"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם". רש"י מביא מקור במדרש ובגמרא, שלח לך - לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, ומשה נמלך בשכינה, אמר אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה, זו היתה תחילת התביעה מכלל ישראל שנמצא פה חסרון אמונה בהבטחות של הקב"ה. שהרי הבטיח להם ה' שהארץ טובה, ולא היו צריכים כלל להרהר אחר דבריו ולבקש לשלוח מרגלים לראות את הארץ, והרהור קל זה שהתורה מצאה בו חסרון אמונה, היה תחילת החטא של כלל ישראל. אם כן עלינו ללמוד דעה להבין, והרי מובטח לנו שאם נעסוק בתורה וביראת שמים נזכה לעולם הבא, מי מבטיח? הקב"ה, מי אמר שהארץ טובה? הקב"ה. מי פקפק? המרגלים. מה העונש? מתו. מה אומר ה'? שאם תעסוק בתורה וביראת שמים אתה תזכה לעולם הבא. ולא רק זה הוא אומר, אלא גם שנזכה בעולם הזה. ולא רק זה הוא אומר אלא גם שלא יחסר לנו דבר. אז אם כן עלינו להיות סמוכים ובטוחים בדברי ה' ולא לדאוג בכלל. אז אם היתה לנו שאלה, אה, איך המרגלים לא האמינו ולא סמכו? ואתה כן סומך? אז למה אתה לא מפקיר את כל הבלי העולם הזה ומתעסק רק במה שה' אמר והוא מבטיח שיהיה לך גם עולם הזה וגם עולם הבא?

כאשר נתבונן במצבנו, נראה שאנחנו רחוקים באמונה, רחוקים באמונה וטרודים בדאגות החיים, ומבקשים כל הזמן עצות ותחבולות איך להיטיב את מצבנו, איך להיטיב את מעמדנו בעולם הזה, וממילא אם נתבונן בזה יראה שהחטאים שלנו דומים ממש לחטא המרגלים, שלא האמינו בדבר ה'. ובאמת כשם שמצינו במרגלים שנתן להם הקב"ה מקום לטעות, כך בדידן, נותן לנו הקב"ה את הענין של כוחי ועוצם ידי שזהו המקום לטעות. וזה אסון. זה אסון.

וראה ברמב"ם, שהוא תמה מה היה החטא בזה שרצו לשלוח מרגבלים, הלא אף יהושע שלח מרגלים קודם הכניסה לארץ, והרי כן מהלך הטבע לשלוח שלוחים לראות איך הדרך לכבוש את הארץ. הסבא מקלם ז"ל היה מביא דברי רש"י בפרשת דברים בענין זה, "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו", ותקרבון אלי כולכם - בערבוביא, ולהלן הוא אומר ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, אה, פה הקריבה מסודרת, כל ראשי שבטיכם, אח"כ זקניכם וכו', מה קרה? אותה קריבה היתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים וזקנים מכבדים את הראשים, אבל כאן ותקרבון אלי כלכם בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים וזקנים דוחפים את הראשים. מבואר שתחילת חטא המרגלים היה בערבוביה שבאו בה בני ישראל, ממה זה נובע? מהבהילות, הבהילות, החפזון הפזיזות היא גרמה לחטא. ביאור הדבר, שהרי כל החיים שלנו הם בהשגחת הבורא יתברך שמו, וההבטחות של ה' ודאי יתקיימו, רק מחובתנו לעשות השתדלות, וזה רצונו יתברך, אך ההשתדלות החייבת להיות מתוך מנוחת הדעת, למה? כי הרי בכל אנחנו מובטחים, אולם בשעה שהדברים נעשים בבהילות ובחפזון הרי זה נובע מכח היצר. הבוטח בה' מעשיו נעשים בשובה ובנחת, כיון שהקב"ה מדריכו שאין לו לחיות בבהילות ובפחד, הכל גזור מאיתו יתברך. הנה, אחד חשב שהוא רוצה להיות עכשיו נשיא, קוראים לו אליעזר פואד והוא החליט שהוא רוצה להיות נשיא, ופתאום גילו שהוא קיבל כספים מיליונים, בנה דירה בשמונה תשע מיליון שקל, מה זה? מאיפה זה בשעה שהוא היה בעל תפקיד הוא קיבל הנאות, ככה אומרים, עכשיו חוקרים אותו באזהרה, אז עכשיו הוא החליט לפרוש מהמרוץ, אולי יעשו לו הנחה, אבל זה כבר אבוד, ז"א כוחי ועוצם ידי, אייי. מה שה' לא נותן לוקחים את זה בדרך כזאת או אחרת ווווווווווו. אז ז"א מה שמגיע לאדם יגיע לו, לא צריך להתאמץ ולא צריך לטרוח. הבוטח בה' מעשיו נעשים בשובה ובנחת, כיון שהקב"ה מדריכו אין לו להיות בבהילות ובפחד.

ראה במדרש, אמרו ישראל, משה רבינו נשלחה אנשים לפנינו, אמר להם למה? אמרו לו, שכבר הבטיחנו הקב"ה ואמר לנו שאנו נכנסים לארץ כנען ויורשים כל טוב, כל טוב אנחנו נירש שם. והרי שמעו שאנחנו נכנסים, הם שומעים עכשיו שאנחנו נכנסים, מה הם עושים? הם עושים בכל הרכוש שיש להם בתי מטמוניות, ואנו נכנסים ולא נמצא כלום, ונמצא שדברו של הקב"ה בטל? אז הם דואגים כביכול לקב"ה שלא יהיה דברו בטל. כיון ששמע משה כן, נלכד בידם, שנאמר "ויטב בעיני הדבר". מפורש בדברי המדרש, שטענת ישראל ובקשתם לשלוח מרגלים היתה טענה ראויה, שברצונם לקיים את דבר ה' שהבטיח להם את הממון של הגויים שבארץ ישראל, ובדרך זו ידעו היכן מטמונה ויתקיים רצון ה'. ורואים שאפילו משה נלכד בזה, הרי להדיא שהדברים היו נכונים, אבל מכל מקום סופם שהם הגיעו לחטא.

איך הדברים הולכים? אלא הן הן הדברים, היתה בהילות, בהילות בדבר, חפזון, והדבר הזה התבטא כאן ברצון עז עז לשלוח את המרגלים, כולם באים, כן כן כן, ובבהילות זו נתנו מקום ליצר, שהיה פה רצון עצמי נוסף לקיום רצון ה', הם רצו, היה פה רצון עצמי נוסף לקיום רצון ה'. מכיון שקיבל היצר מקום ותפיסת יד, בית אחיזה לתפוס, אה, קשה כבר להמלט ממנו, אם הוא תפס ווי ווי ווי, משום כך הוצרך משה להתפלל על יהושע, ה' יצילך מעצת מרגלים, וכן כלב בן יפונה הלך לקברי אבות בחברון להתפלל, שמכיון שהדבר נעשה ברצון עצמי וניתן בו מקום ליצר, כי זה לא היה רצון ה' נטו אלא זה היה רצון עצמי מעורב עם רצון ה', אז ללא תפילות ובקשות כמעט ודאי שיפלו בעצת היצר, כי אם יש לו בית אחיזה מי אמר שהוא לא יצליח? ובאמת אף המרגלים עצמם היו כשרים, והיו ראויים לשליחות, והקב"ה העיד עליהם שצדיקים היו באותה שעה, מכל מקום התהפכו מטוב לרע, שנאמר עליהם "כי דור תהפוכות המה" וכל זה משום שנתנו מקום ליצר הרע מתחילת מעשיהם.

וכבר כתב בעל חובת הלבבות בשער יחוד המעשה פרק ה', צריך להזהר ולא ליתן מקום ליצר אפילו בדבר מועט, והעיקר תלוי בהתחלה, שבשעה שהראשית נעשית לקיום רצונו יתברך, אם אדם את הראשית נותן לה' יתברך לקיום רצונו, אזי יתן לו הקב"ה סיעתא דשמיא ומעשיו יצליחו בידו. אמנם בשעה שהראשית נעשית לקיום רצונו העצמי סכנתו מרובה. מה הסימן לכך? בעת שהדרך קלה זה ראיה שזה נובע מכח היצר, כי הקב"ה יצר את הבריאה שתחילת הדרך תהיה קשה, כל ההתחלות קשות, ורק אחר שיצעד בה תיעשה לנוחה יותר, כמו שאמרו חכמים ז"ל, תחילתה קוצים וברקנים וסופה מישור. אז בהתחלה קוצים וברקנים, רק בסוף מישור. היינו דאמרינן, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. כי צריך סיעתא דשמיא להתגבר על עצת היצר, וזה יוכל לקבל רק לאחר שיצעד צעדים בדרך של קוצים וברקנים, ודוגמא לגודל הקושי שנמצא בתחילת הדרך יש ללמוד מהפרשה הזו, שרואים שאפילו משה רבינו נלכד בידם, ולא הבחין כי זו איננה הדרך הנכונה. ז"א הוא לא יכול היה לעמוד בלחץ של מה שלחצו והוא ראה בעצם שיש פה איזה מהלך טוב.

כן יש לבחון בכל דרכי העליה, שאנו מחפשים רק את הדרכים שנראים כמישור בעינינו, ואילו הדרכים הקשים נמנעים אנחנו מהם, ז"א בין שתי האופציות תמיד נבחר את היותר קלה, כל דבר שהוא יותר קל יצר הרע מעורב בו, כל דבר שהוא יותר קשה - היצר הרע פחות מעורב בו.

הנה לימוד החזרה, לחזור על מסכתות שלמד אדם בעבר, קשה לו מאד, לכן אנשים אוהבים דבר חדש, חומר חדש, ולחזור על ישן לא אוהבים. וכל אחד ואחד מבקש לעצמו לימוד חדש, משום שהחזרה היא קשה יותר. ואף שזו הדרך האמיתית לשוב ולשנן מסכתות כדי לקבל ידיעה מקיפה בהם, אז אנשים לא חוזרים, כי מה שקשה הם בורחים ממנו, מה שקל, מה שיש בו כיף אז הם רודפים אחריו. כמו כן אפשר לראות את הקושי בעבודת התפילה, דבר שחוזר על עצמו כל הזמן, קשה לאדם לחדש מעצמו כל הזמן בתפילה, אז הוא אומר את זה בשגרא דלישנא ושלום וזה נגמר בצ'יק צ'ק, בלי התבוננות בלי מחשבה בלי כוונה, אז זה קשה, זה תיקון המידות, זה קשה, צריך לשבת על כל מידה ולעקור אותה, סיפור, לברר אותה ולבחון אותה בכל מהלך בכל דבר אווווו עבודה, אם זה כמה מידות אוווו ואם זה כל המידות יבבי. כי דרך זו תחילתה קוצים, ואנחנו בוחרים דוקא את המישור, אבל מה שמתחיל עם קוצים מסתיים עם מישור, מה שמתחיל עם מישור מסתיים עם קוצים. אשריו של מי שמתבונן בכל זאת ובוחן את הדברים בעצמו ואז הוא ידע ללכת בדרך הנכונה.

ונשאלת שאלה, למה נסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה, שהיא דיברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. פשש קודם קראו להם צדיקים אנשים הכל, עכשיו קוראים להם רשעים, כסילים, מוציא דיבה וכסיל, מה קרה? למה נסמכה הפרשה של מרגלים לפרשת מרים, איך שסיימנו את הפרשה היה פרשת מרים, מה עכשיו פרשת המרגלים, למה הן סמוכות? לפי שהיא לקתה על עסקי דיבה, על מה היא לקתה ונצטרעה? שהיא דיברה באחיה במשה, והרשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. מה אתם לא רואים מה קורה למי שמוציא דיבה?

ולכאורה קשה, איך אפשר להתעכב על מה שהם לא לקחו המרגלים מוסר מהמעשה של מרים? הרי חטאתם היתה הרבה יותר גרועה משל מרים, שהרי הם הגיעו לכפירה, והם אמרו שבעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. כי עצום הוא ממנו, אז הם אפילו אמרו דברי כפירה כלפי ה', וגרמו גלות לדור ההוא ובכיה לדורות, אתם בכיתם בכיה של חינם אתם תבכו בכיה לדורות ועל זה חרבו בתי המקדש ויצאנו לגלויות עד עתה, מחטא המרגלים.

מצאנו בגמרא שרבי שמעון בן חלפתא עסקן בדברים היה, כשהוא בא לבדוק את מה שכתב שלמה, שאין לנמלים מלך, אם באמת זה ככה שאין מושל לנמלים, הוא רצה לבדוק. והקשו בתוס', למה זה לא נחשב מלגלג על דברי חכמים? אם שלמה המלך אמר שאין לה מושל קצין ושוטר, אז למה אתה הולך לבדוק, מה אתה מלגלגל על דברי חכמים? אתה לא מאמין, אתה הולך לבדוק? שואלים התוס', למה זה לא נחשב מלגלג על דברי חכמים? תירץ המהרש"א, שאף על פי שבודאי הבין ששלמה ידע על פי רוח הקודש, בכל זאת רצה לאמת את הדברים מצד השכל ואין זה מלגלג על דברי חכמים, שהרי כתב חובת הלבבות שיש לחקור מצד המופת את הדברים שיודעים מצד הקבלה והאמונה, ז"א צריך לבדוק במופתים חותכים, גם דברים שקיבל האדם בקבלה ובחכמה. לא כולם, דרך אגב, מסכימים עם החובת הלבבות אבל צריך אמונה פשוטה, אבל המהלך של רבינו בחיי הוא כזה: והנה משה רבינו שלח את המרגלים לא בתור מצביאים שיעריכו את הסיכויים לכבוש את הארץ, שהרי בטוחים היו בקב"ה שיפיל לפניהם את יושב הארץ, כל שליחותם לא היתה אלא לתור את הארץ ולראות הטובה היא, ולהודיע להם על פירותיה ויושביה, ולהביא מפרי הארץ, וכי משה שם אותם לשר ושופט שיחליטו אם יוכלו לכבוש את הארץ אם לאו? ודאי שלא. ובאמת בהתחלת דבריהם הם השיבו כהוגן, שהארץ היא זבת חלב ודבש, אבל ברגע שהם הוסיפו ואמרו, אפס כי עז העם, ז"א כל מה שאמרנו עד עכשיו זה אפס, למה? כי עז העם, זה ארץ אוכלת יושביה וכו' וכו', בזה יצאו מגדרם בבחינת כל המוסיף גורע ומזה נשתרבב בכיה לדורות.

נמצא שכל מה שהם חטאו נבע ממה שהם פרשו, פרשו כחוט השערה מדרך התמימות, לא הלכו בדרך ישרה תמימה, במקום לעשות את השליחות כצורתה ללא ת וספת, ללא מגרעת, קיבלו על עצמם לחוות גם דעה, זה מי ביקש מכם? מי אמר לכם להגיד אפס, מי אתם שתגידו? אתם צריכים להגיד מה יש בארץ, מה שלכו אתכם לראות, השמנה היא אם רזה, כל מה שביקשו מכם, תגידו את הנתונים שלום, תשאיר אותם על השולחן תלך, מה אתה מכניס, מה אתה מערב את דעתך? ואחרי שהכניסו את עצמם לנסיון הזה כבר לא עמדו בו ויצאה תקלה מתחת ידם.

זאת היא הסמיכות לפרשת מרים, כמו שאצל מרים החטא נבע מהנחה מוטעה שחשבה מרים שמצד נבואתה יכולה היא לחוות דעתה במה שנוגע למדרגת משה, היא גם נביאה, יותר גדולה ממנו גם, אחותו הגדולה, אז היא טעתה והניחה שהיא יכולה לחוות דעתה לגבי מדרגת משה, ולא בטלה דעתה ולא הלכה בתמימות לומר, מי אנכי שאתערב בדברים כאלה שיכולים להיות למעלה מהשגתי. מה את מתערבת בהנהגתו של משה רבינו כלפי אשתו, בגלל שאשתו באה לבכות אצלך ולומר שבעלה פרש ממנה את מתוך רגש נכנסת לענין, מתוך  מה? למה נכנסת לתוך הענין? אה, את אחותו הגדולה ואת רוצה לדאוג לו ולהיטיב לו ושלא יהיה סכסוך ושלום בית וכל החשבונות? כן, אבל בעצם זה שאת פונה ומדברת עם אהרן ואומרת לו כך וכך ואחר כך זה, את מוציאה לשון הרע על אחיך בלי לברר איתו, לא בררת איתו מה מו מי, והיא נכשלה, והיא נצטרעה, ואפילו שהיא אחותו נתכוונה לטובה, והיא אמרה את העובדות לאשורן, כן, אבל לא היה פה בירור, לא ביררת, לא שאלת. בצדק תשפוט עמיתך מה עם זה?

רואים שלפעמים אדם נכנס סוגיה שלא מוטלת עליו, והיא חטאה בחטא גדול, שהקב"ה אמר איך אתם מדברים בעבדי במשה. אם מצד עבדי שהוא העבד שלי שאני בחרתי בו שהוא יהיה העבד שלי ובכל ביתי נאמן הוא ואני נותן לו את השליחות, והוא המנהיג ואני נתתי לו את הכוחות האלה ועובדה שהוא פועל איתם, אז איך אתם מדברים בעבדי? מי שמדבר בעבד מלך פוגע במלך. איך אתם מדברים בעבדי? וגם אם הוא לא עבדי, איך אתם מדברים במשה, המדרגה של משה מה שהשיג משה המדרגה שלו, איך אפשר לדבר על אדם כזה? איך אפשר לדבר על אדם כזה? ואם תגידו שאני לא ידעתי בו, כאילו לא עמדתי על קנקנו, זה יותר גרוע ממה שקודם, מה אני בוחר אנשים שיעשו תפקידים כאלה גדולים ועצומים ואני מתבלבל טועה, לא שם לב, לא יודע במי אני מטפל מה אני מטפל? אז לא צריך היה לדבר.

כמו כן בחטא המרגלים, אילו עשו המרגלים כרבי שמעון בן חלפתא, לחזק את האמונה מן האמונה, ממה שהם ראו במציאות צריך היה לחזק את האמונה, ולהודיע לשולחים להם שכמו שאמר הקב"ה שנותן ארץ טובה, הארץ היא טובה. אחרי שהם תרו אותה הם ראו באמת שהיא טובה, הרי הביאו אשכול שמונה אנשים סוחבים אותו, בזה היו מקרבים את האמונה לשכל ומחזקים את רוח העם, אולם במה שקיבלו על עצמם להביע את דעתם במה שלא ביקשו מהם, על ידי סטיה זו באו לידי טעות והוציאו תקלה מתחת ידם. מי ביקש מכם לחוות דעה, שלחו אתכם כמרגלים, תחזרו, תתנו את המודיעין. גמרתם? תודה רבה, תחזרו לאהל. פתאום הם תפסו את התפקיד של הרמטכ"ל, והחליטו זהו, אי אפשר, אי אפשר להלחם, העם הזה עצום, חזק, ואפילו הקב"ה לא יכול עליו. אתם שומעים דבר כזה?

הסבא זצ"ל היה מפרש את הגמרא, שיצר הרע נראה לצדיקים כהר גדול ולרשעים כחוט השערה, זה גמרא בסוכה נ"ב. שהכוונה היא שגם לצדיקים הוא נראה כחוט השערה בהתחלה, כי באמת יצר הרע זה כחוט השערה, בקלות אתה יכול לדלג מעליו, בקלות אתה יכול לדלג עליו, אז גם בהתחלה לצדיקים הוא נראה כחוט השערה. אבל הצדיקים רואים את הנולד ומבינים שאם יוותרו על חוט השערה, עלול לצאת מזה הר גדול. איך נהיה הר גדול אצל הרשעים? הם לא ראו את הנולד, הוא אומר מתי שאני רוצה אני יכול להתגבר על היצר אבל כרגע האמת לא בא לי כל כך, בסדר נחמד לי, אני לא, אז כל פעם יצר הרע חוט השערה, חוט השערה, חוט השערה, תשים חוט ועוד חוט ועוד חוט ועוד ועוד, עד שנהיה הר גדול, אבל החכמים הצדיקים ידעו שאם תוותר על חוט שערה אחד מזה יהיה לך בסוף הר גדול.

אבל בסוף מה רואים, בסוף רואים הצדיקים את יצר הרע הר גדול, והם רואים אותו הרשעים כחוט השערה. אה, זה לכאורה ההיפך ממה שאמרנו, לא זה לא ההיפך, זה בדיוק אותו דבר. הצדיקים התגברו על חוט השערה וחוט השערה וחוט השערה וחוט השערה וחוט השערה, וכל כך התגברו שזה נהיה הר גדול שהם התמודדו מולו ונצחו אותו, והרשעים מה רואים - שזה רק חוט השערה, אז הם בוכים איך לא התגברנו על זה. כי באמת יצר הרע הוא רק חוט שערה, חוט, אבל הם לא התגברו אפילו פעם אחת, פעם אחת הם לא התגברו, תמיד הם הניחו את הדברים, הניחו הניחו הניחו אז נהיה להם הר של עבירות. לא צריך להבהל מהיצר, צריך לדעת איך לענות לו או להתחמק ממנו, תלוי איפה.

למדנו בשבת, איך אברהם אבינו התחמק ממנו, כל הפטנט של יצר הרע שהוא בא עם ביקורת שכלית, הוא בא עם לוגיקה, עם הגיון, אומר לך ככה אומר לך ככה, איך אתה מעיז, איך אתה עושה, איך אתה יכול איך אתה זה איך אתה שם פפפ םםם.. מה אמר לו אברהם? לא נכנס איתו לדיסקשן, נסינג, ולא על מנת כן, על מנת כן, אתה דבר מה שאתה רוצה תגמור את הדרשה, אתה יכול לענות כבר במקומי מראש - על מנת כן. כמה פעמים שתשאל אותי אני יענה לך אותו דבר - על מנת כן, זהו, אז הוא התייאש ממנו. אז הוא הלך ליצחק, אבל יצחק גם כן למד את הפטנט של אבא, הוא אומר לו שמע הוא הולך לשחוט אותך, אתה תמות, אתה לא מבין, הוא כבר הוא מבוגר, הוא לא שם לב מה הוא עושה, הוא הולך להרוג אותך, אמר לו על מנת כן. על מנת כן, בסוף התייאש ממנו, והם הצליחו לעמוד בנסיון של העקידה. אבל יצר הרע לא ויתר, הוא נדמה להם כנהר, לא נתן להם לעבור, במציאות לא נתן להם לעבור, אז מה עשה אברהם אבינו, הוא ראה שיצר הרע עומד לא נותן לו לזוז, אמר רבונו של עולם, אני רוצה לעשות את הנסיון, רוצה לעמוד בו, אבל תסלק אותו ממני, טססס נעלם הנהר. מישהו אחר היה רואה נהר היה אומר טוב, אנוס רחמנא פטרי, חוזר הביתה. הרווחתי את הילד, בא בא יצחק מהר לפני שיהיה פה, בא. אברהם לא, אמרו לי לעשות עד הסוף, אם אני לא מצליח לעשות מה שביקשו ממני מן השמים סימן שזה היצר הרע. אין דבר כזה, זה יצר הרע.

לכן חכמים ז"ל אומרים לנו תורה מביאה לידי זהירות, תורה מביאה לידי זהירות, מטעם שהעמל בתורה מתרגל, מתרגל את האדם, מי שעמל בתורה מתרגל שלא לבנות על מושכל ראשון, לא כל דבר ראשון שאתה שומע זהו, לא, לא לבנות על מושכל ראשון, ויודע שתמיד צריכים לבדוק את ההנחות, אם אכן כנים הם, שלא יהיה בהם טעות קל אפילו כחוט השערה, כי יכול להיות שהרבה הנחות הן נכונות אבל בתוך זה נכנסה תולעת אחת קטנה - יצר הרע, נכנס לבפנים והוא מערבב עכשיו את כל זה והוא טוען טענות ככה ואתה לא יודע מי טוען מה. צריך סטריליזציה, לא לתת לו להכנס, שכל ההנחות יהיו על אדני פז. אם אדם יכול לברור את ההנחות לפני שהוא מתלהב מהמושכל הראשון, אתם מכירים את האנשים, אתה בא - יאלה, מה אתה בדקת, בחנת, מה ההפסד מה הרווח, לאן, לאן זה ישליך, לאן זה יוביל, מתי תחזור, מה הפסדת בינתיים, הלו לאן? ישר כן, כן. לא להתלהב ולהתפעל ממושכל ראשון, לבדוק את ההנחות אם אכן הם כנים שלא יהיה טעות קל אפילו כחוט השערה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.