"אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם". אצל המרגלים מצינו שדיברו לשון הרע על הארץ, ויניעו את לב העם מלכת במלחמה. מאין בא להם החטא הזה? הלא יצאו ממצרים וראו הניסים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, הכירו כי הכל לפניו יתברך שמו כלא, איך אמרו עתה אפס כי עז העם? ועוד איך אמרו על הארץ אוכלת יושביה, מפני שעוסקים כולם בקבורת מתים, הלא אמרו חכמים ז"ל, אני חשבתיה לטובה, הקב"ה עשה את זה לטובה, וכל מקום שהם באו מת חשוב שלהם, היה מת שר, למה שיהיו טרודים ולא יבדקו אחריהם, אז איך הם הבינו זאת הפוך? 

אמנם הקב"ה היה יכול לסבב שלא ירגישו יושבי הארץ את המרגלים באופן שהצלחה תהיה בלי מקום לטעות, אלא לכך גזר הבורא ההצלה באופן זה כדי שיהיה גם כן מקום לטעות, שצדיקים ילכו בם ולא צדיקים יכשלו בם, לכן המרגלים שהיתה להם נגיעה לטעות ולתלות החסרון בארץ, כי אוכלת יושביה היא, כי הם פחדו שאם יכנסו לארץ יסלקו אותם מנשיאותם, לכן הם טעו, ומיד שראו עוסקים כולם בקבורת מתים הכריעו להם כי החסרון הוא מהארץ, ז"א לא הסתכלו בתוך תוכיותם לבדוק למה הם אומרים ככה, למה הם לא ראו את הצד השבח? זה כמו אדם נוסע ורואה משטרות כל הדרך, אבל כל פעם שהוא עובר הוא רואה שהם עצרו מישהו ורואה שהם לקחו ממנו רשיונות, והוא בדיוק היה על מהירות מאתיים, הוא לא צריך להגיד ישתבח הבורא תראה מה זה, איך אני עברתי את הסיבוב, אם הוא לא היה עסוק עכשיו בזה היה עוצר אותי, וככה הוא עובר עשרות אנשים שוטרים, מה הוא אומר? יו, זה כביש מלא משטרות, זה, אה, אסור לנסוע בארץ, מה זה, הכל משטרות. 

ומיד שהם ראו שעוסקים כולם בקבורת מתים הם הכריעו כי החסרון הוא מהארץ, וגם כשראו את הענקים טעו בגבורתם, למה? כי לכבוש אנשים כאלה על פי דרך הטבע לא יכול להיות במציאות. 

ומבואר ברמב"ן, שאמרו, אין אנחנו ראויים לנשיא, מה היה ההסבר שלהם, למה לא להכנס לארץ, הם אמרו שמע, זה ארץ זה רק עם ניסים אפשר לחיות פה ואנחנו לא ראויים לניסים, לכן הם אמרו אפס כי עז העם, העם הזה עז אי אפשר עליו, ואין אנו ראויים לנס, אלא כדי לכבוש את העם הזה צריך ניסים ואנחנו לא ראויים לנס. במצרים היינו במדרגה גבוהה, אבל עכשיו אנחנו כבר לא ראויים לזה, ככה הם סיכמו את הענין, שלום על ישראל. עד עכשיו הם חיו בנס, הכל נס, ורק זה הנס שחסר להם והם חושבים שזה לא יכול להיות שיהיה כי כבר הם לא ראויים. תראה איך אדם יכול לחרת את עצמו, אדם שחי על ניסים כל הזמן פתאום מחליט אתה מבין שלא יכולים שפה יהיה נס. ומה הטענה - אנחנו לא ראויים, ודקה לפני כן היית ראוי? 

ויהושע וכלב שהיו נקיים מהנגיעה הזאת, המה לא טעו, בשני מקומות ה טעות, ואדרבא, עוד התחזקו מזה, כי הם ראו בזה ישועת ה' שהטריד את כולם בקבורת מתים כדי להצילם, והם דנו מזה הפוך, שהבורא משגיח עליהם ומציל אותם בדרך נס, שכל מקום שהם הולכים הקב"ה הורג להם את השרים והחשובים כדי שיהיו עסוקים כולם בלוויות, שכולם יצאו ללויה כי זה אדם חשוב אז אף אחד לא יוכל להבחין בהם. לכן גם כי ראו את הענקים לא התפעלו מזה כלל, כי ידעו כי לפניו כאין המה, ומהכרת ההשגחה דנו כי המה ראויים לנס. בזה שהם הכירו את ההשגחה על כל צעד ושעל אז הם הבינו שהם ראויים לנס, כי אם ה' משגיח עליך אז למה הוא לא עשה נס, בשביל מה הוא משגיח ודואג שאף אחד לא ירגיש שאתה נמצא פה, בשביל שתתפס? בשביל שתיפול? 

ואמנם בענין זה אם ראוי אם לא ראוי, אין זה ספק בהלכה, אלא תלוי לפי מדרגת האדם, כמו שאמרו חכמים ז"ל על הכתוב "ה' צילך על יד ימינך" מה הצל אם אתה מראה לו יד אף הוא מראה לך יד, אם אתה מראה לו אצבע אף הוא מראה לך אצבע, כמו כן בעת שאדם מסכים בדעתו כי הוא ראוי לנס, והוא לא מתהפך בדעתו כלל לצד אחר, זה גופא גורם שיהיה ראוי. הקב"ה יעשה נס, את תראי, הקב"ה יעשה נס, ונהיה נס. ואם נתרפה בדעתו ומפחד שמא אינו ראוי, זה גופא גורם שלא יהיה ראוי, ז"א הוא נועל את האפשרות. כל זמן שאדם מפקיר את עצמו ביד ה' משליך את יהבו על ה', מאמין שבכח ה', יודע שמצד עצמו הוא עושה עד גבול היכולת ורק נס פה יכול להכריע, אם אדם מוסר עצמו ככה בבטחון גמור יהיה לו נס, אבל אם הוא אומר אני לא ראוי הוא סגר לעצמו את הדלת. 

ולכן יהושע וכלב שלא היה להם נגיעה בכניסת הארץ, לא היה להם נגיעות אישיות למה לא להכנס, וראו את המציאות כי טובה הארץ, וראו גם שהם ראויים לניסים, לכן הם לא טעו כלום בענין, והמרגלים שהיתה להם נגיעה בזה ופעלה עליהם הנגיעה להפחידם אולי אינם ראויים, זה גופא זה עצמו גורם באמת שלא יהיו ראויים לניסים, ובאמת לגבם היה עז העם, לגבם הם לא יכולים על פי טבע נגד העם, ולא יוכלו לכבשם, לגבם, אלא שהתביעה עליהם היתה שהיה להם להרגיש את הנגיעה של עצמם ושכל טענתם זה לשוא ולשקר, ורק רוח הנגיעה דובר בם, איך אמר הרב יעקב יוסף, זה רק יצר הרע שלהם, אין פה לא דין ולא הלכה ולא שום דבר, הכל זה יצר הרע שלהם, רק רוח הנגיעה דובר בם כי אז היו מתעלים מן המקום של טעות, שה' הניח מקום לטעות, שאתה יכול לפרשן ככה ואתה יכול לפרשן ככה, היו מתעלים ממקום הטעות, אבל כיון שלא הרגישו שיש להם נגיעה טעו במקום שהניחו להם לטעות, ועוד נפלו ממדרגתם.

יוצא שאם אדם רוצה ללכת ישר, חייב לסלק מעצמו את הנגיעות. אחת הדרכים להתבונן זה איך הוא היה דן אחרים במצב שלו. לדון אחרים אמרנו אני לא מבין מה הבעיה, תעשה ככה וככה, מה הבעיה, כשזה נוגע לו הוא אומר זה לא פשוט, זה לא פשוט, ניסיתי כבר זה לא פשוט, זה לא פשוט, ככה זה, אבל על אחרים בקלות הוא נותן עצות והכל, הכל ברור לו, לא מבין מה הבעיה. אז ז"א כיון שהנגיעה היא מסנוורת, היא מטייחת את הבן אדם עד שהוא לא שם לב שבעצם הנגיעה מובילה אותו לאן שבעצם הוא מבקש להגיע, אדם כזה בחיים שלו לא הגיע לאמת. לכן אמרו עשה לך רב והסתלק מן הספק, במקום שיש ספק תעשה לך רב, רב חשוב גדול באמת אמיתי ירא שמים שאין לו פוליטיקות כמו שאומרים וחשבונות, אחד כמו הרב שפירא זצ"ל, אם יש לך אחד כזה אתה מסודר לכל החיים שלך. והוא מכיר אותך במשך השנים ואז הוא יודע איך לכוון אותך. אבל צריך לדעת גם לשאול שאלה, לא לכוון בשאלה לכיוון, יש גם אפשרות לכוון את השאלה לכיוון, לשים את השאלה כמות שהיא, תן לו שהוא ישאל אותך שאלות. אנחנו רוצים לעבור דירה למקום פלוני אלמוני, אז הוא ישאל נו אז מה הבעיה? ולמה אתם רוצים לעבור? מה הצדדים שאתם רואים לכאן ומה הצדדים שאתם רואים לכאן, מה הקושי, מה ההשלכות, ואח"כ מעבדים את הנתונים ונותנים תוצאות. אבל יש אחד הוא מושך לכאן והאשה לא רוצה או הפוך וככה וככה, ואח"כ אומר זה ואח"כ פה ואח"כ עבודה ואח"כ זה וזה וזה, יכול לעשות מזה הר שאי אפשר לזוז. ואפשר שאפשר למצוא צ'יק צ'יק צ'יק צ'יק, אז מה הבעיה תעשה ככה וככה, בלאו הכי אתה ככה וככה וככה, אז גם פה יהיה ככה וככה, והיתרונות .... שלום. אבל הוא לא יכול לשקול, למה הוא לא יכול לשקול, כי הוא כבר הגיע למסקנה, ובעקבות המסקנה שהוא הגיע נהיה לו שאלה. אז ממילא מה תהיה התשובה? לפי המסקנה שהוא הגיע, לכן בשביל להשתחרר מזה הוא צריך מישהו ניטרלי, בעל שכל, בעל הבנה, עם אחריות גם. יש כאלה שנותנים עצות בלי שום בעיה, בלי אחריות. 

היה רב אחד שבא אליומישהו ואמר לו שמתות כל הזמן תרנגולות וזה פה ושם, אז הוא אמר לו מה אתה מאכיל אותם? אמר זה פה ושם, אמר מה פתאום תאכיל אותם חיטים, אז הוא אומר לו להאכיל אותם חיטים טוב, בא אליו אח"כ עוד מתו מאות תרנגולים, אומר לו אתה האכלת אותם חיטים מה שאני אמרתי, אמר אבל שבורות לא שלמות, אמר לו הא שבורות, טוב בסדר, בסדר. אחרי זה נו, בא אליו עוד פעם אומר מתו אלפים, הוא אומר לו שמע, אתה נתת להם שבורות? הוא אומר לו כן, אבל בתוך מים לא ככה יבשות, אמר לא ידעתי, לא אמרת לי, טוב תשים ככה מים, שם במים, חזר אליו עוד פעם, אומר נו מה קרה, הכל בסדר? אמר לו לא, מתו כולם, אז הוא אמר חבל היה לי עוד כמה עצות. אתה מבין עצות לתת זה לא חכמה, השאלה מי נותן מה נותן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר...