אעירה שחר - חלק א - האוצרות בחצות | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א - - - 

פרק ראשון - האוצרות בחצות

אחת המתנות הגדולות ביותר שה' יתברך נתן לעם ישראל היא המתנה שנקראת "חצות הלילה". וכאשר אנו מתבוננים בענין של חצות הלילה בדברי חכמינו ז"ל אנו מבחינים שעל דבר זה ישנם שבחים גדולים ועצומים והבטחות גדולות מאד אשר אינם קיימות בשום מצוה או עבודת ה' אחרת, ועלינו להתבונן מדוע השבחים על כך הם כה רבים ועצומים, שהרי לכאורה מה ההבדל בין הלומד תורה בלילה לבין הלומד תורה ביום, ומדוע ההבדל הוא כה גדול ומשמעותי עד כדי כך שישנם שבחים כה רבים על כך בגמרא, בזוהר ובדברי האריז"ל הקדושים ובעוד ספרים רבים. 

והנה המקור הבולט ביותר למעלת קימת חצות ועסק התורה בלילה הוא ספר הזוהר הקדוש המשבח ענין זה בשבחים גדולים ועצומים מאד ומבטיח לכל העושה זאת הבטחות גדולות ועצומות ממש  ללא סייג וגבול, וכעדות השל"ה הקדוש אשר אין  פרשה אחת בזוהר הקדוש שאינה מדברת מהחשיבות והמעלה של הקם חצות לילה ולומד תורה, והכל בשבחים הגדולים ביותר. 

שבחי חצות לילה

ונביא כאן כמה מאמרים לדוגמא מהזוהר הקדוש: הקם חצות לילה ועוסק בתורה נקרא עבד ה' וזוכה שכל ברכותיו מתקיימות (ויקרא יב יג), והוא נרשם בשמים מבני היכלו של המלך לשומרו מכל רע ומגיפה (ויקרא כב א), כמו כן זוכה לפרנסה בשפע (אמור צ), וזוכה לאריכות ימים ולבנים ובני בנים (ויקרא יג א), והקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקול לימודו (לך לך צב א). 

וכך גם בדברי חכמינו ז"ל בגמרא ובמדרשים אנו מוצאים שבחים רבים והבטחות עצומות למי שקם בלילה ועוסק בתורה. לדוגמא, במסכת תמיד (ל"ב) אומרים חכמינו ז"ל: כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר:"קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נוכח פני ה'" ומסבירים המפרשים שמלשון הפסוק 'קומי רוני' אנו לומדים שכוונת חכמינו ז"ל היא על הקם בלילה, היינו שמתעורר מהשינה על מנת לעסוק בתורה, ולא על מי שלומד בשעות הערב המאחרות. 

וכן בגמרא (בבא בתרא י') כותבים חכמינו ז"ל: כל תלמיד חכם המנדד שינה מעיניו זוכה לשבוע מזיו השכינה, שנאמר:"אשבעה בהקיץ תמונתך". ומסביר רש"י הקדוש:"בשכר שמקיץ משנתו ומשכים כדי ללמוד תורה זוכה לשבוע מתמונת ה'". וכן בגמרא (מנחות ק"י) השוו חכמינו ז"ל את מי שעוסק בתורה בלילה למי שעוסק בעבודת בית המקדש, וכלשונם:"כל העוסק בתורה בלילה כאלו עוסק בעבודה". ועוד אמרו:"בשכר זאת הוא זוכה לחוט של חסד המשוך עליו ביום" (חגיגה י"ב), והחיד"א מוסיף ביאור, שאותו 'חוט של חסד' הנמשך עליו מגן עליו מכל צרה ומגיפה.

גם בדברי האריז"ל אנו מוצאים שמשבח מאד ומעלה על נס את הזוכה לקיים זאת - כפי שלא נמצא בלשונו על שום מצוה או ענין אחר בעבודת ה', וזו לשונו: ודע שהעיקר הוא שצריך להשתדל בכל כוחו להיות נעור ולעסוק בתורה מחצות הלילה עד הבוקר, ודבר זה אין למעלה ממנו (שער הכוונות דרוש הלילה דרוש ד'). 

נחמתו של הקדוש ברוך הוא

והתשובה לשאלה, מה המיוחד בחצות לילה שבגללו ישנם כל כך הרבה שבחים בספרי הקודש על מעלת חצות, נמצאת בדברי הזוהר הקדוש (פרשת תרומה קע"ב) המגלה לנו מהו התהליך המתחולל בשמים מידי לילה בלילה, וזה תוכן דבריו:

הנה בכל יום ויום כאשר הוא פונה לערוב והלילה פורס את כנפיו על היקום, מסתלקים כל כוחות הקדושה מן העולם, וכוחות הקליפה והסטרא אחרא מתפשטים בכל העולם, וכך גם בעולם העליון מפסיקים כל המלאכים לומר שירה ונסגרים כל שערי השמים לקבלת התפילות ולעליית התורה והמצוות המגיעות מהעולם הזה, וכאשר מגיעה שעת חצות לילה הקדוש ברוך הוא מעורר את כל המלאכים ואת כל צבא השמים לבכיה, ומכה ברקיע, ומכך מזדעזעים כל העליונים והתחתונים, והקדוש ברוך הוא זוכר בשעה זו את צערם הנורא של ישראל בגלות ואת חורבן בית המקדש ומוריד שתי דמעות לים הגדול, ואין שום מלאך ושום שרף שיכול לנחמו מצערו הגדול והעצום על צערן של ישראל וחורבן בית המקדש, ורק כאשר עולה מהעולם הזה בשעת חצות קולו של האדם העוסק בתורה, זהו הדבר היחיד שמנחם את הקדוש ברוך הוא מצערו הגדול והנורא. 

ואז הקדוש ברוך הוא וכל נשמות הצדיקים מקשיבים לקול תורתו (ויחי דף רלא) וישינה שמחה נוראה לפני ה' יתברך, והקדוש ברוך הוא אומר עליו את הפסוק: 'השמיעני את קולך - כי קולך ערב' עלי מכל שירת המלאכים והאופנים, ואחר כך הקדוש ברוך הוא נכנס להשתעשע עם נשמות הצדיקים בגן עדן, ושורה עת רצון גדול מאד לפניו יתברך (זוהר חדש רות ח').

לכן הלימוד בשעות אלו חשוב יותר מכל לימוד בשעה אחרת לפני ה' יתברך. כי הלומד בשעות אלו הרי הוא משמח את ה' יתברך ומנחם את השכינה מצערה הגדול על חורבן בית המקדש, כי בלימודו הוא מעלה את השכינה וגורם יחוד עליון ונורא מאד הנקרא 'יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'. 

וכיון שהלימוד בשעות אלו חשוב יותר מהכל, לכן הוא ממשיך שפע ברכות וישועות יותר מכל דבר אחר. כי כאשר האדם מעלה את השכינה הקדושה אזי השכינה הקדושה בעצמה מברכת אותו ומשפיעה בו את כל ההשפעות שצריך, בין ברוחניות ובין בגשמיות, ואחר כך בבקר הוא הצינור והשביל אשר דרכו יורד השפע לכל עם ישראל ולכל העולם כולו (זוה"ק שמיני לו ע"א).

המלך בשביה

משל למה הדבר דומה? למלך גדול שיצא לטייל ביער ולצוד חיות בשעות הערב ותעה בדרכו. היה זה בעונת החורף של תקופת גשמים ושלגים סוערים מאד, והמלך חיפש מחסה לגופו מהקר והשלגים, והנה ראה המלך ביקתה קטנה המטה ליפול, מיד דפק המלך בדלת כשכלו רטוב עד לשד עצמותיו והוא רועד מהקור הנורא. 

העני שפתח את הדלת לא ידע מי הוא זה ההלך שדופק בדלתו בשעה כה מאוחרת, אבל הוא הכניסו מיד לביתו והושיבו ליד התנור לחמם את גופו כשהוא נותן לו בגדים חמים ללבוש ואוכל פשוט וחם להשיב את רוחו. כשהגיע הבוקר גילה המלך לעני את זהותו האמתית, ואמר לו: תדע לך שאני הוא המלך של כל המדינה, וכיון שאתה נתת לי מחסה בקור ובשלג והשבת את רוחי באוכל ומזון והצלת אותי בשעה כה קשה, לכן מהיום כל דלתות הארמון יהיו פתוחות לפניך, כאשר בכל שעה שתרצה תוכל לבוא לארמון. זאת ועוד, מהיום כל מחסורך וכל צרכי ביתך על בית המלוכה, וכל זאת מפני שאתה הצלת אותי והשבת את רוחי בעת צרתי כאשר כמעט שגוועתי מהקור הגדול והרעב הנורא. 

והנמשל הוא, שכמו שמדרך העולם כאשר אדם פשוט רוצה לזכות להכניס את המלך לביתו - בודאי שאינו יכול לזכות לזה בשעות היום, כי לא כל אחד ראוי להכניס את המלך לביתו, רק השרים הנכבדים וחשובי הממלכה המקורבים למלכות יכולים לזכות לזה, אבל כאשר המלך נמצא מחוץ לביתו והוא מחפש כביכול מחסה - שזה בחצות לילה כאשר השכינה לא מצאה מנוח לכף רגלה, אלא לרגלי מי שלומד תורה בשעה זו, לכן בשעה זו יכול כל אחד לזכות לארח כביכול את המלך בביתו ולשמח את השכינה הקדושה. 

וזהו אחד מההסברים מדוע הזוהר הקדוש מבטיח כל כך הרבה הבטחות עצומות למי שלומד בשעות הללו. כי בשעות אלו שבהם השכינה בצער נורא יכול כל אדם לזכות להעלות את השכינה ולהכניס את המלך לביתו - מה שאינו יכול לזכות במשך כל היום כולו. 

הלילה מזכה כל אחד להיות ראוי להעלות לימודו לשכינה

והטעם לכך מבואר בספר 'לקוטי מוהר"ן' (קנ"ט) שכאשר האדם עוסק בתורה בשעות היום, בדרך כלל לימודו לא גורם לעלות את השכינה מפני שתי סיבות:

סיבה ראשונה: כי בדרך כלל האדם אינו מכוון בלימודו רק לכבוד השכינה הקדושה, אלא לימודו מעורב עם כל מיני פניות. סיבה שניה: כי גם כאשר הוא מתכוון במעשיו רק לכבוד השכינה הקדושה, לא כל אחד ראוי לזה שלימודו יעלה את השכינה, כי בשביל זה צריך האדם להיות צדיק גדול הנקי מכל חטא ועון. 

ומסביר מוהרנ"ת (ליקוטי הלכות הלכות תפילה א') שזהו מעלתו העצומה והנוראה של הלימוד בלילה, שבו יכול כל אדם שלומד תורה, אפילו שיהיה האדם הפשוט ביותר, לגרום בלימודו עלייה לשכינה כמו הצדיקים הגדולים העוסקים בתורה בשעות היום, וזה מכמה טעמים:

מצד השכינה: מפני שבחצות לילה השכינה בוכה ומצטערת בצער גדול מאד על חורבן בית המקדש ואין לה שום נחת רוח רק כאשר עולה לימוד התורה מהעולם הזה (זוהר ויחי דף רל) - וזה אפילו כאשר הוא מהיהודי הפשוט ביותר. זאת ועוד, בלילה השכינה נודדת ממקומה ונמצאת בעולמות התחתונים ונאמר עליה:"ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה", ולכן היא שורה על כל מי שלומד תורה בשעה זו - והוא מעלה אותה, ואז כבר אפשר לומר עליה:"גם צפור מצאה בית". ולכן הלימוד בשעות הלילה גורם נחת רוח לשכינה הקדושה - אפילו כאשר הלומד הוא יהודי הפשוט ביותר. 

מצד האדם: כאשר אדם לומד בשעות הלילה בכך הוא מבטל את תאוות השינה ממנו, ועל ידי זה הוא מבטל את כל גשמיותו, ולכן על ידי כך הוא יכול לזכות להשראת השכינה. 

מצד השעה והזמן: הלילה הוא הזמן המסוגל ביותר להשראת השכינה, כי אז כל העולם ישן ונח מכל תאוות והבלי העולם הזה, ולכן קל לאדם לבטל את גשמיותו ולדבק את עצמו בה' יתברך בעת לימודו, ועל ידי זה לעשות נחת רוח לשכינה הקדושה ולהעלותה (ליקוטי הלכות תפילה א').

ומכל הטעמים האלו הלימוד בלילה גורם להשראת השכינה הקדושה, ולכן הוא ממשיך שפע וברכה על כל בית ישראל כמו שכתוב בזוהר הקדוש (ויקרא יג), והוא הממשיך שמירה עלאית על כל ישראל בכל מקומות שהם (זוה"ק ויחי דף רמג). 

מה הפירוש צער השכינה הקדושה?

צריך לדעת שכאשר האדם נכשל באיזה חטא חס וחלילה, עיקר הפגם שנגרם מכך הוא בשכינה הקדושה, שפירושו הוא שכתוצאה מכך ה' יתברך אינו יכול להתגלות אלינו ולהשרות את שכינתו עלינו - כי אין לנו כלים להכיל את אורו הגדול מחמת חטאינו ועונותינו, וזה עיקר הפגם שנוצר על ידי החטאים והעונות. 

כי כאשר אין לנו כלים להכיל את אור ה' יתברך אזי ה' יתברך מוכרח כביכול להסתלק מאתנו, וכאשר ה' יתברך מסלק את שכינתו, כלומר שאינו יכול להתגלות לעם ישראל, זהו צער השכינה הגדול ביותר, כי אינו יכול להשפיע מטובו לבריותיו כפי רצונו. וזהו מקור כל הצרות וחוסר ההשפעות שישנם בעולם, כי ה' יתברך הוא מקור כל השפע וכל הטוב שישנו בעולם, וכאשר ה' יתברך מתגלה בעולם ממילא העולם מלא השפעות וברכות ולא חסר מאומה בשום תחום הן ברוחניות והן בגשמיות. 

והנה הצער הגדול ביותר לה' יתברך הוא כאשר אינו יכול להשפיע מטובו לברואיו, כי רק בשביל זה ברא ה' יתברך את כל העולם כולו - כדי להטיב עם בריותיו. לכן כאשר אין לברואים כלים להכיל את אור ה' יתברך מחמת החטאים והעונות, זהו הצער הגדול ביותר - הנקרא "צער השכינה". 

ולכן כל כוונתו של האדם בעת לימודו ובעת תפילתו צריכים להיות כדי לעשות מכון לשכינה - ועל ידי כך לגרום שפע ברכה וטובה לכל בית ישראל. וזה כוחו הגדול של הלימוד בלילה - שהוא גורם להשראת השכינה, דהיינו שבלימודו הוא עושה כלי קיבול להכיל את אור ה' יתברך, שזה הפירוש השראת השכינה הקדושה, ולכן מעלתו גדולה ועצומה מאד. 

עיקר התיקון לכל חטאי האדם הוא לקום בחצות לילה לעסוק בתורה

מכיון שעיקר הפגם הפנימי של החטאים הוא מה שהאדם גרם על ידי עונותיו צער וירידה לשכינה הקדושה, לכן עיקר תקנתו של האדם הואשיקום חצות ויגרום שמחה ועלייה לשכינה הקדושה. ומפני כך מובא בספרים הקדושים שעיקר התיקון לחטאים של האדם יותר מכל התעניות והסיגופים הוא לקום בחצות הלילה ולעסוק בתורה, כמו שכתב בספר 'סור מרע ועשה טוב' למורנו הרב צבי הירש מזידיטשוב שהלימוד בלילה נחשב כמו כמה וכמה תעניות, וכן כתב רבי יעקב אבוחצירא זכותו יגן עלינו אמן בספרו 'שערי תשובה' וזה לשונו:"לכן השב בתשובה צריך ליזהר מאד לקום חצות, כי זהו תיקון גדול המועיל לו יותר מכל התיקונים. וזה נרמז במלת 'תשובה', ראשי תבות ת'דיר ש'נתך ו'תקום ב'חצות ה'לילה. וכן שמור והזהר - תקום בחצי הלילה". עד כאן לשונו. 

כאמא המגינה על בניה

ולכן כתוב בזוהר הקדוש (ויקרא כג) שהלומד תורה בלילה ניצל מכל רע ומחלה, וגם אם הוא נכשל באיזה חטא ומגיע לו חס וחלילה איזה דבר רע, אין הקדוש ברוך הוא מעניש אותו על כך, אלא רק רומז לו שיבין על מה לחזור בתשובה - כאמא הרומזת לבנה מה עליו לתקן ואינה מענישה אותו, כי כשם שהוא מעלה ומתקן את השכינה, כך השכינה מכסה עליו ומגינה עליו מכל רע. 

אהבת ישראל - לקום חצות

כמו שלמדנו, כאשר האדם לומד תורה בלילה בכך הוא מעלה את השכינה הקדושה ועל ידי זה ממשיך שפע רב טוב לכל בית ישראל. לכן, כל אדם שאוהב את עם ישראל וחפץ בטובתם צריך להשתדל לקום בחצות הלילה ולעסוק בתורה. ומכיון שעל ידי שלומד תורה בחצות הוא ממשיך שפע ורב טוב לכל בית ישראל ומונע צרות וגזירות קשות מכל בית ישראל, ממילא הוא הראשון לקבל את השפע הנמשך על ידו, וזה הטעם שהלימוד בלילה הוא סגולה גדולה ובדוקה לישועות והשפעות בכל הענינים ובכל התחומים. 

סיפור נורא

בספר 'עץ חיים' להגר"ח מוואלוז'ין זכותו יגן עלינו אמן אות ד' מובא, שהגאון רבי חיים מוואלוז'ין היה משיב לאלו ששאלו אותו מה לעשות לתקון נפשם וכיצד לכפר על עונותיהם, שהתשובה היא לקום בלילה וללמוד שתים או שלוש שעות. והיה מספר להם את הספור הבא שהוא בעצמו היה עד לו, וזה המעשה:

היה בוואלוז'ין מלמד תינוקות אחד שנפטר ונכנס בתור דיבוק לאיזה נער, וכשבא אחד הגדולים להוציא את הדיבוק השיב לו המלמד שנשאר לו חוב של ח"י זהובים אצל פלוני, ואם ישלמו לו את החוב מיד יצא מגופו של הנער ויבוא אל מנוחתו. כששמע זאת הנער שהכיר את המלמד - מפני שלמד אצלו בחייו, התפלא מאד שזה הדבר היחידי שמעכב את מנוחתו, ושאל את המלמד: הרי אני יודע שאתה נכשלת פעם בעון חמור של גילוי עריות, וכיצד לא הענישו אותך על כך בשמים? השיב לו על כך המלמד, שמאותו יום שנכשל בחטא זה, הוא היה קם בכל לילה ולומד שלש שעות, ובזכות זה מחלו לו בשמים על אותו עון! ואכן מיד כאשר שילמו את החוב של הח"י זהובים יצא הדיבוק מגופו של הנער - ושב ורפא לו, ומכאן היה מביא הגר"ח מוואלוז'ין ראיה ברורה לכל דורשי ה' שהלימוד בלילה כוחו רב לכפר לגמרי את כל עונותיו של האדם. 

וכך גם בדורינו אנו כאשר היו באים אנשים לגאון הגדול הרב מרדכי אליהו זצ"ל והיו מבקשים ממנו שיתן להם דרך לתיקון נפשם ולכפר עונותיהם, היה הרב מספר להם סיפור זה שארע בוואלוז'ין, והיה ממליץ להם לקום חצות ולעסוק בתורה ובזכות כך ימחלו כל עונותיהם - באשר היא עצה השוה לכל נפש, לכפר את כל חטאיו ועונותיו של האדם אשר חטא ולהביאו לתקון נפשו בשלמות. 

וזוהי עצה נפלאה לכל אדם לזכות לתיקון בדרך קלה ונוחה ללא תעניות וסגופים וללא שום עונשים ויסורים - על ידי שיקום חצות ויעסוק בתורה, ובכך מעלתו גדולה מאד, שמתקן ומעלה את השכינה הקדושה, ועל ידי זה מתקן את כל חטאיו ופגמיו.