מבט האמת בעולם השקר | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לצדדים.

אמנם התשובה היא

שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת.

כי גם אחרי אשר יפתה יצר את האדם לומר לו,

כי גם דרך השקר אמת הוא,

מכל מקום הוא יודע בעצמו שדרך האמת אמיתית יותר,

ורק יחשוב שהשקר הוא כמו תחליף לאמת.

מחסדי הבורא ברוך הוא שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי,

אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו באיזו דרך הוא האמת לאמיתו.

כמו שבגלות הגוף נאמר

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

השם הבטיח,

שאף פעם לא תהיה בחינה של קליה.

לא תהיה קליית הגוף מעם ישראל.

תמיד זו בחינה לא מאסתים ולא געלתים לכלותם.

מאסתים כן,

געלתים כן, אבל לא לכלותם.

עד כדי לכלותם לא.

כך גם בגלות הנפש,

שאין הכרת האמת כולה לגמרי בתוך גלותו של הסטרה אחרה,

אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו דרך האמת לאמיתו.

אין זה גלות גמורה כמו לא מאסתים ולא געלתים, גם שם יש בחינה כזאת שהאמת לא תהיה מכוסה לגמרי.

אז מה יעשה אדם? צריך אדם להתרכז על זה.

להתבונן תמיד כי רק האמת היא המציאות, אין משהו אחר.

מאשר ידמה אליה,

דומה, קרוב מאוד, שקר הוא ואינו כלום.

שקר הוא ואין אכלו.

ובהתבוננות היראה

השתמש להינצל מן השקר, מי שיש לו יראה.

אבל אין הרבה שיש להם יראה,

אז זה הבעיה.

בהתבוננות היראה

השתמש להינצל מן השקר. אם יש לו יראת שמיים,

אז הוא לא ירצה להטעות לעצמו במודע.

אז היראה יכולה להציל אותו.

בשעה שמבחין האדם ענייניו על פי הסתכלות זו,

הוא נקרא מביט במבט האמת.

דבר נפלא יש בזה.

לראות עד כמה כוחו של מבט האמת מגיע,

וכמה האדם אחראי אפילו בעד טעות דקה מן הדקה.

מכיוון שהוא יכול לברר אותה על פי מבט האמת.

וזה לשון הילקוט,

בראש פרשת שלח.

אמרו ישראל למשה,

נשלחה אנשים לפנינו.

אמר להם, למה?

שקודם חטא מרגלים היה דבר פשוט שאין לעשות השתדלות כזאת.

אמרו לו, כבר הבטיחנו הקדוש ברוך הוא שאנו נכנסים לארץ כנען

ויורשים כל טוב.

והרי הם שמעו שאנחנו נכנסים.

אם מטמינים הם את ממונם

ולא נמצא כלום,

נמצא דברו של הקדוש ברוך הוא בטל.

אלא ילכו מרגלים

ויחפרו את הארץ

לראות איפה הם מטמינים את המטמוניות.

הרי ידוע כשישראל יצאו ממצרים,

שמעו עמי ברגזון וכו' וכו', למה הם ידעו שהוא הבטיח להם שהם יבואו לארץ

כשימלאה כל טוב וירשו את הארץ?

אז הם הרסו את הכל.

הרסו את הבתים, קיצצו את העצים, הכל שהם יבואו ולא יתקיים דברו של הקדוש ברוך הוא. אז השם יעקב את ישראל עוד ארבעים שנה

שהם יבנו מחדש ויעשו את הכל ויכנסו את הארץ.

אז עכשיו הם אמרו המרגלים, עכשיו בואו אנחנו לפני הכניסה,

אז בואו נבדוק, שלא, אם שומעים עוד פעם שאנחנו עומדים להיכנס, אז הם יעשו את אותו תרגיל.

ואז נמצא דברו של הקדוש ברוך הוא בטל.

אתם דואגים שהקדוש ברוך הוא לא ימצאו דבריו בטלים.

אז הם אמרו, נשלחה מרגלים.

בנתבונן פה,

הלא דור דעה היו,

ולא בקל היו טועים,

ואף על פי כן חשבו בדעתם שכל חפצם לשלוח מרגלים אינו אלא למען קידוש השם.

דור מקבלי התורה, עם כל עוצם הבנתם, לא עמדו על טעות זו.

גם משה רבנו לא היה יכול לעמוד בזה שאין כוונתם לשם שמיים ממש.

כשמסיק המלכות שם,

כיוון ששמע משה כן,

נלכד בידם שנאמר וייטב בעיניי.

אז משה רבנו, גדול הדור של כל גדולי הדור, בכל הדורות כולם,

נלכד

במה שאמרו העם,

ולא יכול היה לבחון אם זה לשם שמיים או לא,

ואמר אפילו בעצמו על עצמו, וייטב בעיניי הדבר.

וייטב בעיניי ולא בעיני השם.

והוא בעל רוח הקודש ונבואה והכל ורבן של כל הנביאים, כן?

והנה משה רבנו בעוצם חוכמתו היה מכיר כל אדם בתוך-תוכו

על פי כל צדדי כוחות נפשו, אפילו הטמונים ביותר.

כמו שכתוב, אתה תחזה מכל העם.

על פי החזות, על פי חוכמת הפנים.

כמו שכתוב בזוהר פרשת יתרו.

ואמרו, זיכרונם לברכה, שיבחין על פי חוכמת הפרצוף.

וכבר כתבו הרבה מזה בזוהר.

וגם זולת זה מובן, עד כמה הגיעה חוכמת משה בכוחות הנפש.

וכמה למד בהבנתם במהלך כל עוצם עלייתו בעבודת השם.

ואחר כל אלה,

לא עמד על טעותם של ישראל.

והרי אדם עומד על טעויות אחרים יותר משל עצמו.

אז איך אפשר דבר כזה?

על כורחנו, שהטעות הייתה דקה כל כך,

שאפילו משה רבנו לא יכול להרגיש בה.

כי הקדוש ברוך הוא טבע חטא המרגלים מישראל ולא ממשה.

והנה כתב הגרא,

זיכרונו לברכה, באדרת אליהו,

שהיו באים ישראל אל משה לשאול כל אחד על עבודת השם הפרטית שלו,

ומשה הים למדה מה עצות ודרכים לכל אחד כעניינו הפרטי על פי השם.

כל אחד מהתיקון שלו שצריך בדרך עבודה.

הרי כי גם בחוכמה היותר גדולה,

אי אפשר להבחין בתוך דקותם של כוחות הנפש,

ורק על פי השם בנבואה ברר להם.

וכבר קטרנו מקום אחר שלא רצה השם לגלות למשה את האמת

בעניין שלוח המרגלים,

כמו שכתב,

שלח לך לדעתך.

מעל כן, אם כל עוצם חוכמת משה רבנו טעה בדקות ההיא,

כי לא יכול היה להרגישו.

ומעתה נתבונן. אם משה רבנו עליו השלום לא נתפס על טעות זו,

אז איך נתבעו עליה ישראל?

אם הוא הנביא לא יכול היה לעמוד על טעות זו, מה אשם עם ישראל?

הרי לנו מקל נימון גדול,

כי אפילו טעות כזו,

שלא יוכל להרגישו משה רבנו על אחרים,

הם בעצמם יכולים לראותה במבט האמת שלהם, אם אך ירצו.

כי זה נוגע להם.

ואדם יכול לברר את האמת לעצמו במבט האמת.

אבל הם ידעו שמה שהם אמרו שלח לך זה העיני בשביל לראות.

לא, הם התכוונו לשם שמיים.

מה, הם התכוונו באמת? כן,

הם התכוונו לשם שמיים.

המרגלים באו והייתו ואמרו שהמצב לא טוב.

וכשהם באו ואמרו,

אז הם ראו שהרוב אומרים שזה לא בסדר.

ואז הם התחילו לבכות.

אז רגע, מה השמע על משה רבנו? אם באמת הם התכוונו לשם שמיים.

כן.

אז משה רבנו היה בסדר, והייתו בעיניי, הם התכוונו לשם שמיים.

אבל הוא לא הבחין בטעות הזאת שהייתה אחר כך שהתבררה,

כיוון שהם היה ברור להם שהם צריכים להירש.

והם רק הלכו לברר אם יש מטמוניות

שהם מסתירים.

וכשהם ראו שאין הסתר,

מזה לא דיברו הם רגלים בכלל.

בסוף מה הם דיברו?

שארץ אוכלת את יושביה, ועזה עם, וכל מיני דברים אחרים.

מה עם השאלה הראשונה שאתם שלחתם לשאול?

הם לא דיברו עם זה.

מה קרה עכשיו?

נתפסתם למה שהם אמרו. ומה עם עלי ראש? הרי היה ברור לכם שאין פה ספק שאפשר להירש את הארץ,

רק העיקר שיימצא שם הרכוש שהובטח?

אז מה קרה? התתם את דעתכם?

למה לא אמרתם למגלים, מה עם מה ששלחנו אתכם?

למה לא אמרתם למגלים, מה עם עלי ראש?

זה הרי ברור שאנחנו נוכל להירש את הארץ.

מה עם כל זה?

ונענשים עד כדי בחייה לדורות, רחמנא נצלן.

אבל יש תרחומים גדולים בדבר הזה לאדם.

כי עליו, רק עליו, להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולהתדבק בו.

כי אם הוא יעשה חן, לא יוכל היצר רע להטעותו בשום פנים.

כי מבט האמת מסור בידו של האדם לברר.

אבל רוב אנשים עצלנים,

הם תולים באחרים, מה אם הוא אומר, אם הם אומרים, אם כולם אומרים, מה אני, מי אני, מה אני, מה אני, מה אני, מי אני.

בסדר, אין בעיה, מי אני, מה אני. דור שלם מת בגלל מי אני, מה אני.

דור שלם מתו.

600,000 איש מתו

בגלל שהסכימו עם הרוב שטעה אותם.

מול זה היה להם

דבר השם.

עלי רש.

מול עלי רש,

והארץ טובה שבטיח השם, אין יותר. שיבואו מאה מיליון איש

ויגידו לא יעזור.

מול שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק,

יביאו מאה מיליון גדולי דור ויגידו ההפך משולחן ערוך, הם עוקרים את התורה.

שמוע בין אחיכם זה משה רבנו,

זה הקדוש ברוך הוא, זה התורה.

אפילו יהיה רוב, לא משנה כמה שיהיו, זה לא משנה.

או שנעקור את התורה ונגיד שאין תורה,

אלא שומעים לכל מי שמחליט שהוא גדול בישראל ויגיד לנו מה לעשות נגד התורה,

כמו נביא הבעל, שהחליטו העם ללכת אחריהם, בבקשה.

אם לא,

אז חייבים כולם להיות כפופים לתורה, ומה שהיא אמרה, צריך לפעול על פיה.

ואין איפה ואיפה גם

בין אדם לאדם, כולם שווים אצל השולחן ערוך.

זה מה שלומדים מהפרשה.

יש שוחד,

אדם לא רואה חובה לעצמו,

אבל מבט האמת ייכון לעד.

אפילו היצר הרע רוצה לחסות, אין לו רשות לחסות לגמרי.

ואם אדם מתרכז בעצמו לבחון את הדברים ולבדוק אותם לאשורם,

ובפרט שהוא יודע שיש דבר המנגד את התורה,

חובה עליו לבדוק, ועל זה נאמר, תורה היא וללמוד אני צריך.

ואני רוצה לדעת איך זה יכול להיות דבר כזה שעוברים על התורה בריש גלית.

ולא יקנה כל דבר שימכרו לו, אלא יבדוק גם את מה שמוכרים לו, אם זה עומד בקנה המידה.

וכמו שאמרנו, בכל ההרצאות ביחד, אם יחברו את כל החומר ביחד, יראו מה אמרנו על הכל וענינו על הכל.

אז הדברים יהיו ברורים.

אבל אם בן אדם רוצה לחיות באשליה שהוא נמצא עם הרוב והוא צודק,

אז היו כבר מקרים כאלה בהיסטוריה שהרבה היו רבים מול מעטים ולא צדקו.

כמו השבטים מול יוסף.

כמו פה, במקרה שלנו.

כמו מקרים נוספים.

כי צריך לברר, אם זה נגד התורה,

צריך לבדוק עד הסוף.

מחובה על כל אדם, ולא יהיה לו פתח מילוט.

משה רבנו זה לא היה נוגע אליו,

כי הוא לא אבא נשלחה אנשים, העם אמר.

והוא לא ידע להבחין שהם מתכוונים לדברים אחרים שהתבררו לאחר מעשה.

אז לכן הוא לא יכול להיתפס,

כי הוא לא יכול לברר את האמת של האנשים האחרים שנמצאת אצלם,

אלא אם כן יקבל נבואה.

אבל לא על כל דבר מקבלים נבואה.

לא כל מי שיש לו רוח נבואה,

אז הוא יודע בכל רגע את כל המצב בכל העולם ובכל האנשים.

שהרי נשע היה לידו גחזי, והוא לא ידע.

והרי יצחק אבינו היה לידו עשו, והוא לא אבחין במעשיו.

וכן על זה הדרך.

אז זה מבט האמת,

שצריך להתרכז ולבחון את הדברים לגופו של עניין,

בלי

ללכת שולל אחרי רוב שצווחים ולא יודעים מה צווחים.

רבי חנן יום הנשיא אומר עושה ועושה ועושה ועושה ועושה,

מהאמור הזה מאחינים סמליים.