פעם ראשונה בהיסטוריה שאומרים להפסיק להביא נדבות, די די, די די, כי תשוקתם לקיום המצוה היתה עזה ונמרצת, נשמתם התלהבה באור הנצחי, ואהבת ה' הסתערה בתוך ליבם עד שיצאו מכל גבולות הטבע, הם נמשכו לעלות למעלה למעלה למעלה ללא גבול ומעצור, והיו מוכנים לנדב ולהביא בלי הפוגה, כי אין גבול לאהבת ה', ובלי הצו של משה היו עדיין עומדים בנדבתם ותשוקתם להביא. לכן "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש"
וכן פירש האור החיים הקדוש בפרשת פקודי על הפסוק "ותכל כל מלאכת עבודת משכן אהל מועד", פירוש, לא הם כילו שאם היה ה' עוד מצוה בעבודתו יתברך, יעשו בני ישראל בכל אוות נפשם, אלא שכלתה המלאכה אשר ציוה ה', ותכל כל עבודת משכן אהל מעד, ותחל. תופעה זו היא מראה התגלות הנפש שבאדם שהיא חלק אלוקי ממעל, ולדבר שממעל אין קצבה ועמידה, אין סוף ואין תכלית להתדבקות באור הגדול, הניצוץ כשמפיחים אותו הרי הוא נעשה לשלהבת יה, הניצוצות הרוחניים האמיתיים כאשר נוגעים בהם נגיעה בעלמא, פורץ מהם זרם אור עליון המשתפך והולך ללא מעצור.
אמרו חכמים ז"ל, אם מתקדש האדם מעט מלמטה מקדשין אותו מלמעלה הרבה, דהיינו, נחוץ רק לנגוע בנקודת האור, ואז אין גבול לאור, כי אין לו אמצע, ואין לו סוף, כמו שכתוב "משכני אחריך נרוצה", רק רמז ואז נמשכת היא ועולה כאור נוגה. וכמו שאמר רבי טרפון שהוא כגל של אגוזים, אם לוקחים אחת אז היו מתגלגלים הרבה, וזהו הענין של מצוה גוררת מצוה, כי אין רווח בין הדבקים, דרך אגב מה שהוא אמר רבי טרפון, שזה כגל של אגוזים, אם לוקחים אחת אזי מתגלגלים הרבה, זה גמרא בגיטין דף פז. וזהו ענין מצוה גוררת מצוה, כי אין רווח בין הדבקים. השניה המשך טבעי מהראשונה, את האור הפנימי אי אפשר לחלק, כשברא הקב"ה את עולמו היה העולם נמתח והולך עד שגער בו ונעלם, ההפסק שלו הוא רק העלמה וכיסוי, כי אין הפסק, החכמה העליונה נצחית היא וקיימת, רק יש העלמה, לכן העולם הזה נקרא עולם מלשון העלם. שיר המעלות, שיר למעלה לא כתוב, שיר המעלות, כשישראל עולים אינם עולים מעלה אחת, אלא מעלות הרבה הם עולים, ככה אומר הילקוט בתהילים ק"כ, ישראל נשמתם חלק אלוקה ממעל, הם דומים לו יתברך, שהרי ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא, ולכן אם נגע באור העליון אי אפשר להסתפק בצעד אחד בלבד, אלא היא מושכת גבוה עד אין סוף, אחד שנדלק האור והאור הולך ומתפתח לשלהבת יה, וכל חלקי האור אינם אלא אור אחד גדול. ומי שנוגע בקצה אחד של רוחניות הוא יגיע למעלות רבות שכולן מקשה אחת הן.
אחר שאומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, נאמר אחריו מיד ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, האהבה הגמורה היא רק באחד כי אין אהבה בשתיים, אחד ואהבת, אין שתיים, בכל לבבך, שלא יהיה ליבך חלוק על המקום, אין מקום לעוד אהבה, כל האהבות זה רק מאהבת הבורא, גם אהבת אשתו ובניו זה מאהבת הבורא שה' ציוה, רק אהבות ממה שזה אהבת הבורא, שלא יהיה לבבך חלוק על המקום.
שומה על האדם לכוון ולמצוא את נקודת המגע של האור הנצחי, לגלות הכיסוי שהאור מסתתר תחתיו, ואם ימצא את הכיסוי יגלה את העמוקות, ייגע באור וימשך אחריו בלי הפוגות ובלי עמידה, עד שיגער בו ה', היינו שיתכסה באור העליון.
אז אם כן רואים שיש בנו את הכח האדיר הזה לגעת ברוח, כמו שאומרים, לגעת ברוח, אבל אלה מתכוונים רק לגעת ברוח, אבל ברגע שאתה נוגע ברוח באמת סששששששש אתה נמשך, כי לרוח אין גבול, אין הפסק, אז מי שבא באמת ומחפש למצוא את הכיסוי ולמצוא את העמוקות תחתיו, ברגע שמתמלא המטמון גמרנו, הוא נמשך, אבל יש כאלה שלא מחפשים את הרוחניות, הם רוצים שיהיה קצת, רק לגעת, הם לא רוצים יותר מזה, אבל פה רואים שעם ישראל שמעו את משה רבינו ומיד יצאו כאחד, כאיש אחד בבת אחת, בלב אחד, כולם נמצאו פתח האהל. "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה" לפני שיגיד להם משה לצאת כבר כולם היו בדלת, וכן על זה הדרך.
אם כן העבודה שלנו זה לגלות את הכח הזה שמסור אצלנו, ואם אדם מקדש עצמו מעט מלמטה יקדשו אותו הרבה מלמעלה, אבל הוא צריך לעשות את הצעדים הראשונים בחיפושים. "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא", אם תבקשנה ככסף, אדם הולך לעבודה יום, לא מוצא, מחר הוא קם עוד פעם מנסה, לא מוצא, שבועיים לא מוצא, אז הוא הולך לישון? בלי כסף הוא לא יכול לחיות, אז הוא תמיד מבקש כסף, תמיד, תמיד הוא מבקש כסף, תמיד תמיד. וכמטמונים תחפשנה, אם אדם קנה שטח ואמרו לו שיש עשרה מטמוניות שכל אחד זה ארגז מלא דינרי זהב, והוא מתחיל לחפור והוא לא מוצא, חופר מאה מטר באדמה ולא מוצא, הוא ממשיך או לא ממשיך? אתה לא יודע, אז מי שיודע מה זה מטמון ממשיך. אחרי שבע מאות מטר הוא מוצא ארגז אחד, הוא ממשיך או לא ממשיך? אם אחד כבר, ראשית ראיה יש פה, הוא חופר קילומטר וחצי מוצא את השני, גם הוא יצטרך לחפור עד הצד השני של הכדור, למה מטמון יודעים שהוא טמון פה, הוא טמון, זה מטמון, זה לא מציאה, זה מטמון טמון, רק צריך לחפור. אז אם תבקשנה ככסף, אם תבקש את התורה ככסף, כל יום כל יום, אפילו שאתה לא מוצא, אפילו שאתה לא מוצא פרנסה, כאילו אתה לא מצליח ללמוד טוב, אתה לא מרגיש שאתה היום למדת טוב, תמשיך לבקש כמו כסף. וכמטמונים תחפשנה, למה כי ודאי "ותן חלקנו בתורתך" יש לך את החלק שלך שבאת לעולם שהוא נמצא בתורה זה החלק שלך, זה המטמון שלך, תמשיך לחפש עד שתמצא את המטמון, ואז תגלה מי אתה באמת. "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא", ככה בבקשה וחיפוש כזה אין אפשרות שאדם לא ימצא, ודעת אלהים תמצא, אתה תמצא, אל תדאג, רק תבקש כמו כסף. ותחלפש כמו מטמון אז אתה תגיע לזה. יום טוב.