שרש קין והבל חלק א | הרב אמנון יצחק

נציב יום: חזרה תשובה אמתית ויראת שמים לצ'יקולה בן מילכה, ולביא בן שמחה יזכה לגדול לתורה לחופה ולמעשים טובים, ויהי צדיק ותלמיד חכם ויראי שמים כמו הגדולים אמן, אמן!!

כתוב בספר בראשית ד, ג - ה: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה" חכמים אומרים שהביא זרע פשתן. "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַהשם, וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע השם אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". אמרו רבותינו בזוהר הקדוש: "ואמר רבי יהודה: מאי דכתיב (בראשית ד, ז)"הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" אלא הכי קאמר הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב עובדך שְׂאֵת, אִם תֵּיטִיב את מעשיך שְׂאֵת, 

מאי שְׂאֵת כדכתיב בבראשית מ"ט ג': "יֶתֶר שְׂאֵת" דהא בוכרא שבחא אית ליה בכולא תדיר, יש מעלה לבכור תדיר בכל דבר תמיד. ותליא בעובדוי היא. וזה תלוי במעשיו. ועל דא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת - אם מעשיך יהיו טובים - שְׂאֵת, יש מעלה של הבכור שזה מעלה ויתרון בכל דבר תמיד. וגם הרמב"ן כתב כך וזה לשונו: "אִם תֵּיטִיב יהיה לך יֶתֶר שְׂאֵת את על אחיך כי אתה הבכור". 

דעת רבינו האר"י זכרונו לברכה בשער הגלגולים הקדמה לג': תיבת "שְׂאֵת" פרושה כהונה. וזוהי הכוונה בפסוק: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז" היינו יתר כהונה ויתר מלכות. וגם אונקלוס תרגם כך: "כהונתא ומלכותא" זאת אומרת: "שְׂאֵת" לשון כהונה. זאת הכוונה בפסוק "אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" היינו - אִם תֵּיטִיב את דרכך, הרי אתה תהיה הכהן ותקריב קורבנות. 

והסיבה היא: משום שעבודת הקרבת קורבנות היתה מיוחדת לבכורים. וכיוון שקין היה הבכור - לכן ראוי שהוא ישמש בכהונה. ביאור הדברים: מצד אחד מצינו שמצד היצירה היתה לקין מעלה יתרה על הבל, מעלת הבכורה. ועבודת הקרבת הקרבנות מיוחדת לבכורים. נמצא לפי זה: מצד היצירה היה קין הבכור מיוחד להקרבת קורבנות, יותר מהבל. ובאמת בכל מעלה ומעלה יש לומר שהיא מעלה מקרית או אפשר לומר שהיא מעלה עצמית. 

יש אדם שזוכה למעלה באופן מקרי, יש אדם שמשיג את המעלה באופן עצמי. אז בכל זה חשוב: כי בכור שזוכה להקריב קרבנות משום שנולד בכור, זה מעלה מקרית, הוא לא עבד עבודה זרה, הוא לא עשה משהו מיוחד, המקרה גרם שהוא נולד בכור. אבל בכור אשר מצד יצירתו יש בו תשוקה עצומה להקריב קורבנות, זה כבר מעלה עצמית, זה כבר לא מקרי, והוא הוא הבכור שזוכה באמת למעלת הבכורה התכלית השלמות. 

זאת אומרת: לא מעצם זה שהוא נולד רק בכור, אלא שהוא באמת מצד עצמו שואף לעשות את מלאכת ועבודת הבכורות קורבנות. זאת היתה מעלתו של קין, שהוא היה תחילה וראש לכול הבכורים בעולם, והוא הראשון מכל ילידי אישה שנולד מאב ואם, בודאי היתה לו מעלת הבכורה כמעלה עצמית, כיוון שהוא היה הבכור הראשון, ומצד יצירתו היתה בו תשוקה עצומה להקריב קורבנות, ומצד היצירה שכנה בנשמת קין מעלה יתרה מאשר בנשמת הבל. וזוהי מעלת הבכורה. 

כיוון שקין נולד בראשונה, והקרבת קורבנות מיוחדת לבכורים, על כן הוא נתעורר בדבר הזה מעצמו והקריב תחילה. אז הקרבת הקורבנות מיוחדת לקין מצד היצירה ולא להבל אחיו. לעומתו הבל אחיו, נתעורר להקריב קורבנו רק לאחר שאחיו קין התעורר לזה, וחסרה לו התשוקה עצומה להקריב קורבן להשם, כמו שכתוב "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא" כותב המהר"ל בדרוש לשבת הגדול: "ויש שואלים: אחר שהשם יתברך שעה אל הבל ואל מנחתו, 

אם כן למה לא היה נשמר מקין, כי (קהלת ח, ה) "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". איך זה שהמצווה לא שמרה על הבל שקין לא יצליח להרוג אותו, הרי הוא עשה מצווה, הוא גם הקריב קורבן, והשם שעה למנחתו דוקא וקיבל אותה, למה זה לא היה מספיק שתשמור עליו "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע"? למה לא הועיל לו? וכל שכן דבר כמו זה, שהלא הקב"ה שעה אל מנחתו? 

מסביר המהר"ל מפראג: כי מה שהיה מקריב קורבן - זה לא היה מצד עצמו, רק שראה שקין מקריב, אז הוא התעורר גם כן להקריב, אבל לא התאמץ מעצמו, שהבל לא היה פונה למעשים הטובים מצד עצמו, הוא עשה את זה בלא כוונה, וזה דרך מי שאין מעשיו באמת ובכוונה - ואין זה מעשה זה ממש. ואף על גב שלא היה עושה בכוונה, מכל מקום ראוי לקבל את הקורבן, אם הקרבן ראוי מקבלים את הקורבן, אבל שיהיה בכלל מי שנאמר עליו "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע" 

"שׁוֹמֵר מִצְוָה" זה מי שמחכה לעשות את המצווה, הוא רוצה מצד עצמו לעשות את המצוות, כמו (בראשית לז, יא) "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", זה אינו!" אומר המהר"ל: "זה אין לו את ההגנה הזאת, כיוון שזה חיקוי זה לא מעשה שבא מצד עצמו, כי אין יסוד למעשה הזה, כי כל יסוד נבנה על עצמו ולא נבנה על זולתו, צריך שהיסוד יהיה בך, ולא של אחר. ומה שעשה הבל לא נבנה על עצמו, רק כשראה את קין מקריב אז גם הוא הקריב, לפיכך מעשה כזה אין לו יסוד, והוא הבל. 

והכל נרמז בכתוב: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא" למה צריך לכתוב גם הוא? אלא לומר לך כי לא היתה כוונתו של הבל, רק מה שראה שקין היה מקריב אז גם הוא הקריב. מעשה כזה בא ממי שהמעשים שלו אין בהם ממש ואין להם יסוד בעצמם. 

זה כמו אחד אומר לחברו: "אתה בא להתפלל?"

- "טוב בסדר אני בא", 

אז הוא לא התכוון להתפלל, הוא אומר לו: "טוב אני בא להתפלל", אמר: "טוב אני בא", גם הוא, לא! אין לזה יסוד, אין בזה "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". עוד מעלה נוספת מצאנו בקין מצד היצירה, שהיא מעלה יתרה שהיתה חסרה להבל, היה לקין מעלת הנבואה, קין היה נביא. ידוע שיש נשמות מצד היצירה מוכנות להשגת נבואה. כמו שכתב הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב' פרק לב', וזה נסמך על הפסוק בירמיה א, ה: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" 

מה שומעים? שיש נשמות עוד טרם יצאו לאוויר העולם לנבואה. ואלה היו המעלות של נשמת אדם הראשון, ונשמת קין בנו בכורו, שהיו מוכנות להשיג נבואה מצד יצירתן, ונתייחד הדיבור עמהן וזכו להיות נביאים. בזה נבין כוונת האר"י זכרונו לברכה בשער הגלגולים הקדמה לה': "היתרון שיש לקין על הבל אחיו - הוא יתרון גדול מאוד, כי דע! שבהכרח הבכור יהיה לו יתרון על הפשוט. כמו שכתב בתיקונים תיקון סט', על הפסוק: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" 

ולא עוד אלא שמצינו שנתייחד לו הדיבור והיה נביא. כמו שאמר הכתוב (בראשית ד, ו): "וַיֹּאמֶר השם אֶל קָיִן", אז השם מדבר אל קין בנבואה, ולא עוד אלא שהיה בנו בכורו של האדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה. אז שתי מעלות בקין: גם בכורה וגם נבואה. מעתה נשאלת השאלה: כיצד יתכן הדבר הזה. קין הבכור, מצד היצירה התעורר להקריב קורבנו בעצמו, מצד היצירה גם היה נביא, ודוקא הוא הקריב קורבן מן הגרוע ומן הפסולת?! ולכן נדחה קורבנו! ואילו הבל הקריב מבכורות צאנו ומחלביהן וקורבנו התקבל! 

אלא שתי סיבות נפרדות יש לזה: כתוצאה מהם הקריב קין מן הגרוע וקורבנו נדחה. הבל הקריב מבכורות צאנו והתקבל קורבנו. סיבה ראשונה: כיוון שקין היה אחד האנשים הגדולים, ובעבור זה גם היה בכור הראשון בעולם הנולד מאב ואם, ומסיבה זו גם היה נביא מצד היצירה. ולעומתו אחיו הקטן היה מן האנשים הקטנים בייחס אליו, היינו שנשמת הבל כלפי נשמת קין היא נשמה קטנה היא, ושניהם מעורבים מטוב ומרע, אך בכל אדם ואדם מעורב טוב ורע מאותו השורש שהוא חצוב משם. 

ולפי זה נמצא: אם הוא נחצב משורש גבוה מאוד {למדנו אתמול} אשר הטוב של אותו שורש טוב הוא גמור, אז גם הרע של אותו שורש - הוא רע גמור. ואם הוא נחצב משורש קטן מאוד, שהטוב שמאותו שורש אינו טוב גמור - אז גם הרע מאותו שורש אינו רע גמור. וזה סוד: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" {מה שלמדנו אתמול}. זה הדבר שאירע עם קין והבל: הטוב שבנשמת קין - היה טוב גמור. 

הרבה יותר מאשר מעלת הטוב בנשמת הבל, אבל גם הרע אשר בקרבו היה רע הגמור, הרבה יותר גרוע מן הרע אשר בנשמת הבל. ונמצא: כי צד הטוב אשר בקרבו - עורר אותו להקריב קורבנות! אך מצד הרע בקרבו - עורר אותו להביא פירות מן הפסולת ומן הגרוע! ולכן קורבנו נדחה. אבל הבל שהיה קטן ממנו, והיה מעורב מטוב ורע - אינו גמור, אז מצד אחד חסרה לו תשוקה עצומה להקריב קורבנות, ולכן הוא רק העתיק את זה מקין אחיו, הטוב אשר בו לא היה בתכלית השלמות, 

ומחמת סיבה זו עצמה - חסר לו הרע הגמור. כי הרע אשר בו לא היה בתכלית השלמות, וזה גרם לו שיקריב קורבנות מבכורות צאנו ולכן כן התקבל קורבנו. עוד סיבה אחרת יש בזה: ישנם בני אדם, הן אנשים גדולים והן אנשים קטנים, שמצד היצירה הם נמשכים ביותר אחר הקדושה. וכן ישנם בני אדם, הן גדולים והן קטנים, מצד היצירה נמשכים אחר הטומאה, זה היה עניין של קין והבל. קין נטה אחר הטומאה מצד היצירה, נשמה גדולה הכל טוב ויפה, אבל הנטיה - לטומאה. 

והבל נטה אחרי הקדושה מצד היצירה. לפי זה נמצא כי קין היה רובו רע ומיעוטו טוב, והבל היה רובו טוב ומיעוטו רע. עכשיו, בפרקי דרבי אליעזר פרק כא', סוד גדול כתוב: "בא אליה רוכב נחש - ועיברה את קין ואחר כך בא אליה האדם - ועיברה את הבל". זאת אומרת: שומעים מפה מעיבור של הנחש יצא קין, ומעיבור של אדם יצא הבל. ואמרו בזוהר הקדוש: "לבתר אולידו {אחרי החטא הם הולידו בנים}, ברא קדמאה ברא דזוהמה הוה". הבן הראשון שהוא קין יצא מזוהמת הנחש. 

"אתו עלה דחוה ואיתעברת מנייהו, והולידה תרין". שניים באו על חוה אדם ונחש והולידו שני בנים, קין והבל. "דן אפיק לזניה ודן אפיק לזניה", קין מצד הנחש יצא אל הטומאה, והבל מצד אדם יצא אל הקדושה. "ורוח דלהון איתפרשו" - ונתפרדו הרוח של קין והרוח של הבל זה מזה, "דא לסיטרא דא ודא לסיטרא דא", קין נדבק בצד הטומאה, הבל בצד הקדושה. "דא דמי לסטרוי ודא דמי לסטרוי". קין דומה לשורש אשר ממנו נמשך - זה שורש הנחש. והבל דומה לשורש ממנו נמשך - אדם הראשון. 

ואמרו בזוהר חדש שיר השירים מאמר ה צב: "מדאתן נחש על חוה, משבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא, הטיל בה זוהמה, וקין מההוא זוהמא נפיק - מאותה זוהמה יצא קין.ואי תימא איך נפיק מתמן? ואם תאמר איך יצא משם? הכוונה מזוהמת הנחש, הרי כתוב בפסוק במפורש (בראשית ד, א) " וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן"! משמע דמאדם הווה ולא מסיטרא אחרא! משמע שקין מאדם יצא ולא מצד האחר היינו הנחש. "ואנת אמרת דאטיל בה נחש בה זוהמא ונפיק מיניה קין, ואתה אומר שהנחש הטיל בה זוהמה ומזה יצא קין. אז מה אומר הזוהר? 

אלא ודאי ההוא נחש הטיל בה זוהמא! מתרץ הזוהר: ודאי שאותו נחש הטיל בה זוהמה! ומההוא זוהמא אישאיב בה ההוא רוחא בישא, מאותה זוהמה נשאב ונבלע בה, אותו רוח טומאה, והוא הווה מקשקש במעהא, והרוח טומאה הזאת היתה דופקת בתוך המעיים, ולא הוה ליה גופא לאיתכללא ביה, ולא היה גוף אבל להתחבר אליו להתלבש בו. זאת אומרת: הרוח של הטומאה הזאת מסתובבת שם אבל אין לה גוף בשביל שהיא תתלבש בו ולצאת לעולם. 

מכיוון דאתא אדם באיתערות ההוא זוהמא בהתחבר באיתתיה, כיוון שבא אדם והתחבר באשתו, אבל בהתעוררות של אותה רוח שמקשקשת בפנים. עביד ליה גופא לההוא רוחא בישא דהוה במעיה ואתכליל בגויה, אז הוא עשה גוף לאותו רוח רע שהיה במעיה, והרוח הרע התלבש ונכלל בגוף הזה שיצא, וככה נולד קין, עם הרוח טומאה והגוף שהביא כביכול אדם הראשון. "בגין כך, כל עובדוי דקין הוו מסטרא דבישא" משום זה כל מעשיו של קין היו מאותו צד האחר הרע, "וכד אתין קורבניה", 

וכשהביא את הקורבן שלו, הוא הביא אותו מההוא סיטרא אייתי ליה, הביא אותו מהצד האחר לכן הביא אותו מהגרוע והפחות. העיר על זה רבינו האר"י זכרונו לברכה בשער הגלגולים בהקדמה לה, על מה שמובא בספר הזוהר, שקין נולד מצד הנחש, והבל נולד מצד האדם. עניינו הוא: שקין היה רובו מצד הנחש ומיעוטו מצד האדם. הבל היה רובו מצד האדם ומיעוטו מצד הנחש. היינו: קין היה רובו רע מיעוטו טוב. הבל היה רובו טוב מיעוטו רע. 

אבל כל אחד ואחד אפילו אם מצד היצירה הוא טוב, מכל מקום יש לו נטיה אחר הרע, {כבר למדנו את זה אתמול} זאת אומרת (קהלת ז, כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" זה מצד שיש בכל אחד מן הרע, אבל הבחירה בידו! ומצד אחר, אפילו אם האדם רע מצד היצירה מכל מקום יש בו נטיה אחר הטוב, ומצד זה בכוחו לכבוש ולכפות את יצרו הרע שבוער בו כאש. תמצית הדברים: שתי סיבות נפרדות ישנן, שגרמו לקין להקריב מן הגרוע, ולכן נדחה קורבנו, והבל הקריב והתקבל קורבנו. 

סיבה אחת: קין היה בעל נשמה גדולה, מעורבת מן הטוב הגמור ומן הרע הגמור. הבל היה בעל נשמה קטנה יותר המעורבת מן הטוב שאינו גמור ומן הרע שאינו גמור. סיבה אחרת: קין נטה אחר הטומאה מצד הטומאה, הבל נטה אחר הקדושה מצד היצירה. קין רובו מצד הנחש, מיעוטו מצד הנחש. הבל רובו מצד האדם מיעוטו מצד הנחש. וזהו הכוונה של רבינו האר"י זכרונו לברכה בשער הגלגולים הקדמה כז' הקדמה לה' והקדמה לח': וכל הדברים הכלולים בדבריו הקדושים. 

הסיבה השניה היא כהוספה לסיבה הראשונה, וברור לנו שהסיבה הראשונה - שלקין היתה נשמה גדולה, המעורבת מן הטוב הגמור ומן הרע הגמור - אמת היא. אבל בכל אופן אפשר לשאול: מדוע דחה קין את הטוב הגמור אשר בקרבו ולא את הרע הגמור אשר בקרבו? על זה באה הסברא שבסיבה השניה: כיוון שקין רובו מצד הרע! ומיעוטו מצד הטוב! אבל אם היה רובו טוב ומיעוטו רע כמו הבל, או ממוזג בבחירה שווה, שווה שווה, 

היה קין דוחה את הרע הגמור אשר בקרבו, והיה גם זוכה להקריב את קורבנו מן הפירות המשובחים ביותר. אז הבנו עכשיו את הפרינציפ למה קרה מה שקרה, וכמובן לא סיימנו את הנושא, מחר נמשיך שוב קין והקורבנות שלו ונסיים את העניין. 

תודה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".