חובת המחאה | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 02.06.2013, שעה: 18:17
"ויהושע בנון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם", נשאלת השאלה למה דוקא יהושע וכלב קרעו את בגדיהם ולא עשו כן משה ואהרן? האם נוכל לומר שיהושע וכלב הרגישו בשעה זו סרחונם וכשלונם של ישראל יותר ממשה ואהרן שהם רועי ישראל גדולי הדור? סמל המסירות נפש לכבודם של ישראל, שהם רק נפלו על פניהם וצערם של יהושע וכלב הגיע עד כדי קריעת הבגדים. אז השאלה היא למה דוקא יהושע וכלב קרעו את הבגדים ואילו משה ואהרן רק נפלו על פניהם?
ויש להסביר, היות ויהושע וכלב מסובכים היו בתוך הנסיון של המרגלים, ובתשואת ה' הם נחלצו ממזימת מוציאי הדיבה, אבל היו חוששים בנפשותיהם שמא נדבק חלילה משהו מהרעל של המרגלים, אולי יתגנב לליבותיהם איזה שמץ אבק של מחשבה זרה, לכן הם התאמצו והשתדלו להתנער בעצמם מחשש זה, והתחילו להפגין בכל כוחם בכל מיני אופנים שונים, מחאות, צעקות, תפילות, תנועות שונות עד כדי קריעת הבגדים, כל זה כדי להוציא מלב עצמם ומלב כל עדת בני ישראל את ההרהור שידם היתה אפילו במשהו בעצת המרגלים. מה שאין כן משה ואהרן, שהם לא היו בתוך הנסיון, לא היו צריכים לכל ההסתייגויות מן הרעה הזאת, ודיה היתה התגובה של נפילת אפיים והשתתף עם יהושע וכלב. וכגון זה מצינו בדין מסית ומדיח, שמצוה להרגו, כי הרוג תהרגנו, ידך תהיה בו בראשונה להמיתו מיד כל העם באחרונה, פירש רש"י ז"ל, מצוה ביד הניסת להמיתו, המסית ניסה להסית אדם, האדם הזה הניסת מצוה עליו להמית את המסית, ז"א אם חבר שלו לדוגמא אמר לו בא נלך נעבוד עבודה זרה, המצוה עכשיו עליו הניסת להרוג את חברו ולהמיתו. מאותו טעם הנזכר שעל ידי הקנאות ועל ידי הסקילה שירגום את המסית, יגרש ויפלוט מנפשו את הרושם האפשרי שאולי עשה המסית בליבו של הניסת איזה רושם שלא ניכר, איזו סריטה בתת ההכרה, לכן הוא הניסת צריך במעשהו זה כאילו להטהר, וברגימת האבן הוא מגלה דעתו שנקי הוא מזוהמת ההסתה אף כלשהי.
מי שיתבונן על זה יראה כאילו זה מעשה אכזרי, נכון, לזרוק אבן על בן אדם עד שהורגים אותו, נכון? אז קודם כל החוק הישראלי לא רואה את זה בכלל כהריגה, כי הפלשתינים זורקים אבנים, ולא חושבים שזה נסיון הריגה. בכל אופן הנקודה היא ככה, אנחנו רגילים לראות דם ואז אנחנו אוי, אוי, לא יכולים לסבול, אבל אם אחד מחטיא את חברו בדברי מתיקות כאלה ואומר לו בא נלך לעבוד עבודה זרה ויהיה כיף יהיה על הכיפאק, זה כלום, הוא רק מכניס אותו לגיהיני גיהינום ומפסיד לו את חיי העולם הבא, אז כיון שזה לא נראה בעין אז זה כלום. עכשיו זה שהורג אותו באבן הוא רק הורג אותו בעולם הזה, הוא לא מדיח אותו מהעולם הבא, הוא רק מבצע בו הריגה של העולם הזה שזה לא סוף מעשה, אבל ההוא רוצה להדיח אותו משני עולמות, אז זה נקרא הנחה גדולה, לא? ביחס למה שההוא התכוון. לכן אמרו חכמים, גדול המחטיאו מן ההרגו, שזה מדיחו משני עולמים וזה מעולם אחד.
ויש לנו ללמוד מזה עד כמה שאדם צריך לעמוד על משמרתו, על מלאכת הכשר ליבו לעבודת הקודש והאמת, ויחשוב את כל אלה שמעוניינים לרחק אותו, להוריד אותו ממדרגתו, לאויבים שלו המסוכנים מאד. גם כל המסיתים בעניני פוליטיקה ודעות כוזבות ושקר וכזב, אויבים אלה, אין אויבים שנואים יותר גדולים מהם, הם רוצים פשוט להדיח אותך מארץ חיים שלא תהיה לך תרופה למכתך. אז לכן אם נקלע ונזדמן לו פעם להמצא בקרבתם ולהמשך בשיחותיהם, קודם כל לא היה צריך להגיע למצב כזה כי במושב לצים לא ישב, אבל אם נקלע כבר התאמץ אח"כ לבדוק עצמו בשבע בדיקות ועיונים רבים לתוך תוכה של נפשו, אם נתדבק בו איזה שמץ של אבק ארס העלול לחדור בו ביותר. ז"א שמעת שיחות מאנשים כאלה, אפשר שרושם נשאר, אפילו שאתה דוחה אותו מכל וכל, רושם מצטבר, גם אם יש אבק עכשיו, גם אם תנקה יהיו איזה מקומות מתחת לאיזה ספר שעדיין יהיה איזה אבק, קשה מאד לגמרי לנקות ולטהר, אז דברים שנכנסים נכנסים זה ארס שמחלחל. לא תהיה שום הגנה למי ששומע רדיו קול בערמה או מי שנכנס לככר השבב או למקומות כאלה כי הוא במודע, נכנס אתה מבין, לאזור הסכנה, למקום של מחטיאי הרבים שמשמה לא יוצאים בחיים אף פעם, אז מה אתה, לא יעזור לך שום ניקוי, לא אני רק מעניין אותי מה הם אומרים, לא, שלא יעניין אותך מה הם אומרים, אם זה מענין אותך מה הם אומרים תכנס לכל מקום ותשמע מה הם אומרים, מה מעניין אותך מה אומרים? אתה יודע פחות או יותר מה אומרים, דברי שקר וכזב פעם על זה פעם על זה, מה הקשר, מה יש לראות, או להסתכל בעיתונים חרדים כאילו, מה יש לך להסתכל שמה, מה יש שם? יש שמה דברי אמת? מה זה לשונות של הגמרא? מה יש שמה? אינטרסים מי שמשלם מקבל ידיעה מי שלא משלם לא מקבל ידיעה, מה יש לך לראות שמה, יש אינטרסים, הכל זה אינטרסים. אז אין לך מה לחפש שמה, וגם הבדיקות אח"כ והנסיונות לנקיונות לא יעזרו, כי אתה הופך להיות חלק מזה.
רק על ידי לימוד מוסר באופן נלהב ומלוהט יצליח אדם להתנער ולהקיא את רושם השמועה והשיחה הבטלה שהתגנבה אליו, וכשיש חשש התדבקות ברע ההכרח הוא לפעמים להפגין בבכיות ובתחנונים ולצאת במלחמת תנופה נגד עצמו עד כדי הפרזה והפלגה כדי למחוק את הרושם שנעשה.
ידוע הסיפור של בבא מאיר שהוא היה בשדה התעופה להקביל את אביו הבבא סאלי זצ"ל וחמש עשרה שנה לקח לו להפיג את הרושם שהוא לא ראה כלום, רק הוא היה באוירה הזאת, 15 שנה לקח לו לתקן את זה. אז זה בגלל שהוא יודע מה זה התיקון ומה זה הקלקול, והוא יודע גם כמה לקח והוא יודע מתי לחגוג, אבל אנחנו לא יודעים שום דבר אז לכן אסור לנו להכנס למקום סכנה בכלל, בשביל מה להכנס?
לכן בן אדם צריך לחרוג מהמקומות האלה לחלוטין, לא לשמוע ולא כלום, איך שמתחילים לדבר להקיא ישר, אם אפשר להקיא ישר - להקיא. גועל נפש, מה יש פה לדבר. קשקושים.
אז רואים מפה שיהושע וכלב עם כל מה שהם היו נקיים לחלוטין, אבל מחשש היה להם שמא אולי נדבק בהם איזה משהו מהדעה הכוזבת של המרגלים, הגיעו למצב עד שקרעו את בגדיהם, לא בשביל הציבור, קודם בשביל עצמם ואח"כ, כמו שאתה עובר ליד נבלה סרוחה ואתה לא יכול לבלוע את הרוק שלך אחרי שהרחת אותה, אז מה אתה עושה, זורק החוצה, נכון, אתה לא יכול, כי זה מסריח, מטמא את הנפש. עכשיו אם תבלע רוק שיש לך בפנים אתה מרגיש שאתה בולע עם הריח והטעם הזה לבפנים, אז אוטומט אדם מוציא את זה החוצה. ככה צריך אדם להרגיש מיאוס וגועל מכל דבר שהוא אסור. אם אדם ירגיש ככה בכל דבור שהוא אסור לא יחטא אף פעם, אבל הכל מתחיל דרך האזניים, אדם רואה בעיניים ובאזניים זה הדבר הכי מהיר, זום נכנס זהו כמו ארס, לא ידעת להוציא בזמן, לא התרחקת מהמקום לא זה, זהו, נתפס ונדבק, יש דונג ונתפס. זהו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....