אעירה שחר - חלק ב - סוד ביטול השינה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

סוד ביטול השינה

הסבר נוסף מדוע הלימוד כל כך חשוב דוקא כאשר הוא נעשה בשעות הלילה ודוקא על כך הבטיחו חכמינו ז"ל כל כך הרבה הבטחות וברכות, מבואר על פי מה שכותב המהר"ל בספרו נתיבות עולם(נתיב התורה פ"ד) ומביא שם כמה יסודות חשובים המסבירים את מעלת הלילה והלימוד בשעה זו, ואלו הם:

א. האויר בלילה נקי. בלילה ישנים כל בני העולם ונחים מעסקיהם, ולכן האויר בלילה איננו מגושם מאנשי העולם הטרודים בהבלי עולם הזה בשעות היום. כמו כן בלילה שולט החושך המסמל את העדר אור השמש והמציאות של הטבע, ואילו התורה היא רוחנית, ולכן היא צריכה סילוק כל עניני הגשמיות. 

עוד יש לדעת, שהשינה היא הפעולה הגשמית ביותר בבריאה, כי כאשר האדם ישן - רק גופו פועל ומתענג, ונשמתו מסתלקת ממנו כמעט לגמרי, ולכן השוו חכמינו ז"ל את השינה למיתה ואמרו שהשינה היא אחד מששים במיתה, ומהטעם הזה חכמינו ז"ל גינו כל כך את השינה של שחרית עד שאמרו (אבות ג) "שינה של שחרית מוציאה את האדם מן העולם", כי בבוקר השינה מתוקה מאד, וכאשר האדם ישן בשעת הבוקר, מרוב מתיקות השינה הוא ישן כה חזק עד שנחשב לו שהוא מסתלק לגמרי מהעולם הזה. 

ומכיון שהשינה מסמלת יותר מכל את התגשמות האדם, לכן כאשר המלאכים טעו באדם הראשון וחשבו שהוא אלוקים עד שרצו לומר לפניו קדוש קדוש קדוש, הפיל הקדוש ברוך הוא עליו שינה - המסמלת את הגשמיות הגדולה ביותר, וכאשר ראו המלאכים שהוא ישן הבינו שאינו אלא בשר ודם. 

לכן, כאשר האדם קם ללמוד תורה בלילה ומבטל את השינה מעליו, בכך נחשב לו שסילק מאיתו את כל עניני העולם הזה והגשמיות - מאחר שביטל את השינה שהיא הגשמיות הגדולה והקשה ביותר, ולכן הוא יכול לזכות להשראת השכינה על ידי לימודו. וזה הן מצד הלילה - שהוא הזמן המסוגל ללימוד, כי אז כל העולם הגשמי נחשב כאילו אינו קיים, והן מצד זה שכולם ישנים ואין את האויר המגושם של העולם הזה המפריע לדביקות השלימה בה' יתברך, והן מצד זה שהוא בעצמו גם כן מבטל את כל גשמיותו, שכאמור זו השינה - שהיא הגשמיות הגדולה ביותר, ובזכות כך זוכה כל העושה זאת למעלות כה גדולות ועצומות, עד כאן. 

להכות בקדקוד

מעלה נוספת ישנה בקימת חצות, והיא שעל ידה זוכה האדם לשבר את כל תאוותיו ומדותיו הרעות ולהיות זך וטהור באמת, כמו שכתוב בספר 'לקוטי מוהר"ן' (ח"ב א') שהלילה מסמל את החושך הרוחני שבו שרוי האדם, שעיקרו נגרם מהתאוות של העולם הזה המתגברת על האדם, ולכן הלילה מתחלק לשלשה חלקים (ברכות ג'), ובו ישנם שלשה משמרות - שהם כנגד שלשת התאוות העיקריות המתגברות על האדם, ומפילות אותו לחושך הרוחני, והן: תאות אכילה, תאות ממון, ותאות ניאוף - שהן עיקרי התאוות המתגברות על האדם ומחשיכות בעדו לראות את אור ה' יתברך, ומפריעות לו להתקרב לה' יתברך באמת. 

וכאשר האדם קם בחצות הלילה, בכך הוא שובר את הלילה המסמל את כל החושך הרוחני השורה על האדם, ולכן על ידי זה הוא זוכה לשבר את כל החושך הרוחני השורה עליו, ולצאת מכל שלשת התאוות - שהם עיקר החושך הרוחני המפריע לאדם לזכות לחיים טובים ומאשרים. 

ומסביר מוהרנ"ת (הלכות ציצית ה), שזה פירוש דברי חכמינו ז"ל (חגיגה יב):"כל העוסק בתורה בלילה זוכה לחוט של חסד ביום", כי החסדים מסמלים את הדעת, ומי שעוסק בתורה בלילה זוכה לדעת שלימה וברורה - שזהו החוט של חסד הנמשך עליו, שעל ידי הדעת הזאת האדם זוכה להתקרב לה' יתברך בשלמות. 

ומוסיף עוד, שכל זה רמוז בדברי ה' יתברך למשה רבינו (שמות יא, כה):"כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים"- בפסוק זה רימז ה' יתברך למשה רבנו ששעת חצות לילה היא השעה שבה יוצאים ישראל מטומאת מצרים בכל הדורות כלם, ודבר זה שהחל במצרים יתקיים לדורות עולם, וכל אדם שיקום בחצות הלילה לעסוק בתורה יזכה לצאת מגלות מצרים - שהיא הגלות הרוחנית שהאדם נמצא בה, שכאמור מורכבת בעיקרה משלשת התאוות המתגברות בכל עת על האדם ללא יכולת ואפשרות לצאת מהם. 

היינו, כשם שארץ מצרים היתה מלאה כשפים ולא היה יכול אף עבד לברוח ממצרים בשום אופן - ובכל זאת ה' יתברך הוציא את ישראל משם, כך גם בגלות התאוות המתגברות על האדם בכל עת ללא יכולת לצאת מהם, גם מהם הקדוש ברוך הוא יוציא את ישראל - בחצות לילה - בזכות הלימוד בחצות לילה. 

לשבר את שרשרת התאוות על ידי קימת חצות

ולבאר יותר מדוע על ידי קימת חצות זוכה האדם לשבר את כל התאוות, ההסבר הוא, מפני שלכל אדם קשה להילחם בכמה חזיתות, כי גם כאשר הוא מצליח להתגבר על תאוה אחת - מיד מתגברת עליו חברתה, וגם אם הוא כבר מצליח להתגבר על שתיהם - מתגברת עליו השלישית. 

למשל: כאשר האדם מצליח להתגבר על תאות ניאוף - הנה עתה מתגברת עליו תאות אכילה, וכאשר יתגבר על שניהם עלולה להתגבר עליו תאות ממון, וכאשר הוא מתגבר על שלשתם - מתגברת עליו תאות הכבוד, וכן לעולם. לכן האדם שרוי תמיד בחושך רוחני המסתיר ממנו את אור ה' יתברך ומונע ממנו להתקרב לה' יתברך באמת, וכמעט לא נמצא אדם אשר יוכל להתגבר על כל התאוות גם יחד. 

לכן העצה היחידה להתגבר על כל התאוות היא לשבר את שורש התאוות, וזה קורה רק כאשר האדם קם בחצות הלילה - ובכך הוא משבר את הלילה המסמל את כל החושך הרוחני שבו שרוי האדם על ידי שלושת התאוות העיקריות, ועל ידי זה הוא יוצא מגלות מצרים וזוכה לקבלת התורה שהיא קירבת אלקים ונועם ה' בשלימות - כשם שזכו כל ישראל לקבל את התורה לאחר שיצאו ממצרים בחצות הלילה, כי בכך הוא משבר את שורש כל התאוות - שהוא החושך הרוחני המחשיך לאדם את אור ה' יתברך, והוא זוכה לדעת, ועל ידי זה הוא זוכה לצאת מאפילה לאור גדול - לחזות בנעם זיוו ולהתקרב לה' יתברך בשלימות. 

להרוג את השודד 

ישנו משל נפלא הממחיש זאת: אדם שהולך בדרך ופוגע בו שודד דרכים, ואחרי שלוקח השודד ממנו את כל כספו הוא מבקש גם להורגו, מה יעשה אדם זה? אם יתן לשודד מכה אנושה בידו האחת - הרי השודד ישיב לו מכה בידו השניה, ואם ישיב לשודד מכה ברגלו - יוכל השודד להשיב לו מכה ברגלו השניה, אלא עליו להכותו בחזקה בראשו, ובכך יהרגהו לגמרי - ויקח בחזרה את כל כספו. 

והנמשל הוא, שכאשר כל התאוות ועניני החומר - שעיקרם הם שלשת התאוות העיקריות, אכילה ממון ניאוף, מתגברים על האדם, אם יעבוד האדם על תאוה אחת עלולה להתגבר עליו חברתה, ואם יתגבר האדם על שתיהם תבוא השלישית ותתגבר עליו, ולכן העיצה היחידה היא לשבר את שורש הגשמיות - שהיא השינה, וכאשר האדם מבטל אותה, על ידי זה איננו צריך להילחם כל כך עם כל התאוות האחרות, כי ביטל את שרש וראש כל התאוות - שהוא השינה, ואז בקלות יוכל לבטל את כל התאוות האחרות - ועל ידי זה להתקרב לה' יתברך בשלימות. 

בכוח קימת חצות זכה לשבר תאות אכילה 

סיפר לי יהודי תלמיד חכם, שבעבר הוא סבל מאד מתאוות אכילה - והיה אוכל כמויות גדולות מבלי יכולת לשלוט על כך, עד שממש היה מפחד משעת הארוחה, וידוע שכאשר האדם אוכל הרבה הוא גם נעשה עייף, כמו שאמרו חכמינו ז"ל שהמאכל מביא לידי שינה, וכך היה נגרר לשינה מרובה במשך היום, ולא ראה שום פתרון ועצה כיצד לצאת מהתאווה הנוראה הזו, כי כמה שניסה להתגבר עליה לא הצליח. 

עוד שפעם אחת למד בספרים הקדושים שכאשר האדם קם חצות הוא מבטל בכך את השינה - שהיא שורש הרע, ועל ידי זה הוא זוכה לצאת מכל התאוות, מאז הוא החל לקום חצות וללמוד תורה, ולאחר תקופה שעשה זאת - תאות האכילה נעלמה ממנו לגמרי! וסיפר לי שכמעט ואינו אוכל; וסדר יומו הוא כך: שבבוקר הוא שותה כוס קפה, ובמשך היום אוכל מעט רק לקיים את גופו, ובערב הוא אוכל ארוחת ערב, וכל היום כולו אינו נוגע במאכלים כלל. והדגיש לי שהוא תולה זאת רק בכך שהוא קם חצות לילה, וכדברי המהר"ל שעל ידי זה האדם יוצא מכל התאוות, והראיה לכך, שהוא לבדו לא הצליח להתגבר על תאות האכילה - אף שניסה בכל כחו שנים רבות. 

בריחה מבית האסורים בחצות לילה

משל למה הדבר דומה? לבית כלא לאסירים במאסר עולם שהיה בו תקנון מיחד: שכמה שעות ביממה יפתחו את שערי הכלא - וכל אסיר החפץ יוכל לצאת לחופשי בשעות אלו; אבל אליה וקוץ בה, מפני ששעות אלו למרבה הצער היו בחצות הלילה, ותמיד כאשר האסירים תיכננו לצאת בשעות אלו היו נרדמים ממש לפני כן, ולכן הם נשארו בכלא לעולם ועד. 

אמנם היו אסירים חכמים שפשוט הלכו לישון מוקדם, וקמו באישון לילה ויצאו לחופשי ולדרור, והיו אסירים נוספים שלא הלכו כלל לישון כדי שלא יפסידו את שעת היציאה לחופשי, וגם הם יצאו מחומות בית הסהר לחירות עולם. 

כך דומות תאוות עולם הזה שהאדם שבוי בהם כמעט ללא יכולת ואפשרות לצאת ולהתגבר עליהם לחלוטין, אמנם כאשר האדם קם בחצות לילה ועוסק בתורה בשעות אלו - מובטח לו שיזכה לצאת לחופשי מכל דמיון תאוות עולם הזה ויזכה לנועם הדביקות בה' יתברך, ואף שלמרבה הצער שעות אלו הינם השעות הקשות ביותר מחמת העייפות המתגברת על האדם בעיקר בשעות אלו, אף על פי כן, מי שחס על חייו וחפץ לידבק בה' יתברך באמת, הולך לישון מוקדם ומסדר את סדר יומו באופן שיוכל להיות ער בשעות אלו, וכך הוא זוכה לכל האוצרות הגדולים והעצומים שזוכים בשעות הללו. 

עבודה קשה לאנשים חלשים?

על פי זה נבין מדוע הרב הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו אמן התבטא ואמר על כך: "עיקר עבודת איש הישראלי היא לקום בחצות הלילה" (שיהר"ן שב), שלכאורה קשה להבין, כיצד רבי נחמן מברסלב שתמיד מדבר דברים השווים לכל נפש ודברים המתאימים לצרכי הדור שלנו ידרוש מאנשים חלשים כמונו עבודה כזו שנראית על פניה קשה? 

כי רבי נחמן מברסלב צפה וראה את החולשה הגדולה  שירד בדורות האחרונים, וכמו שתמיד היה אומר הגאון הקדוש ר' יואל מסאטמר זצ"ל שהיחיד שצפה מה יעבור על עם ישראל באחרית הימים ואת גודל הקשיים שיהיה לכל אחד באחרית הימים מגודל החולשה שתרד לדור הוא רבי נחמן, ולכן הוא זה שתמיד מדבר דברים השווים לכל נפש בכל מקום ובכל מצב שהוא, וכמו שרבי נחמן בעצמו התבטא ואמר עוד יבואו ימים שמי שיטול ידים בפשיטות יהיה חידוש כמו הבעל שם טוב מרוב החושך שירד לדור ומרוב חולשת הדורות. אם כן, כיצד בענין הזה הוא אומר שזה עיקר העבודה של כל יהודי - לקום באמצע הלילה וללמוד תורה? מילא אם היה כותב שזה עבודה חשובה מאד, אבל כאן הוא כותב שזה עיקר העבודה? 

והתשובה לכך היא, שדוקא בגלל החושך הנורא שיהיה באחרית הימים, ודוקא בגלל גודל המניעות המתפשטות על כל אחד להפיל אותו לתאוות והבלי עולם הזה ולהרחיקו מה' יתברך, ודוקא בגלל החולשה הנוראה שתהיה בדורות האחרונים עד שיהיה קשה לעשות אפילו דבר פשוט - מגודל החולשה שתרד לדור, משום כך חייבים דווקא לשבר את השינה, כי אין לדור הזה כח להתמודד עם התאוות הנוראות - שהם החושך בעצמו, ולכן הם חייבים לשבר את החושך בשורשו - ועל ידי זה הם ישברו את כל התאוות וכל המניעות, כמו שלמדנו שעל ידי שהאדם קם בלילה ולומד תורה בלילה בכך הוא משבר את השינה ואת כל מה שמסמל החושך של הלילה, ועל ידי זה יכול לזכות אפילו האדם החלוש ביותר, בדור הנמוך ביותר, לשבר את כל תאוות הבלי עולם הזה ולהתקרב באמת אל ה' יתברך. 

דבר השווה לכל נפש 

ובאמת כאשר נתבונן בכך נראה שגם כפשוטו זהו דבר השווה לכל נפש - וכל אדם יכול לקיים זאת, כי באמת כל אדם יכול לקום וללמוד כמה דקות בלילה - ועל ידי זה לשבר את החושך הגדול, וכמו כן באפשרותו לישון מוקדם ולקום מוקדם. וכמובן שאין דורשים מהאדם בראשית העבודה, כאשר רק מתחיל להתרגל לעבודה הנפלאה הזו, שיקום וילמד כל הלילה, אלא שיקום לזמן מועט ויחזור לישון, או שיתחיל לעשות זאת פעם בשבוע, כגון בליל שישי - אשר שקול כנגד כל ימות השבוע כמובא בספרים הקדושים. 

ובפרט שעל הזמן הזה של חצות לילה נאמר "יש קונה עולמו בשעה אחת", כי שקולים כמה דקות בודדות בחצות לילה לזמן מרבה באמצע היום - מחמת סגולותיו הרבות של הלימוד והחשיבות הרבה, ובמעט זמן שלומד בלילה יוכל בקל לשבר את כל החשיכה הסמיכה השורה עליו ולהתחיל לטעום טעם של דבקות ואור בעבודת ה' יתברך. 

כמו כן דבר זה הוא שווה לכל נפש - מפני שאין דורשים מהאדם שיהיה ער כל הלילה ולא ישן כלל, או שישן פחות שעות בלילה, אלא פשוט עליו לשנות את זמן השינה שלו לתחילת הלילה, ולישון טוב בזמן ואחר כך לקום, ובכך הוא יזכה לכל המדרגות הנפלאות האלו. 

נידוד ושיבור השינה 

עוד חשוב לדעת, שכאשר האדם הולך לישון וקם משנתו בחצות הלילה בכך הוא שובר את השינה, ויש בזה מעלה יותר גדולה מאשר אילו היה נשאר ער ולומד תורה בחצות הלילה. לכן כאשר שאל יהודי אחד את רבי נחמן מברסלב האם להשאר ער כל הלילה או ללכת לישון ולקום חצות, השיב לו שעדיף לישון ולקום חצות, וזאת מפני שעל ידי שהאדם ישן וקם משנתו בכך הוא שובר ומבטל את השינה כשהיא בשיא תוקפה וחוזקה באמצע הלילה, ועל ידי זה הוא מבטל לגמרי את "קליפת השינה"- שהיא שורש החושך הרוחני השורה על האדם. 

אמנם יש לדעת, שגם מי שלא הלך לישון לפני חצות, הנה בכל רגע שהוא ער בלילה ולומד תורה בזמן של חצות - גם זה נחשב לו שמשבר את השינה כמו שכתב בספר ראשית חכמה (שער הקדושה פרק א'), כי בזה שהוא מנדד שינה מעיניו ולא הולך לישון אלא עוסק בתורה - בכך הוא משבר בכל רגע את השינה, ועל ידי זה מבטל את כל החושך הרוחני מעל נשמתו. אמנם השלימות של שבירת השינה היא ללכת לישון מוקדם ולשבר את השינה דווקא על ידי שיקום בשעה זו לעסוק בתורה. 

הנשמה חוזרת בחצות 

טעם נוסף שבגללו עדיף לישון ואחר כך לקום חצות נמצא בדברי האריז"ל, שכתב באריכות שישנם תקונים נפלאים בנפש האדם שנעשים על ידי השינה דוקא, וזה רמוז בדברי חכמינו ז"ל "והנה טוב מאד, זו השינה". והטעם לכך הוא, מפני שעל ידי השינה הוא מפריד את כל הקליפות שנדבקו בנשמתו במשך היום - ונשמתו חוזרת חדשה, ובשינה נמשכים על האדם מוחין ודעת חדשים, בסוד 'חדשים לבקרים רבה אמונתך', כי בשינה נעשים תיקונים נפלאים לנשמתו של האדם שלא יכולים להיות בשום עבודה אחרת. ואומר האריז"ל שהזמן המיועד בשורשו לתיקון השינה הוא בכל לילה מצאת הכוכבים עד חצות הלילה. מפני שבכל לילה מיד כאשר יוצאים הכוכבים יוצאת גם נשמתו של האדם ומסתלקת למעלה - והאדם נשאר רק עם רשימו קטן הנשאר מנשמתו כמובא בזוהר הקדוש (ואתחנן קס). 

וישנם שלשה סימנים לכך, והם: א. שמיד כאשר מגיע הלילה האדם יוכל להבחין כיצד גופו נחלש ושורה עליו עייפות גדולה (דברי שלום לרבי רפאל שרעבי זיע"א שאלה צ"ז). ב. אין התחכמות של האדם בתורה בתחילת הלילה, מפני שהנשמה אינה עם הגוף - ועיקר ההבנה וההתחכמות של האדם בתורה הוא מכח הנשמה שבו, ולכן בתחילת הלילה תורתו של האדם אינה צלולה כמו בשאר שעות היממה (חסד לאברהם לרבי אברהם אזולאי זיע"א, מעיין ב' נהר ט"ו). ג. השינה בתחילת הלילה היא חזקה מאד, ולכן כל שעה בתחילת הלילה שקולה כמו כמה שעות בסוף הלילה: הן מצד איכות השינה, והן מצד תרומתה לבריאות הגוף ותיפקודו, כמו שכתב הבן איש חי (פרשת וישלח). 

עוד כתב רבינו האריז"ל (שער הכוונות דרושי הלילה) שנשמתו של כל אדם חוזרת אליו בדיוק בחצות הלילה - אפילו אם הוא נשאר ער, ולכן היה אומר הגאון הצדיק רבי סלמאן מוצפי זצ"ל שהיה מן הראוי לומר את תפילת 'מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי' מיד בשעת חצות הלילה - אפילו כאשר האדם נשאר ער, כי זה הזמן שבו ה' יתברך משיב את הנשמות לבני האדם. 

ומקור הדברים הוא בדברי הזוהר הקדוש (פ' נשא) הכותב שבכל לילה בנקודת חצות הלילה הקדוש ברוך הוא משיב לכל בני העולם את נשמותיהם, ולכן גם כל בני האדם אף אשר ישנים במיטתם, כאשר מגיעה נקודת חצות הרי הם מתעוררים משנתם. ומסביר הזוהר שה' יתברך עושה זאת כדי שלא יוכל האדם להשיב בשמים שלא יכול היה לקום חצות מפני שלא התעורר בשעה זו, לכן ה' יתברך מחזיר את כל הנשמות לכל בני העולם בדיוק בחצות הלילה - כדי שיוכלו לקום בחצות לעסוק בתורה. 

ומוסיף האריז"ל, ששינה לאחר חצות אינה משובחת ומועילה - לא לגוף ולא לנשמה, מכיון שמי שישן אחרי חצות לאחר שנשמתו חזרה אליו בחצות, שוב נשמתו אינה עולה למרום - אלא נשארת מרחפת מעל גופו, וזהו צער וסבל גדול ונורא מאד לנשמה. 

להתגבר על העצלות - לזכות לעשירות

ואם יאמר האדם הרי דבר זה הוא קשה מאד - כי האדם עייף מעמל היום בשעות הלילה, על כך ישנו משל נפלא:

עשיר גדול תלה פתק על דלת ביתו, ובו כתוב שכל מי שיבוא לביתי בחצות הלילה בין שתים עשרה לשתים בלילה יקבל אלף דולר. כאשר שמעו זאת בעיר הרבה אנשים הפטירו ואמרו:"הרי אנחנו כה עייפים בשעות אלו, ולמי יש כח לקום בשעה זו, ומדוע הוא מחלק רק בלילה את כספו". אבל היו אנשים חכמים שקמו בשעת חצות הלילה - וקיבלו כל לילה אלף דולר, ועל ידי כך תוך תקופה קצרה נעשו בעצמם לעשירים גדולים. כך דומה מי שזוכה לקום בשעה גדולה ונשגבה זו שתוך תקופה קצרה הוא זוכה לאוצרות גדולים ועצומים מאד. 

תחילת התשובה

קימת חצות לילה היא התיקון הגדול ביותר לנפשו של האדם, כמו שכתב מרן האביר יעקב אבוחצירא זכותו יגן עלינו אמן בספרו 'שערי תשובה', שלכן המילים שבהם פותחת תורתנו הקדושה 'בראשית ברא' הם בגימטריא 'חצות הלילה', לרמז בזה כי ראשית כל צריך האדם הרוצה לשוב בתשובה לקום בכל לילה בחצות הלילה, כי תחת אשר פגם וציער את השכינה שהיתה מוכרחת להסתלק בעוונותיו מהעולם הזה, עכשו גרם לה שמחה והיא תלמד עליו זכות, ובזכות זה ימחלו כל עונותיו. 

וזו כונת חכמינו ז"ל במה שאמרו (חגיגה י"ב):"הלומד תורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום", לרמז שאפילו אם האדם הזה חוטא, כיון שמשתתף בצער השכינה הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו במדת החסד ומוחל עונותיו. ומוסיף עוד, שלכן הקם חצות זוכה לפרנסה בשפע, כי כשם שהוא משפיע לשכינה, מידה כנגד מידה הוא מקבל שפע ישירות מהשכינה הקדושה. 

וזה פירוש הפסוק "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" שעולה בגימטריא 'הקם בחצות הלילה', כי הקם בחצות לילה נהיה סלם לנשמתו להתקרב לה' יתברך ללא שום עיכוב. "ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו", 'עולים' ללמוד עליו זכות 'ויורדים' להשפיע עליו קדושה טהרה וחכמה. 

עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה

ומוסיף עוד מרן האביר יעקב זכותו יגן עלינו אמן רמזים נפלאים בפירוש הפסוק "עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה", 'עזי' זה לימוד התורה, כי התורה נקראת 'עז' כמו שכתוב "ה' עז לעמו יתן", וזה דוקא תורה שלומדים בלילה שהיא החזק והעוצמה של עם ישראל, ולכן "עזי" גימטריא 'לילה' (עם האותיות), "וזמרת י-ה", שעל ידי כן מזמר ומכרית כל הקליפות ונמחלים כל עוונותיו. וזהו "ויהי לי לישועה", כי זו הישועה של האדם שה' מוחלעונותיו. ולכן ראשי תבות של "י-ה ויהי לי לישועה" גימטריא 'לילה' (עם הכולל), לרמז שלכל זה זוכה האדם רק על ידי הלימוד בלילה. 

ומוסיף עוד ש"צדקה" גימטריא 'זה חצי הלילה', כי אין צדקה לשכינה יותר ממי שקם בחצות הלילה, וזה עושה הנאה ושמחה לשכינה הקדושה יותר מכל הצדקות בעולם, ולכן כתוב "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", לרמז שזו הצדקה הגדולה ביותר לשכינה. 

עוד רמז נפלא יש בפסוק "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת", "צדקה בכל עת" גימטריא 'קם בחצות הלילה', כי זו הצדקה המעלה לשכינה יותר מכל הצדקות ומעשים טובים. 

ואחר כך כתוב "זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך", שפרושו שיש לה' יתברך רצון בעם ישראל - כי ה' יתברך חפץ בקמים לעסוק בתורה בשעה זו. "ופקדני בישועתך" פירושו שהם זוכים לחוט של חסד הדוחה מעליהם את כל החיצונים והקליפות, וזוכים למחילת כל העוונות. 

יהי רצון שנזכה להיות מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. אמן.