הקנין מחבר המתנה לא! | הרב אמנון יצחק
נציב יום: לע"נ יוסף בן מרים, מנוחתו עדן אמן, ולהצלחתנו לרומם את האמת ולהשפיל את השקר, את ביבי במהרה בימינו אמן, אמן!!
בארנו בפרק הראשון שבשער הראשון שיש הבדל גדול בין מתנה ובין קנין. הקונה דבר ובפרט אם המשתדל הרבה בקנינו הרי זה מחובר עמו. אבל המקבל מתנה מחברו מבלי להשתדל כלל להשיגה - אינו מחובר עמה. ועוד נתבאר שם: אי אפשר לאדם לקנות שום קנין אלא אם התנהג כאילו עומד בפרשת דרכים ובידו לבחור. זאת אומרת: יש לו בחירה אם לקנות או לא, כאשר הוא מחליט לבחור בזה הקנין על ידי בחירתו - הוא קונה אותו.
ובפרט אם הוא יותר נוטה לא לקנות אותו, ודוחה את הנטיה הזו ומכריע לבחור בקנין הזה - הרי בודאי שקונהו בקנין גמור. זה ההבדל בין רחל ללאה, רחל היתה ליעקב מתנה, לאה היתה ליעקב קנין. לאה קנתה את יעקב בדמים, היינו בדמעות ששפכה כמים. ועוד שהרי לאה היתה במצב שכאילו עומדת בפרשת דרכים, ובאמת גם עמדה בפרשת דרכים
והיתה שואלת על עשו ועל יעקב. מכיוון שהיא לא ידעה למי היא תינשא: "האם הגדול לגדולה והקטון לקטנה? לעשו או ליעקב?"
והבחירה היתה בידה, והיא בחרה ביעקב, ובזה קנתה לאה את יעקב ונתחברה אליו ביותר. ועוד שהיא היתה מזומנת להינשא לעשו, והיא מאסה בו בדרכיו ובחרה ביעקב, למרות שלמדנו שהיה לה נטיות אל החומר, ובזה היא קנתה אותו את יעקב והיא התחברה אליו ביתר שאת, ומצד אותו דבקות גמורה היא גם נקברה עמו במערת המכפלה. כמו שאמרו רבותינו הקדושים בזוהר הקדוש בפרשת ויחי פרק כג': ואמרו במדרש:
"תנא רבי שמעון: "לפי שזלזלה בצדיק לפיכך אינה נכנסת עמו בקבורה". זאת אומרת:
כשרחל אמרה לה ללאה (בראשית ל, טו): "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" אמרה: "עימך הוא דמיך עימי לית הוא דמיך" אמרה לה: "עימך הוא ישן ועמי הוא לא ישן". הכוונה כי הסיבה שרחל אמנו ויתרה אל החיבור עם יעקב אבינו תמורת הדודאים, מצד שרחל היתה מזומנת כבת זוג של יעקב מששת ימי בראשית, וזה בגדר מתנה ולא בגדר קניין, וכיוון שבימי חייה לא קנתה את יעקב בקנין גמור, כמו הדמעות והתחנונים או אופנים אחרים של קניין,
כמו שעשתה לאה ממילא כאשר הסתפקה אם לקחת את הדודאים או לוותר על יעקב - נטלה את הדודאים תמורת יעקב. וזה שויתרה על יעקב תמורת הדודאים - ראיה שאינה מחוברת אליו בתכלית השלמות, והסיבה כמו שהסברנו שלא קנתה אותו בקנין גמור, לכן לא זכתה להיקבר עמו. ומה שאמרו: "שאינה נכנסת עמו לקבורה" - זה לא קנס, שהעדיפה את הדודאים על יעקב אלא זה סימן וראיה שהחיבור ליעקב לא היה בתכלית השלמות כיוון שמעולם לא קנתה אותו.
אמרו חכמים זכרונם לברכה: "וקנה לך חבר" על זה כתב רבינו יונה, ומה שאמר "וקנה לך חבר" בלשון קניה רוצה לומר, שאם לא ימצאנו בחינם יקחנו בכסף, ויבזבז נכסיו כדי להשיג חבר טוב, או שיקנהו בפיוס דברים ובלשון רכה, ואלך יקפיד בדבריו, ויסבול אמרי פיהו, ואף שיאמר דבר נגדו - אל ישיבהו מענה, שאם לא כן לא יישאר עמו באהבה כי דעות חלוקות הם. אז הוא לא יקנה את החבר. הרי לנו מפורש שאין החבר נקנה אלא בכסף הרבה ובסבלנות גדולה.
וברצות האדם לקנות חבר לפעמים דעתו נוטה להימנע מלקנות אותו, וכשהוא דוחה את הנטיה הזו ומחליט לקנות את זה החבר - בזה הוא קונה אותו בקניין גמור. ועוד אמרו באבות דרבי נתן ח, ג: "וקנה לך חבר" כיצד? מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו, או שיאכל עמו וישתה עמו, ויקרא עמו וישנה עמו", וישן עמו כמו בחורי ישיבה, "ויגלה לו סתריו סתר תורה וסתר דרך ארץ". ויתכן שבחרו דוקא לומר לשון קנין "וקנה" ולא בלשון אחר,
מטעם שחבר נקנה בכסף הרבה ובסבלנות גדולה, וכל הקונה דבר בהשתדלות מרובה - הרי הוא מחובר עם קניינו חיבור גמור. ובפרט אם דעתו נוטה שלא לקנותו ומתגבר בזאת הנטיה ומתחבר באותו קנין - ודאי שהוא מחובר עם זה חיבור גמור באופן שאין חיבור גדול מזה. לכן אמרו חכמים זכרונם לברכה באבות דרבי נתן שיקנה אדם לעצמו חבר כזה שיאכל עמו וישתה עמו, ויקרא עמו וישנה עמו, וישן עמו יגלה לו סתריו כי באופן כזה הרי הוא חברו הקנוי לו לגמרי.
ונראה שזוהי הכוונה של חכמים זכרונם לברכה בספרי בפרשת ניצבים וילך בפסקה ב' שמה בפסוק אומר (במדבר כז, יח): "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן", "קַח לְךָ"? אין קַח לְךָ אלא לקיחה. לפי שחבר לא נקנה אלא בקושי קשיים. מכאן אמרו: "יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו, שונה עמו, אוכל עמו, שותה עמו וגולה לו סתריו", הביאור של הדברים הוא: "קַח לְךָ" בלשון לקיחה המשמעות היא קניה.
כמו שאמרו בקידושין ב: "דקיחה אקרי קניין", והוכיחו מזה: שאין חבר נקנה אלא בקושי קשיים, שהרי כשאדם צריך לקנות קניין בקשיים ומתגבר על כל הקשיים ובוחר בקניין, הרי קנה הוא בקנין גמור והוא קנהו קנין גמור חיבור אשר אין גדול מזה. על כן אמרו: שהחבר שהאדם יקנה לעצמו יהיה כזה שהוא יהיה קורא עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו וישן עמו וגולה סתריו.
יש זוגות שלא הלך להם קל, היו התנגדויות מצד ההורים מצד זה זה או שניהם, והם בכל אופן רצו אחד את השני, הקניין הזה, הנישואין האלה סופם להצליח יותר מאלה שבאו בקלות, למה? כי הקנין הוא קנין גמור, נלחמו על הקנין הזה. אז זאת אומרת: כל דבר שיש קושי ויש התנגדות ואתה הולך בכל אופן על מנת לקנות את הדבר - הקנין גמור. כתוב בבראשית מח, טו: "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
מבאר הרמב"ן: יתכן "הָרֹעֶה אֹתִי מגזרת (משלי כז, י) רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב". מה זה "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי"? זה לא רועה אותי כמו שרועה עדר וכבשים, אלא רועה מלשון רעות, רעות חברות. יש פסוק במשלי כז' י': "רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב" הכוונה לקב"ה. היינו יעקב אבינו אמר "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי" השם יתברך היה תמיד כמו רע חבר מעודי עד היום הזה. העניין הוא כמו שאמרנו, החבר נקנה אלא רק בקושי קשיים,
וברצות אדם לקנות חבר דעתו לפעמים נוטה לא לקנות אותו, ובדחותו זאת הנטיה ובוחר בקניה של החבר - בזה קונה הוא קנין גמור. ומכאן ואילך הוא מחובר עמו חיבור גדול שאין גדול מזה. כיוון שעל יעקב אבינו עברו כל כך צרות רבות ורעות יותר מאשר על אברהם ועל יצחק. ועל זה נאמר בתהילים כ' ב': "יַעַנְךָ השם בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", אלוקי אברהם אלוקי יצחק לא כתוב, אֱלֹקֵי יַעֲקֹב - "יַעַנְךָ השם בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב" אם יש לעם ישראל צרות אז הוא ישגב אותך מהם,
ואיך הוא נקרא? שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב, כמו שהוא הציל את יעקב, מצרת דינה, ומצרת לבן ומצרת יוסף, צרות! צרות צרות, כל הזמן בצרורות. אז לכן עם כל הצרות המרובות, לא פסק יעקב אבינו מהדבקות מהקב"ה, ובזה הוא קנה את השם יתברך כביכול, עד שהקב"ה היה לו רע. הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מלשון רעות, וגם מובן בזה מדוע דוקא השתמש בלשון שמשמעותו רעות, "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
בדרך כלל לאדם שיש צרות והוא לא מבין על מה, והוא בסדר והוא כשר, אז יש לו אולי טרוניות וכל מיני דברים, ולפעמים אצל אנשים יש הרהורים,
- "אתה יודע אם זה ככה אז עזוב אותי וכל הקשקושים" ...
לא אצל אנשים גדולים אבל אצל אנשים קטנים. אבל ליעקב אבינו לא היו הרהורים אחר מידותיו של הקב"ה, וזה חיבר ודיבק אותו עוד יותר ועוד יותר. זאת אומרת: כשהנטיה ההיא על ידי הייסורים הבן אדם כאילו נדחה, כאילו הקב"ה דוחה אותך, נותן לך ייסורים זה לא כאילו מקרב, זה מרחיק, אבל זה בעצם המקרב למי שבאמת מבין שהייסורים הם למטרה טובה בשביל לרומם את האדם ולהרבות את הדבקות והחשיקה.
משל למה הדבר דומה? אחד שאוהב אישה ורוצה להתחתן, והיא כל פעם מנסה להגיד לא שזה לא יצלח וזה לא ילך, והוא עוד יותר מתאמץ עוד יותר להוכיח את אהבתו ועוד ועוד עוד. זאת אומרת: כמה שיש יותר קשיים ככה הדיבוק יותר והקנין יותר גמור. אז מכאן אנחנו למדים שהתורה אומרת לנו: "וקנה לך חבר" בסופו של דבר צריך שהקנין יהיה קנין אמיתי, קנין אמיתי פירושו של דבר שכמעט כל מעשה ומעשה הוא עושה אתו יחדיו.
ממש, זה כמו קנין, כמו שאדם קנה משהו אז הקנין לא נפרד ממנו, זה קנוי לו. אדם קנה בית - הוא לא נפרד ממנו, תמיד שעתו על המקום, הוא תמיד נמצא שם, הכל שם. זאת אומרת: גם חבר, צריך לבחור חבר טוב באמת שהוא ראוי לקנותו, וצריך לעשות הכל, אז מזה יאכל אתו ישתה אתו, הוא מזמין אותו הוא משקיע עליו כסף, הוא משקיע כן בו רוצה לקנות אותו כחבר. אם זה הולך בחינם - הנה מה טוב. אבל מה שבא בחינם הולך גם בחינם.
אבל אם זה בא בקנין - אז קשה, לא מוותרים על הקנין, עד שקונים משהו טוב אז לא מוותרים עליו. וזה אותו דבר לגבי הבורא יתברך, אדם יכול לקנות את הקב"ה קנין גמור, כמו שיעקב אבינו - עם כל הייסורים וכל הצרות והכל והכל - הוא קורה לקב"ה רע! רע "לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי" (תהלים קכב, ח) רע מה זה רע? אמרו לנו חבר, אמרו קנה חבר, אז יעקב קנה חבר הכי טוב - את הקב"ה! השם יזכנו גם כן להיות מחוברים לקב"ה שנוכל להגיד: "הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" אמן ואמן, אמן!!
"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".