עצות וסגולות לקימת חצות - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברים מהספר 'אעירה שחר' באדיבות הרב המחבר שליט"א, את הספר ניתן להשיג במשרדי שופר- - - 

פרק שלושה עשר: עצות וסגולות לקימת חצות; עצות מעשיות

בפרק זה נביא כמה עצות נפלאות לקימת חצות, כשבחלקו הראשון נביא עצות מעשיות, ובחלקו השני נביא כמה עצות וסגולות בדוקות ומנוסות, המועילות לכל אדם החפץ ומשתוקק לקום בחצות ואינו מצליח מכל מיני סיבות, אשר על ידם יזכה אף הוא למעלה גדולה ונשגבה זו. 

אכילה נכונה

יש לאדם להשתדל לא להכביד על עצמו בארוחת הערב, הן באכילה והן בשתייה מרובה, כי הם גורמים לאדם שתהיה שנתו כבידה עליו ויקשה עליו מאד לקום מוקדם.

חשוב לציין שגם ריבוי השתייה מכביד על העיכול, וגורם לאדם שינה מרובה, ולכן רצוי לאדם שלא ירבה לשתות בשעות הערב, ומטעם כך, כדאי לאדם לקבוע את עיקר סעודתו בצהריים ולא בארוחת ערב כדי שיקל עליו לקום בחצות וכן כתבו הראשית חכמה (שער הקדושה), והשל"ה הקדוש, שכל הרוצה לזכות לקום בחצות לילה לעסוק בתורה, צריך למעט באכילתו בשעות הערב, ולא יאכל כי אם מעט דברים המרגיעים ומשמחים את הנפש ומשביעים את הלב, כמיני מתיקה וכדומה. 

וזאת מפני שטבע האוכל להכביד על גופו של האדם, וכל שינתו של האדם היא על ידי שעולה העשנים מהאוכל למוח, ומשום כך, כפי שאדם אוכל יותר, כך שינתו כבידה יותר, ולכן כל הרוצה לזכות לעבודה קדושה זו של קימת חצות, עליו לעשות את עיקר אכילתו בבוקר או בצהריים, ובערב יאכל דברים קלים וכך יוכל לקום בקלות לעבודת הבורא בלילה. 

וכפי שכתבו הרופאים שההולך לישון לאחר ארוחה דשינה גופו אינו נח לגמרי, אלא הוא עדיין עובד לפרק ולעכל את המזון, ועל ידי כך אינו ישן שינה נינוחה וזאת בשל פעילות הגוף לעיבוד המזון, ולכן הוא מתעורר בהרגשת עייפות גדולה, כי גופו לא נח בשעות השינה, אלא עבד לפרק ולעכל את האוכל, ושינה שהיא מנוחה גמורה לגוף, היא כשעתיים שלוש לאחר שהאדם סיים לאכול ולעכל את ארוחתו האחרונה. 

כך גם לפעמים האדם מתקשה להירדם בשל כך, וזאת כיון שגופו עדיין עובד לעכל ולעבד את המזון, ולכן מומלץ לכל אחד לאכול בערב דברים קלים בלבד, וכך יקל עליו להירדם, ואף יוכל לקום כשהוא עירני לעבודת השם.

וכתב בעל ה"לבושי שרד" (בפירושו על השולחן ערוך), שזה כוונת מרן הבית יוסף בסעיף הראשון : "יתגבר כארי לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר", וכוונתו היא שימעט אדם באכילתו בשעות הערב, ועל ידי כך יהא מעורר השחר, וזאת מפני שטבע המאכל לעייף את האדם ולהביא את השינה כמו שכתבו חז"ל (מסכת יומא), ומי שמרבה באכילתו בערב, בוודאי יקשה עליו להשכים קום לעבודת בוראו והוא כמעט אנוס בכך, ולכן כתב השולחן ערוך, שימעט האדם באכילתו בערב, ועל ידי כך יוכל בקלות לעורר השחר לעבודת בוראו, ומפני כך כתב השולחן ערוך: יתגבר כארי שיהא מעורר השחר, ולא כתב יתגבר כארי לעורר השחר, כי כוונת דבריו הוא, שיתגבר האדם כארי מבעוד יום שלא להרבות באכילתו בערב, וזאת בכדי שיוכל בקלות לעורר השחר לעבודת בוראו. 

 שעון מעורר

עצה פרקטית המועילה מאד לקימת חצות היא, להכין שעון מעורר (לפעמים רצוי כמה שעונים) שיעירו אותו בשעת חצות.

וכך אנו רואים שגם התנאים והאמוראים לא הלכו לישון, לפני שהכינו לעצמם שעון מעורר בצורת התרנגול, הקורא בדיוק בשעות חצות הלילה.

כמו שמספרת הגמרא (ברכות ד) על רבי עקיבא שלקח עמו תרנגול חמור ונר, ומפרש רש"י, שהתרנגול נועד כדי להקיצו משנתו, והנה שעת קריאת התרנגול היא בדיוק בשעת חצות לילה כידוע, וכן הזוהר הקדוש מספר על רבי אבא שטרם שעלה על יצועו הכין תרנגול שחור הידוע בדייקנותו הרבה כדי שיקיצו משנתו.

ואת השעונים יש להניח בריחוק ממיטתו, וזאת כדי שיצטרך האדם לקום משנתו בכדי לכבותם, ועל ידי כך יתעורר ויקום חצות, ולא ישימם סמוך למראשותיו, כי בוודאי יכבם תוך כדי שנתו כפי שהניסיון מוכיח.

וכן היו נוהגים חסידים ואנשי מעשה אפילו לאחר עשרות שנים של קימת חצות, שהיו נוהגים לשים כמה שעונים מעוררים בריחוק מה - כגון על ארון גבוה וכדומה. 

וכמו שמסופר על הרה"צ ר' הירש לייב ליפל זצ"ל (ספר "צילו של הרבי"). שבסוף ימיו כאשר שהה בחדרו שבאתרא קדישא מירון, היה מכין כמה שעונים שיעוררו אותו בחצות, אותם היה שם על ארון גבוה, כאשר הוא תמיד היה מקדים ומתעורר עוד בטרם אלו השמיעו את צלצולם, וכל זאת מהפחד שהיה לו שמא לא יתעורר חס ושלום בחצות הלילה.

וכן מסופר על אחד הצדיקים שהיה מניח את השעון בתוך פח גדול, בכדי שיעשה קול רעש גדול, וגם כאשר יהיה השעון מונח בתוך הפח, יצטרך לקום בכדי לכבותו ובכך יתחייב לקום חצות.

היה אומר בצחות על השעון מעורר האדמו"ר מבאבוב זצ"ל, הנה בדרך כלל כאשר השעון מעורר מצלצל להעיר את האדם, ידיו של האדם מונפות ספונטנית בכדי לכבותו, ועל כך היה ממליץ את דברי חז"ל: "הקול קול יעקב" זה השעון שמעיר את האדם, ואילו "הידיים ידי עשיו" זה הידיים שמונפות ספונטנית כדי לכבותו, והעצה לכך היא, לשים את השעון במרחק מה, כדי שיצטרך האדם לקום כדי לכבותו.

המשקל המעורר

סיפור נפלא מאד מסופר בזוהר הקדוש (פרשת לך לך צ"ב) על רבי אבא, שכאשר היה בדרכו לבית חמיו יחד עם בנו רבי יעקב, התארחו בדרכם בכפר טרשא, וכאשר רצו ללכת לישון, שאל רבי אבא את בעל הבית האם יש כאן תרנגול, ולשאלתו של בעל הבית מדוע אתה צריך תרנגול? השיב רבי אבא שזאת בכדי לקום בחצות ממש, השיב לו בעל הבית ואמר לו: יש לי שעון מעורר משוכלל המעורר כמו התרנגול, והיא בנוי בצורה מיוחדת הגורמת לו לעשות רעש גדול בדיוק בחצות.

והוא משקל מיוחד המטפטף מים דרך חור שיש בו, כאשר הוא מלא מים בדיוק כדי שיתרוקן בשעת חצות, וכשמתרוקן המשקל נופל הכלי שעליו ועושה קול רעש גדול מאד אשר ממנו מתעוררים כל בני הבית לעבודת השם, ואכן בחצות הלילה התעוררו רבי אבא ובנו משעון משוכלל זה, ועסקו בסודות התורה גדולים עד אור הבוקר יחד עם בעל הבית.

ממעשה זה לומדים אנו שגם התנאים הקדושים שהיו כל ימי חייהם רגילים לקום בחצות, ואף על פי כן הם פחדו ללכת לישון ללא שעון מעורר, שמא לא יתעוררו בחצות, ולא סמכו על הרגלם, ומכך נלמד קל וחומר עלינו שאיננו רגילים בכך כמותם, שבודאי צריכים אנו לעשות השתדלות זו, ולשים שעון מעורר בכדי לקום חצות.

עצת התפילה והבקשה

העצה הגדולה ביותר, היא כמובן עצת העצות המוכיחה את עצמה בכל פעם כיעילה יותר מכל העצות הטובות שבעולם, והיא עצת התפילה והבקשה מהשם יתברך לזכות לקום בחצות. 

תפילה מיוחדת ישנה בליקוטי תפילות לזכות לקום בחצות (תפילה פ"ח), ורבים שהיו אומרים אותה זכו לקום חצות בכל לילה, כשהם לומדים תורה עד הבוקר, וזאת, אף על פי שכאשר החלו לאמרה לא היה הדבר בדעתם כלל, ואפילו לא נראה להם דבר זה באופק הרחוק, הן מצד מצבם בבית, והן מצד מצב הילדים, והפרנסה, הכולל וכו' אבל כוחה של התפילה הקבועה עולה על כל המניעות, ומי שזוכה לאומרה בכל יום מובטח לו שיזכה לכך. 

ותפילה זו עוסקת כולה בבקשה ותחנונים לזכות לקום בחצות הלילה. ובוודאי מי שיאמרה בתמידות יראה ניסים ונפלאות והיו עובדי ה' שהיו בקיאים בה בעל פה כי היו אומרים תפילה זו בכל יום ויום אף לאחר שנים ארוכות בהם קמו בחצות בתמידות ובקביעות ללא הפסד של לילה עד שידעו תפילה זאת בעל פה.

 ואף על פי כן המשיכו לומר את התפילה הזאת בידעם את רום ערכה של מעלה עצומה זו של קימת חצות לילה.

סיפר לי אברך תלמיד חכם שהיה אומר תפילה זו כל יום במשך כמה חדשים לפני שהלך לישון, ולאחר כמה חדשים שאמרה ברציפות, מן השמים סידרו לו כולל חצות ומצא את עצמו קם בכל לילה בחצות ללא שחשב ממש לעשות זאת, כי גדול מאד כוח התפילה לזכות את האדם לכל האוצרות והמתנות שישנם בעולם.

וכך גם סיפר לי חבר תלמיד חכם, שהינו אברך כולל השוקד על תלמודו במשך כל שעות היום כולו, שכאשר שמע וקרא על מעלתה הגדולה של עסק התורה והתפילה בחצות לילה, החל לומר בכל יום לפני השינה את תפילה פ"ח מליקוטי תפילות, וכך במשך שנה תמימה היה אומרה מדי ערב לפני שהיה עולה על יצועו, אף שדבר זה לא היה נראה באופק כלל וכלל, ולאחר שנה מצא את עצמו לומד בכולל חצות מידי לילה, כששאלתיו כיצד זכה לכך, סיפר לי שהיה אומר תפילה זו בכל יום עד שזכה לכך, וסיפר לי על חבר נוסף שהיה אומר תפילה פ"ח בכל יום ויום, ולאחר כמה חודשים אף הוא החל לקום חצות. 

וכן ישנם סיפורים רבים על אנשים שהתפללו על כך וזכו לקום חצות, ולכן צירפנו לתועלת הקוראים בסוף הספר את התפילה הזו, שהיא אמנם קצרה, אבל כוחה רב מאד לזכות את האדם למעלה גדולה ונפלאה זו. 

מעלת הרצון לקימת חצות 

הנה יש לדעת שכאשר האדם ירצה זאת באמת אזי בוודאי יוכל לקיים זאת ולקום בחצות הלילה.

וכמו שמסופר על יהודי שרצה להצטרף לחבורתו של הגאון הקדוש רבי יהודה אשלג זצ"ל בעל פירוש הסולם, שהיו עוסקים בלימוד תורת הסוד בכל לילה בחצות הלילה עם רבם בעל הסולם. אבל הוא טען כל העת שמיזגו חלש מאד בכדי לקום באמצעו של הלילה וללמוד תורה, ואף טען שאשתו אומרת לו שהינו חלש מאד, ושלא יעשה זאת בשום אופן, כי הדבר עלול להזיק לבריאותו.

 והנה לא עבר זמן רב, והיהודי הזה התקבל לעבודה במפעל של תנובה שהיה סמוך לביתו של בעל הסולם זצ"ל למשמרת לילה, והנה חבריו אשר היו הולכים ללימוד עם בעל הסולם היו רואים אותו בקביעות בשעה זו הולך לעבודתו במשמרת לילה במפעל הסמוך.

והיו מספרים זאת תמיד בני חבורתו של בעל הסולם זצ"ל, כראיה לכך שאין הדבר תלוי אלא ברצונו של האדם והבנת המעלה הגדולה שיש בכך.

כי כאשר יבין האדם את מעלתו העצומה של הלימוד בשעות הלילה, בוודאי ימצא בעצמו את הכוח והיכולת לקיים זאת, וכשם שישנם אלפי פועלים בכל בתי החרושת במשמרות לילה, כך יוכל אף הוא להיות מעבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות אשר עליהם כל העולם קיים כדברי חז"ל (מנחות צט) וכדברי הזוהר הקדוש (ויקרא יג).

בודאי יזכה להשלים את תיקונו 

כאשר האדם חפץ ומשתוקק בכל מאודו ולבו למעלת הקימה בחצות הרי שבזכות כך מובטח לו שיזכה לעשות את כל מה שהוא צריך לעשות בעולם הזה, עד שיזכה להשלים את תיקונו בתכלית השלימות, כמו שכותב הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטר שליט"א בספרו אוסף אמרים: שמעתי מהגה"צ ר' בנימין זאב חשין זצוק"ל שאמר שמובא בספרים הקדושים שמי שמשתוקק לקום בחצות, בזכות כך יזכה להשלים את תיקונו בעולם הזה בתכלית השלימות. 

ויש לכל אחד לדעת, שכאשר הוא יחפוץ וירצה וישתוקק לקום בחצות, על ידי זה בודאי ברבות הזמן יזכה לכך , כמו שאמרו חז"ל: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו, ופירש על כך המהרש"א, מדוע אמרו חז"ל מוליכים אותו בלשון רבים, אלא שזאת מפני שמשמים שולחים לו מלאכים שיסייעו בעדו ללכת בדרך שהוא בוחר בה. 

ולכן כל תפקידו של האדם שחפץ ורוצה לקום בחצות, הוא רק לחזק את הרצון והכיסופים וההשתוקקות שבו לקימת חצות, כי כאשר יהיה לו רצון חזק ותקיף לכך, בוודאי לא יוכל למנוע אותו שום מונע ומעכב מהדבר הגדול והעצום הזה. 

וכמו שהיו נוהגים צדיקים רבים אשר היה להם רצון חזק ותקיף לקום חצות, שאפילו כאשר היו ישנים שעה קלה בלבד בלילה, כאשר היתה מגיעה שעת חצות היו קופצים ממיטתם וקמים בזריזות גדולה לעבודת השם יתברך. 

ולזאת הם זכו, על ידי שהם ידעו והרגישו בלבבם את גודל המעלה העצומה של קימת חצות, אשר בה תלוים כל תיקוני השכינה והגאולה השלימה. 

וכמו שמסופר על הגאון הצדיק רבי בנימין זאב חשין זצ"ל, שבסוף ימיו כאשר היה חולה מאד, והיה חוזר משיעורים בשעה מאוחרת מאד, ואף על פי כן היה קם חצות אף לאחר חצי שעה של שינה בלבד, ואם אירע שלא העירו אותו בחצות מפני שחסו עליו כיצד יקום בחולי גדול כזה, כאשר כמעט לא באה תנומה לעפעפיו, היה אומר אחר כך לבני ביתו, נטלתם ממני את כל חיותי שהיא קימת חצות. 

והיו צדיקים שהיו ישנים כשרגלם האחת מונחת על הארץ, כדוגמת הגה"צ ר' ציון ברכה זצ"ל, וזה מגודל רצונם העז לזכות לקום בחצות לילה. 

כך גם צדיקים אחרים נהגו שלא היו מכסים את רגליהם אף בימות הקור הגדולים, צדיקים אחרים היו נשארים ערים ולא הולכים לישון כלל, כדוגמת הגה"ק רבי שלום שרעבי זצ"ל. 

וכל זאת מגודל חשקם וחפצם העצום לזכות לקום בחצות ולעסוק בתורה ותפילה כדי שלא יפסידו חס ושלום את קימת חצות.

כיצד לזכות לרצון תקיף?

והדרך לזכות לרצון חזק ותקיף הוא, על ידי שהאדם ילמד בכל יום על מעלת קימת חצות מכל הספרים שכתבו או שליקטו את מעלת וגדולת הדבר הגבוה והעצום הזה. 

כי על ידי כך יתעורר לבו של האדם להבין ביותר את מעלת וגדולת קימת חצות עד שיתעורר לבו לעשות זאת ועל ידי כך יזכה לרצון חזק ותקיף לקום ועל ידי זה בודאי שיזכה לקום בחצות. 

ובעצם הלימוד של האדם בספרים המדברים על מעלת קימת חצות, וחיפושו וביקושו את הדבר הגדול הזה, יזכה לכך, כי בזה שהוא מחפש לעורר את רצונו לכך, הוא מראה את רצונו הגדול לזכות באמת לקום בחצות. ועל ידי כך הוא יזכה בסוף בפועל לקיים זאת. 

כמו ששמעתי מאחד מגדולי הרבנים שליט"א, שבא אליו תלמידו והתאונן בפניו שהוא קם בכל יום בשעה מאוחרת מאד בבוקר, ואינו מצליח לקום אפילו בזמן קריאת שמע ובוודאי שאינו קם בחצות הלילה או לתפילה בנץ החמה. 

והורה לו אותו רב, שילמד בכל יום על מעלת הקימה בבוקר השכם, מהספרים הקדושים, ויתפלל כל יום לפני בוראו על כך, ועל ידי זה בוודאי יזכה לקום בהשכמה, ואכן אותו אדם עשה כדבריו, ותוך תקופה קצרה נשתנו כל חייו מן הקצה אל הקצה, עד שהחל לקום בחצות לילה ולעסוק בתורה עד הבוקר כשהוא מסיים את הלילה בתפילה בנץ החמה. 

וכל זה משום שהוא עורר את רצונו לזכות לכך, על ידי שלמד על כך, ואחר כך התפלל על זה, כי גם תפילתו של האדם אחרי שלמד על גדולת דבר זה, הינה נובעת מעומק לבבו, ועל ידי שרוצה באמת ומתחנן לפני בוראו שיזכה לקום חצות, הנה הקדוש ברוך הוא לא ימנע טוב להולכים בתמים, ובוודאי שיסייע בעדו לעובדו ולעשות רצונו, לקום חצות לילה ולעסוק בתורה ותפילה כרצונו ורצון יראיו. 

חבר אני לכל אשר יראוך

אחד העצות החשובות ביותר היא על ידי חברים שמתחברים יחדיו, ואיש לרעהו יעזורו ויקומו יחדיו חצות, וכפי שהיו דורשי רשומות דורשים, שסמוך לפסוק (תהילים קי"ט): "חצות לילה אקום להודות לך", בא הפסוק: "חבר אני לכל אשר יראוך", דהיינו שענין זה של קימת חצות תלוי מאוד בדיבוק החברים.

והטעם לכך הוא כיון שטובים השנים מן האחד, מפני שכאשר נחלש האחד חבירו מחזקו, זאת ועוד כיון שקימת חצות הוא דבר חשוב מאד, משום כך יש עליו מניעות רבות, ולכן צריכים משהו סגולי ורוחני, כדי שיהיה לאדם סיוע מלמעלה, ולכן כתוב סמוך לו: חבר אני לכל אשר יראוך - כי כאשר חברים מתחברים יחד, עם רצון אמיתי לקום חצות, יהיה להם סייעתא דשמיא והם יצליחו בכל מעשיהם.

 כמו שכתב ה"בן יהוידע", ש'אחד' זה בגימטריה שלשה עשר ו'אחד' ועוד 'אחד', בגימטריה עשרים ושש, שזה הגימטריה של שם הויה ברוך הוא, וזה מרומז בפסוק: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" שכאשר יש שני חברים שאוהבים זה לזה, ה' יתברך אומר גם אני נכנס בחבירות הזו ואני שוכן ביניהם .

לכן כשרוצים לזכות למעלה של קימת חצות, כדאי מאוד להתחבר עם עוד חבר, ושניהם ביחד, בכוחות ורצונות משותפים יעירו ויעוררו אחד את השני, ואכן ידוע ממעשיהם של צדיקים רבים, שכך הם היו עושים, וכן מובא ב'ראשית חכמה' (שער הקדושה פרק ז'), שקימת חצות כה חשובה, שכדאי אפילו שאחד ישאר ער בכדי להעיר את חברו בחצות, אף-על-פי שהוא יישן אחר-כך, והעיקר שהשני יתעורר בחצות, ולמחרת יחליפו - זה שקם בלילה הקודם, הוא שלא ישן כדי שהשני יקום, וחוזר חלילה.

וכן מסופר (בספר השרף) על הרב הצדיק רבי שמואל שפירא זצ"ל שכל דרכיו היו בהצנע לכת גדול, ולא היה מנהגו בדרך כלל לעורר את הציבור בשום עניין הצריך תיקון, אלא היה אוחז תמיד בפלך השתיקה, חבריו הצדיקים התבטאו לגביו, שבאמת הוא לא צריך לומר כלום, מאחר שדי להסתכל עליו ולראות אותו ואת קדושתו ויראת השמים שעל פניו, ומיד מתעוררים לתשובה, באהבה ויראת ה', בלי שיאמר כלום. 

אבל היה נושא אחד שבנושא זה הוא חרג מגדרו, ועליו היה מעורר בכל עת מצוא, וזה הנושא של קימת חצות! כל מי שהוא חשב שהוא יכול להשפיע עליו ולעורר אותו לקום בחצות, הוא לא היה נמנע מכך. 

ומספרים אנשים שהכירו את הרב שמואל שפירא זצ"ל, שבאמת יכלו לכוון את השעון על פי הרגע שהוא היה נכנס לבית-הכנסת במאה-שערים, שממש ברגע של חצות לילה, אז היה נכנס לבית-הכנסת, ולומד עד אור הבוקר, והיו יכולים לכוון אז את השעון לחצות ממש. 

כל זה היה לעת זקנותו, ובצעירותו היה הולך לשדות וליערות שסביב לירושלים, ושם היה עוסק שעות ארוכות, בשיחה ותפילה בינו לבין קונו, וכן מספרים על התקופה שהיה במירון, שגם אז יכלו לכוון את השעון על פי הזמן שבו הוא היה נכנס לציון קדשו של רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו, שהיה מדקדק להיכנס ממש ברגע של חצות.

והנה רואים שלמרות שכל מעשיו של רבי שמואל היו תמיד בהסתר כאמור, הרי שאת קימת החצות הוא היה דווקא עושה בגלוי, והוא אף הקים חבורה מיוחדת לקימת חצות, שהיו מעירים זה את זה ועוזרים זה לזה לקיים את העבודה החשובה של קימת חצות.

חיים של טובה 

עצה נפלאה לקימת חצות כתב האריז"ל (מובא בליקוטי הלכות ר"ח), והיא לכוון בתפילת ערבית ובברכת המפיל בתפילת השכיבנו בתיבות "והעמידנו מלכנו לחיים טובים ולשלום" לזכות לקום בחצות, שזה החיים הטובים באמת, כי אלו השעות המובחרות ביותר בחייו של האדם, כמו כן זהו השלום האמיתי של האדם עם קונו ועם נשמתו, כי בשעה זו מתגלית הארת נשמתו של האדם, וסגולת הכוונה במלים אלו, שמן השמים יעזרוהו להתעורר ולקום בחצות הלילה.