http://live.shofar-tv.com/videos/2959
30-5-13
חילול על גבי חילול. ולשם מה בא כל החילול הזה? עצם זה שעם ישראל עוברים עבירות זה חילול ה', עצם זה שה' מעניש אותם, ויבואו אל הגויים אשר ויחללו את שם קדשי, איך הם מחללים את שם קדשי - ואמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. אז עוד פעם נהיה חילול, גם מהענשה נהיה חילול. למה עושה את זה הקב"ה? כדי לקרב אותנו אל התשובה. הוא מוכן לסבול חילול על חילול בשביל לקרב אותנו אל התשובה.
הרי זה גדר דחיה, כמו שקדושת נזיר וכהן גדול נדחה מפני מת מצוה, וקדושתם נדחית מפני מת מצוה, הרי הם קדושים, הם לא צריכים לחלל את קדושתם, אבל מת מצוה דוחה את קדושת הכהן גדול והנזיר, זה נקרא דחיה, גדר דחיה, כך אמר ה' יתברך, מוטב יתחלל שמי הגדול אבל למען שישוב הרשע, וזה בגדר דחיה שמוכן כביכול הקב"ה לדחות את כבוד שמו על חשבון חילול שמו שלהוציא אותם לגלות להענישם בשביל שיתעוררו ובינתיים יהיה חילול ה' מהגויים שיגידו איך זה פה פו, וכל זה בגדר דחיה בשביל שישוב הרשע, כמה גדול חסד ה'. כמו שה' מוכן שימחה שמו על המים בשביל שלום בית, הקב"ה מוכן בשביל שהרשע ישוב בתשובה.
עיין מה שכתב רש"י ז"ל ביומא פ"ו, דיבור המתחיל באמור להם, כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו, אומרים מה הועילו לו? ראה החסידים והחכמים רעה באה עליהם, שנאמר "ויחללו את שם קדשי", במה חיללוהו? באמור עליהם האומות שגלו ביניהם ראו עם ה' אלה ולא יכול להצילם. אז אם רואים אדם דתי שהוא עובר עבירות והוא מקבל עונשים, אומר מה הועילו לו, הנה עשה מצוות עשה זה פה לא מועיל לו שום דבר.

ש. אבל הוא לא דתי אם הוא עשה עבירות

הרב: כן, יש גם דתיים שעושים עבירות, מה לעשות.

ש. אבל ברגע העבירה הוא לא דתי, הוא דתי בתפילין בבוקר

הרב: ברור, מה זה דתי, דתי זה חוקי, שומר חוקים, דת זה חוק, ודתיהם שונות - וחוקיהם שונים, הוא לא דתי - הוא לא שומר את החוק הזה.

ש. אז הוא דתי רבע, חלק

הרב: הוא כמו עבריין תנועה, הוא נוסע טוב כל הזמן חוץ ממתי שהוא עובר עבירות

ש. אז אתה לא יכול להגיד מה הועילה הדת הזאת, אבל אם הוא היה דתי באמת היתה מועילה לו.

הרב: אבל החילוני כן אומר, החילוני אומר

ש. במציאות הוא חזות דתית?

הרב: אז מה הוא אומר, הנה הוא צדיק והוא מקבל עונש, והנה הצדיקים ומקבלים עונש, אז אומר מה יצא לו מזה שהוא שומר מצוות, הוא לא מבין שמדקדקים על כל עבירה ועבירה ועל כחוט השערה וכל הדברים האלה, הוא בשבילו אם הוא דתי ושומר תורה ומצוות צריך להיות מוגן מכל דבר כאילו, כאילו מיוחס, אבל אם זה לא ככה אז מה יצא לו, ככה הוא אומר,

ש. זה החילול

הרב: כן. כמו שנגיד, בשביל מה הוא צריך רשיון, בסוף עשו לו רפורט, היה הולך ברגל לא היה לו כלום, מה בשביל מה הוא הוציא רשיון, זה הטפשות. זה כמו שתגיד ככה, מה הועיל לו שהוציא רשיון, למד תאוריה ועבר טסט ושילם כסף והכל בסוף הוציאו לו רפורט.

ש. היה יושב בבית

הרב: כן, היה יושב בבית, היה הולך ברגל, היה קונה קורקינט. זה טפשות, אבל זה כאילו חילול ה', אבל כאילו שואלים אנשים טפשים שאלות.
כשהצדיק נענש קשה בדבר עבירה כחוט השערה, כיה קב"ה מדקדק עם חסידיו, יש כאן גדר של צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ודרכי ה' ממש. כי בעיניה בריות הרי הוא צדיק גמור, ואעפ"כ ארע לו כזה, שהוא קיבל עונש, אם כן לפי דעתם הרי כאילו לית דין ולית דיין חס ושלום והכל במקרה הנה אתם אומרים ואתם אומרים, וזה הסתר גדול לכבוד ה' יתברך, אבל תקשיב טוב, מכל מקום נדחים האנשים ההם וקלקולם למען יזכה הצדיק וילמד מענשו. אומר הקב"ה, כל הטפשים והטועים האלה שחושבים הנה אין דין ואין דיין והכל מקרה וזה, ובשביל זה הם כאילו התקלקלו, כל אלה נדחים מפני הצדיק שחטא וה' מעניש אותו כדי ש ילמד מהעונש, ושווה לו שהצדיק ילמד מהעונש אע"פ שיהיה מזה חילול ה' שיאמרו אנשים דברי הבל ושטויות וכזבים, והם ידחו בכמויות אלפים ורבבות, ובפרט אם הטמבלויזיה הראתה ואמרה ועשתה ועוד עזרה להם להתדרדר, שווה לקב"ה בחשבון בשביל שהצדיק יתקן את דרכו. בדבר הזה הספציפי כחוט השערה, שווה לו.
והרי זה הסתר גדול לכבודו יתברך, מכל מקום נדחים האנשים ההם וקלקולם למען יזכה הצדיק וילמד מענשו, ואפילו הם מרובים מאד, עולם מלא של רשעים שילמדו מזה את ההיפך, והצדיק רק אחד, מכל מקום הם נדחים בשבילו. מפה רואים ממש שבזכות צדיק אחד העולם עומד, הקב"ה מוכן לוותר על עולם שלם בשביל צדיק אחד.
זה מה שאמר הקב"ה למשה רבינו, "אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו". עשרה דורות מנח ועד אברהם, וכולם היו מכעיסים ובאים לפניו, וכל החילול הזה נדחה למען אפשרות התיקון שיבוא על ידי אברהם אבינו, שיראה את כל החילול הזה ויתקומם אברהם נגדו ויבוא לאמונה טהורה ויזכה לו ולדורות. אברהם רואה את החילול הגדול של עשרה דורות, מתקומם נגד העשרה דורות, בא לידי אמונה טהורה נגד הטבע נגד השכל נגד הכל, וזוכה לו וזוכה לדורות. בזה נוכל לראות את הטעות שבמחשבה המתגנבת לפעמים אל ראשינו, וכי מה תועלת יש בנו, מיעוטא דמיעוטא של עובדי ה' שכל העולם ממש הולך בכיוון הפוך, ונהי בעינינו כחגווים, וכן היינו בעיניהם, אם אתה חושב את עצמך ואתה כלומניק, כי אתה מיעוט, אתה ככה תיראה בעיניהם.

ש. ז"א זה מצוה גדולה להיות מאלה

הרב: ודאי, במקום הנכון. ודאי ודאי.
על זה התשובה היא, הרי אינך יודע את הערכים האמיתיים איך נראים הדברים לפניו יתברך, אדרבא, במקום להתרפות עלינו להתחזק במצב כזה, הרי אוהבי עצמנו אנו, ואם כן למה לא נשתדל שנזכה בכל קידוש ה' העצום היוצא על ידי מעשינו, כשהם נעשים כנגד כל החילול המצורף והמאורגן של כל העולם יחד, אז זה ההזדמנות לקחת עכשיו אתה מבין, את כל הזכויות של כל העולם כולו, זה הזדמנות. ז"א, אם אנחנו אוהבים את עצמנו, אז הרי אנחנו צריכים להשתדל לזכות בכל קידוש ה' העצום היוצא ע"י המעשים שלנו הבודדים, אנחנו בודדים, מיעוט, בשעה שנעשה חילול מצורף ומאורגן של כל העולם יחד, כולם חיים איך שהם רוצים איך שבא להם הכל, ואנחנו מדקדקים ומשתדלים ועושים והכל, ואנחנו מיעוטא דמיעוטא כאילו בטלים בכאילו, אומר הקב"ה תקשיב, אתה אחד אפילו, אני לא רואה את העולם בכלל, זה חול, חול, זה חול לבטון, זה הכל.
כתוב שהקב"ה ברר עשר דורות בנפה, בחול, ברר ברר ברר ברר עד שמצא מרגלית, מי זאת המרגלית? אברהם אבינו. עשרה דורות כביכול הקב"ה עושה ככה ככה בחול, עושה דרררררררר זורק אין כלום, עוד עוד עוד, עד שמצא אחרי עשר דורות אברהם אחד. חול, העולם חול, הקב"ה צריך אחד אפילו, אחד אמיתי מספיק. צדיק יסוד עולם, זה מה שצריך.

ש. זה יוציא את כל החול

הרב: החול מתקיים בשבילו, שיהיה לו על מי לדרוך.
נמצא, שכל החילול הנורא שאנחנו רואים בעולמנו, כל תכליתו של החילול הנורא שאנחנו רואים בעולמנו היא להביא לידי התשובה שלנו, ואם כן מה גדולה האחריות ומה נורא העונש אם גם אנחנו לא נקדש את שמו יתברך חס ושלום, אם כן בשלנו כל החילול הנורא והאיום ההוא, כי אנחנו גרמנו שכל החילול הרב היה ללא תכלית, ולא היה ראוי שידחה קידוש ה' עבורנו מכיון שלא השתמשנו בהזדמנות הזאת להגיע לעבודת ה' פנימית, שהקב"ה מוכן לדחות אלפים ורבבות מיליונים כנגד צדיק שהרשיע בדבר מסויים וילמד מזה ויתקן. ואם זה לא נעשה אז כל החילול ה' רח"ל על הגב שלו, כי את כל זה עשו בשבילו, ומוכן ה' לעשות את כל זה בשבילו, אבל תלמד, אבל אם הוא לא לומד ולא עושה ולא מתקן יתלה בו כל החילול.
אמרו ז"ל בסנהדרין צ"ח, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. היינו שיש שני מצבים שבהם אין תועלת עוד בהסתרים, אחד כשכל ישראל זכאים וממילא אין עוד צורך לחילול ה' שבגלות, ואין טעם עוד לדיחויים של קידוש ה' הכללי, והיינו מה שאנחנו אומרים בקדושה של ימים נוראים, ובכן תן פחדך ה' אלהינו על כל מעשיך, כמו שידענו מי זה ידענו - אנחנו עם ישראל, שהשלטון לפניך, אז במצב הזה כשכל ישראל זכאים אין צורך עוד בחילול ה' שבגלות, ואין טעם עוד לדיחויים של קידוש ה' הכללי, ואז כולם יודעים כבר את ה' והשלטון מלפניך, אז כבר אפשר להביא את הגאולה ואין צורך בהסתר שכאילו חושבים שהמיעוט לא צודק והרוב צודק. המצב השני הוא מצב שכולו חייב חס ושלום, ואז אין תועלת כבר בתוספת חילול, כי אין מי שילמד ממנו, הרי אמרנו שכל המטרה שמוכן ה' שיהיה חילול אצל הרבים לטובת היחידים, אבל אם כולם כבר חייבים, כל הדור חייב, אז כבר לא מועלת תוספת החילול כי אין מי שילמד ממנו, ולא נשארת ברירה אלא להביא את התיקון בהתערותא דלעילא - בהתעוררות מן השמים.
וזה הביאור של תפילת משה, לאחר מעשה העגל כשאמר ה' יתברך "וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", והשיב משה רבינו ע"ה, למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה, למה יאמרו מצרים, זה חילול ה', יאמרו מצריים, וכן אחרי חטא המרגלים חזר כענין הזה שה' אמר אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול, ומה השיב משה - ושמעו מצרים ואמרו מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה, מה טען משה - שיהיה חילול ה' גדול ונורא כל כך עד שכל העולם כולו יהיה בבחינת חייב ולא יהיה מי שילמד מזה, ואם כן מה התועלת בחילול? ועל מה שאמר ה' "ואעשה אותך לגוי גדול" במקומם, טען משה בענווה שלו שחילול נורא כזה לא יוכל לסבול, גם הוא לא יוכל לסבול את הדבר להיות מסוגל ללמוד ממנו. אמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מכיון שלא תהיה תועלת בחילול, אין דרך אלא למצוא תיקון במידת הרחמים.

ש. ז"א גם הוא לא היה צדיק

הרב: לא, הוא אמר, הוא בכוונה אמר בענווה אני לא אוכל לעמוד בזה כאילו שאני אספוג, אוכל להסכים להשלים עם כל החילול, גם אני לא אוכל לתקן כבר במצב כזה אני אהיה במצב שאני לא אוכל ללמוד ממנו

ש. אז מה, גם הוא יהיה חלש

הרב: כן, זה אמירה, לא שהוא לא יכול, הוא לא רצה שמה ילכו כולם בשבילו, שהוא ישאר היחידי ואעשך לגוי גדול, זהו, נכון.
וזה שהזכיר משה בתפילתו, "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דיברת לאמור, ה' ארך אפיים" הזכיר עליהם מידות הרחמים שהוא למד קודם לכן מה', וכתב שם רש"י ז"ל דבר נפלא על פי סנהדרין קי"א, כשעלה משה למרום או איזה דבר זה, כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שהיה יושב וכותב "ה' ארך אפיים", אמר לו לצדיקים? אמר לו הקב"ה אף לרשעים, אמר לו לרשעים? יאבדו! משה רבינו אומר, אמר לו חייך שתצטרך לדבר, כשחטאו ישראל בעגל ובמרגלים נתפלל משה לפניו בארך אפיים, אמר לו הקב"ה, והלא אמרת לי לצדיקים, אמר לו הלא אמרת לי אף לרשעים, יגדל נא כח ה' לעשות דיבורך, וזה הביאור, עכשיו תשמעו את העומק של הדברים. כתוב מצאו כשעלה משה למרום מצאו לקב"ה שהיה יושב, מה זה יושב? פירושו בחינת קבע, כשאומרים יושב פירושו של דבר זה דבר קבוע, שכך הנהגתו של ה' בקביעות, וכותב, מה זה וכותב? שיהיה הדבר גלוי לכל, כשהדברים הם קבועים ידועים ומפורסמים לכל. ארך אפיים, מה כותב, ארך אפיים, אמר לו לצדיקים, משה שואל אותו לצדיקים? היינו לצדיקים שנכשלו בעבירת הארך אפיים, אבל לרשעים הגמורים הרי יתרבה חילול ה' בעולם אם אתה תהיה ארך אפיים בעולם הם ימשיכו להרשיע ימשיכו להרשיע ימשיכו להרשיע ויהיה חילול ה' איום ונורא, כי יאמרו בחנו ה' וימלטו, הנה עושים נגד וזה הוא לא עושה כלום, אין פה אף אחד, אתה מבין? מה ענה לו ה', אמר לו אף לרשעים, עם כל החילול ה' שאתה אומר שיהיה ויתרבה והכל, עם כל זה אף לרשעים. למה? כך היא מידתי, לאחר פורענותם עד לעולם הבא, וגם זה לטובתם שיהיה להם שהות לחזור בתשובה. אמר לו רשעים יאבדו כי איך אפשר לסבול חילול כזה, כי סוף סוף אינם עושים תשובה, מה יוצא מזה? כשחטאו ישראל נתפלל משה לפניו בארך אפיים, אמר לו הקב"ה והלא אמרת לי לצדיקים, ואם כן יש סתירה בכוונת תפילתך, אמר לו והלא אמרת לי אף לרשעים, היינו שאין סתירה, כי קיבלתי את דבריך על פי אמונת הלב אע"פ שלא היו מובנים לי, באמת בשכל אני טענתי וזה לא היה מובן לי, אבל אתה אמרת לי את הסיבה ואני על פי אמונת הלב הבנתי מה שאמרת, עכשיו אני רואה שהחילול שבכליון חס ושלום הוא הרבה יותר גרוע מהחילול שברחמים לרשעים. אם אתה תכלה את כל עם ישראל יהיה חילול ה' פי כמה יותר גדול מחילול ה' הנובע מזה שאתה מאריך את אפך אליהם.
מכל זה אנחנו לומדים שכל החובה שלנו היא אך ורק לגלות כבודו יתברך בהווה כפי יכלתנו נגד כל העיכובים וההסתרות, נגד השקרנים והשקר והרמאות, נגד הבלוקים והחול והחצץ, נגד הכל, שום דבר לא יעמוד במה שנוכל לגלות את כבודו יתברך, שום דבר לא יעמוד, לגלות כבודו יתברך מתחת לאדמה, איך אפשר לגלות כבודו יתברך מתחת לאדמה? בונים בית כנסת מתחת לאדמה, חופרים מתחת לאדמה, חופרים בתוך האדמה, חופרים מעל האדמה, חופרים בעליה באויר, באויר ובים וביבשה. אז ז"א, צריך האדם לגלות כבודו יתברך בהווה כפי יכלתו נגד כל העיכובים וההסתרות, ואין לנו ענין בעתידות מתי תהיה גאולה, כמו שאמרתי לכם שאמרו לי, רגע, אתה בונה פה בית כנסת מקום שכור, חבל על הכסף חבל על זה, אמרתי אם נבנה רק ליום אחד שווה. מה אתה עושה מחשבות מחר, אל תצור צרת מחר, נתנו לך את היום מתנה - תעשה מהבוקר עד הבוקר.

ש. זה מה שאנחנו עושים
הרב: כן, זה מה שאנחנו עושים, תעשה מהבוקר עד הבוקר, תעשה כל מה שאתה יכול היום, לך תדע ה' יתן חיים, מה אתה יודע מי חי מי מת, מה, העיקר המסירות נפש של הבן אדם. לכן אין ענין לדעת מתי תהיה הגאולה, אם בעיתה או אחישנה וכדומה, אוי לו למי שאומר מכיון שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב אני אעשה עבירות חס ושלום ואני אסייע לדור שיהיה כולו חייב ואני אחיש בזה את ביאת המשיח, אין לך שטות גדולה מזו כי מה התועלת לו בגילוי כשימצא אח"כ שהוא עשה נגד רצון ה' הגדול והנורא. וזה רצונו יתברך, שנעבוד קשה, כדי שקידוש ה' שבמעשינו יצדיק את מציאות כל ההסתר והחושך. עצם זה שאנחנו עושים את הדבר הראוי להעשות לגלות כבודו יתברך בכל דבר שאנחנו עושים, זה כבר מצדיק לפחות את כל החילול ה' שנעשה בעולם כולו המתכחש והכופר והמזויף והרמאי.

ש. למעשה זה הגילוי

הרב: זהו, כי אתה היחידי בעולם, אתם שניים, אתם חמישה, איך אמר רבי שמעון בר יוחאי, אני ובני - בני עליה היחידים בעולם. ואשר זהו גם תיקונו של החילול שנמצא עכשיו, זה התיקון שלו, ועטינו להכיר שהגילוי הסופי בא יבוא בודאי, כי כך קבע ה' מתחילה בבריאה, דכל התפילות שלנו אינן אלא שאנו נזכה לראותו, כמו שנאמר, "יתגדל ויתקדש שמיה רבה בחייכון וביומכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלה ובזמן קריב ואמרו אמן". מי כתב את המאמר הזה? המכתב מאליהו, הרב אליהו דסלר זצ"ל.
ובכן רבותי אתם רואים, אז אל תתפעלו מזה שאתם רואים עולם כפרני, שקרני, מחריתי וכו', אלא דבקו בתורת האמת ובאנשי אמת, ומעבר לזה הכל שקר. התורה אמת, ה' אמת, וצריך לחפש צדיק אמת או צדיקי אמת ותו לא, כל השאר זה מה שכתוב כאן, אצל הקב"ה זה חול. מי שלא שייך לתורה הקדושה ובעשיית רצונו יתברך ובגילוי שמו יתברך בעולם, זה רק חול. חול. אפשר להשתמש עם חול, עושים דברים טובים עם חול, אבל זה חול. זה רק כלים, כלים לשימושו של הצדיק יסוד עולם. ככה אומר הרמב"ם בפירוש המשניות, כל העולם כולו כלים לעבודתו של צדיק יסוד עולם, כולל כל הצדיקים האחרים, כולל כולם כולם כולם כולם כולם, כולם.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...